עד לפני כ-8 שנים, מעט מאוד אנשים בישראל, ובכללם מקבלי החלטות, הרגולטורים, המנכ"לים של חברות עסקיות, מנהלי השקעות ואנליסטים, הכירו את המושג. והנה, ה-ESG הפך למונח שגור בעולם ובישראל וסביבו התפתחה תעשייה שלמה של ימי עיון, קורסים, גופים ייעודיים שמייעצים בנושא, חברות עסקיות שמפרסמות דוחות ESG, גופים שעוסקים במתן דירוג לחברות עסקיות, מחקרים, מאמרים, הנחיות/רגולציה רגולטורית, ובשוק ההון – מוצרים פיננסיים מבוססי ESG.
ה-ESG הוא התפתחות טבעית של המונח הקודם ששלט בכיפה – אחריות תאגידית, ויש בו הרבה ברכה בכפוף לכמה הסתייגויות משמעותיות. מי שחפץ בהצלחתו, צריך קודם כול להישיר מבט, לא להתעלם מחולשותיו ומחסרונותיו, ולהתמודד עימם.
החסרונות הבולטים הם:
היקף ההשקעה בעולם במוצרים ובפרוייקטי ESG – נדמה שהשמיים הם הגבול. המספרים המתפרסמים בתקשורת הם לא רק מוגזמים, הם מופרכים. הנטייה לצבוע כל דבר שיש בו פירור של ESG כהשקעה במוצר/פרויקט ESG היא טבעית ומתחברת לתפישה החיובית של המושג, אבל היא מלאכותית. טוב לא ייצא מזה.
"גרינוושינג" – גרסה קיצונית יותר של צביעת פרויקטים כביטוי של ESG שכן כאן מדובר פשוט בזיוף וברמאות, ובמקרה הטוב - העמדת פנים. ברגע שארגונים קובעים יעדי ESG והאחראים לכך שהם יושגו לא עומדים בהם, הפיתוי להוליך שולל הוא גדול, וראו לעניין זה מה שהתרחש לפני שנים אחדות בדויטשה בנק שפרסם הצהרות על ביצוע השקעות אקולוגיות שתורמות לאיכות הסביבה שלא היו כאלה תוך הטעיית משקיעים. זהו מקרה של "גרינוושינג" טיפוסי. התוצאה הייתה שהמשטרה והרגולטורים פשטו על משרדי הבנק וחברת הבת שלו.
מסחור – האופן החיובי שבו נתפש ה-ESG הביא ליצירת שלל מוצרים פיננסיים שמבוססים על חברות שעומדות באופן ראוי ברמת ה-ESG שלהן, ולכן יצרני המוצרים דואגים לגבות פרמיה בדמות דמי ניהול גבוהים יותר משהם מבקשים על מוצרים דומים שאינם מבוססי ESG. זה אמור גם לגבי מנהלת ההשקעות הגדולה בעולם, בלאקרוק, (כ-10 טריליון דולר) שנחשבת נושאת הדגל האקטיבית של ה-ESG.
הקלות שבה נותנים ציוני ESG הם על גבול הבדיחה. כך, למשל, מדד ESG על חברות S&P500 כולל כ-350 חברות [1]. מישהו מבין הקוראים מאמין שכ-350 חברות מתוך 500 אמריקאיות אכן עומדות בקריטריונים של ה-ESG באופן ראוי? תרבות וול-סטריט שהיא תרבות קלוקלת לא יכולה לייצר 350 חברות כאלה, אולי 35. הבעיה היא שהדירוג הוא יחסי ולא אבסולוטי. כלומר, חברה עסקית נמדדת בהשוואה לחברות אחרות, וכך חברות שהציון האבסולוטי שלהן גרוע, עדיין נכללות בדירוג.
ה-ESG הוא חיבור קליט אמנם של שלוש אותיות אבל הוא מלאכותי. מישהו יכול להסביר לי כיצד ה-E מתחבר ל-G? חברה שמזהמת את סביבתה ושיודעת שהדבר מסכן את עצם קיומה, ולפחות את התפתחותה, חזקה עליה שתעשה כל שביכולתה כדי לנטר ולטפל בבעיה כפי שהיא אמורה לטפל בכל סיכון שאורב לה. מה יותר טבעי מזה? המדובר בלק אינטגרלי מניהול הסיכונים של כל חברה עסקית באשר היא. האם זה מעיד במשהו על טיב הממשל התאגידי (G) שלה ? ממש לא.
ההיפך הוא כן נכון – חברה שהממשל התאגידי שלה הוא ברמה גבוהה, הרי שבהגדרה, גם ה-E שלה טוב מאוד, שאם לא כן, היא לא יכולה להיחשב החברה שהממשל התאגידי שלה הוא איכותי.
התמקדות יתר בנושא ה-E הסביבה, הזיהום, משבר האקלים
ה-E הוא ללא ספק נושא חשוב מאין כמוהו. משבר האקלים איננו נושא תיאורטי, אלא מאוד מוחשי. הוא מאיים על עתיד האנושות, הוא כבר מתבטא בעליית הטמפרטורות בעולם עם כל ההשלכות על מפלס האוקיינוסים, על הדגה, על זמינות המים, על המזון ועל ההתנהגות האנושית ביום יום ועל גלי הגירה גדולים. זהו נושא שמחייב מעורבות מדינתית, תכנון לטווח קצר וארוך, רגולציה קפדנית ואכיפה נחרצת. חברות עסקיות צריכות למלא את חלקן במאבק במשבר הזה, ובעיקר – אותן חברות שמזהמות ומחריפות את משבר האקלים, ובראשן חברות הנפט.
אך טבעי שחסידי ה-ESG מתמקדים ב-E שכן הוא עונה על שני פרמטרים שנחוצים להתמודדות: הוא מיידי והוא מוחשי – ניתן לראות אותו, לחוש אותו, וכן – גם למדוד אותו. אבל, מה הקשר שלו לשתי האותיות האחרות? הוא עומד בפני עצמו והכללתו כחלק מהמושג רק מסכן את שתי האותיות האחרות. שכן, כידוע הוא הפך לנושא להתנגחות פוליטית בארה"ב בין "ימין" לבין "שמאל" והיכן שנכנסת הפוליטיקה, זה לא מבשר טובות גם לשאר המרכיבים.
החיבור המלאכותי בין שלוש האותיות מייצר בעיות קשות של מדידה.
לא זו בלבד שקיומו של ה-E כחלק מן המושג הוא מלאכותי והוא מסוכן, הוא גם מהווה מכשול בלתי עביר למדידת איכות ה-ESG של חברה עסקית כלשהי ולקביעת הציון שלה. כדי לתת ציון ESG יחיד לחברה עסקית, הגורם המדרג צריך קודם כול להחליט איזה משקל אתה נותן לכל אחד מן המרכיבים, וזה, כמובן, עניין סובייקטיבי שתלוי בערכים של כל אחד מן המדרגים. אבל חמור מכך: מה ניתן לעשות עם חברה עסקית שנמצא שה-E שלה מעולה, אבל ה-G שלה ירוד מאוד? ראינו כבר שזה מצב אפשרי. חברת טסלה יכולה לשמש דוגמה נהדרת לכך עם E שנחשב מעולה למרות שיש גם כאלה שמפקפקים גם בכך, אבל מה לעשות וה-E של אילון מאסק הוא "לא משהו". איזה ציון תיתן לה? די בכך שלא פשוט לתת ציון לחברה ברמת ה-S וה-G שלה, הכנסת ה-E היא הכנסת נטע זר שרק מקלקלת לה את השורה.
מתן דירוג ל-S ובעיקר ל-G הוא "עסק" מסובך.
גם מתן ציון ל-S ול-G של חברה, בנפרד וגם ביחד הוא מורכב. ה-S וה-G קשורים אחד לשני הרבה יותר מאשר ה-E וה-S או ה-E וה-G, אבל עדיין בחינה של כל אחד מהם הוא לא עניין פשוט. נכון, ניתן אמנם להיאחז בכל מיני פרמטרים טכניים כמו למשל הרכב הדירקטוריון, אפשר גם להיעזר ב-AI כדי להגיע למידעים שונים, אבל יש עדיין מגבלות לציון שניתן על בסיס מידעים כאלה. ראשית – מתן ציון מחייב שיתוף פעולה של הנהלת החברה שצריכה לחשוף את קרביה ולאפשר גישה לגורם חיצוני אל עובדיה, אל ספקיה, אל לקוחותיה. בלי זה קשה להגיע לחקר האמת. לא כל הנהלה מתלהבת לחשוף עצמה עם האפשרות שהיא תצטרך להתמודד אולי עם הניגוד שבין האופן שבו היא תופסת את העניין לבין האופן שבו מחזיקי העניין האחרים תופסים אותו. מה שרואים ואפשר לראות מבחוץ אינו בהכרח זהה למה שרואים מבפנים.
במבחן התוצאה: האם מניות של חברות ESG משיגות תשואה גבוהה יותר מחברות מקבילות שאינן כאלה?
זו השאלה החשובה ביותר שבשלב זה אין עליה תשובה חותכת וחד משמעית. מקובל לחשוב על בסיס מאות מחקרים שנעשו בנושא, שבניגוד למחשבה, ה"אינטואיטיבית" שאכן כך, ה-ESG לא באמת מספק את הסחורה.
מקובל לומר "The proof is in the pudding" ובמקרה זה, הפודינג אולי הוא לא מר, אבל כנראה, גם לא מתוק.
מנקודת מבטי, זה ממש לא מפתיע כי מעבר לכל הבעיות שכרוכות בנושא ושאותן סקרתי ובעיקר, אך לא רק, בהקשר של הכללת ה-E (חומר למחשבה: מה ניתן לעשות כשמחיר הנפט עולה חזק ומניות חברות הנפט מניבות תשואה גבוהה בהרבה ממניות חברות האנרגיה הירוקה?), מעבר לכך, ה-ESG הוא נושא שמוגבל בעיניי לניהול סיכונים שאמנם יכול להגדיל את הסיכוי לשיפור עסקיה של החברה, אבל הוא היה ויישאר תורה של ניהול סיכונים, ובכך אין די.
כל מי שרוצה לשנות את האקו-סיסטם הכלכלי-חברתי של עולמנו חייב להרחיב את אופק הראייה והעשייה שלו לעבר גישה רחבה הרבה יותר שמתמצית בשתי מלים: Conscious Capitalism.
על הקפיטליזם המודע, על הקפיטליזם הקשוב, הקשר והממשק שלו עם ה-ESG, וגם על ההבדלים – בפוסט שאפרסם בהמשך.
צבי סטפק, מייסד מיטב בית השקעות, יו"ר מיטב ניירות ערך. יו"ר ארגון קפיטליזם קשוב בישראל, חברה לתועלת הציבור.
קרדיט לתמונה: רועי מזרחי
רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן
[1] S&P 500 ESG Index. (n.d.). S&P Dow Jones Indices. https://www.spglobal.com/spdji/en/indices/sustainability/sp-500-esg-index/#data
Kommentare