שטחים פתוחים בישראל: איך שמירה על המסדרונות האקולוגיים יכולה להבטיח סביבה בריאה וכלכלה חזקה

מבוא

נסו לדמיין את סביבת המגורים האידיאלית בשבילכם. מה הדבר הראשון שעולה לכם לראש? עבור רובנו זו סביבה ירוקה ורגועה בקרבת עצים, ציוץ ציפורים, אוויר נקי וניחוח של טבע. לעיתים קרובות אנחנו מוכנים להשקיע משאבים וזמן כדי לִזכות בתחושה הזאת – למשל יציאה לטיול או לינה בצימר או חופשה בטבע. לפי השערת הביופיליה לבני האדם נטייה מולדת להתחבר אל הטבע. נטייה זו התפתחה מסיבות אבולוציוניות משום שמי שהכיר היטב את סביבתו הטבעית ידע למצוא בה מים, מזון וביטחון. לקרבה לטבע גם השפעות חיוביות על הבריאות והנפש: ויסות זיהום האוויר, ויסות האקלים המקומי, ויסות הלחות, חלחול מי הגשמים לאקווה, מניעת שיטפונות וכן מתן שירותי פנאי ונופש. לכן החיבור אל הטבע הוא צורך אנושי בסיסי. ואף על פי כן, עד לא מזמן רבים ראו בסוגיות כמו שיקום מערכות אקולוגיה והגנה על המגוון הביולוגי נושאים השייכים לארגוני סביבה בלבד – ולא נושאים המשפיעים על כלל בני האדם. בשנים האחרונות תפיסה זו משתנה, והמודעות לחשיבות השמירה על השטחים הפתוחים הולכת וגוברת, ואפילו מתבטאת בעבודת הממשלה.

כיום מתגוררים בישראל יותר מעשרה מיליון תושבים, תשעה מיליון מהם חיים בסביבה עירונית. קצב גידול האוכלוסייה בישראל הוא מהגבוהים בעולם – 2.06% בשנה, לעומת ממוצע של 0.52% בלבד במדינות ה־OECD. ישראל מדינה קטנה וצפופה. היא עמוסת תוכניות פיתוח ומאבדת בכל שנה כשלושים קמ"ר של שטחים פתוחים מתוך כלל שטחה (22,072 קמ"ר). תהליך הפיתוח המהיר יוצר קיטוע נכבד של מערכות האקולוגיה.

ההבנה שלחשיבות השטחים הפתוחים ולקישוריותן האקולוגית השלכות רחבות הולכת ותופסת מקום חשוב בשיח הציבורי, בשיח התכנוני ובשיח הבין־לאומי. לאורך השנים חתמה ישראל על מגוון אמנות ויוזמות בין־לאומיות: בשנת 1992 חתמה ישראל על האמנה לשמירה על המגוון הביולוגי, ובוועידה בשנת 2024 התחייבה לשמור על רציפות השטחים הפתוחים; בשנת 2015 הצטרפה ישראל ליעדי הפיתוח בר־הקיימה (SDGs) של האו"ם. יעד 15 עוסק בהגנה על מערכות אקולוגיה ועל המגוון הביולוגי; בשנת 2018 התקבלה החלטת ממשלה להכנת המדינה לשינויי האקלים. סעיף 22 מדגיש את חשיבות שבשמירה על המגוון הביולוגי ובחיזוק מערכות האקולוגיה.

על רקע זה נעשתה השמירה על שטחים פתוחים ערך חשוב בעולם התכנון. התוכנית האסטרטגית המרחבית למדינת ישראל, פרי גיבושו של מִנהל התכנון ביולי 2024, מתמקדת בהיערכות לגידול האוכלוסייה ובחיזוק החוסן העירוני והסביבתי לנוכח משבר האקלים. מִנהל התכנון רואה בשטחים הפתוחים רכיב חשוב, ולפיכך מייחד להם פרק בתוכנית האסטרטגית. הפרק מדגיש את תרומתם ברמה האזורית וברמה הארצית ומבקש לאזן בין צורכי השמירה על השטחים הפתוחים ובין צורכי הפיתוח. שימור הרצף של השטחים הפתוחים – שטחים מוגנים ושטחים חקלאיים כאחד – נעשה בעזרת רשת מסדרונות אקולוגיים המקשרים בין אזורים פתוחים, מאפשרים תנועת בעלי חיים, מעבר גנטי ותורמים לתחזוקת מערכות אקולוגיה בריאות ויציבות.

מעמד המסדרון האקולוגי בעולם התכנון לאורך השנים בישראל

הפעם הראשונה שמסדרונות אקולוגיים הופיעו בתכנון הארצי הייתה במסגרת תמ"א (תוכנית מתאר ארצית) 35 בשנת 2005, אז הם הוצגו באופן סכמטי בלבד והיו בגדר מידע תכנוני למוסד תכנון לצורך שקילת רציפות השטחים הפתוחים, ולא למען מניעת פיתוח או מניעת בינוי בשטחים המיועדים לכך. ואולם הכללתם בתוכנית סימנה התחלה של חשיבה תכנונית חדשה הרואה בשמירה על רצף השטחים הפתוחים עיקרון חשוב. גישה זו סללה את הדרך לקידום תוכניות מתאר מחוזיות שהתמקדו בסוגיית המסדרונות האקולוגיים. בשנת 2023 הוחלפו תוכניות אלו בקידומו של שינוי מס' 26 לתמ"א 1. שינוי זה צפוי להעניק למסדרונות האקולוגיים מעמד מחייב – החקיקה תקבע אֵילו שימושים מותרים בתחומם ואֵילו שימושים אינם מותרים בתחומם. המשמעות היא תוספת של שכבת הגנה תכנונית חדשה לשטחים הפתוחים – צעד שיחזק את הקישוריות בין שטחים טבעיים ומוגנים ויתרום ליצירת מערכת של רשת אקולוגית מחוברת, מתפקדת ועמידה יותר לאורך זמן.

כדי להבטיח את תפקודן הרציף של מערכות אקולוגיה יחולו בשטחי המסדרון האקולוגי מגבלות על בנייה ופיתוח העלולים לפגוע בקישוריות ובתפקוד התקין של המסדרון. עם זה, תותר פעילות חקלאית בתחומי המסדרון, ובלבד שהיא אינה פוגעת בתפקודו האקולוגי. במסדרונות האקולוגיים יותר שימוש של דרכים ומסילות, אך כשתוכנית תוואי דרך או מסילה יחצו מסדרון אקולוגי, הן יהיו חייבות לכלול פתרון למעבר בעלי חיים באמצעות מעבר אקולוגי ייעודי עילי או תחתי או להציע פתרון אחר שיאפשר חצייה ותנועה של בעלי החיים. באזורים שבהם המסדרון האקולוגי צר במיוחד (צוואר בקבוק) יחולו מגבלות תכנוניות מחמירות יותר. תכנון המסדרונות נעשה מתוך התחשבות בעקרונות אקולוגיים, חקיקתיים, תכנוניים וחקלאיים ומטרתו ליצור איזון בין כל הרכיבים.

תכנון מרחבי מקיים: יישום רשתות אקולוגיות בעולם

צרפת: בצרפת מיושמת גישת "רשת ירוקה כחולה". גישה זו שמה דגש על שני סוגי מסדרונות עיקריים: מסדרונות "ירוקים" – נתיבי מעבר יבשתיים (יערות, שטחי עשב, גדרות חיות, שטחים חקלאיים וכו') ומסדרונות "כחולים" – נתיבי מים ומערכות מימיות (נהרות, נחלים, ביצות, חוף ים וכו'). אפילו שהמסדרונות האקולוגיים בצרפת לא בלמו את הפיתוח, הם זוכים למעמד חשוב בעת התכנון, ונהנים מחשיבות אסטרטגית בשמירה על המערכות האקולוגיות. כך למשל בעת תכנון כביש מהיר חדש באזור דורדון נדחַה תוואי הכביש דרומה יותר כדי שלא לחצות רצף של נהר ויער חשוב. כך למשל באזור מרסיי הוקמה ועדה מקומית עם נציגי המגזר העסקי כדי ליצור רצועת פארקים לאורך מסדרון עירוני – היזמים הבינו שערך הנדל"ן שלהם עולה לצד רצועה ירוקה רציפה, וכך נוצַר רצף מוגן ביוזמה פרטית בתיאום עם הרשויות.

הולנד: הולנד היא מדינה קטנה וצפופה, יותר ממחצית השטח היה נתון לחקלאות עצימה או פיתוח עירוני. בשל כך הולנד נחשבת לחלוצה בגישה של מסדרון אקולוגי ברמה הלאומית. בהולנד יש כיום סוגים רבים של מסדרונות – בנתיבי נהרות, יערות ואפילו בשטחים עירוניים פתוחים. הממשלה בהולנד מאפשרת פיתוח נדל"ן מוגבל במסדרונות האקולוגיים בתנאי שהיזם או הרשות המקומית מתחייבים ליצור שטח טבעי חלופי במקום השטח שנלקח מהמסדרון. כך נוצרו שטחי טבע חדשים בשולי ערים על חשבון חקלאות כחלק מעסקאות פיתוח.

גרמניה: החוק מחייב פיתוח רשת אקולוגית ארצית שתכסה לפחות עשרה אחוזים משטח המדינה. המסגרת החוקית בגרמניה מגדירה שהרשת האקולוגית תכלול שטחי ליבה, שטחי חיבור ורכיבים מקשרים, ובכלל זה יערות ואזורים טבעיים גדולים, נתיבי מים, פארקים ואזורים כפריים חקלאיים. בשטחים החקלאיים שהמסדרון עובר בהם הרשויות בגרמניה מעודדות לשמר רכיבים מקשרים כמו גדרות חיות, רצועות פריחה, עצי שדה ובריכות קטנות.

התרומה הכלכלית של מסדרונות אקולוגיים בישראל

כמובן חשוב להדגיש שאילו המסדרונות האקולוגיים לא היו תורמים גם לפיתוח ולבנייה, הם לא היו מקודמים במנהל התכנון. אומנם במבט ראשון נִדמֶה שההגבלות על הבנייה במסדרון אקולוגי סותרת את הרעיון של עליית ערך הנדל"ן, אך בפועל יש לכך יתרונות רבים, בייחוד כשמאמצים חשיבה ארוכת טווח. התועלות הכלכליות (עולמיות ומקומיות) של מערכות אקולוגיה בריאות עולות לאין־שיעור על עלות ההגנה עליהן. לפי הערכת BCG הירידה המצטברת בתפקודי מערכות אקולוגיה בעולם כבר עולה יותר מחמישה טריליון דולר בשנה. מספר זה מייצג את הערך של שירותים שכבר אבדו לכלכלה העולמית עקב פגיעה בטבע, למשל ירידה בהאבקה טבעית, התגברות שיטפונות בשל הרס ביצות או בשל התמעטות אגירה פחמנית ביערות שנכרתו. מגמה זו אף צפויה להחריף ללא התערבות.

כאמור, ישראל מדינה קטנה, והיא תלויה במידה רבה בשטחים הפתוחים הסובבים אותה לצורכי חקלאות, נוף ושירותים אקולוגיים אחרים. אומדן המארג לשירותי מערכות אקולוגיה משנת 2017 קובע שתרומת השירותים האקולוגיים בישראל נאמדת בכ־6.49 מיליארד ₪ בשנה. מדובר בין השאר באספקת מזון ומים, ויסות אקלים וחיסכון בהוצאות על פתרונות הנדסיים. קיטוע של שטחים פתוחים עלול להביא לפגיעה ממשית בתוצר המקומי הגולמי, בין השאר בשל שחיקה בשירותי מערכת כמו איכות החופים, ירידה ביבולים והיעלמות מאביקים. ולא זו בלבד: בעידן של שינויי אקלים נהיו אסונות טבע תכופים יותר: אירועים כמו הצפות קשות, שבעבר התרחשו אחת למאה שנה, כיום צפויים להתרחש בתדירות של בין אחת לעשר או לשלושים שנים. בשל כך המדינה משקיעה כסף רב כדי לשמור על איכות השטחים הפתוחים. הקרן לשמירה על שטחים פתוחים השקיעה בשנת 2023 בלבד כ־400 מיליון ₪ להנגשת אתרי טבע ולרכישת קרקעות לשימור של כ־165 מיזמים סביבתיים. רשות הטבע והגנים וקק"ל השקיעו בשנת 2024 כ־447 מיליון ₪ בתחזוקה ובניהול של שטחים פתוחים. משרד החקלאות השקיע משנת 2024 כ־55 מיליון ₪ לשיקום נחלים ולמניעת הצפות. המשרד להגנת הסביבה פרסם בשנת 2024 לארגוני טבע קול קורא לשמירה על השטחים הפתוחים בסך של כ־28 מיליון ₪ כדי להיערך לשינויי אקלים.

שמירה על מערכות אקולוגיה מתפקדות תוכל לצמצם את עוצמת הפגיעוֹת ולהגביר את החוסן הכלכלי והחברתי של יישובים בישראל. יתר על כן, מגורים סמוכים לשטחים פתוחים מציעים סביבה בריאה יותר ואוויר נקי יותר – רכיבים התורמים תרומה ישירה לאיכות החיים ולהעלאת ערך הנדל"ן. כשאי אפשר להרחיב את השכונות אל עֵבֶר השטחים הפתוחים שסביבן – מתאפשר תכנון עירוני מושכל ומעמיק יותר, תכנון המתמקד בשיפור איכות החיים ובפיתוח המרחב הבנוי בשולי הערים. כך למשל דירות הגובלות בפארק הירקון שבתל אביב נהנות מביקוש גבוה וממחיר היקר בכ־12% בהשוואה לדירות רחוקות משם.

סיכום

חשוב להדגיש שערכם של השטחים הפתוחים – ברמה האקולוגית, ברמה הכלכלית וברמה החברתית – נשעָן במידה רבה על היותם רצף מרחבי ולא אוסף מקוטע של שטחים מנותקים. פיצול וקיטוע מרחבים אלו עלולים לפגוע ביכולתן של מערכות אקולוגיה לתפקד. הם גם עלולים לצמצם את הנגישות של הציבור לטבע ולהפחית את התרומה הכלכלית, החברתית והסביבתית של השטחים בטווח הארוך. חשוב לשים דגש ולהשקיע בשימור וחיזוק הרציפות האקולוגית. רציפות זו תורמת למועילות ההשקעות הציבוריות, לחיסכון תקציבי גדול ולשיפור מתמיד בתועלת הסביבתית. השמירה על מסדרונות אקולוגיים בישראל מבטאת מגמה עולמית לקידום קישוריות אקולוגית. אין מדובר רק בפעולה סביבתית חיונית, אלא במנוע כלכלי רב ערך התורם להפחתת עלויות עתידיות, לחיזוק החוסן הכלכלי והקהילתי ולשיפור איכות החיים. מנוע כזה מבטיח מגוון שירותים אקולוגיים החיוניים לצמיחה בת קיימה.

---

ד"ר מיקי בר־זיו, עמית ממשק במנהל התכנון, האגף הבכיר לתכנון מרחבי ואגף השטחים הפתוחים. בעל דוקטורט באקולוגיה וזואולוגיה עם התמחות בהשפעות הפיתוח העירוני על דפוסי ההתנהגות של בעלי חיים