קרנות פילנתרופיה וארגוני סביבה – הֲילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?

רשומה זו מבקשת לנתח את היחסים בין קרנות הפילנתרופיה ובין ארגוני הסביבה ("הארגונים הירוקים"). נפתח בהצגת תמונה כללית על הפילנתרופיה בישראל, נמשיך בהצגת התמיכה של קרנות אלו בארגוני הסביבה, ננתח את משמעות היחסים ביניהם ונציע דרכים לחיזוק החוסן של הארגונים כדי לאפשר להם לממש את מטרותיהם וליצור אימפקט בתחומי העניין שלהם.

היקף הפילנתרופיה בישראל

הפילנתרופיה בישראל חוותה שינויים רבים בשני העשורים האחרונים, הבולט שבהם הוא הגידול בהיקף הנתינה, התורמים וקרנות הפילנתרופיה (שמיד וכהנא, 2024). סך הפילנתרופיה בישראל בשנת 2020 עמד על 18 מיליארד ש"ח – מקורם של 12 מיליארד ש"ח מהם (60%) בנתינה מחוץ לארץ ומקורם של 6 מיליארד ש"ח מהם (40%) בנתינה מישראל (רשות התאגידים והמכון למשפט ופילנתרופיה באוניברסיטת תל אביב, 2023). המקורות העיקריים לנתינה הם משקי הבית (65%–74%), חברות עסקיות (25%–31%) ועיזבונות (3%–4%).[1] מקור הנתינה הגדול ביותר הוא משקי בית, ואילו הנתינה שמקורה במגזר העסקי, ובכלל זה התחומים של אחריות תאגידית, קטַנה יחסית והאימפקט שלה מוגבל (פיטובסקי־נוה ועמיתיה, 2022).

חלקה של תעשיית ההיי־טק בשנת 2023 עמד על 73.5 מיליארד דולר מסך הייצוא של ישראל (53%) (רשות החדשנות, 2024), עובדים בתעשיית ההיי־טק היו אחראים לכ־35% ממס ההכנסה שמקורו בשכירים בשנת 2021 (טייטלבאום, 2025) – ואף על פי כן הנתינה הפילנתרופית של "המתעשרים החדשים", יוצאי תעשייה זו, עדיין מוגבלת ואינה משקפת את עושרם (גלזר, 2022). היזמת החברתית עדי אלטשולר העידה עליהם: "מתעשרי ההיי־טק, שזה כל תל אביב בגדול, הם קמצנים ויהירים" (שם). נִראֶה אפוא שהמגזר העסקי בישראל מעורב פחות מדי בנתינה לטובת מטרות חברה, חינוך וסביבה ושחלקו היחסי בעוגת הנתינה הפילנתרופית בישראל אינו משתנה לאורך השנים.

מקורות ההכנסה של ארגוני הסביבה: תיאור ודילמות

מה מקורות ההכנסה של ארגוני הסביבה ומה חלקן של קרנות הפילנתרופיה במימון הפעילויות של ארגונים אלו? מחקרים מראים שלאורך שנים לא זכו ארגוני הסביבה למימון רב, אם בכלל, מצד הממשלה או ממקורות עצמיים (טל ועמיתיו, 2011; בר, 2013). מקור המימון העיקרי של ארגוני הסביבה היה קרנות הפילנתרופיה, אך גם רובן של קרנות אלו אינן רואות בתחום הסביבה מטרה מועדפת לנתינה. מספר הקרנות התומכות בארגוני סביבה קטַן למדי, וכך גם הסכומים שהקרנות נותנות לארגונים אלו (ברנר ועמיתיה, 2010). ניתוח מקורות ההכנסה של ארגוני הסביבה מראה שבממוצע 41% מהכנסותיהם מקורם בקרנות פילנתרופיה וש־76% מכלל ארגוני הסביבה זוכים למימון מקרן פילנתרופיה אחת לפחות. מספר זה אינו צריך להטעות באשר לנדיבות קרנות הפילנתרופיה, שכן רבות מהן נמנעות מתמיכה בארגוני סביבה הנחשבים קיצוניים, ארגונים הנאבקים לשנות את מבנה הכוח בחברה והמדגישים שיח של צדק חברתי. המחקר האמפירי גם מראה שקרנות נוטות לבחור ארגונים המאמצים אסטרטגיות פעולה מתונות במגעם עם מקבלי החלטות (סִנגוּר, שדלנות, ליטיגציה) ועם הציבור הרחב (קמפיינים לציבור, מחקר ופעילויות חינוך) על פני ארגונים הנוקטים שיטות פעולה ישירות כמו מחאה או הפגנה אלימה. כדי שהקרנות ייתנו כסף לארגוני סביבה הן צריכות להכיר היטב את עולם הערכים והמטרות של אותם ארגונים (גרינשפן, 2014).

מימון פעילות ארגוני הסביבה בידי מקור מימון עיקרי אחד בלבד כמו קרנות פילנתרופיה יוצר יחסי תלות ומגביל את צעדיהם. מצב כזה יכול למשל לכפות על הארגונים מדיניות שונה מהמדיניות הנהוגה בהם, לבקר את עבודתם ולפקח עליהם פיקוח צמוד, להשפיע על אסטרטגיות הפעולה שלהם ועוד. ויש גם איום על שרידות הארגונים, שכן ייתכן שבעקבות שינויים בסדרי העדיפויות של הקרנות הן יפסיקו את תמיכתן – כך קרה למשל במקרה של קרן ברכה. אומנם בשנים האחרונות אימצו קרנות פילנתרופיה התנהגות אסטרטגית מוכוונת תחומי נתינה מוגדרים, אך גם באסטרטגיה כזאת חלים שינויים הנובעים מתמורות המתחוללות בקרנות עצמן או בסביבתן החיצונית. שינויים מהותיים בהקצאת המקורות של הקרנות מאיימים על יציבות הארגונים וחוסנן.

גם תלות במימון מהממשלה מטילה מגבלות על פעילות ארגונים בחברה האזרחית – בבחינת "אל תנשוך את היד שמאכילה אותך". ארגוני הסביבה נחשבים לעומתיים למדיניות הממשלה. הם מערערים על מדיניות זו ופועלים לשנותה. מחקרים מראים שתלות במימון מהממשלה מעקרת פעילות מחאה וסִנגוּר של ארגוני חברה אזרחית המבקשים לקדם נושאים שאינם עולים בקנה אחד עם מדיניות הממשלה (שמיד ועמיתיו, 2008). ואכן, פוטנציאל ההכנסות לארגוני הסביבה מצד הממשלה נמוך מאוד וכך גם המימון שמקורו במגזר העסקי. הכנסות הארגונים מתאגידים אינן עולות על 3% מסך כל תקציבם של הארגונים (גרינשפן, 2014).

העשור הראשון של המאה העשרים ואחת בישראל היה תור הזהב של הקשר בין קרנות פילנתרופיה ובין ארגוני סביבה. אלא שבעשור וחצי האחרונים קרנות בולטות שתמכו בארגוני הסביבה (קרן ברכה, קרן גולדמן, הקרן לסביבה ירוקה, קרן סבה) נסגרו או שינו את תחומי פעילותן (גרינשפן, 2014). בין החלופות שפיתחו ארגוני הסביבה למימון פעילותם היו תרומות מגורמים פרטיים (למשל גרינפיס ישראל), קמפיינים לגיוס המונים (crowdfunding), מכירת מוצרים (כגון סלי ירקות אורגניים של חוַות קיימא או מוצרים בתפזורת של עמותת בר קיימא) וביסוס תמיכה קבועה מתורמים ישראלים יחידים (למשל יוסף אברמוביץ' לעמותת שמסונא, יוקי גיל ורם עמר למיזם NZO לקידום אנרגיות מתחדשות ומוריס קאהן לעמותת צָלוּל). המימון מצד הממשלה נמשך גם הוא לאורך השנים בהיקף של 5–10 מיליון ש"ח, אך בשנתיים האחרונות ניסה המשרד להגנת הסביבה לעכב תמיכות אלו, ייתכן שמשיקולים פוליטיים (געתון, 2025).[2] מצד הפילנתרופיה אפשרו סוגיות הסביבה ליצור שיתופי פעולה חדשים בין תורמים, למשל באמצעות ה־JFNיי(Jewish Funders Network, 2015) וקרן ירושלים הירוקה, והובילו להופעת קרנות חדשות כגון קרן האני לצד המשכיות של כמה מהקרנות הוותיקות (כך למשל לפחות עשר קרנות פילנתרופיה תרמו בשנת 2023 לארגון הגג חיים וסביבה). מיזם ייחודי ובולט התורם לעיצוב מפת המימון לארגוני הסביבה בעשור האחרון הוא פורום הקרנות הירוקות (Green Funders Forum) מיסודו של JFN. מיזם פילנתרופיה זה נועָד לאפשר שיתופי פעולה והחלפת ידע עדכני בין תורמים ולהגדיל את ההשפעה על שדה הסביבה.

אסטרטגיות פעולה מומלצות לארגוני הסביבה

לנוכח האמור בדבר התלות של ארגוני הסביבה במימון חיצוני – הארגונים צריכים לאמץ אסטרטגיות פעולה פרואקטיביות כדי לשנות את יחסי הכוח–תלות בינם ובין מקורות המימון שלהם. עליהם לפעול בנמרצות לחיזוק המודעות לנושאי סביבה וקיימות בקרב קרנות הפילנתרופיה ולפעול בקרב תאגידים והמגזר העסקי כדי להגדיל את הנתינה שלהם לארגוני הסביבה. בה בעת אין לאפשר לתאגידים ולמגזר העסקי ליצור תדמית ירוקה (greenwashing, התיירקקות) באמצעות נתינה לטובת מיזמים שאימפקט הסביבה שלהם מוטל בספק. כדי להשתחרר מהתלות במקור מימון עיקרי אחד בלבד ארגוני הסביבה צריכים לגוון את מקורות ההכנסה שלהם ובייחוד להגדיל את הכנסותיהם ממקורות מימון עצמיים כגון מכירת שירותים באמצעות מיזמים מוכווני ערכי סביבה וייזום פעילויות חינוך בהיבטי סביבה לציבור הרחב (למשל החברה להגנת הטבע, המפעילה רשת בתי ספר שדה ובעלת רשת ענפה של חברים בארגון – "חבר של קבע בחברה להגנת הטבע").

נוסף על כל אלה ארגוני הסביבה צריכים ליצור קואליציות ושותפויות בינם לבין עצמם (למשל קואליציית ארגוני האקלים), לשקול מיזוגים (גרינשפן ועמיתיו, 2024) וליזום שותפויות בין־מגזריות שבהם משתתפים גם רשויות מקומיות, המגזר העסקי, המגזר הציבורי, עמותות חברתיות וארגוני סביבה (למשל ועידות האקלים האזוריות שהתכנסו בתקופת הקורונה). לשותפויות אלו פוטנציאל למינוף הפעילות של ארגוני הסביבה, והן מאפשרות להשיג מימון ולממש את המטרות שארגוני הסביבה מתקשים להשיג בכוחות עצמם.

ארגוני הסביבה גם צריכים לאמץ אסטרטגיות פעולה המתאימות לסביבה המוסדית שהם פועלים בה. עליהם להיות מוכווני מטרה, יוזמים ופרואקטיביים, ובה בעת לעדן מעט את דרכי הפעולה שלהם. אין פירוש הדבר אימוץ התנהגות קונפורמית כלפי גורמי המימון, אלא הבנה טובה יותר של כללי המשחק בין תורמים ונתרמים – הבנה שביכולתה לקדם את האידאולוגיה, הערכים, המטרות וסדר היום הרעיוני של ארגוני הסביבה.

---

הלל שמיד הוא פרופסור אמריטוס בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד ובמכון לחקר החברה האזרחית והפילנתרופיה בישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים

איתי גרינשפן הוא פרופסור חבר בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד ובמכון לחקר החברה האזרחית והפילנתרופיה בישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים

[1] האחוזים בסוגריים הם ממוצעים לאורך השנים ומציינים את טווח שיעור התרומה.

[2] ראו למשל את המכתב הזה. 

המקורות

בר, ח'. (2013). מערכות יחסים פילנתרופיות מנקודת מבטם של המקבלים: המקרה של ארגוני שינוי חברתי בישראל. המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל.

ברנר, נ', חזן, א', רודיך־כהן, א' ושמיד, ה'. (2010). סקר קרנות פילנתרופיות וגופי מימון בישראל. המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל.

גלזר, ה'. (20 באפריל 2022). "מתעשרי ההיי־טק, שזה כל תל אביב בגדול, הם קמצנים ויהירים". הארץ. https://did.li/wSQrl

געתון, י'. (7 במאי 2025). סילמן מחלישה את עמותות הסביבה: משרדה לא מתחייב לתמוך בפעילותן. שקוף. https://shakuf.co.il/56735

גרינשפן, א'. (2014). פילנתרופיה סביבתית: יחסי הגומלין בין קרנות פילנתרופיות לארגוני הסביבה בישראל. המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל.

גרינשפן, א', אלמוג־בר, מ', שמיד, ה' ואורג, א'. (2024). בין משבר ארגוני למשבר בריאותי: מיזוג ארגונים ללא כוונת רווח כאסטרטגיית התמודדות עם משבר. ביטחון סוציאלי, 122, 135–165.

טייטלבאום, ש'. (24 בפברואר 2025). האוצר: עובדי ההייטק אחראים על 35% ממס ההכנסה במשק. כלכליסט. https://www.calcalist.co.il/local_news/article/rkm400ecqkg

טל, א', ליאון זכות, ש', פרנקל אושרי, ל', גרינשפן, א' ועקוב, ש'. (2011). התנועה הסביבתית בישראל: מגמות, צרכים ופוטנציאל. אוניברסיטת בן־גוריון בנגב.

פיטובסקי־נוה, נ', אלמוג־בר, מ' ושמיד, ה'. (2022). מהנדסים התנדבות: התנדבות של עובדי חברות עסקיות בארגונים חברתיים. ביטחון סוציאלי, 117, 75–106.

שמיד, ה', אלמוג־בר, מ' וניראל, ר'. (2008). פעילות סינגור פוליטי של ארגונים ללא כוונת רווח המספקים שירותים חברתיים. ביטחון סוציאלי, 78, 11–37.

שמיד, ה' וכהנא, נ'. (2024). הפילנתרופיה הישראלית: מגמות ותמורות. רסלינג.

רשות החדשנות. (2024). דוח שנתי: מצב ההייטק 2024.

רשות התאגידים והמכון למשפט ופילנתרופיה באוניברסיטת תל אביב. (2023). שנתון העמותות: נתונים מצרפיים נבחרים אודות פעילות עמותות וחברות לתועלת הציבור בשנת 2020.

יJewish Funders Network.י(2015). המדריך הירוק: מדריך לתרומה חכמה.