הברית החדשה: ההון הוא השלטון

חלפו רק כשלושה חודשים מאז הושבע דונלד טראמפ בפעם השנייה לנשיאות ארצות הברית, ונדמה שהעולם כבר הספיק להתהפך על ראשו – אירוע רודף אירוע, החלטה רודפת החלטה וקצב השינויים כמעט בלתי נתפס. בתוך הבוקה ומבוקה הזאת כדאי להתעכב על התמונות מטקס ההשבעה של הנשיא כדי להבין טוב יותר את העולם שאליו אנו נכנסים. בין האורחים הרבים שהוזמנו לטקס בלטו במיוחד ראשי מעצמות הטכנולוגיה – ג'ף בזוס מאמזון, מארק צוקרברג מפייסבוק, לארי פייג' וסונדר פיצ'אי מגוגל, טים קוק מאפל וכמובן אילון מאסק, הבעלים של טסלה ושל רשת X.

הנוכחות הבולטת הזאת, שהונצחה בתצלום אייקוני, מעניינת בכמה היבטים: ראשית, עמק הסיליקון זוהה שנים כמקור כוח (ותרומות כספיות) של המפלגה הדמוקרטית, בדומה לאופן שבו תעשיות הנפט וכלי הנשק מתייצבות לצד מועמדי המפלגה הרפובליקנית. ההתייצבות בהרכב מלא של ראשי תאגידי הטכנולוגיה הגדולים בהכתרה של נשיא רפובליקני מלמדת על שינוי מגמה. אפשר היה לזהות את השינוי הזה כבר במערכת הבחירות: התגייסותו המוחלטת של מאסק לקמפיין של טראמפ (נוסף על תרומת סכומי כסף עצומים), החלטתו  של  בזוס  להורות  לוושינגטון  פוסט  שבבעלותו לגנוז מאמר תמיכה של מערכת העיתון בקמלה האריס והחלטתו של צוקרברג לתרום לטקס ההשבעה של טראמפ. כמובן חנופה אהובה תמיד על פוליטיקאים, אך נדמה שיש כאן הרכנת ראש סמלית של מגזר ההיי־טק הליברלי פרוגרסיבי בפני נשיא שאינו מסתיר כלל את שאיפותיו הסמכותניות.

שנית, ממשל ביידן נקט מדיניות נוקשה נגד מעצמות הטכנולוגיה, בייחוד בתחום ההגבלים העסקיים, והנחה את רשויות התחרות לאמץ תפיסה נאו־ברנדייסיאנית שבבסיסה העברת הדגש מרווחת הצרכן לצורך במניעת ריכוז כוח כלכלי. תפיסה זו רואה בריכוז כוח כלכלי אִיוּם על הדמוקרטיה. עדיין לא ברור מה יעלה בגורלן של התביעות שהגיש ממשל ביידן, אולם גם אם מקצתן יתקדמו, קל להבין מדוע ממשל המבטיח קיצוץ באסדרה והפחתת מיסוי זוכה לתמיכה מופגנת מצד ראשי מעצמות הטכנולוגיה, וזאת גם אם עסקת החבילה צופנת בחובה התנערות גלויה מערכים פרוגרסיביים המזוהים עם עמק הסיליקון, דוגמת מדיניות ה־DEIי(diversity, equity, inclusion), שנעשתה מטרה מוצהרת לניגוח מצד ממשל טראמפ.

התנערות זו מטילה צל כבד על שיח האחריות החברתית של התאגידים הגדולים, ובראשם תאגידי הטכנולוגיה עד שאפשר לומר שכל אחת מאותיות ה־ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי) במתקפה: הלעג הגלוי של ממשל טראמפ לערכי שוויון והכלה משקף ויתור על רכיב החברה; מינוי מכחישי משבר האקלים לתפקידי מפתח בממשל, כמו מינוי לי זלדין לראש הסוכנות להגנת הסביבה (EPA), הוא התנערות בוטה מהרכיב הסביבתי; ומינויו של מאסק לראש הסוכנות להתייעלות ממשלתית (DOGE), מינוי שאינו לפי עקרונות חוקתיים של מינויים פדרליים, חותר תחת הרכיב המתמקד בהתנהלות אתית וממשל תאגידי. מצב דברים זה מצדיק בדיעבד את החשדנות ארוכת השנים כלפי השיח התאגידי הפרוגרסיבי וראייתו כמכשיר יח"צני בעיקרו.

אלא שהברית החדשה בין הממשל הרפובליקני הנכנס ובין מעצמות הטכנולוגיה עמוקה אפילו יותר, ומינויו האמור של מאסק לראש הסוכנות להתייעלות ממשלתית הוא מינוי שהבעייתיות וניגודי העניינים הגלומים בו חותרים תחת אושיות המשטר הדמוקרטי, הרבה מעבר להתנערות שהוא מגלם מעקרונות ה־ESG: האיש העשיר בעולם, ששתיים מהחברות העיקריות שבידיו, טסלה וספייס איקס, תלויות במידה רבה בהחלטות של המאסדר ובחוזים בשווי מיליארדים עם סוכנויות ממשלתיות, מחזיק את המפתח, שלא לומר את השוט, לעתידם של גופי האסדרה, וכך גם לעתידם של עשרות ההליכים המשפטיים שגופי האסדרה נקטו נגד חרות בבעלותו; מקבל גישה לא מוגבלת למידע ממשלתי מסוּוג העשוי להקנות לו יתרונות תחרותיים ניכרים (למשל בקבלת מידע על תביעות נגד יריבות עסקיות דוגמת גוגל או אמזון); ויכול להשתמש שימוש אינטרסנטי ומניפולטיבי בנתונים שהוא מגלה כדי להשחיר את דימוים הציבורי של הגופים הממשלתיים בדרך ל"הרזייתם" ואפילו לפירוקם המוחלט על בסיס התפיסות הליברטריאניות הקיצוניות שהוא מחזיק. לא עוד (רק) יחסי הון שלטון שבהם יד רוחצת יד ותרומה מובילה לחוזה או לסיכול אסדרה; אלא ראשיתו של עידן שבו סמכויות שלטוניות נרחבות מוענקות לגורמים פרטיים עשירים, בעליהם של תאגידי ענק, לא סתם באמצעות הפרטת שירותים ותעשיות (שעדיין כפופות לאסדרה כלשהי), אלא באופן מוחלט וחסר פיקוח, מעין מאסדר תאגידי של המאסדרים השלטוניים. ההון הוא הוא השלטון.

הסכנות הצפויות רבּות: ראשית, חוסר השקיפות בהתנהגותו של מאסק, שמעולם לא נבחר, מקשה על ביקורת ופיקוח ציבוריים, המתחייבים ממושכלות יסוד דמוקרטיות ומתפיסות בסיסיות של איזונים ובלמים. שנית, הישארותו של מאסק הבעלים של בימה חשובה בשיח הציבורי חרף מינויו לתפקיד בכיר בממשל מאפשרת לו שליטה והשפעה על עצם האפשרות להעביר עליו ביקורת. בידיו של מאסק הרשת החברתית נהפכת כלי נשק רב עוצמה: העלייה הדרמטית במידע שגוי, חלקי או מטעה, יצירתם של "תאי הדהוד" שבהם כל אדם נחשף אך ורק לעמדות המאשרות את השקפת עולמו, העלייה בביטויי שנאה והקצנה, יכולת ההפצה המתואמת, המעצימה את התפשטותו של כל מסר או משתיקה מסרים לא רצויים (כך למשל X  חוסמת  קישורים  של  אפליקציית  סיגנל  שבה  משתמשים  עיתונאים  החוקרים את פעילותו של מאסק) – בשל כל אלה נהיו הרשתות החברתיות סכנה מוחשית ליכולת לנהל שיח פתוח ורציונלי המבוסס על מסד עובדתי מוסכם – נשמת אפה של דמוקרטיה מתפקדת (כך קבע גם הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס). שלישית, חלק לא מבוטל מההתייעלות המתוכננת – למשל בעריכת קיצוצים נרחבים ברשות המיסים ובגופי התחרות – פועל לטובתם של תאגידי הענק. תאגידים אלו ייהנו מרשויות אכיפה מוחלשות ומורעבות שלא יוכלו להתמודד עם מיזוגים מתוחכמים או עם תכנוני מס אגרסיביים.

התלכדות האינטרסים בין השאיפות הסמכותניות של טראמפ ובין השאיפות של קברניטי התאגידים הגדולים והחזקים בעולם משקפת עליית מדרגה בטשטוש הגבולות שבין ההון לשלטון: לא עוד יחסי תן וקח או השפעה הדדית, אלא משחק כיסאות מוזיקליים שבו זהותו של היושב על כס החלטת ההחלטות – נשיא נבחר או איל הון העומד בראש מעצמה תאגידית – משתנה בכל פעם שהמוזיקה נפסקת. המשמעות היא שלא רק הפרדת הרשויות בממשל בסכנה (ראו למשל את האיומים של טראמפ על הרשות השופטת ואת משחקי הכוחות בינו לקונגרס), אלא שנוצר גם איום על "הפרדת הרשויות" שבין הממשל ובין המגזר העסקי. למרבה הצער, שיתוף הפעולה של ענקיות הטכנולוגיה עם האיום הממשי על המשטר הדמוקרטי מכזיב את התקוות והאמון שהן זכו לו מתוקף היותן אבירי הקדמה המתנדבים לנטול על עצמם חובות המכוּונות להגנה על כלל הקהלים המושפעים מפעולותיהם (ראו למשל את הצהרת השולחן העגול של ראשי התאגידים הגדולים משנת 2019). יש מקום לזכור זאת בהמשך הדרך, ובמקום להשאיר את סוגיית תכלית התאגיד והאסדרה הנדרשת עליו בידי קברניטי העולם העסקי, נכון להתעקש על אסדרה כופה ועל הרחבת האחריותיות התאגידית כאמצעי להבטחת הוגנות רבה יותר לכלל מחזיקי העניין של התאגידים. זאת ועוד, יש לשקול מחדש את חלוקת העבודה המשפטית בין הספרה הפרטית ובין הספרה הציבורית – חלוקה המעניקה חירות גדולה לגופים פרטיים להתנהל לפי עקרון השאת הרווח לבעלי המניות, ומטילה כמעט בבלעדיות את האחריות להגנה על המרחב הציבורי ולטיפוחו על גופים ציבוריים. כשלגופי ענק פרטיים, בייחוד גופים המתמזגים עם הממשל,­­ השפעה עמוקה כל כך על עיצוב החברה והכלכלה, החובות המשפטיות המוטלות עליהם צריכות לשקף זאת.

---

ד"ר עופר סיטבון הוא מרצה בכיר בבית הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת וראש הקליניקה לתאגידים וחברה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים

ד"ר רונית דוניץ־קידר היא מרצה בכירה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים

השניים ערכו במשותף את הספר שוק, משפט ופוליטיקה: על אחריות חברתית של תאגידים (2017) וייסדו וניהלו במשותף את המכון לאחריות תאגידית