המרוץ לנט זירו: בין הרס אקלים ובין פריחה כלכלית

כלכלה דלת פחמן: הכרח אקלימי והזדמנות כלכלית עולמית

פליטות גזי החממה בעולם מוסיפות לעלות בעקביות חרף יותר משלושה עשורים של ועידות אקלים, אמנות בין־לאומיות ואזהרות חוזרות ונשנות מצד מדענים. משבר האקלים אינו ממתין להסכמות האנושיות ולשינויים הנדרשים בכלכלות שלנו. הוא מכה בנו בקצב הולך וגובר – שריפות, הצפות, גלי חום, בַּצוֹרות ועוד. מציאות זו מחייבת בחינה מחודשת של דרכי הפעולה והתמקדות בכלים מועילים שיאפשרו מיתון נכבד של השימוש בדלקי מאובנים ומעבר מהיר לכלכלה דלת פחמן – הכול במטרה להגיע לאיזון פחמני (Net Zero Emissions) עד לשנת 2050, כלומר, שפליטות גזי החממה בשנה זו ישתוו לספיחה שלהם בכל האמצעים הטבעיים וההנדסיים. רשומה זו תבחן את המגמות העולמיות בתחום, את הכלים הזמינים למעבר הנדרש ואת הקשר ההדוק שבין שינויי אקלים ובין יציבות כלכלית.

הפער הפחמני: אתגרים ופתרונות זמינים

אחד האתגרים העיקריים הניצבים בפני הקהילה הבין־לאומית הוא הפער בין יעדי הפחתת הפליטות שהמדינות מצהירות עליהן או מתחייבות אליהן ובין הפתרונות המיושמים בפועל. לאורך השנים היו הערכת המדענים את תרומתן של טכנולוגיות קיבוע וסיפוח למיניהן מוגזמות. טכנולוגיות אלו צפויות לתרום כ־1% בלבד להפחתת הפליטות עד שנת 2030, ולכן אי אפשר להסתמך עליהן ולראות בהן הפתרון העיקרי. בשנת 2021 הפחיתה סוכנות האנרגייה הבין־לאומית בעד 88% את תחזיתה בדבר היקף הקיבוע והסיפוח של הטכנולוגיות למיניהן בכל הנוגע לתחזיות הקודמות. משמעות הדבר היא שיש לסגור את הפער באמצעים אחרים, ולכן הדחיפות במתן מענה למשבר האקלים עולה.

בשנת 2023 העריכה סוכנות האנרגייה הבין־לאומית שכ־65% מההפחתה הנדרשת בפליטות עד לשנת 2050 אפשרית באמצעות טכנולוגיות הקיימות כבר כיום. לפי מקינזי חשמול וחשמל מתחדש הם רכיבים עיקריים במעבר האנרגטי באיחוד האירופי. רכיבים חשובים אחרים הם התייעלות אנרגטית, ניהול ביקושים, מימן ירוק, ביומסה ודלקים חלופיים. יש לכך סיבות טובות: ניתוח מַחזוֹר החיים (כרייה, בנייה, תפעול, גריטה) של פליטות גזי החממה בטכנולוגיות למיניהן מדגים יתרון עצום לאנרגייה מתחדשת, משאבות חום וכלי רכב חשמליים בהשוואה לפתרונות חלופיים המבוססים על דלקי מאובנים.

מגמות עולמיות והאצת המעבר האנרגטי

151 מדינות האחראיות ל־88% מפליטות גזי החממה אימצו נכון לשנת 2023 יעדי איזון פחמני (NZE). 69 מהן הציבו נוסף על יעדי האיזון גם יעדי אנרגיות מתחדשות לאומיים לרוחב כל כלכלתן. התבוננות ביעדים מגזריים כגון חימום, חשמל ותחבורה מלמדת ש־182 מדינות הציבו 382 יעדים בשנת 2023. זו התפתחות מרשימה, וההצהרות גם מביאות תוצאות. בשנת 2023 יותר מ־40% מהחשמל בעולם יוּצַר ממקורות נקיים (לרבות גרעין). שיעור זה עלה לכ־71% באיחוד האירופי בשנת 2024. יתר על כן, ההשקעה באנרגייה סולארית בשנת 2023 עלתה על ההשקעה בכל שאר טכנולוגיות ייצור החשמל גם יחד! בשנת 2024 הייתה ההשקעה העולמית באנרגייה נקייה כמעט כפולה מההשקעה בדלקי מאובנים. הצפי הוא שמקורות מתחדשים יהיו מקור החשמל הגדול ביותר בשנת 2025 ואפילו יעברו את סך המקורות מבוססי דלקי המאובנים עוד לפני תום העשור הנוכחי. עם זה, בשעה שייצור החשמל העולמי צפוי לעלות פי יותר משלושה בתוך שלושה עשורים – קצב הגידול של חשמל מבוסס אנרגייה מתחדשת צריך לעלות פי שניים ואפילו יותר כדי לעמוד ביעדי ההפחתה לצורך עצירת ההתחממות ב־1.5 מעלות צלזיוס בהשוואה לתחילת המהפכה התעשייתית.

על אף ההתקדמות המרשימה שפורטה מעלה – הדרך עודנה ארוכה מאוד. בשנת 2022 כ־79% מצריכת האנרגייה הכוללת במגזרים למיניהם – חשמל, תעשייה, תחבורה, מבנים, חקלאות ועוד – עדיין התבססה על דלקי מאובנים (לעומת כ־81% בשנת 2012). עם זה, חשוב לציין שחשמל המיוצר מאנרגייה מתחדשת זול יותר מחשמל המיוצר מגז ומפחם, ומגמה זו נמשכת, בייחוד הודות לירידת מחירי הפאנלים הסולאריים והסוללות בעשורים האחרונים. ירידה זו הביאה לכך ש־93% מהקיבולת החדשה בעולם לייצור חשמל ו־94% מהקיבולת לייצור חשמל בארצות הברית הגיעו מאגירה וממקורות מתחדשים. זו מגמה מעודדת, והיא אדישה להצהרות פוליטיקאים כאלה או אחרים. לכלכלה חיים משל עצמה. עם זה, יש לזכור שמשק החשמל גילם כחמישית בלבד מסך הצריכה הסופית של אנרגייה בעולם בשנת 2023. במגזרים אחרים ההתקדמות מרשימה פחות מההתקדמות במגזר החשמל.

גם שוק כלי הרכב החשמליים מציג צמיחה אדירה. ברבעון הראשון של שנת 2024 עברו מכירות כלי הרכב החשמליים את סך המכירות של שנת 2020 כולה. בשנת 2025 מכירות כלי הרכב החשמליים צפויות לעבור סף של רבע מכלל מכירות כלי הרכב המיוצרים בעולם, מגמה הצפויה להביא לכך שבשנת 2030 כ־40% מכלל כלי הרכב הפרטיים שיימכרו בעולם יהיו חשמליים. מגמה זו צפויה להאיץ, שכן כשני שלישים מכלי הרכב החשמליים שיוצרו בסין בשנת 2024 זולים כיום מכלי רכב מקבילים בעלי בערה פנימית. בד בבד הסובסידיות לדלקי מאובנים – ישירות ועקיפות – מוסיפות לעלות, אף על פי שהביקוש להם צפוי לרדת בהדרגתיות ולהגיע לשיאו לפני תום העשור הנוכחי.

המחויבות של מערכת הכספים העולמית למעבר האנרגטי הנדרש גברה בשנים האחרונות. ברית GFANZ, המאגדת יותר מ־450 מוסדות כספיים המנהלים יותר 130 טריליון דולר (כ־40% מהנכסים הכספיים המנוהלים בעולם), התחייבה בשנת 2021 להשגת איזון פחמני עד שנת 2050. התחייבות זו צפויה לבוא לידי ביטוי בדרישות גוברות מצד החברות בברית זו כלפי מעסקים שייטלו מהן אשראי.

נתון מעודד אחר הוא שתמחור פחמן לסוגיו – מיסוי, סחר בפחמן, מנגנוני קרדיט פחמני ועוד – מכסה כבר כ־28% מהפליטות בעולם, ובשנה זו היו ל־95 מדינות כלי תמחור לפליטות גזי חממה – דבר הצפוי לעודד את הפחתתם של גזי החממה. עוד ראוי לציין שכבר בשנת 2022 עבר האשראי הירוק (למיזמים דלי פחמן) את היקף האשראי לדלקי מאובנים. מצד אחד אלו נתונים מעודדים. מצד אחר כ־88% מהחוב בתחום האנרגייה עדיין הועמס על כתפי חברות דלקי המאובנים באותה שנה, מצב המעכב את המעבר האנרגטי, שכן בנקים חוששים להחזר חובם ולפיכך לא יאפשרו לחברות אלו לקרוס. משמעות הדבר היא שעל חברות אלו לנקוט שינוי כיוון בפעילותן ולייצר בהדרגה תזרים מזומנים מפעילותן החדשה דלת הפחמן. קרי, צפוי שאותן חברות האחראיות למשבר האקלים – עשר חברות דלקי מאובנים אחראיות לכ־40% מהפליטות ההיסטוריות ועשרים מהן אחראיות ל־64% מהפליטות בשנים 2016–2022 – לא תיעלמנה. הן צפויות לשנות את פניהן.

הקשר ההדוק בין אקלים לכסף: ניהול סיכונים כלכליים

שינויי האקלים אינם רק אתגר סביבתי – הם גם איום כלכלי מהותי. קצב המעבר האנרגטי יקבע את עתיד האנושות. למעשה מתחולל מרוץ בין משבר האקלים המתגבר, המשפיע גם על הכלכלות, ובין ההתקדמות העולמית לעבר כלכלה דלת פחמן, כלכלה שתמתן את השלכות משבר האקלים על החיים על פני האדמה ועל התוצר העולמי. הנזקים הכלכליים עקב משבר האקלים מהותיים. לפי חברת הייעוץ אוקסרה עלותם הכוללת של אירועי אקלים קיצוניים בשנים 2014–2023 נאמדה בכ־2 טריליון דולר במונחי 2023. ארגון המטאורולוגיה העולמי מעריך נזקים של כ־4.3 טריליון דולר בחצי מאה. על אף רישום בחסר של אירועי אקלים והגדרה שמרנית של האירועים הנכללים – נכללים רק אירועים שבהם היו לפחות עשרה הרוגים או מאה נעדרים או שהוגדר לגביהם מצב חירום או שמדינה חשה לעזרת חברתה – נתונים אלו מדגישים את גודל האיום הכלכלי.

לפי נתוני אוקסרה כ־1.6 מיליארד בני אדם נפגעו מכ־4,000 אירועי אקלים קיצוניים בשש יבשות – כ־1.1 מיליארד מהם באסיה, יותר מ־300 מיליון מהם באפריקה ויותר מ־200 מיליון מהם במרכז אמריקה. בני אדם באזורים חלשים סוציו־אקונומית הם הפגיעים ביותר. בשני העשורים שלאחר תום המילניום נרשמה עלייה של 83% בשכיחות אירועי אקלים קיצוניים, והנזקים הכלכליים יותר מהוכפלו לאורך תקופה זו בהשוואה לקודמתה. בשנים 2015 ו־2017 אירוע אחד בלבד מחק בכמה ממדינות האיים בים הקריבי תוצר של שנה עד שלוש שנים. אלו נתונים מדהימים! יותר מ־2 מיליון בני אדם מתו במחצית המאה בעקבות אירועי מזג אוויר קיצוניים. זינוק חַל בשנים 2022–2023, בייחוד עקב גלי חום באירופה, הממעטת להתקין מזגנים בבתי מגורים. מצב האקלים לא השתפר מאז – יוני 2025 היה החודש החם ביותר במערב אירופה מאז תחילת המדידות, והחום הוביל לתמותת אלפים.

תחזיות בתרחישי אקלים למיניהם מטעם רשת NGFS (Network for Greening the Financial System), הפועלת להפיכת המערכת הכספית לירוקה יותר, מנבאות ירידה של 5%–25% בתוצר העולמי בשנת 2050 וירידה של 12%–50% בתוצר העולמי בשנת 2100. נתונים אלו משקפים התרסקות בכלכלה העולמית. בוודאי שמעתם שוב ושוב את דרישת המדענים לעצור את ההתחממות הגלובלית ב־1.5 מעלות צלזיוס בהשוואה למצב ששרר טרם המהפכה התעשייתית ואת דרישתם שלא לעבור בשום אופן גבול של 2 מעלות צלזיוס תוספת. אם כך, תופתעו לגלות ש־77% ממדעני האקלים מעריכים שההתחממות תעלה על 2.5 מעלות צלזיוס. לפי מרבית ההערכות התחממות בטווח 2.5–3 מעלות צלזיוס הולמת את קצב הפחתת הפליטות העולמי הנוכחי ואת ההתחייבויות המדינתיות המצרפיות. מה משמעות הדבר? עלייה של 3 מעלות צלזיוס בטמפרטורה עשויה להוביל לירידה של 15% בתוצר העולמי בשנת 2050 ולירידה של 33% בתוצר העולמי בשנת 2100. נתונים עגומים אלו עלולים להיות חריפים יותר בפועל, שכן התחשיבים אינם מביאים בחשבון פרמטרים כגון עליית פני הים, עלויות בריאותיות של הנפגעים, מתיחויות בין־אזוריות, נקודות מפנה אקלימיות ועוד.

השקעה במַעֲבָר: הזדמנות כלכלית אדירה

העלות הנדרשת להגעה ליעדי נטו אפס עד שנת 2050 גבוהה, אך מחזירה את ההשקעה, שכן היא חוסכת נזקים עתידיים נכבדים. אפשר לממן את המעבר הירוק – שכמה גופי מחקר וגופים בין־לאומיים מעריכים את עלותו בקצת יותר מ־4 טריליון דולר לשנה (כ־4% תוצר עולמי במושגי 2024) – באמצעות הפחתה של כ־30% בסובסידיות הישירות והעקיפות לדלקי מאובנים. הסך של סובסידיות אלו נאמד כיום בכ־7 טריליון דולר לשנה ומוסיף לנסוק. קצב ההשקעה במעבר האנרגטי עמד בשנת 2024 על כמחצית מסכום זה, כך שהיעד בר־השגה. נדרשת מדיניות ציבורית ברורה ונחושה המביא לידי ביטוי תמחור פחמן, השקעות חכמות ושיתופי פעולה רב־מגזריים.

בריטניה השיגה הפחתה של 50% בפליטות בשנים 1990–2022 בזמן שהכלכלה שלה צמחה ב־79%. שוודיה הפחיתה את פליטותיה ב־33% בשנים 1990–2021 בשעה שהתוצר שלה צמח ב־144%! טמונה כאן הזדמנות פז גם עבור מדינת ישראל.

סיכום

המסקנה העולה מנתונים אלו היא שמעבר מהיר לכלכלה דלת פחמן אינו רק הכרח אקלימי, אלא גם הזדמנות כלכלית אדירה. הוא יתרום לתוצר העולמי, ולא פחות חשוב מכך – הוא ימנע את קריסתו של התוצר העולמי. למעשה ניהול משבר האקלים הוא ניהול סיכון כלכלי הן ברמה העולמית, הן ברמה המקומית. על קובעי המדיניות, המגזר העסקי והחברה האזרחית לשנס מותניים ולפעול יחד בנחישות וביעילות להבטחת עתיד יציב ומשגשג. האם נבזבז את ההזדמנות ונשלם מחיר כבד – או שמא נבחר בשגשוג דל פחמן?

---

יוני ספיר הוא מנכ"ל חברת החדשנות האקלימית Future ויו"ר עמותת "שומרי הבית", המקדמת מַעֲבָר לכלכלה דלת פחמן בישראל.