המרוץ ל-ESG: מה פורמולה 1 מלמדת על המתח בין סביבה, חברה וממשל תאגידי?

פורמולה 1 היא סדרת המרוצים הבכירה והיוקרתית ביותר בעולם הספורט המוטורי. תחרות מתקיימת במתכונת של סבב מרוצים עולמי, שבו משתתפות אחת-עשרה קבוצות, ובכל אחת מהן שני נהגים. לאורך העונה צוברים הנהגים והקבוצות נקודות, ובסיומה מוכרזים אלוף הנהגים ואלופת היצרנים.

לצד התחרות הספורטיבית, פורמולה 1 משמשת פלטפורמה גלובלית לטכנולוגיה, לחדשנות ולעסקים, ומאגדת יצרני רכב, חברות טכנולוגיה ומותגים בינלאומיים. בשנים האחרונות הפכה הסדרה לשחקנית בולטת גם בשיח הקיימות, הציבה יעדי אקלים שאפתניים והשקיעה משאבים משמעותיים בפיתוח פתרונות סביבתיים.

בעשור האחרון הפכה פורמולה 1 לאחד מסיפורי ההצלחה הבולטים בעולם הספורט. ענף שנחשב בעבר לנישתי יחסית התפתח למותג גלובלי הנהנה ממאות מיליוני אוהדים, מחשיפה תקשורתית רחבה ומהשפעה כלכלית החורגת הרבה מעבר למסלול. בשנת 2025 רשמה פורמולה 1 הכנסות של כ-3.9 מיליארד דולר, בעוד מספר הצופים במרוצים במהלך העונה חצה את רף 6.5 מיליון. לצד זאת, אירוחו של מרוץ בודד עשוי לייצר לעיר המארחת השפעה כלכלית בהיקף של מאות מיליוני דולרים.

לצד הצמיחה העסקית, פורמולה 1 מנסה למצב את עצמה גם כמובילה בתחום הקיימות. יעד ה-Net Zero עד שנת 2030, ההשקעה בדלקים בני-קיימא ובטכנולוגיות ירוקות, וכן השינויים במערך הלוגיסטי של הענף, הפכו לחלק מרכזי באסטרטגיה של הליגה.

אולם דווקא ההתמקדות הסביבתית הזו מעוררת שאלה רחבה יותר: האם הישגים סביבתיים מספיקים כדי להפוך ארגון למוביל בתחום ה-ESG, או שמא הם עלולים להסיט את תשומת הלב מסוגיות מורכבות לא פחות, ובהן זכויות אדם, גיוון, שקיפות וממשל תאגידי.

פורמולה 1 מספקת מקרה מבחן מרתק בהקשר זה – לא משום שהיא מייצגת מודל מושלם של ESG, אלא משום שהיא ממחישה עד כמה מורכב ליישם אותו במציאות.

סיפור הצלחה סביבתי – הרבה יותר מיחסי ציבור

קשה להתווכח עם העובדה שבשנים האחרונות פורמולה 1 הפכה לאחד מגופי הספורט השאפתניים ביותר בכל הנוגע ליעדי אקלים. בשנת 2019 הכריזה הליגה על יעד של איפוס פליטות פחמן שנת 2030 – יעד שאפתני במיוחד עבור ענף המבוסס על תנועה מתמדת של אנשים, ציוד וכלי רכב בין עשרות מדינות ברחבי העולם.

מאז הציגה פורמולה 1 התקדמות משמעותית. לפי נתוני הליגה, עד סוף 2024 הצטמצמה טביעת הרגל הפחמנית הכוללת שלה בכ-26% ביחס לשנת הבסיס 2018. נתון זה בולט במיוחד לנוכח העובדה שבאותה תקופה הפעילות לא הצטמצמה, אלא דווקא התרחבה: מספר המרוצים והאוהדים גדל, והפעילות הגלובלית הפכה אינטנסיבית יותר. הירידה ניכרת גם במדד הפליטות הממוצע למרוץ, שהצטמצמו בכ-35% בהשוואה לשנת 2018, אף שסבב המרוצים התרחב.

אחד הנתונים המפתיעים ביותר הוא שחלקה של פעילות המכוניות על המסלול בסך הפליטות של פורמולה 1 קטן יחסית: כ-1% בלבד מטביעת הרגל הפחמנית הכוללת של הליגה נובע מפעילות זו.  עיקר הפליטות מקורו דווקא במערך הלוגיסטי, בשינוע הציוד, בטיסות ובתפעול האירועים. במילים אחרות, האתגר הסביבתי של פורמולה 1 דומה יותר לזה של תאגיד גלובלי מאשר לזה של יצרן רכב. השאלה אינה רק כיצד לשפר את ביצועי המכוניות, אלא כיצד לנהל שרשרת ערך בינלאומית מורכבת.

בהתאם לכך, הצעדים שנקטה הליגה חרגו הרבה מעבר לשיפור מנועי המכוניות. בין היתר, נערכו התאמות בלוח המרוצים, הורחב השימוש בדלקי תעופה ברי-קיימא, שולבו מקורות אנרגיה חלופיים באירועים והורחבה הפריסה של פתרונות לוגיסטיים בעלי טביעת רגל פחמנית נמוכה.

המהלך המשמעותי ביותר של הליגה נכנס לתוקף בעונת 2026, עם המעבר של כל המכוניות לשימוש בדלק מתקדם המיוצר ממקורות בני־קיימא והגדלה משמעותית של רכיב ההנעה החשמלית ביחידות הכוח. חשיבותו של המהלך אינה מתמצה בהפחתה הישירה של פליטות הסדרה, שכן פעילות המכוניות על המסלול אחראית לחלק מזערי בלבד מטביעת הרגל הפחמנית שלה. חשיבותו העיקרית טמונה בפוטנציאל של פורמולה 1 לשמש מעבדת חדשנות לטכנולוגיות דלות פחמן, שיוכלו בעתיד להשתלב גם בתחבורה המסחרית והפרטית ולהשפיע על ענף הרכב כולו.

כאן טמון אחד ההיבטים המעניינים ביותר בסיפור: פורמולה 1 אינה מציגה את הקיימות כמגבלה על הביצועים, אלא כמנוע לחדשנות. היתרון התחרותי אינו נמדד עוד רק במהירות או בעוצמת המנוע, אלא גם ביכולת להפיק ביצועים טובים יותר תוך שימוש מופחת באנרגיה ובמשאבים ותוך צמצום הפליטות.

עם זאת, חלק מהחוקרים מסתייגים מנרטיב הקיימות שמציגה פורמולה 1. לצד ההתקדמות הסביבתית המרשימה, הם טוענים כי יש לבחון באופן ביקורתי את הדרך שבה הענף מציג את הישגיו. לפי גישה זו, השיח על חדשנות, דלקים ברי-קיימא ויעדי אקלים עשוי לחזק את הלגיטימציה הציבורית של הענף, מבלי להביא בהכרח לבחינה מקיפה של מכלול השפעותיו הסביבתיות והחברתיות. במילים אחרות, השאלה אינה רק אם פורמולה 1 מפחיתה את פליטותיה, אלא אם היא משנה באופן מהותי את המודל שעליו היא מבוססת.

וזו בדיוק הנקודה שבה מתחיל הדיון האמיתי ב־ESG.

האם הצלחה סביבתית יכולה לאזן ביקורת חברתית?

דווקא משום שהישגיה הסביבתיים של פורמולה 1 מרשימים כל כך, קל יותר להבחין באתגרים שנותרו מחוץ לתחום הפליטות. אחת הביקורות המרכזיות המופנות כלפי הענף אינה עוסקת כלל באקלים, אלא בזכויות אדם.

בשנים האחרונות החלו חוקרים לטעון כי פורמולה 1 אינה יכולה להסתפק עוד בעמידה בדין המקומי במדינות המארחות. בדומה לתאגידים גלובליים הפועלים בשווקים מורכבים, גם היא נדרשת לבחון באופן אקטיבי את השפעותיה החברתיות באמצעות מנגנונים של בדיקת נאותות בתחום זכויות האדם (Human Rights Due Diligence) – כלומר, זיהוי, הערכה וניהול של סיכונים לזכויות אדם לאורך פעילותה ובשרשרת הערך שלה. לפי גישה זו, השפעתה הגלובלית של פורמולה 1 מחייבת אותה לעמוד בסטנדרט אחריות הדומה לזה המצופה מתאגידים בינלאומיים גדולים.

הדיון אינו תיאורטי בלבד. בשנת 2023 קראה קואליציה של ארגוני זכויות אדם לחשוף את סעיפי זכויות האדם בהסכמי האירוח של המרוצים בבחריין ובערב הסעודית, בטענה כי אין שקיפות מספקת באשר לאופן שבו פורמולה 1 בוחנת סיכונים חברתיים לפני החתימה על הסכמים מסוג זה. לאחרונה חזר ארגון Human Rights Watch על ביקורת זו, ואף קרא ל־FIA (הפדרציה הבינלאומית לרכב), הגוף המנהל את הספורט המוטורי העולמי, ולפורמולה 1 לאמץ מנגנונים ברורים יותר לניהול סיכוני זכויות אדם. זאת, תוך הדגשת החשש שאירועי ספורט בינלאומיים משמשים לעיתים כלי לשיפור תדמיתן של מדינות המתמודדות עם ביקורת מתמשכת בתחום זה.

במובן זה, הוויכוח אינו מתמקד רק בשאלה אם ראוי לקיים מרוצים במדינות מסוימות. הסוגייה הרחבה יותר היא אם גוף הנהנה מהשפעה כלכלית ותרבותית כה משמעותית רשאי להסתפק בעמדה ניטרלית, או שמא מוטלת עליו אחריות אקטיבית לזהות, להעריך ולנהל סיכונים חברתיים – כפי שמצופה מחברות גלובליות הפועלות בתחומים אחרים.

כשהמרוץ מגיע לעיר – מי באמת מרוויח?

הביקורת החברתית על פורמולה 1 אינה נעצרת בזכויות אדם. בשנים האחרונות גוברת גם הביקורת על השפעת המרוצים על הקהילות המקומיות המארחות אותם. בעוד ממשלות ומארגנים מציגים את המרוצים כמנועי צמיחה כלכלית, תושבים בקהילות מסוימות טוענים כי הם נאלצים לשאת בעלויות החברתיות של האירועים – ובהן עומסי תנועה, רעש, חסימות כבישים ועלייה ביוקר המחיה – מבלי ליהנות באופן שוויוני מפירותיהם.

דוגמה בולטת לכך הוא מרוץ גרנד פרי מיאמי. תחקיר שפורסם בשנת 2025 הציג ביקורת מצד תושבי Miami Gardens, שטענו כי ההחלטה לקיים את המרוץ באזור התקבלה ללא שיתוף מספק של הקהילה, לאחר ששכונות מבוססות יותר במיאמי התנגדו לקיומו בתחומן. עוד נטען כי חלק ניכר מהערך הכלכלי שמייצר המרוץ זורם לגורמים מסחריים, ואינו מגיע בהכרח לתושבים עצמם. 

ביקורת זו משקפת שאלה בסיסית בעולם ה-ESG: האם הערך הכלכלי שנוצר מפעילות עסקית מתחלק באופן הוגן בין כל בעלי העניין, או שהוא נותר בעיקר בידי בעלי המניות והגורמים המסחריים?

גיוון והכלה: בין הצהרות נכונות לתוצאות בשטח

מעבר לסוגיות של זכויות אדם והשפעה על קהילות מקומיות, פורמולה 1 נדרשת להתמודד גם עם ביקורת מבית: מי זוכה להזדמנות להשתלב בענף – ומי נותר מחוץ למסלול?

בשנת 2024 אימצה פורמולה 1 אמנת גיוון והכלה משותפת לליגה עצמה, ל-FIA ולעשר הקבוצות, שנועדה לקדם ייצוג רחב יותר בכוח האדם ובתרבות הארגונית של הענף. המהלך נשען, בין היתר, על המלצותיה של ועדה בראשות נהג המרוצים לואיס המילטון, שכבר בשנת 2021 הצביעה על חסמים מבניים ותרבותיים המקשים על צעירים מקבוצות שאינן מיוצגות דיין להשתלב בתחומי ההנדסה והספורט המוטורי.

אלא שהפער בין המדיניות לתוצאות עדיין משמעותי. פורמולה 1 נותרה ענף יקר וסגור יחסית, שההשתלבות בו – בנהיגה, בהנדסה או בהנהלה – דורשת לרוב משאבים, קשרים וחשיפה מוקדמת לתחומי ה-STEM ולספורט המוטורי.

הדוגמה הבולטת ביותר היא היעדרן הכמעט מוחלט של נשים מהגריד. מאז ללה לומברדי בשנת 1976, אף אישה לא זינקה למרוץ פורמולה 1. מחקר שנערך בשנת 2022 הצביע על חסמים היסטוריים, כלכליים ותרבותיים המקשים על השתלבותן של נהגות בליגה, ובהם העלויות הגבוהות, מיעוט ההזדמנויות במסלולי ההכשרה, סטריאוטיפים מגדריים והיעדר מתמשך של ייצוג נשי.

מציאות זו הפכה לסמל לפער שבין הפופולריות הגוברת של הענף בקרב נשים לבין היעדרו של ייצוג נשי ממשי בצמרת המקצועית שלו. גם הקמתה של F1 Academy, שנועדה לקדם נהגות צעירות, מעידה כי הענף מכיר במחסומי הכניסה המשמעותיים העומדים בפני נשים בדרכן לפסגת הספורט. עם זאת, גם בשנת 2026 טרם ניכר שינוי משמעותי בתמונת הייצוג.

הביקורת, אם כן, אינה שפורמולה 1 מתעלמת מהבעיה, אלא שהתקדמות אמיתית אינה נמדדת בהצהרות וביוזמות בלבד. המבחן יהיה אם בשנים הקרובות יחול שינוי ממשי בהרכב הנהגים, המהנדסים והמנהלים בענף. במונחי ESG, זהו פער אופייני בין מדדי קלט למדדי תוצאה: השקעה בתוכניות וביוזמות היא צעד חשוב, אך בסופו של דבר יש לבחון אם היא מובילה לשינוי ממשי.

ודווקא ה-G חושף את הבעיה העמוקה ביותר

אם הדיון בממד ה-S עוסק בערכים ובאחריות חברתית, הדיון בממד ה-G מתמקד באמון, בשקיפות ובאתיקה.

בשנים האחרונות ספגה ה-FIA ביקורת על מידת השקיפות, העצמאות והאיזונים הפנימיים בארגון. בשנת 2024 ניקתה ועדת האתיקה של הארגון את נשיא ה-FIA, מוחמד בן סוליים, מטענות להתערבות במרוצים. עם זאת, המידע המצומצם שפורסם על ההליך עורר ביקורת מצד בעלי עניין, ובהם קבוצת מקלארן, שקראה לשקיפות רבה יותר.

הביקורת התחדדה בעקבות שינויי תקנון שאושרו בסוף שנת 2024 ובמהלך 2025, אשר לטענת המבקרים ריכזו כוח רב יותר בידי הנהגת הארגון והחלישו את מנגנוני הבקרה הפנימיים. לקראת הבחירות לנשיאות ה-FIA הועלו גם טענות כי תנאי ההתמודדות מקשים על הצבת חלופה ממשית להנהגה המכהנת.

המכנה המשותף למקרים אלה אינו בהכרח תוכן ההחלטות, אלא התחושה שההליכים מתקיימים הרחק מעיני הציבור. בעולם ה-ESG, ממשל תאגידי אינו נמדד רק בקיומם של נהלים, ועדות וקודים אתיים, אלא ביכולתם של מנגנונים אלה לייצר אמון – במיוחד ברגעי משבר.

המבחן האמיתי של ה-ESG

פורמולה 1 ממחישה היטב את הפער בין מה שקל להציג בדוח ESG לבין מה שקשה לנהל במציאות. פליטות אפשר למדוד, להשוות ולהפחית באמצעות יעדים ברורים; לעומת זאת, השפעה חברתית, תרבות ארגונית ואמון במנגנוני ממשל הם אתגרים מורכבים יותר, הדורשים פתרונות רחבים ויצירתיים.

מצד אחד, פורמולה 1 היא מהענפים השאפתניים בעולם בכל הנוגע ליעדים סביבתיים. מצד שני, היא ממחישה את מגבלותיה של הצלחה סביבתית שאינה מלווה בהתקדמות דומה בממדים החברתיים והממשליים.

זהו אולי הלקח המרכזי העולה מהמקרה של פורמולה 1: בעולם ה־ESG אין אפשרות לקזז הצלחה בממד אחד באמצעות כישלון בממד אחר. אמנם שלושת הממדים שונים זה מזה, אך כולם נועדו לנהל את מכלול השפעותיו של הארגון – לחזק את ההשפעות החיוביות של פעילותו מעבר לרווח הכלכלי, ולצמצם את ההשפעות השליליות שהוא יוצר.

הפחתת פליטות אינה פותרת סוגיות של זכויות אדם, וגיוון והכלה אינם תחליף למנגנוני ממשל תקין. הצלחה אמיתית מחייבת התמודדות עם שלושת הממדים במקביל, גם כאשר קיימים ביניהם מתחים.

דווקא משום כך פורמולה 1 היא מקרה מבחן מעניין כל כך: לא משום שהיא מייצגת מודל מושלם של ESG, אלא משום שהיא ממחישה עד כמה מורכב ליישם את עקרונותיו במציאות – גם בארגון בעל משאבים, השפעה ויכולות יוצאי דופן.

---

יואב בן פורת הוא מתמחה בצוות הבלוג של מרכז אריסון ל-ESG, וסטודנט לתואר ראשון במשפטים וממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.

תודתי לתבל דקל ולפרופ׳ עלי בוקשפן על הליווי לאורך הכתיבה ועל הערותיהם החשובות והמעשירות.