העידן החדש של ESG

במהלך שני העשורים האחרונים כולנו שמענו רבות את המונח ESG , שבעברית מיוחס לסטנדרט תאגידי בהתייחסות לסביבה, חברה וממשל תאגידי. זהו מונח שעקרונותיו התבססו כאבן יסוד באסטרטגיה התאגידית המודרנית ובסדרי העדיפויות של משקיעים. עם זאת, בשנים האחרונות גברו קולות ביקורת דווקא מתוך המגזר העסקי והפיננסי, כנגד סטנדרטים בלתי אחידים, קשיי מדידה ואתגר מתמשך באיזון בין מחויבויות ESG לבין ביצועים פיננסיים. הטלטלות הגלובליות של סוף 2024 ותחילת 2025 רק החריפו את המתח הזה. השינויים שחלו בשנים אלו העמיקו את חוסר הוודאות: בארצות הברית, חזרתו של ממשל טראמפ לוותה ברטוריקה אנטי-ESG ובמהלכי דֶה־רֶגולציה אגרסיביים, שהובילו לנסיגה מוצהרת ממדיניות וממחויבויות ESG בקרב תאגידים מסוימים. באירופה, חבילת ה־Omnibus[1] עוררה סימני שאלה בנוגע להיקף, לעיתוי ולחובות הציות של דיווחי קיימות, עם השפעות ישירות על חברות אירופאיות וחוץ־אירופאיות.

על רקע זה מתעוררת השאלה: האם ESG, שהפך בעשור האחרון לסמל של אחריות תאגידית וחשיבה לטווח ארוך, איבד מכוחו במציאות הגלובלית החדשה, או שמא דווקא הפך לחלק בלתי נפרד מתפיסה ניהולית־עסקית בת קיימא, גם לנוכח האתגרים?

התמונה המצטיירת היא כי ESG נמצא כיום בשלב של היפרדות מהמיתוג שלו. בעוד שהמונח עצמו הפך לשנוי במחלוקת, בעיקר בזירה הפוליטית בארצות הברית ובדיון הרגולטורי באירופה, בפועל, החברות ממשיכות ואף מעמיקות את שילוב העקרונות אלה בתוך מערכות הניהול הארגוניות. לעיתים הדבר נעשה תחת שמות אחרים, אך המשמעות היא זהה: ESG הופך יותר ויותר לכלי תפעולי יציב לניהול סיכונים, לחיזוק ממשל תאגידי וליצירת ערך ארוך טווח. כדי לאשש את טענתנו ערכנו סקירה מעמיקה של דוחות ושל ספרות אקדמית רלוונטית.

ממצאי הסקירה

אכן, ישנם מהלכים המעידים על נסיגה מ־ESG כקונספט המגדיר מחויבות. עם זאת, מהלכים אלו אינם מעידים על היעדר מחויבות, אלא נובעים לעיתים משיקולים אסטרטגיים, שמבחינה משפטית וכלכלית עדיפים בתקופה זו, לעיתים מבחירה מודעת לקיים את עקרונות ESG מבלי להשתמש במפורש במונח עצמו. להלן מספר דוגמאות:

דוגמה בולטת לתקופה הסוערת שעוברת על תחום ה־ESG ברמה הגלובלית היא הצמצום בקואליציית GFANZ (הברית הפיננסית הגלובלית לאפס פליטות עד 2050), שהוקמה בשנת 2021. הקואליציה היא התאגדות של גופי השקעה מוסדיים כגון קרנות פנסיה, בנקים, חברות ביטוח וקרנות עושר ריבוניות, שמטרתה להשתמש בכוחם הפיננסי של חבריה כמשקיעים ארוכי טווח, במטרה לקדם את הדה־קרבוניזציה של הכלכלה העולמית ולהשקיע בחוסן אקלימי. עם תחילת שנת 2025, על רקע שובו של טראמפ לנשיאות, פרשו מן הברית כמה מהבנקים הגדולים בארה״ב וקנדה – ובהם JPMorgan Chase, Bank of America, Goldman Sachs, Citi ו־Morgan Stanley. אליהם הצטרפו גם חמישה מתוך ששת הבנקים היפניים, וכן Macquarie האוסטרלית. ביולי 2025 אף הפך HSBC לבנק הבריטי הגדול הראשון שפרש מן הברית, מה שמדגיש את ההקצנה בפוליטיזציה של פעולות אקלים במגזר הפיננסי.

למרות זאת, במגזר הפיננסי ניתן לראות כי הפרישה אינה מעידה על חוסר פעולה. כפי שדווח ב־Scientific American, בנקים מרכזיים בארצות הברית, בהם JPMorgan Chase ו־Citigroup, מתכוננים בשקט לתרחישי אקלים שעלולים להיות קטסטרופליים. מוסדות אלה מפתחים מודלים להערכת סיכונים, משקיעים באסטרטגיות חוסן, ומבצעים תכנון אקלימי מפורט, כמו לדוגמה מבחני לחץ לתיקי השקעות בתרחישי התחממות שונים. פעולות אלו מעידות כי גם מבלי לעשות שימוש מפורש במונח ESG, הבנקים משלבים שיקולי אקלים בתהליכי ניהול הסיכונים ובתכנון האסטרטגי שלהם.

מן הסקירה עולה כי גם כאשר נרשמת נסיגה של שחקנים מסוימים מקואליציות אקלים (כפי שניתן לראות בדוגמה של קואליציית GFANZ), שיתופי פעולה בינלאומיים ומדיניות אקלימית רחבה ממשיכים להתקדם. מגמה זו ניכרת, למשל, בהסכם של ארגון הספנות הבינלאומי (IMO) לקביעת מסגרת משפטית מחייבת לצמצום פליטות מתעשיית הספנות העולמית, הכוללת הגבלות פליטה ומנגנון לתמחור גזי חממה, הצפויה להיכנס לתוקף בשנת 2027. במקביל, גופים במגזר הפיננסי ממשיכים לפעול בהתאם לעקרונות ESG בדרכים עצמאיות. לדוגמה, דו״ח הגילוי של Norges Bank Investment Management לשנת 2024 ממחיש כיצד קרן ההשקעות הממשלתית הנורבגית מטמיעה הערכת סיכונים מבוססת בינה מלאכותית, המכסה 96% מתיק ההשקעות שלה (1.6 טריליון דולר), תוך מיקוד בתוצאות סביבתיות ממשיות. הקרן מגדירה את יישום שיקולי מדיניות ההשקעה שלה כשני ממדים של ניהול אחראי: האחד – שיפור הביצועים הכלכליים ארוכי הטווח של השקעותיה; והשני – צמצום סיכונים פיננסיים הקשורים להתנהלות הסביבתית, החברתית והממשלית (ESG) של החברות בהן היא משקיעה.  

מחויבות אסטרטגית מהדרג הבכיר

בנוסף, קיימת חשיבות להבנת השקפת הדרג הניהולי הבכיר. ממחקרים אקדמיים מובילים ומקולות מקצועיים עולה כי למרות ההתנגדות הגוברת בשנים האחרונות ESG, נותר נושא מרכזי בסדר היום של מנהלים בכירים. דו״ח שפרסם בפברואר 2025 Harvard Law School Forum on Corporate Governance מגלה כי מנכ״לים ומנהלים בכירים ממשיכים לראות ב־ESG כמנוף ליצירת ערך ארוך טווח ולא רק כחובה רגולטורית.

הדו״ח מתאר שינוי משמעותי בהתייחסות: ESG משולב כעת באסטרטגיה העסקית המרכזית, במעורבות עם בעלי עניין ובתכנון לחוסן ארגוני. לדוגמה, הדו״ח מדגיש כי הדה־קרבוניזציה נתפסת כחלק מתגובה אסטרטגית רחבה לסיכונים פיזיים הקשורים לאקלים, ולא כיעד מבודד. בהתאם לכך, חברות מתמקדות בחדשנות טכנולוגית בתחום האנרגיה, על מנת לשלב בין הפחתת פליטות לבין ניהול עלויות, ביטחון שרשראות אספקה וצמצום סיכונים. במימד החברתי, מנכ״לים בארה״ב מתעדפים את הצורך בחינוך לפיתוח הון אנושי ולתחרותיות גלובלית, בעוד שבאירופה, תנאי עבודה נחשבים למרכיב חברתי מרכזי, המונע על ידי רגולציה קשוחה.

סקר Europe Long-Term Value and Corporate Governance של ארנסט אנד יאנג, שפורסם במאי 2025, מחזק את הטענה הזו. על פי ארנסט אנד יאנג, חברות הרואות ב־ESG כמנוע אסטרטגי ולא כחובה דיווחית בלבד נהנות מיעילות ניהולית גבוהה יותר, משיפור בביצועים התפעוליים ומביטחון רב יותר בתחזית העסקית ארוכת הטווח. המשמעות היא כי ESG לא נתפס רק ככלי תדמיתי, אלא כבסיס ניהולי שמחזק הן את תפקוד ההנהלה והן את הצלחת החברה בטווח הארוך.

מכלול ממצאים אלו ממחיש כי ESG איננו נסוג, אלא מתהווה למסגרת אינטגרטיבית לניהול סיכונים פיננסיים, סביבתיים וחברתיים. מנהיגים עסקיים מאמצים את ESG כגישה פרקטית לחיזוק התחרותיות, החוסן ויצירת ערך ארוך טווח בעולם שהופך תנודתי יותר ויותר.

חבילת ה־Omnibus האירופית: הקלה ברגולציה או צעד אסטרטגי קדימה?

אירופה הובילה במשך שנים את קצב השאיפות הגלובליות בתחום הקיימות. יוזמתה האחרונה – חבילת האומניבוס של האיחוד האירופי (EU Omnibus Package), נועדה לייעל ולכוונן מחדש מספר דירקטיבות מרכזיות הקשורות ל־ESG, ובהן גם הדירקטיבה לדיווח קיימות תאגידית (CSRD), בעוד שיש הרואים בהתאמות אלו נסיגה אפשרית בסטנדרטים[2], ניתוחים משפטיים מצביעים אחרת. סקירה שפרסם Harvard Law School Forum on Corporate Governance במרץ 2025 מדגישה כי מטרת השינויים היא לשפר את היכולת ליישם את ההנחיות ולחדד בהירות משפטית. הכיוון האסטרטגי נותר ברור: שיקולי ESG ואקלים הופכים למרכיבים מבניים בנוף התאגידי האירופי.

חשוב לציין כי הדרישות החדשות אינן מוגבלות רק לחברות שממוקמות באירופה, אלא חלות במידה מסוימת גם על גופים זרים הפועלים בתחומה. כתוצאה מכך, חברות אמריקאיות בעלות פעילות באירופה נדרשות לעמוד בציפיות מחמירות של גילוי ושל ממשל תאגידי – ללא קשר לאקלים הרגולטורי בארצות הברית.

באופן מהותי, חבילת האומניבוס יוצרת מרחב עבור חברות לפתח ולבגר את מסגרות ה־ESG שלהן. לדוגמה, שניידר אלקטריק, תאגיד צרפתי בינלאומי הפועל גם בארה"ב ובאסיה, החלה להתאים מחדש את תשתיות הדיווח הפנימיות שלה כדי לעמוד בדרישות ה־CSRD ובסטנדרטים האירופיים לדיווח קיימות (ESRS) העתידים. שניידר אינה רואה בחבילת האומניבוס הקלה רגולטורית, אלא הזדמנות לייעל את הדיווחים על ESG בין תחומי שיפוט שונים ולחזק את אמון המשקיעים במפת הדרכים ארוכת הטווח שלה בתחום הקיימות.

דוגמה נוספת לרלוונטיות האסטרטגית המתמשכת של ESG מופיעה בפרסום מאפריל 2025 של פורום הממשל תאגידי של הרווארד. הפרסום מדגיש את ההשפעה המתמשכת של הדירקטיבה האירופית לבדיקת נאותות בתחום הקיימות התאגידית (CSDDD), גם לאחר כניסת חבילת האומניבוס. הדירקטיבה, שאומצה בשנת 2024, קובעת חובות לבדיקת נאותות בתחומי זכויות האדם והסביבה עבור חברות גדולות הפועלות באיחוד האירופי – ובכללן כ־900 חברות שאינן ממוקמות באירופה, רבות מהן תאגידים אמריקאיים. אמנם חבילת האומניבוס הובילה לעיכובים בלוחות זמנים מסוימים של הדיווח, אך היקף החובות לא השתנה, והדרישות נותרו בתוקף. בהתאם לכך, חברות נדרשות להתחיל בהכנות מוקדמות ולהקים מבני ממשל ייעודיים בצוותי הדיווח שלהן כדי לנהל ביעילות את סיכוני הציות.

לסיכום, על אף הקשיים רגולטוריים והשיח הפוליטי הטעון, קיימות אינדיקציות חזקות לכך ש־ESG איננו נסוג, אלא מתפתח. השאלה איננה עוד אם ESG יוסיף להתקיים, אלא באיזו צורה יוטמע, כמה עמוק יהפוך לחלק מהתשתית הניהולית, ועד כמה מהר חברות יפנימו שההתעלמות ממנו משמעותה חשיפה לסיכונים עסקיים, פיננסיים ותדמיתיים. מכך, ולאור הנתונים שעלו בסקירה שהוצגה לעיל, ניתן להסיק כי ESG עובר תהליך של הבשלה והטמעה – ולא של נסיגה.

---

ד"ר רות דגן, שותפה במשרד הרצוג פוקס נאמן וראש מחלקת איכות הסביבה ושינוי האקלים. בנוסף, משמשת ד"ר דגן בתור ראש תחום אקלים ושיתופי פעולה בינלאומיים במרכז אריסון ל־ESG באוניברסיטת רייכמן.

גלי רובינשטיין, עוזרת מחקר במרכז אריסון ל־ESG באוניברסיטת רייכמן.

[1] חבילת האומניבוס, שפורסמה באפריל 2025, נועדה לפשט ולהקל את רגולציית דיווח ה־ESG, במטרה לאפשר לעסקים להתמקד יותר בלייצר שינוי בפועל ופחות בבירוקרטיה. חבילת האומניבוס כוללת עדכונים לחוקי ה־CSRD  וה־CSDDD , ומטרתה להפוך את דיווחי הקיימות ליעילים, מדויקים ופחות מכבידים, תוך התמקדות בעיקר בחברות הגדולות, שלהן השפעה משמעותית על הסביבה והאקלים.

[2] להרחבה אודות סיכוני האומניבוס ראו: https://europe.ohchr.org/news-events/news/ohchr-raises-concerns-over-omnibus-proposal-risks