חיפוש

מבוא בעולם המתמודד עם השלכות הולכות וגוברות של שינויי האקלים קמה חשיבות רבה לאימוץ גישות אסטרטגיות שמטרתן היא להתמודד עם הסיכונים האלה. שני מושגים חשובים בניהול סיכוני אקלים הם הסתגלות ואִפְחוּת, כל אחד מהם מייצג גישה אסטרטגית להתמודדות עם האתגר.   הסתגלות ( adaptation ) מתמקדת בניהול ההיערכות להשפעות שינויי האקלים. גישה זו כוללת פעולות שמטרתן היא להפחית את הפגיעוּת של חברוֹת, קהילות וכלכלות לשינויים הצפויים ולמזער את הסיכונים הנובעים מהם. הינה מבחר דוגמאות: תכנון ובניית תשתיות עמידות יותר בפני מזג אוויר קיצוני, התאמת מודלים עסקיים כדי להפחית תלות במשאבים הרגישים לשינויי אקלים, פיתוח זני גידולים חקלאיים עמידים לבצורת, ושיפור מדיניות ניהול מים וניהול סיכוני הצפות.   אִפְחוּת ( mitigation ) עוסק בהפחתת הסיכונים העתידיים באמצעות צמצום הגורמים לשינויי האקלים עצמם, בייחוד באמצעות הפחתת פליטות גזי חממה. הינה מבחר דוגמאות: מַעֲבָר לאנרגיות מתחדשות, התייעלות אנרגטית ושיפור טכנולוגיות להפחתת פליטות, נטיעת יערות ושימור מערכות אקולוגיות בסופגות פחמן ופיתוח כלכלה דלת פחמן.   גישות אלו נועדו לצמצם את הסיכון הקיים והעתידי, אך כל גישה עושה זאת מזווית אחרת. רשומה זו תעסוק בהבדלים בין הסתגלות לאפחות ותדגיש את חשיבות השילוב ביניהם לצורך ניהול מיטבי של סיכוני האקלים. הרשומה גם תבחן את אתגרי המימון בטווח הקצר ובטווח הארוך, את סוגי הסיכונים (פיזיים ומעבריים) ואת תפקידיהם של הגורמים למיניהם – הממשלות, הרגולטורים, והגופים המוסדיים – בגיבוש מענה מקיף ויעיל לאתגר שינויי האקלים.   ניהול סיכוני אקלים: שילוב בין הסתגלות לאפחות לצורך ניהול יעיל של סיכוני האקלים עסקים וממשלות צריכים לשלב בין שתי דרכי פעולה: דרך פעולה אחת היא בניית חוסן לטווח הקצר באמצעות אסטרטגיות הסתגלות כדי לצמצם את השפעות שינויי האקלים שכבר מתרחשים. דרך פעולה אחרת היא הפחתת סיכון לטווח הארוך באמצעות צעדי אפחות שנועדו למנוע את החרפת שינויי האקלים בעתיד.   על בעלי עסקים לבחון את ההשפעה של כל אחת מהאסטרטגיות ודרכי הפעולה האלה במסגרת גיבוש מודל הפעולה שלהם, והכול בשילוב גישות לניהול סיכונים, חדשנות והיערכות רגולטורית. עליהם גם להתמודד עם האתגרים הגדולים של מימון והקצאת המשאבים הנדרשים ליישום גישות ההסתגלות והאפחות מתוך ראייה צופה פני עתיד, ראייה המתחשבת הן בטווח הקצר הן בטווח הארוך.   אתגרי המימון בטווח הקצר ההתמודדות עם השפעות אקלים מיידיות כגון סופות, גלי חום, בצורות או הצפות מלוּוה בכמה אתגרי מימון מהותיים: מחסור במשאבים ממשלתיים בשל לחצים תקציביים אחרים; חוסר ודאות כלכלית באשר לרווחיות של השקעות הסתגלותיות כמו תשתיות, ביטוחי אקלים ומערכות חירום; פערים ביכולת המימון בין מדינות מפותחות למתפתחות – מדינות מפותחות נדרשות לממן פתרונות חדשניים דוגמת ביטוחי אקלים וקרנות סוֹלִידָרִיּוּת; ונטייה לממן פתרונות תגובתיים במקום מניעתיים.   מענה לאתגרים אלו יכול לכלול הקמת קרנות חירום לאירועי אקלים, פיתוח ביטוחי אקלים מתקדמים והרחבת שיתופי הפעולה בין המגזר הציבורי ובין המגזר פרטי (PPP) לצורך גיוס משאבים לתמיכה במיזמי הסתגלות.   אתגרי המימון בטווח הארוך השקעות לצמצום פליטות ולשינוי מערכות כלכליות כרוכות באתגרים ייחודיים: הן דורשות הון גבוה למיזמים כמו אנרגייה מתחדשת ובנייה ירוקה, ואופק ההחזר שלהן מתפרס על זמן רב, לעיתים עשורים – דבר המרתיע משקיעים פרטיים. זאת ועוד, יש סיכונים טכנולוגיים ורגולטוריים המשפיעים על הכדאיות וכן פערי נגישות למימון – בפרט במדינות מתפתחות בשל סיכון אשראי גבוה. מענה אפשרי לאתגרים אלו יכול להיות איגוח השקעות ירוקות (כגון הנפקת אג"ח ירוקים למימון מיזמים בני קיימה); קביעת תמריצים ממשלתיים כמו סובסידיות או מיסוי על פחמן; פיתוח מכשירים פיננסיים חדשניים כמו קרנות השקעה באקלים או הלוואות מותנות עמידה ביעדי פליטות; ויישום מודלים של כלכלה מעגלית להפחתת פסולת ולשימוש חוזר במשאבים.   לפיכך המלצתי היא לפעול כדי למצוא איזון בין הטווחים – יש לשלב בין השקעות לטווח הקצר ובין השקעות לטווח הארוך. בטווח הקצר יש להתמקד בחוסן ובהיערכות לאסונות מיידיים. בטווח הארוך יש לפעול למניעת ההחמרה של שינויי האקלים ולהשקיע במערכות כלכליות בנות קיימה. איזון נכון בין השניים ידרוש שיתוף פעולה בין ממשלות, המגזר הפרטי והמוסדות הפיננסיים ויצירת רגולציה ברורה ומודלים חדשניים לגיוס הון.   שילוב מימון והקצאת משאבים לניהול סיכוני אקלים בראי סיכונים פיזיים וסיכוני מעבר שינויי האקלים יוצרים שני סוגים עיקריים של סיכונים הטעונים ניהול: סיכונים פיזיים – הנובעים מהשפעות ישירות של שינויי האקלים כגון אירועי מזג אוויר קיצוניים, עליית מפלס הים, בצורות וגלי חום; וסיכוני מעבר – הנובעים משינויים כלכליים, רגולטוריים, טכנולוגיים וחברתיים הקשורים גם במַעֲבָר לכלכלה דלת פחמן.   לצורך ניהול אפקטיבי של שני הסוגים נדרָש איזון בין מימון לטווח הקצר (המתמקד בהסתגלות לסיכונים פיזיים) ובין מימון לטווח הארוך (המתמקד באפחות ובהפחתת סיכוני המעבר). סיכונים פיזיים מחייבים פתרונות מימון לטווח הקצר כגון היערכות לאירועי מזג אוויר קיצוניים, בניית תשתיות עמידוֹת ושימוש בכלים פיננסיים כמו ביטוחי אקלים. לעומת זאת, סיכוני מעבר מחייבים השקעות לטווח הארוך   כגון מַעֲבָר לאנרגיות מתחדשות, שינוי מבני בתעשייה ופיתוח רגולציה פיננסית תומכת. אסטרטגיה פיננסית כוללנית ומשולבת המתמודדת הן עם הסיכונים הפיזיים הן עם סיכוני המעבר היא תנאי חשוב לחיזוק החוסן האקלימי והכלכלי של מדינות, חברות וקהילות.   אתגר ניהול סיכוני האקלים ברמה הכוללנית ניהול סיכוני האקלים בכללותו דורש שיתוף פעולה בין מגוון רחב של שחקנים – ממשלות, רגולטורים, גופים מוסדיים, החברה האזרחית והציבור הרחב. לכל אחד מהם תפקיד משלו בהתמודדות עם האתגר, אך הצלחת המאמץ תלויה בפעולה מתואמת ואינטגרטיבית. עתה אבקש להתמקד בשלושה שחקנים עיקריים – הממשלות, הרגולטורים והגופים המוסדיים.   הממשלות לממשלות תפקיד חשוב בהובלת מדיניות אקלים ותכנון ארוך טווח הן בהיבט ההסתגלות הן בהיבט האפחות. הן אחראיות על גיבוש אסטרטגיות לאומיות לניהול סיכונים, השקעה בתשתיות עמידוֹת, הענקת תמריצים כלכליים למעבר ירוק, קידום שיתופי פעולה בין־לאומיים וכן עיצוב רגולציה תומכת כגון מיסוי פחמן, הנגשת המימון למיזמים ירוקים והתקנת תקנות להפחתת פליטות.   דוגמה לפעולה ממשלתית מבורכת בהיבט זה היא טיוטת הטקסונומיה הישראלית הירוקה   שפרסם בשנת 2022 המשרד להגנת הסביבה. מטרת הטיוטה היא לספק מסגרת סיווג אחידה לפעילויות כלכליות לפי תרומתן ליעדי האקלים ולהפחתת נזקים סביבתיים – ובכך לשמש כלי רגולטורי חשוב בגיוס הון פרטי לטובת מיזמים בני קיימה. באמצעות יצירת שפה משותפת בין הממשלה, המגזר הפיננסי והמגזר העסקי מסמך זה לא רק מקדם את מטרות האפחות (כמו מַעֲבָר לכלכלה דלת פחמן), אלא גם תורם לשיפור החוסן המוסדי והכלכלי – ובכך מבטא יישום אינטגרטיבי של שתי הגישות.   הרגולטורים לרגולטורים תפקיד חשוב בעיצוב מסגרת כלכלית פיננסית שתתמוך בניהול סיכוני האקלים. פעילותם אינה מתמקדת רק בהפחתת סיכונים פיזיים מיידיים או בסיכוני מעבר לטווח הארוך, אלא משקפת גישה כוללנית השוזרת גם אסטרטגיות של הסתגלות וגם אסטרטגיות של אפחות כחלק ממערך ניהול הסיכונים הכולל.   לצורך כך הרגולטורים קובעים תקנות פיננסיות ירוקות, מפקחים על השקעות ומנגנוני מימון ירוק, מנהלים סיכונים מערכתיים ומשלבים שיקולי אקלים במדיניות מוניטרית – והכול בתיאום עם הבנקים הגדולים ולפי תקנים בין־לאומיים.   דוגמה לכך היא הוראת ניהול בנקאי תקין מספר 345   שפרסם בשנת 2024 הפיקוח על הבנקים. הוראה זו מנחה את התאגידים הבנקאיים בזיהוי, מדידה, ניהול ודיווח של סיכונים פיננסיים הקשורים לאקלים, לרבות סיכונים פיזיים (כגון אירועי מזג אוויר קיצוניים) וסיכוני מעבר (כגון שינויים רגולטוריים וטכנולוגיים הנובעים מהמעבר לכלכלה דלת פחמן). בכך שזורה בהוראה תפיסה אינטגרטיבית: מצד אחד שיפור מוכנות והתמודדות עם השפעות אקלים קיימות (כלומר, היבט ההסתגלות), ומצד אחר ניהול סיכונים מערכתיים עתידיים הנובעים ממעבר למדיניות אקלים מחמירה (כלומר, היבט האפחות).   באופן דומה, רשות ניירות ערך פעלה בשנת 2024 לחיזוק תשתית האקלים של שוק ההון באמצעות פרסום דו"ח ביקורת רוחב בנושא גילוי ודיווח בדבר סיכוני איכות סביבה בתאגידים מדַווחים ​ . הדו"ח אינו מבחין במפורש בין היבטי הסתגלות ובין היבטי אפחות, אך עוסק בעקיפין בשני הצירים: הוא מזהה פערים הן בניהול סיכונים פיזיים (כגון פגיעות ישירה של תאגידים לשינויי אקלים), הן בניהול סיכוני המעבר (כגון סיכונים רגולטוריים ומוניטין עקב התגברות הדרישות הסביבתיות). בין המלצותיו של הדו"ח: חיזוק מעורבות הדירקטוריון, גיבוש מדיניות ניהול סיכוני סביבה והגברת שקיפות דיווחים – כל אלה מנופים לחיזוק ההיערכות המיידית והעתידית גם יחד.   באמצעות פעולות אלו הרגולטורים מסייעים לשילוב הכרחי בין שני סוגי האסטרטגיות בניהול סיכוני האקלים – הסתגלות ואפחות – באופן המעודד מענה מערכתי, רציף וכוללני לאתגרי ההווה והעתיד.   הגופים המוסדיים המערכת הפיננסית – בנקים, קרנות השקעה, משקיעים מוסדיים ומוסדות אשראי – ממלאת תפקיד חשוב במימון המאבק בשינויי האקלים, בייחוד באמצעות הזרמות הון לפתרונות אקלים. מדובר בכל אלה: מתן אשראי למיזמים בני קיימה, פיתוח מכשירים פיננסיים ירוקים, תמחור סיכוני אקלים בהחלטות השקעה וחיזוק השקעות ארוכות טווח המשלבות ערך סביבתי וכלכלי.   פעילות זו משקפת בפועל את השילוב בין גישות של אפחות והסתגלות: מצד אחד הקצאת הון למיזמים שנועדו לצמצם פליטות גזי חממה ולעודד מַעֲבָר לכלכלה ירוקה (אפחות), ומצד אחר מימון פתרונות שמטרתם היא להפחית פגיעוּת ולהתאים מערכות כלכליות למציאות אקלים משתנה (הסתגלות).   גופים מוסדיים בישראל, ובפרט הבנקים, החלו להטמיע מדיניות השקעה אחראית ולשלב עקרונות ESG כבר לפני שנת 2024 – כמו שאפשר לראות בין השאר בדו"חות האחריות התאגידית שהבנקים פרסמו שנים קודם לכן וב דירוגים השנתיים של ארגון מעלה . עם זה, דו"ח ביקורת הרוחב של רשות ניירות הערך , שצוין לעיל, חיזק את המגמה ולימד על פערים מהותיים בהערכת סיכונים סביבתיים ובניהולם, בדגש על פערים במדיניות, בדירוג ובשקיפות הדיווח​. לפיכך עולה הצורך בהטמעה מקיפה יותר של גישות ההסתגלות והאפחות בשוק ההון בישראל.   סיכום ההתמודדות עם סיכוני האקלים מחייבת שילוב הדוק בין אסטרטגיות של הסתגלות ואפחות, שילוב הנשען על שיתוף פעולה מתואם בין הממשלות, הרגולטורים והגופים המוסדיים. הממשלות והרגולטורים נדרשים לעצב מדיניות מחייבת ולבסס מסגרות רגולטוריות ותמריצים כלכליים שיאפשרו את יישום שתי הגישות, והגופים המוסדיים נדרשים להקצות הון למיזמים בני קיימה, לתמחר נכון סיכוני אקלים ולהטמיע עקרונות של השקעה אחראית המתמודדת הן עם סיכונים פיזיים מיידיים, הן עם סיכוני מעבר ארוכי טווח. גם לחברה האזרחית ולציבור הרחב תפקיד תומך באמצעות יצירת לחץ חברתי וציבורי המעודד קידום מדיניות אקלים אחראית.   בלי שיתוף פעולה הדוק ומתואם בין כלל הגורמים לא יהיה אפשר להתמודד בהצלחה עם האתגרים המורכבים ששינוי האקלים מציב. איזון נכון בין כלל הרכיבים יאפשר לא רק להפחית סיכונים, אלא גם לקדם הזדמנויות כלכליות חדשות במסגרת כלכלה ירוקה בת קיימה.   יאיר אבידן הוא יו"ר הוועדה המייעצת וראש פורום עמיתים במרכז אריסון ל־ESG

בשנים האחרונות ניתָץ ויכוח ער  בשאלות אם וכיצד יש להביא בחשבון שיקולי ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי) במדיניותם של גופי פנסיה ובמסגרת האסדרה המתאימה לסוגיה זו. ויכוח זה הוא גלגול חדש של דיון ישן הנוגע לשאלה מה מטרתה של חברה עסקית. שילוב של שיקולי ESG מציב אתגרים לגישה השגורה בבתי הספר לכלכלה – גישה שהציג מילטון פרידמן ב מאמרו המפורסם  משנת 1970 – שלפיה פונקציית המטרה של חברה היא מקסום רווחים, ואילו מטרות אחרות, כמו הגנה על הסביבה, הן באחריות הממשלה והפרטים.   יש גישות הרואות ב­­­־ESG כלי למקסום רווחים בטענה ששיפור הביצועים של חברות בתחום ה־ESG מעניק להן יתרון תחרותי ומפחית את הסיכון של בעלי המניות. גישות אחרות רואות ב־ESG שקלול תמורות (trade-off) בין עשיית רווחים ובין מטרות אחרות, כלומר, בעלי מניות מוכנים לוותר על מקצת הרווחים כדי לקדם מטרות חברתיות. אחת ההצדקות לגישה זו היא שמטרת החברות אינה למקסם רווחים, אלא למקסם את רווחת בעלי המניות . כאן עולה השאלה לגבי העדפותיהם של בעלי המניות וכיצד העדפות מתחברות לאג'נדה הפוליטית שלהם.   מאז מאמרו המפורסם של פרידמן התחזק תפקידם של גופים מוסדיים בכלכלת ארצות הברית . משקיעים מוסדיים הגדילו את החזקותיהם בחברות ציבוריות, הם מייצגים את מרבית ההון העצמי בעולם והם בעלי השפעה גדולה על תוצאות הצבעות בעלי המניות. בשל כך כוחם של משקיעים מוסדיים בהנעת ביצועי ESG של חברות זוכה לתשומת לב רבה מצד חוקרים, מאסדרים והציבור.   בארצות הברית ויכוח זה מוצמד לאג'נדות פוליטיות: בדרך כלל תומכי ה־ESG מזוהים עם אג'נדה דמוקרטית/ליברלית, ותומכי תנועת ה־Anti ESG מזוהים עם אג'נדה רפובליקנית/שמרנית. ניכָּר שהתנועות בעד ונגד ESG מוּנעות כיום במידה רבה מכוח פוליטיקה מפלגתית . כך למשל את ה ווטו הראשון שלו הטיל הנשיא לשעבר ביידן במרץ 2023 על ניסיונות חקיקה של נציגי המפלגה הרפובליקנית שביקשו לאסור על מנהלי גופי פנסיה להתחשב בשיקולי ESG. כמו בכל תחומי החיים, נִראֶה שהסביבה הפוליטית משפיעה על השקעות ESG. באילו ערוצים היא פועלת וכיצד היא משליכה על מוצרי ההשקעה שבסופו של דבר מוצעים לחוסך האמריקני? בשל רעשי רקע וזעזועים רבים בשווקים (קורונה, אינפלציה, מלחמת סחר ועוד) קשה לבודד את גורמי ההשפעה על השקעות ESG ולהבין את המנגנונים העומדים מאחוריהם.   פערים בהשקעות ESG בין גופי פנסיה במדינות רפובליקניות ובין גופי פנסיה במדינות דמוקרטיות מחקרים מראים שגופי פנסיה במדינות רפובליקניות (מדינות שבהן רוב הבוחרים נוטים לתמוך במפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות) משלבים פחות ESG בהשקעותיהם ומציעים פחות תוכניות המתחשבות בשיקולי ESG לחוסכים. ממחקר שאני עורכת בימים אלו עם מתן גיבסון ומ מחקר אחר עולה פער שיטתי בין דירוגי ESG של תיקי הנכסים שגופי פנסיה מדינתיים (state and local government pension funds) משקיעים בהם, הכוללים קרנות פנסיה לעובדי ציבור וקרנות פנסיה שהוסכמו במסגרת הסכמים קיבוציים (כגון ארגוני מורים), במדינות רפובליקניות לעומת במדינות דמוקרטיות. מהמחקר עולה שככל שדירוג ה־ESG של חברה גבוה יותר, [1]  כך הסיכוי שהיא תופיע בתיקי הנכסים של קרן פנסיה של מדינה עם נטייה דמוקרטית גבוה יותר.   מחקר  אחר מראה שאפשרויות ההשקעה לפנסיה שמעסיקים פרטיים באזורי שיפוט (circuits) שמרניים [2]  מציעים לעובדיהם כוללות פחות קרנות המצהירות שהן משלבות שיקולי ESG בתהליך ההשקעה שלהן בהשוואה למעסיקים פרטיים באזורי שיפוט ליברליים. מה גורם לכך? האם תמונה זו מבטאת את העדפות החוסכים? את הנטיות הפוליטיות של מנהלי הקרנות? מאפיינים אחרים של אותן מדינות? אולי שיקולים אחרים?   באילו ערוצים פועל הלחץ הפוליטי? אותו מחקר  על אפשרויות ההשקעה לפנסיה יכול לשפוך מעט אור על סוגיית הלחץ הפוליטי. המחקר מתבסס על הנחיה שפרסם משרד העבודה האמריקני (DOL ­– Department of Labor) באוקטובר 2015. הוא רואה בה ניסוי טבעי ומבקש לבחון את ההשפעה של הלחץ הפוליטי על שילוב ESG בתוכניות השקעה המוצעות לחוסכים הפנסיונים. ההנחיה קבעה שגופי פנסיה החוסים תחת האסדרה של חוק הבטחת הכנסה לפנסיה של עובדים (ERISA) רשאים להתחשב בשיקולי ESG בשני מצבים: האחד, כששיקולי ESG עשויים לשפר את פרופיל הסיכון והתשואה של תוכנית הפנסיה, והאחר, כשהשימוש הוא בגדר שובר שוויון בין אפשרויות השקעה שווֹת ערך.   הנחיה זו הפחיתה את החשש מפני תביעות נגד גופי פנסיה המציעים תוכניות פנסיה המתחשבות בשיקולי ESG, ובלבד שהם פעלו לפי התנאים שלעיל. חשש זה לא הגיע יש מאין. כך לדוגמה בתביעה ייצוגית בעניין Spence v. American Airlines, inc.  פסק בית המשפט הפדרלי של טקסס שחברת American Airlines הפרה חובות נאמנות מסוימות לפי ה־ERISA בכך ששיקולי ESG השפיעו על ניהול ההשקעה של חסכונות עובדי החברה.   המחקר מראה שבעקבות ההנחיה הצטמצם הפער בין מחוזות שמרניים ובין מחוזות ליברליים בכל הנוגע למוצרי השקעה לפנסיה המתחשבים בשיקולי ESG. מהמחקר עולה שלפני ההנחיה חשו מעסיקים וגופי פנסיה שפעלו באזורי שיפוט שמרניים חשש רב יותר מפני תביעות מסוג זה, שכן אותן תביעות היו עתידות להתברר בבתי משפט הנוטים למפלגה הרפובליקנית. המחקר מראה גם שהלחץ הפוליטי חסם ביקוש מצד החוסכים להשקעות ESG, ושכשהחסם הוסר – חוסכים ממחוזות שמרניים בחרו להשקיע גם בקרנות המתחשבות בשיקולי ESG.   מה עכשיו? מאז אותה הנחיה משנת 2015 הוביל ה־DOL שינויים חדשים, הסביבה הפוליטית עברה תהפוכות ונִראֶה שעוד לא נאמרה המילה האחרונה. עם העלייה בהחזקותיהם בחברות שנסחרות בבורסות נהיו גופי הפנסיה חלק נכבד מההון העצמי האמריקני ויכול להיות להם תפקיד חשוב בביצועי החברות בתחום ה־ESG. קרנות פנסיה יכולות לקדם שיפור ביצועי ESG באמצעות שני ערוצים עיקריים: ערוץ הקצאת ההון באמצעות הפעלת לחץ לשיפור ESG והשקעה בחברות בעלות דירוגי ESG גבוהים או איום במשיכת השקעות מחברות בעלות דירוגי ESG נמוכים; וערוץ המעורבוּת באמצעות קידום הצעות הצבעה הקשורות לאחריות תאגידית וקיום דיאלוג עם הנהלת החברות. עם זה, יש לזכור שגופי פנסיה הם מטבעם גופים זהירים שאינם ששים להסתכן בתביעות ולפעול בתחום שנוי במחלוקת.   מובן שהסביבה הפוליטית משפיעה גם במישורים אחרים. עם כניסת טראמפ לתפקיד נשיא ארצות הברית נסיגתן של חברות גדולות מתוכניות גיוון והכלה (DEI) גוברת וקרנות רבות מסירות משמן את תווית ה־ESG . האם החברות שינו לפתע את גישתן? נִראֶה שהלחץ הפוליטי, וכך גם החששות מחסמי אסדרה העומדים בפני החברות, ממלאים תפקיד מכריע בעניין זה. גיל עומר היא דוקטורנטית בבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב [1]  לפי דירוג MSCI ESG, שבשימוש נרחב במחקר האקדמי ובקרב משקיעים והמספק הערכה של ניהול החברה בנוגע לסיכונים ולהזדמנויות פיננסיות הקשורים ל־ESG. [2]  בתי המשפט לערעורים של ארצות הברית מחולקים לאחד־עשר תחומים גאוגרפיים (circuit), נוסף על מחוז קולומביה ועל בית המשפט הפדרלי לערעורים.

חלפו רק כשלושה חודשים מאז הושבע דונלד טראמפ בפעם השנייה לנשיאות ארצות הברית, ונדמה שהעולם כבר הספיק להתהפך על ראשו – אירוע רודף אירוע, החלטה רודפת החלטה וקצב השינויים כמעט בלתי נתפס. בתוך הבוקה ומבוקה הזאת כדאי להתעכב על התמונות מטקס ההשבעה של הנשיא כדי להבין טוב יותר את העולם שאליו אנו נכנסים. בין האורחים הרבים שהוזמנו לטקס בלטו במיוחד ראשי מעצמות הטכנולוגיה – ג'ף בזוס מאמזון, מארק צוקרברג מפייסבוק, לארי פייג' וסונדר פיצ'אי מגוגל, טים קוק מאפל וכמובן אילון מאסק, הבעלים של טסלה ושל רשת X.   הנוכחות הבולטת הזאת, שהונצחה ב תצלום אייקוני , מעניינת בכמה היבטים: ראשית, עמק הסיליקון זוהה שנים כמקור כוח (ותרומות כספיות) של המפלגה הדמוקרטית, בדומה לאופן שבו תעשיות הנפט וכלי הנשק מתייצבות לצד מועמדי המפלגה הרפובליקנית. ההתייצבות בהרכב מלא של ראשי תאגידי הטכנולוגיה הגדולים בהכתרה של נשיא רפובליקני מלמדת על שינוי מגמה. אפשר היה לזהות את השינוי הזה כבר במערכת הבחירות: התגייסותו המוחלטת של מאסק לקמפיין של טראמפ (נוסף על תרומת סכומי כסף עצומים), החלטתו  של  בזוס  להורות  לוושינגטון  פוסט  שבבעלותו לגנוז מאמר תמיכה של מערכת העיתון בקמלה האריס  ו החלטתו של צוקרברג לתרום לטקס ההשבעה של טראמפ . כמובן חנופה אהובה תמיד על פוליטיקאים, אך נדמה שיש כאן הרכנת ראש סמלית של מגזר ההיי־טק הליברלי פרוגרסיבי בפני נשיא שאינו מסתיר כלל את שאיפותיו הסמכותניות. שנית, ממשל ביידן נקט מדיניות נוקשה נגד מעצמות הטכנולוגיה, בייחוד בתחום ההגבלים העסקיים, והנחה את רשויות התחרות לאמץ תפיסה נאו־ברנדייסיאנית שבבסיסה העברת הדגש מרווחת הצרכן לצורך במניעת ריכוז כוח כלכלי. תפיסה זו רואה ב ריכוז כוח כלכלי אִיוּם על הדמוקרטיה . עדיין לא ברור מה יעלה בגורלן של התביעות שהגיש ממשל ביידן, אולם גם אם מקצתן יתקדמו, קל להבין מדוע ממשל המבטיח קיצוץ באסדרה והפחתת מיסוי זוכה לתמיכה מופגנת מצד ראשי מעצמות הטכנולוגיה, וזאת גם אם עסקת החבילה צופנת בחובה התנערות גלויה מערכים פרוגרסיביים המזוהים עם עמק הסיליקון, דוגמת מדיניות ה־DEI י (diversity, equity, inclusion), שנעשתה מטרה מוצהרת לניגוח מצד ממשל טראמפ.   התנערות זו מטילה צל כבד על שיח האחריות החברתית של התאגידים הגדולים, ובראשם תאגידי הטכנולוגיה עד שאפשר לומר שכל אחת מאותיות ה־ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי) במתקפה: הלעג הגלוי של ממשל טראמפ לערכי שוויון והכלה משקף ויתור על רכיב החברה; מינוי מכחישי משבר האקלים לתפקידי מפתח בממשל, כמו מינוי לי זלדין לראש הסוכנות להגנת הסביבה (EPA ), הוא התנערות בוטה מהרכיב הסביבתי ; ומינויו של מאסק לראש הסוכנות להתייעלות ממשלתית (DOGE), מינוי שאינו לפי עקרונות חוקתיים של מינויים פדרליים , חותר תחת הרכיב המתמקד בהתנהלות אתית וממשל תאגידי. מצב דברים זה מצדיק בדיעבד את החשדנות ארוכת השנים כלפי השיח התאגידי הפרוגרסיבי ו ראייתו כמכשיר יח"צני בעיקרו .   אלא שהברית החדשה בין הממשל הרפובליקני הנכנס ובין מעצמות הטכנולוגיה עמוקה אפילו יותר, ומינויו האמור של מאסק לראש הסוכנות להתייעלות ממשלתית הוא מינוי שהבעייתיות וניגודי העניינים הגלומים בו חותרים תחת אושיות המשטר הדמוקרטי, הרבה מעבר להתנערות שהוא מגלם מעקרונות ה־ESG: האיש העשיר בעולם, ששתיים מהחברות העיקריות שבידיו, טסלה וספייס איקס, תלויות במידה רבה בהחלטות של המאסדר ובחוזים בשווי מיליארדים עם סוכנויות ממשלתיות, מחזיק את המפתח, שלא לומר את השוט, לעתידם של גופי האסדרה, וכך גם לעתידם של עשרות ההליכים המשפטיים שגופי האסדרה נקטו נגד חרות בבעלותו ; מקבל גישה לא מוגבלת למידע ממשלתי מסוּוג  העשוי להקנות לו יתרונות תחרותיים ניכרים (למשל בקבלת מידע על תביעות נגד יריבות עסקיות דוגמת גוגל או אמזון); ויכול להשתמש שימוש אינטרסנטי ומניפולטיבי בנתונים שהוא מגלה כדי להשחיר את דימוים הציבורי של הגופים הממשלתיים בדרך ל"הרזייתם" ואפילו לפירוקם המוחלט על בסיס התפיסות הליברטריאניות הקיצוניות שהוא מחזיק. לא עוד (רק) יחסי הון שלטון שבהם יד רוחצת יד ותרומה מובילה לחוזה או לסיכול אסדרה; אלא ראשיתו של עידן שבו סמכויות שלטוניות נרחבות מוענקות לגורמים פרטיים עשירים, בעליהם של תאגידי ענק, לא סתם באמצעות הפרטת שירותים ותעשיות (שעדיין כפופות לאסדרה כלשהי), אלא באופן מוחלט וחסר פיקוח, מעין מאסדר תאגידי של המאסדרים השלטוניים. ההון הוא הוא השלטון.   הסכנות הצפויות רבּות: ראשית, חוסר השקיפות בהתנהגותו של מאסק, שמעולם לא נבחר, מקשה על ביקורת ופיקוח ציבוריים, המתחייבים ממושכלות יסוד דמוקרטיות ומתפיסות בסיסיות של איזונים ובלמים. שנית, הישארותו של מאסק הבעלים של בימה חשובה בשיח הציבורי חרף מינויו לתפקיד בכיר בממשל מאפשרת לו שליטה והשפעה על עצם האפשרות להעביר עליו ביקורת. בידיו של מאסק הרשת החברתית נהפכת כלי נשק רב עוצמה: העלייה הדרמטית במידע שגוי, חלקי או מטעה, יצירתם של "תאי הדהוד" שבהם כל אדם נחשף אך ורק לעמדות המאשרות את השקפת עולמו, העלייה בביטויי שנאה והקצנה, יכולת ההפצה המתואמת, המעצימה את התפשטותו של כל מסר או משתיקה מסרים לא רצויים (כך למשל X  חוסמת  קישורים  של  אפליקציית  סיגנל  שבה  משתמשים   עיתונאים  החוקרים את פעילותו של מאסק ) – בשל כל אלה נהיו הרשתות החברתיות סכנה מוחשית ליכולת לנהל שיח פתוח ורציונלי המבוסס על מסד עובדתי מוסכם – נשמת אפה של דמוקרטיה מתפקדת (כך קבע גם הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס ). שלישית, חלק לא מבוטל מההתייעלות המתוכננת – למשל בעריכת קיצוצים נרחבים ברשות המיסים ובגופי התחרות – פועל לטובתם של תאגידי הענק. תאגידים אלו ייהנו מרשויות אכיפה מוחלשות ומורעבות שלא יוכלו להתמודד עם מיזוגים מתוחכמים או עם תכנוני מס אגרסיביים.   התלכדות האינטרסים בין השאיפות הסמכותניות של טראמפ ובין השאיפות של קברניטי התאגידים הגדולים והחזקים בעולם משקפת עליית מדרגה בטשטוש הגבולות שבין ההון לשלטון: לא עוד יחסי תן וקח או השפעה הדדית, אלא משחק כיסאות מוזיקליים שבו זהותו של היושב על כס החלטת ההחלטות – נשיא נבחר או איל הון העומד בראש מעצמה תאגידית – משתנה בכל פעם שהמוזיקה נפסקת. המשמעות היא שלא רק הפרדת הרשויות בממשל בסכנה (ראו למשל את האיומים של טראמפ על הרשות השופטת  ואת משחקי הכוחות בינו  ל קונגרס ), אלא שנוצר גם איום על "הפרדת הרשויות" שבין הממשל ובין המגזר העסקי. למרבה הצער, שיתוף הפעולה של ענקיות הטכנולוגיה עם האיום הממשי על המשטר הדמוקרטי מכזיב את התקוות והאמון שהן זכו לו מתוקף היותן אבירי הקדמה המתנדבים לנטול על עצמם חובות המכוּונות להגנה על כלל הקהלים המושפעים מפעולותיהם (ראו למשל את הצהרת השולחן העגול של ראשי התאגידים הגדולים משנת 2019 ). יש מקום לזכור זאת בהמשך הדרך, ובמקום להשאיר את סוגיית תכלית התאגיד והאסדרה הנדרשת עליו בידי קברניטי העולם העסקי, נכון להתעקש על אסדרה כופה ועל הרחבת האחריותיות התאגידית  כאמצעי להבטחת הוגנות רבה יותר לכלל מחזיקי העניין  של התאגידים. זאת ועוד, יש לשקול מחדש את חלוקת העבודה המשפטית בין הספרה הפרטית ובין הספרה הציבורית – חלוקה המעניקה חירות גדולה לגופים פרטיים להתנהל לפי עקרון השאת הרווח לבעלי המניות, ומטילה כמעט בבלעדיות את האחריות להגנה על המרחב הציבורי ולטיפוחו על גופים ציבוריים. כשלגופי ענק פרטיים, בייחוד גופים המתמזגים עם הממשל,­­ השפעה עמוקה כל כך על עיצוב החברה והכלכלה, החובות המשפטיות המוטלות עליהם צריכות לשקף זאת . ד"ר עופר סיטבון הוא מרצה בכיר בבית הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת וראש הקליניקה לתאגידים וחברה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ד"ר רונית דוניץ־קידר היא מרצה בכירה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים השניים ערכו במשותף את הספר שוק, משפט ופוליטיקה: על אחריות חברתית של תאגידים  (2017) וייסדו וניהלו במשותף את המכון לאחריות תאגידית

שתי מהפכות שמעצבות את העתיד שתי ענקיות כלֵי הרכב, מתחרות ותיקות בשוק העולמי, חתמו בשנת 2011 על הסכם היסטורי לשיתוף פעולה. מנכ"ל BMW ונשיא Toyota לחצו ידיים ופתחו עידן חדש – עידן שבו יריבות עסקיות מרות מתאחדות לנוכח האתגרים הטכנולוגיים והסביבתיים של המאה העשרים ואחת. ההסכם הראשוני התמקד בפיתוח משותף של סוללות ליתיום יון מתקדמות, והוא היה רק ההתחלה. קשה היה לצפות כמה עמוק ורחב יהיה שיתוף הפעולה בשנים העוקבות וכיצד הוא ישנה את פני תעשיית כלֵי הרכב העולמית. מדובר במקרה מובהק המדגים כיצד מפת התחרות העסקית משתנה לנוכח האתגרים העולמיים והפרדיגמות החדשות (Roy et al., 2023).   רשומה זו תציג כיצד כיום דפוס פעולה זה הכרחי ואפשרי. הוא הכרחי ואפשרי הודות למפגש בין שתי מהפכות גדולות המעצבות את המגזר העסקי:   מהפכת האימפקט, המובילה לשינוי בתפיסת מטרת העסקים, ומהפכת הבינה המלאכותית, המספקת כלים חדשניים לשיתופי פעולה. המפגש בין השתיים מייצר פרדיגמה עסקית חדשה שבה היתרון התחרותי טמון ביכולת לייצר שותפויות אסטרטגיות מחוללות ערך (Schwab Foundation, 2024). רשומה זו תציג גם כיצד שילוב זה מעצב מחדש את מפת התחרות העסקית ואת הפוטנציאל הטמון בו להאצת מהפכת האימפקט.   מהפכת האימפקט: לא רק שורת הרווח מהפכת האימפקט מסמנת שינוי פרדיגמה בתפיסה העסקית. היא מגדירה מחדש את מטרת העסקים – לא רק יצירת רווח פיננסי, אלא שלוש שורות רווח: כלכלית, חברתית וסביבתית. אג'נדה 2030 של האו"ם , ובה 17 יעדי פיתוח בר­־קיימה (SDGs), היא המצפן העולמי למהפכה הזאת. מערכת ההפעלה של האג'נדה כולה מגולמת ב־17 יעדי ה־SDGs, הקוראים ליצירת שותפויות למען השגת היעדים. בבסיסו עומדת ההכרה שמורכבות המשבר העולמי וטבען המקושר של כל הבעיות מחייבים שיתוף פעולה רב־ממדי.   דו"ח האו"ם לשנת 2024  מציג תמונת מצב מדאיגה: רק כ־17% מהיעדים מופיעים במסלול להשגת מטרות אג'נדת 2030, כמחצית מהיעדים מציגים התקדמות מינימלית ויותר משליש מהיעדים נסוגו. נתונים אלו מחדדים את הצורך הדחוף בחשיבה מחודשת ובגישות פורצות דרך. בנקודת זמן גורלית זו הַבּינה המלאכותית, שהתפתחה בהדרגה במרוצת השנים, מגיעה לבשלות טכנולוגית חסרת תקדים. ייתכן שטכנולוגיה זו עשויה להיות כוח העזר שחיכינו לו?   י SDG 17 "שותפויות למען היעדים" – הג'וקר של מהפכת האימפקט הגשמת אג'נדה 2030 דורשת רמה חסרת תקדים של שיתופי פעולה ותיאום בין כל מחזיקי העניין: מדינות, ממשלות, המגזר העסקי, ארגונים חברתיים, האקדמיה ואחרים. במילים אחרות, אג'נדה 2030 היא קריאה לדרך חדשה של עבודה בשיתוף פעולה. התרשים שלהלן מבטא היטב את חשיבותם של 17 יעד הפיתוח וכיצד הם משמשים בתפקיד תוכנת ההפעלה לחזון כולו.     הכוח המאיץ למהפכת האימפקט: הבינה המלאכותית בשירות מהפכת האימפקט בטכנולוגיית הבינה המלאכותית, הדוחפת את גבולות האפשר והמאפשרת פריצות דרך בכל תחום, טמון פוטנציאל לתמוך במהפכת האימפקט לפחות בשלושה היבטים עיקריים: דמוקרטיזציה של ידע ונגישות אוניברסלית – נשמת אפה של מהפכת האימפקט היא קידום שוויון. בעולם של נתונים הגישה לידע הכרחית להתקדמות. כלים של אינטליגנציה מלאכותית הופכים תוכן מקצועי ואיכותי לנגיש לכל אדם, תוכן החוצה מחסומים גאוגרפיים, חברתיים וכלכליים. דמוקרטיזציה זו של ידע משפיעה במיוחד באזורים מתפתחים ומדינות מוחלשות, אך גם במדינות מפותחות היא מייצרת שוויון הזדמנויות בכל הנוגע לחשיפה לידע איכותי, ידע שעד אז היה נגיש רק תמורת תשלום גבוה (Vinuesa et al., 2020). מיטוב של שותפויות עולמיות – בינה מלאכותית יכולה לתמוך בַּיעילות של שותפויות עולמיות באמצעות הנגשת שיתוף ידע ושיתוף פעולה ויצירת מרחב לעבודה משותפת להשגת היעדים. פלטפורמות מבוססות בינה מלאכותית מאפשרות חיבור בין בעלי עניין ברחבי העולם בזמן אמת וללא מגבלת הבדלי שפה. היא יכולה לתמוך במיטוב של הקצאת משאבים באמצעות ניתוח מערכי נתונים מורכבים והענקת תובנות בזמן אמת על התקדמות היעדים. טכנולוגיות בינה מלאכותית גם מקילות שיתופי פעולה בין חברות ממגוון תחומים באמצעות זיהוי סינרגיות פוטנציאליות, התאמת יכולות משלימות והצעת מודלים חדשניים לשותפויות. פלטפורמות בינה מלאכותית מנתחות כמויות עצומות של מידע ופעילוּת של מתחרים ומזהות פערים, חוזקות וחולשות של ארגונים. ניתוח זה יוצר הזדמנויות לארגונים לשלב יכולות שיניבו ערך משותף גבוה יותר. זאת ועוד, נמצא שמערכות בינה מלאכותית מאפשרות לצוותים מכמה חברות לעבוד יחד ולהתגבר על מחסומי שפה, הבדלי זמן ופערים תרבותיים, בין השאר באמצעות תרגום בזמן אמת, סיכום אוטומטי של החלטות ותזמון אוטומטי של פגישות בהתחשב בכמה אזורי זמן (McKinsey & Company, 2024). תפקיד חשוב במימוש 17 יעדי הפיתוח של האו"ם  – הבינה המלאכותית יכולה לסייע במימוש יעדי האו"ם. הנגשת ידע וקידום שיתופי פעולה עולמיים יתרמו רבות לקידום יעדים חשובים כגון בריאות טובה יותר (SDG 3), חינוך איכותי (SDG 4) והתמודדות עם שינויי האקלים (SDG 13) באמצעות ניתוח נתונים מתקדם והתאמת פתרונות מותאמים אישית (McKinsey & Company, 2024).   כיצד המפגש בין המהפכות משפיע על מפת התחרות בין הארגונים? הנחיצות והדגש הלא מתפשר של אג'נדה 2030 בכל הנוגע לשיתוף פעולה מביאים את הפרדיגמה הכלכלית מסורתית, המתמקדת בתחרות בלבד, לפנות את מקומה לגישה המקדמת שותפויות אסטרטגיות. ככל שהבינה המלאכותית תקל יותר ויותר שיתופי פעולה יפנימו הארגונים שהיתרון התחרותי טמון ביכולת לייצר שותפויות מחוללות ערך. האתגר העיקרי של חברות יהפוך להיות יצירת ערך באמצעות שיתוף פעולה לצד שמירה על התחרות שעניינה כיצד כל שותף תופס ומנצל את הערך. אבולוציה זו מתאפיינת בשינוי לכיוון מודלים עסקיים שיתופיים יותר, והתחרות אינה מתבטלת, אלא משתלבת בהיבט השיתופי. ארגונים יקימו שותפויות כדי להתמודד עם המורכבות של האתגרים במעבר לפעילות עסקית בת קיימה ויפתחו הצעת ערך ייחודית משלהם. כאמור, דוגמה מובהקת היא שיתוף הפעולה בין שתי ענקיות כלֵי הרכב BMW ו־Toyota י (Roy et al., 2023).   תחרות בין ארגונים ושיתוף פעולה ביניהם בעת ובעונה אחת אינם זרים בנוף העסקי. התופעה זכתה לכינוי coopetition (שילוב של המילים cooperation ו־competition) (Brandenburger & Nalebuff, 2021). גישה זו מכירה בכך שבעולם העסקים חברות יכולות להפיק תועלת רבה יותר כשהן משלבות תחרות עם שיתוף פעולה, בייחוד בהתמודדות עם אתגרים עולמיים מורכבים. אם כך, מהפכת האימפקט מביאה לשולחן את השינוי התפיסתי והקריאה הלא מתפשרת לשיתוף פעולה, ומהפכת הבינה המלאכותית מביאה את הכלים הטכנולוגיים המיטביים למימוש בפועל של שיתופי פעולה כאלה (Brandenburger & Nalebuff, 1996).   עם זה, יישום מודל ה־coopetition כרוך באתגרים. אחד האתגרים העיקריים הוא שמירה על סודיות עסקית לצד איזון בין שיתוף פעולה ובין שמירה על יתרונות תחרותיים ייחודיים. אתגר אחר נוגע לחלוקת התועלות, ויש צורך בתכנון קפדני של מודלים לחלוקת הרווחים והמשאבים בין השותפים. זאת ועוד, שיתוף פעולה בין מתחרים עלול להוביל לקונפליקטים כשהאינטרסים מנוגדים. אלו אתגרים מורכבים שידרשו פיתוח של מיומנויות חדשות של שיתוף פעולה כדי להתמודד איתם. ועל אף כל אלה הפוטנציאל הטמון במודל ה־coopetition ליצירת ערך משותף ולקידום חדשנות חשוב ביותר, בייחוד בעידן הבינה המלאכותית.   סיכום והמלצות אנו בעיצומו של תהליך טרנספורמטיבי עולמי לעתיד שוויוני ובר־קיימה. המציאות מחייבת גישה חדשנית כדי לממש את החזון המיוחל. המפגש של מהפכת האימפקט ומהפכת הבינה המלאכותית מביא עימו הזדמנות ייחודית להאצת ההתקדמות לאג'נדה 2030. פריחתה של הבינה המלאכותית, הדחיפות לפעול והקריאה הלא מתפשרת לשיתופי פעולה ­– בכולן טמון הפוטנציאל להפוך את מודל ה־coopetition לתֶקֶן החדש, ובלבד שננהיג את התהליכים האלה באחריות ובתבונה.  עורכת הדין איריס לוביץ היא מומחית ליזמות אימפקט וקשרי משקיעים, מייסדת חברת EffectiveIR.com , מרצה ליזמות אימפקט באוניברסיטת רייכמן ובמכללה האקדמית תל־חי ופעילה למען עולם טוב יותר הרשומה מבוססת על מאמר שהציגה ב כינוס אקדמי בדצמבר 2024   Brandenburger, A. M., & Nalebuff, B. J. (1996). Co-opetition . Crown Business. Brandenburger, A. M., & Nalebuff, B. J. (2021). The rules of co-opetition .   Harvard Business Review , 99 (1), 48–57. Roy, E. R. R., Wibawa, E. D, Sentosa, G. A, & Riza, I. W. (2023). Success indicators of international corporate research cooperation: Case study of collaboration between BMW Group and Toyota Motor Corporation 2011. Global Journal of Business and Social Science Review, 11 (3), 44–55. McKinsey & Company. (2024). AI for social good: Improving lives and protecting the planet . https://did.li/yTIIw Schwab Foundation. (2024). AI for impact: Strengthening AI ecosystems for social innovation . https://did.li/cZrx5 Vinuesa, R., Azizpour, H., Leite, I., Balaam, M., Dignum, V., Domisch, S., Felländer, A., Langhans, S. D., Tegmark, M., & Fuso Nerini, F. (2020). The role of artificial intelligence in achieving the Sustainable Development Goals.  Nature Communications ,  11 , 1–10.

רשומות רבות בבלוג מרכז אריסון ל־ESG דנות בַּאתיקה ובכדאיות העסקית של אימוץ נורמות ESG ואחריות תאגידית. ברשומה זו אנו מציעים מבט חיצוני – סוציולוגי והיסטורי – על תחום ההשקעה המקיימת (sustainable finance) על בסיס ניהול סיכוני ESG. המבט שנציע מבוסס על מחקר בן ארבע שנים בזירה העולמית עם התמקדות במשבר האקלים. ערכנו מאה ראיונות עומק עם מנהלים ואנליסטים בבתי השקעות עולמיים, פעילים ויועצים העוסקים בנושא, ארגונים המייצרים נתוני ESG ומנהלי קשרי משקיעים בחברות הנפט והגז העולמיות הגדולות. כך נציג את הממצאים: תחילה נאפיין את תנועת ה־ESG, תנועה חוצת המגזרים המקדמת את התחום בעולם. אחר כך נטען שאג'נדת ה־ESG היא מיתוס, אמונה לא מציאותית שהשקעה למטרות רווח יכולה לחולל שינוי של ממש בהתנהגות תאגידים וגופים פיננסיים. לבסוף נדַווח על השינוי שמיתוס ה־ESG בכל זאת הצליח ליצור ונציג מה לדעתנו צריך לקרות כדי שאותו מיתוס יוכל להתממש. שורשי תנועת ה־ESG את המושג ESG טבעו בשנת 2004 בנקים ומנהלי השקעות שהתכנסו בחסות האו"ם. המושג התפשט בעולם הפיננסים בהדרגה, זינק מאז 2015, בין השאר על רקע הסכם פריז, ונתקל במכשולים מאז 2022 בדמות ספקנות גוברת לגבי ההיתכנות הכלכלית של השקעה מקיימת לצד תגובת נגד פוליטית בארצות הברית. שתי תנועות אחרות – אחריות תאגידית (CSR) והשקעה אחראית חברתית (SRI) – תרמו להתפתחותה של תנועת ה־ESG. תנועת ה־CSR צברה תאוצה בשנות התשעים וקראה לתאגידים, ובייחוד לתאגידים התעשייתיים, לטפל בכוחות עצמם בבעיות החברתיות והסביבתיות שהם יוצרים או מאפשרים. התנועה טענה שאסדרה עצמית רצויה מסיבות אתיות ועסקיות. תנועת ה־SRI כללה משקיעים שבחרו להימנע מהשקעה ב"מניות חטא" כגון כלי נשק, הימורים וטבק, ושהעדיפו – מתוך מחויבות לערכים אתיים ולאו דווקא לשורת הרווח – להפנות את כספם לחברות המשלבות שיקולים חברתיים וסביבתיים. תנועת ה־ESG ביקשה לחפות על החולשות של שתי התנועות הקודמות: ראשית, להחליף את האחריות העצמית התאגידית (ה־CSR) – הנחשבת מנגנון לא אמין לשינוי – באסדרה חיצונית בידי בעלי המניות. לבתי ההשקעות הגדולים יש מהשפעה רבה על הנהלות התאגידים בעזרת מנגנוני הממשל התאגידי, ותנועת ה־ESG שואפת לרתום עוצמה זו כמנגנון אכיפה. שנית, להיפרד מהרעיון של השקעה ממניעים מוסריים – כלומר, מתנועת ה־SRI, שנשארה שולית – ולהחליפה בעיקרון של ניהול סיכונים חברתיים וסביבתיים למטרות תשואה פיננסית. השאיפה היא להתרחב לזרם העיקרי של עולם הפיננסים. השקעה מקיימת מבוססת ESG כמנגנון של ממשליות עולמית ץ ESG מבטא סיכונים פיננסיים בני כימות והשוואה הנגזרים מהזיקה של תאגידים לבעיות סביבתיות וחברתיות (Environmental, Social), הנתפסת גם כעניין של ממשל תאגידי תקין (Governance). הסיבה שסיכונים אלו זוכים לדיון מיוחד, לרבות ברשומה זו, אינה פיננסית ביסודה. קיימים סוגים רבים של גורמי סיכון פיננסי מלבד סיכוני ESG, ואף לא אחד מהם זוכה לתשומת לב גדולה כל כך בעולם הפיננסים וברמה הכלל חברתית. לסיכוני ESG יש מעמד מיוחד משום שגורמים רבים מאמינים שהניהול של סיכונים אלו במסגרת השקעה מקיימת יוכל לשמש מנגנון של פתרון בעיות עולמיות לצד מנגנונים אחרים של ממשליות עולמית (global governance) כמו חוקי מדינה, אמנות בין־לאומיות, גופי תִקנון ומחאות פעילים. כך למשל בתחום ממשליות האקלים (climate governance), שבו התמקדנו, הציפייה היא שמשקיעים המודעים לסיכון הפיננסי הגלום בהשקעה בתאגידים פולטי פחמן – שבמסגרת המעבר העולמי לכלכלת אפס פליטות עד 2050 צפויים לאבד הכנסות ואפילו להיסגר (stranded assets, climate transition risk) [1]  – יטו את ההשקעות שלהם לנכסים נקיים יותר, ולכן בטוחים ורווחיים יותר, או שיפעילו לחץ על מנהלי התאגידים לאמץ מודלים עסקיים בראי הקיימות. המשקיעים יבטיחו את התשואות שלהם, ואילו על התאגידים יופעל לחץ להשתלב במעבר לכלכלה נקייה משום שעלות ההון שלהם תגדל או בזכות לחץ ישיר של בעלי המניות על ההנהלה. הודות להבטחה הגלומה בה ­– "להציל את העולם" ולעשות כן ביעילות וברווחיות (על בסיס שוק וצמיחה כלכלית) – השקעה מקיימת מבוססת ESG מעניינת קהל רחב מאוד: החל בארגונים כמו האו"ם ו־G20, עבור בבנקים גדולים ורשויות ניירות ערך וכלה בפעילים ומנהלי חברות נפט, משקיעים ואנשי עסקים, יועצים וחוקרים. מיתוס ה־ESG: שלוש הנחות יסוד לא מציאותיות העניין הוא שהשקעה מקיימת כמנגנון של ממשליות עולמית היא מיתוס. היא מיתוס משום שהמנגנון מבוסס על סדרת הנחות לא מציאותיות. ראשית, שסיכונים חברתיים וסביבתיים יוצרים סיכון פיננסי, ועל כן ביזנס קייס למשקיעים. [2]  שנית, שאפשר לאמוד את הערכים הפיננסיים של סיכוני ESG במדויק כדי לאפשר החלטות מושכלות של הקצאת הון ומדיניות הצבעה באספות שנתיות של בעלי מניות. שלישית, שתאגידים יגיבו למדיניות ה־ESG של בעלי המניות באמצעות הפחתת פליטות ועוד שינויי התנהגות מועילים לחברה. כדי שהמנגנון יקיים את הבטחתו ההיגיון הכלכלי שעליו הוא מבוסס מחייב ששלוש ההנחות יתממשו, אך במציאות הנחות אלו מתגשמות לעיתים רחוקות בלבד. (א) פרדוקס חוסר הרווחיות בטווח קצר חרף סיכון מערכתי בטווח הארוך ההנחה הראשונה אינה מציאותית משום שהשקעות בתאגידים היוצרים סיכונים סביבתיים וחברתיים מוסיפות להניב תשואה גבוהה ובטוחה (לפחות בטווח הקצר), כך שלא נוצר סיכון פיננסי המצדיק שינוי במדיניות ההשקעה. דוגמה מובהקת היא תעשיית דלקי המחצבים, שחרף מצב החירום האקלימי שוברת שיאי תפוקה ורווחיות. בשלוש השנים האחרונות השקעה בקרן סל MSCI של תעשיית האנרגייה הכללית הניבה תשואה של כ־35%, ואילו קרן הסל MSCI, המתמחה באנרגייה נקייה, הפסידה כ־35%. [3]  כמו שאמר לנו בכנות אנליסט צרפתי: "אני חושש שכל ההיפותזה של נכסים תקועים היא בינתיים משאלת לב (wishful thinking) יותר משהיא מציאות… אני חייב להתוודות שמעולם לא ראיתי החלטת השקעה שבאמת הייתה מוּנעת על ידי תפיסה של סיכון אקלים". הפרדוקס הוא שההשקעה בפעילות מזהמת אינה מסוכנת בטווח הקצר למשקיע האינדיווידואלי, אבל מסוכנת בטווח הארוך לכל המשקיעים. (ב) מגבלות הכימות: הקושי בתרגום השפעות סביבתיות וחברתיות למונחים פיננסיים ההנחה השנייה אינה מציאותית משום שעל אף ההתקדמות הגדולה בתחום איסוף נתוני ה־ESG – הודות לשינויים שמדינות הכניסו בחוקי הדיווח התאגידי, תעשייה מתפתחת של הערכת סיכוני ESG ומאמצים לקדם תקן עולמי לדיווח – מסתמן שרוב המשקיעים עדיין אינם סומכים  על הנתונים האלה לצורך חיזוי ביצועים פיננסיים ומשתמשים בהם שימוש מוגבל בלבד. יש קושי שיטתי  להעריך את המשמעות הפיננסית של ההשלכות הסביבתיות והחברתיות של פעילות תאגידית. (ג) שינוי התנהגות תאגידי עקב מדיניות ESG עיקר השינוי שיצרה תנועת ה־ESG בהתנהגות התאגידים הגדולים סימלי ומתמקד בדיווחי ESG ובפרסום תוכניות מַעְַבָר לאפס נטו (transition plans). אלו שתי הסיבות העיקריות שבגללן קשה למצוא שינויי התנהגות ממשיים: ראשית, לא חסרים משקיעים שאינם מתעניינים בשיקולי ESG או SRI השמחים לרכוש מניות של תאגידים מזהמים ולהזרים להם הון בעלות נמוכה. שנית, גם משקיעים המתחשבים בסיכוני ESG נוטים להעדיף שינוי שטחי על פני שינוי עמוק, שכן שינוי עומק עלול לפגוע בתשואות. [4] איננו טוענים שהמנגנון לעולם אינו עובד, אך ככל הנראה מדובר במקרים אחדים, עד כדי כך שאנחנו מתקשים להביא דוגמה טובה לפעילותו של המנגנון. דוגמה מובילה לדעתנו היא הבנק הצרפתי BNP Paribas, אחד מהגדולים באירופה ובעולם, שמאז 2012 הטה את רוב האשראי שהוא מקצה לחברות אנרגייה מהשקעות באנרגייה מזהמת ל אנרגייה דלת פחמן , ושלאחרונה הודיע שהוא מפסיק להשקיע באג"ח של סקטור הנפט והגז . החלוציות של BNP Paribas מרשימה, אבל יוצאת דופן בתחומי הזרם המרכזי של עולם ההשקעות. כרגע אין לה השפעה ממשית על התנהגות התאגידים המזהמים. לכן אנחנו טוענים שאפשר לראות ב־ESG מיתוס, סיפור בדיוני שבאמצעותו בני אדם מבינים את המציאות ופועלים בה. הטענת שמדובר במיתוס מתיישבת עם ביקורת קיימת על תנועת ה־ESG, ביקורת שהתנועה מייצרת אשליה של שינוי על אף שהעסקים נמשכים כרגיל. מנקודת מבט זו מדובר במפעל של התיירקקות (greenwashing) בהשתתפות משקיעים, תאגידים ומדינות המסיח את הדעת מחוסר השינוי ברמה הממשלית. [5] הפוטנציאל הטרנספורמטיבי של תנועת ה־ESG אך לטענה שמדובר במיתוס יש גם צד אחר, צד קונסטרוקטיבי. דווקא בגלל הרכיב הבדיוני שלהם מיתוסים הם מנוע של התפתחות. ההיסטוריון יובל נח הררי הסביר בספרו "קיצור תולדות האנושות" שנטיית בני האדם להמציא מיתוסים מדומיינים ולהאמין בהם היא התכונה שאפשרה לבני האדם, שלא כשאר היצורים, להתארגן בהיקפים גדולים כדי להשיג מטרות משותפות. ישויות ציבוריות דוגמת המדינה או התאגיד קיימות משום שבני אדם מסוגלים לדמיין אותן ולדמיין את עצמם אזרחים ועובדי תאגיד. הנקודה העיקרית היא שכשבני אדם רבים מאמינים במיתוס ופועלים לאורו הוא יכול להפוך מסיפור בדוי למוסד חברתי – וכך נוצרו כל המוסדות. המיתוס מתחיל להתמסד כשבני אדם רבים מתחילים להפעיל זה על זה לחץ לפעול לפי המיתוס. ברמה גבוהה יותר של מיסוד ולגיטימציה הרשויות אוכפות את כללי המיתוס בחוק. כך יקרה למשל אם מדינות יחייבו את התאגידים הפיננסיים להטמיע שיקולי ESG על בסיס חקיקה. ברמת ההתמסדות הגבוהה ביותר המיתוס נעשה מובן מאליו. הוא מרגיש כמו אמת מוצקה, אמת שאין טעם לערער עליה. הפוטנציאל של מיתוס ה־ESG טמון בכושר ההשפעה העצום שלו. בשנים האחרונות נוצרה הסכמה כלל עולמית בדבר נחיצותה של השקעה מקיימת מבוססת ESG כמכשיר לניהול סיכונים חברתיים וסביבתיים. ארגונים מכל הסוגים ומכל העולם משתתפים בשכפול המיתוס הזה. תנועת הנגד ל־ESG, שקמה בארצות הברית בשנים האחרונות, מעידה בראש ובראשונה על הצלחתו של המיתוס עד כדי כך שהוא נהפך מסוכן בעיני מתנגדיו. אכן, המיתוס כבר התמסד במגוון דרכים. כך לדוגמה דיווחי ESG נהיו נורמה בעולם התאגידים הגדולים, ומדינות רבות מחייבות אותם בחוק. דיווח כזה הפך להיות ציפייה סטנדרטית מכל חברה המנהלת עסקים בין־לאומיים. מה צריך לקרות כדי שהמיתוס יתממש? התפקיד של התערבות המדינה במחקרנו זיהינו כמה דרכים שבהן המיתוס מתמסד ומתמלא תוכן ממשי. תנועת ה־ESG משמשת ממסר של לחץ חברתי נורמטיבי לעולם הפיננסים. מאחר שלפי המיתוס של השקעה מקיימת אנשי פיננסים הם בעלי אחריות חברתית, מופנית כלפיהם ציפייה "לעשות משהו" עם הכוח שבידיהם. לא רק ארגוני פעילים המתמחים בהשקעה מקיימת (ויש יותר ויותר כאלה) מפעילים לחץ כזה, אלא גם לקוחות, עובדים ובני משפחה, וגם ציפיות עצמיות של משקיעים. לעיתים מיתוס הביזנס קייס של השקעה מקיימת מאפשר למשקיעים המבקשים "לעשות את הדבר הנכון" להצדיק החלטות השקעה מוסריות במונחים של ביזנס קייס. הישג חשוב אחר של תנועת ה־ESG הוא עזרתה בקידום מודעוּת כלפי בעיות סביבתיות וחברתיות בעולם הפיננסים וכן יצירתה אמונה רווחת שהמעבר לכלכלה מקיימת בלתי נמנע בטווח הבינוני הארוך. כיום משקיעים רבים מאמינים בהיגיון הפיננסי של השקעה מקיימת בטווח הארוך, השקעה של כמה עשרות שנים. לאמונה זו השפעה כלשהי על ההחלטות של משקיעים לטווח ארוך כמו קרנות פנסיה וחברות ביטוח. אמונה זו גם נותנת לגיטימציה כללית לדיון בסיכוני ESG, ולגיטימציה זו מחלחלת הן להחלטות התאגיד, הן להחלטות המדינה. כמו שסיפר לנו מנהל באחת מחברות ניהול ההשקעות הגדולות – חברי הדירקטוריון של תאגיד מזהם צריכים לדעת שבעלי המניות מגבים אותם בנקיטת אסטרטגיית אקלים: "הם לא רוצים ללכת על אסטרטגיית אקלים רק כדי שבסוף מספר בעלי מניות יירו להם בראש ויאמרו 'מה אתם עושים?'. אז אני חושב שהם צריכים לדעת שיש להם תמיכה מבעלי המניות לקחת החלטה שיש בה אי־ודאות גדולה". גם מדינות זקוקות לתמיכת עולם הפיננסים כדי לקדם מדיניות חברתית וסביבתית. כך למשל הדגימה התוכנית של הנשיא ביידן להורדת האינפלציה, תוכנית שהעמידה סובסידיות של מאות מיליארדים להשקעה פרטית ירוקה. עם זה, מיתוסים אינם תמיד מתמסדים ומתממשים. לעיתים הם נמוגים בקול ענות חלושה כאופנה חולפת. תנועת ההתנגדות בארצות הברית ל־ESG, שללא ספק תצבור תאוצה ומיסוד בתקופת נשיאותו של טראמפ, מזכירה שתנועת ההשקעה המקיימת היא תנועה חברתית המאתגרת את סדרי העדיפויות של הגופים הכלכליים. לא הביזנס קייס הוא העומד בשורש תנועה זו, אלא הרצון להתאים את הפעילות הכלכלית הקפיטליסטית לאינטרסים חברתיים שאינם כלכליים. הבעיה היא שהביזנס קייס, האמור לאפשר את ההתאמה הזאת, לא יופיע מעצמו בהיקפים גדולים. צריך ליצור אותו, וזה תפקידן של חברות ומדינות. רבים מהמשקיעים מתנועת ה־ESG שדיברנו עימם מאמינים שלא תהיה התקדמות בלי התערבות מצד המדינה. למדינה יש תפקידים מאפשרים רבים כמו הטלת מיסים על פחמן, תמרוץ השקעה ירוקה, פיתוח תקנים למדדי ESG והרחבה של חובת הנאמנות של בתי השקעות. בלי התערבויות אלו בתהליך המיסוד יישאר המיתוס מיתוס – עד שיתפוגג. ד"ר רמי קפלן, אוניברסיטת תל אביב פרופ' דויד ליווי, אוניברסיטת מסצ'וסטס, ארצות הברית הרשומה מבוססת על מאמרם Kaplan, R., & Levy, D. L. (2025). The rise of investor-driven climate governance: From myth to institution? Regulation & Governance . https://doi.org/10.1111/rego.70000 [1] נכסים תקועים  (stranded assets) הם נכסים שאיבדו מערכם הכלכלי לפני תום חייהם הצפוי בשל שינויים אסדרתיים או טכנולוגיים או צרכניים. בכל הנוגע למשבר האקלים המונח מתייחס בעיקר לנכסים בתעשיות מזהמות (כמו תחנות כוח פחמיות או שדות נפט) העלולים לאבד מערכם בשל המעבר הצפוי לכלכלה דלת פחמן לפני שהספיקו להחזיר את ההשקעה בהם. [2]  בביזנס קייס הכוונה היא להצדקה כלכלית לניהול סיכונים ומיצוי הזדמנויות בתחום הסביבתי והחברתי, בין השאר בזכות שמירה על מוניטין, התאמה לאסדרה ושיפור יחסים עם בעלי עניין. [3]  השוואת ביצועי קרנות הסל iShares Global Clean Energy UCITS ETF ו־Xtrackers MSCI World Energy UCITS ETF בשנים 2022–2025 לפי אתר justetf.com . הגרף ממחיש את הפער בתשואות בין השקעות באנרגייה מסורתית (34.50%+) ובין השקעות באנרגייה נקייה (35.33%-) ומדגים את חוסר ההלימה בין הסיכונים הסביבתיים ובין תמריצי ההשקעה בטווח הקצר. [4]  שמענו זאת ממנהלי קשרי משקיעים בחברות הנפט בראיונות שערכנו עימם לטובת המחקר. [5]  ראו את ה ביקורת  של טריק פנסי, לשעבר CIO להשקעות בתחום הקיימות בחברת BlackRock.

פירוק סלקטיבי כמהלך סביבתי, חברתי וכלכלי בשנים האחרונות ישראל נבנית מחדש ועוברת תהליך התחדשות מואץ. אלפי דירות נהרסות בפרויקטים של פינוי בינוי (הריסה ובנייה) לטובת בניית מבנים מודרניים ומתקדמים יותר המספקים יותר יחידות דיור ונחשבים ירוקים יותר. התחדשות עירונית היא מהלך מבורך המלמד על התחדשות וקדמה, אך לצד זאת היא יוצרת כמויות גדולות מאוד של פסולת. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה  כל 10 מ"ר של הריסת בניין מייצרים כ־1.5 טון של פסולת (רק משלב ההריסה). רשומה זו תדון בחשיבות הצורך בהפניית תשומת לב ומשאבים לשלב של פירוק סלקטיבי (deconstruction) טרום הריסה בפרויקטים של פינוי בינוי.   שלא כהריסה המסורתית, הגורמת לאובדן משאבים, פירוק סלקטיבי הוא תהליך של פירוק מבוקר מבנים כדי לאפשר שימוש חוזר, מחדוש ( upcycle ) [1]  ומִחזוּר של חומרים. [2]  גישה זו מצמצמת את פסולת הבנייה, מפחיתה את טביעת הרגל הפחמנית ומשמרת חומרים בעלי ערך. רשומה זו תציג את הפוטנציאל הסביבתי, החברתי והכלכלי של פירוק סלקטיבי, את האתגרים שבקידום תהליכים אלו בישראל ואת הדרכים להתמודד עימם.   כנהוג במדינות מערביות רבות, במדינת ישראל קיים תקן לבנייה ירוקה  הנוגע הן לשלב ההריסה הן לשלב הבנייה. הַתֶקן מורכב מסעיפים רבים, אך רק הסעיפים המתמקדים בשלב הבנייה מחייבים ומזכים את היזמים וחברות הבנייה בתמריצים דוגמת נקודות או כוכבים. הניקוד ניתן בגין עמידה בתבחינים הנדרשים, וניקוד בגובה מסוים מזכה את הבניין בהגדרה "בניין ירוק". יזמים גדולים ישאפו למירב הניקוד, ולכן תמריצים אלו חשובים מאוד עבורם. אומנם סעיפי הַתֶקן הנוגעים לשלב הבנייה מחייבים ומזכים בתמריצים, אבל סעיפים הנוגעים לשלב ההריסה (ובעיקר לשלב טרום ההריסה – שלב הפירוק סלקטיבי) אינם מחייבים וכמעט אינם מזכים בניקוד או בתמריץ כלשהו (בוודאי אינם מזכים בניקוד רב).   כיום האפשרות הכלכלית שלכאורה הכי משתלמת ליזמים בשלב הפינוי או ההריסה בתהליכי ההתחדשות העירונית היא הריסת המבנים על כל תכולתם. היזמים משלמים סכום גלובלי לקבלני הריסה, וקבלני ההריסה הורסים את המבנה על כל תכולתו – לרבות מטבחים, רהיטים, כיורים, מכשירי חשמל, חומרי גלם ועוד. לאחר ההריסה כל פסולת הבנייה מועברת במשאיות למתקני מיון, ושם נערכת הפרדה בין רכיבי הפסולת – חלוקה בין חומרים שאפשר למחזר ובין חומרים המיועדים להטמנה. לאחר מכן הפסולת המתאימה משונעת להטמנה, ויש לשלם עליה היטל הטמנה. יצוין שההטמנה עצמה גורמת לנזקים סביבתיים הכרוכים בעלויות עקיפות. לפי הערכות של המשרד להגנת הסביבה המשקל של פירוק סלקטיבי הוא בגובה 15%–25% מכלל משקל החומרים הנזרקים בשלב ההריסה. במילים אחרות, מדובר בכ־700 אלף טון בשנה של אשפה גושית שאפשר להצילה מהטמנה באמצעות קידום של מודל יעיל לפירוק סלקטיבי. כיום פסולת זו מכבידה על מערכות הטמנת הפסולת והיא אתגר אקולוגי גדול. מדובר באלפי טונות של ציוד איכותי שאפשר להשתמש בו שימוש חוזר או למחדש אותו. קידום מודל זה של בנייה מעגלית יהא בר־קיימה  בתנאים הנכונים, ובכללם מדיניות מתאימה, לוגיסטיקה יעילה והקצאת משאבים נבונה.   גישת הפירוק הסלקטיבי תקני בנייה ירוקה שואפים לצמצם את ניצול המשאבים ואת כמות הפסולת המיוצרת. אולם אחד ההיבטים החשובים של בנייה בת קיימה הוא פירוק סלקטיבי. בעמותת Just A Second  החלטנו לפעול בשלושה צירים עיקריים בו בזמן כדי להוביל שינוי מערכתי בתחום הפירוק הסלקטיבי ולקדם "הריסה ירוקה": הראשון, עבודה עם יזמים לעידוד תהליכי פירוק סלקטיבי טרום ההריסה וקידום מהלך בעל ערך סביבתי וחברתי כאחד (תרומה לסיוע נפשי ללוחמים); השני, עבודה עם המוסדות המאסדרים, בעיקר עם המשרד להגנת הסביבה, לטובת יצירת תמריצים לשלב הפירוק; השלישי, עידוד תהליכי פירוק סלקטיבי בקרב הציבור בכלל ובעלי המקרקעין בפרט.   אפשר לעמוד על יתרונות סביבתיים, חברתיים ומיתוגיים ליזמים המקדמים פירוק סלקטיבי: ראשית, שלב הפירוק הסלקטיבי הוא שלב קצר מועד. הוא נעשה עם יציאת הדיירים מבתיהם (שלב מסירת המפתחות) ועד שבוע לפני גידור המתחם. פעולות הפירוק אינן מייצרות עיכוב בתהליכי ההריסה.   שנית, מתן האפשרות לפירוק סלקטיבי ולפינוי מסודר של הציוד והחומרים שנשארו מקטין את כמות הפסולת ואת עלויות השינוע והמיון, מייעל את תהליכי הפינוי ומסייע ליצור תחושת ביטחון בשטח הבנייה הן עבור היזם הן עבור הדיירים. יצוין שהיזם הוא המממן את תהליך הפירוק הסלקטיבי, ממש כמו שממן את כל תהליכי ההריסה האחרים. העלויות לפירוק סלקטיבי מתחיל שוליות עבור רוב היזמים, וככל שהפירוק נעשה מעמיק יותר – כך העלויות נהיות גבוהות יותר. כל יזם יכול לבחור את עומק הפירוק המתאים לו.   שלישית, היזם המפנה בפירוק סלקטיבי מסודר גם מייצר ערך עבור הדיירים ובעלי הדירות – שלא כמקובל, הם אינם נדרשים לרוקן את הדירות טרם העזיבה, והם שותפים למהלך בעל ערך סביבתי וחברתי גבוה. תחושת הביטחון בקרב הדיירים שנשארו בדירות בשלבי הפינוי האחרונים מתחזקת כשצוות הפירוק המקצועי, ולא גזלנים למיניהם, הוא המסתובב בשטח. דוגמה טובה לתהליך פירוק סלקטיבי בישראל היא התהליך של פירוק סלקטיבי מסודר של כ־400 דירות . הציוד מועבר משטח הדירות למחסן לצורך מיון, ומשם לבית מלאכה לצורך מחדוש. במקרה זה עושים את המחדוש מילואימניקים בין סבבים, מתנדבים ומעצבים ישראלים. העמותה הקימה חנות גלריה מעוצבת המנגישה בחזרה לציבור הרחב את הריהוט הממוחדש. הרווחים מהמכירות נתרמים לעמותה אחרת המעניקה סיוע נפשי למשרתים בגופי הביטחון.   אולם כדי שהמהלך של פירוק סלקטיבי יהיה מערכתי ויהפוך לנורמה בתהליכי פינוי בניינים – אין די ברתימה של היזמים והציבור. יש צורך גם בשינוי התקינה של הפירוק הסלקטיבי כך שיזכה את היזמים בתמריצים (בדומה לתמריצים הניתנים בשלב הבנייה הירוקה). גורמים מקצועיים במשרד להגנת הסביבה מקדמים בימים אלו תמריצים  לפירוק סלקטיבי לצד דיוק התקינה. אם התמריץ יהיה בעל ערך, יגדל הסיכוי להצטרפות יזמים חדשים למהלך, וכך השינוי באמת יהיה מערכתי, ולא נקודתי. השינוי כבר מתרחש הלכה למעשה, אבל עדיין יש אתגרים רבים: רתימת יזמים חד שים לשילוב פירוק סלקטיבי בתהליך ההריסה בפרויקטים בענף הבנייה. כלומר, הפיכת הפירוק הסלקטיבי לנורמה בתהליך הבנייה בישראל. קידום תמריץ מטעם המשרד להגנת הסביבה ליזמים המפנים בפירוק סלקטיבי. בחינת מודל העלות–תועלת של המהלך בישראל בידי גורמי המקצוע. מחקרים בעולם מלמדים על תועלת כלכלית שתצמח מהמהלך. יצוין שבימים אלו המשרד להגנת הסביבה עורך מחקר מקיף של עלות–תועלת לפירוק סלקטיבי, ותוצאותיו צפויות להתפרסם בקרוב. נכון להיום התפיסה הרווחת בישראל היא שפירוק סלקטיבי דורש עלויות גבוהות וצורך כוח אדם מיומן לעומת הריסה רגילה. מחקר עומק ישראלי של עלות–תועלת הוא שלב חיוני ברתימת בעלי העניין למיניהם. השגת מענקי מדינה להקמת מתחמים רחבי היקף שיוכלו לקלוט את שפע הציוד שנשאר בבניינים שבתהליכי התחדשות עירונית (ולא רק בהם). חיזוק המודעוּת בקרב יזמים, הציבור, משרדי עורכי דין ועוד לחשיבותו של פירוק סלקטיבי ויצירת מוטיבציה להפיכתו לנורמה בתהליכי הבנייה. הוא הדין לגבי שימוש חוזר ומחדוש – אופציה זמינה ואיכותית. בנייה ירוקה בעולם והגישה לפירוק סלקטיבי בשנים האחרונות מגמת השימוש במודל הפירוק הסלקטיבי והכרייה העירונית צוברת תאוצה גם בעולם. לאחרונה פורסם מחקר  של אוניברסיטת קורנל שחקר את מודל העלות–תועלת של פירוק סלקטיבי במדינת ניו יורק שבארצות הברית. הממצאים מלמדים שהמרת מחצית עד שלושה רבעים ממקרי ההריסה של מבני מגורים לפירוק שיטתי תוביל להשפעה כלכלית ישירה של 872 מיליון דולר עד 1.4 מיליארד דולר, ליצירת 8,130 עד 12,630 מקומות עבודה ולהשבת 270,000 עד 420,000 טון של חומרים לשימוש חוזר – שינוי שביכולתו לעצב מחדש את מגזר הבנייה כולו במדינת ניו יורק. לפיכך ניכָּר שאפשר להפיק תועלת רבה משימוש במודל הזה.   תקני בנייה ירוקה רבים בעולם מכירים בחשיבותם של השימוש החוזר בחומרים והפחתת הפסולת, אבל רק מעטים מהם מחייבים במפורש פירוק סלקטיבי כפרקטיקה סטנדרטית (אותם מעטים מעניקים תמריצים או הקלות מס, אבל אינם מחייבים להשתמש בפירוק מסוג זה). עם זה, ככל שעקרונות הכלכלה המעגלית צוברים תאוצה, הפירוק הסלקטיבי נתפס יותר ויותר כאסטרטגיה חיונית לצמצום ההשפעה הסביבתית. הינה כמה מדינות העומדות בחזית השינוי ומחייבות להשתמש בתהליך זה בתהליכי הבנייה: גרמניה:  המדינה פועלת לפי הַתֶקן הגרמני של מועצת ה־DGNB . תקן זה מאמץ גישה כוללנית למחזור החיים של מבנים, קידום יעילות המשאבים והפחתת הפסולת בתהליכי הריסה. נקודות מוענקות עבור יישום עקרונות כרייה עירונית, לרבות שחזור מחומרים ממבנים שנהרסו. הולנד:  ערים כגון אמסטרדם יישמו " דרכוני חומרים " למבנים. דרכונים אלו מאפשרים מעקב אחר החומרים המשמשים בבנייה במטרה להקל את שימושם החוזר בעתיד. זאת ועוד, ממשלת הולנד מעניקה הקלות מס לפרויקטים המיישמים טכניקות כרייה עירונית. ארצות הברית: במסגרת תקן ה־LEED  פרויקטים יכולים לצבור עד שתי נקודות בגין ניתוב מחדָש של 50%–75% מהפסולת הנוצרת מתהליכי בנייה והריסה. זאת ועוד, מדינות מסוימות בארצות הברית מציעות תמריצים כספיים לפירוק מבנים במקום הריסתם המסורתית. מדיניות האיחוד האירופי:   הנחיית מסגרת הפסולת של האיחוד האירופי  מעודדת את מדינות האיחוד האירופי להשיג שיעור התאוששות של 70% עבור פסולת בנייה והריסה וקידום אסטרטגיות של כלכלה מעגלית, ובהן גם כרייה עירונית.    לסיכום, כדי להטמיע בישראל פירוק סלקטיבי נדרשים חקיקה מחייבת, תמריצים כלכליים לקבלנים ומודעות ציבורית לחשיבות הנושא. שילוב אסדרה עם חינוך מקצועי ושותפויות בין המגזר הציבורי ובין המגזר הפרטי יכולים להפוך את הפירוק הסלקטיבי לחלק בלתי נפרד מענף הבנייה המקומי. ד״ר יעל שטימברג היא מייסדת שותפה ומנהלת עמותת Just A Second אסתי אחימאיר היא מייסדת שותפה ומנהלת עמותת Just A Second [1]  תיקון ועיצוב מחדָש. לפי האקדמיה ללשון העברית " מִחזוּר משביח ". [2]  פירוק סלקטיבי וכרייה אורבנית הם שני מושגים משלימים בתחום ניהול המשאבים והבנייה המעגלית. פירוק סלקטיבי נוגע לתהליך מתוכנן ומבוקר של פירוק מבנים לצד מיון ושימור מרבי של חומרים למִחזוּר או לשימוש חוזר. כרייה אורבנית (urban mining) היא גישה רחבה יותר ונוגעת להפקת חומרים ומשאבים ממבנים, תשתיות, פסולת אלקטרונית ומערכות עירוניות קיימות במקום כריתת משאבים טבעיים חדשים. פירוק סלקטיבי מתמקד בעיקר בבניינים ובתהליך הפירוק עצמו, ואילו כרייה אורבנית עוסקת באיתור וניצול משאבים עירוניים מכלל סוגי הפסולת והמבנים לאורך זמן.

כחלק מכנס השקת מרכז אריסון ל-ESG אשר נערך ב-15.5.24, נערך פאנל בנושא "תפקיד המגזר העסקי בריפוי החברה הישראלית". בפוסט זה נדון בעיקרי הדברים שנאמרו בפאנל זה. לצפייה מלאה בפאנל הנכם מוזמנים לצפות בסרטון .   את הפאנל הנחה פרופסור עלי בוקשפן מבית ספר רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן ומנהל אקדמי משותף של מרכז אריסון ל-ESG. השתתפו בפאנל:  ג'וליה זהר  – אשת עסקים ערבייה ישראלית נוצרית, בעבר בעלים ומנכ"לית של מפעל אל-ארז, מפעל ידוע ומוכר בישראל ובעולם לייצור טחינה וחלבה, והייתה האישה הראשונה שמנהלת מפעל בחברה הערבית. כיום הינה יו"ר ההנהלה של קרן "מסירה" של הג'וינט למען בעלי מוגבלויות בחברה הערבית, פעילה בנושא תעסוקת נשים והפחתת האלימות במגזר הערבי וזכתה בהוקרה ופרסים רבים, ביניהם, אות אבירות מרכז פרס לשלום ולחדשנות, תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן, עמיתת כבוד מהמכללה האקדמית תל אביב יפו אחת מ-50 הנשים המשפיעות של גלובס לשנת 2019. ד"ר מיכל צור שלו  – מייסדת משותפת של חברת סאיוטה, מייסדת משותפת ונשיאת קלטורה, ומייסדת ומנכ״לית משותפת של חברת Remepy, חברה בתחום הבריאות הדיגיטלית שמפתחת תרופות היברידיות. מיכל משמשת, בין היתר, כחברת הוועד המנהל של המכון הישראלי לדמוקרטיה, זכתה מספר פעמים בפרס יזמית השנה הישראלית, נבחרה בעבר כאחת מעשר הנשים המבטיחות של עולם ההיי טק ועוד. אורי לוין  – מנכ"ל קבוצת תדהר ולפני כן שימש כמנכ"ל בנק דיסקונט, דורג בעבר במקום הראשון בסקר המנהלים המצטיינים של כלכליסט ובמקום הראשון מקרב המנהלים בגופים הפיננסים.   בדברי ההקדמה לפאנל, פרופ' בוקשפן התייחס לעיתוי הכנס: "אתמול ציינו את יום העצמאות ה-76 של ישראל, לאחר שהשנה החולפת הביאו את המשברים הגדולים ביותר שישראל עברה: מה שכונה 'הרפורמה המשפטית', והמלחמה שהאיומה שמלווה אותנו מאז השבעה באוקטובר. אין ספק שישראל מעתה ואילך אינה אותה חברה שהייתה עד כה, וזו לא תהיה הגזמה לומר שישראל נמצאת בימים אלו בצומת קריטי, כאשר המעורבות של החברה האזרחית, שהמגזר העסקי מהווה בה מרכיב מרכזי, ניכרת לא פחות מהממשלה."   פרופ' בוקשפן טען כי מעורבות המגזר העסקי לא צריכה להפתיע בימי שלום ולא בימי מלחמה. ככלות הכל, תאגידים מהווים כיום בסיס עיקרי לפעילות האנושית, והם תורמים ונתרמים מביטחון, יציבות, זכויות אדם, שוק גלובאלי וחופשי ותקווה. חוסנם של מרכיבים אלו נחוץ כאוויר לנשימה לפעילותו של המגזר העסקי ולציבור גם יחד וכך גם ניתן להיווכח מהמגמה המתגברת ברחבי העולם אשר ממסגרת יותר ויותר את התכלית הדואלית - העסקית והחברתית - של המגזר העסקי. תפיסת עומק זו אינה משקפת רק מודעות מתגברת לסיכונים וסיכויים עסקיים, מימוניים, תדמיתיים ואתיים, אלא גם משפטיים, כמו שניתן לשמוע בדבריו של אחד מגדולי השופטים בישראל, מאיר שמגר ז"ל, בפסק-דין ידוע שנתן עוד ב- 1983 ולפיהם: "המגמה המודרנית והמתפתחת היא כי על החברה ועל מנהליה הפועלים עבורה לקחת בחשבון לא רק את טובתם של בעלי המניות... אלא גם את טובתם של עובדי החברה, צרכניה והציבור הרחב בכללותו" [1] .   מטרת הפאנל לשפוך אור על התפקיד המצוי והרצוי של המגזר העסקי בישראל ובמיוחד בעת המלחמה ושגרת החירום. לדברי פרופ' בוקשפן "המשברים הדרמטיים וקו פרשת המים בישראל מהווים קריאת השכמה לכולנו ולמגזר העסקי, אשר בשל עוצמתו והשפעתו ובשל הווקום השלטוני, מעורר אצל רבים את הציפיות ממנו להירתם ולסייע בצורה יצירתית בשיקום ועיצוב מחדש של החברה הישראלית כחברה סולידרית, הוגנת ובת קיימא".   השאלה הראשונה שהובאה לדיון הייתה בהמשך ישיר לדבריו של פרופסור קולין מאייר  אשר התארח גם הוא בכנס ושוחח עם פרופ' ניראון חשאי, דיקאן בית ספר אריסון לעסקים ומנהל אקדמי משותף של מרכז אריסון ל- ESG (דבריו מוצגים ב פוסט קודם ). במסגרת שאלה זו חברות וחבר הפאנל נתבקשו לענות - כל אחת ואחד מהם מזווית אחרת שמייצגת את המשברים וההזדמנויות הייחודיים לישראל - האם לדעתם מטרתה של כל חברה עסקית בעת הנוכחית לא מסתכמת רק בהשאת רווחים, אלא במטרה עמוקה יותר שמיועדת להשביח ולשרת באופן עסקי גם צרכים חברתיים בהתאם לאופייה וזהותה של כל חברה נתונה?     ג'וליה זהר טענה שהתשובה היא כן. ג'וליה שיתפה שהיא מממשת את המטרה הדואלית בעשייתה היום – יומית: שילוב בעלי מוגבלויות ומתן עזרה לאוכלוסיות מוחלשות, שילוב נשים בדרג הניהולי, מתן הרצאות לעמותות וכן הלאה. מתוך אופייה והאכפתיות שלה לאוכלוסיות מוחלשות, הנושא השתלב גם בעסקיה. ג'וליה הביאה סיפור אישי על הצעה שקיבלה בתחילת דרכה להקמת קרן לבעלי מוגבלויות בחברה הערבית. על אף העומס המקצועי שחוותה באותה עת, היא עיינה בחוברת הנתונים שקיבלה והבינה כי היא אינה יכולה להישאר אדישה. קריאת הנתונים על בעלי המוגבלויות בחברה הישראלית פתחה לה צוהר לעשייה משמעותית בתחום, והיוותה אבן דרך במסעה לשילוב פעולות למען החברה הישראלית ביחד עם העשייה העסקית.   אורי לוין טען כי באמונתו, תפקידו של העסק הוא למקסם את הערך לאורך זמן לבעלי המניות. באותה עת, לטענתו "אין דרך למקסם ערך של חברה לאורך זמן בלי להתחשב בכל בעלי העניין ולנסות לעשות טוב לעובדים, ללקוחות, לספקים ולכל הגורמים עליהם הוא משפיע. עסקים כאלה מצליחים לעשות את מקסום הערך לאורך זמן". לוין הדגים דרך סיפורו האישי בחברת תדהר, שם הקפיד על בניית אסטרטגיית ארוכת טווח ו"תמונת ניצחון" שילוו את החברה לאורך שנים, על מנת למסגר את מקסום הערך כמטרת החברה. לוין הדגיש את העובדה כי תמיד יהיו בישראל בעיות קשות שיגרמו לקיימות להיראות משהו שלא שווה לטפל בו. לדבריו, יש מקום להמשיך לראות איך לשלב את נושא הקיימות בישראל.   ד"ר מיכל צור שלו טענה כי כיום רוב החברות שמשיאות רווחים מתמודדות עם היבטים חברתיים וסביבתיים. יתרה מכך, לקוחות ועובדים מצפים לקחת בחשבון את ההיבטים האלה. לדבריה, הכשל המנהיגותי והציבורי בישראל שהיה בולט והתחדד לאחרונה בצורה שאי אפשר להתעלם ממנה, הוכיח כי המגזר העסקי חייב להירתם לעשייה חברתית, זאת אמורה להגן על המשך הקיום של המדינה מפני החלטות הרות אסון ובה בעת להגן על המגזר העסקי עצמו.   ד"ר צור שלו שמה דגש על תעשיית ההייטק, אשר לדבריה חלק מחוזקתה הוא הייצוא של מוצריה. כתוצאה מאופיו היצואני, כל מה שפוגע בענף הזה פוגע ישירות במדינה. מתוקף תפקידו כאחראי לכלכלת המדינה, המשתתפים בענף משרתים את המדינה. לדבריה "המגזר העסקי צריך להירתם לדגל."   השאלה השנייה שנשאלה בפאנל היא מה לדעת חברות וחבר הפאנל הינו האתגר המרכזי שהמגזר העסקי יכול לסייע לו בחברה הישראלית בימים אלה?   לטענת ג'וליה זהר, האתגר החשוב ביותר הוא חוסר הקשר והחברות בין החברה הערבית ישראלית לחברה היהודית. לטענתה, כל עוד ערביי ישראל לא מרגישים שייכות אנחנו בבעיה, וכי חייבים לעבוד על כך במהירות. ג'וליה זהר קוראת לעסקים לתרום לחיבור בין העמים, ומדגימה דרך מפגשים משותפים שערכה שבהם ערבים ויהודים נפגשו על מנת להתחבר. זהר מדגימה דרך השתתפות חברת אל-ארז במדד "מעלה", מדד ישראלי המשמש כמדד הראשי להערכת אחריות תאגידית בישראל ובוחן כל חברה עסקית המשתתפת בדירוג על מחויבותה והשפעתה החברתית-סביבתית. זהר מדגישה את היותם החברה הקטנה ביותר הנכללת בדירוג "מעלה".   לוין אמר בדבריו כי זאת התקופה הכי מאתגרת של המדינה, אשר בראשה חוסר ההנהגה. לוין טען ש"אי אפשר לעמוד כמוביל עסק ולהגיד שזו בעיה של אחרים. יש לנו אחריות לעשות, לדבר, להשפיע ולוודא שזו המדינה הכי טובה שאנחנו יכולים." לוין הדגיש את תסכולו מחוסר העשייה ואת הדילמות באופן הפעולה בתור מנכ"ל, אשר שותפות גם למנכ"לים ומנהיגים נוספים בסקטור העסקי. לטענתו, טיפול בבעיה זו הוא הכרחי על מנת להמשיך לטפל בשאר הבעיות של החברה הישראלית.     לדברי ד"ר שלו "החברה הישראלית מיוחדת ושונה, יש בה ערבות הדדית שונה משאר העולם. זה משליך על הערבות שצריכה להיות במגזר העסקי." לדברי ד"ר שלו תחושת הערבות תלויה באופן חד משמעי בהחזרת החטופים, ובחיזוק השוויון בחברה הישראלית. ד"ר שלו חזרה והדגישה את תפקידו של המגזר העסקי להירתם לסוגיות הללו ולהטיל וטו על מה שמנוגד לפתרון הנכון. לדבריה, "עד שלא נמשיך לשמור על דמוקרטיה, אין סיכוי למגזר עסקי פורה ומצליח."         רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן   [1]  ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983)

מה היא תופעת ה־Greenwashing? בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת במודעוּת הצרכנים, המשקיעים והציבור לחשיבות האחריות התאגידית בהיבטים סביבתיים, חברתיים וממשליים (ESG). מגמה זו – הנתמכת בדרישות הרגולטור, הצרכנים עצמם וציפיות השוק – מעודדת חברות לשלב עקרונות ESG בפעילותן העסקית. הציפייה היא שחברות לא רק יעמדו באותם עקרונות, אלא גם ידווחו בשקיפות על מחויבותן. [1] ואולם בד בבד עם העלייה במודעוּת והדרישה לשקיפות, שילוב גורמי ESG נעשה מורכב יותר בשל צמיחתה של תופעת ה­־Greenwashing (הִתְיַרְקְקוּת) – מצב שבו החברה משקפת לצרכנים או למשקיעים מידע מטעה או שאינו מהימן בנוגע להיבטים סביבתיים בפעילותה. [2]  סקר שערכה בשנת 2022 חברת הסקרים The Harris Poll עבור Google Cloud מצא שיותר ממחצית (58%) מהמנהלים בחברות גלובליות הודו שהארגון שלהם עסק בהטעיה סביבתית (Greenwashing). 66% מהמנהלים העלו ספקות בנוגע לכנותן של מקצת היוזמות הסביבתיות של הארגון שלהם. [3] במקום להתמודד עם אתגרי הקיימות התמודדות מעשית, אותן חברות מעדיפות דרכי קיצור שיווקיות ויוצרות מצג שווא. ההטעיה מערערת את אמון הציבור ומסיבה נזק הן לצרכנים עצמם הן לשוק בכללותו. [4] תשומת הלב מופנית לרגולטורים בדרישה לפתרונות, אבל המאמץ אינו נחלתם בלבד. לצידם פועלות יוזמות משפטיות פרטיות. ברשומה זו נעמוד על הסיכון הגובר בליטיגציה פרטית עבור חברות המטעות את הציבור בדיווחי ה־ESG שלהן, חברות המבקשות להציג תדמית "ירוקה" שתענה על ציפיות השוק. ננתח את דפוסי התופעה, נבחן מגמות עולמיות ומקומיות ונציע המלצות לשיפור מנגנוני הפיקוח והאכיפה.   מה הן הפרקטיקות לזיהוי Greenwashing? י Greenwashing מבוסס על פרקטיקות שמטרתן להציג מצג שווא סביבתי לציבור הצרכנים. פרקטיקות אלו מסייעות לחברה לעקוף את הרגולציה וליהנות מיתרון תחרותי באמצעות משיכת צרכנים ומשקיעים המחפשים חברות בעלות ביצועים סביבתיים וחברתיים "ירוקים". [5]  בחלק זה, נמפה מספר פרקטיקות נפוצות ל־Greenwashing, וננסה להבין כיצד המגמה בפסיקה בעולם תוכל להשפיע על הפסיקה בישראל. שימוש בשפה מעורפלת : כאשר חברות משתמשות במונחים כלליים כגון; "בר־קיימא", "ירוק" או משלבות מונחים מתחום האקלים והסביבה בשיווק החברה, באופן שאינו מגובה בקריטריונים מדידים או הגדרות ברורות. שימוש זה נועד ליצור אצל הצרכנים תחושת ערך מוסף סביבתי, ולעודדם לשלם מחיר גבוה יותר מתוך הנחה – לא בהכרח מוצדקת – שהמוצר יוצר בעלות גבוהה ומקדם מטרות סביבתיות. בכך, עשויה השפה המעורפלת לשנות את העדפות הצרכן, גם אם אינה מבוססת על מידע אמין או מדויק. הצגה סלקטיבית של מידע : מצב בו חברות המעוניינות להדגיש היבטים חיוביים בדבר פעילותם הסביבתית בלבד, תוך השמטת מידע מהותי שעשוי לשנות התדמית שרצו להציג כחברה המכניסה שיקולי ESG, ובפרט שיקולים סביבתיים. לדוגמה, חברת טקסטיל מפרסמת: "הגדלנו את כמות הסיבים הממוחזרים ב־50%" כשבפועל השינוי היה מ־2% ל־3% סיבים ממוחזרים. אף שהנתון מדויק ברמה הטכנית, הוא יוצר רושם מטעה של שיפור משמעותי בקיימות המוצר. הצהרות שאפתניות בנוגע לערכי סביבה וחברה : הצגת יעדים ומחויבויות סביבתיות ארוכות טווח, ללא תכנית פעולה מוגדרת או אמצעים ריאליים להשגתם. חברה המצהירה על כוונות ליעדי אקלים שאפתניים ללא הצגת תוכנית מעשית למימוש היעדים – מנצלת את טווח הזמן הארוך המתוכנן והיעדר היכולת של הצרכן למדוד או להעריך את סיכויי העמידה ביעדים. בכך משיגה החברה יתרון שיווקי מיידי, כמעט ללא "עלות" מצידה.   אכיפה אזרחית ככלי משלים למאבק ב־Greenwashing התגברות תופעת ה־Greenwashing, הציבה אתגר משמעותי בפני הרשויות הרגולטוריות. כמו ה־SEC (רשות ניירות הערך) וה־FTC (נציבות הסחר) בארצות הברית פיתחו כלים ייעודיים להתמודדות כגון "Green Guides" , המשמשים הנחיות לאופן הפרסום ודיווח גורמי ESG בהתנהלות הסביבתית של החברה. [6]  אולם, הרגולציה לבדה אינה מספקת מענה שלם. החולשה המרכזית של הרגולציה טמונה במגבלות מבניות, כמו קשיי יישום, פערי מידע, תופעת הדלת המסתובבת והרתעת חסר. [7] כך, למשל, לרגולטור קשה לעקוב בזמן אמת אחר כל דיווחי החברות או לאכוף סנקציות מספקות כנגד הפרות. מצב זה מותיר מקום משמעותי לניצול פערים של חברות המעוניינות להציג תדמית סביבתית כוזבת. פתרון ללקונה זו מצוי באכיפה האזרחית. מחקר שבחן את שכיחות התופעה ה־Greenwash מצא עלייה גלובלית בהיקף בתובענות ייצוגיות בגין הטעיה צרכנית: מ־43 מקרים מתועדים בשנים 2016–2021 ל־120 מקרים כיום, כשיותר ממחציתם הוגשו בשנתיים האחרונות. בנוסף, נמצא כי 70% מהתיקים שהסתיימו הניבו הכרעה חיובית לטובת התובעים. [8] באמצעות ארגונים סביבתיים וכלים משפטיים כגון התובענות הייצוגיות, ניתנת אפשרות לציבור הצרכנים לדרוש אחריות ישירה מחברות בגין מצא שווא סביבתי, ואף להטיל על החברה המפרה סנקציה שמשמעותה פגיעה במוניטין החברה. בכך ניתן להשיב על הפרה "באותו מטבע" בסנקציות שיפגעו במוניטין של אותן חברות שהשתמשו ב־Greenwashing לשיפור תדמיתן. פרשת   KLM   ותביעות עדכניות המקרה של חברת התעופה KLM  מהווה פריצת דרך משפטית במאבק העולמי בתופעת ה־ Greenwashing. פסק הדין של בית המשפט המחוזי באמסטרדם, שניתן במרץ 2024, קבע שחברת התעופה ההולנדית הפרה את חוקי הגנת הצרכן והשתמשה ב־ Greenwashingבדיווח פעילותה. פסק הדין מהווה צעד חשוב וייחודי במאבק המשפטי נגד הטעיות צרכניות, שכן הוא מצביע על פוטנציאל התובענה הייצוגית ככלי משפטי יעיל להתמודדות עם תופעת ה־Greenwash. התביעה התמקדה באופן ממוקד בטענה אחת Greenwashing – כלומר, יצירת מצג שווא באמצעות שיווק מטעה של פעילויות סביבתיות. בפסק הדין התובעים טענו כי הקמפיין הפרסומי של חברה, Fly Responsibly – קמפיין שהציג את KLM כמובילה במאמצים לקידום תעופה בת קיימא, תוך הדגשת מחויבותה להפחתת פליטות הפחמן באמצעות שימוש בדלקים בני קיימא, למרות שהשפעת צעדים אלו הייתה מוגבלת בפועל; ותוכנית "CO2ZERO", אשר הציגה בפני הצרכנים אפשרות להוסיף לכרטיס הטיסה סכום סמלי עבור מימון פרויקט לשתילת עצים, תוך יצירת רושם מטעה כי תשלום זה מנטרל לחלוטין את השפעת הטיסה של המשלם על שינויי האקלים – יצרו מצג שווא לצרכנים. פסק הדין קבע כי בשונה מהצהרות החברה, הפעולות אשר נקטה במסגרת אותן תוכניות לא היו אפקטיביות או יישומיות כפי שנטען. בית המשפט הדגיש כי הטענות היו מבוססות על "הצהרות כלליות ומעורפלות" שיצרו תמונה אופטימית באמצעות הצגה סלקטיבית של היתרונות הסביבתיים של אותן יוזמות. כמו כן, נקבע כי שההצהרות עשויות להשפיע על התנהגותם הכלכלית של הצרכנים, הנוטים לבחור בשירותים הנתפסים כאחראיים יותר סביבתית. התביעה כנגד KLM משמשת השראה לתובעים נוספים ברחבי העולם, ומהווה אבן דרך באכיפה האזרחית נגד תופעת ה־Greenwash. ניתן לראות שגם בארה"ב מתנהלות תביעות ייצוגיות דומות. כתב תביעה שהוגש ביולי האחרון נגד חברת האופנה Lululemon , בו נטען שהצהרות החברה, כי עד 2030 כל מוצריה ייוצרו מחומרים ברי־קיימא, מהווה מצג שווא צרכני היות והחברה לא הציגה תוכנית פעולה מפורטת או נתונים שמראים כיצד תשיג יעד זה. גם כנגד חברת האנרגיה Eversource Energy  הוגשה תובענה ייצוגית בחודש מאי השנה, בטענה לשיווק מטעה של גז טבעי כ"פתרון נקי ובטוח" תוך התעלמות מההשפעות האקלימיות של פליטות מתאן, וכן לעילה של "התעשרות שלא כדין" בשל ניצול הפרסומים המטעים להפקת רווחים על חשבון צרכנים שאינם מודעים להשלכות הסביבתיות האמיתיות. הִתְיַרְקְקוּת בישראל תופעת ה־Greenwashing, שבמרכזה הצגת מצגי שווא סביבתיים כדי למשוך צרכנים ומשקיעים, לא פסחה על ישראל. כבר בשנת 2014 המשרד להגנת הסביבה פרסם את המדריך להצהרות סביבתיות מהימנות, [9]  ורק לאחרונה פרסם המשרד להגנת הסביבה את הטקסונומיה הישראלית; כלי באמצעותו ניתן להגדיר השפעות סביבתיות ואקלימיות של פעילויות כלכליות, "במטרה לאפשר השקעות חיוביות לסביבה ולאקלים ולמניעת התיירקקות". [10] אך מאז נדמה כי התופעה ממשיכה להתקיים בקנה מידה לא מבוטל, ולמרות האכיפה הרגולטורית. [11] ברשומה זו ביקשנו להצביע על מגמה עולמית שבאה לידי ביטוי בתופעת ה־Greenwashing: מעורבות גוברת של תביעות ייצוגיות מציבה סטנדרטים חדשים לאחריות תאגידית. עבור ישראל, מגמה זו עשויה לשמש השראה, אך גם להוות תמרור אזהרה לחברות מקומיות. רק בעתיד ניתן יהיה לקבוע מה מידת ההשפעה של מגמות אלה על ישראל, אך כבר כיום ניתן להצביע על מספר מקרים בהם בתי המשפט בישראל היו מוכנים לבחון ואף לקבל טענות בנוגע לתופעת ה־Greenwash עבור חברות ישראליות. [12]  לדעתנו, ניתן להניח כי מגמה זו אף תתרחב בהשראת ההתפתחויות הגלובליות. צעד ראשון לכך ניתן לראות באישור התובענה הייצוגית בעניין גולן , [13] תביעה שעוסקת בפרשת "דיזלגייט". באותו עניין, ציינה כב׳ השופטת צילה צפת: “המציאות מלמדת כי כמעשה שגרה, התובענות הייצוגיות המוגשות מטעם הפרט עושות לרוב את מלאכת האכיפה במקום המדינה שאינה עומדת על המשמר [..]" [14] עמדתה של השופטת צפת עולה בקנה אחד עם עמדת בית המשפט לערעורים של ונציה בפרשת Altroconsumo ,  שהתמקדה אף היא בפרשת "דיזלגייט", ונדונה כתובענה ייצוגית מטעם יותר מ־63,000 צרכנים. אלו טענו כי פולקסווגן הציגה מצגי שווא בדבר מדד הפליטות ברכבים, ותרומתם הסביבתית. בית המשפט לערעורים קבע כי מצגי השווא פגעו בזכותם של הצרכנים למידע שקוף ומהימן, והעניק לתובעים פיצויים לא ממוניים בסך כולל של כ־19 מיליון אירו, לצד הקנס שהטיל הרגולטור האיטלקי על החברה.   סיכום ומבט לעתיד חברות ישראליות הפועלות הן בשוק הבינלאומי והן בשוק המקומי המבקשות להקדים תרופה למכה יצטרכו להתמודד לא רק עם שאלות משפטיות מובהקות הנוגעות לפעילותן, אלא גם עם הדרישה הציבורית הגוברת לגילוי מידע שקוף ומהימן. כדי להתמודד עם תופעת ה־Greenwashing באופן אפקטיבי, על חברות לאמץ תוכנית מטרה, הטמעה ואכיפה  מותאמת. התוכנית הפנימית תהווה כלי לניהול סיכונים, קביעת נהלים ברורים למניעה ואיתור של הפרות, מינוי גורם בכיר כאחראי על תכנון וביצוע התוכנית, קיום מנגנוני הדרכה ועדכון תקופתיים, ומערכת דיווח שמאפשרת לעובדים לדוח על הפרות באופן אנונימי. יודגש כי מדובר בהצעות ראשוניות, וחיוני שהתוכנית תהיה "תפורה למידות" התאגיד ומותאמת למאפייניו הייחודיים, כך שתוביל להיווצרות תרבות ארגונית המעודדת שקיפות והתנהלות אתית. יישום נכון של תוכנית מסוג זה, לא רק יפחית סיכונים משפטיים, אלא גם תייצר ערך עסקי ממשי ותגביר את אמון בעלי העניין בפעילותה הסביבתית של החברה. [1] להרחבה ראו עלי בוקשפן "שורו, הביטו והראו – קריאת השכמה לחובות גילוי ESG בקרב חברות מדווחות בישראל ולחשיבותן של תכניות הטמעה פנים תאגידיות" בלוג מרכז אריסון ל־ESG  (24.9.2024)  קישור . [2] Barbara Ballan & Jason J. Czarnezki " Disclosure, Greenwashing, and the Future of ESG Litigation " (2024) Washington and Lee Law Review ( להלן – Barbara Ballan, Greenwashin  )  קישור . [3] Google Cloud, CEOs are Ready to Fund a Sustainable Transformation (2020)  קישור . [4] הערת מחברים:  יש לציין כי המאמר מניח כהנחת יסוד את חיוביות ה־ESG לשוק. הנחה זו מתחזקת דווקא מעצם קיומה של תופעת ה־Greenwashing: העובדה שחברות משקיעות משאבים ביצירת מצג שווא סביבתי מעידה על הערך המוניטיני והעסקי שהשוק מייחס לפרקטיקות ESG. כפי שעולה מהסקר המצוטט במאמר, 58% מהמנהלים מודים בהטעיה סביבתית – נתון המשקף את התמריץ החזק של חברות להיתפס כ'ירוקות', גם במחיר של הטעיה. תופעה זו מלמדת על הביקוש בשוק לחברות המאמצות עקרונות ESG, ומחזקת את ההנחה בדבר ערכם הכלכלי של עקרונות אלו. [5] ראו ה״ש 3 Barbara Ballan, Greenwashing עמ׳ 555. [6]  Peter Pears, Tim Baines, and Oliver Williams, Mayer Brown Greenwashing: Navigating the Risk The Harvard Law School Forum on Corporate Governance Blog (24/07/2023  קישור [7]  רועי שפירא "היחס בין תובענות ייצוגיות לבין רגולציה" פורום עיוני משפט  מז 1 (התשפ״ד)   קישור ; ראו נורית מלכין, ״שלא כדרך הטבע: תרומות מחברות מזהמות ממשיכות לזרום לרשות הטבע והגנים״ שומרים (15.6.2022) תחקיר של תחקיר של גוף העיתונות החוקרת "שומרים" שבו נחשף כי עם התורמים של רשות הטבע והגנים נמנות חברות עם מוניטין סביבתי מפוקפק. קישור ; יניר דודזאדה ״למה חסמתי את הכניסה למשרדי הפניקס? כדי שלא יעשו עלינו גרינווש״ המקום הכי חם בגיהנום (27.11.2022) כתבה המסקרת את פעילות ארגון ״מרד בהכחדה״ שפועל בפועל מחאתי כדי להסיט חברות מהשקעות משקעות מזהמות קישור [8]  Joana Setzer, Catherine Higham Global trends in climate change litigation  (2024) The Grantham Research Institute on Climate Change and the Environmen  קישור [9]  הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן, מדריך להצהרות סביבתיות מהימנות (2014) קישור [10]  המשרד להגנת הסביבה, הטקסונומיה הישראלית לסיווג פעילויות כלכליות בנות־קיימא (2024) קישור ; ניתן לעיין גם בכתבי הבלוג בנושא: כאן   ו כאן . [11]  ראו למשל: לי ירון ״אלקטרה, שמתגאה ב"מהפכה סביבתית", ספגה קנס בגין מזגן שמזיק לסביבה״ (21.8.2023) TheMarker   קישור   [12]  ת"צ (מחוזי ת"א) 51891-05-10 מיכל צוק נ' חוגלה-קימברלי שיווק בע"מ   (נבו 12.5.2015); ת"צ (מחוזי ת"א) 38838-08-15 לילך   טבקמן נ' רמי לוי שווק השקמה בע"מ (נבו 19.8.2015); ראו ת"צ (מחוזי ת"א) 756-10-15 שלמה גולן נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ (פורסם בנבו, 1.10.2015), בתובענה ייצוגית כנגד פולקסווגן וצ'מפיון מוטורס בפרשת "דיזלגייט", נקבע כי הותקנה תוכנה תרמיתית ברכבי דיזל בניגוד לתקן הקבוע בחוק, מה שגרם לנזקים כלכליים לצרכנים ולזיהום סביבתי. קבוצת התובעים שהם בעלי הרכבים המזהמים טענו, בין היתר, לנזק שנגרם כתוצאה מ־Greenwash. התובענה הייצוגית אושרה, וכיום מתנהל הליך בעניינה. [13] עניין גולן , לעיל ה״ש 13. [14] שם; אודי עציון וליטל דוברוביצקי ״אחרי שבע שנים: גם בישראל אושרה ייצוגית נגד פולקסווגן בפרשת דיזלגייט״ ynet  (22.09.2022) קישור

מבוא בשנים האחרונות הפך תחום ה-ESG לערוץ מרכזי בעיצוב מדיניות עסקית וכלכלית, אך האם ישנה הצדקה כלכלית לכך? רשומה זו מציעה תרגום וניתוח למאמרו החדש   של אנדרו קינג   (Andrew King), [1]  המאתגר את אחד המחקרים המכוננים בנושא. קינג מציע מבט ביקורתי רחב, המבקש לא רק לבקר מחקר יחיד, אלא גם לעורר מחשבה מחודשת על השאלות המהותיות שביסוד הקשר בין ESG לביצועים פיננסיים וכיצד ראוי למדוד אותם. [2]  יחד עם זאת, יש לזכור כי גם את דבריו של קינג עצמו יש לקרוא באופן ביקורתי. לא רק מכיוון שהמאמר שלו טרם עבר שיפוט עמיתים בכתב עת אקדמי, אלא מפני שמאמרו מהווה חלק מדיון אקדמי נרחב. יש לציין כי מחקרים שבחנו מזווית אמפירית את הספרות כולה, דווקא מצאו כי רוב המחקר דווקא מצדד בקשר שבין ESG לביצועים פיננסיים .  לפיכך, תרומתו העיקרית של קינג היא עצם הדיון בקשר שבין תועלת כלכלית לבין מדיניות ESG, ונקודת מבטו הייחודית בנוף המחקרי. מחקר הקֶשֶׁר בין ביצועים פיננסים ל-ESG: רקע, ממצאים, ומתודולוגיה בשנת 2014 פורסם המאמר The Impact of Corporate Sustainability on Organizational Processes and Performance  (להלן – ״ מחקר הקֶשֶׁר ״), [3]  אשר הציג שאלת מחקר מרכזית ושנויה במחלוקת בעולם העסקי: האם חברות המיישמות פרקטיקות ESG משיגות ביצועים פיננסיים טובים יותר בהשוואה לחברות שאינן מיישמות פרקטיקות כאלו? ממצאיו היו מהפכניים – נטען כי חברות המיישמות פרקטיקות ESG משיגות ביצועים פיננסיים טובים יותר לאורך זמן בהשוואה לעמיתותיהן, הן בשוק ההון והן במדדים חשבונאיים. ממצאיו של המחקר השפעתו חרגו מגבולות האקדמיה. מלבד חשיבותו בקהילה המחקרית, וציטוטו יותר מכל מאמר אחר בכתב העת Management Science , תרומתו השפיעה במיוחד על העולם העסקי והמדיניות הציבורית: דמויות מפתח כמו אל גור (Al Gore) ודיוויד בלאד  (David Blood) טענו על בסיסו שזיהוי חברות המיישמות פרקטיקות ESG יכול להפיק למשקיעים תשואות פיננסיות ניכרות. גם גופי רגולציה, כמו רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC), יישמו את ממצאיו – נציבת ה-SEC לשעבר הצהירה על בסיס המאמר האמור שהערכת ESG הפכה ל-" אסטרטגיה מרכזית לניהול סיכונים בעיצוב תיקי השקעות ״. [4] מחקר הקֶשֶׁר בין ביצועים פיננסים ו-ESG אינו הראשון מסוגו בתחום. למעשה, עשרות מחקרים קודמים בחנו את הקֶשֶׁר שבין ESG לביצועים פיננסיים. אולם מחקרים אלו הציגו ממצאים מגוונים ואף סותרים לא בכדי צוין על הספרות כולה כי "הראיות האמפיריות מגוונות מידי מכדי לאפשר הסקת מסקנות מוצקות״ . [5]  בתוך השדה המחקרי העמום הזה, מחקר הקֶשֶׁר תרם לספרות הקיימת בנושא באמצעות ניתוח דו-שלבי: [1].      תחילה המחקר ביסס את הטענה כי החיבור בין קיימות למאפיינים ארגוניים מייצר השפעה. על-ידי הצגת נתונים לפיהם חברות שאימצו מדיניות ESG, [6]  נוטות למדוד ולתגמל את הדרג הניהולי (executives) בצורה שונה; לערב באופן שיטתי תדיר את בעלי העניין (stakeholders); לפרסם מידע שאינו פיננסי בהיקף רחב יותר (למשל, מדיניות החברה ותוצריה). [2].      בשלב השני, ובהינתן שהחיבור בין קיימות למאפיינים ארגוניים מייצר השפעה, החוקרים בחנו האם ההשפעה הזו קשורה לתשואות פיננסיות גבוהות יותר. זאת באמצעות שלושה ממדים: מדד תשואות בשוק ההון (Stock Return) ושני מדדים חשבונאיים – תשואה על נכסים (ROA) ותשואה על הון עצמי (ROE). [7] החוקרים חישבו את המדדים החשבונאיים הללו באופן מצטבר לאורך זמן, מתוך הנחה שכל רווחי החברה "מושקעים מחדש" באופן מלא. חישוב זה ביקש לשקף את ההשפעה המתמשכת של אימוץ מדיניות ESG. ייחודו של מחקר הקֶשֶׁר נבע מגישתו המתודולוגית; במחקר הקֶשֶׁר, החוקרים השתמשו בשיטתPropensity Score Matching  (PSM, התאמת ציוני נטייה), [8]  במטרה ליצור קבוצות של חברות הדומות זו לזו במאפייניהן הבסיסיים – כגון גודל החברה, ענף פעילות ותשואה היסטורית – כך שההבדל המרכזי ביניהן יהיה אימוץ (או אי-אימוץ) של מדיניות ESG. בדרך זו, ביקשו החוקרים לדמות מצב שבו שתי הקבוצות 'שוות' בכל ההיבטים הרלוונטיים פרט לבחירה ליישם ESG, וניתן יהיה לייחס הבדלים בתוצאות הפיננסיות לאימוץ מדיניות ESG. הרציונל העומד מאחורי PSM מבוסס על הרעיון שאם היינו יכולים להקצות את אימוץ פרקטיקות ה-ESG באופן אקראי בין החברות (כמו בניסוי מבוקר), אזי כל הבדל בתוצאותיהן הפיננסיות היה מעיד על השפעה סיבתית של קיום המדיניות. מכיוון שבעולם העסקי לא ניתן לבצע הקצאה אקראית אמיתית, החוקרים נעזרו בשיטת ההתאמה ככלי עוקף, בתקווה לקבל הסקה דמוי-סיבתית בנוגע לקשר בין ESG לביצועים פיננסיים. המסקנה המרכזית של המחקר הייתה קונקלוסיבית: אימוץ פרקטיקות ESG אינו רק "נכון מוסרית" אלא גם מניב יתרון פיננסי משמעותי לחברות. [9] מסקנה זו, לצד חדשנות המתודולוגיה, הפכו את מחקר הקֶשֶׁר לאחד המחקרים המשפיעים ביותר על השיח האקדמי, העסקי והציבורי בתחום ה-ESG. עם זאת, כפי שנראה בהמשך, ההשפעה הרבה של המחקר עוררה גם ביקורת מצד קינג, שהציב סימני שאלה בנוגע לשקיפות המתודולוגיה וליכולת לשחזר את הממצאים. הביקורת של קינג קינג מסכם את ניתוחו בקביעה נחרצת ולפיה, לדעתו, לא ניתן להסתמך על הממצאים של המחקר המקורי כדי לקבוע שחברות המיישמות מדיניות ESG מציגות ביצועים פיננסיים טובים יותר לאורך זמן. הביקורת של קינג מתמקדת בשלושה מוקדים עיקריים – חוסר היכולת לשחזר את תוצאות המחקר, אופן חישוב המדדים, ובעיות במובהקות הסטטיסטית. [10]   קשיי שחזור והטיות במדגם קינג מדגיש כי יכולת שחזור תוצאות היא עקרון בסיסי במחקר מדעי – אם תהליך המחקר אינו שקוף, אי אפשר לאמת את הממצאים או להסתמך עליהם. [11]  במחקר הקֶשֶׁר, קינג ניסה לשחזר את הממצאים המקוריים באמצעות דגימות חוזרות וניסויים מחודשים, אך לא הצליח להגיע לאותן התוצאות שפורסמו במחקר המקורי. ומכאן שלטענתו לא ניתן לאמת את המסקנות שהוצגו במחקר. אחת הבעיות המרכזיות שזיהה היא חוסר השקיפות בנוגע לקריטריונים שבהם השתמשו החוקרים להגדרת "חברות בנות-קיימא" (High Sustainability) ו"חברות שאינן בנות-קיימא" (Low Sustainability). [12]  למשל, לא ברור אילו קריטריונים שימשו לבחירת החברות בקבוצות המדגם, מה שהקשה על קינג לשחזר את הקבוצות ולהתאים בין החברות. פער זה מונע לדידו יצירת השוואה אמינה בין הקבוצות, ובפועל מקשה על שימוש במחקר ככלי מעשי להערכת השפעת ESG על ביצועים פיננסיים. כמו כן, לטענתו שיטת ה-PSM, שנועדה ליצור קבוצות דומות במאפיינים בסיסיים כמו גודל החברה, ענף הפעילות והתשואה הקודמת שלהן, לא מיושמת כראוי. קינג טוען שהמתודולוגיה הזו מתעלמת מהבדלים מבניים חשובים – כמו הרווחיות הענפית או המשאבים הכספיים של החברות – שלמעשה משפיעים על ביצועי החברות יותר מאימוץ פרקטיקות ESG. כתוצאה מכך, השיטה לא מצליחה לנטרל את כל ההטיות בקבוצות המדגם, והדבר פוגע במובהקות הסטטיסטית של התוצאות וביכולת לטעון לקשר סיבתי בין ESG לביצועים פיננסיים. קינג ניסה לשחזר את ממצאי המחקר באמצעות שיטות חישוב מקובלות יותר. כאלו שמביאות בחשבון תרחישים מציאותיים יותר להתנהגות החברות, אך ממצאיו לא תאמו את התוצאות שהוצגו במחקר הקֶשֶׁר.     אופן חישוב המדדים הפיננסיים קינג מצא בעיות משמעותיות בחישוב המדדים הפיננסיים במחקר הקֶשֶׁר, במיוחד במדדים כמו ROA (תשואה על נכסים) ו-ROE (תשואה על הון עצמי). מחקר הקֶשֶׁר חישב מדדים אלו באופן "מצטבר", כלומר, בהנחה שכל שנה החברה משקיעה מחדש את כל הרווחים שלה – הנחה שמשמעותה שכל הרווחים מתווספים לנכסים או להון העצמי באופן מלא. אולם, לדבריו, זו הנחה שאינה ריאלית. בפועל, חברות רבות אינן משקיעות מחדש את כל הרווחים שלהן; חלק מהרווחים עשוי להיות מופנה לדיבידנדים, להחזרי חוב או לצרכים אחרים שאינם מגדילים את הנכסים או את ההון העצמי. לפיכך, גם אילו ניתן היה לשחזר את המדגם עצמו, אופן חישוב המדד עלול להטות את התוצאות. קינג מציין שניסיון להשתמש בשיטות חישוב מקובלות יותר (שאינן מניחות השקעה חוזרת מלאה) לא הניב את התוצאות שדווחו במחקר הקֶשֶׁר. מובהקות סטטיסטית   מוגבלת טענה מרכזית נוספת של קינג מתמקדת במובהקות הסטטיסטית של ממצאי מחקר הקֶשֶׁר. המחקר המקורי טען כי נמצא קשר חיובי ומשמעותי בין אימוץ פרקטיקות ESG לבין ביצועים פיננסיים, אך קינג גורס שהטענה הזו מבוססת על ניתוח בעייתי של הנתונים. לדוגמה, רק מבחן אחד מתוך ששת המבחנים שבוצעו במחקר הקֶשֶׁר הראה מובהקות סטטיסטית, וגם זאת באופן גבולי. [13] על-פי הסתברות סטטיסטית, כאשר מבוצעים מספר מבחנים סטטיסטיים במקביל, עולה הסבירות לקבל לפחות תוצאה מובהקת אחת באופן אקראי, גם אם אין קשר אמיתי בין המשתנים. קינג מראה כי במקרה של מחקר הקֶשֶׁר, הסיכוי שתוצאה אחת לפחות תהיה מובהקת מתוך שישה מבחנים עומד על כ-26%. [14] מכאן, לא ניתן לטענתו לקבוע כי הממצאים משקפים קשר סיבתי בין ESG לביצועים פיננסיים, וייתכן שמדובר בתוצאה מקרית בלבד. מעבר לכך, מחקר הקֶשֶׁר מתעלם מהשפעות אפשריות של מאפיינים מבניים הקיימים מראש בחברות בקבוצת הקיימות הגבוהה. לדוגמה, חברות אלה נוטות לפעול בענפים רווחיים יותר, כמו טכנולוגיה ושירותים פיננסיים, וליהנות מגודל ומשאבים המאפשרים להן לאמץ פרקטיקות ESG. מאפיינים אלו עשויים להסביר חלק ניכר מהביצועים הפיננסיים הגבוהים של החברות הללו, ללא קשר ישיר לפרקטיקות ESG  עצמן. משמעות הביקורת – קריאה לחשיבה מחודשת ביקורתו של קינג על מחקר הקֶשֶׁר חורגת מעבר למחקר בודד. היא מבקשת להשפיע על תחום ה-ESG כולו, הן ברמה האקדמית והן בקבלת החלטות השקעה ומדיניות.   בהיבט האקדמי , לטענת קינג, אם אחד המחקרים המרכזיים והמשפיעים ביותר בתחום אינו ניתן לשחזור, הדבר מצביע על הצורך בהערכה מחודשת של מחקרים דומים. קינג מדגיש כי מחקרי ESG רבים מסתמכים על נתונים מתוחכמים ומורכבים, אך לעיתים קרובות חסרים שקיפות מתודולוגית מספקת. בהתאם, קינג קורא לסטנדרטים מחקריים מחמירים יותר, במיוחד בתחומים שבהם לממצאים יש השלכות כלכליות, חברתיות וסביבתיות רחבות היקף. בהיבט המעשי , קינג מציין כי מחקרים בתחום שימשו להצדקת מדיניות ציבורית התומכת בקיימות ולפיתוח כלי השקעה ייעודיים, כגון קרנות ESG. ביקורתו של קינג  קוראת להערכה מחודשת של ההנחות שבבסיסם של מחקרים אלו. לדוגמה, החלטות השקעה המבוססות על ההנחה כי קיימות מניבה יתרון פיננסי או מדיניות ציבורית הנשענת על מחקרים מסוג זה, כמו רגולציות המעודדות ESG, עשויות להידרש לבחינה מחודשת. סיכום קינג מסכם את מאמרו בקריאה לחשיבה מדעית ביקורתית וזהירה יותר. הוא מדגיש כי לא ניתן להסיק מסקנות רחבות על סמך מחקר בודד. דברים אלו נכונים מטבע הדברים גם לגבי המחקר שלו. יתרה מכך, מחקר אמפירי שבחן את הספרות כולה מצא כי 90% מהמחקרים שנבדקו הצביעו על קשר שאינו שלילי בין קריטריוני ESG לביצועים פיננסיים, כאשר רובם הגדול (כ-60%) הראו קשר חיובי. [15]  הבאת עמדתו של קינג, אם כך, אינה מבקשת לספק הכרעה סופית בממצאי מחקר הקשר, אלא להוסיף פריזמה ביקורתית ייחודית נוספת לדיון המתמשך על הקשר בין מדיניות ESG לביצועים פיננסיים. --------------------------------------------------------------------------------------- [1]  רשומה זו מבוססת על מאמרו של אנדרו א. קינג. פרופסור, בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בוסטון. קישור למאמר כאן . Andrew A. King, “ Do sustainable companies have better financial performance? Revisiting a seminal study ”, SSRN (2024). [2] המונחים 'קיימות' (Sustainability) ו-ESG (Environmental, Social and Governance) משמשים לעיתים קרובות לסירוגין. באופן מסורתי, 'קיימות' מתייחסת לאימוץ מדיניות סביבתית וחברתית בארגון, בעוד ESG מתייחס למדידה והערכה של ביצועי החברה בתחומים אלו. ברשומה נשתמש במונח ESG כמונח מכליל. [3] המאמר המקורי: Eccles, Robert G., Ioannis Ioannou, and George Serafeim. “ The Impact of Corporate Sustainability on Organizational Processes and Performance ”, Management Science 60(11), pp. 2835-2857 (2014). קישור למאמר כאן   [4]   אליסון הרון לי  (Allison Herren Lee); ראו Commissioner Allison Herren Lee, Playing the Long Game: The Intersection of Climate Change Risk and Financial Regulation ,  Speech: U.S. Securities and Exchange Commission  (Nov. 5, 2020) [5]   קישור למאמר כאן   Marc Orlitzky, “ Corporate Social Performance and Financial Performance: A Research Synthesis ”, The Oxford Handbook of Corporate Social Responsibility pp. 113-134 (2009)  [6]   ראו KING , OVERVIEW OF THE ORIGINAL REPORT לטענת קינג   ״טענה זו הייתה, ונותרה, פרובוקטיבית, משום שהיא מרמזת שקיימות תאגידית עשויה להיות מכלול של מאפיינים ותכונות מחזקות אשר מספקות יתרון תחרותי מתמשך. מאות מחקרים ניסו לבחון השערה זו, אך התוצאות מעורבות״ ; המחבר משתמש במונח ״מדיניות קיימות״ (sustainability policies), ראו  ה״ש 2; ה״ש 1 מחקר הקֶשֶׁר  עמ׳ 2836. [7] הבהרה: Stock Return מודד את תשואות ההשקעה הכוללות של המשקיעים לאורך זמן, כולל שינויים במחיר המניה ודיבידנדים, בעוד ROA (תשואה על נכסים) מודד את היכולת של חברה לייצר רווחים מהנכסים שלה, ו-ROE (תשואה על הון עצמי) מודד את הרווחיות של חברה ביחס להון העצמי של בעלי המניות. [8]  שיטה זו נועדה ליצור קבוצות דומות ככל האפשר על סמך מאפיינים משותפים, כך שהשפעת המדיניות הנבדקת תהיה נפרדת משאר המאפיינים. במחקר הקֶשֶׁר  החוקרים השתמשו בשיטה המבוססת על ציוני נטייה (Propensity Score Matching). שיטה זו מחשבת עבור כל חברה את ההסתברות שלה לאמץ פרקטיקות ESG בהתבסס על מאפייניה (כמו גודל, ענף פעילות ותשואה קודמת). לאחר מכן, מתאימים בין חברות בעלות ציון דומה, כאשר ההבדל היחיד ביניהן הוא האם בפועל אימצו פרקטיקות ESG או לא. [9]  ה״ש 1 מחקר הקֶשֶׁר  עמ׳ 2835 “ [H]igh sustainability companies significantly outperform their counterparts over the long term, both in terms of stock market and accounting performance. ”  [10] מובהקות סטטיסטית היא מדד המשמש להערכת אמינות התוצאות במחקר. כאשר תוצאה מובהקת סטטיסטית, משמעות הדבר היא שהסבירות שהתוצאה התקבלה במקרה נמוכה מסף מקובל (בדרך כלל 5%). במילים אחרות, ככל שהמובהקות הסטטיסטית גבוהה יותר, כך גדל הביטחון שהתוצאות משקפות קשר אינו מקרי. [11]   ראו KING, Table 1: Descriptive statistics of matched pairs of firms at two caliper levels;   הטבלה מציגה נתונים תיאוריים על חברות מותאמות (HS ו-LS) בשני רמות התאמה (מחמיר ורופף), ומדגישה את חוסר העקביות במדגמים. [12]  ראו KING, Figure 3: Stock returns for high vs low sustainability portfolios ; הנספח מפרט את הקריטריונים ששימשו לסיווג חברות ל-HS ו-LS, תוך הדגשת חוסר השקיפות שלהם. [13]   ראו KING, Table 3: Summary of replication results and shuffled (NULL) results ; הטבלה משווה בין תוצאות מחקר הקֶשֶׁר (EIS), ניסיונות השחזור של קינג ותוצאות אקראיות (NULL), ומראה את הכישלון במציאת מובהקות. [14]   ראו KING, APPENDIX C: EVALUATING THE FEASIBILITY OF EIS’S MATCHING PROCESS. ;  הנספח מתאר סימולציות הבוחנות את ישימות התאמות המדגם של EIS, ומדגיש את חוסר הסבירות שלהן. [15] ראו לדוגמה: Gunnar Friede, Timo Busch Alexander Bassen ESG and financial performance: aggregated evidence from more than 2000 empirical studies  5(4)  Journal of Sustainable Finance & Investment   210-233 (2015).

ב מאמר  שפורסם לאחרונה ב־Harvard Business Review פרופ' רוברט ג'י אקלס (Robert G. Eccles) [1] מציע תוכנית פעולה חדשה לאחריות תאגידית ומנהיגות עסקית בעידן שלאחר ה־ESG. ברשומה זו נסקור את המאמר ונדון בקצרה ביישום אסטרטגיות אלו בישראל. משבר האמון ב־ESG  בשנים האחרונות הפך השימוש ב־ESG – המושג הפופולרי למדידת ביצועי סביבה, חברה וממשל תאגידי של חברות – לשק חבטות בשיח הפוליטי בארצות הברית. הביקורת מהאגף השמאלי טוענת ש־ESG אינו משפיע דיו כדי לכפות על עסקים להתמודד עם אתגרים חברתיים, ובפרט עם השלכות שינויי האקלים. הביקורת מהאגף הימני רואה ב־ESG כפיית אג'נדה ליברלית המסלפת את השוק והתחרות החופשית. מבקרים מכל הקשת הפוליטית התלוננו על שימוש ב־Greenwashing (התיירקקות), מקרים שבהם חברות מפריזות או מציגות מצג שווא בתיאור מאמצי ה־ESG שלהן. עקב כך מנהלים רבים החלו להימנע מהצהרות פומביות על נקיטת יוזמות ESG ונמנעו מלדווח מחשש מביקורת או מתביעות משפטיות. פרופ' אקלס מכנה תופעה זו בשם Greenhushing. [2] על אף הקשיים הפוליטיים והטכניים, עדיין יש צורך בשקיפות מטעם מנהלי החברות בכל הנוגע לקשר בין הביצועיים הפיננסיים של החברה ובין ביצועי ה־ESG שלה.   שאלת המהותיות במדידת ביצועי ESG פרופ' אקלס טוען שהדיון סביב ESG אינו מתמקד רק בשאלות של יישום והתמודדות עם לחצים פוליטיים, אלא גם נוגע בלב הגישה התאורטית והמעשית למדידת הצלחתן של חברות בביצועי ESG. תובנה זו משתקפת בדילמה בין הגישות המנוגדות של מהותיות יחידה (Single Materiality) ומהותיות כפולה (Double Materiality). לפי פרופ' אקלס מהותיות יחידה מתמקדת בסיכונים מנושאי ESG על פעילות התאגיד ועל הערך הכלכלי לבעלי המניות בלבד. כיום זו הגישה הדומיננטית. לעומת זאת, "מהותיות כפולה" מבקשת להעריך לא רק את ההשפעות של ESG בהיבטי סביבה, חברה וממשל על פעילות התאגיד, אלא גם את ההשפעות של התאגיד על תחומים אלו בכללותם.   גישת המהותיות היחידה מזוהה עם השמרנים האמריקנים, הטוענים שגישת המהותיות הכפולה אינה מעשית ואינה ראויה. לטענתם גישת המהותיות הכפולה מנסה לכפות ערכים ומטרות ליברליים על שוק ההון, ובכך היא סוטה מעקרונות השוק החופשי. מטרת החברה היא להשיא ערך כלכלי לבעלי המניות ותו לא. לעומת זאת, גישת המהותיות הכפולה נתמכת בידי הליברלים האמריקנים ומדינות אירופאיות. לתפיסת הליברלים גישה זו מקדמת יעדים חברתיים כגון התמודדות עם השלכות שינויי האקלים ועם האתגרים הטכניים והפוליטיים הכרוכים במדידת ההשפעות האלה.   במילים אחרות, המחלוקת סביב סוגיית המהותיות משקפת את הדיון העקרוני בשאלת תפקידם של תאגידים בעיצוב אחריות חברתית ובאיזון בין יוזמות עסקיות חופשיות ובין אסדרה מדינתית. לאור זאת פרופ' אקלס מציע לאמץ גישה מעשית לניהול נושא ה־ESG. לדעתו הביקורות שנשמעו בשנים האחרונות כלפי השימוש בגישת המהותיות הכפולה, הביאו לכך שאי אפשר לאמצה במלואה. הוא טוען שיש להתמקד בהגדרת מטרות ברורות המדגישות את הערך הכלכלי לבעלי המניות, לצד התייחסות לנושאי ESG (ובפרט לנושאי החברה והסביבה) – גורמים מהותיים בניהול החברה והעלולים להציב סיכונים לערך זה.   גישתו קוראת לאיזון בין גישת המהותיות היחידה לבין גישת המהותיות הכפולה באמצעות זיהוי מדויק של נושאי ESG המשפיעים ישירות על הערך הכלכלי של החברה. זאת ועוד, הוא מדגיש את הצורך להכיר במגבלות היכולת של חברות ליזום שינוי מהותי בגישתן ללא התערבות מצד המאסדר – התערבות שתכפה עליהן לאמץ עקרונות ה־ESG, כמפורט לעיל. לדבריו הקפדה על מדידה מדויקת של ביצועי ה־ESG ושמירה על שקיפות מול בעלי העניין תאפשר לחברות לא רק לשמר את מטרתן העיקרית – יצירת ערך פיננסי – אלא גם לפעול לטובת החברה (society) בכללותה.   האסטרטגיות המוצעות לניהול ESG פרופ' אקלס סבור מנהיגים עסקיים יכולים להיעזר בשלוש אסטרטגיות להתמודדות עם הלחצים במלחמה הפוליטית סביב תחום ה־ESG: ראשית, הגדרת מטרות ברורות וממוקדות – מטרות החברה צריכות להיות ספציפיות, מדידות וברורות. במקום להתמקד בסיסמאות כלליות כמו "שמירה על קיימות", מוצע להגדיר באופן ממוקד את יעדי ה־ESG שהחברה תציב לעצמה וכיצד היא מתכננת ליישמם. כך למשל חברת ExxonMobil הגדירה את מטרתה: "לשרת את צרכי האנרגייה העולמיים ברווחיות". מנכ"ל החברה מאמין שעסקי הפחמן הנמוך של החברה (כגון לכידה ואחסון פחמן ומימן) צפויים להיות גדולים יותר מעסקי הנפט והגז המסורתיים שלה בתוך עשר שנים. עם זה הוא לא מתנצל שהחברה מוסיפה לענות על צורכי האנרגייה של היום באמצעות שימוש בדלקים מאובנים. עניין זה מעלה ספק באשר ליכולתה להשיג מטרה זו במלואה.   לצד הגדרת יעדי ESG פרופ' אקלס ממליץ לזהות את גורמי ה־ESG העלולים לסכן את יצירת הערך הכלכלי למשקיעים. המקרה של חברת Tesla מדגים כיצד היעדר זיהוי גורמי ה־ESG יכולים לסכן את יצירת הערך. על אף שלמכוניותיה השפעה סביבתית וחברתית חיובית, החברה קיבלה ציון ESG נמוך של 40 מתוך 100, ציון סביבתי של 53, וציון ממשל תאגידי של 40. הסיבה העיקרית לציונים הנמוכים היא בעיות בתחום דיני העבודה. בעיות אלו פגעו במחיר המניה.   שנית, שיפור השקיפות והאמינות בדיווחי ESG – על חברות לספק מידע מדויק ומבוסס על הביצועים שלהן בתחום ה־ESG. לצורך כך עליהן להשתמש במדדים מוסכמים ולהסביר בבירור את תהליך המדידה של החברה. כיום טרם גובשה מסגרת כלל עולמית ואחידה של תקנים לדיווחי ESG, אך המסגרת צפויה להתגבש בקרוב. באירופה פיתח ה־SRB ס (Sustainability Reporting Board) 12 תקנים לדיווחי ESG. כמו כן ה־ SEC  (רשות ניירות הערך האמריקנית) קבעה בשנת 2024 כללי דיווח של סיכוני האקלים, אולם נתקלה בביקורת על כללים אלו. זאת ועוד, ה־ ISSB ס (International Sustainability Reports) וה־ GRI ס (Global Reporting Initiative) מציעים כיום מסגרות לדיווח על ביצועי קיימות. מומלץ לארגונים להצטרף ולפעול לפי מסגרות אלו, לפחות עד שתתגבש מסגרת אחידה ומוסכמת לדיווחי ESG. יש לבחור את המערכת המתאימה ביותר לצורכי החברה וסיכוניה. שלישית, פיתוח קשרי עבודה ודיאלוג עם בעלי עניין – ניהול מערכת יחסים אפקטיבית עם בעלי עניין גם הוא קריטי להצלחת הטמעת ערכי ה־ESG. בארצות הברית גדַל מספר ההצעות להחלטות הקשורות ל־ESG מ־273 הצעות בשנת 2022 ל־337 הצעות בשנת 2023. הצעות אלו הוגשו בעיקר באספות הכלליות השנתיות של חברות בעלות השפעה על סוגיית האקלים (חברות כגון Chevron ו־ExxonMobil) או סוגיות חברתיות גדולות (כגון סוגיית זכויות עובדים בחברת Amazon וסוגיית השוויון הגזעי בחברת Walmart). עם זה תמיכת המשקיעים בהצעות אלו ירדה מממוצע של כ־30% ל־20% באותה תקופה ועקב כך החלו להגיש הצעות המתנגדות ל־ESG. כדי לפתור בעיה זו פרופ' אקלס מציע למנהיגים העסקיים לנהל דיאלוג עם עובדים, לקוחות, משקיעים, מאסדרים ואפילו פעילים חברתיים ולהקפיד על גישה שקופה ומכילה. לאחר ששמעו את מבקריהם עליהם להסביר אֵילו סוגיות אינן חשובות ליצירת ערך פיננסי, לזהות תחומים שבהם נדרשת אסדרה ולעצב נרטיב במקום לנקוט מדיניות מתגוננת נגד הלחצים. שיתוף פעולה זה יכול לסייע בזיהוי הסיכונים וההזדמנויות ולבנות אמון בקרב בעלי העניין.   פרופ' אקלס מאמין שאפשר להתגבר על החסמים הפוליטיים והטכניים באמצעות השקעה באמון ושיתוף פעולה וכך לסייע בקידום אג'נדה של קיימות עסקית. לשיטתו הקונפליקט בין המהותיות היחידה ובין המהותיות הכפולה בר־פתרון אם החברות והארגונים יאמצו מתוך מעורבות ארוכת טווח את הגישה המעשית ואת האסטרטגיות שלעיל.   ישראל ותחום ה־ESG: אתגרים והזדמנויות בישראל תחום ה־ESG בשלבי התפתחות ראשוניים בהשוואה למדינות המערב המובילות. ניכרת מגמה ברורה של הגברת המודעות והשיח הציבורי בנוגע ל־ESG והשקעות בתחום. בשנים האחרונות נקטו המאסדרים, ובהם רשות שוק ההון , רשות ניירות הערך  ו רשות החדשנות , כמה צעדים לקידום תחום זה. לצד ההתפתחות באסדרה בתחום ה־ESG, אפשר להצביע גם על עלייה  בכמות החברות המדווחות על ESG בשנים האחרונות. לפי דירוג ארגון מעלה  כ־155 חברות ממגוון מגזרים בישראל השתתפו בדירוג בנושאי אחריות תאגידית וסיכוני ESG לשנת 2024, אולם מדובר במספר נמוך של חברות בהשוואה לסך החברות בשוק בישראל. [3]   על אף הצעדים שננקטו מדובר באסדרה רכה  שאינה מחייבת את החברות הציבוריות והפרטיות בשוק לאמץ וליישם את עקרונות ה־ESG בפעילותן העסקית. היא גם אינה מחייבת דיווח מקיף על ביצועיהן בתחום. יצוין שכיום האסדרות המחייבות היחידות הן החוזר  מטעם רשות שוק ההון, המחייב גופים מוסדיים [4] לדווח על היבטי ESG, ו החוזר  מטעם הפיקוח על הבנקים, המחייב תאגידים בנקאיים בישראל לספק גילוי מקיף בנושאי ESG. לאור זאת נוצר פער בולט בהטמעת תחום ה־ESG בישראל.   אפשר להצביע על מקורו של הפער בשאלה היסודית מה הוא "עסק אחראי" בישראל. סעיף 11 לחוק החברות מעניק לכאורה בכורה לתכלית החברה העסקית – השאת רווחים לטובת בעלי מניותיה (בדומה לגישת המהותיות היחידה). [5] עם זה בתי המשפט בישראל דוגלים בגישה הרומזת על תפיסת ה"מהותיות הכפולה". [6] ראו למשל את דברי השופטת פרוקצ'יה בפסק דין משנת 2009: "בעידן האחרון, מתאפיין התאגיד העיסקי בדואליות , שהפן האחד שלה הוא – שיקולים עיסקיים המודרכים על־ידי שיקולי יעילות ותועלת, והפן האחר הוא – קיום חובות הגינות ותום לב ביחסים עם קבוצות שונות עימן בא התאגיד במגע במסגרת פעילותו העיסקית". [7]   המאסדרים בישראל התייחסו לאחרונה לאפשרות אימוץ גישת המהותיות הכפולה במסגרת הנחיותיהם לדיווח על היבטי תחום ה־ESG. כך למשל בהתייחסו לקול הקורא של רשות ניירות הערך  בנוגע לגילוי אחריות תאגידית וסיכוני ESG המליץ המשרד להגנת הסביבה  לאמץ גישה זו, המאפשרת למשקיע לבחור מדעת כיצד לפעול לפי תפיסת עולמו החברתית והסביבתית ובה בעת להגן על הונו. המשרד גם סיווג את הסיכונים הסביבתיים והפיננסיים [8] לארבעה סוגים עיקריים: סיכון משפטי, סיכון אסדרתי, סיכוניי אקלים וסיכון תדמיתי. סיווג זה נועד לסייע בהפנמת העלויות החיצוניות ובשיפור ניהול הסיכונים הסביבתיים בפעילות הכלכלית, לצד המלצתו להקפיד על גילוי, שקיפות ובקרה מצד התאגיד בנוגע לפעילותו בתחום ה־ESG לטובת בעלי העניין.   האסטרטגיות שפרופ' אקלס מציע במאמרו  עשויות להיות רלוונטיות מאוד לשוק בישראל, אך יישומן ידרוש התאמה לאתגרים המקומיים. בדומה לארצות הברית, חברות וארגונים בישראל מושפעים מלחצים פוליטיים וכלכליים הפוגעים ביכולתם ליישם את תחום ה־ESG. לכך מצטרפת סוגיית היעדר מסגרת אסדרה אחידה ומחייבת לדיווחי ESG בישראל. עד שתוסדר מסגרת כלל עולמית, אימוץ גישת המעשיות העסקית עשויה להיות הגישה המתאימה ביותר למנהלי החברות והארגונים, והיא יכולה לסייע להם להטמיע את עקרונות ה־ESG באפקטיביות ולהתאים את עצמם למגמות באירופה ובארצות הברית, מגבלות המשפיעות על חברות ישראליות הפועלות בשווקים האלה.   לפיכך אם חברות בישראל יגדירו מטרות ברורות , יזהו את הסיכונים הסביבתיים והפיננסיים, ידווחו בשקיפות ובמהימנות על פעילותן (למשל באמצעות אימוץ הסטנדרטים הבין־לאומיים בתחום ה־ESG של ה־ISSB או ה־GRI) וינהלו דיאלוג שוטף עם בעלי העניין בחברה (company) בנושא ביצועי ה־ESG שלהן – אפשר לצפות לשיפור ניכר במחויבותן לנושאים ש"מֵעֵבֶר ל־ESG". כותבים: צוות הבלוג במרכז אריסון ל־ESG [1]  מרצה אורח בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת אוקספורד והיו"ר המייסד של מועצת התקנים לחשבונאות בתחום הקיימות (SASB). [2]  להגדרת המונח Greenhushing ראו ינון ברזאני בארי "הסיכונים וההזדמנויות לחברות עסקיות בשינויי האקלים" בלוג מרכז אריסון ל־ESG  (2.1.2025) https://did.li/2PFIw . [3]  ראו שלומי שוב ושושי כהן אסדרת דיווח ESG בישראל (מרכז אריסון ל־ESG 2024). [4]  גופים המנהלים יותר מ־2 טריליון ש"ח מתוך כ־5 טריליון ש"ח נכסים המנוהלים בישראל. [5]  ראו זוהר גושן ואסף אקשטיין דיני חברות  215–226 (2023). [6]  לסקירה רחבה של עמדת המשפט בישראל בנושא זה ראו עלי בוקשפן "עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני" המשפט  כו 141 (2021). [7]  ע"א 4263/04 משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ , פ"ד סג(1) 548, 593 (2009) (ההדגשה אינה במקור). [8]  ראו פרט 28 לתקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת תשקיף – מבנה וצורה), התשכ"ט–1969.

ברוכים.ות הבאים.ות לבלוג מרכז אריסון ל- ESG! הבלוג נועד לשמש פורום עדכני ומוביל בישראל לשיח פורה בנושאים הקשורים לאחריות הסביבתית, החברתית והממשל תאגידית של המגזר העסקי. מטרתנו לפרסם פרסומים ועדכונים מזוויות מבט מגוונות ובינתחומיות הקשורים לעולמות ה-ESG ואשר נכתבו על ידי חוקרים.ות, סטודנטים.ות, אנשי ונשות תעשייה, רגולטורים.יות בהווה ובעבר וכל בעלי העניין המתעניינים ומצויים בממשקים שבין החברה, הסביבה, והממשל התאגידי לבין העולם העסקי.  צוות הבלוג, בהנחיית פרופ' עלי בוקשפן, מונה מתמחים במחזור הראשון למרכז אריסון ל- ESG – סטודנטים וסטודנטיות מבתי הספר השונים, ביניהם: משפטים, עסקים, ממשל, קיימות, כלכלה, פסיכולוגיה ותקשורת אשר יוצרים סביבה אקדמית מגוונת המסייעת להביא את מגוון התחומים הנוגעים ב-ESG לתוך הבלוג ואשר רואים בחזונם את הבלוג משתלב במהפכת ה-ESG העולמית וכאמצעי אשר מתווך ומעשיר את הידע בתחום ותורם להטמעתו בישראל.  צוות הבלוג הנוכחי כולל את ברקן הרשקו, מעיין ימין, שירה יניב ובר שגיא.   בחרנו לפתוח את הבלוג בפרסומם של שני פוסטים. האחד פוסט שנכתב על ידי צוות הבלוג שעוסק בסקירת רקע של עולם ה- ESG, והשני פוסט שכתבו פרופ' עלי בוקשפן ופרופ' ניראון חשאי, המנהלים האקדמיים של מרכז אריסון ל- ESG, בנושא של " עסקים וחברה בישראל בימי מלחמה ".   הפוסט הראשון יסקור בתמציתיות את התפתחות ה-ESG ב-20 השנים האחרונות, ידון במשמעות האותיות השונות, באתגרים העומדים בפני תנועת ה-ESG כיום בישראל ובעולם, ובמגמות העתידיות של התנועה. הפוסט השני יעסוק בשאלת מטרתה הדואלית -עסקית-חברתית - של החברה העסקית ומימוש האחריות החברתית של המגזר העסקי, כפוטנציאל לחיזוק החברה הישראלית לאור אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל.   ESG 101 - משמעויות, אתגרים ומבט לעתיד כותבים: צוות הבלוג – ברקן הרשקו, מעיין ימין, שירה יניב ובר שגיא   משמעות הביטוי ESG לפני שנצלול לעומקי הסוגיות וההתפתחויות בעולמות ה-ESG, ראשית נדון במשמעותו והגדרתו של תחום ה-ESG, כמו גם באתגרים העומדים בפני התחום בתקופה זו.  צירוף האותיות ESG מסמל שלושה תחומים בהם מוטלת על התאגיד אחריות תאגידית כלפי הרווחה החברתית והסביבתית. מטרתו להציג מחד גיסא את כלל הסיכונים שאינם רק כלכליים, ומאידך גיסא את ההזדמנויות העומדות בפני החברה בפעילותה השוטפת, הכל במסגרת תחומי ה-ESG. כל אחת מהאותיות מסמלת תחום אחר – Environmental – הסביבה, Social – החברה ,ו- Governance – ממשל תאגידי. לדעתנו, קיימים קשרי גומלין הדוקים בין התחומים הללו. המשמעות של יישום שיקולי ESG היא ההתייחסות לסיכוני וסיכויי החברה ולהשפעות כלכליות וחברתיות הנובעות מפעילותן הסביבתית, החברתית, והממשל תאגידית. לעומת האחריות התאגידית (CSR), המתמקדת בפעילות הוולונטרית של החברה בתחומים סביבתיים וחברתיים הנובעים מפעילותה, שיקולי ESG שמים דגש על הסיכונים וההזדמנויות בתחומי הסביבה, החברה והממשל התאגידי העומדים בפני כל חברה נתונה ונובעים מאופן פעילותה השוטף.  כיום משקיעים רבים, עובדים ובעלי עניין מעוניינים להתחשב בביצועי חברות, הסיכונים העומדים בפני החברות וההזדמנויות העומדות בפני חברות בתחומים אלו. על כן, רואות כיום לנכון החברות ולעיתים הן אף נדרשות להנגיש לכל בעלי העניין את המידע אודות ה- ESG במסגרתן דרך דו"חות בהם מפורטים ביצועי ה-ESG של החברה בכל אחד מהתחומים לעיל. כל תחום מהווה מטרייה של פעולות ונושאים.      E - Environment השיקולים הסביבתיים מתייחסים להשלכות הסביבתיות הנגרמות כתוצאה מפעילות החברה ולפעילות החברה להביא בחשבון את ההשלכות הללו. דוגמאות לשיקולים סביבתיים הן פליטות גזי חממה, כריתת יערות, פגיעה במגוון הביולוגי, זיהום רעש, אוויר, מים וקרקע, שימושי החומרים של החברה (האם משתמשים בחומרים שאינם מתכלים/חומרים ממוחזרים) וניתוח האופן בו החברה מטפלת בחומרים שלה לאחר השימוש בהם. השפעות חיוביות על הסביבה יכולות להיות התייעלות אנרגטית שבעקבותיה נפלטים פחות גזי חממה (כגון מעבר לאנרגיה סולארית), אירועים למען שמירה על הסביבה ומעבר לחומרים ברי קיימא וממוחזרים. ההשלכות הסביבתיות הנובעות מפעילות החברה נחשבות בתיאוריה הכלכלית הקלאסית כ"עלויות חיצוניות" - פעילויות הגורמות לנזק כלכלי שעלותו אינה מוטלת על החברה, אלא על גורמי צד שלישי שנפגעים מהפעילות הכלכלית של אותה חברה. תנועת ה-ESG ושילוב השיקולים הסביבתיים בקבלת החלטות אצל בעלי עניין ומשקיעים מאפשרים לצמצם את העלויות החיצוניות הללו ולגרום לארגונים להפנים את העלויות החיצוניות הנובעות מפעילותם.    S - Social בתחום החברתי חברות מצופות לדווח על ניהול ופיתוח העובדים שלהן, גיוון תעסוקתי בחברה, בטיחות ובריאות עובדיה ונהלי הבטיחות והבריאות של עובדי שרשראות האספקה שלה. כמו כן, נכללת תחת התחום החברתי גם שמירה על זכויות האדם של העובדים והקהילות המושפעות מפעילות החברה. דוגמא להשפעות חברתיות חיוביות הינה תרומה ומעורבות קהילתית. למשל, חברות אשר דואגות לחזק ולהעצים את הקהילה המועסקת על ידי החברה, לאורך כל שרשראות האספקה. שילוב שיקולים חברתיים, שאינם מופיעים בשורות הרווח וההפסד של דו"חות פיננסיים של חברות, מאפשר למשקיעים ולבעלי עניין לקבל תמונה מלאה של פעילות החברה על כלל גווניה. שילוב הנושאים הללו בשיח הציבורי מעודד שקיפות של חברות בנושאים אלו. שקיפות זו יכולה לתרום לביצוע שינויים חיוביים, בין היתר בזכויות העובדים, תנאיהם וקידום שוויון מגדרי בקרב חברות ועוד.   G - Governance בתחום הממשל התאגידי, שיקולי ESG מתייחסים בין היתר לגיוון הדירקטוריון, לקוד האתי של החברה, למנגנוני פיקוח, בקרה והטמעה, לזכויות בעלי המניות, לתגמול מנהלים, לפעילות החברה נגד שחיתות ופעולות שאינן תחרותיות, ללובינג פוליטי ובקרה ועוד. [1]   הממשל התאגידי הוא הלב הפועם של החברה, של תהליכי קבלת ההחלטות בה, פיקוח ובקרה, והאופן בו היא מוציאה מן הכוח אל הפועל את מטרתה. הממשל התאגידי מאפשר לחברה להטמיע תרבות ארגונית ראויה ומאפשר לציבור להבין את התנהלות הנהלת החברה ולוודא כי קבלת ההחלטות בחברה לא מושפעת משיקולים לא עניינים ואף משחיתות.    מקור המושג ומגמות אף על פי שפופולריות תנועת ה-ESG התגברה רק בשנים האחרונות, המונח ESG קיים מזה שני עשורים. המונח הופיע לראשונה בדו"ח של האו"ם משנת 2004 הנקרא "Who cares wins", בו האו"ם ביקש לראשונה להתחשב בשיקולי ESG בהשקעות. [2]  המונח ESG הופיע בדו"ח זה 116 פעמים! אך זה בלבד לא הספיק להטעמת שיקולי ESG. השיח על שיקולי ESG והטמעתם בעולם העסקי התעצמה בשנים שלאחר מכן בעקבות, בין היתר, תנועת " Occupy wall street " ב-2011, הסכמי פריז ב-2015 והתגייסות העולם לעמידה ביעדי ה-SDG's.  [3]  שיקולי ESG אף הגיעו למושבים המרכזיים בועידת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס בשנת 2019 וכיום הם נוכחים בשיח היום-יומי של מקבלי החלטות, דירקטוריונים, כנסים וארגונים. ב-20 השנים שחלפו מאז שהמונח ESG הוזכר לראשונה, התחום נוסק מבחינת העיסוק בו, מבחינת הרגולציה הפיננסית והן מבחינת המודעות החברתית והארגונית בעולם בכלל ובישראל בפרט. עם זאת, יש הקוראים לESG "טרנד" אשר צפוי לחלוף בשנים הקרובות. איננו מסכימים עם טענה זו. החברות מהוות חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, השפעתן עלינו גוברת והולכת ותנועת ההשקעות, העסקים והמשפט נעה לכיוון זה. כך, למשל, מבחינה משפטית-מקומית, אם נפרש את החוק בישראל בצורה דווקנית, סעיף 11 לחוק החברות קובע שתכלית החברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים על מנת להשיא רווחיה ומשכך ניתן לטעון כי ESG הינם לכאורה קבוצת שיקולים משנית ולא מחייבת. ברם, ריבוי החקיקה הישראלית והעולמית  אשר מטילה אחריות כלפי בעלי עניין, כמו גם פסקי דין של בתי המשפט אשר פירשו את השיקולים ברבות השנים, קבעו שניתן ואף חובה לקחת בחשבון שיקולי ESG בניהול החברה, ובכך הופכים את התחום למחייב בקצב מתגבר והולך. [4]   אתגרים על אף התגברות הפופולריות של תנועת ה-ESG, צפויים לה מספר אתגרים, הן בישראל והן בעולם.  ראשית, המידע על ארגונים הנדרש להטמעת ESG אינו נגיש ומסורבל לביצוע מעקב. דוגמה בולטת לכך היא מעקב אחרי פליטות גזי החממה, בפרט אלו הנכללות תחת סקופ (scope) 3 - פליטות הנובעות מפעילות לא ישירה של החברה (דוגמת שינוע מוצרים לאורך שרשרת האספקה, טיסות עובדים, כריית חומרי גלם וכו') [5] . איסוף הנתונים של פליטות סקופ 3 מסורבל והוא אחד מהמחסומים למהימנות תחום ה-ESG. נוסף על כך, נתונים רבים הם איכותניים (כגון רמת השמירה על הזכות לפרטיות של העובדים והסיפוק שלהם מסביבת העבודה) ועל כן יש קושי באיסופם וחישובם למען השוואת ביצועי החברה לעומת חברות אחרות. בראייה כוללת, נטען שמחצית מהנתונים בדוחות ESG אינם מדויקים ומתקבלים מהערכות המתבססות על מודלים סטטיסטיים וחישובים מושכלים, אך מקורם אינם במידע אמיתי ומהימן של החברה  [6] .   ישראל בפרט מתקשה ליישר קו עם ההירתמות הכלל-עולמית מבחינת הנכונות להכניס שיקולי ESG לתרבות העסקית המקומית. עם זאת, ישראל היא חלק מהעולם הגלובלי. חברות ישראליות שמעוניינות להמשיך להיות חלק משרשרת האספקה של אירופה וארה"ב מתחייבות לעבוד לפי חוקים ונהלים שמוכתבים מלמעלה וחלים גם על לקוחות וספקים. שנית, הקושי באיסוף הנתונים מוביל לאתגר נוסף - גרינוושינג (Greenwashing): האופן שבו חברות גורמות לצרכנים להאמין כי מוצריהן ופעולותיהן הם "ירוקים" או ידידותיים לסביבה למרות שאינם כאלה הן עושות זאת ע"י שימוש בנתונים מוטים, צבעים ותיאורים המטים את תחושת הצרכן [7] . חוסר המהימנות של מחצית מנתוני דיווחי ה-ESG אשר הוזכר קודם משאיר פתח לביצוע גרינוושינג והטעיה של משקיעים שרוצים להתחשב בשיקולי ESG בהשקעותיהם. לתחום ה-ESG מצפה אתגר משמעותי במיגור תופעה זו. שלישית, אתגר נוסף במיסוד ה-ESG כגורם מחייב ומשמעותי בקבלת החלטות הוא אי הקיום של מסגרת וסטנדרטיזציה בינלאומית בתחום. נובעים מכך מספר קשיים: חברות דומות יכולות לדווח על נושאים דומים באופן שונה ובכך להקשות על משקיעים לבצע השוואה ביניהן. בשנים האחרונות מתפתחות רגולציות ותקנות כגון ה- (CSRD (Corporate Sustainability Reporting Directive באירופה אשר נותנות מסגרת לדיווח ה-ESG, אך עדיין נושאים רבים לדיווח הינם וולונטריים. לכן, כיום חברות נשארות עם החלטות רבות לגבי נושאי הדיווח, אופן המדידה והדיווח והסטנדרט בו צריך לעמוד. הוולונטריות המאפיינת את התחום כיום מובילה להיעדר מודעות לנושא ה-ESG בתרבות העסקית המקומית, כמו גם לחוסר פעולה של ארגונים הנובע מציפייה של גורמים רבים לראות כיצד יישום שיקולי ESG תורם לערך החברה. בקרב הארגונים המיישמים את השיקולים כיום במסגרתו הוולונטרית, הניווט בתוך המסגרת הרגולטורית המתהווה ומתפתחת צפוי להיות אתגר משמעותי בתחום ה-ESG, במיוחד בקרב ארגונים הפועלים במספר מדינות ועליהם לעמוד בסטנדרטים שונים.    מחשבות לעתיד ניתן לשער כי העתיד של עולם ה- ESG יכלול עסקים אשר משתמשים יותר ויותר בטכנולוגיה כדי לשפר את השקיפות והאחריות ביוזמות ה-ESG שלהם. ישנו דגש הולך וגובר על טיפול בשינויי האקלים באופן ישיר יותר בהשקעות ובהחלטות פיננסיות. גם באשר להיבטים החברתיים, חברות צפויות לפעול לעבר תיעדוף זכויות העובדים ומעורבות בקהילה, וניתן להניח שהמשפט יתפתח עם תקני ציות ותקני דיווח מחמירים יותר, המשקפים דחיפה גלובלית לאחריות תאגידית גדולה יותר. מגמות אלו משקפות מעבר לעבר נוף עסקי בר קיימא, שוויוני ושקוף יותר, תוך שימת דגש על ערך לטווח ארוך על פני רווחים בטווח הקצר. לסיכום, אף גוף לא יכול לפתור לבד את הבעיות של האנושות, אך פירוק הדיכוטומיה של ההנחה הסמויה שהמגזר העסקי מתמקד ברווח עסקי והמגזר הממשלתי והחברתי מתמקד בעשיית טוב יזרז את המגמה הקיימת והנחוצה לכולנו ולדורות הבאים.   [1]   Deloitte. (n.d.). #1 What is ESG?   https://www2.deloitte.com/ce/en/pages/global-business-services/articles/esg-explained-1-what-is-esg.html   [2]   ESG TODAY. (2023, January 4). Origin of ESG: Global Compact “Who cares wins” ESG TODAY . https://www.todayesg.com/origin-of-esg-global-compact-who-cares-wins   [3]   שבעה-עשר יעדים שנועדו לאפשר פיתוח בר קיימא תוך התחשבות בסביבה ובקהילה, תוך קידום סוגיות חברתיות-סביבתיות-כלכליות כגון שוויון מגדרי, צמצום אי השוויון, מיגור הרעב ושמירה על האוקיינוסים. היעדים נחתמו במסגרת הסכמי פריז בועידת האקלים העולמית ב2015.   [4]  בוקשפן, ע. (2020). עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני. המשפט, 26, 141–180. [5]   נהוג לחלק את מקורות פליטות גזי החממה לשלושה סקופים: סקופ 1- הפליטות הנובעות באופן ישיר מפעילות החברה, סקופ 2- הפליטות הנובעות מצריכת החשמל ואספקת האנרגיה לפעילות הישירה של החברה, וסקופ 3- הפליטות הנובעות מהפעילות הלא-ישירה של החברה.  [6]   Makower, J. (2022, May 11). How ESG ratings are built. GreenBiz.   https://www.greenbiz.com/article/how-esg-ratings-are-built [7]   קליגר, ר. & צרכנות מודעת בישראל. (2022, June). GreenWashing. Tsumi. https://www.tsumi.co.il/greenwashing/