המגזר העסקי - עמוד השדרה של הדמוקרטיה הישראלית | כנס הרצליה 2026

ב־1 ביולי 2026, במסגרת כנס הרצליה, קיים מרכז אריסון ל-ESG באוניברסיטת רייכמן פאנל שעסק בשאלה החורגת מגבולותיו הרגילים של השיח העסקי: מהו תפקידו של המגזר העסקי בשמירה על חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית?

את הפאנל הוביל פרופ' ניראון חשאי, יו"ר מרכז אריסון ל-ESG ודיקן בית ספר אריסון למנהל עסקים, ובהשתתפות חמי פרס, שותף מייסד בקרן ההון סיכון פיטנגו ויו"ר מרכז פרס לשלום ולחדשנות, וסמי פרץ, עיתונאי ב־TheMarker ובהארץ.

במרכז הפאנל עמדה השאלה האם מעורבותן של חברות, מנהלים ובעלי הון בסוגיות ציבוריות ודמוקרטיות, כגון הרפורמה המשפטית, היא חריגה מתפקידו המסורתי של המגזר העסקי, או שמא היא חלק בלתי נפרד מאחריותו. שכן לכאורה, תפקידה של חברה עסקית הוא לייצר ערך, להעסיק עובדים, לספק מוצרים ושירותים ולהשיא תשואה לבעלי מניותיה. אולם הדיון המחיש כי פעילות עסקית אינה מתקיימת בחלל ריק; היא נשענת על שלטון חוק, מוסדות מתפקדים, ודאות רגולטורית, אמון ציבורי ומערכת המסוגלת להציב גבולות לכוח השלטוני והכלכלי כאחד.

דמוקרטיה אינה רק ערך - היא תשתית כלכלית

הדיון נפתח בהצגת הקשר שבין מוסדות דמוקרטיים חזקים לבין פעילות כלכלית יציבה. הקשר הודגם, בין היתר, באמצעות מדד שלטון החוק של ה-World Justice Project, המשווה בין 139 מדינות ותחומי שיפוט ובוחן את מצב שלטון החוק באמצעות שמונה תחומים: הגבלת כוח השלטון, היעדר שחיתות, ממשל פתוח, זכויות יסוד, סדר וביטחון, אכיפה רגולטורית ותפקוד מערכות המשפט האזרחי והפלילי. בפרט, תחום הגבלת כוח השלטון בוחן באיזו מידה כוחה של הממשלה וכוחם של נושאי המשרה בה מוגבל ומפוקח באמצעות הרשות המחוקקת, הרשות השופטת, גופי ביקורת עצמאיים וכן באמצעות התקשורת והחברה האזרחית.

ניתוח השוואתי של פרופ' איתי אטר וד"ר צחי רז משנת 2023, המבוסס על נתוני מדד ה-WJP, נוגע ישירות לדיון ומצביע על זיקה בין עוצמתם של מנגנוני הפיקוח והאיזונים לבין שחיתות ופיתוח כלכלי. בהשוואה בין רכיב הגבלת כוח השלטון במדד ה-WJP לבין מדד תפיסת השחיתות של Transparency International נמצא מתאם חזק שלפיו במדינות שבהן קיימות מגבלות אפקטיביות יותר על הרשות המבצעת, רמת השחיתות השלטונית הנתפסת נוטה להיות נמוכה יותר. בנוסף, השוואת אותו רכיב במדד לנתוני התוצר לנפש במונחי כוח קנייה של הבנק העולמי מצביעה על כך שמדינות שבהן קיימים מנגנוני פיקוח ואיזונים משמעותיים יותר נוטות להתאפיין גם ברמת חיים גבוהה יותר. אף שהשוואות אלו מצביעות על מתאמים ואינן מוכיחות כשלעצמן קשר סיבתי, הן עולות בקנה אחד עם הספרות הכלכלית, המדגישה כי מוסדות חזקים, מערכת משפט עצמאית ומגבלות אפקטיביות על כוחו של השלטון הם מרכיבים חשובים לפיתוח כלכלי ארוך טווח.

מכאן נגזרת המסקנה ששמירה על הדמוקרטיה אינה רק עמדה ערכית או משימה חברתית שהמגזר העסקי יכול לבחור לאמץ במסגרת פעילותו ההתנדבותית. מדובר גם באינטרס עסקי מובהק. חברות זקוקות לכללים יציבים, לרשויות מקצועיות, לבתי משפט עצמאיים וליכולת לפעול בסביבה שבה החלטות אינן מתקבלות באופן שרירותי. כאשר מוסדות אלה נחלשים, נפגעת גם היכולת לתמחר סיכונים, לגייס הון, למשוך משקיעים ולתכנן את פעילות החברה לטווח ארוך.

בתגובה לכך, עלתה הטענה כי בעת הצגת הרפורמה המשפטית, הממשלה יצרה לעצמה כוח נוסף מעבר לזה שכבר היה בידיה, ונראה כי עשתה זאת כדי ליטול כוח מגורמים אחרים, כגון היועמ"ש. אך מי היה יכול להתנגד למהלך זה? האופוזיציה חלשה ביחס לכוחה של הממשלה והיו גורמים במגזר העסקי ובהסתדרות שביקשו למחות באמצעות השבתת המשק, אך הממשלה הבהירה לשחקנים השונים במגזר העסקי שמדובר בנושא פוליטי ולכן אין עליהם להתערב. בכך, נראה כי הציפייה הייתה שהמגזר העסקי יבלום את הרפורמה, אך הדבר לא היה אפשרי. 

בהמשך לכך, הדיון התפתח לטענה כי בתקופת הרפורמה המשפטית לא נראה שהמגזר העסקי עושה דבר, כיוון שהוא תלוי בממשלה. נוסף על כך, על המגזר העסקי להביא בחשבון שבתאגידים גדולים מועסקים עובדים רבים בישראל, וגם להם יש העדפות פוליטיות. לכן, כוחו של תאגיד אינו יכול לשמש להפעלת כוח פוליטי כאשר עובדיו מחזיקים בדעות פוליטיות שונות. 

הפרדוקס של ההייטק הישראלי

חשיבותו של הכוח התאגידי עלתה בפאנל, תוך הדגשה שיש תאגידים שהשפעתם על האנושות גדולה מזו של מדינות. לכן תפקידם של מנהלים הוא לא רק להשיא רווחים אלא גם לדאוג לאנושות. דוגמה לכך היא הבינה המלאכותית שכבר משנה את פני העולם. עוד הוצגה העובדה שלמדינה יש חרב, אך אין לה את יכולת ההשפעה ואת התקציבים שיש לתאגיד. 

אחת התובנות המרכזיות שהוצגו בפאנל נגעה להבדלים בין ענפי המשק השונים בתגובתם למשברים פוליטיים ודמוקרטיים. תרומתו הכלכלית המשמעותית של מגזר ההייטק למדינת ישראל באה לידי ביטוי בכך שהוא תורם יותר מ-50% לייצוא, יותר מ-20% לתוצר הגולמי ויותר משליש לתשלומי המיסים. בפאנל הובהר כי מגזר זה צפוי להמשיך ולגדול. זהו אחד הענפים הניידים והגלובליים ביותר במשק הישראלי, הנשען על משקיעים בינלאומיים ובעל פוטנציאל צמיחה משמעותי. לכאורה, עד לתקופת הרפורמה המשפטית הוא נתפס כאחד הענפים התלויים פחות במדינת ישראל. אך ענף ההייטק היה מהבולטים במעורבות הציבורית ובמחאה על אופייה של שיטת המשטר. זאת אף שחברות טכנולוגיה, קרנות ומשקיעים יכולים, לפחות באופן יחסי, להעביר הון, עובדים או פעילות עסקית למדינות אחרות. 

לעומת זאת, ענפים מקומיים יותר, שפעילותם תלויה בשוק הישראלי, ברגולציה ממשלתית, ברישיונות, במכרזים או בקשרים שוטפים עם רשויות המדינה, נטו להתנהל בזהירות רבה יותר. כך נוצר פרדוקס: מי שיכול לעזוב בקלות יחסית בוחר להשמיע קול, ואילו מי שתלוי יותר ביציבותה ובתפקודה של המדינה חושש לעיתים להתעמת עם מוקדי הכוח השלטוניים.

הבדל זה אינו נובע בהכרח מפער ברמת המחויבות לדמוקרטיה. הוא משקף גם את מבנה התמריצים השונה של כל ענף. חברות הפועלות בשוק הבינלאומי כפופות לציפיות של משקיעים, עובדים ולקוחות ברחבי העולם, ולעיתים נדרשות להסביר כיצד אירועים בישראל משפיעים על הסיכון העסקי שלהן. חברות מקומיות, לעומתן, עשויות לחשוש כי התבטאות ציבורית תוביל לפגיעה ביחסיהן עם רגולטורים, בנקים, מקבלי החלטות או קבוצות צרכנים.

הכלים של המגזר העסקי לפעולה פוליטית ממשית

הפאנל עסק גם בכלים העומדים לרשות המגזר העסקי בישראל, הפועל ומקים פרויקטים חברתיים בהיקפים גדולים ובעל תקציבים משמעותיים. אך אין לו יכולת להתמודד פוליטית עם הממשלה ולעצור את החלטותיה. בתגובה לכך הוצגה השאלה: אם השרים בממשלה משתפים פעולה עם מהלכיה, ואם האופוזיציה לא יכולה להתנגד, מה יכול לעשות המגזר העסקי? 

אך ככל שהזמן חולף, המדינה והממשלה יהיו תלויות יותר במגזר העסקי. לכן, אם תהיה ממשלה שמדינת ישראל חשובה לה, ותדע להביא את המגזר העסקי בחשבון ולרתום אותו לתהליכי קבלת ההחלטות ולפעולותיה, מדינת ישראל תוכל להיות המדינה החזקה ביותר בעולם מבחינה כלכלית. 

מן הקצה השני של הרצף הועלו צעדים חריפים יותר, כגון השבתת פעילות או הפעלת לחץ כלכלי ושביתת מסים. בתגובה לכך הומחשו המתחים שבין תחושת הדחיפות לבין המחויבות לחוק. מצד אחד נטען כי ניתן ללמוד מהתנהלותו של המגזר העסקי עד כה, שלא נקט אף באמצעים מתונים יותר, ובמקרה של הידרדרות ממשית לדיקטטורה המגזר העסקי פשוט ירצה להוציא את כספי המסים אל מחוץ למדינת ישראל. מצד שני הודגש כי לא ניתן לפעול בניגוד לחוק.

מחלוקת זו נוגעת בלב הדיון. מצד אחד, מאבק להגנת הדמוקרטיה עלול לאבד את הלגיטימיות שלו אם הוא עצמו מפר את שלטון החוק. מצד אחר, הסתמכות מוחלטת על הכללים הקיימים נעשית מורכבת יותר ויותר. הפאנל לא הציע תשובה חד-משמעית, אך הבהיר את הצורך של המגזר העסקי לחשוב על גבולות הפעולה עוד לפני שהמשבר מגיע לנקודת קיצון. 

בין ממשל תאגידי לחוסן דמוקרטי

המסקנה העולה מן הפאנל היא כי הדיון אינו מנותק מנקודת המבט של ה-ESG, אלא מרחיב את משמעותו של רכיב הממשל התאגידי. בדרך כלל, ממשל תאגידי מתייחס לפעילות המתרחשת בתוך החברה, להרכב הדירקטוריון, לאספה הכללית, לוועדות שונות, לציות ולאחריות נושאי המשרה. אולם חברה אינה יכולה לקיים ממשל תאגידי תקין לאורך זמן בתוך סביבה מוסדית שאינה יציבה.

עצמאות מערכת המשפט, איכות השירות הציבורי, מניעת שחיתות, חופש העיתונות ואפשרותם של אזרחים וארגונים לבקר את השלטון משפיעים גם על ניהול הסיכונים של החברה. לפיכך, ההתייחסות של חברה לחוסן הדמוקרטי אינה נפרדת מעולמות ה-ESG אלא קשורה ישירות לניהול סיכונים ארוכי טווח. 

המשמעות אינה שכל חברה צריכה להפוך לגוף פוליטי, וגם לא שמנהלים צריכים להחליף את נבחרי הציבור. תפקידו של המגזר העסקי אינו לנהל את המדינה. עם זאת, לחברות יש אחריות להכיר בתנאים המוסדיים המאפשרים להן לפעול ולבחון כיצד החלטותיהן ומעורבותן משפיעות על תנאים אלה.

לסיכום 

בפאנל שנערך במסגרת כנס הרצליה 2026, הודגש כי דמוקרטיה, שלטון חוק ומוסדות עצמאיים אינם רק ערכים ציבוריים, אלא גם תנאי לפעילות כלכלית יציבה, להשקעות ולתכנון ארוך טווח. בפאנל עלה כי בתקופת הרפורמה המשפטית יכולתו של המגזר העסקי לפעול נגד מהלכים פוליטיים הייתה מוגבלת. לעומת זאת, מגזר ההייטק, שהוא גלובלי ונייד יותר, בלט במעורבותו הציבורית. 

המסקנה שעלתה מהפאנל היא שממשל תאגידי אינו נוגע רק לניהול הפנימי של החברה, אלא גם לסביבה הדמוקרטית שבה היא פועלת. לכן, אף שהמגזר העסקי אינו אמור להחליף את הממשלה, עליו להכיר באחריותו לשמירה על התנאים המוסדיים המאפשרים לו לפעול ולהתפתח.

---

שקד נמדר טוויל, מתמחה בצוות הבלוג במרכז אריסון ל-ESG, וסטודנטית למשפטים וממשל באוניברסיטת רייכמן.

תודה לתבל דקל ולפרופ׳ עלי בוקשפן על הערותיהם המאירות, ועל ההכוונה לאורך הכתיבה.