סין משנה את חוקי המשחק: שוק הפחמן, ESG והשפעתם על תעשיות ישראליות

במהלך העשור האחרון מתקדם העולם בכיוון רגולטורי נחוש (אם כי קיימת גם אי-אחידות, כפי שבאות לידי ביטוי באופן בולט בארה"ב): קיימות, סביבה ו-ESG כבר אינם נתפסים כטרנד או כתחום הנוגע לחברות ספציפיות הבוחרות לשים דגש על אחריות תאגידית, אלא כתנאי חיוני ומהותי לפעילות כלכלית של חברות בשוק הגלובלי. אך אם מרכז הפעילות של ה- ESG עד כה היה לכאורה בעולם המערבי, ובעיקר באירופה, הרי שההכרזה האחרונה של סין מחודש אוגוסט – על החמרת הדרישות לדיווח סביבתי, החלת תקרות פליטה לתעשיות מפתח החל מ-2027 והצמדת רגולציה לסחר בינלאומי – מייצרת מציאות חדשה לא רק לתעשייה הסינית, אלא גם לתעשיות במדינות רבות בעולם, ובהן ישראל.

המהלך הסיני בתחום הפחמן מתפרש על פני עשור אחד בלבד וממחיש מגמה ברורה: הזמן שנותר לחברות להתאים תהליכים ולבנות מערכות ESG ובקרה סביבתית, מתקצר במהירות. כל שנה של דחייה עלולה לגרום לאובדן יתרונות מסחריים ובקושי אמיתי לשמור על נגישות לשווקים בינלאומיים.

שוק הפחמן הסיני

שוק הפחמן, שהיה עד כה בסין והושק ב-2021, התמקד תחילה במגזר ייצור החשמל בלבד – הענף המזהם ביותר במדינה, ובספטמבר אשתקד הוכרז כי יורחב לתעשיות הפלדה, הבטון והאלומיניום – תעשיות המהוות כ-60% מפליטות גזי החממה של סין (המהוות כ-18-20% מכלל הפליטות בעולם, ולכן ההשפעה הגלובלית משמעותית). אולם, עד כה פעל השוק במתכונת חלקית: ללא מכסות רף עליון מוחלטות ועם מנגנון המבוסס על יחסיות (פליטות ביחס לתפוקת הייצור), כאשר ההשפעה על היקף הפליטות בפועל נמוכה, לאור ההקצאות הנדיבות שניתנו כיעדי פליטה. עד 2030 השוק צפוי לכסות את כל המגזרים הרלוונטיים ולפעול בתיאום מלא עם שוקי הפחמן האירופי והאסיאתי.

כעת סין מבצעת צעד מתודולוגי ומשמעותי:

·       מ-2027 יונהגו תקרות פליטה מוחלטות (absolute caps), בדומה לקיים באירופה. המכסות ייושמו תחילה בתעשיות שבהן קיימת יציבות יחסית של רמות פליטה, כאשר עד 2030 צפוי שייבנה שוק פחמן ארצי או תוקם מערכת סחר פליטות ETS (emissions trading scheme) שיכסו את מרבית הענפים עתירי הפליטות (ייכללו מפעלי הכימיקלים, הפטרוכימיה, הנייר והתעופה), המהווים כשליש מהפליטות העולמיות.

·       מנגנון ההקצאה יכלול שילוב של מכסות בחינם ומכסות בתשלום, על מנת לאזן בין תחרותיות לתמריצי התייעלות. כיום ההקצאות (CEAs) מבוססות על מדדי ייחוס של פליטות שמופחתים לאורך זמן, ולא על מכסות מוחלטות. החברות מקבלות מכסה מסוימת של היתרי פליטה בחינם, ואם הפליטה בפועל חורגת מההקצאה בתקופת הדיווח, עליהן לרכוש הקצאות נוספות מהשוק כדי להשלים את הפער. אם הפליטה נמוכה מהמכסה – ביכולתן למכור את היתרה.

·       הכללים החדשים מחייבים שקיפות מלאה ופרסום נתונים ברמה המתואמת לסטנדרטים מערביים.

·       לצד התמריצים המעודדים השקעה בטכנולוגיות ירוקות, הוגדרו מנגנוני פיקוח, ענישה כלכלית והדרה מהשוק לחברות שלא יעמדו ביעדים.

זהו שדרוג רגולטורי המתכתב עם מגמות עולמיות, ובעיקר עם המנגנון האירופי CBAM – שבמסגרתו יוטלו מסי פחמן על יבוא לאיחוד האירופי כבר מ-2026.

:ESG מדיווח וולונטרי למחויבות עסקית  

במקביל להפעלת שוק הסחר בפחמן, סין תחייב מערכת תקינה חדשה בתחום הדיווח הלא-פיננסי. מה שהחל כהכוונה וולונטרית במסגרת עקרונות ESG יהפוך למחייב עבור חברות ציבוריות, ובשלב שני צפוי להיות מחייב לכל חברה גדולה הפועלת בשוק המקומי:

·       חובה לדווח על פליטות Scope 1 ו-Scope 2 (פליטות ישירות ועקיפות) באופן ישיר ומבוקר.

·       עידוד ומדידה חלקית של Scope 3 (שרשרת אספקה) – תחום שבו החברות עדיין ניצבות בפני קושי לאיסוף נתונים אך נדרשות ליישם צעדים הדרגתיים.

·       חיבור למסגרות בינלאומיות של דיווח כמו IFRS S2 ו-CDP, וכן הלימה לדרישות CBAM האירופי.

·       חובת שימוש במערכות דאטה ו-IT אחודות לניטור בזמן אמת.

חברות סיניות שלא יאמצו את הדרישות לא רק ייענשו בקנסות, אלא גם עלולות להיסגר בפני פעילות בשווקים בינלאומיים – צעד המדגיש את האסטרטגיה הלאומית להפוך קיימות לחלק בלתי נפרד מההרשאה לעסק.

מניעים גלובליים והשפעות על הסחר העולמי

המהלך הסיני אינו מתקיים בחלל ריק; הוא מושפע משני לחצים מרכזיים:

1.     מנגנון ה-CBAM האירופי: יבוא של פלדה, אלומיניום, מלט ומוצרים עתירי פחמן יחויב החל מ-2026 במס פחמן, כדי להגן על התעשייה המקומית ולשמר את כושר התחרותיות. סין, כיצואנית ענקית לאירופה, חייבת להכין את התעשייה שלה להתמודדות עם הדרישה האירופית.

2.     שמירה על תחרות פנימית: המודל הכלכלי הסיני מתבסס על יצוא ועל יתרון במחירים. אם התעשייה תסבול ממיסוי על פחמן ולא תציג הפחתה של פליטות ודיווח בהתאם לנדרש בעולם המערבי, היא תאבד יתרון בשוק הגלובלי. זאת משום שמפעלים סיניים שלא ייערכו למהלכי רגולציית הפחמן יצטרכו לשלם קנסות על חריגה ממכסות הפחמן המחייבות, או אפילו ייאלצו להקפיא את הייצוא שלהם בשל כך.

בהקשר זה, המהלכים החדשים של סין מתוכננים כך שיעודדו 'חדשנות ירוקה' – השקעה במיחזור, מודלים של כלכלה מעגלית, ניהול משאבים, ניהול מים ואנרגיה חכמה, וכן פיתוח טכנולוגיות ללכידת פחמן. ההערכות הן כי עד סוף העשור יעמוד שוק הקרדיטים הסיני בראש העולם מבחינת היקף וערך כלכלי, וישמש מנוע מרכזי להאצת פתרונות קיימות.

השפעת המהלך הסיני על התעשייה הישראלית

לצעדי סין יהיו השלכות ישירות על הסקטור היצרני והמסחרי בישראל.

חברות ישראליות המייצאות לסין או המספקות רכיבים ליצואנים סיניים יידרשו להציג תיעוד פליטות מדויק, להגיש דוחות סביבתיים ולעמוד בעדכוני תקינה שוטפים. עמידה בסטנדרטים גלובליים (כגון EU Taxonomy, GRI ,IFRS S2) ושקיפות מלאה בשרשרת האספקה יהפכו לתנאי סף להשתלבות בשוק.

מעבר לכך, גם חברות ישראליות המייבאות מסין יושפעו מהמהלך: היצרנים הסיניים יעמדו ברגולציה מחמירה שתגדיל את השקיפות, אך עשויה לייקר מוצרים ולשנות את מבנה שרשראות האספקה. ייתכן שיוטלו דרישות חדשות לתיעוד סביבתי, ויצרנים שלא יעמדו בסטנדרטים יאבדו יתרון תחרותי.

לכן, על חברות ישראליות לחזק את הקשר עם ספקים, לבדוק את עמידתם בדרישות החדשות ולהיערך לסביבת סחר שבה קיימות היא רכיב מרכזי. לצד זאת, חשוב להביא בחשבון אי־אחידות רגולטורית בין מחוזות בסין, אתגר שיקשה במיוחד על חברות קטנות ובינוניות הנושאות בעול הדיווח וההשקעה בתשתיות ניטור.

יחד עם זאת ובמקביל לאתגרים, נפתחות גם דלתות חדשות: מעבר מהיר לטכנולוגיות ירוקות יאפשר לחברות ישראליות להוביל ולרכוש עוד נתח שוק, במיוחד בתחומי ניהול אנרגיה ואוטומציה סביבתית. בנוסף, חברות בעלות דירוג ESG גבוה וניהול פליטות מתקדם יוכלו לגייס הון בקלות רבה יותר, להשתלב בשווקים חדשים ולמתג עצמן כחדשניות.

בישראל פועלות חברות מגוונות, שיכולות להשתלב עם המגמות בסין: חברת UBQ Materials  שנוסדה בקיבוץ צאלים, פיתחה חומר פלסטי תרמופלסטי מפסולת עירונית, שיכול להשתלב עם השאיפה להגברת הכלכלה המעגלית בסין, והפחתת התלות בחומרי גלם מזהמים; חברת Watergen מפתחת מערכות לייצור מים מאוויר, וסין מתמודדת עם אתגרי מים בחלק מהאזורים ומשוועת לפתרונות של ניהול מים חכם תחת הניהול הסביבתי הרחב; וחברתTaKaDu  מספקת מערכת ניהול רשתות מים וגז מבוססת IoT.

כל אחת מהדוגמאות הללו מדגימה איך חדשנות ישראלית יכולה לשרת את הדרישות הסביבתיות והתעשייתיות שמתעוררות בסין - החל מייעול של תהליכי ייצור וניהול אנרגיה, ועד למחזור חומרים וחומרים חדשים בעלי “טביעת רגל פחמנית” נמוכה.

ההקשר הישראלי: מה צריך לקרות עכשיו?

בישראל, הדיון סביב ESG ודרישות הדיווח עודנו חלקי ואינו מחייב. התעשייה המקומית מתקדמת בין היתר בזכות (או בגלל) דרישות בשווקים חיצוניים, אך חסרה לעיתים רגולציה מקבילה בארץ שתדרבן אחידות. צעדי סין יכולים להוות אזהרה וגם הזדמנות:

·      המשך הפעילות הנשענת על היעדר דיווח או על איסוף נתונים מינימלי מהווה סיכון מסחרי אמיתי – יצרנים מקומיים עלולים למצוא את עצמם מודרים משווקים מרכזיים.

·      לעומת זאת, חברות שיאמצו מערכות ESG מקיפות, לרבות דיווחי Scope 1–3 וניהול נתוני קיימות, יוכלו להפוך חלוצות בהתאמה לתקינה הבינלאומית.

·      ברמת ממשק מדיניות, על המדינה והאיגודים המקצועיים לפעול להנגשה של כלים פיננסיים, לתמריצים לחדשנות סביבתית ולמתן ליווי במעבר לרגולציה גלובלית.

מחשבות לסיום

חשוב בעיניי לזכור, כי סין היא עדיין מדינה בעלת שלטון טוטליטרי. המהלכים שהיא מבצעת אינם בהכרח בשל דאגה לסביבה ולעולם גרידא, אלא ייתכן ויש כאן מוטיבציות נוספות. רק לאחרונה הם חתמו עם רוסיה על הסכם להקמת צינור גז נוסף ואספקה ארוכת טווח של נפט (Power of Siberia 2) וחידשו חוזים עם האוסטרלים על הסכם לאספקת פחם.  

להבדיל מן המדינות המערביות, סין רואה בעצמה ובתעשייתה עוגן אסטרטגי של התחרות העולמית: קובעי המדיניות אינם מונעים מאידיאולוגיה של שוק חופשי, אלא מהבנה שמודלים של כלכלת שירותים אינם מעניקים לסין יתרון על פני ארצות הברית ואירופה. לכן, יש העדפה ברורה לשימור מרכזי ייצור, קידום תעשייה חדשניתוהעצמת שרשרת הערך המקומית‎.

רגולציית הפחמן, הסובסידיות הירוקות, הדרישות ל-PCF (Product Carbon Footprint)  והסטנדרטים הטכנולוגיים מהווים נדבך נוסף ביכולת של סין להגן על שווקי המפעלים שלה ולבלום חדירה של מוצרים זרים. ניסיון העבר מראה כי כאשר סין מחליטה להוביל סטנדרט (דוגמת רכבות מהירות, סוללות או אנרגיה מתחדשת), היא ממנפת רגולציה וחסמי תקינה כמנוף עסקי ומדיני. האירועים סביב הכשרת תקני הפחמן והתמחור המחייב, לצד הבשלת טכנולוגיות ה-AI ושרשראות קישור תעשייתיות – משדרים כי סין אינה מעוניינת להתפרק מעמדת היתרון בתעשייה אלא שואפת לעבור לתחרות במגרש יצירתי, דינמי ומדוד-פחמנית‎.

למדיניות הסינית יש היגיון רב בראי היתרון היחסי, ומהלכי הפחמן החדשים מהווים איתות לעולם שמי ששולט בשרשרת התעשייתית והפיננסית הירוקה – ישלוט גם במבנה השוק העתידי‎. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון שמתוקף היותה מדינה בעלת שלטון טוטליטרי, ייתכן ומדובר בהצהרות כלפי חוץ, כמו גם היכולת לבקר ולבחון ביצועים בפועל היא מוגבלת ויכולה להיות מוטה.

המקרה הסיני ממחיש היטב כיצד ESG כבר אינו כלי "רך" של מיתוג תאגידי, אלא תנאי מחייב לפעילות העסקית. ההכרזות של סין, המתייחסות לחובות הדיווח של חברות והפיקוח עליהן, וההתאמות לדרישות דיווחי הקיימות של העולם המערבי ובראשו אירופה, הופכים לנורמה חדשה המעגנת מחדש את גבולות המשחק. אמנם ישראל היא מדינה קטנה, ויש הטוענים כי השפעתה על פליטות הפחמן זניחה, אך זו אינה סיבה לא לצעוד יחד עם מדינות העולם – לא רק המערביות, אלא כעת גם סין.

עבור חברות ישראליות, זה הזמן להיערך: לא לראות ב-ESG דרישה חיצונית או זמנית, אלא שפה עסקית חדשה שעליה מבוססות שרשראות האספקה הגלובליות. מי שיאחר לאמץ את השפה הזו – יישאר מחוץ לשוק. מי שיקדים יוכל לא רק לשמור על יתרון תחרותי, אלא להוביל חדשנות ולהשתלב בצמיחה הגלובלית של כלכלה ירוקה.

---

דפנה בן יעקב, מנהלת אחריות תאגידית, איגוד התעשייה הקיבוצית