עבודה בטמפרטורת רתיחה: הרגולציה שמחממת את הדיון על ה-ESG בישראל
באוגוסט 2026 התפרסמו באירופה נתונים קשים: לפי חישוב של הגארדיאן הבריטי, המבוסס על נתוני תמותת יתר רשמיים, לפחות 35,000 בני אדם מתו בארבעת גלי החום שפקדו את היבשת בקיץ 2026, וגם זה מספר שצפוי לעלות בהמשך כשיתעדכנו נתוני החודשים הבאים. בגרמניה לבדה נספרו כ-14,000 מקרי מוות הקשורים לחום בין אפריל לאוגוסט, כאשר בשבוע אחד בלבד בסוף יוני נספרו 9,600 מקרי מוות, וזאת אל מול קיץ ממוצע שבו המספר נשאר בדרך כלל מתחת ל-2,000. ספרד, מצדה, רשמה את קיץ החום הקטלני ביותר מאז החלו הרישומים.
גלי חום כאלה אינם ייחודיים לאירופה והם מהווים גם עבורנו תזכורת עדכנית לכך שהתחזיות של השירות המטאורולוגי בישראל, שלפיהן צפויה עלייה ממוצעת של כ-3.5 מעלות צלזיוס עד סוף המאה, אינן תרחיש רחוק אלא מציאות שכבר מתחילה להתממש.
רשומה זו מבקשת להתיך עבודה רגולטורית ומחקרית מאומצת בישראל, שנפרסה על פני חמש השנים האחרונות, לכדי תמונה אחת המסמנת כיוון ברור ומדגימה כיצד משבר האקלים (E) פוגע בעובדים (S), ומדוע ההיערכות הניהולית (G) הופכת משאלה של "רצוי" לשאלה של "מתי", שכן הרגולציה הייעודית בנושא כבר מתדפקת על דלתות חדרי ההנהלות והדירקטוריונים.
האקלים משתנה והחשיפה של העובדים עולה
הראיה המדעית בנוגע למצב בישראל כבר אינה ניתנת לעמעום. מחקר שבחן 18 שנות נתונים על תאונות עבודה בענף הבנייה מצא קשר לינארי ומובהק סטטיסטית בין עומס חום לבין הסיכון להיפגעות. ככל שעולה עומס החום, כך גדל הסיכון - ובקצב חד יותר משנהוג לחשוב:
• כל עלייה של יחידת אי-נוחות אחת בעומס החום מעלה את הסיכון לתאונת עבודה בכ-2%.
• מעבר מיום נוח יחסית ליום עם עומס חום קיצוני מעלה את הסיכון בכעשרה אחוזים.
• בימי עומס חום כבד-קיצוני, הסיכון לתאונת עבודה מזנק ל-23%.
• "אפקט השיהוי": גם שלושה ימים לאחר אירוע חום משמעותי נמצאה עלייה מובהקת של 17% בסיכון לתאונת עבודה.
במילים אחרות: גוף האדם אינו עובר "איתחול מחדש" בלילה. גל חום אחד מותיר "צל סיכון" שיכול להימשך כמעט שבוע.
התמונה הזו אינה ייחודית לישראל: ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) מעריך שבכל שנה מתים כ-38,000 עובדים ברחבי העולם כתוצאה מעומס חום, ובריאותם של כ-2.09 מיליון עובדים נפגעת לצמיתות.
עבודה שפרסם אגף אסטרטגיה במשרד העבודה, מיפתה את החשיפה המקומית בישראל בצורה שיטתית, וחילקה אותה לשלוש קבוצות עיקריות: עובדים המועסקים בתנאי חוץ (בינוי, חקלאות, תחזוקה עירונית ותשתיות), החשופים ישירות לחום, לקרינה ולתנאי מזג אוויר קיצוניים; עובדים במבנים ללא שליטה אקלימית (מטבחים, מאפיות, מפעלי תעשייה עם תנורים, מחסנים), שבהם הטמפרטורה עשויה להגיע לקרוב ל-40 מעלות גם בלי שמש; ועובדים המושפעים באופן עקיף כגון לוחמי אש, כוחות הצלה, ועובדי תיירות וסיעוד, שאופי עבודתם צפוי להשתנות ככל שיתגברו אירועי הקיצון האקלימיים ובראשם עומסי חום.
תמונת מצב זו אינה נחלתו הבלעדית של ענף הבינוי. מחקר חלוץ נוסף, שנערך במסגרת עבודה של משרד הכלכלה, כלל ראיונות עומק עם 12 מנהלי בטיחות וייצור במפעלי תעשייה גדולים: מפלסטיק וגומי, דרך כימיקלים ורהיטים, ועד זכוכית ומזון. המנהלים דיווחו כי רצפות ייצור הסמוכות למקורות חום תעשייתי, כדוגמת תנורי היתוך, מגיעות לעיתים לטמפרטורות של מעל 45 מעלות צלזיוס, ומחייבות עצירות ייצור בלתי מתוכננות שגורמות נזק כלכלי ישיר למפעל.
בישראל מועסקים כ-320 אלף עובדים בתעשיות הייצור, ועל פי ההערכות בין מחצית לשני שלישים מהם עובדים בהאנגרים החשופים לתנאי מזג אוויר ועומסי חום. חלק מהמנהלים שרואיינו הפגינו גם מודעות נמוכה יחסית לסיכון: אחדים לא ידעו לומר אם נמדדת טמפרטורה שיטתית ברצפת הייצור, ומנהל אחד נדרש לחפש דוח ישן כדי לגלות שסביבת העבודה ליד תנור ההיתוך במפעלו חמה ב-10 מעלות מהטמפרטורה בחוץ, כשנהלי החברה לא כללו כל מדיניות מסודרת המגבילה את זמן השהות לצידם.
השקעה בהכשרת מנהלי ייצור וכלל שרשרת הניהול בחברה להתמודדות עם עומסי חום ותקצוב מניעה מתוך הבנה שזו השקעה קדימה המחייבת נקיטת פעולות כגון פריסת מערכות הצללה, קירור ממוקד בתחנות עבודה וניטור הטמפרטורה בסביבת העבודה. כל אלה, גם על פי מחקרים שנערכו בתחום, הן פעולות החוסכות כסף בטווח הבינוני יותר מעלותן הראשונית, ומצמצמות סיכון תפעולי ומשפטי. וגם אם נניח שאלו צעדים הגיוניים ככל הנראה לרוב דרגי העבודה בארגונים, הרי שהדרך להטמעתם ויישומם עדיין אינה מורגשת דייה.
הזווית החברתית: מי בעצם עומד בחזית החום?
חלוקת הסיכון היא שאלה חברתית. הנתונים מראים שהחשיפה לחום מרוכזת לרוב אצל מי שכבר נמצא במעמד תעסוקתי חלש יותר: עובדים המועסקים בחוץ מרוויחים כ-19% פחות משכרם של עובדים במקומות עם שליטה אקלימית. זהו שכר נמוך שמשקף, ולעיתים אף מנציח, כוח מיקוח חלש בדרישה לתנאי הגנה.
לתוך התמונה הזו נכנסת מגמה דמוגרפית שמחייבת התייחסות וכבר מורגשת בישראל: היקף העובדים הזרים בישראל הולך וגדל ביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר. התופעה כבר אינה מוגבלת לענפי הבינוי, החקלאות והסיעוד המסורתיים שהמשק הישראלי הורגל בהם – כיום מדובר בפריסה מתרחבת על פני ענפי משק נוספים, כשגם תמהיל העובדים ואופן הבאתם השתנה מהותית.
סקר ייעודי שביצע משרד העבודה בנושא עומסי חום, בקרב 605 עובדים זרים בענפי הבנייה והחקלאות מהודו, מולדובה, סין ותאילנד, חשף פערים ניכרים בנגישות ובמימוש בפועל של אמצעי הגנה בסיסיים: מים, צל, הפסקות מתועדות והכשרה מובנת בשפת העובד. מגבלות שפה ותרבות, יחד עם מעמד חוקי שמצמצם את יכולת המיקוח, יוצרים קבוצת עובדים שחשופה יותר ומוגנת פחות. ממצאי הסקר לא מאפשרים להניח שמצבם של עובדים זרים או כאלה המשתייכים לקבוצות מוחלשות אחרות, יהיה שונה לחיוב בענפי המשק האחרים שלא נסקרו במקור (כגון בענפי התעשייה, מסחר ושירותים וכיו"ב). ככל שתתקיים נקודת עיוורון תאגידית לעצם הסיכון התעסוקתי בחשיפה לעומסי חום, כך היא תשפיע בסבירות גבוהה יותר על אלו המצויים בתחתית 'שרשרת המזון התעסוקתית'.
גם בנוגע ליחס ההנהלות ותפיסת הסיכון שלהן, נראה כי קיימת נקודת עיוורון של ממש. בביקורת שערכה רשות ניירות ערך בשנת 2022, שעסקה בדיווחי סיכוני אקלים וסביבה בקרב חברות ציבוריות, וממצאיה פורסמו ב-2024, לא נמצאה, באף אחת מהחברות שנסקרו, התייחסות מפורטת לשלום העובדים כתוצאה מסיכוני אקלים. ככל שקיים פיקוח דירקטוריוני על סיכוני אקלים, הוא התמקד בעיקר ברציפות התפעולית של החברה. זהו איום עסקי בהחלט חשוב ברמה האסטרטגית של ארגון, אך כזה שממנו נעדר לחלוטין הסיכון הבריאותי הישיר לעובד החשוף לעומסי חום.
כל הנתונים המצטברים שפורטו לעיל מבססים את המסקנה שמתקיימת "נקודת העיוורון" המייצרת כשל שוק מובנה שבו בעלי העניין המרכזיים אינם מוכנים, יכולים או אף מודעים לצורך בפעולה פרואקטיבית לתיקונו, ועל כן מתחדד הצורך בהתערבות רגולטורית למען הבטחת האינטרס הציבורי הכולל והרחב.
מהחובה הפוטנציאלית לערך עסקי ולאן פונה הרגולציה
כאן נכנס ה-G לא כאמירה עקרונית, אלא כתיאור מדויק של מה שכבר מונח על שולחן הרגולטור. דו"ח הערכת השפעת נטל רגולטורי (RIA) שגיבש מינהל הבטיחות שפורסם בשנת 2025 ואשר צפוי להיות מונח על שולחן ועדת העבודה בשנת 2027, הציג טיוטת תקנות קונקרטית לניהול עבודה בעומסי חום. בין עיקרי הדרישות:
• חובת הכנת "תוכנית בטיחות למניעת נזקי עומסי חום" במקומות עבודה בהם מועסקים מעל 50 עובדים, הכוללת מדידת סיכון, זמינות מים (לפחות ליטר לשעה לעובד), ואזורי מנוחה מוצלים או ממוזגים.
• הפסקות עבודה (בתת פעילויות בענף הבינוי) בהגעה ל"ערך פעולה" שהוגדר מראש, ונהלי התאקלמות לעובדים השבים לעבודתם לאחר תאונה שאירעה בימי עומס חום.
• הגדרת "מכת חום" כ"מקרה מסוכן" המחייב דיווח מיידי.
• חובת דיווח שנתית מקוונת, המוטלת על המעסיק הראשי, לגבי כלל התאונות במקום העבודה במהלך שנה קלנדרית, כולל עובדי קבלני משנה, בדומה לאסדרות הקיימות באירופה ובארה"ב.
טיוטת התקנות מיישמת המלצה של הוועדה הבין-משרדית שהוקמה מכוח החלטת ממשלה 1230 לצמצום נפגעי תאונות עבודה, והיא הישורת האחרונה בעבודה שנמשכה כחמש שנים עד לגיבוש תפיסת האסדרה הכוללת שהוצגה בה.
מדוע זה גם משתלם בראייה משקית רחבה? תאונות עבודה ומחלות מקצוע כבר היום מכבידות על התקציב הציבורי בכ-7 מיליארד שקלים בשנה בתשלומי ביטוח לאומי בלבד, וההערכה הכוללת לעלות הישירה והעקיפה של פגיעות תעסוקתיות בישראל מגיעה עד לכ-4% מהתמ"ג. התמונה דומה גם ברמה הבינלאומית: בסקירת הרגולציה שפרסם משרד העבודה, נמצא כי במדינות עם רגולציה ברורה לניהול עבודה בעומסי חום, הסיכון להיפגעות עלה ב-9% בלבד – לעומת עלייה של 22% במדינות ללא אסדרה כזו. הפער הזה מלמד שהרגולציה עצמה מייצרת ערך מגן.
גם מחקרים שליוו את קידום טיוטת הרגולציה הפדרלית בארה"ב, שצוטטו אף הם בסקירת הרגולציה שפרסם משרד העבודה, מצאו שהפסקות עבודה מתוכננות דווקא משמרות את יכולת העובד לתפקד, ומצמצמות פגיעה בפריון בטווח הבינוני יותר משהן פוגעות בו בטווח המיידי.
הכיוון הרגולטורי ברור ועקבי, והשאלה המעשית עבור ארגונים היא פחות "האם" ויותר "מתי ובאיזה קצב" הם יבחרו להיערך. ארגונים שיתחילו מוקדם ייהנו מיתרון משולש: זמן להסתגל בהדרגה, עלות היערכות נמוכה יותר, וחשיפה מצומצמת יותר לפערי דיווח כאשר התקנות ייכנסו לתוקף.
היערכות לעומסי חום היא דוגמה ברורה לשילוב בין ערכי ה-E, ה-S וה-G כמדדים המהווים חלק ממערכת גומלין אחת.
כשהרגולציה כבר משרטטת בפומבי את גבולות הגזרה המתגבשים, ההיערכות המוקדמת הופכת מנטל ציות להזדמנות למנהיגות תאגידית היודעת לייצר גם ערך.
______
רן כהן משמש כסגן מפקח עבודה ראשי במינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, משרד העבודה.
תגובות