חיפוש

במהלך שני העשורים האחרונים כולנו שמענו רבות את המונח ESG , שבעברית מיוחס לסטנדרט תאגידי בהתייחסות לסביבה, חברה וממשל תאגידי. זהו מונח שעקרונותיו התבססו כאבן יסוד באסטרטגיה התאגידית המודרנית ובסדרי העדיפויות של משקיעים. עם זאת, בשנים האחרונות גברו קולות ביקורת דווקא מתוך המגזר העסקי והפיננסי , כנגד סטנדרטים בלתי אחידים, קשיי מדידה ואתגר מתמשך באיזון בין מחויבויות ESG לבין ביצועים פיננסיים. הטלטלות הגלובליות של סוף 2024 ותחילת 2025 רק החריפו את המתח הזה. השינויים שחלו בשנים אלו העמיקו את חוסר הוודאות: בארצות הברית, חזרתו של ממשל טראמפ לוותה ברטוריקה אנטי-ESG ובמהלכי דֶה־רֶגולציה אגרסיביים, שהובילו לנסיגה מוצהרת ממדיניות וממחויבויות ESG בקרב תאגידים מסוימים. באירופה, חבילת ה־Omnibus [1]  עוררה סימני שאלה בנוגע להיקף, לעיתוי ולחובות הציות של דיווחי קיימות, עם השפעות ישירות על חברות אירופאיות וחוץ־אירופאיות. על רקע זה מתעוררת השאלה: האם ESG, שהפך בעשור האחרון לסמל של אחריות תאגידית וחשיבה לטווח ארוך, איבד מכוחו במציאות הגלובלית החדשה, או שמא דווקא הפך לחלק בלתי נפרד מתפיסה ניהולית־עסקית בת קיימא, גם לנוכח האתגרים? התמונה המצטיירת היא כי ESG נמצא כיום בשלב של היפרדות מהמיתוג שלו. בעוד שהמונח עצמו הפך לשנוי במחלוקת, בעיקר בזירה הפוליטית בארצות הברית ובדיון הרגולטורי באירופה, בפועל, החברות ממשיכות ואף מעמיקות את שילוב העקרונות אלה בתוך מערכות הניהול הארגוניות. לעיתים הדבר נעשה תחת שמות אחרים, אך המשמעות היא זהה: ESG הופך יותר ויותר לכלי תפעולי יציב לניהול סיכונים, לחיזוק ממשל תאגידי וליצירת ערך ארוך טווח. כדי לאשש את טענתנו ערכנו סקירה מעמיקה של דוחות ושל ספרות אקדמית רלוונטית. ממצאי הסקירה אכן, ישנם מהלכים המעידים על נסיגה מ־ESG כקונספט המגדיר מחויבות. עם זאת, מהלכים אלו אינם מעידים על היעדר מחויבות, אלא נובעים לעיתים משיקולים אסטרטגיים, שמבחינה משפטית וכלכלית עדיפים בתקופה זו, לעיתים מבחירה מודעת לקיים את עקרונות ESG מבלי להשתמש במפורש במונח עצמו. להלן מספר דוגמאות: דוגמה בולטת לתקופה הסוערת שעוברת על תחום ה־ESG ברמה הגלובלית היא הצמצום בקואליציית GFANZ  (הברית הפיננסית הגלובלית לאפס פליטות עד 2050), שהוקמה בשנת 2021. הקואליציה היא התאגדות של גופי השקעה מוסדיים כגון קרנות פנסיה, בנקים, חברות ביטוח וקרנות עושר ריבוניות, שמטרתה להשתמש בכוחם הפיננסי של חבריה כמשקיעים ארוכי טווח, במטרה לקדם את הדה־קרבוניזציה של הכלכלה העולמית ולהשקיע בחוסן אקלימי. עם תחילת שנת 2025, על רקע שובו של טראמפ לנשיאות, פרשו מן הברית כמה מהבנקים הגדולים בארה״ב וקנדה  – ובהם JPMorgan Chase, Bank of America, Goldman Sachs, Citi ו־Morgan Stanley. אליהם הצטרפו גם חמישה מתוך ששת הבנקים היפניים, וכן Macquarie האוסטרלית. ביולי 2025 אף הפך HSBC לבנק הבריטי הגדול הראשון שפרש מן הברית,  מה שמדגיש את ההקצנה בפוליטיזציה של פעולות אקלים במגזר הפיננסי. למרות זאת, במגזר הפיננסי ניתן לראות כי הפרישה אינה מעידה על חוסר פעולה. כפי שדווח ב־Scientific American,  בנקים מרכזיים בארצות הברית, בהם JPMorgan Chase ו־Citigroup, מתכוננים בשקט לתרחישי אקלים שעלולים להיות קטסטרופליים. מוסדות אלה מפתחים מודלים להערכת סיכונים, משקיעים באסטרטגיות חוסן, ומבצעים תכנון אקלימי מפורט, כמו לדוגמה מבחני לחץ לתיקי השקעות בתרחישי התחממות שונים. פעולות אלו מעידות כי גם מבלי לעשות שימוש מפורש במונח ESG, הבנקים משלבים שיקולי אקלים בתהליכי ניהול הסיכונים ובתכנון האסטרטגי שלהם. מן הסקירה עולה כי גם כאשר נרשמת נסיגה של שחקנים מסוימים מקואליציות אקלים (כפי שניתן לראות בדוגמה של קואליציית GFANZ ), שיתופי פעולה בינלאומיים ומדיניות אקלימית רחבה ממשיכים להתקדם. מגמה זו ניכרת, למשל, בהסכם של ארגון הספנות הבינלאומי (IMO)  לקביעת מסגרת משפטית מחייבת לצמצום פליטות מתעשיית הספנות העולמית, הכוללת הגבלות פליטה ומנגנון לתמחור גזי חממה, הצפויה להיכנס לתוקף בשנת 2027. במקביל, גופים במגזר הפיננסי ממשיכים לפעול בהתאם לעקרונות ESG בדרכים עצמאיות. לדוגמה, דו״ח הגילוי של Norges Bank Investment Management לשנת 2024  ממחיש כיצד קרן ההשקעות הממשלתית הנורבגית מטמיעה הערכת סיכונים מבוססת בינה מלאכותית, המכסה 96% מתיק ההשקעות שלה (1.6 טריליון דולר), תוך מיקוד בתוצאות סביבתיות ממשיות. הקרן מגדירה את יישום שיקולי מדיניות ההשקעה שלה כשני ממדים של ניהול אחראי: האחד – שיפור הביצועים הכלכליים ארוכי הטווח של השקעותיה; והשני – צמצום סיכונים פיננסיים הקשורים להתנהלות הסביבתית, החברתית והממשלית (ESG) של החברות בהן היא משקיעה.    מחויבות אסטרטגית מהדרג הבכיר בנוסף, קיימת חשיבות להבנת השקפת הדרג הניהולי הבכיר. ממחקרים אקדמיים מובילים ומקולות מקצועיים עולה כי למרות ההתנגדות הגוברת בשנים האחרונות ESG, נותר נושא מרכזי בסדר היום של מנהלים בכירים. דו״ח שפרסם בפברואר 2025 Harvard Law School Forum on Corporate Governance מגלה כי מנכ״לים ומנהלים בכירים ממשיכים לראות ב־ESG כמנוף ליצירת ערך ארוך טווח ולא רק כחובה רגולטורית. הדו״ח מתאר שינוי משמעותי בהתייחסות: ESG משולב כעת באסטרטגיה העסקית המרכזית, במעורבות עם בעלי עניין ובתכנון לחוסן ארגוני. לדוגמה, הדו״ח מדגיש כי הדה־קרבוניזציה נתפסת כחלק מתגובה אסטרטגית רחבה לסיכונים פיזיים הקשורים לאקלים, ולא כיעד מבודד. בהתאם לכך, חברות מתמקדות בחדשנות טכנולוגית בתחום האנרגיה, על מנת לשלב בין הפחתת פליטות לבין ניהול עלויות, ביטחון שרשראות אספקה וצמצום סיכונים. במימד החברתי, מנכ״לים בארה״ב מתעדפים את הצורך בחינוך לפיתוח הון אנושי ולתחרותיות גלובלית, בעוד שבאירופה, תנאי עבודה נחשבים למרכיב חברתי מרכזי, המונע על ידי רגולציה קשוחה. סקר Europe Long-Term Value and Corporate Governance של ארנסט אנד יאנג, שפורסם במאי 2025 , מחזק את הטענה הזו. על פי ארנסט אנד יאנג, חברות הרואות ב־ESG כמנוע אסטרטגי ולא כחובה דיווחית בלבד נהנות מיעילות ניהולית גבוהה יותר, משיפור בביצועים התפעוליים ומביטחון רב יותר בתחזית העסקית ארוכת הטווח. המשמעות היא כי ESG לא נתפס רק ככלי תדמיתי, אלא כבסיס ניהולי שמחזק הן את תפקוד ההנהלה והן את הצלחת החברה בטווח הארוך. מכלול ממצאים אלו ממחיש כי ESG איננו נסוג, אלא מתהווה למסגרת אינטגרטיבית לניהול סיכונים פיננסיים, סביבתיים וחברתיים. מנהיגים עסקיים מאמצים את ESG כגישה פרקטית לחיזוק התחרותיות, החוסן ויצירת ערך ארוך טווח בעולם שהופך תנודתי יותר ויותר. חבילת ה־Omnibus האירופית: הקלה ברגולציה או צעד אסטרטגי קדימה? אירופה הובילה במשך שנים את קצב השאיפות הגלובליות בתחום הקיימות. יוזמתה האחרונה – חבילת האומניבוס של האיחוד האירופי (EU Omnibus Package) , נועדה לייעל ולכוונן מחדש מספר דירקטיבות מרכזיות הקשורות ל־ESG, ובהן גם הדירקטיבה לדיווח קיימות תאגידית (CSRD), בעוד שיש הרואים בהתאמות אלו נסיגה אפשרית בסטנדרטים [2] ,  ניתוחים משפטיים מצביעים אחרת. סקירה שפרסם Harvard Law School Forum on Corporate Governance במרץ 2025 מדגישה כי מטרת השינויים היא לשפר את היכולת ליישם את ההנחיות ולחדד בהירות משפטית. הכיוון האסטרטגי נותר ברור: שיקולי ESG ואקלים הופכים למרכיבים מבניים בנוף התאגידי האירופי. חשוב לציין כי הדרישות החדשות אינן מוגבלות רק לחברות שממוקמות באירופה, אלא חלות במידה מסוימת גם על גופים זרים הפועלים בתחומה. כתוצאה מכך, חברות אמריקאיות בעלות פעילות באירופה נדרשות לעמוד בציפיות מחמירות של גילוי ושל ממשל תאגידי – ללא קשר לאקלים הרגולטורי בארצות הברית. באופן מהותי, חבילת האומניבוס יוצרת מרחב עבור חברות לפתח ולבגר את מסגרות ה־ESG שלהן. לדוגמה, שניידר אלקטריק,  תאגיד צרפתי בינלאומי הפועל גם בארה"ב ובאסיה, החלה להתאים מחדש את תשתיות הדיווח הפנימיות שלה כדי לעמוד בדרישות ה־CSRD ובסטנדרטים האירופיים לדיווח קיימות (ESRS) העתידים. שניידר אינה רואה בחבילת האומניבוס הקלה רגולטורית, אלא הזדמנות לייעל את הדיווחים על ESG בין תחומי שיפוט שונים ולחזק את אמון המשקיעים במפת הדרכים ארוכת הטווח שלה בתחום הקיימות.   דוגמה נוספת לרלוונטיות האסטרטגית המתמשכת של ESG מופיעה בפרסום מאפריל 2025 של פורום הממשל תאגידי של הרווארד . הפרסום מדגיש את ההשפעה המתמשכת של הדירקטיבה האירופית לבדיקת נאותות בתחום הקיימות התאגידית (CSDDD), גם לאחר כניסת חבילת האומניבוס. הדירקטיבה, שאומצה בשנת 2024, קובעת חובות לבדיקת נאותות בתחומי זכויות האדם והסביבה עבור חברות גדולות הפועלות באיחוד האירופי – ובכללן כ־900 חברות שאינן ממוקמות באירופה, רבות מהן תאגידים אמריקאיים. אמנם חבילת האומניבוס הובילה לעיכובים בלוחות זמנים מסוימים של הדיווח, אך היקף החובות לא השתנה, והדרישות נותרו בתוקף. בהתאם לכך, חברות נדרשות להתחיל בהכנות מוקדמות ולהקים מבני ממשל ייעודיים בצוותי הדיווח שלהן כדי לנהל ביעילות את סיכוני הציות. לסיכום, על אף הקשיים רגולטוריים והשיח הפוליטי הטעון, קיימות אינדיקציות חזקות לכך ש־ESG איננו נסוג, אלא מתפתח. השאלה איננה עוד אם ESG יוסיף להתקיים, אלא באיזו צורה יוטמע, כמה עמוק יהפוך לחלק מהתשתית הניהולית, ועד כמה מהר חברות יפנימו שההתעלמות ממנו משמעותה חשיפה לסיכונים עסקיים, פיננסיים ותדמיתיים. מכך, ולאור הנתונים שעלו בסקירה שהוצגה לעיל, ניתן להסיק כי ESG עובר תהליך של הבשלה והטמעה – ולא של נסיגה. ד"ר רות דגן, שותפה במשרד הרצוג פוקס נאמן וראש מחלקת איכות הסביבה ושינוי האקלים. בנוסף, משמשת ד"ר דגן בתור ראש תחום אקלים ושיתופי פעולה בינלאומיים במרכז אריסון ל־ESG באוניברסיטת רייכמן. גלי רובינשטיין, עוזרת מחקר במרכז אריסון ל־ESG באוניברסיטת רייכמן. [1]  חבילת האומניבוס, שפורסמה באפריל 2025, נועדה לפשט ולהקל את רגולציית דיווח ה־ESG , במטרה לאפשר לעסקים להתמקד יותר בלייצר שינוי בפועל ופחות בבירוקרטיה. חבילת האומניבוס כוללת עדכונים לחוקי ה־ CSRD   וה־ CSDDD  , ומטרתה להפוך את דיווחי הקיימות ליעילים, מדויקים ופחות מכבידים , תוך התמקדות בעיקר בחברות הגדולות, שלהן השפעה משמעותית על הסביבה והאקלים.   [2]  להרחבה אודות סיכוני האומניבוס ראו: https://europe.ohchr.org/news-events/news/ohchr-raises-concerns-over-omnibus-proposal-risks

איך ישראל יכולה להוביל מהפכה בביטחון כלכלי לטווח ארוך מהפכת הבינה המלאכותית – שמאז 2023 כבר מורגשת היטב במדינות רבות – משבשת ומציבה אתגרים חדשים לחברה, לשוק העבודה, לסביבה ולכלכלה בקצב מסחרר. מצד אחד היא מביאה ברכה גדולה , עם מקצועות חדשים לגמרי, דמוקרטיזציה של ידע, פתרונות טכנולוגיים לאתגרים חברתיים. אך מצד שני היא גם סיכון ממשי : מייצרת אבטלה רחבה במקצועות רבים, מצריכה כמויות ענק של אנרגיה ומשאבי טבע, חיסכון פנסיוני הופך בלתי סדיר, ההגנה הסוציאלית מתערערת, היכולת לתכנון ארוך טווח נפגעת ועוד.  ההיסטוריה מלמדת: המהפכה התעשייתית, לאחריה מהפכת המחשוב, ועכשיו מהפכת הבינה המלאכותית – כל אחת מהן עיצבה מחדש את החברה. אבל הפעם, השינוי עמוק, מהיר ורחב בהרבה. ובתוך המציאות הזו, אנו נדרשים לחשב מסלול מחדש ולהתאים פתרונות למודלים כלכליים כגון: מודלי תעסוקה מודולריים, קיצור שבוע העבודה, יצירת הכשרות תעסוקתיות מותאמות, והבטחת הפנסיה והביטוח הלאומי.  ישראל, כמו מדינות מפותחות רבות, עומדת בצומת קריטית זו. השאלה המרכזית שעולה היא: איך נוכל לבנות מערכת כלכלית עמידה וגמישה, המסוגלת להסתגל לשינויים המתמידים ולהבטיח רווחה לכלל האזרחים? המציאות החדשה של שוק העבודה ומערכת הפנסיה התמונה המסורתית של קריירה – משרה קבועה, שכר חודשי יציב ועלייה הדרגתית בסולם השכר – כבר אינה רלוונטית עבור רבים מהעובדים. במקומה צומחת מציאות של עבודה עצמאית, פרויקטים זמניים ושינויים מקצועיים תכופים. דו״ח לשכת התעסוקה על השפעות הבינה המלאכותית על שוק העבודה בישראל  ממליץ באופן מפורש להיערך כבר עכשיו באופן יזום ולאומי כדי למזער סיכונים והשלכות חברתיות שליליות. במקביל, המבנה הדמוגרפי המסורתי עובר גם הוא תמורות דרמטיות. בעוד שבעבר נשענה מערכת הפנסיה על פירמידת גילאים יציבה – דור צעיר רחב שמממן דור מבוגר צר יחסית – כיום אנו עדים להיפוך הפירמידה במדינות מפותחות רבות . בישראל, התהליך עדיין בעיצומו, אך התחזיות מצביעות על היפוך דומה בעשרים השנים הבאות. מהפכת הבינה המלאכותית מעמיקה את האתגר הזה בכך שהיא מצמצמת את היקף המשרות במשק ומחליפה עובדים במערכות אוטונומיות. שינויים אלו מחייבים חזון מהפכני למערכת הפנסיה הישראלית. מקור   מהפכה באופן החיסכון הפנסיוני על מנת לתת מענה לאתגרי העתיד יש לשנות כבר היום את המנגנונים הכלכליים המאפשרים מעבר בין־דורי של הון. ברמת שוק העבודה יש לקדם מודלים של הכנסה בסיסית אוניברסלית, ולקצר את שבוע העבודה לארבעה ימים. ברמת החינוך וההכשרות יש להתאים אותם, ולהבטיח שכל ילדה וילד בישראל – לרבות בציבור החרדי – יקבלו את הכלים הבסיסיים להשתלבות בעידן החדש: לימודי ליבה, אוריינות דיגיטלית, הבנה טכנולוגית. מערכת זו תתבסס גם על עקרון הלמידה המתמדת לאורך החיים. יש ליצור מערכת הכשרות מחזוריות  לכל אזרח ובכל גיל – במימון ציבורי מלא. מערכת זו תאפשר לעובדים להסתגל לשינויים הטכנולוגיים, לרכוש מיומנויות חדשות, ולעבור בין תחומי עיסוק בצורה חלקה. הכשרות אלה יתמקדו לא רק בכישורים טכניים, אלא גם בפיתוח יכולות אנושיות ייחודיות שקשה לאוטומציה להחליף: חשיבה יצירתית, אמפתיה, יכולות מנהיגות, וכישורים בין־אישיים מתקדמים. ברמת הפנסיה יש לייצר חיסכון פנסיוני מודולרי מגיל לידה. הרעיון המהפכני הוא שכל ילד יוולד עם "תיק פנסיה אישי" הנתמך על־ידי המדינה, המשפחה והחברה. תיק זה יקבל הכנסה אחידה וימשיך לגדול לאורך כל החיים, ללא תלות במעמד התעסוקתי או ברציפות העבודה. כך, גם אנשים העובדים בעבודות לא מסורתיות, עצמאיים או אלה שעוברים תקופות של הכשרה מחדש, יוכלו לצבור זכויות פנסיה משמעותיות. וכל זאת, תוך הבטחת תשואה ריאלית לחיסכון הפנסיוני של לפחות 5% (מעל האינפלציה). השקעות פנסיוניות כמנוע צמיחה בר־קיימא כאן מגיעים לליבת החדשנות המוצעת: חיבור מערכת הפנסיה למדיניות פיתוח בר־קיימא.  17 יעדי הפיתוח הבר־קיימא  ( Sustainable Development Goals : SDGs ) שאומצו על־ידי האו"ם ב־2015, וביניהן ישראל, הם הרבה יותר ממסמך דיפלומטי. מדינות רבות בעולם משתמשות בהם כמסגרת לניתוח וקבלת החלטות מדיניות ארוכות טווח, ומצליחות להעריך טוב יותר את העלות הכוללת של השקעותיהן הציבוריות. קרנות פנסיה בינלאומיות מובילות כבר מטמיעות עקרונות של SDG ומשקפות זאת בדו״חות האחריות התאגידית וה־ ESG שלהן. הקרן הנורווגית הממשלתית , הגדולה בעולם עם נכסים של למעלה מטריליון דולר, משקיעה על פי קריטריונים קפדניים של קיימות ואחריות חברתית. קרן הפנסיה הקנדית CPP Investments   השקיעה מיליארדי דולרים באנרגיה מתחדשת ותשתיות בנות־קיימא, תוך הבטחת תשואות יציבות לטווח ארוך. בישראל, השקעת כספי פנסיה בתשתיות בנות־קיימא בהלימה ל־SDGs, המניבות תשואה ריאלית מובטחת, יאפשרו לא רק לחזק את הכלכלה המקומית אלא גם לבסס ביטחון בין־דורי. ניתן לאמץ מודלים של איגרות חוב ייעודיות לפיתוח בר־קיימא, וכן השקעות המחברות בין רגולציה פיננסית לבין מדידת האימפקט החברתי־סביבתי־כלכלי בהלימה ליעדי הפיתוח הבר־קיימא. למרבה הצער, דו"ח מבקר המדינה  שהתפרסם לאחרונה חושף ליקויים עמוקים בהטמעת יעדי הפיתוח הבר־קיימא בעבודת הממשלה: היעדר מדידה אפקטיבית, חוסר תיאום בין־משרדי, והתעלמות שיטתית מחשיבה ארוכת טווח. דו"ח האקלימטק של רשות החדשנות לשנת 2024  מראה ירידה חדה במספר חברות ההזנק החדשות בתחום האקלים – רק 49 חברות הוקמו מאז אמצע 2023, ירידה משמעותית לעומת שנים קודמות. מגמה זו נובעת כתוצאה מהעדר אסטרטגיה לאומית ארוכת טווח המאפשרת ביטחון להשקעות בתחומי אימפקט ומהתמעטות השקעות זרות כתוצאה מהמצב הביטחוני־פוליטי. זהו מצב פרדוקסלי: דווקא עכשיו, כשיש צורך בתקציבי ענק לצורך שיקום ופיתוח וכאשר הצורך בפתרונות חדשניים בתחומי האנרגיה, המים, החקלאות, הפסולת והתחבורה בוער מאי פעם, ישראל מאבדת את יתרונה היחסי בחדשנות בתחומים קריטיים אלה. במקביל, המדינה אינה מעודדת השקעות ישראליות בתחומים שיתנו יתרון לאתגרים המקומיים.  ישראל כמודל עולמי להסתגלות מדינית דווקא ב־40 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, כספי הפנסיה והביטוח הלאומי שימשו להתמודדות עם אתגרי הפיתוח והאוכלוסייה הגדלה של מדינת ישראל. הדבר נעשה באמצעות אג״חים ייעודיים בלתי סחירים עם הבטחת תשואה ל־40 שנה. הדבר אפשר הן לגייס הון לצורכי המדינה והן להבטיח את כספי המבוטחים דרך שוק ההון. היום, הודות לבינה המלאכותית המאפשרת דמוקרטיזציה של ידע, שקיפות מדעית ושיתוף פעולה, ניתן ליישם פרקטיקות מדעיות ולבחון את ערכה של חדשנות טכנולוגית תוך זמן קצר בהרבה מאשר בעבר. מדינה המודעת לאתגריה ומבקשת פתרונות יכולה להטמיע חדשנות טכנולוגית ולהסתגל לשיבושים במהירות חסרת תקדים. אם ישראל תשכיל לאמץ מחדש את המודל המימוני הזה לצורך הטמעת יעדי הפיתוח הבר־קיימא, היא, בזכות גודלה הקטן יחסית, מערכות הידע המתקדמות שלה ותרבות החדשנות הטבועה בה, יכולה לשמש מודל בינלאומי למדיניות הסתגלותית. היתרונות הייחודיים של ישראל כוללים מערכת טכנולוגית מתקדמת, כוח אדם מיומן ומגוון, גודל שמאפשר ניסוי ותיקון מהיר, ותרבות ארגונית המעודדת חדשנות ולקיחת סיכונים מחושבים. לסיכום: פנסיה וקיימות כמנועי חוסן לאומי השאלה המרכזית שעומדת בפנינו איננה טכנולוגית אלא מוסרית וניהולית. האם אנחנו מוכנים לוותר על המנגנונים הכלכליים המוכרים מן העבר ולאמץ מנגנונים כלכליים חדשים המותאמים למציאות המשתנה? התשובה צריכה להיות חיובית. המחיר של אי־פעולה גבוה בהרבה מהמחיר של שינוי. מערכת הפנסיה הנוכחית לא תוכל לעמוד באתגרי העתיד, והמתנה רק תחריף את הבעיות. ישראל יכולה להוביל מהפכה גלובלית בתחום החוסן הכלכלי באמצעות חיבור חכם בין מערכת הפנסיה למדיניות פיתוח בר־קיימא. במקום לשמר את העבר או להגיב למשברים, עלינו לתכנן עתיד מקיים שבו כספי הפנסיה ישמשו כמנוע צמיחה כלכלית אחראית וארוכת טווח. השינוי המתחייב אינו קל, אך הוא הכרחי. המדינות שיצליחו להסתגל ראשונות למציאות החדשה יהיו אלה שיובילו את העולם בעשורים הבאים. ישראל, עם כל היתרונות הייחודיים שלה, יכולה ורצוי שתהיה בחזית המהפכה הזו. פרופ' (אמריטוס) יהודה כהנא, אקטואר וכלכלן עם התמחות בביטוח, ניהול סיכונים, חיזוי טכנולוגי, תכנון ארוך טווח וקיימות - מייסד SDG Israel. יעל גיני, מנכ״לית SDG Israel, ארגון הפועל לקידום והטמעה של היעדים לפיתוח בר קיימא בישראל.

מבוא: משבר האקלים והמרחב הפיננסי העשור האחרון מאופיין בהתגברות משבר האקלים ובהבנה עמוקה יותר של השלכותיו על כלכלה גלובלית וסקטורים עסקיים מגוונים. אחת התוצאות הבולטות היא מעורבות הולכת וגוברת של הרגולטור העולמי בממשקי הבנקאות והפיננסים, תוך התמקדות באיתור וניהול סיכוני אקלים. בהתאם למגמה זו, פרסמה ועדת באזל לפיקוח על הבנקים (BCBS), ביוני 2022, מסמך עקרונות לניהול אפקטיבי ולפיקוח על סיכונים פיננסיים מהותיים הקשורים לאקלים , המבקש לשפר את ניהול הסיכונים של הבנקים ונוהלי הפיקוח בתחום זה.   הוראת ניהול בנקאי תקין 345 – שינוי פרדיגמטי בניהול סיכוני אקלים ביוני 2026 תיכנס לתוקף הוראת ניהול בנקאי תקין (נב"ת) 345, אשר תחייב את הבנקים להטמיע מנגנוני הערכה שיטתיים ומעמיקים לזיהוי סיכוני אקלים שאליהם חשופים לקוחות עסקיים של הבנק. הבחינה אינה מוגבלת  לסיכוני אשראי בלבד; הבנקים נדרשים להרחיב את בחינת הסיכונים מעבר לניתוח המסורתי של הכנסות, מאזנים או שווי נכסים, ולשלב הערכה מקיפה של סיכונים גיאו־אקולוגיים, שינויים רגולטוריים צפויים בתחום האקלים ותחזיות אקלימיות עדכניות [ 1 ]  אשר עשויים להשפיע על יציבות הלקוח, נזילותו ויכולתו התפעולית, כחלק אינטגרלי מהערכת פרופיל הסיכון הכולל. הוראה זו מהווה ציון דרך רגולטורי משמעותי במערכת הפיננסית הישראלית, ומבוססת על ההכרה בכך שסיכוני האקלים שאליהם חשוף הלקוח העסקי מהווים גם סיכון מהותי לבנק עצמו. בהתאם לכך נדרשים הבנקים להרחיב את בחינת הסיכונים מעבר לניתוח המסורתי של הכנסות, מאזנים או שווי נכסים, ולשלב הערכה של סיכונים גיאו־אקולוגיים, שינויים רגולטוריים תכופים ותחזיות אקלימיות עדכניות [ 1 ] . הבנקים מחויבים מעתה להוביל תהליך מסודר, מבוסס נתונים וחשוף לביקורת שקופה, לבדיקת סיכוני האקלים הישירים והעקיפים אצל כל לקוח עסקי. תהליך זה יופעל באמצעות שאלוני אקלים, איסוף נתונים מהלקוחות, ניתוח תרחישים והטמעה של מודלים סטטיסטיים מתקדמים להערכה כמותית ואיכותית של חשיפה לאירועי קיצון סביבתיים, שינויים ברגולציה, וכן שיבושי שרשראות אספקה ומשברים פיזיים. כחלק מההיערכות המקדימה כבר החלו הבנקים בהפצת שאלוני מידע ללקוחותיהם בנושא סיכונים אקלימיים. ולקוחות עסקיים נדרשים להתחיל להיערך כדי להימנע מקשיים בקבלת אשראי או מתנאי מימון פחות נוחים. רשומה זו תפרוט את השפעת ההוראה על המגזר העסקי ותעסוק בחשיבותה של היערכות מוקדמת, אשר תאפשר לא רק עמידה בדרישות, אלא עשויה גם להוות יתרון תחרותי משמעותי בשוק המשתנה.  השלכות צפויות על הקצאות אשראי ומימון  הוראת נב"ת 345 מחייבת את התאגידים הבנקאיים להכיר בסיכונים הפיננסיים הנובעים משינויי אקלים, ולבחון את מאפייניהם הייחודיים – לרבות ערוצי תמסורת פוטנציאליים, מורכבות ההשפעה על המשק והמגזר הפיננסי, ואי־הוודאות הטבועה בתהליכים אקלימיים. בהתאם לכך, הבנקים יידרשו לבצע ניתוח מקיף של סיכוני אקלים כאשר הדגש הוא על ניהול סיכונים פיננסיים הנובעים מהשלכות שינויי האקלים. ההתייחסות אינה מוגבלת לסיכוני אשראי בלבד אלא מקיפה גם סיכוני שוק, נזילות, תפעול ועוד, כחלק אינטגרלי מהערכת פרופיל הסיכון הכולל. ההוראה מכתיבה כלים מתקדמים לניהול הוליסטי של סיכונים אלה, ובהם תרחישי קיצון, ניתוח הפסדים, וכן מנגנוני משילות ובקרה פנימית. מנגנונים אלה נועדו להבטיח שניהול סיכוני האקלים לא יתבצע ברמה נקודתית בלבד אלא יהפוך לחלק בלתי נפרד מתרבות הניהול הפיננסי, ובכך מסמנת הרפורמה שינוי מערכתי מהותי ולא רק דרישה טכנית נוספת. מודל ניהול הסיכונים החדש במערכת הבנקאית יוביל לשינוי משמעותי בהחלטות אשראי לחברות, לרבות:  קביעת מסגרות ותנאים דיפרנציאליים:  הבנקים יתמחרו את האשראי בהתאם לרמת החשיפה הספציפית של כל לקוח לסיכוני אקלים. חברות שאינן ערוכות כראוי, או שמדיניות השקיפות שלהן לוקה, יידרשו להעמיד בטחונות מוגברים, יקבלו מסגרות אשראי מצומצמות, ואף עשויות להידחות לחלוטין. העדפת חברות עם מדיניות סביבתית מתקדמת:  חברות המיישמות תהליכי ניהול אקלים מתקדמים, מציגות דיווחי קיימות סדורים ומפגינות יכולת להפחתת חשיפות, ייהנו מהטבות, תנאי אשראי מועדפים ויחסי אמון משופרים מול הבנקים. הגברת הפיקוח והדיווח:  המודל החדש יוצר מנגנון בקרה רציף, הבוחן באופן שוטף את מדיניות, תהליכי העבודה ואופן הניהול של הלקוחות העסקיים, ולא רק בעת בחינת אירועי אשראי נקודתיים. השלכות מעשיות על המגזר העסקי – חובות דיווח מוגברות אודות סיכוני אקלים  המשמעות הפרקטית של ההוראה היא שחברות עסקיות, קטנות כגדולות, יידרשו לספק לבנקים מידע שיטתי אודות חשיפתן לסיכוני אקלים, הן חשיפות הכרוכות בפעילותן והן חשיפות חיצוניות אשר מקורן בשינויי אקלים, בשלושה ממדים עיקריים: סיכונים פיזיים  הנובעים משינויי אקלים –תוצאה של אירועים נקודתיים קיצוניים ובלתי צפויים או של שינויים ארוכי טווח הדרגתיים ומתמשכים בדפוסי מזג אוויר. סיכונים אלה עלולים לגרום לנזקים פיננסיים ישירים לנכסי הארגון ולהשפיע בעקיפין על פעילותו, למשל דרך שיבושים בשרשרת האספקה. בנוסף, עקב שינויים בזמינות, באספקה ובאיכות המים; ביטחון תזונתי; ושינויים קיצוניים בטמפרטורה המשפיעים על אתרי הארגון, פעילותו, שרשרת האספקה, צרכי התחבורה ובטיחות העובדים. סיכונים אלו בין היתר כוללים: אירועי מזג אוויר קיצוניים (הצפות/שטפונות/סופות/שריפות); עליית מפלס מי הים והשפעתה על נכסים חופיים; חום קיצוני והשפעתו על תשתיות ויעילות תפעולית; שינויים בזמינות משאבי טבע ומים; פגיעה בנכסים פיזיים והשפעתה על ערכם הכלכלי. בינואר 2024, פירסם המשרד להגנת הסביבה אתר מפות סיכוני האקלים , הכולל מיפוי חלקי של אירועי קיצון אקלימיים בזמן הנוכחי.  באיחוד האירופי  החלו כבר משנת 2006 לבצע הערכת סיכוני אקלים באמצעות תכנית JRC PESETA , אשר מטרתה להבין את היקף והתפלגות הסיכונים האקלימיים באירופה ולבצע ניתוח מלמטה למעלה על ההשפעות הכלכליות של שינויי האקלים. התוצאות הראשונות של פרויקט JRC PESETA V  (נכון לאוגוסט 2024) חושפות את ההשפעה פוטנציאלית של פגיעות אקלימיות פיזיות, בין היתר בתחומי התעסוקה התיירות ותשתיות תחבורה.  כך למשל, בעניין תחבורה, נקבע כי תנאי האקלים המשתנים מהווים סיכון לתשתיות תחבורה קיימות, פגיעה אשר תחייב עלויות תפעול ותחזוקה נוספות לתשתיות ב־27 המדינות החברות באיחוד האירופי, גידול לכ־4.8 מיליארד אירו (6.9% בהשוואה לערכים הנוכחיים). סיכוני מעבר רגולטוריים -  שינויים רגולטוריים הנובעים משינויי אקלים כגון רגולציית פחמן, חובות דיווח מוגברות בנוגע למידע אקלימי, חובות אופרטיביות לניהול סיכוני אקלים ותקני בנייה ירוקה מחייבים. כפועל יוצא ניתן לראות בשנים האחרונות מגמת עלייה בהפנמה לקיומם של סיכונים סביבתיים ואירועי אקלים וכפועל יוצא התפתחות מואצת של דרישות רגולטוריות לאומיות. האיחוד האירופי מהווה סמן ימני במגמה זו. לדוגמה, בנובמבר 2019 אושרה דירקטיבה המחייבת גופים פיננסיים לדווח על  מדיניותם בנוגע לסיכוני סביבה ואקלים ( Regulation (EU) 2019/2088 ). לדירקטיבה  זו קדמה דירקטיבת ה־NFRD אשר החילה על חברות גדולות חובות דיווח של מידע לא פיננסי לרבות מידע אודות סיכוני אקלים ( NFRD ). בשנת 2022, מועצת האיחוד והפרלמנט האירופי אישרו דרקטיבה חדשה העוסקת בחובת דיווח בנושאי קיימות ( CSRD ) המרחיבה משמעותית את חובת הדיווח גם לחברות קטנות ובינוניות ולחברות זרות, בהתאם למבחני מחזור הכנסות ו/או מספר עובדים.   האיחוד האירופי ייצר מנגנון להתאמת גבולות הפחמן ( CBAM ), החל משנת 2023, המטיל מס על מוצרים שמיובאים אליו ממדינות מחוץ לאיחוד, בהתאם לכמות פליטות גזי החממה שנגרמו בתהליך ייצורם. כאשר המטרה היא למנוע מצב שבו יצרנים מעבירים ייצור למדינות עם רגולציה סביבתית פחות מחמירה. רגולציה זו משליכה ישירות על יצואנים ישראליים. רגולציה מואצת בישראל; חיבור בין השווקים  - בשנים האחרונות הפיקוח על הבנקים, רשות שוק ההון ורשות ניירות ערך בישראל החלו להטמיע עקרונות של גילוי ואינטגרציה של סיכוני אקלים, לצד הצטרפות ישראל ליוזמות בינלאומיות (כגון הצטרפות בנק ישראל ל NGFS בשנת 2020). כך למשל, כבר בספטמבר 2024, בדוח אשר הוציאה הרשות לניירות ערך לעניין ממצאי ביקורת רוחב בנושא גילוי ודיווח בדבר סיכוני איכות סביבה בתאגידים מדווחים , אשר קבוע אמות מידע מחמירות לדיווחי סביבה ואקלים במסגרת הדוחות התקופתיים. בנוסף, החל מינואר 2025 נכנס לתוקפו 'מס בלו' – מס פחמן בהתאם להחלטת ממשלה 1261  בנושא "תמחור פליטות מזהמים מקומיים וגזי חממה וביטול החלטת ממשלה", והוחלט על הטלת מס פחמן שמקורו בדלקים פוסיליים.  ענפים עם חשיפה מוגברת לסיכוני אקלים לא כל התאגידים חשופים לסיכוני אקלים באותה מידה. ההוראה צפויה להשפיע ביתר שאת על ענפים מרכזיים, בהם ניהול האקלים הפך לחיוני להישרדות הכלכלית: חקלאות : מושפעת במיוחד מתופעות קיצון – בצורת, שיטפונות, שינויים בעונות הצמיחה, פגיעה בזמינות המים והקרקע, ירידת יבולים ושחיקה בפוטנציאל ההכנסה. תעשיות עתירות אנרגיה ומשאבים:  דוגמת דלקים,  פלדה, בטון, מחצבות וכימיקלים, כפופות ישירות לדרישות מחמירות של הפחתת פליטות, היטלי פחמן ורגולציה סביבתית מתקדמת המשפיעה על ייצוא, תמחור וגיוס הון. נדל"ן ותשתיות:  חשיפה לנזקים גאוגרפיים – הצפות, עליית מפלס הים, עומסי חום קיצוניים וכו. חברות לוגיסטיקה ותחבורה:   מושפעות משרשראות אספקה פגיעות ואירועים משבשים, כולל במקביל, כל עסק המייצא לשוקי אירופה או חשוף לרגולציה בינלאומית נדרש לשקיפות גבוהה, תיעוד ועמידה בסטנדרטים מחמירים. מי שלא יתאקלם –  ייבלם   בעוד שמועד הכניסה לתוקף של ההוראה נקבע ליוני 2026, כבר בעיתוי זה, וכחלק מההיערכות של הבנקים לקראת מועד היישום, חברות מסקטורים שונים נדרשות לספק לבנקים מידע אקלימי במסגרת שאלוני אקלים, זאת לצד דרישות לקבלת מידע אקלימי מצד משקיעים ולקוחות בינלאומיים. בכך נוצר מצב שבו עיתוי ההיערכות הופך קריטי. חברות שיקדימו לבצע מיפוי סיכונים, יגבשו מדיניות ניהול ותוכניות הפחתת פליטות, ויבנו דוחות קיימות עדכניים – ייהנו מיחס מועדף בהליכי גיוס אשראי, בתמחור ובנגישות לשווקים.   עסקים שיתמהמהו  יחלשו; נגישותם לאשראי תפגע, בכושר המיקוח בשוק ההון יקטן והם יהפכו לפחות אטרקטיביים לשותפים אסטרטגיים ומשקיעים מוסדיים, בארץ ובעולם . ההתפתחות המואצת בתחום הרגולציה האקלימית מחייבת הסתגלות מהירה הכוללת הערכה של סיכוני סביבה ואקלים והטמעה של מנגנוני ניהול ולא להמתין לדרישה פורמלית מהבנק. ישנן מספר פעולות אופרטיביות שנדרשות להיערכות החברה העסקית:  כימות מקצועי של ההשפעות הפיננסיות שנגזרות מסיכונים סביבתיים. גיבוש מסמכי גילוי ובקרה תקופתית למגוון מחזיקי עניין, לרבות משקיעים, לקוחות אשראי, רגולטורים וציבור רחב, בהתאם לתקני דיווח מותאמים. אימוץ תכניות פעולה ייעודיות להפחתת חשיפות אקלימיות וסביבתיות, הכוללות יעדים מדידים, לוחות זמנים ברורים, תקציבים ייעודיים, אחריות ביצועית מוגדרת ומדדי ביצוע (KPIs) מוגדרים לניטור התקדמות. קביעת מסגרות עבודה והטמעת אמצעי בקרה והגנה מגוונים, במטרה לשפר את פרופיל הסיכון האקלימי והסביבתי ולהגביר את העמידות הארגונית (resilience) בפני סיכוני אקלים. שילוב שיקולי אקלים וסביבה בתהליכי קבלת החלטות אסטרטגיות ותפעוליות, לרבות תכנון עסקי ארוך טווח, השקעות הוניות, פיתוח מוצרים ושירותים, בחירת ספקים וניהול שרשרת אספקה. פיתוח מנגנוני דיווח פנימיים וחיצוניים אפקטיביים, המאפשרים שקיפות ומעקב אחר ביצועים סביבתיים ואקלימיים, כולל מערכות מידע לאיסוף, ניתוח והצגת נתונים רלוונטיים. הקמת מערך הכשרה והדרכה לדירקטוריון, הנהלה בכירה ועובדים רלוונטיים בנושאי סיכוני אקלים וסביבה, להבטחת מודעות, ידע ויכולת פעולה אפקטיבית בכל רמות הארגון. לסיום, הוראת נב"ת 345 אינה עומדת בחלל ריק, אלא מהווה נדבך משמעותי במערך רגולטורי גלובלי מתפתח בתחום ניהול סיכוני אקלים. היא משתלבת במכלול רחב של מהלכים רגולטוריים וחקיקתיים המתרחשים ברחבי העולם בדגש על האיחוד האירופאי, כגון מיסי פחמן, הטקסונומיה האירופית, חוקי אקלים לאומיים, ודרישות אופרטיביות לניהול סיכוני סביבה. מגמה זו משקפת הבנה עמוקה של הרגולטורים הפיננסיים כי נדרשת פעולה מערכתית ומקיפה להטמעת שיקולי אקלים בליבת הניהול של תאגידים עסקיים.  חברות שישכילו להבין את עומק השינוי ויפעלו בהתאם, לא רק יצליחו לעמוד בדרישות הרגולטוריות המתפתחות, אלא גם יזכו ביתרון תחרותי משמעותי במרחב עסקי שבו שיקולי אקלים וסביבה הופכים לחלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה העסקית והפיננסית. עו"ד מירב טביב שותפה וראש מחלקת איכות סביבה וקיימות במשרד פישר בכר (FBC)   גב' נירית נוריאני, מתמחה במחלקת איכות סביבה וקיימות – FBC  ,L.L.B, M.A   בממשל, אוניברסיטת רייכמן.

מושג חדש בעולם הניהול והאחריות התאגידית רשומה זו תעסוק במושג שכמעט ואינו מוכר במרחב האקדמי ובמגזר העסקי בישראל, וכנראה שלא בכדי גם לא נקלט עדיין התרגום העברי שהוצע לו בעבר. מדובר במושג "קוד המִשְׁמָרִיוּת" (Stewardship Code), שהוא למעשה כלי מדידה לבחינת ביצועי סביבה וקיימות של ארגונים עסקיים. תחילה אציג את המושג באופן תיאורטי, ולאחר מכן אפרט את משמעותו ורכיביו ככלי מדידה ניהולי ולבסוף אתאר את התפתחות הרשת העולמית המבוססת על השימוש היישומי בו.    לפני כעשרים שנה, בהיותי עובד אגף התכנון במשרד להגנת הסביבה, קיבלתי משימה מאתגרת מהממונה עלי: להציע תרגום עברי הולם למונח stewardship, שהלך ותפס תאוצה בתחום החשיבה והמעשה של הקיימות הסביבתית בעולם. השם העברי שהצעתי ושהתקבל בהמשך על ידי הועדה למונחי איכות הסביבה של האקדמיה ללשון עברית- "מִשְׁמָרִיוּת", הוגדר כ"אחריות החברה להעביר לדורות הבאים את נכסי הקרקע במצב טוב ככל האפשר". [1]  בשנים שחלפו מאז, למרות ההתקדמות שחלה בארץ במודעות ובפרקטיקה בכל הקשור לקיימות ומשילות סביבתית, המונח משמריות מזוהה בישראל רק עם עולמות התוכן של אקו-תאולוגיה, כמו למשל בהקשר של מצוות השמיטה או הציווי התנכ"י "לְעֹבְדָה ולְשֹמְרָה". [2] מקור המושג stewardship  הוא באנגלית עתיקה ומשמעותו "ניהול משק בית", ובמושגים מודרניים הכוונה גם לשמירה וטיפול בילדים קטנים (babysitter) וגם למקצוע הדָיָלוּת (airline stewarding). בעולם העסקים והפיננסים, הכוונה במִשְׁמָרִיוּת היא שאלה המנהלים נכסים של אחרים (הכוונה בעיקר לקרקע במובן נדל"ני, אך גם לתכנון המרחב במובנו הסטטוטורי), מן הראוי שיעשו זאת באופן אחראי ונבון, ממש כאותו שמרטף השומר על ילדים או דיילת הדואגת לשלום הנוסעים. בשונה מעולם העסקים והניהול, המושג כמעט ואינו מוכר בעולם המשפט, למעט בהקשר של "תיאוריית השליחות" [3] , לפיה השחקנים פועלים מתוך תמריץ פנימי וערכי יסוד של אמון, אחריות אישית ותחושת שליחות אותנטית לטובת הצלחת הארגון או החברה אליה הם משתייכים, ובאופן כללי רואים את טובת הקולקטיב על פני טובתם האישית. בהקשר לעולם הקיימות והמשילות התאגידית, חובת "העמידה על המשמר" מוטלת אם כן על היזמים ובעלי העסקים להביא לכך שמשאבי הקרקע, הטבע והסביבה יישמרו ויעברו במצב הטוב ביותר לדורות הבאים.    שלא כמו בישראל, במדינות המפותחות זכה המושג מִשְׁמָרִיוּת stewardship)) להפוך למושג עיקרי ויישומי, הן בהקשר של מחשבה סביבתית והן כרכיב יישומי בתחום האחריות התאגידית ESG. בהקשר זה, מִשְׁמָרִיוּת היא חובתם המוסרית והערכית של משקיעים ויזמים לגלות אחריות ארוכת טווח בעת הקצאה של משאבי קרקע, הון ומתן שירותים [4] . זאת לעומת הגישה הישנה המנוגדת, בה יזמים, מנהלי פירמות ויזמים כלכליים רואים וקובעים את צעדיהם מתוך ראיה לטווח קצר ולמען תועלתם הכלכלית שלהם עצמם.     הרקע להתפתחות קוד המִשְׁמָרִיוּת  ועקרונותיו  קוד המִשְׁמָרִיוּת (Stewardship Code, מכונה לעתים בקיצור SC) נקבע לראשונה בבריטניה בשנת 2010, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 2008 ("משבר האשראי") שחשף בין היתר את חולשת המשילות של מדינות ביחס לבנקים וגופים כלכליים גדולים אחרים. הקוד גובש על ידי המועצה לביקורת פיננסית (FRC-Financial Reporting Council) מתוך מטרה לחזק ולשפר את המודעות וכישורי הניהול של משקיעים וחברות עסקיות בכל הקשור לאחריותן לגבי ההון המושקע בהקשרי תכנון קרקע, שימור הסביבה וקיימות לטווח ארוך. הרציונל שעמד מאחורי גיבוש הקוד היה פשוט וקצר: ליצור ערך קיימותי (כלומר כלכלי, חברתי וסביבתי) לטווח ארוך ללקוחות, צרכנים ומוטבים מכל פעולת השקעה או פיתוח. [5] הקוד כולל 12 עקרונות עליהם נדרשים החברות [6] והגופים החותמים לדווח אחת לשנה על האופן והמידה בה הם עומדים ביחס אליהם. העקרונות נחלקים לארבע קטגוריות כלדלהן: [7]   קטגוריה א: יעדים ומשילות 1)      יעדי החברה, האסטרטגיה שלה והתרבות הארגונית. 2)      משילות, משאבים העומדים לרשות החברה, תמריצים בהם היא עושה שימוש. 3)      קונפליקטים הניצבים בפני יעדי החברה. 4)      קידום ועידוד שווקים יעילים ומשגשגים. 5)      קיום מנגנון בקרה ובטחון כלכלי (אמינות). קטגוריה ב: מדיניות ההשקעות 6)      הענות לצרכי הלקוחות והמוטבים. 7)      מידת האחריות, ראיה לטווח ארוך, יישום עקרונות ESG. 8)      בקרה על מנהלים, ספקים ונותני שירות. קטגוריה ג: מחויבות  9)      מידת המעורבות של החברה בקהילה ועם גורמים חברתיים (סוציאליים). 10)  שיתופי פעולה, יצירת התקשרויות.  11)  האצה והגברה של הפעילות. קטגוריה ד: זכויות ואחריות   12)  מידת הלמידה וההקפדה על שמירת זכויות הלקוחות, המוטבים והקהילה.   למרות שבמקור יועד קוד המִשְׁמָרִיוּת להנחות חברות הביטוח, קרנות פנסיה ומנהלי השקעות, ועל אף שהוא וולונטרי ולא מחייב, הוא אומץ על ידי עסקים רבים בבריטניה, בה יש מעל 300 גופים שחתמו על קוד המִשְׁמָרִיוּת, מה שמשקף היקף של כ 50 טריליון פאונד בניהול נכסים וקרקעות. לאחר מספר שנים בהן נצבר נסיון ונאספו ביקורות על מהותו והרכבו, פרסם ה FRC ביוני 2025 עידכון לקוד המִשְׁמָרִיוּת, האמור להכנס לתוקפו בינואר 2026. ההבדלים והחידושים בקוד המִשְׁמָרִיוּת 2026 החדש [8] נוגעים בעיקר לחיזוק הטמעת ערכי הקיימות לטווח ארוך בכל הקשור לפעולות פיתוח ובניה, וכן לניהול מבוסס הערכת סיכונים. כמו כן, נקבעה הגדרה עדכנית למִשְׁמָרִיוּת, לפיה מדובר בתכנון הניהול של נכסים, הון או שירותים תוך ראיה ארוכת טווח מקיימת על שלושת רכיביה- שגשוג כלכלי, שימור הסביבה ומשאבי טבע והעצמה חברתית, ללא העדפה של אחד מהם על פני האחר. [9] כאמור, הקוד אינו מחייב מבחינה משפטית, ולכן הטמעתו נעשית באמצעות "דחיפות קלות" (Nudge) של מתן תמריצים ועידוד "חקיינות" חיובית בקרב משקיעים ובעלי עסקים. הקוד בשימוש אקטיביסטים סביבתיים קוד המִשְׁמָרִיוּת ((CS הוא אחד הביטויים היישומים לכך שתחום האחריות התאגידית ועקרונות ה ESG הפכו זה מכבר לחלק מרכזי בעולם העסקים והניהול הכלכלי, ולמעשה לגורם (פקטור) לפיו משקיעים ויזמים מקבלים החלטות. [10]  בין אם הם עושים זאת משיקולי תועלת כלכלית ישירה, תפיסה ערכית חברתית וסביבתית או התמודדות עם שינוי האקלים, נראה שמבחינה כמותית יותר ויותר חברות בעולם מאמצות את קוד המִשְׁמָרִיוּת. יש בכך משום "הדבקה" או חיקוי חיובי המביא ליצירת רשת שהיא הרבה מעבר לטרנד חולף, שכן קונגולמרטים וחברות עולמיות המגדירות עמידה ביעדי סביבה ומאבק בשינוי האקלים מביאות לידי התניות שחברות בינוניות וקטנות הקשורות אליהן מתיישרות לפי הקוד החדש. אחת הדוגמאות הבולטות לאקטיביזם ESG התרחשה בשלהי שנת 2020, כאשר מסע הסברה יעיל ומאבק ציבורי עיקש של אנשי קרן גידור קטנה (Engine no.1) הביאה לכך שארבעה חברי דירקטוריון חדשים שדגלו בהפסקת הפקת דלקים מאובנים הצליחו  להיבחר לועד המנהל של חברת האנרגיה העולמית  ExxonMobil, למורת רוחם של שאר המשקיעים והיזמים בקבוצה. המקרה נחשב לנקודת מפנה בכל הקשור לשינוי אותו מבקשים להביא אקטיביסטים סביבתיים בעידן שינוי האקלים. יישומו של הקוד ברשת מִשְׁמָרִיוּת עולמית קוד המִשְׁמָרִיוּת הבריטי המקורי על גרסאותיו השונות, מקובל כיום ומופעל ב 20 מדינות, בהן הוא זכה לגרסאות שונות ויישום המותאם לצרכים והחזון המקומי. יחד עם זאת, לא בכל המדינות באים לביטוי מלא עקרונות ה- ESG. כך למשל, ביפאן עיקר הקוד מדגיש את הצורך בשקיפות העסקית של משקיעים ויזמים, בעוד שבקֶניה הוא הפך לחלק מחייב ברפורמה משפטית שמטרתה לחזק את כלכלת המדינה במרחב האפריקני. בדרום אפריקה יש הדגשה יתרה של רכיבים חברתיים וצדק סביבתי, דבר המבטא את שאיפתה להעצים את הנפגעים מדורות של שלטון האפרטהייד. בפועל במרבית המדינות והחברות בהן אומץ הקוד, הוא הפך לחלק מ"חקיקה הרכה", קרי שאינה מחייבת מבחינה פורמלית אך היא מקובלת כנורמה לקביעת תנאי סף כלכליים וסביבתיים. למעשה קיימת כיום בעולם רשת של מאות שחקנים - משקיעים, חברות (פירמות), תאגידים, ארגונים לא ממשלתיים ונותני שירותים שפועלים לאורו של קוד המִשְׁמָרִיוּת המהווה כלי אפקטיבי ליישום ערכי ה ESG. לא בכדי המונח השגור כיום בהקשר זה הוא ESG Stewardship, המתאר יוזמה אקטיבית של כל אותם שחקנים להצטרף לאקו-סיסטם הגלובלי החדש. קוד המִשְׁמָרִיוּת העדכני, שכאמור יכנס לתוקפו בינואר 2026, הוא הזדמנות להרחיב את מעגל השחקנים ואנשי העסקים להצטרף לגל זה, המבטיח לא רק יצירת קוד אתי לכשעצמו, אלא גם הזדמנות להגביר את האימפקט של אחד הכלים העדכניים ביותר להתמודדות גלובלית עם משבר האקלים. בתוך, כך, ראוי שגם שוק העסקים הישראלי יראה בכך הזדמנות להצטרף לזרם החדש ולחזק את האחריות התאגידית וערכי ה ESG שלו ושל החברה כולה, כמאמר הסיסמא "from saving the company to saving the planet".   [1]   https://terms.hebrew-academy.org.il/munnah/97354_1   [2]   https://heb.hartman.org.il/ecology-jewish-theology-einat-kremer/   [3]  התרגום של stewardship כ"שליחות" בהקשר של תיאוריה זו הוצע על ידי בוקשפן וידין במאמרם משפחה ועסקים- החברה כאישיות משפ(חת)טית: על המפגש בין דיני החברות לחברות משפחתיות , משפטים , מ"ח, תשע"ט.    [4]   https://www.iod.com/resources/governance/governance-explainer-the-stewardship-code/   [5]  Reddy, B. (2021), The Emperor’s New Code? Time to Re-Evaluate the Nature of Stewardship Engagement Under the UK’s Stewardship Code , The Modern Law Review , University of Cambridge.  [6]  בכל מקום בו לא נאמר אחרת, כאשר נכתב "חברה" הכוונה לארגון כלכלי עסקי עם מטרת רווח (company, firm), ולא society במובנה הסוציולוגי. [7]   https://www.danesmeadadvisory.com/news/what-is-the-uk-stewardship-code   [8]   https://media.frc.org.uk/documents/UK_Stewardship_Code_2026.pdf   [9]   https://www.dentons.com/en/insights/articles/2025/june/13/recent-changes-to-the-uk-stewardship-code-streamlining-reporting-and-enhancing-flexibility [10]  Bowley, T., & Hill, J. G. (2024). Stewardship codes, ESG activism and transnational ordering . In  Research handbook on environmental, social and corporate governance  (pp. 117-137). Edward Elgar Publishing. ‏ ד"ר בני פירסט הוא מתכנן ערים, חוקר סביבה וקיימות, מנהל ההכשרה בתוכנית "ממשק" באגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים ובטכניון

בשנים האחרונות אנו עדים לשינוי עמוק בתפיסות ובמערכת היחסים בין בעלי מניות לחברות עצמן. בעבר נתפסו בעלי המניות כמי ששאיפתם היחידה היא השאת רווחים, וכך גם החברה נתפסה כמייצגת את טובת בעלי מניותיה בלבד. אלא שהמציאות משתנה במהירות: משבר האקלים, החרפת אי־השוויון החברתי והלחץ הציבורי ההולך וגובר, במיוחד מצדם של משקיעים צעירים, יוצרים קרקע פורייה לדרישה לערכים מוסריים בתוך עולם התאגידים. יותר ויותר משקיעים רוצים לראות את ערכיהם  משתקפים בהחלטות החברות שבהן הם מושקעים. ברשומה זו נבחן את השינוי המהותי בתפיסת תפקידו של בעל המניות – ממיקוד בלעדי בהשאת רווחים למודל המשלב גם ערכים והעדפות אישיות. נציג את המודל החדש שמציעים הארט וזינגלס, נדון במכשולים המונעים כיום יישום מלא של תפיסה זו, ונסקור שלושה מנגנונים חדשניים המאפשרים למשקיעים להשפיע על החלטות החברות בהתאם לערכיהם. בנוסף, נביא דוגמאות עדכניות מהעולם ומישראל ונעמוד על האתגרים וההזדמנויות שמציעה מהפכה זו בשוק ההון. מהשאת רווחים להשאת רווחה: המודל של הארט וזינגלס במאמרם, The New Corporate Governance   מתייחסים הארט וזינגלס לתופעות אלו. אוליבר הארט הוא כלכלן בריטי־אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2016, הידוע בעיקר בזכות תרומתו לתיאוריית החוזים והבעלות, שעניינה חלוקת זכויות שליטה והשפעתן על תמריצים המכתיבים את מבנה הממשל התאגידי. לואיג'י זינגלס הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת שיקגו ומומחה למימון תאגידי ולתפקוד השווקים. ראשית, מתייחסים המחברים לתפיסה המסורתית המכונה "Shareholder Value Maximization" אשר מדגישה את חובתה של החברה להשיא רווחים לבעלי המניות בלבד. כך, בישראל סעיף 11 לחוק החברות קובע כי מטרתה של חברה היא השאת רווחים.  בצד גישה זו מזהים המחברים גישה חדשה, אותה הם מכנים Shareholder Welfare Maximization המשקפת את ההבנה הגוברת שחלק ניכר מבעלי המניות, בדומה להתנהגות צרכנית בתחומים אחרים, מוכנים לוותר על חלק מהתשואה אם התמורה הערכית חשובה להם. כך, וכאנקדוטה, במדינת ישראל מדד 'מעלה' לשנת 2025   מציג קפיצה גדולה בתרומות החברות: 960 מיליון ש"ח ביחס ל־590 מיליון ש"ח ב־2022 טרום המלחמה. כמו כן, כ־60% מהחברות דיווחו על שותפויות חברתיות חדשות המתמקדות בצמיחה ובנייה מחדש.  הארט וזינגלס שואלים: אם משקיע מוכן לשלם יותר בעבור רכב חשמלי או מוצר עם תקן סביבתי, מדוע שלא יוכל להצביע בהתאם להשקפת עולמו גם כבעל מניות? במאמרם הם דוגלים במודל זה, המתמקד בהשאת רווחת בעלי המניות ולוקח בחשבון את כלל ההעדפות של המשקיעים – הכלכליות והערכיות כאחד. לטענתם, נתינת מקום גדול יותר לשיקול דעתם של בעלי המניות יוביל לכך שחברות יפעלו יותר למטרות חברתיות, ובין מטרותיהן תהיה עשייה חברתית ב-ESG. זהו לא רק צעד מוסרי יותר, אלא גם תואם טוב יותר את הרצון האמיתי של ציבור המשקיעים. באופן מסורתי, הממשל התאגידי של חברה טיפוסית מורכב ממשולש יחסים בין בעלי המניות, הדירקטוריון והמנכ"ל. בעלי המניות, בעיקר בחברות ציבוריות, אינם מעורבים ביום־יום של קבלת ההחלטות. הם בוחרים את הדירקטוריון – הגוף האחראי על קביעת מדיניות, פיקוח ואסטרטגיה כללית. הדירקטוריון, בתורו, ממנה את המנכ"ל, שתפקידו לנהל את החברה בפועל. הצרכנים והעובדים – כלומר אנחנו – כמעט שאינם חלק מהמערכת הזו בכובעם ככאלה אלא רק בעקיפין כמשקיעים במניות החברות (למשל באמצעות משקיעים מוסדיים דוגמת קרנות הגמל וההשתלמויות). ברוב המקרים אין למרביתנו כל נגיעה ישירה להשפעה על המדיניות או על ההחלטות של החברה, וגם אם כן, רוב בעלי המניות עצמם מושפעים ממגבלת "בעיית הנציג" ומהאדישות הרציונלית – היוצרים פער מבני והעדר תמריצים בין בעלי השליטה האמיתיים (ההנהלה והדירקטוריון) לבין בעלי ההון. לתוך ממשל תאגידי מורכב זה נכנסו בשנים האחרונות המשקיעים המוסדיים. משקיעים מוסדיים הם גופים גדולים כמו קרנות פנסיה, חברות ביטוח וקרנות השקעה, שמרכזים תחתיהם את כספי הציבור ומשקיעים אותם בשמו. כשרוב הציבור משקיע דרכם במקום להחזיק מניות ישירות, נוצר ריכוז כוח עצום בידי מעטים – המשקיעים המוסדיים הופכים לבעלי השליטה האמיתיים בחברות, אבל הם לא בהכרח מייצגים את הרצונות והערכים של מיליוני האנשים שכספם מושקע בפועל, וכך נשברת המערכת הדמוקרטית שאמורה הייתה להתקיים בין הציבור לחברות. הארט וזינגלס מצביעים על בעיות שמעכבות את יכולת בעלי המניות להביא לידי ביטוי את העדפותיהם, הראשונה היא בעיית הנציג הקיימת בין המנהלים לבעלי המניות – כאשר הראשונים מקבלים את ההחלטות אך אינם נדרשים לייצג בהכרח את ההעדפות הערכיות של המשקיעים. השנייה, לא פחות חשובה, היא הפער בין בעלי המניות לבין מנהלי הנכסים שמצביעים בשמם. מנהלים אלה כפופים לרגולציה המחייבת אותם לפעול לפי שיקולי תשואה בלבד, גם כשברור שלא כל בעלי המניות חותרים לכך באופן בלעדי. לאור כל אלו, מציעים הארט וזינגלס מספר מנגנונים חלופיים אשר יגדילו את מעורבות בעלי המניות בחברה.  מנגנון ראשון: הצבעה אישית – כוח ישיר בידי המשקיע הגישה הראשונה שמציעים הארט וזינגלס היא להעביר את זכות ההצבעה מהגופים המוסדיים ישירות למשקיעים הפרטיים. במקום שקרן הפנסיה תצביע בשמם של אלפי חוסכים, כל משקיע יקבל את האפשרות לבחור בעצמו כיצד להצביע על הצעות פרוקסי. המהלך הזה כבר קורם עור וגידים. בשנת 2024 הכריזה חברת BlackRock   – ענקית ניהול הנכסים העולמית – על הרחבת תוכנית Voting Choice גם למשקיעים פרטיים. מעל שלושה מיליון חשבונות ב־iShares Core S&P 500 ETF יכולים לבחור האם להצביע ישירות, להאציל את ההצבעה לגוף צד שלישי או להשאיר את זכות ההצבעה אצל BlackRock. זהו יישום מובהק של תפיסתם של הארט וזינגלס.  המגמה הזו מתחזקת גם מחוץ לארצות הברית. בדצמבר 2024 חברת LGT Wealth Management ,  המנהלת נכסים בשווי של למעלה מ־30 מיליארד ליש״ט הנכסים הפכה לחברה הראשונה באירופה שמאמצת את מנגנון הצבעה שמעביר את זכות ההצבעה מהחברה המנהלת ישירות אל המשקיע בקצה – מודל ושמו "הצבעה חוצה" (Pass-Through Voting).  אמנם המהפכה הזו מתקבלת בהתלהבות, אך בפועל מתגלים פערים משמעותיים בין הכוונה למימוש. כך למשל ב־ BlackRock , פחות מרבע מהמשקיעים שבידיהם האפשרות לבחור כיצד להצביע – עושים זאת בפועל.   מנגנון שני: בחירת מדיניות הצבעה מותאמת ערכים לא כל משקיע מעוניין או מסוגל לעקוב אחר כל אסיפת בעלי מניות. לכן, מציעים הארט וזינגלס מנגנון שני, המאפשר לכל משקיע לבחור "סל הצבעות" או מדיניות הצבעה שמייצגת את ערכיו. למשל, מדיניות שתקדם קיימות סביבתית או שקיפות ניהולית. הקרן המנהלת תצביע לפי הקווים המנחים שנבחרו מראש. המגמה הזו מתחזקת ומתרחבת בקצב מרשים. דוגמה עדכנית לכך היא State Street Global Advisors   – הרביעית בגודלה בעולם בניהול נכסים – שדיווחה ברבעון הראשון של 2025 על הצלחה בולטת בתוכנית Proxy Voting Choice שלה. למעלה מ־25,000 משקיעים אמריקאים הצטרפו לתוכנית – גידול של 63% בתוך שנה. התוכנית מאפשרת לבעלי מניות לבחור מתוך אחת־עשרה מדיניות הצבעה שונות, החל מגישות המתמקדות בממשל תאגידי ועד מדיניות המדגישה ערכים של ESG. יותר מ־600 קרנות כבר נכללות במסגרת הזו, וההתרחבות הגלובלית בולטת במיוחד עם הצטרפותם של 146,000 משקיעים חדשים באירופה.  גם Vanguard, ענקית אמריקאית אחרת בניהול נכסים, השיקה פיילוט   דומה בשנה האחרונה – וכיום התוכנית שלה כוללת כבר 12 קרנות, עם כ־10 מיליון משקיעים פוטנציאליים. מדובר בקרנות בהיקף של כטריליון דולר, המאפשרות לבעלי המניות לבחור מדיניות הצבעה מתוך חמש אפשרויות שונות. לפי סקר   שערכה החברה, 3% מהמשקיעים סבורים שחשוב שמנהלי נכסים יתחשבו בעמדותיהם, ו־58% אף הצהירו כי יהיו מוכנים להשקיע בקרן שתאפשר להם להשתתף בהחלטות ההצבעה. דוגמה מעניינת נוספת למנגנון זה ניתן למצוא גם בישראל. קבוצת הראל   מציעה מסלול השקעה המתחשב בשיקולי קיימות, כחלק מתוכניות חיסכון לטווח ארוך. במסלולים אלה ניתנת עדיפות לחברות עם דירוג ESG גבוה, והם מדגישים שיקולים סביבתיים וחברתיים לאורך כל שרשרת קבלת ההחלטות ההשקעתיות. מדובר בהנגשת ערכים למשקיעים – גם אם אינם מצביעים בפועל, הבחירה במסלול היא הצהרת כוונות.  מנגנון שלישי: קרנות לפי זהות ערכית המנגנון השלישי כולל הקמה של קרנות השקעה שזהותן ותכליתן קידום ערכים מסוימים. למשל, קרן "ירוקה בהירה" שתומכת ביוזמות סביבתיות כל עוד העלות הכלכלית אינה גבוהה, וקרן "ירוקה כהה" שתצביע גם בעד מהלכים יקרים יותר – כל עוד הם מקדמים מטרות סביבתיות מובהקות. דוגמה המממשת את מנגנון זה היא קרן Green Century   – קרן השקעות אמריקאית שמקדישה את כל פעילותה להשקעות סביבתיות. הקרן אינה משקיעה בחברות דלקים מאובנים, תומכת באופן עקבי בהצעות בעלי מניות לקידום שקיפות סביבתית, ואף מובילה יוזמות פרואקטיביות מול חברות תעשייה. נכון ל-2021, הקרן ניהלה נכסים בהיקף של מעל מיליארד דולר, עם שלושה מסלולי השקעה מרכזיים המיועדים למשקיעים המעוניינים לשלב ערכים סביבתיים בתיק ההשקעות שלהם. הקרן מדווחת על ביצועים תחרותיים, עם תשואה שנתית ממוצעת   של כ־16% בחמש השנים שקדמו ל־2022 במסלול המניות המרכזי שלה. באוסטרליה, חברת Australian Ethical   מתמקדת בהשקעות ערכיות, שלא רק מכוונות לרווח אלא גם לקידום מטרות חברתיות וסביבתיות. החברה אינה משקיעה בתחומים כמו דלקים מאובנים, טבק, נשק או תעשיות מזהמות, אלא דווקא באנרגיה ירוקה, חינוך, בריאות וטכנולוגיה נקייה. נכון למרץ 2025, היא ניהלה נכסים בהיקף של כ־13.1 מיליארד דולר אוסטרלי עבור למעלה מ־134,000 לקוחות. מדובר בזינוק משמעותי לעומת כ־58,000 לקוחות בלבד בשנת 2020 – גידול של יותר מפי שניים תוך חמש שנים, הממחיש את ההצלחה של מודל הקרנות הערכיות ואת הביקוש ההולך וגובר להשקעות מבוססות ערכים. בדוח ההצבעות האחרון שלה החברה דיווחה כי השתתפה בכ־99% מההצבעות באסיפות בעלי מניות, ובכ־18% מהמקרים אף הצביעה נגד עמדת ההנהלה – בעיקר בנושאים כמו פערים מגדריים, שקיפות ודאגה לסביבה. על אף פעילותה המרשימה של הקרן, היא עדיין מהווה שחקנית קטנה יחסית בנוף הפנסיוני וההשקעתי האוסטרלי. קרנות ענק כמו AustralianSuper, שמונה למעלה מ־3.4 מיליון חברים עדיין שולטות בשוק בהיקפים משמעותיים וממחישות את האתגר שבקידום השקעות ערכיות בקנה מידה רחב. סיכום המהפכה במנגנוני ההצבעה וההשקעה מציעה כיום מגוון רחב של אפשרויות למשקיעים להביע את ערכיהם ולשלבם בתיק ההשקעות שלהם. גישות פורצות דרך, דוגמת אלו שהציגו הארט וזינגלס, מכירות בכך שבעלי מניות אינם מונעים רק מהשאת רווחים אלא גם מערכים אישיים. אנו רואים יותר ויותר מודלים, החל מהעברת כוח הצבעה ישיר לידי המשקיע הבודד, דרך בחירת מדיניות הצבעה מותאמת אישית, ועד להקמת קרנות הממוקדות כולן בקידום ערכים חברתיים וסביבתיים. בשנים האחרונות, מגמת ההשקעות התמתיות   (Thematic Investing) נמצאת בצמיחה   עולמית משמעותית. בארצות הברית למשל, הקרנות הממוקדות נושאים עלו מנכסים בהיקף של כ־9.7 מיליארד דולר ב־2014 לכ־92.7 מיליארד דולר ב־2024, כשהן מציעות משקיעים אפשרות למקם את תיקי ההשקעות שלהם על בסיס מגמות עולמיות כמו AI, תשתיות ושינויי אקלים.  במקביל, ההשקעות בארגונים עם דירוג ESG גבוהים צוברות תאוצה. MSCI סוקרת   כיום יותר מ־53,000 קרנות נאמנות ו־ETF ושוק ה־ESG מהווה כ־4.3% משוק הקרנות המסורתיות, עם נכסים בסכום של כ־2 טריליון דולר. משקיעים מוסדיים ופרטיים מסגלים כיום מדדים סביבתיים־חברתיים־ממשליים כחלק מהערכת סיכוני ההשקעה, מתוך הכרה ש־ ESG משפיע באופן ממשי על תשואות החברות. בנוסף, מדדים של MSCI לצמצום פליטות הפחמן ולחשיפה לנכסים ירוקים הראו ביצועים עדיפים ביחס למדדים המסורתיים בשנת 2023. עם זאת, חשוב לזכור שעל אף ההתלהבות והפוטנציאל הגדול, המציאות מורכבת יותר. נכון להיום, דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, פועל כדי להמעיט את חשיבות ה־ESG  כהגדרות להשקעות. לאחר היבחרו לנשיאות, הוא חתם על סדרה של צווים שגורמים להסרת התמריצים לחשיבה סביבתית־חברתית־ממשלית, כולל ביטול הטבות פחמן ותמיכה במקורות אנרגיה מזהמים. המגמה הזו מטילה חשש ממשי על עתידן של השקעות ESG בארה״ב: כבר נצפית ירידה   בתמיכה ב־shareholder resolutions שקשורות לסביבה וחברה (מ־21 % ב־2024 ל־13.6 % ביוני 2025) וחברות הזנק בתחומי האקלים חייבים לצמצם פעילות או לחפש מקורות מימון מחוץ לארה״ב, כאשר הזרמת השקעות לתחום ירדה ב־50%  ברבעון הראשון של 2025. למעשה, העידן החדש של מנגנוני ההצבעה אינו מבשר על מעבר חד מגישת "השאת רווחים" לגישת "השאת רווחת בעלי המניות" באופן בלעדי. במקום זאת, הוא יוצר אפשרות בחירה רחבה יותר. הוא מאפשר למשקיעים לבחור את המסלול המתאים להם ביותר: בין אם זה מעורבות פעילה בהצבעות, בחירה במסלולי השקעה ערכיים או השקעה בקרנות ייעודיות שפועלות לפי אג'נדה ברורה. העתיד של עולם ההשקעות טמון ככל הנראה לא רק בהחלפת מודל ישן בחדש אלא ביצירת סביבה שבה גיוון ואפשרות בחירה הם המפתח. זוהי הזדמנות לשלב שיקולים כלכליים וערכיים, וליצור שוק הון המשקף טוב יותר את רצונותיו והעדפותיו המגוונות של ציבור המשקיעים. טל בר, בוגרת תואר ראשון במשפטים ותואר שני במדעי המדינה בהתמחות במדיניות ציבורית. מתמחה כיום בייעוץ המשפטי לממשלה, המחלקה הכלכלית. בוגרת המחזור השני של תכנית המתמחים של מרכז אריסון ל־ESG. אור גנון, בוגר תואר ראשון במשפטים ותואר שני בממשל בהתמחות במדיניות ציבורית. מתמחה כיום בייעוץ המשפטי לכנסת, ועדת החוץ וביטחון. בוגר המחזור השני של תכנית המתמחים של מרכז אריסון ל־ESG.

פודטק כצומת דרכים אסטרטגי תעשיית המזון העולמית ניצבת בפני צומת דרכים קריטי הנובע מ גידול האוכלוסייה, שינויי האקלים והדרישה הגוברת למשאבים . מערכות המזון אחראיות לכ־30% מסך פליטות גזי החממה (GHG), ומוצרים מהחי עולים כדי כ־60% מסך הפליטות האלה . מודל זה אינו בר־קיימה. בתגובה תחום הפודטק מתפתח במהירות: הוא מייצג את נקודת המפגש בין מזון לטכנולוגיה ומבקש להציע פתרונות חדשניים. רשומה זו מנתחת את המעבר המתרחש בשוק מגישה של הייפ (באז, רגש מוגזם) להשקעות לגישה של כסף חכם . היא מציגה כיצד חדשנות טכנולוגית, המגובה בעקרונות ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי), יכולה להיות כלי אסטרטגי ליצירת ערך וניהול סיכונים. הצלחתו ארוכת הטווח של הפודטק תלויה לא רק בטכנולוגיה, אלא גם ביכולת להתמודד עם אתגרים תשתיתיים, אסדרתיים וחברתיים. האקוסיסטם הישראלי, הנתמך בידי גופי ממשל ותאגידים מובילים, הוא מודל יוצא דופן של חדשנות המציעה מענה לאתגרים האלה.   טכנולוגיות פורצות דרך והשפעתן הסביבתית חלבונים חלופיים: שינוי פרדיגמה ירוק הביקוש העולמי לחלבון מהחי צפוי להכפיל את עצמו עד שנת 2050 , מה שמחייב חיפוש אחר מקורות חלופיים. כיום פודטק מציע מגוון פתרונות: החל בתחליפים מהצומח וכלה בחלבונים מבוססי תסיסה ופטריות (mycoprotein). ישראל מובילה עולמית בתחום זה, ו בשנת 2022 דורגה במקום השני בעולם  בהשקעות בחלבונים מהצומח (22% מסך ההשקעות העולמיות) ובחלבונים מבוססי תסיסה (38% מסך ההשקעות העולמיות).   היתרון הסביבתי של חלבונים אלו דרמטי: בהשוואה למוצרים מהחי – ייצור חלבונים חלופיים מפחית מאוד את פליטת גזי החממה, צריכת המים והשימוש בקרקע. מחקרים השוואתיים מלמדים ש ייצור מאה גרם חלבון מבָּקָר דורש קרקע פי מאה גדולה יותר  ו מים פי עשרה רבים יותר לעומת ייצור חלבון מהצומח (למשל טופו או אפונה או קטניות) . בשר בקר הוא החלבון בעל ההשפעה הסביבתית הגבוהה ביותר: הוא דורש שטחי גידול עצומים, וצריכת המים שלו גבוהה בהרבה בהשוואה לחלבון מהצומח.   ייצור כזה גם מפחית מאוד את הפליטות. הנתונים ממחישים שטכנולוגיות אלו אינן רק תחליף למוצר קיים – הן גם מענה חיוני למשבר האקלים ומשבר המשאבים ומספקות נתיב ברור לעתיד תזונתי בר־קיימה. חברות הזנק ישראליות מובילות בתחום, והן מתמחות בין השאר בפיתוח טכנולוגיות לשיפור מרקם ואיכות המוצרים מהצומח, ביצירת חלב מתורבת מתאי עטין, ביצירת תחליפי בשר מבוססי גרעיני דלעת, ביצירת בשר על בסיס צמחי בהדפסת תלת ממד וביצירת נתחי בשר צמחיים שלמים בטכנולוגיית תסיסה.   חקלאות אנכית: פתרון עירוני עם אתגר אנרגטי רבים רואים בחקלאות אנכית, המאפשרת גידול צמחים בסביבה מבוקרת ורב־קומתית, פתרון ל אתגרי הביטחון התזונתי  העירוני. שיטה זו חוסכת עד 95% מצריכת המים  בהשוואה לחקלאות מסורתית, ובאמצעות הקמת חוות סמוך למרכזי האוכלוסייה היא גם מפחיתה את פליטות השינוע. ואולם האתגר העיקרי העומד בפני תחום זה הוא העלות הגבוהה של האנרגייה – אתגר כלכלי וסביבתי כאחד. הנתונים מראים ש חווה אנכית צורכת בממוצע 38.8 קוט"ש לקילוגרם תוצרת לעומת 5.4 קוט"ש בלבד בחממה קונוונציונלית , מה שהופך את המודל לכדאי רק עבור גידולי פרימיום בעלי ערך גבוה.   מציאות זו מוכיחה שהצלחת חקלאות אנכית תלויה לא רק בטכנולוגיות הגידול עצמן, והפתרון המערכתי הוא שקובע. כך למשל שילוב חוות אנכיות במבנים קיימים – כמו גגות או מבנים נטושים – יכול להפחית את צריכת האנרגייה הכוללת של שני הגופים בשיעור ניכר של 12%–51% . הדבר מדגיש שהפתרון אינו טכנולוגי בלבד, אלא הוליסטי ודורש שיתוף פעולה בין־תחומי בין מומחי טכנולוגיה חקלאית, מהנדסי סביבה ומתכנני ערים.   ניהול פסולת וייעול שרשרת האספקה: מהפכה שקטה של יעילות בזבוז מזון הוא אתגר סביבתי  וכלכלי עצום. טכנולוגיות פודטק מציעות מגוון פתרונות, החל במערכות מבוססות בינה מלאכותית לחיזוי ביקוש וכלה באריזות חכמות וציפויים אכילים המאריכים את חיי המדף. חברות ישראליות רבות מובילות את הפיתוחים האלה. יישום טכנולוגיות אלו לא רק תורם לקיימות באמצעות מזעור הפסדים, אלא גם משפר ישירות את היעילות התפעולית של התעשייה כולה. פתרונות אלו, המוגדרים "טכנולוגיות מאפשרות" (enablers), מייצגים את הגישה העסקית הממוקדת בפיתוח כלים בסיסיים לתעשייה כולה, גישה המניעה את הצמיחה החדשה בשוק.   המעבר לגישה של כסף חכם: ממשל תאגידי ושווקים שנת 2024 המשיכה את מגמת הירידה בהשקעות בתחום הפודטק . ירידה זו אינה מעידה על כישלון, אלא על תיקון בריא והכרחי של השוק, תיקון המבטא מעבר מגישה המוּנעת מהייפ לגישה של כסף חכם. שלא כגל ההשקעות הקודם, שהתמקד במוצרי קצה (B2C) עם מודלים עסקיים לא יציבים, המשקיעים הנוכחיים מקצועיים וסבלניים יותר ומפנים את הונם לחברות B2B (עסק לעסק) המפתחות טכנולוגיות ליבה. תהליך זה של ניקוי ופירוש מחדש של השוק מוביל לייצובו וביסוסו. ואכן, התחזיות לשנים 2025–2026 אופטימיות וצופות התאוששות הדרגתית וצמיחה מחודשת בהיקף ההשקעות. למעשה ירידת ההשקעות הנוכחית היא תוצאה ישירה של ההתבגרות המבורכת של השוק, שכעת מבקש ערך מהותי ובר־קיימה.   י ESG כמצפן אסטרטגי עקרונות ה־ESG נעשו מצפן עבור תאגידים ומשקיעים. תאגידים ומשקיעים רבים מזהים את ההזדמנויות והסיכונים הקשורים ל קיימות . חברות עולמיות ותאגידים ישראליים מובילים משלבים את הפודטק ואת עקרונות ה־ESG בליבת האסטרטגיה העסקית שלהם. אימוץ עקרונות אלו כבר אינו מוּנע רק מטוב לב תאגידי, אלא מהבנה שזהו כלי חיוני לניהול סיכונים כספיים, תדמיתיים ותפעוליים. ראיה לכך היא ש חברות מזון מסורתיות כגון Unilever ו־Nestlé מקימות צוותים ייעודיים לתחום החלבונים הצמחיים ומשקיעות בפודטק מתוך אסטרטגיה מקיפה . הדבר מעיד שחדשנות וקיימות אינן עוד תוספת חיצונית, אלא אבני יסוד באסטרטגיה העסקית התורמות לערך החברה לטווח הארוך.   ניווט באתגרים האנושיים והאסדרתיים הפער בין חדשנות לקבלת הציבור למרות היתרונות הטכנולוגיים המובהקים, הציבור בכללותו עודנו חשדן כלפי טכנולוגיות מזון חדשות. סקרים בארצות הברית מראים שרבים בציבור אינם מוכנים לנסות בשר מתורבת, בין השאר בשל חששות ותחושת מוזרות. הנתונים מלמדים שהציבור אינו מקשר אוטומטית בין מוצרים חדשים ובין היתרונות הסביבתיים של המוצרים האלה. פער זה הוא תוצאה של מיקוד היסטורי של התעשייה בנרטיב של "קודם כול טכנולוגיה" חלף השקעה אסטרטגית בתקשורת וחינוך ציבורי. הוכחה לכך היא ש המונח "בשר מתורבת" (cultivated meat) מעורר עניין רב יותר מהעניין ש"בשר מעבדה/תאי" (lab-grown meat) מעורר . כלומר, הצלחת התחום תלויה לא רק בטכנולוגיה, אלא גם ביכולת לגשר על חסמים פסיכולוגיים ותרבותיים באמצעות מיתוג חכם וחינוך ציבורי.   אסדרה כזרז לצמיחה ההתפתחות המהירה של טכנולוגיות חדשות הציבה אתגר בפני גורמי אסדרה בעולם. אישור "מזון חדש" הוא תהליך מורכב וחיוני. אסדרה נכונה וברורה אינה רק חסם, אלא כלי קריטי להפחתת סיכונים למשקיעים. החלטת משרד הבריאות להעניק אישורי "מזון חדש" לחברות ישראליות כמו Remilk , Aleph Farms  ו־ Imagindairy  מאותתת לשוק ההון שיש נתיב ברור למסחור, וזו אבן דרך קריטית עבור התעשייה. יתר על כן, ממשלת ישראל נוקטת באמצעות רשות החדשנות ומשרד הבריאות גישה פרואקטיבית ל תמיכה בפודטק . תוכניות המימון והתמיכה בחברות הזנק בשלבים מוקדמים מסייעות לגשר על הפערים בהשקעות הון סיכון ומבטיחות את יתרונן ישראל – סטארט־אפ ניישן – גם בתחום הזה. שיתוף הפעולה בין גופי האסדרה ובין התעשייה מאפשר להפוך אתגרים בירוקרטיים להזדמנויות עסקיות מבוססות.   סיכום והמלצות אסטרטגיות הפודטק מציע פוטנציאל מהפכני להתמודדות עם אתגרי המזון והקיימות העולמיים, אך הוא עדיין בשלבי התבססות וטעון התמודדות מורכבת עם אתגרים כלכליים, אסדרתיים וחברתיים. המעבר המורגש של השוק מהייפ לכסף חכם הוא תיקון בריא והכרחי. המעבר מכווין את התעשייה לעבר מודלים עסקיים יציבים וממוקדי ערך. ההצלחה ארוכת הטווח של התחום תלויה ביכולת לחבר בין חדשנות טכנולוגית ובין הבנה עמוקה של הדינמיקה השוקית והחברתית.   נדרשת אסטרטגיה ממוקדת כלי להוסיף לקדם את התחום: 1.     התמקדות בטכנולוגיות מאפשרות: יש להוסיף להפנות השקעות לחברות B2B ולרכיבים בסיסיים שישפרו את יכולות הייצור ואיכות המוצרים לאורך כל התעשייה. 2.     שיתופי פעולה אסטרטגיים: נדרשת שותפות הדוקה ומובנית בין חברות הזנק, תאגידים מבוססים וגופי ממשל כדי להניע חדשנות מואצת, לספק פתרונות הוליסטיים ולייצר תשתית ענפית חזקה וארוכת טווח. גופים כגון העמותה לחקלאות מודרנית מקדמים שיתופי פעולה באקוסיסטם באמצעות פיתוח קהילות מקצועיות, חיבורים בין הגורמים למיניהם באקוסיסטם והובלת כינוסים ואירועים ייעודיים, וכך מסייעים לחיזוק והאצת התעשייה. 3.     חינוך והסברה: יש לפתח אסטרטגיות תקשורת חכמות שיגשרו על הפער בין חדשנות ובין תפיסת הציבור וידגישו את היתרונות הסביבתיים והבריאותיים של הטכנולוגיות החדשות. 4.     קידום אסדרה פרואקטיבית: על גופי האסדרה להוסיף לסלול נתיבים ברורים ומהירים לאישור מוצרים חדשים, וכך להפחית סיכונים ולהגביר את אמון המשקיעים.   הפודטק הוא הזדמנות עצומה להפוך את תעשיית המזון ליעילה, בריאה ו בת קיימה  יותר. מימוש הפוטנציאל המלא של התחום תלוי בבחירות ובפעולות המושכלות של כלל השחקנים – יזמים, משקיעים, צרכנים ואזרחים.   לבנה שיפמן, מנכ"לית העמותה לחקלאות מודרנית

מבוא נסו לדמיין את סביבת המגורים האידיאלית בשבילכם. מה הדבר הראשון שעולה לכם לראש? עבור רובנו זו סביבה ירוקה ורגועה בקרבת עצים, ציוץ ציפורים, אוויר נקי וניחוח של טבע. לעיתים קרובות אנחנו מוכנים להשקיע משאבים וזמן כדי לִזכות בתחושה הזאת – למשל יציאה לטיול או לינה בצימר או חופשה בטבע. לפי השערת הביופיליה  לבני האדם נטייה מולדת להתחבר אל הטבע. נטייה זו התפתחה מסיבות אבולוציוניות משום שמי שהכיר היטב את סביבתו הטבעית ידע למצוא בה מים, מזון וביטחון. לקרבה לטבע גם השפעות חיוביות על הבריאות והנפש: ויסות זיהום האוויר, ויסות האקלים המקומי, ויסות הלחות, חלחול מי הגשמים לאקווה, מניעת שיטפונות וכן מתן שירותי פנאי ונופש. לכן החיבור אל הטבע הוא צורך אנושי בסיסי. ואף על פי כן, עד לא מזמן רבים ראו בסוגיות כמו שיקום מערכות אקולוגיה והגנה על המגוון הביולוגי נושאים השייכים לארגוני סביבה בלבד – ולא נושאים המשפיעים על כלל בני האדם. בשנים האחרונות תפיסה זו משתנה, והמודעות לחשיבות השמירה על השטחים הפתוחים הולכת וגוברת, ואפילו מתבטאת בעבודת הממשלה.   כיום מתגוררים בישראל יותר מעשרה מיליון תושבים, תשעה מיליון מהם חיים בסביבה עירונית. קצב גידול האוכלוסייה בישראל הוא מהגבוהים בעולם – 2.06% בשנה , לעומת ממוצע של 0.52% בלבד במדינות ה־OECD. ישראל מדינה קטנה וצפופה. היא עמוסת תוכניות פיתוח ומאבדת בכל שנה כשלושים קמ"ר  של שטחים פתוחים מתוך כלל שטחה (22,072 קמ"ר). תהליך הפיתוח המהיר יוצר קיטוע נכבד של מערכות האקולוגיה.   ההבנה שלחשיבות השטחים הפתוחים ולקישוריותן האקולוגית השלכות רחבות הולכת ותופסת מקום חשוב בשיח הציבורי, בשיח התכנוני ובשיח הבין־לאומי. לאורך השנים חתמה ישראל על מגוון אמנות ויוזמות בין־לאומיות: בשנת 1992 חתמה ישראל על האמנה לשמירה על המגוון הביולוגי , ובוועידה בשנת 2024 התחייבה לשמור על רציפות השטחים הפתוחים; בשנת 2015 הצטרפה ישראל ל יעדי הפיתוח בר־הקיימה  (SDGs) של האו"ם. יעד 15 עוסק בהגנה על מערכות אקולוגיה ועל המגוון הביולוגי; בשנת 2018 התקבלה החלטת ממשלה להכנת המדינה לשינויי האקלים . סעיף 22 מדגיש את חשיבות שבשמירה על המגוון הביולוגי ובחיזוק מערכות האקולוגיה.   על רקע זה נעשתה השמירה על שטחים פתוחים ערך חשוב בעולם התכנון. התוכנית האסטרטגית המרחבית למדינת ישראל , פרי גיבושו של מִנהל התכנון ביולי 2024, מתמקדת בהיערכות לגידול האוכלוסייה ובחיזוק החוסן העירוני והסביבתי לנוכח משבר האקלים. מִנהל התכנון רואה בשטחים הפתוחים רכיב חשוב, ולפיכך מייחד להם פרק בתוכנית האסטרטגית. הפרק מדגיש את תרומתם ברמה האזורית וברמה הארצית ומבקש לאזן בין צורכי השמירה על השטחים הפתוחים ובין צורכי הפיתוח. שימור הרצף של השטחים הפתוחים – שטחים מוגנים ושטחים חקלאיים כאחד – נעשה בעזרת רשת מסדרונות אקולוגיים המקשרים בין אזורים פתוחים, מאפשרים תנועת בעלי חיים, מעבר גנטי ותורמים לתחזוקת מערכות אקולוגיה בריאות ויציבות.   מעמד המסדרון האקולוגי בעולם התכנון לאורך השנים בישראל הפעם הראשונה שמסדרונות אקולוגיים הופיעו בתכנון הארצי הייתה במסגרת תמ"א (תוכנית מתאר ארצית) 35  בשנת 2005, אז הם הוצגו באופן סכמטי בלבד והיו בגדר מידע תכנוני למוסד תכנון לצורך שקילת רציפות השטחים הפתוחים, ולא למען מניעת פיתוח או מניעת בינוי בשטחים המיועדים לכך. ואולם הכללתם בתוכנית סימנה התחלה של חשיבה תכנונית חדשה הרואה בשמירה על רצף השטחים הפתוחים עיקרון חשוב. גישה זו סללה את הדרך לקידום תוכניות מתאר מחוזיות שהתמקדו בסוגיית המסדרונות האקולוגיים. בשנת 2023 הוחלפו תוכניות אלו בקידומו של שינוי מס' 26 לתמ"א 1 . שינוי זה צפוי להעניק למסדרונות האקולוגיים מעמד מחייב – החקיקה תקבע אֵילו שימושים מותרים בתחומם ואֵילו שימושים אינם מותרים בתחומם. המשמעות היא תוספת של שכבת הגנה תכנונית חדשה לשטחים הפתוחים – צעד שיחזק את הקישוריות בין שטחים טבעיים ומוגנים ויתרום ליצירת מערכת של רשת אקולוגית מחוברת, מתפקדת ועמידה יותר לאורך זמן.   כדי להבטיח את תפקודן הרציף של מערכות אקולוגיה יחולו בשטחי המסדרון האקולוגי מגבלות על בנייה ופיתוח העלולים לפגוע בקישוריות ובתפקוד התקין של המסדרון. עם זה, תותר פעילות חקלאית בתחומי המסדרון, ובלבד שהיא אינה פוגעת בתפקודו האקולוגי. במסדרונות האקולוגיים יותר שימוש של דרכים ומסילות, אך כשתוכנית תוואי דרך או מסילה יחצו מסדרון אקולוגי, הן יהיו חייבות לכלול פתרון למעבר בעלי חיים באמצעות מעבר אקולוגי ייעודי עילי או תחתי או להציע פתרון אחר שיאפשר חצייה ותנועה של בעלי החיים. באזורים שבהם המסדרון האקולוגי צר במיוחד (צוואר בקבוק) יחולו מגבלות תכנוניות מחמירות יותר. תכנון המסדרונות נעשה מתוך התחשבות בעקרונות אקולוגיים, חקיקתיים, תכנוניים וחקלאיים ומטרתו ליצור איזון בין כל הרכיבים.   תכנון מרחבי מקיים: יישום רשתות אקולוגיות בעולם צרפת : בצרפת מיושמת גישת "רשת ירוקה כחולה". גישה זו שמה דגש על שני סוגי מסדרונות עיקריים: מסדרונות "ירוקים" – נתיבי מעבר יבשתיים (יערות, שטחי עשב, גדרות חיות, שטחים חקלאיים וכו') ומסדרונות "כחולים" – נתיבי מים ומערכות מימיות (נהרות, נחלים, ביצות, חוף ים וכו'). אפילו שהמסדרונות האקולוגיים בצרפת לא בלמו את הפיתוח, הם זוכים למעמד חשוב בעת התכנון, ונהנים מחשיבות אסטרטגית בשמירה על המערכות האקולוגיות. כך למשל בעת תכנון כביש מהיר חדש באזור דורדון נדחַה תוואי הכביש דרומה יותר כדי שלא לחצות רצף של נהר ויער חשוב. כך למשל באזור מרסיי הוקמה ועדה מקומית עם נציגי המגזר העסקי כדי ליצור רצועת פארקים לאורך מסדרון עירוני – היזמים הבינו שערך הנדל"ן שלהם עולה לצד רצועה ירוקה רציפה, וכך נוצַר רצף מוגן ביוזמה פרטית בתיאום עם הרשויות.   הולנד : הולנד היא מדינה קטנה וצפופה, יותר ממחצית השטח היה נתון לחקלאות עצימה או פיתוח עירוני. בשל כך הולנד נחשבת לחלוצה בגישה של מסדרון אקולוגי ברמה הלאומית. בהולנד יש כיום סוגים רבים של מסדרונות – בנתיבי נהרות, יערות ואפילו בשטחים עירוניים פתוחים. הממשלה בהולנד מאפשרת פיתוח נדל"ן מוגבל במסדרונות האקולוגיים בתנאי שהיזם או הרשות המקומית מתחייבים ליצור שטח טבעי חלופי במקום השטח שנלקח מהמסדרון. כך נוצרו שטחי טבע חדשים בשולי ערים על חשבון חקלאות כחלק מעסקאות פיתוח.   גרמניה : החוק מחייב פיתוח רשת אקולוגית ארצית שתכסה לפחות עשרה אחוזים משטח המדינה. המסגרת החוקית בגרמניה מגדירה שהרשת האקולוגית תכלול שטחי ליבה, שטחי חיבור ורכיבים מקשרים, ובכלל זה יערות ואזורים טבעיים גדולים, נתיבי מים, פארקים ואזורים כפריים חקלאיים. בשטחים החקלאיים שהמסדרון עובר בהם הרשויות בגרמניה מעודדות לשמר רכיבים מקשרים כמו גדרות חיות, רצועות פריחה, עצי שדה ובריכות קטנות.   התרומה הכלכלית של מסדרונות אקולוגיים בישראל כמובן חשוב להדגיש שאילו המסדרונות האקולוגיים לא היו תורמים גם לפיתוח ולבנייה, הם לא היו מקודמים במנהל התכנון. אומנם במבט ראשון נִדמֶה שההגבלות על הבנייה במסדרון אקולוגי סותרת את הרעיון של עליית ערך הנדל"ן, אך בפועל יש לכך יתרונות רבים, בייחוד כשמאמצים חשיבה ארוכת טווח. התועלות הכלכליות (עולמיות ומקומיות) של מערכות אקולוגיה בריאות עולות לאין־שיעור על עלות ההגנה עליהן. לפי הערכת BCG  הירידה המצטברת בתפקודי מערכות אקולוגיה בעולם כבר עולה יותר מחמישה טריליון דולר בשנה. מספר זה מייצג את הערך של שירותים שכבר אבדו לכלכלה העולמית עקב פגיעה בטבע, למשל ירידה בהאבקה טבעית, התגברות שיטפונות בשל הרס ביצות או בשל התמעטות אגירה פחמנית ביערות שנכרתו. מגמה זו אף צפויה להחריף ללא התערבות.   כאמור, ישראל מדינה קטנה, והיא תלויה במידה רבה בשטחים הפתוחים הסובבים אותה לצורכי חקלאות, נוף ושירותים אקולוגיים אחרים. אומדן המארג לשירותי מערכות אקולוגיה משנת 2017  קובע שתרומת השירותים האקולוגיים בישראל נאמדת בכ־6.49 מיליארד ₪ בשנה. מדובר בין השאר באספקת מזון ומים, ויסות אקלים וחיסכון בהוצאות על פתרונות הנדסיים. קיטוע של שטחים פתוחים עלול להביא לפגיעה ממשית בתוצר המקומי הגולמי, בין השאר בשל שחיקה בשירותי מערכת כמו איכות החופים, ירידה ביבולים והיעלמות מאביקים. ולא זו בלבד: בעידן של שינויי אקלים נהיו אסונות טבע תכופים יותר: אירועים כמו הצפות קשות, שבעבר התרחשו אחת למאה שנה , כיום צפויים להתרחש בתדירות של בין אחת לעשר או לשלושים שנים. בשל כך המדינה משקיעה כסף רב כדי לשמור על איכות השטחים הפתוחים. הקרן לשמירה על שטחים פתוחים השקיעה בשנת 2023 בלבד  כ־400 מיליון ₪  להנגשת אתרי טבע ולרכישת קרקעות לשימור של כ־165 מיזמים סביבתיים. רשות הטבע והגנים וקק"ל השקיעו בשנת 2024 כ־447 מיליון ₪ בתחזוקה ובניהול של שטחים פתוחים. משרד החקלאות השקיע משנת 2024 כ־55 מיליון ₪ לשיקום נחלים ולמניעת הצפות. המשרד להגנת הסביבה פרסם בשנת 2024 לארגוני טבע קול קורא לשמירה על השטחים הפתוחים בסך של כ־28 מיליון ₪ כדי להיערך לשינויי אקלים.   שמירה על מערכות אקולוגיה מתפקדות תוכל לצמצם את עוצמת הפגיעוֹת ולהגביר את החוסן הכלכלי והחברתי של יישובים בישראל. יתר על כן, מגורים סמוכים לשטחים פתוחים מציעים סביבה בריאה יותר ואוויר נקי יותר – רכיבים התורמים תרומה ישירה לאיכות החיים ולהעלאת ערך הנדל"ן. כשאי אפשר להרחיב את השכונות אל עֵבֶר השטחים הפתוחים שסביבן – מתאפשר תכנון עירוני מושכל ומעמיק יותר, תכנון המתמקד בשיפור איכות החיים ובפיתוח המרחב הבנוי בשולי הערים. כך למשל דירות הגובלות בפארק הירקון  שבתל אביב נהנות מביקוש גבוה וממחיר היקר בכ־12% בהשוואה לדירות רחוקות משם.   סיכום חשוב להדגיש שערכם של השטחים הפתוחים – ברמה האקולוגית, ברמה הכלכלית וברמה החברתית – נשעָן במידה רבה על היותם רצף מרחבי ולא אוסף מקוטע של שטחים מנותקים. פיצול וקיטוע מרחבים אלו עלולים לפגוע ביכולתן של מערכות אקולוגיה לתפקד. הם גם עלולים לצמצם את הנגישות של הציבור לטבע ולהפחית את התרומה הכלכלית, החברתית והסביבתית של השטחים בטווח הארוך. חשוב לשים דגש ולהשקיע בשימור וחיזוק הרציפות האקולוגית. רציפות זו תורמת למועילות ההשקעות הציבוריות, לחיסכון תקציבי גדול ולשיפור מתמיד בתועלת הסביבתית. השמירה על מסדרונות אקולוגיים בישראל מבטאת מגמה עולמית לקידום קישוריות אקולוגית. אין מדובר רק בפעולה סביבתית חיונית, אלא במנוע כלכלי רב ערך התורם להפחתת עלויות עתידיות, לחיזוק החוסן הכלכלי והקהילתי ולשיפור איכות החיים. מנוע כזה מבטיח מגוון שירותים אקולוגיים החיוניים לצמיחה בת קיימה.   ד"ר מיקי בר־זיו, עמית ממשק במנהל התכנון, האגף הבכיר לתכנון מרחבי ואגף השטחים הפתוחים. בעל דוקטורט באקולוגיה וזואולוגיה עם התמחות בהשפעות הפיתוח העירוני על דפוסי ההתנהגות של בעלי חיים

הצורך להגדיר, לכמת ולנהל את ההשפעה הסביבתית של ארגונים הוביל רבים מהם לאמץ את מדד פליטות הפחמן ולראות בו המדד העיקרי למחויבותם הסביבתית. הארגונים בונים על בסיסו אסטרטגיות ותוכניות עבודה. הבעיה היא שהתמקדות בלעדית בו מביאה להחמצת הזדמנויות גדולות ומשאירה מחוץ לתמונה מהלכים בעלי השפעה רחבה.   תסמונת מנהרת הפחמן (Carbon Tunnel Vision): כשמדידה מחליפה משמעות תסמונת מנהרת הפחמן   היא ביטוי שעניינו ראייה צרה של ניהול השפעות סביבתיות והתמקדות בצמצום פליטות גזי חממה. אחד היתרונות העיקריים של גישה זו הוא יכולת המדידה והשיפור על בסיס נתונים. עם זה, גישה זו מצמצמת את תפיסת הקיימות למנגנון טכני, מתעלמת מהיבטים סביבתיים רחבים ומייצרת מנגנוני קיזוז שאינם משקפים שינוי אמיתי בהתנהגות או בתפיסות הציבור.   ארגונים רבים נשאבים לעיסוק עצים במדידה ובדיווח עד כדי כך שלעיתים השיח על מקדמי פליטות ומנגנוני דיווח גובר על העשייה הסביבתית עצמה. המשבר הסביבתי דורש תגובה רחבה, מיידית ונחושה, וכדי לרתום את הציבור ולהניע שינוי תודעתי והתנהגותי יש לנקוט גם פעולות אחרות.   אנו מציעים גישה רחבה יותר להטמעת קיימות, גישה שבה הפחתת פליטות היא חלק ממהלך אסטרטגי עמוק של שינוי ארגוני, תרבותי וחברתי. זו גישה ניהולית היוצרת ערך מוסף רב־ממדי ומשתמשת בקיימות כמנוף לחדשנות, מעורבות עובדים ויתרון תחרותי.   פעולה משנה תודעה: מהלכים יום־יומִיים בעלי השפעה האפקט השלילי של תסמונת מנהרת הפחמן בולט במיוחד כשמדובר בארגונים המתבססים על עובדים ומשרדים (כמו חברות היי־טק, משרדי עורכי דין, משרדי רואי חשבון וחברות ייעוץ), שבהם ההשפעה הסביבתית אינה מתרכזת בפליטות ישירות, אלא באתגרים רחבים יותר: צריכת משאבים, שימוש בפלסטיק, בזבוז אנרגייה, מחסור במים ועוד.   ההשפעה של מיקוד צר בצמצום טכני של פליטות (כמו רכישת חשמל נקי יותר או שיפור מערכות מיזוג) מוגבלת בכל הנוגע לשינוי תודעה והנעה לפעולה. מיפוי נרחב של מגוון אזורי ההזדמנות בָּארגון מאפשר לזהות פעולות יום־יומיות, מוחשיות ומהירות המנכיחות את ההתמודדות עם האתגר הסביבתי ומקדמות שינוי תודעתי. כשהעובדים נדרשים להשתתף בפעולה, לשנות הרגלים, להחליט החלטות ולחוות את השינוי בעצמם, נוצרת מעורבות עמוקה יותר. המעבר מדיבורים לעשייה – בצעדים קטנים וסבלניים – הוא המניע את השינוי. הינה כמה דוגמאות.   תחבורה מקיימת: הרחבת ההשפעה נוסף על הפליטות הגעת עובדים למקום העבודה וחזרתם הביתה בסוף יום העבודה (יוממות) הן דוגמה מצוינת לפוטנציאל הטמון בהטמעה רחבה של קיימות. כרבע מכלל פליטות גזי החממה מקורו בתחבורה ומתוך זה כ־40% מקורו בכלי רכב פרטיים , כך שמדובר בנושא חשוב לעניין צמצום הפליטות. מניסיוננו עולה שארגונים הניגשים לנושא מתוך הפריזמה הצרה של תסמונת מנהרת הפחמן בוחרים בפתרון טכני של מַעֲבָר לכלי רכב חשמליים. מהלך זה מצמצם את הפליטות הישירות, אך אינו משנה את הרגלי העובדים או את התרבות הארגונית. לעומת זאת, גישה רחבה לעידוד תחבורה מקיימת – שימוש בתחבורה ציבורית, מיקרומוביליטי (כגון אופניים וגלגיליים), צוותאיות (Carpooling) והיסעיות (שאטלים) – יוצרת ערך מוסף רב.   בהיבט הכלכלי הוצאות על מקומות חניה, החכר ותחזוקת כלי רכב מצטמצמות. הפחתת זמן הנסיעה היום־יומי תורמת לרווחת העובדים ומפחיתה את תופעת "זעם הכביש" – אותה תחושת מאבק יום־יומי בכבישים המתבטאת בצפצופים, התנהגות תוקפנית ומתח מתמשך. עובדים רגועים ומרוצים גם מועילים יותר, מה שמייצר לָארגון ערך כלכלי עקיף. פתרונות כמו צוותאיות והיסעיות גם מחזקים את הקשרים החברתיים בין העובדים, מעודדים שיח לא רשמי ומגבירים את תחושת השייכות לָארגון.   עם זה, חשוב להכיר בכך שמדובר בשינוי מורכב.  כ־2/3 מהעובדים בישראל מגיעים לעבודה בכלי רכב פרטי , ו האמון במערכת התחבורה הציבורית נמוך . כדי לעודד שינוי התנהגותי הארגון צריך להשקיע בפתרונות לחסמים העולים מהשטח. כך לדוגמה ארגון המעוניין לקדם נסיעות בצוותאיות צריך להציע פתרונות זמינים לעובדים שלפתע צריכים לצאת מהעבודה מייד (למשל בשל מחלת ילד). הפתרונות מגוּונים: החזקת כלי רכב זמינים לפי צורך, מימון מוניות ועוד. גם עידוד הגעה במיקרומוביליטי דורש תשתיות מתאימות: מתקני נעילה, עמדות טעינה בטוחות, מקלחות ומקום לאחסון ציוד הרכיבה.   אומנם מדובר במהלך מורכב להטמעה, אך התועלת ארוכת הטווח ברורה: שיפור רווחת העובדים, הפחתת עלויות תפעול ונדל"ן וחיזוק תדמית של מעסיק אחראי ומתקדם. מהלך כזה יצוין בדוח ה־ESG לא רק על שום הפחתתו את הפליטות, אלא גם בהיותו ביטוי למחויבות עמוקה למדיניות קיימות מקיפה המשלבת אחריות סביבתית, חברתית וכלכלית.   כלים חד־פעמיים: זיהום פלסטיק שאינו משתקף במדדי הפליטה הפחתת השימוש בכלים חד־פעמיים מדגימה היטב כיצד אין די במדדי הפחמן לתיעדוף פעולות. אומנם מדובר בצעד המשפיע השפעה לא גדולה על פליטות גזי החממה, אך הוא טומן בחובו יתרונות רבים אחרים: ·  סביבתית: הפחתת הטמנת פלסטיק ועקב כך הפחתת זיהום פלסטיק. ·  כלכלית: החזר השקעה בתוך חודשים אחדים ועד שנתיים (לפי הפתרונות הנבחרים). ·  בריאותית: הפחתת חשיפה למיקרו פלסטיק. ·  חווייתית ותודעתית:  שימוש בכלים רב־פעמיים נעים ונוח יותר, מאפשר גיוון בבחירה, משפר את חוויית האכילה ומשפיע על הרגלי הצריכה בַּבית.   אבל חרף יתרונותיו, בדרך כלל מהלך כזה נתקל בחסמים והתנגדויות. ישראל היא מהמדינות המובילות בעולם בשימוש בכלים חד־פעמיים , ולכן יש צורך במענה מותאם למגוון צורכי העובדים – למשל אסטניסים או טבעוניים או שומרי כשרות – ולחסמים לוגיסטיים כמו תשתיות שטיפה ואחסון. שיטות עבודה מעולמות החשיבה העיצובית והפסיכולוגיה ההתנהגותית מסייעות בזיהוי חסמים ופיתוח פתרונות מותאמים ובכוחן לתעדף בחירות נכונות לפי אופי הארגון.   הסטת אשפה מהטמנה: מנוע לשינוי תודעתי תרבותי תחום ניהול האשפה מדגים כיצד פעולות שאינן נמדדות ישירות במדדי פליטות עשויות להיות מנוע רב־עוצמה לשינוי תודעתי ותרבותי בָּארגון. דווקא בשל היותן מוחשיות, יום־יומיות ונוגעות לכל עובד הן יוצרות השפעה רחבה, עמוקה ומתמשכת. הפרדת אשפה במקור והעברתה למִחזוּר אינן רק עניין סביבתי, אלא מהלך תודעתי עמוק. מחקרים מראים שהפרדת אשפה במקור מעלה מודעות סביבתית ,  מגבירה מעורבות בפרקטיקות אחרות  ו יוצרת שינוי התנהגותי לטווח ארוך .   אומנם מדובר במאמץ קוגניטיבי קטן, אך השפעתו ניכרת: הוא מייצר קשר ישיר בין פעולה אישית ובין תוצאה סביבתית, והתוצאה הסביבתית נהיית מוחשית וברורה. ההרגל של מיון והפרדה נעשה נורמה חברתית ומפתח חשיבה מערכתית על שימוש, מִחזוּר וניהול משאבים – במקום "זריקת אשפה". התהליך פותח ערוצים לשיח על קיימות ומסייע ביצירת תרבות ארגונית של אחריות סביבתית. לפיכך אין זה מפתיע שמנהלי ויועצי ESG מעידים שבארגונים שבהם האשפה מנוהלת והעובדים נדרשים להשתתף בַּתהליך קל יותר לרתום את העובדים לתהליכי שינוי המונעים מאסטרטגיית ESG בליבה העסקית של הארגון. כמו שציינה בפנינו מנהלת ESG בחברת מדפסות תלת ממד, עובד מחקר ופיתוח שמיין בסוף ארוחת הצוהריים את האשפה שלו לאריזות, שאריות מזון ופיקדון כבר חוֹשב אחרת בישיבת הפיתוח של מחסנית דיו.   נוסף על שינוי ההרגלים, הפרדת אשפה במקור דורשת שינוי תשתיתי ותפעולי שאינו טריוויאלי: מעבר מפח אחד לכמה פחים, הקמת מערך אצירה ופינוי מותאם והטמעה בקרב עובדים וזכיינים. נדרשים השקעה בהובלת מהלך ארגוני, מינוי אחראים, הובלת קמפיין תקשורתי פנימי ולעיתים גם התאמות פיזיות במטבחונים ובקפיטריות. מדובר בתהליך רב־שלבי הדורש סבלנות, תקצוב ומחויבות ניהולית.   סיכום קיימות אינה עוד סעיף בדוח ESG, אלא הזדמנות לחולל שינוי מהותי בָּארגון. מדובר במסע לשינוי תודעתי, חברתי וארגוני. הוא מתחיל בפעולות קטנות וסופו בהשפעה רחבה שאינה מסתכמת בצמצום פליטות. ארגון המעוניין לקבל את הערך הרב ביותר מהמאמץ שהוא משקיע בקיימות – כדאי שיבחן ויתכנן את תוכנית העבודה להטמעה לא רק לפי חישובי פחמן, אלא מתוך התמקדות בשלוש רגלי הקיימות ובשינוי התודעתי וההתנהגותי. התמקדות כזאת יכולה להניב תשואות גדולות לָעובדים ולָארגון כאחד. באמצעות עיצוב מחדש של תפיסות והרגלי העובדים הקיימות נעשית חלק בלתי נפרד מההתנהלות היום־יומית בָּארגון. העובדים נהיים מעורבים, חדשניים ומחויבים יותר, היעילות התפעולית משתפרת, הארגון מפתח חוסן ומגדיל את פוטנציאל השגשוג שלו, המוניטין מתחזק והמותג מושך אליו כישרונות מובילים ולקוחות המעריכים מנהיגות בת קיימה. יעל ויץ וגב וייל, בעלי 'משנים סביבה' – שירות מקצועי להטמעה מעשית של קיימות/ESG

היכן הייתם מעדיפים לשטוף את מכוניתכם: במכון שטיפה רגיל או במכון שטיפה ירוקה? ומה לגבי קרם פנים: קרם פנים רגיל או קרם פנים ירוק? קרם שיעזור לכם לשמור הן על שגרת טיפוח הן על הסביבה? ומה לגבי אפייה: תרצו להשתמש בנייר אפייה רגיל או בנייר אפייה ירוק מתכלה? ומה הוא נייר אפייה מתכלה? נייר רגיל אינו מתכלה? וכמה זמן נדרָש לכל אחד מסוגי הניירות האלה להתכלות? טענות ירוקות כגון "מתכלה", "אקולוגי" ו־"climate neutral" נהיו שפת השיווק הרווחת בעשור האחרון, אך כאמור להלן, בלי בקרה הדוקה דייה הן עלולות להיות מלכודת צרכנית של ממש. ברשומה זו אדון בהיותו של המונח "ירוק" כלי שיווק להגדלת ערך המוצר כלפי הצרכן, אדון בפערי המידע שבין היצרן לצרכן ולבסוף אציג את ממצאי הדוח המקיף שפרסם ה־OECD בנוגע להטעיות צרכניות סביב מוצרים ירוקים.   מוצר ירוק – הגדלת ערך הנטו של המוצר ובעיית המידע בשווקים ב מחקר משנת 2007   ניסו חוקרים לנבא בפועל החלטות רכישה של צרכנים על בסיס מדידת פעילות מוחית (fMRI). החוקרים הבחינו שההתבוננות במוצר בעת הרכישה מגבירה את הפעילות המוחית באזור המכונה "מערכת התגמול". מערכת זו ממלאת תפקיד חשוב בערך שהצרכן מייחס למוצר. החוקרים גם מצאו שהמחיר מגביר פעילות באזור האינסולה (אזור המגיב לתחושות כאב פיזי ונפשי). הם מידלו את החלטת הרכישה כ"ערך נטו" – ההפרש בין הגמול שהמוצר מציע ובין הכאב הכרוך בתשלום. ממצאי המחקר העידו שרק אם ההפרש חיובי וגדול דיו יירכש המוצר. על בסיס ממצאים אלו אפשר למנות כמה אסטרטגיות שנועדו להוביל צרכן לרכישה – כלומר, להגדיל את ערך הנטו. אחת היא להוזיל את המחיר ואחרת היא להגדיל את הערך הנתפס של המוצר. הגדלת הערך הנתפס של המוצר בעיני הצרכן יכולה להיעשות במגוון דרכים. חשבו למשל על רכישת חבילה של שלושים עוגיות בחמישה־עשר שקלים או רכישה של כל עוגייה באריזה נפרדת בחמישה שקלים לעוגייה. אף על פי שהמחיר לעוגייה שנמכרת בנפרד גבוה פי עשרה בהשוואה לרכישתה של אותה עוגייה בחבילה (חמישה שקלים לעומת חצי שקל) – הצרכן מוכן לשלם את הפרמיה הזאת כדי לשלוט בערך הקלורי של הצריכה (כלומר, לא להתפתות לזלול את כל החבילה). במילים אחרות, מסגור הצורך בשליטה קלורית מגדיל את הערך הנטו לצרכן וגורם לצרכן לשלם על עוגייה אחת פי עשרה יותר בהשוואה לרכישת אותה עוגייה בחבילה גדולה.   הוספת ערך מוסף למוצר בדמות "מוצר ירוק" היא למעשה אמצעי להגדלת ערך הנטו לצרכן כדי לגרום לצרכן לרכוש דווקא את המוצר הירוק, ולא את המוצר הרגיל, אפילו כשאותו מוצר ירוק יקר יותר. בעיית המידע, ובפרט בעיית האסימטרייה במידע – פער בין המידע הידוע ליצרן אודות המוצר ואיכותו לעומת המידע הידוע לצרכן אודות המוצר ואיכותו – בעלת השפעה גדולה מאוד בשווקים אלו. כמו שאַראה בהמשך, פעמים רבות הצרכן אינו מבין את המידע שניתן לו אודות המוצר הירוק לאשורו. הוא אינו מבין את משמעות המידע, שוגה בפרשנות המידע ועוד. לפיכך בעיית האסימטרייה במידע עלולה להוביל לפגיעה בעודף הצרכן ולחוסר יעילות בשווקים.   בעיית המידע מועצמת עוד יותר בשווקים של מוצרים ירוקים, בייחוד בשל היעדר תקן אחיד בנושא.   ירוק או מטעה? דוח ה־OECD   על הטעיות סביבתיות ב דוח מקיף בנושא שפרסם ה־OECD   מוקדם יותר השנה הארגון קובע שהיעדר תקן אחיד או אסדרה מחייבת לגבי השימוש במונחים ירוקים הוא בעיה שמדינות רבות, לרבות מדינות ה־OECD, מתמודדות עימה. לעיתים יש תקנים לא מחייבים – תקנים שיצרן יכול להחליט אם לאמץ או לא – אולם כאמור, היעדר הגדרה אחידה עלולה להותיר את שדה המשחק פתוח לפרשנויות שיווק גמישות מדי. עקב כך שני מוצרים שונים בתכלית זה מזה עשויים להיתפס בעיני הצרכן כמוצרים ירוקים, אפילו שבפועל ייתכן שיש ביניהם פער מהותי. היעדר תקן אחיד בנושא מקשה על אכיפת התחום הן ברמת האסדרה הן ברמה אזרחית (למשל על ידי תובענות ייצוגיות). אחד המונחים הרווחים בנושא הוא התיירקקות – הצגת מצגי שווא סביבתיים למוצר ("ידידותי לסביבה", "מתכלה", "ירוק" וכדומה). כדי להבין כמה רחבים ממדי התופעה אפשר להשתמש באחד מכלי האסדרה החשובים שפותחו בשנים האחרונות: Market Sweeps (סריקות שווקים) – פעולות ניטור יזומות שבהן רשויות צרכניות או גורמי אסדרה או מוסדות רשמיים בודקים בשיטתיות אתרים, פלטפורמות מקוונות או חנויות או קטלוגים כדי למפות את היקף התופעות המטעות. הבדיקות נערכות עצמאית בידי מדינות או כחלק משיתוף פעולה בין־לאומי. דוח ה־OECD סוקר בדיקות שנערכו בשנים 2020–2023 בקרב מדינות רבות. הבדיקות נערכו בידי כמה גורמי אסדרה, האיחוד האירופי וארגון ה־ICPEN (רשת בין־לאומית של גופי אכיפה לצרכנות הוגנת). נסקרו מאות הצהרות ירוקות של מגוון עוסקים. הממצאים העלו ש־40%–57% מהטענות הירוקות היו מעורפלות או כלליות או שלא היה אפשר לאמתן.      לפי דוח ה־OECD אותן הצהרות סביבתיות ירוקות מערבות מגוון כשלים – אינפורמטיביים וקוגניטיביים – המקשים על הצרכן להבין את המידע לאשורו. שניים מהכשלים הבולטים הם: כשל אינפורמטיבי – כשל זה נוגע לכמה היבטים: • עמימות – מונחים כמו "ידידותי לסביבה", "טבעי" ו"בר־קיימה" נפוצים בשיווק, אך הם נעדרים הגדרות מדויקות ומוסכמות. עמימות זו מעניקה לחברות מרחב פעולה נרחב לשימוש בתוויות אלו, וכל אחד מהצרכנים מפרש את התוויות פרשנות סובייקטיבית. כל אלה עלולים ליצור רושם מוטעה בקרב צרכנים. • סמלים – סמלים שהזכירו חותמות איכות סביבה או שדמו להן הופיעו למרות ששום גוף מוסמך לא תמך בהם. • הסתרת מידע – פרטים חיוניים הוסתרו או הושמטו כדי לשוות רושם ידידותי יותר למוצר. אפקט ההילה ( Halo Effect) – אפקט ההילה הוא נטייה קוגניטיבית שבה רושם חיובי (או שלילי) כללי על אובייקט מסוים (כגון אדם או מוצר או קבוצה) משפיע על הערכתנו תכונות אחרות שלו – גם אם אינן קשורות. הטיה זו ממלאת תפקיד מכריע בפרשנות הצרכנים את הטענות הסביבתיות. כך למשל כשמוצר מוגדר "טבעי", הצרכנים מייחסים לו אוטומטית תכונות חיוביות (למשל שהייצור שלו אינו מוביל להשפעות סביבתיות שליליות), גם אם תכונות אלו לא הוזכרו כלל. אפקט זה עלול לגרום להטיה שיטתית בהחלטות הרכישה של צרכנים, המבססים את שיקוליהם על רושם כללי ולא על מידע אובייקטיבי.   סיכום בשל שכיחותן של טענות סביבתיות מטעות, פגיעוּת הצרכנים והנזקים הנגרמים להם, לעסקים מתחרים ולמשק כולו זכתה תופעות ההתיירקקות לדגש רב באכיפה ובמדיניות ציבורית במדינות רבות. היעדר הגדרות מוסכמות למונחים סביבתיים נפוצים והקושי של הצרכן להבין את הטענות לאשורן מציבים קשיים ביכולת האסדרה של שווקי המוצרים הירוקים. דוח ה־OECD מציג כמה מקרי בוחן של גורמי אסדרה ממגוון מדינות שניסו להתמודד עם טענות סביבתיות ירוקות מטעות. על אף אותם ניסיונות – תופעה זו עדיין מציבה אתגרים רבים לרשויות ולשווקים כולם.   ד"ר דליה שיליאן, הכלכלנית הראשית ברשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן

מבוא רשומה זו תנתח את פסק הדין של בית המשפט העליון בגרמניה ממאי 2025 בפרשת RWE , תבחן את החדשנות המשפטית שביסודו ותעמיק בהכרה העקרונית שהוא מבטא בכל הנוגע לאחריות תאגידים על נזקי שינויי אקלים. לבסוף, תידון הרלוונטיות של פרשה זו לישראל – משפטית וציבורית – והאפשרות ליישם כלים דומים בזירה המקומית.   בשנים האחרונות חַלה עלייה ניכרת בשימוש במערכת המשפט להתמודדות עם משבר האקלים. נתוני Zero Carbon Analytics  מלמדים שמאז נחתם הסכם פריז בשנת 2015 חַלה עלייה של יותר מ־70% בהגשת תביעות בענייני אקלים ברחבי העולם. 68 מהתביעות דורשות סעד כספי בגין נזקי אקלים. 54% מהתביעות הוגשו נגד חברות דלקים מאובנים – ובראשן Shell, ExxonMobil, Chevron, ו־BP. נגד כל אחת מאותן חברות הוגשו יותר מ־20 תביעות. היקף תביעות האקלים התרחב לממדים אדירים: ההערכות הן שעד שנת 2049 יגיע הנזק השנתי מנזקי אקלים לכ־38 טריליון דולר. שינוי זה נגרַם בין השאר עקב השימוש הגובר במדע האטריבוציה (attribution science), מדע המאפשר לראשונה לקבוע אמפירית שפליטות מזהמות של חברות מסוימות הן שהובילו לבין נזקים סביבתיים ולתבוע פיצוי בגין נזקים אלו.   מגמה זו העלתה לאחרונה לסדר היום הציבורי את פרשת RWE. מדובר בהליך משפטי יוצא דופן שבו תובע יחיד מפרו – חקלאי ומדריך הרים – העז לדרוש פיצוי מתאגיד גרמני גדול בגין אחריותו של התאגיד לפגיעת אקלים באזור מגוריו. ההליך עורר הדים והציב לראשונה שאלה מהותית בזירה המשפטית: האם אפשר לחייב תאגיד פרטי הפועל במדינה אחת לשאת באחריות לנזקי אקלים במדינה אחרת על בסיס תרומתו היחסית לפליטות גזי החממה?   פרשת RWE: ציון דרך בהטלת אחריות אקלימית על חברות מזהמות התביעה נבחנה כמעט עשור. היא התחילה בבית המשפט המחוזי, ובהמשך נידונה בערכאת הערעור בבית המשפט העליון. עובדות המקרה בקצרה: החקלאי תבע את החברה הגרמנית RWE, יצרנית החשמל הגדולה ביותר בפרו. החקלאי טען שהיסטוריית פליטות גזי החממה של החברה תרמו להפשרת קרחונים באזור מגוריו, ובייחוד לעלייה מסוכנת בנפח אגם הקרחון פלקקוצ'ה שלמורדות הרי האנדים במעלה ההר מביתו. בשל הסכנה הגוברת לשיטפון קטסטרופלי דרש החקלאי שהחברה תשתתף בעלות בניית סכר מגן בשיעור של 0.47% מהעלות הכוללת, המייצג את חלקה של RWE בפליטות גזי חממה העולמיות מאז קרות המהפכה התעשייתית.   בית המשפט המחוזי דחה את התביעה כבר בשלב הראשון וקבע שאי אפשר לבסס קשר סיבתי ליניארי בין פליטותיה של RWE ובין הסיכון הממוקד הנשקף לבית החקלאי. בית המשפט קבע גם שאם החברה תחדל מכל פליטה עתידית, מצבו של התובע לא ישתנה, ולכן אין עילה לקבלת סעד. בערעור לבית המשפט העליון חַל מפנה: בית המשפט קבע שהתביעה מנומקת דייה לצורך דיון בעניינה והורה על פתיחה בשלב הראייתי, לרבות שימוע מומחים וביקור שטח בפרו. ביקור זה התרחש לבסוף בשנת 2022 לאחר עיכובים שנבעו ממגפת הקורונה.   ב־28 במאי 2025 נדחתה לבסוף התביעה . בית המשפט העליון בגרמניה קבע שלא הוכחה סכנה ממשית ומיידית לביתו של החקלאי. לפי חווֹת דעת המומחים הסיכון להצפת הבית בעשורים הקרובים נאמד בפחות מאחוז אחד, וגם אם תתרחש הצפה – גובה הגל שיגיע לבית צפוי להיות סנטימטרים אחדים בלבד ולא לפגוע בשלמות המבנה. התביעה נדחתה בהיעדר קרבה גדולה דייה בין הנזק ובין מידת האחריות המשפטית.   פסק הדין של בית המשפט בגרמניה כלל קביעות עקרוניות ותקדימיות בתחום ליטיגציית האקלים: סעיף 1004 לקוד האזרחי הגרמני מאפשר להטיל חובה על תאגיד לנקוט פעולות מנע, אם אפשר להוכיח סכנה צפויה לנכס, גם אם הסכנה טרם התגשמה בפועל. תרומה סיבתית מצטברת של תאגיד לפליטות גזי חממה עשויה להיות בסיס לאחריות אזרחית על בסיס חלק יחסי ומבוסס מדעית. המרחק הגאוגרפי בין המזהם לניזוק אינו פוסל את סמכות בית המשפט ואינו סיבה לדחיית התביעה על הסף.   גם אם קביעות אלו לא הובילו לפסיקת פיצוי בפסק הדין, הן סייעו בעיגון תקדים חשוב לפעילים במאבק בשינויי האקלים. קביעות אלו הן קריאת כיוון לעתיד ליטיגציית האקלים: תאגידים או גופים פרטיים מזהמים אינם חסינים מתביעות – גם אם פליטותיהם אינן הסיבה היחידה לנזק, וגם אם הנזק מתרחש הרחק מגבולות מדינת המקור.   השלכות רוחב ומגמות עולמיות: לאן הולכת ליטיגציית האקלים? פרשת RWE מסמלת אבן דרך בכל הנוגע למגמת הרחבת האחריות התאגידית של חברות פרטיות בענייני קיימות ושינויי אקלים. האפשרות להגיש תביעה אזרחית בגין נזקי האקלים עולה בקנה אחד עם המגמה העולמית לתביעת חברות שגרמו נזק ניכר לסביבה.   בתי משפט באוסטריה, הולנד, שווייץ, צרפת, קולומביה, הודו, וארצות הברית החלו לבחון בתדירות גבוהה יותר תביעות נזיקין סביבתיות נגד תאגידים מזהמים (Ennöckl, 2020; Düvel & García‐Portela, 2024). מגמה זו מלמדת על עידן חדש שבו הדין האזרחי אינו רק מנגנון לתיקון נזקים בדיעבד, אלא גם כלי למניעת נזק, להגברת אחריות סביבתית ולהכוונת מדיניות תאגידית.    דוגמה בולטת היא פסק דין בהולנד בעניין Urgenda  משנת 2019. בית המשפט העליון קבע שטיפול הממשלה בפליטות גזי החממה במדינה עולה כדי מחדל המפר זכויות אדם והבהיר שהממשלה מחויבת לפעול אקטיבית למניעת נזקי אקלים. בית המשפט העליון הורה לממשלה להעלות את יעדי הפחתת הפליטות. מדובר בתביעה נגד המדינה, ועדיין – התביעה הייתה השראה ישירה להליכים חדשים נגד מזהמים פרטיים וגופים ציבוריים. כך למשל פסק הדין בעניין Verein KlimaSeniorinnen Schweiz  משנת 2024 הוא תקדים חשוב בזירת זכויות האדם והאחריות האקלימית של מדינות. בית הדין האירופי לזכויות האדם קבע שממשלת שווייץ הפרה את זכותן לחיים פרטיים ומשפחתיים של יותר מאלפיים נשים מבוגרות עקב כישלונה בגיבוש מדיניות מועילה להפחתת פליטות גזי חממה. פסק הדין התבסס בין השאר על היעדר כימות של תקציב פחמן ועל אי־נקיטת אמצעים מחייבים מטעם המדינה ופסק ששינויי האקלים הם איום ממשי על זכויות האדם.   ברוח מגמה זו הרשיע בשנת 2025 בית המשפט המחוזי באיטליה 11 בכירים בחברת Miteni ובחברות האם שלה (Mitsubishi ו־ICIG) בגין זיהום נרחב של מי תהום וקרקע בחומרים כימיקלים מסוג PFAS. פסק הדין קבע עונשי מאסר כבדים של עד 17 שנים לנאשמים והורה על תשלום פיצויים בגובה יותר משישים מיליון אירו למדינה ולמחוז. מדובר בהלכה תקדימית המכירה באחריות פלילית ובאחריות אזרחית של תאגידים פרטיים לנזקים סביבתיים חמורים גם שנים רבות לאחר הפסקת פעילותם.   גם בארצות הברית ניכרת התפתחות בתחום ליטיגציית האקלים, בייחוד ברמת המדינה. דוגמה לכך היא תביעה משנת 2023 שעיריית הונולולו שבמדינת הוואי מנהלת נגד חברות נפט מובילות הפועלות בעיירה. ב תביעה טענה העירייה שהחברות פעלו עשורים רבים בהטעיה שיטתית והסתירו את ההשלכות הסביבתיות החמורות של מוצריהן על תושבי האזור. בית המשפט העליון של הוואי הכיר בזכות העירייה להגיש תביעה לפי דיני העוולות המדינתיים – גם בגין נזקים עתידיים – על בסיס ראיות מדעיות בדבר תרומתן הישירה של החברות לפליטות גזי חממה.   אפשר למנות עוד דוגמאות רבּות. החידוש הבולט בליטיגציית האקלים טמון בפתיחת שערי בתי המשפט לתביעות מסוג זה – מגמה ההולכת ומתחזקת בזירה הבין־לאומית. כשערכאות שיפוטיות נוקטות עמדה פעילה בפסיקתן, הן אינן רק פותרות סכסוכים סביבתיים מסוימים, אלא גם מסייעות בעיצוב גבולות האחריות התאגידית והמדינתית בתחום שינויי האקלים. Ennöck (2020) מציין שתפקיד זה של בתי המשפט ממצב את המשפט האזרחי והמשפט החוקתי ככלים משלימים לחקיקה ולמדיניות ומעניק לציבור ולרשויות מקומיות אמצעים לאכיפת התחייבויות סביבתיות ולדרישת דין וחשבון מהשלטון ומהתאגידים כאחד.   מבט על ישראל והפוטנציאל המקומי בליטגיציית אקלים שאלת אחריותם של תאגידים מזהמים עלתה לאחרונה גם בספרות המשפטית בישראל. מלומדים עמדו על האפשרויות הקיימות לפעולות משפטיות בדין הישראלי בתחום זה, בין השאר באמצעות סעיפים 48–50 לפקודת הנזיקין, העוסקים במטרדים ובהפרת חובה חקוקה. פרשנות חדשנית לעניין הסיבתיות והנזק, לרבות הסתמכות על מדע האטריבוציה, עשויה לבסס עילת תביעה גם במקרים של פגיעה סביבתית מצטברת או עתידית.   לפני יותר משני עשורים פסק בג"ץ שהשיקול הסביבתי אינו שיקול שולי בעת שקילת החלטה מנהלית, אלא שיקול רלוונטי וממשי. גם אם לא במפורש, פסק הדין נתן ביטוי לעקרונות של קיימות וצדק בין־דורי, והוא סימֵן תפנית בתפיסת הגנת הסביבה כאינטרס ציבורי מהותי המחייב את רשויות השלטון בתהליכי תכנון והחלטת החלטות.   ב מאמרן על פסק דין זה לוסטיג וגביזון מדגישות שעל אף היעדרם של תקדימים אזרחיים מובהקים בליטיגציית אקלים בישראל – אפשר ליישם דוקטרינות נזיקין כגון רשלנות, מטרד והפרת חובה חקוקה גם בנוגע לנזקי אקלים, וכך לבסס מסגרת עיונית – ואפילו פרקטית – לתביעות אזרחיות עתידיות. הן גורסות שהפסיקה בישראל עשויה לעבור תמורה מושגית, בין השאר בהשראת פסקי דין בין־לאומיים והתגברות ההבנה באשר לנזקים הסביבתיים המקומיים כגון גלי חום, הצפות ותמותה.   לאור האמור לעיל עולה צורך של ממש שמערכת המשפט בישראל תיערך לאפשרות של תביעות אזרחיות בגין נזקי אקלים. לצד זאת, נדרשת גם היערכות מצד המחוקק בכל הנוגע לעיצוב מדיניות ברורה בתחום זה. פרשת RWE ממחישה כיצד תאגידים עלולים להיתבע בגין אחריותם לנזקי אקלים גם במדינות אחרות שנפגעו מפעילותם. ייתכן שסוגיה דומה תונח בשנים הקרובות לפתחו של בית משפט בישראל.   סיכום פרשת RWE היא נדבך חשוב בגל ליטיגציית האקלים המתפתח. בתי המשפט כבר אינם מסתפקים רק בתפקידם המסורתי – מיישבי סכסוכים פרטיים – אלא ממלאים תפקיד פעיל בעיצוב אחריותם של תאגידים לנזקי האקלים. אומנם בית המשפט העליון בגרמניה דחה לבסוף את התביעה בפרשה זו, אבל היא סללה את הדרך להכרה עקרונית באחריות אזרחית מבוססת מדע לפליטות מזהמות של חברות – גם כשהנזק מתרחש במדינה אחרת. הפסיקה מבהירה שתאגידים אינם חסינים מאחריות רק בשל ריחוק גאוגרפי או בשל חלוף הזמן, והיא תמרור אזהרה לשחקנים עסקיים הגורמים לפליטות גזי חממה.   לטעמנו, מדינות אחרות, ובפרט ישראל, חייבות ללמוד מהפסיקה העקרונית ומהשימוש החדשני בדוקטרינות נזיקין קיימות כגון מטרד והפרת חובה חקוקה. לצד ההתקדמות העולמית, הדין בישראל טרם גיבש מסגרת סדורה להתמודדות עם נזקי אקלים בהליך אזרחי, אך הפוטנציאל המשפטי קיים. לאור זאת אנחנו סבורים שנדרשת היערכות יזומה מצד בתי המשפט, וכך גם חקיקה משלימה, שיבהירו את גבולות האחריות של מזהמים תאגידיים בישראל ושיעמידו כלים מועילים לאכיפת הדין הסביבתי בזירת האקלים המשתנָה. צוות הבלוג של מרכז אריסון ל־ESG   Ennöckl, D. (2020). Climate Change Litigation in Austria and Germany.  Carbon & Climate Law Review ,  14 (4), 306–313. Düvel, E., & García‐Portela, L. (2024). The ethics of climate change loss and damage.  Wiley Interdisciplinary Reviews: Climate Change ,  15 (6), 910.‏

ישראל ניצבת על פרשת דרכים: מצב השקעות ה־ESG בעיני בכירי השוק רשומה זו תעסוק ב מחקרנו משנת 2024 שעניינו הדעות והעמדות של בכירים בשוק ההון בישראל. המחקר בחן לראשונה את המצב ואת הסיכויים העתידיים של השקעות סביבה, חברה וממשל (ESG) ואחריות תאגידית בשוק ההון ובמגזר העסקי בישראל. המחקר נערך רגע לפני בחירתו של דונלד טראמפ לתקופת נשיאות שנייה, והוא מבטא את הנטייה הרגשית רגע לפני השינוי שהוביל טראמפ בחודשים האחרונים, שינוי שעיקרו התרחקות עד כדי נטישה של רעיונות האחריות החברתית של התאגידים.   באמצעות ראיונות עומק עם 23 אנשי מקצוע מובילים בשוק ההון ובמגזר העסקי בישראל – ובהם מנהלים בכירים, דירקטורים, מנהלי השקעות בשוק ההון, מאסדרים, אנשי תקשורת ומקבלי החלטות בולטים – המחקר חושף נוף מורכב של דעות והשקפות בנושא, נוף המאופיין בפערים במוּדעוּת, יישום ואסדרה של ESG בהשוואה לשווקים עולמיים מתקדמים יותר.    הממצאים מציירים תמונה של שוק הסובל ממחסור במידע או ממידע חלקי אצל בעלי עניין חשובים, מדעות חצויות ומספקנות באשר לקשר בין שמירה על עקרונות ה־ESG ובין תשואות עודפות בקרב חברות ומקושי במדידה אובייקטיבית של ביצועי חברות בתחום ה־ESG. מצב זה משפיע על מנהלים בחברות השוקלים אם יש כדאיות כלכלית באימוץ עקרונות ה־ESG, וכן על מנהלי השקעות השוקלים לבחור השקעות בין השאר לפי ESG.   בה בעת במקום שהאסדרה תוביל את התחום – התחום מוביל אותה. בשל כך התחום בשלבי דשדוש והציבור אינו מגלה עניין מיוחד בקידום הנושא. ברשומה זו נדון בחסמים המעכבים את התפתחותן של פרקטיקות ESG בישראל ונמליץ על צעדי מדיניות מתואמים ורבי־פנים לקידום תחום ה־ESG בישראל.   החסמים לקידום ESG בישראל הדיון שערכנו מלמד על חסמים רב־ממדיים בפני קידום תחום ה־ESG בישראל. לפיכך נדרשת גישה מקיפה ומרובת בעלי עניין לקידום התחום בישראל, שכן בהיעדר הכוונה מסודרת לא סביר שהתחום יתקדם אורגנית.   מצאנו עדויות לפערים ברורים בין השוק בישראל ובין השווקים העולמיים לכל רוחב שוק ההון – חברות ציבוריות, משקיעים מוסדיים והגופים המאסדרים – ולכל אורך "שרשרת הערך" של תחום ה־ESG: במוּדעוּת, ביישום ובאסדרה. ישראל ניצבת הרבה אחרי אירופה בכל הנוגע לאימוץ עקרונות ESG ויישומם בהחלטות תאגידיות ובהחלטות השקעה המבינות באמת את חשיבותם. לעומת זאת, ארצות הברית כבר במצב פוסט ESG: בארצות הבריות ESG הוא מושא לוויכוח פוליטי והמעורבות הפוליטית גרמה לכך שחלקים בחברה האמריקנית זנחו את עקרונות ה־ESG  (לאחר שקודם לכן אימצו אותם).   אפשר לעמוד על שני הבדלים עיקריים בין אירופה ובין ארצות הברית בנושא ה־ESG: הבדל אחד הוא ההבדל התרבותי בין חברה שטרם השילה מעליה את ההתניות הסוציאל דמוקרטיות לחברה קפיטליסטית, והבדל אחר טמון בגישה השונה של המאסדרים לנושא. בנוגע להבדל האחד – מנהלים ובכירים רבים בשוק ההון בישראל מעידים על עצמם שהם בעלי ידע שטחי בלבד במושגים ובפרקטיקות של ה־ESG, בייחוד משום שנחשפו לתחום חשיפה נקודתית ולא מובנית.   בנוגע להבדל האחר – חסם עיקרי הניצב בפני התפתחות תחום ה־ESG הוא היעדרם של מדדים אחידים, מקצועיים, תקניים ואמינים המותאמים לחברה ולתרבות הישראלית והמדרגים תאגידים ישראלים. מחסור זה מקשה על המשקיעים להעריך, לדרג ולהשוות במדויק את ביצועי ה־ESG של חברות ישראליות, ולכן מעכב את שילובם של גורמי ESG בהחלטות השקעה ובאסטרטגיות תאגידיות.   היעדרם של מדדי ESG תקניים ואמינים מאפשר את תופעת ההתיירקקות : חברות מציגות מצג שווא כאילו הן ידידותיות לסביבה, אבל בפועל מדובר בתרגיל שיווק, אין להן מחויבות אמיתית לנושאי ה־ESG ולעיתים הן אפילו מזיקות לסביבה. תופעה זו הופכת משתתפי שוק לציניים לגבי הרלוונטיות של עקרונות ה־ESG, משפיעה לרעה (בעקיפין) על אמון הציבור בתחום ודוחפת חברות ומשקיעים כאחד להתעלם מצעדים מוכווני ESG שהיו יכולים לסייע להם רבות.   המחקר חושף חוסר הסכמה לגבי אופי ומהות הקשר בין השקעות ESG ובין ביצועים כספיים. כמה מהמרואיינים הביעו אמונה (מבוססת מחקר אמפירי או היגיון בריא) ביתרונות ארוכי הטווח של שילוב ESG בהחלטות תאגידיות, כלומר, שלחברות אחראיות פוטנציאל גדול יותר להשאת תשואה עודפת ולהפחתת סיכונים. מרואיינים אחרים עדיין ספקנים בשל היעדרן של ראיות חד־משמעיות הקושרות בין חברות המצטיינות בדירוגי ESG ובין תשואות עודפות.   אפילו שהעדויות האמפיריות אינן חד־משמעיות, דעתנו מאז היציאה למחקר לא השתנתה: אנחנו סבורים שהשקעות ESG עשויות להוביל לתועלת כלכלית מדידה בטווח הארוך. אנו סבורים שאי־ההסכמה בקרב המרואיינים בשאלת הרלוונטיות הכלכלית של עקרונות ה־ESG משקפת שגם הדיון העולמי – בפרקטיקה ובאקדמיה (ובייחוד בארצות הברית) – בשאלת הרלוונטיות של מדדי ה־ESG לתשואה עודפת טרם הוכרע.   המרואיינים הדגישו בפנינו את תפקידה המכריע של התקשורת בעיצוב תפיסות הציבור בנוגע ל־ESG והשאירו בנו את הרושם שהסיקור התקשורתי הנוכחי של ה־ESG בישראל אינו מספק. לפיכך סביר שגישת התקשורת ל־ESG תרמה למצב שתיארנו לעיל, ולכן היינו שמחים לראות התבוננות פנימית מעמיקה גם מצד התקשורת בגישתה לתחום הזה.   זאת ועוד, שמענו כיצד סביבת אסדרה המותירה את רוב החלטות הגילוי והדיווח של נושאי ה־ESG בידי החברות תורמת למצב שבו לחברות ולמשקיעים אין מוטיבציה רבה לתעדף גורמים אלו בהחלטותיהם. כאן המקום להזכיר את ההבדל בין אירופה מוטת האסדרה, שבה המאסדרים מובילים את שוק ההון לכיוונים הרצויים להם, ובין ארצות הברית מוטת השוק, שבה המאסדרים נוטים להגיב על ההתרחשויות.   סיכומו של דבר, נִראֶה שכצפוי, הראיונות שערכנו הציפו חסמים רבים בפני התפתחות תחום ה־ESG בישראל, ובכללם ספקנות כלפי הרלוונטיות הכספית של גורמי ESG לעניין מטרת־העל של תחום ההשקעות – השאת תשואה למשקיעים; חוסר ידע והיעדר מוּדעוּת לתחום בקרב חברות, מנהלים, משקיעים והציבור הרחב; אתגרים במדידה כמותית של נושאי ה־ESG למיניהם; היעדר מסגרות אסדרה מתאימות; חסמים תרבותיים; כיסוי ציני ולא תומך מצד התקשורת; ריכוזיות גבוהה בשוק ההון בישראל והיעדרה תחרות – כל אלה מובילים להיצע נמוך של מוצרים בתחום, בין השאר עקב ביקוש נמוך מצד המשקיעים למוצרים ואסטרטגיות מוכווני ESG.   המלצותינו להטמעת האחריות התאגידית בשוק ההון בישראל להלן המלצותינו העיקריות בנושאי החיזוק וההטמעה של נושאי האחריות התאגידית בכלל ו־ESG בפרט בקרב מנהלים ותאגידים בשוק ההון בישראל:   (א) הכשרה ומחקר בתחום הלימוד והמחקר אנו מציעים ליישם תוכניות הכשרה נרחבות המתמקדות בעקרונות ה־ESG וברלוונטיוּת שלהן לשוק בישראל. המטרה היא לחשוף לתחום בצורה מובנית את כלל הגורמים הרלוונטיים: החל בסטודנטים להנדסה ובסטודנטים למנהל עסקים, עבור בגורמי מקצוע בתחום הכספי והניהולי וכלה במנהלים ובחברי דירקטוריון. חשוב שבניית תוכניות ההכשרה תהיה הוגנת ושהתוכניות יעמדו על חשיבות תחומי ה־ESG למיניהם ועל הביקורת הלגיטימית עליהם. לצורך כך אנו ממליצים ליצור שיתופי פעולה בין מומחים מהאקדמיה ובין מובילים מהפרקטיקה על ומעורבות מומחים בעלי שם עולמי כדי ליצור תוכניות לימודים שישלבו תכנים עולמיים רלוונטיים עם תובנות מהשוק המקומי.   בה בעת חשוב לדאוג גם לשיפור איכות הסיקור התקשורתי כדי להגיע למעורבוּת של הציבור. אנחנו ממליצים להציע תוכניות הכשרה מיוחדות בנושאי ESG לעיתונאים כלכליים, לעודד חברות לפרסם יוזמות שלהם בתחומי ה־ESG באמצעות הודעות לעיתונות ולעודד את התקשורת לפרסם סיפורי הצלחה והשפעות חיוביות של שילוב ESG בפעילות השוטפת של חברות לצד דיווח מעמיק וחקירתי בנושאי ESG כדי להילחם בתופעות כמו התיירקקות.   אנחנו ממליצים גם לקדם מחקרים בנושאי ה־ESG בישראל, בייחוד בכל הנוגע לרלוונטיות של גורמי ESG בהשאת תשואות עודפות בשוק ההון בישראל כשלעצמו ובהשוואה למתרחש בעולם.   (ב)  מדידה אנו ממליצים לפתח דירוג ESG ישראלי שיאמץ עקרונות מקובלים בעולם לפי המצב השורר בישראל. לצורך כך נדרָש שיתוף פעולה בין בעלי העניין מהשוק הפרטי ובין בעלי העניין מהשוק הציבורי כדי ליצור שיטות מדידה אמינות ואובייקטיביות, לתקף את הרלוונטיות שלהן למשק בישראל, לפרסם בשקיפות את המתודולוגיה שלהן ולעדכן אותן מעת לעת.   כדאי שמדד זה ייתן ציונים לכל אחד מרכיבי ה־ESG בנפרד, וכך משקיעים המעוניינים בכך יוכלו לבחון בנפרד כל אחד מהרכיבים בהתנהלות החברה. אנחנו מציעים שהדירוג יהיה זמין לכלל הצרכנים והמשקיעים במשק ושיבחן את כלל החברות במשק בישראל, ולא רק את החברות שבחרו לשלם לחברת הדירוג. עם זה, ברור לנו שהמודל העסקי של החברה המדרגת ידרוש תשלום ממקור כלשהו.   (ג)  אסדרה הניסיון בעולם מלמד שהאסדרה ממלאת תפקיד חשוב בעידוד תחום ה־ESG ובקידום השקעות אחראיות, ולכן אנו ממליצים ליצור מסגרות דיווח אסדרתי מאפשרות, אחידות ושקופות בנושאי ה־ESG. לדעתנו מסגרות כאלה צריכות לשלב בדרישות הדיווח הכספי הקיימות גורמי ESG וסיכוני ESG, למשל באמצעות חובת דיווח שתתאים לתקנים בין־לאומיים מקובלים (דוגמת GRI ו־SASB), אך שתתייחס במפורש להנחיות הרלוונטיות לישראל, לתרבותה העסקית ולשוק ההון שלה. עוד נציע לשלב כוחות בין המאסדרים למיניהם בשוק ההון בישראל כדי לפקח יחד על שילוב ה־ESG בשוק בישראל וכדי למנוע ארביטרז' באסדרה.   (ד)  שינוי תרבותי רחב אנו קוראים לשינוי תרבותי רחב לקראת הכרה בחשיבות גורמי ESG בעסקים ובהשקעות. אפשר להשיג שינוי זה באמצעות שילוב מושגי ESG בתוכניות הלימודים בבתי הספר לכלכלה ולמנהל עסקים באמצעות פלטפורמות לשיתוף ידע כגון ארגון פורומים לדיון במגמות ובחידושים בתחום ה־ESG ובאמצעות קמפיינים מבוססי עוּבדות להגברת המודעות הציבורית לקשר שבין פרקטיקות ESG ובין תועלות חברתיות ארוכות טווח. יהיה קל יותר לפעול למימוש מטרות אלו באמצעות שיתוף פעולה פעיל בין מאסדרים, משקיעים מוסדיים, תאגידים וארגונים לא ממשלתיים.   אם הממשלה תבחרה לעשות כן, עליה להציג מדיניות ממשלתית שתתמרץ את נושא ה־ESG, למשל באמצעות מתן הטבות מס לחברות העומדות בתבחינים מסוימים של ESG או מתן מענקים או סובסידיות לחברות הפועלות להטמעת עקרונות קיימות בתהליכי הייצור שלהן או מתן יחס מועדף לעסקים תואמי ESG בעבודה עם גורמי ממשל.   יישום ההמלצות יסייע לשוק ההון בישראל לסגור בהצלחה את הפער עם המובילות בעולם בתחומי ESG, להתאים את עצמו למגמות בין־לאומיות של השקעות אחראיות ולקצור את הפירות הכלכליים של המגמות האלה. כך נגביר את כושר התחרות העולמי של חברות ישראליות ונתרום לקיימוּת ולחוסן ארוכי הטווח של הכלכלה והחברה הישראלית כולה.   סיכום המחקר המקיף שערכנו חושף עמדות, דעות ורעיונות במגוון רחב של נושאים, ויש בו הזמנה לעריכת מחקרים חדשים שיבדקו את הנושאים שעלו בו. רבים מהנושאים שעלו בו בחטף ראויים לעיסוק מעמיק ורחב הרבה יותר, לרבות בשאלת הקשר שבין ביצועי ESG ובין ביצועים כספיים. הוא הדין בנוגע לזיהוי החסמים האחרים בשוק בישראל – בייחוד בתחום המדידה ופרסום המדדים – וזיהוי הדרכים להתגבר עליהם. אנחנו מזמינים אתכם לעיין ב מחקר המלא .    ד"ר יובל קרניאל, משפטן וחוקר בבית הספר סמי עופר לתקשורת, אוניברסיטת רייכמן פרופ' יגאל נוימן, חוקר בבית הספר למנהל עסקים, האוניברסיטה העברית בירושלים ד"ר עמית לביא דינור, חוקרת בבית הספר סמי עופר לתקשורת, אוניברסיטת רייכמן

רקע שימוש בכלים חד־פעמיים הוא איום סביבתי עולמי, וישראל מתמודדת עם רמות שימוש גבוהות במיוחד. ישראל ניצבת ב עשירייה הראשונה בעולם בשימוש בכלים חד־פעמיים לְנפש. כל אחד חושב שכוס אחת לא תעשה שינוי, אבל השימוש המצטבר מגיע לכ־13 מיליארד פריטי פסולת בשנה! כדי להפחית את הנזק הסביבתי של כלים חד־פעמיים מדינות רבות, ובהן ישראל, משקיעות משאבים רבים בפיתוח ותחזוקה של תשתיות לטיפול בפסולת ממוצרים חד־פעמיים. אולם אמצעים אלו מוגבלים, שכן הם אינם מטפלים בשורש הבעיה – הרצון והנטייה של צרכנים להשתמש במוצרים חד־פעמיים. על אף מאמצי אסדרה וקמפיינים חינוכיים – השימוש נשאָר גבוה במיוחד, אפילו כשיש לכאורה פתרונות זמינים. מדוע?   חלק מההסבר טמון בכך שהשימוש בכלים חד־פעמיים נהיה הרגל מושרש המשרת צרכים יום־יומיים: זמינוּת, נוחוּת, היגיינה וגם פשוט "מה שכולם עושים". שינוי התנהגות מסוג זה דורש הרבה יותר מהסברה. הוא דורש הבנה עמוקה של מה באמת עומד מאחורי הבחירות האלה ומה יכול לעזור לשנות אותן.   הגישה ההתנהגותית ככלי מדיניות משלים במחקר חדשני שנערך בימים אלו במימון המשרד להגנת הסביבה אנו מפתחים וחוקרים גישת מדיניות המבוססת על תובנות בתחומי הכלכלה ההתנהגותית. מטרת המדיניות היא לעודד מעבר משימוש בכלים חד־פעמיים לשימוש בכלים רב־פעמיים – מעבר המבטא שינוי הרגלי התנהגות ואורח חיים לטווח הארוך. גישות מתחומי הכלכלה ההתנהגותית נמצאו מועילות בקידום מדיניות ושינוי התנהגות ציבורית במגוון רחב של תחומים כגון חיסכון פיננסי, שמירה על חוקים והנחיות וקידום התנהגות בריאות. לעומת כלי מדיניות מסורתיים, גישות מתחומי הכלכלה ההתנהגותית מציעות יתרונות גדולים כגון היכולת להתמקד בסיבות העמוקות להתנהגות שבה נדרָש השינוי, הגמישות להתאים את ההתערבויות לאדם ולהקשר והאפשרות לבחון את ההתערבויות בחינה ניסויית טרם יישומן בקנה מידה רחב. מכאן שהתערבויות התנהגותיות יכולות להשלים צעדי מדיניות מסורתיים כגון מיסוי וחקיקה ולעודד שינוי התנהגותי משמעותי בר־קיימה. אומנם המס שהוטל בעבר על כלים חד־פעמיים היה מועיל, אך לאחר ביטולו חזרה ההתנהגות לממדיה הקודמים , ולכן נִראֶה שיש מקום לצעדים אחרים שינסו לשנות את ההתנהגות מהשורש.     שימוש במודל התנהגותי לאבחון התערבויות ופיתוחן בסקר שערכנו בקרב 680 עובדים ועובדות מכמה ארגונים בישראל להערכת היקף השימוש במוצרים חד־פעמיים והסיבות לשימוש זה גילינו היקף שימוש יום־יומי נרחב במגוון סוגים של כלים, בייחוד סכו"ם, כוסות לשתייה חמה וכוסות לשתייה קרה. הסיבות העיקריות לשימוש היו נוחות וחיסכון בזמן, והסיבות המשניות היו קשורות להיגיינה ולנורמה החברתית הנהוגה בארגון. הסקר סיפק הצצה חלקית למתרחש ולסיבות המוצהרות שבעטיין בני אדם משתמשים בכלים חד־פעמיים. עם זה, הכלכלה ההתנהגותית מלמדת אותנו שהמציאות מורכבת יותר. וכאן נכנַס לתמונה מודל ה־ COM-B . המודל נועָד לגשר בין התאוריה על שינוי התנהגות ובין פיתוח פתרונות מעשיים, בייחוד בתחומים כמו קיימות ובריאות הציבור. המודל מסייע בתרגום עקרונות תאורטיים בעלי בסיס אמפירי מוצק למסגרת חשיבה יישומית ופשוטה שאפשר להפעיל בארגונים לצורך שינוי התנהגות.   המודל מזהה שלושה רכיבים – יכולת, הזדמנות ומוטיבציה (capability, opportunity, motivation) המנבאים התנהגות (behaviour). במילים אחרות, כל התנהגות של אדם (או הימנעות מהתנהגות כלשהי) מושפעת משלושה גורמים – היכולת שלו, ההזדמנות העומדת בפניו והמוטיבציה שלו. כל אחד משלושת הרכיבים מורכב תתי־רכיבים: יכולת מורכבת מיכולת פיזית (למשל היכולת לשטוף כלים) ופסיכולוגית (למשל ידיעה איזה מוצר הוא תחליף טוב לכלי חד־פעמי (ספוילר – כלים מתכלים אינם פתרון טוב)). הזדמנות מורכבת מגורמים פיזיים (כמו זמינות של תשתיות מתאימות) וחברתיים (כמו נורמות ותמיכה מהסביבה). מוטיבציה מורכבת ממוטיבציה רפלקטיבית (עמדות, כוונות) ומוטיבציה אוטומטית (רגשות, הרגלים, דחפים). יופיו של המודל טמון בפשטותו. הוא מציע מיפוי שיטתי של הגורמים המעודדים התנהגות או המעכבים אותה, ובה בעת מציע כיוון ברור לבניית התערבויות. כך לדוגמה כשהאבחון מגלה שמוטיבציה אוטומטית (כמו הרגל או תחושת רתיעה) היא החסם העיקרי, הפתרונות יתמקדו ביצירת הרגלים חדשים או בשינוי הסביבה הפיזית, ולא בהכרח במידע או הסברה.   במחקרנו פיתחנו כלי אבחונן המבוסס על מודל זה. הכלי מציע אמצעי חדשני למיפוי הגורמים המשפיעים על השימוש בכלים חד־פעמיים בארגונים ולפיתוח התערבויות התנהגותיות מועילות מותאמות הקשר וקהל. אנו מגיעים לארגון ובעזרת הכלי עורכים אבחון ספציפי של היכולות, ההזדמנויות והמוטיבציות למעבר לכלים רב־פעמיים. אחר כך אנו מפתחים פתרונות מותאמים אישית לכל ארגון בדרך לשינוי התנהגותי ובר־קיימה. הכלי סייע לנו להבין שגם כשהארגון חושב שיש די חלופות לשימוש בכלים רב־פעמיים, לעיתים המציאות מראה אחרת (למשל "אין מספיק כוסות בזמני צריכת השיא" או "המדיח מלא ולא מופעל בזמן"). ההתערבויות עשויות להיות שינויים במרחב הפיזי (כמו הרחקת הכלים החד־פעמיים והבלטת הכלים הרב־פעמיים), תקשורת פנים ארגונית (כמו מסרים ממוקדים מבוססי זהות או שייכות) וכלים אחרים לעידוד התנהגות (כמו תזכורות, אוטונומיה ומעורבות אישית).   עד כה הוטמע הכלי בארבעה ארגונים ממגזרים שונים זה מזה. בשניים מהארגונים כבר פותחו ויושמו התערבויות מותאמות וניכרת הפחתה בשיעורי השימוש בכלים חד־פעמיים. באחד הארגונים, מועצה מקומית במרכז הארץ, גילינו תלות גבוהה בכלי אוכל חד־פעמיים (מוטיבציה), לצד זמינות נרחבת במשרדים, חדרי ישיבות ומטבחונים (הזדמנות). בהתבסס על ממצאי האבחון ובסיוע חברת "משנים סביבה" , המלווה ארגונים בהפחתת כלל הפסולת שלהם, פיתחנו למועצה תוכנית התערבות מותאמת. הסרנו לחלוטין כלים חד־פעמיים מכלל המשרדים, חדרי הישיבות, והמטבחונים. המועצה רכשה כמות נכבדת של כלים רב־פעמיים, ובייחוד ספלים בגדלים ובעיצובים מגוּונים, כך שכל עובד יוכל לבחור ספל המתאים להעדפותיו האישיות. מלבד שינויי התשתית שאפה ההתערבות גם לחזק את הנורמה החברתית המתפתחת סביב השימוש במוצרים רב־פעמיים. המלצנו לתלות במטבחונים כרזות עם תמונות של עובדים המשתמשים בספלים החדשים שלהם וללוות את הכרזות במסרים המדגישים את יתרונות הבריאות המיידיים שבמעבר לכלים רב־פעמיים. לאחר השינוי הפסיקו בארגון להזמין ולחלק לעובדים כלים חד־פעמיים.   סיכום המעבר של העיסוק בשינוי התנהגות סביבתית מתאוריה למדיניות מחייב מציאת כלים מעשיים ומבוססי ראיות היכולים לפעול בתנאי שטח משתנים. אין די בהצעת חלופה ובהנחה שבעקבות ההצעה ישנו העובדים את התנהגותם. שינוי אמיתי מתאפשר מתוך הבנת ההקשר העמוק שבו ההתנהגות הרצויה מתרחשת, זיהוי החסמים המסוימים המעכבים אותה בסביבה הארגונית ופיצוח כיצד אפשר לעודד אותה. מודל COM-B מסייע בזיהוי רכיבי ההתנהגות, בהתאמת הפתרונות להקשר ובבניית שינוי שאינו נשען על הסברה בלבד. מדובר בכלי יישומי הפועל היטב לא רק בעולם האקדמיה, אלא גם בשטח. וזה בדיוק מה שצריך כדי "לחזור לכלים רגילים". ענת הלוי, דוקטורנטית בבית הספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה, אוניברסיטת רייכמן, חוקרת ויועצת בתחומי הכלכלה ההתנהגותית פרופ' איל פאר, חבר סגל בבית הספר למדיניות ציבורית, האוניברסיטה העברית בירושלים, פסיכולוג חברתי וחוקר קבלת החלטות