חיפוש פוסטים

מבוא מערכת השיקולים וניהול הסיכונים ש־ESG מספק לחברות נועדה לתת תמונה הוליסטית של הסיכונים העומדים בפני ארגון מסוים. בין השאר היא שואפת לצלול אל שרשראות האספקה ולהפיק מהן מידע חיוני: מאין החומרים הדרושים לחברה באים? כמה פחמן דו־חמצני נפלט בדרך? האם העובדים במורד שרשרת האספקה מקבלים שכר הוגן? כל אלה חשובים לאין ערוך, אך ברשומה זו ארצה להפנות את תשומת הלב לסיכון שעל אף השפעתו על מערכות כלכליות, חברתיות וביטחוניות חסרת תקדים – לדעתי תשומת הלב המופנית אליו אינה גדולה דייה.   הסיכון המדובר הוא זעזועי היצע (Supply Shocks) – שיבושים פתאומיים ביכולות הייצור והשינוע של חומרים. שיבושים אלו עלולים להתגלגל לכלכלה העולמית ולגרום לאינפלציה , צווארי בקבוק בסחר ובייצור, ואפילו חוסר יציבות חברתית – ממדפים ריקים בסופר ועד למחסור במשאבים חיוניים כמו מים וחשמל . משבר האקלים, המכפיל הלא כל כך חשאי של הסכנה, מחמיר את התופעה באמצעות הגברת אירועי מזג אוויר קיצוניים, שיבוש עונות חקלאיות והחרפת מתחים כלכליים וחברתיים. הפגיעה אינה מוגבלת לקבוצה מסוימת – היא משפיעה על כולם: מאינדיווידואלים ועד תאגידים ומדינות. יש דרכים להתכונן ולהפחית את הנזק, ועל ממשלות, עסקים ויחידים מוטל האחריות לפעול בעוד מועד.   הסיבות לפגיעות היתר לזעזועי היצע במאה האחרונה התפתחו רשתות הסחר העולמיות בשקט בשקט למבנה מורכב להפליא של שרשראות אספקה התלויות זו בזו והמשמשות עמוד השדרה של הכלכלה העולמית המודרנית. לפי נתוני הבנק העולמי הסחר העולמי הוא 59% מהתמ"ג העולמי, יותר מפי שניים מחלקו בשנת 1970. הקישוריות בין שרשראות האספקה ניכרת בכל התחומים: שבב מעגל משולב (IC), רכיב קריטי בטכנולוגיות מודרניות רבות, חוצה יותר מ־70 גבולות בין־לאומיים  בייצורו בטרם הגעתו לצרכן הסופי. בו בזמן חומרי הגלם החיוניים למסחר העולמי במאה העשרים ואחת מרוכזים בעיקר במדינות מתפתחות הרגישות במיוחד לשינויי האקלים: גינאה מחזיקה ברבע מעתודות הבוקסיט העולמיות (הרכיב העיקרי בייצור אלומיניום), והיא יצרנית הבוקסיט השנייה בגודלה בעולם. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מפיקה כמעט שלושה רבעים מכמות הקובלט בעולם  – רכיב חשוב באלקטרוניקה, סוללות ורכבים חשמליים. אף על פי שהמורכבות של הסחר העולמי אפשרה צמיחה כלכלית יוצאת דופן והתקדמות טכנולוגית, היא גם יצרה תלות שברירית בשרשראות האספקה האלה.   זעזועי היצע יכולים להיגרם ממגוון סיבות. אתמקד בשתיים הבולטות במיוחד עקב החמרת משבר האקלים והמעבר לכלכלה דלת פחמן – אירועי מזג אוויר קיצוני ואירועים גאופוליטיים.   אירועי מזג אוויר קיצוניים אזורים הנפגעים מאירועי מזג אוויר קיצוני כגון סופות, שיטפונות ושריפות מתקשים לייצא או לייבא מוצרים. קושי זה יוצר גלי הדף המשבשים את שרשראות האספקה העולמיות. משך השיבושים יכול לנוע בין ימים אחדים בלבד, כמו שקורה בעקבות הוריקנים או גלי חום, ובין חודשים של התאוששות לאחר בצורות או שיטפונות. תעלת פנמה, שלאחרונה עלתה לכותרות בעקבות רצונו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ  "לקחת אותה בחזרה", רק מסיימת להתאושש ממשבר משל עצמה. הבצורת בפנמה בשנים 2023–2024, שנגרמה בעקבות ירידת משקעים נמוכה באופן חריג, צמצמה את קיבולת המעבר של התעלה ב־15 מיליון טון בשנת 2023 . השיבוש הזה האריך את זמני המעבר והגביל את מספר כלי השיט היומי שעברו בה, צמצום שהגיע למחצית מהקיבולת הרגילה בפברואר 2024. פגיעות זו נובעת מהישענות התעלה על אגם גאטון, מאגר המוזן מגשמים, להפעלת מערכת השערים שלה. צריכת המים היומית שלה עומדת על כשבעה מיליארד ליטרים. תעלת פנמה משמשת מעבר חשוב ל־5% מהסחר הימי העולמי , והבצורת הייתה מכה לא קלה  לזמני השילוח מסביב לעולם. עליית התדירות והעוצמה של אירועים אלו בעקבות משבר האקלים תגרום לחברות רבות להתמודד עם שיתוק זמני ועיכובים של חומרים  במורד שרשראות האספקה. עקב כך גם ההשפעה על תזרימי המזומנים והעמידה ביעדים של חברות יכולה להיפגע.   שימוש בטכנולוגיות חיזוי מתקדמות ושיפור הגישה לנתוני מזג האוויר הם צעדים הכרחיים להפחתת הפגיעות הגוברת לזעזועי היצע הנגרמים מאירועי אקלים. כלי חשוב במאמץ זה הוא תאומים דיגיטליים. תאומים דיגיטליים מאפשרים למחליטי החלטות לקבל העתק וירטואלי ודינמי של מערכות פיזיות כגון נמל או רשת תחבורה באמצעות שימוש בנתונים בזמן אמת מחיישנים ומערכות מעקב. כך לדוגמה אוניברסיטת אוקספורד וקרן המטבע הבין־לאומית פיתחו את Port Watch , תאום דיגיטלי המנטר פעילויות נמלים ותנאי מזג אוויר. הפלטפורמה מאפשרת למשתמשים לדמות את ההשפעה של תרחישי אקלים של ה־IPCC על נמלים ועל הסחר העולמי. תאום דיגיטלי בולט אחר הוא Earth 2 , פרי פיתוחה של חברת NVIDIA. תאום זה של כדור הארץ יאפשר הבנה וחיזוי טובים יותר של דפוסי מזג האוויר.   חשוב לציין שהאפקטיביות של טכנולוגיות אלו תלויה במידה רבה בנגישות לנתוני מזג אוויר מדויקים, נגישות לא אחידה המשתנה מאזור לאזור. כך לדוגמה באפריקה, בעלת 1.2 מיליארד איש ו־30 מיליון קמ"ר, פועלות רק 37 תחנות מזג האוויר, ויותר ממחציתן אינן מדויקות . לעומת זאת, באירופה ובארצות הברית, בעלוֹת 1.1 מיליארד איש ו־20 מיליון קמ"ר, מתוחזקות 636 תחנות. ללא גישה שוויונית לנתוני מזג אוויר איכותיים ייתקלו התאומים הדיגיטליים במגבלות ויותירו את הכלכלות פגיעות ולא מוכנות לשיבושים ששינויי האקלים יגרמו.   אירועים גאופוליטיים שנת 1973 חקוקה בזיכרון העולם בין השאר משום שבשנה זו ובשנים שאחריה היו הריבית ומחירי הדלק גבוהים במיוחד. בעקבות מלחמת יום הכיפורים, מדינות ערביות החברות בארגון המדינות המייצאות נפט (OPEC) הטילו אמברגו (חרם כלכלי) בצורת אי־יצוא נפט למדינות שתמכו בישראל. האמברגו הוביל למשבר הנפט של שנות השבעים. זעזוע היצע הנפט הוביל לאינפלציה גבוהה , אבטלה גבוהה וצמיחה איטית של כלכלות רבות (כלכלה סטגפלציה).   דוגמה דומה ועדכנית אפשר למצוא בפלישת רוסיה לאוקראינה. הפלישה הובילה לזעזועי היצע רבים באירופה ובעולם בשל העיצומים שהוטלו על רוסיה. מחירי הנפט, הגז הטבעי ומוצרי מזון עלו, והעלייה גררה עלייה עולמית באינפלציה וביוקר המחייה. בשני המקרים כוח השוק היה מרוכז בידי ספקים מעטים (OPEC ורוסיה), מה שהבליט את הפגיעוּת של כלכלות התלויות בהם.   תמונת המצב הגאופוליטית בעולם מורכבת, ולכאורה זעזועי ההיצע הקשורים אליה בלתי נמנעים. עם זה, יש ציר אחד שאפשר לצפות לו ולהיערך אליו כבר היום. הכלכלה העולמית עוברת לאנרגייה מתחדשת ומתבססת על טכנולוגיות כמו בינה מלאכותית, ולכן יש להסיט את תשומת הלב לשרשראות אספקה של אלמנטים קריטיים כמו קובלט, ליתיום, ניקל ואלמנטים נדירים, החיוניים לכלכלת האנרגייה והטכנולוגיה החדשה. לא מעט מאלמנטים אלו נמצאים באזורים החשופים לאירועים גאופוליטיים . נוסף על המדינות שהופיעו במבוא, רלוונטיות גם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שברשותה הרוב המוחלט של הקובלט העולמי, סין, המחזיקה עתודות ליתיום נרחבות, ורוסיה, המחזיקה עתודות ניקל.   הפתרון התאורטי למיתון ההשפעות של זעזועי אספקה כאלה עשוי להיראות פשוט: גיוון שרשראות האספקה. המשמעות היא הפחתת התלות באזורים או במדינות ספציפיים באמצעות ביזור המקורות של מוצרים לספקים מרובים. כך לדוגמה חלקו של OPEC בייצור הנפט העולמי ירד מ־49% בשנת 1973 ל־36% בשנת 2022  כיוון שמדינות גיוונו את תערובות האנרגייה והיבואנים שלהן. חלקה של רוסיה ביצוא הגז הטבעי למדינות האיחוד האירופי עלה מעט ברבעון השלישי של 2024 בהשוואה לשנת 2022, ואילו חלקם של יצוא הנפט והניקל שלה ירד דרמטית . עם זה, יישום פתרון זה אינו פשוט כלל. ביזור שרשראות האספקה כרוך בעלויות גבוהות, דורש הקצאת משאבים כלכליים ואנושיים נכבדים ומחייב הבנה מעמיקה של מורכבותן ופגיעותן של שרשראות האספקה. קושי בולט אחר הוא אחד מהפרדוקסים המאפיינים את ההתמודדות עם משבר האקלים: הצורך בפעולות מקדימות כמו ביזור שרשראות אספקה או הפחתת פליטות גזי חממה הוא קריטי לחוסן חברות, אך בדרך כלל ההשלכות החיוביות שלהן אינן נראות מייד. כל עוד משבר לא מתפרץ, הצורך בשינוי נראה דחוף פחות, וחברות נותרות פגיעות. כך מדינות וחברות רבות לומדות לא לשים את כל הביצים בסל אחד רק לאחר זעזועים כואבים – בין אם מדובר בחרם נפט על ארצות הברית, ובין אם מדובר בעיצומים כלכליים על יבוא ניקל מרוסיה.   סיכום יש להכיר בכך שכלכלת העולם מבוססת על מערכות סחר מורכבות ושבריריות. זאת ועוד, שרשראות האספקה מבוססות על האזורים הפגיעים ביותר למשבר האקלים, אזורים שלעיתים רעועים פוליטית, חברתית וכלכלית. התאומים הדיגיטליים וביזור שרשראות האספקה הם חלק מהכלים שאפשר לנקוט כדי למזער סיכונים אלו. כך או כך, הצעד הראשון הוא העלאת הנושא בדיוני מחליטי ההחלטות – הן בפירמות, הן במדינות. הנושא ראוי למקום מכובד בדו"חות ה־ESG. המסגרת הקיימת והצומחת של ESG יכולה לשמש פלטפורמה קריטית לניהול סיכוני זעזועי היצע, בניית חוסן ארגוני והבטחת היציבות הכלכלית והאסטרטגית של תאגידים בעידן של אי־ודאות גוברת. בר שגיא היא סטודנטית שנה ג לתואר ראשון בכלכלה וקיימות באוניברסיטת רייכמן. עוזרת מחקר במכון אהרן למדיניות כלכלית ובמכון צבי מיתר לחדשנות טכנולוגית, משפט ואתיקה. משתתפת בתוכנית אבירם לקיימות ואקלים ובתוכנית המצטיינים בכלכלה באוניברסיטת רייכמן. מנחה את הפודקאסט "מדברות ירוק". בוגרת המחזור הראשון של תוכנית המתמחים של מרכז אריסון ל־ESG

בעידן שבו סוגיות סביבה, חברה וממשל תאגידי תקין (ESG) מקבלות מקום בולט בזירה העולמית, ובייחוד בזירה האירופית (Matos, 2020), עולה השאלה כיצד נושא זה מטופל בישראל. לעמדתנו השיח בציבור ובתקשורת בנושא האחריות התאגידית בישראל סובל ממחסור בתשומת לב מקצועית ומעמיקה. מהיכרות רבת שנים עם הנושא ומבדיקות חוזרות ומדגמיות שערכנו עולה שהנושא נחשב זניח יחסית, ולעיתים קרובות נתפס כחלק מאסטרטגיות יחסי ציבור של תאגידים, ולא כעשייה חשובה.   שיח ציבורי פגום והשלכותיו מהות הבעיה: השיח בציבור סביב ESG בישראל מתמקד בעיקר בהצהרות חיצוניות של תאגידים במקום בבחינה אמיתית של ביצועיהם. לעיתים קרובות דיון זה נתפס כרטוריקה ריקה או גרינוושינג – כלומר, ניסיון לתאר עשייה ירוקה או חברתית שאינה משקפת את הפעילות בפועל. המצב הנוכחי פוגע באמון הציבור בתאגידים ובחשיבות התחום (Lyon & Montgomery, 2015).   האתגרים העיקריים: פער בין הצהרות לעשייה: חברות מצהירות על מחויבות לנושאי סביבה וחברה, אך בביצועיהן לא תמיד ניכָּר שיפור מהותי. חוסר היכרות ציבורי:  הציבור הרחב ומשקיעים מוסדיים רבים בישראל אינם מכירים מושגים בסיסיים בתחום ה־ESG ואינם מבינים את חשיבותו. שיח שטחי בתקשורת:  במקום דיון מקצועי ומעמיק, הדיון בתקשורת נשלט על ידי יחסי ציבור ומדדים שאינם שקופים ושאינם אמינים. מיקוד ביחסי ציבור:  חלק נכבד מהדיון מתמקד בתדמית ובמותג, ולא בהשפעות הממשיות של תאגידים על החברה והסביבה. פער בין ישראל לעולם:  במדינות מערביות כמו ארצות הברית ומדינות אירופה המערבית השיח סביב ESG הולך וגובר (KPMG, 2020), ואילו בישראל הוא נותר משני ושולי יחסית, בעיקר בשל סדרי עדיפויות אחרים, וכמובן לנוכח המצב הביטחוני והפוליטי התופס את הזירה העיקרית בתקשורת.   המדדים לדירוג תאגידים: האתגר שבשקיפות הבעיה במדדים הקיימים: בישראל אין מדדים אחידים ומקובלים המאפשרים להעריך את ביצועי התאגידים בנושאי ESG. מרבית המדדים הקיימים אינם נגישים לציבור הרחב והמתודולוגיות שלהם אינן תמיד שקופות ואינן תמיד אמינות. מצב זה פוגע ביכולת הציבור והמשקיעים להחליט החלטות מושכלות המבוססות על נתונים מהימנים.   דוגמאות למדדים הקיימים: מדד מעלה : מדד ותיק ה זוכה לביקורת על שהוא מבוסס בעיקר על דיווחי החברות עצמן. המדד מעניק ציונים לחברות המשתתפות בו, אך אינו משקף בהכרח את הביצועים בפועל. ואף על פי כן הוא מעמיד בסיס ראשוני להערכת תחום האחריות התאגידית בישראל. דירוגים פרטיים:  חברות דירוג כמו Greeneye ו־Entropy מציעות דירוגים, אך המידע שלהן אינו גלוי במלואו לציבור. דירוגים אלו משמשים בעיקר את המשקיעים הגדולים, ולא את הציבור הרחב. דירוגים עיתונאיים: מדי פעם בפעם מופיעים דירוגים ייעודיים בעיתונות, אך בדרך כלל הם נקודתיים ואינם חלק משיח ציבורי מתמשך.   אתגר המדדים הבין־לאומיים: בזירה הבין־לאומית קיימים מדדים רבים ושיטות דירוג מגוּונות, אך אין הסכמה רחבה על מתודולוגיה אחידה. הפערים בין הדירוגים למיניהם מקשים ביצירת תמונה ברורה של ביצועי התאגידים. תאגידים עשויים לבחור מדדים המתאימים להם, ואפשרות זו מעלה חשש לניפוח תדמיתם האתית (Ramakrishnan et al., 2022).   השלכות על המשקיעים והציבור: חוסר האחידות וחוסר השקיפות במדדים פוגעים ביכולת המשקיעים להעריך את הביצועים האמיתיים של תאגידים בתחום. הציבור הרחב, שבדרך כלל אינו נחשף לדירוגים מקצועיים, אינו מבין את חשיבותם של נושאי ESG בעת בחירת מוצרים או השקעות ב שוק ההון (Clark, 2015) .   גרינוושינג: בין מיתוג לעשייה חשובה תופעת הגרינוושינג  מתארת את השימוש של חברות במסרים ירוקים או חברתיים כדי לשפר את תדמיתן אפילו שהעשייה האמיתית שלהן בתחום מוגבלת. תאגידים רבים מקדמים מיזמים נקודתיים במקום לשנות את דרכי הפעולה שלהם שינוי מהותי (Lyon & Montgomery, 2015).   דוגמאות בולטות: תעשיית האופנה:  חברות אופנה רבות מתפארות ביוזמות ירוקות, אך מוסיפות לזהם באופן נרחב. כך לדוגמה מותגים מובילים מצהירים על מחויבותם לקיימות, אך אינם מפחיתים את פליטות גזי החממה או את צריכת המשאבים שלהם, החלפת הדגמים המהירה, זריקה של מוצרים וזיהום נרחב הנובע מהתעשייה. בנקים וחברות מזון:  תאגידים רבים מעלים קמפיינים שיווקיים המדגישים תרומה חברתית נקודתית, אך בפועל פועלים להעלאת מחירים או עמלות ומרווחי ריביות. כך למשל חברות מזון מקדמות מוצרים עם יצגנים בעלי מוגבלות, אך בה בעת מעלות מחירים לצרכנים. חברות אנרגייה:  חברות דלקים המצהירות על תמיכה במיזמים ירוקים, אך בה בעת ממשיכות בפעילות מזהמת בקנה מידה נרחב.   תועלת לצד ביקורת: חרף הביקורת – תופעה זו של גרינוושינג אינה נטולת ערך לחלוטין. היא מסייעת בהעלאת המודעות החברתית ובהצבת נורמות חדשות במרחב הציבורי, גם אם באופן חלקי. פרסומות המציגות ערכים של גיוון והכלה עשויות להשפיע על נורמות חברתיות, גם אם מניעיהן הראשוניים אינם נקיים לחלוטין.   לצד ההשפעות השליליות של גרינוושינג אפשר לראות עלייה במודעות הציבורית לחשיבות נושאי ESG. אומנם מדובר בתהליך איטי, אך יש פוטנציאל רב להשפעה על התנהגות הצרכנים וליצירת השקעות אחראיות.   תקשורת ורשתות חברתיות: כוח מניע או מכשול? משבר אמון בעידן הדיגיטלי: התקשורת והרשתות החברתיות ממלאות תפקיד חשוב בשיח על ESG, אך הן סובלות ממשבר אמון עמוק. הציבור חשדן כלפי דיווחים בתקשורת המסורתית, ומתקשה להבדיל בין מידע מהימן ובין תוכן שיווקי (קרניאל ולביא־דינור, 2022). בדקנו את התקשורת בישראל באמצעות סקירה מדגמית אך מקיפה של פרסומים בנושאי אחריות חברתית של תאגידים ו־ESG בתקשורת הכלכלית בישראל. אלו המאפיינים והדוגמאות הבולטים שמצאנו:   מאפייני הסיקור בתקשורת בישראל: היעדר עומק: בדרך כלל הכתבות עוסקות בתוכן שיווקי או בקידום כינוסים ואירועים. תוכן כזה אינו מציע ניתוח מעמיק של ביצועי התאגידים בנושאי ESG. מיקוד בציניות: עיתונאים ואזרחים ברשתות החברתיות נוטים להדגיש את הפערים בין הצהרות התאגידים ובין העשייה בפועל של אותם תאגידים. לעיתים ציוצים פופולריים מלמדים על ניצול ציני של ערכים חברתיים למטרות מיתוג. נושאים פוליטיים: לעיתים דיון ב־ESG נתפס כקשור לאג'נדות פוליטיות, בעיקר בארצות הברית ובמידה מסוימת גם בישראל. השיח הפוליטי מקשה בניהול דיון מקצועי בנושא (Dimson et al., 2015).   דוגמאות מהתקשורת: כתבות רבות עוסקות במותגים ובקמפיינים פרסומיים, אך מעטות מנתחות את השפעתם על החברה והסביבה. דמויות מובילות כמו מנכ"לית לובי 99 מעלות במידה החברתית ביקורת על תאגידים שאינם פועלים לפי המחויבות החברתית שהם מציגים.   המלצות לשיפור השיח בציבור והשיח המקצועי כדי לשנות את המצב אנו מציעים לנקוט כמה צעדים חשובים: שיפור השקיפות: יש לחייב תאגידים בדיווח מלא על ביצועיהם בנושאי ESG לפי סטנדרטים אחידים ומקובלים. דיווח כזה יגביר את אמון הציבור בתאגידים הנגשת התחום לציבור:  קמפיינים ציבוריים והכשרה של אנשי מקצוע יכולים להעלות את המודעוּת לחשיבות האחריות התאגידית. הציבור זקוק למידע זמין ואמין כדי להעריך את פעילות התאגידים. מדדים אמינים:  פיתוח מדדים שקופים וברורים שיזכו לתמיכת השוק כולו ושיהיו זמינים לציבור הרחב. יש להשקיע בפיתוח מדדים בין־לאומיים אחידים שיגשרו על הפערים. שילוב תחום ה־ESG במערכת החינוך:  חינוך והכשרה של סטודנטים ואנשי מקצוע יטמיעו את חשיבות התחום בקרב דור העתיד של מנהיגי המשק. אפשר להטמיע את התחום בתוכניות לימודי ניהול, משפטים, תקשורת וסביבה. תקשורת מקצועית: עידוד עיתונאים להעמיק את העיסוק בנושא ולעסוק בו עיסוק מקצועי, ביקורתי ושקוף.   סיכום נייר העמדה סוקר את המצב הקיים בתחום האחריות התאגידית בישראל באמצעות התמקדות בשיח בציבור ובתקשורת בישראל בהשוואה לדיון הבין־לאומי ולמגמות המובילות בעולם. המסקנה העיקרית היא שהנושא אינו מוכר דיו. הוא אינו זוכה לבולטות ציבורית ולדיון מקצועי ולעיתים נתפס כזניח או כפעילות של יחסי ציבור מצד תאגידים המבצעים גרינווש במקום פעולות מהותיות. תלות תרבותית וערכית:  ניתוח הספרות מראה שההתייחסות לאחריות תאגידית משתנה בין תרבויות וערכים. בישראל הקשר בין אחריות תאגידית ובין השפעתה על הציבור ועתידו נתפס כמצומצם במיוחד, ותפיסה זו מקשה על הנושא לזכות למקום שהוא ראוי לו. היעדר שקיפות:  תאגידים רבים אינם מעמידים דיווחים אמינים על פעילותם בתחומי ESG. המדדים הקיימים אינם נתפסים כמהימנים בשל הסתמכות רבה על דיווח עצמי. כשל תקשורתי:  התקשורת בישראל אינה ממלאת תפקיד מכריע בהעלאת המודעוּת ובסיקור ביקורתי של התחום, ולעיתים משמשת כלי ליחסי ציבור של התאגידים. פערי מומחיות:  ניכָּר מחסור במומחים בתחום האחריות התאגידית, בייחוד בקרב עיתונאים, עורכים, משפטנים וכלכלנים.   המלצות עיקריות: הגברת שקיפות וחובות דיווח:  יש לחייב את התאגידים בפרסום נתונים מפורטים ואמינים וביצירת מנגנוני פיקוח ובקרה חיצוניים שיאמתו את הדיווחים. תפקידה של התקשורת:  יש להכשיר עיתונאים ועורכים לעיסוק מעמיק בנושאי ESG ולפתח פלטפורמות חדשות לסיקור ביקורתי ומעמיק, לרבות תחקירים, פינות קבועות ופורמטים ייחודיים. חינוך ואוריינות ציבורית:  יש לשלב נושאי ESG בתוכניות לימוד בבתי ספר ובאקדמיה, ובכלל זה חינוך פיננסי ואוריינות תקשורתית, כדי להכשיר את דור העתיד לקידום חברה אחראית ובת קיימה. שיפור המדדים: יש לפתח מודלים חדשים למדידת ESG שיבחנו את השפעת התאגידים ושלא יסתמכו על קריטריונים שוליים. המדדים צריכים לשקף את השפעתם המהותית של תאגידים על החברה והסביבה. יצירת "מדד בושה":  יש להגדיר מדד שיציג את הפער בין הצהרות תאגידים ובין פעולותיהם בפועל, לסקרו סיקור תקשורתי נרחב ולהתמקד במחדלים. שיתופי פעולה גלובליים:  יש ללמוד וליישם פרקטיקות מתקדמות ממדינות אירופה וארצות הברית ולהתאימן לנסיבות הייחודיות של ישראל. אסטרטגיות פרואקטיביות לתאגידים:  יש לאמץ שקיפות, יכולת ניהול משברים פרואקטיבית וסיפורי שינוי שימחישו לציבור את תרומת התאגידים.   השיח בציבור על אחריות תאגידית בישראל נותר שולי ומתמקד ביחסי ציבור. כדי לשנות מצב זה יש להעלות את המודעוּת לנושא באמצעות שקיפות, חינוך ותקשורת מעמיקה, לצד פיתוח וקידום מדדים אמינים ואימוץ מודלים בין־לאומיים מתקדמים. התקשורת, גורם חשוב   בקביעת סדר היום הציבורי, נדרשת להיות מעורבת ואחראית יותר בקידום הדיון.   התקשורת המקצועית והממוסדת עדיין ממלאת תפקיד חשוב בעיצוב השיח בציבור בתחום האחריות התאגידית. עם זה ניכָּר שהסיקור לוקה בחסר ומתמקד התמקדות יתר ביחסי ציבור על חשבון ניתוח מקצועי ואובייקטיבי. על התקשורת המקצועית לשאוף לשיפור איכות הסיקור, להעמיק את הביקורת ולהציג מידע מבוסס ואמין לציבור הרחב. מהלך כזה יוכל להעלות את המודעות הציבורית, לחזק את אמון הציבור בתאגידים ולתרום לקידום תחום ה־ESG בישראל.   רשומה זו היא גרסה קצרה של נייר עמדה  בנושא ד"ר יובל קרניאל הוא משפטן, חוקר תרבות ותקשורת ומומחה לאתיקה ולממשל תאגידי. מרצה בכיר למשפט ותקשורת בבית הספר סמי עופר לתקשורת, אוניברסיטת רייכמן. לשעבר הרקטור והמשנה לנשיא בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. לשעבר היועץ המשפטי של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. חבר מליאת רשות השידור ויו"ר ועדת העתיקה ברשות. ממייסדי התנועה לחופש המידע ד"ר עמית לביא דינור היא חוקרת ערכים ואידאולוגיה בתכנים ויזואליים ובתרבות דיגיטלית. לשעבר דקנית בית הספר סמי עופר לתקשורת, אוניברסיטת רייכמן. לשעבר חברת מועצת הקולנוע וחברת מועצת הרשות השנייה. מחברת שותפה (עם יובל קרניאל) של הספרים Privacy and Fame (2016) ומשבר אמון (2022)   קרניאל, י' ולביא־דינור, ע' (2022). משבר אמון: השתקפותו בתקשורת ובפוליטיקה . רסלינג. Clark, G. L., Feiner, A., & Viehs, M. (2015). From the Stockholder to the Stakeholder: How Sustainability Can Drive Financial Outperformance . SSRN . Dimson, E., Karakaş, O., & Li, X. (2015). Active ownership.  The Review of Financial Studies ,  28 (12), 3225–3268. KPMG (2020). The Time Has Come: The KPMG Survey of Sustainability Reporting 2020 . Lyon, T. P., & Montgomery, A. W. (2015). The means and end of greenwash.  Organization & environment ,  28 (2), 223–249. Matos, P. (2020). ESG and Responsible Institutional Investing Around the World: A Critical Review . CFA Institute Research Foundation. Ramakrishnan, J., Liu, T., Yu, R., Seshadri, K., & Gou, Z. (2022). Towards greener airports: Development of an assessment framework by leveraging sustainability reports and rating tools.  Environmental Impact Assessment Review ,  93 , 106740.

ב מאמר  שפורסם לאחרונה ב־Harvard Business Review פרופ' רוברט ג'י אקלס (Robert G. Eccles) [1] מציע תוכנית פעולה חדשה לאחריות תאגידית ומנהיגות עסקית בעידן שלאחר ה־ESG. ברשומה זו נסקור את המאמר ונדון בקצרה ביישום אסטרטגיות אלו בישראל. משבר האמון ב־ESG  בשנים האחרונות הפך השימוש ב־ESG – המושג הפופולרי למדידת ביצועי סביבה, חברה וממשל תאגידי של חברות – לשק חבטות בשיח הפוליטי בארצות הברית. הביקורת מהאגף השמאלי טוענת ש־ESG אינו משפיע דיו כדי לכפות על עסקים להתמודד עם אתגרים חברתיים, ובפרט עם השלכות שינויי האקלים. הביקורת מהאגף הימני רואה ב־ESG כפיית אג'נדה ליברלית המסלפת את השוק והתחרות החופשית. מבקרים מכל הקשת הפוליטית התלוננו על שימוש ב־Greenwashing (התיירקקות), מקרים שבהם חברות מפריזות או מציגות מצג שווא בתיאור מאמצי ה־ESG שלהן. עקב כך מנהלים רבים החלו להימנע מהצהרות פומביות על נקיטת יוזמות ESG ונמנעו מלדווח מחשש מביקורת או מתביעות משפטיות. פרופ' אקלס מכנה תופעה זו בשם Greenhushing. [2] על אף הקשיים הפוליטיים והטכניים, עדיין יש צורך בשקיפות מטעם מנהלי החברות בכל הנוגע לקשר בין הביצועיים הפיננסיים של החברה ובין ביצועי ה־ESG שלה.   שאלת המהותיות במדידת ביצועי ESG פרופ' אקלס טוען שהדיון סביב ESG אינו מתמקד רק בשאלות של יישום והתמודדות עם לחצים פוליטיים, אלא גם נוגע בלב הגישה התאורטית והמעשית למדידת הצלחתן של חברות בביצועי ESG. תובנה זו משתקפת בדילמה בין הגישות המנוגדות של מהותיות יחידה (Single Materiality) ומהותיות כפולה (Double Materiality). לפי פרופ' אקלס מהותיות יחידה מתמקדת בסיכונים מנושאי ESG על פעילות התאגיד ועל הערך הכלכלי לבעלי המניות בלבד. כיום זו הגישה הדומיננטית. לעומת זאת, "מהותיות כפולה" מבקשת להעריך לא רק את ההשפעות של ESG בהיבטי סביבה, חברה וממשל על פעילות התאגיד, אלא גם את ההשפעות של התאגיד על תחומים אלו בכללותם.   גישת המהותיות היחידה מזוהה עם השמרנים האמריקנים, הטוענים שגישת המהותיות הכפולה אינה מעשית ואינה ראויה. לטענתם גישת המהותיות הכפולה מנסה לכפות ערכים ומטרות ליברליים על שוק ההון, ובכך היא סוטה מעקרונות השוק החופשי. מטרת החברה היא להשיא ערך כלכלי לבעלי המניות ותו לא. לעומת זאת, גישת המהותיות הכפולה נתמכת בידי הליברלים האמריקנים ומדינות אירופאיות. לתפיסת הליברלים גישה זו מקדמת יעדים חברתיים כגון התמודדות עם השלכות שינויי האקלים ועם האתגרים הטכניים והפוליטיים הכרוכים במדידת ההשפעות האלה.   במילים אחרות, המחלוקת סביב סוגיית המהותיות משקפת את הדיון העקרוני בשאלת תפקידם של תאגידים בעיצוב אחריות חברתית ובאיזון בין יוזמות עסקיות חופשיות ובין אסדרה מדינתית. לאור זאת פרופ' אקלס מציע לאמץ גישה מעשית לניהול נושא ה־ESG. לדעתו הביקורות שנשמעו בשנים האחרונות כלפי השימוש בגישת המהותיות הכפולה, הביאו לכך שאי אפשר לאמצה במלואה. הוא טוען שיש להתמקד בהגדרת מטרות ברורות המדגישות את הערך הכלכלי לבעלי המניות, לצד התייחסות לנושאי ESG (ובפרט לנושאי החברה והסביבה) – גורמים מהותיים בניהול החברה והעלולים להציב סיכונים לערך זה.   גישתו קוראת לאיזון בין גישת המהותיות היחידה לבין גישת המהותיות הכפולה באמצעות זיהוי מדויק של נושאי ESG המשפיעים ישירות על הערך הכלכלי של החברה. זאת ועוד, הוא מדגיש את הצורך להכיר במגבלות היכולת של חברות ליזום שינוי מהותי בגישתן ללא התערבות מצד המאסדר – התערבות שתכפה עליהן לאמץ עקרונות ה־ESG, כמפורט לעיל. לדבריו הקפדה על מדידה מדויקת של ביצועי ה־ESG ושמירה על שקיפות מול בעלי העניין תאפשר לחברות לא רק לשמר את מטרתן העיקרית – יצירת ערך פיננסי – אלא גם לפעול לטובת החברה (society) בכללותה.   האסטרטגיות המוצעות לניהול ESG פרופ' אקלס סבור מנהיגים עסקיים יכולים להיעזר בשלוש אסטרטגיות להתמודדות עם הלחצים במלחמה הפוליטית סביב תחום ה־ESG: ראשית, הגדרת מטרות ברורות וממוקדות – מטרות החברה צריכות להיות ספציפיות, מדידות וברורות. במקום להתמקד בסיסמאות כלליות כמו "שמירה על קיימות", מוצע להגדיר באופן ממוקד את יעדי ה־ESG שהחברה תציב לעצמה וכיצד היא מתכננת ליישמם. כך למשל חברת ExxonMobil הגדירה את מטרתה: "לשרת את צרכי האנרגייה העולמיים ברווחיות". מנכ"ל החברה מאמין שעסקי הפחמן הנמוך של החברה (כגון לכידה ואחסון פחמן ומימן) צפויים להיות גדולים יותר מעסקי הנפט והגז המסורתיים שלה בתוך עשר שנים. עם זה הוא לא מתנצל שהחברה מוסיפה לענות על צורכי האנרגייה של היום באמצעות שימוש בדלקים מאובנים. עניין זה מעלה ספק באשר ליכולתה להשיג מטרה זו במלואה.   לצד הגדרת יעדי ESG פרופ' אקלס ממליץ לזהות את גורמי ה־ESG העלולים לסכן את יצירת הערך הכלכלי למשקיעים. המקרה של חברת Tesla מדגים כיצד היעדר זיהוי גורמי ה־ESG יכולים לסכן את יצירת הערך. על אף שלמכוניותיה השפעה סביבתית וחברתית חיובית, החברה קיבלה ציון ESG נמוך של 40 מתוך 100, ציון סביבתי של 53, וציון ממשל תאגידי של 40. הסיבה העיקרית לציונים הנמוכים היא בעיות בתחום דיני העבודה. בעיות אלו פגעו במחיר המניה.   שנית, שיפור השקיפות והאמינות בדיווחי ESG – על חברות לספק מידע מדויק ומבוסס על הביצועים שלהן בתחום ה־ESG. לצורך כך עליהן להשתמש במדדים מוסכמים ולהסביר בבירור את תהליך המדידה של החברה. כיום טרם גובשה מסגרת כלל עולמית ואחידה של תקנים לדיווחי ESG, אך המסגרת צפויה להתגבש בקרוב. באירופה פיתח ה־SRB ס (Sustainability Reporting Board) 12 תקנים לדיווחי ESG. כמו כן ה־ SEC  (רשות ניירות הערך האמריקנית) קבעה בשנת 2024 כללי דיווח של סיכוני האקלים, אולם נתקלה בביקורת על כללים אלו. זאת ועוד, ה־ ISSB ס (International Sustainability Reports) וה־ GRI ס (Global Reporting Initiative) מציעים כיום מסגרות לדיווח על ביצועי קיימות. מומלץ לארגונים להצטרף ולפעול לפי מסגרות אלו, לפחות עד שתתגבש מסגרת אחידה ומוסכמת לדיווחי ESG. יש לבחור את המערכת המתאימה ביותר לצורכי החברה וסיכוניה. שלישית, פיתוח קשרי עבודה ודיאלוג עם בעלי עניין – ניהול מערכת יחסים אפקטיבית עם בעלי עניין גם הוא קריטי להצלחת הטמעת ערכי ה־ESG. בארצות הברית גדַל מספר ההצעות להחלטות הקשורות ל־ESG מ־273 הצעות בשנת 2022 ל־337 הצעות בשנת 2023. הצעות אלו הוגשו בעיקר באספות הכלליות השנתיות של חברות בעלות השפעה על סוגיית האקלים (חברות כגון Chevron ו־ExxonMobil) או סוגיות חברתיות גדולות (כגון סוגיית זכויות עובדים בחברת Amazon וסוגיית השוויון הגזעי בחברת Walmart). עם זה תמיכת המשקיעים בהצעות אלו ירדה מממוצע של כ־30% ל־20% באותה תקופה ועקב כך החלו להגיש הצעות המתנגדות ל־ESG. כדי לפתור בעיה זו פרופ' אקלס מציע למנהיגים העסקיים לנהל דיאלוג עם עובדים, לקוחות, משקיעים, מאסדרים ואפילו פעילים חברתיים ולהקפיד על גישה שקופה ומכילה. לאחר ששמעו את מבקריהם עליהם להסביר אֵילו סוגיות אינן חשובות ליצירת ערך פיננסי, לזהות תחומים שבהם נדרשת אסדרה ולעצב נרטיב במקום לנקוט מדיניות מתגוננת נגד הלחצים. שיתוף פעולה זה יכול לסייע בזיהוי הסיכונים וההזדמנויות ולבנות אמון בקרב בעלי העניין.   פרופ' אקלס מאמין שאפשר להתגבר על החסמים הפוליטיים והטכניים באמצעות השקעה באמון ושיתוף פעולה וכך לסייע בקידום אג'נדה של קיימות עסקית. לשיטתו הקונפליקט בין המהותיות היחידה ובין המהותיות הכפולה בר־פתרון אם החברות והארגונים יאמצו מתוך מעורבות ארוכת טווח את הגישה המעשית ואת האסטרטגיות שלעיל.   ישראל ותחום ה־ESG: אתגרים והזדמנויות בישראל תחום ה־ESG בשלבי התפתחות ראשוניים בהשוואה למדינות המערב המובילות. ניכרת מגמה ברורה של הגברת המודעות והשיח הציבורי בנוגע ל־ESG והשקעות בתחום. בשנים האחרונות נקטו המאסדרים, ובהם רשות שוק ההון , רשות ניירות הערך  ו רשות החדשנות , כמה צעדים לקידום תחום זה. לצד ההתפתחות באסדרה בתחום ה־ESG, אפשר להצביע גם על עלייה  בכמות החברות המדווחות על ESG בשנים האחרונות. לפי דירוג ארגון מעלה  כ־155 חברות ממגוון מגזרים בישראל השתתפו בדירוג בנושאי אחריות תאגידית וסיכוני ESG לשנת 2024, אולם מדובר במספר נמוך של חברות בהשוואה לסך החברות בשוק בישראל. [3]   על אף הצעדים שננקטו מדובר באסדרה רכה  שאינה מחייבת את החברות הציבוריות והפרטיות בשוק לאמץ וליישם את עקרונות ה־ESG בפעילותן העסקית. היא גם אינה מחייבת דיווח מקיף על ביצועיהן בתחום. יצוין שכיום האסדרות המחייבות היחידות הן החוזר  מטעם רשות שוק ההון, המחייב גופים מוסדיים [4] לדווח על היבטי ESG, ו החוזר  מטעם הפיקוח על הבנקים, המחייב תאגידים בנקאיים בישראל לספק גילוי מקיף בנושאי ESG. לאור זאת נוצר פער בולט בהטמעת תחום ה־ESG בישראל.   אפשר להצביע על מקורו של הפער בשאלה היסודית מה הוא "עסק אחראי" בישראל. סעיף 11 לחוק החברות מעניק לכאורה בכורה לתכלית החברה העסקית – השאת רווחים לטובת בעלי מניותיה (בדומה לגישת המהותיות היחידה). [5] עם זה בתי המשפט בישראל דוגלים בגישה הרומזת על תפיסת ה"מהותיות הכפולה". [6] ראו למשל את דברי השופטת פרוקצ'יה בפסק דין משנת 2009: "בעידן האחרון, מתאפיין התאגיד העיסקי בדואליות , שהפן האחד שלה הוא – שיקולים עיסקיים המודרכים על־ידי שיקולי יעילות ותועלת, והפן האחר הוא – קיום חובות הגינות ותום לב ביחסים עם קבוצות שונות עימן בא התאגיד במגע במסגרת פעילותו העיסקית". [7]   המאסדרים בישראל התייחסו לאחרונה לאפשרות אימוץ גישת המהותיות הכפולה במסגרת הנחיותיהם לדיווח על היבטי תחום ה־ESG. כך למשל בהתייחסו לקול הקורא של רשות ניירות הערך  בנוגע לגילוי אחריות תאגידית וסיכוני ESG המליץ המשרד להגנת הסביבה  לאמץ גישה זו, המאפשרת למשקיע לבחור מדעת כיצד לפעול לפי תפיסת עולמו החברתית והסביבתית ובה בעת להגן על הונו. המשרד גם סיווג את הסיכונים הסביבתיים והפיננסיים [8] לארבעה סוגים עיקריים: סיכון משפטי, סיכון אסדרתי, סיכוניי אקלים וסיכון תדמיתי. סיווג זה נועד לסייע בהפנמת העלויות החיצוניות ובשיפור ניהול הסיכונים הסביבתיים בפעילות הכלכלית, לצד המלצתו להקפיד על גילוי, שקיפות ובקרה מצד התאגיד בנוגע לפעילותו בתחום ה־ESG לטובת בעלי העניין.   האסטרטגיות שפרופ' אקלס מציע במאמרו  עשויות להיות רלוונטיות מאוד לשוק בישראל, אך יישומן ידרוש התאמה לאתגרים המקומיים. בדומה לארצות הברית, חברות וארגונים בישראל מושפעים מלחצים פוליטיים וכלכליים הפוגעים ביכולתם ליישם את תחום ה־ESG. לכך מצטרפת סוגיית היעדר מסגרת אסדרה אחידה ומחייבת לדיווחי ESG בישראל. עד שתוסדר מסגרת כלל עולמית, אימוץ גישת המעשיות העסקית עשויה להיות הגישה המתאימה ביותר למנהלי החברות והארגונים, והיא יכולה לסייע להם להטמיע את עקרונות ה־ESG באפקטיביות ולהתאים את עצמם למגמות באירופה ובארצות הברית, מגבלות המשפיעות על חברות ישראליות הפועלות בשווקים האלה.   לפיכך אם חברות בישראל יגדירו מטרות ברורות , יזהו את הסיכונים הסביבתיים והפיננסיים, ידווחו בשקיפות ובמהימנות על פעילותן (למשל באמצעות אימוץ הסטנדרטים הבין־לאומיים בתחום ה־ESG של ה־ISSB או ה־GRI) וינהלו דיאלוג שוטף עם בעלי העניין בחברה (company) בנושא ביצועי ה־ESG שלהן – אפשר לצפות לשיפור ניכר במחויבותן לנושאים ש"מֵעֵבֶר ל־ESG". כותבים: צוות הבלוג במרכז אריסון ל־ESG [1]  מרצה אורח בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת אוקספורד והיו"ר המייסד של מועצת התקנים לחשבונאות בתחום הקיימות (SASB). [2]  להגדרת המונח Greenhushing ראו ינון ברזאני בארי "הסיכונים וההזדמנויות לחברות עסקיות בשינויי האקלים" בלוג מרכז אריסון ל־ESG  (2.1.2025) https://did.li/2PFIw . [3]  ראו שלומי שוב ושושי כהן אסדרת דיווח ESG בישראל (מרכז אריסון ל־ESG 2024). [4]  גופים המנהלים יותר מ־2 טריליון ש"ח מתוך כ־5 טריליון ש"ח נכסים המנוהלים בישראל. [5]  ראו זוהר גושן ואסף אקשטיין דיני חברות  215–226 (2023). [6]  לסקירה רחבה של עמדת המשפט בישראל בנושא זה ראו עלי בוקשפן "עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני" המשפט  כו 141 (2021). [7]  ע"א 4263/04 משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ , פ"ד סג(1) 548, 593 (2009) (ההדגשה אינה במקור). [8]  ראו פרט 28 לתקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת תשקיף – מבנה וצורה), התשכ"ט–1969.

מבוא האיום הסביבתי הולך וגובר, והדיון על הצורך לעבור לצריכה בת קיימה נהיה נושא בולט בשיח הציבורי והאקדמי. נייר עמדה  שפורסם לאחרונה במרכז אריסון ל־ESG חושף כיצד בחירות צרכניות קטנות עשויות להוביל לשינוי ניכר בהרגלי הצריכה שלנו ושל סביבתנו הקרובה. נייר העמדה מציג מחקר  חדש המתמקד במודל תאורטי להבנת התהליכים הפסיכולוגיים המניעים המלצה על מוצרים ירוקים. המחקר מספק תובנות פרקטיות למשווקים המבקשים לקדם צריכה בת קיימה (Stockheim et al., 2024).   חרף העלייה במודעוּת לחשיבות השמירה על איכות הסביבה, עדיין קיים פער גדול בין כוונות הצרכנים ובין התנהגותם בפועל. רבים מביעים רצון לעבור לצריכה ירוקה, אך בפועל מוסיפים לצרוך מוצרים שאינם ירוקים. תפיסות שגויות בנוגע לאיכותם של מוצרים ירוקים, מחירים גבוהים יחסית ותחושה שההשפעה האישית על הסביבה זניחה מוֹנעים מצרכנים לנקוט צעדים חיוניים במעבר לצריכה ירוקה (ElHaffar et al., 2020). רשומה זו תעסוק בהתמודדות המחקר עם אתגרים אלה, ותציג גישה ממוקדת באפקט הפסיכולוגי של חוויית הצריכה והשלכותיה החברתיות.   אפקט הגלישה: הגדרת המושג והמשמעות הפסיכולוגית המחקר בענייננו מציג מושג חשוב – "אפקט הגלישה" (spillover effect). אפקט זה מתאר את התהליך שבו פעולה פרו־סביבתית אחת מובילה לשרשרת של פעולות פרו־סביבתיות אחרות, הן מצד הצרכן עצמו, הן מצד סביבתו. כך לדוגמה מחקרים קודמים מצאו ששימוש במוצר ירוק עשוי לעודד את הצרכן עצמו להמשיך ברכישת מוצרים ירוקים בעתיד (Lauren et al., 2019).   תופעה זו נשענת על תאוריות פסיכולוגיות מבוססות. לפי תאוריית התפיסה העצמית של בם (Bem, 1972) בני אדם לומדים על עצמם באמצעות התבוננות בהתנהגותם. כלומר, אדם המשתמש במוצר ירוק עשוי לתפוס את עצמו "ירוק", מה שמחזק את תחושת המחויבות שלו לנהוג כלפי הסביבה בידידותיות גם בהמשך. הסבר אחר לתופעה הוא תחושת הגאווה והסיפוק העצמי הנובעת מפעולה זו – תחושה המכונה warm glow – המחזקת את ההנאה מחוויית הצריכה ומגבירה את הסבירות להתנהגויות דומות בעתיד (Tezer & Bodur, 2020).   המחקר מתמקד בעוד היבט של אפקט הגלישה ובוחן כיצד צריכת מוצר ירוק לא רק מניעה לעוד צריכה, אלא גם מרחיבה את ההשפעה באמצעות המלצה לאחרים על מוצרים ירוקים.   ביקורות והמלצות של צרכנים נתפסות אמינות במיוחד ומשפיעות על החלטות רכישה (Racherla et al., 2012). המחקרים מלמדים שתכונות ירוקות במוצרים ובשירותים, כמו בבתי מלון, מגבירות שביעות רצון ומובילות להמלצות חיוביות. בהתחשב בהשפעה העצומה של ביקורות והמלצות של צרכנים על התנהגותם של צרכנים אחרים, ברור שעידוד לפרסם יותר ביקורות חיוביות על מוצרים ירוקים עשוי להגדיל את קהל הלקוחות של מוצרים ידידותיים לסביבה.   בהתבסס על הספרות שיערנו את ההשערות האלה: שלא כשימוש במוצרים בעלי מאפיינים רגילים, שימוש במוצרים בעלי מאפיינים ירוקים, צפוי להוביל לחוויית צריכה חיובית יותר של המשתמש מהמוצר. שיפור חוויית הצריכה יתרחש רק כשהמשתמש מאמין שבחר להשתמש במוצר הירוק בחירה חופשית ולא כפויה. חוויית צריכה חיובית תחזק את תפיסת הזהות העצמית הירוקה של המשתמש, כלומר, תוביל אותו לראות את עצמו כמי שנוהג כלפי הסביבה באחריותיות. הזהות העצמית הירוקה של המשתמש צפויה להשפיע על נכונותו להמליץ לאחרים על המוצר וכך לעודד צריכה ירוקה בסביבה החברתית שלו.   סדרת הניסויים ותוצאותיהם כדי לבחון את ההשערות ערכנו סדרת ניסויים. הניסויים נועדו לבדוק את ההשפעות הפסיכולוגיות של צריכה ירוקה על הנכונות להמליץ על מוצרים אלו. במסגרת הניסוי הראשון קראו המשתתפים תרחיש שבו התבקשו לדמיין שימוש במוצר ירוק לעומת שימוש מוצר רגיל. התוצאות הראו ששימוש במוצר ירוק הוביל לחוויית צריכה חיובית יותר בהשוואה לשימוש במוצר רגיל. המשתתפים גם הביעו נכונות רבה יותר להמליץ על המוצר.   במסגרת ניסוי אחר בדקנו את הקשר בין חוויית הצריכה ובין תפיסת הזהות העצמית. התוצאות הראו שחוויית צריכה חיובית של מוצר ירוק חיזקה את תפיסת הזהות הירוקה של המשתתפים. התוצאות גם לימדו שככל שהזהות הירוקה של המשתתפים הייתה חזקה יותר, כך גברה נכונותם להמליץ על המוצר לסובבים אותם.   לבסוף בחנו את חשיבותה של תחושת הבחירה החופשית. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות: לקבוצה האחת הוצג תרחיש שבו ניתנה להם אפשרות בחירה מלאה בין המוצר ירוק ובין מוצר שאינו ירוק, ואילו לקבוצה האחרת ניתן תרחיש שבו השימוש במוצר ירוק נכפה עליהם (עקב חקיקה בעיר שבה שהו). הממצאים אישרו שתחושת הבחירה החופשית הייתה הכרחית לחוויית הצריכה החיובית. כשהמשתתפים חשו שהם בחרו את השימוש במוצר הירוק מרצונם החופשי, חווית הצריכה, תפיסת הזהות הירוקה והנכונות להמלצה עליו היו גבוהות יותר לעומת מצב שבו השימוש במוצר הירוק היה מחייב.   חוויית צריכה כבסיס לשינוי התנהגותי הממצאים מלמדים שחוויית צריכה חיובית משחקת תפקיד חשוב בהנעת צריכה ירוקה. כשצרכנים משתמשים במוצרים ירוקים ונהנים מהשימוש בהם, הם נוטים לשתף את חוויותיהם עם אחרים ולרכוש מוצרים דומים. עם זה, המחקר מדגיש שחוויה חיובית זו מתרחשת רק כשהצרכנים חשים שהם בחרו במוצר מרצונם החופשי. כפייה, כמו מיסוי גבוה או חקיקה מחייבת, עלולה לעורר אנטגוניזם ולהפחית את חווית השימוש החיובית במוצר.   תובנות מעשיות והמלצות שיווקיות משווקים המעוניינים לקדם מוצרים ירוקים צריכים להתמקד ביצירת מודעות לקיומן של חלופות ירוקות ולפעול לחינוך השוק לצריכת אותם מוצרים. מוצרים ידידותיים לסביבה סובלים מבעיה תדמיתית. פעמים רבות הם נתפסים נחותים לעומת מוצרים רגילים, איכותיים פחות או אפקטיביים פחות. כדי לבנות מחדש את אמון הציבור חברות חייבות ליידע את הצרכנים על ההשפעה הסביבתית האמיתית של אותם מוצרים. המשווקים צריכים להפיץ בתקשורת ערכים של כנות ושקיפות לגבי תהליכי הייצור, חומרי הגלם שבשימוש, האריזה, המחזוּר, העמידה בתקנים ובתווי תקן ירוקים וכד'. שיתופי פעולה עם ארגונים סביבתיים יכולים לסייע במתן הכשר למוצרים אלו.   פעמים רבות צרכנים שהחליטו לרכוש מוצרים ידידותיים לסביבה מתקשים למצוא מוצרים כאלה משום שאותם מוצרים אינם מסודרים על המדף במקום בולט או שכמוּתם פחותה יחסית למוצרים רגילים. הגדלת מגוון וזמינות של מוצרים ירוקים על המדפים יאפשרו לצרכנים לבחור חלופה ידידותית לסביבה. קמעונאים יכולים למקם מוצרים ירוקים בגובה העיניים ולוודא שהמוצרים ממוקמים במחלקות ייעודיות במקום לחלוק את המדף עם מוצרים קונוונציונליים. כאמור, תחושת אוטונומיה בבחירה של מוצרים ירוקים היא תנאי בהנעת אפקט הגלישה.   מוצרים ידידותיים לסביבה נוטים להיות יקרים יותר או להיתפס כאלה. מחיר גבוה הוא אחד החסמים הבולטים לרכישת מוצרים ירוקים. צרכנים רבים רואים מחירים גבוהים יותר של מוצרים ירוקים ונרתעים. הם אינם מביאים בחשבון את האפשרות שיחסכו בעלויות עתידיות באמצעות השימוש בהם. לפיכך משווקים יכולים להסביר לצרכנים את התועלות הסביבתיות והכלכליות שבשימוש במוצרים אלו, ובפרט היקרים שבהם, ולהציע הנחות או קופונים או מוצרים קטנים להתנסוּת או צבירת נקודות מועדון עבור רכישה של מוצרים ירוקים.   כשצרכנים מחליטים אם לרכוש מוצר או שירות מסוים הם רוצים לשמוע חוות דעת אותנטית של צרכנים בעלי ניסיון מעשי. נתונים מראים שרוב הקונים מושפעים בהחלטות הקנייה שלהם מתכנים שצרכנים אחרים יוצרים (בלוגים, פורומים, דיונים, המלצות וכד').   משווקים יכולים לעודד הפצה מפה לאוזן על מוצרים ירוקים במגוון אופנים ולתגמל לקוחות על פרסום המלצות על מוצריהם. ולא זו בלבד: משווקים יכולים לעודד צרכנים לשתף את חוויותיהם החיוביות באמצעות יצירת פלטפורמות דיגיטליות, כמו קבוצות ברשתות החברתיות וקהילות של צרכנים ירוקים.   סיכומו של דבר, משווקים יכולים להשתמש בדחיפות קלות (nudges) כדי לעודד צרכנים שכבר רכשו מוצר ירוק להרגיש מחויבים יותר לזהותם הירוקה, וכך להניע את אפקט הגלישה להתנהגויות סביבתיות חדשות. כך לדוגמה אפשר להציב סמוך למוצרים ירוקים מסרים כגון "תראו כמה שאתם ירוקים! בחרו מוצר ירוק נוסף" או "הבחירה שלכם משפיעה לטובה על הסביבה". מסרים מעין אלו מחזקים את היות הצרכן ידידותי לסביבה ומעודדים התנהגות ירוקה.   סיכום ומסקנות המחקר שלי ושל עמיתיי מלמד שהדרך לקידום צריכה ירוקה אינה חייבת לעבור בכפייה או תמריצים חיצוניים. במקום זאת, אפשר להתמקד ביצירת חוויות חיוביות, הדגשת תחושת הבחירה החופשית וחיזוק הזהות הסביבתית של הצרכן. גישה זו לא רק מעודדת שינוי התנהגותי, אלא גם יוצרת גלים של השפעה חברתית, שבהם הצרכנים עצמם נהיים שגרירים של צריכה ירוקה.   ממצאים אלו מדגישים את הפוטנציאל לשינוי רחב באמצעות צעדים קטנים. הבחירה במוצר ירוק אחד עשויה להוביל לשרשרת פעולות פרו־סביבתיות, וכך לתרום לשינוי מהותי בהרגלי הצריכה ולשמירה על כדור הארץ. המחקר גם פותח צוהר למחקרים עתידיים שיוכלו לבחון את התופעה בשלל קטגוריות מוצרים ובהקשרים תרבותיים מגוונים. ד"ר דנה טבת, מומחית בהתנהגות צרכנים, בית הספר אריסון למנהל עסקים, אוניברסיטת רייכמן Bem, D. J. (1972). Self-perception theory. In Advances in Experimental Social Psychology  (vol. 6, pp. 1–62). Academic Press. Elhaffar, G., Durif, F., & Dubé, L. (2020). Towards closing the attitude-Intention-behavior gap in green consumption: A Narrative review of the literature and an overview of future research directions. Journal of Cleaner Production, 275 , 122556. Lauren, N., Smith, L. D., Louis, W. R., & Dean, A. J. (2019). Promoting spillover: How past behaviors increase environmental intentions by cueing self-perceptions. Environment and Behavior, 51 (3), 235–258. Racherla, P., Mandviwalla, M., & Connolly, D. J. (2012). Factors affecting consumers' trust in online product reviews. Journal of Consumer Behaviour, 11 (2), 94–104. Stockheim, I., Tevet, D., & Fenig, N. (2024). Keen to advocate green: How green attributes drive product recommendations.  Journal of Cleaner Production ,  434 , 140157. Tezer, A., & Bodur, H. O. (2020). The green consumption effect: How using green products improves consumption experience. Journal of Consumer Research, 47 (1), 25–39.

שנת 2024 לא הייתה שנה טובה לאחריות התאגידית. שינויים בסביבה הפוליטית, רגולציה גוברת, עלויות מאמירות ומשבר אמון הובילו תאגידים רבים, ובהם ענקיות פיננסים, להיפרד מתנועת ה־ESG. השנה עמדה בסימן נסיגה לצד ביקורות הולכות וגוברות על המחויבות של תאגידים למימוש הצהרותיהם החברתיות והסביבתיות. האם זו תחילתה של שקיעת אוניית ה־ESG?   בדצמבר 2024 הודיע בנק ההשקעות גולדמן זאקס על פרישתו מברית הבנקאות לאיפוס פליטות גזי חממה  (NZBA), קואליציה שנועדה להגביר את תיאום פעילויות ההשקעה וההלוואות של בנקים הנוקטים מאמצים גלובליים למיתון שינויי האקלים. בכירי הבנק הצהירו שהפרישה אינה בגדר נסיגה ממחויבויות האקלים של הבנק, אלא מבשרת על כוונה להתרכז ב"הגברת היישום של הרגולציה האירופית המחייבת את הבנק". פרשנים סבורים שהסיבה האמיתית היא לחצים של הדרג הפוליטי בארצות הברית ואיומים מרומזים שהחברוּת בקואליציה עלולה להעמיד את הבנקים החברים בה בפני חקירות של רשות התחרות האמריקנית.   כמה חודשים לפני כן, באוקטובר 2024, העביר דירקטוריון בנק HSBC מתפקידה את מנהלת הקיימות הראשית שלו כחלק משינוי ארגוני בהובלת המנכ"ל החדש, ג'ורג' אלהדרי. המהלך עורר חששות בקרב משקיעים ותומכי אקלים לגבי מחויבות הבנק ליעדי האקלים. המבקרים טענו שפיטורי מנהלת הקיימות מההנהלה מעיד על שינוי סדר העדיפויות של הבנק ונסיגה מההתחייבות שלו לאיפוס פליטות. דוברות הבנק מצידה הודיעה שההנהלה מוסיפה לתמוך במעבר ליעדי איפוס הפליטות.   בספטמבר 2024 גנז בסתר בנק ההשקעות מורגן סטנלי  את התוכנית שלו למימון מניעה והפחתת של זיהום פלסטיק , אף שהיה מדובר בנדבך עיקרי של התוכנית לקיימות סביבתית של הבנק. מהלכים דומים של נסיגה שקטה ממחויבויות התרחשו לאחרונה בגוגל ובמיקרוסופט, שנסוגו גם הן מהמחויבות לאיפוס הפליטות. במקום להתקדם לקראת איפוס עלו שיעורי הפליטות – בשלוש השנים האחרונות ב־29%, [1] ובארבע השנים האחרונות ב־48%. [2] נראֶה שהחברות שגילו את גודל האתגר והעלויות הגדולות הכרוכות במהלכים שהוצהרו בחרו לסגת בשקט מההתחייבויות – תופעה שזכתה לכינוי Greenhushing.   מהלכים אלו של גולדמן זאקס, HSBC, מורגן סטנלי, גוגל ומיקרוסופט ממחישים את המורכבות והאתגרים הניצבים לפתחם של מוסדות פיננסיים ותאגידים רב־‏לאומיים בניהול מחויבויותיהם ל־ESG. השילוב בין לחצים פוליטיים, רגולטוריים, פיננסיים וארגוניים לצד התמורה הנמוכה יחסית של עמידה בהתחייבויות (והעלות הנמוכה של אי־עמידה בהן) מבשרים רעוֹת לקידום סדר היום הזה.   שלוש מגמות הקשורות זו לזו מעצימות את תנועת המטוטלת של השווקים ומרחיקות מהמחויבות ל־ESG: המהפך הפוליטי בארצות הברית בשל חזרתו של טראמפ  לנשיאות בליווי גורמים המסתייגים מתנועת ה־ESG וקושרים אותה למחנה ה־woke המתועב בעיניהם; שינויים רגולטוריים טקטוניים המתחוללים באירופה וזולגים לקצוות העולם; ומשבר אמון בין תאגידים לממשל – כולם אינם תורמים לחיזוק מגמת ה־ESG בתאגידים.   מהפך פוליטי ואנטגוניזם ל־ESG תוצאות הבחירות לנשיאות בארצות הברית והכוורת סביב נשיא ארצות הברית הכוללת גורמים כמו אילון מאסק וג'יי די ואנס היא לא פחות מבשורה אנושה לתומכים בסדר יום פרוגרסיבי בממשל התאגידי הגלובלי. סגן הנשיא ואנס ידוע בתיעוב שלו את תנועת ה־ESG, ובעבר טען ש־"ESG הוא בסופו של דבר 'מחבט ענק' שמטרתו להרוס את מה שעדיין יש לנו כדי שכמה אנשים בוול סטריט יעשו כסף". דבריו מציגים דיווחי אחריות תאגידית, מדדי אחריות והשקעות אחראיות כאילו מדובר בהונאה, שוללים את הלגיטימציה הציבורית, החיונית לקיום התופעה, ומבשרים את האפשרות שהרגולטורים האמריקנים של שוק ההון והגבלים עסקיים עשויים לפעול נגד חברות בטענות לפגיעה בתחרות או באינטרס של המשקיעים.   שינויים רגולטוריים הזולגים מאירופה לשאר העולם מנגד, באיחוד האירופי חקיקת דיווחי הקיימות (CSRD), שנכנסה לתקופה בשנת 2022, דוחפת חברות לשפר את השקיפות ולאמץ סטנדרט של דיווח המקובל על הרגולטור, ולא כזה שמקורו בהתארגנויות וולונטריות כמו שהיה מקובל בעשור האחרון. בד בבד גופי פיקוח כמו ה־ESMA באירופה הידקו את הפיקוח על טענות ESG. מקרים כמו הקנס בגובה 25 מיליון דולר שהוטל על דויטשה בנק  בגין היעדר אמת בהצהרות (Greenwashing) מחזק את הספקנות הכללית לגבי ESG ומבהיר שהצהרות בלבד אינן קבילות יותר ושיש עלות אמיתית להצהרות שאינן מגובות במעשים.   כמו שמצאתי במחקרי על אחריות תאגידית בתעשייה הישראלית, רגולציה נוקשה יותר עשויה פעמים רבות לדחוק את המוטיבציה הפנימית לפעול מעבר לציות, ומה שנשאר במקרה הטוב הוא מחויבות לציות לדרישות החוק. [3] במילים אחרות, הרגולציה המתגברת, לצד הסביבה הפוליטית העוינת, שבה בעלי עניין מענישים תאגידים טובים, יוצרים אפקט צינון, ובו היתרונות שבעבר היו משויכים ל־ESG פוחתים, ואילו הסיכונים גוברים. אפקט הצינון ניכר במיוחד במקרה של בנק ההשקעות גולדמן זאקס, שעם הצטרפותו לקואליציית האקלים של הבנקים זכה ביתרונות תדמיתיים ובסיקור תקשורתי חיובי. עם חלוף הזמן, התבהרות העלויות הגבוהות הכרוכות במימוש ההצהרות והתמורה התדמיתית הפוחתת הפכו "עסקי" ה־ESG מפתים פחות ופחות. כניסתו של הרגולטור לתמונה היא עילה להסטת המאמצים מדיווח ופעולה לפי כללים וולונטריים ולטענה שיש צורך להתפנות לעסוק בדיווחים לפי כללי הרגולציה החדשים.   משבר אמון גם משבר האמון המתחולל בין המגזר העסקי ובין מדינות רבות אינו תורם לעניין. בשנים האחרונות בנקים וגופים תאגידיים אחרים התחייבו להשקיע באיפוס פליטות והתחייבויות ESG אחרות, ואילו מדינות לא עמדו ביעדים שהציבו לעצמן. שני נתונים עיקריים בולטים בהיבט זה: הפער הגדול בין יעדי ההפחתה שהציגו מדינות בשנים האחרונות ובין מה שהושג בפועל, והפער הגדל בין ההתחייבויות למימון לבין העמדת מימון אקלים בפועל באמצעות קרנות סיוע למדינות חלשות ומתפתחות. בשני המקרים – הן בכל הקשור לנקיטת הפעולות הנדרשות להפחתת פליטות, הן בהעמדת המימון באמצעות מנגנוני הסיוע – מדינות אינן מציגות תמונה עקבית יותר מהתמונה שהתאגידים הרב־לאומיים מציגים.   איך להימנע ממרוץ לתחתית יש לקוות שלא מתהווה לנגד עינינו מרוץ לתחתית שיוביל לעתיד מסוכן מאוד. כדי להפוך את המגמה ולהחזיר את התאגידים למסלול של מחויבות לחברה ולסביבה, מחויבות המגובה בהשקעת אדירות הדרושות למימוש ההצהרות שניתנו, צריכים להתמלא כמה תנאים מצטברים. האווירה הפוליטית המזלזלת, שלא לומר החותרת תחת ESG, חייבת להתפוגג. ייתכן שהאיחוד האירופי יסמן באמצעות הרגולציה שהנהיג (המחייבת דיווחי אחריות) דרך חילופית לדרך שממשל טראמפ מציע. אולם זה לא יהיה קל משום שהאירופאים לא יוכלו להיות "השוטר היחיד בשכונה". במקרה כזה הם יסתכנו בהברחת משקיעים והעתקת מטות התאגידים לאזורים מקילים יותר. לכן בסופו של דבר הגעה לסיכומים עם האמריקנים חיונית. גם עמידה טובה יותר של המדינות עצמן ביעדי האקלים שהציבו לעצמן תאותת לשווקים עקביות ורצינות בחתירה להשגת היעדים הגלובליים. לבסוף, ערנות הציבור באמצעות השקעות מוסריות והענשה של תאגידים כושלים מבחינת ESG ותמיכה בתאגידים טובים מבחינה זו תוסיף להיות רכיב חיוני באסטרטגיה של קידום התחום. [1]  בדו"ח האחרון דיווחה מיקרוסופט על עלייה של 29.1% בפליטות מ־2020, שנת הבסיס; Microsoft. ( 2024). Environmental Sustainability Report (p. 10). Retrieved from: Microsoft Environmental Sustainability Report 2024 . [2]  בדו"ח האחרון דיווחה גוגל על עלייה של 48% בפליטות לעומת שנת הבסיס 2020, לעומת היעד שהוצב להפחתה של 50% עד אותה שנה ואיפוס פליטות נטו עד 2030; Google. (2024)  Environmental Report 2024  (p. 7). Retrieved from: Google Environmental Report 2024 . [3] Karassin, O. & Bar Haim, A. (2019). How Regulation Affects Corporate Social Responsibility: Corporate Environmental Performance under Different Regulatory Scenarios, World Political Science , 15(1):25-53; Karassin O. and Bar-Haim A. (2016). A Multilevel Model of Corporate Environmental Responsibility. Journal of Environmental Management  183: 110-120. ד"ר אור קרסין היא מרצה בכירה, חוקרת מדיניות סביבה, אקלים ואחריות תאגידית, מייסדת וראשת המרכז למחקרי סביבה וקיימות, האוניברסיטה הפתוחה

רקע זה שנים ששוויון מגדרי הוא נושא למחאות, לקביעת חוקים, להגדרת נורמות התנהגות בעבודה ומחוצה לה וכמובן גם למחקר. על אף שנושאים מסוימים בתוך השוויון המגדרי התקדמו מאוד, עדיין נדרשים שינויים רבים עד שהחברה האנושית תגיע לשוויון מגדרי אמיתי. השאלה היא אם יש בכלל חשיבות לשוויון מגדרי. הרי מנהלים רבים טוענים שהחלטותיהם אינן מושפעות מהנושא המגדרי ושהוא אינו משפיע על תהליכים ארגוניים.   מדד המגדר לשנת 2024  מראה ש הפער המגדרי  בשכר החודשי הממוצע בישראל מוסיף לגדול – מ־32% בשנת 2019 ל־35% בשנת 2022. להשוואה – פער השכר הממוצע במדינות ה־ OECD  עומד על 12%. הנתונים בדו"ח גם מראים ששיעור המנכ"ליות במשרדי הממשלה צנח בהשוואה לשנת 2004, ונושק לאפס. כמו כן אפשר לראות ששיעור הנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות עומד על 26% בשנת 2023, צמיחה של 6% בלבד בעשור האחרון ועדיין רחוק מהשגת שוויון מגדרי מלא.   יש הסבורים שמנהלים רציונליים, המקבלים החלטות על בסיס נתונים כלכליים, אינם מושפעים משוויון מגדרי או מהיעדרו בתהליכי קבלת החלטות. אולם מחקרים אינם תומכים בטענה זו, אלא מראים שיש חשיבות רבה לנושא של שוויון מגדרי בהנהלה בכירה של ארגונים ובמועצות מנהלים.   ברשומה זו אדון בהשפעת ההרכב המגדרי על תהליכי קבלת החלטות בארגונים, אבחן את יתרונות הייצוג המגדרי בהנהלות ובמועצות מנהלים ואסקור את האתגרים והפתרונות לקידום נשים בתפקידים בכירים בעולם החברתי והכלכלי בישראל. אי־שוויון מגדרי במגזר העסקי שני מחקרים שערכנו בשנים האחרונות מלמדים על קיום אי־שוויון מגדרי בהנהלה הבכירה ובמועצות מנהלים ברחבי העולם במידה זו או אחרת. מחקרים אלו עוסקים בהשפעת ההרכב המגדרי על תהליכי קבלת החלטות בארגונים ומתמקדים במגוון תרבויות ובמדינות. המחקר הראשון מתמקד בהשפעתן של נשים במועצת המנהלים של חברות ציבוריות על תהליכי קבלת החלטות בהשקעות במחקר ופיתוח ב־44 מדינות ובקרב 20,000 חברות (Almor et al., 2022). במחקר האחר, שנערך שבע שנים ב־71, בדקנו אם התנהגויות ארגוניות בעניין קיימות ואיכות הסביבה מושפעות מההרכב המגדרי של הדירקטוריון (Shoham et al., 2017).   בשני המחקרים נמצא קשר ברור בין מידת המגדריות של שפתה של מדינה מסוימת ובין מינוי נשים למועצת המנהלים. ככל שהשפה במדינה מגדרית יותר (כמו עברית, בהשוואה לאנגלית), כך יש פחות נשים המתמנות למועצות המנהלים ולהנהלות בכירות. ככל שהשפה אינה מבחינה בין גברים לנשים, ההסתברות למינוי נשים למועצת המנהלים של החברה עולה.   במחקר הראשון נמצא קשר בין החלטות ההשקעה במחקר ופיתוח ובין ההרכב המגדרי במועצת המנהלים. מחקרים קודמים מלמדים שנשים נוטלות פחות סיכון מגברים כשמדובר בהשקעות מכל סוג שהוא. יש מחקרים שבדקו התנהגות פיננסית של נשים וגברים במשק הביתי, בארגונים ובתפקידים ניהוליים, והמסקנה הייתה שנשים נוטות להיות "שונאות סיכון" (risk aversive). החלטות הקשורות למחקר ופיתוח נחשבות מסוכנות מאוד לארגון בשל אופיין ארוך הטווח. בדרך כלל תוצאות ההחלטות האלה נראות רק כעבור שנים. זאת ועוד, קשה לנבא מה יהיה בעתיד, ומיזמי מחקר ופיתוח רבים נכשלים. כשההחלטה תתממש ייתכן שההנהלה או המועצה המקבלת את ההחלטה כבר לא יהיו חלק מהארגון. במחקר שערכנו מצאנו שמועצות מנהלים המורכבות מנשים וגברים מקבלות החלטות שמרניות יותר בעניין השקעות מחקר ופיתוח לטווח קצר לעומת מועצות המורכבות מגברים בלבד. עם זה מצאנו שמועצות מעורבות מגדרית משקיעות יותר במחקר ופיתוח בטווח ארוך כשהשקעות אלו מותאמות למטרות הארגון.   לפיכך מצאנו במחקרנו שמועצות מנהלים המורכבות משני המינים מובילות להחלטות המאפשרות לארגונים להיות אמבידקסטריים יותר (Ambidextrous). משמעות הדבר היא שארגונים נחשבים אמבידקסטריים אם הם מצליחים למצוא שווי משקל טוב בין שמירה על הקיים ובין ניסיון לפתח רעיונות חדשים בו בזמן. כיום ארגונים מתמודדים עם אתגר מתמשך: שמירה על המוצרים והשירותים המניבים לארגון הכנסה בהווה, לצד שמירה על דינמיות והתאמה לעולם המחר כדי להוסיף להצליח. במילים אחרות, מועצות המעורבות מגדרית מעודדות לאורך הזמן ניהול אמבידקסטרי יותר, וניהול זה מאפשר לארגון למקסם את הפעילות הקיימת ובו בזמן להשקיע בטווח ארוך בפרויקטי מחקר ופיתוח המתאימים למטרות הארגון.   במחקר האחר, שעסק בקיימות ובאיכות הסביבה, מצאנו שמינוי של אישה אחת בלבד למועצת המנהלים משנה את גישת הארגון כלפי קיימות ושמירה על הסביבה. מינוי של אישה אחת גורם לארגון לאמץ גישה פרו־אקטיבית בהשקעותיו בתחום איכות הסביבה והקיימות. יתרה מזו, מצאנו שארגונים שבהם יש אישה במועצת המנהלים נוטים להיות שקופים יותר בעניין קיימות, ומספקים דיווח מפורט יותר על הפעילות בתחום זה. לפיכך תוספת של אישה מגבירה תופעה זו (Almor et al., 2022).   לפי מחקרים אלו ניכרת השפעה חיובית של מועצות מנהלים מעורבת מגדרית על תהליכי קבלת החלטות בטווח הקצר ובטווח הארוך. ההחלטה למנות נשים לצד גברים לתפקידים בכירים תיטיב עם הארגון במגוון מובנים. אם כך, השאלה היא כיצד לעודד את המינוי של נשים לתפקידים בכירים בעולם העסקים והניהול, בייחוד במדינות כמו ישראל, שבה השפה מגדרית מאוד ומשפיעה על ההתנהגות והחשיבה וגם על ההחלטה למנות נשים לתפקידים בכירים. כדי לענות על סוגיה זו יש לצלול לתהליכי פיתוח הקריירה של נשים.   שוויון בלימודים ובבחירת מסלולי קריירה בקרב מדינות ה־OECD אנו עדים לתופעה מעניינת. בשנים האחרונות יותר נשים מגברים מסיימות לימודי תיכון ולימודים אקדמיים. הוא הדין בישראל. נתוני הלמ"ס  מראים שיותר נשים מגברים מסיימות את לימודי התואר ראשון, שני ואפילו דוקטורט. עם זה, בדיקת ההתקדמות הנשים בקריירה מלמדת על פערי שכר וקידום הייררכי הולכים וגדלים.   אחד ההסברים לפער הגדול הזה טמון בבחירת המקצוע ותחום הלימודים. בארץ ובעולם נשים וגברים בוחרים מסלולי קריירה שונים אלו מאלו. ההבדל בולט במיוחד בביקורים בכיתות של מדעי ההתנהגות ובביקורים בכיתות של מדעי המחשב. מחקרים בין־לאומיים מראים שבחירת מקצוע ובחירת תחום לימוד נקבעים בגיל צעיר מאוד, הרבה לפני בחירת מקצועות בגרות המובילים לאחר מכן לבחירת תחומי לימוד אקדמיים. כמו כן מגוון מחקרים מלמדים שנשים הבוחרות להביא ילדים לעולם מוצאות את עצמן בוחרות או נדחקות ל"מסלולי אימא" (mommy tracks), מסלולים שבדרך כלל מאפשרים פחות שעות עבודה ויותר קביעוּת, אך מונעים מנשים להמשיך בקריירה שלהן (Lucifora et al., 2021; Rachman et al., 2007).   דו"ח  של האו"ם מראה שנשים משקיעות בממוצע 2.8 שעות יותר בכל יום בעבודות אלו. מהדו"ח עולה שרק 54% מכלל המדינות בעולם מאפשרות לאבות לצאת לחופשת לידה בתשלום. בישראל חופשת הלידה קצרה יחסית למדינות ה־OECD, ונתוני הביטוח הלאומי מראים שרק 5% מכלל האבות הצעירים לוקחים חופשת לידה. אפשר לסכם שנשים בכל העולם עובדות באופן ניכר יותר שעות בעבודה בבית ובטיפול במשפחה, עבודה שבדרך כלל אינה תמורתה תשלום או ציון שעות.   לכן חלק מההסבר מדוע נשים וגברים בוחרים מסלולי קריירה שונים אלו מאלו טמון בחלוקה לא שוויונית של העבודה בבית ושל הטיפול בילדים. ילדים וילדות רואים מגיל צעיר את הדוגמה בבית ובסביבה, ובנות מפנימות מגיל צעיר את הציפייה שהאחריות על ניהול הבית וגידול הילדים תוטל עליהן במידה רבה.   חוויות של נשים במהלך פיתוח הקריירה ההסבר המוכר ביותר לאי־שוויון מגדרי בהנהלות בכירות הוא "תקרת הזכוכית" המאפשרת לנשים להביט, אך אינה מאפשרת להן להגיע לתפקידים הבכירים ביותר בארגון כיוון שדירקטוריונים והנהלות בכירות מעדיפים (במודע או שלא במודע) גברים לתפקידים אלו. במצב כזה נשים ישקיעו פחות בניסיון להשיג תפקידים בכירים, שכן המחשבה היא שהמאמץ יהיה לשווא.   אולם הבעיה אינה מתחילה רק בדרגות הבכירות, אלא כבר בשלבים מוקדמים יותר בקריירה של רוב הנשים. עקב כך פותחו תאוריות כמו תאוריית ה"שלב השבור" (Broken Rung Theory) ותאוריית ה"רצפה הדביקה" (Sticky Floor). שתי התאוריות עוסקות בקושי של נשים להתחיל לטפס בסולם ההייררכי בהשוואה לגברים. השלב הראשון בסולם הקריירה "שבור" והרצפה "דביקה" – ואלו מונעים קידום. תופעה זו נגרמת בין השאר הואיל ולמרות שנשים מנסות להתקדם בארגון באותה תדירות כמו גברים, הן נדחות לעיתים קרובות יותר בטענה ש"עליהן להוכיח את עצמן שוב". גבר שהצליח פעם אחת נחשב "הבטחה לעתיד", ואילו אצל אישה ההצלחה נתפסת כ"מזל".   כמו כן אין די דוגמאות של נשים מוצלחות בדרגות הארגוניות הגבוהות, ולכן קשה למצוא מודלים לחיקוי. אפשר למצוא במדיה החברתית בדיחות על Mansplaining  – הניסיון של גברים להסביר את שנשים אומרות. אכן, מגוון מחקרים מלמדים שלנשים קשה יותר להתבטא בישיבות; יש נטייה רבה יותר להיכנס ולהפריע לדבריהן בעת שהן מדברות, והן מתקשות יותר להציג את רעיונותיהן הצגה בולטת ומשכנעת (Williams & Dempsey, 2014).   נשים המגיעות לדרגות גבוהות מציינות פעמים רבות את תחושת הבדידות והיעדר קבוצת הייחוס, תחושה המקשה עליהן לתפקד. עם זה, לפי כתב העת Harvard Business Review  דווחו מקרים רבים שבהם חל שינוי בתפיסה כשנשים מגיעות לתפקידים בכירים בארגון. במקרים רבים הן נתפסות מוצלחות יותר מגברים בתפקידים דומים, בייחוד בזמני משבר. כך לדוגמה בתקופת הקורונה נמצא שנשים דורגו במגוון יכולות גבוה יותר מגברים בתפקידי ניהול בכירים.   סיכום ומסקנות המטרה השאפתנית שהאו"ם קבע – "השגת שוויון מגדרי בשנת 2030" – כנראה לא תושג. לפי הערכת ה־ World Economic Forum  יידרשו יותר ממאה שנה עד שיושג שוויון מגדרי בשוק העבודה במדינות המתקדמות ביותר בנושא זה. למרות זאת, ובנימה אישית, ההתייחסות לשוויון מגדרי השתנתה מאוד בתקופת חיי. ממצב שבו אימי הייתה צריכה לקבל את אישור אבי כדי לפתוח חשבון בנק, כיום אנו עדים לקבוצה הולכת וגוברת של נשים עצמיות כלכלית, נשים המגיעות לתפקידים שפעם היו שמורים לגברים בלבד. תפקיד הרשות המבצעת הוא לקדם תהליך זה: ליצור תנאים שבהם גברים ונשים יוכלו לצאת לחופשות לידה באופן שוויוני, לקחת חופשות מהעבודה כדי לטפל בבני המשפחה, ובאופן כללי לייצר נורמות חברתיות המקדמות שוויון והכלה של כל אדם ללא התייחסות למגדר או למין או לזהות אישית.   עם זה, שינוי חשוב מגיע גם מפועלם של בני אדם פרטניים. בזכות אליס מילר, שנלחמה בהצלחה בבית המשפט על זכותה להתקבל לקורס טייס, כיום יש בישראל טייסות קרב מובילות. ב־7 באוקטובר 2023 היינו עדים לנשים שנלחמו בעוז ובגבורה לצד גברים נגד המחבלים – נשים שעברו הכשרה בצה"ל להיות לוחמות. באקדמיה אנו עדים לדור צעיר של נשים המטפסות במעלה הסולם ההייררכי ומתחילות ליצור לעצמן שם באקדמיה במגוון תחומים, ולא רק בתחומים הנחשבים "נשיים". בהנהלות בכירות של ארגונים וחברות אנו עדים לנשים העומדות בראש ארגונים אלו ומציבות אותם בקדמה בהצלחה רבה. לפיכך קידום שוויון מגדרי במגזר העסקי יסייע לחברות השואפות לאמץ את ערכי ה־ ESG  (ובפרט את ההיבט החברתי) במסגרת הממשל התאגידי שלהן להיות חלק מהשינוי החברתי המתבקש ולשפר את עמידתן בהתחייבויות בנושאי קיימות ואיכות הסביבה. תמר אלמור היא פרופסור מן המניין בפקולטה למנהל עסקים, המכללה למינהל. פרופ' אלמור שימשה בעבר דקנית הפקולטה ומילאה תפקידי ניהול בכירים. היא חברה במועצות מנהלים ומייעצת להנהלות של חברות רב־לאומיות רשימת המקורות: Almor, T., Bazel-Shoham, O., & Lee, S. M. (2022). The dual effect of Board Gender Diversity on R&D investments. Long Range Planning , 55 (2), 101884. Lucifora, C., Meurs, D., & Villar, E. (2021). The "mommy track" in the workplace. Evidence from a large French firm.  Labour Economics ,  72 , 102035.‏ Rachman-Moore, D., Almor, T., & Kogman, M. (2007). Equal investments, different rewards: Gender inequalities among Israeli lawyers. International Journal of the Legal Profession, 13 (3), 189–216. Shoham, A., Almor, T., Lee, S. M., & Ahammad, M. F. (2017). Encouraging environmental sustainability through gender: A micro-foundational approach using linguistic gender marking.  Journal of Organizational Behavior , 38 (9), 1356–1379 . Williams, J. C., & Dempsey, R. (2014). What works for women at work: Four patterns working women need to know. In  What Works for Women at Work . New York University Press.

דיווח ESG – בין אסדרה לאסטרטגיה מרכז אריסון ל­־ESG באוניברסיטת רייכמן ערך ב־24 בדצמבר 2024 כינוס שכותרתו "דיווח ESG – בין אסדרה לאסטרטגיה". מטרת הכינוס הייתה לדון בעיצוב עתיד הסביבה, החברה והממשל התאגידי (ESG) בעסקים בישראל. הכינוס התבסס על נייר העמדה  של רואי החשבון שלומי שוב ושושי כהן ועסק בשני נושאים עיקריים: שאלת המסגרת המתאימה לדיווח ESG בישראל ואתגרי האסדרה; השאלה כיצד להטמיע בדנ"א התאגידי בישראל את עולם ניהול ה־ESG.   יאיר אבידן, יו"ר הוועדה המייעצת של המרכז, נשא דברי פתיחה ועמד על חשיבות השיח ועל הצורך באימוץ מנגנוני דיווח אפקטיביים. עו"ד ספי זינגר, יו"ר רשות ניירות הערך, התייחס להמלצות נייר המדיניות. ד"ר רות דגן דיברה על ESG כמנוף עסקי לתאגידים ישראליים בראי גלובלי. רו"ח שושי כהן הציגה את עיקרי נייר העמדה. לאחר מכן נערך מושב מקצועי שעסק באתגרי היישום ובפתרונות אפשריים. רשומה זו תביא את עיקרי הדברים.   טרנספורמציה כנגזרת של שינויי האקלים הנוף הגלובלי עובר טרנספורמציה מהירה. המנוע לטרנספורמציה זו הוא ציפיות גוברות של בעלי עניין והבנה ש־ESG אינו רק תרגיל ציות, אלא רכיב בסיסי של פרקטיקות עסקיות אחראיות ובנות קיימה, פרקטיקות הקשורות קשר הדוק ליצירת ערך לטווח ארוך והצלחה תאגידית. שינויי האקלים הם איום כבד משקל, רב־פנים ובעל השלכות כלכליות וחברתיות הרות אסון. חוסר פעולה עלול להיות קשה הרבה יותר מפעולה.   עסקים שלא יטפלו טיפול יזום בסיכוני שינויי האקלים עלולים לעמוד בפני הפסדים כספיים נכבדים ונזק למוניטין. לעומת זאת, חברות שיאמצו קיימוּת יסתגלו בקלות רבה יחסית. הן צפויות להשיג יתרון תחרותי ולפתח הזדמנויות חשובות בכלכלה המתפתחת. מובן שגם הממשלות ממלאות תפקיד חיוני, בין השאר באמצעות יצירת מסגרות מדיניות, אכיפה ומתן תמריצים והשקעות.   עיקרי תובנות נייר העמדה נייר העמדה ממחיש ברהיטות את שינוי התפיסה. גופי הרגולציה בעולם פועלים בהחלטיות. ה־ CSRD  וה־ CSDDD של האיחוד האירופי; המסגרת של מועצת תקני הקיימות הבין־לאומית ( ISSB ); גילויי ה־ SEC  בעניין האקלים (שמימושם עומד בימים אלו באי־ודאות) – הכול מסמלים הערכה מחודשת ומעמיקה לאופן שבו תאגידים צריכים לפעול וכיצד עליהם לתקשר עם בעלי העניין שלהם.   עבור ישראל מדובר בהזדמנות חשובה, ולצידה אתגרים לא מבוטלים. אומנם קיימות יוזמות, מקצתן וולונטריות וראויות לשבח – כמו אלו של רשות ניירות הערך, הפיקוח על הבנקים ורשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון – אבל נדרשת גישה מקיפה ופרואקטיבית יותר. יש להימנע מגישה תגובתית הנובעת מציות. חלף זאת, יש לאמץ שילוב אסטרטגי של עקרונות ESG כדי לשפר את המעמד התחרותי של ישראל בשוק העולמי.   אף על פי שההיגיון הכלכלי ברור, כללי החשבונאות אינם מביאים לידי ביטוי את עיקר ההשלכות של ה־ESG. לשם המחשה, ייתכן שביצועים של חברה המציגה לכאורה רווחים גבוהים יותר מהרווחים שחברות אחרות מציגות הם ביצועים טובים פחות בשל החולשה של אותה חברה בתחום ה־ESG. כדי להתמודד עם בעיה זו הרגולטורים הפיננסיים ומוסדות התקינה הרלוונטיים צריכים לסגור את הרִיק הכלכלי ולסייע למשקיעים. הסיוע יקל את ההשוואה בין ביצועי חברה "חומה" ובין ביצועי חברה "ירוקה" בעלת מאפיינים דומים.   במציאות העסקית של היום תאגידים ישראליים המעוניינים להשתלב בשרשראות ערך עולמיות ולהציע מוצרים ושירותים בשווקים עולמיים נדרשים לעמוד במגוון דרישות דיווח ודרישות מהות בתחומי ה־ESG. לדרישות אלו נלווים בין השאר מנגנוני תמרוץ ומערך מורכב ורחב היקף של רגולציות דיווח ומהות הקשורות זו לזו והמזינות זו את זו. כלים אלו נועדו לאפשר ללקוחות התאגידים, לספקיהם הבין־לאומיים ולגופים הפיננסיים המממנים אותם לעמוד בדרישות רגולטוריות בתחום.   תובנות והמלצות צופות פני עתיד המסר העיקרי הוא שיש להתעלות ולשלב את עולמות ה־ESG בליבת הארגונים. אין די בעמידה בדרישות דיווח מינימליות. חשוב להטמיע עקרונות ESG עמוק בתכלית החברות, ליישמם במשימות, בחזונות וביעדים האסטרטגיים. מטרת החברה צריכה לבטא בבירור את מחויבותה לאחריות סביבתית, אחריות חברתית וממשל תקין.   מחויבות זו אינה צריכה להיות נספח נפרד, אלא היבט יסודי של זהות הארגון והאסטרטגיה שלו. החזון חייב להקיף עתיד שבו הארגון ממלא תפקיד חיובי בהתקדמות חברתית וסביבתית. התוכנית האסטרטגית צריכה לכלול מדדי KPI (מדדי ביצוע עיקריים) של ESG המקשרים בין קיימות ובין יצירת ערך.   מסגרת הדיווח המומלצת בחירת מסגרת הדיווח הנכונה היא עניין קריטי. תקני ISSB מציעים מסגרת גלובלית עקבית ומקיפה, המיועדת לשילוב חלק עם הדיווח הכספי הקיים, ותוך שימת דגש על מהותיות כדי להבטיח שהגילויים רלוונטיים ישירות לקבלת החלטות של משקיעים.   ה־ISSB מכיר בכך שגישה של "מידה אחת מתאימה לכולם" אינה מעשית. חברות נבדלות זו מזו בגודל, במשאבים, בתעשייה ובמקום הגאוגרפי, ומכאן שנדרש להתאים את רמת התחכום והפירוט לנסיבות המסוימות של הגוף המדוּוח. יש לתמוך בגישה מאוזנת – קפדנית דייה כדי להיות בעלת משקל, אך גמישה דייה כדי להיות מעשית עבור מגוון רחב של ארגונים. גישה זו מדורגת ליישום. היא מתחילה בחברות ציבוריות גדולות יותר ומתרחבת בהדרגה, מאזנת בין השפעה מיידית ובין מעבר הדרגתי ובר־קיימה.   עיקרי תובנות הכינוס הכינוס חשף פער ניכר בין נוהלי דיווח ה־ESG הנוכחיים בישראל ובין הסטנדרטים הבין־לאומיים. אומנם הושגה התקדמות מסוימת כגון חיוב משקיעים מוסדיים לחשוף בפומבי את מדיניות השקעות ה־ESG שלהם, אבל עדיין חסרה רגולציה מקיפה. דיווחי ה־ESG השוטפים בישראל מתאפיינים בוולונטריות, הסטנדרטים אינם עקביים וההשתתפות – בייחוד של חברות גדולות, בנקים וגופים ממשלתיים – מוגבלת. היעדר מסגרת מובנית מעכב השוואה בין חברות והופך החלטות השקעה המבוססות על ביצועי ESG למאתגרות עבור משקיעים מקומיים ובין־לאומיים כאחד.   משתתפי הכינוס היו תמימי דעים שמערכת דיווח ESG סטנדרטית היא הכרח להטמעה מיטבית. מערכת זו חיונית לא רק לשם הציות; המטרה היא לטפח שקיפות ולאפשר השוואה אפקטיבית בין חברות לטובת העסקים, הממשלה והמשקיעים כאחד. המשתתפים דגלו בגישה מדורגת לחובת דיווח ESG – תחילה בחברות ציבוריות (למעט חברות קטנות יותר) ובשלב מאוחר יותר בגופים פרטיים גדולים יותר. פריסה מדורגת זו תאפשר הטמעה חלקה יותר ותטפל באתגרים פוטנציאליים העומדים בפני חברות קטנות.   המשתתפים הכירו באתגרים הכרוכים ביישום חובת דיווח ESG: סוג החברה:  הוויכוח נגע לשאלה אם הרגולציה צריכה לחול גם על חברות פרטיות, בהתחשב בפוטנציאל ההשפעה החברתית והסביבתית שלהן. המיקוד הראשוני יהיה בחברות ציבוריות. גודל החברה:  חברות קטנות יותר עשויות להיות פטורות תחילה כדי להקל את נטל עלויות הדיווח. תקני דיווח:  תקני ISSB הומלצו בחום בשל אימוצם העולמי והתאמתם לתקני הדיווח הכספי הקיימים בישראל. עם זה הועלו חששות לגבי הפער הניכר בין דרישות תקנים אלו ובין מצבן הנוכחי של מרבית החברות בישראל. שיקולים ספציפיים למגזר:  אומנם ההיבטים הסביבתיים של ESG עשויים להשתנות ממגזר למגזר, אבל ההתמקדות של ISSB בחומריות פיננסית ומתן הנחיות ספציפיות למגזר ייתנו מענה לחשש זה.   הייתה הסכמה רחבה שאסדרת שיטת הדיווח היא אבן יסוד ליצירת תשתית ברורה ואחידה. תשתית זו תאפשר השוואה אפקטיבית בין חברות בצורה מדידה של סיכון והשפעה. מדובר באינטרס משותף למגזר העסקי, לממשלה ולמשקיעים.   הודגש ששנת 2024 סימנה נקודת מפנה בעלייה במודעות לנושא, במעורבות בו ובהכרה בחשיבות שבהמשך קידומו. יש להבטיח עמידה בסטנדרטים העולמיים ולהימנע מפערים בהשוואה למדינות מובילות כמו אירופה וארצות הברית, המשמשות מדד להשפעה. עוד עלה שמדד ה־ISSB נתפס כסטנדרט אידאלי לדיווח, אך נרשמה מחלוקת בנוגע לישימותו. נטען שבשל הפער הנכבד בין דרישותיו ובין מצבן הנוכחי של מרבית החברות יישומו בפועל עשוי להיות מאתגר.   הדרך קדימה כרוכה בבחינה זהירה של השלכות עלות–תועלת ובגישה מדודה ליישום – תחילה בחברות הציבוריות. הכינוס הדגיש את הצורך בשינוי תרבותי ובהטמעת עקרונות ESG בליבת האסטרטגיה העסקית. על מחויבות זו להתרחב מעבר לדרישות הדיווח המינימליות כדי לשלב שילוב מלא עקרונות ESG בחזון, במשימה וביעדים האסטרטגיים של החברה. המטרה היא שחברות (company) יפגינו מחויבות ברורה לאחריות חברתית (society), אחריות סביבתית וממשל תקין כהיבט בסיסי של זהותן.   מילות סיום וסיכום יאיר אבידן, יו"ר הוועדה המייעצת של מרכז אריסון ל־ESG, חתם את הכינוס במילים האלה: "דיברנו על תרבות. תרבות היא האסטרטגיה. כדי להצליח נדרשת מנהיגות וחזון (ממשלות, מאסדרים, ארגונים, חברה אזרחית, אזרחים), חשיבה לטווח ארוך, חובת נאמנות כשומרים על הסביבה והחברה, דבקות בטקסונומיה, אימוץ וניהול שרשרת הערך, התמקדות ביוזמות חינוכיות ומעורבות בעלי העניין. עלינו להתעלות ולשלב את עולמות ה־ESG בליבת הארגונים שלנו".   דוברי הכינוס: יאיר אבידן, יו"ר הוועדה המייעצת של מרכז אריסון ל־ESG, לשעבר המפקח על הבנקים עו"ד ספי זינגר, יו"ר רשות ניירות הערך ד"ר רות דגן, ראש מחלקת איכות הסביבה ושינויי האקלים במשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס נאמן וראש חטיבת האקלים והקשרים הבין־לאומיים במרכז אריסון ל־ESG רו"ח שלומי שוב, ראש תוכנית החשבונאות וסגן דקן בית הספר אריסון למנהל עסקים באוניברסיטת רייכמן, ראש פורום שווי הוגן ומחבר ספרים בתחום החשבונאות הפיננסית רו"ח שושי כהן, לשעבר ראש צוות במחלקת התאגידים ברשות ניירות הערך   משתתפי המושב: רו"ח ארז סופר, שותף מנהל ב־BDO ישראל עו"ד חגית גניש גיל, ראש מערך ה־ESG בקבוצת בזן עו"ד מיכל ארלוזרוב, דירקטורית בחברות ציבוריות רו"ח רעות קסלר, מחלקת התאגידים ברשות ניירות הערך ד"ר שחר הדר, שותף במשרד עורכי הדין מיתר

האם התמקדות רבה יותר בנושאים סביבתיים וחברתיים ובממשל תאגידי תקין (ESG) מגדילה את היתרון התחרותי ארוך הטווח של חברות? יש חוקרים הסבורים שחברות המשקיעות יותר בנושאים אלו – נקרא להן חברות ESG Friendly – נהנות מביצועים פיננסיים עדיפים על חברות אחרות (Eccles, Ioannou & Serafeim, 2014). חוקרים אלו טוענים שחברות ESG Friendly עולות בטווח הארוך על מתחרותיהן הן מצד הביצועים בשוק המניות, הן מצד הביצועים החשבונאיים. הרשות לניירות ערך בארצות הברית ציטטה טענות אלו בהרחבה (Blake, 2020; Lee, 2020). הטענות גם הדהדו בפרסומים אחרים הטוענים שחברות המתמקדות בנושאים אלו עולות על ביצועי חברות שאינן עושות זאת (Gore & Blood, 2011), והיו הבסיס לעדויות בפני הסנאט בארצות הברית, שבהן נטען שבטווח הארוך ביצועי חברות ESG Friendly עולים על ביצועי חברות שאינן עושות זאת (Crasi, 2015). חוקרים אחרים טוענים שהבסיס האמפירי לממצאים אלו רעוע, מבוסס על טעויות, דיווחים מעורפלים ומדגם מוטה בשל בעיות survival (כלומר, שמקצת חברות ESG Friendly נוטות להיסגר יותר מחברות אחרות), וששכפול מהימן של הנתונים אינו מראה קשר בין התמקדות בהיבטי ESG ובין ביצועים פיננסיים (Berchicci & King, 2022; King, 2024). ב רשומה  שפורסמה לאחרונה בבלוג מרכז אריסון ל־ESG הובא מאמר חדש של פרופ' אנדרו קינג. במאמרו קינג מציע ניתוח ביקורתי לספרות המבקשת לקשר בין ESG ובין ביצועים פיננסיים. רשומה זו מבקשת להתמודד עם אותה שאלה – האם וכיצד ESG תורם לביצועים פיננסיים ארוכי טווח – אך מזווית אחרת. בלי להיכנס לוויכוח האמפירי בנושא, ועל אף עדויות אמפיריות עקיבות בתחומי ESG שלפיהן ההתמקדות אינה גוררת הפסדים לחברות (Whelan et al., 2022), אנו חוזרים למקורות התאורטיים של יתרון תחרותי ארוך טווח של חברות וטוענים: חברות ESG Friendly יכולות לשפר את יתרונותיהן התחרותיים ארוכי הטווח כל עוד התמקדות זו מאפשרת להן להקטין את בסיס עלויותיהן או להגדיל את התועלת שמוצריהן או שירותיהן מספקת ללקוחותיהן. ההחלטה על היבטי והיקפי הטמעת ESG ייחודית לכל חברה ואסטרטגיה עסקית, ולכן תהיה שונה מענף לענף ובין חברות באותו ענף. מקורות יתרון תחרותי ארוך טווח התאוריה המקובלת בתחום האסטרטגיה היא שחברות המצליחות ליצור ערך גדול יותר מהערך שמתחרותיהן מצליחות ליצור תהיינה חברות בעלות יתרון תחרותי ארוך טווח. [1] נדגים את ההיגיון שביסוד תפיסה זו באמצעות ניתוח שני מצבי קיצון: מצב קיצון אחד נוגע לחברה היוצרת בממוצע יותר תועלת ללקוחותיה מהתועלת שמתחרותיה יוצרות, ובה בעת בסיס העלויות שלה דומה לבסיס העלויות של מתחרותיה. [2]  כך למשל בפני חברת אפל עומדות שתי אפשרויות תמחור: אם החברה תציע מחירים דומים למחירים שמתחרותיה מציעות, רוב הלקוחות יעדיפו לקנות מחברה זו, שכן היא מציעה מוצרים או שירותים המקנים ללקוחות תועלת גבוהה יותר במחיר דומה למחיר שהמתחרים מציעים עבור מוצרים או שירותים בעלי תועלת פחותה. לחברה כזאת יתרונות בידול (differentiation), והיא אמורה להשתלט על השוק או לפחות להגדיל מאוד את נתח השוק שלה. אפשרות אחרת העומדת בפניה היא להעלות את מחיריה. אפשרות זו מאפשרת לחברה לנצל את התועלת הגבוהה יותר שמוצריה ושירותיה מספקים, וכך להגדיל את רווחיה תמורתם. חברה כזאת יכולה להגדיל את נתח השוק שלה או להגדיל את רווחיה או לשלב בין השניים בזכות הערך שהתועלת העודפת של מוצריה או שירותיה מקנה. מצב קיצון אחר נוגע לחברה שאינה יוצרת ללקוחותיה תועלת גדולה יותר מהתועלת שמתחרותיה יוצרת, אך בסיס העלויות שלה נמוך מבסיס העלויות של מתחרותיה. בסיס העלויות נוגע לכלל עלויות החברה, ובכללן עלויות הפיתוח, הייצור, התפעול, ההפצה והשיווק. כך למשל בפני חברת וולמרט עומדות שתי אפשרויות תמחור: החברה יכולה להציע מחירים דומים למחירים שמתחרותיה מציעות. במקרה כזה בסיס העלויות הנמוך של החברה יאפשר לה להרוויח יותר ממתחרותיה. המשמעות בפועל של דרך פעולה זו היא שהחברה מציעה מחיר דומה למחיר שמתחרותיה מציעות, אך בסיס העלויות הנמוך שלה מאפשר לה להיות רווחית יותר. אפשרות אחרת העומדת בפניה היא להוריד את מחיריה. החברה יכולה לעשות זאת בלי להיות רווחית פחות ממתחרותיה, שכן בסיס העלויות שלה נמוך יותר. אם החברה תבחר באפשרות זו, היא תציע ללקוחותיה מוצרים או שירותים המקנים את אותה תועלת שהמוצרים או השירותים שמתחרותיה מקנים, אך במחיר נמוך יותר. לחברה כזאת יתרונות עלות והיא אמורה להשתלט על השוק או לפחות להגדיל מאוד את נתח השוק שלה, שכן היא מציעה מוצרים ושירותים דומים למוצרים והשירותים שמתחרותיה מציעות, אך במחיר זול יותר. גם בנוגע למקרה קיצון זה, החברה יכולה להגדיל את נתח השוק שלה או להגדיל את רווחיה או לשלב בין השניים בזכות הערך שבסיס העלויות הנמוך יותר של מוצריה או שירותיה מקנה. המסקנה היא שכל עוד חברה יכולה ליצור ערך גדול יותר ממתחרותיה, היא יכולה לשלוט בשווקים שבהם היא פועלת או להרוויח יותר מהן. לכן בבחינת השפעת ההתמקדות בהיבטי סביבה, חברה וממשל תאגידי של ביצועי חברות ויתרונם התחרותי ארוך הטווח ראוי לאמץ גישת עלות–תועלת. משמעות הגישה היא שהתועלות הנוספות או הפחתת העלויות שחברות יכולות להשיג בהיותן ESG Friendly, בניכוי העלויות הנגרמות עקב הוצאות על פעילות בתחומי ESG – הן שתכתבנה באיזו מידה עצם היותן ESG Friendly תורם לערך החברה. כל עוד התמקדות בהיבטי ESG תשפר את יחס העלות–תועלת של חברות, היא תורמת ליצירת יתרונות תחרותיים ארוכי טווח ושימורם. ברגע שהיא משיתה על החברה עלויות גבוהות מהתועלות, היא פוגעת ביתרונות התחרותיים. התמקדות ב־ESG והגדלת תועלת יש אלמנטים רבים המאפשרים לחברות ESG Friendly להגדיל את התועלת הממוצעת שמוצריהן ושירותיהן מספקים ללקוחות, ולכן גם את מוכנות הלקוחות לשלם עבורם. חברות בעלות ממשל תאגידי תקין המתמקדות בהיבטים סביבתיים וחברתיים נהנות מיתרון במשיכת לקוחות שהיבטים אלו חשובים להם, ולכן חברות ESG Friendly יכולות ליצור תועלת גבוהה יותר מהתועלת שמתחרותיהן יכולות ליצור (Serafeim, 2023). חברות מצליחות ליצור תועלת עודפת עבור נתח גדול דיו של לקוחות באמצעות ייצור מוצרים ושירותים ידידותיים לסביבה ולחברה. בה בעת התמקדות ב־ESG מאפשרת להגדיל את המוניטין שלהן (Iskander et al., 2023), כך שגם אם עוד עלויות כרוכות בייצור מוצרים ושירותים כאלה, עדיין התועלת הצומחת גבוהה מהעלויות. העלאת מוניטין צפויה להעלות את מוכנות הלקוחות לרכוש את מוצרי ושירותי החברה, ולעיתים אפילו לשלם עבורם יותר בהשוואה לתשלום לחברות שהמוניטין שלהן ייפגע בשל התייחסות חסרה להיבטי ESG. הדבר נכון הן בשווקים צרכניים (Business to Customer), הן בשווקים מוסדיים (Business to Business). התמקדות ב־ESG והפחתת עלויות אלמנטים רבים מאפשרים לחברות ESG Friendly להפחית את העלויות הכרוכות בייצור ובאספקת מוצריהן ושירותיהן ללקוחותיהן. כך למשל הפחתת עלויות זיהום סביבה יכולה להוביל להפחתת עלויות סילוק אשפת החברה ועלויות עמידה בדרישות ותקנים, וכך להוביל להפחתת עלויותיה הכלליות. באופן דומה התייעלות בצריכה אנרגטית עוזרת להפחית את העלויות הכלליות של חברות. זאת ועוד, התמקדות ב־‏ESG מאפשרת להפחית עלויות עובדים, שכן עלויות גיוס העובדים תרדנה (משום שיותר עובדים ירצו לעבוד עבור החברה), והעובדים שיגויסו יהיו מחויבים  ו פרודוקטיביים יותר . חברות ESG Friendly מפחיתות גם סיכונים שהתממשותם עלולה לגרור עלויות כבדות. הסיכונים יכולים להיות סיכונים פיזיים למשאבים ולשרשראות אספקה, סיכוני חבות משפטית וסיכוני מעבר (transition) במקרה שבו אסדרות לשמירה על איכות הסביבה צפויות להתרחש. חברות שתהיינה מוכנות לשינויים צפויים באסדרה תהיינה בעלות עלויות נמוכות יותר מעלויות מתחרותיהן, וכך תיצורנה יתרון תחרותי עבור עצמן. חברות אלו גם צפויות ליהנות מסובסידיות ממשלתיות בשל עמידתן באסדרות מסוימות, וכך להפחית את עלויותיהן עוד יותר (Henisz, Koller & Nuttall, 2019). למעשה כל עוד העלויות הכרוכות בהתמודדות עם סיכונים אלו נמוכות מהעלות שתושט על החברה במקרה שבו אחד הסיכונים יתממש, יש היגיון כלכלי לנקוט אסטרטגיות שנועדו למנוע פגיעה בערך שחברה יוצרת בשל עליית עלויותיה בהתממשות הסיכונים האלה. חברות ESG Friendly יכולות להפחית את עלויות גיוס הונן לא רק כי הן אטרקטיביות יותר לגופים פיננסיים המעריכים היבטים אלו, אלא גם כי הן יכולות להראות למַלְווים שפרופיל הסיכון שלהן נמוך יותר, וכך להפחית עלויות ריבית וכד' (Serafeim, 2023). התמקדות ב־ESG ויתרון תחרותי בר־קיימה פועל יוצא הוא שחברות ESG Friendly יכולות להגדיל את התועלת שמוצריהן ושירותיהן מספקים, וכך להקטין את עלויותיהן. כל עוד הן מצליחות לעשות זאת טוב יותר ממתחרותיהן, יש הלימה בין התמקדות ב־ESG ובין יצירת יתרון תחרותי בר־קיימה. חברות יכולות ליצור יתרונות תחרותיים כאלה במגוון דרכים. כך למשל יצרני סחורות (commodities) המתקשים ליצור תועלת עודפת לעומת מתחריהן או להיות בעלי בסיס עלויות נמוך יותר יכולים לנצל יתרונות ראשוניוּת בהיערכות לאסדרה צפויה בתחום ה־ESG באמצעות מחקר ופיתוח מתאימים או באמצעות בניית שרשרת הערך שלהן מחדש כדי שתתאים למעבַר ל־ESG, וכך לשפר את מצבן לעומת מתחרותיהן. היערכות מוקדמת יכולה לחסוך עלויות המרה גבוהות שאליהן יהיו חשופים המתחרים, וכך ליצור יתרון עלות לחברה. יצרנים כאלה גם יכולים להיות פרואקטיביים וליצור לובי שיעודד את הרשויות לחוקק חוקים פרו־סביבתיים או פרו־חברתיים, אם הם סבורים שהם מוכנים יותר ממתחריהם לחוקים ואסדרות כאלה. עם זה חשוב לזכור שהדוגמה בעיקר מאפשרת לחברות ליהנות מיתרונות הראשוניוּת בהיערכות לאסדרה צפויה בתחום ה־ESG בטווח הקצר, ולא צפוי שתוביל ליתרונות תחרותיים ארוכי טווח. מכאן נובע שחברות צריכות לבדוק אֵילו הנחות יסוד יש בשווקים שבהם הן פועלות. נדרָש בירור יסודי אם יש פלח שוק גדול דיו המוכן לשלם פרמיה עבור מוצרים ושירותים שבגדר ESG Friendly, מה היקף החיסכון בעלויות שהתמקדות ב־ESG יכולה להביא וכמה קשה, יקר ואי־ודאי עבור מתחרותיהן לחקות אותן, וכך לבטל את הערך העודף שהן יוצרות. בירור כזה אמור להכתיב אֵילו השקעות וצעדים בתחום ה־ESG נכון לחברה לעשות כדי להגדיל את הערך שהיא יוצרת. סיכום ומסקנות המסקנה העיקרית היא שאין בסיס תאורטי מוצק לטענות שככל שחברות יותר ESG Friendly, כך הן צפויות להיות בעלות יתרונות תחרותיים ארוכי טווח. התמקדות ב־ESG צריכה להתבסס על ניתוח עלות–תועלת, ולא על הגישה שככל שחברה תהיה יותר ESG Friendly, כך ישתפרו ביצועיה הפיננסיים ויתרונותיה התחרותיים. אכן, כל עוד התמקדות ב־ESG משפרת את יחס העלות–תועלת, היא תהיה בסיס ליצירת יתרונות תחרותיים, אבל לא כך ברגע שהעלויות תעלינה על התועלות (Jensen, 2002). יוצא מכך שצריכה להיות שונות בין־ענפית ובין חברות במידה שבה הן שואפות להיות ESG Friendly. תנועת ה־ESG כבר מבוססת בנוף העסקי וספק אם תיעלם. נוסף על ההיבטים האידאולוגיים הקשורים ליישום היבטי ESG, יישומם הנכון צריך להדגיש עקרונות מבוססים לניהול בריא של עסק והבטחת יתרון תחרותי ארוך טווח. מיקוד נכון בהיבטי ESG יכול לשפר את שביעות רצון הלקוחות, להגדיל את מוכנותם לשלם עבור המוצרים והשירותים שהחברות מציעות, ועקב כך להגדיל את נתח השוק שלהן, בה בעת לזיהוי הזדמנויות להפחתת עלויות וחוסר יעילות במערכיהן. בפועל אין תבנית אחידה ליישום היבטי ESG, וכל חברה צריכה למצוא דרך ייחודית מִשֶלה ליצירת ערך מ־ESG בהתבסס על האסטרטגיה המקיפה שלה והתחרות העומדת בפניה. בטווח הארוך בעלי המניות צפויים להעריך בחיוב חברות שידעו ליישם נכונה היבטי ESG בהחלטותיהן העסקיות, יישום שיגדיל את הערך שהן יוצרות. רשומה זו היא גרסה קצרה של נייר עמדה   בנושא פרופ' ניראון חשאי, בית הספר אריסון למנהל עסקים, אוניברסיטת רייכמן פרופ' דרור עציון, בית הספר גרוסמן למנהל עסקים, אוניברסיטת ורמונט, ארצות הברית   Berchicci, L., & King, A. A. (2022). Corporate Sustainability: A Model Uncertainty Analysis of Materiality.  Journal of Financial Reporting ,  7 (2), 43–74. Blake, L. (2020, Oct. 5). RE: Proposed Rule on Fiduciary Duties Regarding Proxy Voting and Shareholder Rights (RIN 1210-AB9) . Letter from Office of Regulations and Interpretations. Crasi, T. (2015, Apr. 30). Hearing on Energy Efficiency Legislation . Testimony on Behalf of the National Association of Home Builders Before the Senate Committee on Energy and Natural Resources. Eccles, R. G., Ioannou, I., & Serafeim, G. (2014). The Impact of Corporate Sustainability on Organizational Orocesses and Performance.  Management Science ,  60 (11), 2835–2857. Gore, A., & Blood, D. (2011, Dec. 14). A Manifesto for Sustainable Capitalism: How Business Can Embrace Environmental, Social and Governance Metrics. Wall Street Journal . Henisz, W., Koller, T., & Nuttall, R. (2019). Five Ways That ESG Creates Value.  McKinsey Quarterly ,  4 , 1–12. Iskander, S., Goerzen, A., Asmussen, C. G., & Hashai, N. (2023). On Socially Responsible GVC Governance Structures: Outsourcing vs. Internalization in the First Mile. In  AIB 2023 Annual Meeting: International Business Resilience Under Global Disruptions  (p. 188). Academy of International Business. Jensen, M. C. (2002). Value Maximization, Stakeholder Theory, and the Corporate Objective Function.  Business Ethics Quarterly , 235–256. King, A., (2024). Do Sustainable Companies have Better Financial Performance? Revisiting a Seminal Study . SSRN . Lee, A. H. (2020). Playing the Long Game: The Intersection of Climate Change Risk and Financial Regulation. Keynote Remarks at PLI's 52nd Annual Institute on Securities Regulation . Serafeim, G. (2023). ESG: From Process to Product.  Harvard Business School Accounting & Management Unit Working Paper , No. 23-069. Whelan, T., Atz, U., Van Holt, T., & Clark, C. (2022). Uncovering the Relationship by Aggregating Evidence from 1,000 Plus Studies Published Between 2015–2020.  NYU, ESG and Performance . [1]  יתרון תחרותי ארוך טווח (sustainable competitive advantage) הוא היכולת חברה להרוויח לאורך זמן יותר ממתחרותיה. ערך הוא הפער שבין התועלת שמוצריהן או שירותיהן נותנים ללקוחותיהן ובין בסיס עלויותיהן. [2]  תועלת גדולה יותר ללקוחות מוגדרת כתועלת הכספית שמוצרים או שירותים מקנים ללקוחות ומתבטאת במוכנות הלקוחות לשלם (willingness to pay) עבור מוצרי או שירותי החברה.

מבוא בשנים האחרונות הפך תחום ה-ESG לערוץ מרכזי בעיצוב מדיניות עסקית וכלכלית, אך האם ישנה הצדקה כלכלית לכך? רשומה זו מציעה תרגום וניתוח למאמרו החדש   של אנדרו קינג   (Andrew King), [1]  המאתגר את אחד המחקרים המכוננים בנושא. קינג מציע מבט ביקורתי רחב, המבקש לא רק לבקר מחקר יחיד, אלא גם לעורר מחשבה מחודשת על השאלות המהותיות שביסוד הקשר בין ESG לביצועים פיננסיים וכיצד ראוי למדוד אותם. [2]  יחד עם זאת, יש לזכור כי גם את דבריו של קינג עצמו יש לקרוא באופן ביקורתי. לא רק מכיוון שהמאמר שלו טרם עבר שיפוט עמיתים בכתב עת אקדמי, אלא מפני שמאמרו מהווה חלק מדיון אקדמי נרחב. יש לציין כי מחקרים שבחנו מזווית אמפירית את הספרות כולה, דווקא מצאו כי רוב המחקר דווקא מצדד בקשר שבין ESG לביצועים פיננסיים .  לפיכך, תרומתו העיקרית של קינג היא עצם הדיון בקשר שבין תועלת כלכלית לבין מדיניות ESG, ונקודת מבטו הייחודית בנוף המחקרי. מחקר הקֶשֶׁר בין ביצועים פיננסים ל-ESG: רקע, ממצאים, ומתודולוגיה בשנת 2014 פורסם המאמר The Impact of Corporate Sustainability on Organizational Processes and Performance  (להלן – ״ מחקר הקֶשֶׁר ״), [3]  אשר הציג שאלת מחקר מרכזית ושנויה במחלוקת בעולם העסקי: האם חברות המיישמות פרקטיקות ESG משיגות ביצועים פיננסיים טובים יותר בהשוואה לחברות שאינן מיישמות פרקטיקות כאלו? ממצאיו היו מהפכניים – נטען כי חברות המיישמות פרקטיקות ESG משיגות ביצועים פיננסיים טובים יותר לאורך זמן בהשוואה לעמיתותיהן, הן בשוק ההון והן במדדים חשבונאיים. ממצאיו של המחקר השפעתו חרגו מגבולות האקדמיה. מלבד חשיבותו בקהילה המחקרית, וציטוטו יותר מכל מאמר אחר בכתב העת Management Science , תרומתו השפיעה במיוחד על העולם העסקי והמדיניות הציבורית: דמויות מפתח כמו אל גור (Al Gore) ודיוויד בלאד  (David Blood) טענו על בסיסו שזיהוי חברות המיישמות פרקטיקות ESG יכול להפיק למשקיעים תשואות פיננסיות ניכרות. גם גופי רגולציה, כמו רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC), יישמו את ממצאיו – נציבת ה-SEC לשעבר הצהירה על בסיס המאמר האמור שהערכת ESG הפכה ל-" אסטרטגיה מרכזית לניהול סיכונים בעיצוב תיקי השקעות ״. [4] מחקר הקֶשֶׁר בין ביצועים פיננסים ו-ESG אינו הראשון מסוגו בתחום. למעשה, עשרות מחקרים קודמים בחנו את הקֶשֶׁר שבין ESG לביצועים פיננסיים. אולם מחקרים אלו הציגו ממצאים מגוונים ואף סותרים לא בכדי צוין על הספרות כולה כי "הראיות האמפיריות מגוונות מידי מכדי לאפשר הסקת מסקנות מוצקות״ . [5]  בתוך השדה המחקרי העמום הזה, מחקר הקֶשֶׁר תרם לספרות הקיימת בנושא באמצעות ניתוח דו-שלבי: [1].      תחילה המחקר ביסס את הטענה כי החיבור בין קיימות למאפיינים ארגוניים מייצר השפעה. על-ידי הצגת נתונים לפיהם חברות שאימצו מדיניות ESG, [6]  נוטות למדוד ולתגמל את הדרג הניהולי (executives) בצורה שונה; לערב באופן שיטתי תדיר את בעלי העניין (stakeholders); לפרסם מידע שאינו פיננסי בהיקף רחב יותר (למשל, מדיניות החברה ותוצריה). [2].      בשלב השני, ובהינתן שהחיבור בין קיימות למאפיינים ארגוניים מייצר השפעה, החוקרים בחנו האם ההשפעה הזו קשורה לתשואות פיננסיות גבוהות יותר. זאת באמצעות שלושה ממדים: מדד תשואות בשוק ההון (Stock Return) ושני מדדים חשבונאיים – תשואה על נכסים (ROA) ותשואה על הון עצמי (ROE). [7] החוקרים חישבו את המדדים החשבונאיים הללו באופן מצטבר לאורך זמן, מתוך הנחה שכל רווחי החברה "מושקעים מחדש" באופן מלא. חישוב זה ביקש לשקף את ההשפעה המתמשכת של אימוץ מדיניות ESG. ייחודו של מחקר הקֶשֶׁר נבע מגישתו המתודולוגית; במחקר הקֶשֶׁר, החוקרים השתמשו בשיטתPropensity Score Matching  (PSM, התאמת ציוני נטייה), [8]  במטרה ליצור קבוצות של חברות הדומות זו לזו במאפייניהן הבסיסיים – כגון גודל החברה, ענף פעילות ותשואה היסטורית – כך שההבדל המרכזי ביניהן יהיה אימוץ (או אי-אימוץ) של מדיניות ESG. בדרך זו, ביקשו החוקרים לדמות מצב שבו שתי הקבוצות 'שוות' בכל ההיבטים הרלוונטיים פרט לבחירה ליישם ESG, וניתן יהיה לייחס הבדלים בתוצאות הפיננסיות לאימוץ מדיניות ESG. הרציונל העומד מאחורי PSM מבוסס על הרעיון שאם היינו יכולים להקצות את אימוץ פרקטיקות ה-ESG באופן אקראי בין החברות (כמו בניסוי מבוקר), אזי כל הבדל בתוצאותיהן הפיננסיות היה מעיד על השפעה סיבתית של קיום המדיניות. מכיוון שבעולם העסקי לא ניתן לבצע הקצאה אקראית אמיתית, החוקרים נעזרו בשיטת ההתאמה ככלי עוקף, בתקווה לקבל הסקה דמוי-סיבתית בנוגע לקשר בין ESG לביצועים פיננסיים. המסקנה המרכזית של המחקר הייתה קונקלוסיבית: אימוץ פרקטיקות ESG אינו רק "נכון מוסרית" אלא גם מניב יתרון פיננסי משמעותי לחברות. [9] מסקנה זו, לצד חדשנות המתודולוגיה, הפכו את מחקר הקֶשֶׁר לאחד המחקרים המשפיעים ביותר על השיח האקדמי, העסקי והציבורי בתחום ה-ESG. עם זאת, כפי שנראה בהמשך, ההשפעה הרבה של המחקר עוררה גם ביקורת מצד קינג, שהציב סימני שאלה בנוגע לשקיפות המתודולוגיה וליכולת לשחזר את הממצאים. הביקורת של קינג קינג מסכם את ניתוחו בקביעה נחרצת ולפיה, לדעתו, לא ניתן להסתמך על הממצאים של המחקר המקורי כדי לקבוע שחברות המיישמות מדיניות ESG מציגות ביצועים פיננסיים טובים יותר לאורך זמן. הביקורת של קינג מתמקדת בשלושה מוקדים עיקריים – חוסר היכולת לשחזר את תוצאות המחקר, אופן חישוב המדדים, ובעיות במובהקות הסטטיסטית. [10]   קשיי שחזור והטיות במדגם קינג מדגיש כי יכולת שחזור תוצאות היא עקרון בסיסי במחקר מדעי – אם תהליך המחקר אינו שקוף, אי אפשר לאמת את הממצאים או להסתמך עליהם. [11]  במחקר הקֶשֶׁר, קינג ניסה לשחזר את הממצאים המקוריים באמצעות דגימות חוזרות וניסויים מחודשים, אך לא הצליח להגיע לאותן התוצאות שפורסמו במחקר המקורי. ומכאן שלטענתו לא ניתן לאמת את המסקנות שהוצגו במחקר. אחת הבעיות המרכזיות שזיהה היא חוסר השקיפות בנוגע לקריטריונים שבהם השתמשו החוקרים להגדרת "חברות בנות-קיימא" (High Sustainability) ו"חברות שאינן בנות-קיימא" (Low Sustainability). [12]  למשל, לא ברור אילו קריטריונים שימשו לבחירת החברות בקבוצות המדגם, מה שהקשה על קינג לשחזר את הקבוצות ולהתאים בין החברות. פער זה מונע לדידו יצירת השוואה אמינה בין הקבוצות, ובפועל מקשה על שימוש במחקר ככלי מעשי להערכת השפעת ESG על ביצועים פיננסיים. כמו כן, לטענתו שיטת ה-PSM, שנועדה ליצור קבוצות דומות במאפיינים בסיסיים כמו גודל החברה, ענף הפעילות והתשואה הקודמת שלהן, לא מיושמת כראוי. קינג טוען שהמתודולוגיה הזו מתעלמת מהבדלים מבניים חשובים – כמו הרווחיות הענפית או המשאבים הכספיים של החברות – שלמעשה משפיעים על ביצועי החברות יותר מאימוץ פרקטיקות ESG. כתוצאה מכך, השיטה לא מצליחה לנטרל את כל ההטיות בקבוצות המדגם, והדבר פוגע במובהקות הסטטיסטית של התוצאות וביכולת לטעון לקשר סיבתי בין ESG לביצועים פיננסיים. קינג ניסה לשחזר את ממצאי המחקר באמצעות שיטות חישוב מקובלות יותר. כאלו שמביאות בחשבון תרחישים מציאותיים יותר להתנהגות החברות, אך ממצאיו לא תאמו את התוצאות שהוצגו במחקר הקֶשֶׁר.     אופן חישוב המדדים הפיננסיים קינג מצא בעיות משמעותיות בחישוב המדדים הפיננסיים במחקר הקֶשֶׁר, במיוחד במדדים כמו ROA (תשואה על נכסים) ו-ROE (תשואה על הון עצמי). מחקר הקֶשֶׁר חישב מדדים אלו באופן "מצטבר", כלומר, בהנחה שכל שנה החברה משקיעה מחדש את כל הרווחים שלה – הנחה שמשמעותה שכל הרווחים מתווספים לנכסים או להון העצמי באופן מלא. אולם, לדבריו, זו הנחה שאינה ריאלית. בפועל, חברות רבות אינן משקיעות מחדש את כל הרווחים שלהן; חלק מהרווחים עשוי להיות מופנה לדיבידנדים, להחזרי חוב או לצרכים אחרים שאינם מגדילים את הנכסים או את ההון העצמי. לפיכך, גם אילו ניתן היה לשחזר את המדגם עצמו, אופן חישוב המדד עלול להטות את התוצאות. קינג מציין שניסיון להשתמש בשיטות חישוב מקובלות יותר (שאינן מניחות השקעה חוזרת מלאה) לא הניב את התוצאות שדווחו במחקר הקֶשֶׁר. מובהקות סטטיסטית   מוגבלת טענה מרכזית נוספת של קינג מתמקדת במובהקות הסטטיסטית של ממצאי מחקר הקֶשֶׁר. המחקר המקורי טען כי נמצא קשר חיובי ומשמעותי בין אימוץ פרקטיקות ESG לבין ביצועים פיננסיים, אך קינג גורס שהטענה הזו מבוססת על ניתוח בעייתי של הנתונים. לדוגמה, רק מבחן אחד מתוך ששת המבחנים שבוצעו במחקר הקֶשֶׁר הראה מובהקות סטטיסטית, וגם זאת באופן גבולי. [13] על-פי הסתברות סטטיסטית, כאשר מבוצעים מספר מבחנים סטטיסטיים במקביל, עולה הסבירות לקבל לפחות תוצאה מובהקת אחת באופן אקראי, גם אם אין קשר אמיתי בין המשתנים. קינג מראה כי במקרה של מחקר הקֶשֶׁר, הסיכוי שתוצאה אחת לפחות תהיה מובהקת מתוך שישה מבחנים עומד על כ-26%. [14] מכאן, לא ניתן לטענתו לקבוע כי הממצאים משקפים קשר סיבתי בין ESG לביצועים פיננסיים, וייתכן שמדובר בתוצאה מקרית בלבד. מעבר לכך, מחקר הקֶשֶׁר מתעלם מהשפעות אפשריות של מאפיינים מבניים הקיימים מראש בחברות בקבוצת הקיימות הגבוהה. לדוגמה, חברות אלה נוטות לפעול בענפים רווחיים יותר, כמו טכנולוגיה ושירותים פיננסיים, וליהנות מגודל ומשאבים המאפשרים להן לאמץ פרקטיקות ESG. מאפיינים אלו עשויים להסביר חלק ניכר מהביצועים הפיננסיים הגבוהים של החברות הללו, ללא קשר ישיר לפרקטיקות ESG  עצמן. משמעות הביקורת – קריאה לחשיבה מחודשת ביקורתו של קינג על מחקר הקֶשֶׁר חורגת מעבר למחקר בודד. היא מבקשת להשפיע על תחום ה-ESG כולו, הן ברמה האקדמית והן בקבלת החלטות השקעה ומדיניות.   בהיבט האקדמי , לטענת קינג, אם אחד המחקרים המרכזיים והמשפיעים ביותר בתחום אינו ניתן לשחזור, הדבר מצביע על הצורך בהערכה מחודשת של מחקרים דומים. קינג מדגיש כי מחקרי ESG רבים מסתמכים על נתונים מתוחכמים ומורכבים, אך לעיתים קרובות חסרים שקיפות מתודולוגית מספקת. בהתאם, קינג קורא לסטנדרטים מחקריים מחמירים יותר, במיוחד בתחומים שבהם לממצאים יש השלכות כלכליות, חברתיות וסביבתיות רחבות היקף. בהיבט המעשי , קינג מציין כי מחקרים בתחום שימשו להצדקת מדיניות ציבורית התומכת בקיימות ולפיתוח כלי השקעה ייעודיים, כגון קרנות ESG. ביקורתו של קינג  קוראת להערכה מחודשת של ההנחות שבבסיסם של מחקרים אלו. לדוגמה, החלטות השקעה המבוססות על ההנחה כי קיימות מניבה יתרון פיננסי או מדיניות ציבורית הנשענת על מחקרים מסוג זה, כמו רגולציות המעודדות ESG, עשויות להידרש לבחינה מחודשת. סיכום קינג מסכם את מאמרו בקריאה לחשיבה מדעית ביקורתית וזהירה יותר. הוא מדגיש כי לא ניתן להסיק מסקנות רחבות על סמך מחקר בודד. דברים אלו נכונים מטבע הדברים גם לגבי המחקר שלו. יתרה מכך, מחקר אמפירי שבחן את הספרות כולה מצא כי 90% מהמחקרים שנבדקו הצביעו על קשר שאינו שלילי בין קריטריוני ESG לביצועים פיננסיים, כאשר רובם הגדול (כ-60%) הראו קשר חיובי. [15]  הבאת עמדתו של קינג, אם כך, אינה מבקשת לספק הכרעה סופית בממצאי מחקר הקשר, אלא להוסיף פריזמה ביקורתית ייחודית נוספת לדיון המתמשך על הקשר בין מדיניות ESG לביצועים פיננסיים. --------------------------------------------------------------------------------------- [1]  רשומה זו מבוססת על מאמרו של אנדרו א. קינג. פרופסור, בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בוסטון. קישור למאמר כאן . Andrew A. King, “ Do sustainable companies have better financial performance? Revisiting a seminal study ”, SSRN (2024). [2] המונחים 'קיימות' (Sustainability) ו-ESG (Environmental, Social and Governance) משמשים לעיתים קרובות לסירוגין. באופן מסורתי, 'קיימות' מתייחסת לאימוץ מדיניות סביבתית וחברתית בארגון, בעוד ESG מתייחס למדידה והערכה של ביצועי החברה בתחומים אלו. ברשומה נשתמש במונח ESG כמונח מכליל. [3] המאמר המקורי: Eccles, Robert G., Ioannis Ioannou, and George Serafeim. “ The Impact of Corporate Sustainability on Organizational Processes and Performance ”, Management Science 60(11), pp. 2835-2857 (2014). קישור למאמר כאן   [4]   אליסון הרון לי  (Allison Herren Lee); ראו Commissioner Allison Herren Lee, Playing the Long Game: The Intersection of Climate Change Risk and Financial Regulation ,  Speech: U.S. Securities and Exchange Commission  (Nov. 5, 2020) [5]   קישור למאמר כאן   Marc Orlitzky, “ Corporate Social Performance and Financial Performance: A Research Synthesis ”, The Oxford Handbook of Corporate Social Responsibility pp. 113-134 (2009)  [6]   ראו KING , OVERVIEW OF THE ORIGINAL REPORT לטענת קינג   ״טענה זו הייתה, ונותרה, פרובוקטיבית, משום שהיא מרמזת שקיימות תאגידית עשויה להיות מכלול של מאפיינים ותכונות מחזקות אשר מספקות יתרון תחרותי מתמשך. מאות מחקרים ניסו לבחון השערה זו, אך התוצאות מעורבות״ ; המחבר משתמש במונח ״מדיניות קיימות״ (sustainability policies), ראו  ה״ש 2; ה״ש 1 מחקר הקֶשֶׁר  עמ׳ 2836. [7] הבהרה: Stock Return מודד את תשואות ההשקעה הכוללות של המשקיעים לאורך זמן, כולל שינויים במחיר המניה ודיבידנדים, בעוד ROA (תשואה על נכסים) מודד את היכולת של חברה לייצר רווחים מהנכסים שלה, ו-ROE (תשואה על הון עצמי) מודד את הרווחיות של חברה ביחס להון העצמי של בעלי המניות. [8]  שיטה זו נועדה ליצור קבוצות דומות ככל האפשר על סמך מאפיינים משותפים, כך שהשפעת המדיניות הנבדקת תהיה נפרדת משאר המאפיינים. במחקר הקֶשֶׁר  החוקרים השתמשו בשיטה המבוססת על ציוני נטייה (Propensity Score Matching). שיטה זו מחשבת עבור כל חברה את ההסתברות שלה לאמץ פרקטיקות ESG בהתבסס על מאפייניה (כמו גודל, ענף פעילות ותשואה קודמת). לאחר מכן, מתאימים בין חברות בעלות ציון דומה, כאשר ההבדל היחיד ביניהן הוא האם בפועל אימצו פרקטיקות ESG או לא. [9]  ה״ש 1 מחקר הקֶשֶׁר  עמ׳ 2835 “ [H]igh sustainability companies significantly outperform their counterparts over the long term, both in terms of stock market and accounting performance. ”  [10] מובהקות סטטיסטית היא מדד המשמש להערכת אמינות התוצאות במחקר. כאשר תוצאה מובהקת סטטיסטית, משמעות הדבר היא שהסבירות שהתוצאה התקבלה במקרה נמוכה מסף מקובל (בדרך כלל 5%). במילים אחרות, ככל שהמובהקות הסטטיסטית גבוהה יותר, כך גדל הביטחון שהתוצאות משקפות קשר אינו מקרי. [11]   ראו KING, Table 1: Descriptive statistics of matched pairs of firms at two caliper levels;   הטבלה מציגה נתונים תיאוריים על חברות מותאמות (HS ו-LS) בשני רמות התאמה (מחמיר ורופף), ומדגישה את חוסר העקביות במדגמים. [12]  ראו KING, Figure 3: Stock returns for high vs low sustainability portfolios ; הנספח מפרט את הקריטריונים ששימשו לסיווג חברות ל-HS ו-LS, תוך הדגשת חוסר השקיפות שלהם. [13]   ראו KING, Table 3: Summary of replication results and shuffled (NULL) results ; הטבלה משווה בין תוצאות מחקר הקֶשֶׁר (EIS), ניסיונות השחזור של קינג ותוצאות אקראיות (NULL), ומראה את הכישלון במציאת מובהקות. [14]   ראו KING, APPENDIX C: EVALUATING THE FEASIBILITY OF EIS’S MATCHING PROCESS. ;  הנספח מתאר סימולציות הבוחנות את ישימות התאמות המדגם של EIS, ומדגיש את חוסר הסבירות שלהן. [15] ראו לדוגמה: Gunnar Friede, Timo Busch Alexander Bassen ESG and financial performance: aggregated evidence from more than 2000 empirical studies  5(4)  Journal of Sustainable Finance & Investment   210-233 (2015).

ההבטחה בדבר מחויבות מלאה של חברות לקידום ערכים חברתיים אחת ההבטחות הגדולות בשנים האחרונות בתחום דיני החברות היא ההבטחה של החברות הציבוריות, בעיקר הגדולות, למחויבות מלאה לקידום תכליות מגוונות ורחבות, נוסף על קידום התכלית המסורתית של השאת הערך הכלכלי עבור המשקיעים. מדובר בהתחייבות לקדם ערכים רחבים של שיפור איכות הסביבה והקיימות, דאגה לרווחת החברה (society) והקהילה, העובדים, הלקוחות והספקים. לשם הפשטות, ברשימה זו נכנה את הערכים הנזכרים – ערכים חברתיים. ערכים אלו מוכרים גם בכינוי ערכי ESG ס (ESG Values).   ההבטחה לקדם ערכים חברתיים קידום עצמאי וללא תלות בתכלית השאת הערך הכלכלי היא סטייה ניכרת מהתפיסה המסורתית הנהוגה בעולם דיני החברות שלפיה חברות נדרשות לשקול בראש ובראשונה את טובת המשקיעים ואת שורת הרווח ורשאיות לשקול באגביות בלבד את טובת הקהלים האחרים.   אף על פי שהשיח על הצורך לדרוש מחברות מסחריות לקדם ערכים חברתיים קיים בעיקר ברקע כשלושה עשורים לפחות, נראה שאפשר לראות נקודת מפנה חשובה בהצהרה של מנהלי החברות הגדולות ביותר בארצות הברית. חברות אלו הצהירו במסגרת ה־Business Roundtable בשנת 2019 בדבר מחויבותם לערכים רחבים ולקהלים מגוונים זולת המשקיעים. הצהרה זו יצרה מומנטום חיובי מאוד ודחפה דחיפה ניכרת את השיח הקורא לחברות לגלות אזרחות טובה (good corporate citizenship) ולדאוג לקהלים מגוונים ולערכים חברתיים רחבים.   הצורך לשמור על אופטימיות זהירה עם זה, לטעמנו, לצד ההתלהבות מההתפתחויות האחרונות, יש מקום לשמור על אופטימיות זהירה ולגלות מידה של חשדנות כלפי הצהרות החברות בדבר מחויבות מלאה שלהן לקידום ערכים חברתיים. מחויבות בדרגה גבוהה מאוד תושג רק בזכות התערבות המחוקק והמאסדרים למיניהם, לצד פעילות של ארגונים חברתיים אקטיביסטים כמו לובי 99, צדק פיננסי ודומיהם, וזאת בשל כמה טעמים שהספרות האקדמית והפרקטיקה המסחרית זיהו זה מכבר.   בראש ובראשונה, הדירקטורים המכהנים, המופקדים על גיבוש האסטרטגיה של החברות, נבחרים בידי בעלי המניות המשקיעים את כספם בחברות ושבאופן טבעי מעוניינים בהשאת הערך הכלכלי של השקעותיהם ובקבלת נתח מהרווחים המצטברים. בפשטות, בעלי המניות עשויים ליהנות מהשאת הערך הכלכלי בדרך של קבלת דיבידנדים או בדרך של עלייה בערך מניותיהם הנסחרות בבורסה. השקעה של חברות בערכים חברתיים עשויה לנגוס ברווחים למורת רוחם של המשקיעים.   באופן קשור, שערי המניות של החברות הציבוריות הנסחרות בבורסה מגלמים בעיקר את ההצלחות של החברות להשיא את הערך הכלכלי, יותר משהם מגלמים את המאמצים המושקעים בקידום ערכים חברתיים. זאת בין השאר משום שקשה לכמת מאמצים אלו ולהצביע על מידת הצלחתם, ודאי שלא בטווח הקצר. חברות שישקיעו בערכים חברתיים על חשבון השאת הערך הכלכלי למשקיעים עשויות לפגוע בביצועי המניות ולהוביל לתגובת שרשרת שתוביל לסיום כהונתם של הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים. במקרים שבהם מחירי המניות הנסחרות ייפגעו פגיעה ניכרת – בחברות עם גרעין שליטה בעל השליטה עשוי לסיים את כהונתם של הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים, ובחברות עם בעלות מבוזרת הדירקטורים ונושאי המשרה יהיו חשופים להשתלטות עוינת מצד גורם חיצוני לחברה, השתלטות שתוביל לסיום כהונתם.   זאת ועוד, קיימים גורמים אחרים הדוחפים את הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים לבכר את השאת הערך על פני הדאגה לערכים חברתיים: מבנה התגמול שלהם; התמקדות של שחקנים הפועלים בשוק ומתמקדים בשורת הרווח של החברות כגון גורמים אקטיביסטים הפונים לחברות בדרישה לעריכת שינויים, משקיעים מוסדיים ואנליסטים; כוח האינרציה, כלומר, החינוך וההרגל של הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים להתמקד בתכלית השאת הערך הכלכלי עבור המשקיעים; החשיפה של הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים לתביעות נגזרות ותובענות ייצוגיות שבעלי המניות מגישים (ברוב המוחץ של המקרים) בשנים האחרונות באופן הולך וגדל.   גם החקיקה, האסדרה והפסיקה של בתי המשפט לאורך השנים מסרטטות בבירור את גבולות הגזרה ומבהירות לדירקטורים ונושאי המשרה האחרים שהם לא יצאו ידי חובתם אם לא יפעלו "לפי שיקולים עסקיים" כדי להשיא את ערך החברות עבור בעלי מניותיהן. נכון להיום יש התייחסות ספורדית בלבד [1]  לצורך בקידום ערכים חברתיים. גם חובות הגילוי הקיימות אווריריות במקרה הטוב, כלומר, מקילות, לא ברורות ונעדרות שיניים.   דוגמאות הממחישות זאת אפשר למצוא בקלות יחסית. כך למשל חברת דיפלומט , חברה ציבורית לייבוא והפצה של מוצרי מזון וטיפוח אישי, נכללה בעבר הלא רחוק בתוכנית של משרד האוצר להפחתת הריכוזיות בשוק המזון. בשל כך דיווחה דיפלומט למשקיעיה שהתוכנית צפויה להשפיע לרעה על תוצאות החברה, ומחיר המניה שלה ירד. בהמשך התברר שההצעה במתכונת שהובאה לאישור הממשלה לא אושרה, דיפלומט נשמה לרווחה ומחיר המניה עלה. הדוגמה עשויה ללמד שדיפלומט דאגה בעיקר לפגיעה במשקיעיה, פגיעה שהשתקפה במחיר המניה, ולא דאגה לציבור הרחב של הצרכנים.   דוגמה אחרת היא מהעת האחרונה, והיא נוגעת לביטול סימון המחירים על המוצרים ברשתות המזון בניסיון לעבור לסימונים דיגיטליים. לפי הדיווחים מקצת רשתות השיווק מיהרו "לוותר" על סימון המחירים בלי שסיפקו מענה בדמות סימון דיגיטלי שעדיין לא הוטמע וספק אם יוטמע בקרוב, וכל זאת למורת רוחם של הצרכנים ובניגוד גמור לסקרים שפורסמו בנוגע להעדפת הצרכנים את סימון המחירים שהיה נהוג עד אותו זמן.   עוד דוגמה היא מחקר של פרופ' איתי אטר מאוניברסיטת תל אביב. המחקר הראה גידול ניכר במחירי סל המוצרים שמכרה חברת שופרסל בשנת 2024 בד בבד לרכישת האחים אמיר את השליטה בה ועלייה מרשימה במחירי המניה של החברה.   אלו רק דוגמאות נקודתיות ואפשר למצוא דוגמאות רבות אחרות שימחישו כיצד חברות ציבוריות מעדיפות בבירור את טובת המשקיעים. התנהלות זו מעוררת סימני שאלה בנוגע למחויבות האמיתית של אותן חברות לטובת קהלים אחרים – לא בשוליים, וגם במחיר של התנגשות בין טובתן ובין טובת המשקיעים.   נתונים אמפיריים ביחס לוועדות ה־ESG בחברות הכלולות ב־S&P 500 מחקר שערכנו לאחרונה בחן את סוג הוועדות הייעודיות שהקימו הדירקטוריונים של החברות הציבוריות הגדולות ביותר בארצות הברית (חברות הכלולות במדד ה־S&P 500) בשנים 2000, 2005, 2010, 2015, 2020 ו־2023. [2] הממצאים שהתקבלו עשויים לתרום לשיח בכך שהם מלמדים על בעיה הקיימת ועל פתרון אפשרי בדרך לשיפור המחויבות של החברות לערכים חברתיים.   הממצאים מראים שהרוב המוחלט של הדירקטוריונים לא הקים ועדות ייעודיות להתמודדות עם החשיפה ההולכת וגוברת לסיכוני ציות, גם לא לאחר אירועים חושבים שאירעו בארצות הברית, וגם לא הקים ועדות ייעודיות בתחום ה־ESG בשיעורים שהיינו מצפים למצוא. כך כלל החברות הקימו ועדות חובה כמו ועדת ביקורת או ממשל תאגידי או תגמול, ואילו כ־12.92% בלבד מהחברות הקימו ועדת ESG (רוב הוועדות הוקמו בשנת 2018 ואילך). החברות העניקו עדיפות ברורה להקמת ועדות ייעודיות הממוקדות בתחום הפיננסים – ועדות אלו הוקמו בשיעור של 33.60%. זאת ועוד, הממצאים שהושגו במחקר שערכנו מראים שמספר ישיבות הדירקטוריון וועדת הביקורת (הדנה בנושאים הקריטיים הקשורים לפעילות החברה) שערכו החברות הציבוריות בארצות הברית כמעט לא השתנה ב־20 (!) השנים האחרונות. אומנם אפשר לטעון שנושאים הקשורים להשקעות חברתיות וציות נדונים בישיבות הדירקטוריון ובוועדת הביקורת. אולם אם כך הדבר, הבעיה מטרידה לא פחות. הדירקטוריונים עמוסים מאוד, תשושים ואינם ממוקדים, כפופים לרף ציפיות העולה ונדרשים לטפל במגוון רחב מדי של חובות ומשימות ההולכות וגדלות במרוצת השנים. לצד כל אלו חָל גידול באסדרה, בפעולות האכיפה מצד רשויות אכיפה, במידת החשיפה לכשלי ציות בפעילות בין־לאומית במדינות למיניהן (באמצעות חברות בנות ושלוחות) ובדרישה לגלות אזרחות טובה ולקדם ערכים חברתיים. וכל זאת בתוך מסגרת זמן שכאמור, כמעט לא השתנתה.   פתרונות אפשריים פה גם נעוץ הפתרון, או לשם הצניעות, פתרון אפשרי אחד מתוך סט שלם של פתרונות, שיוכל לשפר את המחויבות של החברות לקידום ערכים חברתיים. הפתרון הוא עידוד של החברות להקים ועדות דירקטוריון ייעודיות בנושא ESG. העידוד הוא בדרך של אסדרה רכה שתנחה את החברות להקים ועדות שכאלה או לגלות את הסיבה לבחירתן שלא להקימן ("אמץ או גלה"). כמו כן נדרשת אסדרה שתעודד חברות לפרט את סדר היום של הדירקטוריון ולדווח על פרק הזמן המיועד לדיונים ספציפיים בנושאים של קידום ערכים חברתיים מתוך סך הזמן הכולל של הדיונים שהדירקטוריון עורך.   הקמת ועדות ייעודיות  והקצאת פרקי זמן ספציפיים לדיון בנושאים של ערכים חברתיים ייאלצו את הדירקטורים לשקול ברצינות הראויה את הנושאים האלה, ימנעו דילול של הדיונים בנושאים של קידום ערכים חברתיים (בין שלל נושאים), ובה בעת יגדילו את האחריותיות של הדירקטורים במקרה של כשל בציות או טענות בדבר אי־דאגה מספקת לערכים חברתיים. גורמים הפועלים מחוץ לחברות יוכלו לזהות בקלות יחסית מי הדירקטורים שכיהנו בוועדות ה־ESG ומה מסגרת הזמן שיועדה לדיונים בנושאים הקשורים לקידום ערכים חברתיים.   כמו כן אפשר לשקול הגברה של חובות הדיווח המוטלות על חברות ציבוריות בקשר להשקעה בערכים חברתיים. כיום קשה ואולי אפילו אי אפשר ללמוד על ההשקעה שהחברות משקיעות – בכסף, לא ב"סיפורים" – כדי לקדם ערכים חברתיים. וכמובן לצד מהלכים אסדרתיים אלו יש צורך בפעילות הנמרצת של ארגונים חברתיים אקטיביסטים כמו לובי 99, צדק פיננסי ודומיהם, ארגונים שלעיתים משמשים המנוע מאחורי פעולות אקטיביסטיות מול חברות, או המשמשים שומרי סף המפקחים על טיבם של הליכי בירור, הליכים משפטיים או פשרות המושגות בתיקים גדולים.   מובן שמהלכים כאלה עלולים להרתיע מועמדים פוטנציאליים מוכשרים מלכהן בדירקטוריונים ובפרט בוועדות ה־ESG, אולם חשש זה קיים גם היום בקשר לפעילותם של דירקטורים המכהנים בחברות ציבוריות גדולות החשופות לעניין רב מצד גורמים רבים, ובעיקר בקשר לדירקטורים המכהנים בוועדות הביקורת, האמונות על הטמעת מערכות דיווח וציות בחברות ושמירה על משטר תאגידי תקין. זאת ועוד, אם באמת קיימת מחויבות מלאה מצד חברות לקידום ערכים חברתיים, אין ולא תהיה להן ברירה אלא לשלם מחיר שיבוא גם על חשבון המשקיעים. אריאל שילו היא סטודנטית לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופ' אסף אקשטיין הוא מרצה לדיני חברות וניירות ערך בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים     [1]  לגישה אחרת ראו עלי בוקשפן "עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני" המשפט  כו (2021). [2]  המחקר טרם פורסם. הטיוטה ברשות מערכת הבלוג.

רקע בשנים האחרונות התגבש קונצנזוס מדעי בין־לאומי  על ההשפעה לרעה של האנושות על האקלים, והתגברה ההכרה המדעית בהתחממות הגלובלית. שלא כמו בעבר, ההתחממות אינה חלק מתופעה מחזורית, והשלכותיה על אוכלוסיית העולם הן עניין קיומי. הפעילות האנושית אחראית לחלק מהתחממות זו, שעיקרה נובע מעלייה חדה בריכוזי גזי החממה – ובראשם פחמן דו־חמצני – באטמוספרה. לפי התחזיות המקובלות ב ־ IPCC (הפאנל הבין־ממשלתי של האו"ם לשינויי האקלים) המשך המגמות הנוכחיות בפעילות האנושית משמעו שריכוז הפחמן הדו־חמצני באטמוספירה יוסיף לעלות, וההתחממות הגלובלית תתעצם ותביא לעלייה של לפחות 1.5 מעלות צלזיוס באמצע המאה העשרים ואחת, ולעלייה של כ־3 מעלות עד סוף המאה. העלייה בטמפרטורות תזיק גם לרווחה, לכלכלה ולעסקים. ברשומה זו נכיר את הסיכונים שההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים הנלווים לה מציבים לחברות עסקיות, נדון באופן ההתמודדות עם סיכונים אלו בקרב המגזר העסקי והפיננסי ונבין מה ההשלכות על השוק המקומי בישראל. הסיכונים של שינויי האקלים לפי ה־ IPCC   כלל ההשלכות השליליות והנזקים האפשריים לחברה האנושית ולמערכות האקולוגיות שיכולים לנבוע משינויי האקלים הם "סיכוני האקלים". אלו יכולים להיות הסיכונים הפיזיים – התגברות בתדירות גבוהה והחמרה של אירועי קיצון, אבל גם לניסיונות שלנו להתמודד עם המשבר – ובראשם המעבר לכלכלה דלת פחמן – נלווים סיכונים.  נהוג להתייחס   לסיכוני אקלים לפי החלוקה הזאת: סיכונים פיזיים  – סיכונים הנובעים מנזק לרכוש, קרקע ותשתיות בשל אירועי אקלים קיצוניים ובשל התגברות תופעות אקלים כגון גלי חום, הוריקנים, יובש, הצפות ועליית פני הים. אלו נחלקים לתתי־קטגוריות של סיכון חמור (שיטפונות, שריפות, זיהום קרקע ומים וכו') ולסיכון כרוני (שינוי מתמשך וארוך טווח בדפוסי מזג האוויר). ההשפעה של הסיכונים הפיזיים יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון צורות – שיבוש בתפעול/שינוע שרשראות אספקה/הפצה, נזק לנכסים פיזיים (מפעלים, ציוד, תשתיות), השלכות על היציבות הפיננסית וגישה למשאבי נזילות פיננסיים, לרבות ביטוח. סיכוני מעבר –  הסיכונים הנובעים מעצם ההתמודדות האנושית עם משבר האקלים, ובראשם המעבר לכלכלה דלת פחמן.  1) סיכון רגולטורי משפטי – נובע מרגולציות קיימות וחדשות שיכוונו לטפל בשינויי האקלים – מס פחמן, חובות גילוי ודיווח, תביעות משפטיות (בשל מגוון עילות) והגבלות על הרישיונות של חברות וארגונים. 2) סיכון טכנולוגי – נובע מטכנולוגיות חדשות שייווצרו במטרה לתמוך במעבר לכלכלה דלת פחמן. הסיכון יכול לכלול החלפת מוצרים ושירותים קיימים במוצרים ושירותים בעלי אפשרויות פליטה פחותות ועלויות הקשורות במעבר לטכנולוגיות בעלות אפשרויות פליטה פחותות. 3) סיכון שוק הנובע משינויים ומתנודתיות בהיצע ובביקוש – נובע משינוי בהתנהגות הצרכנים או המשקיעים, מאי־ודאות בקריאת השווקים ומעלייה בעלויות החומרים. 4) סיכון המוניטין – נובע מפגיעה בערך המותג ומאיבוד צרכנים בשל שינוי הרגש הציבורי בנוגע לשינויי אקלים. כל אלה יכולים לנבוע משינוי בהעדפות הצרכנים, מסטיגמטיזציה של מגזר מסוים ומדאגה גוברת של כל בעלי העניין בחברה מסוימת. ההבנה שנוצרה במגזר הפיננסי כי המגמות ואירועי האקלים הללו מהווים סיכון פיננסי, לצד ההתפתחות שחלה בכל הקשור ל אחריות תאגידית חברתית ( CSR ), הביאה את סיכוני האקלים למיינסטרים של ניהול הסיכונים הפיננסיים. ניהול הסיכונים הפיננסיים  החל בשנות השמונים, אז מוסדות פיננסיים החלו לבחון סיכוני אשראי היכולים לנבוע מלקוחותיהם. לכך הצטרפו ניהול סיכוני השוק בשנות התשעים, ניהול סיכוני התפעול בשנות האלפיים, ניהול סיכוני ההון והנזילות (עקב המשבר הכלכלי בשנת 2008), ועוד. כיום ההבנה היא שסיכוני האקלים הם בגדר סיכון בפני עצמם, אבל גם מניעי סיכון לאותם סיכונים פיננסיים מסורתיים: [1] להלן כמה דוגמאות לא ממצות להתממשות הפסדים פיננסיים הנגרמים משינויי אקלים הן בקרב חברות הממנות ומשקיעות, הן בקרב החברות העסקיות עצמן: חברת ביטוח המבטחת נכסים באזורים שהסיכון להצפות בהם גבוה צריכה לתמחר את הפרמיה על סמך סיכון זה וכך למנוע הפסדים (במקרי קיצון אף קשיים בנזילות עקב פירעון הפוליסות). בנק המעניק אשראי לחברת מזון שחומר הגלם שלה נפגע משינויי אקלים ובשל כך היא נקלעת לקשיים כלכליים, מה שמעמיד את האשראי בסיכון לכשל. השקעה במניות של חברות אנרגייה שעליהן מוחל מס פחמן הגורם לפגיעה כלכלית ולשינוי בתמחורן בשוק. כאמור, אין מדובר בסיכונים העתידים להתממש בעתיד הרחוק. דוח הסיכונים של פורום הכלכלה העולמי לשנת 2024  מציב את סיכוני האקלים בראש דירוג הסיכונים העסקיים. הבנה זו הביאה לכך שמאז שנת 2016, השנה שבה נחתם הסכם פריז , ניכרת כמעט בכל טריטוריה מגמה רגולטורית  שמטרתה להכין את המגזר העסקי והפיננסי להתמודדות עם שינויי האקלים, ולהסתייע במגזר העסקי במאמצי ההתמודדות עם שינויי האקלים.   אם כן, איך מדינות יכולות לגייס את המגזר הפרטי להיערך לשינויי האקלים? הינה שלוש דרכים עיקריות : גילוי ודיווח –  מידע רב יותר יסייע לתמחר את כשל השוק של שינויי האקלים. המידע חייב להיות עקבי, בר־השוואה, אמין וברור, כזה שיאפשר קבלת החלטות מבוססת ידע. בשנת 2017 הוקם ה־ TCFD  (כוח המשימה לדיווחי אקלים פיננסיים), מסגרת הניהול והדיווח לחברות בדבר ההשלכות הכלכליות והסיכונים של שינויי האקלים. ההמלצות של ה־TCFD הפכו לתקן המוביל בנוגע לדיווחי אקלים פיננסיים, והן הבסיס לרגולציות ולתקנים המובילים בעולם, ובכללם ה־ CSRD  (רגולציית הקיימות של האיחוד האירופי), ה־ ISSB  (תקן הקיימות והאקלים של ה־IFRS, תקן הדוחות הכספיים המוביל בעולם) וחוק האקלים של ה־ SEC  (הרשות האמריקנית לניירות ערך). הערכת סיכוני אקלים  – כדי לדעת מה רמת הסיכון של כל חברה משינויי האקלים וכדי למנוע התממשות של סיכונים (הפסדים) לחברות. נדרשת תמונה מקיפה ומפורטת ככל האפשר: מה הסיכון בכלל הפעילויות של חברה, לאילו סיכונים פוטנציאל חמור יותר, ממה הסיכונים נובעים (אזורים גאוגרפיים, מגזרים, לקוחות ספציפיים), כיצד יתממשו הסיכונים בטווחי זמן למיניהם ועוד. השקעות ירוקות  – כדי לדאוג שההון זורם לפעילויות כלכליות שאינן מזיקות לאקלים, או שמסייעות להתמודדות איתו. לשם כך נוסדה באיחוד האירופי (ואומצה בישראל בידי המשרד להגנת הסביבה ) "הטקסונומיה הירוקה", הדורשת פילוח של הפעילויות הכלכליות ומידת תרומתן לעמידה ביעדים סביבתיים. כמו כן פורסמו באיחוד האירופי ה־ SFDR  (תקנות שקיפות פיננסית בנושא קיימות), ואפשר להבין בעזרתן אם מוצרים פיננסיים מביאים בחשבון שיקולי ESG, או שואפים לקדם אקטיבית יעדי סביבה ואקלים. המצב בישראל מגמה רגולטורית זו מורגשת באופן טבעי בקרב כל חברה בעלת פעילות גלובלית בהיותה ספק/לקוח של חברות שהרגולציות האלה חלות עליהן ישירות. המגמה צוברת תאוצה גם כאן בישראל: בספטמבר 2024 פרסמה הרשות לניירות ערך ביקורת רוחב  שעסקה בגילוי על סיכוני אקלים וסביבה בדוחות השנתיים של חברות. בביקורת חידדה הרשות שהדרישה לגילוי סיכונים בדוח השנתי כוללת גם את הגילוי על סיכונים אלו, ושהחברות נדרשות להתבסס על הערכת סיכונים מקיפה ומתודולוגית, להרחיב את התייחסותן לסיכוני אקלים ולפרט כיצד הן מנהלות את הנושא וכיצד הדירקטוריון מפקחת עליו. זאת ועוד, החברות פוגשות – וצפויות לפגוש – את הצורך מצד המשקיעים: הבנקים בישראל כבר מחויבים להטמיע עקרונות לניהול סיכוני אקלים בתהליכי המימון וההשקעה שלהם (ראו הוראות ניהול בנקאי תקין,  שייכנסו לתוקף ביוני 2025). גם למרבית הגופים המוסדיים יש מדיניות לשילוב ESG בתהליכי המימון וההשקעה, והם מסתמכים על חברות דירוג הבוחנות את הנושא. מחקר של ה־ IFIE  (הפורום הישראלי לקידום כלכלת אימפקט) ממרץ 2023 מצא ש־89% מהמנהלים בגופים מוסדיים מאמינים ששילוב היבטי ESG יוביל לתשואות גבוהות יותר בטווח הארוך, ו־79% מתכננים להגדיל את ההון המיועד להשקעות ESG. מקצת חברות דירוג האשראי משלבות סיכוני אקלים הנשקפים מחברות בדירוג האשראי הכולל שהן מעניקות לחברות, וכולן מתייחסות לכך בדירוג ה־ESG שניתן לחברות. לפי ה־ CDP  (מלכ"ר המקדם שקיפות בדיווחי אקלים) כ־94% מהמשקיעים השתמשו בדירוג ESG בשנת 2022. חשוב לציין שהיערכות לשינויי אקלים טומנת בחובה גם הזדמנויות עסקיות לחברות: שיפור היעילות והחוסן התפעולי, פיתוח מוצרים חדשניים, מוכנות לרגולציה עתידית, כניסה לשווקים ולפלחי לקוחות חדשים, מימון ירוק , חיזוק המוניטין והרישיון החברתי ועוד. שינויי האקלים הפכו לנושא שארגון חייב שתהיה לו עמדה לגביו. ולא רק עמדה, אלא גם תפיסה ופעילות לקידום התפיסה. חברות חוששות להיאשם ב־ Greenwashing , אבל מהאמור לעיל עולה שגם נקיטת Greenhushing (לא לפעול ולא לדווח) – כבר אינה באה בחשבון. לכן חברות צריכות לכוון להיות ב־SWEET SPOT: לפעול ולדווח, אך בצורה מדויקת ומבוססת.  עורך הדין ינון ברזאני בארי הוא מנהל סיכוני ESG ואקלים בחברת BDO. בוגר תואר ראשון במשפטים ובממשל באוניברסיטת רייכמן, מועמד ל ־ .M.B.A עם התמחות בקיימות באוניברסיטת חיפה.   [1]  BDO Consulting, ESG Department. (n.d.). Climate risks for financial institutions  [Diagram].

בינה מלאכותית פורצת דרך ומשנה את חיינו, אבל במחיר סביבתי כבד. האם אנחנו מודעים להשלכות? בינה מלאכותית ניצבת במרכז מהפכה טכנולוגית המשנה פני תעשיות רבות, מניעה חדשנות חסרת תקדים ומשמשת דוגמה מובהקת לטכנולוגיה משבשת ( Disruptive Technology ). לצד ההזדמנויות הרבות שהיא מביאה בתחומים כמו בריאות, פיננסים וחינוך, התפשטותה המהירה מציבה אתגרים סביבתיים גורליים. אחת הסוגיות העיקריות היא טביעת הרגל המימית (Water Footprint) – חלק מטביעת הרגל האקולוגית של הבינה המלאכותית. טביעת הרגל המימית נובעת מהתלות הגבוהה של מרכזי הנתונים (Data Centers) – עמוד השדרה של תשתיות הבינה המלאכותית – בתהליכים עתירי מים לצורך קירור שרתים. מצב זה מעלה חששות כבדים בנוגע לקיימות ארוכת הטווח של פיתוח טכנולוגיות בינה מלאכותית. משבר המים העולמי – איום גדול על מיליארדי בני אדם ברחבי העולם – רק מחריף על רקע הביקוש הגובר לאנרגייה לצורך הפעלת מערכות בינה מלאכותית. נכון להיום כ־4 מיליארד בני אדם סובלים ממחסור במים בכל שנה, ותחזיות מלמדות שעד שנת 2027 הפעילות העולמית של בינה מלאכותית עלולה להוביל לשימוש של 4.2 עד 6.6 מיליארד מטרים מעוקבים של מים בשנה – כמות החורגת מצריכת המים השנתית של מדינות שלמות (Li et al., 2023). נתונים אלו מדגישים את הצורך הדחוף בהתמודדות אחראית עם האתגר.   בינה מלאכותית בחיי היום יום: יתרונות ואתגרים בינה מלאכותית כבר מזמן אינה נחלתם של מומחים ומומחיות בלבד: היא הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלנו, לעיתים בלי שנשים לב לכך. תחומי הבריאות, התחבורה והתעסוקה מתבססים על כלי בינה מלאכותית מתקדמים המשפרים שירותים ומייעלים תהליכים. אבל לא רק מוסדות משתמשים בטכנולוגיה הזאת. אנו, הצרכנים, כבר מכירים היטב את השימוש בכלים כמו ChatGPT ודומיו. כלי בינה מלאכותית יוצרת (Generative AI) הפכו בתוך שנתיים לכלי עבודה בסיסיים. הם מסוגלים להפיק תוכן עשיר ולספק תשובות מורכבות בזמן אמת, והכול בזכות מיליוני חישובים המחושבים בכל שאילתה (Prompt) שאנו מזינים. אולם מאחורי הפלא הטכנולוגי הזה מסתתר מחיר סביבתי כבד. כאמור, הלב הפועם של הבינה המלאכותית הוא מרכזי הנתונים (Data Centers), המשמשים לאחסון ועיבוד הכמויות האדירות של המידע. מרכזים אלו מייצרים חום עצום בעת פעילותם, והחום מחייב שימוש במערכות קירור עתירות אנרגייה ומשאבים, ובייחוד מים (Zuccon, Scells, & Zhuang, 2023).   כימות ההשפעה הסביבתית של ChatGPT אומנם ההשפעה הסביבתית של טכנולוגיות בינה מלאכותית נסתרת מעינינו, אך היא רחוקה מלהיות זניחה. הוושינגטון פוסט  בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד יצא למשימה שאפתנית: לכמת את הנזק הסביבתי הנגרם משימוש יום־יומי בכלי בינה מלאכותית.   כדי להמחיש את ההיקף התמקדו החוקרים בפעולה פשוטה שרבים נוקטים בשגרה: כתיבת מייל. המספרים מעוררים מחשבה: 519 מיליליטר מים נדרשים כדי להפיק מייל בן 100 מילים באמצעות מודל שפה כמו GPT-4 – יותר מבקבוק מים ממוצע. שימוש שבועי שנה שלמה בכלי שפה (LLM) כמו ChatGPT מסתכם בצריכה של 27 ליטר מים – שווה ערך לכ־1.43 כדי מים. אם 10 אחוזים מהעובדים בארצות הברית (כ־16 מיליון בני אדם) ישתמשו ב־ChatGPT פעם אחת בשבוע שנה שלמה, הצריכה הכוללת תגיע לכ־435 מיליון ליטר מים – כמות מקבילה לצריכת המים של כלל בתי האב במדינת רוד איילנד יום וחצי. הנתונים מציגים מציאות מטרידה: היכולת לייצר תוכן או אינטראקציה בלחיצת כפתור מסתמכת על משאבי טבע יקרים. הבינה המלאכותית מספקת כלים רבי עוצמה לשיפור חיי היום יום, אבל גובה מחיר סביבתי כבד.   להבין את טביעת הרגל המימית של הבינה המלאכותית המושג "טביעת רגל מימית" נוגע לכמות הכוללת של מים מתוקים המשמשים – ישירות ובעקיפין – לייצור סחורות ושירותים. כאשר מדובר בבינה מלאכותית, מרכזי הנתונים הם התורמים העיקריים לטביעת הרגל הזאת (Li et al., 2023). מרכזי הנתונים תלויים במערכות קירור עתירות מים. מערכות קירור אלו נועדו לשמור על טמפרטורות מיטביות של השרתים, הנדרשים לאימון והסקת מודלים של בינה מלאכותית (Tariq et al., 2023; Zuccon et al., 2023). מרכזי הנתונים משתמשים בכמויות גדולות של מים לצורך קירור, בייחוד במרכזים באזורים בעלי אקלים חם יותר. המים משמשים למגדלי קירור מבוססי אידוי או למערכות מים מקוררים הדורשות אספקה רציפה לשמירה על טמפרטורות מיטביות של השרתים. מערכות קירור הן תנאי הכרחי לפעילות מרכזי הנתונים, אך נלוות להן עלויות סביבתיות כבדות. כיצד פועלות מערכות הקירור במרכזי הנתונים? כל שאילתה שאנו מזינים (למשל לכלי שפה כמו ChatGPT או LLM ואחרים) מפעילה שרשרת של אלפי חישובים מתקדמים בשרתים. תפקידם של החישובים הוא לבחור את המילים המדויקות ביותר לתגובה/לאינטראקציה עימנו. בעת החישובים האלה השרתים , שבמרכזי הנתונים, מייצרים חום. לצורך קירור הציוד ושמירה על תפקודו התקין יש שימוש במערכות מים. המים מעבירים את החום שנוצר במרכזי הנתונים למגדלי קירור, ושם הוא משתחרר מהמבנה, בדומה לאופן שבו גוף האדם מזיע כדי להתקרר. באזורים שבהם יש מחסור במים או שהחשמל זול יחסית יש שימוש במערכות מבוססות חשמל לקירור, אך גם פתרון זה גובה מחיר סביבתי כבד.   מרכזי הנתונים ותלותם הקריטית במים   מרכזי נתונים – תשתית קריטית לפעילות הבינה המלאכותית – מייצרים כמויות חום עצומות בעת פעילותם. כדי לשמור על ביצועים מיטביים ולהבטיח תפקוד תקין של השרתים יש שימוש במערכות קירור. רוב מרכזי הנתונים מסתמכים על מערכות קירור מבוססות מים, הנחשבות יעילות וחסכוניות בכל הקשור לאנרגייה, אך בו בזמן צורכות כמויות עצומות של מים מתוקים. באזורים כמו מדינת וירג'יניה בארצות הברית, שבהם יש ריכוז גבוה של מרכזי נתונים, אפשר לראות עלייה ניכרת  בצריכת המים. בשנים 2019–2023 השימוש השנתי במים למרכזי נתונים ב ווירג'יניה  עלה מ־1.13 ל־1.85 מיליארד גלונים, וכך גברה התחרות על משאבי המים המקומיים. מקרים אחרים מדגישים את ההשלכות המקומיות של צריכת מים כה גבוהה. כך לדוגמה מרכזי הנתונים של גוגל  בעיר בעיר דאלאס, אורגון, צרכו כמעט 25 אחוזים מאספקת המים המקומית. תופעה זו עוררה התנגדות בקרב הקהילה המקומית, והיא הביעה חשש מפני פגיעה בזמינות משאבים בסיסיים עבור התושבים והחקלאות. נתונים אלו מדגישים את האתגרים הסביבתיים שפעילות מרכזי הנתונים מציבה, בייחוד באזורים המתמודדים עם משאבים מוגבלים.   כיצד נוצרת טביעת הרגל המימית של הבינה המלאכותית? כדי להשיב על שאלה זו צריך להבין את צריכת המים באתר ומחוצה לו. הצריכה באתר נוגעת לשימוש הישיר במים בתוך מרכזי הנתונים למטרות קירור. צריכה מחוץ לאתר נוגעת למים המשמשים לייצור החשמל המניע את מרכז הנתונים (Zuccon et al., 2023). תוצאה עקיפה של ייצור חשמל מרכזי נתונים צורכים כמויות אדירות של אנרגייה, ולעיתים קרובות מקורה של האנרגייה הוא בתחנות כוח תרמואלקטריות הפועלות על פחם או נפט גז טבעי (Li et al., 2023). תחנות אלו דורשות כמויות אדירות של מים לצורכי קירור. כך לדוגמה אימון מודלים גדולים של בינה מלאכותית כמו GPT-3 עם 175 מיליארד פרמטרים יכול לצרוך כמויות עצומות של חשמל – עד כ־1,287,000 קוט"ש (1,287 מגה ואט בשעה). צריכה זו שווה בקירוב לצריכת החשמל השנתית של 140 משקי הבית (בכל משק בית שני בני אדם) (Le Goff, 2024). דרישות האנרגייה והמים של מודלי בינה מלאכותית יגדלו ככל שהם יהפכו מורכבים וחכמים יותר. כבר היום הם אחראים לכאחוז אחד מצריכת החשמל העולמית (Udea et al., 2024). שימוש ישיר במים למערכות קירור מרכזי נתונים, בייחוד באזורים חמים, מסתמכים על מערכות קירור מבוססות מים כגון מגדלי קירור אידוי או מערכות מים מקוררים. מערכות אלו זקוקות לאספקת מים רציפה כדי להתמודד עם החום העצום שנוצר בעת פעולת השרתים.  השימוש העצים במים בָּא לידי ביטוי בבירור בכל הנוגע לאימון מודלים גדולים בתחום הבינה המלאכותית: אימון מודל GPT-3 במרכזי הנתונים של מיקרוסופט בארצות הברית דרש כ־700,000 ליטר של מים מתוקים המשמשים בייחוד לצורכי קירור (צריכת המים הייתה משולשת אם האימון היה נערך במרכזי הנתונים של מיקרוסופט באסיה, שכן האזור משפיע על היקף השימוש במים). כמות מים זו שוות ערך לייצור כ־45 קילוגרם של בשר בקר (ייצור בשר בקר נחשב לאחת הפעילויות החקלאיות הצורכות את כמות המים הגבוהה ביותר. כדי לייצר קילוגרם אחד של בשר בקר נדרשים כ־6,992 ליטר מים). אימון מודל השפה LLaMA-3 של מטא צורך כמות מים שוות ערך לייצור 4,439 קילוגרם של אורז, הדורש גם הוא משאבי מים רבים בתהליך הגידול. השוואות אלו מדגישות את טביעת הרגל המימית הנכבדת של אימון מודלים בתחום הבינה המלאכותית ואת הפוטנציאל שלה להתחרות בפעילויות אחרות הצורכות צריכה עצימה של מים (Li et al., 2023).   האסטרטגיות לצמצום טביעת הרגל המימית של בינה מלאכותית  כדי לצמצם את ההשפעה השלילית של טכנולוגיות בינה מלאכותית ולשמור על קיימות סביבתית יש לאמץ גישה המבוססת על עקרונות ה־ESG – גישה המתמקדת בהשפעות סביבתיות, חברתיות וממשלתיות כאחד, לצד העצמה ופיתוח יכולות אוריינות טכנולוגית בקרב הציבור וקידום טכנולוגיה אחראית והסברתית (Explainable AI) מצידן של חברות. חידושים טכנולוגיים: התשתית לקיימות סביבתית שילוב טכנולוגיות מתקדמות במרכזי נתונים מאפשר צמצום ביכר בצריכת מים ואנרגייה לצד שמירה על ביצועים מיטביים של מערכות בינה מלאכותית. דוגמה טובה היא שימוש במערכות קירור נוזלי מתקדמות, המשמשות חלופה יעילה למערכות מבוססות מים מסורתיות ומאפשרות הפחתה של כמעט 50 אחוזים בצריכת המים. מערכות אלו מסייעות בצמצום ההשפעות הסביבתיות ומשפרות את יעילות הקירור שיפור ניכר (Richards et al., 2023). כמו כן העברת מרכז נתונים לאזורים בעלי אקלים נוח יותר או שימוש במערכות בזמנים קרות יותר מפחיתים למינימום את צורכי הקירור וכך תורמים לחיסכון במשאבים (Li et al., 2023). קידום טכנולוגיה אחראית והסברתית (Explainable AI) שילוב עקרונות שקיפות, אחריותיות והסברתיות בנוגע לפיתוח ולהשפעות הבינה המלאכותית מאפשר לשלב שילוב מועיל בין חדשנות טכנולוגית ובין שמירה על משאבי כדור הארץ. הינה כמה דוגמאות: שילוב נתוני צריכת מים ואנרגייה בנוגע לשימוש במודלים של בינה מלאכותית מאפשר לבעלי עניין לקבל מידע חיוני על ההשפעות הסביבתיות של המודלים. מידע זה מניע החלטת החלטות מושכלת ומעודד ניהול אחראי של משאבים (Li et al, 2023). פרסום דו"חות והנגשתם לבעלי העניין. גוגל , שפרסמה בדו"ח הסביבתי שלה   עלייה של 48 אחוזים בפליטות גזי חממה עקב פעילויות בינה מלאכותית, ממחישה את חשיבות הדיווח הפומבי. נתונים אלו מדגישים את הצורך במעקב שקוף ואחראי אחר ההשפעות הסביבתיות וכן את הצורך בהערכת אפקטיביות מאמצי הקיימות. אחריות סביבתית (Environmental Responsibility By Design): פיתוח מודלים חסכוניים באנרגייה הדורשים פחות כוח חישובי ומפחיתים את צריכת המים והאנרגייה למטרות קירור הוא דוגמה למעורבות תאגידית אחראית בתהליכי הפיתוח (Egbemhenghe et al., 2023). חובת השקיפות וההסברתיות (הנגשת המידע אודות השלכות הפיתוח והשימוש של כלי בינה מלאכותית בשפה מובנת) צריכה להפוך לסטנדרט בתעשייה. גישה זו תשפר את אמון הציבור, תבסס תהליכי פיתוח בינה מלאכותית על עקרונות של קיימות ואחריותיות ותצמצם השפעות שליליות על הסביבה. מדיניות ורגולציה כדי למתן את ההשפעות המסוכנות של בינה מלאכותית על הסביבה יש צורך בהתערבויות מדיניות מועילות (בדגש על "מועילות", וכאן יש קושי ניכר הודות להתפתחויות הטכנולוגיות הכה מואצות של השנים האחרונות). מדיניות מועילה צריכה לכלול תקנים מחייבים לתכנון תשתיות בנות קיימה המאפשרות לשלב בין יעילות תפעולית ובין שמירה על הסביבה. היא צריכה לכלול גם תמריצים לחברות המיישמות טכנולוגיה אחראית יישום מעשי ומסייעות לצרכניהן בהבנה, שליטה וצמצום נזקים סביבתיים הנגרמים משימוש בבינה מלאכותית.   אחריות בעידן הבינה המלאכותית בעידן שבו מערכות בינה מלאכותית מעצבות מחדש תעשיות ומספקות פתרונות פורצי דרך בתחומים כמו רפואה, חינוך ופיננסים חשוב להכיר לא רק בהזדמנויות, אלא גם באתגרים. לצד היתרונות העצומים יש להאיר זרקור על טביעת הרגל הסביבתית של טכנולוגיות אלו – ובפרט, על צריכת האנרגייה והמים האדירה הכרוכה בתשתיותיהן. טביעת הרגל המימית של הבינה המלאכותית היא קריאת השכמה המחייבת פעולה מיידית. הפתרונות אינם טכנולוגיים בלבד, אלא גם ערכיים. השקעה בטכנולוגיות חסכוניות, גיבוש רגולציה אחראית ושקיפות סביבתית יהפכו את הבינה המלאכותית לכוח מניע חיובי במקום למקור נזק סמוי. גישה של בינה מלאכותית ממוקדת אדם (Human-Centered AI) שה־ OECD   והאיחוד האירופי  מובילים היא בגדר מסגרת מנחה לפיתוח טכנולוגיות המשרתות את צורכי האדם, רווחתו וערכיו בכל מחזור החיים של מערכות בינה מלאכותית. האתגר העיקרי הניצב בפנינו אינו בחירה בין חדשנות לקיימות, אלא יצירת סינרגיה ביניהן. מערכות בינה מלאכותית יכולות להיות כוח מניע לשינוי חיובי בתחומים כמו חיזוי שינויי אקלים, ניהול משאבים ופתרון משברים אקולוגיים, אך כדי לממש פוטנציאל זה נדרשים תכנון ויישום אחראיים. משבר המים העולמי מציב מבחן  בפני תעשיית הבינה המלאכותית: המחויבת שלא רק להוביל חדשנות, אלא גם לשמש דוגמה לאחריות סביבתית. טביעת הרגל המימית של הטכנולוגיה אינה יכולה להישאר שקופה או לא מטופלת. באמצעות גישה הוליסטית המבוססת על חדשנות, שקיפות ואחריות אפשר לממש את הפוטנציאל הטמון בבינה המלאכותית בכל הנוגע לצמצום נזקים סביבתיים, ניהול משאבים ופתרון משברים אקולוגיים. טכנולוגיה היא כלי, היא אינה מטרה – ועלינו להשתמש בה (ולפתח אותה) באופן מאוזן ואחראי כדי להבטיח שהיא משרתת את הדורות הנוכחיים והבאים כאחד. ד"ר לימור זיו היא מייסדת ומנכ"לית Humane AI. מרצה לבינה מלאכותית אחראית באוניברסיטת רייכמן ובאוניברסיטת בר־אילן. יועצת בינה מלאכותית בחברות פרטיות.   לקריאה על אתגרי הדאטה בבינה מלאכותית https://www.calcalist.co.il/local_news/article/bkewdxve1x רשימת המקורות: Egbemhenghe, A. U., Ojeyemi, T., Iwuozor, K. O., Emenike, E. C., Ogunsanya, T. I., Anidiobi, S. U., & Adeniyi, A. G. (2023). Revolutionizing water treatment, conservation, and management: Harnessing the power of AI-driven ChatGPT solutions. Environmental Challenges , 13 , 100782.‏ Le Goff, T. (2024, April). Environmental Law's principles applied to Artificial Intelligence: a path towards regulation?. In  BILETA's 39th Annual Conference" Green and Digital: twin transitions?" . Li, P., Yang, J., Islam, M. A., & Ren, S. (2023). Making AI less" thirsty": Uncovering and addressing the secret water footprint of AI models . arXiv preprint arXiv :2304.03271. https://arxiv.org/pdf/2304.03271 . Richards, C. E., Tzachor, A., Avin, S., & Fenner, R. (2023). Rewards, risks and responsible deployment of artificial intelligence in water systems.  Nature Water ,  1 (5), 422–432. Tariq, R., Ali, M., Sheikh, N. A., Shahzad, M. W., & Xu, B. B. (2023). Deep learning artificial intelligence framework for sustainable desiccant air conditioning system: Optimization towards reduction in water footprints.  International Communications in Heat and Mass Transfer ,  140 , 106538. Ueda, D., Walston, S. L., Fujita, S., Fushimi, Y., Tsuboyama, T., Kamagata, K., ... & Naganawa, S. (2024). Climate change and artificial intelligence in healthcare: Review and recommendations towards a sustainable future.  Diagnostic and interventional imaging . Zuccon, G., Scells, H., & Zhuang, S. (2023, August). Beyond CO2 emissions: The overlooked impact of water consumption of information retrieval models. In  Proceedings of the 2023 ACM SIGIR International Conference on Theory of Information Retrieval  (pp. 283–289).