חיפוש פוסטים

המגזר הטכנולוגי הכללי חוֹוה תנודות של ממש בשווקים הגלובליים, ואילו תחום טכנולוגיות האקלים (ClimateTech) מוכיח את עמידותו ונשאר אחד הסגמנטים החזקים ביותר להשקעות בישראל ובעולם. על פי Startup Nation Central , בשלושת הרבעונים הראשונים של 2024 הצליחו חברות ה־ClimateTech בישראל למשוך השקעות נכבדות, ובפרט בתחומים כמו אנרגייה מתחדשת, חומרים חדשים, טכנולוגיות מעגליות וניהול משאבים.​ אולם הדוח מלמד גם שהיקף ההשקעות בתחום בישראל עדיין נמוך בהשוואה להיקף ההשקעות בתחום באירופה ובארצות הברית ומציין את הצורך בפיתוח מנגנוני מימון מתקדמים שיסייעו לחברות לצמוח לאורך כל מחזור חיי המיזם. בעקבות כינוס PLANETech World 2024 פורסמה כבר לפני כחצי שנה רשומה ב בלוג מרכז אריסון ל־ESG  שעמדה על חשיבות המימון הירוק ככלי ליצירת שינוי חיובי בתחום הסביבה. הנתונים האחרונים מלמדים שעסקאות Seed (סבב גיוס ראשוני לסטרט־אפ המייצג את ההשקעה הרשמית הראשונה במיזם מצד משקיעים חיצוניים) בתחום ה־ClimateTech חוו עלייה של 21% בגודל ההשקעה הממוצעת בשנת 2024, נתון המעיד על אמון גובר ביכולת של חברות צעירות לייצר ערך לאורך זמן. מגמה זו מודגשת גם בהזדמנויות ליציאה מהירה יותר באמצעות מיזוגים ורכישות אסטרטגיות, המספקים מסלול קצר יותר לרווחיות בהשוואה להנפקות ציבוריות​. ובינתיים גם העולם הפיננסי עובר מהפכה. ככל שמתגברים האתגרים שמשבר האקלים מציב, מתחדדת ההבנה שדרושה לא רק חדשנות טכנולוגית, אלא גם חדשנות פיננסית. כיום השקעות בטכנולוגיות אקלים אינן רק nice to have, אלא הכרח עסקי. [1]  משקיעים מוסדיים, [2]  חברות ביטוח, קרנות פנסיה וגופים פיננסיים אחרים מבינים שהשקעות בתחום זה הן מפתח להבטחת יציבות כלכלית ועמידה בתקנים מחמירים של סביבה, חברה וממשל תאגידי (ESG). כך או כך, האתגר הגדול ביותר אינו טמון רק בזיהוי הפוטנציאל, אלא ביכולת לנהל את הסיכון הקיים בפיתוח טכנולוגיות חדשניות בתחום המורכב של אנרגייה, תעשייה וסביבה. בנקודה זו נכנסות לתמונה קרנות הון  סיכון המנוהלות בידי מומחי תוכן בעלי ניסיון מעשי בתחומי האנרגיה, הטכנולוגיה והרגולציה. קרנות מסוג זה מביאות לשולחן לא רק הון, אלא גם הבנה מעמיקה של הסיכונים הטכנולוגיים, הרגולטוריים והעסקיים הכרוכים בפיתוח טכנולוגיות אקלים. יכולת זו מאפשרת להן להעריך את הפוטנציאל של חברות אקלים בשלבים מוקדמים ולהשקיע בהן מתוך ידע מבוסס, ובתוך כך להפחית את הסיכון למשקיעים תאגידיים ומוסדיים המחפשים שותפויות בתחום האקלים.   הפער שבין פיתוח טכנולוגי ובין מימון רציף פיתוח טכנולוגיות אקלים, בייחוד בתחומים כמו אנרגייה מתחדשת או טכנולוגיות תעשייתיות, מאופיין בתהליכים ארוכים, יקרים ומורכבים. לעיתים קרובות טכנולוגיות אלו דורשות הקמת מתקני FOAK (First of a kind, ראשונים מסוגם) בהשקעות עתק, וההחזר על ההשקעה מגיע כעבור שנים רבות בלבד. מצד אחד קרנות הון סיכון מכוונות מטבען להשקעות קצרות טווח ומתקשות להחזיק פרויקטים לאורך זמן עד הבשלתם. מצד אחר גופי המימון המסורתיים נרתעים מלהיכנס לשוק בשל רמת הסיכון הגבוהה. התוצאה היא פער מימוני המקשה על סטרט־אפים לצלוח את התקופה הקריטית שבין שלב הפיתוח הראשוני ובין הגעה לשוק המסחרי.   הזדמנויות ואתגרים בהשקעות מבוססות תוכנה ו־AI בתחום טכנולוגיות האקלים חָלה לצד טכנולוגיות חומרה מורכבות התפתחות ניכרת בפתרונות מבוססי תוכנה ושימוש בטכנולוגיות AI. מערכות לניהול רשתות חשמל חכמות, ניטור פליטות פחמן בזמן אמת, אופטימיזציה של ניהול ואחסון אנרגיה, ואפילו כלי חיזוי אקלימי – כולם מבוססים על תוכנה ו־AI. כלים מבוססי AI מאפשרים גם יצירת מודלים דיגיטליים מסוג "תאומים וירטואליים" של תשתיות ומתקנים, ומאפשרים סימולציה ובחינה של מגוון תרחישים בזמן אמת בלי להפריע לפעילות השוטפת. טכנולוגיות אלו יוצרות החזר השקעה (ROI) מדיד וברור, גם בתעשיות הנחשבות איטיות מבחינת אימוץ חדשנות. באמצעות ייעול תהליכים, הפחתת עלויות והגדלת אמינות הן מסייעות לארגונים לא רק לשפר את התפעול, אלא גם לעמוד ביעדי קיימות ושיפור הביצועים הסביבתיים. סטרט־אפים הפועלים בתחומים אלו מאופיינים ביכולת לייצר חדשנות במהירות ולעמוד באתגרים ממוקדים שבהם חברות גדולות מתקשות להתגמש ומתקשות לפתור בעיות נישתיות הדורשות גישה מותאמת אישית. זאת ועוד, היכולת של סטרט־אפים למנף את נרטיב הקיימות מעניקה להם יתרון אסטרטגי: כיום קיימות היא גורם חשוב בתכנון האסטרטגי של תאגידים, וסטרט־אפים יכולים למצב את עצמם כשותפים אסטרטגיים המסייעים לארגונים לעמוד ביעדי ה־ESG, ולא רק כספקי טכנולוגיה. גישה זו מעצימה את מעמדם ויוצרת שותפויות ארוכות טווח המבוססות על ערך משותף. עם זה, מבנה השוק של פתרונות תוכנה אינו תמיד תואם את המודל העסקי הקלסי של חברות התוכנה. בתחום האקלים והאנרגייה לקוחות (כמו תשתיות ממשלתיות, חברות חשמל ותעשיות כבדות) אינם נוטים לאמץ פתרונות טכנולוגיים במהירות, ולעיתים קרובות התשלום עבור השירותים מתפרס על שנים ואינו מספק רווחיות מהירה. סטרט־אפים המפתחים כלי תוכנה לארגונים אלו יכולים להתמודד עם מורכבות המכירה במגוון דרכים: מודלי תמחור גמישים:  כמו מודלים מבוססי מנוי או חוזים מבוססי ביצועים המותאמים לערך שמתקבל בפועל. הצגת יעילות כערך: הדגשת האופן שבו הפתרון מפחית עלויות תפעול או משפר תהליכים באופן המאזן את העלות. שימוש בתמריצים פיננסיים:  שילוב מענקים או הטבות מס ממשלתיות בהצעת הערך העסקית ללקוח. בניית שותפויות ארוכות טווח:  פיתוח שירותים חדשים בתשלום עבור הלקוחות הבסיסיים ומייצרים הכנסות חוזרות.   כיצד קרנות הון סיכון ממלאות תפקיד מכריע קרנות הון סיכון המתמחות בטכנולוגיות אקלים, בייחוד קרנות הן סיכון המנוהלות בידי אנשי מקצוע בעלי ניסיון בתחום, יודעות להבחין בין רעיונות טכנולוגיים מבטיחים שאינם נדרשים בשוק או שהשוק עדיין אינו מוכן לשלם עבורם, ובין פתרונות העונים על צורך ממשי, שיש להם ביקוש ברור ושוק היכול לתמוך במודל עסקי רווחי. קרנות אלו גם משמשות קרנות גשר בין הרצון של גופי מימון מסורתיים להשתתף בשוק האקלים ובין הצורך של סטרט־אפים במימון רציף: הערכה נכונה של סיכונים והזדמנויות:  קרנות אלו יודעות להעריך בדיוק רב יותר את הפוטנציאל של מיזמים טכנולוגיים ולנהל את הסיכונים במעלה הדרך. השקעה במודלים עסקיים בני קיימה:  במקום להשקיע במיזמים המבוססים על חזון בלבד, קרנות אלו מתמקדות בפרויקטים בעלי פוטנציאל כלכלי ברור, מודל עסקי מוכר בתעשייה ותמיכה ממסגרות רגולטוריות או ממשלתיות. גישה למימון יצירתי:  קרנות אלו יודעות כיצד לגייס משאבים משלימים ממוסדות פיננסיים, קרנות ציבוריות ותוכניות ממשלתיות ולהרכיב פתרונות מימון מותאמים אישית לכל שלב בחיי המיזם.   האתגר בישראל: יצירת מודלים מימוניים מתקדמים באירופה ובארצות הברית פועלים מודלים מתקדמים כמו Blended Finance  ו־ PPP , ואילו בישראל תחום מימון האקלים עדיין בחיתוליו. כדי לממש את הפוטנציאל של טכנולוגיות האקלים בישראל יש צורך ביצירת תשתית מימונית רציפה שתאפשר לחברות לצמוח מהרעיון ולהיכנס לשוק: הקמת קרנות ייעודיות לטכנולוגיות אקלים  בשיתוף עם גופים מוסדיים. תמריצים ממשלתיים  לעידוד השקעות בשלבים מוקדמים ופרויקטים של FOAK. שיתוף פעולה רחב בין המגזר הציבורי והפרטי  ליצירת מסגרות רגולטוריות תומכות ופיתוח תשתיות.   השקעות בטכנולוגיות אקלים: הכרח ולא רק הזדמנות השקעות בטכנולוגיות אקלים אינן רק הזדמנות כלכלית – הן הכרח עסקי. בעידן שבו משבר האקלים משפיע על הכלכלה העולמית, חברות וגופי מימון שאינם משקיעים בפתרונות אקלימיים ימצאו את עצמם בפיגור הן מבחינת עמידה ברגולציה, הן מבחינת רווחיות ארוכת טווח. קרנות הון סיכון בהובלת מומחים המסוגלות לזהות את הפתרונות הנכונים ולהוביל את החברות בדרך המורכבת ישפיעו לא רק על הצלחת המיזמים והנבת תשואה גבוהה למשקיעים, אלא גם יביאו לשינוי חיובי ברמה הגלובלית. ד"ר ברכה חלף היא שותפה מייסדת ומנהלת בקרן ההון סיכון לטכנולוגיות אקלים Gravity Climate . [1]   The Enhancement and Standardization of Climate-Related Disclosures for Investors , 89 Fed. Reg. 21,668 (Mar. 28, 2024); Irish Auditing & Accounting Supervisory Authority, EU Taxonomy for Sustainable Activities  (May 2024). [2]  Hoover Institute,   2024 Institutional Investor Survey on Sustainability  2024  (2024).

בחירת דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית בפעם השנייה מעוררת את הדיון – העירני ממילא – לגבי קיימות ומידת הרלוונטיות שלה למגזר העסקי. לכאורה התנגדותו הידועה של טראמפ  ל אמנת פריז ולמדיניות האקלים מחזירה את הגלגל לאחור בהיבטי ESG וחובת דיווח של נתוני קיימות (non-financials) ומשחררת את השוק מחובות הדיווח.   האומנם מדובר בפניית פרסה? לא, ואפילו רחוק מזה. המציאות מורכבת הרבה יותר. כיוון ההתקדמות ברמה הגלובלית ברור: אירופה, וכך גם מדינות אחרות וגופים בין־לאומיים, מוסיפה להתקדם לעבר סטנדרטים ברורים של שקיפות, הנגשת מידע והיקף דיווחים הולך וגדל בתחום הקיימות. הרגולציה האירופית, התַקנות החדשות שנכנסו לתוקף בתחילת 2024 ( CSRD ), תקני הדיווח החשבונאיים ( S1, S2 ) שהארגון העולמי לרשויות ניירות הערך אימץ לפני כשנה – כולם מייצרים שינוי דרמטי בשוק. כך למשל תקנות הדיווח באירופה גרמו לכך שבשנים הקרובות מספר החברות המחויבות לדווח צפוי לזנק בהדרגה מ־10,000 לכ־50,000 חברות . התבחינים לכניסה לחובת הדיווח הם בין השאר מחזור הכנסות מינימלי, מספר עובדים וכן פרמטרים אחרים המרחיבים מאוד את מעגל החברות המחויבות בדיווח. משמעות הדבר – חברה המחויבת בדיווח ולא תעמוד בכך תמצא את עצמה בהפרה של היבטי ציות (compliance). השפעות הרגולציה האירופית חורגות הרבה מעבר לגבולות היבשת. חברות אמריקאיות רב־לאומיות כבר נערכות לדיווח בשל קשריהן העסקיים באירופה, וכך גם חברות ישראליות הפעילות בשוק האירופי. למעשה כל שרשרת הערך העסקית ברחבי העולם, ובכלל זה ספקים וקבלני משנה, מושפעת מרגולציה זו. ללא עמידה בדרישות הדיווח חברות עלולות למצוא את עצמן מחוץ למשחק העסקי באירופה.     איך נראֶה החיבור בין המנהלים בחברה ובין דיווחי non-financials? מנהלי הכספים נדרשים להתמודד עם אתגר חדש: דיווחי קיימות שצריכים להתפרסם צמוד לפרסום הדוחות הכספיים ולהתייחס להתעניינות הגוברת מצד גופים פיננסיים, בנקים ומבטחים. בה בעת תקנים חשבונאיים חדשים לדיווחי קיימות ואקלים – תקנים שהארגון העולמי לרשויות ניירות הערך אימץ אשתקד – מייצרים מציאות שכבר אי אפשר להתעלם ממנה, מציאות המצריכה קשב מצד מנהלי הכספים. מנהלי קשרי המשקיעים מוצאים את עצמם בעוד חזית: לא רק משקיעים מאירופה דורשים מידע מקיף על ביצועי הקיימות, אלא גם ה־SEC האמריקני, המקדם דרישות דיווח בנושאי אקלים. מנהלי קשרי משקיעים ומנהלי הקיימות נדרשים לערוך ניתוחים מעמיקים של סיכוני קיימות ואקלים לפי מגוון תרחישים ולהעריך את השפעתם של תרחישים אלו על המודל העסקי. כבר אי אפשר להסתפק בניתוח סיכונים סטנדרטי הנערך בחברות.  גם מנהלי המכירות מוצאים את עצמם בלב הסערה: הם מתמודדים עם דרישות חדשות משרשרת הערך ומלקוחות בין־לאומיים. אי־עמידה בדרישות לגילוי נתונים בתחומי הקיימות למיניהם עלולה להביא לאובדן לקוחות, המחויבים בעצמם לדיווח ואינם רוצים להפר את הרגולציה. במקרים הולכים ומתרבים דיווח נתוני קיימות הוא תנאי סף להתקשרות מסחרית או ליכולת להתמודד במכרזים. היועצים המשפטיים נדרשים להתמודד עם מערך חדש של סיכונים: החל בתביעות בנושאי אקלים ו־ Greenwash , וכלה בהבנת המשמעויות המשפטיות של הפרת הנחיות דיווחי non-financials בכל מיני מדינות או התמודדות עם מצבים משפטיים מורכבים עם לקוחות הכפופים לחובת הדיווח ומשרשרים את דרישות המידע לעבר הספקים. מנהלי הדיגיטל יפגשו דרישת דיווח מבוססת מערכות מידע ותהליכי איסוף נתונים מכלל יחידות הארגון לפי מסגרת הזמנים המוגדרת בהנחיות הדיווח. בדומה לתחום עצמו, מערכות הדיווח מתפתחות בזמן תנועה, והזינוק במספר חברות הטכנולוגיה המקדמות פתרונות בתחום ניכר. מנכ"לים ודירקטורים, העומדים בראש הפירמידה, נושאים באחריות הכוללת להיערכות הארגון לעידן החדש של שקיפות בת קיימה. כבר כיום דירוגי ESG בודקים מה מידת ההיכרות של קברניטי הארגון עם התחום וההשלכות הפוטנציאליות של הנושא ברמה אסטרטגית ארוכת טווח. היקף הדיווח הנדרש לפי הרגולציה האירופית מונה יותר מ־1,000 סוגי נתונים, והנחיות ממוקדות מגזר צפויות להתפרסם בעתיד הנראֶה לעין. לסיכום, בעידן של כלכלה גלובלית מקושרת השפעתן של רגולציות חוצה גבולות גאוגרפיים ופוליטיים. הדרישות לשקיפות ולדיווחי קיימות צפויות להמשיך ולהתרחב ללא קשר לשינויים הפוליטיים בארצות הברית. דרישות אלו אינן מתרכזות אך ורק בהיבטי אקלים וסביבה – הן מתייחסות להיבטים רבים אחרים כגון ניהול המשאב האנושי, ניהול הבטיחות, ניהול הסיכונים, אסטרטגיה, הצבת יעדים בשלל תחומים והגדרת אבני דרך למימוש היעדים. עבור מנהלי הקיימות בארגון הדרך הטובה ביותר לגשת לנושא היא שילוב כלל המנהלים הרלוונטיים והיערכות בעוד מועד. החברות שישכילו להיערך לכך מוקדם יוכלו לשמור על תחרותיות בשוק העולמי המתפתח, וחשוב לא פחות – ייהנו מהתנהלות התואמת סטנדרטים ברורים ומשופרים בתחומי הסביבה, החברה והקהילה והאתיקה. חגית גניש גיל היא עורכת דין, ראש מערך ESG בקבוצת בזן בוגרת תכנית קיימברידג' לניהול קיימות בעסקים ובעלת תואר שני במנהל עסקים חברה בוועדת ההיגוי של מרכז אריסון ל־ ESG

ברוכים.ות הבאים.ות לבלוג מרכז אריסון ל- ESG! הבלוג נועד לשמש פורום עדכני ומוביל בישראל לשיח פורה בנושאים הקשורים לאחריות הסביבתית, החברתית והממשל תאגידית של המגזר העסקי. מטרתנו לפרסם פרסומים ועדכונים מזוויות מבט מגוונות ובינתחומיות הקשורים לעולמות ה-ESG ואשר נכתבו על ידי חוקרים.ות, סטודנטים.ות, אנשי ונשות תעשייה, רגולטורים.יות בהווה ובעבר וכל בעלי העניין המתעניינים ומצויים בממשקים שבין החברה, הסביבה, והממשל התאגידי לבין העולם העסקי.  צוות הבלוג, בהנחיית פרופ' עלי בוקשפן, מונה מתמחים במחזור הראשון למרכז אריסון ל- ESG – סטודנטים וסטודנטיות מבתי הספר השונים, ביניהם: משפטים, עסקים, ממשל, קיימות, כלכלה, פסיכולוגיה ותקשורת אשר יוצרים סביבה אקדמית מגוונת המסייעת להביא את מגוון התחומים הנוגעים ב-ESG לתוך הבלוג ואשר רואים בחזונם את הבלוג משתלב במהפכת ה-ESG העולמית וכאמצעי אשר מתווך ומעשיר את הידע בתחום ותורם להטמעתו בישראל.  צוות הבלוג הנוכחי כולל את ברקן הרשקו, מעיין ימין, שירה יניב ובר שגיא.   בחרנו לפתוח את הבלוג בפרסומם של שני פוסטים. האחד פוסט שנכתב על ידי צוות הבלוג שעוסק בסקירת רקע של עולם ה- ESG, והשני פוסט שכתבו פרופ' עלי בוקשפן ופרופ' ניראון חשאי, המנהלים האקדמיים של מרכז אריסון ל- ESG, בנושא של " עסקים וחברה בישראל בימי מלחמה ".   הפוסט הראשון יסקור בתמציתיות את התפתחות ה-ESG ב-20 השנים האחרונות, ידון במשמעות האותיות השונות, באתגרים העומדים בפני תנועת ה-ESG כיום בישראל ובעולם, ובמגמות העתידיות של התנועה. הפוסט השני יעסוק בשאלת מטרתה הדואלית -עסקית-חברתית - של החברה העסקית ומימוש האחריות החברתית של המגזר העסקי, כפוטנציאל לחיזוק החברה הישראלית לאור אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל.   ESG 101 - משמעויות, אתגרים ומבט לעתיד כותבים: צוות הבלוג – ברקן הרשקו, מעיין ימין, שירה יניב ובר שגיא   משמעות הביטוי ESG לפני שנצלול לעומקי הסוגיות וההתפתחויות בעולמות ה-ESG, ראשית נדון במשמעותו והגדרתו של תחום ה-ESG, כמו גם באתגרים העומדים בפני התחום בתקופה זו.  צירוף האותיות ESG מסמל שלושה תחומים בהם מוטלת על התאגיד אחריות תאגידית כלפי הרווחה החברתית והסביבתית. מטרתו להציג מחד גיסא את כלל הסיכונים שאינם רק כלכליים, ומאידך גיסא את ההזדמנויות העומדות בפני החברה בפעילותה השוטפת, הכל במסגרת תחומי ה-ESG. כל אחת מהאותיות מסמלת תחום אחר – Environmental – הסביבה, Social – החברה ,ו- Governance – ממשל תאגידי. לדעתנו, קיימים קשרי גומלין הדוקים בין התחומים הללו. המשמעות של יישום שיקולי ESG היא ההתייחסות לסיכוני וסיכויי החברה ולהשפעות כלכליות וחברתיות הנובעות מפעילותן הסביבתית, החברתית, והממשל תאגידית. לעומת האחריות התאגידית (CSR), המתמקדת בפעילות הוולונטרית של החברה בתחומים סביבתיים וחברתיים הנובעים מפעילותה, שיקולי ESG שמים דגש על הסיכונים וההזדמנויות בתחומי הסביבה, החברה והממשל התאגידי העומדים בפני כל חברה נתונה ונובעים מאופן פעילותה השוטף.  כיום משקיעים רבים, עובדים ובעלי עניין מעוניינים להתחשב בביצועי חברות, הסיכונים העומדים בפני החברות וההזדמנויות העומדות בפני חברות בתחומים אלו. על כן, רואות כיום לנכון החברות ולעיתים הן אף נדרשות להנגיש לכל בעלי העניין את המידע אודות ה- ESG במסגרתן דרך דו"חות בהם מפורטים ביצועי ה-ESG של החברה בכל אחד מהתחומים לעיל. כל תחום מהווה מטרייה של פעולות ונושאים.      E - Environment השיקולים הסביבתיים מתייחסים להשלכות הסביבתיות הנגרמות כתוצאה מפעילות החברה ולפעילות החברה להביא בחשבון את ההשלכות הללו. דוגמאות לשיקולים סביבתיים הן פליטות גזי חממה, כריתת יערות, פגיעה במגוון הביולוגי, זיהום רעש, אוויר, מים וקרקע, שימושי החומרים של החברה (האם משתמשים בחומרים שאינם מתכלים/חומרים ממוחזרים) וניתוח האופן בו החברה מטפלת בחומרים שלה לאחר השימוש בהם. השפעות חיוביות על הסביבה יכולות להיות התייעלות אנרגטית שבעקבותיה נפלטים פחות גזי חממה (כגון מעבר לאנרגיה סולארית), אירועים למען שמירה על הסביבה ומעבר לחומרים ברי קיימא וממוחזרים. ההשלכות הסביבתיות הנובעות מפעילות החברה נחשבות בתיאוריה הכלכלית הקלאסית כ"עלויות חיצוניות" - פעילויות הגורמות לנזק כלכלי שעלותו אינה מוטלת על החברה, אלא על גורמי צד שלישי שנפגעים מהפעילות הכלכלית של אותה חברה. תנועת ה-ESG ושילוב השיקולים הסביבתיים בקבלת החלטות אצל בעלי עניין ומשקיעים מאפשרים לצמצם את העלויות החיצוניות הללו ולגרום לארגונים להפנים את העלויות החיצוניות הנובעות מפעילותם.    S - Social בתחום החברתי חברות מצופות לדווח על ניהול ופיתוח העובדים שלהן, גיוון תעסוקתי בחברה, בטיחות ובריאות עובדיה ונהלי הבטיחות והבריאות של עובדי שרשראות האספקה שלה. כמו כן, נכללת תחת התחום החברתי גם שמירה על זכויות האדם של העובדים והקהילות המושפעות מפעילות החברה. דוגמא להשפעות חברתיות חיוביות הינה תרומה ומעורבות קהילתית. למשל, חברות אשר דואגות לחזק ולהעצים את הקהילה המועסקת על ידי החברה, לאורך כל שרשראות האספקה. שילוב שיקולים חברתיים, שאינם מופיעים בשורות הרווח וההפסד של דו"חות פיננסיים של חברות, מאפשר למשקיעים ולבעלי עניין לקבל תמונה מלאה של פעילות החברה על כלל גווניה. שילוב הנושאים הללו בשיח הציבורי מעודד שקיפות של חברות בנושאים אלו. שקיפות זו יכולה לתרום לביצוע שינויים חיוביים, בין היתר בזכויות העובדים, תנאיהם וקידום שוויון מגדרי בקרב חברות ועוד.   G - Governance בתחום הממשל התאגידי, שיקולי ESG מתייחסים בין היתר לגיוון הדירקטוריון, לקוד האתי של החברה, למנגנוני פיקוח, בקרה והטמעה, לזכויות בעלי המניות, לתגמול מנהלים, לפעילות החברה נגד שחיתות ופעולות שאינן תחרותיות, ללובינג פוליטי ובקרה ועוד. [1]   הממשל התאגידי הוא הלב הפועם של החברה, של תהליכי קבלת ההחלטות בה, פיקוח ובקרה, והאופן בו היא מוציאה מן הכוח אל הפועל את מטרתה. הממשל התאגידי מאפשר לחברה להטמיע תרבות ארגונית ראויה ומאפשר לציבור להבין את התנהלות הנהלת החברה ולוודא כי קבלת ההחלטות בחברה לא מושפעת משיקולים לא עניינים ואף משחיתות.    מקור המושג ומגמות אף על פי שפופולריות תנועת ה-ESG התגברה רק בשנים האחרונות, המונח ESG קיים מזה שני עשורים. המונח הופיע לראשונה בדו"ח של האו"ם משנת 2004 הנקרא "Who cares wins", בו האו"ם ביקש לראשונה להתחשב בשיקולי ESG בהשקעות. [2]  המונח ESG הופיע בדו"ח זה 116 פעמים! אך זה בלבד לא הספיק להטעמת שיקולי ESG. השיח על שיקולי ESG והטמעתם בעולם העסקי התעצמה בשנים שלאחר מכן בעקבות, בין היתר, תנועת " Occupy wall street " ב-2011, הסכמי פריז ב-2015 והתגייסות העולם לעמידה ביעדי ה-SDG's.  [3]  שיקולי ESG אף הגיעו למושבים המרכזיים בועידת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס בשנת 2019 וכיום הם נוכחים בשיח היום-יומי של מקבלי החלטות, דירקטוריונים, כנסים וארגונים. ב-20 השנים שחלפו מאז שהמונח ESG הוזכר לראשונה, התחום נוסק מבחינת העיסוק בו, מבחינת הרגולציה הפיננסית והן מבחינת המודעות החברתית והארגונית בעולם בכלל ובישראל בפרט. עם זאת, יש הקוראים לESG "טרנד" אשר צפוי לחלוף בשנים הקרובות. איננו מסכימים עם טענה זו. החברות מהוות חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, השפעתן עלינו גוברת והולכת ותנועת ההשקעות, העסקים והמשפט נעה לכיוון זה. כך, למשל, מבחינה משפטית-מקומית, אם נפרש את החוק בישראל בצורה דווקנית, סעיף 11 לחוק החברות קובע שתכלית החברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים על מנת להשיא רווחיה ומשכך ניתן לטעון כי ESG הינם לכאורה קבוצת שיקולים משנית ולא מחייבת. ברם, ריבוי החקיקה הישראלית והעולמית  אשר מטילה אחריות כלפי בעלי עניין, כמו גם פסקי דין של בתי המשפט אשר פירשו את השיקולים ברבות השנים, קבעו שניתן ואף חובה לקחת בחשבון שיקולי ESG בניהול החברה, ובכך הופכים את התחום למחייב בקצב מתגבר והולך. [4]   אתגרים על אף התגברות הפופולריות של תנועת ה-ESG, צפויים לה מספר אתגרים, הן בישראל והן בעולם.  ראשית, המידע על ארגונים הנדרש להטמעת ESG אינו נגיש ומסורבל לביצוע מעקב. דוגמה בולטת לכך היא מעקב אחרי פליטות גזי החממה, בפרט אלו הנכללות תחת סקופ (scope) 3 - פליטות הנובעות מפעילות לא ישירה של החברה (דוגמת שינוע מוצרים לאורך שרשרת האספקה, טיסות עובדים, כריית חומרי גלם וכו') [5] . איסוף הנתונים של פליטות סקופ 3 מסורבל והוא אחד מהמחסומים למהימנות תחום ה-ESG. נוסף על כך, נתונים רבים הם איכותניים (כגון רמת השמירה על הזכות לפרטיות של העובדים והסיפוק שלהם מסביבת העבודה) ועל כן יש קושי באיסופם וחישובם למען השוואת ביצועי החברה לעומת חברות אחרות. בראייה כוללת, נטען שמחצית מהנתונים בדוחות ESG אינם מדויקים ומתקבלים מהערכות המתבססות על מודלים סטטיסטיים וחישובים מושכלים, אך מקורם אינם במידע אמיתי ומהימן של החברה  [6] .   ישראל בפרט מתקשה ליישר קו עם ההירתמות הכלל-עולמית מבחינת הנכונות להכניס שיקולי ESG לתרבות העסקית המקומית. עם זאת, ישראל היא חלק מהעולם הגלובלי. חברות ישראליות שמעוניינות להמשיך להיות חלק משרשרת האספקה של אירופה וארה"ב מתחייבות לעבוד לפי חוקים ונהלים שמוכתבים מלמעלה וחלים גם על לקוחות וספקים. שנית, הקושי באיסוף הנתונים מוביל לאתגר נוסף - גרינוושינג (Greenwashing): האופן שבו חברות גורמות לצרכנים להאמין כי מוצריהן ופעולותיהן הם "ירוקים" או ידידותיים לסביבה למרות שאינם כאלה הן עושות זאת ע"י שימוש בנתונים מוטים, צבעים ותיאורים המטים את תחושת הצרכן [7] . חוסר המהימנות של מחצית מנתוני דיווחי ה-ESG אשר הוזכר קודם משאיר פתח לביצוע גרינוושינג והטעיה של משקיעים שרוצים להתחשב בשיקולי ESG בהשקעותיהם. לתחום ה-ESG מצפה אתגר משמעותי במיגור תופעה זו. שלישית, אתגר נוסף במיסוד ה-ESG כגורם מחייב ומשמעותי בקבלת החלטות הוא אי הקיום של מסגרת וסטנדרטיזציה בינלאומית בתחום. נובעים מכך מספר קשיים: חברות דומות יכולות לדווח על נושאים דומים באופן שונה ובכך להקשות על משקיעים לבצע השוואה ביניהן. בשנים האחרונות מתפתחות רגולציות ותקנות כגון ה- (CSRD (Corporate Sustainability Reporting Directive באירופה אשר נותנות מסגרת לדיווח ה-ESG, אך עדיין נושאים רבים לדיווח הינם וולונטריים. לכן, כיום חברות נשארות עם החלטות רבות לגבי נושאי הדיווח, אופן המדידה והדיווח והסטנדרט בו צריך לעמוד. הוולונטריות המאפיינת את התחום כיום מובילה להיעדר מודעות לנושא ה-ESG בתרבות העסקית המקומית, כמו גם לחוסר פעולה של ארגונים הנובע מציפייה של גורמים רבים לראות כיצד יישום שיקולי ESG תורם לערך החברה. בקרב הארגונים המיישמים את השיקולים כיום במסגרתו הוולונטרית, הניווט בתוך המסגרת הרגולטורית המתהווה ומתפתחת צפוי להיות אתגר משמעותי בתחום ה-ESG, במיוחד בקרב ארגונים הפועלים במספר מדינות ועליהם לעמוד בסטנדרטים שונים.    מחשבות לעתיד ניתן לשער כי העתיד של עולם ה- ESG יכלול עסקים אשר משתמשים יותר ויותר בטכנולוגיה כדי לשפר את השקיפות והאחריות ביוזמות ה-ESG שלהם. ישנו דגש הולך וגובר על טיפול בשינויי האקלים באופן ישיר יותר בהשקעות ובהחלטות פיננסיות. גם באשר להיבטים החברתיים, חברות צפויות לפעול לעבר תיעדוף זכויות העובדים ומעורבות בקהילה, וניתן להניח שהמשפט יתפתח עם תקני ציות ותקני דיווח מחמירים יותר, המשקפים דחיפה גלובלית לאחריות תאגידית גדולה יותר. מגמות אלו משקפות מעבר לעבר נוף עסקי בר קיימא, שוויוני ושקוף יותר, תוך שימת דגש על ערך לטווח ארוך על פני רווחים בטווח הקצר. לסיכום, אף גוף לא יכול לפתור לבד את הבעיות של האנושות, אך פירוק הדיכוטומיה של ההנחה הסמויה שהמגזר העסקי מתמקד ברווח עסקי והמגזר הממשלתי והחברתי מתמקד בעשיית טוב יזרז את המגמה הקיימת והנחוצה לכולנו ולדורות הבאים.   [1]   Deloitte. (n.d.). #1 What is ESG?   https://www2.deloitte.com/ce/en/pages/global-business-services/articles/esg-explained-1-what-is-esg.html   [2]   ESG TODAY. (2023, January 4). Origin of ESG: Global Compact “Who cares wins” ESG TODAY . https://www.todayesg.com/origin-of-esg-global-compact-who-cares-wins   [3]   שבעה-עשר יעדים שנועדו לאפשר פיתוח בר קיימא תוך התחשבות בסביבה ובקהילה, תוך קידום סוגיות חברתיות-סביבתיות-כלכליות כגון שוויון מגדרי, צמצום אי השוויון, מיגור הרעב ושמירה על האוקיינוסים. היעדים נחתמו במסגרת הסכמי פריז בועידת האקלים העולמית ב2015.   [4]  בוקשפן, ע. (2020). עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני. המשפט, 26, 141–180. [5]   נהוג לחלק את מקורות פליטות גזי החממה לשלושה סקופים: סקופ 1- הפליטות הנובעות באופן ישיר מפעילות החברה, סקופ 2- הפליטות הנובעות מצריכת החשמל ואספקת האנרגיה לפעילות הישירה של החברה, וסקופ 3- הפליטות הנובעות מהפעילות הלא-ישירה של החברה.  [6]   Makower, J. (2022, May 11). How ESG ratings are built. GreenBiz.   https://www.greenbiz.com/article/how-esg-ratings-are-built [7]   קליגר, ר. & צרכנות מודעת בישראל. (2022, June). GreenWashing. Tsumi. https://www.tsumi.co.il/greenwashing/

כותבים: פרופ' עלי בוקשפן ופרופ' ניראון חשאי [1]   שעתה הקשה של החברה בישראל מאז השבעה באוקטובר היא גם שעתה היפה של החברה האזרחית, של הערבות ההדדית ושל הרוח הנדירה המפעמת בחברה בישראל. מקום חשוב בין אלה שמור למגזר העסקי, אשר נפגע גם הוא ממאורעות המלחמה ואף על פי כן נרתם להובלת משימות כלכליות וחברתיות. משימות אלה אינן צפויות להסתיים במהרה.   האחריות החברתית שמגלים שחקנים עסקיים רבים לובשת צורות שונות, כמו מתן מענקים לעובדים, תרומות לטובת ארגוני החברה האזרחית ולקהילות המפונים, סיוע לאקוסיסטם החברתי-כלכלי והפניית כספים המיועדים לטווח הארוך ולשיקום. דוגמאות אלה ואחרות מתחברות גם להקשר הרחב של ההתעוררות האזרחית בישראל בחודשים שקדמו למלחמה ולהתעוררות העולמית ביחס לאחריותן החברתית של חברות עסקיות כיום.   בעולם מתקיים כיום שיח עסקי, מימוני ומשפטי ער בשאלה כיצד צריכות חברות עסקיות להגדיר את מטרתן החברתית. לפי גישת המהותיות היחידה (single materiality), על כל חברה להגדיר את ההיבטים החברתיים שעשויים להשפיע על צמצום הסיכונים ועל איתור ההזדמנויות הכספיות שלה. גישה זו ממוקדת במשקיעים של החברה. לפי גישה מרחיבה יותר, גישת המהותיות הדואלית (dual materiality), אשר חברות רבות ואף הרגולציה המתפתחת באירופה מאמצים, מטרת החברה להבטיח גם צרכים רחבים וארוכי טווח של הקהילה שבה היא פועלת.   גישת המהותיות הדואלית, כפי שהיא באה לידי ביטוי במסמכים רבים (כמו המניפסט של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס מדצמבר 2019) אינה זולתנית כלל. הרעיון המכונן שלה הוא שגם אם פעולות חברה המשפיעות על הקהילה שבה היא פועלת הן הפסדיות בטווח הקצר, בטווח הארוך הן ישרתו גם את החברה שכן הן ייצרו סביבה עסקית בריאה יותר. פעולות כאלה יעשו את עובדי החברה מחויבים יותר, יעודדו נאמנות בקרב לקוחותיה, יחזקו את יחסיה עם שותפיה וכך יחזקו את אמון המשקיעים בה.   המלחמה שמה את כל מרכיבי החברה הישראלית באותה סירה ומהווה תזכורת כואבת לכך שמערכות חברתיות וכלכליות קשורות זו בזו. אך טבעי הוא לכן שהמלחמה מדגישה את אחריותו החברתית של המגזר העסקי. ככלות הכל, עסקים מהווים בימי שלום ובימי מלחמה בסיס לפעילות האנושית והם משפיעים על חוסנה של הקהילה הסובבת אותם ונשענים עליו. אומנם, בטווח הקצר ישאו חברות שמעניקות סיוע בזמן המלחמה בעלות הסיוע, אבל בטווח הארוך הן תורמות לפתרון בעיות חברתיות ויוצרות סביבה עסקית בריאה יותר. עובדיהן, לקוחותיהן, שותפיהן והמשקיעים שלהן יתגמלו אותן על הרתמות זו.   בשעת משבר זו הירתמות של חברות בישראל למען הקהילה חיונית למזעור גלי ההדף הכלכליים והחברתיים הצפויים בעקבות המלחמה. הרתמות כזו אינה קלה בשעת חרום. עם זאת היא חשובה דווקא כעת, כשמתבהרים יחסי הגומלין בין החברה לקהילה. יש להניח שהציבור והמדינה יגמלו לחברות שיאמצו בכנות אסטרטגיה סולידרית, אף אם היא פוגעת ברווחיהן בטווח הקצר. [1]   פוסט זה פורסם לראשונה באתר הממשל התאגידי של אוניברסיטת תל אביב ב- 20.11.2023.

כחלק מכנס השקת מרכז אריסון ל-ESG אשר נערך ב-15.5.24, נערך פאנל בנושא "תפקיד המגזר העסקי בריפוי החברה הישראלית". בפוסט זה נדון בעיקרי הדברים שנאמרו בפאנל זה. לצפייה מלאה בפאנל הנכם מוזמנים לצפות בסרטון .   את הפאנל הנחה פרופסור עלי בוקשפן מבית ספר רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן ומנהל אקדמי משותף של מרכז אריסון ל-ESG. השתתפו בפאנל:  ג'וליה זהר  – אשת עסקים ערבייה ישראלית נוצרית, בעבר בעלים ומנכ"לית של מפעל אל-ארז, מפעל ידוע ומוכר בישראל ובעולם לייצור טחינה וחלבה, והייתה האישה הראשונה שמנהלת מפעל בחברה הערבית. כיום הינה יו"ר ההנהלה של קרן "מסירה" של הג'וינט למען בעלי מוגבלויות בחברה הערבית, פעילה בנושא תעסוקת נשים והפחתת האלימות במגזר הערבי וזכתה בהוקרה ופרסים רבים, ביניהם, אות אבירות מרכז פרס לשלום ולחדשנות, תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן, עמיתת כבוד מהמכללה האקדמית תל אביב יפו אחת מ-50 הנשים המשפיעות של גלובס לשנת 2019. ד"ר מיכל צור שלו  – מייסדת משותפת של חברת סאיוטה, מייסדת משותפת ונשיאת קלטורה, ומייסדת ומנכ״לית משותפת של חברת Remepy, חברה בתחום הבריאות הדיגיטלית שמפתחת תרופות היברידיות. מיכל משמשת, בין היתר, כחברת הוועד המנהל של המכון הישראלי לדמוקרטיה, זכתה מספר פעמים בפרס יזמית השנה הישראלית, נבחרה בעבר כאחת מעשר הנשים המבטיחות של עולם ההיי טק ועוד. אורי לוין  – מנכ"ל קבוצת תדהר ולפני כן שימש כמנכ"ל בנק דיסקונט, דורג בעבר במקום הראשון בסקר המנהלים המצטיינים של כלכליסט ובמקום הראשון מקרב המנהלים בגופים הפיננסים.   בדברי ההקדמה לפאנל, פרופ' בוקשפן התייחס לעיתוי הכנס: "אתמול ציינו את יום העצמאות ה-76 של ישראל, לאחר שהשנה החולפת הביאו את המשברים הגדולים ביותר שישראל עברה: מה שכונה 'הרפורמה המשפטית', והמלחמה שהאיומה שמלווה אותנו מאז השבעה באוקטובר. אין ספק שישראל מעתה ואילך אינה אותה חברה שהייתה עד כה, וזו לא תהיה הגזמה לומר שישראל נמצאת בימים אלו בצומת קריטי, כאשר המעורבות של החברה האזרחית, שהמגזר העסקי מהווה בה מרכיב מרכזי, ניכרת לא פחות מהממשלה."   פרופ' בוקשפן טען כי מעורבות המגזר העסקי לא צריכה להפתיע בימי שלום ולא בימי מלחמה. ככלות הכל, תאגידים מהווים כיום בסיס עיקרי לפעילות האנושית, והם תורמים ונתרמים מביטחון, יציבות, זכויות אדם, שוק גלובאלי וחופשי ותקווה. חוסנם של מרכיבים אלו נחוץ כאוויר לנשימה לפעילותו של המגזר העסקי ולציבור גם יחד וכך גם ניתן להיווכח מהמגמה המתגברת ברחבי העולם אשר ממסגרת יותר ויותר את התכלית הדואלית - העסקית והחברתית - של המגזר העסקי. תפיסת עומק זו אינה משקפת רק מודעות מתגברת לסיכונים וסיכויים עסקיים, מימוניים, תדמיתיים ואתיים, אלא גם משפטיים, כמו שניתן לשמוע בדבריו של אחד מגדולי השופטים בישראל, מאיר שמגר ז"ל, בפסק-דין ידוע שנתן עוד ב- 1983 ולפיהם: "המגמה המודרנית והמתפתחת היא כי על החברה ועל מנהליה הפועלים עבורה לקחת בחשבון לא רק את טובתם של בעלי המניות... אלא גם את טובתם של עובדי החברה, צרכניה והציבור הרחב בכללותו" [1] .   מטרת הפאנל לשפוך אור על התפקיד המצוי והרצוי של המגזר העסקי בישראל ובמיוחד בעת המלחמה ושגרת החירום. לדברי פרופ' בוקשפן "המשברים הדרמטיים וקו פרשת המים בישראל מהווים קריאת השכמה לכולנו ולמגזר העסקי, אשר בשל עוצמתו והשפעתו ובשל הווקום השלטוני, מעורר אצל רבים את הציפיות ממנו להירתם ולסייע בצורה יצירתית בשיקום ועיצוב מחדש של החברה הישראלית כחברה סולידרית, הוגנת ובת קיימא".   השאלה הראשונה שהובאה לדיון הייתה בהמשך ישיר לדבריו של פרופסור קולין מאייר  אשר התארח גם הוא בכנס ושוחח עם פרופ' ניראון חשאי, דיקאן בית ספר אריסון לעסקים ומנהל אקדמי משותף של מרכז אריסון ל- ESG (דבריו מוצגים ב פוסט קודם ). במסגרת שאלה זו חברות וחבר הפאנל נתבקשו לענות - כל אחת ואחד מהם מזווית אחרת שמייצגת את המשברים וההזדמנויות הייחודיים לישראל - האם לדעתם מטרתה של כל חברה עסקית בעת הנוכחית לא מסתכמת רק בהשאת רווחים, אלא במטרה עמוקה יותר שמיועדת להשביח ולשרת באופן עסקי גם צרכים חברתיים בהתאם לאופייה וזהותה של כל חברה נתונה?     ג'וליה זהר טענה שהתשובה היא כן. ג'וליה שיתפה שהיא מממשת את המטרה הדואלית בעשייתה היום – יומית: שילוב בעלי מוגבלויות ומתן עזרה לאוכלוסיות מוחלשות, שילוב נשים בדרג הניהולי, מתן הרצאות לעמותות וכן הלאה. מתוך אופייה והאכפתיות שלה לאוכלוסיות מוחלשות, הנושא השתלב גם בעסקיה. ג'וליה הביאה סיפור אישי על הצעה שקיבלה בתחילת דרכה להקמת קרן לבעלי מוגבלויות בחברה הערבית. על אף העומס המקצועי שחוותה באותה עת, היא עיינה בחוברת הנתונים שקיבלה והבינה כי היא אינה יכולה להישאר אדישה. קריאת הנתונים על בעלי המוגבלויות בחברה הישראלית פתחה לה צוהר לעשייה משמעותית בתחום, והיוותה אבן דרך במסעה לשילוב פעולות למען החברה הישראלית ביחד עם העשייה העסקית.   אורי לוין טען כי באמונתו, תפקידו של העסק הוא למקסם את הערך לאורך זמן לבעלי המניות. באותה עת, לטענתו "אין דרך למקסם ערך של חברה לאורך זמן בלי להתחשב בכל בעלי העניין ולנסות לעשות טוב לעובדים, ללקוחות, לספקים ולכל הגורמים עליהם הוא משפיע. עסקים כאלה מצליחים לעשות את מקסום הערך לאורך זמן". לוין הדגים דרך סיפורו האישי בחברת תדהר, שם הקפיד על בניית אסטרטגיית ארוכת טווח ו"תמונת ניצחון" שילוו את החברה לאורך שנים, על מנת למסגר את מקסום הערך כמטרת החברה. לוין הדגיש את העובדה כי תמיד יהיו בישראל בעיות קשות שיגרמו לקיימות להיראות משהו שלא שווה לטפל בו. לדבריו, יש מקום להמשיך לראות איך לשלב את נושא הקיימות בישראל.   ד"ר מיכל צור שלו טענה כי כיום רוב החברות שמשיאות רווחים מתמודדות עם היבטים חברתיים וסביבתיים. יתרה מכך, לקוחות ועובדים מצפים לקחת בחשבון את ההיבטים האלה. לדבריה, הכשל המנהיגותי והציבורי בישראל שהיה בולט והתחדד לאחרונה בצורה שאי אפשר להתעלם ממנה, הוכיח כי המגזר העסקי חייב להירתם לעשייה חברתית, זאת אמורה להגן על המשך הקיום של המדינה מפני החלטות הרות אסון ובה בעת להגן על המגזר העסקי עצמו.   ד"ר צור שלו שמה דגש על תעשיית ההייטק, אשר לדבריה חלק מחוזקתה הוא הייצוא של מוצריה. כתוצאה מאופיו היצואני, כל מה שפוגע בענף הזה פוגע ישירות במדינה. מתוקף תפקידו כאחראי לכלכלת המדינה, המשתתפים בענף משרתים את המדינה. לדבריה "המגזר העסקי צריך להירתם לדגל."   השאלה השנייה שנשאלה בפאנל היא מה לדעת חברות וחבר הפאנל הינו האתגר המרכזי שהמגזר העסקי יכול לסייע לו בחברה הישראלית בימים אלה?   לטענת ג'וליה זהר, האתגר החשוב ביותר הוא חוסר הקשר והחברות בין החברה הערבית ישראלית לחברה היהודית. לטענתה, כל עוד ערביי ישראל לא מרגישים שייכות אנחנו בבעיה, וכי חייבים לעבוד על כך במהירות. ג'וליה זהר קוראת לעסקים לתרום לחיבור בין העמים, ומדגימה דרך מפגשים משותפים שערכה שבהם ערבים ויהודים נפגשו על מנת להתחבר. זהר מדגימה דרך השתתפות חברת אל-ארז במדד "מעלה", מדד ישראלי המשמש כמדד הראשי להערכת אחריות תאגידית בישראל ובוחן כל חברה עסקית המשתתפת בדירוג על מחויבותה והשפעתה החברתית-סביבתית. זהר מדגישה את היותם החברה הקטנה ביותר הנכללת בדירוג "מעלה".   לוין אמר בדבריו כי זאת התקופה הכי מאתגרת של המדינה, אשר בראשה חוסר ההנהגה. לוין טען ש"אי אפשר לעמוד כמוביל עסק ולהגיד שזו בעיה של אחרים. יש לנו אחריות לעשות, לדבר, להשפיע ולוודא שזו המדינה הכי טובה שאנחנו יכולים." לוין הדגיש את תסכולו מחוסר העשייה ואת הדילמות באופן הפעולה בתור מנכ"ל, אשר שותפות גם למנכ"לים ומנהיגים נוספים בסקטור העסקי. לטענתו, טיפול בבעיה זו הוא הכרחי על מנת להמשיך לטפל בשאר הבעיות של החברה הישראלית.     לדברי ד"ר שלו "החברה הישראלית מיוחדת ושונה, יש בה ערבות הדדית שונה משאר העולם. זה משליך על הערבות שצריכה להיות במגזר העסקי." לדברי ד"ר שלו תחושת הערבות תלויה באופן חד משמעי בהחזרת החטופים, ובחיזוק השוויון בחברה הישראלית. ד"ר שלו חזרה והדגישה את תפקידו של המגזר העסקי להירתם לסוגיות הללו ולהטיל וטו על מה שמנוגד לפתרון הנכון. לדבריה, "עד שלא נמשיך לשמור על דמוקרטיה, אין סיכוי למגזר עסקי פורה ומצליח."         רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן   [1]  ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983)

הארגונים החברתיים המשפיעים ביותר מי הארגונים החברתיים החשובים ביותר לחברה? כנראה הרוב ישיבו שמדובר בעמותות או בארגונים הקשורים למגזר הציבורי. אך אם נחשוב על זה, נבין שהארגונים עם המשמעות החברתית הגדולה ביותר הן החברות העסקיות. דַמיינו את השפעת ספקיות האינטרנט על חיינו: איזו רמת חיים הן יוצרות עבורנו. כמה אפשרויות צמיחה ברמה האישית וברמה הלאומית הן יוצרות. כמה אפשרויות לצמצום פערים חברתיים הן יוצרות. באופן דומה חִשבו על ההשפעה של AI ,Google, חברות המייצרות שירותי סלולר ואפילו חברות מזון ונופש. אם נשאל את עובדי ספקיות האינטרנט מה הם עושים בעבודה, האם הם ישיבו שהם מאפשרים לבני אדם לצמוח ולממש את הפוטנציאל שלהם? האם הם מודעים לַמשימה של החברה שלהם? דרך אגב, לא ברור כלל כיצד המנכ"לים של אותן חברות ישיבו על השאלה.   אחריות תאגידית צריכה להימדד בליבה כשאנחנו חושבים על CSR (Corporate Social Responsibility, אחריות תאגידית), בדרך כלל אנחנו חושבים על פעילויות החברה שאינן בליבת הפעילות שלה. כך למשל אם נחשוב על חברות הסלולר, נחפש את פעילויות ההתנדבות שלהן ואת התרומות הכספיות שלהן שנועדו למטרות חברתיות, שמירה על הסביבה וכדומה. בדרך כלל לא נחשוב על פעילות הליבה של העסק. וזו ה־C החסרה. נִראה שהאינטראקציה בין CSR ובין ליבת הפעילות כמעט אינה קיימת. ואם היא קיימת, קיומה בעל השפעה שלילית, והתרומה או ההתנדבות מאפשרות לפעול בצורה לא הוגנת כלפי הלקוחות, כיוון שיש מעין ערוץ פיצוי המאפשר לחברות להרגיש שהן עושות טוב. מדובר בערוץ המאפשר למנהלים, בעלים ועובדי החברה להרגיש שהם עושים טוב לַחברה (society), גם אם הם מונופולים המנצלים את כוחם ניצול חסר מצפון. ראו למשל את הבנקים וגופים פיננסיים אחרים. ייתכן שמנהל בנק מרגיש ערכי בתפקידו הניהולי כיוון שהוא תורם לעמותות ויוזם פעילויות התנדבות. אבל בה בעת הוא גובה עמלות ומרוויח ריבית לא סבירה דווקא מהעשירונים התחתונים. בסופו של דבר שורת הרווח שלו מתמלאת מיליארדים על חשבון הציבור. למעשה ה־CSR נתפס כערוץ מקביל לליבת הפעילות של העסק, וזאת בלי נקודת חיבור. כלומר, פעילות "עשיית הטוב" מנותקת לחלוטין מליבת הפעילות של העסק (למשל אספקת שירותי אינטרנט). לכן כשמדברים על CSR חייבים להוסיף עוד C. מעתה נדבר על CCSR (Core Corporate Social Responsibility, ליבת אחריות תאגידית). כאן האחריות התאגידית נמדדת קודם כול לפי ליבת הפעילות. ההסתכלות החדשה עשויה לשנות את הדרך שבה אנחנו מתייחסים לארגונים עסקיים ומודדים את האחריות החברתית שלהם.   תכלית כבסיס לאחריות חברתית ולצמיחה עסקית ב־CCSR נדבר על התכלית של העסק כבסיס ל־CSR. רוב המנהלים הבכירים בעולם אינם מסוגלים להשיב על שאלת התכלית. הם מעולם לא נאלצו לחשוב או לדווח על התכלית הזאת. וכך התכלית היחידה שנשארה היא לייצר מקסימום ערך כספי לבעלים – בדרך כלל בזמן קצר. על התכלית הזאת מוסיפים פעילות חברתית באמצעות "הדבקה", ולא כעניין אינטגרלי לליבת הפעילות. וכך המצפון נשאר נקי והתדמית של החברה נשארת בסדר, שהרי החברה עומדת ב־CSR כמו שהמנהלים והציבור תופסים אותו. ה־CCSR קודם כול ישפוט את החברה לפי ההתנהלות שלה בליבת הפעילות. האם היא פועלת לאור תכלית ברורה של יצירת ערך לבני אדם? ספקיות האינטרנט מנגישות מידע לציבור הרחב וכך משפרות את איכות החיים של כולנו. חברת רהיטים מייצרת ריהוט שימושי המשפר את חיי היום יום. כל חברה עסקית נשענת על תכלית של שיפור החיים של בני האדם, והיא צריכה לפעול לאורה. ה־CCSR יבחן את ההתמקדות ביצירת הערך לציבור בליבת הפעילות בממדים האלה: שיפור איכות החיים של הציבור מצריכת המוצר, תמחור הוגן של המוצר, מחקר ופיתוח שיבטיחו המשכיות של יצירת ערך לציבור בעולם דינמי, פרסום אמת בלי מניפולציות, רמת הרווחה של העובדים בָּארגון. על אלו נוסיף את ה־CSR הנוכחי. מכל מקום המשקל העיקרי יהיה על ליבת הפעילות. אני מציג כאן רעיון מושגי, אך בהמשך אפשר יהיה ליצור מדדים כמותיים לדירוג חברות לפי רמת ה־CCSR שלהן. ההתמקדות בתכלית המבינה שהמקור ליצירת ערך הוא עשיית טוב לבני אדם תיטיב לאורך זמן לא רק עם המטרה החברתית, אלא גם עם העסק, שכן היא תאפשר לעסק לשים דגש על המקור ליצירת הערך. כמעט כל סטרטאפ מצליח מתחיל עם תכלית ראויה של פתרון בעיה או יצירת ערך לבני אדם, ואז היצירתיות והחיבור של בעלי העניין לחברה אדיר. העובדים פועלים עם אש בעיניים והם בשיא היצירתיות שלהם. אך ככל שהחברה גדלה, כך התכלית שלה נשכחת ותכלית הרווח משתלטת על מרבית ההחלטות. אפשר למנות דוגמאות רבות לחברות ששכחו את התכלית שלהן וכך איבדו את השוק. חִשבו למשל על קודאק, ששכחו שתכלית קיומם היא לאפשר לציבור להנציח רגעים חשובים בחייהם. כשעובד בחברה הציג את המצלמה הדיגיטלית – מצלמה בעלת פוטנציאל גדול למימוש התכלית של קודאק – דחתה החברה את ההצעה ובחרה ברווח לזמן קצר באמצעות מכירת סרטי צילום. סופה של החברה ידוע (Lucas & Goh, 2009). חיבור לתכלית חיוני גם ליכולת לשמר חדשנות בארגון ולזהות שינויים בצרכים ובהעדפות של הלקוחות, שכן כאמור, חשוב כל העת לתת את הדעת על המקור ליצירת הערך, והוא יצירת ערך לבני אדם. החיבור לתכלית הכרחי גם בכל הנוגע ליכולת לשמר את המחוברות של העובדים לארגון ולהעלות את המוטיבציה והיצירתיות שלהם, בייחוד בעולם שבו חָל משבר במחוברות של עובדים לארגונים. סקר של Gallup State of the Global Workplace משנת 2024 מצא ש־23% מהעובדים חשים מחוברים, 62% מהם חשים לא מחוברים ו־15% מהם חשים לא מחוברים אקטיבית, כלומר, גם היו שוקלים לגרום נזק לארגון שלהם. המחקר האקדמי מלמד שתמריצים כספיים מצליחים להניע עובדים. לצד זה, חיבור לארגון ואמונה בתכלית המשרתת את החברה בכללותה הם עוד מנוע חשוב המקפיץ את המחוברות של העובדים, מושך טלנטים, מעודד פרודוקטיביות, מגביר שביעות רצון ונאמנות של לקוחות ומניע את החדשנות והדינמיות של הארגון (Edmans, 2011; Ravid et al., 2021; Edmans, 2023). זהו ניהול רלוונטי.   התכלית של בתי הספר לניהול הבעיה של הקווים המקבילים מתחילה בהכשרת המנהלים בפקולטות לניהול ברחבי העולם. כמעט כל תוכניות הלימודים בבתי הספר לניהול נוגעים במודעות החברתית. מודעות זו באה לידי ביטוי בהוספת קורס באחריות תאגידית CSR או קורס באתיקה. אך המיקוד שם הוא בקווים המקבילים של העשייה החברתית והפעילות העסקית. אין חיבור ממשי לליבת לימודי הניהול. התנהלות זו מאותתת לבוגרי הפקולטות שאכן, מדובר בקווים מקבילים, כך שאת הביזנס עושים בדרך מסוימת ובלי שום זיקה ליצירת ערך חברתי, ואחר כך מפצים על כך בפעילות חברתית כלשהי (צביעת קירות וכדומה). עסקים הם הארגונים החברתיים המשפיעים ביותר. כל עשייה בארגון מחוברת לחברה הרחבה באמצעות בני אדם. לקוח הוא בן אדם, וכך גם ספקים, משקיעים ושאר בעלי העניין. עסק אינו בועה החיה בפני עצמה. הגיע הזמן שנעבור לחפיפה ונעביר את התכלית כחוט השני בליבת הפעילות העסקית. החלטות מימוניות, תמחור, שיווק, אסטרטגיה ועוד – הכול חייב להיעשות לאור התכלית של יצירת ערך מיטבי לבני אדם. הוראת המודלים התאורטיים בבתי הספר לניהול ושימוש במודלים אלו בלי ההקשר שלהם הם עיוות היוצר מנהלים המנותקים מהתכלית האמיתית. השימוש במודלים אנליטיים הכרחי למנהלים וללימודי ניהול, אך כשהוא נעשה בלי ההקשר הרחב, הוא יכול להיות כלי רע מאוד בהחלטת החלטות. רובינשטיין הדגים נקודה זו היטב וטבע את המונח "העיוות שבנוסחה" . בסופו של דבר כל משתנה במודל ניהולי נוגע לבני אדם. אך כשבני האדם במודל הם משתנה ומתויגים כעובדים, לקוחות, משקיעים ועוד (ובמקרה הגרוע יותר מתויגים כ־X ו־Y ו־Z), התיוג מאפשר להחליט החלטות בלי ההקשר אנושי, שכן הלקוח אינו בהכרח בן אדם, הוא בסך הכול לקוח או משתנה שאות מייצגת. התיוג הזה מרחיק את ההקשר מבני האדם, ולכן אפשר לעשוק את בני האדם ועדיין להרגיש מוסריים. אם היינו מורידים את התיוג ומדברים על ההקשר האנושי של אותו משתנה במודל, אם היינו מבינים שהמשתנה מייצג בן אדם עם משפחה, הורה לילדים, מבוגר שהשקיע את הפנסיה שלו כדי לחיות בכבוד בזקנתו, אולי היה לנו קשה יותר להחליט החלטות כאלה (שהרי מה פשוט יותר מלמקסם מודל מתמטי), וכך נקבל החלטות הקשורות יותר לבני אדם, החלטות טובות יותר לחברה (company ו־society). אני מתקשה שלא לחשוב אם משבר 2008 היה נראה אחרת אילו מנהלי ההשקעות היו רואים את התכלית לנגד עיניהם. תכלית כגון מתן קצבת פנסיה שתאפשר חיים מכובדים לסבים ולסבתות שלנו. אולי אז המודל המתמטי היה נכנס להקשר מציאותי יותר ומאזן מעט את ההחלטות המופקרות של אותם מנהלי השקעות שראו משתנים במקום לראות בני אדם. כל מי שלמד ניהול ושיווק מכיר את הדוגמה של הרחבת הפתח של שפופרת משחת השיניים. ההרחבה מוצגת כמהלך שיווקי גאוני שהגדיל מכירות. אבל אף פעם לא שאלנו את עצמנו אם ההרחבה הזאת משרתת את הצרכן. כך אנו מגדלים דור מנהלים שאינו מבין את תפקידו בהובלת החברה (society) ומאפשרים למנהלים להרגיש ערכיים היכן שהם פועלים בניגוד מוחלט לערכים שלהם עצמם. לימדנו אותם לחשוב שערכים נמדדים לפי CSR בלי קשר לליבת הפעילות ובלי ראייה רחבה מסוג CCSR. לבתי הספר לניהול אחריות כבדה להובלת השינוי החברתי הזה. בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן­־גוריון הובלנו חזון: "ניהול מוביל חברה" ("חברה" משמשת כאן במשמעות כפולה: company ו־society). חזון זה נבנה לאור העקרונות שלעיל ומתוך ההבנה שהבסיס לביצועים עסקיים טובים הוא יצירת ערך חברתי. העולם השתנה. עלינו לשנות לחלוטין את הגישה להוראת ניהול ולהעביר את התכלית והאחריות החברתית כחוט השני בליבת לימודי הניהול, ולא רק "להדביק" קורס ייעודי ולהוסיף ללמד את שאר ליבת הניהול כמו שלימדו לפני חמישים שנים. דרך אגב, רוב בתי הספר לניהול אינם מבינים כלל את התכלית שלהם עצמם. לימוד ומחקר בתחום הניהול הם אחריות חברתית עצומה. בתי הספר לניהול אינם מבינים שניהול מעצב את החברה ומשפיע השפעה ניכרת על החיים שלנו. המנהלים שיוכשרו עתידים להשפיע על החברה ועל החיים של רבים. לאור זאת חשוב לכוון את ההוראה והמחקר. כך בונים חברה טובה יותר. פרופ' מיקי מלול הוא ראש אסטרטגיית הנשיא לחזון ופיתוח הנגב, אוניברסיטת בן־גוריון ולשעבר דקן הפקולטה לניהול, אוניברסיטת בן־גוריון Edmans, A. (2011). Does the stock market fully value intangibles? Employee satisfaction and equity prices.  Journal of Financial economics ,  101 (3), 621–640. Edmans, A. (2023). The power of purposeful business. In  Rethinking economics starting from the commons: Towards an economics of Francesco  (pp. 81–90). Springer International Publishing. Lucas Jr., H. C., & Goh, J. M. (2009). Disruptive technology: How Kodak missed the digital photography revolution. The Journal of Strategic Information Systems , 18 (1), 46–55. Ravid, O., Malul, M., & Zultan, R. (2021). Incentives, mission and productivity.  Journal of Behavioral and Experimental Economics ,  91 , Article 101668.

סייבר ואבטחת מידע, ובפרט הגנת פרטיות, אינם נושאים טכניים, אלא קשורים קשר הדוק לעולמות ה־ESG, ובייחוד להיבט ה־S (חברה). אבטחת מידע תורמת רבות להגנה על הפרטיות, לחיזוק אמון הציבור ולשמירה על זכויות אדם. בעידן הטכנולוגי המתקדם של המאה העשרים ואחת עסקים רבים אוספים, מעבדים ומשתמשים במידע אישי של לקוחותיהם, עובדיהם וספקיהם, והשימוש במידע זה עלול לפגוע בפרטיות. הפרטיות מבוססת על עיקרון של שליטה של האדם במידע אודותיו. מדובר ביכולת של כל פרט להחליט אֵילו פרטי מידע ישותפו, בין אם מדובר במידע פשוט כמו הרגלי קנייה, ובין אם מדובר במידע אישי רגיש כמו נתונים רפואיים או החלטות אישיות, למשל בנוגע להפלות. [1]  השליטה במידע מקנה לפרט חופש לפעול כרצונו ולהגדיר את אופיו האישי ללא התערבות חיצונית. בעידן הדיגיטלי, כשמידע נאסף ונשמר במאגרים טכנולוגיים, הגבול בין האדם ובין המידע אודותיו מיטשטש, ובשל כך מי ששולט במידע הזה, כמו המדינה או תאגידים, שולט בפרט עצמו. כך נשללת מהאדם היכולת להיות ריבון על חייו, והאוטונומיה שלו נפגעת. [2] ברשומה זו אעסוק באתגרים החדשים בתחום הגנת הפרטיות בעידן הדיגיטלי ובתפקיד החברות והדירקטוריונים בתחום זה. אדון בדרכים שבהן דירקטוריונים יכולים לנהל סיכונים בהיבט של הגנת הפרטיות ולהתמודד עם לחצים משפטיים וחברתיים לשמירה על פרטיות המידע. מעֵבר להסכמה: אתגרים חדשים בהגנה על הפרטיות אחד מעקרונות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981, הוא עקרון ההסכמה, המבטא את זכותו של האדם לשליטה במידע האישי הנוגע אליו. החוק קובע שהסכמה לפגיעה בפרטיות חייבת להיות הסכמה מדעת, כלומר, על האדם לקבל את כל המידע הנדרש כדי להחליט אם ברצונו להסכים לפגיעה או לא. [3]  ״פרטיות כשליטה״ היא נדבך חשוב בהגדרת מושג הפרטיות, והיא מדגישה את שליטת האדם במידע הנוגע אליו. הגדרה זו מסבירה מגוון היבטים של פרטיות, החל בשליטה במקומות מסוימים, עבור ביחידות אישיות ואוטונומיה בתקשורת וכלה במידע יום־יומי כמו הרגלי רכישה. [4]  אולם גישה זו זכתה גם לביקורת נוקבת, בייחוד מצד משפטנים בארצות הברית. לטענתם הגדרה זו מתמקדת בכך שהיא הסכמה לשימוש במידע מקרב המשתמשים כתנאי יסודי להגנה על פרטיותם, אך מדובר הלכה למעשה בהסכמה שאינה מושכלת, הסכמה בעייתית למדי בכמה ממדים, שכן אין שקיפות אמיתית כלפי המשתמשים, והם אינם מודעים מודעות מלאה לאופן השימוש במידע עליהם. מדיניות הפרטיות ארוכה, מורכבת, מנוסחת בשפה משפטית מסובכת, ולעיתים קרובות אינה קריאה או מובנת לרוב המשתמשים. התאגידים מנצלים את חוסר השוויון במידע כדי להפעיל מניפולציות שבהן האפשרות להסכים לאיסוף מידע נראית מפתה, והבחירה שלא להסכים מוצגת בצורה מבלבלת ולא נעימה. [5]  תאגידים רבים משתמשים במידע אישי – כמו פרסום ממוקד או יצירת פרופילים צרכניים מפורטים – לצרכים מסחריים ללא ידיעה או הסכמה במפורש מצד המשתמשים. פעמים רבות המידע הזה עובר לגורמים שלישיים, ועקב כך המשתמשים מאבדים שליטה על המידע שלהם. הדבר עלול להוביל לפגיעות אישיות כמו הפליה במחירים, גניבת זהות, מלכודות שיווקיות ועוד. [6] הבעיה אינה נעצרת שם, והיא מתרחבת גם לאיומים חיצוניים כמו פריצות סייבר, שבהן המידע האישי שנשמר בידי התאגידים נגנב ומשמש למטרות פוגעניות כמו סחיטה או גניבת זהות. חוויות אלו מובילות לפגיעות נפשיות כמו חרדה ופחד, לתחושות של חוסר שליטה ואובדן אוטונומיה, ולעיתים גם לפגיעות כלכליות חמורות. [7]  דו"ח חדש של מערך הסייבר הלאומי מציג לראשונה ניתוח כלכלי של העלות המצטברת למשק הישראלי מנזקי מתקפות סייבר, העלות מוערכת ב־12 מיליארד ש"ח בשנה. הדו"ח מלמד שהשקעה בכמה צעדי הגנה בסיסיים יכולה להפחית את הסיכון לתקיפות בארגון בכ־30%–50%. [8] המתח שבין רווחים ובין אחריות חברתית: שלושה היבטים עיקריים נראה אפוא שהגנה על פרטיות המידע הפכה לאחד מהנושאים האסטרטגיים שבהם דירקטוריון של חברה עסקית נדרש לפעול באחריות. לכאורה אפשר להניח במבט ראשון שמדובר במקרה קצה, אולם מדובר במצב שכיח יותר משנדמה, שכן במרוצת השנים אפשר להיווכח כיצד נוסף על תפקידו בפיקוח על הפעילות הפיננסית וניהול הסיכונים, הדירקטוריון עוסק גם בנושאים חברתיים לצד אחריות תאגידית. [9]  חשוב להבהיר שאין מקום לאשליות: אחריות תאגידית זו אינה נובעת רק מרצון טוב, אלא בראש ובראשונה משיקולים כלכליים. כך למשל בניית אמון עם הלקוחות בנושא פרטיות היא רכיב קריטי. כאשר לקוחות סומכים על חברות טכנולוגיה שישמרו על פרטיותם, הם נוטים יותר לשתף עימן מידע ולהתנהל עימן בביטחון. כדי לשמור על יתרון תחרותי חברות חייבות להוכיח מחויבות להגנת הפרטיות, שאם לא כן הן עלולות לאבד את לקוחותיהן לטובת מתחרים. אחריות תאגידית הכרחית להצלחה עסקית בטווח הארוך, וגם משקפת את השינוי החברתי בתפיסת תאגידים בעידן הנוכחי. [10] פן אחר לעניין זה הוא השינויים הנובעים מהעלייה בציפיות החברתיות מהתאגידים, וזאת ביתר שאת לנוכח חשיפת פרקטיקות פעולה פוגעניות של תאגידים רב־לאומיים, פרקטיקות שהביאו לקדמת הבימה את הדיון על אחריותם החברתית בכל הנוגע לתנאי עבודה, פגיעה באקלים והפרת זכויות אדם. האמון הציבורי שארגוני החברה האזרחית מקנים מאפשר להם להפעיל על התאגידים לחץ נורמטיבי, כלכלי ומשפטי. [11]  עקב כך יותר תאגידים מאמצים מחויבות חברתית, ומחויבות זו מגדילה את הציפיות החברתיות מהם ומשפיעה על הכנסותיהם ועל גיוסי עובדים והון. [12]   הרחבת אחריות זו מציבה אתגרים חדשים ודורשת מהדירקטוריון לפתח מיומנויות וכלים לזיהוי וניהול סיכונים וכן להפעלת מנגנונים להחלטת החלטות מושכלות. [13]  לאור זאת יש להידרש לניתוח מעמיק של החוק ולפרשנות מחודשת שלו. על החוק להתאים לאותם צרכים דחופים שנוצרו במציאות המורכבת של המאה העשרים ואחת, בייחוד לאור סעיף 11 לחוק החברות, התשנ"ט–1999, סעיף המגדיר את תכלית החברה וקובע שעל החברה לפעול לא רק למען השאת רווחיה, אלא גם להתחשב בציפיות לגיטימיות של כלל הגורמים המעורבים בפעילותה, לרבות העובדים, הלקוחות, הספקים והקהילה הסובבת אותה. במילים אחרות, יש לעמוד על המתח שבין השאיפה לרווחים ובין הרצון לתרום לחברה. לצורך כך יש להתמקד בשלושה היבטים עיקריים: בחינה מחודשת של היקף זכויותיה החוקתיות של החברה; בחינה מעמיקה של חובותיה של החברה, הנובעות לא רק מהזכויות החוקתיות של האזרחים, אלא גם מההשפעה החברתית והסביבתית של פעילותה; ואחריות החברה לכבד זכויות אדם באופן פעיל, ולא רק באופן סביל. עידן חדש של פרטיות: תפקיד הדירקטוריון בשינוי המצב הקיים ואכן, בחלוף שני העשורים מאז חקיקת חוק החברות עבר העולם שינוי דרמטי בתחומים רבים. שינוי זה השפיע בין השאר על עוצמתם של תאגידי ענק, ובייחוד אלו העוסקים ברשתות חברתיות. עם זה, כדי להבטיח שדירקטורים יטמיעו תרבות ארגונית שתעודד הגנה על פרטיות, יש להגדיר מדיניות ברורה ולהקים מנגנוני בקרה יעילים. נדמה שלא בכדי פרסמה בספטמבר השנה הרשות להגנת הפרטיות הנחיה בנוגע לתפקיד הדירקטוריון בניהול המידע האישי והגנה על פרטיות המידע. [14]  לפי ההנחיה הדירקטוריון הוא הגורם העיקרי והיעיל ביותר להטלת אחריות עמידה בדרישות תקנות הגנת הפרטיות, בייחוד בתאגידים שעיבוד המידע האישי הוא ליבת פעילותם או כשיש סיכון מוגבר לפרטיות. לפי ההנחיות תאגידים יידרשו ליישם הליכי פיקוח ובקרה על הביצועים בתחום הגנת הפרטיות ולדון באירועי אבטחת מידע ובתוצאות ביקורת תקופתית. כמו כן יש אפשרות להטיל את האחריות על גורם אחר בחברה, אולם הדירקטוריון חייב לשמור על פיקוח הדוק. אפשר להיווכח כיצד ההנחיות משקפות עלייה ברף הציפיות והחמרה באכיפה בתחום הגנת הפרטיות. הן מתוות מסגרת קונקרטית יותר שתשפיע השפעה ניכרת על שיקול הדעת העסקי של תאגידים, תגדיל את החשיפה המשפטית ותחייב אותם להשקיע משאבים רבים יותר בשיטור עצמי. נראה אפוא שההנחיות נושאות אופי ומטרה כפולים: הן נועדות להטיל עיצומים חמורים על המפירים אותן, וגם לעודד תאגידים לאמץ פרקטיקות מיטביות בתחום הגנת הפרטיות באמצעות תמריצים חיוביים. מטרות אלו מתכתבות עם התמורות בהתפתחות כלים משפטיים כגון תורת האורגנים ומודל האחריות האישית, המשקפות את ההכרה הגוברת בחשיבות הפעילות האחראית של חברות במערכת החברתית המודרנית ובצורך להבטיח את פעילותן מתוך התחשבות באינטרסים של כלל בעלי העניין. כך גישת "המקל והגזר" מקבלת משנה תוקף בהענקת תמריצים חיוביים לצד הטלת עיצומים: תאגידים שיטמיעו מנגנוני אבטחת מידע יעילים ויקדמו תרבות הגנת פרטיות עשויים לזכות בהקלות בעונש ואפילו להימנע מהרשעה, ואילו תאגידים שיתעלמו מההנחיות עלולים לחשוף את עצמם ואת הדירקטורים שלהם לעיצומים, אשר ישמשו גורם מרתיע להטמעת אחריות בתחום זה. [15]   לסיכום, השימוש הנרחב של מעסיקים במידע האישי של לקוחותיהם, עובדיהם וספקיהם בעידן הטכנולוגי המתקדם של המאה העשרים ואחת הוא אתגר בולט בהגנה על פרטיות. יש תאגידים המנצלים מצב זה כדי להשיא רווחים ומסתכנים בפגיעות אפשריות במשתמשים, לרבות הפליה, גניבת זהות ופריצות סייבר, פגיעות העשויות להוביל לפגיעות נפשיות וכלכליות חמורות. בהתחשב בשינויים החברתיים והציפיות ההולכות ועולות מהתאגידים תפקיד הדירקטוריון נעשה חיוני בניהול הסיכונים ובהגנה על פרטיות המידע. על הדירקטוריון לאמץ גישה מקיפה שתשקול את האיזון שבין רווחים ובין אחריות חברתית. גישה זו תשפיע על ההצלחה העסקית בטווח הארוך. בצידו האחר של המטבע המשפט מעודד חברות לשקול את הרווח המשותף ומניע את התאגידים לשינוי אינטגרטיבי בתהליכי ניהול סיכונים והגנת מידע: מגמות משפטיות עכשוויות מעידות על מעבַר לדיני פרטיות מחמירים ומקיפים יותר, דינים המכַוונים לשילוב תאגידים באחריות להגנת מידע ולשקיפות כלפי הצרכנים. להערכתי, בשנים הקרובות ניווכח לראות במדינות מתקדמות רבות, ובכלל זה ארצות הברית, כיצד אסדרה והנחיות חדשות יוסיפו להגדיר מחדש את האחריות החוקית של תאגידים. אסדרה זו תיאלץ את התאגידים להטמיע מנגנוני הגנה משופרים ולהיערך כל העת לסיכונים משתנים.   *    עומר מנחם שליט מתמחה במרכז אריסון ל־ESG, בוגר תואר ראשון במשפטים (.LL.B) וממשל (.B.A) מאוניברסיטת רייכמן וסטודנט לתואר שני במשפטים (.LL.M) בבית הספר רדזינר למשפטים. [1]  מיכאל בירנהק "שליטה והסכמה: הבסיס העיוני של הזכות לפרטיות" משפט וממשל  יא 9 (2007). [2]  Bart van der Sloot, The Right to be Let Alone by Oneself: Narrative and Identity in a Data-Driven Environment,  13(1) Law Innovation & Tech. 223 (2021). [3]  פעולה שנעשית בהסכמתו של האדם אינה פגיעה בפרטיות (ס' 1 לחוק הגנת הפרטיות). הסכמה מוגדרת בחוק כך: "הסכמה מדעת, במפורש או מכללא" (ס' 3 לחוק הגנת הפרטיות). [4]  בירנהק, לעיל ה"ש 1 . [5]  Brett Aho & Roberta Duffield, Beyond Surveillance Capitalism: Privacy, Regulation and Big Data in Europe and China , 49(2) Econ. & Soc'y 187 (2020). [6]  The privacy, Data Protection and Cybersecurity Law Review (Alan Charles ed., 2021). [7]  NZ Jhanjhi et al., Cyber Security and Privacy Issues in Industrial Internet of Things, 37(3) Comput. Sys. Sci. & Eng'g 361 (2021). [8] מערך הסייבר הלאומי   הערכת העלות הכלכלית בגין תקיפות סייבר בישראל   (2024). [9]  Saskia Dörr, Corporate Digital Responsibility (2021). [10]   טכנולוגיות מתפרצות: אתגרים בדין הישראלי  (ליאור זמר, דב גרינבאום ואביב גאון עורכים 2022). [11]  Tim Bartley & Curtis Child, Shaming the Corporation: The Social Production of Targets and the Anti-Sweatshop Movement , 79(4) Am. Socio. Rev. 653 (2014). [12]  United Nations Open-Ended Intergovernmental Working Group of Transnational Corporations and Other Business Enterprises with respect to Human Rights, Legally Binding Instrument to Regulate, in International Human Rights Law, the Activities of Transnational Corporations And Other Business Enterprises  (2019). [13]  יוסף גרוס "'שיקול דעת עסקי' (BJR כמגן לדירקטורים מפני אחריות)" חידושים בניהול  2, 16 (2018). [14]  הנחיית הרשות להגנת הפרטיות 1/2024 " תפקיד הדירקטוריון בקיום חובות התאגיד לפי תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע) " (3.9.2024). [15]  עלי בוקשפן "עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה" המשפט  כו 141, 159 (2020).

מה היא תופעת ה־Greenwashing? בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת במודעוּת הצרכנים, המשקיעים והציבור לחשיבות האחריות התאגידית בהיבטים סביבתיים, חברתיים וממשליים (ESG). מגמה זו – הנתמכת בדרישות הרגולטור, הצרכנים עצמם וציפיות השוק – מעודדת חברות לשלב עקרונות ESG בפעילותן העסקית. הציפייה היא שחברות לא רק יעמדו באותם עקרונות, אלא גם ידווחו בשקיפות על מחויבותן. [1] ואולם בד בבד עם העלייה במודעוּת והדרישה לשקיפות, שילוב גורמי ESG נעשה מורכב יותר בשל צמיחתה של תופעת ה­־Greenwashing (הִתְיַרְקְקוּת) – מצב שבו החברה משקפת לצרכנים או למשקיעים מידע מטעה או שאינו מהימן בנוגע להיבטים סביבתיים בפעילותה. [2]  סקר שערכה בשנת 2022 חברת הסקרים The Harris Poll עבור Google Cloud מצא שיותר ממחצית (58%) מהמנהלים בחברות גלובליות הודו שהארגון שלהם עסק בהטעיה סביבתית (Greenwashing). 66% מהמנהלים העלו ספקות בנוגע לכנותן של מקצת היוזמות הסביבתיות של הארגון שלהם. [3] במקום להתמודד עם אתגרי הקיימות התמודדות מעשית, אותן חברות מעדיפות דרכי קיצור שיווקיות ויוצרות מצג שווא. ההטעיה מערערת את אמון הציבור ומסיבה נזק הן לצרכנים עצמם הן לשוק בכללותו. [4] תשומת הלב מופנית לרגולטורים בדרישה לפתרונות, אבל המאמץ אינו נחלתם בלבד. לצידם פועלות יוזמות משפטיות פרטיות. ברשומה זו נעמוד על הסיכון הגובר בליטיגציה פרטית עבור חברות המטעות את הציבור בדיווחי ה־ESG שלהן, חברות המבקשות להציג תדמית "ירוקה" שתענה על ציפיות השוק. ננתח את דפוסי התופעה, נבחן מגמות עולמיות ומקומיות ונציע המלצות לשיפור מנגנוני הפיקוח והאכיפה.   מה הן הפרקטיקות לזיהוי Greenwashing? י Greenwashing מבוסס על פרקטיקות שמטרתן להציג מצג שווא סביבתי לציבור הצרכנים. פרקטיקות אלו מסייעות לחברה לעקוף את הרגולציה וליהנות מיתרון תחרותי באמצעות משיכת צרכנים ומשקיעים המחפשים חברות בעלות ביצועים סביבתיים וחברתיים "ירוקים". [5]  בחלק זה, נמפה מספר פרקטיקות נפוצות ל־Greenwashing, וננסה להבין כיצד המגמה בפסיקה בעולם תוכל להשפיע על הפסיקה בישראל. שימוש בשפה מעורפלת : כאשר חברות משתמשות במונחים כלליים כגון; "בר־קיימא", "ירוק" או משלבות מונחים מתחום האקלים והסביבה בשיווק החברה, באופן שאינו מגובה בקריטריונים מדידים או הגדרות ברורות. שימוש זה נועד ליצור אצל הצרכנים תחושת ערך מוסף סביבתי, ולעודדם לשלם מחיר גבוה יותר מתוך הנחה – לא בהכרח מוצדקת – שהמוצר יוצר בעלות גבוהה ומקדם מטרות סביבתיות. בכך, עשויה השפה המעורפלת לשנות את העדפות הצרכן, גם אם אינה מבוססת על מידע אמין או מדויק. הצגה סלקטיבית של מידע : מצב בו חברות המעוניינות להדגיש היבטים חיוביים בדבר פעילותם הסביבתית בלבד, תוך השמטת מידע מהותי שעשוי לשנות התדמית שרצו להציג כחברה המכניסה שיקולי ESG, ובפרט שיקולים סביבתיים. לדוגמה, חברת טקסטיל מפרסמת: "הגדלנו את כמות הסיבים הממוחזרים ב־50%" כשבפועל השינוי היה מ־2% ל־3% סיבים ממוחזרים. אף שהנתון מדויק ברמה הטכנית, הוא יוצר רושם מטעה של שיפור משמעותי בקיימות המוצר. הצהרות שאפתניות בנוגע לערכי סביבה וחברה : הצגת יעדים ומחויבויות סביבתיות ארוכות טווח, ללא תכנית פעולה מוגדרת או אמצעים ריאליים להשגתם. חברה המצהירה על כוונות ליעדי אקלים שאפתניים ללא הצגת תוכנית מעשית למימוש היעדים – מנצלת את טווח הזמן הארוך המתוכנן והיעדר היכולת של הצרכן למדוד או להעריך את סיכויי העמידה ביעדים. בכך משיגה החברה יתרון שיווקי מיידי, כמעט ללא "עלות" מצידה.   אכיפה אזרחית ככלי משלים למאבק ב־Greenwashing התגברות תופעת ה־Greenwashing, הציבה אתגר משמעותי בפני הרשויות הרגולטוריות. כמו ה־SEC (רשות ניירות הערך) וה־FTC (נציבות הסחר) בארצות הברית פיתחו כלים ייעודיים להתמודדות כגון "Green Guides" , המשמשים הנחיות לאופן הפרסום ודיווח גורמי ESG בהתנהלות הסביבתית של החברה. [6]  אולם, הרגולציה לבדה אינה מספקת מענה שלם. החולשה המרכזית של הרגולציה טמונה במגבלות מבניות, כמו קשיי יישום, פערי מידע, תופעת הדלת המסתובבת והרתעת חסר. [7] כך, למשל, לרגולטור קשה לעקוב בזמן אמת אחר כל דיווחי החברות או לאכוף סנקציות מספקות כנגד הפרות. מצב זה מותיר מקום משמעותי לניצול פערים של חברות המעוניינות להציג תדמית סביבתית כוזבת. פתרון ללקונה זו מצוי באכיפה האזרחית. מחקר שבחן את שכיחות התופעה ה־Greenwash מצא עלייה גלובלית בהיקף בתובענות ייצוגיות בגין הטעיה צרכנית: מ־43 מקרים מתועדים בשנים 2016–2021 ל־120 מקרים כיום, כשיותר ממחציתם הוגשו בשנתיים האחרונות. בנוסף, נמצא כי 70% מהתיקים שהסתיימו הניבו הכרעה חיובית לטובת התובעים. [8] באמצעות ארגונים סביבתיים וכלים משפטיים כגון התובענות הייצוגיות, ניתנת אפשרות לציבור הצרכנים לדרוש אחריות ישירה מחברות בגין מצא שווא סביבתי, ואף להטיל על החברה המפרה סנקציה שמשמעותה פגיעה במוניטין החברה. בכך ניתן להשיב על הפרה "באותו מטבע" בסנקציות שיפגעו במוניטין של אותן חברות שהשתמשו ב־Greenwashing לשיפור תדמיתן. פרשת   KLM   ותביעות עדכניות המקרה של חברת התעופה KLM  מהווה פריצת דרך משפטית במאבק העולמי בתופעת ה־ Greenwashing. פסק הדין של בית המשפט המחוזי באמסטרדם, שניתן במרץ 2024, קבע שחברת התעופה ההולנדית הפרה את חוקי הגנת הצרכן והשתמשה ב־ Greenwashingבדיווח פעילותה. פסק הדין מהווה צעד חשוב וייחודי במאבק המשפטי נגד הטעיות צרכניות, שכן הוא מצביע על פוטנציאל התובענה הייצוגית ככלי משפטי יעיל להתמודדות עם תופעת ה־Greenwash. התביעה התמקדה באופן ממוקד בטענה אחת Greenwashing – כלומר, יצירת מצג שווא באמצעות שיווק מטעה של פעילויות סביבתיות. בפסק הדין התובעים טענו כי הקמפיין הפרסומי של חברה, Fly Responsibly – קמפיין שהציג את KLM כמובילה במאמצים לקידום תעופה בת קיימא, תוך הדגשת מחויבותה להפחתת פליטות הפחמן באמצעות שימוש בדלקים בני קיימא, למרות שהשפעת צעדים אלו הייתה מוגבלת בפועל; ותוכנית "CO2ZERO", אשר הציגה בפני הצרכנים אפשרות להוסיף לכרטיס הטיסה סכום סמלי עבור מימון פרויקט לשתילת עצים, תוך יצירת רושם מטעה כי תשלום זה מנטרל לחלוטין את השפעת הטיסה של המשלם על שינויי האקלים – יצרו מצג שווא לצרכנים. פסק הדין קבע כי בשונה מהצהרות החברה, הפעולות אשר נקטה במסגרת אותן תוכניות לא היו אפקטיביות או יישומיות כפי שנטען. בית המשפט הדגיש כי הטענות היו מבוססות על "הצהרות כלליות ומעורפלות" שיצרו תמונה אופטימית באמצעות הצגה סלקטיבית של היתרונות הסביבתיים של אותן יוזמות. כמו כן, נקבע כי שההצהרות עשויות להשפיע על התנהגותם הכלכלית של הצרכנים, הנוטים לבחור בשירותים הנתפסים כאחראיים יותר סביבתית. התביעה כנגד KLM משמשת השראה לתובעים נוספים ברחבי העולם, ומהווה אבן דרך באכיפה האזרחית נגד תופעת ה־Greenwash. ניתן לראות שגם בארה"ב מתנהלות תביעות ייצוגיות דומות. כתב תביעה שהוגש ביולי האחרון נגד חברת האופנה Lululemon , בו נטען שהצהרות החברה, כי עד 2030 כל מוצריה ייוצרו מחומרים ברי־קיימא, מהווה מצג שווא צרכני היות והחברה לא הציגה תוכנית פעולה מפורטת או נתונים שמראים כיצד תשיג יעד זה. גם כנגד חברת האנרגיה Eversource Energy  הוגשה תובענה ייצוגית בחודש מאי השנה, בטענה לשיווק מטעה של גז טבעי כ"פתרון נקי ובטוח" תוך התעלמות מההשפעות האקלימיות של פליטות מתאן, וכן לעילה של "התעשרות שלא כדין" בשל ניצול הפרסומים המטעים להפקת רווחים על חשבון צרכנים שאינם מודעים להשלכות הסביבתיות האמיתיות. הִתְיַרְקְקוּת בישראל תופעת ה־Greenwashing, שבמרכזה הצגת מצגי שווא סביבתיים כדי למשוך צרכנים ומשקיעים, לא פסחה על ישראל. כבר בשנת 2014 המשרד להגנת הסביבה פרסם את המדריך להצהרות סביבתיות מהימנות, [9]  ורק לאחרונה פרסם המשרד להגנת הסביבה את הטקסונומיה הישראלית; כלי באמצעותו ניתן להגדיר השפעות סביבתיות ואקלימיות של פעילויות כלכליות, "במטרה לאפשר השקעות חיוביות לסביבה ולאקלים ולמניעת התיירקקות". [10] אך מאז נדמה כי התופעה ממשיכה להתקיים בקנה מידה לא מבוטל, ולמרות האכיפה הרגולטורית. [11] ברשומה זו ביקשנו להצביע על מגמה עולמית שבאה לידי ביטוי בתופעת ה־Greenwashing: מעורבות גוברת של תביעות ייצוגיות מציבה סטנדרטים חדשים לאחריות תאגידית. עבור ישראל, מגמה זו עשויה לשמש השראה, אך גם להוות תמרור אזהרה לחברות מקומיות. רק בעתיד ניתן יהיה לקבוע מה מידת ההשפעה של מגמות אלה על ישראל, אך כבר כיום ניתן להצביע על מספר מקרים בהם בתי המשפט בישראל היו מוכנים לבחון ואף לקבל טענות בנוגע לתופעת ה־Greenwash עבור חברות ישראליות. [12]  לדעתנו, ניתן להניח כי מגמה זו אף תתרחב בהשראת ההתפתחויות הגלובליות. צעד ראשון לכך ניתן לראות באישור התובענה הייצוגית בעניין גולן , [13] תביעה שעוסקת בפרשת "דיזלגייט". באותו עניין, ציינה כב׳ השופטת צילה צפת: “המציאות מלמדת כי כמעשה שגרה, התובענות הייצוגיות המוגשות מטעם הפרט עושות לרוב את מלאכת האכיפה במקום המדינה שאינה עומדת על המשמר [..]" [14] עמדתה של השופטת צפת עולה בקנה אחד עם עמדת בית המשפט לערעורים של ונציה בפרשת Altroconsumo ,  שהתמקדה אף היא בפרשת "דיזלגייט", ונדונה כתובענה ייצוגית מטעם יותר מ־63,000 צרכנים. אלו טענו כי פולקסווגן הציגה מצגי שווא בדבר מדד הפליטות ברכבים, ותרומתם הסביבתית. בית המשפט לערעורים קבע כי מצגי השווא פגעו בזכותם של הצרכנים למידע שקוף ומהימן, והעניק לתובעים פיצויים לא ממוניים בסך כולל של כ־19 מיליון אירו, לצד הקנס שהטיל הרגולטור האיטלקי על החברה.   סיכום ומבט לעתיד חברות ישראליות הפועלות הן בשוק הבינלאומי והן בשוק המקומי המבקשות להקדים תרופה למכה יצטרכו להתמודד לא רק עם שאלות משפטיות מובהקות הנוגעות לפעילותן, אלא גם עם הדרישה הציבורית הגוברת לגילוי מידע שקוף ומהימן. כדי להתמודד עם תופעת ה־Greenwashing באופן אפקטיבי, על חברות לאמץ תוכנית מטרה, הטמעה ואכיפה  מותאמת. התוכנית הפנימית תהווה כלי לניהול סיכונים, קביעת נהלים ברורים למניעה ואיתור של הפרות, מינוי גורם בכיר כאחראי על תכנון וביצוע התוכנית, קיום מנגנוני הדרכה ועדכון תקופתיים, ומערכת דיווח שמאפשרת לעובדים לדוח על הפרות באופן אנונימי. יודגש כי מדובר בהצעות ראשוניות, וחיוני שהתוכנית תהיה "תפורה למידות" התאגיד ומותאמת למאפייניו הייחודיים, כך שתוביל להיווצרות תרבות ארגונית המעודדת שקיפות והתנהלות אתית. יישום נכון של תוכנית מסוג זה, לא רק יפחית סיכונים משפטיים, אלא גם תייצר ערך עסקי ממשי ותגביר את אמון בעלי העניין בפעילותה הסביבתית של החברה. [1] להרחבה ראו עלי בוקשפן "שורו, הביטו והראו – קריאת השכמה לחובות גילוי ESG בקרב חברות מדווחות בישראל ולחשיבותן של תכניות הטמעה פנים תאגידיות" בלוג מרכז אריסון ל־ESG  (24.9.2024)  קישור . [2] Barbara Ballan & Jason J. Czarnezki " Disclosure, Greenwashing, and the Future of ESG Litigation " (2024) Washington and Lee Law Review ( להלן – Barbara Ballan, Greenwashin  )  קישור . [3] Google Cloud, CEOs are Ready to Fund a Sustainable Transformation (2020)  קישור . [4] הערת מחברים:  יש לציין כי המאמר מניח כהנחת יסוד את חיוביות ה־ESG לשוק. הנחה זו מתחזקת דווקא מעצם קיומה של תופעת ה־Greenwashing: העובדה שחברות משקיעות משאבים ביצירת מצג שווא סביבתי מעידה על הערך המוניטיני והעסקי שהשוק מייחס לפרקטיקות ESG. כפי שעולה מהסקר המצוטט במאמר, 58% מהמנהלים מודים בהטעיה סביבתית – נתון המשקף את התמריץ החזק של חברות להיתפס כ'ירוקות', גם במחיר של הטעיה. תופעה זו מלמדת על הביקוש בשוק לחברות המאמצות עקרונות ESG, ומחזקת את ההנחה בדבר ערכם הכלכלי של עקרונות אלו. [5] ראו ה״ש 3 Barbara Ballan, Greenwashing עמ׳ 555. [6]  Peter Pears, Tim Baines, and Oliver Williams, Mayer Brown Greenwashing: Navigating the Risk The Harvard Law School Forum on Corporate Governance Blog (24/07/2023  קישור [7]  רועי שפירא "היחס בין תובענות ייצוגיות לבין רגולציה" פורום עיוני משפט  מז 1 (התשפ״ד)   קישור ; ראו נורית מלכין, ״שלא כדרך הטבע: תרומות מחברות מזהמות ממשיכות לזרום לרשות הטבע והגנים״ שומרים (15.6.2022) תחקיר של תחקיר של גוף העיתונות החוקרת "שומרים" שבו נחשף כי עם התורמים של רשות הטבע והגנים נמנות חברות עם מוניטין סביבתי מפוקפק. קישור ; יניר דודזאדה ״למה חסמתי את הכניסה למשרדי הפניקס? כדי שלא יעשו עלינו גרינווש״ המקום הכי חם בגיהנום (27.11.2022) כתבה המסקרת את פעילות ארגון ״מרד בהכחדה״ שפועל בפועל מחאתי כדי להסיט חברות מהשקעות משקעות מזהמות קישור [8]  Joana Setzer, Catherine Higham Global trends in climate change litigation  (2024) The Grantham Research Institute on Climate Change and the Environmen  קישור [9]  הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן, מדריך להצהרות סביבתיות מהימנות (2014) קישור [10]  המשרד להגנת הסביבה, הטקסונומיה הישראלית לסיווג פעילויות כלכליות בנות־קיימא (2024) קישור ; ניתן לעיין גם בכתבי הבלוג בנושא: כאן   ו כאן . [11]  ראו למשל: לי ירון ״אלקטרה, שמתגאה ב"מהפכה סביבתית", ספגה קנס בגין מזגן שמזיק לסביבה״ (21.8.2023) TheMarker   קישור   [12]  ת"צ (מחוזי ת"א) 51891-05-10 מיכל צוק נ' חוגלה-קימברלי שיווק בע"מ   (נבו 12.5.2015); ת"צ (מחוזי ת"א) 38838-08-15 לילך   טבקמן נ' רמי לוי שווק השקמה בע"מ (נבו 19.8.2015); ראו ת"צ (מחוזי ת"א) 756-10-15 שלמה גולן נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ (פורסם בנבו, 1.10.2015), בתובענה ייצוגית כנגד פולקסווגן וצ'מפיון מוטורס בפרשת "דיזלגייט", נקבע כי הותקנה תוכנה תרמיתית ברכבי דיזל בניגוד לתקן הקבוע בחוק, מה שגרם לנזקים כלכליים לצרכנים ולזיהום סביבתי. קבוצת התובעים שהם בעלי הרכבים המזהמים טענו, בין היתר, לנזק שנגרם כתוצאה מ־Greenwash. התובענה הייצוגית אושרה, וכיום מתנהל הליך בעניינה. [13] עניין גולן , לעיל ה״ש 13. [14] שם; אודי עציון וליטל דוברוביצקי ״אחרי שבע שנים: גם בישראל אושרה ייצוגית נגד פולקסווגן בפרשת דיזלגייט״ ynet  (22.09.2022) קישור

"יש מנעד בדו מהותי. אני חושב שהחברה היא לא שידור ציבורי, אבל אתם גם לא 'יוסף ובניו דגים מלוחים בע"מ'. כל המחלוקת איפה אנו נמצאים בדו מהותיות", העיר לאחרונה השופט עמית לבאי כוחה של חדשות 13, כאשר ביקשו לטעון כי החברה היא חברה פרטית במלוא מובן המילה במסגרת הליך שדן בהליכי מינוי מנכ"לית לחדשות 13. בהליך הנדון, עיקר תשומת הלב ניתן לציר שבין המשפט הציבורי לפרטי, אך לטעמנו, דווקא לדיני החברות עצמם נודעים משקל ומשמעות רבים בדיון זה ובכמותו. בשורות הבאות, לפיכך, לא נרצה לדון בהיבטי האסדרה הציבורית בישראל שחלה על גופי תקשורת ועל חובות נושאי המשרה בהם מכוחה, ונתמקד דווקא בפיל שבחדר, עמדתם של דיני החברות המודרניים - שלא עמדו במוקד הליכים כאלה – בשאלות הנוגעות למטרת החברה, לממשל התאגידי בה ולחובותיהם של נושאי המשרה. בעשורים האחרונים, ובמיוחד בשנים האחרונות, חל שינוי משמעותי בתפיסת תכלית החברה. המיקוד בתפיסה זו השתנה מהשאת רווחי בעלי המניות בלבד לגישה רחבה יותר המתחשבת במגוון בעלי עניין הקשורים בפעילותה של החברה. שינוי זה משתקף בעולם העסקי ובעולם המשפט גם יחד והוא אינו מפתיע. ככלות הכל, תאגידים עסקיים מהווים כיום את הבסיס העיקרי לפעילות האנושית, והם נשענים, במישרין ובעקיפין, על קיומם של יחסי גומלין הוגנים בין בעלי עניין רבים ומגוונים, ובהם עובדים, צרכנים, בעלי מניות ומנהלים, רגולטורים ואף הציבור הרחב. הערכים הרלוונטיים השונים הכרוכים בפעילותו של המגזר העסקי כיום גם הם רבים ומגוונים וביניהם סוגיות של אקלים וסביבה בריאה וזכויות אדם שונות דוגמת שוויון, הזכות לפרטיות, חופש העיסוק וחופש הביטוי. ההגנה עליהם נחוצה כאוויר לנשימה לפעילותו של המגזר העסקי, לכלכלה, למשק ולחברה במובנה הרחב. מעורבות זו של המגזר העסקי, בצירוף להשפעתו הפוטנציאלית המשמעותית על חיי היומיום של כל אחת ואחד מאיתנו, מבהירה את הציפיות ממנו ליטול חלק משמעותי במחויבות החברתית הסובבת, כל תאגיד על פי אופיו, עיסוקו והשפעתו. ככל שהשפעתו של התאגיד על הציבור גדולה יותר, כך מוצדק יותר להחיל אחריות חברתית ומשפטית רחבה יותר, גם אם אותו תאגיד מצוי בספירה הפרטית כביכול. ביטוי חזק למחויבות זו מצוי בפתח ההצהרה [1]   המפורסמת בארה"ב של ארגון "השולחן העגול" משנת 2019, אשר נוסחה על ידי ארגון המייצג את התאגידים המשמעותיים בכלכלה האמריקאית - והוא מייצג את הסנטימנט העסקי-חברתי בעת הזאת. הצהרה זו מחדדת את המטרה העדכנית של החברה העסקית המודרנית אשר מיועדת לשרת את כלל בעלי העניין הקשורים בפעילותה של חברה, ולא רק את בעלי המניות. לצד ההצהרה האמורה, ניתן להזכיר גם את המניפסט של דאבוס מ־2020  [2] , שמדגיש את התהוותו של קפיטליזם חדש המכיל גם את רווחתם של בעלי העניין- Stakeholder Capitalism, ואת הנחיות האו"ם משנת [3] 2011, אשר מדגישות את מחויבותם של תאגידים עסקיים לזכויות אדם, שאומצו גם על ידי ה־OECD.   יוזמות אלו ונוספות, מהוות מרכיב מרכזי בתפישת האחריות החברתית התאגידית המחלחלת כיום כעניין שבשגרה לכל תאגיד עסקי ומנחה את התנהלותו ברמה האסטרטגית, המשפטית, המימונית והתדמיתית. מגמה דואלית - עסקית-חברתית - זו תוארה היטב בדבריו של פרופ' קולין מאייר מאוניברסיטת אוקספורד אשר ממסגר את מטרת החברה ככזו המיועדת לפעילות על פי שיקולים עסקיים לפתרון אתגרים חברתיים, חלף חתירה לרווחים תוך יצירת בעיות חברתיות. במישור המשפטי, ולמרות שסעיף 11 לחוק החברות בישראל מפרט כביכול את מטרת החברה ככזו אשר נועדה לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, הוא מהווה, הלכה למעשה, כמעט "אות מתה". עיון בפסיקה, בחקיקה ובהוראות האסדרה ההולכות ומתפתחות, פורסת תמונה שונה לחלוטין שחושפת מגמה גוברת של הרחבת האחריות החברתית של תאגידים ומטרתם הדואלית. מגמה זו הביאה אחד מאיתנו להציע להתאים את סעיף 11 לחוק להתפתחויות הפסיקתיות והרגולטריות כך שבמקום הכתוב בו כיום ולפיו "ניתן להביא בחשבון" את ענייני הנושים, העובדים והציבור במסגרת שיקולי החברה העסקית, ייכתב "יש להביא בחשבון" עניינים אלו. תיקון כזה משקף בבהירות את רוחם של דיני החברות כיום ביחס לשאלות ממשל תאגידיות שעומדות בחזית השיח הציבורי והמשפטי, ובלשונו של השופט עמית, בהליך משפטי אחר: "הממשל התאגידי עומד בשנים האחרונות במרכז השיח הציבורי, והוא מקיף נושאים של ניהול, פיקוח, אחריות ושקיפות, והגנה על בעלי מניות ובעלי עניין." [4]   הדיון שנערך לאחרונה בעניינה של חברת חדשות 13, מהווה מקרה מבחן מעניין במיוחד לנאמר עד כה. "ההצדקה החברתית-הדמוקרטית" לחשיבותו של תאגיד תקשורת, המשמשת כ"רשות הרביעית" בדמוקרטיה, מבליטה לא רק את חשיפתו והשפעתו הציבורית של התאגיד האמור, אלא גם את עיסוקו בליבת זכויות האדם ובהבניית בסיס חברתי דמוקרטי. נראה שאין כמו תאגיד מסוג זה להמחיש את ההתבוננות על מעמדם המתעצם והולך של תאגידים בעידן המודרני, ואת הזיקה המתהדקת בין חברה (company) לחברה (society). חשיבותם של תאגידי תקשורת לדמוקרטיה מצדיקה החלת נורמות משפטיות מוגברות על פעילותם גם מכוחם של דיני החברות עצמם. העיתונות החופשית, שתפקידה לבקר את השלטון ולספק לציבור מידע אמין מצדיקה מאמץ רב לשמירה על עצמאותה של חברת החדשות ועל טוהר שיקוליה המקצועיים. מי שמציב דרישות וסף אחריות בפני התקשורת, לקיום אחראי ומוקפד של חובותיה ותפקידיה (כפי שנפסק בדנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין  (ניתן ביום 18.9.2014), ראוי שיעמוד גם על סביבת העבודה המתאימים לשמירתם. בין עיתונות אחראית בחברה דמוקרטית לבין ממשל תאגידי ראוי ומוקפד התומך במימוש החובות הציבוריות החלות על תאגיד תקשורת, עובר קו מקשר ברור. דברים אלו לא נאמרים בחלל ריק. סימנים מעידים לכך ניתן למצוא כבר בפסק הדין בע"א 5365/11 אקו"ם בע"מ – אגודת קומפוזיטורים נ' הממונה על הגבלים עסקיים (ניתן ביום 3.9.2013) בו הצדיק בית המשפט העליון את הצורך בהרחבת כללי ממשל תאגידי עצמאי, מוקפד ורחב ראייה - הנדרש על פי החוק בדרך כלל רק לגבי חברות שניירות הערך שלהן נסחרים בציבור -  גם באקו"ם. הגם שאקו"ם הינה תאגיד פרטי אשר פועל לשמירת זכויותיהם של היוצרים הישראלים מתחומי המוזיקה, הספרות והמו"לים הישראליים למוזיקה, עמד בית המשפט על חשיבות קיומו של ממשל תאגידי נאות (מינוי דירקטורים חיצוניים באותו מקרה) שיכלול "נקודת מבט אובייקטיבית ורחבה, שתהיה ערה יותר להשלכות הציבוריות של פעילות התאגיד". בדומה, מקרה חדשות 13, ממחיש גם הוא את השינוי בתפיסת החברה הפרטית במתכונתה המסורתית ומדגים כיצד התיאוריות והמגמות שתוארו לעיל מתגבשות לכדי מציאות מעשית, המחייבת התבוננות והתמודדות משפטית וציבורית מורכבת גם במשקפיהם של דיני החברות המודרנים אשר מאמצים, כשלעצמם, גישה דואלית המתכללת בין אינטרסים עסקיים לאחריות ציבורית ואשר  ממנה נגזרת החובה להבניית ממשל תאגידי הוגן, מקצועי ועצמאי, כמו גם הרחבת היקפן של חובות נושאי משרה בחברות בעלות השפעה חברתית משמעותית.     נוסח מקוצר של הפוסט הופיע ב TheMarker ב- 10 בספטמבר 2024 .   כותבים : פרופ' עלי בוקשפן, מנהל מרכז אריסון ל-ESG ועו"ד  אלעד מן - היועץ המשפטי של הצלחה — לקידום חברה הוגנת, שביקשה להצטרף כידיד בית משפט לעתירה בעניין מינוי מנכ"לית חדשות 13. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1] Our commitment - Business roundtable - Opportunity agenda . (n.d.). https://opportunity.businessroundtable.org/opportunity-commitment   [2] Davos Manifesto 2020: The Universal Purpose of a Company in the Fourth Industrial Revolution . (2024, September 10). World Economic Forum. https://www.weforum.org/agenda/2019/12/davos-manifesto-2020-the-universal-purpose-of-a-company-in-the-fourth-industrial-revolution/   [3] ראו https://www.ohchr.org/sites/default/files/documents/publications/guidingprinciplesbusinesshr_en.pdf   [4]  (רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן  (ניתן ביום 26.04.2015).

חברות ממשלתיות בישראל ממלאות תפקיד מכריע בקידום נושאים חברתיים וסביבתיים, בעיקר בשל השפעתן הרחבה על הכלכלה והחברה. החברות הממשלתיות משמרות את יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם אתגרי העתיד ולהבטיח פתרונות טכנולוגיים מתקדמים למערכת הביטחון, תשתיות לאומיות נאותות לתושבי המדינה, פתרונות דיור לאוכלוסיות מגוונות וקידום ההשקעה בחינוך, במיזמים עתירי הון ובתחומים אחרים שבהם נדרשת מעורבות ציבורית כתוצאה מכשלי שוק של השוק הפרטי. מניין החברות הממשלתיות בשנת 2024 הינו 71 חברות בסך הכל עליהן אחראית רשות החברות הממשלתיות. מלבד החברות הממשלתיות אחראית רשות החברות הממשלתיות על 38 חברות נוספות, מתוכן 19 חברות בת ממשלתיות, 15 חברות מעורבות ו-4 עמותות. התאגידים הממשלתיים מחזיקים בכוח כלכלי ניכר ויכולים להוביל תהליכים משמעותיים לקידום קיימות ושוויון חברתי. יש להם יתרונות רבים, כולל גישה למימון ציבורי, יכולת להשפיע ותמיכה חקיקתית. במקביל לכך, החברות הממשלתיות ניצבות בפני אתגרים משמעותיים כאשר תהליכי הרגולציה ארוכים ומסורבלים.  אך עם שיתופי פעולה בין החברות הממשלתיות ומשרדי הממשלה המאפשרת יישום רגולציה מחייבת, חברות ממשלתיות יכולות להוביל את המגזר הציבורי בקידום ה ESG בישראל. בחברות הממשלתיות מועסקים כ- 57,000 עובדים, שווי כלל נכסיהן נאמד במאות מיליארדי שקלים ושווי כלל הכנסותיהן עומד על עשרות מיליארדי שקלים בכל שנה. [1] עם החברות הממשלתיות נמנות חברות מהגדולות במשק, מהמורכבות והחשובות בו, הפועלות בתחומי הביטחון, האנרגיה, התשתיות, החשמל, תחבורה יבשתית וימית, תקשורת, תיירות, חינוך ותרבות.       על פי ראיית רשות החברות הממשלתיות הכפופה למשרד האוצר, 17 מתוך 71 החברות הממשלתיות (בין החברות הממשלתיות: רפאל, התעשייה האווירית, נתיבי הגז הטבעי לישראל, מקורות, תשתיות נפט, חברת החשמל, החברה לניהול המערכת, רכבת ישראל, נתיבי ישראל, נתיבי איילון, חברת נמלי ישראל, נמל אשדוד, נמל חיפה, דואר ישראל, עמידר החדשה, החברה לשירותי איכות הסביבה, החברה למתנ"סים הינן חברות מובילות ומשמעותיות במיוחד - לחברות אלו השפעה גבוהה על השווקים בהם הן פועלות ועל המשק בישראל. הכנסות החברות הללו מהוות כ-97% מסך ההכנסות של כלל החברות הממשלתיות, והן בעלות כ-96% מסך הנכסים של כלל החברות הממשלתיות. מספיק לעצור לרגע, להביט על הרשימה של החברות הממשלתיות הללו ולהבין את המשמעות של שרשרת האספקה של כל אחת מהן, על המשמעות והיקף של חברות פרטיות וציבוריות הנכללות כנותני שירות לאותן חברות. מעצם כך, תאגידים אלו הם שחקנים מרכזיים בקידום פוטנציאלי של נושאים חברתיים וסביבתיים בישראל ורתימת המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות מהווה נתיב קריטי להטמעה אמיתית. הם יכולים להוביל מדיניות, להוות דוגמה, להשפיע על קהילות, ולתמוך במחקר ופיתוח. לפיכך, הטמעת עקרונות של ESG בשרשרת האספקה של חברות ממשלתיות חשובה לשמירה על אתיקה, הפחתת סיכונים סביבתיים, שיפור יעילות כלכלית, שיפור המוניטין וציות לרגולציה. כל אלו יחדיו יכולים לסייע לקידום קיימות ואחריות תאגידית במגזר הציבורי ובחברה כולה. הטמעת פרמטרים של ESG במכרזים ובחוזים של חברות ממשלתיות היא הנתיב המשמעותי ביותר להשפיע על המשק בישראל, ראוי שיהיה גם תשלום ותגמול על הביצועים של שרשרת האספקה, עידוד חדשנות ברת קיימא המאפשרת הטמעת תהליכים ומוצרים חדשים. גישה זו מתבקשת גם לאור החיבור בין האמנות  הבינלאומיות עליהן חותמות ממשלות ישראל לדורותיהן ואשר מחייבות את החברות הממשלתיות כזרוע ביצוע להיות מסוגלות למימוש התחייבויות אלו. החברות יהיו מסוגלות לעמוד ביעדיהן  באמצעות שרשראות האספקה שלהן, העסקים הקטנים הבינוניים והגדולים, בין אם הם ציבוריות הנסחרות בשוק ההון בארץ ובעולם ובין אם הם חברות פרטיות.  כך לדוגמא, עמידה ביעדי האו"ם לקיימות עליהן התחייבה מדינת ישראל, מחייבת את זרועות הביצוע שלה (החברות הממשלתיות) לעמוד בהן. אחת הדרכים היא באמצעות החוזים והמכרזים המפורסמים. בכלל זה, שילוב של פעילות אקטיבית לשימור המגוון הביולוגי, הרחבת השימוש במוצרים או חומרים הכוללים מחזור  בכל רכש, שיוויון מגדרי, שיוויון הזדמנויות למגוון של עסקים קטנים ובינוניים, נתיבי התקשרות לקידום חדשנות בכל אחד מהפעילויות של כל חברה. קידום נושאי ESG בחברות הממשלתיות בהיבטים העסקיים כמנוע צמיחה משמעותי בכלל, ובימים אלו בפרט, תגדיל את האמון של הציבור בישראל במגזר הציבורי, תשפיע על המשקיעים בארץ ובעולם לאור העובדה כי על פי דוח של רשות החברות הממשלתיות נכון ליום 31.12.2022, היקף איגרות החוב של החברות הממשלתיות, הנסחרות בשוק ההון בישראל, עמד על כ- 36 מיליארד ש"ח. [2]   כיום, במגזר העסקי, כחלק מהנחיות רשות ניירות ערך בישראל והרגולציה ברחבי העולם, על חברות ציבוריות לעמוד בדרישות ESG ולדווח לכלל המשקיעים שלהם על הפעילויות בתחום; עם זאת, חברות פרטיות יידרשו לכך מעצם העובדה שהן לקוחות או ספקים של חברות ציבוריות או משום שהן פועלות במרחב הבינלאומי וממילא הרגולציה שם מתקדמת. אך השאלה הגדולה היא אסטרטגית עסקית עבור חברות אלו באם  ארגונים אלו רוצים לנהל בצורה מושכלת, להיערך בצורה מיטיבה לתמורות בשווקים ולשלוט בתוצאות העסקיות  או לבצע את ההתאמות הנדרשות תוך לחצים חיצוניים של מחזיקי העניין  בתקווה שלא להתעורר  ולגלות את כללי המשחק החדשים מאוחר מידי. אחת הדוגמאות המשמעותיות היא היערכות לשינוי האקלים של חברות ממשלתיות בארץ ובעולם. חשוב וראוי שקביעת יעדים רב שנתיים, אשר כוללים תוכניות הפחתה המצמצמים את מפת הסיכונים של החברות, כחברות המנהלות שרשראות אספקה, יתורגמו במכרזים ובחוזים של רכש טובין בחברות ממשלתיות. תהליכי עומק שכאלו יאפשרו למשקיעים להביע אמון גדול יותר בחברות הממשלתיות, ואלו לעמוד ביעדים שהמדינה הציבה לעצמה. מעל לכל, חשוב לזכור ולהזכיר, החברות הממשלתיות נועדו לשרת את הציבור ולשם כך נוסדו. היום יותר מתמיד, אימוץ סטנדרטים של ESG יסייעו לחברות להגשים את מטרת הקמתם וייעודם. ויפה שעה אחת קודם. עדי גמליאל סמנכ"ל חדשנות, אסטרטגיה ו-SGE בנתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות תחבורה ויו"ר איגוד סביבה וקיימות בלשכת המהנדסים והאדריכלים בישראל מחבר הספר: אחריות מ א' יעד ת' מייצרת IMPACT www.Adigamliel.co.il     [1] דוח רשות החברות הממשלתיות לשנת 2022 https://www.gov.il/BlobFolder/dynamiccollectorresultitem/gca_companies_report_2022/he/gca_reports_gca-companies-report-2022-accessible-version.pdf [2]   https://www.gov.il/BlobFolder/dynamiccollectorresultitem/gca_companies_report_2022/he/gca_reports_gca-companies-report-2022-accessible-version.pdf

עד לפני כ-8 שנים, מעט מאוד אנשים בישראל, ובכללם מקבלי החלטות, הרגולטורים, המנכ"לים של חברות עסקיות, מנהלי השקעות ואנליסטים, הכירו את המושג. והנה, ה-ESG הפך למונח שגור בעולם ובישראל וסביבו התפתחה תעשייה שלמה של ימי עיון, קורסים, גופים ייעודיים שמייעצים בנושא, חברות עסקיות שמפרסמות דוחות ESG, גופים שעוסקים במתן דירוג לחברות עסקיות, מחקרים, מאמרים, הנחיות/רגולציה רגולטורית, ובשוק ההון – מוצרים פיננסיים מבוססי ESG. ה-ESG הוא התפתחות טבעית של המונח הקודם ששלט בכיפה – אחריות תאגידית , ויש בו הרבה   ברכה בכפוף לכמה הסתייגויות משמעותיות. מי שחפץ בהצלחתו, צריך קודם כול להישיר מבט, לא להתעלם מחולשותיו ומחסרונותיו, ולהתמודד עימם. החסרונות הבולטים הם: היקף ההשקעה בעולם  במוצרים ובפרוייקטי ESG – נדמה שהשמיים הם הגבול. המספרים המתפרסמים בתקשורת הם לא רק מוגזמים, הם מופרכים.  הנטייה לצבוע כל דבר שיש בו פירור של ESG כהשקעה במוצר/פרויקט ESG היא טבעית ומתחברת לתפישה החיובית של המושג, אבל היא מלאכותית. טוב לא ייצא מזה. "גרינוושינג" – גרסה קיצונית יותר של צביעת פרויקטים כביטוי של ESG שכן כאן מדובר פשוט בזיוף וברמאות, ובמקרה הטוב - העמדת פנים. ברגע שארגונים קובעים יעדי ESG  והאחראים לכך שהם יושגו לא עומדים בהם, הפיתוי להוליך שולל הוא גדול, וראו לעניין זה מה שהתרחש לפני שנים אחדות בדויטשה בנק שפרסם הצהרות על ביצוע השקעות אקולוגיות שתורמות לאיכות הסביבה שלא היו כאלה תוך הטעיית משקיעים. זהו מקרה של "גרינוושינג" טיפוסי. התוצאה הייתה שהמשטרה והרגולטורים פשטו על משרדי הבנק וחברת הבת שלו. מסחור – האופן החיובי שבו נתפש ה-ESG הביא ליצירת שלל מוצרים פיננסיים שמבוססים על חברות שעומדות באופן ראוי ברמת ה-ESG שלהן, ולכן יצרני המוצרים דואגים לגבות פרמיה בדמות דמי ניהול גבוהים יותר משהם מבקשים על מוצרים דומים שאינם מבוססי ESG. זה אמור גם לגבי מנהלת ההשקעות הגדולה בעולם, בלאקרוק, (כ-10 טריליון דולר) שנחשבת נושאת הדגל האקטיבית של ה-ESG. הקלות שבה נותנים ציוני ESG הם על גבול הבדיחה.  כך, למשל, מדד ESG על חברות S&P500 כולל כ-350 חברות [1] . מישהו מבין הקוראים מאמין שכ-350 חברות מתוך 500 אמריקאיות אכן עומדות בקריטריונים של ה-ESG באופן ראוי? תרבות וול-סטריט שהיא תרבות קלוקלת לא יכולה לייצר 350 חברות כאלה, אולי 35. הבעיה היא שהדירוג הוא   יחסי  ולא אבסולוטי. כלומר, חברה עסקית נמדדת בהשוואה לחברות אחרות, וכך חברות שהציון האבסולוטי שלהן גרוע, עדיין נכללות בדירוג. ה-ESG הוא חיבור קליט אמנם של שלוש אותיות אבל הוא מלאכותי. מישהו יכול להסביר לי כיצד ה-E מתחבר ל-G? חברה שמזהמת את סביבתה ושיודעת שהדבר מסכן את עצם קיומה, ולפחות את התפתחותה, חזקה עליה שתעשה כל שביכולתה כדי לנטר ולטפל בבעיה כפי שהיא אמורה לטפל בכל סיכון שאורב לה. מה יותר טבעי מזה? המדובר בלק אינטגרלי מניהול הסיכונים של כל חברה עסקית באשר היא. האם זה מעיד במשהו על טיב הממשל התאגידי (G) שלה ? ממש לא. ההיפך הוא כן נכון – חברה שהממשל התאגידי שלה הוא ברמה גבוהה, הרי שבהגדרה, גם ה-E שלה טוב מאוד, שאם לא כן, היא לא יכולה להיחשב החברה שהממשל התאגידי שלה הוא איכותי. התמקדות יתר בנושא ה-E הסביבה, הזיהום, משבר האקלים ה-E הוא ללא ספק נושא חשוב מאין כמוהו. משבר האקלים איננו נושא תיאורטי, אלא   מאוד מוחשי. הוא מאיים על עתיד האנושות, הוא כבר מתבטא בעליית הטמפרטורות בעולם עם כל ההשלכות על מפלס האוקיינוסים, על הדגה, על זמינות המים, על המזון ועל ההתנהגות האנושית ביום יום ועל גלי הגירה גדולים . זהו נושא שמחייב מעורבות   מדינתית, תכנון לטווח קצר וארוך, רגולציה קפדנית ואכיפה נחרצת. חברות עסקיות צריכות למלא את חלקן במאבק במשבר הזה, ובעיקר – אותן חברות שמזהמות ומחריפות את משבר האקלים, ובראשן חברות הנפט. אך טבעי שחסידי ה-ESG מתמקדים ב-E שכן הוא עונה על שני פרמטרים שנחוצים   להתמודדות: הוא מיידי והוא מוחשי  – ניתן לראות אותו, לחוש אותו, וכן – גם למדוד אותו. אבל, מה הקשר שלו לשתי האותיות האחרות? הוא עומד בפני עצמו   והכללתו כחלק מהמושג רק מסכן את שתי האותיות האחרות. שכן, כידוע הוא הפך לנושא להתנגחות פוליטית בארה"ב בין "ימין" לבין "שמאל" והיכן שנכנסת הפוליטיקה, זה לא מבשר טובות גם לשאר המרכיבים. החיבור המלאכותי בין שלוש האותיות מייצר בעיות קשות של מדידה. לא זו בלבד שקיומו של ה-E כחלק מן המושג הוא מלאכותי והוא מסוכן, הוא גם מהווה מכשול בלתי עביר למדידת איכות ה-ESG של חברה עסקית כלשהי ולקביעת הציון   שלה.  כדי לתת ציון ESG יחיד לחברה עסקית, הגורם המדרג צריך קודם כול להחליט איזה משקל אתה נותן לכל אחד מן המרכיבים,  וזה, כמובן, עניין סובייקטיבי שתלוי בערכים של כל אחד מן המדרגים. אבל חמור מכך: מה ניתן לעשות עם חברה עסקית שנמצא שה-E שלה מעולה, אבל ה-G שלה ירוד מאוד? ראינו כבר שזה מצב אפשרי. חברת טסלה  יכולה לשמש דוגמה נהדרת לכך עם E שנחשב מעולה למרות שיש גם כאלה שמפקפקים גם בכך, אבל מה לעשות וה-E של אילון מאסק  הוא "לא משהו". איזה ציון תיתן לה? די בכך שלא פשוט לתת ציון לחברה ברמת ה-S וה-G שלה, הכנסת ה-E  היא הכנסת נטע זר  שרק מקלקלת לה את השורה. מתן דירוג ל-S ובעיקר ל-G הוא "עסק" מסובך. גם מתן ציון ל-S ול-G של חברה, בנפרד וגם ביחד הוא מורכב. ה-S וה-G קשורים אחד לשני הרבה יותר מאשר ה-E וה-S או ה-E וה-G, אבל עדיין בחינה של כל אחד מהם הוא לא עניין פשוט. נכון, ניתן אמנם להיאחז בכל מיני פרמטרים טכניים כמו למשל הרכב הדירקטוריון, אפשר גם להיעזר ב-AI כדי להגיע למידעים שונים, אבל יש עדיין מגבלות   לציון שניתן על בסיס מידעים כאלה.  ראשית – מתן ציון מחייב שיתוף פעולה של הנהלת החברה  שצריכה לחשוף את קרביה ולאפשר גישה לגורם חיצוני אל עובדיה, אל ספקיה, אל לקוחותיה. בלי זה קשה להגיע לחקר האמת. לא כל הנהלה מתלהבת לחשוף עצמה עם האפשרות שהיא תצטרך להתמודד אולי עם הניגוד שבין האופן שבו היא תופסת את העניין לבין האופן שבו מחזיקי העניין האחרים תופסים אותו. מה שרואים ואפשר לראות מבחוץ אינו בהכרח זהה למה שרואים מבפנים. במבחן התוצאה: האם מניות של חברות ESG משיגות תשואה גבוהה יותר מחברות מקבילות שאינן כאלה? זו השאלה החשובה ביותר שבשלב זה אין עליה תשובה חותכת וחד משמעית. מקובל לחשוב על בסיס מאות מחקרים שנעשו בנושא, שבניגוד למחשבה, ה"אינטואיטיבית" שאכן כך, ה-ESG לא באמת מספק את הסחורה. מקובל לומר "The proof is in the pudding"  ובמקרה זה, הפודינג אולי הוא לא מר, אבל כנראה, גם לא מתוק.   מנקודת מבטי, זה ממש לא   מפתיע כי מעבר לכל הבעיות שכרוכות בנושא ושאותן סקרתי ובעיקר, אך לא רק, בהקשר של הכללת ה-E (חומר למחשבה: מה ניתן לעשות כשמחיר הנפט עולה חזק ומניות חברות הנפט מניבות תשואה גבוהה בהרבה ממניות חברות האנרגיה הירוקה?), מעבר לכך, ה-ESG הוא נושא שמוגבל בעיניי לניהול סיכונים שאמנם יכול להגדיל את הסיכוי לשיפור עסקיה של החברה, אבל הוא היה ויישאר תורה של ניהול סיכונים, ובכך אין די. כל מי שרוצה לשנות את האקו-סיסטם הכלכלי-חברתי של עולמנו חייב להרחיב את אופק הראייה והעשייה שלו לעבר גישה רחבה הרבה יותר שמתמצית בשתי מלים: Conscious Capitalism. על הקפיטליזם המודע, על הקפיטליזם הקשוב, הקשר והממשק שלו עם ה-ESG, וגם על ההבדלים – בפוסט שאפרסם בהמשך.       צבי סטפק, מייסד מיטב בית השקעות, יו"ר מיטב ניירות ערך. יו"ר ארגון קפיטליזם קשוב בישראל, חברה לתועלת הציבור. קרדיט לתמונה: רועי מזרחי רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1]  S&P 500 ESG Index. (n.d.). S&P Dow Jones Indices. https://www.spglobal.com/spdji/en/indices/sustainability/sp-500-esg-index/#data

מיסוי ו-ESG פרופ' ראובן אבי-יונה [1]   השקעות הקשורות לסביבה, לחברה ולממשל תאגידי (ESG) זוכות לתשומת לב רבה במשפט התאגידי. [2] אנשי מקצוע ואקדמיה רבים, משבחים בכתיבתם את תחום השקעות ה-ESG, ומגדירים אותו בתור "העתיד של הממשל התאגידי". [3]  הדחיפה ל-ESG נובעת, בין היתר, מהאמונה שממשלות מתקשות למלא את חובותיהן להשגת יעדים חברתיים וסביבתיים, ושתאגידים מצויים במצב הטוב ביותר לסייע לחברה להתקדם לעבר השגת יעדים אלה. [4] השקעות ESG התחזקו משמעותית בזכות גופי ההשקעה המוסדיים הגדולים, ובמיוחד "שלושת הגדולים" – BlackRock, State Street Global Advisors ו- Vanguard (להלן: " שלושת הגדולים"  או " The Big Three "). גופים אלה מחזיקים בנתחים משמעותיים במרבית החברות הציבוריות, ודוחפים אותן לטפל בסוגיות אלו. [5]   עם זאת, יש נושא חשוב שנעדר מהדיון – מיסוי . ד"ר דניאל חיים ופרופ' גדעון פרחומובסקי, במאמרם המאלף [6] התייחסו לנושא זה, וסיכמו את טענתם כך (בתרגום חופשי):   "במאמר זה, אנחנו מבקשים להדגיש בעיה יסודית שחמקה עד כה מעיני החוקרים ונוגעת לליבת התאוריה של ESG. אנו טוענים כי הפעולות שנעשות ע"י תאגידים ומשקיעים מוסדיים גדולים – קבוצות שלעתים קרובות נתפסות כ'פתרון' לכשלים ממשלתיים – תרמו באופן שיטתי לבעיות רבות אותן מנסה תחום ה-ESG לפתור ולטפל בהן. לא זו בלבד, קבוצות אלו עשויות להחמיר את אי-היכולת הממשלתית לעמוד בציפיות הציבור. הסיבה לכך – מיסוי."   "שלושת הגדולים" ודירוגי ESG: הגורמים המשפיעים על העלייה בהתחמקות ממס תאגידי   חיים ופרחומובסקי מצביעים על שלושה נתונים חשובים: 1.     תאגידים ציבוריים אמריקאיים גדולים היו במשך זמן רב בחזית התחמקות ממס . תאגידים אלו היו הלקוחות העיקריים של הגל השני של מקלטי מס (1987-2006) שהפחיתו באופן משמעותי את הכנסות המס של ארצות הברית, ואף היו אחראיים להסטת רווחים, שאפשרה להם לצבור מעל 2.5 טריליון דולר במקלטי מס בין השנים 2004 ל-2017. 2.     "שלושת הגדולים", כמו גם בעלי מניות גדולים אחרים בחברות ציבוריות סייעו והאיצו התנהגות זו . לפי מחקרים אמפיריים עדכניים, הבעלות המוגברת של משקיעים מגוונים אלה תרמה באופן סיבתי להעלאת רמות התחמקות ממס של תאגידים, וחלק מהפרשנים אף טוענים כי משקיעים אלה עשויים לדחוף באופן פעיל להתנהגות כזו. יתרה מכך, למרות הקמפיינים שלהם בנושאי  ESG, מנהלי נכסים גדולים נמנעו מלהביע עמדה לגבי הימנעות ממס תאגידי. למעשה, גם כשחברות מובילות בתיקי ההשקעות שלהם היו מעורבות במקרי הימנעות ממס בולטים, הם בחרו לשתוק. לאחרונה, "שלושת הגדולים" ומנהלי נכסים בולטים אחרים הצביעו נגד הצעות בעלי מניות בשלוש חברות טכנולוגיה גדולות (אמזון, סיסקו ומיקרוסופט) לפרסם את דו"ח ה-Country-by-Country (CbCR), הכולל נתונים על הקצאת הכנסות, רווחים ומיסים ששולמו במדינות בהן פועלת החברה. אילו הצעות אלו היו מתקבלות, הן היו עשויות להקטין את התמריצים להעברת רווחים למקלטי מס. לאור ההשלכות הכלכליות והחברתיות של הימנעות ממס תאגידי, נטייתם של מנהלי הנכסים לסבול או אף לעודד התנהגות אגרסיבית זו משקפת את ההבטחה המדומה שלהם כרגולטורים של השקעות אחראיות (ESG) . [7] 3.     הימנעות ממס אגרסיבית זו, קיבלה סיוע גם מסוכנויות דירוג ESG . סוכנויות לדירוג ESG הן שחקן מרכזי בשוק ומחזקות את ההפרדה בין ESG והתנהגות מס. חרף הביקורת אקדמית, דירוגי ה-ESG משפיעים רבות ומכוונים את החלטותיהם של משקיעים פרטיים ומוסדיים. החוקרים העלו שרוב הסוכנויות לא כוללות מדדים הקשורים למיסוי בדירוגים ואלה שכן, אינן "מענישות" כראוי בדירוג חברות שמשלמות שיעור מס אפקטיבי (ETR) נמוך. במילים אחרות, הימנעות ישירה ממס אינה משפיעה מהותית על דירוגי ESG. כדי לתמוך בטענתם על הקשר הרופף בין הימנעות ממס תאגידי למדדי ESG, החוקרים בחנו את דירוגי ה-ESG של חברות הנסחרות במדד ה-S&P 500, שהציגו התנהגות של הימנעות ממס באופן אגרסיבי במיוחד – ובמיוחד חברות שלא שילמו מס הכנסה פדרלי בשנת 2020. הממצאים הראו שחברות אלו קיבלו דירוגי ESG גבוהים באופן יחסי, מרוב סוכנויות הדירוג. ממצאים מטרידים אלו, העולים בקנה אחד עם מחקר עדכני, לפיו חברות שקיבלו דירוגים גבוהים במדדי ESG ע"י סוכנות MSCI, שהיא אחת מסוכנויות דירוג ה-ESG המובילות בעולם, למעשה משלמות שיעור מס נמוך בהרבה מהמתחרות שלהן.   הדגש המוגבל המושם על הימנעות ממס במסגרת ה-ESG, עשוי להסביר מדוע העלייה בביקוש להשקעות ESG, שאמורה הייתה להוביל לחברה טובה יותר, לא עמדה בציפיות. למעשה, הדומיננטיות הגוברת של ESG בשוקי ההון הביאה, לפי דו"ח עדכני, לעלייה באי-השוויון החברתי. [8]   מעגל הקסמים של הימנעות ממס   כפי שנטען במקומות אחרים, המצב הנוכחי אינו בר-קיימא, שכן הכנסות ממס הכרחיות להשגת מטרות  ESG, [9] כפי שכותבים חיים ופרחומובסקי (בתרגום חופשי):   "את המצב הנוכחי ניתן לתאר באופן הטוב ביותר כפרדוקס. תאגידים ומנהלי נכסים גדולים נקראים לסייע בפתרון הבעיה שהם עצמם יוצרים. מס הוא אמצעי החיים של כל ממשלה. כאשר תאגידים אינם משלמים את חלקם ההוגן במיסים, החברה כולה סובלת. ממשלות נאלצות להתמודד עם הבחירה הקשה בין התמודדות עם גירעון הולך וגדל, לבין הפחתת הוצאות לטובת הציבור והעלאת המיסים אותם נישומים אחרים צריכים לשלם, כדי לפצות על ההכנסות שאבדו".   כאשר ממשלות אינן מקבלות מס בסכומים גבוהים, יכולתן לעצב, לאכוף ולווסת מדיניות ESG  מוגבלת. יכולתה של הממשלה לטפל ביעילות בסוגיות כמו שינויי אקלים, עוני ופגיעה בצרכנים נפגעת משמעותית. למעשה, העלויות הגבוהות של יוזמות להפחתת עוני או פליטת גזי חממה והשפעתן על הגירעונות התקציביים מונעות את יישומן. כתוצאה מכך, הממשלות מתעכבות ביצירת חברות טובות יותר, משגשגות יותר ובנות קיימא. בנסיבות אלו, נוצר מעגל קסמים: ככל שהתאגידים נמנעים מתשלום מיסים, כך הממשלה פחות מסוגלת לקדם מטרות ESG,  וכאשר יכולת הממשלה לקדם מטרות אלו פוחתת, הציפייה שלנו לכך שתאגידים ובעלי מניות מוסדיים יעשו זאת גוברת. [10]   שקיפות, לחץ משקיעים ותפקידה המכריע של הממשלה בקידום מיסוי אחראי ו-ESG   חיים ופרחומובסקי מציעים שלושה צעדים לפתרון הבעיה הזו. ראשית , הם מציעים כי דוחות Country-by-Country יפורסמו לציבור. אני שותף לעמדה זו. [11]   שנית , הם טוענים שמנהלי נכסים גדולים צריכים להתחייב במפורש לקדם התנהגות מיסוי אחראית בתאגידים שהם משקיעים בהם, וללחוץ על הנהלת התאגידים לשפר את עמידתם במס. אני מסכים גם עם טענה זו, כיוון שדחיפה מצד משקיעים יכולה להשפיע על מנהלי מס תאגידיים "לומר לא" לתכנוני מס חסרי בסיס עסקי. [12] שלישית , הם סבורים כי סוכנויות לדירוג ESG צריכות לכלול את התנהגות המיסוי של תאגידים בדירוגי ה-ESG  שלהן. באופן ספציפי, "תאגידים שה-ETR שלהם קרוב לשיעור החוקי ושמציגים רמות גבוהות של עמידה במיסוי צריכים לקבל ציון מושלם במדד הימנעות ממס, ולהפך. יתר על כן, הסוכנויות צריכות להיות שקופות לגבי המשקל שהן מעניקות לשיקולי מיסוי בעת יצירת דירוג ה-ESG  של החברה." [13] אני פחות בטוח באשר לנקודה זו, שכן ה-ETR של תאגידים יכול להיות קשור יותר לשאלה אם וכיצד הם מושפעים מ"Pillar 2", כמו גם ממס המינימום התאגידי החלופי (שניהם ניסיונות להעלות את ה -ETR  לכ-15% מהכנסות הרשומות בספרים, על תאגידים גדולים, מאשר להימנעות המס שלהם). עם זאת, אני מסכים עם נקודתם האחרונה של חיים ופרחומובסקי, כי תאגידים אכן יכולים וצריכים לסייע בהשגת יעדים חברתיים וסביבתיים כאשר הממשלות נכשלות בכך. הם כותבים (בתרגום חופשי):   "איננו מערערים, ואף לא מפקפקים בחשיבותם של ערכי ה-ESG, או בתפקידם של תאגידים וגופים מוסדיים לניהול נכסים בקידומם. אנחנו תומכים באופן מלא ברעיון שתאגידים צריכים לשחק תפקיד פעיל בהבטחת עתיד טוב יותר לחברה שלנו. אנחנו מקבלים את ההנחה שהממשלה לא יכולה להשיג יעד זה לבדה ... עם זאת, הכוחות שמעצבים את קבלת ההחלטות בתאגידים ציבוריים, כמו גם העדפותיהם המעוותות של בעלי המניות המוסדיים הגדולים שלהם – כפי שניתן להסיק מהתנהגות המס של תאגידים אלה – גם הם לא מושלמים. זאת ועוד, לתאגידים חסרה הפרספקטיבה הרחבה שיש לממשלה. כפועל יוצא מכך, אם קידום יעדי ESG יושאר אך ורק בידיהם של תאגידים, רבות מהסוגיות החשובות לא יטופלו. מסיבה זו, שמירת הממשלה בזירת ה-ESG היא חיונית. רק מדיניות הנשענת על היתרונות היחסיים של הממשלה מחד, ושל התאגידים מאידך, יכולה ליצור מסגרת אופטימלית לקידום ערכים אלו". [14]   קישור שיעורי המס התאגידי לביצועי ESG   בהקשר זה, אני מציע רעיון נוסף לקשור את המס התאגידי ליעדי ESG: מדוע לא לקשור את שיעורי המס התאגידי לביצועי ESG?   הרעיון המרכזי הוא לקשור את ה-ETR של התאגידים לביצועיהם במדדי ESG. במסגרת שכזו, שיעור המס התאגידי ייקבע בהתאם לביצועי התאגיד במדדים שונים של ביצועי ESG. באופן ספציפי, שיעור המס התאגידי צריך להיות תלוי בביצועי התאגיד בתחומים כמו תעסוקה, קיימות סביבתית וחברתית ו"חלוקת עושר" בתוך הקהילה המקומית. ה-ETR של התאגיד צריך להיות תלוי בתוצאות עבור כל מדד (שיחושב ע"פ אינדיקטורים של ביצועים). כך, ניתן לקשור את משטר המס התאגידי לביצועי התאגיד (ביצועים טובים יותר יביאו ל-ETR נמוך יותר).   השאלה המרכזית היא מי יקבע את דירוג ה-ESG. לא ניתן לסמוך על החברות עצמן לקבוע את הדירוג אם הוא משפיע על חובות המס שלהן, וסוכנויות דירוג ESG זכו לביקורת רבה. גם הממשלה אינה בעמדה הטובה ביותר לכך כגורם חיצוני. כאן נכנס שחקן נוסף - "שלושת הגדולים". כמשקיעים מרכזיים בכל תאגיד ציבורי, יש להם גישה למידע פנימי על ביצועי ה-ESG, מה שהופך את הדירוגים שלהם לאמינים יותר מאלה של הסוכנויות או הממשלה. בנוסף, יש להם גישה לדוחות המס של התאגידים ולמידע בסיסי נוסף כמו Schedule UTP, שהוא מדד מהימן יותר להימנעות ממס מאשר ETR. משטר מס כזה יתאים למטרת הרגולציה הבסיסית של המס התאגידי ויהיה יעיל יותר מהרשת המורכבת של זיכויים הקיימת כיום. הנהלות התאגידים עוקבות אחרי ה-ETR ומשוות אותו למתחרים הגדולים שלהם. משטר מס שבו ה-ETR תלוי בדירוג ה-ESG עשוי לעודד "מרוץ לצמרת" בהשגת יעדי ESG במקום "מרוץ לתחתית" הקיים כיום ולשפר את הממשל התאגידי. נכון, ייתכן שזה יפחית את הכנסות המס, אך אם התאגידים יעילים מהממשלה בהשגת יעדי ESG, זהו מחיר סביר. [15]    פרופ' ראובן אבי-יונה (Reuven Avi-Yonah) הוא חוקר בעל שם עולמי בתחום דיני המס, עם דגש על מיסוי תאגידים בינלאומיים. הוא משמש כפרופסור למשפטים באוניברסיטת מישיגן (University of Michigan), שם הוא עוסק בהוראה ומחקר בתחום דיני המס, מיסוי תאגידי ומיסוי בינלאומי.     ________________________________________________________________________ [1]  ברצוני להודות לדניאל חיים, גדעון פרחומובסקי, עלי בוקשפן, ברקן הרשקו, תבל דקל, אלן פרידמן, ואריאל סימן על ההערות המועילות. כל העמדות המובאות בטקסט זה, על דעתי בלבד. [2]  על ההיסטוריה של מונח ה-ESG, מוזמנים לקרוא את: Elizabeth Pollman, The Making and Meaning of ESG (Eur. Corp.Governance Inst., Working Paper No. 659, 2022), https://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=4219857 [3]  ראו לדוגמא, Stavros Gadinis &; Amelia Miazad, Corporate Law and Social Risk, 73 VAND. L. REV. 1401 (2020); Michal Barzuza, Quinn Curtis &; David H. Webber, Shareholder Value(s): Index Fund ESG Activism and the New Millennial Corporate Governance, 93 S. CAL. L. REV. 1243 (2020); Martin Lipton, Stakeholder Capitalism and ESG as Tools for Sustainable Long-Term Value Creation, HARV. L. SCH. F. ON CORP. GOVERNANCE (June 11, 2022), https://corpgov.law . harvard.edu/2022/06/11/stakeholder- capitalism-and-esg-as-tools-for-sustainable-long-termvalue-creation/ [4]  ראו לדוגמא, Dorothy S. Lund &; Elizabeth Pollman, The Corporate Governance Machine, 121 COLUM. L. REV. 2563 (2021); Dorothy S. Lund, Asset Managers as Regulators, 171 U. PA. L. REV. 77 (2022). [5] לעיל הערה 4, Lund. [6]   Danielle A. Chaim and Gideon Parchomovsky, The Missing “T” in ESG , 77 Vand. L. Rev 789 (2024) [7] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [8] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [9]  Avi-Yonah, Corporate Taxpayers and Frivolous Arguments, Part 1, 114 Tax Notes Int`l 555 (April 22, 2024). [10] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [11]  Avi-Yonah, Should Country by Country Reporting be Public? TNI. [12] לעיל הערה 9, Avi-Yonah. [13] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [14] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [15]  בהקשרים מסוימים, אפילו שיעור מס תאגידי אפסי מקובל אם הוא מסייע בהשגת מטרות חברתיות חשובות. ראו, Avi-Yonah, The Case for Targeted Location Incentives , TNI.