בינה מלאכותית להערכת העלויות והתועלות של הסתגלות לשינוי האקלים
דוח פערי ההסתגלות של תוכנית הסביבה של האו״ם (UNEP) לשנת 2025 מעריך כי צורכי המימון של מדינות מתפתחות להסתגלות לשינוי האקלים יגיעו עד שנת 2035 לסכום שבין 310 ל־365 מיליארד דולר בשנה, בעוד שהיקף המימון הציבורי הבינלאומי להסתגלות עמד בשנת 2023 על 26 מיליארד דולר בלבד. הפער העצום הזה מציב אתגר לא רק בגיוס משאבים, אלא גם, ואולי בעיקר, בהקצאתם. כאשר התקציב מוגבל והצרכים גדולים כל כך, השאלה אילו אמצעי הסתגלות מצדיקים השקעה ואילו אינם מצדיקים אותה נעשית מכרעת. ובכל זאת, בעבודתנו בתחום נוכחנו כי ברשויות מקומיות, במשרדי ממשלה ובמגזר העסקי מתקבלות כיום החלטות רבות על השקעות בהסתגלות ללא ניתוח כלכלי שיטתי.
מהמתודולוגיה אל הכלי
השיטה המקובלת להשוואה בין חלופות השקעה ציבוריות היא ניתוח עלות־תועלת (Cost-Benefit Analysis), שבמסגרתו מכמתים את כלל העלויות והתועלות של כל אמצעי לאורך חייו, מהוונים אותן לערך נוכחי ומשווים ביניהן. בישראל הצורך בניתוח מסוג זה מצוי בהליכי עיגון במדיניות: הצעת חוק האקלים, שעברה בקריאה ראשונה בכנסת בשנת 2024 אך חקיקתה טרם הושלמה, כוללת דרישה מגופים ממשלתיים ומרשויות מקומיות לשלב ניתוח עלות־תועלת בהכנת תוכניות ההיערכות שלהם. אלא שבסקירת הספרות הבינלאומית לא נמצא מהלך לאומי מקיף המאחד את הגישות המתודולוגיות הקיימות לכדי מסגרת עקבית וישימה.
על רקע זה פותחה בשנים האחרונות, בהובלת המשרד להגנת הסביבה ובליווי משרד האוצר, משרד ראש הממשלה ובנק ישראל, מתודולוגיה לאומית לניתוח עלות־תועלת של מהלכי הסתגלות. את המהלך הובילו פרופ׳ ניר בקר וד״ר עשהאל גרינפלד, ואנו היינו חלק מצוות הפיתוח והיישום. לצורך בחינת ישימותה של המתודולוגיה נותחו 20 צעדי הסתגלות ממגוון תחומים: איי חום עירוניים, אנרגיה, חקלאות, משק המים, שריפות ותשתיות. חלק מממצאי הניתוחים פורסמו לאחרונה בכתב העת אקולוגיה וסביבה, והתמונה העולה מהם ברורה: כ־75% מהצעדים שנבחנו הציגו כדאיות כלכלית מובהקת, כלומר, יחס תועלת לעלות גבוה מאחד, כך שכל שקל שמושקע מניב לחברה יותר משקל של תועלת. עוד נמצא כי התועלת הבריאותית הייתה המרכיב הדומיננטי במרבית הניתוחים והיוותה בין 60% ל־85% מסך התועלת. כמו כן, בלטו ביעילותם צעדי ״ללא חרטה״, ובהם פתרונות מבוססי טבע ומערכות התרעה מוקדמת, שהציגו תשואות גבוהות במיוחד בהשוואה לפתרונות הנדסיים כבדים.
עם זאת, התהליך חשף גם את המחיר. כל ניתוח כזה מחייב איתור ספרות אקדמית רלוונטית, חילוץ פרמטרים כמותיים מתוכה, התאמתם להקשר המקומי ובניית מודל כלכלי שקוף שניתן לבחון ולבקר. העבודה על ניתוח בודד נמשכת שבועות עד חודשים, והידע הנדרש לשם כך מצוי בידי מעטים. אם ניתוח עלות־תועלת אכן יהפוך לתנאי סף לתקצוב פרויקטים ציבוריים, כפי שהמלצנו במאמר, הביקוש לניתוחים מסוג זה צפוי לעלות. לנוכח משך העבודה הארוך ומיעוט העוסקים בתחום, עלול להיווצר פער ניכר בין הצורך בניתוחים ובין היכולת לבצעם. פער זה הוא צוואר הבקבוק שביקשנו לתת לו מענה.
הרציונל הכלכלי של ההסתגלות
ההיגיון הכלכלי של ההסתגלות פשוט לניסוח אך מורכב ליישום. השקעה בהסתגלות מפחיתה את הנזק הצפוי משינוי האקלים, אך התועלת השולית הולכת ופוחתת – כלומר, כל שקל נוסף שמושקע מניב תועלת קטנה יותר מקודמו – ולהסתגלות יש גם גבול, הנובע ממגבלות טכנולוגיות ואחרות. המטרה היא לאתר את האיזון המיטבי בין עלות פעולות ההסתגלות ובין עלות נזקי האקלים שהן מונעות. איתור נקודת האיזון הזו מחייב כימות: כמה שווה הפחתת הטמפרטורה ברחוב ב־3 מעלות ביום שרב? כמה מקרי תמותה נמנעים בזכות הצללה עירונית, וכיצד מתרגמים זאת לערך כלכלי? מחקרם רחב ההיקף של גספריני ועמיתיו, שפורסם בכתב העת Lancet ובחן נתוני תמותה מ־384 ערים, הראה כי החום גובה מחיר בריאותי ניכר, מחיר שניתן וראוי לכמת. ללא נתונים כמותיים כאלה, הדיון הציבורי נותר ברמת הסיסמה.
כלי בינה מלאכותית לניתוח עלות־תועלת
על בסיס המתודולוגיה הזו ומתוך הניסיון המצטבר ב־20 הניתוחים, פיתחנו בשנה האחרונה כלי המבוסס על מודל שפה גדול (LLM) בשילוב מאגר ידע אקדמי אצור. חשוב להדגיש: הכלי אינו מבוסס על הפניית שאלה חופשית למודל השפה וקבלת תשובה ממנו. הוא בנוי על גישת Retrieval-Augmented Generation (RAG), שבה מתבצע חיפוש וקטורי. בחיפוש מסוג זה המערכת מאתרת מידע לפי דמיון במשמעות, גם כאשר הוא מנוסח במילים אחרות. החיפוש נעשה במאגר סגור של מאמרים שפיטים ודוחות רשמיים שנבחרו ונבדקו מראש, ומתוכם מחולצים הפרמטרים הנדרשים לניתוח. מודל השפה משמש כשכבת ממשק והרכבה, ואילו התוכן הכמותי מגיע מהספרות עצמה, והמבנה האנליטי מן המתודולוגיה.
תהליך העבודה כולל ארבעה שלבים. בשלב הראשון המשתמש מתאר את הבעיה בשפה חופשית, למשל את הצורך בהתמודדות עם עומס חום עירוני בתל אביב. הכלי מאתר בספרות אמצעי הסתגלות רלוונטיים, ולכל אמצעי מציג תיאור, קטגוריות תועלת ומקורות מדויקים. בשלב השני המשתמש בוחר מבין האמצעים שאותרו את אלה שברצונו לבחון לעומק. בשלב השלישי הכלי מציג במפורש אילו פרמטרים אותרו בספרות ואילו נתונים חסרים לו. כאן נדרשת התערבות המשתמש, שעליו להשלים נתונים מקומיים, כגון פרטים על האוכלוסייה המקומית, תקציב, עלויות, ככל שהן ידועות, ומאפייני אקלים מקומיים. בכך הוא מסייע לדייק את ההנחות העומדות בבסיס הניתוח. השלב הרביעי הוא הפקת התוצר: קובץ אקסל דינמי שבו כל תא הוא נוסחה חיה, עם גיליונות נפרדים לעלויות, לתועלות, להנחות ולניתוחי רגישות, לצד חישובי ערך נוכחי נקי (NPV - Net Present Value) ויחס תועלת לעלות (BCR - Benefit-Cost Ratio).
עיקרון היסוד של הארכיטקטורה הוא עקיבות. כל ערך במודל מלווה בהפניה מלאה למקור: שמות המחברים, שנת הפרסום והמיקום המדויק במאמר שממנו נלקח. כמו כן, כל הנחה ניתנת לשינוי, כך שכלל התוצאות מתעדכנות מיידית.
דוגמה: עומס חום עירוני בתל אביב
במסגרת הרצת הדגמה שערכנו בכנס הראשון של הפורום הישראלי לכלכלת סביבה ביצענו ניתוח של עומס חום בתל אביב. הכלי איתר בספרות ארבעה אמצעי הסתגלות אפשריים, ובהם נטיעת עצי רחוב ותשתית ירוקה, גגות בעלי החזר קרינה גבוה, ריצוף מדרכות מחזיר קרינה ותשתיות הצללה והרוויה במרחב הציבורי. לצורך ההשוואה נבחנו לעומק שני אמצעים: נטיעת עצי רחוב והחלפת חומרי גגות. שניהם נמצאו כדאיים כלכלית, אך יחס התועלת לעלות של נטיעת עצים היה גבוה במידה ניכרת מזה של החלפת חומרי הגגות, בעיקר בזכות מגוון רחב של תועלות נלוות המתועדות בספרות: תמותה נמנעת מחום, חיסכון באנרגיה לקירור, קיבוע פחמן, שיפור איכות האוויר, הפחתת נגר עילי ועלייה בערך הנדל"ן ברחובות מוצלים. יחסי תועלת לעלות דומים התקבלו גם בניתוחים שנערכו במסגרת המתודולוגיה הלאומית עבור תל אביב: כ־4 לנטיעת שדרת עצים לעומת כ־1.9 לגגות ירוקים. ממצא כזה, כשהוא מגובה במקורות ובמודל שקוף, יכול לשמש בסיס ממשי לדיון תקציבי ברשות מקומית. הוא גם עולה בקנה אחד עם ממצאי המתודולוגיה הלאומית, שהראו רגישות גבוהה של התוצאות לתנאים המקומיים, ומכאן החשיבות המכרעת של כיול הפרמטרים בכל יישום מחדש.
הקשר לעולם ה־ESG
לכאורה מדובר בכלי לרשויות ולממשלות, אך הקשר למגזר העסקי ולעולם ה־ESG ישיר. רגולציית הגילוי המתגבשת בעולם, ובראשה תקן האקלים הבינלאומי (IFRS S2), דורשת מחברות לזהות סיכונים אקלימיים פיזיים, להעריך את השפעתם הכספית ולתאר את היערכותן אליהם, ובאירופה הדרישה מגיעה עד כדי כימות כספי של היקף הנכסים החשופים לסיכון פיזי ושל חלקם המטופל באמצעי הסתגלות. חברות תשתית, נדל"ן, אנרגיה וביטוח, וכן המוסדות הפיננסיים המממנים אותן, נדרשות בפועל להתמודד עם אותה שאלה הניצבת בפני הרשויות: אילו השקעות בחוסן אקלימי כדאיות, באיזה היקף ובאיזה סדר עדיפויות. כאן חשובה הבחנה שעלתה גם בעבודתנו עבור המשרד להגנת הסביבה: התועלות של אמצעי הסתגלות מתחלקות בין תועלת פרטית, המתגלגלת אל החברה המשקיעה, כגון חיסכון באנרגיה או עלייה בערך הנכסים, ובין תועלת ציבורית, כגון תמותה נמנעת, שיפור איכות האוויר והפחתת נגר עירוני, שממנה נהנית החברה בכללותה. כאשר חלק ניכר מהתועלת הוא ציבורי, חברה פרטית תשקיע פחות מן הרצוי מבחינה חברתית. כאן טמון לדעתנו פוטנציאל שטרם מומש: ניתוח שקוף המפריד בין שני סוגי התועלת יכול לשמש בסיס לפיתוח תמריצים בידי קובעי המדיניות, ממענקים והקלות תכנוניות ועד מימון משולב, וכך לרתום את המגזר הפרטי להשקעות שכדאיותן החברתית מוכחת. מנגנונים כאלה אינם קיימים כיום באופן שיטתי, אך ככל שניתוח כלכלי מבוסס ומהיר יהפוך לנגיש יותר, כך יתקצר המרחק בינם ובין המציאות.
מה הכלי אינו עושה
חשוב לומר בבירור במה הכלי אינו עוסק. הוא אינו מחליף שיקול דעת מקצועי ואינו מייתר את הכלכלן או המתכנן. הוא מקצר במידה ניכרת את הדרך אל טיוטה ראשונה מבוססת ומתועדת, אך התוצר נועד לעבור ביקורת אנושית, ושלב שלם בתהליך מוקדש לבחינת הנתונים וההנחות בידי המשתמש. הבחירה בין חלופות וההתאמה לתנאים התכנוניים והחברתיים המקומיים נותרות בידי אדם. הבינה המלאכותית מצמצמת את חסמי הזמן והעלות; היא אינה חותמת על הניתוח.
סיכום
הניסיון שצברנו מלמד שהחסם המרכזי בקבלת החלטות בתחום ההסתגלות אינו מחסור ברצון טוב, אלא מחסור ביכולת אנליטית זמינה. המתודולוגיה הלאומית הראתה כי ניתוח עלות־תועלת של הסתגלות הוא ישים ובעל ערך; הבינה המלאכותית יכולה להפוך אותו גם לזמין. אם ניתוח שנמשך כיום שבועות יוכל להתבצע בתוך ימים ובעלות הנמוכה בסדרי גודל מזו הנדרשת כיום, יותר רשויות, משרדי ממשלה וחברות פרטיות יוכלו לבסס את החלטותיהם על מספרים במקום על תחושות. בעולם שבו פער ההסתגלות ממשיך להתרחב, הנגשת הכלכלה של ההסתגלות היא בעצמה אמצעי הסתגלות.
גור אנג׳ל ודן ברודסקי, כלכלנים, ממפתחי המתודולוגיה הלאומית לניתוחי עלות־תועלת של הסתגלות.
תגובות