top of page

למען הסר ספק הפוסטים בבלוג מייצגים את עמדות כותביהם ואין בהם לשקף את עמדת מרכז אריסון ל־ESG.

למען הסר ספק הפוסטים בבלוג מייצגים את עמדות כותביהם ואין בהם לשקף את עמדת מרכז אריסון ל־ESG.

אחריות חברתית בשרשראות אספקה: בין אתגר להזדמנות

בעשורים האחרונים חלו תמורות משמעותיות בדרכי הייצור, הרכישה וההפצה של מוצרים. שרשראות האספקה התפתחו ממערכות ייצור מקומיות וממוקדות למבנים גלובליים מורכבים, מרובי שלבים וחוצי יבשות. תהליך זה הונע משילוב גורמים כלכליים, טכנולוגיים וגיאופוליטיים, ובהם פתיחת שווקים והסכמי סחר שאפשרו העברת ייצור למדינות בעלות יתרון יחסי (Hsu et al., 2018). התקדמות בטכנולוגיות לוגיסטיקה וניהול מידע שאפשרה ניהול רשתות בין־יבשתיות, ולחץ תחרותי שהוביל לפיזור ייצור בין ספקים לצורך גמישות והפחתת עלויות (Liao et al., 2017). בנוסף, חדשנות פתוחה והישענות על ספקים חיצוניים הרחיבו את הגישה לטכנולוגיות, ידע ומשאבים מעבר להיצע המקומי (Chesbrough, 2003; Liao et al., 2017).


התהוותן של שרשראות אספקה מורכבות ורב-שכבתיות היא תולדה של תהליכים גלובליים מתקדמים, והן מורכבות מספקים מדרגים שונים – דרג ראשון, שני, שלישי ואף מעבר לכך. ספק בדרג ראשון מקיים קשר ישיר עם הארגון (לדוגמה, מפעל שמייצר עבור המותג); ספק בדרג שני מספק מוצרים או שירותים לספק הראשי; וספק בדרג שלישי משרת את ספק הדרג השני. מבנה זה מסייע לארגונים להתרחב לשווקים בינלאומיים ולהנגיש מוצרים ושירותים ללקוחות ברחבי העולם. במקביל, הדבר יוצר אתגרים מהותיים בנושאי שקיפות ובקרה: אורך שרשרת האספקה והפיצול בין גורמי הייצור מקשים על יישום עקבי של סטנדרטים לזכויות אדם, קיימות ואתיקה עסקית, ובכך מגבירים את הסיכון להפרות שלא תמיד נגלות להנהלה או לצרכן הסופי (Locke, 2013; Bartley, 2018; LeBaron et al., 2017).


בהקשר זה, אחריות חברתית בשרשרת האספקה כוללת את מכלול הפעולות, המדיניות והנהלים שמיישם הארגון, לשם הבטחת זכויות עובדים, קידום תנאי העסקה הוגנים, וניהול תקין וגלוי של תהליכי ייצור והפצה. בעידן הנוכחי, הפכו מדדים אלו מסטנדרט מוסרי וולנטרי לנורמה מחייבת ולעיתים אף לדרישה משפטית, בין היתר נוכח החמרת הרגולציה ומעורבותם של משקיעים, צרכנים וארגוני חברה אזרחית. כך לדוגמה, הדירקטיבה האירופית CSDDD, מחייבת חברות לזהות, למנוע ולצמצם פגיעות בזכויות אדם ובסביבה לאורך שרשרת האספקה כולה. במקביל, גוברת הדרישה לשקיפות ועמידה בסטנדרטים אתיים, כאשר אי-עמידה בהם עלולה להביא לפגיעה במוניטין, למשיכת השקעות ואף לסנקציות כלכליות (Locke, 2013; Bartley, 2018).


דוגמה מוכרת היא קמעונאית האופנה המקוונת Boohoo, אשר בשנת 2020 נחקרה בעקבות תחקירים שחשפו תנאי העסקה פוגעניים במפעלי ספקים בעיר לסטר, ביניהן תשלום שכר נמוך מהמינימום החוקי, כשלים בטיחותיים והיעדר זכויות בסיסיות. ממצאים אלו עוררו שאלות בדבר אפקטיביות מנגנוני הבקרה החברתיים של החברה לאורך שרשרת האספקה. בעקבות הגילויים חוותה Boohoo, פגיעה במוניטין, ירידת ערך בשוק ההון והחרפת הפיקוח הרגולטורי, לצד בחינה מחודשת במדדי וקרנות ESG ומשיכת השקעות. מקרה זה ממחיש כי גם בסביבה רגולטורית מפותחת, כשלי פיקוח בשרשרת האספקה נתפסים ככשל מערכתי בעיני משקיעים.


מבדקי אחריות חברתית – חלק ממערך בדיקות הנאותות והבקרה בשרשרת האספקה

בעשורים האחרונים הפכו מבדקי אחריות חברתית (Social Compliance Audits) לכלי נפוץ לבחינת עמידת ספקים ושרשראות אספקה בסטנדרטים של זכויות אדם, תנאי עבודה ובטיחות תעסוקתית. מבדקים אלו התפתחו כבר בשנות ה־90, בעיקר בתעשיית האופנה, כתגובה לביקורת ציבורית על תנאי עבודה במדינות מתפתחות (Locke, 2013; Bartley, 2018). כיום הם משמשים כלי מרכזי לשקיפות ולמעקב אחר שיפור תהליכים, אך נתפסים כחלק ממערך רחב יותר שנועד להבטיח אחריות חברתית מהותית ולא רק דיווח פורמלי.


בפרקטיקה המקובלת, מבדקי אחריות חברתית מבוצעים על-ידי גורמים שונים בהתאם למידת העצמאות הנדרשת וליחסים בין הארגון לספקיו. צורה נפוצה היא מבדקי צד שלישי (Third-Party Audits), הנערכים בידי גופים חיצוניים ובלתי תלויים המתמחים בהערכת עמידה בסטנדרטים חברתיים ואתיים. גופים אלה פועלים כחברות התעדה או כארגונים מקצועיים ומספקים הערכה אחידה של תנאי העבודה לפי תקנים מוכרים. בין הגופים הבולטים בתחום נמנים: Sedex, Amfori BSCI ו-RBA, המפתחים קודים אתיים, מתודולוגיות מבדק ומאגרי מידע משותפים. מבדקים אלו נתפסים כאובייקטיביים יותר, אך כרוכים בעלויות ולעיתים מהווים נטל על ספקים קטנים ובינוניים.


לצד זאת קיימים מבדקי לקוח (Second-Party Audits), המבוצעים ישירות בידי הלקוח או צוותי בקרה מטעמו. מבדקים אלו מאפשרים התאמה גבוהה לצרכים ולדרישות מסחריות ספציפיות, אך עלולים להיות מושפעים מהיחסים העסקיים בין הצדדים. בנוסף, ארגונים רבים עושים שימוש בהצהרות עצמיות ובבדיקות פנימיות (Self-Assessment / Internal Audits) המבוססות על דיווח עצמי של ספקים או על בקרה פנימית. כלים אלו גמישים וזולים יותר, אך אמינותם תלויה ברמת השקיפות ובקיומם של מנגנוני אימות חיצוניים משלימים.


למרות השונות בין הסוגים, מרבית מבדקי האחריות החברתית נשענים על מתודולוגיה דומה הכוללת שלושה רכיבים מרכזיים: בחינת מסמכים, סיור במתקני הייצור וראיונות אנונימיים עם עובדים לשם קבלת תמונה ישירה של תנאי ההעסקה. ממצאי המבדק מתורגמים לרוב לדוח הכולל תוכנית פעולה מתקנת (Corrective Action Plan – CAP), לוחות זמנים ופעולות מעקב. מבדקים אלה תורמים לחיזוק השקיפות, לזיהוי מוקדם של סיכונים חברתיים, להצבת דרישות לשיפור, וכן מספקים מידע רלוונטי ללקוחות ולמשקיעים על אופן הפיקוח על שרשראות האספקה (Locke, 2013; Bartley, 2018).


מגבלות וביקורת מחקרית

הספרות המחקרית מצביעה על מגבלות מבניות ומהותיות ביכולתם של מבדקי אחריות חברתית לחולל שינוי עמוק ומתמשך בתנאי העבודה בשרשראות אספקה גלובליות. ביקורת מרכזית מתייחסת לאופיים כבדיקות נקודתיות וקצרות, המבוצעות במועדים ידועים מראש, באופן המאפשר לספקים להיערך לביקור ולבצע התאמות זמניות. בשל כך, המבדקים אינם משקפים בהכרח את תנאי ההעסקה השגרתיים או דפוסי הפרה מתמשכים, ועלולים לזהות אי-התאמות טכניות אך להחמיץ בעיות עומק כגון עומסי עבודה, לחץ ניהולי ופרקטיקות העסקה לא פורמליות (Locke, 2013).


ביקורת נוספת מצביעה על נטיית מבדקים להעניק משקל יתר למסמכים, נהלים והצהרות מדיניות, על חשבון בחינת יחסי העבודה בפועל וההקשר החברתי-ארגוני. מחקרים מראים כי עמידה פורמלית בדרישות תקן אינה מעידה בהכרח על שינוי ממשי בחוויית העובדים או בשיפור זכויותיהם, במיוחד כאשר תרבות ארגונית, יחסי כוח ולחצים כלכליים נותרים בעינם (Bartley, 2018).


הספרות מצביעה גם על תופעת “audit fatigue” (“תשישות ביקורתית”), הנובעת מריבוי מבדקים דומים שמבצעים ספקים עבור לקוחות שונים תוך שימוש במתודולוגיות כמעט זהות. בנוסף, מודל המימון הרווח, שבו הספק נושא בעלות המבדק, מעורר ביקורת, שכן הוא יוצר ניגוד עניינים ולחץ עקיף על גופי הביקורת להימנע מממצאים חמורים מחשש לאובדן לקוחות עתידיים (Locke, 2013; LeBaron & Lister, 2022).


מעבר לכך, חוקרים מדגישים כי מבדקים פרטיים פועלים לעיתים בסביבה המאופיינת במנגנוני אכיפה ציבוריים חלשים, במיוחד במדינות מתפתחות. בהיעדר רגולציה משלימה, סנקציות אפקטיביות או מעורבות של ארגוני עובדים ובעלי עניין מקומיים, יכולתם להוביל לשינוי מערכתי נותרת מוגבלת (Anner, 2020; LeBaron et al., 2021). 


הקשר הישראלי – תחום פעיל ומתפתח, אך ללא תשתית מחקרית מסודרת

בישראל, מבדקי אחריות חברתית מהווים זה שנים רכיב שגרתי בפעילות ספקים ויצואנים הפועלים בשווקים בינלאומיים. בעוד שבעבר אפיינו בעיקר ענפים מסורתיים, בשנים האחרונות התרחבו גם למגזרים מתקדמים כגון היי־טק, ייצור מתקדם ותעשיות ביטחוניות. מאפיין חשוב בהקשר הישראלי הוא השילוב בין רגולציה מקומית מפותחת בדיני עבודה ובבטיחות לבין חשיפה לשווקים בינלאומיים ולדרישות ESG חיצוניות. שילוב זה הופך את מבדקי האחריות החברתית מכלי וולונטרי למרכיב תפעולי הכרחי עבור חברות המבקשות להשתלב בשרשראות אספקה גלובליות. במקביל, גודל השוק והיקף הפעילות הבינלאומית של חברות רבות מובילים לריבוי מבדקים, לעיתים בתדירויות גבוהות וממספר גורמים.


לצד פעילות ענפה זו, קיימת בעיה מתמשכת של היעדר תשתית מחקרית וידע שיטתי על מבדקי אחריות חברתית בישראל. חרף מבדקים רבים שבוצעו לאורך השנים, אין כיום מחקר מקיף או מאגר נתונים מוסדר לבחינה שיטתית של היקפם, תדירותם, תוכנם או השפעתם בפועל על תנאי העבודה וזכויות העובדים. כתוצאה מכך, קשה כיום להשיב על שאלות יסוד בדבר השפעתם של מבדקי אחריות חברתית בישראל. בין היתר, לא ברור האם הם תורמים לשיפור ממשי ומתמשך בזכויות עובדים ובתנאי ההעסקה, או משמשים בעיקר כאמצעי לעמידה פורמלית בדרישות לקוחות ורגולציה בינלאומית. פער מחקרי זה בולט נוכח מגמות גלובליות להרחבת חובות ה-Due Diligence והעמקת האחריות התאגידית, ומדגיש את הצורך בפיתוח ידע, כלים ומתודולוגיות מחקריות לבחינה ביקורתית ומבוססת נתונים של הפרקטיקות בישראל.


אירועים פליליים שנחשפו לאחרונה בישראל ממחישים כי ניצול עובדים והפרות חמורות של זכויות אדם מתקיימים גם בהקשר המקומי, ולא רק בשרשראות אספקה במדינות מתפתחות. כך למשל, רק בשנה האחרונה, באזור ראשון לציון ורחובות נעצרו בעלי מסעדות בחשד להעסקה בכפייה ולסחר בבני אדם, לרבות החזקת דרכוני עובדים זרים, אי-תשלום שכר ואיומים כלפי עובדים שפנו לרשויות.


הזדמנויות עסקיות וחברתיות בניהול אחראי של שרשראות אספקה

לצד האתגרים והביקורת, אימוץ גישה פרואקטיבית לניהול אחריות חברתית בשרשראות אספקה יוצר הזדמנויות אסטרטגיות משמעותיות. חברות המטמיעות סטנדרטים ברורים לזכויות אדם, תנאי עבודה ושקיפות מחזקות את המוניטין הציבורי ואת אמון הלקוחות, באופן המתורגם לבידול תחרותי ולנאמנות צרכנית. מחקרים בתחום מצביעים על כך שערכי אחריות חברתית אינם עוד רכיב וולונטרי, אלא משולבים יותר ויותר באסטרטגיות הניהול של חברות הפועלות בסביבה גלובלית. כך, הספר Business Ethics: Managing Corporate Citizenship and Sustainability in the Age of Globalization מתאר כיצד אימוץ גישה אתית המתחשבת בבעלי עניין הפך לחלק אינטגרלי מניהול חברות, נוכח התגברות דרישות מצד צרכנים, משקיעים ורגולטורים.


מעבר לכך, עמידה בסטנדרטים של אחריות חברתית הפכה לתנאי סף עבור ספקים וחברות יצואניות המבקשות לפעול מול תאגידים בינלאומיים, להשתתף במכרזים גלובליים או להתרחב לשווקים חדשים. השקעה במנגנוני בקרה, בדיקות נאותות ומבדקי אחריות חברתית נתפסת כיום לא כעלות עודפת, אלא כאמצעי לגישה להזדמנויות עסקיות, שימור לקוחות אסטרטגיים ומשיכת השקעות זרות (Locke, 2013). במקביל, משקיעים מוסדיים וקרנות אימפקט מעניקים משקל גובר לניהול אחראי של שרשראות אספקה, כאשר מחקרים מצביעים על כך שמיקוד עקבי ב-ESG עשוי לשפר הערכת שוק ולהפחית את עלות ההון.


לסיכום, אחריות חברתית בשרשראות אספקה מדגישה את המתח בין יעילות כלכלית ולחץ תחרותי לבין מחויבות להגנה על זכויות אדם, תנאי עבודה ושקיפות. שרשראות גלובליות יצרו הזדמנויות לצמיחה ולחדשנות, אך גם חשפו סיכוני פיקוח. מבדקי אחריות חברתית הן כלי מרכזי בבדיקת נאותות, אך מהוות נדבך אחד במערך רחב של רגולציה, אכיפה ומעורבות בעלי עניין. למרות הביקורת, ניהול אחראי של שרשראות אספקה מהווה עבור ארגונים מקור ליצירת ערך עסקי, לחיזוק אמון הציבור והמשקיעים ולהפחתת סיכונים פיננסיים ותדמיתיים. המעבר מתפיסה הרואה באחריות החברתית דרישה רגולטורית בלבד לגישה הממקמת אותה בליבת האסטרטגיה העסקית משקף שינוי עמוק בציפיות מחברות. בישראל במיוחד, חברות הפועלות בזירה הגלובלית נדרשות לבחור בין עמידה טכנית בדרישות חיצוניות לבין שילוב יזום של אחריות חברתית באסטרטגיית הליבה.


לקריאה נוספת:


ויטה אליאסון־נהרי, מומחית לזכויות אדם ואחריות חברתית בשרשראות אספקה.


תגובות

bottom of page