חד־פעמי, אחריות קבועה: מה למדנו מהמאבק בפלסטיק החד־פעמי?

רקע

השיח על צמצום השימוש בפלסטיק חד־פעמי אינו רק עניין של צרכנות אחראית או נורמות התנהגותיות – הוא חלק בלתי נפרד ממדיניות ציבורית המבקשת לעמוד ביעדים הסביבתיים של עידן ה־ESG. רכיב ה־E (שמשמעו environmental) מעמיד במוקד את השאלה כיצד מדינות, גופים ציבוריים וארגונים פועלים להפחתת זיהום, קידום כלכלה מעגלית ושמירה על מערכות אקולוגיות. הרחקת פלסטיק חד־פעמי מהשימוש היום־יומי – באמצעות חקיקה או באמצעות אסדרה רכה או באמצעות תמריצים – מבטאת מחויבות לגישה מערכתית המזהה את הקשר הישיר בין התנהלות סביבתית מקומית ובין משבר האקלים העולמי. רשויות ציבוריות וארגונים הבוחרים לצמצם את השימוש בחומרים מזהמים לא רק מפחיתים את טביעת הרגל האקולוגית שלהם, אלא גם משדרים מחויבות לעקרונות קיימות, שקיפות וניהול סיכונים סביבתיים.

כלים חד־פעמיים מאופיינים ביחס תועלת–עלות גבוה במיוחד. התפקודיות הגבוהה שלהם מייצרת תועלת רבה בשימוש, ועלותם נמוכה. לפיכך אין זה מפתיע ששוק הכלים החד־פעמיים העולמי בצמיחה מהירה. עם זה, כלים חד־פעמיים מזהמים את הסביבה הטבעית וגורמים להשפעות חיצוניות סביבתיות עצומות. כנראה ההמחשה הבולטת ביותר היא אי הפלסטיק המשתרע על שטח שגדלו נע בין מדינת טקסס ובין שטחה של רוסיה. אי הפלסטיק מוסיף להתרחב בלב האוקיינוס השקט. הוא זורע הרס סביבתי וגורם להרג בלתי פוסק של בעלי חיים ימיים.

ישראל מדורגת במקום לא מחמיא בצריכת כלים חד־פעמיים. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה היקף הצריכה הביתית של כלים חד־פעמיים בישראל עומד על 7.5 ק"ג לנפש בשנה – פי חמישה מהמצב באירופה. יתרה מזו, האוכלוסייה החרדית צורכת 27% מהכלים החד־פעמיים – פי שלוש מגודלה באוכלוסייה. אם נביא בחשבון את שיעור הילודה הגבוה במגזר החרדי, הרי שהימשכות צריכת הפלסטיק החד־פעמי בקצב הנוכחי תביא לתוצאות הרסניות לסביבה המקומית ותוביל להכבדת העומס על מערכות ניהול הפסולת. כדי להתמודד עם תופעה זו נחקק בישראל בשנת 2021 מס על כלים חד־פעמיים: 11 ₪ לק"ג על כלים מפלסטיק ו־3.3 ₪ לק"ג על כלים מנייר המכילים פלסטיק. דה־פקטו: מחירי הכלים החד־פעמיים עלו ב־70%–100% (תלוי במוצר) – דבר המעיד על נחישות דעתו של המאסדר להוביל להפחתה נכבדת. החוק נאכף בשנת 2022, והנתונים הראו שצריכת הכלים החד־פעמיים ירדה ב־33% – נתון יוצא מגדר הרגיל. עד כאן הסיפור נשמָע כמו סוף מוצלח לבעיה סביבתית מאיימת. אבל כעבור כשנה, עם חילופי השלטון בישראל, בוטל המס ובעקבות כך חַלה עלייה בצריכת הכלים החד־פעמיים.

כמה שנים קודם לכן

בשנת 2020 ניהלתי עם עמיתיי – חוקרים בעלי מומחיות בכלכלה התנהגותית, התנהגות סביבתית בקרב קהילות חרדיות, מדיניות סביבתית וכלכלה סביבתית – מחקר שבחן את יעילות השימוש באסדרה רכה להפחתת השימוש בכלים חד־פעמיים בקרב האוכלוסייה החרדית (חברת אסקריא, המתמחה במגזר החרדי, דגמה עבורנו מדגם מייצג (N = 450)).

אסדרה רכה היא מדיניות המעודדת שינוי התנהגות, אך אינה מחייבת אותו באמצעות חוקים או עיצומים. במקום פקודות או קנסות – תמריצים, קמפיינים בתקשורת, תוויות סביבתיות, דירוגים והֶנֵדִים (nudge). הינדים הם שינויים קלים בסביבת קבלת ההחלטות של בני אדם, שינויים המשפיעים על ההחלטות של בני אדם בלי לערב תמריצים כספיים נכבדים, וכמובן בלי לכפות שינוי בקבלת ההחלטות.

המחקר שלנו רתם שני הינדים מתחום הכלכלה ההתנהגותית וביקש לבחון את השפעתם על הנכונות להפחית את הצריכה של כלים חד־פעמיים בקרב קהילות חרדיות בישראל. בדקנו את יעילותם של שני סוגי הינדים: נורמה חברתית ומסגור מידע. כדי לתפעל נורמה חברתית קיבלו הנדגמים מידע היפותטי בדבר היקף בני האדם בקהילתם המצמצמים את השימוש בכלים חד־פעמיים. הינד זה משתמש בנטייתם של בני אדם להתאים את עצמם לציפיות חברתיות. כדי לתפעל את ההינד האחר השתמשנו בשני מסגורי מידע: אחד תיאר את סיכוני הבריאות הנובעים משימוש בכלים חד־פעמיים עקב נוכחות חלקיקי פלסטיק במזון ובמי שתייה, ואחר הדגיש שפסולת מפלסטיק חד־פעמי פוגעת בניקיון הארץ הקדושה ובטוהרה (מסגור המתכתב עם "בל תשחית", עיקרון מוסרי הלכתי ביהדות שפירושו איסור השחתה או בזבוז מיותר של משאבים, דברים כ, יט). התוצאות הראו שפחות ממחצית מהנדגמים אינם מעוניינים כלל וכלל בהפחתת השימוש בפלסטיק חד־פעמי ושהשאר מוכנים להפחית את השימוש ברמות הפחתה שונות זו מזו (עד 50% מהצריכה). אומנם מדובר בכוונות מוצהרות, אבל עדיין נמצאה שונות רבה בין הכוונות למיניהן, ולעיתים רבות כוונות מוצהרות הן מדד לא רע להתנהגות בפועל. עוד עלה שהסיבה העיקרית לשימוש בפלסטיק חד־פעמי בקרב משיבי המדגם הייתה שהפלסטיק החד־פעמי נוח לשימוש וחוסך מאמץ.

בעקבות מחקר זה הזמינו אותי לסיעור מוחות במשרד להגנת הסביבה קצת לפני שהחוק יצא לדרך. אמרתי את דעתי הלא אהודה בקרב אנשי סביבה – שאיני סבורה שיש להטיל מס. מלבד ההבנה שהמחקר הוכיח את יעילות השימוש באסדרה רכה, ובפרט בהינדים שמטרתם היא מסגור מידע המדגיש את נזקי הבריאות מהשימוש בכלים חד־פעמיים, דעתי הייתה (ונשארה) שבמס כזה יש משום אי־צדק סביבתי במידה מסוימת. לאוכלוסייה החרדית טביעת רגל סביבתית נמוכה. היא מרבה להשתמש בתחבורה ציבורית, ממעטת לטוס לחו"ל, צורכת פחות ומשתמשת בבגדים יד שנייה העוברים מבן משפחה אחד לאחר. לפיכך המס יטיל עלות דיפרנציאלית על אוכלוסייה זו, ובמשפחות שלא תוכלנה לעמוד בנטל המס ייפול עול הטיפול בכלים רב־פעמיים על האישה – והרי בין כה וכה ידיה עמוסות בעבודה. אלא שדעתי הייתה דעת המיעוט.

חזרה לשנת 2025 (או יכולתי להגיד "אמרתי לכם")

כאמור, ביטול המס על הכלים החד־פעמיים היה פחות או יותר הצעד הראשון שנקטה בשנת 2023 הממשלה החדשה. במחקר אומניבוס שערכנו עם חברת אסקריא (אותה חברה שניהלה את המחקר הראשון) עלה שבחברה החרדית זעמו על המס וראו בו גזרה המכוּונת בייחוד כלפיהם. 73% מהמשיבים האמינו שהמס החדש נועַד לפגוע ישירות באוכלוסייה החרדית, 69% סברו שהוא הוטל כדי להעשיר את קופת המדינה, כשליש חשבו שמדובר ברצון לְרַצות את האוכלוסייה החילונית ורק 16% האמינו במטרתו הייעודית – למנוע נזק לסביבה מזיהום פלסטיק.

מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הבעיה

כדי לצמצם את הבעיה יש להיעזר באסדרה רכה, לקדם חינוך והסברה ולהעמיד ידע וכלים להפחתה. יש לחתור לשינויי התנהגות קטנים ומצטברים. "לאטה אפקט" הוא מונח מתחום הכלכלה ההתנהגותית המתאר כיצד הוצאות קטנות ויום־יומיות – לכאורה לא נכבדות – מצטברות עם הזמן לכדי סכומים גדולים מאוד. חינוך, הסברה והתמקדות בבעיות הבריאות שכלים חד־פעמיים מייצרים יכולים להוביל לשינויי התנהגות. הדוגמאות לשינויי התנהגות רבּות: שימוש חוזר בכוס אחת ביום במקום שימוש חד־פעמי בכוסות הפלסטיק שבשרוול מתקני השתייה הביתיים; הדבקת מדבקה צבעונית עם שמו של הילד על הכוס הייעודית שלו; ניקוי הכלים החד־פעמיים משאריות מזון והבאתם למתקני מחזור ייעודיים במקום זריקתם לפח הרגיל. בכוחם של שינויי התנהגות קטנים כאלה להשפיע השפעה ניכרת.

לשימוש באסדרה רכה יחס תועלת–עלות גבוה. יותר ויותר ממשלות משתמשות יותר ויותר בהינדים כדי לקדם יעדי מדיניות, לרבות התנהגות פרו סביבתית. מה שברור הוא שמס על שימוש בכלים חד־פעמיים שיכול לעבוד במדינות אחרות ייתקל בהתנגדות מצד החברה החרדית גם בפעם הבאה שיוטל. אמצעי אחר שאפשר להשתמש בו הוא אסדרה חיובית ומקדמת, ולא רק ענישה. הכַּוונה היא לתקצוב פתרונות נוחים למשפחות חרדיות, למשל סבסוד מדיחי כלים או חלוקה מסובסדת של ערכות כלים רב־פעמיים המותאמות למשפחות רבות ילדים (כגון כלי מלמין או נירוסטה: קל לשטוף אותם, הם אינם שבירים ואפשר להפרידם הפרדה חכמה).

סיכום

המאבק בצריכת כלים חד־פעמיים אינו רק עניין מקומי או נישתי – הוא חלק בלתי נפרד מהמערכה העולמית נגד משבר האקלים. הפחתת השימוש במשאבים מתכלים, צמצום ייצור פלסטיק, צמצום שריפת פלסטיק והסטת דפוסי צריכה לעבר קיימות – כל אלה תורמים למאמץ להפחתת פליטות גזי חממה ובלימת התחממות כדור הארץ. במובן זה קידום אסדרה סביבתית חכמה אינו רק פעולה סביבתית יום־יומית – מדובר בפעולה המבטאת אחריות עולמית. ככל שיותר יחידים, עסקים וממשלות יטמיעו שינויים קטנים אך עקביים, כך יתחזק הקול הקולקטיבי הדורש מערכת כלכלית וצרכנית המותאמת לעולם המשתנה. במקרה של שימוש בכלים חד־פעמיים שינויים התנהגותיים קטנים כמו שימוש חוזר באותה כוס לאורך היום או ניקוי קל של צלחות לפני השלכתן לכיור יכולים להצטבר לכדי השפעה מכרעת. מדיניות חכמה מביאה בחשבון לא רק את העלות – אלא גם את ההקשר החברתי, הערכים והחסמים התרבותיים. במקום להטיל עוד מס שייתפס מנוגד לערכים ושיִרְאו בו משום הפליה – יש להפעיל כלים רכים מבוססי תרבות המחזקים מוטיבציה פנימית. אולי בזה טמון הסיכוי לשינוי בר־קיימה.

פרופ' ענת צ'צ'יק, כלכלנית סביבה במחלקה לסביבה, תכנון וקיימות וראש המגמה לניהול וחדשנות סביבתית לתואר שני, אוניברסיטת בר־אילן