לצאת ממנהרת הפחמן: התנהלות מקיימת כמחוללת שינוי ארגוני תרבותי

הצורך להגדיר, לכמת ולנהל את ההשפעה הסביבתית של ארגונים הוביל רבים מהם לאמץ את מדד פליטות הפחמן ולראות בו המדד העיקרי למחויבותם הסביבתית. הארגונים בונים על בסיסו אסטרטגיות ותוכניות עבודה. הבעיה היא שהתמקדות בלעדית בו מביאה להחמצת הזדמנויות גדולות ומשאירה מחוץ לתמונה מהלכים בעלי השפעה רחבה.

תסמונת מנהרת הפחמן (Carbon Tunnel Vision): כשמדידה מחליפה משמעות

תסמונת מנהרת הפחמן היא ביטוי שעניינו ראייה צרה של ניהול השפעות סביבתיות והתמקדות בצמצום פליטות גזי חממה. אחד היתרונות העיקריים של גישה זו הוא יכולת המדידה והשיפור על בסיס נתונים. עם זה, גישה זו מצמצמת את תפיסת הקיימות למנגנון טכני, מתעלמת מהיבטים סביבתיים רחבים ומייצרת מנגנוני קיזוז שאינם משקפים שינוי אמיתי בהתנהגות או בתפיסות הציבור.

ארגונים רבים נשאבים לעיסוק עצים במדידה ובדיווח עד כדי כך שלעיתים השיח על מקדמי פליטות ומנגנוני דיווח גובר על העשייה הסביבתית עצמה. המשבר הסביבתי דורש תגובה רחבה, מיידית ונחושה, וכדי לרתום את הציבור ולהניע שינוי תודעתי והתנהגותי יש לנקוט גם פעולות אחרות.

אנו מציעים גישה רחבה יותר להטמעת קיימות, גישה שבה הפחתת פליטות היא חלק ממהלך אסטרטגי עמוק של שינוי ארגוני, תרבותי וחברתי. זו גישה ניהולית היוצרת ערך מוסף רב־ממדי ומשתמשת בקיימות כמנוף לחדשנות, מעורבות עובדים ויתרון תחרותי.

פעולה משנה תודעה: מהלכים יום־יומִיים בעלי השפעה

האפקט השלילי של תסמונת מנהרת הפחמן בולט במיוחד כשמדובר בארגונים המתבססים על עובדים ומשרדים (כמו חברות היי־טק, משרדי עורכי דין, משרדי רואי חשבון וחברות ייעוץ), שבהם ההשפעה הסביבתית אינה מתרכזת בפליטות ישירות, אלא באתגרים רחבים יותר: צריכת משאבים, שימוש בפלסטיק, בזבוז אנרגייה, מחסור במים ועוד.

ההשפעה של מיקוד צר בצמצום טכני של פליטות (כמו רכישת חשמל נקי יותר או שיפור מערכות מיזוג) מוגבלת בכל הנוגע לשינוי תודעה והנעה לפעולה. מיפוי נרחב של מגוון אזורי ההזדמנות בָּארגון מאפשר לזהות פעולות יום־יומיות, מוחשיות ומהירות המנכיחות את ההתמודדות עם האתגר הסביבתי ומקדמות שינוי תודעתי. כשהעובדים נדרשים להשתתף בפעולה, לשנות הרגלים, להחליט החלטות ולחוות את השינוי בעצמם, נוצרת מעורבות עמוקה יותר. המעבר מדיבורים לעשייה – בצעדים קטנים וסבלניים – הוא המניע את השינוי. הינה כמה דוגמאות.

תחבורה מקיימת: הרחבת ההשפעה נוסף על הפליטות

הגעת עובדים למקום העבודה וחזרתם הביתה בסוף יום העבודה (יוממות) הן דוגמה מצוינת לפוטנציאל הטמון בהטמעה רחבה של קיימות. כרבע מכלל פליטות גזי החממה מקורו בתחבורה ומתוך זה כ־40% מקורו בכלי רכב פרטיים, כך שמדובר בנושא חשוב לעניין צמצום הפליטות. מניסיוננו עולה שארגונים הניגשים לנושא מתוך הפריזמה הצרה של תסמונת מנהרת הפחמן בוחרים בפתרון טכני של מַעֲבָר לכלי רכב חשמליים. מהלך זה מצמצם את הפליטות הישירות, אך אינו משנה את הרגלי העובדים או את התרבות הארגונית. לעומת זאת, גישה רחבה לעידוד תחבורה מקיימת – שימוש בתחבורה ציבורית, מיקרומוביליטי (כגון אופניים וגלגיליים), צוותאיות (Carpooling) והיסעיות (שאטלים) – יוצרת ערך מוסף רב.

בהיבט הכלכלי הוצאות על מקומות חניה, החכר ותחזוקת כלי רכב מצטמצמות. הפחתת זמן הנסיעה היום־יומי תורמת לרווחת העובדים ומפחיתה את תופעת "זעם הכביש" – אותה תחושת מאבק יום־יומי בכבישים המתבטאת בצפצופים, התנהגות תוקפנית ומתח מתמשך. עובדים רגועים ומרוצים גם מועילים יותר, מה שמייצר לָארגון ערך כלכלי עקיף. פתרונות כמו צוותאיות והיסעיות גם מחזקים את הקשרים החברתיים בין העובדים, מעודדים שיח לא רשמי ומגבירים את תחושת השייכות לָארגון.

עם זה, חשוב להכיר בכך שמדובר בשינוי מורכב. כ־2/3 מהעובדים בישראל מגיעים לעבודה בכלי רכב פרטי, והאמון במערכת התחבורה הציבורית נמוך. כדי לעודד שינוי התנהגותי הארגון צריך להשקיע בפתרונות לחסמים העולים מהשטח. כך לדוגמה ארגון המעוניין לקדם נסיעות בצוותאיות צריך להציע פתרונות זמינים לעובדים שלפתע צריכים לצאת מהעבודה מייד (למשל בשל מחלת ילד). הפתרונות מגוּונים: החזקת כלי רכב זמינים לפי צורך, מימון מוניות ועוד. גם עידוד הגעה במיקרומוביליטי דורש תשתיות מתאימות: מתקני נעילה, עמדות טעינה בטוחות, מקלחות ומקום לאחסון ציוד הרכיבה.

אומנם מדובר במהלך מורכב להטמעה, אך התועלת ארוכת הטווח ברורה: שיפור רווחת העובדים, הפחתת עלויות תפעול ונדל"ן וחיזוק תדמית של מעסיק אחראי ומתקדם. מהלך כזה יצוין בדוח ה־ESG לא רק על שום הפחתתו את הפליטות, אלא גם בהיותו ביטוי למחויבות עמוקה למדיניות קיימות מקיפה המשלבת אחריות סביבתית, חברתית וכלכלית.

כלים חד־פעמיים: זיהום פלסטיק שאינו משתקף במדדי הפליטה

הפחתת השימוש בכלים חד־פעמיים מדגימה היטב כיצד אין די במדדי הפחמן לתיעדוף פעולות. אומנם מדובר בצעד המשפיע השפעה לא גדולה על פליטות גזי החממה, אך הוא טומן בחובו יתרונות רבים אחרים:

· סביבתית: הפחתת הטמנת פלסטיק ועקב כך הפחתת זיהום פלסטיק.

· כלכלית: החזר השקעה בתוך חודשים אחדים ועד שנתיים (לפי הפתרונות הנבחרים).

· בריאותית: הפחתת חשיפה למיקרו פלסטיק.

· חווייתית ותודעתית: שימוש בכלים רב־פעמיים נעים ונוח יותר, מאפשר גיוון בבחירה, משפר את חוויית האכילה ומשפיע על הרגלי הצריכה בַּבית.

אבל חרף יתרונותיו, בדרך כלל מהלך כזה נתקל בחסמים והתנגדויות. ישראל היא מהמדינות המובילות בעולם בשימוש בכלים חד־פעמיים, ולכן יש צורך במענה מותאם למגוון צורכי העובדים – למשל אסטניסים או טבעוניים או שומרי כשרות – ולחסמים לוגיסטיים כמו תשתיות שטיפה ואחסון. שיטות עבודה מעולמות החשיבה העיצובית והפסיכולוגיה ההתנהגותית מסייעות בזיהוי חסמים ופיתוח פתרונות מותאמים ובכוחן לתעדף בחירות נכונות לפי אופי הארגון.

הסטת אשפה מהטמנה: מנוע לשינוי תודעתי תרבותי

תחום ניהול האשפה מדגים כיצד פעולות שאינן נמדדות ישירות במדדי פליטות עשויות להיות מנוע רב־עוצמה לשינוי תודעתי ותרבותי בָּארגון. דווקא בשל היותן מוחשיות, יום־יומיות ונוגעות לכל עובד הן יוצרות השפעה רחבה, עמוקה ומתמשכת. הפרדת אשפה במקור והעברתה למִחזוּר אינן רק עניין סביבתי, אלא מהלך תודעתי עמוק. מחקרים מראים שהפרדת אשפה במקור מעלה מודעות סביבתית, מגבירה מעורבות בפרקטיקות אחרות ויוצרת שינוי התנהגותי לטווח ארוך.

אומנם מדובר במאמץ קוגניטיבי קטן, אך השפעתו ניכרת: הוא מייצר קשר ישיר בין פעולה אישית ובין תוצאה סביבתית, והתוצאה הסביבתית נהיית מוחשית וברורה. ההרגל של מיון והפרדה נעשה נורמה חברתית ומפתח חשיבה מערכתית על שימוש, מִחזוּר וניהול משאבים – במקום "זריקת אשפה". התהליך פותח ערוצים לשיח על קיימות ומסייע ביצירת תרבות ארגונית של אחריות סביבתית. לפיכך אין זה מפתיע שמנהלי ויועצי ESG מעידים שבארגונים שבהם האשפה מנוהלת והעובדים נדרשים להשתתף בַּתהליך קל יותר לרתום את העובדים לתהליכי שינוי המונעים מאסטרטגיית ESG בליבה העסקית של הארגון. כמו שציינה בפנינו מנהלת ESG בחברת מדפסות תלת ממד, עובד מחקר ופיתוח שמיין בסוף ארוחת הצוהריים את האשפה שלו לאריזות, שאריות מזון ופיקדון כבר חוֹשב אחרת בישיבת הפיתוח של מחסנית דיו.

נוסף על שינוי ההרגלים, הפרדת אשפה במקור דורשת שינוי תשתיתי ותפעולי שאינו טריוויאלי: מעבר מפח אחד לכמה פחים, הקמת מערך אצירה ופינוי מותאם והטמעה בקרב עובדים וזכיינים. נדרשים השקעה בהובלת מהלך ארגוני, מינוי אחראים, הובלת קמפיין תקשורתי פנימי ולעיתים גם התאמות פיזיות במטבחונים ובקפיטריות. מדובר בתהליך רב־שלבי הדורש סבלנות, תקצוב ומחויבות ניהולית.

סיכום

קיימות אינה עוד סעיף בדוח ESG, אלא הזדמנות לחולל שינוי מהותי בָּארגון. מדובר במסע לשינוי תודעתי, חברתי וארגוני. הוא מתחיל בפעולות קטנות וסופו בהשפעה רחבה שאינה מסתכמת בצמצום פליטות. ארגון המעוניין לקבל את הערך הרב ביותר מהמאמץ שהוא משקיע בקיימות – כדאי שיבחן ויתכנן את תוכנית העבודה להטמעה לא רק לפי חישובי פחמן, אלא מתוך התמקדות בשלוש רגלי הקיימות ובשינוי התודעתי וההתנהגותי. התמקדות כזאת יכולה להניב תשואות גדולות לָעובדים ולָארגון כאחד. באמצעות עיצוב מחדש של תפיסות והרגלי העובדים הקיימות נעשית חלק בלתי נפרד מההתנהלות היום־יומית בָּארגון. העובדים נהיים מעורבים, חדשניים ומחויבים יותר, היעילות התפעולית משתפרת, הארגון מפתח חוסן ומגדיל את פוטנציאל השגשוג שלו, המוניטין מתחזק והמותג מושך אליו כישרונות מובילים ולקוחות המעריכים מנהיגות בת קיימה.

---

יעל ויץ וגב וייל, בעלי 'משנים סביבה' – שירות מקצועי להטמעה מעשית של קיימות/ESG