מהפכת ESG בלונדון: איך בריטניה הופכת את הקיימות לחובה בשוק ההון

בריטניה מובילה כללי דיווח חדשים  

בזמן שבארצות הברית נושא ה-ESG הפך לפוליטי ומאבד מהפופולריות שלו בעקבות גישתו הביקורתית של ממשל טראמפ כלפי השקעות אחראיות, בריטניה בוחרת בדרך הפוכה לחלוטין. ביולי 2025 בריטניה החליטה לשנות את כללי המשחק. הרשות הבריטית לפיקוח על התנהלות פיננסית (Financial Conduct Authority - FCA) הכריזה על רפורמה שתהפוך את לונדון לעיר הראשונה בעולם שמחייבת חברות לספר את האמת על מה שהן עושות למען הסביבה, לא רק הצהרות יפות והבטחות, אלא נתונים קשיחים ותוכניות בנות ביצוע.

במבט ראשון, הכללים החדשים עשויים להיראות כמו עוד רפורמה טכנית בשוק ההון. אך בפועל מדובר בהרבה יותר מזה. בפעם הראשונה מזה שנים, רגולטור מוביל הופך את הדיווח על נושאי אקלים וסביבה מוולונטרי למחייב. בעוד שוול סטריט מסתייגת יותר ויותר מדיווחי ESG לאור הלחץ הפוליטי, בריטניה מכפילה את ההימור שלה על השקעות אחראיות ומחזקת דווקא את הרגולציה בתחום. מעכשיו, חברה שרוצה להיכנס לבורסה בלונדון, תידרש לענות על השאלות הקשות: מה בדיוק נעשה נגד שינויי האקלים? כיצד החברה מתכוננת לעתיד? וכמה כל זה באמת עולה?

מבעיה להזדמנות

ב־2020, הממשלה הבריטית הבינה שלונדון מאבדת חברות לטובת ניו־יורק ואמסטרדם. לפי דוחות  EY בשנים 2019-2024 חלה ירידה דרמטית בפעילות ההנפקות בלונדון, כאשר 2024 רשמה רק 18 הנפקות, המספר הנמוך ביותר מאז שהחלה EY לעקוב אחר נתונים אלה ב־2010. 88 חברות אף עזבו את הבורסה הלונדונית או העבירו את רישומן הראשי, רבות מהן ציינו נזילות נמוכה והערכות שווי נמוכות בהשוואה לשווקים אחרים. ה- Brexit יצר הזדמנות, אבל גם איום. בריטניה יכלה לבחור: להיצמד לכללי האיחוד האירופי או ליצור משהו חדש. היא בחרה בדרך השלישית — פחות ביורוקרטיה, אבל יותר שקיפות. פחות עמודי נייר — אבל יותר מידע רלוונטי.

ואולי דווקא משום שהמרוץ הזה מתחמם ודווקא משום שמרכזים פיננסיים אחרים לא נרדמים, יש כאן הזדמנות ליצור סטנדרט חדש — לא סתם סטנדרט טכני, אלא סטנדרט ערכי. הפער בין מה שחברות אומרות ומה שהן בפועל עושות עומד להצטמצם באופן דרמטי. המטרה היא לגרום לחברות לא רק לדווח, אלא לחשוב לעומק על ההשפעה שלהן.

הכללים החדשים

הכללים החדשים - שפורסמו רשמית על ידי ה־FCA ב־15 ביולי 2025 וייכנסו לתוקף ב־19 בינואר 2026 מציבים דרישות שלא היו קיימות קודם לכן. כל חברה שמזהה סיכונים או הזדמנויות אקלימיות כגורמי סיכון מהותיים חייבת לכלול בתשקיף שלה את המידע הבא:

זיהוי הסיכונים האמיתיים -  חברות לא יוכלו יותר להתעלם מהשפעות שינויי האקלים. הן יידרשו לפרט באופן קונקרטי את החשיפה שלהן: אם יש להן מפעלים באזורים הצפויים לסבול מבצורת או שיטפונות, הן יצטרכו לציין זאת במפורש. אם הטכנולוגיה שלהן תלויה בדלקים פוסיליים, הן יצטרכו להסביר כיצד הן מתכוננות לעתיד בלעדיהם. הדרישה כוללת תיאור מפורט של איך סיכונים אקלימיים עלולים להשפיע על שרשרת האספקה, על הביקוש למוצרים, ועל נכסי החברה בטווח הקצר, הבינוני והארוך.

תוכניות מעבר אמיתיות - אם יש לחברה תוכנית מעבר למשק דל פחמן, היא תצטרך לפרט: מהו לוח הזמנים המדויק (כולל ציוני דרך ביניים), מה העלויות הצפויות (הן ההשקעה הראשונית והן העלויות השוטפות), איך התוכנית מתיישבת עם האסטרטגיה העסקית הכוללת, ומה יקרה אם התוכנית לא תצליח (כולל תוכניות גיבוי). כל יעד שנקבע צריך להיות ניתן למדידה עם מדדי ביצוע ברורים (KPIs).

ממשל תאגידי - הדירקטוריון יצטרך להראות שהוא אכן מטפל בנושאים האלה, ולא רק מאשר דוחות מרשימים. המשמעות היא הצגה מפורטת של הגורמים האחראים בדירקטוריון לנושאי האקלים, הידע והניסיון המקצועי שלהם בתחום, כיצד נושאי האקלים משתלבים בתהליכי קבלת ההחלטות האסטרטגיות, באיזו תדירות הדירקטוריון דן בנושאים אלה, וכיצד מדדי ביצוע הקשורים לאקלים משתלבים בתגמול ההנהלה הבכירה. החברות יצטרכו גם לפרט איך הן מוודאות שלדירקטוריון יש את המומחיות הדרושה, בין אם באמצעות חברי דירקטוריון בעלי רקע רלוונטי או באמצעות יועצים חיצוניים.

סוף עידן ה- Greenwashing

הרגולציה החדשה של ה־FCA מכוונת להעלים משוק ההון את תופעת ההתיירקות (Greenwashing)  או כפי שמכנים זאת כיום (Climatewashing), לא משום שחברות יפסיקו לנסות, אלא משום שיהיה קשה בהרבה לנוכח העובדה שהמשקיעים ילמדו באמצעות הכללים האמורים לזהות מילים ריקות מתוכן. הכללים יקבעו סטנדרטים חדשים של דיווח  שיוטמעו לאט-לאט בשוק ויקבעו סטנדרט חדש.

הכללים החדשים מעניקים למשקיעים כלים משופרים משמעותית: במקום דוחות עבי־כרס מלאי נתונים לא רלוונטיים, משקיעים יקבלו מידע ממוקד על הגורמים שעשויים או עלולים להשפיע על עתיד החברה, מהם הסיכונים האמיתיים, היעדים המדידים והתוכניות הקונקרטיות.

זהו מהלך לא רק יעיל יותר אלא גם דמוקרטי יותר. השקיפות ואופן הצגת המידע בצורה סטנדרטית וברורה יאפשרו גם למשקיע הקטן להבין את ההשקעה, להשוות בקלות בין חברות שונות ולקבל החלטות מושכלות יותר — מבלי להזדקק לצוות אנליסטים יקר.

לא רק סביבה: הקשר החברתי

אחד ההיבטים המעניינים בכללים החדשים הוא שהם אינם מתייחסים רק לנושאים סביבתיים. הכללים משקפים הבנה שאקלים וחברה קשורים זה בזה בקשר בל יינתק. כך לדוגמה, כשחברה מתכננת מעבר לאנרגיות נקיות, היא מחויבת להתחשב גם בהשפעה על העובדים שלה, האם יש צורך בהכשרה מחדש? מה יעלה בגורל העובדים בתעשיות מסורתיות? כיצד המעבר משפיע על קהילות מקומיות התלויות בפעילות העסקית של החברה? האם ההשקעה תבוא בהכרח על חשבון זכויות העובדים?

זהו קו חשיבה הדומה למה שמתפתח בישראל סביב הדיון בנושא הצדק האקלימי. השאלה אינה רק כיצד מפחיתים פליטות, אלא כיצד לעשות זאת בצורה הוגנת. כיצד לוודא שהמעבר לכלכלה ירוקה לא יחזק רק את החזקים ולא ישאיר מאחור קהילות מוחלשות או פריפריאליות. בריטניה מובילה גישה שרואה בקיימות סביבתית וצדק חברתי שני צדדים של אותו מטבע. המתח התמידי בין ה-E ל-S, מקבל בכללים האמורים יותר תשומת לב ומכריח את החברות המדווחות לקשור בין הדברים. מדובר בגישה הוליסטית יותר שעשויה אף לעצב תרבות אחרת.

האם זה באמת יעבוד? שלוש סיבות לאופטימיות

השאלה המרכזית היא האם הכללים החדשים באמת ישנו משהו, או שחברות ימצאו דרכים להתחמק מהם. יש מספר סיבות טובות לאופטימיות.

ראשית, הלחץ מגיע מכל הכיוונים ולא רק הרגולטור דורש שקיפות. בשנים האחרונות אנחנו רואים בבריטניה לחץ גובר מצד צרכנים. לפי סקר PwC לשנת 2024, 85% מהצרכנים חווים בעצמם את ההשפעות המשבשות של שינויי האקלים בחייהם היומיומיים, ו-80% מוכנים לשלם יותר עבור מוצרים ברי-קיימא. יתרה מכך, מחקר של Deloitte מצא שכ-73% מהצרכנים בבריטניה ממחזרים או ״מקמפסטים״ פסולת ביתית. גם מצד עובדים, במיוחד צעירים, יש ביקוש גובר לעבוד בחברות עם ערכים סביבתיים. חברה שתנסה לרמות עלולה להיפגע ציבורית ככל שהתקשורת תמצא לנכון לציין זאת או משקיעים מתוחכמים שיחליטו לפעול בנושא - אירועים שעלולים לגרור עזיבת לקוחות ועובדים.

שנית, הטכנולוגיה מאפשרת מעקב טוב יותר מתמיד. כיום קשה יותר להסתיר מידע. נתונים על פליטות, על צריכת אנרגיה, ועל פעילות עסקית זמינים ממקורות רבים: לוויינים, חיישנים, מסדי נתונים ציבוריים ואפילו מדיה חברתית. ארגונים עצמאיים כמו CDPי(Carbon Disclosure Project) אוספים ומפרסמים מידע סביבתי על אלפי חברות ברחבי העולם. מי שינסה להטעות עלול להיחשף במהירות.

שלישית, השוק עצמו מתפתח. ככל שיותר חברות ידווחו באופן שקוף, הסטנדרט יעלה את הרף. זה ייצור מעין מרוץ חיובי ומי שיהיה יותר שקוף ואמין יקבל יתרון תחרותי בהשקעות, בגיוס עובדים, ובמוניטין מול לקוחות. החברות המובילות כבר מבינות את זה ומתחרות ביניהן לא רק על ביצועים פיננסיים אלא גם על מצוינות סביבתית וחברתית.

מהפכה גלובלית בדרך?

הכללים החדשים של ה-FCA הם חלק ממהפכה רחבה יותר. ברחבי העולם, רגולטורים מבינים שהמודל הישן של דיווח פיננסי אינו מספיק יותר. העולם ניצב בפני אתגרים מורכבים החל משינויי אקלים ועד אי-שוויון חברתי, ודרושים כלים חדשים כדי להתמודד איתם. השאלה היא לא האם השינוי יתרחש, אלא כמה מהר ועד כמה הוא יהיה יעיל.

כשמסתכלים על זה בהשוואה לשאר העולם, הדברים נראים מעניינים במיוחד. וול סטריט, שבכל זאת עודנו השוק הכי חזק בעולם, מתמודד עם לחץ פוליטי גובר נגד יוזמות ESG. ממשל טראמפ החדש מבקר במפורש השקעות אחראיות ורואה בהן איום על התחרותיות הכלכלית, דבר שגורם לחברות אמריקאיות להיזהר יותר מדיווח מקיף בנושא זה. בריטניה בוחרת בדרך אחרת, היא מהמרת בדיוק על השקיפות הזאת כיתרון תחרותי. במקום להתרחק מדיווחי ESG היא הופכת אותו לחובה ומבטיחה שקיפות מלאה בנושאי הסביבה, אך ללא הביורוקרטיה המכבידה. מנגד, האיחוד האירופי עדיין מדשדש עם רגולציה כבדה ומסובכת, אף שגם המגמות באירופה והכיוון בהחלט ברור. אירופה אומנם החילה כללי דיווח מחמירים ואף ביצעה התאמות קלות בלוחות הזמנים ובהקלות מסוימות, אך לא נסוגה מעקרונותיה — דרישות הדיווח המרכזיות נותרו בעינן. בריטניה אמרה: נעשה את זה חכם יותר: עם פחות נייר, ועם יותר מידע שימושי.

---

עו״ד מיכל ארלוזורוב. סמנכ"לית בכירה לשעבר באדמה פתרונות לחקלאות, דירקטורית בחברות ציבוריות ומומחית ESG.