משבר האקלים בשוק ההון הישראלי: מעט מדי, ועדיין לא מאוחר מדי
- עו"ד שוני אלבק, פרופ' ניראון חשאי וגלית קניגסברג
- 4 ביוני
- זמן קריאה 5 דקות
שוק ההון ומשבר האקלים: קשר הדוק מתמיד
תחושה רווחת היא שמשבר האקלים הוא עניינם של מדענים, ממשלות וארגונים סביבתיים בלבד. אולם, המציאות מלמדת אחרת: משבר האקלים הוא סיכון עסקי מדרגה ראשונה, אשר משפיע ישירות על שוויין של חברות ציבוריות, ולכן נמצא בליבת העניין של המשקיעים. סקר של האו"ם משנת 2025, שנערך בקרב מנהלים בכירים ב-128 מדינות, מצא כי רובם המוחלט מזהים את משבר האקלים כסיכון עסקי מהותי, המחייב מענה ניהולי ואסטרטגי.
ההשפעות רבות-פנים: חברות הפועלות באזורים החשופים לאקלים קיצוני, חברות המפיקות ומשווקות דלקים מזהמים, חברות תעשייתיות שפעילותן גורמת לפליטות פחמן, וכן גופי ביטוח ומימון, כולן חשופות להשלכותיו של שינוי האקלים בדרכים שונות. לכן, עבור מי שמשקיע בחברות ציבוריות, מידע בדבר ניהול סיכוני האקלים של אותן חברות, כמו גם ההזדמנויות הכרוכות בהתמודדות עם המשבר, הינו מהותי.
הביקוש הגובר למידע זה הוביל לצמיחת ענף השקעות ה-ESG, הכולל גם היבטים חברתיים (social) וממשל תאגידי (governance). על פי ניתוח של סוכנות המידע בלומברג משנת 2024, הסכום של השקעות מוכוונות ESG עשוי להגיע עד שנת 2030 לכ-40 טריליון דולר, כאשר היום הוא עומד על כ-30 טריליון. זאת ועוד, לפי נתוני ה- OECD לשנת 2024, חברות המייצגות כ-91% משווי השוק הגלובלי של החברות הציבוריות, פרסמו דיווחי קיימות.
ישראל נשארת מאחור: היעדר כללי דיווח אפקטיביים
בעוד שמדינות בעלות שוקי הון מפותחים מאמצות בהדרגה מסגרות דיווח מחייבות, ישראל עדיין נסמכת על דרישת גילוי כללית: "סיכונים סביבתיים ודרכי ניהולם"[1],שאינה ממצה וגם אינה אפקטיבית. ביקורת שפרסמה רשות ניירות ערך לפני כשנתיים, חשפה כי רוב החברות אינן מציגות כראוי את הסיכונים הסביבתיים שלהן, לרבות סיכוני אקלים.
הדיווח החסר אינו נובע מהיעדר רצון טוב בלבד, שכן, בהיעדר כללים אחידים, אין אמות מידה מחייבות. כיום מתקיים מעין שוק חופשי של "דיווחי ESG" כאשר חלק מחברות מדד תל אביב 125 מפרסמות באופן וולנטרי דיווחי קיימות, אך דיווחים אלה אינם חלק מהדוחות הכספיים, אינם אחידים ואינם מאפשרים השוואה אפקטיבית בין חברות. אם לא די בכך, רמת האחריות לדיווחים הוולונטריים נמוכה משמעותית מרמת האחריות החלה על הדוחות העיתיים והמיידיים.
כדי להמחיש את הבעיה, בחנו שלוש חברות אנרגיה ישראליות ציבוריות. שלושתן מדווחות בהתאם למסגרת הדיווח של GRI, אך רמת היישום שונה לחלוטין: בעוד חברה אחת כוללת בדו"ח אינדקס GRI מפורט המכסה 25 תקני GRI רלוונטיים, בצירוף אימות חיצוני, השנייה מתמקדת בדיווח על נושאים מהותיים לענף הנפט והגז בלבד, ללא אימות חיצוני, והשלישית מציגה דיווח כללי, ללא נתונים מספריים. בפועל, שלושתן מדווחות "ברוח התקנים", ולא מכוח אימוץ מלא של מסגרת ה-GRI, כלומר, הן בוחרות באופן סלקטיבי אילו נושאים לכלול בדוח. דוגמה זו ממחישה כי בהיעדר דרישות מחייבות, גם אימוץ תקן בינלאומי מוביל אינו מבטיח אחידות, שלמות או השוואתיות בדיווח.
במצב הנוכחי, המשקיעים נותרים עם מידע חסר, שאינו מאפשר הערכה מושכלת של סיכונים והזדמנויות, ונאלצים לקבל החלטות על בסיס מידע חלקי ולא אחיד. לצד זאת, גם החברות נפגעות, עקב עלות הון גבוהה יותר, מאחר שאי-וודאות מתומחרת כסיכון, בגישה מוגבלת לשווקים בינלאומיים, ובפגיעה במוניטין הבינלאומי שלהן.
הפער נחשף: חברות ישראליות מול חברות זרות
ניתוח השוואתי שערכנו מגלה פערים מדאיגים בכמה מישורים בין חברות ישראליות לבין חברות נסחרות בבורסות מובילות בעולם.
פערי דיווח ויישום בין חברות ישראליות לזרות באותו סקטור: בהשוואה בין חברת תחבורה ישראלית לבין חברה זרה המדווחת באירופה, נמצא כי החברה הזרה מדווחת באופן מלא על פליטות Scope 2, Scope 1 ו-Scope 3 (מכלולים), מחויבת ל-SBTi (יעד מדעי להפחתת פליטות), ליעדNet Zero עד שנת 2050, ומעמידה חבר דירקטוריון בכיר האחראי על הנושא. לעומת זאת, החברה הישראלית אינה מדווחת על פליטות Scope 3, אינה מתחייבת ליעד Net Zero , ואינה מציינת מינוי של ממונה בכיר לנושא.
פערי דיווח בין חברות מאותה קבוצה: בדקנו שלוש חברות המשתייכות לאותה קבוצה עסקית: חברת-בת אחת הנסחרת באירופה, חברת-בת אחת הנסחרת בישראל, וחברת האם שלהן. החברה הנסחרת באירופה מפרסמת דיווח מלא לפי ה-TCFD וה-GRI, כולל יעדי ה-Net Zero, לפליטות מכלול 1 ומכלול 2 עד שנת 2040, וכן יעדי ביניים מפורטים. לעומתה, חברת הבת הישראלית מציגה מידע חלקי, ללא בסיס נתונים מספק, ואילו חברת האם הישראלית אינה חוזרת על המידע שמדווחות הבנות, ומסתפקת בדיווח מינימלי.
פער בין הדירוג הישראלי לדירוגים הבינלאומיים: מדדי ESG בינלאומיים מובילים, כגון Sustainalytics ,MSCI, ו-S&P מדרגים חברות ישראליות, אולם דירוגים אלה אינם אפקטיביים, שכן הם מבוססים על מידע חלקי וסובייקטיבי שהחברות מפרסמות בעצמן.
מצאנו פערים ניכרים בין הדירוגים הבינלאומיים לבין מדד "מעלה" המקומי. פערים אלה מעידים על מחסור בנתונים ועל שימוש בקריטריונים שונים לדירוג, ולא בהכרח על ביצועים שונים. יש לציין כי בכל המקרים שנדגמו, הציון הכללי שקיבלה החברה במדד מעלה היה גבוה מן הציון הממוצע במדדים הבינלאומיים, ובחלק מן המקרים ההפרשים היו גדולים מאוד. מציאות זו מקשה על משקיעים מקומיים וזרים להעריך כראוי חברות ישראליות על פי אמות מידה מקובלות בעולם, ואף מקשה על השוואה בין חברות הפועלות בתחומים עסקיים דומים.
מה קורה בעולם?
האיחוד האירופי כבר עבר מהשלב הוולונטרי לשלב המחייב, עם דרישות גילוי ונאותות רחבות לאורך שרשרת הערך, החלות גם על חברות שאינן אירופיות. בשנים 2022-2024 אומצו שתי דירקטיבות מחייבות ה-CSRDה(Corporate Sustainability Reporting Directive) וה-CSDDDמ(Corporate Sustainability Due Diligence Directive). דירקטיבות אלה מטילות חובות גילוי ונאותות מקיפות, לרבות ביחס לפליטות ישירות ועקיפות לאורך שרשרת הערך. תחולתן אינה מוגבלת לחברות ציבוריות בלבד, והיא חלה גם על חברות פרטיות גדולות ועל חברות זרות הפועלות באירופה. הדיווח על פליטות מכלול 3 אינו נכנס לתוקף במועד אחיד, אלא נדרש כאשר הוא מהותי לפעילות החברה. בפועל, ברוב החברות והסקטורים, פליטות אלו אכן מהוות רכיב מהותי, ולכן נכללות בדיווח. כבר כהיום קיימת חובת דיווח על מכלולים 1 ו-2, והיא מתרחבת בהדרגה גם לדיווח על פליטות מכלול 3, ככל שהן מהותיות. חברות ישראליות המהוות חלק משרשרת האספקה של חברות אירופיות כבר חשות את השפעת המגמה, ונדרשות לספק נתונים בהתאם.
בארצות הברית קיימת מחלוקת פוליטית עמוקה סביב הנושא: כללי דיווח אקלימיים שהוצגו על ידי רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) בשנת 2024 נבלמו בשנת 2025, לאחר שה-ESG הפך לזירת מחלוקת פוליטית. עם זאת, יש פערים בין הרגולציה הפדראלית לרגולציה המדינתית. קליפורניה למשל, קבעה חובת גילוי בדבר סיכונים אקלימיים ופליטות פחמן לחברות גדולות הממוקמות בקליפורניה או מקיימות בה פעילות עסקית משמעותית, ולכן צפויה לחול על רוב החברות הציבוריות בארצות הברית. זאת ועוד, למעלה מ-90% מחברות ה-S&P 500 -מדווחות באופן וולונטרי, ויותר מ-70% מהן כוללות דוחות אלה בדוחותיהן השנתיים, דבר המעיד כי לחצי שוק, דרישות משקיעים ושרשראות אספקה ממשיכים להניע את התחום גם בהיעדר רגולציה פדרלית אחידה.
תקני ה-IFRS: ה-IFRS פרסם שני תקני דיווח חדשים, נכון להיום וולונטריים, בנושאי סביבה ואקלים (S1, S2).
מטרתם של תקנים אלה היא ליצור תיאום ואחידות בין דיווחי החברות. אנגליה, קנדה, אוסטרליה ויפן הודיעו כי הן מצויות בתהליך אימוץ מתקדם של התקנים.
המסקנה המתבקשת היא כי ישראל, שמרבית פעילות הסחר שלה נערכת מול אירופה, תמצא את עצמה בקרוב מאד ממילא במצב שבו החברות הסוחרות עם אירופה יחויבו בדיווח אקלימי בשנים הקרובות, בשל השפעתה של הרגולציה האירופית. השאלה היא אם ישראל תיערך לכך באופן יזום, או תגרור רגליים ותידרש להדביק פערים בדיעבד.
אכיפה: החוליה החסרה
מעבר לרגולציה, קיים ממד נוסף: אכיפה.
בעולם אנו עדים לגל של תביעות אזרחיות נגד חברות המייפות את מציאות הגילוי האקלימי שלהן. לדוגמה, בשנת 2024 קבע בית המשפט ההולנדי כי חברת התעופה KLM הטעתה את לקוחותיה בהצהרות ירוקות שגויות וגם הרגולטור האירופי ESMA הכריז כי אכיפת כללי הגילוי החדשים היא אחד מנושאי האכיפה המרכזיים לשנת 2025.
בישראל, לפי מיטב ידיעתנו, אין כיום אכיפה משמעותית של כללי דיווח אקלימי, ואין אכיפה אזרחית מהותית בשל הטעיה בדיווח. ציות אפקטיבי לא ייווצר ללא שילוב בין רגולציה מחייבת לבין אכיפה אזרחית.
לסיכום
שוק ההון הישראלי אינו עומד בסטנדרט הבינלאומי בתחום דיווחי האקלים. כתוצאה מכך, נפגע כושר התחרות של השוק הישראלי מול שווקים מתחרים, וככל הנראה נפגעת גם יכולתן של חברות ישראליות לגייס משקיעים זרים, שהמידע הדרוש להם אינו נגיש. יתרה מזו, ישראל נתפסת כמי שמוציאה את עצמה מכלל המדינות הפועלות להתמודדות עם משבר האקלים. הדרך לשינוי עוברת דרך דרישה של השחקנים למידע אמין, אחיד ובר-השוואה. האם הגופים המוסדיים וקרנות ההשקעה ירימו את הכפפה?
עו"ד שוני אלבק
פרופ' ניראון חשאי, דיקן בית ספר אריסון למנהל עסקים באוניברסיטת רייכמן ויו"ר מרכז אריסון ל-ESG
גלית קניגסברג, מנכ"לית החברה הכלכלית לפיתוח קיימות (ניבאנה ישראל)
הרשומה נכתבה בשיתוף מתמחי מרכז אריסון ל-ESG: יונתן ברזני, אור טולדנו ואלון רוז.
[1] סעיף 28 לתוספת הראשונה לתקנות פרטי תשקיף (פרטי התשקיף וטיוטת התשקיף – מבנה וצורה), התשכ"ט-1969.
תגובות