top of page
תמונת הסופר/תפרופ' ראובן אבי-יונה

מיסוי ו-ESG

עודכן: 8 בנוב׳

מיסוי ו-ESG

פרופ' ראובן אבי-יונה[1]

 

השקעות הקשורות לסביבה, לחברה ולממשל תאגידי (ESG) זוכות לתשומת לב רבה במשפט התאגידי.[2] אנשי מקצוע ואקדמיה רבים, משבחים בכתיבתם את תחום השקעות ה-ESG, ומגדירים אותו בתור "העתיד של הממשל התאגידי".[3] הדחיפה ל-ESG נובעת, בין היתר, מהאמונה שממשלות מתקשות למלא את חובותיהן להשגת יעדים חברתיים וסביבתיים, ושתאגידים מצויים במצב הטוב ביותר לסייע לחברה להתקדם לעבר השגת יעדים אלה.[4] השקעות ESG התחזקו משמעותית בזכות גופי ההשקעה המוסדיים הגדולים, ובמיוחד "שלושת הגדולים" – BlackRock, State Street Global Advisors ו- Vanguard (להלן: "שלושת הגדולים" או "The Big Three"). גופים אלה מחזיקים בנתחים משמעותיים במרבית החברות הציבוריות, ודוחפים אותן לטפל בסוגיות אלו.[5]

 

עם זאת, יש נושא חשוב שנעדר מהדיון – מיסוי. ד"ר דניאל חיים ופרופ' גדעון פרחומובסקי, במאמרם המאלף[6] התייחסו לנושא זה, וסיכמו את טענתם כך (בתרגום חופשי):

 

"במאמר זה, אנחנו מבקשים להדגיש בעיה יסודית שחמקה עד כה מעיני החוקרים ונוגעת לליבת התאוריה של ESG. אנו טוענים כי הפעולות שנעשות ע"י תאגידים ומשקיעים מוסדיים גדולים – קבוצות שלעתים קרובות נתפסות כ'פתרון' לכשלים ממשלתיים – תרמו באופן שיטתי לבעיות רבות אותן מנסה תחום ה-ESG לפתור ולטפל בהן. לא זו בלבד, קבוצות אלו עשויות להחמיר את אי-היכולת הממשלתית לעמוד בציפיות הציבור. הסיבה לכך – מיסוי."

 

"שלושת הגדולים" ודירוגי ESG: הגורמים המשפיעים על העלייה בהתחמקות ממס תאגידי

 

חיים ופרחומובסקי מצביעים על שלושה נתונים חשובים:

1.     תאגידים ציבוריים אמריקאיים גדולים היו במשך זמן רב בחזית התחמקות ממס. תאגידים אלו היו הלקוחות העיקריים של הגל השני של מקלטי מס (1987-2006) שהפחיתו באופן משמעותי את הכנסות המס של ארצות הברית, ואף היו אחראיים להסטת רווחים, שאפשרה להם לצבור מעל 2.5 טריליון דולר במקלטי מס בין השנים 2004 ל-2017.

2.     "שלושת הגדולים", כמו גם בעלי מניות גדולים אחרים בחברות ציבוריות סייעו והאיצו התנהגות זו. לפי מחקרים אמפיריים עדכניים, הבעלות המוגברת של משקיעים מגוונים אלה תרמה באופן סיבתי להעלאת רמות התחמקות ממס של תאגידים, וחלק מהפרשנים אף טוענים כי משקיעים אלה עשויים לדחוף באופן פעיל להתנהגות כזו.

יתרה מכך, למרות הקמפיינים שלהם בנושאי  ESG, מנהלי נכסים גדולים נמנעו מלהביע עמדה לגבי הימנעות ממס תאגידי. למעשה, גם כשחברות מובילות בתיקי ההשקעות שלהם היו מעורבות במקרי הימנעות ממס בולטים, הם בחרו לשתוק. לאחרונה, "שלושת הגדולים" ומנהלי נכסים בולטים אחרים הצביעו נגד הצעות בעלי מניות בשלוש חברות טכנולוגיה גדולות (אמזון, סיסקו ומיקרוסופט) לפרסם את דו"ח ה-Country-by-Country (CbCR), הכולל נתונים על הקצאת הכנסות, רווחים ומיסים ששולמו במדינות בהן פועלת החברה.

אילו הצעות אלו היו מתקבלות, הן היו עשויות להקטין את התמריצים להעברת רווחים למקלטי מס. לאור ההשלכות הכלכליות והחברתיות של הימנעות ממס תאגידי, נטייתם של מנהלי הנכסים לסבול או אף לעודד התנהגות אגרסיבית זו משקפת את ההבטחה המדומה שלהם כרגולטורים של השקעות אחראיות (ESG) .[7]


3.     הימנעות ממס אגרסיבית זו, קיבלה סיוע גם מסוכנויות דירוג ESG. סוכנויות לדירוג ESG הן שחקן מרכזי בשוק ומחזקות את ההפרדה בין ESG והתנהגות מס. חרף הביקורת אקדמית, דירוגי ה-ESG משפיעים רבות ומכוונים את החלטותיהם של משקיעים פרטיים ומוסדיים. החוקרים העלו שרוב הסוכנויות לא כוללות מדדים הקשורים למיסוי בדירוגים ואלה שכן, אינן "מענישות" כראוי בדירוג חברות שמשלמות שיעור מס אפקטיבי (ETR) נמוך. במילים אחרות, הימנעות ישירה ממס אינה משפיעה מהותית על דירוגי ESG.


כדי לתמוך בטענתם על הקשר הרופף בין הימנעות ממס תאגידי למדדי ESG, החוקרים בחנו את דירוגי ה-ESG של חברות הנסחרות במדד ה-S&P 500, שהציגו התנהגות של הימנעות ממס באופן אגרסיבי במיוחד – ובמיוחד חברות שלא שילמו מס הכנסה פדרלי בשנת 2020. הממצאים הראו שחברות אלו קיבלו דירוגי ESG גבוהים באופן יחסי, מרוב סוכנויות הדירוג. ממצאים מטרידים אלו, העולים בקנה אחד עם מחקר עדכני, לפיו חברות שקיבלו דירוגים גבוהים במדדי ESG ע"י סוכנות MSCI, שהיא אחת מסוכנויות דירוג ה-ESG המובילות בעולם, למעשה משלמות שיעור מס נמוך בהרבה מהמתחרות שלהן.

 

הדגש המוגבל המושם על הימנעות ממס במסגרת ה-ESG, עשוי להסביר מדוע העלייה בביקוש להשקעות ESG, שאמורה הייתה להוביל לחברה טובה יותר, לא עמדה בציפיות. למעשה, הדומיננטיות הגוברת של ESG בשוקי ההון הביאה, לפי דו"ח עדכני, לעלייה באי-השוויון החברתי.[8]

 

מעגל הקסמים של הימנעות ממס

 

כפי שנטען במקומות אחרים, המצב הנוכחי אינו בר-קיימא, שכן הכנסות ממס הכרחיות להשגת מטרות  ESG,[9] כפי שכותבים חיים ופרחומובסקי (בתרגום חופשי):

 

"את המצב הנוכחי ניתן לתאר באופן הטוב ביותר כפרדוקס. תאגידים ומנהלי נכסים גדולים נקראים לסייע בפתרון הבעיה שהם עצמם יוצרים. מס הוא אמצעי החיים של כל ממשלה. כאשר תאגידים אינם משלמים את חלקם ההוגן במיסים, החברה כולה סובלת. ממשלות נאלצות להתמודד עם הבחירה הקשה בין התמודדות עם גירעון הולך וגדל, לבין הפחתת הוצאות לטובת הציבור והעלאת המיסים אותם נישומים אחרים צריכים לשלם, כדי לפצות על ההכנסות שאבדו".

 

כאשר ממשלות אינן מקבלות מס בסכומים גבוהים, יכולתן לעצב, לאכוף ולווסת מדיניות ESG  מוגבלת. יכולתה של הממשלה לטפל ביעילות בסוגיות כמו שינויי אקלים, עוני ופגיעה בצרכנים נפגעת משמעותית. למעשה, העלויות הגבוהות של יוזמות להפחתת עוני או פליטת גזי חממה והשפעתן על הגירעונות התקציביים מונעות את יישומן. כתוצאה מכך, הממשלות מתעכבות ביצירת חברות טובות יותר, משגשגות יותר ובנות קיימא. בנסיבות אלו, נוצר מעגל קסמים: ככל שהתאגידים נמנעים מתשלום מיסים, כך הממשלה פחות מסוגלת לקדם מטרות ESG,  וכאשר יכולת הממשלה לקדם מטרות אלו פוחתת, הציפייה שלנו לכך שתאגידים ובעלי מניות מוסדיים יעשו זאת גוברת.[10]

 

שקיפות, לחץ משקיעים ותפקידה המכריע של הממשלה בקידום מיסוי אחראי ו-ESG

 

חיים ופרחומובסקי מציעים שלושה צעדים לפתרון הבעיה הזו. ראשית, הם מציעים כי דוחות Country-by-Country יפורסמו לציבור. אני שותף לעמדה זו.[11]

 

שנית, הם טוענים שמנהלי נכסים גדולים צריכים להתחייב במפורש לקדם התנהגות מיסוי אחראית בתאגידים שהם משקיעים בהם, וללחוץ על הנהלת התאגידים לשפר את עמידתם במס. אני מסכים גם עם טענה זו, כיוון שדחיפה מצד משקיעים יכולה להשפיע על מנהלי מס תאגידיים "לומר לא" לתכנוני מס חסרי בסיס עסקי.[12]


שלישית, הם סבורים כי סוכנויות לדירוג ESG צריכות לכלול את התנהגות המיסוי של תאגידים בדירוגי ה-ESG  שלהן. באופן ספציפי, "תאגידים שה-ETR שלהם קרוב לשיעור החוקי ושמציגים רמות גבוהות של עמידה במיסוי צריכים לקבל ציון מושלם במדד הימנעות ממס, ולהפך. יתר על כן, הסוכנויות צריכות להיות שקופות לגבי המשקל שהן מעניקות לשיקולי מיסוי בעת יצירת דירוג ה-ESG  של החברה."[13]

אני פחות בטוח באשר לנקודה זו, שכן ה-ETR של תאגידים יכול להיות קשור יותר לשאלה אם וכיצד הם מושפעים מ"Pillar 2", כמו גם ממס המינימום התאגידי החלופי (שניהם ניסיונות להעלות את ה -ETR  לכ-15% מהכנסות הרשומות בספרים, על תאגידים גדולים, מאשר להימנעות המס שלהם).


עם זאת, אני מסכים עם נקודתם האחרונה של חיים ופרחומובסקי, כי תאגידים אכן יכולים וצריכים לסייע בהשגת יעדים חברתיים וסביבתיים כאשר הממשלות נכשלות בכך. הם כותבים (בתרגום חופשי):

 

"איננו מערערים, ואף לא מפקפקים בחשיבותם של ערכי ה-ESG, או בתפקידם של תאגידים וגופים מוסדיים לניהול נכסים בקידומם. אנחנו תומכים באופן מלא ברעיון שתאגידים צריכים לשחק תפקיד פעיל בהבטחת עתיד טוב יותר לחברה שלנו. אנחנו מקבלים את ההנחה שהממשלה לא יכולה להשיג יעד זה לבדה ... עם זאת, הכוחות שמעצבים את קבלת ההחלטות בתאגידים ציבוריים, כמו גם העדפותיהם המעוותות של בעלי המניות המוסדיים הגדולים שלהם – כפי שניתן להסיק מהתנהגות המס של תאגידים אלה – גם הם לא מושלמים. זאת ועוד, לתאגידים חסרה הפרספקטיבה הרחבה שיש לממשלה. כפועל יוצא מכך, אם קידום יעדי ESG יושאר אך ורק בידיהם של תאגידים, רבות מהסוגיות החשובות לא יטופלו. מסיבה זו, שמירת הממשלה בזירת ה-ESG היא חיונית. רק מדיניות הנשענת על היתרונות היחסיים של הממשלה מחד, ושל התאגידים מאידך, יכולה ליצור מסגרת אופטימלית לקידום ערכים אלו". [14]

 

קישור שיעורי המס התאגידי לביצועי ESG

 

בהקשר זה, אני מציע רעיון נוסף לקשור את המס התאגידי ליעדי ESG: מדוע לא לקשור את שיעורי המס התאגידי לביצועי ESG?

 

הרעיון המרכזי הוא לקשור את ה-ETR של התאגידים לביצועיהם במדדי ESG. במסגרת שכזו, שיעור המס התאגידי ייקבע בהתאם לביצועי התאגיד במדדים שונים של ביצועי ESG. באופן ספציפי, שיעור המס התאגידי צריך להיות תלוי בביצועי התאגיד בתחומים כמו תעסוקה, קיימות סביבתית וחברתית ו"חלוקת עושר" בתוך הקהילה המקומית. ה-ETR של התאגיד צריך להיות תלוי בתוצאות עבור כל מדד (שיחושב ע"פ אינדיקטורים של ביצועים). כך, ניתן לקשור את משטר המס התאגידי לביצועי התאגיד (ביצועים טובים יותר יביאו ל-ETR נמוך יותר).

 

השאלה המרכזית היא מי יקבע את דירוג ה-ESG. לא ניתן לסמוך על החברות עצמן לקבוע את הדירוג אם הוא משפיע על חובות המס שלהן, וסוכנויות דירוג ESG זכו לביקורת רבה. גם הממשלה אינה בעמדה הטובה ביותר לכך כגורם חיצוני. כאן נכנס שחקן נוסף - "שלושת הגדולים". כמשקיעים מרכזיים בכל תאגיד ציבורי, יש להם גישה למידע פנימי על ביצועי ה-ESG, מה שהופך את הדירוגים שלהם לאמינים יותר מאלה של הסוכנויות או הממשלה. בנוסף, יש להם גישה לדוחות המס של התאגידים ולמידע בסיסי נוסף כמו Schedule UTP, שהוא מדד מהימן יותר להימנעות ממס מאשר ETR.


משטר מס כזה יתאים למטרת הרגולציה הבסיסית של המס התאגידי ויהיה יעיל יותר מהרשת המורכבת של זיכויים הקיימת כיום. הנהלות התאגידים עוקבות אחרי ה-ETR ומשוות אותו למתחרים הגדולים שלהם. משטר מס שבו ה-ETR תלוי בדירוג ה-ESG עשוי לעודד "מרוץ לצמרת" בהשגת יעדי ESG במקום "מרוץ לתחתית" הקיים כיום ולשפר את הממשל התאגידי. נכון, ייתכן שזה יפחית את הכנסות המס, אך אם התאגידים יעילים מהממשלה בהשגת יעדי ESG, זהו מחיר סביר.[15]

 

 פרופ' ראובן אבי-יונה (Reuven Avi-Yonah) הוא חוקר בעל שם עולמי בתחום דיני המס, עם דגש על מיסוי תאגידים בינלאומיים. הוא משמש כפרופסור למשפטים באוניברסיטת מישיגן (University of Michigan), שם הוא עוסק בהוראה ומחקר בתחום דיני המס, מיסוי תאגידי ומיסוי בינלאומי.

 

 

________________________________________________________________________


[1]  ברצוני להודות לדניאל חיים, גדעון פרחומובסקי, עלי בוקשפן, ברקן הרשקו, תבל דקל, אלן פרידמן, ואריאל סימן על ההערות המועילות. כל העמדות המובאות בטקסט זה, על דעתי בלבד.

[2]  על ההיסטוריה של מונח ה-ESG, מוזמנים לקרוא את:

Elizabeth Pollman, The Making and Meaning of ESG (Eur. Corp.Governance Inst., Working Paper No. 659, 2022), https://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=4219857

[3]  ראו לדוגמא,

Stavros Gadinis &; Amelia Miazad, Corporate Law and Social Risk, 73 VAND. L. REV. 1401 (2020); Michal Barzuza, Quinn Curtis &; David H. Webber, Shareholder Value(s): Index Fund ESG Activism and the New Millennial Corporate Governance, 93 S. CAL. L. REV. 1243 (2020); Martin Lipton, Stakeholder Capitalism and ESG as Tools for Sustainable Long-Term Value Creation, HARV. L. SCH. F. ON CORP. GOVERNANCE (June 11, 2022), https://corpgov.law .harvard.edu/2022/06/11/stakeholder-

capitalism-and-esg-as-tools-for-sustainable-long-termvalue-creation/

[4] ראו לדוגמא,

Dorothy S. Lund &; Elizabeth Pollman, The Corporate Governance Machine, 121 COLUM. L.

REV. 2563 (2021); Dorothy S. Lund, Asset Managers as Regulators, 171 U. PA. L. REV. 77 (2022).

[5] לעיל הערה 4, Lund.

(2024)

[7] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky.

[8] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky.

[9] Avi-Yonah, Corporate Taxpayers and Frivolous Arguments, Part 1, 114 Tax Notes Int`l 555 (April 22, 2024).

[10] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky.

[11] Avi-Yonah, Should Country by Country Reporting be Public? TNI.

[12] לעיל הערה 9, Avi-Yonah.

[13] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky.

[14] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky.

[15]  בהקשרים מסוימים, אפילו שיעור מס תאגידי אפסי מקובל אם הוא מסייע בהשגת מטרות חברתיות חשובות. ראו, Avi-Yonah, The Case for Targeted Location Incentives, TNI. 

150 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page