הסתגלות (אדפטציה), אִפְחוּת (מיטיגציה) ומה שביניהם

מבוא

בעולם המתמודד עם השלכות הולכות וגוברות של שינויי האקלים קמה חשיבות רבה לאימוץ גישות אסטרטגיות שמטרתן היא להתמודד עם הסיכונים האלה. שני מושגים חשובים בניהול סיכוני אקלים הם הסתגלות ואִפְחוּת, כל אחד מהם מייצג גישה אסטרטגית להתמודדות עם האתגר.

הסתגלות (adaptation) מתמקדת בניהול ההיערכות להשפעות שינויי האקלים. גישה זו כוללת פעולות שמטרתן היא להפחית את הפגיעוּת של חברוֹת, קהילות וכלכלות לשינויים הצפויים ולמזער את הסיכונים הנובעים מהם. הינה מבחר דוגמאות: תכנון ובניית תשתיות עמידות יותר בפני מזג אוויר קיצוני, התאמת מודלים עסקיים כדי להפחית תלות במשאבים הרגישים לשינויי אקלים, פיתוח זני גידולים חקלאיים עמידים לבצורת, ושיפור מדיניות ניהול מים וניהול סיכוני הצפות.

אִפְחוּת (mitigation) עוסק בהפחתת הסיכונים העתידיים באמצעות צמצום הגורמים לשינויי האקלים עצמם, בייחוד באמצעות הפחתת פליטות גזי חממה. הינה מבחר דוגמאות: מַעֲבָר לאנרגיות מתחדשות, התייעלות אנרגטית ושיפור טכנולוגיות להפחתת פליטות, נטיעת יערות ושימור מערכות אקולוגיות בסופגות פחמן ופיתוח כלכלה דלת פחמן.

גישות אלו נועדו לצמצם את הסיכון הקיים והעתידי, אך כל גישה עושה זאת מזווית אחרת. רשומה זו תעסוק בהבדלים בין הסתגלות לאפחות ותדגיש את חשיבות השילוב ביניהם לצורך ניהול מיטבי של סיכוני האקלים. הרשומה גם תבחן את אתגרי המימון בטווח הקצר ובטווח הארוך, את סוגי הסיכונים (פיזיים ומעבריים) ואת תפקידיהם של הגורמים למיניהם – הממשלות, הרגולטורים, והגופים המוסדיים – בגיבוש מענה מקיף ויעיל לאתגר שינויי האקלים.

ניהול סיכוני אקלים: שילוב בין הסתגלות לאפחות

לצורך ניהול יעיל של סיכוני האקלים עסקים וממשלות צריכים לשלב בין שתי דרכי פעולה: דרך פעולה אחת היא בניית חוסן לטווח הקצר באמצעות אסטרטגיות הסתגלות כדי לצמצם את השפעות שינויי האקלים שכבר מתרחשים. דרך פעולה אחרת היא הפחתת סיכון לטווח הארוך באמצעות צעדי אפחות שנועדו למנוע את החרפת שינויי האקלים בעתיד.

על בעלי עסקים לבחון את ההשפעה של כל אחת מהאסטרטגיות ודרכי הפעולה האלה במסגרת גיבוש מודל הפעולה שלהם, והכול בשילוב גישות לניהול סיכונים, חדשנות והיערכות רגולטורית. עליהם גם להתמודד עם האתגרים הגדולים של מימון והקצאת המשאבים הנדרשים ליישום גישות ההסתגלות והאפחות מתוך ראייה צופה פני עתיד, ראייה המתחשבת הן בטווח הקצר הן בטווח הארוך.

אתגרי המימון בטווח הקצר

ההתמודדות עם השפעות אקלים מיידיות כגון סופות, גלי חום, בצורות או הצפות מלוּוה בכמה אתגרי מימון מהותיים: מחסור במשאבים ממשלתיים בשל לחצים תקציביים אחרים; חוסר ודאות כלכלית באשר לרווחיות של השקעות הסתגלותיות כמו תשתיות, ביטוחי אקלים ומערכות חירום; פערים ביכולת המימון בין מדינות מפותחות למתפתחות – מדינות מפותחות נדרשות לממן פתרונות חדשניים דוגמת ביטוחי אקלים וקרנות סוֹלִידָרִיּוּת; ונטייה לממן פתרונות תגובתיים במקום מניעתיים.

מענה לאתגרים אלו יכול לכלול הקמת קרנות חירום לאירועי אקלים, פיתוח ביטוחי אקלים מתקדמים והרחבת שיתופי הפעולה בין המגזר הציבורי ובין המגזר פרטי (PPP) לצורך גיוס משאבים לתמיכה במיזמי הסתגלות.

אתגרי המימון בטווח הארוך

השקעות לצמצום פליטות ולשינוי מערכות כלכליות כרוכות באתגרים ייחודיים: הן דורשות הון גבוה למיזמים כמו אנרגייה מתחדשת ובנייה ירוקה, ואופק ההחזר שלהן מתפרס על זמן רב, לעיתים עשורים – דבר המרתיע משקיעים פרטיים. זאת ועוד, יש סיכונים טכנולוגיים ורגולטוריים המשפיעים על הכדאיות וכן פערי נגישות למימון – בפרט במדינות מתפתחות בשל סיכון אשראי גבוה. מענה אפשרי לאתגרים אלו יכול להיות איגוח השקעות ירוקות (כגון הנפקת אג"ח ירוקים למימון מיזמים בני קיימה); קביעת תמריצים ממשלתיים כמו סובסידיות או מיסוי על פחמן; פיתוח מכשירים פיננסיים חדשניים כמו קרנות השקעה באקלים או הלוואות מותנות עמידה ביעדי פליטות; ויישום מודלים של כלכלה מעגלית להפחתת פסולת ולשימוש חוזר במשאבים.

לפיכך המלצתי היא לפעול כדי למצוא איזון בין הטווחים – יש לשלב בין השקעות לטווח הקצר ובין השקעות לטווח הארוך. בטווח הקצר יש להתמקד בחוסן ובהיערכות לאסונות מיידיים. בטווח הארוך יש לפעול למניעת ההחמרה של שינויי האקלים ולהשקיע במערכות כלכליות בנות קיימה. איזון נכון בין השניים ידרוש שיתוף פעולה בין ממשלות, המגזר הפרטי והמוסדות הפיננסיים ויצירת רגולציה ברורה ומודלים חדשניים לגיוס הון.

שילוב מימון והקצאת משאבים לניהול סיכוני אקלים בראי סיכונים פיזיים וסיכוני מעבר

שינויי האקלים יוצרים שני סוגים עיקריים של סיכונים הטעונים ניהול: סיכונים פיזיים – הנובעים מהשפעות ישירות של שינויי האקלים כגון אירועי מזג אוויר קיצוניים, עליית מפלס הים, בצורות וגלי חום; וסיכוני מעבר – הנובעים משינויים כלכליים, רגולטוריים, טכנולוגיים וחברתיים הקשורים גם במַעֲבָר לכלכלה דלת פחמן.

לצורך ניהול אפקטיבי של שני הסוגים נדרָש איזון בין מימון לטווח הקצר (המתמקד בהסתגלות לסיכונים פיזיים) ובין מימון לטווח הארוך (המתמקד באפחות ובהפחתת סיכוני המעבר). סיכונים פיזיים מחייבים פתרונות מימון לטווח הקצר כגון היערכות לאירועי מזג אוויר קיצוניים, בניית תשתיות עמידוֹת ושימוש בכלים פיננסיים כמו ביטוחי אקלים. לעומת זאת, סיכוני מעבר מחייבים השקעות לטווח הארוך כגון מַעֲבָר לאנרגיות מתחדשות, שינוי מבני בתעשייה ופיתוח רגולציה פיננסית תומכת. אסטרטגיה פיננסית כוללנית ומשולבת המתמודדת הן עם הסיכונים הפיזיים הן עם סיכוני המעבר היא תנאי חשוב לחיזוק החוסן האקלימי והכלכלי של מדינות, חברות וקהילות.

אתגר ניהול סיכוני האקלים ברמה הכוללנית

ניהול סיכוני האקלים בכללותו דורש שיתוף פעולה בין מגוון רחב של שחקנים – ממשלות, רגולטורים, גופים מוסדיים, החברה האזרחית והציבור הרחב. לכל אחד מהם תפקיד משלו בהתמודדות עם האתגר, אך הצלחת המאמץ תלויה בפעולה מתואמת ואינטגרטיבית. עתה אבקש להתמקד בשלושה שחקנים עיקריים – הממשלות, הרגולטורים והגופים המוסדיים.

הממשלות

לממשלות תפקיד חשוב בהובלת מדיניות אקלים ותכנון ארוך טווח הן בהיבט ההסתגלות הן בהיבט האפחות. הן אחראיות על גיבוש אסטרטגיות לאומיות לניהול סיכונים, השקעה בתשתיות עמידוֹת, הענקת תמריצים כלכליים למעבר ירוק, קידום שיתופי פעולה בין־לאומיים וכן עיצוב רגולציה תומכת כגון מיסוי פחמן, הנגשת המימון למיזמים ירוקים והתקנת תקנות להפחתת פליטות.

דוגמה לפעולה ממשלתית מבורכת בהיבט זה היא טיוטת הטקסונומיה הישראלית הירוקה שפרסם בשנת 2022 המשרד להגנת הסביבה. מטרת הטיוטה היא לספק מסגרת סיווג אחידה לפעילויות כלכליות לפי תרומתן ליעדי האקלים ולהפחתת נזקים סביבתיים – ובכך לשמש כלי רגולטורי חשוב בגיוס הון פרטי לטובת מיזמים בני קיימה. באמצעות יצירת שפה משותפת בין הממשלה, המגזר הפיננסי והמגזר העסקי מסמך זה לא רק מקדם את מטרות האפחות (כמו מַעֲבָר לכלכלה דלת פחמן), אלא גם תורם לשיפור החוסן המוסדי והכלכלי – ובכך מבטא יישום אינטגרטיבי של שתי הגישות.

הרגולטורים

לרגולטורים תפקיד חשוב בעיצוב מסגרת כלכלית פיננסית שתתמוך בניהול סיכוני האקלים. פעילותם אינה מתמקדת רק בהפחתת סיכונים פיזיים מיידיים או בסיכוני מעבר לטווח הארוך, אלא משקפת גישה כוללנית השוזרת גם אסטרטגיות של הסתגלות וגם אסטרטגיות של אפחות כחלק ממערך ניהול הסיכונים הכולל.

לצורך כך הרגולטורים קובעים תקנות פיננסיות ירוקות, מפקחים על השקעות ומנגנוני מימון ירוק, מנהלים סיכונים מערכתיים ומשלבים שיקולי אקלים במדיניות מוניטרית – והכול בתיאום עם הבנקים הגדולים ולפי תקנים בין־לאומיים.

דוגמה לכך היא הוראת ניהול בנקאי תקין מספר 345 שפרסם בשנת 2024 הפיקוח על הבנקים. הוראה זו מנחה את התאגידים הבנקאיים בזיהוי, מדידה, ניהול ודיווח של סיכונים פיננסיים הקשורים לאקלים, לרבות סיכונים פיזיים (כגון אירועי מזג אוויר קיצוניים) וסיכוני מעבר (כגון שינויים רגולטוריים וטכנולוגיים הנובעים מהמעבר לכלכלה דלת פחמן). בכך שזורה בהוראה תפיסה אינטגרטיבית: מצד אחד שיפור מוכנות והתמודדות עם השפעות אקלים קיימות (כלומר, היבט ההסתגלות), ומצד אחר ניהול סיכונים מערכתיים עתידיים הנובעים ממעבר למדיניות אקלים מחמירה (כלומר, היבט האפחות).

באופן דומה, רשות ניירות ערך פעלה בשנת 2024 לחיזוק תשתית האקלים של שוק ההון באמצעות פרסום דו"ח ביקורת רוחב בנושא גילוי ודיווח בדבר סיכוני איכות סביבה בתאגידים מדַווחים​. הדו"ח אינו מבחין במפורש בין היבטי הסתגלות ובין היבטי אפחות, אך עוסק בעקיפין בשני הצירים: הוא מזהה פערים הן בניהול סיכונים פיזיים (כגון פגיעות ישירה של תאגידים לשינויי אקלים), הן בניהול סיכוני המעבר (כגון סיכונים רגולטוריים ומוניטין עקב התגברות הדרישות הסביבתיות). בין המלצותיו של הדו"ח: חיזוק מעורבות הדירקטוריון, גיבוש מדיניות ניהול סיכוני סביבה והגברת שקיפות דיווחים – כל אלה מנופים לחיזוק ההיערכות המיידית והעתידית גם יחד.

באמצעות פעולות אלו הרגולטורים מסייעים לשילוב הכרחי בין שני סוגי האסטרטגיות בניהול סיכוני האקלים – הסתגלות ואפחות – באופן המעודד מענה מערכתי, רציף וכוללני לאתגרי ההווה והעתיד.

הגופים המוסדיים

המערכת הפיננסית – בנקים, קרנות השקעה, משקיעים מוסדיים ומוסדות אשראי – ממלאת תפקיד חשוב במימון המאבק בשינויי האקלים, בייחוד באמצעות הזרמות הון לפתרונות אקלים. מדובר בכל אלה: מתן אשראי למיזמים בני קיימה, פיתוח מכשירים פיננסיים ירוקים, תמחור סיכוני אקלים בהחלטות השקעה וחיזוק השקעות ארוכות טווח המשלבות ערך סביבתי וכלכלי.

פעילות זו משקפת בפועל את השילוב בין גישות של אפחות והסתגלות: מצד אחד הקצאת הון למיזמים שנועדו לצמצם פליטות גזי חממה ולעודד מַעֲבָר לכלכלה ירוקה (אפחות), ומצד אחר מימון פתרונות שמטרתם היא להפחית פגיעוּת ולהתאים מערכות כלכליות למציאות אקלים משתנה (הסתגלות).

גופים מוסדיים בישראל, ובפרט הבנקים, החלו להטמיע מדיניות השקעה אחראית ולשלב עקרונות ESG כבר לפני שנת 2024 – כמו שאפשר לראות בין השאר בדו"חות האחריות התאגידית שהבנקים פרסמו שנים קודם לכן ובדירוגים השנתיים של ארגון מעלה. עם זה, דו"ח ביקורת הרוחב של רשות ניירות הערך, שצוין לעיל, חיזק את המגמה ולימד על פערים מהותיים בהערכת סיכונים סביבתיים ובניהולם, בדגש על פערים במדיניות, בדירוג ובשקיפות הדיווח​. לפיכך עולה הצורך בהטמעה מקיפה יותר של גישות ההסתגלות והאפחות בשוק ההון בישראל.

סיכום

ההתמודדות עם סיכוני האקלים מחייבת שילוב הדוק בין אסטרטגיות של הסתגלות ואפחות, שילוב הנשען על שיתוף פעולה מתואם בין הממשלות, הרגולטורים והגופים המוסדיים. הממשלות והרגולטורים נדרשים לעצב מדיניות מחייבת ולבסס מסגרות רגולטוריות ותמריצים כלכליים שיאפשרו את יישום שתי הגישות, והגופים המוסדיים נדרשים להקצות הון למיזמים בני קיימה, לתמחר נכון סיכוני אקלים ולהטמיע עקרונות של השקעה אחראית המתמודדת הן עם סיכונים פיזיים מיידיים, הן עם סיכוני מעבר ארוכי טווח. גם לחברה האזרחית ולציבור הרחב תפקיד תומך באמצעות יצירת לחץ חברתי וציבורי המעודד קידום מדיניות אקלים אחראית.

בלי שיתוף פעולה הדוק ומתואם בין כלל הגורמים לא יהיה אפשר להתמודד בהצלחה עם האתגרים המורכבים ששינוי האקלים מציב. איזון נכון בין כלל הרכיבים יאפשר לא רק להפחית סיכונים, אלא גם לקדם הזדמנויות כלכליות חדשות במסגרת כלכלה ירוקה בת קיימה.

יאיר אבידן הוא יו"ר הוועדה המייעצת וראש פורום עמיתים במרכז אריסון ל־ESG