שנת 2024 לא הייתה שנה טובה לאחריות התאגידית. שינויים בסביבה הפוליטית, רגולציה גוברת, עלויות מאמירות ומשבר אמון הובילו תאגידים רבים, ובהם ענקיות פיננסים, להיפרד מתנועת ה־ESG. השנה עמדה בסימן נסיגה לצד ביקורות הולכות וגוברות על המחויבות של תאגידים למימוש הצהרותיהם החברתיות והסביבתיות. האם זו תחילתה של שקיעת אוניית ה־ESG?
בדצמבר 2024 הודיע בנק ההשקעות גולדמן זאקס על פרישתו מברית הבנקאות לאיפוס פליטות גזי חממה (NZBA), קואליציה שנועדה להגביר את תיאום פעילויות ההשקעה וההלוואות של בנקים הנוקטים מאמצים גלובליים למיתון שינויי האקלים. בכירי הבנק הצהירו שהפרישה אינה בגדר נסיגה ממחויבויות האקלים של הבנק, אלא מבשרת על כוונה להתרכז ב"הגברת היישום של הרגולציה האירופית המחייבת את הבנק". פרשנים סבורים שהסיבה האמיתית היא לחצים של הדרג הפוליטי בארצות הברית ואיומים מרומזים שהחברוּת בקואליציה עלולה להעמיד את הבנקים החברים בה בפני חקירות של רשות התחרות האמריקנית.
כמה חודשים לפני כן, באוקטובר 2024, העביר דירקטוריון בנק HSBC מתפקידה את מנהלת הקיימות הראשית שלו כחלק משינוי ארגוני בהובלת המנכ"ל החדש, ג'ורג' אלהדרי. המהלך עורר חששות בקרב משקיעים ותומכי אקלים לגבי מחויבות הבנק ליעדי האקלים. המבקרים טענו שפיטורי מנהלת הקיימות מההנהלה מעיד על שינוי סדר העדיפויות של הבנק ונסיגה מההתחייבות שלו לאיפוס פליטות. דוברות הבנק מצידה הודיעה שההנהלה מוסיפה לתמוך במעבר ליעדי איפוס הפליטות.
בספטמבר 2024 גנז בסתר בנק ההשקעות מורגן סטנלי את התוכנית שלו למימון מניעה והפחתת של זיהום פלסטיק, אף שהיה מדובר בנדבך עיקרי של התוכנית לקיימות סביבתית של הבנק. מהלכים דומים של נסיגה שקטה ממחויבויות התרחשו לאחרונה בגוגל ובמיקרוסופט, שנסוגו גם הן מהמחויבות לאיפוס הפליטות. במקום להתקדם לקראת איפוס עלו שיעורי הפליטות – בשלוש השנים האחרונות ב־29%,[1] ובארבע השנים האחרונות ב־48%.[2] נראֶה שהחברות שגילו את גודל האתגר והעלויות הגדולות הכרוכות במהלכים שהוצהרו בחרו לסגת בשקט מההתחייבויות – תופעה שזכתה לכינוי Greenhushing.
מהלכים אלו של גולדמן זאקס, HSBC, מורגן סטנלי, גוגל ומיקרוסופט ממחישים את המורכבות והאתגרים הניצבים לפתחם של מוסדות פיננסיים ותאגידים רב־לאומיים בניהול מחויבויותיהם ל־ESG. השילוב בין לחצים פוליטיים, רגולטוריים, פיננסיים וארגוניים לצד התמורה הנמוכה יחסית של עמידה בהתחייבויות (והעלות הנמוכה של אי־עמידה בהן) מבשרים רעוֹת לקידום סדר היום הזה.
שלוש מגמות הקשורות זו לזו מעצימות את תנועת המטוטלת של השווקים ומרחיקות מהמחויבות ל־ESG: המהפך הפוליטי בארצות הברית בשל חזרתו של טראמפ לנשיאות בליווי גורמים המסתייגים מתנועת ה־ESG וקושרים אותה למחנה ה־woke המתועב בעיניהם; שינויים רגולטוריים טקטוניים המתחוללים באירופה וזולגים לקצוות העולם; ומשבר אמון בין תאגידים לממשל – כולם אינם תורמים לחיזוק מגמת ה־ESG בתאגידים.
מהפך פוליטי ואנטגוניזם ל־ESG
תוצאות הבחירות לנשיאות בארצות הברית והכוורת סביב נשיא ארצות הברית הכוללת גורמים כמו אילון מאסק וג'יי די ואנס היא לא פחות מבשורה אנושה לתומכים בסדר יום פרוגרסיבי בממשל התאגידי הגלובלי. סגן הנשיא ואנס ידוע בתיעוב שלו את תנועת ה־ESG, ובעבר טען ש־"ESG הוא בסופו של דבר 'מחבט ענק' שמטרתו להרוס את מה שעדיין יש לנו כדי שכמה אנשים בוול סטריט יעשו כסף". דבריו מציגים דיווחי אחריות תאגידית, מדדי אחריות והשקעות אחראיות כאילו מדובר בהונאה, שוללים את הלגיטימציה הציבורית, החיונית לקיום התופעה, ומבשרים את האפשרות שהרגולטורים האמריקנים של שוק ההון והגבלים עסקיים עשויים לפעול נגד חברות בטענות לפגיעה בתחרות או באינטרס של המשקיעים.
שינויים רגולטוריים הזולגים מאירופה לשאר העולם
מנגד, באיחוד האירופי חקיקת דיווחי הקיימות (CSRD), שנכנסה לתקופה בשנת 2022, דוחפת חברות לשפר את השקיפות ולאמץ סטנדרט של דיווח המקובל על הרגולטור, ולא כזה שמקורו בהתארגנויות וולונטריות כמו שהיה מקובל בעשור האחרון. בד בבד גופי פיקוח כמו ה־ESMA באירופה הידקו את הפיקוח על טענות ESG. מקרים כמו הקנס בגובה 25 מיליון דולר שהוטל על דויטשה בנק בגין היעדר אמת בהצהרות (Greenwashing) מחזק את הספקנות הכללית לגבי ESG ומבהיר שהצהרות בלבד אינן קבילות יותר ושיש עלות אמיתית להצהרות שאינן מגובות במעשים.
כמו שמצאתי במחקרי על אחריות תאגידית בתעשייה הישראלית, רגולציה נוקשה יותר עשויה פעמים רבות לדחוק את המוטיבציה הפנימית לפעול מעבר לציות, ומה שנשאר במקרה הטוב הוא מחויבות לציות לדרישות החוק.[3] במילים אחרות, הרגולציה המתגברת, לצד הסביבה הפוליטית העוינת, שבה בעלי עניין מענישים תאגידים טובים, יוצרים אפקט צינון, ובו היתרונות שבעבר היו משויכים ל־ESG פוחתים, ואילו הסיכונים גוברים. אפקט הצינון ניכר במיוחד במקרה של בנק ההשקעות גולדמן זאקס, שעם הצטרפותו לקואליציית האקלים של הבנקים זכה ביתרונות תדמיתיים ובסיקור תקשורתי חיובי. עם חלוף הזמן, התבהרות העלויות הגבוהות הכרוכות במימוש ההצהרות והתמורה התדמיתית הפוחתת הפכו "עסקי" ה־ESG מפתים פחות ופחות. כניסתו של הרגולטור לתמונה היא עילה להסטת המאמצים מדיווח ופעולה לפי כללים וולונטריים ולטענה שיש צורך להתפנות לעסוק בדיווחים לפי כללי הרגולציה החדשים.
משבר אמון
גם משבר האמון המתחולל בין המגזר העסקי ובין מדינות רבות אינו תורם לעניין. בשנים האחרונות בנקים וגופים תאגידיים אחרים התחייבו להשקיע באיפוס פליטות והתחייבויות ESG אחרות, ואילו מדינות לא עמדו ביעדים שהציבו לעצמן. שני נתונים עיקריים בולטים בהיבט זה: הפער הגדול בין יעדי ההפחתה שהציגו מדינות בשנים האחרונות ובין מה שהושג בפועל, והפער הגדל בין ההתחייבויות למימון לבין העמדת מימון אקלים בפועל באמצעות קרנות סיוע למדינות חלשות ומתפתחות. בשני המקרים – הן בכל הקשור לנקיטת הפעולות הנדרשות להפחתת פליטות, הן בהעמדת המימון באמצעות מנגנוני הסיוע – מדינות אינן מציגות תמונה עקבית יותר מהתמונה שהתאגידים הרב־לאומיים מציגים.
איך להימנע ממרוץ לתחתית
יש לקוות שלא מתהווה לנגד עינינו מרוץ לתחתית שיוביל לעתיד מסוכן מאוד. כדי להפוך את המגמה ולהחזיר את התאגידים למסלול של מחויבות לחברה ולסביבה, מחויבות המגובה בהשקעת אדירות הדרושות למימוש ההצהרות שניתנו, צריכים להתמלא כמה תנאים מצטברים. האווירה הפוליטית המזלזלת, שלא לומר החותרת תחת ESG, חייבת להתפוגג. ייתכן שהאיחוד האירופי יסמן באמצעות הרגולציה שהנהיג (המחייבת דיווחי אחריות) דרך חילופית לדרך שממשל טראמפ מציע. אולם זה לא יהיה קל משום שהאירופאים לא יוכלו להיות "השוטר היחיד בשכונה". במקרה כזה הם יסתכנו בהברחת משקיעים והעתקת מטות התאגידים לאזורים מקילים יותר. לכן בסופו של דבר הגעה לסיכומים עם האמריקנים חיונית. גם עמידה טובה יותר של המדינות עצמן ביעדי האקלים שהציבו לעצמן תאותת לשווקים עקביות ורצינות בחתירה להשגת היעדים הגלובליים. לבסוף, ערנות הציבור באמצעות השקעות מוסריות והענשה של תאגידים כושלים מבחינת ESG ותמיכה בתאגידים טובים מבחינה זו תוסיף להיות רכיב חיוני באסטרטגיה של קידום התחום.
[1] בדו"ח האחרון דיווחה מיקרוסופט על עלייה של 29.1% בפליטות מ־2020, שנת הבסיס; Microsoft. (2024). Environmental Sustainability Report (p. 10). Retrieved from: Microsoft Environmental Sustainability Report 2024.
[2] בדו"ח האחרון דיווחה גוגל על עלייה של 48% בפליטות לעומת שנת הבסיס 2020, לעומת היעד שהוצב להפחתה של 50% עד אותה שנה ואיפוס פליטות נטו עד 2030; Google. (2024) Environmental Report 2024 (p. 7). Retrieved from: Google Environmental Report 2024.
[3] Karassin, O. & Bar Haim, A. (2019). How Regulation Affects Corporate Social Responsibility: Corporate Environmental Performance under Different Regulatory Scenarios, World Political Science, 15(1):25-53; Karassin O. and Bar-Haim A. (2016). A Multilevel Model of Corporate Environmental Responsibility. Journal of Environmental Management 183: 110-120.
ד"ר אור קרסין היא מרצה בכירה, חוקרת מדיניות סביבה, אקלים ואחריות תאגידית, מייסדת וראשת המרכז למחקרי סביבה וקיימות, האוניברסיטה הפתוחה
Comments