חיפוש פוסטים

בחודש יולי פורסמו התוצאות הפומביות של דירוג מעלה ESG לשנת 2024. מדובר בשנה ה-18 של דירוג מעלה והוא מהווה את הסטנדרט המרכזי לדירוג חברות במשק הישראלי בנושאי אחריות תאגידית. בכדי להבין לעומק את הרציונל של הדירוג כדאי להתחיל בהסבר על ארגון מעלה ומטרת פעילותו. מעלה הוא ארגון הגג, ללא מטרות רווח, לקידום נושאים של אחריות תאגידית ולפיתוח הסטנדרטים בתחום ה- ESG בישראל. מעלה פועלת משנת 1998, כשמטרתה הראשית היא העלאת מודעות הסקטור העסקי לחשיבות האחריות התאגידית במרקם החברתי הכללי . הארגון פועל בשלושה צירים מרכזיים: דירוג מעלה ESG - פירוט בהמשך רשת העמיתים של מעלה  – רשת של מעל 130 חברות שמשמשת כמרחב של למידה הדדית בכל הקשור לנושאי אחריות תאגידית שונים. הרשת מציעה לחברות מפגשי עבודה סגורים מעולמות התוכן של אחריות תאגידית כגון: הגדרה של יעדים סביבתיים ארוכי טווח, נושאים ותחומים לתמיכה בקהילה בעת הזו, גיוון בתעסוקה וסביבת עבודה רב תרבותית, יישור קו לגבי דרישות הרגולציה החדשה באירופה ועוד. בנוסף הרשת משמשת ככר לחיבורים ושיתופי פעולה בין חברות, והנגשה של מידע ובנצ'מארקים מהארץ ומהעולם. העלאת השיח בנושא ESG בישראל  – גם דרך כנס מעלה השנתי, הכנס המרכזי לנושאי ESG בישראל, וגם באמצעות השתתפות באירועים שונים במרחב - כנסים, פורומים מקצועיים וובינרים שונים במהלך השנה במשק הישראלי, קיום הרצאות העשרה להנהלות של חברות, אקדמיה וגופים שונים והפצה של תוכן וידיאוקאסט ופודקאסט דרך הפלטפורמה הדיגיטלית שלנו, מעלה VOD .   דירוג מעלה ESG דירוג מעלה הוא דירוג ה- ESG המקומי המוביל במשק, עם 160 חברות בשנת 2024. [1] על בסיס המענה הוולונטרי של החברות לשאלון מעלה, מעלה מפרסמת מידי שנה את מדד מעלה ESG הנסחר בבורסה לניירות ערך וכולל בתוכו את החברות המובילות במשק המטפלות בהיבטי אחריות תאגידית. שווי 40 החברות הגדולות במדד מהווה מעל 45% מהשווי המצרפי של כלל החברות בבורסה לניירות ערך. בצד העובדה שהשאלון של דירוג מעלה משמש ככלי למדידת הביצועים של החברות בהיבטי אחריות תאגידית (ESG), הוא משמש ככלי עבודה עבור החברות לניהול מסודר של היבטים אלו בפעילותן. השאלון מסמן לחברות את הנושאים הרלוונטיים שעומדים על הפרק ומציע מהלכים אופרטיביים אותם הן יכולות להטמיע בפעילותן כדי להביא לניהול מיטבי של הנושא בתוך הארגון. כחלק מהשתתפות בדירוג, החברות מקבלות מדי שנה מיפוי פערים מפורט של הביצועים בדירוג, כולל השוואה לחברות מקבילות במשק. המיפוי מסייע לחברות במיקוד ובנייה של תוכניות העבודה לשנה הבאה סביב נושאים אלה. החברות המשתתפות בדירוג מסווגות לשלוש קטגוריות: דירוג מעלה ESG - חברות גדולות עם מחזור של מעל 320 מיליון ₪ כדוגמת ארבעת הבנקים הגדולים (בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק מזרחי טפחות ובנק דיסקונט), ו-5 חברות הביטוח הגדולות, טבע, ICL, קבוצת שטראוס, תנובה, אסם-נסטלה, נטפים, מלונות דן, אמדוקס ועוד חברות ישראליות גדולות, לצד שורה של חברות בינ"ל עם שלוחה מקומית כגון אינטל, לוריאל ישראל, SAP ועוד. דירוג מעלה בייסיק - לניהול שרשרת אספקה -דירוג בסיסי לחברות בינוניות עם מחזור של בין 50-320 מיליון ₪. דירוג זה כולל חברות כגון החברה לניהול דיזינגוף סנטר, טווס,  גלובוס לוגיסטיקה, פליינג קרגו, תרמוקיר ועוד. [2] דירוג מעלה לחברות צמיחה [3]  – חברות סטארט-אפ המפתחות מוצר העונה על יעדי האו״ם לפיתוח בר קיימא (SDG). ה- SDG's  הינה קבוצה של 17 יעדים לפיתוח בר קיימא של האו"ם שעוצבו בשיתוף הסקטור הפרטי והחברה האזרחית ואומצו בשנת 2015 על ידי 193 מדינות, כאג'נדה עולמית לפיתוח בר קיימא עד שנת 2030. בדירוג זה, שנועד לעזור לחברות סטראטאפ להניח כבר בשלב מוקדם את התשתית הבסיסית לניהול היבטי ESG בפעילותן, השתתפו השנה כ-17 חברות ישראליות בשלבי צמיחה שונים, חלקן נסחרות בבורסה לניירות ערך וחלק פועלות בשוק הפרטי. בין החברות ניתן למצוא את UBQ, Aleph Farms, Imagindairy, Electreon, TopGum Industries, GenCell ועוד.   התגייסות החברות לצרכים חברתיים במהלך המלחמה הדיווחים של החברות בשאלון דירוג מעלה השנה שיקפו את ההתגייסות הרחבה של המשק הישראלי לתמיכה בצרכים השונים של החברה הישראלית על רקע המלחמה והאתגרים הרבים הנובעים ממנה. התגייסות זו באה לידי ביטוי גם בדוח מצב  שפרסמה מעלה בחודש אפריל שביקש לשקף את ההתגייסות המרשימה של החברות לעורף הישראל ברבעון האחרון של 2023 (שלושת החודשים הראשונים של חרבות ברזל). הדוח נכתב במטרה לאגד את המהלכים של החברות בתקופה זו בצירים המרכזיים אליהם האחריות התאגידית מתייחסת: עובדים, גיוון תעסוקתי, רכש וספקים, קהילה, התנדבות, ולקוחות.     ההתגייסות של החברות ניכרת בצורה החזקה ביותר בגידול המשמעותי בסך התרומות שלהן, אשר זינק לסכום כולל של 650 מיליון ₪ בשנת 2023 לעומת סכום כולל של 450 מיליון בשנה הקודמת. יתר על כן, 35% מהחברות תרמו 1% מהרווח לפני מס או 0.1% מהמחזור – כלל האצבע המומלץ לתרומה בארץ ובעולם. זאת ביחס ל 11% מהחברות בשנה שעברה. בנוסף, ניכרה גם עלייה של 15% בסך שעות ההתנדבות ו-10% במספר המתנדבים. תהליך זה לא הגיע יש מאין והתבסס בין השאר על הנחה הדרגתית ומתמשכת של תשתיות ארגוניות לניהול נושא התרומה וההתנדבות. תשתיות אלו עזרו לחברות להתגייס מיידית לצרכים החברתיים של השבועות הראשונים לאחר ה-7.10.24, לתעל באופן מיידי ויעיל את המשאבים הארגוניים לצרכים השונים שעלו מהשטח, בין אם באופן ישיר ובין אם באמצעות שיתופי פעולה שכבר היו קיימים עם התארגנויות החברתיות. ההתגייסות באה לידי ביטוי גם במעטפת התמיכה המקיפה לעובדים.ות שנשארו לעבוד ולאלה שיצאו למילואים ו/או נפגעו באופן ישיר כתוצאה מהמלחמה. מעטפת התמיכה בעובדים באה לידי ביטוי למשל במתן כלים ועזרה להתמודדות עם מצבי משבר נפשיים (72% מהחברות); הנגשת שירותים פסיכולוגיים (52%); מתן הלוואות בתנאים נוחים (57%) ועוד. מהלכי תמיכה אלה משקפים תהליך עבודה מתמשך שמובילות חברות במשק בשנים האחרונות, ונכלל בדירוג, להטמעה של פרקטיקות וכלים ליצירה של מעטפת תמיכה בצרכי הרווחה והכלכליים של העובדים ומשפחותיהם.   קריטריונים סביבתיים בדירוג ואחריות תאגידית המלחמה ותהליכים המתרחשים בחברה הישראלית הדגישו השנה ביתר שאת את החשיבות של איזון מגדרי. השנה, דירוג 2024 הרחיב את היקפו  וכולל כעת מדדים המעריכים את אחוז הנשים בדרגי ניהול שונים בחברות, כולל נשים בתפקידי הנהלה בכירה. בעוד שאחוז הנשים שמקבלות שכר גבוה ומכהנות כחברות דירקטוריון נותרו ללא שינוי, יש פוטנציאל לעלייה באחוזים אלו בשנים הבאות. כך לדוגמא השנה, נשים היוו בממוצע 39% מדרגי ניהול ביניים אצל החברות בדירוג, ו-35% מחברי ההנהלה הבכירה. עם זאת, רק 31% מקרב מקבלי השכר הגבוה בחברה. בנוסף, נשים היוו בממוצע 32% מחברי הדירקטוריון בחברות שנסחרות בבורסה לניירות ערך. נתונים אלו מצביעים על כך שבזמן שאכן מתרחשת התקדמות, עדיין יש מקום וציפייה לשיפור בייצוג הנשים בתפקידים בכירים ועם שכר גבוה . לא זו אף זו, גם השנה ולמרות כל האתגרים, דירוג מעלה 2024 נמצא בשיפור מתמיד בהתאם למתווה הרב שנתי שלו והציג קריטריונים סביבתיים מאתגרים וחדשים שנועדו לעזור לחברות להטמיע היבטים ניהוליים טובים יותר של תחום זה. כך, נוספו שאלות בדבר ביצוע ניתוח והערכת מעגל חיי מוצר - [4]  LCA, שמסייע לחברות להבין את טביעת הרגל הסביבתית ופחמנית בפרט, של מוצריהן, מה שיסייע לקדם תהליכים לצמצומה (29% מחברות כבר מבצעות זאת); יוזמות לשימור ושיקום של בתי גידול והמגוון הביולוגי הנמצא בהן (חי וצומח) (31%) [5] ; השתתפות ביוזמות ואמנות בינלאומיות לשיפור סביבתי (35%) [6] וקביעת יעדים סביבתיים ארוכי טווח (67%) [7] .   בניית סולידריות והכלה במקום העבודה: יוזמת 'מחליפים מילה' השנה, בחרה מעלה להדגיש גם את התשתיות בארגונים אשר תומכות בסולידאריות ובהגברת הלכידות הפנימית בחברות ובכך יוצרות השפעה חיובית גם על החברה הישראלית. זהו אתגר לאומי חברתי קריטי המונע מאמונה שמקומות העבודה הם ״אי של מרחב בטוח״ בשיח הסוער שמתקיים בחברה הישראלית. כחלק ממאמץ זה, מעלה שותפה לבית הנשיא במיזם " מחליפים מילה ", שעניינו חיזוק המשותף והמאחד בחברה הישראלית תוך יצירה של מרחבי דיאלוג בהם יוכלו החלקים השונים בחברה לבנות הסכמות ולצמצם את הקיטוב, כולל בתוך אתרי החברות ובין עובדיהן. על רקע אתגר הקיטוב בחברה בישראלית, עולה החשיבות להנחת תשתיות פנים ארגוניות לניהול נושא ההעסקה של קבוצות אוכלוסייה שונות מתוך החברה הישראלית בתוך מרחב העבודה. תשתיות אלו מסייעות להבין את המאפיינים והצרכים של העובדים מהרקעים המגוונים, ועל בסיס הבנה זו, לנהל את הנושא בצורה רגישה ומדויקת יותר כדי למנוע מהמתחים שמאפיינים את החברה הישראלית בימים אלו לחדור לתוך סביבת העבודה. לצורך כך, ניתן למצוא בין יתר השאלות בשאלון [8] גם שאלה הנוגעת למינוי ממונה גיוון שאחראי לניהול הנושא של העסקת אוכלוסיות גיוון (ערבים, חרדים, יוצאי אתיופיה ועובדים עם מוגבלות) ומתן מענה לצרכיהן בסביבת העבודה (84% מהחברות בממוצע), קיום הדרכות על סביבת עבודה רב תרבותית למנהלים ולעובדים (75% מהחברות בממוצע) ושילוב הנושא בתקשורת הפנים ארגונית (90% מהחברות בממוצע).   לסיכום, ארגון מעלה מהווה את ארגון הגג לנושא אחריות תאגידית בישראל ועובד עם העסקים הגדולים והמובילים בישראל על קידום התחום בהתאם לדרישות הבינ"ל ותוך התייחסות לאתגרים הייחודים של המשק הישראלי. דירוג מעלה ESG 2024 משקף את המחויבות של אותן חברות להתמודדות עם האתגרים הללו, אך גם מסמן את הדרך הארוכה שעוד עומדת לפנינו בכל הקשור להתמודדות עם האתגרים הרבים הנמצאים בפתחה של המדינה והחברה הישראלית. בשנה קשה זו, אנו שואבים אופטימיות מהתרחבות והתמקצעות תחום ה-ESG בישראל והתגייסות החברות. זו הזדמנות גם לברך על העניין הגובר בנושא באקדמיה כפי שמסמל זאת המרכז החדש באוניברסיטת רייכמן. ________________________________________________________________________ ינאי ברגר, מנהל דירוג מעלה, בוגר תואר שני ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב בבית הספר 'פורטר' ללימודי סביבה, עם ניסיון רב בעבודת פיתוח עסקי וניתוח אסטרטגי.   [1]   דירוג מעלה 2024 [2]   דירוג מעלה Basic לניהול שרשרת אספקה [3]   דירוג מעלה Emerging  לחברות צמיחה עם מוצר או שירות שמתמודד עם אחד מ-17 אתגרי ה-SDG לפיתוח בר קיימא [4] הערכת מחזור החיים (LCA) היא כלי ניהול סביבתי המנתח באופן הוליסטי ושיטתי את ההשפעות הסביבתיות הנובעות מתהליך ייצור של מוצר - החל מכריית חומרי הגלם, עיבודם ושינועם ועד לטיפול במוצר בסוף חייו. שאלה 72 א-ג  שאלון [5]   שאלה 73 בשאלון [6]   שאלה 75 בשאלון [7]   שאלה 80 א-ג בשאלון [8]   שאלה 47 א-ג בשאלון

ברשימה קודמת שכתבתי בבלוג "כיצד נשים השקעות ESG על המפה בישראל?" , עסקתי במרחב המצומצם באופן יחסי בו מתקיים השיח על האחריות התאגידית בישראל. בין היתר התייחסתי לסוגית המתודולוגיה  כרכיב מפתח. באחת התגובות לרשימה, שאל אותי (בצדק) אחד הסטודנטים מדוע מדד " מעלה "  הישראלי מורכב בפועל בעיקר מתאגידים גדולים ומוכרים, וכיצד עובדה זו מתיישבת עם יצירת תמריץ ממשי לאחריות תאגידית? תשובה לשאלה זו כרוכה בעיקרה ברכיב המתודולוגי וברמת הדיוק של המידע הקיים במרחב הציבורי אודות אחריות תאגידית. מכאן רשימה זו.     המטרה המרכזית שלשמה ניזום כל עולם ה-ESG היא לעודד תאגידים לפעול באופן אחראי ביחס לבעלי העניין השונים בו. בעלי העניין בתאגיד הם קודם כל בעלי המניות שלו, אך בתפיסה המתפתחת כיום, בעלי עניין נוספים הם עובדי התאגיד, לקוחות התאגיד, הקהילה בה פועל התאגיד וגם החברה בכללותה. [1]  מכאן, תאגידים נדרשים לפעול באופן המביא בחשבון את טובת הציבורים השונים הללו. בכדיי לעודד תאגידים לפעול באופן אחראי פותחו שלל מדדים המורכבים מחברות המגלות אחריות תאגידית בנושאים שונים, קרנות השקעה המתיימרות להשקיע בתאגידים אחראיים וכן סוכנויות דירוג המפרסמות דוחות ומידע לגביי רמת האחריות החברתית אותה מפגינים תאגידים שונים. הבריח-התיכון בהצלחת כל כלי המיועד לעודד אחריות תאגידית הוא הנגשתו של מידע מדויק לגורמים השונים המדרגים, מחשבים ומקצים הון בהתאם לכך. רק על בסיס מידע מדיד ומדויק, תוכלנה משקיעות להקצות משאבים באופן שיעודד אחריותיות תאגידית אפקטיבית. מהפרספקטיבה התאגידית, רק על בסיס מידע מדיד ומדויק יוכלו תאגידים להבין עד כמה החלטות מדיניות שהם מאמצים משיגות את המטרה של התנהלות עסקית אחראית, אליה הם מתומרצים. אותו עיקרון תקף גם עבור לקוחות בבחירות צרכניות, עבור עובדים בבחירת מקום עבודתם, עבור ארגוני מגזר שלישי בריכוז מאמצים להשגת שינוי חברתי, ולבסוף עבור רגולטורים בניטור והכוונת השוק. בעיית המידע, היא בעיה כלל עולמית, שמעמידה בספק בלתי מבוטל את מידת האפקטיביות של השקעות ESG. הבעיה נובעת מהיעדר הגדרה ברורה של הסטנדרטים החברתיים אליהם נדרשים תאגידים, וכפועל יוצא, היעדר קריטריונים ברורים למדידתם. בנוסף, אי-הדיוק במידע מחמיר בהיעדר סטנדרט אחיד לדיווח על סוגיות של אחריות חברתית תאגידית, והיעדר מתודולוגיה ברורה לקביעת הדירוג שמקבלים תאגידים ביחס לסוגיות חברתיות שונות. אדגים. מחקר בארה"ב ניסה להתחקות אחרי נושא משמעותי הנכלל בתוך דוחות ESG של חברות והוא - בריאות ובטיחות העובדים בתאגיד. המחקר ריכז מדגם מצומצם יחסית, של 50 תאגידים מדווחים גדולים, ובחן את התייחסותם בדוחות האחריות התאגידית לנושא. נמצא, כי נושא הדאגה לבריאותם וביטחונם של העובדים דווח בלמעלה מ-20 דרכים שונות, תוך שימוש בטרמינולוגיה שונה וביחידות מדידה שונות. [2]  כיצד יוכל מנפיק מדד הדוגל באחריות חברתית להחליט אלו מהתאגידים הללו ראויים להיכלל בו? כיצד יוכלו גופי דירוג לדרג את התאגידים הללו ביחס אחד לשני? כיצד תוכל קרן השקעות המתיימרת להשקיע רק בתאגידים השומרים על ביטחון העובדים להרכיב פורטפוליו השקעות? היעדר סטנדרטים ברורים ואי-האחידות בדיווח מעמידים בספק גדול את היכולת של מי מהגופים הללו לבצע מלאכתם נאמנה. היעדר האחידות בדיווחים ובמידע יוצרת גם בעיות אחרות. ראשית, תאגידים יכולים לבחור בעצמם על אילו נושאים לדווח ומאילו דיווחים להימנע. בהיעדר סטנדרטים ברורים, תאגיד חפשי לבצע Cherry Picking ולדווח רק על נושאים הנוחים לו. למשל, תאגיד שמצטיין בשמירה על בריאות העובדים, אך לא מגוון בהרכב ההנהלה שלו, יבחר בדיווח, להבליט את הראשון ולהצניע (עד כדי השמטה מוחלטת) את האחרון. כיצד יפעל גוף דירוג המתיימר לקדם אחריות תאגידית כללית ביחס לתאגיד כזה? היעדר האחידות מונעת מעורכי המדדים ומגופי הדירוג לבצע השוואה אפקטיבית בין תאגידים. ישנן דרכים לפתור את הסוגייה הזו. למשל, גוף דירוג יכול להחליט שככל שתאגיד נמנע מלהתייחס בדוח שלו לנושא מסוים, הוא יעניק לו אוטומטית ציון נמוך שייפגע בסיכויו לקבל מימון בשוק ממשקיעים בעלי רגישות לנושאים חברתיים. אך פתרון אפקטיבי יותר יהיה כמובן ביצירת סטנדרטיזציה. שנית, היעדר סטנדרטיזציה שוקית יוצרת פערים בין תאגידים. [3]  בישראל, אחד ההסברים להרכבו של מדד "מעלה" הכולל בעיקר (אם כי לא רק) תאגידים גדולים ומוכרים, נובע מפער במשאבים בין תאגידים שונים. תאגידים גדולים יותר, ועתירי משאבים, יכולים להרשות לעצמם להשקיע בדוחות ESG מפורטים וצבעוניים, דבר הדורש הקצאה של משאבי כוח אדם בלתי-מבוטלים. תאגידים נסחרים קטנים יותר ודלים במשאבים, לא יבחרו לרוב להקצות ממשאביהם המוגבלים לדיווחים וולונטריים. יחד עם-זאת, הפער הזה איננו ייחודי לישראל וקיים גם בשווקים אחרים בהם אין אחידות דיווחית בנושאי ESG.            בעיה נוספת המאפיינת את השוק האמריקני הוא ריבוי של גופי דירוג שמתיימרים לתת מידע ולדרג תאגידים בהתאם לפרופיל האחריות החברתית שלהם, כאשר אין כל תיאום או אחידות ביניהן. גם שוק האשראי הצרכני בארה"ב ניזון ממידע הנובע מריבוי של סוכנויות דירוג. אך בשוק האשראי, הדירוג מתבסס על מקורות כלכליים מוגדרים כמו מיפוי חובות, היסטוריית אשראי, מצב תעסוקתי וכולי'. באופן הזה מתקיימת סטנדרטיזציה בתעשייה וקיים סיכוי נמוך שלווה או מועמד מסוים יזכו לציונים שונים בתכלית בקרב סוכנויות שונות. לא כך בדירוג של אחריות חברתית תאגידית. בתחום ה-ESG, כיוון שסוכנויות דירוג שונות משתמשות בטרמינולוגיות שונות, קריטריונים שונים, ויחידות מידה שונות, הרי שנוצרים מקרים בהם אותו תאגיד מקבל דירוגים שונים בתכלית מסוכנויות שונות, מה שבמידה לא מבוטלת מרוקן מתוכן את הדירוגים. [4]   המתודולוגיות בהן משתמשות הסוכנויות השונות אינן שקופות ועשויות להיות שונות בתכלית. [5]  אפילו מקורות המידע עליהם מסתמכות הסוכנויות אינם אחידים - בעוד רוב הסוכנויות מסתמכות על מידע מאתרי האינטרנט של התאגידים וכמובן מדוחות ה-ESG שלהם (שגם הם כשלעצמם מאופיינים בשונות גדולה), המדרגים השונים משלבים גם מקורות מידע אחרים ואקלקטיים כגון מידע ממאגרים כמו Bloomberg ו-Reuters כמו גם מקורות נוספים. כאמור, המדרגים השונים לא משתמשים בקריטריונים מוסכמים מראש, אלא מגדירים קריטריונים בעצמם. גם המשקל היחסי של כל קריטריון נקבע באופן פנימי על-ידי סוכנויות הדירוג. מצב עולם זה מכתיב מציאות לפיה תאגידים נמדדים בסוכנויות השונות לפי קריטריונים שונים בעלי משקל שונה, מה שמדרך הטבע, מייצר תוצאות שונות. התמונה המשתקפת היא כי הן באירופה והן בארה"ב, מפעל ההשקעה האחראית מתנהל בצורה מעוותת, כתוצאה מהיעדר סטנדרטיזציה ואחידות הן בדיווח והן באופן המדידה. ברשימה קודמת , עמדתי על כך שבישראל מצויה המודעות להשקעות אחראיות הרחק מאחור. בין היתר, בישראל לא מתקיים המצב של ריבוי סוכנויות דירוג שפועלות בחוסר סנכרון, ולו משום שבישראל לא נוצר צורך כזה בשל המודעות הנמוכה לנושא. דווקא כאן מצוי יתרון מסוים. השוק הישראלי יכול לעצב סטנדרטיזציה של תחום האחריות התאגידית, הן ברובד הדיווח והן ברובד המדידה שמשלימים זה את זה. באופן הזה, לכשתגדל המודעות, והמשקיעות הישראליות יחלו להכניס גם שיקולי אחריות חברתית להחלטות ההשקעה שלהן, פיזור המשאבים יוכל להיעשות בצורה אפקטיבית שתעודד באופן מהותי מודעות תאגידית לבעלי העניין בהגדרתם הרחבה. כיצד אפוא ניתן לייצר סטנדרטיזציה כזו? הגוף שמתאים לרכז ולהוביל מאמץ מהסוג הזה היא רשות ניירות ערך. רשות ניירות ערך היא הגוף המתאים ביותר להובלת תהליך כזה מכמה סיבות. ראשית, רשות ניירות ערך היא הגורם האחראי על ניטור כל סוגי דיווחי התאגידים המדווחים ולכן יש לה מומחיות בעניין. בנוסף, רשות ניירות ערך היא הגוף המפקח על סוכנויות הדירוג בישראל, ולכן אך טבעי שהיא תפקח גם על דירוגי ה-ESG. השיח יכול להתקיים בתצורה של שולחן עגול, בו ייקחו חלק כל הגורמים הרלוונטיים, נציגי התאגידים הנסחרים, נציגות הגופים המוסדיים, הבורסה לניירות-ערך, אנשי אקדמיה ונציגי מגזר שלישי בדגש על גופים רלוונטיים כמו " מעלה " ו" לובי 99 ". האתגר של פורום כזה יהיה בלתי מבוטל, וראשיתו היא בהגדרת בעלי העניין הרלוונטיים ואת הנושאים הספציפיים שירכיבו את סטנדרט האחריות התאגידית הישראלי. זהו נושא סבוך שעשוי להעלות אי-הסכמות, אך ניתן להגיע למכנה משותף רחב מספיק של הערכים אותם רוצים לקדם. לאחר מכן, האתגר של הפורום יהיה בקביעת פורמט דיווח אחיד, בו יהיו מחויבים כל התאגידים המדווחים. פורמט דיווח אחיד, יאפשר גם יצירה של סטנדרט מדידה אחיד, כך שהבורסה עצמה, ארגוני מגזר שלישי, העיתונות הכלכלית, מוסדות אקדמיים וכל גורם אחר שיפרסם מידע אודות אחריות חברתית תאגידית יוכל להשתמש בטרמינולוגיה וביחידות מידה זהות, שמקורן במקורות מידע אמינים ומוסכמים. סטנדרטיזציה כזו בישראל תשיג שתי מטרות: תקדם את העלאת המודעות להשקעות חברתיות בישראל, וכן תייצר מנגנון שיבטיח שככל שהשקעות כאלה מתקיימות, המשאבים מוקצים בצורה אפקטיבית ועל בסיס מידע קוהרנטי.            ד"ר עידו צנג הוא מומחה לשוק ההון, אשראי ובנקאות, דיני ניירות-ערך ודיני חברות. בוגר תואר מאסטר מאוניברסיטת Cambridge  בבריטניה ודוקטורט מאוניברסיטת תל-אביב. שימש כמרצה לדיני תאגידים ולשוק ההון באוניברסיטת רייכמן ובפרויקט נבו אקדמיה. משמש כיום כאחראי ביקורת ופיקוח בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב.   רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1] Boze. B et. el, The Business Case for ESG , Rock Center for Corporate Governance at Stanford University Closer Look Series: Topics, Issues and Controversies in Corporate Governance No. CGRP-77, May 23 2019. [2]  Kotsantonis. S and Serafeim. G, Four Things No One Will Tell You About ESG Data , Journal of Applied Corporate Finance 31 (2), Spring 2019, page 54.   [3] שם, בעמוד 11.  [4]  Billio.M et.el, Inside the ESG Ratings: (Dis)Agreement and Performance , SAFE Working Paper No. 284, page 7, June 15 2020.   [5 ] שם, בעמוד 10-11.

בעולם העסקי של היום, המושג ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי) הפך מטרנד חולף לאבן יסוד בהערכת ביצועי חברות. אך כיצד נוכל לדעת אם חברה באמת מתייחסת ברצינות לדיווחי ה-ESG שלה? זו בדיוק השאלה שהניעה את הקמת צוות המדדים שלנו, המורכב משני חברי צוות נחושים מתוך תוכנית המתמחים של מרכז אריסון ל-ESG בשנה החולפת , לחשוף את האמת מאחורי המספרים. צללנו לעומקם של דוחות ה-ESG אשר פרסמו חברות ת"א 35, המייצגות את ליבת הכלכלה הישראלית. מטרתנו הייתה לא רק לבחון את תוכן הדוחות, אלא גם להבין את המתודולוגיה מאחוריהם. במהלך המחקר שלנו, גילינו שני תקני דיווח מובילים: SASB ו-GRI  התקן הראשון, ה- GRI (Global Reporting Initiative)  מהווה מסגרת דיווח המספקת הנחיות לחברות כיצד לחשוף את השפעותיהן הכלכליות, הסביבתיות והחברתיות. מסגרת ה-GRI הינה הנפוצה ביותר לדיווח על קיימות, בין היתר, מכיוון שהיא מציעה גמישות רבה, כך שחברות מכל תעשייה ומגזר יכולות להתאים את הדיווח לצרכים הספציפיים שלהן ולמקדו בסוגיות הקיימות הרלוונטיות עבורן. תקן הדיווח השני, ה- SASB (Sustainability Accounting Standards Board) , מקורו במועצת התקינה לחשבונאות מקיימת אשר מספקת מסגרת לחברות לחשיפת גלויי ESG המהותיים מבחינה פיננסית למשקיעים. SASB מתמקדת בתקנים ספציפיים לתעשייה ולמרות שהציות לתקנים עדין וולונטרי, תקני SASB צוברים אחיזה בקרב המשקיעים כשהם מחפשים נתוני ESG מקיפים לקבלת החלטות. מעבר לכך, אחד הממצאים המפתיעים שלנו היה שלא כל החברות בת"א 35 מפרסמות דוחות ESG לדוגמא, לחברות איירפורט סיטי, מבנה ושפיר הנדסה לא מצאנו דוחות ESG זמינים לציבור. זוהי תובנה מטרידה, המעלה שאלות לגבי מחויבותן של חברות מובילות אלו לשקיפות ואחריות תאגידית. עבור אלו שכן מדווחות, זיהינו דפוס דומה בפורמט הדיווח, מה שהוביל אותנו לשאלה המרכזית: כיצד ניתן להעריך את איכות הדוחות הללו? בהיותנו צוות ללא התמחות בפיננסים או אנרגיה, החלטנו להתמקד בניתוח כמותי במקום איכותי. גישה זו אפשרה לנו להעריך את הדוחות באופן אובייקטיבי יותר, תוך התמקדות במדדים כגון: 1. מספר האינדקסים המדווחים 2. משך רציפות הדיווח 3. צפיפות הנתונים בדוח (כמות הנתונים ביחס למספר העמודים) באמצעות מדדים אלו ואחרים, הצלחנו לזהות הבדלים משמעותיים בין הדוחות השונים. כך, חברות מסוימות הציגו דוחות מקיפים ועשירים בנתונים, בעוד אחרות סיפקו מידע מצומצם יותר [לפירוט הנתונים ראו בנספח המדדים אותו נשלח למעוניינים.ות]. ההבדלים הללו מדגישים את הצורך בסטנדרטיזציה של דיווחי ESG, כמו גם את החשיבות של בחינה ביקורתית של הדוחות על ידי משקיעים ובעלי עניין. כמו כן, ממצאים אלו מעלים שאלות חשובות, למשל, האם חברות עם דוחות מקיפים יותר באמת מחויבות יותר לעקרונות ה-ESG? או שמא הן פשוט טובות יותר בהצגת הנתונים? מצד שני, האם חברות עם דוחות מצומצמים יותר מסתירות מידע, או שהן פשוט בתחילת דרכן בתחום? חשוב לציין כי כמות המידע אינה בהכרח מעידה על איכותו. עם זאת, שקיפות ונכונות לחשוף מידע מקיף הן ללא ספק צעדים בכיוון הנכון. אנו מאמינים כי ככל שיותר חברות יאמצו גישה שקופה ומקיפה לדיווחי ESG, כך תתפתח התרבות של אחריות תאגידית בשוק הישראלי. מספר מגמות מרכזיות נוספות עלו במחקרנו. נוכחנו לגלות כי כ- 27% מהחברות לא דיווחו על האתגרים הכרוכים בהטמעת ESG בפעילותן [לפירוט הנתונים ראו בנספח המדדים]. מכיוון שאתגרים הינם חלק בלתי נפרד מהמציאות העסקית, השמטתם עלולה ליצור תמונה חסרה עבור הקוראים. בשונה מכך, חברות כמו מזרחי טפחות, דיסקונט, בינלאומי, פועלים וטבע, שהציגו בדוחותיהם מעורבות רבה מצד הדירקטוריון בתחום ה- ESG בחברה, זכו לדירוגים גבוהים גם במדדים נוספים בדירוג שלנו. [לפירוט הנתונים ראו בנספח המדדים]. ממצא זה מדגיש את התפקיד המכריע של הדירקטוריון בהטמעת ESG במורד כל השרשרת הארגונית. כמו כן, חברות המדווחות באופן עקבי לאורך שנים מציגות דיווחים איכותיים יותר, מה שמצביע על הערך הרב של המשכיות בתהליכי דיווח. לבסוף, על אף שרוב החברות הציבו יעדים בנושאי ESG, נותרו שאלות פתוחות בנוגע לדיווח על מדדים כמותיים לניטור היעדים ולדיווח על ההתקדמות לעברם לאורך זמן במסגרת הדוחות השנתיים. המסע שלנו לתוך עולם דיווחי ה-ESG היה מאתגר ומלמד כאחד. גילינו שמאחורי המספרים והגרפים מסתתר סיפור מורכב הטומן בחובו מגוון רחב של אתגרים והזדמנויות. אנו מקווים כי המסקנות והתובנות שלנו יסייעו למשקיעים בבחינת חברות להשקעה ויעודדו פיתוח של תרבות דיווח מקיפה ושקופה יותר בקרב חברות ישראליות. בסופו של דבר, השאיפה שלנו היא לראות את כל החברות המובילות בישראל לא רק מדווחות על היבטי ESG, אלא גם מתחרות ביניהן על איכות ושקיפות הדיווח. זוהי לא רק אחריות תאגידית, אלא גם הזדמנות עסקית – להציג בפני משקיעים, לקוחות ועובדים את המחויבות האמיתית של החברה לעתיד בר-קיימא. אנו מזמינים את כל בעלי העניין - משקיעים, מנהלים, עובדים ואזרחים מן השורה, לבחון את הדירוג שלנו ולהגיב בתחתית הפוסט על מנת להביע דעה - האם אתם מסכימים עם הממצאים שלנו? האם יש היבטים נוספים שלדעתכם יש לקחת בחשבון? רק באמצעות דיאלוג פתוח וביקורתי נוכל להמשיך ולקדם את נושא ה-ESG בישראל ולהבטיח עתיד בר-קיימא לכלכלה ולחברה הישראלית. למעוניינים.ות בנספח המדדים המוזכר בפוסט, אנא אל תהססו לשלוח לנו אימייל לכתובת   esg.blog@runi.ac.il  ונשמח לחלוק אותו איתכם.ן ________________________________________________________________________ צוות המדדים הוא חלק מתוכנית המתמחים של תכנית מרכז אריסון ל- ESG וכולל את אסף כץ ורוני שביט. הצוות מונחה על ידי פרופ' ניראון חשאי, דקאן בית ספר אריסון למנהל עסקים ויו"ר מרכז אריסון ל-ESG

"הממשל התאגידי עומד בשנים האחרונות במרכז השיח הציבורי, והוא מקיף נושאים של ניהול, פיקוח, אחריות ושקיפות, והגנה על מניות ובעלי עניין." [1] הקדמה על רקע מגמות הנמצאות בחזית שיח הממשל תאגידי בישראל ובעולם ולאור עליית קרנה של גישת האחריות התאגידית החברתית (ESG) בשני העשורים האחרונים, תאגידים רבים מוצאים עצמם מתחבטים בשאלה: "כיצד ניתן לאמץ ולהטמיע, בצורה אפקטיבית והולמת, מדיניות ESG ומדוע כדאי לעשות כן?" . מדובר, כמובן, בשאלה מורכבת - עם תשובה מורכבת עוד יותר. אימוץ מדיניות ESG, לרבות הטמעתה ואכיפתה בתאגיד עסקי גדול, אינו דבר של מה בכך. מדובר בתהליך משמעותי, מדויק ועדין, אשר נדרש להבהיר את יעדיו, הערך הטמון בו והתאמתו למידותיו של כל תאגיד, בהתאם לאופיו והיקף פעילותו בתוך עולם משתנה של סיכויים וסיכונים – משפטיים, עסקיים, חברתיים וסביבתיים – חסרי תקדים. בשנה האחרונה, הקמנו במרכז אריסון ל-ESG, בשיתוף ACC, ארגון היועצים המשפטיים בישראל, פורום שנועד לעסוק ביתרונות וההזדמנויות הבינתחומיות של תוכנית מטרה והטמעה אפקטיבית . תכנית זו מהווה בעינינו "חוליה חסרה" בממשק של התאגידים העסקיים כיום עם עולם ה-ESG והערכים שהוא אוצר בתוכו. [2] על פניה, תכנית זו עלולה להיתפס כאמצעי בעל משמעות משפטית "יבשה" ותו לא, ואולם, כפי שיבואר בפוסט זה – מדובר במנגנון אשר שימוש נכון ויעיל בו לא רק מבטיח לתאגיד ולפועלים מכוחו להישאר "שומרי חוק" – אלא עשוי להסב לאלו, ולחברה בכללותה (Society), תועלת של ממש. "רגע, אז מה זה בעצם תכנית אכיפה?" כנקודת מוצא, כאשר מדברים על "תכנית אכיפה" בתאגידים עסקיים, המסמך הרלוונטי ביותר כיום בישראל הוא הנחיות פרקליט המדינה בדבר מדיניות התביעה באשר להעמדתו של תאגיד לדין. [3] לפי מסמך זה, התמריץ המשפטי העיקרי המניע כיום את התאגידים בישראל לייצר תכנית אכיפה פנימית הינו העובדה שקיומה של תכנית כאמור עשויה לשמש עבורם מעין "תעודת תקינות" בכל הנוגע לתרבות הציות לחוק בתאגיד, כך שבמקרה ותבוצע על-ידי מי מאורגני התאגיד עבירה – עצם קיומה של תכנית אכיפה תהווה שיקול מקל בשאלת העמדת התאגיד לדין. תכנית אכיפה פנימית מתחילה בהנהגת התאגיד – ברוח המפקד ובהצהרת מחויבות של מנהלי התאגיד על כך שציות לדין בכלל, ולהוראות תכנית האכיפה בפרט, הינם נושאים חשובים ומהותיים בניהולו השוטף של התאגיד, ומהווים חלק בלתי נפרד מתפקודו התקין. עם זאת, לפי המסמך האמור אין די בכך ותכנית אכיפה תילקח בחשבון כשיקול מקל רק כאשר יימצאו ראיות לכך שהיא אפקטיבית, ולצידה קיימת בפועל תרבות ארגונית המעודדת התנהלות אתית ומחויבות לציות לחוק.   "אבל מה הקשר ל-ESG?!" סקירה שטחית של תכלית תכנית האכיפה הפנימית מובילה למסקנה כי זו מהווה כלי ליישום פרקטיקות פנים-תאגידיות של משטור ופיקוח עצמי, על בסיס הדין וההנחיות אליהן מחויב התאגיד בישראל. עם זאת,   אנחנו רואים בה הרבה מעבר לכך. אם נביט, ולו לרגע, מעבר לדפיו של אותו מסמך משפטי "רזה" לניהול סיכונים, נופתע לגלות את הפוטנציאל הטמון בו כאמצעי יעיל להטמעת עקרונות סביבה, חברה וממשל תאגידי. תאגיד עסקי אשר יבחר לזהות את מטרתו החברתית בצד זו העסקית ובהתאם יאמץ מסמך מדיניות כאמור ויישא אותו מעלה, אל מעבר למישור האכיפה וההטמעה, יזכה בכלי אפקטיבי להבניית תרבות ארגונית הוגנת ואמינה המבוססת על ערכי ESG. כך, הופכת תכנית האכיפה ממסמך משפטי של ממשל תאגידי למעין מצפן מעשי המחבר, בצורה סינרגטית ואסטרטגית, בין שני ממדים: הממד הראשון הוא זיהוי ה-DNA של התאגיד – תחום והיקף פעילותו, עובדיו, בעלי העניין שלו, השפעתו, שאיפותיו ומטרותיו. כל אלו מייצגים, לדעתנו, את תכלית החברה העסקית במובנה הטהור. הממד השני הוא עולם המעשה, הפרקטיקה – איך? כמה? מתי? ולמה?. בייחוד בתאגיד רחב-ממדים המעסיק אלפי עובדים, נדרשת תכנית פעולה ברורה ומדויקת שמטרתה להבטיח את השמירה על אותם ערכים, שאיפות ויעדים שקיבל על עצמו התאגיד מתוקף תכליתו הייחודית. לאור האמור לעיל, מעתה נציע לקרוא לתכנית כאמור בשם "תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה ".     "תכנית אכיפה או תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה – אותה גברת בשינוי אדרת?" מיטיבי-הלכת מבינכם.ן שהגיעו עד לחלק זה של הפוסט, ודאי כבר יודעים להשיב בעצמם על השאלה. שינוי שמה של תכנית האכיפה הפנימית לתכנית מטרה, הטמעה ואכיפה איננו אסתטי וסמנטי אלא מהותי. מדובר בעצם במסגור מחודש ושינוי דפוס חשיבה (Mindset) – מעבר מציות   למהות , מניהול סיכונים לניהול סיכויים ולהפיכתם לחלק אינטגרלי מהתרבות הארגונית. תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה, בשונה מתכנית אכיפה, אינה עוסקת אך בטובת התאגיד. תכנית כזו דוגלת בגישה של דואליות מהותית, ורואה בטובת החברה העסקית (Company) כחלק מטובת החברה בכללותה (Society), ולהיפך. לעניין זה יפים דבריו של פרופסור קולין מאייר מאוניברסיטת אוקספורד, המשמש גם יועץ אקדמי בכיר במרכז אריסון ל-ESG, בשיחה שערך באירוע להשקת המרכז ופורסמו בבלוג של המרכז ( כאן ) ובמקומות נוספים: “The purpose of the business is to produce profitable solutions to the problems of people and planet, not profiting from producing problems. ” [4] אכן, מטרת התאגיד העסקי כיום אינה מסתכמת עוד בהשאת רווחים ותו לא. במסגרת פעילותו העסקית, על התאגיד להתחשב בצורה הוגנת גם בחברה בכללותה במסגרת קבלת החלטותיו, ולו משום שקיומו תלוי בקיומה, בהיותה מעניקה לו את כוח החיות וכוח ההישגיות. [5]  מעבר להצדקה זו, וכפי שנראה עתה, אימוץ תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה טומנת בחובה פוטנציאל משמעותי להסב לתאגיד העסקי רווח של ממש .   " דברו תכל'ס – מה יוצא לנו מזה? " תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה מביאה עימה שורה של יתרונות משפטיים, עסקיים, אתיים, ארגוניים ומוניטיניים השלובים אלו באלו. אי לכך, אימוץ תכנית כאמור יכול שישמש ככלי להעלאת ערך לכל דבר ועניין. ובמה דברים אמורים? יכולת ניהול סיכונים : אחד מהצרכים הקריטיים עבור תאגיד עסקי הוא יכולת גידור וניהול סיכונים. כל תאגיד, בין אם מקומי ובין אם גלובלי, פועל ומתקיים בעת ובעונה אחת במספר מישורים המכפיפים אותו למספר לא מבוטל של חובות: כלפי עובדיו; כלפי משקיעיו; כלפי הרגולטורים המסדירים את פעילותו וכן כלפי הסביבה בה הוא פועל. בנסיבות מסוימות, כל חובה שאינה מתמלאת כראוי, עשויה להסב לתאגיד נזק. נזק במובנו הפשוט יכול להיות קנס או עיצומים כספיים כנגד התאגיד, ובמקרים מסוימים אף נקיטה בהליכים פליליים (ואזרחיים) כלפי התאגיד וכלפי נושאי המשרה בו. [6] סוג נוסף של נזק שיכול להיגרם לתאגיד הינו נזק תדמיתי. נזק מסוג זה אינו בהכרח קשור בטבורו לחובות המוטלות על התאגיד מכוח הדין, ועשוי לנבוע מקיומן של נורמות משפטיות "רכות" כגון ציפיית ציבור הלקוחות מהתאגיד, רוח התקופה ורגולציה בינלאומית מחייבת ברמת Beyond Compliance. לעניין זה יפים דבריו של השופט מצא בפרשת כהן : "ניהולו של תאגיד הוא עניין רציני. מילוי תפקיד ניהולי בתאגיד כרוך באחריות כבדה, המיועדת לא רק להבטחת ענייניהם של התאגיד עצמו, של בעלי מניותיו ושל נושיו, אלא גם להבטחת עניינו של הציבור... על מנהל תאגיד מוטלת חובה לנקוט - באופן יזום, ואף בהיעדר חשש לביצוע עבירה - אמצעים סבירים לשמירת הוראותיו של החוק." [7] לדעתנו, טעם זה כשלעצמו מהווה סיבה מספקת להבנת הצורך והתועלת שבאימוץ וקיום תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה ככל שניתן במסגרת הפעילות העסקית ובקרב העובדים.   יתרונות עסקיים ומשפטיים : השינויים הסביבתיים, החברתיים והתאגידיים בעידן הנוכחי מגבירים את הסיכונים וההזדמנויות לתאגידים, כולל סיכוני מעבר וסיכונים פיזיים. בעידן של שינויים חסרי תקדים נדרשים תאגידים לאמץ גישה יוזמת, זהירה ודינמית בניהול הסיכונים שלהם, תוך התאמה מתמדת לנסיבות המשתנות. חברות רבות, וביניהן חברות כמו Kodak ו-Blockbuster, אשר לא הצליחו להסתגל לשינויים אלו, נחלו כישלון ונכחדו מן העולם. אי-הוודאות הגבוהה סביב עיתוי התממשות הסיכונים הללו מחייבת יישום תוכניות מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיביות. בנוסף, ניהול ממשל תאגידי ראוי ונכון עשוי להוביל לשיפור פיננסי, בין היתר בתנאי אשראי משופרים ובהפחתת פרמיות ביטוח. אימוץ תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה מקדמת, לפיכך, תפיסה המדגישה את הצורך בהגינות ובתום-לב כלפי בעלי העניין ובכך מסייעת גם היא במזעור חשיפת התאגיד והפועלים מטעמו להפסדים כלכליים הקשורים באחריות משפטית. התכניות הללו, שבעבר נחשבו למנגנונים וולונטריים, הפכו בדרך זו לחלק בלתי נפרד מניהול הסיכונים העסקי במישרין ובעקיפין. יתרונות אתיים : חברות עסקיות מתמודדות עם דילמות יומיומיות המחייבות קול מכוון וברור, במיוחד בעידן הנוכחי שבו תאגידים הופכים לשחקנים חברתיים בעלי עוצמה גוברת. מצב זה מדגיש את הצורך בקוד אתי כמצפן שמסמן את ה"רף" ואשר ממנו נגזרת המטרה הייחודית לכל תאגיד, ובעקבותיה הטמעתה ואכיפתה האפקטיבית אשר מכוונת את התאגיד לפעילות מיטבית. באותה נשימה, מרחיקה תכנית המטרה, ההטמעה והאכיפה את התאגיד והפועלים מטעמו מה"סף" וממזערת גרימתן של בעיות חברתיות פנימיות וחיצוניות. גישה זו תואמת את הגדרתו של פרופ' אסא כשר לאתיקה כגישה סדורה לאידיאל המעשי של התנהגות בתוך מסגרת מוגדרת, ובמקרה של תאגיד, זיהוי עצמי של כל תאגיד את מטרתו בהתאם לאופיו, גודלו ותחום פעילותו, אשר מתכללת באופן דואלי בין השאיפה לרווחיות לבין אחריותו החברתית כלפי המעורבים בפעילותו, לרבות ערכי החברה הדמוקרטית שבה הוא פועל. בחתירתו המתמדת של התאגיד להתנהלות אתית תוגשם ממילא גם תרבות הציות לחוק של התאגיד והפועלים מטעמו וגם תושג מטרתן של הנחיות פרקליט המדינה אשר חותרות לקיומה של תכנית פנימית, אשר תישקל כשיקול מקל עם התאגיד,  "רק כאשר יהיו קיימות ראיות לכך שתכנית האכיפה היא אפקטיבית, ונלווית לה בפועל תרבות ארגונית המעודדת התנהלות עסקית אתית ומחויבות לציות לדין" כאשר "הנטל להוכחת התרבות הארגונית ואפקטיביות תכנית האכיפה מוטל על התאגיד". [8] יתרונות ארגוניים : תוכניות מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיביות משפיעות באופן מהותי גם על עובדי התאגיד בכך שהן מטמיעות תרבות ארגונית פרואקטיבית שמחברת את העובדים למטרות התאגיד. תכניות אלו יוצרות זהות והזדהות ארגונית, וזו מובילה להגברת אחידותם ולכידותם של העובדים, המבוססת על גאווה והערכה לעשייה חיובית. כאשר העובדים מרגישים שהם חלק מתהליך התורם להצלחה הארגונית, הם נוטים יותר להתחייב ולהיות פעילים בהשגת מטרות התאגיד. התוצאה היא חיזוק התרבות והאקלים הארגוני, מה שמגביר את הנכונות ליישם ולאכוף את ערכי התאגיד, ומעצים את המחויבות של העובדים לתכלית העסקית הרחבה. שיפור מוניטין וחיזוק התדמית החברתית : תדמית התאגיד מושפעת מהאופן שבו היא מצטיירת בעיני בעלי העניין, והרושם שהיא יוצרת יכול להשפיע על נכונותם של בעלי העניין להמשיך לעשות איתה עסקים. סנקציות מוניטיניות, שנובעות מירידה באמון בעלי העניין עקב התנהגות בלתי תקינה של התאגיד, יכולות להיות חמורות יותר מכל סנקציה משפטית. בעלי העניין, בעיקר הצרכנים והמשקיעים, מתקשים להעריך אם בעיה היא חד-פעמית או מגמה מתמשכת, ולכן התנהלות שיטתית, אמינה, הוגנת ושקופה הינה נדבך מרכזי בשיפור תדמית התאגיד, בחיזוק אמון הקהילה והמשקיעים, ובהגנה על התאגיד מפני תגובות שליליות בשוק ובקהילה. אימוץ גישה אחראית חברתית, החורגת מהשאיפה להשאת רווחים בלבד, תורם למוניטין בינלאומי חיובי ומציב את התאגיד בעמדה טובה יותר מול רגולציות חדשות, כמו תקנות ה-SEC האמריקאיות וה-CSRD האירופאיות, המחייבות דיווח שקוף בנוגע לניהול סיכונים חברתיים וסביבתיים. יתר על כן, בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, בו תדמית התאגיד הופכת לחשובה מתמיד, תוכניות מטרה, הטמעה ואכיפה אמינות יכולות למצב את התאגיד כגוף אחראי ולמזער את הסיכון לחשיפה שלילית וחרם ציבורי.   "אוקיי. שכנעתם אותי, איך מתקדמים מכאן?" כאמור, תכניות מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיביות מבנות בעינינו את מהותו היסודית של התאגיד. הן נוגעות בלב-ליבה של תכלית התאגיד, ב-DNA שלו, בגנום ממנו הוא מורכב. כשם שאין תאגיד אחד זהה למשנהו, כך מה שטוב ונכון לתאגיד אחד אינו בהכרח רלוונטי לתאגיד אחר. כפועל יוצא מכך, גם תוכניות המטרה, ההטמעה והאכיפה אינן בעלות צורה או תוכן אחידים, הן אינן עשויות מקשה אחת, ועל כל תאגיד להתאימה למאפייניו, ובכלל זאת לגודלו, היקף פעילותו ומגזרי הפעילות שלו. במילים אחרות, לא ניתן לרכוש תכנית גנרית כזו במכולת וכאן טמון האתגר הגדול לקראת הבאות.   אכן, בהנחיות פרקליט המדינה שצוינו לעיל מופיעים מספר מרכיבים שצריכים להיכלל בתוכניות כאלו (ביניהם: הערכת גורמי הסיכון העיקריים של התאגיד להפרות דין; קביעת עקרונות פעולה ונהלים ברורים למניעה ואיתור של הפרות דין בתחומים שזוהו כנקודות תורפה מבחינה ארגונית; קיומם של דרגים בכירים המכירים את התכנית ופועלים ליישומה בהתאם לתפקידם; הגדרה ומינוי של גורם בכיר כאחראי על תכנית האכיפה הפנימית; קיום מנגנוני הדרכה ועדכון עיתיים בכל הנוגע לעקרונותיה ונהליה של התכנית; נקיטת אמצעי פיקוח ובקרה סבירים להבטחת יישומה של התכנית; קיום מנגנון הערכה עיתית בדבר יעילותה של התכנית, לצד ביצוע הערכת סיכונים מחודשת, תוך עדכון התכנית בעת הצורך; קיום מנגנוני דיווח של עובדים וגורמים אחרים שמאפשרים להם לדווח באופן אנונימי אודות הפרות דין ונוהל; וקידומה ואכיפתה העקבית של התכנית תוך נקיטת אמצעי משמעת נאותים נגד גורמים מפרי חוק בתאגיד או גורמים שכשלו בפיקוח) אך בכל אלו אין די. חלף אלו, כאשר אנו עוסקים בתכניות מטרה, הטמעה ואכיפה ראויות לשמן, ניתן להצביע על שני דגשים עקרוניים: על כל תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיבית לזהות את מטרתו הייחודית של התאגיד הנתון ולהיות תפורה למידותיו ולהשפעותיו. על כל תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיבית להביא, הלכה למעשה, להיווצרותה של תרבות ארגונית ראויה והוגנת.   שני דגשים אלו מהווים נקודות מוצא בלבד ומכאן ואילך כל המרבה הרי זה משובח.   צוות ההטמעה והאכיפה הוא חלק מתוכנית המתמחים של תכנית מרכז אריסון ל-ESG וכולל את  עידן אבודרם, שחר אביגל, משה בן דוד יוסף ועידן רוזנבלום. הצוות מונחה על ידי פרופ' עלי בוקשפן, מנהל אקדמי וכללי של מרכז אריסון ל- ESG – וחבר סגל בבית ספר הארי רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1] השופט עמית בע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן (נבו 26.04.2015). [2] הדיונים שהתקיימו בשנה האחרונה במסגרת פורום זה – בהם השתתפו גם גורמים מהתעשייה ומקרב רשויות האכיפה – סייעו ומסייעים רבות בגיבוש המסקנות שלהלן וזיקוקן. [3] מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד. הנחיות פרקליט המדינה 1.14 (התש"ף- 2019). (פרקליט   המדינה). [4]   Colin Mayer, CBE,  The Purpose and Future of the Corporation , Oxford University, Forbes, February 21st, 2019. [5] E.M. Dodd, For Whom Are Corporate Managers Trustees? , 45 HARV. L. REV 1358 (1932). [6] מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד. הנחיות פרקליט המדינה 1.14 (התש"ף-2019). [7] ע"פ 4148/03 ישי כהן נ' מדינת ישראל  (5.1.2004).  [8] סעיף 17 למדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד. הנחיות פרקליט המדינה 1.14 (התש"ף-2019).

מתוך שלל ההיבטים הסביבתיים, החברתיים והממשל-תאגידיים (ESG), ניהול חומרים בר קיימה מתבלט כאלמנט מרכזי. [1]  ניהול חומרים בר-קיימה (Sustainable Materials Management, SMM), היא גישה אסטרטגית לניהול השימוש בחומרים ומשאבים באופן שמפחית את ההשפעה הסביבתית, הכלכלית והחברתית השלילית שלהם. הגישה מתמקדת בכל מחזור החיים של החומר, מהפקה ושימוש ועד לשלב סוף חיי המוצר או החומר, תוך דגש על הפחתת השימוש במשאבים (לעשות יותר מפחות), מניעת זיהום וצמצום הפסולת.  מאמר קצר זה סוקר סוגיות מרכזיות בניהול חומרים בר קיימה, ביניהן ההתפתחות מ"יהלומי קונפליקט" ל"מינרלי קונפליקט",  הרגולציה של מינרלי ה-3TG (טנטלום, בדיל, טונגסטן וזהב אשר באנגלית מכונים בקיצור 3TG), תפקידם של תאגידים גדולים דוגמת אפל ו-יוניליוור  והאתגרים העתידיים שמציבים חומרים כמו קובלט, ליתיום ויסודות נדירים (משפחת יסודות כימיים המפוזרים לאורך ורוחב כדור הארץ בהיקפים משתנים ומצומצמים יחסית, rare earths). בנוסף, המאמר עוסק בדרך שבה חברות דירוג ESG ומשקיעים מתמודדים עם סוגיות אלו, לדוגמה במסגרת הטקסונומיה של האיחוד האירופי.   האבולוציה: מיהלומי קונפליקט למינרלי קונפליקט המונח יהלומי קונפליקט, הידועים גם כ" יהלומי דמים "  צבר תאוצה בשנות ה-90 המאוחרות, ואף היה מוקד סרט בכיכובו של לאונדרו דיקפריו (Blood Diamond, 2006). המונח מתייחס ליהלומים שנכרים באזורים הנשלטים על ידי כוחות מורדים אשר מתנגדים לממשלות החוקיות, והכנסותיהם משמשות למימון פעילויות צבאיות ואזרחיות כמו מלחמות אזרחים באנגולה וסיירה ליאון. הבעיה המרכזית עם יהלומי קונפליקט נוגעת להפרות זכויות אדם חמורות שנעשות בתהליך כרייתם, כולל עבדות, עבודת ילדים, עינויים ורצח. העלאת המודעות לבעיה הובילה לזעקה בינלאומית ולהקמת "תהליך קימברלי" - הסכם בינלאומי שנועד למנוע את הסחר ביהלומי קונפליקט באמצעות מערכת הסמכה שמבטיחה כי יהלומים גולמיים נשלחים ומיובאים בתנאים חוקיים בלבד. ההסכם, שנחתם בשנת 2003, כולל מעל 80 מדינות המחויבות לבקרת שרשרת האספקה של יהלומים ולהנפיק תעודות מקור ליהלומים. [2]   ההתמקדות הציבורית עברה במהלך הזמן מיהלומים למינרלים אחרים החשובים לניידים הסלולריים שלנו, וליישומים רבים אחרים. טנטלום, בדיל, טונגסטן וזהב (הידועים כ3TG-: Tantalum, Tin, Tungsten and Gold) הפכו למינרלי הקונפליקט או "מינרלי הדמים" החדשים, שנכרים גם הם לעיתים קרובות באזורי סכסוך, במיוחד ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC). מינרלים אלו חיוניים לייצור מכשירים אלקטרוניים, רכיבים לרכב ולחלקים בתעשיית החלל, כמו גם למוצרים בני קיימה חדשניים. בתגובה לחששות מעולמות ה-ESG החברתיים והסביבתיים סביב ה-3TG, הוקמו מסגרות רגולטוריות שונות. חוק "רפורמת וול סטריט" ו"הגנת הצרכן דוד-פרנק" (סעיף 1502) [3]  שנכנס לתוקף בשנת 2010 בארצות הברית, מחייב חברות לחשוף את השימוש שלהן במינרלי קונפליקט שמקורם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובמדינות שכנות. באופן דומה, רגולציית מינרלי הקונפליקט של האיחוד האירופי, [4] שנכנסה לתוקף בינואר 2021, מחייבת את היבואנים של מינרלי 3TG להבטיח ששרשראות האספקה שלהם אינן כוללות מינרלי קונפליקט. מסגרות אלו נועדו להגביר את השקיפות והאחריות בשרשרת הערך, ולחייב חברות לבצע ביקורת על שרשרת האספקה שלהן ולהבטיח כי ניהול המשאבים הללו נעשה באופן אחראי.   מקרה בוחן: ניהול חומרים בר קיימה של חברת אפל (Apple) חברת אפל הנה דוגמא לחברה הפועלת לקידום ניהול חומרים בר קיימה, במיוחד בנוגע ל-3TG. החברה נקטה מספר צעדים משמעותיים הכוללים דרישת קריטריונים מחמירים מספקיה, והבטחה שהם יעמדו בעקרונות אספקה אתיים באמצעות ביקורות צד ג' מחמירות לאימות מקורם של מינרלי 3TG במוצריה. בשנת 2022, אפל ביצעה מעל 1,100 ביקורות ספקים, שכיסו יותר מ-80% מההוצאות הכלכליות של הספקים שלה. בחינת הוצאות אלו תורמת לפיקוח שרשרת האספקה ומבטיחה כי מקורות הספקים אכן אתיים. [5]   על מנת להפחית את הצורך בכריית מינרלים חדשים, אפל משתמשת ביוזמות וטכנולוגיות לחילוץ ומחזור חומרים, כדוגמת הזרוע הרובוטית "דייזי" שהחברה פיתחה, אשר מפרקת מכשירי אפל ישנים כדי לחלץ מהם חומרים יקרי ערך. אפל מדווחת כי דייזי יכולה לפרק 1.2 מיליון מכשירים בשנה, ולחלץ ממוצריה חומרים כמו קובלט, אלומיניום ויסודות נדירים. בנוסף, אפל מפרסמת דו"חות שנתיים על התקדמות באחריות הספקים, המפרטים את המאמצים וההתקדמות בניהול חומרים בר קיימה. [6]  בשנת 2022, אפל הגיעה לאחוזי זיהוי ישיר של 100% ממפעלי ההיתוך ובתי הזיקוק של 3TG בשרשרת האספקה שלה, וכולם נבדקים על ידי גורמים בלתי תלויים (צד ג'). [7]  צעדים אלו הנם חלק מרף חדש המתגבש בתעשיית הטכנולוגיה, ומדגימים שניהול חומרים בר קיימה אינו רק בר השגה אלא גם מועיל למוניטין החברה ולאמון הצרכנים.   שמן דקלים ותפקיד ה-RSPO מלבד מינרלים, גם שמן דקלים, מרכיב שכיח מאוד במזון וקוסמטיקה, נקשר לבעיות סביבתיות וחברתיות משמעותיות. שמן דקלים הוא למעשה חומר גלם יעיל מאוד ואף סביבתי במידה רבה מכיוון שכצמח ניתן להפיק הרבה יותר שמן לדונם מאשר מקורות שמן צמחי אחרים. בנוסף, שמן דקלים הוא חומר גלם רב-שימושי ויציב בטמפרטורות גבוהות, מה שהופך אותו לאידיאלי לשימוש במגוון מוצרי מזון ויישומים תעשייתיים. עם זאת, כריתת יערות, השמדת בתי גידול והפרות זכויות אדם מכתימים את ייצורו, מה שהוביל לקריאות לנקיטת פרקטיקות יותר בנות קיימה. RSPO (Roundtable on Sustainable Palm Oil)  הוא ארגון עולמי שהוקם ב 2004 ומטרתו לקדם את הייצור והשימוש בשמן דקלים בר-קיימה. הארגון מגדיר סטנדרטים סביבתיים וחברתיים לייצור שמן דקלים ומעניק אישור למוצרים שעומדים בהם. חברות שמשתמשות בשמן דקלים שעובר את הסמכת RSPO  תורמות למניעת כריתת יערות, שמירה על המגוון הביולוגי ושיפור תנאי העבודה. [8]   כך, למשל, יוניליוור (Unilever), תאגיד מוצרי צריכה גלובלי, עשתה צעדים משמעותיים למעבר לשימוש בשמן דקלים בר קיימה. [9]  יוניליוור רוכשת 100% משמן הדקלים שלה מספקים מוסמכי RSPO. החברה השיגה מעקב מלא אחר שרשרת האספקה של שמן הדקלים שלה, צעד שמשמעותו מעקב אחר השמן לאורך כלל מחזור החיים שלו עד למקורו. בשנת 2023, יוניליוור עקבה אחרי 90% משמן הדקלים שלה עד לרמת הטחנה ו-70% עד רמת המטע. בנוסף, יוניליוור עובדת בצמוד עם ספקים לשיפור פרקטיקות ולתמיכה בחקלאים קטנים. החברה הגיעה ליותר מ-200,000 חקלאים קטנים דרך תוכניות קיימות (Sustainability) שונות. באמצעות עמידה בתקני RSPO, יוניליוור מצהירה שהיא לא רק מקטינה את ההשפעה הסביבתית שלה אלא גם משפרת את ערך המותג ונאמנות הצרכנים.     אתגרים עתידיים: קובלט, ליתיום ויסודות נדירים במבט לעתיד, קובלט, ליתיום ויסודות נדירים מציגים אתגרים והזדמנויות משמעותיות בניהול חומרים בר קיימה. חומרים אלו חיוניים לפיתוח טכנולוגיות ומוצרים סביבתיים דוגמת כלי רכב חשמליים (EV) ומערכות אנרגיה מתחדשת ועל כן מעוררים אתגרים שעומדים בלב הדיונים הנוכחיים. כך למשל, קובלט הוא רכיב חיוני בסוללות ליתיום, בשלל מוצרים, ממכשירי טלפון חכמים ועד לרכבים חשמליים. הביקוש לקובלט צפוי לגדול לצד חשמול התחבורה והמעבר לאנרגיה מתחדשת. בדומה ל-3TG, חלק ניכר מאספקת הקובלט העולמית מגיע מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם תנאי הכרייה הם לעיתים קרובות מסוכנים ומערבים אתגרי ESG זהים לאלו שקשורים בשמן דקלים וה3TG. אתגרים אלו כוללים נזקים סביבתיים כמו הרס יערות וזיהום מים, תנאי עבודה קשים, כולל עבדות ילדים ותאונות רבות, וניהול לקוי עם שחיתות ואי-שקיפות בתעשייה. כאמור, עיקר הבעיות מתמקדות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם מרבית הקובלט נכרה בתנאים לא מוסדרים ולא אחראיים. בדומה ל-3TG עולה צורך דחוף בשיפור הפיקוח הבינלאומי ובאכיפה של כרייה בר-קיימה ואחראית. בין היוזמות  להתמודדות עם האתגרים אלו ניתן להפנות ליוזמה לקובלט אחראי (Responsible Cobalt Initiative, RCI), שיתוף פעולה תעשייתי שהוקם ב-2016 ומטרתו לשפר את תנאי הכרייה והפקת הקובלט ברחבי העולם. RCI פועלת להבטיח שהקובלט מופק בתנאים אתיים ובני-קיימה, תוך עמידה בסטנדרטים מחמירים של זכויות אדם והגנה על הסביבה. היוזמה כוללת מעקב ופיקוח על שרשרת האספקה, שיתוף פעולה עם ממשלות וארגונים לא ממשלתיים, והטמעת פרקטיקות עבודה בטוחות והוגנות. [10] ההתקדמות בניהול בר קיימה של קובלט באה לידי ביטוי גם בקרב חברות כמו אפל ו-טסלה אשר משקיעות בפרויקטים כדי להבטיח שאספקת הקובלט שלהן תהיה ממקורות שעומדים בקריטריונים ה ESG שלהן.   ליתיום, חומר גלם מרכזי נוסף לסוללות, מייצר גם הוא אתגרי ESG דומים. אתגרים אלו ניכרים במיוחד ב"משולש הליתיום" בדרום אמריקה, אזור גיאוגרפי הכולל חלקים מצ'ילה, ארגנטינה ובוליביה, שבו מרוכזים מרבצי ליתיום משמעותיים בעולם. שלושת המדינות הללו מחזיקות בכ-50-70% מעתודות הליתיום הגלובליות. כריית ליתיום במקומות כדוגמת מדבריות צפון צ'ילה צורכת כמויות עצומות של מים, מה שגורם לדלדול מקורות מים, פגיעה במערכות אקולוגיות ואיום על פרנסתן של קהילות מקומיות. בנוסף, התהליך הכימי להפקת ליתיום מזהם את הקרקעות ותורם לפליטת גזי חממה ותנאי העבודה במכרות לעיתים קרובות מסוכנים ואינם הוגנים, ומערבים הפרות זכויות אדם וזכויות עובדים. חברות מפתחות טכנולוגיות חדשות כדי להפיק ליתיום בצורה בת קיימה, שמפחיתה את השימוש במים ואת הנזק הסביבתי. חברות גדולות משקיעות במחקר ובשיתופי פעולה כדי להבטיח שמקור הליתיום שלהן יהיה בר קיימה. למשל, חברת BMW התחייבה להפיק ליתיום ממכרות בני קיימה ומתוכניות חילוץ ומחזור של חומר הגלם. [11]   לבסוף, יסודות נדירים (rare earths) גם הם חיוניים ליישומים טכנולוגיים מתקדמים רבים, כולל טכנולוגיות אנרגיה מתחדשת. תהליכי הכרייה והעיבוד של יסודות נדירים יכולים להיות בעלי השפעות סביבתיות משמעותיות, דבר שמחייב פרקטיקות ניהול בנות קיימה. בהתאם, נעשים מאמצים לשפר את מחזור האלמנטים הנדירים ופיתוח שיטות כרייה סביבתיות יותר. [12]   דירוגי ESG ושיקולי משקיעים כפי שראינו, ניהול של חומרים בר קיימה הופך למרכזי יותר ויותר, ובא לידי ביטוי באופן בו חברות דירוג ESG משלבות את הגורמים הללו בהערכותיהן. דירוגי ESG כוללים כיום הערכות מפורטות של פרקטיקות ניהול החומרים של חברות וניתוח הסיכונים הרגולטורים וה-ESG של חומרי גלם שונים ובהם  מינרלי קונפליקט, שמן דקלים, קובלט, ליתיום ואלמנטים נדירים. [13]  החברות נדרשות להגביר את השקיפות ולתקשר את מאמציהן בניהול חומרים בר קיימה, כולל ביצוע אימותים בלתי תלויים של ניהול שרשראות האספקה שלהן, עמידה בתיווי ותקינה ופרסום הממצאים במסגרת דוחות קיימות מפורטים. משקיעים עושים שימוש הולך וגדל בדירוגי ESG לבחינת סיכוני ESG במסגרת קבלת ההחלטות שלהם. לא מפתיע, על כן, שניהול חומרים בר קיימה נחשב כמדד מרכזי לכדאיות ארוכת הטווח של חברה ולניהול סיכוניה. עם זאת, רבות ממתודולוגיות הדירוג עדיין מסתמכות באופן ניכר על הערכות, במקום על נתונים, וחסרות הרמוניזציה בהגדרות, באופן השקלול של הנושאים השונים במסגרת המדדים השונים ובסוג המדדים שמרכיבים את המדרוג עצמו. כדוגמה, ניתן לפנות לטקסונומיה האירופית (EU Taxonomy), מערכת סיווג שנועדה לסייע למשקיעים, חברות ורגולטורים לקבוע האם פעילויות כלכליות מסוימות נחשבות לבנות קיימה מבחינה סביבתית. המטרה של הטקסונומיה היא לקדם השקעות ירוקות ולתמוך במעבר לכלכלה דלת פחמן באיחוד האירופי והיא מייצרת מסגרת אחידה להגדרת פעילויות כלכליות בנות קיימה סביבתית על ידי קביעת קריטריונים ברורים וספציפיים שפעילויות חייבות לעמוד בהם כדי להיחשב כבעלות השפעה חיובית על הסביבה. מסגרת זו מבטיחה שקיפות והכוונה למשקיעים ולחברות בנוגע לתרומתם לקיימות. מסגרת זו מציעה ביטחון למשקיעים ובעלי עניין נוספים ומגנה עליהם  מפני "התיירקקות" (Greenwashing). [14]   סיכום ניהול משאבים בר קיימה הוא חלק חיוני באסטרטגיות ESG, המתמודד עם אתגרים מורכבים כמו "מינרלי סכסוך", שמן דקלים, קובלט, ליתיום ויסודות נדירים. באמצעות רגולציות מחמירות, פעולות פרואקטיביות של חברות והערכות ESG מקיפות, נסללת הדרך לכיוון ניהול חומרים בר קיימה. חברות כמו אפל ו-יוניליוור מציבות דוגמאות על ידי שילוב קיימות בליבת הפעילות שלהן ובקודי הספקים שלהן, בעוד שאתגרים עתידיים כמו ניהול חומרים בר קיימה ואתי של קובלט וליתיום דורשים חדשנות וערנות מתמדת. משקיעים, המונחים על ידי דירוגי ESG ומסגרות כמו הטקסונומיה של האיחוד האירופי, משחקים תפקיד קריטי בתמיכה ובתגמול של חברות שמתחייבות לניהול חומרים בר קיימה. ככל שנתקדם, המאמץ המשותף של ממשלות, תאגידים ומשקיעים יהיה חיוני להנעת התקדמות משמעותית ולהבטחת עתיד בר קיימה לכולם.       ד"ר  צרויה קלוואו שבח  היא סמנכ"לית הקיימות בחברת Metha AI, חברה העוסקת בפיתוח של בינה מלאכותית להפחתת פליטות בשרשראות אספקה בסקטור החקלאות והמזון. היא מביאה עמה ניסיון רב הן מהתעשייה והן מתחום המדיניות, ומתמחה בשילוב ניהול חומרים בר קיימה ועקרונות ESG. בחמש השנים האחרונות העבירה קורסים ברגולציה סביבתית אימפקט, ESG ואחריות תאגידית בבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1]  Blass, V., Ashkenazy, A., & Calvão Chebach, T. (2024). Sustainable Non-Renewable Materials Management. In Bouchery, Y., Corbett, C. J., Fransoo, J. C., & Tan, T. (Eds.), Sustainable Supply Chains . Springer Series in Supply Chain Management, vol 23. Springer, Cham. Retrieved from   Springer   [2]  Kimberley Process Certification Scheme. (2003). Retrieved from   Kimberley Process   [3]  U.S. Securities and Exchange Commission. (2010). Dodd-Frank Wall Street Reform and Consumer Protection Act. Retrieved from SEC.gov   [4] European Commission. (2021). EU Conflict Minerals Regulation. Retrieved from   European Commission [5]  People And Environment In Our Supply Chain report – Apple (2023) https://www.apple.com/au/supplier-responsibility/pdf/Apple_SR_2023_Progress_Report.pdf   [6]  Supply Chain Innovation Reports - Apple. (n.d.). https://www.supplychainreports.apple/home/default.aspx   [7]  Apple Inc. (2022). Supplier Responsibility Progress Report. Retrieved from   Apple Apple Inc. (2022). Environmental Progress Report. Retrieved from   Apple   [8]  Roundtable on Sustainable Palm Oil. (2004). About RSPO. Retrieved from   RSPO   [9]  Unilever. (2023). Sustainable Palm Oil. Retrieved from Unilever   [10]  Responsible Cobalt Initiative. (2016). About RCI. Retrieved from RCI   [11]  BMW Group. (2022). Sustainability and Resource Management. Retrieved from BMW Group   [12]  USGS. (2020). Rare Earth Elements - End Use and Recyclability. Retrieved from USGS European Commission. (2021). Study on the EU's list of Critical Raw Materials. Retrieved from   European Commission [13] Example of a rating company: MSCI. (2022). ESG Ratings methodology MSCI Materiality Map  . Retrieved from MSCI [14]  European Commission. (2020). EU Taxonomy for Sustainable Activities. Retrieved from   European Commission

רקע לפני שלושה שבועות, בתחילת ספטמבר, פרסמה רשות ניירות ערך מסמך משמעותי שכותרתו " ריכוז ממצאי ביקורת רוחב בנושא גילוי ודיווח בדבר סיכוני איכות סביבה בתאגידים מדווחים ". מסמך זה העלה ממצאים בעיתיים ביחס לתאגידים מדווחים בישראל, ולמימשל התאגידי שלהם, בכל הנוגע לגילוי וניהול סיכוני סביבה ואקלים. [1]  ממצאים אלו הביאו את רשות ניירות ערך לסכם בצורה ברורה את עמדתה וציפייתה הרגולטורית בהודעה שפירסמה לעיתונות :   "מצופה כי תאגידים מדווחים יפעלו לעמידה בחובות הגילוי החלות עליהם, ולשם כך יפעלו למיסודם של תהליכים מבוססי מתודולוגיות מקובלות אשר יבטיחו זיהוי מקיף של כלל סיכוני הסביבה הרלוונטיים לתאגיד, לרבות הערכה מבוססת באשר להשלכות סיכונים אלו ומידת השפעתם על התאגיד לצורך דירוגם במסגרת הדוחות, וזאת תוך מעורבות של דירקטוריון התאגיד כאחראי על התווית מדיניותו בנושא ודרכי התמודדותו עם חשיפות הנגזרות ממנו."   מסמך זה, מהווה עליית מדרגה רגולטורית בנושאי ESG בישראל, והוא לא הגיע יש מאין. המסמך ומחקר השטח שקדם לו מייבאים לשוק הישראלי מגמות כלל עולמיות וקשורים באופן ישיר למסמך נוסף שפרסמה רשות ניירות ערך בשנת 2021, " גילוי אודות אחריות תאגידית וסיכוני ESG – מתווה מוצע ", בו הרשות ביטאה את ציפייתה ל"הטמעת תחום האחריות התאגידית וניהול סיכוני ESG בקרב התאגידים המדווחים ולקדם התפתחות של שוק ההון הישראלי במסלול זה, בדומה לשוקי ההון המתקדמים בעולם", קריאה שקולה כנראה לא מצאה עדיין את מקומה הראוי בקרב התאגידים המדווחים בישראל ומסבירה את הדו"ח הנוכחי. בפוסט קצר זה ארצה לקשור בין שני מסמכים אלו של רשות ניירות ערך לבין מגמות רגולטוריות ועסקיות רחבות יותר בישראל ובעולם ולהציע כי לצורך התמודדות ישירה ואפקטיבית עם מגמות אלו שצפויות להתחזק, יש להעמיק את ההתייחסות לנושאי ESG במסגרת תכניות פנים תאגידיות פנימיות בתחום דיני ניירות ערך, ובכלל, ויפה שעה אחת קודם.   תכניות פנים תאגידיות והקשרן להתפתחויות בדיני ניירות ערך, בדיני החברות ודיני הממשל התאגידי לפני שבועיים נערך כנס מעניין  של ארגון היועצים המשפטיים (ACC) בשיתוף לשכת עורכי הדין בנושא " אכיפה פלילית ומנהלית בניירות ערך ". בין יתר הנושאים שנדונו בכנס, הוקדש פאנל מיוחד לדיון בתכניות אכיפה פנים תאגידיות, נושא בו עסק פוסט אחר שפורסם כאן לפני שלושה שבועות. הדברים שיידונו להלן בפוסט זה אמנם לא נדונו בכנס, אך סמיכות הזמנים של הכנס למועד פרסום ממצאי הביקורת של רשות ניירות ערך בנוגע לדיווח בדבר סיכוני איכות סביבה בתאגידים מדווחים מהווה הזדמנות פז להפנות את הזרקור על הקשר בין הדברים ועל דרך המלך בה נדרש (וכדאי) שינהג כל תאגיד בישראל, ודאי תאגיד מדווח. כנקודת מוצא, כשמדברים על תכנית "אכיפה" בהקשרה של רשות ניירות ערך, המסמך הרלוואנטי הוא מסמך ישן יחסית שפורסם על ידי הרשות ב- 2011 . מסמך זה מגדיר תכנית אכיפה פנימית במשפט הפתיחה שלו כ"מנגנון וולונטרי אותו מאמץ ומיישם תאגיד באופן שוטף כדי לוודא ציות של התאגיד ושל היחידים בו לדיני ניירות ערך " ומדגיש שככל שהתכנית תהיה יעילה יותר, הגזר בצידה יהיה בדמות הקלות משפטיות לתאגידים ולפועלים מטעמם. אף שהנטייה הראשונה היא לנסות להבין מהם הקריטריונים ליעילותה של התכנית האמורה, גישה כזו תהא עקרה אם לא יוקדם לה העיסוק בשאלת המצפן ?what this plan is all about  ואיזו תרבות עסקית עליה לאכוף ולהטמיע. כדי להשיב על שאלה זו יש לזכור כי מאז 2011 ועד היום חלו תמורות מפליגות בדיני ניירות ערך ובחובות הגילוי שבבסיסם. דיני ניירות ערך של היום שונים מאלו של 2011 והם מתרחבים בצורה מתגברת והולכת גם לכיוונם של היבטים סביבתיים וחברתיים (ESG) הקשורים בפעילותו של התאגיד המדווח, לא רק לאלו הפיננסיים. מגמה זו ניכרת מאד באירופה ( שם חלה גישת "המהותיות הכפולה" בשאלות הגילוי ), [2]  והיא מתפתחת, גם אם בצורה חלשה יותר מזו האירופית, גם בארה"ב. [3]  כבר מטעם זה, הטמעת תפיסת ESG באמצעות דיני ניירות ערך הישראלים הינה מהותית ורלוואנטית, ולו בעקיפין, לתאגידים ישראליים הקשורים בשווקים הבינלאומיים. עם זאת, גם באופן ישיר, הציפייה הרגולטורית של רשות ניירות ערך לגילוי ESG בקרב תאגידים מדווחים בישראל קונה לה שביתה כפי שניכר בפרסומי הרשות שהוזכרו בפתח הפוסט, ובמיוחד זה הנוכחי אשר הרקע לפרסומו מובהר בפתח הודעתה של רשות ניירות ערך לתקשורת: "בשנים האחרונות אנו עדים למגמה עולמית של הרחבת הגילוי בדיווחים של חברות ציבוריות להיבטים שהם מעבר להיבטים הפיננסיים, למשל בנושאי מעורבות חברתית, קהילה ואיכות סביבה, וזאת במטרה לאפשר לציבור המשקיעים לקחת בחשבון שיקולי סביבה, חברה וממשל בתהליך קבלת החלטות ההשקעה שלהם, ולבצע השקעות אחראיות".   בהתייחסותה זו של רשות ניירות ערך הישראלית לא רק מותווית הדרך המהדקת את הקשר בין דיני ניירות ערך בישראל לאלו שבחו"ל, אלא גם מתעוררת מתרדמתה סמכותה של הרשות כפי שבוטאה כבר בשנת 1992, הרבה לפני גל ה-ESG הנוכחי, בדברים שכתב מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, בפסק דין של בית המשפט העליון בעניין ברנוביץ' . [4]   בפסק דין זה, הנחשב עד היום פסק הדין המכונן בישראל בדיני ניירות ערך בו נקבעה היקפה של חובת הגילוי והיקף סמכותה של רשות ניירות ערך להורות על גילוי מידע מהותי למשקיע הסביר, אוזכרה המגמה המודרנית לפיה "על החברה ועל מנהליה הפועלים עבורה לקחת בחשבון לא רק את טובתם של בעלי המניות, אלא גם את טובתם של עובדי החברה, צרכניה והציבור הרחב בכללותו".  בחזרה לימים אלו, הדו"ח שפירסמה רשות ניירות ערך לפני שלושה שבועות מהווה תמרור ברור להעלאת קרנה של גישת ה-ESG בסדר היום המשפטי הנוכחי. בדו"ח, בו מפורטים ממצאיה של רשות ניירות ערך לאחר מחקר נרחב שעשתה (שכבר הוא כשלעצמו מאותת על התעניינותה הגוברת בנושא), מותחת הרשות ביקורת על כך שרק מעטות מהחברות המדווחות שביצעו הערכה של סיכוני איכות סביבה הסתייעו בה ככלי להערכת מהותיות הסיכון לצורך מתן גילוי בדיווחים התקופתיים. זאת ועוד, רשות ניירות ערך אינה מסתפקת רק בממצאים אלו והיא מותחת ביקורת גם על מעורבות מועטה של הדירקטוריון בכל הקשור לניהול סיכוני סביבה אשר מוצאת ביטוייה, למשל, בהיעדר מדיניות בנושא ניהול סיכוני סביבה ובהתוויית דרכי התמודדות עם חשיפות מסוג זה. ואם בכך לא די, לפי ממצאי הרשות, הרוב המכריע של חברות מדווחות לא ביצעו כלל הערכת סיכוני סביבה, אף שלא מעט מהן משתייכות לענפי פעילות עתירי סיכון סביבתי. כל מי שעיניו בראשו מבין כי חסרים אלו שהוזכרו על ידי רשות ניירות ערך מעוררים אדוות רבות של סיכונים פוטנציאליים משמעותיים. סיכונים אלו אינם נוגעים רק למדיניות הגילוי המצופה מכאן ואילך על ידי הרשות לניירות ערך עצמה, אלא לסיכונים הקיימים לתאגידים המדווחים ולנושאי המשרה בהם גם מכיוונה של האכיפה הפרטית והאזרחית, בדמות הגשת תובענות ייצוגיות ונגזרות, בין היתר בשל  הפרה פוטנציאלית של חובות הפיקוח של נושאי המישרה בתאגידים אלו . סיכונים אלו – והיערכות אליהם באמצעות תכניות פנים תאגידיות שיטתיות ואפקטיביות – משתמעים היטב מעמדת סגל רשות ניירות ערך שמופיעה בדו"ח החדש: "סגל הרשות רואה בהערכת סיכונים סביבתיים כלי חיוני להבנת ההשפעות הסביבתיות הפוטנציאליות החלות על התאגיד. הערכה זו מאפשרת זיהוי היבטים ומפגעים סביבתיים הרלוונטיים לחברה, כימות ההסתברות להתממשות הסיכונים והשלכותיהם, איתור פערים בעמידת התאגיד ברגולציה ובתקנות סביבתיות, שיפור תהליכי העבודה, עמידת התאגיד בחובות הגילוי המוטלות עליו בעניינים אלו ועוד. מומלץ כי הערכת הסיכונים תבוצע על בסיס מתודולוגיה מקובלת ובתדירות ההולמת את מורכבות התהליכים ורמות הסיכון בתאגיד, וכי תוצאותיה והשלכותיה יובאו לידיעתו ואישורו של הדירקטוריון כחלק מתפקידו הפיקוחי. כמו כן, מומלץ כי הערכה כאמור תקיף את מכלול סיכוני הסביבה הפוטנציאליים הנובעים מתהליכי העבודה ומאופי הפעילות על פי גישת המהותיות הכפולה, ואף תכלול תכנית לצמצום חשיפות שאותרו במסגרתה. משנקבעו יעדים לתיקון הליקויים ויישום ההמלצות, על הנהלת החברה לקיים פיקוח אפקטיבי להבטחת נאותות ושלמות העמידה בהם ולעדכן את דירקטוריון החברה בנושא. בחברות בהן הסיכונים הסביבתיים מהותיים לפעילותן, מומלץ לשקול יישומו של אחד מהתקנים המקובלים בתחום ניהול הסביבה. יישום תקנים אלו עשוי לסייע באופן ניהול הסיכונים הלכה למעשה, באמצעות עיגון מסגרת מתודולוגית לטיפול בהיבטים סביבתיים".   ציפייה רגולטורית זו מתקשרת לדיון מקביל ורחב יותר הנשמע היטב בישראל בבתי המשפט גם ביחס לחשיבותו של ממשל תאגידי ראוי ומוקפד בעת הזו, נושא   עליו אמר השופט עמית בפסק דין אפריקה ישראל להשקעות בע"מ  כי הוא "עומד בשנים האחרונות במרכז השיח הציבורי, והוא מקיף נושאים של ניהול, פיקוח, אחריות ושקיפות, והגנה על מניות ובעלי עניין." [5]  ציפייה זו להידוק הממשל התאגידי בנושאי ESG בקשר לחברות מדווחות, וגם כאלו שאינן מדווחות, מתבקשת גם מכיוונם של דיני החברות, לא רק דיני ניירות ערך. סקירה מעודכנת של דיני החברות בישראל ובעולם מצביעה על התעוררותה של תפיסה משפטית הקושרת כיום בין מטרת החברה להרחבת אחריותה כלפי מחזיקי העניין שלה . בישראל באים הדברים לידי ביטוי בחקיקה מתגברת המסדירה את עניינם של בעלי העניין (דוגמת עובדים, צרכנים, נושים, איכות הסביבה, פרטיות ועוד) ובפסיקה, כפי שנשמע, למשל, בדבריה של  השופטת פרוקצ'יה בפסק-דין קיבוץ משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ (2009): "עקרונות של צדק והגינות מהווים כיום חלק אינטגרלי מהמשפט הפרטי, וניטעו עמוק בדיני החוזים ובדיני התאגידים כאחד... בעידן האחרון, מתאפיין התאגיד העסקי בדואליות, שהפן האחד שלה הוא – שיקולים עסקיים המודרכים על-ידי שיקולי יעילות ותועלת, והפן האחר הוא – קיום חובות הגינות ותום לב ביחסים עם קבוצות שונות עימן בא התאגיד במגע במסגרת פעילותו העסקית" .   מכאן ואילך המסקנה המתבקשת מסקירה קצרה זו היא שהציפיות הרגולטוריות המתגברות והולכות מצידה של רשות ניירות ערך להידוק הממשל התאגידי בנושאי ESG, ציפיות המשתקפות ומתרחבות גם בדיני החברות עצמם בישראל ובעולם, צריכות למצוא את יישומן המפורט בראש ובראשונה בתכניות פנים תאגידיות ובהידוק המימשל התאגידי בנושאי ESG. לצורך כך, ראוי שכל תאגיד מדווח יביא בחשבון את ממצאי ביקורת הרוחב שפרסמה רשות ניירות ערך לפני שלושה שבועות, ולצידם גם את הנחיות פרקליט המדינה בדבר מדיניות התביעה באשר להעמדתו של תאגיד לדין . [6]   מסמך מקיף זה, אשר פורסם בשנת 2019, משליך גם על הקריטריונים לתכנית אכיפה פנימית של רשות ניירות ערך, מבהיר שתכנית פנים תאגידית תילקח בחשבון כשיקול מקל רק כאשר יימצאו ראיות לכך שהיא אפקטיבית, ולצידה קיימת בפועל תרבות ארגונית המעודדת התנהלות אתית ומחויבות לציות לחוק כאשר "הנטל להוכחת התרבות הארגונית ואפקטיביות תכנית האכיפה מוטל על התאגיד". תכנית כזו, אשר מוטב לכנות אותה כ " תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה " במקום " תכנית אכיפה " גרידא, אמורה להיות כזו אשר אינה מכוונת באופן צר רק לסף המשפטי ולניהול סיכונים משפטיים וציות לחוק. על מנת להיות אפקטיבית ולשכנע ביכולתה לקיים בפועל "תרבות ארגונית המעודדת התנהלות אתית ומחויבות לציות לחוק" על תכנית כזו להציב מצפן ערכי, מעשי ושיטתי המתכלל בצורה עמוקה ואסטרטגית בין זיהוי ה-DNA של התאגיד הנתון – הכולל את תחום והיקף פעילותו, השפעתו החברתית והמשפטית, שאיפותיו ומטרותיו – לבין מימוש אחריותו כלפי הציבור באמצעות ממשל תאגידי מוקפד. באותה נשימה, תכניות כאלו, המשולות להליכה ל"חדר כושר" ולעולמה של הרפואה המונעת, ישמשו כמצפן פנים תאגידי שיעמוד בהלימה לציפיות הרגולטוריות המתגברות מצידה של רשות ניירות ערך ומצידה של פרקליטות המדינה, וממילא גם לבתי המשפט העוסקים כיום השכם לבקרים בשאלת אחריותם הפלילית, המנהלית והאזרחית של תאגידים ונושאי מישרה.    פרופ' עלי בוקשפן, מנהל מרכז אריסון ל- ESG ומרצה וחוקר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן ________________________________________________________________________ [1]  ראו לעניין זה גם את סעיף 28 לתוספת השנייה ל תקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת תשקיף – מבנה וצורה), תשכ"ט – 1969  שעוסק בסיכונים סביבתיים ודרכי ניהול. [2]  ראו ה- European Green Deal , CSRD  וה- SFRD . [3]  ראו כאן . [4]  ע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך  פ"ד מו(2) 818. [5] השופט עמית בע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן (נבו 26.04.2015). [6]   מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד. הנחיות פרקליט המדינה 1.14 (התש"ף- 2019). (פרקליט   המדינה).

הפוסט מבוסס על דבריו של יאיר אבידן בנושא "הטמעה ויישום של ניהול סיכוני אקלים כנתיב לקיימות" שנאמרו בכנס "סביבה ופיננסים – פרסום הטקסונומיה הישראלית" שנערך מטעם המשרד להגנת הסביבה והמכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 10 ביולי 2024 – ראו כאן   אף נושא אינו יכול להיות פחות אידיאולוגי משינוי האקלים ומשמעויותיו שנגרם על ידי בני האדם.  לאף אחד אין סיבה רציונלית או רגשית לרצות שמוצרים מבוססי פחמן ומתאן מעשה ידי אדם יגרמו להתחממות או לנזק אחר.  כל סוציאליסט, ליברל, שמרן, עצמאי, ריאקציונר או אנרכיסט שפוי היה שמח אם היינו יכולים להשתמש במוצרים האלה כדי לשמור על חום או קרירות, תלוי בעונה, או כדי לעזור לנו לנוע ברכב, ברכבת או במטוס, או לאינספור מטרות יקרות ערך אחרות ולא יהיה נזק בגינם. אבל משאלות אינן מציאות, ושינויי אקלים שנגרמו על ידי בני אדם הם אמיתיים ולא ניתנים להכחשה.  לא רק זאת, שינוי האקלים שנגרם על ידי האדם הוא בעיה כלכלית אובייקטיבית, לא רק סביבתית וחברתית, ומהווה סיכון לירידה עצומה בתפוקה הכלכלית ובפגיעה עצומה בתעשיות רבות.  אפשר היה לחשוב שההשלכות המשכנעות של מציאות אובייקטיבית זו יגרמו למחויבות עולמית, כמו גם, לאומית ציבורית-פרטית מרוכזת, כולל הגורמים המייצגים כאן היבטי ממשל ושירות ציבורי משמעותי, נטולת אידיאולוגיה או חלוקה מפלגתית, לטפל בעובדה של שינויי אקלים שנגרמו על ידי האדם. לצערי, תאגידים ומשקיעים מוסדיים לא נותנים משקל ותשומת לב מספקים למה שמכונה גורמי ESG, ובמיוחד שינויי אקלים, כמו גם, טוענים כי נאמנותם ללקוחותיהם בהיבט של מה שמוגדר "חובת האמון" מחייבת התמקדות אך ורק בתשואה ההולמת. בעשותם כן, הם במידה רבה מתעלמים או מטשטשים את השאלה העובדתית האם בהשקעות אלה על התשואה המתקבלת, יש בהם בכדי להשפיע שלילית על שינויי אקלים ויש בכך בכדי להוות סכנה לכלכלה שלנו, למשקיעים, ליציבות הסדר העולמי ולכדור הארץ עצמו ובוודאי לדורות ההמשך. כל זאת בשעה שקיים קונצנזוס כי משבר האקלים הוא האתגר המכונן העומד בפני האנושות. הערכת סיכון זו נתמכת במחקרים רבים ומהבולטים שבהם הינו המחקר שנערך על ידי ה-World Economic Forum, בו צויינו סיכוני האקלים בפרט וסיכוני חברה וממשל בהרחבה, בקבוצת עשרת הסיכונים המשמעותיים איתם על העולם להתמודד. דו"ח מצב האקלים העולמי של הארגון המטאורולוגי העולמי מאשר כי שנת 2023 שברה כל מדד אקלימי. זו הייתה ללא ספק השנה החמה ביותר שתועדה. מעולם לא היינו קרובים כל כך – גם אם באופן זמני – לגבול התחתון של 1.5 מעלות צלזיוס של הסכם פריז בנושא שינוי האקלים. גלי חום, שיטפונות, בצורות, שריפות וציקלונים טרופיים עזים זרעו הרס בכל יבשת וגרמו להפסדים סוציו-אקונומיים עצומים. ריכוזי גזי החממה המשיכו לעלות. תכולת חום האוקיינוס ומפלס הים הגיעו לשיאים שנצפו, וקצב העלייה מואץ. היקף הקרח בים האנטרקטי שבר שיאים נמוכים שנצפו. הפגיעה במגוון הביולוגי יש בה בכדי לסכן את הביטחון התזונתי ועוד. ראי לציין בהקשר זה גם את דו"ח מבקר המדינה בו נכתב כי יש להכיר במשבר האקלים כאיום אסטרטגי. יש להגדיר את שינוי האקלים והצורך בבניית חוסן אקלימי כיעד אסטרטגי לאומי וחלק ממפת האיום הלאומית. תכנון ויישום תוכנית ההיערכות לשינוי אקלים הם מהלכים קריטיים להתמודדות נכונה עם התרחישים הצפויים, ולכן יש לתרגם אסטרטגיה זו למדיניות, לחקיקה וכן להקצות תקציבים ייעודיים. אם יש ודאות אחת בעולם האקלימי, זה שינוי. שנת 2024 והשנים הקרובות יביאו עימם אירועים צפויים ובלתי צפויים, שחלקם בוודאי ישנו את הנוף האקלימי לצמיתות. כדי לנווט בהצלחה במרחב מורכב ומגוון זה, חברות נכון שישקלו צעדים כגון אימוץ גישות משולבות ומגוונות יותר לניהול סיכוני וסיכויי האקלים, כולל על ידי זיהוי בעלות פנימית על הנושא, בניית בקרות פנימיות, קביעת תקציבים למומחיות חיצונית ומיפוי דרישות רגולטוריות חוצות תחומי שיפוט. הסיכונים הסביבתיים אינם מתוחמים רק ל "E" שב- ESG והם משפיעים על נושאים חברתיים, בריאותיים, דמוגרפיים וזכויות אדם (וניתן לציין בקשר זה את החלטת בית הדין האירופי לזכויות אדם שעמד על הקשר בין זכויות האדם ומשבר האקלים וציין כי מדיניות אקלים רפה מצד ממשלות היא הפרה בסיסית של זכויות אדם). לצד ההתבוננות בצד של סיכוני האקלים, ניתן לראות את האתגר גם כאתגר הטומן בחובו הזדמנויות רבות, למציאת פתרונות חדשניים ורווחיים לבעיות החברתיות וסביבתיות ובכך עשוי גם לחדד את שאלת מטרתה של כל חברה עסקית, כאשר זו מיועדת למצוא פתרונות רווחיים לבעיות של בני האדם וכדור הארץ חלף התרחיש של מקסום רווח אגב יצירת פגיעה פוטנציאלית בתשתיות הסביבה והחברה. ככל שהשיח בנושא ממשיך להתפתח, ארגונים שניגשים לסיכונים והזדמנויות סביבתיים וחברתיים אגב איזון של יצירתיות, סקרנות ומיקוד אסטרטגי, תוך הקשבה למגוון נקודות מבט של בעלי עניין, עשויים לנווט בצורה הטובה ביותר עם האתגרים והשאלות שהוא מציב, יביאו להשאת ערך התאגידים ויפעלו לקידום קיומם של משק, סביבה, כלכלה וחברה ברות קיימא. ואין מדובר כאן ב-Compliance. זהו עולם שהציפייה בו להיות Beyond Compliance. במטרה לפעול לעתיד בר קיימא, יש לפעול בעצימות גבוהה יותר למעבר התעשייה לתעשייה ירוקה, בין היתר, בדרך של פיתוח מנגנוני תמריצים שמאיצים אימוץ טכנולוגיות ברות קיימא, לייצר שותפויות בין מנהיגי התעשיה, קובעי מדיניות ומוסדות מחקר זאת בכדי לטפח חדשנות ושיטות עבודה ליישום טכנולוגיות ירוקות, לקבוע את המסגרות הרגולטוריות המחייבות ולאמץ עקרונות של כלכלה מעגלית להפחתת הפסולת, קידום יעילות המשאבים ומזעור ההשפעה הסביבתית. ואכן, בדומה לממשלות, הקהילה העסקית וקהילת המשקיעים המוסדיים נעות לאט מדי כדי להתמודד עם שינויי האקלים, אגב קיום החשש מהתממשותן של השלכות קטסטרופליות. בהינתן המודעות בארץ ובעולם לקיומם ולהיקפם של סיכונים פיננסיים שנובעים מפוטנציאל הנזק של אירועים ותהליכים שקשורים לשינויי האקלים, התממשות של סיכונים אלה עלולה לבוא לידי ביטוי כהתממשות סיכונים פיננסיים קלאסים לרבות סיכוני אשראי, שוק, נזילות, תפעול ומוניטין, ובמקרים קיצוניים אף להשליך על יציבות תאגיד בנקאי, סולק, תאגיד מבטח, המערכת הפיננסית או הכלכלה הריאלית. התאגידים חשופים בפני סיכונים אלה הן באופן ישיר והן באופן עקיף. נזק ישיר עלול להיגרם לתאגיד, למשל, במקרה של פגיעת אירוע קיצון אקלימי בתשתיותיו הפיזיות שהן הכרחיות לשם המשכיותו העסקית. נזק עקיף עלול להיגרם בעקבות פגיעה בלקוחות התאגיד, בערך הבטוחות שבהן הוא מחזיק, בערך תיק ההשקעות שלו וכיו"ב. תהליך ההפנמה של הסיכונים הפיננסיים שקשורים לאקלים בא לידי ביטוי בעלייה משמעותית בהיקף האסדרה האקלימית בעולם. המאסדרים הפיננסים משקיעים מאמצים בפיתוח עקרונות להתמודדות נאותה של המערכות הפיננסיות עם סיכוני האקלים ואמצעים להפחתת הסיכונים. בין היתר, מתרחב הפיתוח של כלים ומתודולוגיות לזיהוי ולהערכה של סיכוני אקלים, מתגבשים עקרונות לניהול הסיכונים, נקבעות דרישות לגילוי מידע בנושאי סביבה וננקטים צעדים לעידוד המעבר ל"מימון ירוק". מכאן, לצד הסיכונים וההזדמנויות הגלומות בעולם האקלימי, קיימת חשיבות רבה לפיה נכון ורצוי שדירקטוריונים כיום יסתכלו ויבחנו השפעות סביבתיות וחברתיות לא פחות מאשר את הביצועים הפיננסיים ולקבל החלטות מנקודת מבט רחבה זו. סיכוני אקלים צריכים להיחשב לסיכוני ליבה עסקיים ויש להעריכם כחלק מהאסטרטגיה העסקית. מכיוון שההשפעות של שינויי האקלים – והסיכונים שהם מציבים – משתנים ללא הרף, ניתוח סיכונים צריך להתבצע באופן קבוע. בפועל, משמעות הדבר היא כי דירקטוריונים והנהלות צריכים להגדיל במידה ניכרת את התבוננותם והתמודדותם, ובנוסף למשימות המסורתיות יותר, עליהם להרחיב דעת ודיון לתוך נושאים כגון שימושי קרקע, אנרגיה, מים ופליטות; זכויות אדם, שוויון הזדמנויות וגיוון; כמו גם אתיקה וסטנדרטים פנימיים אחרים החלים לא רק בתוך הארגון, אלא גם על שרשרת האספקה של הארגון. ומכיוון שאנו חיים בעולם גלובלי, נכון לציין שישראל משתרכת מאחור בכל מה שקשור לרגולציה בנושאי ESG ונידרש ככל שאנו חפצי חיים, לבצע התאמה למקובל במשקים איתם אנו סוחרים, אחרת אנו עלולים להפוך למשק רובינסון קרוזו. ההתאמה הינה רחבה, רלוונטית לעולמות הרגולציה, דיווח חשבונאי, גילויים וכמובן, עולמות המימון ועוד. בעולם, בשנים האחרונות, אנו עדים למגמה של פרסום דוחות ESG אחידים וברי השוואה. הדברים מקבלים משנה תוקף עם פרסומן של רגולציות דיווח ESG משמעותיות באיחוד האירופי ובארה"ב בשנה האחרונה, ובמקביל פרסום תקני ה-ISSB שמשלימים את המהלך וצפויים להפוך בשנים הקרובות לסטנדרט דיווח ESG בינלאומי מוביל. התפתחויות משמעותיות אלו יוצרות פער בין איכות ואחידות הדיווחים הקיימים כיום בישראל בנושא לבין הסטנדרט העולמי המתגבש, שעלול להוביל לפגיעה משמעותית בציבור המשקיעים בישראל. בישראל המודעות והשיח הציבורי לגבי ESG וכנגזרת ההשקעות בתחום נמצאים בשלבי התפתחות ראשוניים ביותר ביחס למדינות המערב. בשנים האחרונות ננקטו אמנם מספר צעדים על ידי הרגולטורים לעידוד התחום, אך עדיין נדרשת כברת דרך משמעותית בכדי להדביק את הפער מול יתר העולם המערבי, על מנת שהתחרותיות של ישראל בזירת ההשקעות הגלובלית לא תיפגע. גם דיווח ה-ESG בישראל הוא חלקי, לא אחיד ולוקה בחסר, מה גם שמספר החברות המדווחות כיום על הנושא עומד על עשרות בודדות בלבד. בהחלט נראה שבשלה העת למהלך אסדרה מקיף בישראל שיחיל חובת דיווח ESG בהתאם לתקני ה-ISSB שצפויים להפוך לסטנדרט דיווח גלובלי מוביל, כאשר נכון לפעול על בסיס מבחן המהותיות, יישום מדורג ומתואם עם היבטי הדיווח החשבונאי ועם מסגרת דיווח ה-ESG. כמו כן, בהחלט נכון לבחון את החובה ליישם את תקני ה-ISSB וחובת דיווח ה-ESG, לאו דווקא לחברות ציבוריות בלבד, אלא להרחיב גם לעבר חברות פרטיות לפי קריטריונים סקטוריאליים ומבחני מהותיות. כמובן שאלה יחייבו יצירת תקינה, תחולה ואכיפה בהתאמה. זה יספק דחיפה משמעותית לחיזוק מעמדה של ישראל בזירת ההשקעות הגלובלית ויניב פירות בדמות שוק הון אטרקטיבי ומפותח יותר שעומד בשורה הראשונה עם המדינות המובילות בעולם, ובמקביל יתרום תרומה של ממש לשיפור ההשפעה של עסקים על הסביבה והחברה בישראל. בעידן שבו נורמות ESG הופכות לחלק בלתי-נפרד מהשיח והפרקטיקות העסקיות ברחבי העולם על ההתפתחויות הגלובליות בתחום הדיווח בעת האחרונה, על הרגולטורים לפעול ולהצטרף למגמה על מנת שישראל לא תשאר מאחור ותתוייג כמנותקת מהמגמות המרכזיות בעולם הפיננסים על ההשלכות הפוטנציאליות של משיכת וצמצום השקעות מישראל לצד גביית פרמיית סיכון בגין אי עמידה בכללים בינלאומיים מקובלים. לצד האצת קידום הרגולציה הפיננסית והיבטי הדיווח והשקיפות הנדרשת כפי הפרקטיקות המיושמות בעולם, אגב האתגרים הקיימים מפאת השונות בין רשויות שונות בעולם, נכון להמשיך ולקדם את חקיקת האקלים ומיסוי הפחמן, ונכון הוא ככל שניתן, לפעול להעצמת וחיזוק החקיקה בהיבטים שאלה יקבעו יעדי אקלים משמעותיים המתכתבים עם אמנת פריז, כמו גם, קביעת מיסוי פחמן במחירים התואמים את העלות במדינות המתקדמות בעולם בנושא. כמו כן, קיימת חשיבות לפעול בעצימות גבוהה יותר ולקדם את ההערכות לאדפטציה כנגזרת של שינויי האקלים, זאת הן ברמת המדינה וחשוב לא פחות ברמת הרשויות, כאשר קיימת חשיבות למעורבות המדינה במתן תמריצים ליוזמות חדשנות אקלימית באמצעות רשות החדשנות, כמו גם, לקחת חלק אקטיבי בסיוע ליצירת פלטפורמה מימונית רציפה בכל התהליך מהמיזם הראשוני ועד למועד בו ניתן להגיע ל- Scale. פתיחת פערים משמעותיים מהעולם המתפתח בתחום עם שווקים איתם אנחנו סוחרים ו/או מהווים חלק משרשרת האספקה ו/או אלה מהווים חלק מבעלי הענין של התעשיה בישראל על הרגולציה הקיימת והמתפתחת בעולם (ונציין רק את ה-SFDR ,CSDDD , תהליכי החקיקה שהעביר ה-SEC, את ה-CSRD והטקסונומיה האירופאית), עלול להביא לפגיעה משמעותית בתעשייה הישראלית, ומכאן בכלכלה ובמשק, באיכות החיים, כמו גם, עלול להביא לפגיעה ולעליה בסיכון הפיננסי של מדינת ישראל על המשמעויות הגלומות בכך. במידה מסויימת, סיכון זה עלול להעלות את הסיכון של התאגידים הפיננסיים הפועלים כאן. ובהקשר זה ראוי להתייחס לטקסונומיה. הטקסונומיה היא כלי לסיווג השקעות בפעילויות כלכליות לפי תרומתן לקידום מטרות סביבתיות ואקלימיות מוגדרות, בפרט במסגרת של הליכי מימון וניהול סיכונים פיננסיים. הטקסונומיה יוצרת בסיס של הגדרות משותפות ואחידות, שיאפשרו בחינה יעילה ופשוטה של הערך הסביבתי והאקלימי בפעילויות כלכליות מסוימות. אימוץ של כלי זה על ידי גופים פיננסיים וחברות ריאליות צפוי לעודד השקעות התורמות תרומה משמעותית לסביבה, לתועלת משקית, ולמניעת "התיירקקות" (Greenwash). הטקסונומיה הישראלית מבוססת על הטקסונומיה הירוקה האירופאית, ומותאמת למשק הישראלי.  הייחודיות של הטקסונומיה באיחוד האירופי היא שמעבר לחובת הגילוי הקיימת על הגופים הפיננסים וחלק מהחברות הריאליות, הטקסונומיה מייצרת קריטריונים מדידים שמגדירים פעילויות בנות קיימה. הטקסונומיה מאפשרת יצירה של סטנדרט אחיד לפעילויות שתורמות תרומה משמעותית לסביבה ולאקלים. מכיוון שכך, קיימת חשיבות רבה שהגופים הפיננסים והחברות הריאליות יטמיעו את הטקסונומיה הישראלית זאת על מנת לקדם את המעבר שלהן לכלכלה בת קיימה, קידום שכמובן ישפיע על השוק והכלכלה כמכלול. הטמעה מוצלחת של הטקסונומיה, נכון שתלווה בכלים תומכים שיאפשרו לוודא שהפעילויות והפרויקטים עומדים בטקסונומיה, כמו גם, קיימת חשיבות למעקב ואכיפה על ידי המשרד להגנת הסביבה. ________________________________________________________________________ יאיר אבידן   הוא יו"ר הועדה המייעצת וראש פורום עמיתים במרכז אריסון ל- ESG

רבים מאיתנו רוצים להיות בצד של ה"טובים", להיזכר כאלו שניצלו את חייהם לטובה בזכות פועלם. נראה כי הדרך הפשוטה לעשות כן, תוך שילוב הצורך בפרנסה, היא לקדם את הטוב במקום העבודה. היינו, לעבוד בלעשות טוב. התנהלות במתכונת של ESG  היא אחת הדרכים לעמוד בשני היעדים הללו ומאפשרת לנו לשפר את התנהלות מקום העבודה בשני צירים – החברתי והסביבתי, תוך הקפדה יתרה על הממשל התאגידי.     אם בחרנו בדרך זו, יש לנו הזדמנות להשאיר חותם משמעותי בתחום מוגדר - גיוון מגדרי, הפחתת רעב,  הפחתת ההתחממות הגלובלית וכו'. בהקשר זה, ה SDG שהגדיר האו"ם מיפה 17 צירי אימפקט אותם ייטב שנקדם ככל שחפצי קיימות אנחנו . עדיין, מי שבוחר או בוחרת במסלול כזה, המשלב עבודה ועשיית טוב, צריכים להיות מוכנים נפשית להיות אלו שלא רוצים לפגוש במסדרון או בפינת הקפה. ליבת הבעיה להערכתי היא בפער הגדול בין הטווח הקצר לטווח הארוך רובינו בעניין של עשיית טוב, כולנו נצביע בעד קיימות והתנהלות ערכית, השאלה היא כמובן המחיר בטווח הקצר. קחו כדוגמא את הסיטואציה הבאה: מתפנה כיסא של מנהל בכיר בארגון. יש 3 אנשים בצוות שרואים את עצמם מועמדים לתפקיד. האישה בצוות לא הגישה מועמדות. מבין המועמדים החיצוניים והפנימיים יש שני גברים שממש מתאימים לתפקיד. צוות משאבי אנוש והמנכ"ל יכולים לבחור אחד מהשניים ולסיים את הגיוס, להחזיר את הפעילות לעבודה סדירה או להתעקש על גיוון. לטווח הארוך ברור לכולם שעדיף לגוון את הצוות, עדיף שיהיו יותר נשים בהנהלה הבכירה, רצוי לכולנו שיהיה ייצוג למיעוטים – ערבים/יות חרדים/יות וכו'. המחקר, [1]  דוגמת זה של  מקינזי , מעיד שלאורך זמן גיוון משפר את התוצאות הפיננסיות, אך גם ההיגיון הבריא מוביל אותנו למסקנה הזו לגבי הטווח הארוך. הבעיה היא כמובן שההחלטה העומדת בפני הצוות היא קשה. משאבי אנוש נמדדים על יעילות ואיכות ההשמות. אכן, ייתכן שמשאבי אנוש נמדדים גם על גיוון אבל עניין זה בוודאי אינו היעד הראשון או העיקרי במרבית הארגונים. המנכ"ל (המנהל או המנהלת הכללית) נמדדים על התוצאות הכספיות מרבעון לרבעון, על הרציפות העסקית ומגוייסות הארגון להצלחה. איך סביר שהם יפעלו? איוש מידי של התפקיד בגבר מתאים שישתלב בקלות ובמהירות בצוות המורגל בגברים כמוהו או להתעקש על גיוון. לדחות את ההשמה בחודש, חודשיים שלושה ולהסתכן בכך שהגיוון יגרום לחריקות בצוות. במרבית הארגונים הצוות יבחר בגבר הזמין. ואחרי הבחירה, את מי צוות משאבי אנוש והמנכ"ל לא רוצות ורוצים לפגוש בפינת הקפה? חשוב בהקשר של הדילמה הזו להבין, שכמו במצבים רבים יש כאן שילוב של סיכון סיכוי. הפתרון הקל הוא ללכת על בטוח ולהישאר עם המוכר. הפתרון שעשוי להקפיץ את הארגון בעתיד יש בו גם סיכון לצד הסיכוי לשיפור משמעותי. אפשר כמובן לתת דוגמאות גם מתחום הסביבה – החל במי שמזכיר לכולם להפריד אריזות בארוחת הצהריים ולשים אותם בפחים הכתומים, או לא לשים פסולת אורגנית בפחים הכתומים, דרך זה המתעקש להזכיר על חשיבות הנסיעה בתחבורה ציבורית, לכרות חוזה חשמל מול ספק של אנרגיה מתחדשת וכו'. כל אלו חשובים לקיימות הארגון בטווח הארוך, לקיימות ישראל בטווח הארוך ולקיימות כדור הארץ אבל כאן ועכשיו מה שחשוב זה להתמקד בפעילות העסקית ולהגיע הביתה בשלום. "מחר" נבחן את האפשרות לחשמל ירוק, לספקים מהפריפריה לגיוון בארגון וכן הלאה. היום ההתעסקות הזו מוסיפה עבודה שמרבית האנשים לא ימדדו על תוצריה – הם לא יקבלו קרדיט אם יצליחו ולא ינזפו אם ידלגו עליה. הם מסכימים שהיא חשובה והם בטוחים שהיא תחכה למחר. גם בתחום האימפקט המוטיבציה מורכבת. אם האימפקט שאנחנו רוצות למדוד הוא הפחתת רעב ואנחנו ארגון שמייצר דשנים, דבר אחד הוא להתמקד במדידת כמות הדשנים שמכרנו ברבעון הנוכחי, ודבר שני הוא למדוד כיצד דשנים אלו השפיעו על אנשים בדרום סודן, אתיופיה ומזרח סין ומה המשקל וההשפעה של הדשן בתוך הסיפור הזה. כמה זמן וכסף נדרש למדוד זאת? האם זה משנה כמה ואיך אנחנו משלמים לעובדים במכרות? ואם עיסוקינו בתחום האנטנות, מה לגבי אספקת תקשורת לכפר בטנזניה? האם מה שחשוב זה כמה אנטנות מכרנו? כמה ילדים למדו אנגלית או כמה פקידים צריך היה לשחד בכדי להקים את האופרציה?      הטובות והטובים לקיימות בהינתן הגידול המעריכי במספר האנשים על פני כדור הארץ ברור שאיכות החיים בעתיד תלויה במיקוד שלנו בקיימות, באבולוציה ובהתאמה של האופן שבו אנחנו עושות ועושים עסקים. העתיד של כולנו תלוי ביכולתנו לספק שירותים חברתיים באופן יעיל ורחב יותר. זה דורש יצירתיות, זה דורש שינוי של הבניות חברתיות עתיקות יומין, זה דורש השקעה בעתיד על חשבון ההווה וזה מסובך. לאור כל אלו חשוב שהטובות והטובים ביותר יעסקו בעולם התוכן הזה. זה דורש שתגלו איך לעשות זאת בלי להיות אלו שלא רוצים לפגוש בפינת קפה.   אלה אלקלעי, המכהנת כיום כיו"ר IBI קרנות נאמנות, מנהלת האחריות התאגידית ESG בבית ההשקעות IBI ויו"ר פורום השקעות אחראיות.   אלה כיהנה כיו"ר שדולת הנשים בישראל 2016-2024, היא חברת ועד מנהל במעלה, חברת ועד מנהל בפורום לקידום כלכלת אימפקט בישראל, בקרן החדשה לישראל, באלפנאר ובאלביאדר. אלה משלבת בעשייה השוטפת שלה קידום שוויון, הכלה ושייכות לצד שילוב כלי אימפקט בהשקעות ובכלכלה. ________________________________________________________________________ רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן   [1] https://www.mckinsey.com/featured-insights/diversity-and-inclusion/diversity-wins-how-inclusion-matters

תובנות מהסקר העולמי של דליוט הבוחן את הערכים, החששות והחוויות של בני דור ה-Z ובני דור המילניאלס, תוך התמקדות בנקודת המבט שלהם על מקום העבודה, סוגיות חברתיות והעתיד. בני דור המילניאלס, בני 30-40, ודור ה-Z, בני 15-25, הידועים בכושר הסתגלותם, מרגישים פחות לחוצים או חרדים, יותר מהם הגיעו לאיזון עבודה וקריירה, הם אקטיביים כעובדים וכצרכנים והם אפילו די אופטימיים לגבי העתיד. בשיחת שבת עם בתי שנולדה אי שם בעיצומו של Gen Z הבנתי כמה עמוק נוגע מצב האומה הפרטי שלנו במצב הרוח, בתחושת הבטחון, בתכניות לעתיד של בני הדור שלה. היא דיברה ולי לא נותרו מילות עידוד וחשבתי שאני כושלת בתפקידי כאמא. הרי אני שם בשביל להיות אי של בטחון. גם אם נתנתק ולו לרגע קט מ"כאן ועכשיו" שלנו בישראל, למרות שזה קשה, נראה שבני דור המילניאלס ובני דור הZ מודאגים. הדאגה מספר אחת של בני הדורות הללו היא עלות המחייה. 40% מהמילניאלס ו34% בני דור הZ ממקמים את עלות המחייה במקום הראשון מבין דאגותיהם – כך עולה מסקר שנתי לשנת 2024 של Deloitte (להלן "הסקר"), [1] סקר בינלאומי בקרב בני הדורות Z ומילניאלס הנערך בכל שנה החל מ-2013 ומודד מגמות חברתיות בקרב דורות אלה. הייתי רוצה שגם אנחנו כאן נפנה את האנרגיה שלנו לעלות המחייה, שבישראל היא מהגבוהות בעולם, אבל אנחנו חיים כבר חודשים במציאות של הישרדות קיומית שאינה מאפשרת עיסוק בנושא בוער זה. מבין הנושאים הנוספים שמדאיגים את בני שני הדורות שבסקר, נמצאים הבטחון האישי והפשיעה, אבטלה, בריאות ובריאות נפשית ומשבר האקלים, אשר תופס מקום שני "והלא מכובד" אצל בני דור המילניאלס, והשלישי אצל בני דור הZ. משבר האקלים שנהוג היה לייחס אותו שנים ל"סוגייה סביבתית" הפך מזמן – גם בתפיסת שני הדורות שבסקר – לסוגייה חברתית - אולי מהסוגיות החברתיות המאיימות ביותר. כשנשאלו כיצד הם תופסים את היכולת שלהם להשפיע על סוגיית האקלים ענו מעל מחצית מבני שני הדורות כי יש להם את היכולת להשפיע בצורה מכרעת או משמעותית על סוגיה זו. במקביל עולה מהסקר שכחמישית מהנשאלים כבר החליפו עבודה בשל חוסר שביעות הרצון שלהם מפעולות המעסיק בתחום זה, ועוד כרבע מהנשאלים טוענים כי מתכוונים לעשות זאת בקרוב. בני שני הדורות מצביעים ברגליים בכל הקשור למקומות העבודה, וזאת בשל תגובה איטית מאוד ברוב מגזרי המשק בעולם לנושא משבר האקלים. ולא – אני לא מדברת על הכוסות החד פעמיות במשרדים. אני מדברת על עקרון הרבה יותר עמוק, המחובר לליבה העסקית של הארגונים וההיסוס בהוצאתן אל הפועל. המחויבות למאבק במשבר האקלים כוללת פעולות משמעותיות כגון התאמה של המודל העסקי והמוצרים אל העתיד, ניהול סיכונים אחראי ובעקבותיו פעולות מיטיגציה ואדפטציה רלוונטיות, מתן וצריכה של מימון מקיים ועוד. ומעל הכל, כדי לתת תוקף אמיתי לפעולות אלה, יש לקיים סביבת בקרה נאותה וגופי אכיפה ופיקוח רלוונטיים ואפקטיביים ובמקביל לפתח החינוך והידע בקרב כלל האוכלוסיות. לרוב הארגונים העסקיים אין כיום את הכוח והמשאבים לצאת למסע הזה לבדם ועל כן חשיבות שיתופי הפעולה היא המפתח להצלחה. בעודם מראים באופן פעיל את מחויבותם למשבר האקלים בתור עובדים, בני שני הדורות לא מוותרים על הנושא גם בהיותם צרכנים מודעים יותר ואקטיביים יותר. כשליש מבני שני הדורות בוחנים את האימפקט הסביבתי של החברה בטרם רכישת מוצריה, יותר משליש (35%) מבני דור הZ וכ-40% מבני המילניאלס לא רוכשים fast fashion, כחמישית מבני שני הדורות עברו לרכבים חשמליים וכרבע מבני שני הדורות מחויבים לדיאטה צמחונית או צמחית. בקרב שני הדורות, המחויבות לארבעת המגמות הצרכניות הללו לשנים הקרובות צפויה להישאר ואף להתחזק בתוספת עשרות אחוזים נוספים שמתכוונים ליישמן. בעודי מסתובבת באמסטרדם במהלך נסיעת עסקים בימים אחרונים, נתקלתי בכיתוב בחלון הראווה של אחת החנויות "Our products are future friendly" תוך ציון תקני האיכות בהם עומדים המוצרים של אותה חנות. ובמקביל בשיחת החולין עם נהג המונית למדתי כי בעוד שנתיים מהיום אמסטרדם תאסור לחלוטין כניסה של רכבים שאינם חשמליים לשטחה. כך נראית התממשות של המגמות הצרכניות והמודעות של הציבור הלכה למעשה. במקרה זה היא מתאפשרת לאור קיום שלושה גורמי מפתח וההיזון ההדדי ביניהם – מודעות ותפיסה צרכנית וציבורית, רגולציה ממוקדת מטרה ופיקוח אפקטיבי מטעמה, וגופי תקינה ואיכות אשר מכתיבים סטנדרט איכות ודיווח אחיד ובר ביקורת. בנוסף למשבר האקלים, מצביעים בני שני הדורות על החשיבות העצומה של הייעוד בעבודה וקריירה – אצל שני הדורות קרוב ל-90% מצביעים על ייעוד כסוגייה חשובה או חשובה מאוד עבורם. 50% מבני דור הZ, מצביעים על כך שסירבו לקחת פרויקט או משימה של מעסיק שאינה תואמת את העקרונות הערכיים והאתיים שלהם. אצל מילניאלס שעור זה נמצא בעלייה מתמדת בשלוש השנים האחרונות והגיע ל-44% ב2024. כחמישית מהם, שנאלצו לבצע משימה למרות סירובם הראשוני, חשו שהסירוב המקורי השפיע לרעה על הזדמנויות בקריירה והקידום שלהם במקום העבודה בעקבות כך. הם מאמינים שהדבר נובע מחוסר הקשב של המעסיק לדאגותיהם. כתוצאה מכך, באופן משמעותי פחות מהם מוכנים להמשיך באותו מקום עבודה שך חמש השנים הבאות (62% Gen Z ו-56% מילניאלס). לעומת זאת, אלה שמעסיקיהם כיבדו את סירובם והתחשבו בתפיסת עולם, נוטים להתמיד במקום העבודה. (74% Gen Z ו79%- מילניאלס). אין ספק שמלאכת הניהול הופכת להיות מורכבת מיום ליום והצורך של הארגונים, להוציא את הייעוד לפועל ולא רק לדבר בסיסמאות, מתחדד לאור הרצון של הארגונים לשמר עובדים איכותיים. כמנהלת בעצמי (המשתייכת בגאון לבני דור ה-X) אני מודה שחלק מההתנהגויות של בני הדורות הZ- והמילניאלס נתפסים אצלי לעיתים כפינוק יתר ולעיתים אף לקריצה ש"הכל היה פשוט נפלא עד שהגעתם". אני מוצאת את עצמי מתחבטת לא מעט בשאלה מהי האחריות שלי כמנהלת עובדים, שלעיתים קרובות זהו מקום עבודתם הראשון אחרי האוניברסיטה? מתי זה הזמן להתערב ולעצב את התנהגותם ומתי הפער, הוא למעשה הפער בין המוסכמות החברתיות של הדור שלי, לעומת אלו של הדור שלהם? האם העיסוק שלהם בסוגיות אתיות וחברתיות הוא "חפירת יתר" או חלק מהערכים שלהם? מתי עלי להתאים את הארגון אליהם ומתי דווקא הם אלה שצריכים לעשות את הצעד ולנחות קצת לקרקע המציאות? ואם חשבתם שרק הנאמר מעלה הוא אתגר, אזי שצץ לו משום מקום אתגר נוסף. במהלך השנה האחרונה, ארגונים רבים חזרו למדיניות הנוכחות במשרד וצמצמו את הגמישות לעבודה מהבית. לאחר תקופה של כשלוש שנים, במהלכן העבודה מרחוק הפכה להיות המודל המקובל מכורח המציאות הפנדמית בה חיינו, מקומות עבודה רבים מנסים להחזיר את העובדים למשרדים. חלקם עושים זאת בצורה של עידוד בלבד וחלקם שינו את המדיניות שלהם והודיע על החזרה למשרדים כנוהל מחייב. באופן אישי אני מאמינה שעבודה מהבית במודל היברידי (יום-יומיים מהבית והיתר במשרד) הוא הפתרון האולטימטיבי לאיזון הן עבור העובדים והן עבור המעסיקים. אך מאז שהקורונה דחפה את כלל הארגונים למודל זה, נחשפתי לדעות לכאן ולכאן בנושא של מנהלים בארגונים שונים, וגם אלה של העובדים. אצל רוב העובדים פגשתי בדעה חיובית לגבי העבודה מרחוק בחלק מימי השבוע ואצל מנהלים רבים (בעיקר אלה בני דור הבייביבומרז בני 60-70, ודור ה-X בני-ה40-50) שמעתי היסוס וחוסר בטחון בנוגע לפרודוקטיביות העובדים בעבודה מרחוק וחשש לשליטה לא אפקטיבית במשימות מצד המנהלים.  על מנת להגיע למודל אופטימלי שעובד – הן עבור המנהלים והן עבור העובדים – יש לעבוד בראש ובראשונה על התרבות הארגונית המושתתת על אמון הדדי. יש להניח שברוב הארגונים המעבר המאולץ למודל העבודה מרחוק בימי הקורונה, לא אפשר את בניית התרבות הארגונית המתאימה ויצר בעיקר חוסר אמון המושתת על הנחות לא מבוססות. הסקר גם מצביע על 4 סוגי אימפקט חיובי ו-4 סוגי אימפקט שלילי בקשר עם החזרה לעבודה מהמשרד. בצד האימפקט החיובי - באחוזים דומים מאוד, בני שני הדורות מסכימים כי הם מרגישים יותר מחוברים למקום העבודה והקולגות, יותר מתודיים בעבודתם, עלייה בפעילות חברתית עם קולגות, וכן מצביעים על ההעדפה שלהם לתקשורת פנים מול פנים. יחד עם זאת  - בצד האימפקט השלילי - הם טוענים שחזרה למשרד פגעה בהם מבחינה פיננסית (כגון עליה בהוצאות הקשורות לנסיעות, אוכל וכו'), הם מרגישים פחות פרודוקטיביים בעבודה, רמת הסטרס הקשורה לעבודה עלתה והיכולת להקדיש זמן לטיפול בילדים/בני משפחה ירדה. כתוצאה מכך בכ-13% מבני דור הZ- וכ-11% מהמילניאלס מחפשים עבודה אחרת. לאור הנדידה הצפויה של אותם עובדים, בני שני הדורות, שיעדיפו מקומות עבודה עם מדיניות העסקה היברידית, זו תהפוך לאחת הקטגוריות הקבועות בצ'קליסט האישי של "מה אני מחפש במקום עבודה", ומצד שני היא תחייב את המעסיקים להתאים את התרבות הארגונית ולהטמיע כלי הניהול מתאימים על מנת לאפשר למודל ההיברידי לשרוד ולשרת את מטרותיו. מגמה משמעותית נוספת בה עוסק הסקר מתייחסת לנושא בריאות הנפש ורמת הסטרס בקרב דורות ה-Z והמילניאלס. רק בשנים האחרונות מתוך 13 השנים בהן נערך הסקר, הנושא מקבל מקום משל עצמו בקרב מחזיקי העניין. על פי תוצאות הסקר רק כמחצית מבני שני הדורות מדרגת את מצב הבריאות הנפשית שלהם כטובה או טובה מאוד, למרות שאצל שניהם נרשמה בשנה האחרונה עליה מסוימת בנתון זה. בשנת 2024 כ-40% מבני דור הZ וכ-35% מבני דור המילניאלס מצביעים על כך שהם בסטרס או אף בחרדה כל הזמן או רוב הזמן. זהו נתון בלתי נתפס בעיני והוא מחזיר אותי לדיון שתי פסקאות אחורה בנושא חשיבות הייעוד בעבודה, הערכים האישיים וההלימה ביניהם לבין הערכים של מקום העבודה. ביני לבין עצמי אני תוהה כמה משקל יש למצב הסטרס והחרדה של בני הדורות הללו להשתרשות של אותם ערכים אצלם וכפועל יוצא כמה קשה המנהלים צריכים לעבוד כדי לבנות אמון ומחוברות של בני הדורות הללו למקום העבודה. בניית האמון והמחוברות הינה משימה מאתגרת מאוד. צריך לעבוד בזה. מבין הסיבות המובילות לאותו סטרס במקום העבודה מציינים הנסקרים את הסיבות המובילות הבאות: חוסר הוקרה, שעות עבודה ארוכות, מחסור בזמן לסיים את המשימות, הרגשה כי ההחלטות במקום העבודה מבוצעות באופן לא שיווני או הוגן, מחסור בתחושת הייעוד בעבודה, תחושה של חוסר תמיכה על ידי המנהל ועוד. לאור הסיבות הללו, נסקרים שזוהו בסקר כמחויבים מאוד למקום עבודתם, נשאלו "מה גורם למחוברות שלהם והרצון להמליץ על מקום העבודה לחברים ומשפחה?".  תשובותיהם גיבשו את המתכון הסודי של המעסיק האולטימטיבי – לגזור ולשמור: בעבודה אצל מעסיק כזה העובדים מרגישים שיש להם את היכולת והכלים להשפיע על השינויים הרצויים בארגון, מתאפשרת להם למידה, רכישת כלים נוספים בין אם באופן כללי ובין כנגזרת מעבודה צמודה למנטור, הערכים והייעוד שלהם מיושרים אל מול אלה של המעסיק, הם שבעי רצון מהתגמול וההטבות של מקום העבודה, הם מרוצים מהאיזון בין העבודה לקריירה, המעסיק שלהם מתייחס לבריאות הנפשית של עובדיו באופן רציני. ומכיוון שאמרנו כבר בהתחלה שלא ב"כוסות חד פעמיות עסקינן" אלא ביצירת ערך עסקי, אז הנה לכם הערך העסקי לארגון שהופך למעסיק שכזה – 41% מבני דור ה-Z ו-61% מהמילניאלס, שמצביעים על המחוברות לארגון לאור הסיבות המצוינות לעיל, מצהירים על כוונתם להישאר בארגון תמיד או לכל הפחות יותר מחמש שנים נוספות, וזאת אל מול 29% ו-42% בהתאמה אצל כלל העובדים של בני אותם דורות. ללא כל ספק, המגמות שמציף הסקר מותירות הרבה חומר למחשבה לגבי סוגיות רבות. הן מצביעות על תהליך טרנספורמציה רב מימדי שנוגע לכל אחד מאיתנו כפרט, לבני המשפחה שלנו, לארגונים העסקיים וגם למדינות וממשלות. בני הדורות הצעירים מעבירים מסר. כדאי שנקשיב לו. בני שני הדורות עומדים להפוך למובילים הבאים של המגזר החברתי והעסקי , חלקם כבר מובילים אותו. התפיסות שלהם לגבי הכיוון הנכון אליו צריך ללכת בהיבטים חשובים רבים כגון משבר האקלים, עתיד עולם העבודה, סביבה גיאו פוליטית, בטחון אישי ועוד יעצבו את המציאות של האנושות בשנים הבאות. זוהי הזדמנות עבור כל אחד ואחת לקחת חלק בשינוי. -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------   אירנה בן יקר היא שותפה בפירמת ייעוץ Deloitte ומובילה בה את תחום הESG . בנוסף משמשת אירנה בתפקיד Chief Purpose Officer של הפירמה במסגרתו מובילה את הטמעת הייעוד To make an impact that matters בפעילות השוטפת ובחיי היום יום. במסגרת 25 שנות ניסיונה המקצועי הובילה אירנה תחומים מקצועיים משמעותיים בתחומי הממשל, ניהול הסיכונים וציות רגולטורי, אשר היוו תשתית מקצועית מעמיקה להקמה והובלה את תחום הESG בשנים האחרונות תוך התמקדות בערך העסקי של התחום עבור הלקוחות. [1]  2024 Gen Z and Millennials Survey by Deloitte 2024 Gen Z and Millennial Survey: Living and working with purpose in a transforming world ( deloitte.com )

בשנים האחרונות מתגברת הקריאה למשקיעים בשווקים הפיננסיים לנהל את השקעותיהם לא רק על בסיס שיקולים של רווח כלכלי קצר טווח. הקוראים להשקעות חברתיות טוענים כי משקיעים, פרטיים וציבוריים, צריכים לשקול האם החברות שבהן הם מתכננים להשקיע עומדות בסטנדרטים אתיים מסוימים. למשל, האם חברות אלו יוצרות זיהום סביבתי; תורמות לאי שוויון חברתי; או מאפשרות התנהלות מושחתת של הבכירים בהן. במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת ״עיוני משפט״, [1] אני מתמקדת בשאלה עקרונית, אשר צפויה להשפיע רבות על עתידו של השוק להשקעות אלו, והיא האם משקיעים מוסדיים, כגון קרנות פנסיה, יבחרו להתחשב במסגרת השקעותיהם בשיקולים הנוגעים לביצועי החברה במדדי ה-ESG. משקיעים מוסדיים מחזיקים באחוז ניכר מההון של תאגידים ברחבי העולם, כוח אשר מציב אותם בעמדת השפעה ייחודית על הפעילות של התאגידים. אלא שמשקיעים מוסדיים הם נאמנים. כלומר, מאחר שהם מנהלים כספים השייכים לאחרים (הנהנים), הם כפופים לסט של חובות מנדטוריות כלפיהם. על כן, נשאלת השאלה האם סט כללים זה, המכונה fiduciary law (ובעברית ״דיני אמונאות״), מתיר לגופים אלו להתחשב במטרות חברתיות בעת עיצוב מדיניות ההשקעה שלהם. לצד הקולות בציבור הקוראים למשקיעים מוסדיים לנקוט מדיניות השקעות המשקפת התייחסות לשיקולים חברתיים, ובפרט למשבר האקלים, הרי שמעבר לחסמים רגולטוריים, מעטים הם פסקי הדין שעסקו בשאלת פרשנותן של החובות המשפטיות החלות עליהם. לצורכי הדיון ניתן להתמקד בשתי דרישות מרכזיות החלות על משקיעים מוסדיים: חובת האמון (loyalty) וחובת הזהירות (prudence). חובות אלו הן סטנדרטים משפטיים, והפסיקה היא שיוצקת להן תוכן. חובת האמון  מורה על ניהול הכספים לטובת האינטרס של הנהנים ולא לטובת האינטרס האישי של האמונאי. היא דורשת מהגוף המוסדי לפעול "באמונה ובשקידה לטובת כל אחד" מהנהנים, לא להפלות "בין הזכויות המוקנות" להם ולא להעדיף "כל ענין וכל שיקול על פני טובתם״. היא אינה מבקשת למקסם את העדפותיו הקונקרטיות של נהנה מסוים, אלא תכליתה להגן על האינטרס שלו ולמנוע ניצול לרעה של כוחו של הנאמן. אינטרס זה יכול להיות משופע מהעדפות הנהנים, אך הוא אינו בהכרח זהה להן. חובת הזהירות  מחייבת את ניהול הכספים תוך הפעלת שיקול דעת טרם קבלת החלטת השקעה. היא דורשת מהמשקיע המוסדי לנהוג "בזהירות וברמת מיומנות שנאמן מיומן היה נוהג בהן בנסיבות דומות", ולנקוט את "כל האמצעים הסבירים" לשם שמירה על נכסי הנהנים. התומכים בניהול השקעות של משקיעים מוסדיים בהתאם לשיקולי ESG טוענים כי השקעות אלו אף מציעות למשקיעים יתרונות פיננסיים משמעותיים, ועל כן הן אין כל סתירה ביניהן ובין החובות המשפטיות. מנגד, יש שטענו שהדין מחייב [2]  לפרש את חובת האמון של הגופים המוסדיים לפעול לטובת קידום האינטרס של הנהנה, ולטובתו בלבד, כחובה הדורשת מהם לפעול אך ורק לטובת האינטרס הכלכלי הישיר  של הנהנים (החוסכים או המשקיעים). על כן, אם המוטיבציה לשיקולי ESG הינה מוטיבציה אתית, להבדיל ממוטיבציה כלכלית מבוססת, מוגדרת ומוכחת, הדבר מהווה הפרה של דיני האמונאות. לאור חוסר הוודאות באשר להשפעת מדדי  ESG על הערך של ההשקעה, עמדה משפטית זו צפויה להגביל משמעותית את יכולתם של גופים מוסדיים להסתמך על שיקולי ESG. במאמר אני מציעה להבחין בין שיקולי ESG אתיים (כאשר ההחלטה בגין השקעה מושפעת גם  משיקולים שאינם רק פיננסיים טהורים) ובין שיקולי ESG כלכליים (כאשר החלטת ההשקעה נובעת רק  מטעמים ממוניים מבוססים ומוכחים). אני סוקרת את העמדה הרואה בשיקולי ESG אתיים ככאלו המפרים את דיני האמונאות, ומסבירה מדוע אין לקבל עמדה זו, בפרט בהקשר של הדין הישראלי. אכן, תכליתו הראשונית והעיקרית של החיסכון הפנסיוני הוא להבטיח שכספי החוסכים ינוהלו באופן שיבטיח את עתידם הכלכלי בעת הפרישה. אולם מבחינת לשון החוק והפסיקה המעטה שעסקה בשאלות אלו, אין לקבל את הטענה שצרכיו של החוסך הפרטי מתמצים בהכרח בהיבטים פיננסיים. הדין הקיים מאפשר לטעון כי "טובתו" של הנהנה יכולה לבוא לידי ביטוי גם בקידום מטרות אחרות. על כן, אין בסיס משפטי לטענה שקיומה של מוטיבציה אתית הנוגעת להתמודדות עם משבר האקלים מהווה כשלעצמה הפרה של דיני האמונאות. בהמשך לכך, אני מסבירה מדוע הדין המצוי אף משקף את המדיניות המשפטית הרצויה. כמובן, מתן בחירה לחוסכים בקרן הפנסיה באשר למסלול החיסכון המועדף עליהם יכולה לסייע לגוף המוסדי להכריע אילו החלטות השקעה משקפות את טובתו של החוסך, בהתאם להעדפות הסיכון שלו ושיקוליו האתיים. לצד זאת, נדרש גם להבין שאין בחירה ׳ניטרלית׳ במקרים שהחוסך לא הבהיר מראש את העדפותיו. קביעה לפיה על גופים מוסדיים לפעול למיקסום רווחים פיננסים ולא לטובת כל שיקול אחר אינה ניטרלית, וגם היא כופה בהכרח על חלק מהנהנים בחירה ערכית שהם אינם מעוניינים בה. אם כך, נדרש להכריע מבחינת המדיניות הנורמטיבית הרצויה, מה צריכה להיות ברירת המחדל. אני סבורה שאין מקום לקבל את העמדה לפיה ברירת המחדל בהיעדר הסכמה ברורה של הנהנים צריכה להיות התעלמות ממשבר האקלים. [3] בכל הנוגע להתחשבות בשיקולים סביבתיים בעת קבלת החלטות על השקעה, הנטל צריך להיות מוטל דווקא על מי שמבקש להתעלם משיקולי ESG אתיים. כאשר מדובר בחיסכון שהוא במהותו חיסכון לטווח ארוך, ובהינתן הנתונים המדעיים החד משמעיים לגבי השלכותיו של משבר האקלים, השקעה בנושאים סביבתיים צריכה להיתפס כהשקעה המקדמת את טובתם הישירה של החוסכים, הצפויים לחיות על פני הכדור ולסבול ישירות מהשלכותיו של המשבר. חוסכים המתעקשים שאינם מעוניינים בקידום מדיניות זו יכולים לבחור במסלול השקעה תואם, אולם אין כל הצדקה לקביעה שברירת המחדל היא ההעדפה הנורמטיבית להתעלמות מהמשבר. אדגיש, כי גם לעמדתי, אין משמעות הדבר שהגוף המוסדי יכול לבחור להשקיע את הכספים בהתעלם משיקולים פיננסיים ותוך קידום של מטרות חברתיות אקראיות על פי בחירתו. התחשבות בשיקולי ESG אתיים אינה פוטרת את הגוף המוסדי מהצורך להתמקד בטובתם של הנהנים, או מחובת הזהירות שלו. בהנחה שראוי לאפשר לנאמנים להפעיל את שיקול דעתם גם באמצעות השקעות אקטיביות, על אף אי-הוודאות הכרוכה בכך, המסקנה המתבקשת היא שעל הבחינה המשפטית באשר להתמקד בתהליך שקיים הגוף המוסדי. בחינה כזו תעסוק בשאלה האם היה מדובר בהליך מקצועי, מפורט, מתועד וענייני, בהתאם לכללי ההשקעה המפורטים שממילא חלים על גופים אלו. אולם מעבר לכך, אין לדרוש מגופים אלו להוכיח את קיומה של תועלת פיננסית ישירה ומיידית לחוסכים או לראות בעצם בחירתם לשקול שיקולים סביבתיים, או לפעול לקידומם, כהפרה של חובת האמון .           אזכיר לבסוף שהדיון סוקר עוד את המורכבות המלווה את המונח ESG וכן את הקשיים האפשריים במדיניות השקעות המאפשרת התחשבות בשיקולים שאינם פיננסים ״טהורים״ בעת עיצוב מדיניות ההשקעה. בפרט, הוא בוחן שאלות הנוגעות לעלויות האקטיביזם המוסדי, החשש מהזנחה של הנושא על ידי המדינה בעקבות מעורבות של משקיעים מוסדיים, וחששות מפני greenwashing או שימוש במונח ESG ככסות לקידום מטרותיו האישיות של הגוף המוסדי. אני מספקת מענה לשאלות אלו ומסבירה מדוע אין בחששות אלו כדי לשנות את המסקנה שראוי לאפשר לגופים המוסדיים לשקול גם שיקולי ESG אתיים. בסרט הסָטירה הפוליטי "אל תסתכלו למעלה" (Don't Look Up) משנת 2021 מתמקדת העלילה בסיפורם של שני אסטרונומים המגלים כוכב שביט שצפוי להשמיד את כדור הארץ ואחר ניסיונותיהם לשכנע את נשיאת ארצות הברית – ואת הציבור בכלל – לפעול כדי למנוע את האסון המתקרב. הסרט מציג כיצד בשל אינטרסים פוליטיים וכלכליים, הניסיון לשתף פעולה כדי למנוע את פגיעת השביט, נדון לכישלון. כאשר ממדי האסון מתבררים, תומכי הנשיאה משתמשים בסיסמה "אל תסתכלו למעלה", בקריאה לציבור להתעלם מהשביט שנראה בבירור בשמים. האנלוגיה למשבר האקלים, ולאדישות שהאנושות מפגינה בקשר אליו, ברורה. כך גם מסקנתי מהניתוח המשפטי: הסתכלו למעלה, למטה, או לצדדים. קידום השקעות חברתיות, ובפרט השקעות סביבתיות, הוא לטובת האינטרס של כולנו. ד"ר יפעת נפתלי בן ציון היא חברה בסגל האקדמי הבכיר, הפקולטה למשפטים ע״ש בוכמן באוניברסיטת תל אביב, עמיתה אורחת בתוכנית לממשל תאגידי באוניברסיטת הרווארד, ומחברת הספר: דיני האמונאות במבט השוואתי: על תיאוריה משפטית, פסיקה, ומה שביניהן (הוצאת מכון סאקר, 2022).   רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן  המאמר המלא זמין כאן , ובחינה מקיפה של טיעונים אלו בהקשר של המשפט האמריקני ניתן למצוא פה . [1]  יפעת נפתלי בן ציון. (2024) תסתכלו למעלה: משקיעים מוסדיים והשקעות חברתיות  ( tau.ac.il ) [2]  Reconciling Fiduciary Duty and Social Conscience: The Law and Economics of ESG Investing by a Trustee. 72 Stanford Law Review 381 (2020) Northwestern Law & Econ Research Paper No. 18-22. Harvard Public Law Working Paper No. 19-50.  https://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=3244665       [3]   חרמי וקונמי – התחשבות בשיקולים חברתיים ובמדיניות ממשלתית על ידי משקיע מוסדי | נקודה בסוף משפט ( wordpress.com )

לאחרונה הציג המשרד להגנת הסביבה מסמך הנחייה מקצועי משמעותי שנקרא 'הטקסונומיה הישראלית לסיווג פעילויות כלכליות בנות-קיימה ' – מיטיגציה. מדובר למעשה על תרגום לעברית והתאמה ישראלית של מסמך יסוד של האיחוד האירופי שנקרא EU Taxonomy. זהו מסמך הנחייה טכני בעיקרו, שתכליתו היא לייצר סיווג אחוד של מכלול הפעילויות העסקיות והתעשייתיות לשבעה סקטורים ו-74 פעילויות כלכליות. תכלית המסמך היא להתאים לכל סקטור ותחום פעילות כלכלית את האפיון הסביבתי העונה על השפעותיו לו ובאמצעות כך לסייע (בעיקר) לגופים פיננסיים בעלי אחזקות הון מורכבות ורבות לזהות את סיכוני הסביבה הכרוכים באחזקותיהם אלו.    אז רגע נסביר, המילה 'מיטיגציה' (הפחתה) רשומה בכותרת הראשית של המסמך כי  זהו רק החלק הראשון. החלק השני שאולי ויתפרסם בעתיד הוא 'אדפטציה' (התאמה). למי שפחות מכיר את המונחים האלו, אבהיר כי מיטיגציה תכליתה לתאר את הפעילויות הנדרשות להפחתת פליטת גזי חממה (המדרך הפחמני) ואילו אדפטציה תכליתה לתאר את הפעילויות הננקטות על מנת לזהות ולהפחית את ההשפעות שיש לתוצאות שינוי האקלים על פעילות החברה ושרשרת ההספקה שלה. על פניו, נראה כי מדובר על מהלך רגולטורי משמעותי של המשרד להגנת הסביבה לאסדרת התחום וקידום פעילות אקלימית במשק הישראלי, אך בפועל לצערי אני בספק רב אם אכן יש בו על מנת לסייע כלל בהגעה לתכלית זו. ראשית אקדים ואציין כי במסמך עצמו כתוב כי: "הטקסונומיה מאפשרת שימוש כבסיס לגילוי פומבי בנושאי קיימות לחברות ולגופים פיננסיים" (עמ' 13). עוד כתוב במבוא של המסמך (עמ' 14) כי: הטקסונומיה היא כן  "סטנדרט לדיווח בנושאי קיימות, התורם למניעת התיירקרקות". כמובן שהמסמך אינו מהווה לא את זה ולא את זה. כאן המקום לתאר ההקשר האסדרתי המתקיים במסגרת האיחוד האירופי ואת העובדה שהטקסונומיה מהווה שם חולייה אחת בתוך שרשרת רגולטורית מורכבת ועשירה. האיחוד באירופי בשנים האחרונות לקח על עצמו משימת-על בהקשר האקלימי והיא להפחית עד לשנת 2030 כ-55% מפליטות גזי החממה הנפלטים ממדינות האיחוד. [1] על מנת להגיע לכך, אושרו בפרלמנט האירופי וביתר מוסדות האיחוד, שורה של רגולציות ודירקטיבות (תחת הכותרת של 'fit for 55')  שמטרתן לייצר את סביבת השוק שתאפשר זאת. כך לדוגמא, דירקטיבת ה-Corporate Sustainability Reporting Directive היא זו המנחה תאגידים בכל האמור לדיווחי קיימות [2]  וכוללת בתוכה תקן דיווח אירופי מחמיר שהולך ומתעבה בימים אלו ממש (ה European Sustainability Reporting Standard). כמובן שהטקסונומיה האירופית מפנה לתקן דיווח זה ועל כן יכולה להתהדר בצדק ככלי המעודד דיווח ושקיפות. זה אינו המצב בישראל. עד כה אין בישראל שום מסגרת או הנחיית דיווח סדורה הכוללת בתוכה את כל עולמות הקיימות. אכן יש מסגרת לדיווח פחמני וולונטארי של המשרד להגנת הסביבה [3]  אך מעבר לכך, אין דבר. היבט נוסף הוא ההיבט של התנהלות המוסדות הפיננסיים, שהרי לשם כך יובא לישראל המסמך כולו. גם כאן, במבט לאירופה אנו רואים כי קיימת שם מסגרת רגולטורית משמעותית בתחום עם ה SFDR (Sustainability-related disclosure in the financial services sector) המחייבת ארגונים אלו לדווח אודות הסיכונים הקשורים לעולמות החברתיים והסביבתיים וכיצד סיכונים אלו באים לידי ביטוי בתהליכי קבלת החלטות בהשקעות. גם בהקשר זה, אנו בישראל נגררים מאחור עם הנחיות מאוד רכות בתחום. אמנם הבנקים מחויבים בדיווח ESG כבר מעל לעשור והמוסדיים מתבקשים לשלב שיקולי ESG בדיוני וועדות ההשקעה, אך אין על כך כל פיקוח או הכוונה מקצועית מוסדרת וכל מוסד עושה כראות עיניו. ראוי לציון לטובה את הנוהל הבנקאי התקין שיצא לאחרונה ויכנס לתוקפו בעוד כשנתיים, מחייב את הבנקים לבחון את נושא סיכוני האקלים בתהליך בחינת לווים. לסיכום, הטקסונומיה בישראל מתחילה את דרכה בעמדת נחיתות אל מול הטקסונומיה האירופית. היא לא מהווה חלק ממערך רגולטורי סדור ומסועף ומפרסמי המסמך מציינים שוב ושוב כי מדובר על מהלך וולונטארי המבקש לסייע ולהכווין אך לא להנחות ולחייב. זה כמובן מצער למדי שזוהי העמדה של משרד ממשלתי אך ייתכן שבנסיבות המצב בישראל זה המקסימום שניתן היה להשיגו בעת זו ועדיף זאת מאשר שום דבר. למרות זאת ודווקא מכיוון שמדובר על מהלך וולונטארי (שלא צריך לעבור הליכי אישור וחקיקה סדורים), סבורני כי ניתן היה למנף את המהלך הרבה יותר ולנצלו לצמצום הפער שבין ישראל לבין האיחוד האירופי ולהוסיף עליו הנחיות דיווח סדורות, ניתוח מהותיות סביבתי עפ"י תחומי הפעילויות והסבר יותר מעמיק ופרטני כיצד כל תחום ותחום תורם למדרך הפחמני הכולל של מדינת ישראל ומהם יעדי ההפחתה הסקטוריאליים שיש בהם לסייע למדינת ישראל לעמוד ביעדים הלאומיים המוצהרים (ה NDC) בוועידות האקלים. ד"ר ליעד אורתר עומד בראש פירמת היעוץ שבלת ESG. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן   [1]  המחויבות האקלימית של האיחוד האירופי https://climate.ec.europa.eu/eu-action/climate-strategies-targets/2030-climate-targets_en   [2] הצגת דירקטיבת ה CSRD - https://finance.ec.europa.eu/regulation-and-supervision/financial-services-legislation/implementing-and-delegated-acts/corporate-sustainability-reporting-directive_en   [3] קישור לעמוד 'מעקב ודיווח על פליטות גזי חממה' של המשרד להגנת הסביבה https://www.gov.il/he/pages/reporting_on_greenhouse_gas_emissions

צירוף האותיות ESG (Environment, Social, Governance) מבטא מגמה עולמית הולכת ומתפתחת של גילוי אחריות חברתית מצד תאגידים. הנושא תופס תאוצה ברחבי העולם, והפך להיות אורח קבוע ברשימת השיקולים המנחים משקיעים ברמות שונות, בבחירת השקעות. למעשה, ההישג המשמעותי ביותר של מצדדי האחריות החברתית התאגידית הוא בשיווק מוצלח של הרעיון כך שמשקיעות מוסדיות וקמעונאיות ברחבי העולם, עלולות לשנות את החלטות ההשקעה שלהם בשקלן שיקולים שלא מיוחסים לאומדן איכות ההשקעה ברמה הכלכלית, אלא לשביעות רצונן ממידת האחריות החברתית שמגלה התאגיד. רכיב זה הוא החשוב ביותר, משום שהוא טומן בחובו את התמריץ האפקטיבי ביותר. תאגידים מגלים אחריות חברתית וולונטרית הנובעת לעיתים מאג'נדה ערכית אותנטית. תאגידים אף מתומרצים על-ידי בורסות וגופים ממשלתיים לגלות אחריות חברתית. מבלי להוריד מערכם של תמריצים אלו, נטיית לבן של משקיעות היא בעלת משקל משמעותי יותר. התכלית המביאה תאגידים להיסחר, היא הגישה להון נזיל בלתי מוגבל וההנאה הכפולה מהיכולת להזרימו לקופתם לצרכים עסקיים ובמקביל מהשאת מחירי ניירות-הערך שלהם. לכן תמריץ כלכלי-שוקי מובהק, מעצב התנהגות תאגידית במידה רבה יותר מאשר תמריצים אלטרנטיביים. בקרב משקיעים בינלאומיים מתגבש בשנים האחרונות קונצנזוס רחב לגבי חשיבות השקעות ערכיות כך שמדדים או ניירות-ערך ערכיים, זוכים לעדיפות על פני מקביליהם שאינם משלבים ערכים כגון סביבה, חברה וממשל תאגידי. בישראל, המגמה קיימת, אך בשיעור מצומצם בלבד. לפי דו"ח של PWC מאוקטובר 2022, השקעות ESG גלובליות עמדו על כ-18 טריליון דולר. הדוח אף חזה כי המספר צפוי לגדול לכ-33 טריליון דולר עד שנת [1] 2026. בישראל ישנם רק כמה מוצרים בודדים העוקבים אחר מדדי ESG, וההון המושקע בהם הוא זניח בראייה יחסית. הבורסה לניירות-ערך בת"א, דווקא הייתה אחת החלוצות העולמיות לקדם מדיניות תומכת ESG כאשר כבר בשנת 2005, השיקה הבורסה את מדד ת"א-מעלה, שקידם השקעות בתאגידים שבלטו בתחום האחריות החברתית. בשיאו, השיא המדד תשואה של כ-250%, כמעט פי שתיים ממדד הייחוס, מדד ת"א-125, שהשיא תשואה של כ-135% על פני אותה תקופה. חרף תשואתו העודפת ואופיו הערכי, המדד לא צבר היקף השקעות משמעותי ובשיאו הגיע לכ- 40 מיליון ₪ [2] . קרן הסל מגדל ESG S&P500, מהווה מקרה מבחן מייצג לקושי של עולם ההשקעות הערכי להתרומם בשוק ההון בישראל. הקרן אימצה מדיניות השקעות הנהוגה במקומות רבים בעולם בה היא מרכזת השקעות באג"ח ירוקות ובחברות המקדמות שימוש באנרגיות מתחדשות והימנעות מפליטת גזי חממה. הקרן מנהלת כ-143 מיליון ₪. מדובר בסכום זעום באופן יחסי. כדיי לסבר את האוזן, בישראל פועלות 26 קרנות שונות העוקבות אחר מדד S&P500 הכללי (מבלי להידרש לאסטרטגיית השקעה המביאה בחשבון שיקולים ערכיים). במקובץ, מנהלות הקרנות למעלה מ-24 מיליארד ₪. נתון זה בולט במיוחד נוכח שתי עובדות- גרסת מדד ה-ESG השיאה תשואה מעט גבוהה יותר מגרסת מדד המקור, ובנוסף הקרן גובה 0% דמי ניהול. מכאן שעבור כל סוגי המשקיעים, ההשקעה בקרן זו, לא רק שהייתה מקדמת מטרות סביבתיות ראויות, אלא הייתה משיאה תשואה על ההשקעה שהיא גבוהה יותר מהאלטרנטיבות. חרף זו, נותרות המשקיעות בישראל אדישות.      אז מדוע מסרבות המשקיעות הישראליות לעלות על הגל ולהצטרף למקבילותיהן בשווקים הבינלאומיים בהשקעות חברתיות?   קושי קיים אחד הוא בתחום היצע המוצרים . כאמור, בישראל אין היצע ענף של מוצרי השקעה מבוססי ESG אלא מספר מוגבל מאוד של מוצרים. בבורסה לניירות-ערך קיימים שלושה מדדי ESG, ת"א-125 נקי, קלינטק ומדד מעלה הוותיק. בנוסף לזה ישנן קרנות בודדות בלבד שמיישמות אסטרטגיית השקעה המעוצבת על-ידי שיקולים חברתיים וערכיים. היצע ענף יותר של מוצרים ינגיש השקעות חברתיות עבור משקיעות ומשקיעים בצורה קלה יותר ויעודד השקעה במוצרי השקעה חברתיים. באופן כזה, עלויות ההשקעה במוצרי ESG יצטמצמו משום שעצם ההיצע הגבוה יהפוך אותם לנגישים ומוכרים יותר ולא יחייבו משקיעים בהשקעת משאבים בחיפוש ולמידה. דמיינו סופר-מרקט בו נמכרים מספר מזערי של מוצרי מזון בריאים, והללו נבלעים בים של מוצרים "רגילים" כך שלא קל עבור הצרכנים לאתרם בין המדפים, לעומת סופר-מרקט בו במרכז החנות מונגשים בקלות מדפים רבים המכילים מזון בריא בלבד. קל לשער באיזה מהם יימכרו יותר מוצרים בריאים. היצע ענף של מוצרים, לא רק מגדיל את סל אפשרויות ההשקעה העומדות בפני משקיעים, אלא גם מדייק אותן. "אחריות חברתית" הוא מונח רחב מאוד שיכול להכיל מגוון רחב מאוד של פעילויות תאגידיות. היצע ענף יותר של קרנות ומוצרים שיתמקדו בנושא מסוים, יאפשרו למשקיעים לבחור במוצרי השקעה המשרתים נושא הקרוב לליבם. כך, יוכלו משקיעים בעלי מודעות סביבתית גבוהה, להשקיע במוצרים של תאגידים העוסקים בפיתוח אנרגיות מתחדשות. משקיעים המייחסים חשיבות לשיווין גיאוגרפי, יוכלו להשקיע בתאגידים המחויבים ליצירת תעסוקה באזורי הפריפריה ואותה חוקיות תעבוד לגביי כל מטרה אחרת.   קושי קיים נוסף הוא בתחום המתודולוגיה . משקיעות המחפשות בנוסף להשאת תשואה, גם החצנות חברתיות חיוביות להשקעתן, הן משקיעות בעלות מודעות גבוהה לאופי ההשקעה. מוצרי השקעה שיעודדו משקיעות כאלו להשקיע, צריכים להיעשות בשקיפות מלאה לגביי המתודולוגיה שלהם. למשל, נניח שמדד מסוים שואף להכיל חברות המקדמות תעשייה ירוקה. כיצד יבחר הגורם עורך המדד את החברות? האם חברה שבדוח ה-ESG שלה יופיעו תרומות לארגוני מגזר שלישי הפעילים לטובת הסביבה אך במקביל היא בעצמה עוסקת בייצור מזהם תוכל להיכנס למדד? איזה משקל יינתן לכל אחד מהרכיבים? שקיפות מתודולוגית תקל על משקיעים בעלי אג'נדה ערכית לבצע השקעות בהתאם. נקודה זו מתקשרת ישירות גם לנושא הגדלת ההיצע ודיוק המוצרים. מדד שיגדיר את עצמו כתומך השקעות חברתיות באופן כללי, יתקשה יותר בייצור מתודולוגיה ברורה ומבדלת. כיצד ידורג תאגיד המצטיין בשיווין מגדרי בהרכב ההנהלה אך עוסק בפעילות מזהמת? כיצד ידורג תאגיד שמייצר תרופות מצילות חיים, אך מעסיק עובדים זוטרים בתנאים מפלים? דיוק המתודולוגיה ושקיפותה, במקביל לפיתוח היצע רחב של מוצרי השקעה, ייצר סביבת השקעה מאפשרת עבור ציבור המשקיעות. סוגיה נוספת, היא בתחום השיווק  או בצורה כללית יותר יצירת מודעות  בקרב המשקיעים. בשווקים זרים, בדגש על השוק האמריקני, יצירת המודעות להשקעות חברתיות היא ממוסדת יותר ולכן גם מצליחה בתפוסה רחבה. יצירת המודעות צריכה להתחיל בגופים המוסדיים ומשם תחלחל גם לרובד המשקיעים הקמעונאיים. הגופים המוסדיים מחזיקים בהון עתק והעדפות ההשקעה שלהם מנווטות את הכיוון בו צועד שוק ההון בישראל. כאשר כל אחד מאיתנו מצטרף למקום עבודה חדש, מפגיש אותנו המעסיק עם יועץ פנסיוני שמסייע לנו לבחור מסלולי השקעה במוצרי החיסכון שלנו. היועצים נוהגים לדבר איתנו על אופק ההשקעה, דמי הניהול, רמת החשיפה המנייתית וכיוצא בזה. כמה עובדים בישראל שמעו מהיועץ הפנסיוני שלהם על השקעה שמניבה גם ערך חברתי במקביל (ולא על חשבון) השאת תשואה? באופן אידאלי, דרישה צרכנית שתגיע מלמטה לנושא ההשקעות החברתיות, תניע את הגופים המוסדיים בכיוון. אך כדיי לייצר את המודעות בקרב המשקיעים הישראליים, התמריצים צריכים לבוא בשלב ראשון מלמעלה, וכאן משחקים תפקיד משמעותי גם הרגולטורים. קיימת מודעות מסוימת בקרב הרגולטורים הפיננסיים בישראל לנושא. רשות שוק ההון פנתה בעבר לגופים המוסדיים בבקשה להגדיר את מדיניות ההשקעות החברתיות שלהם. גם רשות ניירות ערך פרסמה נייר עמדה העוסק בסוגיה, והפיקוח על הבנקים דרש מהבנקים להכניס שיקולי אקלים כחלק מהערכת הסיכונים שלהם. בשנת 2020 העמיד המשרד לנושאים אסטרטגיים מימון ל- 30 תאגידים נסחרים לצורך הכנת דוחות ESG. היוזמה נשאה פרי, וכיום רשומים למסחר בבורסה כ-70 תאגידים המפרסמים דו"ח ESG [3] . עם זאת, מדובר עדיין בפער גדול ביחס לשווקים הגלובליים. למשל- 90% מהחברות הנכללות במדד S&P500 מפרסמות דוח ESG. הבורסה לניירות-ערך משחקת אף היא תפקיד חשוב במשוואה, בתור הגורם המרכזי שמנפיק מדדים ומייצר מוצרי השקעה. בשנת 2022 פרסמה הבורסה דו"ח [4] ESG. באפריל 2023 הפיקה הבורסה שאלון בנושא אחריות תאגידית לחברות הנסחרות שטרם פרסמו דוח אחריות תאגידית. מטרת השאלון היא להגביר מודעות ולעודד חברות לפרסם דו"ח כאמור, וגם לסייע בהעלאת מודעות המשקיעים לנושא. המאמצים ראויים, אך מבחן המציאות מראה כי הם לא מספיקים. תמריצים משמעותיים יותר מצד הרגולטורים, יניעו תאגידים נסחרים וגופים מוסדיים לתת משקל גדול יותר לנושא. בשורה התחתונה, שינוי מהותי יגיע רק כתוצאה מלחצים שוקיים, ולצורך כך, העדפות המשקיעים צריכות להשתנות.   ד"ר עידו צנג, מומחה לשוק ההון, אשראי ובנקאות, דיני ניירות-ערך ודיני חברות. בוגר תואר מאסטר מאוניברסיטת Cambridge  בבריטניה ודוקטורט מאוניברסיטת תל-אביב. שימש כמרצה לדיני תאגידים ולשוק ההון באוניברסיטת רייכמן ובפרויקט נבו אקדמיה. משמש כיום כאחראי ביקורת ופיקוח בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב. הפוסט הינו על דעתו האישית של הכותב ואין לייחס את דבריו לבורסה לניירות ערך. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1]   ‏ESG – טרנד חולף או מרכיב חובה בכל תיק ההשקעות? | אתר הבורסה ( tase.co.il ) [2]   ‏ESG – טרנד חולף או מרכיב חובה בכל תיק ההשקעות? | אתר הבורסה ( tase.co.il ) [3]   ‏ESG – טרנד חולף או מרכיב חובה בכל תיק ההשקעות? | אתר הבורסה ( tase.co.il ) [4]   https://content.tase.co.il/media/y4kkfzum/tase_2022_esgreportheb_accessible.pdf