מהותיות כפולה או פרגמטיות עסקית? כיוונים חדשים לשלב ש"מֵעֵבֶר ל־ESG"

במאמר שפורסם לאחרונה ב־Harvard Business Review פרופ' רוברט ג'י אקלס (Robert G. Eccles)[1] מציע תוכנית פעולה חדשה לאחריות תאגידית ומנהיגות עסקית בעידן שלאחר ה־ESG. ברשומה זו נסקור את המאמר ונדון בקצרה ביישום אסטרטגיות אלו בישראל.

משבר האמון ב־ESG 

בשנים האחרונות הפך השימוש ב־ESG – המושג הפופולרי למדידת ביצועי סביבה, חברה וממשל תאגידי של חברות – לשק חבטות בשיח הפוליטי בארצות הברית. הביקורת מהאגף השמאלי טוענת ש־ESG אינו משפיע דיו כדי לכפות על עסקים להתמודד עם אתגרים חברתיים, ובפרט עם השלכות שינויי האקלים. הביקורת מהאגף הימני רואה ב־ESG כפיית אג'נדה ליברלית המסלפת את השוק והתחרות החופשית. מבקרים מכל הקשת הפוליטית התלוננו על שימוש ב־Greenwashing (התיירקקות), מקרים שבהם חברות מפריזות או מציגות מצג שווא בתיאור מאמצי ה־ESG שלהן. עקב כך מנהלים רבים החלו להימנע מהצהרות פומביות על נקיטת יוזמות ESG ונמנעו מלדווח מחשש מביקורת או מתביעות משפטיות. פרופ' אקלס מכנה תופעה זו בשם Greenhushing.[2] על אף הקשיים הפוליטיים והטכניים, עדיין יש צורך בשקיפות מטעם מנהלי החברות בכל הנוגע לקשר בין הביצועיים הפיננסיים של החברה ובין ביצועי ה־ESG שלה.

שאלת המהותיות במדידת ביצועי ESG

פרופ' אקלס טוען שהדיון סביב ESG אינו מתמקד רק בשאלות של יישום והתמודדות עם לחצים פוליטיים, אלא גם נוגע בלב הגישה התאורטית והמעשית למדידת הצלחתן של חברות בביצועי ESG. תובנה זו משתקפת בדילמה בין הגישות המנוגדות של מהותיות יחידה (Single Materiality) ומהותיות כפולה (Double Materiality). לפי פרופ' אקלס מהותיות יחידה מתמקדת בסיכונים מנושאי ESG על פעילות התאגיד ועל הערך הכלכלי לבעלי המניות בלבד. כיום זו הגישה הדומיננטית. לעומת זאת, "מהותיות כפולה" מבקשת להעריך לא רק את ההשפעות של ESG בהיבטי סביבה, חברה וממשל על פעילות התאגיד, אלא גם את ההשפעות של התאגיד על תחומים אלו בכללותם.

גישת המהותיות היחידה מזוהה עם השמרנים האמריקנים, הטוענים שגישת המהותיות הכפולה אינה מעשית ואינה ראויה. לטענתם גישת המהותיות הכפולה מנסה לכפות ערכים ומטרות ליברליים על שוק ההון, ובכך היא סוטה מעקרונות השוק החופשי. מטרת החברה היא להשיא ערך כלכלי לבעלי המניות ותו לא. לעומת זאת, גישת המהותיות הכפולה נתמכת בידי הליברלים האמריקנים ומדינות אירופאיות. לתפיסת הליברלים גישה זו מקדמת יעדים חברתיים כגון התמודדות עם השלכות שינויי האקלים ועם האתגרים הטכניים והפוליטיים הכרוכים במדידת ההשפעות האלה.

במילים אחרות, המחלוקת סביב סוגיית המהותיות משקפת את הדיון העקרוני בשאלת תפקידם של תאגידים בעיצוב אחריות חברתית ובאיזון בין יוזמות עסקיות חופשיות ובין אסדרה מדינתית. לאור זאת פרופ' אקלס מציע לאמץ גישה מעשית לניהול נושא ה־ESG. לדעתו הביקורות שנשמעו בשנים האחרונות כלפי השימוש בגישת המהותיות הכפולה, הביאו לכך שאי אפשר לאמצה במלואה. הוא טוען שיש להתמקד בהגדרת מטרות ברורות המדגישות את הערך הכלכלי לבעלי המניות, לצד התייחסות לנושאי ESG (ובפרט לנושאי החברה והסביבה) – גורמים מהותיים בניהול החברה והעלולים להציב סיכונים לערך זה.

גישתו קוראת לאיזון בין גישת המהותיות היחידה לבין גישת המהותיות הכפולה באמצעות זיהוי מדויק של נושאי ESG המשפיעים ישירות על הערך הכלכלי של החברה. זאת ועוד, הוא מדגיש את הצורך להכיר במגבלות היכולת של חברות ליזום שינוי מהותי בגישתן ללא התערבות מצד המאסדר – התערבות שתכפה עליהן לאמץ עקרונות ה־ESG, כמפורט לעיל. לדבריו הקפדה על מדידה מדויקת של ביצועי ה־ESG ושמירה על שקיפות מול בעלי העניין תאפשר לחברות לא רק לשמר את מטרתן העיקרית – יצירת ערך פיננסי – אלא גם לפעול לטובת החברה (society) בכללותה.

האסטרטגיות המוצעות לניהול ESG

פרופ' אקלס סבור מנהיגים עסקיים יכולים להיעזר בשלוש אסטרטגיות להתמודדות עם הלחצים במלחמה הפוליטית סביב תחום ה־ESG:

ראשית, הגדרת מטרות ברורות וממוקדות – מטרות החברה צריכות להיות ספציפיות, מדידות וברורות. במקום להתמקד בסיסמאות כלליות כמו "שמירה על קיימות", מוצע להגדיר באופן ממוקד את יעדי ה־ESG שהחברה תציב לעצמה וכיצד היא מתכננת ליישמם. כך למשל חברת ExxonMobil הגדירה את מטרתה: "לשרת את צרכי האנרגייה העולמיים ברווחיות". מנכ"ל החברה מאמין שעסקי הפחמן הנמוך של החברה (כגון לכידה ואחסון פחמן ומימן) צפויים להיות גדולים יותר מעסקי הנפט והגז המסורתיים שלה בתוך עשר שנים. עם זה הוא לא מתנצל שהחברה מוסיפה לענות על צורכי האנרגייה של היום באמצעות שימוש בדלקים מאובנים. עניין זה מעלה ספק באשר ליכולתה להשיג מטרה זו במלואה.

לצד הגדרת יעדי ESG פרופ' אקלס ממליץ לזהות את גורמי ה־ESG העלולים לסכן את יצירת הערך הכלכלי למשקיעים. המקרה של חברת Tesla מדגים כיצד היעדר זיהוי גורמי ה־ESG יכולים לסכן את יצירת הערך. על אף שלמכוניותיה השפעה סביבתית וחברתית חיובית, החברה קיבלה ציון ESG נמוך של 40 מתוך 100, ציון סביבתי של 53, וציון ממשל תאגידי של 40. הסיבה העיקרית לציונים הנמוכים היא בעיות בתחום דיני העבודה. בעיות אלו פגעו במחיר המניה.

שנית, שיפור השקיפות והאמינות בדיווחי ESG – על חברות לספק מידע מדויק ומבוסס על הביצועים שלהן בתחום ה־ESG. לצורך כך עליהן להשתמש במדדים מוסכמים ולהסביר בבירור את תהליך המדידה של החברה. כיום טרם גובשה מסגרת כלל עולמית ואחידה של תקנים לדיווחי ESG, אך המסגרת צפויה להתגבש בקרוב. באירופה פיתח ה־SRBס(Sustainability Reporting Board) 12 תקנים לדיווחי ESG. כמו כן ה־SEC (רשות ניירות הערך האמריקנית) קבעה בשנת 2024 כללי דיווח של סיכוני האקלים, אולם נתקלה בביקורת על כללים אלו. זאת ועוד, ה־ISSBס(International Sustainability Reports) וה־GRIס(Global Reporting Initiative) מציעים כיום מסגרות לדיווח על ביצועי קיימות. מומלץ לארגונים להצטרף ולפעול לפי מסגרות אלו, לפחות עד שתתגבש מסגרת אחידה ומוסכמת לדיווחי ESG. יש לבחור את המערכת המתאימה ביותר לצורכי החברה וסיכוניה.

שלישית, פיתוח קשרי עבודה ודיאלוג עם בעלי עניין – ניהול מערכת יחסים אפקטיבית עם בעלי עניין גם הוא קריטי להצלחת הטמעת ערכי ה־ESG. בארצות הברית גדַל מספר ההצעות להחלטות הקשורות ל־ESG מ־273 הצעות בשנת 2022 ל־337 הצעות בשנת 2023. הצעות אלו הוגשו בעיקר באספות הכלליות השנתיות של חברות בעלות השפעה על סוגיית האקלים (חברות כגון Chevron ו־ExxonMobil) או סוגיות חברתיות גדולות (כגון סוגיית זכויות עובדים בחברת Amazon וסוגיית השוויון הגזעי בחברת Walmart). עם זה תמיכת המשקיעים בהצעות אלו ירדה מממוצע של כ־30% ל־20% באותה תקופה ועקב כך החלו להגיש הצעות המתנגדות ל־ESG. כדי לפתור בעיה זו פרופ' אקלס מציע למנהיגים העסקיים לנהל דיאלוג עם עובדים, לקוחות, משקיעים, מאסדרים ואפילו פעילים חברתיים ולהקפיד על גישה שקופה ומכילה. לאחר ששמעו את מבקריהם עליהם להסביר אֵילו סוגיות אינן חשובות ליצירת ערך פיננסי, לזהות תחומים שבהם נדרשת אסדרה ולעצב נרטיב במקום לנקוט מדיניות מתגוננת נגד הלחצים. שיתוף פעולה זה יכול לסייע בזיהוי הסיכונים וההזדמנויות ולבנות אמון בקרב בעלי העניין.

פרופ' אקלס מאמין שאפשר להתגבר על החסמים הפוליטיים והטכניים באמצעות השקעה באמון ושיתוף פעולה וכך לסייע בקידום אג'נדה של קיימות עסקית. לשיטתו הקונפליקט בין המהותיות היחידה ובין המהותיות הכפולה בר־פתרון אם החברות והארגונים יאמצו מתוך מעורבות ארוכת טווח את הגישה המעשית ואת האסטרטגיות שלעיל.

ישראל ותחום ה־ESG: אתגרים והזדמנויות

בישראל תחום ה־ESG בשלבי התפתחות ראשוניים בהשוואה למדינות המערב המובילות. ניכרת מגמה ברורה של הגברת המודעות והשיח הציבורי בנוגע ל־ESG והשקעות בתחום. בשנים האחרונות נקטו המאסדרים, ובהם רשות שוק ההון, רשות ניירות הערך ורשות החדשנות, כמה צעדים לקידום תחום זה. לצד ההתפתחות באסדרה בתחום ה־ESG, אפשר להצביע גם על עלייה בכמות החברות המדווחות על ESG בשנים האחרונות. לפי דירוג ארגון מעלה כ־155 חברות ממגוון מגזרים בישראל השתתפו בדירוג בנושאי אחריות תאגידית וסיכוני ESG לשנת 2024, אולם מדובר במספר נמוך של חברות בהשוואה לסך החברות בשוק בישראל.[3]

על אף הצעדים שננקטו מדובר באסדרה רכה שאינה מחייבת את החברות הציבוריות והפרטיות בשוק לאמץ וליישם את עקרונות ה־ESG בפעילותן העסקית. היא גם אינה מחייבת דיווח מקיף על ביצועיהן בתחום. יצוין שכיום האסדרות המחייבות היחידות הן החוזר מטעם רשות שוק ההון, המחייב גופים מוסדיים[4] לדווח על היבטי ESG, והחוזר מטעם הפיקוח על הבנקים, המחייב תאגידים בנקאיים בישראל לספק גילוי מקיף בנושאי ESG. לאור זאת נוצר פער בולט בהטמעת תחום ה־ESG בישראל.

אפשר להצביע על מקורו של הפער בשאלה היסודית מה הוא "עסק אחראי" בישראל. סעיף 11 לחוק החברות מעניק לכאורה בכורה לתכלית החברה העסקית – השאת רווחים לטובת בעלי מניותיה (בדומה לגישת המהותיות היחידה).[5] עם זה בתי המשפט בישראל דוגלים בגישה הרומזת על תפיסת ה"מהותיות הכפולה".[6] ראו למשל את דברי השופטת פרוקצ'יה בפסק דין משנת 2009: "בעידן האחרון, מתאפיין התאגיד העיסקי בדואליות, שהפן האחד שלה הוא – שיקולים עיסקיים המודרכים על־ידי שיקולי יעילות ותועלת, והפן האחר הוא – קיום חובות הגינות ותום לב ביחסים עם קבוצות שונות עימן בא התאגיד במגע במסגרת פעילותו העיסקית".[7]

המאסדרים בישראל התייחסו לאחרונה לאפשרות אימוץ גישת המהותיות הכפולה במסגרת הנחיותיהם לדיווח על היבטי תחום ה־ESG. כך למשל בהתייחסו לקול הקורא של רשות ניירות הערך בנוגע לגילוי אחריות תאגידית וסיכוני ESG המליץ המשרד להגנת הסביבה לאמץ גישה זו, המאפשרת למשקיע לבחור מדעת כיצד לפעול לפי תפיסת עולמו החברתית והסביבתית ובה בעת להגן על הונו. המשרד גם סיווג את הסיכונים הסביבתיים והפיננסיים[8] לארבעה סוגים עיקריים: סיכון משפטי, סיכון אסדרתי, סיכוניי אקלים וסיכון תדמיתי. סיווג זה נועד לסייע בהפנמת העלויות החיצוניות ובשיפור ניהול הסיכונים הסביבתיים בפעילות הכלכלית, לצד המלצתו להקפיד על גילוי, שקיפות ובקרה מצד התאגיד בנוגע לפעילותו בתחום ה־ESG לטובת בעלי העניין.

האסטרטגיות שפרופ' אקלס מציע במאמרו עשויות להיות רלוונטיות מאוד לשוק בישראל, אך יישומן ידרוש התאמה לאתגרים המקומיים. בדומה לארצות הברית, חברות וארגונים בישראל מושפעים מלחצים פוליטיים וכלכליים הפוגעים ביכולתם ליישם את תחום ה־ESG. לכך מצטרפת סוגיית היעדר מסגרת אסדרה אחידה ומחייבת לדיווחי ESG בישראל. עד שתוסדר מסגרת כלל עולמית, אימוץ גישת המעשיות העסקית עשויה להיות הגישה המתאימה ביותר למנהלי החברות והארגונים, והיא יכולה לסייע להם להטמיע את עקרונות ה־ESG באפקטיביות ולהתאים את עצמם למגמות באירופה ובארצות הברית, מגבלות המשפיעות על חברות ישראליות הפועלות בשווקים האלה.

לפיכך אם חברות בישראל יגדירו מטרות ברורות, יזהו את הסיכונים הסביבתיים והפיננסיים, ידווחו בשקיפות ובמהימנות על פעילותן (למשל באמצעות אימוץ הסטנדרטים הבין־לאומיים בתחום ה־ESG של ה־ISSB או ה־GRI) וינהלו דיאלוג שוטף עם בעלי העניין בחברה (company) בנושא ביצועי ה־ESG שלהן – אפשר לצפות לשיפור ניכר במחויבותן לנושאים ש"מֵעֵבֶר ל־ESG".

---

כותבים: צוות הבלוג במרכז אריסון ל־ESG

[1] מרצה אורח בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת אוקספורד והיו"ר המייסד של מועצת התקנים לחשבונאות בתחום הקיימות (SASB).

[2] להגדרת המונח Greenhushing ראו ינון ברזאני בארי "הסיכונים וההזדמנויות לחברות עסקיות בשינויי האקלים" בלוג מרכז אריסון ל־ESG (2.1.2025) https://did.li/2PFIw.

[3] ראו שלומי שוב ושושי כהן אסדרת דיווח ESG בישראל (מרכז אריסון ל־ESG 2024).

[4] גופים המנהלים יותר מ־2 טריליון ש"ח מתוך כ־5 טריליון ש"ח נכסים המנוהלים בישראל.

[5] ראו זוהר גושן ואסף אקשטיין דיני חברות 215–226 (2023).

[6] לסקירה רחבה של עמדת המשפט בישראל בנושא זה ראו עלי בוקשפן "עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני" המשפט כו 141 (2021).

[7] ע"א 4263/04 משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, פ"ד סג(1) 548, 593 (2009) (ההדגשה אינה במקור).

[8] ראו פרט 28 לתקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת תשקיף – מבנה וצורה), התשכ"ט–1969.