נשים, פטנטים וסטארט־אפים בישראל: מה מלמד סקר חדש על חסמים, מימון ואסטרטגיית קניין רוחני

נשים במערכת הפטנטים: הפער שמאחורי החדשנות הישראלית

ישראל נתפסת בצדק כ״אומת הסטארט־אפ״, אך הצלחתה הטכנולוגית אינה מתחלקת באופן שווה. נשים עדיין מיוצגות בחסר בקרב ממציאים ובעלי פטנטים, אף שנוכחותן במדע, בטכנולוגיה וביזמות הולכת וגדלה. מחקרים קודמים שלי ושל עמיתיי הראו כי מערכות לרישום זכויות קניין רוחני אינן רק מנגנונים טכניים: הן עשויות לפעול כשומרי סף ולהשפיע על השאלה מי מצליח להפוך ידע והמצאות לנכסים משפטיים וכלכליים.^{[1] [2]} מחקרים על פטנטים אקדמיים מצביעים אף הם על פערים מגדריים מתמשכים בשיעורי ההשתתפות, בהרכב צוותי ההמצאה ובתוצאות הרישום.^{[3] [4]}

על רקע זה, הסקר הנוכחי מבקש להבין לא רק מי מחזיק בפטנטים, אלא גם כיצד חברות הזנק ישראליות מקבלות החלטות בנוגע לרישום פטנטים, באילו חסמים הן נתקלות, והאם נשים וגברים פוגשים את מערכת הפטנטים ואת סביבת המימון באופן שונה.^[5] הבחנה זו חשובה: נתוני רישום מראים מי נכנס למערכת, אך סקר בקרב מקבלי החלטות בחברות יכול ללמד על המתרחש עוד לפני הגשת בקשה לפטנט - בשלב שבו יזמים שוקלים עלויות, סיכונים, מימון, חשיפה והערך האסטרטגי הגלום ברישום פטנט. בכך הסקר משלים מחקר קודם שהראה כי הפחתת אגרות לבדה אינה מספיקה כדי להגדיל את השתתפותן של נשים במערכת הפטנטים הישראלית.^[6]

המחקר בקצרה: מי השתתף ומה נמצא במדגם כולו

הסקר נערך בעברית בין ינואר למרץ 2025 בקרב מייסדים, מנכ״לים ומנהלי טכנולוגיה של חברות הזנק ישראליות שאותרו באמצעות נתוני פטנטים ומאגר IVC המרכז מידע על חברות ועל פעילות בתעשיית ההייטק הישראלית. מתוך כ־9,100 פניות התקבלו 301 תשובות, המשקפות שיעור מענה של כ־3.3%. מרבית המשיבים מילאו תפקידים בכירים: 67.8% מנכ״לים ו־25.9% מנהלי טכנולוגיה - ולכן הייתה להם היכרות ישירה עם החלטות הנוגעות לקניין רוחני, מימון וצמיחה. החברות השתייכו בעיקר לתחומי תוכנה וטכנולוגיה, מדעי הבריאות, חומרה ורובוטיקה, ושירותים עסקיים ומדיה; 60.8% העסיקו עד עשרה עובדים, ו־61.1% החזיקו לפחות פטנט אחד. רוב המשיבים במדגם היו גברים, ולכן הממצאים המגדריים מחייבים זהירות. עם זאת, הם מעלים שאלות חשובות להמשך.

במדגם כולו, הרכב כוח האדם הטכני היה המנבא החזק ביותר לבעלות על פטנטים: ככל ששיעור המהנדסים והמדענים בחברה היה גבוה יותר, כך גדלה הנטייה להחזיק בפטנטים. נמצא גם קשר משמעותי בין ענף הפעילות לבין בעלות על פטנטים: במדעי הבריאות ובתחומי החומרה והרובוטיקה שיעורי הבעלות על פטנטים היו גבוהים מ-79%, לעומת 41.6% בתוכנה. לעומת זאת, הכנסות שנתיות לא ניבאו בעלות על פטנטים. הממצא מערער את ההסבר הפשוט שלפיו רישום פטנטים תלוי בעיקר בעושרה של החברה, ומחזק את התפיסה שהשימוש בפטנטים תלוי גם באופי הטכנולוגיה, בארגון הידע ובאסטרטגיית ההגנה על הקניין הרוחני. ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם הספרות שלפיה חברות משתמשות בפטנטים באופן שונה בהתאם לענף, לאופי החדשנות ולחלופות כגון סודות מסחריים ומהירות הכניסה לשוק.^[7]

גם החסמים התבררו כרחבים: 87.4% מן החברות שלא הגישו בקשות לפטנטים דיווחו על חסמי עלות. עלויות אלה כוללות לא רק אגרות הגשה, אלא גם עלויות הכרוכות בעריכת הבקשה, ייעוץ משפטי, הגשות בינלאומיות, אגרות חידוש ובעיקר עלויות אכיפה. ממצא זה תואם את ממצאי סקר הפטנטים של ברקלי (Berkeley Patent Survey), שבו עלות קבלת הפטנט - ובכלל זה שכר טרחת עורכי דין - הייתה סיבה מרכזית לאי־הגשת בקשה לפטנט בקרב חברות טכנולוגיה. עם זאת, בסקר הישראלי שכיחות חסמי העלות לא נבדלה באופן מובהק לפי גודל החברה או הכנסותיה. לכן, הפחתת אגרות לבדה אינה בהכרח פתרון: המכשול עשוי להיות טמון במאפייניה של מערכת הפטנטים בכללותה, שהיא יקרה, מורכבת ולא תמיד צפויה.

הממצא המגדרי: דמיון בחדשנות, פער בתרגום למימון

הממצא החשוב ביותר מבחינה מגדרית הוא דווקא מה שלא נמצא: נשים וגברים במדגם לא נבדלו באופן מובהק בשיעורי הבעלות על פטנטים, במדדי אסטרטגיית החדשנות, בהעדפות בנוגע לאסטרטגיית היציאה או בדיווח על חסמים לרישום. ממצא זה אינו תומך בתפיסה שלפיה נשים יזמיות חדשניות פחות, מתעניינות פחות בקניין רוחני או נוטות פחות, מעצם היותן נשים, להשתמש בפטנטים. הוא משתלב עם מגמה רחבה יותר של מחקרי המגדר בחדשנות, המבקשת להעביר את המוקד מהסברים המתמקדים ב״העדפות נשיות״ אל המבנים המוסדיים, הארגוניים והכלכליים שבתוכם מתקבלות החלטות בדבר מסחור ידע והגנה עליו.^{[8] [9]}

עם זאת, דווקא בשלב המימון נמצא פער מעניין. נשים דיווחו על מעורבות גבוהה יותר מול מקורות מימון מוסדיים, ובהם קרנות הון סיכון, משקיעים תאגידיים ובנקים, בשלב המשא ומתן, אך מעורבות זו לא תורגמה לשיעורים גבוהים יותר של קבלת מימון. כלומר, הנתונים אינם מצביעים על פחות יוזמה או פחות פנייה מצד נשים, אלא מעלים אפשרות לקיומו של פער בין כניסה לתהליך לבין הצלחה בסופו. זהו ממצא שדורש בדיקה נוספת, אך הוא חשוב משום שהוא מסיט את הדיון מן השאלה ״האם נשים מבקשות?״ לשאלה ״מה קורה לאחר שהן מבקשות?״. בהקשר זה, הספרות על יזמות ומימון מצביעה זה שנים על כך שנשים עשויות להתמודד עם הבדלים בגישה לרשתות, להון ולהערכת הזדמנויות גם כאשר איכות המיזמים שלהן אינה נופלת מזו של מיזמים בהובלת גברים.^[10]

גם התשובות הפתוחות מצביעות על הבדל מסוים באופן שבו החסמים נחווים. נשים נטו להדגיש יותר חסמי כניסה, ובהם עלויות, נגישות והיכולת להגיע למערכת, בעוד גברים העלו מגוון רחב יותר של נושאים, לרבות ניסיון בתביעות ועצמאות מקצועית. בשל מספרן המצומצם של הנשים שהשיבו על השאלות הפתוחות, אין לראות בכך מסקנה מייצגת, אך הממצא עולה בקנה אחד עם התפיסה שלפיה אותו מוסד משפטי עשוי להיראות זהה לכולם מבחינה פורמלית, ובכל זאת להטיל על קבוצות שונות עלויות כניסה שונות. זה בדיוק סוג ההשפעה החלוקתית שנדון במחקר על מערכות רישום כ״שומרי סף״.^[11]

המלצות מדיניות

אם נשים במדגם אינן פחות חדשניות ואינן פחות מכוונות לרישום פטנטים, אך מעורבותן במימון אינה מתורגמת ליתרון מקביל בתוצאות, מדיניות לקידום יזמות נשית אינה צריכה להתמקד רק ב״תיקון״ היזמית. עליה לבחון את נקודות המעבר המוסדיות: מי מצליח להגיע למשקיעים, כיצד מיזמים מוערכים, מי מקבל ליווי מקצועי בנוגע לקניין רוחני, מי יכול לשאת בעלויות הרישום והאכיפה, והאם קיימים מנגנוני תמיכה שמאפשרים להביא לרישומה של המצאה כפטנט ואף לגייס מימון לפיתוחה. במקביל, מאחר שחסמי העלות רחבים ואינם ייחודיים לנשים, יש הצדקה לשיפור נגישות המידע, לייעוץ מסובסד ולבחינת דרכים להפחתת עלויות אכיפה לסטארט־אפים בכלל - תוך בדיקה אם ההתערבויות אכן מצמצמות גם פערים מגדריים.

המסר המרכזי של הסקר הוא אפוא כפול. ראשית, פטנטים הם כלי אסטרטגי שהשימוש בו תלוי בטכנולוגיה, בענף ובמבנה הארגוני הרבה יותר מאשר בהכנסות בלבד. שנית, בהיבט המגדרי, הממצאים אינם מתיישבים עם נרטיב פשוט שלפיו נשים רושמות פחות משום שהן פחות חדשניות או פחות מעוניינות בהגנה על המצאות. הנתונים מפנים את תשומת הלב אל המוסדות שמתרגמים חדשנות לזכויות, להון ולצמיחה. אם מדינת ישראל מבקשת למצות את מלוא פוטנציאל החדשנות שלה, השאלה אינה רק כמה פטנטים נרשמים, אלא מי מסוגל להגיע אליהם, לממן אותם ולהפיק מהם ערך.

---

פרופ׳ מרים מרקוביץ-ביטון, פרופ׳ מן המניין ומופקדת הקתדרה על שם ראול ולנברג לזכויות אדם, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן.

מקורות מרכזיים:

^[1] Marcowitz-Bitton, M. & Morris, E. M. (2020). The Distributive Effects of IP Registration. Stanford Technology Law Review 23, 306–374..

^[2] Marcowitz-Bitton, M. & Sharon, O. (2025). Registry Systems as Gatekeepers: How Patent Registries Create Systemic Barriers to Innovation. Fordham Intellectual Property, Media & Entertainment Law Journal 35, 867–947.

^[3] Schuster, W. M., Marcowitz-Bitton, M. & Gerhardt, D. R. (2022). The Gender Gap in Academic Patenting. UC Davis Law Review 56, 759–815.

^[4] Bar-Ziv, S., Fischman-Afori, O. & Marcowitz-Bitton, M. (2022). Where the Gender Gap Meets Academic Patenting: An Empirical Study. Ohio State Technology Law Journal 18, 239–300.

^[5] Beyond Resources: Organizational Capacity and Patent Adoption Among Technology Startups (מחקר שטרם פורסם).

^[6] Marcowitz-Bitton & Sharon, 2025.

^[7] Graham, S. J. H., Merges, R. P., Samuelson, P. & Sichelman, T. (2009). High Technology Entrepreneurs and the Patent System: Results of the 2008 Berkeley Patent Survey. Berkeley Technology Law Journal 24, 1255–1328.

^[8] Ding, W. W., Murray, F. & Stuart, T. E. (2006). Gender Differences in Patenting in the Academic Life Sciences. Science 313, 665–667.

^[9] Murray, F. & Graham, L. (2007). Buying Science and Selling Science: Gender Differences in the Market for Commercial Science. Industrial and Corporate Change 16, 657–689.

^[10] Milli, J., Williams-Baron, E., Berlan, M., Xia, J., & Gault, B. (2016). Equity in Innovation: Women Inventors and Patents. Report IWPR #C448. Washington, DC: Institute for Women’s Policy Research.

^[11] Marcowitz-Bitton & Morris, 2020; Marcowitz-Bitton & Sharon, 2025.