top of page

מחויבות אמיתית של חברות לערכים חברתיים? על אופטימיות זהירה, תפקידן של ועדות ה־ESG בדירקטוריון והצורך במעטפת רגולטורית לצד פעילות אקטיביסטית

תמונת הסופר/ת: פרופ׳ אסף אקשטיין ואריאל שילופרופ׳ אסף אקשטיין ואריאל שילו

עודכן: 20 בינו׳

ההבטחה בדבר מחויבות מלאה של חברות לקידום ערכים חברתיים

אחת ההבטחות הגדולות בשנים האחרונות בתחום דיני החברות היא ההבטחה של החברות הציבוריות, בעיקר הגדולות, למחויבות מלאה לקידום תכליות מגוונות ורחבות, נוסף על קידום התכלית המסורתית של השאת הערך הכלכלי עבור המשקיעים. מדובר בהתחייבות לקדם ערכים רחבים של שיפור איכות הסביבה והקיימות, דאגה לרווחת החברה (society) והקהילה, העובדים, הלקוחות והספקים. לשם הפשטות, ברשימה זו נכנה את הערכים הנזכרים – ערכים חברתיים. ערכים אלו מוכרים גם בכינוי ערכי ESGס(ESG Values).

 

ההבטחה לקדם ערכים חברתיים קידום עצמאי וללא תלות בתכלית השאת הערך הכלכלי היא סטייה ניכרת מהתפיסה המסורתית הנהוגה בעולם דיני החברות שלפיה חברות נדרשות לשקול בראש ובראשונה את טובת המשקיעים ואת שורת הרווח ורשאיות לשקול באגביות בלבד את טובת הקהלים האחרים.

 

אף על פי שהשיח על הצורך לדרוש מחברות מסחריות לקדם ערכים חברתיים קיים בעיקר ברקע כשלושה עשורים לפחות, נראה שאפשר לראות נקודת מפנה חשובה בהצהרה של מנהלי החברות הגדולות ביותר בארצות הברית. חברות אלו הצהירו במסגרת ה־Business Roundtable בשנת 2019 בדבר מחויבותם לערכים רחבים ולקהלים מגוונים זולת המשקיעים. הצהרה זו יצרה מומנטום חיובי מאוד ודחפה דחיפה ניכרת את השיח הקורא לחברות לגלות אזרחות טובה (good corporate citizenship) ולדאוג לקהלים מגוונים ולערכים חברתיים רחבים.

 

הצורך לשמור על אופטימיות זהירה

עם זה, לטעמנו, לצד ההתלהבות מההתפתחויות האחרונות, יש מקום לשמור על אופטימיות זהירה ולגלות מידה של חשדנות כלפי הצהרות החברות בדבר מחויבות מלאה שלהן לקידום ערכים חברתיים. מחויבות בדרגה גבוהה מאוד תושג רק בזכות התערבות המחוקק והמאסדרים למיניהם, לצד פעילות של ארגונים חברתיים אקטיביסטים כמו לובי 99, צדק פיננסי ודומיהם, וזאת בשל כמה טעמים שהספרות האקדמית והפרקטיקה המסחרית זיהו זה מכבר.

 

בראש ובראשונה, הדירקטורים המכהנים, המופקדים על גיבוש האסטרטגיה של החברות, נבחרים בידי בעלי המניות המשקיעים את כספם בחברות ושבאופן טבעי מעוניינים בהשאת הערך הכלכלי של השקעותיהם ובקבלת נתח מהרווחים המצטברים. בפשטות, בעלי המניות עשויים ליהנות מהשאת הערך הכלכלי בדרך של קבלת דיבידנדים או בדרך של עלייה בערך מניותיהם הנסחרות בבורסה. השקעה של חברות בערכים חברתיים עשויה לנגוס ברווחים למורת רוחם של המשקיעים.

 

באופן קשור, שערי המניות של החברות הציבוריות הנסחרות בבורסה מגלמים בעיקר את ההצלחות של החברות להשיא את הערך הכלכלי, יותר משהם מגלמים את המאמצים המושקעים בקידום ערכים חברתיים. זאת בין השאר משום שקשה לכמת מאמצים אלו ולהצביע על מידת הצלחתם, ודאי שלא בטווח הקצר. חברות שישקיעו בערכים חברתיים על חשבון השאת הערך הכלכלי למשקיעים עשויות לפגוע בביצועי המניות ולהוביל לתגובת שרשרת שתוביל לסיום כהונתם של הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים. במקרים שבהם מחירי המניות הנסחרות ייפגעו פגיעה ניכרת – בחברות עם גרעין שליטה בעל השליטה עשוי לסיים את כהונתם של הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים, ובחברות עם בעלות מבוזרת הדירקטורים ונושאי המשרה יהיו חשופים להשתלטות עוינת מצד גורם חיצוני לחברה, השתלטות שתוביל לסיום כהונתם.

 

זאת ועוד, קיימים גורמים אחרים הדוחפים את הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים לבכר את השאת הערך על פני הדאגה לערכים חברתיים:

  1. מבנה התגמול שלהם;

  2. התמקדות של שחקנים הפועלים בשוק ומתמקדים בשורת הרווח של החברות כגון גורמים אקטיביסטים הפונים לחברות בדרישה לעריכת שינויים, משקיעים מוסדיים ואנליסטים;

  3. כוח האינרציה, כלומר, החינוך וההרגל של הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים להתמקד בתכלית השאת הערך הכלכלי עבור המשקיעים;

  4. החשיפה של הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים לתביעות נגזרות ותובענות ייצוגיות שבעלי המניות מגישים (ברוב המוחץ של המקרים) בשנים האחרונות באופן הולך וגדל.

 

גם החקיקה, האסדרה והפסיקה של בתי המשפט לאורך השנים מסרטטות בבירור את גבולות הגזרה ומבהירות לדירקטורים ונושאי המשרה האחרים שהם לא יצאו ידי חובתם אם לא יפעלו "לפי שיקולים עסקיים" כדי להשיא את ערך החברות עבור בעלי מניותיהן. נכון להיום יש התייחסות ספורדית בלבד[1] לצורך בקידום ערכים חברתיים. גם חובות הגילוי הקיימות אווריריות במקרה הטוב, כלומר, מקילות, לא ברורות ונעדרות שיניים.

 

דוגמאות הממחישות זאת אפשר למצוא בקלות יחסית. כך למשל חברת דיפלומט, חברה ציבורית לייבוא והפצה של מוצרי מזון וטיפוח אישי, נכללה בעבר הלא רחוק בתוכנית של משרד האוצר להפחתת הריכוזיות בשוק המזון. בשל כך דיווחה דיפלומט למשקיעיה שהתוכנית צפויה להשפיע לרעה על תוצאות החברה, ומחיר המניה שלה ירד. בהמשך התברר שההצעה במתכונת שהובאה לאישור הממשלה לא אושרה, דיפלומט נשמה לרווחה ומחיר המניה עלה. הדוגמה עשויה ללמד שדיפלומט דאגה בעיקר לפגיעה במשקיעיה, פגיעה שהשתקפה במחיר המניה, ולא דאגה לציבור הרחב של הצרכנים.

 

דוגמה אחרת היא מהעת האחרונה, והיא נוגעת לביטול סימון המחירים על המוצרים ברשתות המזון בניסיון לעבור לסימונים דיגיטליים. לפי הדיווחים מקצת רשתות השיווק מיהרו "לוותר" על סימון המחירים בלי שסיפקו מענה בדמות סימון דיגיטלי שעדיין לא הוטמע וספק אם יוטמע בקרוב, וכל זאת למורת רוחם של הצרכנים ובניגוד גמור לסקרים שפורסמו בנוגע להעדפת הצרכנים את סימון המחירים שהיה נהוג עד אותו זמן.

 

עוד דוגמה היא מחקר של פרופ' איתי אטר מאוניברסיטת תל אביב. המחקר הראה גידול ניכר במחירי סל המוצרים שמכרה חברת שופרסל בשנת 2024 בד בבד לרכישת האחים אמיר את השליטה בה ועלייה מרשימה במחירי המניה של החברה.

 

אלו רק דוגמאות נקודתיות ואפשר למצוא דוגמאות רבות אחרות שימחישו כיצד חברות ציבוריות מעדיפות בבירור את טובת המשקיעים. התנהלות זו מעוררת סימני שאלה בנוגע למחויבות האמיתית של אותן חברות לטובת קהלים אחרים – לא בשוליים, וגם במחיר של התנגשות בין טובתן ובין טובת המשקיעים.

 

נתונים אמפיריים ביחס לוועדות ה־ESG בחברות הכלולות ב־S&P 500

מחקר שערכנו לאחרונה בחן את סוג הוועדות הייעודיות שהקימו הדירקטוריונים של החברות הציבוריות הגדולות ביותר בארצות הברית (חברות הכלולות במדד ה־S&P 500) בשנים 2000, 2005, 2010, 2015, 2020 ו־2023.[2] הממצאים שהתקבלו עשויים לתרום לשיח בכך שהם מלמדים על בעיה הקיימת ועל פתרון אפשרי בדרך לשיפור המחויבות של החברות לערכים חברתיים.

 

הממצאים מראים שהרוב המוחלט של הדירקטוריונים לא הקים ועדות ייעודיות להתמודדות עם החשיפה ההולכת וגוברת לסיכוני ציות, גם לא לאחר אירועים חושבים שאירעו בארצות הברית, וגם לא הקים ועדות ייעודיות בתחום ה־ESG בשיעורים שהיינו מצפים למצוא. כך כלל החברות הקימו ועדות חובה כמו ועדת ביקורת או ממשל תאגידי או תגמול, ואילו כ־12.92% בלבד מהחברות הקימו ועדת ESG (רוב הוועדות הוקמו בשנת 2018 ואילך). החברות העניקו עדיפות ברורה להקמת ועדות ייעודיות הממוקדות בתחום הפיננסים – ועדות אלו הוקמו בשיעור של 33.60%.



זאת ועוד, הממצאים שהושגו במחקר שערכנו מראים שמספר ישיבות הדירקטוריון וועדת הביקורת (הדנה בנושאים הקריטיים הקשורים לפעילות החברה) שערכו החברות הציבוריות בארצות הברית כמעט לא השתנה ב־20 (!) השנים האחרונות. אומנם אפשר לטעון שנושאים הקשורים להשקעות חברתיות וציות נדונים בישיבות הדירקטוריון ובוועדת הביקורת. אולם אם כך הדבר, הבעיה מטרידה לא פחות. הדירקטוריונים עמוסים מאוד, תשושים ואינם ממוקדים, כפופים לרף ציפיות העולה ונדרשים לטפל במגוון רחב מדי של חובות ומשימות ההולכות וגדלות במרוצת השנים. לצד כל אלו חָל גידול באסדרה, בפעולות האכיפה מצד רשויות אכיפה, במידת החשיפה לכשלי ציות בפעילות בין־לאומית במדינות למיניהן (באמצעות חברות בנות ושלוחות) ובדרישה לגלות אזרחות טובה ולקדם ערכים חברתיים. וכל זאת בתוך מסגרת זמן שכאמור, כמעט לא השתנתה.

 

פתרונות אפשריים

פה גם נעוץ הפתרון, או לשם הצניעות, פתרון אפשרי אחד מתוך סט שלם של פתרונות, שיוכל לשפר את המחויבות של החברות לקידום ערכים חברתיים. הפתרון הוא עידוד של החברות להקים ועדות דירקטוריון ייעודיות בנושא ESG. העידוד הוא בדרך של אסדרה רכה שתנחה את החברות להקים ועדות שכאלה או לגלות את הסיבה לבחירתן שלא להקימן ("אמץ או גלה"). כמו כן נדרשת אסדרה שתעודד חברות לפרט את סדר היום של הדירקטוריון ולדווח על פרק הזמן המיועד לדיונים ספציפיים בנושאים של קידום ערכים חברתיים מתוך סך הזמן הכולל של הדיונים שהדירקטוריון עורך.

 

הקמת ועדות ייעודיות והקצאת פרקי זמן ספציפיים לדיון בנושאים של ערכים חברתיים ייאלצו את הדירקטורים לשקול ברצינות הראויה את הנושאים האלה, ימנעו דילול של הדיונים בנושאים של קידום ערכים חברתיים (בין שלל נושאים), ובה בעת יגדילו את האחריותיות של הדירקטורים במקרה של כשל בציות או טענות בדבר אי־דאגה מספקת לערכים חברתיים. גורמים הפועלים מחוץ לחברות יוכלו לזהות בקלות יחסית מי הדירקטורים שכיהנו בוועדות ה־ESG ומה מסגרת הזמן שיועדה לדיונים בנושאים הקשורים לקידום ערכים חברתיים.

 

כמו כן אפשר לשקול הגברה של חובות הדיווח המוטלות על חברות ציבוריות בקשר להשקעה בערכים חברתיים. כיום קשה ואולי אפילו אי אפשר ללמוד על ההשקעה שהחברות משקיעות – בכסף, לא ב"סיפורים" – כדי לקדם ערכים חברתיים. וכמובן לצד מהלכים אסדרתיים אלו יש צורך בפעילות הנמרצת של ארגונים חברתיים אקטיביסטים כמו לובי 99, צדק פיננסי ודומיהם, ארגונים שלעיתים משמשים המנוע מאחורי פעולות אקטיביסטיות מול חברות, או המשמשים שומרי סף המפקחים על טיבם של הליכי בירור, הליכים משפטיים או פשרות המושגות בתיקים גדולים.

 

מובן שמהלכים כאלה עלולים להרתיע מועמדים פוטנציאליים מוכשרים מלכהן בדירקטוריונים ובפרט בוועדות ה־ESG, אולם חשש זה קיים גם היום בקשר לפעילותם של דירקטורים המכהנים בחברות ציבוריות גדולות החשופות לעניין רב מצד גורמים רבים, ובעיקר בקשר לדירקטורים המכהנים בוועדות הביקורת, האמונות על הטמעת מערכות דיווח וציות בחברות ושמירה על משטר תאגידי תקין. זאת ועוד, אם באמת קיימת מחויבות מלאה מצד חברות לקידום ערכים חברתיים, אין ולא תהיה להן ברירה אלא לשלם מחיר שיבוא גם על חשבון המשקיעים.


 

אריאל שילו היא סטודנטית לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופ' אסף אקשטיין הוא מרצה לדיני חברות וניירות ערך בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים

 

 


[1] לגישה אחרת ראו עלי בוקשפן "עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני" המשפט כו (2021).

[2] המחקר טרם פורסם. הטיוטה ברשות מערכת הבלוג.

143 צפיות

Commentaires


RU_Arison-ESG-Center-Logo_Heb_WHITE-Transparent.png
הישארו מעודכנים!

תודה!

  • Instagram
  • Linkedin

© כל הזכויות שמורות לאוניברסיטת רייכמן 

bottom of page