ברשימה קודמת שכתבתי בבלוג "כיצד נשים השקעות ESG על המפה בישראל?", עסקתי במרחב המצומצם באופן יחסי בו מתקיים השיח על האחריות התאגידית בישראל. בין היתר התייחסתי לסוגית המתודולוגיה כרכיב מפתח. באחת התגובות לרשימה, שאל אותי (בצדק) אחד הסטודנטים מדוע מדד "מעלה" הישראלי מורכב בפועל בעיקר מתאגידים גדולים ומוכרים, וכיצד עובדה זו מתיישבת עם יצירת תמריץ ממשי לאחריות תאגידית? תשובה לשאלה זו כרוכה בעיקרה ברכיב המתודולוגי וברמת הדיוק של המידע הקיים במרחב הציבורי אודות אחריות תאגידית. מכאן רשימה זו.
המטרה המרכזית שלשמה ניזום כל עולם ה-ESG היא לעודד תאגידים לפעול באופן אחראי ביחס לבעלי העניין השונים בו. בעלי העניין בתאגיד הם קודם כל בעלי המניות שלו, אך בתפיסה המתפתחת כיום, בעלי עניין נוספים הם עובדי התאגיד, לקוחות התאגיד, הקהילה בה פועל התאגיד וגם החברה בכללותה.[1] מכאן, תאגידים נדרשים לפעול באופן המביא בחשבון את טובת הציבורים השונים הללו. בכדיי לעודד תאגידים לפעול באופן אחראי פותחו שלל מדדים המורכבים מחברות המגלות אחריות תאגידית בנושאים שונים, קרנות השקעה המתיימרות להשקיע בתאגידים אחראיים וכן סוכנויות דירוג המפרסמות דוחות ומידע לגביי רמת האחריות החברתית אותה מפגינים תאגידים שונים. הבריח-התיכון בהצלחת כל כלי המיועד לעודד אחריות תאגידית הוא הנגשתו של מידע מדויק לגורמים השונים המדרגים, מחשבים ומקצים הון בהתאם לכך. רק על בסיס מידע מדיד ומדויק, תוכלנה משקיעות להקצות משאבים באופן שיעודד אחריותיות תאגידית אפקטיבית. מהפרספקטיבה התאגידית, רק על בסיס מידע מדיד ומדויק יוכלו תאגידים להבין עד כמה החלטות מדיניות שהם מאמצים משיגות את המטרה של התנהלות עסקית אחראית, אליה הם מתומרצים. אותו עיקרון תקף גם עבור לקוחות בבחירות צרכניות, עבור עובדים בבחירת מקום עבודתם, עבור ארגוני מגזר שלישי בריכוז מאמצים להשגת שינוי חברתי, ולבסוף עבור רגולטורים בניטור והכוונת השוק.
בעיית המידע, היא בעיה כלל עולמית, שמעמידה בספק בלתי מבוטל את מידת האפקטיביות של השקעות ESG. הבעיה נובעת מהיעדר הגדרה ברורה של הסטנדרטים החברתיים אליהם נדרשים תאגידים, וכפועל יוצא, היעדר קריטריונים ברורים למדידתם. בנוסף, אי-הדיוק במידע מחמיר בהיעדר סטנדרט אחיד לדיווח על סוגיות של אחריות חברתית תאגידית, והיעדר מתודולוגיה ברורה לקביעת הדירוג שמקבלים תאגידים ביחס לסוגיות חברתיות שונות. אדגים. מחקר בארה"ב ניסה להתחקות אחרי נושא משמעותי הנכלל בתוך דוחות ESG של חברות והוא - בריאות ובטיחות העובדים בתאגיד. המחקר ריכז מדגם מצומצם יחסית, של 50 תאגידים מדווחים גדולים, ובחן את התייחסותם בדוחות האחריות התאגידית לנושא. נמצא, כי נושא הדאגה לבריאותם וביטחונם של העובדים דווח בלמעלה מ-20 דרכים שונות, תוך שימוש בטרמינולוגיה שונה וביחידות מדידה שונות.[2] כיצד יוכל מנפיק מדד הדוגל באחריות חברתית להחליט אלו מהתאגידים הללו ראויים להיכלל בו? כיצד יוכלו גופי דירוג לדרג את התאגידים הללו ביחס אחד לשני? כיצד תוכל קרן השקעות המתיימרת להשקיע רק בתאגידים השומרים על ביטחון העובדים להרכיב פורטפוליו השקעות? היעדר סטנדרטים ברורים ואי-האחידות בדיווח מעמידים בספק גדול את היכולת של מי מהגופים הללו לבצע מלאכתם נאמנה.
היעדר האחידות בדיווחים ובמידע יוצרת גם בעיות אחרות. ראשית, תאגידים יכולים לבחור בעצמם על אילו נושאים לדווח ומאילו דיווחים להימנע. בהיעדר סטנדרטים ברורים, תאגיד חפשי לבצע Cherry Picking ולדווח רק על נושאים הנוחים לו. למשל, תאגיד שמצטיין בשמירה על בריאות העובדים, אך לא מגוון בהרכב ההנהלה שלו, יבחר בדיווח, להבליט את הראשון ולהצניע (עד כדי השמטה מוחלטת) את האחרון. כיצד יפעל גוף דירוג המתיימר לקדם אחריות תאגידית כללית ביחס לתאגיד כזה? היעדר האחידות מונעת מעורכי המדדים ומגופי הדירוג לבצע השוואה אפקטיבית בין תאגידים. ישנן דרכים לפתור את הסוגייה הזו. למשל, גוף דירוג יכול להחליט שככל שתאגיד נמנע מלהתייחס בדוח שלו לנושא מסוים, הוא יעניק לו אוטומטית ציון נמוך שייפגע בסיכויו לקבל מימון בשוק ממשקיעים בעלי רגישות לנושאים חברתיים. אך פתרון אפקטיבי יותר יהיה כמובן ביצירת סטנדרטיזציה. שנית, היעדר סטנדרטיזציה שוקית יוצרת פערים בין תאגידים.[3] בישראל, אחד ההסברים להרכבו של מדד "מעלה" הכולל בעיקר (אם כי לא רק) תאגידים גדולים ומוכרים, נובע מפער במשאבים בין תאגידים שונים. תאגידים גדולים יותר, ועתירי משאבים, יכולים להרשות לעצמם להשקיע בדוחות ESG מפורטים וצבעוניים, דבר הדורש הקצאה של משאבי כוח אדם בלתי-מבוטלים. תאגידים נסחרים קטנים יותר ודלים במשאבים, לא יבחרו לרוב להקצות ממשאביהם המוגבלים לדיווחים וולונטריים. יחד עם-זאת, הפער הזה איננו ייחודי לישראל וקיים גם בשווקים אחרים בהם אין אחידות דיווחית בנושאי ESG.
בעיה נוספת המאפיינת את השוק האמריקני הוא ריבוי של גופי דירוג שמתיימרים לתת מידע ולדרג תאגידים בהתאם לפרופיל האחריות החברתית שלהם, כאשר אין כל תיאום או אחידות ביניהן. גם שוק האשראי הצרכני בארה"ב ניזון ממידע הנובע מריבוי של סוכנויות דירוג. אך בשוק האשראי, הדירוג מתבסס על מקורות כלכליים מוגדרים כמו מיפוי חובות, היסטוריית אשראי, מצב תעסוקתי וכולי'. באופן הזה מתקיימת סטנדרטיזציה בתעשייה וקיים סיכוי נמוך שלווה או מועמד מסוים יזכו לציונים שונים בתכלית בקרב סוכנויות שונות. לא כך בדירוג של אחריות חברתית תאגידית. בתחום ה-ESG, כיוון שסוכנויות דירוג שונות משתמשות בטרמינולוגיות שונות, קריטריונים שונים, ויחידות מידה שונות, הרי שנוצרים מקרים בהם אותו תאגיד מקבל דירוגים שונים בתכלית מסוכנויות שונות, מה שבמידה לא מבוטלת מרוקן מתוכן את הדירוגים.[4]
המתודולוגיות בהן משתמשות הסוכנויות השונות אינן שקופות ועשויות להיות שונות בתכלית.[5] אפילו מקורות המידע עליהם מסתמכות הסוכנויות אינם אחידים - בעוד רוב הסוכנויות מסתמכות על מידע מאתרי האינטרנט של התאגידים וכמובן מדוחות ה-ESG שלהם (שגם הם כשלעצמם מאופיינים בשונות גדולה), המדרגים השונים משלבים גם מקורות מידע אחרים ואקלקטיים כגון מידע ממאגרים כמו Bloomberg ו-Reuters כמו גם מקורות נוספים. כאמור, המדרגים השונים לא משתמשים בקריטריונים מוסכמים מראש, אלא מגדירים קריטריונים בעצמם. גם המשקל היחסי של כל קריטריון נקבע באופן פנימי על-ידי סוכנויות הדירוג. מצב עולם זה מכתיב מציאות לפיה תאגידים נמדדים בסוכנויות השונות לפי קריטריונים שונים בעלי משקל שונה, מה שמדרך הטבע, מייצר תוצאות שונות.
התמונה המשתקפת היא כי הן באירופה והן בארה"ב, מפעל ההשקעה האחראית מתנהל בצורה מעוותת, כתוצאה מהיעדר סטנדרטיזציה ואחידות הן בדיווח והן באופן המדידה. ברשימה קודמת, עמדתי על כך שבישראל מצויה המודעות להשקעות אחראיות הרחק מאחור. בין היתר, בישראל לא מתקיים המצב של ריבוי סוכנויות דירוג שפועלות בחוסר סנכרון, ולו משום שבישראל לא נוצר צורך כזה בשל המודעות הנמוכה לנושא. דווקא כאן מצוי יתרון מסוים. השוק הישראלי יכול לעצב סטנדרטיזציה של תחום האחריות התאגידית, הן ברובד הדיווח והן ברובד המדידה שמשלימים זה את זה. באופן הזה, לכשתגדל המודעות, והמשקיעות הישראליות יחלו להכניס גם שיקולי אחריות חברתית להחלטות ההשקעה שלהן, פיזור המשאבים יוכל להיעשות בצורה אפקטיבית שתעודד באופן מהותי מודעות תאגידית לבעלי העניין בהגדרתם הרחבה.
כיצד אפוא ניתן לייצר סטנדרטיזציה כזו? הגוף שמתאים לרכז ולהוביל מאמץ מהסוג הזה היא רשות ניירות ערך. רשות ניירות ערך היא הגוף המתאים ביותר להובלת תהליך כזה מכמה סיבות. ראשית, רשות ניירות ערך היא הגורם האחראי על ניטור כל סוגי דיווחי התאגידים המדווחים ולכן יש לה מומחיות בעניין. בנוסף, רשות ניירות ערך היא הגוף המפקח על סוכנויות הדירוג בישראל, ולכן אך טבעי שהיא תפקח גם על דירוגי ה-ESG. השיח יכול להתקיים בתצורה של שולחן עגול, בו ייקחו חלק כל הגורמים הרלוונטיים, נציגי התאגידים הנסחרים, נציגות הגופים המוסדיים, הבורסה לניירות-ערך, אנשי אקדמיה ונציגי מגזר שלישי בדגש על גופים רלוונטיים כמו "מעלה" ו"לובי 99". האתגר של פורום כזה יהיה בלתי מבוטל, וראשיתו היא בהגדרת בעלי העניין הרלוונטיים ואת הנושאים הספציפיים שירכיבו את סטנדרט האחריות התאגידית הישראלי. זהו נושא סבוך שעשוי להעלות אי-הסכמות, אך ניתן להגיע למכנה משותף רחב מספיק של הערכים אותם רוצים לקדם. לאחר מכן, האתגר של הפורום יהיה בקביעת פורמט דיווח אחיד, בו יהיו מחויבים כל התאגידים המדווחים. פורמט דיווח אחיד, יאפשר גם יצירה של סטנדרט מדידה אחיד, כך שהבורסה עצמה, ארגוני מגזר שלישי, העיתונות הכלכלית, מוסדות אקדמיים וכל גורם אחר שיפרסם מידע אודות אחריות חברתית תאגידית יוכל להשתמש בטרמינולוגיה וביחידות מידה זהות, שמקורן במקורות מידע אמינים ומוסכמים. סטנדרטיזציה כזו בישראל תשיג שתי מטרות: תקדם את העלאת המודעות להשקעות חברתיות בישראל, וכן תייצר מנגנון שיבטיח שככל שהשקעות כאלה מתקיימות, המשאבים מוקצים בצורה אפקטיבית ועל בסיס מידע קוהרנטי.
ד"ר עידו צנג הוא מומחה לשוק ההון, אשראי ובנקאות, דיני ניירות-ערך ודיני חברות. בוגר תואר מאסטר מאוניברסיטת Cambridge בבריטניה ודוקטורט מאוניברסיטת תל-אביב. שימש כמרצה לדיני תאגידים ולשוק ההון באוניברסיטת רייכמן ובפרויקט נבו אקדמיה. משמש כיום כאחראי ביקורת ופיקוח בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב.
רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן
[1] Boze. B et. el, The Business Case for ESG, Rock Center for Corporate Governance at Stanford University Closer Look Series: Topics, Issues and Controversies in Corporate Governance No. CGRP-77, May 23 2019.
[2] Kotsantonis. S and Serafeim. G, Four Things No One Will Tell You About ESG Data, Journal of Applied Corporate Finance 31 (2), Spring 2019, page 54.
[3] שם, בעמוד 11.
[4] Billio.M et.el, Inside the ESG Ratings: (Dis)Agreement and Performance, SAFE Working Paper No. 284, page 7, June 15 2020.
Comments