חיפוש

ב־ 4 באפריל 2024 , פחות מחודש לאחר שפעלה ל אימוץ כללי גילוי האקלים  (Climate Disclosure Rules), החליטה רשות ניירות ערך האמריקנית (ה־SEC) להשהותם מרצון. ההחלטה על השהיית הכללים באה בעקבות עתירות רבות לבית המשפט הפדרלי לערעורים של ארצות הברית הטוענות בין השאר שה־SEC חרגה מסמכותה החוקית באימוצה כללים המחייבים גילויים הקשורים לאקלים. לדעת העותרים, גילויים מסוג זה אינם נחשבים חיוניים למשקיעים לצורך החלטות השקעה מושכלות. המתנגדים לכללים טענו שיישום הכללים יטיל עלויות גבוהות על חברות, בייחוד על חברות קטנות ובינוניות, ללא תועלת ברורה למשקיעים, ושהכללים אינם ברורים דיים, מה שעלול להוביל לאי־ודאות מצד חברות ומשקיעים. מקרה בוחן זה מעלה על המוקד שאלה חשובה ומהותית: האם ראוי ונכון שקידומם של ערכים הנוגעים לסביבה, חברה וממשל תאגידי (ESG) ייעשה במסגרת דיני ניירות ערך?   ברשומה זו נבקש לבחון שאלה זו הן בראי הדין בישראל, הן בראי הדין בארצות הברית.   תכלית דיני ניירות ערך סעיף 2 לחוק ניירות ערך – סעיף כינונה של רשות ניירות ערך בישראל – קובע שתפקידה של רשות ניירות ערך יהיה "שמירת עניניו של ציבור המשקיעים בניירות ערך, כנקבע בחוק זה". [1] מהוראה זו רשות ניירות ערך שואבת את ההכשר החוקי והציבורי למרבית פעולותיה בשוק ההון. [2] היגיון דומה עמד גם בבסיס חקיקת חוק ייעוץ השקעות ובבסיס התקנת התַקנות הפועלות מכוחו, הקובעים חובת הסמכה ורישוי לעיסוק בתחום הייעוץ למסחר בניירות ערך. [3] בדומה לחוק ניירות ערך, חוק ייעוץ השקעות מבקש להגן על ציבור המשקיעים ה"לא מתוחכמים", השמים את מבטחם במנהלי תיקי השקעות. ודוק, ההגנה על האינטרס של המשקיעים נועדה גם להגביר את השתתפותם בשוק ההון, שגודלו וחוסנו הם אינטרס כלכלי של המדינה. [4]   הלכה היא שעקרון היסוד שעליו מושתתים דיני ניירות ערך וחוק ניירות ערך הוא עקרון הגילוי הנאות. לעיקרון זה חשיבות עצומה בכל הנוגע לשמירה על תפקודו, תקינותו, יעילותו ואמינותו של שוק ההון, ומטרתו בין השאר היא להעמיד לציבור המשקיעים את מלוא המידע האמיתי והמהימן הדרוש להם לצורך החלטות השקעה מושכלות. [5] עקרון הגילוי הנאות הולך יד ביד עם עקרון המהותיות (materiality) – הקו המנחה לאומדן היקף הגילוי הנדרָש מתאגידים שניירות הערך שלהם נסחרים בבורסות ברחבי העולם, ובישראל ובארצות הברית בפרט. לעניין זה יפים דבריו של הנשיא שמגר בעניין ברנוביץ : [6]   "ככלל ניתן לומר, כי חובה זו תחול לגבי כל מידע, שהינו מהותי למשקיע הסביר, ואשר אין מגבלה חוקית או מגבלה שבסבירות המצדיקות מניעת גילויו. אמת המידה של ה'מהותיות' (materiality) הינה זו השלטת במשפט האמריקני, שם נקבע, כי למרות שאופיין של העובדות המהותיות (material facts) משתנה לאור נסיבותיו של כל מקרה נתון – ניתן להכליל ולומר, כי חובת הגילוי משתרעת על עובדה אשר לו המשקיע הסביר בניירות ערך היה יודע אודותיה, היה בכך כדי לשנות באופן משמעותי את מכלול האינפורמציה שעל בסיסה יקבל החלטות הנוגעות להשקעה בניירות ערך בחברה הנוגעת לעניין".   בעניין זה לא נעלמה מעינינו גישת האחריות התאגידית (CSR), שלפיה על החברה ומנהליה, הפועלים עבורה, להביא בחשבון לא רק את טובתם של בעלי המניות, אלא גם את טובתם של עובדי החברה, צרכניה והציבור הרחב בכללותו. [7] עם זה, אומנם אימוץ ה־CSR בדיני חברות עדיין בבחינה, אבל נכון למועד זה גישה זו טרם עשתה את דרכה לתחום דיני ניירות הערך. [8]   גילוי מהותי או גילוי חשוב? עקרון המהותיות מחייב הבחנה בין מידע חשוב ובין מידע מהותי. מסגרת הגילוי של ה־SEC, וכך גם מסגרת הגילוי של חוק ניירות ערך בישראל, נועדו לדרוש מחברה לגלות מידע מהותי עבור המשקיעים, ולא מידע העשוי להיות חשוב ברמה החברתית בלבד. במילים אחרות, מידע חשוב עשוי להיות רלוונטי לבעלי עניין, אך אינו בהכרח משפיע על שווי החברה, ביצועיה הפיננסים וכדאיות ההשקעה בה. לעומת זאת, מידע מהותי הוא מידע בעל פוטנציאל השפעה ממשי על מחיר נייר הערך של החברה, ולכן גילויו הכרחי  לשם החלטות השקעה מושכלות.   אפשר לאתגר את חשיבות ומהותיות כללי גילוי האקלים של ה־SEC (ודיווחים הנוגעים לענייני אקלים בכלל) מכמה היבטים: ראשית, גילוי בנוגע לסיכוני אקלים בעלי פוטנציאל השפעה מהותי על פעילות החברה כבר ממילא כפוף לחובת הגילוי מכוח הכללים הקיימים כיום בדיני ניירות ערך. [9] אי לכך, אין כל הצדקה מהותית בהוספת חובות גילוי קונקרטיות בנוגע לסיכונים הקשורים לאקלים, שכן גילוים מתחייב בין כה וכה מכוח עקרון הגילוי הנאות לפי נסיבות העניין. זאת ועוד, חובות גילוי בענייני אקלים אינן חוסות תחת תקן דיווח אחיד ברמה העולמית (שלא ככללי הדיווח החשבונאיים, לדוגמה). מצב זה עשוי להוביל לחוסר סטנדרטיזציה בדיווחים, בייחוד למצבים שחברה מדַווחת עשויה לשקף לצרכניה, משקיעיה ובעלי עניין אחרים מידע מטעה או לא מהימן בנוגע להיבטים סביבתיים בפעילותה העסקית. המדובר בתופעה רווחת ושמה Greenwashing  (התיירקקות).   שנית, יישום הכללים יטיל עלויות גבוהות על החברות המדַווחות, בייחוד על חברות קטנות ובינוניות, זאת בהיעדר כל תועלת ברורה למשקיעים. כך לדוגמה סקר של פירמת הייעוץ ERM משנת 2022 חשף שחברות הנסחרות בארצות הברית מוציאות בממוצע 533,000 דולר בשנה על גילוי מידע הקשור לאקלים, ואילו משקיעים מוסדיים מוציאים בממוצע 1,372,000 דולר בשנה על איסוף, ניתוח ודיווח של נתוני אקלים במסגרת החלטות ההשקעה שלהם.   הטענה השלישית מבנית.   הטלת חובות גילוי קונקרטיות בנוגע לסיכוני אקלים עולה על הדעת כל עוד פעילותו של תאגיד מדַווח קשורה קשר אינהרנטי לפגיעה בסביבה (כגון חברות זיקוק, חברות כימיקלים ומפעלי ייצור). [10] ישאל השואל – מדוע חברת טכנולוגיה בתחום התוכנה, לדוגמה, נדרשת לגילויים כה נרחבים בדבר סיכוני אקלים והשפעותיה על הסביבה, אם בדרך כלל סיכונים אלו שואפים למינימום לאור תחום עיסוקה? זאת ועוד, כיום מרבית תשומת הלב לגילויי ה־ESG בארצות הברית מופנית כלפי חברות ציבוריות. אם קידום ערכי ה־ESG חשוב ברמה העולמית, מדוע רק חברות ציבוריות נדרשות לדווח על אותם סיכוני אקלים, ואילו חברות פרטיות, גדולות או מזהמות ככל שיהיו, אינן נדרשות לעשות זאת? [11]   הטענה הרביעית משפטית במהותה. רשות מנהלית – בין אם רשות ניירות ערך בישראל ובין אם ה־SEC – רשאית לפעול רק מכוח הסמכה מפורשת בחוק או מכוחו. טענה זו מושתתת על עקרון חוקיות המִנהל מהמשפט המנהלי. [12] כל פעולה החורגת מאותה סמכות סטטוטורית היא פעולה הבטלה מעיקרה (Ultra Vires). הוראת החוק המסמיכה את ה־SEC לחוקק חוקי בורסה היא סעיף (a)13 ל־Securities Exchange Act of 1934. סעיף זה מקנה ל־SEC סמכות לחוקק תקנות "כנדרש או כמתאים להגנה נאותה על משקיעים ולהבטחת סחר הוגן בנייר הערך". [13] כך לדוגמה הקושי הגלום בדיווחי ה־ESG הוא שלעיתים קרובות דיווחים אלו כוללים מידע שעל אף שהוא עשוי להיות בעל משמעות אתית או חברתית, ספק אם ביכולתו להשפיע ישירות על ביצועיה הפיננסיים  של החברה או על מחיר המניה  שלה בטווח הקצר. [14] לפיכך קשה לטעון שדיווחים כגון אלו מהותיים במובן המסורתי של דיני ניירות ערך. עמדה דומה נקט בית המשפט לערעורים של המחוז החמישי בארצות הברית בפסק הדין בעניין   Alliance for Fair Board Recruitment , שעסק בעניין דומה. בית המשפט קבע שכללי הגילוי שבורסות ניירות ערך מתקינות צריכים להיות קשורים במהותם למטרות הליבה של החוק, ובעיקר לקידום יעילות השוק והתחרות בעסקאות ניירות ערך, מניעת הונאה, מניעת מניפולציה ומניעת ספקולציה. [15] עמדה זו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 2 לחוק ניירות ערך, ואפילו מתכתבת עם עמדת בית המשפט העליון בעניין  ברנוביץ , שלפיה חובת הגילוי המוטלת על החברות שניירות הערך שלהן נסחרות בבורסה עיקרה בחשיפתם של הנתונים הרלוונטיים למשקיע ובמניעת הטעייתו, ושאין מטרתה לכוון את דרכיו של המשקיע או להמליץ לו בבחירת השקעותיו. [16]   הדין המוצע איננו חולקים שקידומם של ערכים הנוגעים לסביבה, חברה וממשל תאגידי הוא מטרה חשובה וראויה. לצד זה, אנו מציעים לשקול אם קידומם באמצעות המסגרת הנורמטיבית של דיני ניירות ערך נכון ויעיל. קידום ערכי ה־ESG יכול, ואפילו נכון שייעשה, באמצעות האפיקים המקובלים, היינו, באמצעות מסגרות נורמטיביות ייעודיות: כך לדוגמה אפשר לקדם נושאים הנוגעים ל־E י (Environment) במסגרת דיני איכות הסביבה הקיימת, נושאים הנוגעים ל־S י (Society) במסגרת דיני העבודה ונושאים הקשורים ל־G י (Government) במסגרת דיני חברות. חקיקה ישירה המחייבת חברות לפעול לקידום ערכים אלו, ולא רק לדווח עליהם, עשויה להיות יעילה יותר מדרישות גילוי במסגרת דיני ניירות ערך ולדרוש השקעה של אותם משאבים לפעולות יזומות בנושא. מצב זה יבטיח יישום מעשי של ערכי ה־ESG, ולא רק עמידה בדרישות גילוי פורמליות. עניין זה מקבל משנה תוקף בעידן הנוכחי, שבו תקן הדיווח בנוגע ליישום מדיניות ה־ESG עדיין איננו עשוי מקשה אחת, והוא עלול להביא ל דיווחים שאינם בהכרח הולמים את המציאות בשטח . אכן, לא אחת ה"שיטה" מבקשת לקדם התנהגות באמצעות הטלת חובת גילוי על תאגידים עסקיים. כך למשל נעשָה, או לפחות נעשָה ניסיון לפעול, בתחום תגמול בכירים בחברות ציבוריות. [17] אולם גם במקרים אלו נשמַר הקשר הישיר בין הגילוי ובין פעילות החברה והסיכונים הכרוכים בפעילותה – זאת שלא כמִתאם (אם קיים) בין חובות גילוי ESG ובין סוגי החברות שעליהן הן מבקשות לחלוש.   ברשומה קצרה זו לא ביקשנו לבחון לפרטי פרטים את מודלי הגילוי הקיימים או המוצעים בתחום ה־ESG – בין אם מכוח כללים חשבונאיים, ובין אם מכוח הוראות משפטיות – אלא לשקף עמדה עקרונית ובסיסית שלאורה יש לפעול לפיתוח גילויי ה־ESG בעולמות של דיני ניירות ערך. תפיסה זו יונקת מעקרונות הבסיס של דיני ניירות ערך. היא אינה נשענת על בסיס תפיסתי רעוע המבקש לבנות עולם חדש של גילוי מתוך תובנה או הנחת מוצא של "מה חשוב לציבור המשקיעים בימינו", גם לא מתוך הרחבת יתר של המונח מהותיות בדיני ניירות ערך.   בימים אלו אנו עדים ל תנודתיות תפיסתית  בכל הנוגע לעקרונות הבסיס שמוסד ה־ESG מבקש לקדם. בחינה חוזרת של עקרונות אלו מחייבת גם בחינה מחדש של היבטי ה־ESG ומקומם בעולמות החברות הציבוריות. עורך הדין ד"ר שחר הדר הוא שותף במחלקת התאגידים וניירות הערך במשרד מיתר. מרצה מן החוץ בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת רייכמן. בוגר בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד עידן רוזנבלום הוא מתמחה במחלקת התאגידים וניירות הערך במשרד מיתר. בעל תואר ראשון במשפטים (.LL.B) ובפסיכולוגיה (.B.A) באוניברסיטת רייכמן. בוגר המחזור הראשון של תוכנית המתמחים של מרכז אריסון ל־ESG   [1]  ס' 2 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968. [2]  בג"ץ 8338/21 The Lesser Group Limited   נ' רשות ניירות ערך , פס' 29 לפסק הדין של השופט אלרון (אר"ש 4.4.2023). [3]  חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה–1995 (להלן: "חוק ייעוץ השקעות"). [4]  בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר , נא(4) 367, פס' 21 לפסק הדין של הנשיא ברק (1997). [5]  ת"צ (כלכלית ת"א) 60401-12-17 בוכריס נ' פאוור , פס' 31 לפסק הדין של השופטת רונן (אר"ש 21.11.2019). [6]  ע"א 5320/90 א. צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך , מו(2) 818, פס' 10 לפסק הדין של הנשיא שמגר (1992) (להלן: עניין ברנוביץ ). [7]  שם, בפס' 11 לפסק הדין של הנשיא שמגר. ראו גם עלי בוקשפן "שורו, הביטו והראו – קריאת השכמה לחובות גילוי ESG בקרב חברות מדווחות בישראל ולחשיבותן של תכניות הטמעה פנים תאגידיות" בלוג מרכז אריסון ל־ESG י (24.9.2024) https://katzr.net/9b67d0 . [8]  השוו למשנתם של הנסמן וקרקמן: לדידם, כיום שורר קונסנזוס נורמטיבי שהחברה ומנהליה צריכים להיות אחראים אך ורק כלפי בעלי המניות, כך שכפועל יוצא ממילא יהיה בכך כדי לקדם גם תועלות חברתיות באופן מצרפי (לרבות איסור קיפוח בעלי מניות המיעוט). ראו Henry Hansmann & Reinier Kraakman, The End of History for Corporate Law , 89 Geo. L. J. 439 (2001); עלי בוקשפן "על חברה וחברה, ועל מעמדו של סעיף 11 לחוק החברות במשפט הישראלי" משפט ועסקים  א 229, 241 (2004). [9]  עמדה דומה נקט לאחרונה נציב ה־SEC והיו"ר בפועל בהצהרה שפרסם. ראו Mark T. Uyeda, Acting Chairman Statement on Climate-Related Disclosure Rules , U.S. Securities and Exchange Commission (Feb. 11, 2025) https://katzr.net/8130a3 . [10]  עניין זה מתיישב גם עם הדרישות והיקף הגילוי לפי ס' 28 לתוספת השנייה לתקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת תשקיף – מבנה וצורה), התשכ"ט–1969. [11]  ואולם הסיכונים וההזדמנויות של ESG עשויים להשפיע גם על חברות פרטיות, ואפשר למנות כמה סיבות מדוע בדומה לחברה ציבורית, חברה פרטית תבחר לדווח על נתוני ESG או ליזום יוזמות הקשורות ל־ESG. ראו David A. Bell, Dan Dorosin & Ron C. Llewellyn, ESG Reporting for Private Companies , Harv. L. Sch. F. Corp. Governance (Sep. 13, 2023), https://katzr.net/0af5d0 . ראו גם יאיר אבידן "דיווח ESG – בין אסדרה לאסטרטגיה" בלוג מרכז אריסון ל־ESG י (6.2.2025) https://esgblog.runi.ac.il/post/regulation . [12]  יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך א: המינהל הציבורי 73 (מהדורה שנייה מורחבת 2010). י [13] "…as the Commission may prescribe as necessary or appropriate for the proper protection of investors and to insure fair dealing in the security". [14]  בדרך כלל אין למשתתפי השוק את היכולת להעריך כיצד נתוני ESG משפיעים על מחירי המניות. כך למשל כמדובר בסיכונים סביבתיים או חברתיים, הדורשים ניתוח מורכב ומעמיק, יש קושי לכמת את אותן השפעות (בין אם על בעלי עניין ובין אם על בעלי מניות אחרים). זאת ועוד, עדיין אין מנגנון שוק שיבטיח שמחירי המניות יגלמו עלויות חברתיות או סיכונים הקשורים ל־ESG. כמו כן בעולמות ה־ESG יש קושי אינהרנטי הנובע ממגוון העדפות מוסריות של משקיעים המקשות על השוק להגיע להסכמה על מחיר מניה הוגן – זאת שלא כנושאים פיננסיים מסורתיים, ניטרליים במהותם, המכילים מנגנונים המאפשרים להגיע להסכמה כאמור. למצב זה השפעה ישירה על ציבור המשקיעים, שאינם יכולים לשים את מבטחם במחירי השוק שישקפו את שיקולי ה־ESG ומידת השפעתם במדויק. [15]  בפסק דין מיום 11 בדצמבר 2024 ביטל בית המשפט בארצות הברית את כללי גילוי הגיוון (Diversity Rules) שהציעה נאסד"ק. בית המשפט פסק שבאישורה אותם חרגה ה־SEC מסמכותה מכוח Securities Exchange Act of 1934. כללי הגיוון של נאסד"ק, שאישרה ה־SEC כבר באוגוסט 2021 ושנכנסו לתוקף בשנת 2022, דרשו מחברות הנסחרות בבורסה זו לחשוף סטטיסטיקות גיוון בהרכב הדירקטוריון שלהן ולהתייחס לגזע, המגדר והנטייה המינית של חברי הדירקטוריון. אותם כללים גם חייבו שבכל דירקטוריון יהיו חברים לפחות שני דירקטורים העונים על הגדרתה של נאסד"ק למגוּון (diverse) – נשים או מיעוטים או להט"ב. [16]  עניין ברנוביץ , לעיל ה"ש 6, בעמ' 7. [17]  במסגרת זו נעשָה ניסיון לרסן תגמול בכירים באמצעות גילוי אודות גובה שכרם, אולם נִראֶה שהתוצאה הייתה הפוכה.

הארגונים החברתיים המשפיעים ביותר מי הארגונים החברתיים החשובים ביותר לחברה? כנראה הרוב ישיבו שמדובר בעמותות או בארגונים הקשורים למגזר הציבורי. אך אם נחשוב על זה, נבין שהארגונים עם המשמעות החברתית הגדולה ביותר הן החברות העסקיות. דַמיינו את השפעת ספקיות האינטרנט על חיינו: איזו רמת חיים הן יוצרות עבורנו. כמה אפשרויות צמיחה ברמה האישית וברמה הלאומית הן יוצרות. כמה אפשרויות לצמצום פערים חברתיים הן יוצרות. באופן דומה חִשבו על ההשפעה של AI ,Google, חברות המייצרות שירותי סלולר ואפילו חברות מזון ונופש. אם נשאל את עובדי ספקיות האינטרנט מה הם עושים בעבודה, האם הם ישיבו שהם מאפשרים לבני אדם לצמוח ולממש את הפוטנציאל שלהם? האם הם מודעים לַמשימה של החברה שלהם? דרך אגב, לא ברור כלל כיצד המנכ"לים של אותן חברות ישיבו על השאלה.   אחריות תאגידית צריכה להימדד בליבה כשאנחנו חושבים על CSR (Corporate Social Responsibility, אחריות תאגידית), בדרך כלל אנחנו חושבים על פעילויות החברה שאינן בליבת הפעילות שלה. כך למשל אם נחשוב על חברות הסלולר, נחפש את פעילויות ההתנדבות שלהן ואת התרומות הכספיות שלהן שנועדו למטרות חברתיות, שמירה על הסביבה וכדומה. בדרך כלל לא נחשוב על פעילות הליבה של העסק. וזו ה־C החסרה. נִראה שהאינטראקציה בין CSR ובין ליבת הפעילות כמעט אינה קיימת. ואם היא קיימת, קיומה בעל השפעה שלילית, והתרומה או ההתנדבות מאפשרות לפעול בצורה לא הוגנת כלפי הלקוחות, כיוון שיש מעין ערוץ פיצוי המאפשר לחברות להרגיש שהן עושות טוב. מדובר בערוץ המאפשר למנהלים, בעלים ועובדי החברה להרגיש שהם עושים טוב לַחברה (society), גם אם הם מונופולים המנצלים את כוחם ניצול חסר מצפון. ראו למשל את הבנקים וגופים פיננסיים אחרים. ייתכן שמנהל בנק מרגיש ערכי בתפקידו הניהולי כיוון שהוא תורם לעמותות ויוזם פעילויות התנדבות. אבל בה בעת הוא גובה עמלות ומרוויח ריבית לא סבירה דווקא מהעשירונים התחתונים. בסופו של דבר שורת הרווח שלו מתמלאת מיליארדים על חשבון הציבור. למעשה ה־CSR נתפס כערוץ מקביל לליבת הפעילות של העסק, וזאת בלי נקודת חיבור. כלומר, פעילות "עשיית הטוב" מנותקת לחלוטין מליבת הפעילות של העסק (למשל אספקת שירותי אינטרנט). לכן כשמדברים על CSR חייבים להוסיף עוד C. מעתה נדבר על CCSR (Core Corporate Social Responsibility, ליבת אחריות תאגידית). כאן האחריות התאגידית נמדדת קודם כול לפי ליבת הפעילות. ההסתכלות החדשה עשויה לשנות את הדרך שבה אנחנו מתייחסים לארגונים עסקיים ומודדים את האחריות החברתית שלהם.   תכלית כבסיס לאחריות חברתית ולצמיחה עסקית ב־CCSR נדבר על התכלית של העסק כבסיס ל־CSR. רוב המנהלים הבכירים בעולם אינם מסוגלים להשיב על שאלת התכלית. הם מעולם לא נאלצו לחשוב או לדווח על התכלית הזאת. וכך התכלית היחידה שנשארה היא לייצר מקסימום ערך כספי לבעלים – בדרך כלל בזמן קצר. על התכלית הזאת מוסיפים פעילות חברתית באמצעות "הדבקה", ולא כעניין אינטגרלי לליבת הפעילות. וכך המצפון נשאר נקי והתדמית של החברה נשארת בסדר, שהרי החברה עומדת ב־CSR כמו שהמנהלים והציבור תופסים אותו. ה־CCSR קודם כול ישפוט את החברה לפי ההתנהלות שלה בליבת הפעילות. האם היא פועלת לאור תכלית ברורה של יצירת ערך לבני אדם? ספקיות האינטרנט מנגישות מידע לציבור הרחב וכך משפרות את איכות החיים של כולנו. חברת רהיטים מייצרת ריהוט שימושי המשפר את חיי היום יום. כל חברה עסקית נשענת על תכלית של שיפור החיים של בני האדם, והיא צריכה לפעול לאורה. ה־CCSR יבחן את ההתמקדות ביצירת הערך לציבור בליבת הפעילות בממדים האלה: שיפור איכות החיים של הציבור מצריכת המוצר, תמחור הוגן של המוצר, מחקר ופיתוח שיבטיחו המשכיות של יצירת ערך לציבור בעולם דינמי, פרסום אמת בלי מניפולציות, רמת הרווחה של העובדים בָּארגון. על אלו נוסיף את ה־CSR הנוכחי. מכל מקום המשקל העיקרי יהיה על ליבת הפעילות. אני מציג כאן רעיון מושגי, אך בהמשך אפשר יהיה ליצור מדדים כמותיים לדירוג חברות לפי רמת ה־CCSR שלהן. ההתמקדות בתכלית המבינה שהמקור ליצירת ערך הוא עשיית טוב לבני אדם תיטיב לאורך זמן לא רק עם המטרה החברתית, אלא גם עם העסק, שכן היא תאפשר לעסק לשים דגש על המקור ליצירת הערך. כמעט כל סטרטאפ מצליח מתחיל עם תכלית ראויה של פתרון בעיה או יצירת ערך לבני אדם, ואז היצירתיות והחיבור של בעלי העניין לחברה אדיר. העובדים פועלים עם אש בעיניים והם בשיא היצירתיות שלהם. אך ככל שהחברה גדלה, כך התכלית שלה נשכחת ותכלית הרווח משתלטת על מרבית ההחלטות. אפשר למנות דוגמאות רבות לחברות ששכחו את התכלית שלהן וכך איבדו את השוק. חִשבו למשל על קודאק, ששכחו שתכלית קיומם היא לאפשר לציבור להנציח רגעים חשובים בחייהם. כשעובד בחברה הציג את המצלמה הדיגיטלית – מצלמה בעלת פוטנציאל גדול למימוש התכלית של קודאק – דחתה החברה את ההצעה ובחרה ברווח לזמן קצר באמצעות מכירת סרטי צילום. סופה של החברה ידוע (Lucas & Goh, 2009). חיבור לתכלית חיוני גם ליכולת לשמר חדשנות בארגון ולזהות שינויים בצרכים ובהעדפות של הלקוחות, שכן כאמור, חשוב כל העת לתת את הדעת על המקור ליצירת הערך, והוא יצירת ערך לבני אדם. החיבור לתכלית הכרחי גם בכל הנוגע ליכולת לשמר את המחוברות של העובדים לארגון ולהעלות את המוטיבציה והיצירתיות שלהם, בייחוד בעולם שבו חָל משבר במחוברות של עובדים לארגונים. סקר של Gallup State of the Global Workplace משנת 2024 מצא ש־23% מהעובדים חשים מחוברים, 62% מהם חשים לא מחוברים ו־15% מהם חשים לא מחוברים אקטיבית, כלומר, גם היו שוקלים לגרום נזק לארגון שלהם. המחקר האקדמי מלמד שתמריצים כספיים מצליחים להניע עובדים. לצד זה, חיבור לארגון ואמונה בתכלית המשרתת את החברה בכללותה הם עוד מנוע חשוב המקפיץ את המחוברות של העובדים, מושך טלנטים, מעודד פרודוקטיביות, מגביר שביעות רצון ונאמנות של לקוחות ומניע את החדשנות והדינמיות של הארגון (Edmans, 2011; Ravid et al., 2021; Edmans, 2023). זהו ניהול רלוונטי.   התכלית של בתי הספר לניהול הבעיה של הקווים המקבילים מתחילה בהכשרת המנהלים בפקולטות לניהול ברחבי העולם. כמעט כל תוכניות הלימודים בבתי הספר לניהול נוגעים במודעות החברתית. מודעות זו באה לידי ביטוי בהוספת קורס באחריות תאגידית CSR או קורס באתיקה. אך המיקוד שם הוא בקווים המקבילים של העשייה החברתית והפעילות העסקית. אין חיבור ממשי לליבת לימודי הניהול. התנהלות זו מאותתת לבוגרי הפקולטות שאכן, מדובר בקווים מקבילים, כך שאת הביזנס עושים בדרך מסוימת ובלי שום זיקה ליצירת ערך חברתי, ואחר כך מפצים על כך בפעילות חברתית כלשהי (צביעת קירות וכדומה). עסקים הם הארגונים החברתיים המשפיעים ביותר. כל עשייה בארגון מחוברת לחברה הרחבה באמצעות בני אדם. לקוח הוא בן אדם, וכך גם ספקים, משקיעים ושאר בעלי העניין. עסק אינו בועה החיה בפני עצמה. הגיע הזמן שנעבור לחפיפה ונעביר את התכלית כחוט השני בליבת הפעילות העסקית. החלטות מימוניות, תמחור, שיווק, אסטרטגיה ועוד – הכול חייב להיעשות לאור התכלית של יצירת ערך מיטבי לבני אדם. הוראת המודלים התאורטיים בבתי הספר לניהול ושימוש במודלים אלו בלי ההקשר שלהם הם עיוות היוצר מנהלים המנותקים מהתכלית האמיתית. השימוש במודלים אנליטיים הכרחי למנהלים וללימודי ניהול, אך כשהוא נעשה בלי ההקשר הרחב, הוא יכול להיות כלי רע מאוד בהחלטת החלטות. רובינשטיין הדגים נקודה זו היטב וטבע את המונח "העיוות שבנוסחה" . בסופו של דבר כל משתנה במודל ניהולי נוגע לבני אדם. אך כשבני האדם במודל הם משתנה ומתויגים כעובדים, לקוחות, משקיעים ועוד (ובמקרה הגרוע יותר מתויגים כ־X ו־Y ו־Z), התיוג מאפשר להחליט החלטות בלי ההקשר אנושי, שכן הלקוח אינו בהכרח בן אדם, הוא בסך הכול לקוח או משתנה שאות מייצגת. התיוג הזה מרחיק את ההקשר מבני האדם, ולכן אפשר לעשוק את בני האדם ועדיין להרגיש מוסריים. אם היינו מורידים את התיוג ומדברים על ההקשר האנושי של אותו משתנה במודל, אם היינו מבינים שהמשתנה מייצג בן אדם עם משפחה, הורה לילדים, מבוגר שהשקיע את הפנסיה שלו כדי לחיות בכבוד בזקנתו, אולי היה לנו קשה יותר להחליט החלטות כאלה (שהרי מה פשוט יותר מלמקסם מודל מתמטי), וכך נקבל החלטות הקשורות יותר לבני אדם, החלטות טובות יותר לחברה (company ו־society). אני מתקשה שלא לחשוב אם משבר 2008 היה נראה אחרת אילו מנהלי ההשקעות היו רואים את התכלית לנגד עיניהם. תכלית כגון מתן קצבת פנסיה שתאפשר חיים מכובדים לסבים ולסבתות שלנו. אולי אז המודל המתמטי היה נכנס להקשר מציאותי יותר ומאזן מעט את ההחלטות המופקרות של אותם מנהלי השקעות שראו משתנים במקום לראות בני אדם. כל מי שלמד ניהול ושיווק מכיר את הדוגמה של הרחבת הפתח של שפופרת משחת השיניים. ההרחבה מוצגת כמהלך שיווקי גאוני שהגדיל מכירות. אבל אף פעם לא שאלנו את עצמנו אם ההרחבה הזאת משרתת את הצרכן. כך אנו מגדלים דור מנהלים שאינו מבין את תפקידו בהובלת החברה (society) ומאפשרים למנהלים להרגיש ערכיים היכן שהם פועלים בניגוד מוחלט לערכים שלהם עצמם. לימדנו אותם לחשוב שערכים נמדדים לפי CSR בלי קשר לליבת הפעילות ובלי ראייה רחבה מסוג CCSR. לבתי הספר לניהול אחריות כבדה להובלת השינוי החברתי הזה. בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן­־גוריון הובלנו חזון: "ניהול מוביל חברה" ("חברה" משמשת כאן במשמעות כפולה: company ו־society). חזון זה נבנה לאור העקרונות שלעיל ומתוך ההבנה שהבסיס לביצועים עסקיים טובים הוא יצירת ערך חברתי. העולם השתנה. עלינו לשנות לחלוטין את הגישה להוראת ניהול ולהעביר את התכלית והאחריות החברתית כחוט השני בליבת לימודי הניהול, ולא רק "להדביק" קורס ייעודי ולהוסיף ללמד את שאר ליבת הניהול כמו שלימדו לפני חמישים שנים. דרך אגב, רוב בתי הספר לניהול אינם מבינים כלל את התכלית שלהם עצמם. לימוד ומחקר בתחום הניהול הם אחריות חברתית עצומה. בתי הספר לניהול אינם מבינים שניהול מעצב את החברה ומשפיע השפעה ניכרת על החיים שלנו. המנהלים שיוכשרו עתידים להשפיע על החברה ועל החיים של רבים. לאור זאת חשוב לכוון את ההוראה והמחקר. כך בונים חברה טובה יותר. פרופ' מיקי מלול הוא ראש אסטרטגיית הנשיא לחזון ופיתוח הנגב, אוניברסיטת בן־גוריון ולשעבר דקן הפקולטה לניהול, אוניברסיטת בן־גוריון Edmans, A. (2011). Does the stock market fully value intangibles? Employee satisfaction and equity prices.  Journal of Financial economics ,  101 (3), 621–640. Edmans, A. (2023). The power of purposeful business. In  Rethinking economics starting from the commons: Towards an economics of Francesco  (pp. 81–90). Springer International Publishing. Lucas Jr., H. C., & Goh, J. M. (2009). Disruptive technology: How Kodak missed the digital photography revolution. The Journal of Strategic Information Systems , 18 (1), 46–55. Ravid, O., Malul, M., & Zultan, R. (2021). Incentives, mission and productivity.  Journal of Behavioral and Experimental Economics ,  91 , Article 101668.

סייבר ואבטחת מידע, ובפרט הגנת פרטיות, אינם נושאים טכניים, אלא קשורים קשר הדוק לעולמות ה־ESG, ובייחוד להיבט ה־S (חברה). אבטחת מידע תורמת רבות להגנה על הפרטיות, לחיזוק אמון הציבור ולשמירה על זכויות אדם. בעידן הטכנולוגי המתקדם של המאה העשרים ואחת עסקים רבים אוספים, מעבדים ומשתמשים במידע אישי של לקוחותיהם, עובדיהם וספקיהם, והשימוש במידע זה עלול לפגוע בפרטיות. הפרטיות מבוססת על עיקרון של שליטה של האדם במידע אודותיו. מדובר ביכולת של כל פרט להחליט אֵילו פרטי מידע ישותפו, בין אם מדובר במידע פשוט כמו הרגלי קנייה, ובין אם מדובר במידע אישי רגיש כמו נתונים רפואיים או החלטות אישיות, למשל בנוגע להפלות. [1]   השליטה במידע מקנה לפרט חופש לפעול כרצונו ולהגדיר את אופיו האישי ללא התערבות חיצונית. בעידן הדיגיטלי, כשמידע נאסף ונשמר במאגרים טכנולוגיים, הגבול בין האדם ובין המידע אודותיו מיטשטש, ובשל כך מי ששולט במידע הזה, כמו המדינה או תאגידים, שולט בפרט עצמו. כך נשללת מהאדם היכולת להיות ריבון על חייו, והאוטונומיה שלו נפגעת. [2] ברשומה זו אעסוק באתגרים החדשים בתחום הגנת הפרטיות בעידן הדיגיטלי ובתפקיד החברות והדירקטוריונים בתחום זה. אדון בדרכים שבהן דירקטוריונים יכולים לנהל סיכונים בהיבט של הגנת הפרטיות ולהתמודד עם לחצים משפטיים וחברתיים לשמירה על פרטיות המידע. מעֵבר להסכמה: אתגרים חדשים בהגנה על הפרטיות אחד מעקרונות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981, הוא עקרון ההסכמה, המבטא את זכותו של האדם לשליטה במידע האישי הנוגע אליו. החוק קובע שהסכמה לפגיעה בפרטיות חייבת להיות הסכמה מדעת, כלומר, על האדם לקבל את כל המידע הנדרש כדי להחליט אם ברצונו להסכים לפגיעה או לא. [3]  ״פרטיות כשליטה״ היא נדבך חשוב בהגדרת מושג הפרטיות, והיא מדגישה את שליטת האדם במידע הנוגע אליו. הגדרה זו מסבירה מגוון היבטים של פרטיות, החל בשליטה במקומות מסוימים, עבור ביחידות אישיות ואוטונומיה בתקשורת וכלה במידע יום־יומי כמו הרגלי רכישה. [4]  אולם גישה זו זכתה גם לביקורת נוקבת, בייחוד מצד משפטנים בארצות הברית. לטענתם הגדרה זו מתמקדת בכך שהיא הסכמה לשימוש במידע מקרב המשתמשים כתנאי יסודי להגנה על פרטיותם, אך מדובר הלכה למעשה בהסכמה שאינה מושכלת, הסכמה בעייתית למדי בכמה ממדים, שכן אין שקיפות אמיתית כלפי המשתמשים, והם אינם מודעים מודעות מלאה לאופן השימוש במידע עליהם. מדיניות הפרטיות ארוכה, מורכבת, מנוסחת בשפה משפטית מסובכת, ולעיתים קרובות אינה קריאה או מובנת לרוב המשתמשים. התאגידים מנצלים את חוסר השוויון במידע כדי להפעיל מניפולציות שבהן האפשרות להסכים לאיסוף מידע נראית מפתה, והבחירה שלא להסכים מוצגת בצורה מבלבלת ולא נעימה. [5]  תאגידים רבים משתמשים במידע אישי – כמו פרסום ממוקד או יצירת פרופילים צרכניים מפורטים – לצרכים מסחריים ללא ידיעה או הסכמה במפורש מצד המשתמשים. פעמים רבות המידע הזה עובר לגורמים שלישיים, ועקב כך המשתמשים מאבדים שליטה על המידע שלהם. הדבר עלול להוביל לפגיעות אישיות כמו הפליה במחירים, גניבת זהות, מלכודות שיווקיות ועוד. [6] הבעיה אינה נעצרת שם, והיא מתרחבת גם לאיומים חיצוניים כמו פריצות סייבר, שבהן המידע האישי שנשמר בידי התאגידים נגנב ומשמש למטרות פוגעניות כמו סחיטה או גניבת זהות. חוויות אלו מובילות לפגיעות נפשיות כמו חרדה ופחד, לתחושות של חוסר שליטה ואובדן אוטונומיה, ולעיתים גם לפגיעות כלכליות חמורות. [7]  דו"ח חדש של מערך הסייבר הלאומי מציג לראשונה ניתוח כלכלי של העלות המצטברת למשק הישראלי מנזקי מתקפות סייבר, העלות מוערכת ב־12 מיליארד ש"ח בשנה. הדו"ח מלמד שהשקעה בכמה צעדי הגנה בסיסיים יכולה להפחית את הסיכון לתקיפות בארגון בכ־30%–50%. [8] המתח שבין רווחים ובין אחריות חברתית: שלושה היבטים עיקריים נראה אפוא שהגנה על פרטיות המידע הפכה לאחד מהנושאים האסטרטגיים שבהם דירקטוריון של חברה עסקית נדרש לפעול באחריות. לכאורה אפשר להניח במבט ראשון שמדובר במקרה קצה, אולם מדובר במצב שכיח יותר משנדמה, שכן במרוצת השנים אפשר להיווכח כיצד נוסף על תפקידו בפיקוח על הפעילות הפיננסית וניהול הסיכונים, הדירקטוריון עוסק גם בנושאים חברתיים לצד אחריות תאגידית. [9]  חשוב להבהיר שאין מקום לאשליות: אחריות תאגידית זו אינה נובעת רק מרצון טוב, אלא בראש ובראשונה משיקולים כלכליים. כך למשל בניית אמון עם הלקוחות בנושא פרטיות היא רכיב קריטי. כאשר לקוחות סומכים על חברות טכנולוגיה שישמרו על פרטיותם, הם נוטים יותר לשתף עימן מידע ולהתנהל עימן בביטחון. כדי לשמור על יתרון תחרותי חברות חייבות להוכיח מחויבות להגנת הפרטיות, שאם לא כן הן עלולות לאבד את לקוחותיהן לטובת מתחרים. אחריות תאגידית הכרחית להצלחה עסקית בטווח הארוך, וגם משקפת את השינוי החברתי בתפיסת תאגידים בעידן הנוכחי. [10] פן אחר לעניין זה הוא השינויים הנובעים מהעלייה בציפיות החברתיות מהתאגידים, וזאת ביתר שאת לנוכח חשיפת פרקטיקות פעולה פוגעניות של תאגידים רב־לאומיים, פרקטיקות שהביאו לקדמת הבימה את הדיון על אחריותם החברתית בכל הנוגע לתנאי עבודה, פגיעה באקלים והפרת זכויות אדם. האמון הציבורי שארגוני החברה האזרחית מקנים מאפשר להם להפעיל על התאגידים לחץ נורמטיבי, כלכלי ומשפטי. [11]  עקב כך יותר תאגידים מאמצים מחויבות חברתית, ומחויבות זו מגדילה את הציפיות החברתיות מהם ומשפיעה על הכנסותיהם ועל גיוסי עובדים והון. [12]   הרחבת אחריות זו מציבה אתגרים חדשים ודורשת מהדירקטוריון לפתח מיומנויות וכלים לזיהוי וניהול סיכונים וכן להפעלת מנגנונים להחלטת החלטות מושכלות. [13]  לאור זאת יש להידרש לניתוח מעמיק של החוק ולפרשנות מחודשת שלו. על החוק להתאים לאותם צרכים דחופים שנוצרו במציאות המורכבת של המאה העשרים ואחת, בייחוד לאור סעיף 11 לחוק החברות, התשנ"ט–1999, סעיף המגדיר את תכלית החברה וקובע שעל החברה לפעול לא רק למען השאת רווחיה, אלא גם להתחשב בציפיות לגיטימיות של כלל הגורמים המעורבים בפעילותה, לרבות העובדים, הלקוחות, הספקים והקהילה הסובבת אותה. במילים אחרות, יש לעמוד על המתח שבין השאיפה לרווחים ובין הרצון לתרום לחברה. לצורך כך יש להתמקד בשלושה היבטים עיקריים: בחינה מחודשת של היקף זכויותיה החוקתיות של החברה; בחינה מעמיקה של חובותיה של החברה, הנובעות לא רק מהזכויות החוקתיות של האזרחים, אלא גם מההשפעה החברתית והסביבתית של פעילותה; ואחריות החברה לכבד זכויות אדם באופן פעיל, ולא רק באופן סביל. עידן חדש של פרטיות: תפקיד הדירקטוריון בשינוי המצב הקיים ואכן, בחלוף שני העשורים מאז חקיקת חוק החברות עבר העולם שינוי דרמטי בתחומים רבים. שינוי זה השפיע בין השאר על עוצמתם של תאגידי ענק, ובייחוד אלו העוסקים ברשתות חברתיות. עם זה, כדי להבטיח שדירקטורים יטמיעו תרבות ארגונית שתעודד הגנה על פרטיות, יש להגדיר מדיניות ברורה ולהקים מנגנוני בקרה יעילים. נדמה שלא בכדי פרסמה בספטמבר השנה הרשות להגנת הפרטיות הנחיה בנוגע לתפקיד הדירקטוריון בניהול המידע האישי והגנה על פרטיות המידע. [14]  לפי ההנחיה הדירקטוריון הוא הגורם העיקרי והיעיל ביותר להטלת אחריות עמידה בדרישות תקנות הגנת הפרטיות, בייחוד בתאגידים שעיבוד המידע האישי הוא ליבת פעילותם או כשיש סיכון מוגבר לפרטיות. לפי ההנחיות תאגידים יידרשו ליישם הליכי פיקוח ובקרה על הביצועים בתחום הגנת הפרטיות ולדון באירועי אבטחת מידע ובתוצאות ביקורת תקופתית. כמו כן יש אפשרות להטיל את האחריות על גורם אחר בחברה, אולם הדירקטוריון חייב לשמור על פיקוח הדוק. אפשר להיווכח כיצד ההנחיות משקפות עלייה ברף הציפיות והחמרה באכיפה בתחום הגנת הפרטיות. הן מתוות מסגרת קונקרטית יותר שתשפיע השפעה ניכרת על שיקול הדעת העסקי של תאגידים, תגדיל את החשיפה המשפטית ותחייב אותם להשקיע משאבים רבים יותר בשיטור עצמי. נראה אפוא שההנחיות נושאות אופי ומטרה כפולים: הן נועדות להטיל עיצומים חמורים על המפירים אותן, וגם לעודד תאגידים לאמץ פרקטיקות מיטביות בתחום הגנת הפרטיות באמצעות תמריצים חיוביים. מטרות אלו מתכתבות עם התמורות בהתפתחות כלים משפטיים כגון תורת האורגנים ומודל האחריות האישית, המשקפות את ההכרה הגוברת בחשיבות הפעילות האחראית של חברות במערכת החברתית המודרנית ובצורך להבטיח את פעילותן מתוך התחשבות באינטרסים של כלל בעלי העניין. כך גישת "המקל והגזר" מקבלת משנה תוקף בהענקת תמריצים חיוביים לצד הטלת עיצומים: תאגידים שיטמיעו מנגנוני אבטחת מידע יעילים ויקדמו תרבות הגנת פרטיות עשויים לזכות בהקלות בעונש ואפילו להימנע מהרשעה, ואילו תאגידים שיתעלמו מההנחיות עלולים לחשוף את עצמם ואת הדירקטורים שלהם לעיצומים, אשר ישמשו גורם מרתיע להטמעת אחריות בתחום זה. [15]   לסיכום, השימוש הנרחב של מעסיקים במידע האישי של לקוחותיהם, עובדיהם וספקיהם בעידן הטכנולוגי המתקדם של המאה העשרים ואחת הוא אתגר בולט בהגנה על פרטיות. יש תאגידים המנצלים מצב זה כדי להשיא רווחים ומסתכנים בפגיעות אפשריות במשתמשים, לרבות הפליה, גניבת זהות ופריצות סייבר, פגיעות העשויות להוביל לפגיעות נפשיות וכלכליות חמורות. בהתחשב בשינויים החברתיים והציפיות ההולכות ועולות מהתאגידים תפקיד הדירקטוריון נעשה חיוני בניהול הסיכונים ובהגנה על פרטיות המידע. על הדירקטוריון לאמץ גישה מקיפה שתשקול את האיזון שבין רווחים ובין אחריות חברתית. גישה זו תשפיע על ההצלחה העסקית בטווח הארוך. בצידו האחר של המטבע המשפט מעודד חברות לשקול את הרווח המשותף ומניע את התאגידים לשינוי אינטגרטיבי בתהליכי ניהול סיכונים והגנת מידע: מגמות משפטיות עכשוויות מעידות על מעבַר לדיני פרטיות מחמירים ומקיפים יותר, דינים המכַוונים לשילוב תאגידים באחריות להגנת מידע ולשקיפות כלפי הצרכנים. להערכתי, בשנים הקרובות ניווכח לראות במדינות מתקדמות רבות, ובכלל זה ארצות הברית, כיצד אסדרה והנחיות חדשות יוסיפו להגדיר מחדש את האחריות החוקית של תאגידים. אסדרה זו תיאלץ את התאגידים להטמיע מנגנוני הגנה משופרים ולהיערך כל העת לסיכונים משתנים. עומר מנחם שליט מתמחה במרכז אריסון ל־ESG, בוגר תואר ראשון במשפטים (.LL.B) וממשל (.B.A) מאוניברסיטת רייכמן וסטודנט לתואר שני במשפטים (.LL.M) בבית הספר רדזינר למשפטים. [1]  מיכאל בירנהק "שליטה והסכמה: הבסיס העיוני של הזכות לפרטיות" משפט וממשל  יא 9 (2007). [2]  Bart van der Sloot, The Right to be Let Alone by Oneself: Narrative and Identity in a Data-Driven Environment,  13(1) Law Innovation & Tech. 223 (2021). [3]  פעולה שנעשית בהסכמתו של האדם אינה פגיעה בפרטיות (ס' 1 לחוק הגנת הפרטיות). הסכמה מוגדרת בחוק כך: "הסכמה מדעת, במפורש או מכללא" (ס' 3 לחוק הגנת הפרטיות). [4]  בירנהק, לעיל ה"ש 1 . [5]  Brett Aho & Roberta Duffield, Beyond Surveillance Capitalism: Privacy, Regulation and Big Data in Europe and China , 49(2) Econ. & Soc'y 187 (2020). [6]  The privacy, Data Protection and Cybersecurity Law Review (Alan Charles ed., 2021). [7]  NZ Jhanjhi et al., Cyber Security and Privacy Issues in Industrial Internet of Things, 37(3) Comput. Sys. Sci. & Eng'g 361 (2021). [8] מערך הסייבר הלאומי   הערכת העלות הכלכלית בגין תקיפות סייבר בישראל   (2024). [9]  Saskia Dörr, Corporate Digital Responsibility (2021). [10]   טכנולוגיות מתפרצות: אתגרים בדין הישראלי  (ליאור זמר, דב גרינבאום ואביב גאון עורכים 2022). [11]  Tim Bartley & Curtis Child, Shaming the Corporation: The Social Production of Targets and the Anti-Sweatshop Movement , 79(4) Am. Socio. Rev. 653 (2014). [12]  United Nations Open-Ended Intergovernmental Working Group of Transnational Corporations and Other Business Enterprises with respect to Human Rights, Legally Binding Instrument to Regulate, in International Human Rights Law, the Activities of Transnational Corporations And Other Business Enterprises  (2019). [13]  יוסף גרוס "'שיקול דעת עסקי' (BJR כמגן לדירקטורים מפני אחריות)" חידושים בניהול  2, 16 (2018). [14]  הנחיית הרשות להגנת הפרטיות 1/2024 " תפקיד הדירקטוריון בקיום חובות התאגיד לפי תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע) " (3.9.2024). [15]  עלי בוקשפן "עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה" המשפט  כו 141, 159 (2020).

מיסוי ו-ESG פרופ' ראובן אבי-יונה [1]   השקעות הקשורות לסביבה, לחברה ולממשל תאגידי (ESG) זוכות לתשומת לב רבה במשפט התאגידי. [2] אנשי מקצוע ואקדמיה רבים, משבחים בכתיבתם את תחום השקעות ה-ESG, ומגדירים אותו בתור "העתיד של הממשל התאגידי". [3]  הדחיפה ל-ESG נובעת, בין היתר, מהאמונה שממשלות מתקשות למלא את חובותיהן להשגת יעדים חברתיים וסביבתיים, ושתאגידים מצויים במצב הטוב ביותר לסייע לחברה להתקדם לעבר השגת יעדים אלה. [4] השקעות ESG התחזקו משמעותית בזכות גופי ההשקעה המוסדיים הגדולים, ובמיוחד "שלושת הגדולים" – BlackRock, State Street Global Advisors ו- Vanguard (להלן: " שלושת הגדולים"  או " The Big Three "). גופים אלה מחזיקים בנתחים משמעותיים במרבית החברות הציבוריות, ודוחפים אותן לטפל בסוגיות אלו. [5]   עם זאת, יש נושא חשוב שנעדר מהדיון – מיסוי . ד"ר דניאל חיים ופרופ' גדעון פרחומובסקי, במאמרם המאלף [6] התייחסו לנושא זה, וסיכמו את טענתם כך (בתרגום חופשי):   "במאמר זה, אנחנו מבקשים להדגיש בעיה יסודית שחמקה עד כה מעיני החוקרים ונוגעת לליבת התאוריה של ESG. אנו טוענים כי הפעולות שנעשות ע"י תאגידים ומשקיעים מוסדיים גדולים – קבוצות שלעתים קרובות נתפסות כ'פתרון' לכשלים ממשלתיים – תרמו באופן שיטתי לבעיות רבות אותן מנסה תחום ה-ESG לפתור ולטפל בהן. לא זו בלבד, קבוצות אלו עשויות להחמיר את אי-היכולת הממשלתית לעמוד בציפיות הציבור. הסיבה לכך – מיסוי."   "שלושת הגדולים" ודירוגי ESG: הגורמים המשפיעים על העלייה בהתחמקות ממס תאגידי   חיים ופרחומובסקי מצביעים על שלושה נתונים חשובים: 1.     תאגידים ציבוריים אמריקאיים גדולים היו במשך זמן רב בחזית התחמקות ממס . תאגידים אלו היו הלקוחות העיקריים של הגל השני של מקלטי מס (1987-2006) שהפחיתו באופן משמעותי את הכנסות המס של ארצות הברית, ואף היו אחראיים להסטת רווחים, שאפשרה להם לצבור מעל 2.5 טריליון דולר במקלטי מס בין השנים 2004 ל-2017. 2.     "שלושת הגדולים", כמו גם בעלי מניות גדולים אחרים בחברות ציבוריות סייעו והאיצו התנהגות זו . לפי מחקרים אמפיריים עדכניים, הבעלות המוגברת של משקיעים מגוונים אלה תרמה באופן סיבתי להעלאת רמות התחמקות ממס של תאגידים, וחלק מהפרשנים אף טוענים כי משקיעים אלה עשויים לדחוף באופן פעיל להתנהגות כזו. יתרה מכך, למרות הקמפיינים שלהם בנושאי  ESG, מנהלי נכסים גדולים נמנעו מלהביע עמדה לגבי הימנעות ממס תאגידי. למעשה, גם כשחברות מובילות בתיקי ההשקעות שלהם היו מעורבות במקרי הימנעות ממס בולטים, הם בחרו לשתוק. לאחרונה, "שלושת הגדולים" ומנהלי נכסים בולטים אחרים הצביעו נגד הצעות בעלי מניות בשלוש חברות טכנולוגיה גדולות (אמזון, סיסקו ומיקרוסופט) לפרסם את דו"ח ה-Country-by-Country (CbCR), הכולל נתונים על הקצאת הכנסות, רווחים ומיסים ששולמו במדינות בהן פועלת החברה. אילו הצעות אלו היו מתקבלות, הן היו עשויות להקטין את התמריצים להעברת רווחים למקלטי מס. לאור ההשלכות הכלכליות והחברתיות של הימנעות ממס תאגידי, נטייתם של מנהלי הנכסים לסבול או אף לעודד התנהגות אגרסיבית זו משקפת את ההבטחה המדומה שלהם כרגולטורים של השקעות אחראיות (ESG) . [7] 3.     הימנעות ממס אגרסיבית זו, קיבלה סיוע גם מסוכנויות דירוג ESG . סוכנויות לדירוג ESG הן שחקן מרכזי בשוק ומחזקות את ההפרדה בין ESG והתנהגות מס. חרף הביקורת אקדמית, דירוגי ה-ESG משפיעים רבות ומכוונים את החלטותיהם של משקיעים פרטיים ומוסדיים. החוקרים העלו שרוב הסוכנויות לא כוללות מדדים הקשורים למיסוי בדירוגים ואלה שכן, אינן "מענישות" כראוי בדירוג חברות שמשלמות שיעור מס אפקטיבי (ETR) נמוך. במילים אחרות, הימנעות ישירה ממס אינה משפיעה מהותית על דירוגי ESG. כדי לתמוך בטענתם על הקשר הרופף בין הימנעות ממס תאגידי למדדי ESG, החוקרים בחנו את דירוגי ה-ESG של חברות הנסחרות במדד ה-S&P 500, שהציגו התנהגות של הימנעות ממס באופן אגרסיבי במיוחד – ובמיוחד חברות שלא שילמו מס הכנסה פדרלי בשנת 2020. הממצאים הראו שחברות אלו קיבלו דירוגי ESG גבוהים באופן יחסי, מרוב סוכנויות הדירוג. ממצאים מטרידים אלו, העולים בקנה אחד עם מחקר עדכני, לפיו חברות שקיבלו דירוגים גבוהים במדדי ESG ע"י סוכנות MSCI, שהיא אחת מסוכנויות דירוג ה-ESG המובילות בעולם, למעשה משלמות שיעור מס נמוך בהרבה מהמתחרות שלהן.   הדגש המוגבל המושם על הימנעות ממס במסגרת ה-ESG, עשוי להסביר מדוע העלייה בביקוש להשקעות ESG, שאמורה הייתה להוביל לחברה טובה יותר, לא עמדה בציפיות. למעשה, הדומיננטיות הגוברת של ESG בשוקי ההון הביאה, לפי דו"ח עדכני, לעלייה באי-השוויון החברתי. [8]   מעגל הקסמים של הימנעות ממס   כפי שנטען במקומות אחרים, המצב הנוכחי אינו בר-קיימא, שכן הכנסות ממס הכרחיות להשגת מטרות  ESG, [9] כפי שכותבים חיים ופרחומובסקי (בתרגום חופשי):   "את המצב הנוכחי ניתן לתאר באופן הטוב ביותר כפרדוקס. תאגידים ומנהלי נכסים גדולים נקראים לסייע בפתרון הבעיה שהם עצמם יוצרים. מס הוא אמצעי החיים של כל ממשלה. כאשר תאגידים אינם משלמים את חלקם ההוגן במיסים, החברה כולה סובלת. ממשלות נאלצות להתמודד עם הבחירה הקשה בין התמודדות עם גירעון הולך וגדל, לבין הפחתת הוצאות לטובת הציבור והעלאת המיסים אותם נישומים אחרים צריכים לשלם, כדי לפצות על ההכנסות שאבדו".   כאשר ממשלות אינן מקבלות מס בסכומים גבוהים, יכולתן לעצב, לאכוף ולווסת מדיניות ESG  מוגבלת. יכולתה של הממשלה לטפל ביעילות בסוגיות כמו שינויי אקלים, עוני ופגיעה בצרכנים נפגעת משמעותית. למעשה, העלויות הגבוהות של יוזמות להפחתת עוני או פליטת גזי חממה והשפעתן על הגירעונות התקציביים מונעות את יישומן. כתוצאה מכך, הממשלות מתעכבות ביצירת חברות טובות יותר, משגשגות יותר ובנות קיימא. בנסיבות אלו, נוצר מעגל קסמים: ככל שהתאגידים נמנעים מתשלום מיסים, כך הממשלה פחות מסוגלת לקדם מטרות ESG,  וכאשר יכולת הממשלה לקדם מטרות אלו פוחתת, הציפייה שלנו לכך שתאגידים ובעלי מניות מוסדיים יעשו זאת גוברת. [10]   שקיפות, לחץ משקיעים ותפקידה המכריע של הממשלה בקידום מיסוי אחראי ו-ESG   חיים ופרחומובסקי מציעים שלושה צעדים לפתרון הבעיה הזו. ראשית , הם מציעים כי דוחות Country-by-Country יפורסמו לציבור. אני שותף לעמדה זו. [11]   שנית , הם טוענים שמנהלי נכסים גדולים צריכים להתחייב במפורש לקדם התנהגות מיסוי אחראית בתאגידים שהם משקיעים בהם, וללחוץ על הנהלת התאגידים לשפר את עמידתם במס. אני מסכים גם עם טענה זו, כיוון שדחיפה מצד משקיעים יכולה להשפיע על מנהלי מס תאגידיים "לומר לא" לתכנוני מס חסרי בסיס עסקי. [12] שלישית , הם סבורים כי סוכנויות לדירוג ESG צריכות לכלול את התנהגות המיסוי של תאגידים בדירוגי ה-ESG  שלהן. באופן ספציפי, "תאגידים שה-ETR שלהם קרוב לשיעור החוקי ושמציגים רמות גבוהות של עמידה במיסוי צריכים לקבל ציון מושלם במדד הימנעות ממס, ולהפך. יתר על כן, הסוכנויות צריכות להיות שקופות לגבי המשקל שהן מעניקות לשיקולי מיסוי בעת יצירת דירוג ה-ESG  של החברה." [13] אני פחות בטוח באשר לנקודה זו, שכן ה-ETR של תאגידים יכול להיות קשור יותר לשאלה אם וכיצד הם מושפעים מ"Pillar 2", כמו גם ממס המינימום התאגידי החלופי (שניהם ניסיונות להעלות את ה -ETR  לכ-15% מהכנסות הרשומות בספרים, על תאגידים גדולים, מאשר להימנעות המס שלהם). עם זאת, אני מסכים עם נקודתם האחרונה של חיים ופרחומובסקי, כי תאגידים אכן יכולים וצריכים לסייע בהשגת יעדים חברתיים וסביבתיים כאשר הממשלות נכשלות בכך. הם כותבים (בתרגום חופשי):   "איננו מערערים, ואף לא מפקפקים בחשיבותם של ערכי ה-ESG, או בתפקידם של תאגידים וגופים מוסדיים לניהול נכסים בקידומם. אנחנו תומכים באופן מלא ברעיון שתאגידים צריכים לשחק תפקיד פעיל בהבטחת עתיד טוב יותר לחברה שלנו. אנחנו מקבלים את ההנחה שהממשלה לא יכולה להשיג יעד זה לבדה ... עם זאת, הכוחות שמעצבים את קבלת ההחלטות בתאגידים ציבוריים, כמו גם העדפותיהם המעוותות של בעלי המניות המוסדיים הגדולים שלהם – כפי שניתן להסיק מהתנהגות המס של תאגידים אלה – גם הם לא מושלמים. זאת ועוד, לתאגידים חסרה הפרספקטיבה הרחבה שיש לממשלה. כפועל יוצא מכך, אם קידום יעדי ESG יושאר אך ורק בידיהם של תאגידים, רבות מהסוגיות החשובות לא יטופלו. מסיבה זו, שמירת הממשלה בזירת ה-ESG היא חיונית. רק מדיניות הנשענת על היתרונות היחסיים של הממשלה מחד, ושל התאגידים מאידך, יכולה ליצור מסגרת אופטימלית לקידום ערכים אלו". [14]   קישור שיעורי המס התאגידי לביצועי ESG   בהקשר זה, אני מציע רעיון נוסף לקשור את המס התאגידי ליעדי ESG: מדוע לא לקשור את שיעורי המס התאגידי לביצועי ESG?   הרעיון המרכזי הוא לקשור את ה-ETR של התאגידים לביצועיהם במדדי ESG. במסגרת שכזו, שיעור המס התאגידי ייקבע בהתאם לביצועי התאגיד במדדים שונים של ביצועי ESG. באופן ספציפי, שיעור המס התאגידי צריך להיות תלוי בביצועי התאגיד בתחומים כמו תעסוקה, קיימות סביבתית וחברתית ו"חלוקת עושר" בתוך הקהילה המקומית. ה-ETR של התאגיד צריך להיות תלוי בתוצאות עבור כל מדד (שיחושב ע"פ אינדיקטורים של ביצועים). כך, ניתן לקשור את משטר המס התאגידי לביצועי התאגיד (ביצועים טובים יותר יביאו ל-ETR נמוך יותר).   השאלה המרכזית היא מי יקבע את דירוג ה-ESG. לא ניתן לסמוך על החברות עצמן לקבוע את הדירוג אם הוא משפיע על חובות המס שלהן, וסוכנויות דירוג ESG זכו לביקורת רבה. גם הממשלה אינה בעמדה הטובה ביותר לכך כגורם חיצוני. כאן נכנס שחקן נוסף - "שלושת הגדולים". כמשקיעים מרכזיים בכל תאגיד ציבורי, יש להם גישה למידע פנימי על ביצועי ה-ESG, מה שהופך את הדירוגים שלהם לאמינים יותר מאלה של הסוכנויות או הממשלה. בנוסף, יש להם גישה לדוחות המס של התאגידים ולמידע בסיסי נוסף כמו Schedule UTP, שהוא מדד מהימן יותר להימנעות ממס מאשר ETR. משטר מס כזה יתאים למטרת הרגולציה הבסיסית של המס התאגידי ויהיה יעיל יותר מהרשת המורכבת של זיכויים הקיימת כיום. הנהלות התאגידים עוקבות אחרי ה-ETR ומשוות אותו למתחרים הגדולים שלהם. משטר מס שבו ה-ETR תלוי בדירוג ה-ESG עשוי לעודד "מרוץ לצמרת" בהשגת יעדי ESG במקום "מרוץ לתחתית" הקיים כיום ולשפר את הממשל התאגידי. נכון, ייתכן שזה יפחית את הכנסות המס, אך אם התאגידים יעילים מהממשלה בהשגת יעדי ESG, זהו מחיר סביר. [15] פרופ' ראובן אבי-יונה (Reuven Avi-Yonah) הוא חוקר בעל שם עולמי בתחום דיני המס, עם דגש על מיסוי תאגידים בינלאומיים. הוא משמש כפרופסור למשפטים באוניברסיטת מישיגן (University of Michigan), שם הוא עוסק בהוראה ומחקר בתחום דיני המס, מיסוי תאגידי ומיסוי בינלאומי.     [1]  ברצוני להודות לדניאל חיים, גדעון פרחומובסקי, עלי בוקשפן, ברקן הרשקו, תבל דקל, אלן פרידמן, ואריאל סימן על ההערות המועילות. כל העמדות המובאות בטקסט זה, על דעתי בלבד. [2]  על ההיסטוריה של מונח ה-ESG, מוזמנים לקרוא את: Elizabeth Pollman, The Making and Meaning of ESG (Eur. Corp.Governance Inst., Working Paper No. 659, 2022), https://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=4219857 [3]  ראו לדוגמא, Stavros Gadinis &; Amelia Miazad, Corporate Law and Social Risk, 73 VAND. L. REV. 1401 (2020); Michal Barzuza, Quinn Curtis &; David H. Webber, Shareholder Value(s): Index Fund ESG Activism and the New Millennial Corporate Governance, 93 S. CAL. L. REV. 1243 (2020); Martin Lipton, Stakeholder Capitalism and ESG as Tools for Sustainable Long-Term Value Creation, HARV. L. SCH. F. ON CORP. GOVERNANCE (June 11, 2022), https://corpgov.law . harvard.edu/2022/06/11/stakeholder- capitalism-and-esg-as-tools-for-sustainable-long-termvalue-creation/ [4]  ראו לדוגמא, Dorothy S. Lund &; Elizabeth Pollman, The Corporate Governance Machine, 121 COLUM. L. REV. 2563 (2021); Dorothy S. Lund, Asset Managers as Regulators, 171 U. PA. L. REV. 77 (2022). [5] לעיל הערה 4, Lund. [6]   Danielle A. Chaim and Gideon Parchomovsky, The Missing “T” in ESG , 77 Vand. L. Rev 789 (2024) [7] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [8] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [9]  Avi-Yonah, Corporate Taxpayers and Frivolous Arguments, Part 1, 114 Tax Notes Int`l 555 (April 22, 2024). [10] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [11]  Avi-Yonah, Should Country by Country Reporting be Public? TNI. [12] לעיל הערה 9, Avi-Yonah. [13] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [14] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [15]  בהקשרים מסוימים, אפילו שיעור מס תאגידי אפסי מקובל אם הוא מסייע בהשגת מטרות חברתיות חשובות. ראו, Avi-Yonah, The Case for Targeted Location Incentives , TNI.

בעולם העסקי של היום, המושג ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי) הפך מטרנד חולף לאבן יסוד בהערכת ביצועי חברות. אך כיצד נוכל לדעת אם חברה באמת מתייחסת ברצינות לדיווחי ה-ESG שלה? זו בדיוק השאלה שהניעה את הקמת צוות המדדים שלנו, המורכב משני חברי צוות נחושים מתוך תוכנית המתמחים של מרכז אריסון ל-ESG בשנה החולפת , לחשוף את האמת מאחורי המספרים. צללנו לעומקם של דוחות ה-ESG אשר פרסמו חברות ת"א 35, המייצגות את ליבת הכלכלה הישראלית. מטרתנו הייתה לא רק לבחון את תוכן הדוחות, אלא גם להבין את המתודולוגיה מאחוריהם. במהלך המחקר שלנו, גילינו שני תקני דיווח מובילים: SASB ו-GRI  התקן הראשון, ה- GRI (Global Reporting Initiative)  מהווה מסגרת דיווח המספקת הנחיות לחברות כיצד לחשוף את השפעותיהן הכלכליות, הסביבתיות והחברתיות. מסגרת ה-GRI הינה הנפוצה ביותר לדיווח על קיימות, בין היתר, מכיוון שהיא מציעה גמישות רבה, כך שחברות מכל תעשייה ומגזר יכולות להתאים את הדיווח לצרכים הספציפיים שלהן ולמקדו בסוגיות הקיימות הרלוונטיות עבורן. תקן הדיווח השני, ה- SASB (Sustainability Accounting Standards Board) , מקורו במועצת התקינה לחשבונאות מקיימת אשר מספקת מסגרת לחברות לחשיפת גלויי ESG המהותיים מבחינה פיננסית למשקיעים. SASB מתמקדת בתקנים ספציפיים לתעשייה ולמרות שהציות לתקנים עדין וולונטרי, תקני SASB צוברים אחיזה בקרב המשקיעים כשהם מחפשים נתוני ESG מקיפים לקבלת החלטות. מעבר לכך, אחד הממצאים המפתיעים שלנו היה שלא כל החברות בת"א 35 מפרסמות דוחות ESG לדוגמא, לחברות איירפורט סיטי, מבנה ושפיר הנדסה לא מצאנו דוחות ESG זמינים לציבור. זוהי תובנה מטרידה, המעלה שאלות לגבי מחויבותן של חברות מובילות אלו לשקיפות ואחריות תאגידית. עבור אלו שכן מדווחות, זיהינו דפוס דומה בפורמט הדיווח, מה שהוביל אותנו לשאלה המרכזית: כיצד ניתן להעריך את איכות הדוחות הללו? בהיותנו צוות ללא התמחות בפיננסים או אנרגיה, החלטנו להתמקד בניתוח כמותי במקום איכותי. גישה זו אפשרה לנו להעריך את הדוחות באופן אובייקטיבי יותר, תוך התמקדות במדדים כגון: 1. מספר האינדקסים המדווחים 2. משך רציפות הדיווח 3. צפיפות הנתונים בדוח (כמות הנתונים ביחס למספר העמודים) באמצעות מדדים אלו ואחרים, הצלחנו לזהות הבדלים משמעותיים בין הדוחות השונים. כך, חברות מסוימות הציגו דוחות מקיפים ועשירים בנתונים, בעוד אחרות סיפקו מידע מצומצם יותר [לפירוט הנתונים ראו בנספח המדדים אותו נשלח למעוניינים.ות]. ההבדלים הללו מדגישים את הצורך בסטנדרטיזציה של דיווחי ESG, כמו גם את החשיבות של בחינה ביקורתית של הדוחות על ידי משקיעים ובעלי עניין. כמו כן, ממצאים אלו מעלים שאלות חשובות, למשל, האם חברות עם דוחות מקיפים יותר באמת מחויבות יותר לעקרונות ה-ESG? או שמא הן פשוט טובות יותר בהצגת הנתונים? מצד שני, האם חברות עם דוחות מצומצמים יותר מסתירות מידע, או שהן פשוט בתחילת דרכן בתחום? חשוב לציין כי כמות המידע אינה בהכרח מעידה על איכותו. עם זאת, שקיפות ונכונות לחשוף מידע מקיף הן ללא ספק צעדים בכיוון הנכון. אנו מאמינים כי ככל שיותר חברות יאמצו גישה שקופה ומקיפה לדיווחי ESG, כך תתפתח התרבות של אחריות תאגידית בשוק הישראלי. מספר מגמות מרכזיות נוספות עלו במחקרנו. נוכחנו לגלות כי כ- 27% מהחברות לא דיווחו על האתגרים הכרוכים בהטמעת ESG בפעילותן [לפירוט הנתונים ראו בנספח המדדים]. מכיוון שאתגרים הינם חלק בלתי נפרד מהמציאות העסקית, השמטתם עלולה ליצור תמונה חסרה עבור הקוראים. בשונה מכך, חברות כמו מזרחי טפחות, דיסקונט, בינלאומי, פועלים וטבע, שהציגו בדוחותיהם מעורבות רבה מצד הדירקטוריון בתחום ה- ESG בחברה, זכו לדירוגים גבוהים גם במדדים נוספים בדירוג שלנו. [לפירוט הנתונים ראו בנספח המדדים]. ממצא זה מדגיש את התפקיד המכריע של הדירקטוריון בהטמעת ESG במורד כל השרשרת הארגונית. כמו כן, חברות המדווחות באופן עקבי לאורך שנים מציגות דיווחים איכותיים יותר, מה שמצביע על הערך הרב של המשכיות בתהליכי דיווח. לבסוף, על אף שרוב החברות הציבו יעדים בנושאי ESG, נותרו שאלות פתוחות בנוגע לדיווח על מדדים כמותיים לניטור היעדים ולדיווח על ההתקדמות לעברם לאורך זמן במסגרת הדוחות השנתיים. המסע שלנו לתוך עולם דיווחי ה-ESG היה מאתגר ומלמד כאחד. גילינו שמאחורי המספרים והגרפים מסתתר סיפור מורכב הטומן בחובו מגוון רחב של אתגרים והזדמנויות. אנו מקווים כי המסקנות והתובנות שלנו יסייעו למשקיעים בבחינת חברות להשקעה ויעודדו פיתוח של תרבות דיווח מקיפה ושקופה יותר בקרב חברות ישראליות. בסופו של דבר, השאיפה שלנו היא לראות את כל החברות המובילות בישראל לא רק מדווחות על היבטי ESG, אלא גם מתחרות ביניהן על איכות ושקיפות הדיווח. זוהי לא רק אחריות תאגידית, אלא גם הזדמנות עסקית – להציג בפני משקיעים, לקוחות ועובדים את המחויבות האמיתית של החברה לעתיד בר-קיימא. אנו מזמינים את כל בעלי העניין - משקיעים, מנהלים, עובדים ואזרחים מן השורה, לבחון את הדירוג שלנו ולהגיב בתחתית הפוסט על מנת להביע דעה - האם אתם מסכימים עם הממצאים שלנו? האם יש היבטים נוספים שלדעתכם יש לקחת בחשבון? רק באמצעות דיאלוג פתוח וביקורתי נוכל להמשיך ולקדם את נושא ה-ESG בישראל ולהבטיח עתיד בר-קיימא לכלכלה ולחברה הישראלית. למעוניינים.ות בנספח המדדים המוזכר בפוסט, אנא אל תהססו לשלוח לנו אימייל לכתובת   esg.blog@runi.ac.il  ונשמח לחלוק אותו איתכם.ן ________________________________________________________________________ צוות המדדים הוא חלק מתוכנית המתמחים של תכנית מרכז אריסון ל- ESG וכולל את אסף כץ ורוני שביט. הצוות מונחה על ידי פרופ' ניראון חשאי, דקאן בית ספר אריסון למנהל עסקים ויו"ר מרכז אריסון ל-ESG

בחודש יולי פורסמו התוצאות הפומביות של דירוג מעלה ESG לשנת 2024. מדובר בשנה ה-18 של דירוג מעלה והוא מהווה את הסטנדרט המרכזי לדירוג חברות במשק הישראלי בנושאי אחריות תאגידית. בכדי להבין לעומק את הרציונל של הדירוג כדאי להתחיל בהסבר על ארגון מעלה ומטרת פעילותו. מעלה הוא ארגון הגג, ללא מטרות רווח, לקידום נושאים של אחריות תאגידית ולפיתוח הסטנדרטים בתחום ה- ESG בישראל. מעלה פועלת משנת 1998, כשמטרתה הראשית היא העלאת מודעות הסקטור העסקי לחשיבות האחריות התאגידית במרקם החברתי הכללי . הארגון פועל בשלושה צירים מרכזיים: דירוג מעלה ESG - פירוט בהמשך רשת העמיתים של מעלה  – רשת של מעל 130 חברות שמשמשת כמרחב של למידה הדדית בכל הקשור לנושאי אחריות תאגידית שונים. הרשת מציעה לחברות מפגשי עבודה סגורים מעולמות התוכן של אחריות תאגידית כגון: הגדרה של יעדים סביבתיים ארוכי טווח, נושאים ותחומים לתמיכה בקהילה בעת הזו, גיוון בתעסוקה וסביבת עבודה רב תרבותית, יישור קו לגבי דרישות הרגולציה החדשה באירופה ועוד. בנוסף הרשת משמשת ככר לחיבורים ושיתופי פעולה בין חברות, והנגשה של מידע ובנצ'מארקים מהארץ ומהעולם. העלאת השיח בנושא ESG בישראל  – גם דרך כנס מעלה השנתי, הכנס המרכזי לנושאי ESG בישראל, וגם באמצעות השתתפות באירועים שונים במרחב - כנסים, פורומים מקצועיים וובינרים שונים במהלך השנה במשק הישראלי, קיום הרצאות העשרה להנהלות של חברות, אקדמיה וגופים שונים והפצה של תוכן וידיאוקאסט ופודקאסט דרך הפלטפורמה הדיגיטלית שלנו, מעלה VOD .   דירוג מעלה ESG דירוג מעלה הוא דירוג ה- ESG המקומי המוביל במשק, עם 160 חברות בשנת 2024. [1] על בסיס המענה הוולונטרי של החברות לשאלון מעלה, מעלה מפרסמת מידי שנה את מדד מעלה ESG הנסחר בבורסה לניירות ערך וכולל בתוכו את החברות המובילות במשק המטפלות בהיבטי אחריות תאגידית. שווי 40 החברות הגדולות במדד מהווה מעל 45% מהשווי המצרפי של כלל החברות בבורסה לניירות ערך. בצד העובדה שהשאלון של דירוג מעלה משמש ככלי למדידת הביצועים של החברות בהיבטי אחריות תאגידית (ESG), הוא משמש ככלי עבודה עבור החברות לניהול מסודר של היבטים אלו בפעילותן. השאלון מסמן לחברות את הנושאים הרלוונטיים שעומדים על הפרק ומציע מהלכים אופרטיביים אותם הן יכולות להטמיע בפעילותן כדי להביא לניהול מיטבי של הנושא בתוך הארגון. כחלק מהשתתפות בדירוג, החברות מקבלות מדי שנה מיפוי פערים מפורט של הביצועים בדירוג, כולל השוואה לחברות מקבילות במשק. המיפוי מסייע לחברות במיקוד ובנייה של תוכניות העבודה לשנה הבאה סביב נושאים אלה. החברות המשתתפות בדירוג מסווגות לשלוש קטגוריות: דירוג מעלה ESG - חברות גדולות עם מחזור של מעל 320 מיליון ₪ כדוגמת ארבעת הבנקים הגדולים (בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק מזרחי טפחות ובנק דיסקונט), ו-5 חברות הביטוח הגדולות, טבע, ICL, קבוצת שטראוס, תנובה, אסם-נסטלה, נטפים, מלונות דן, אמדוקס ועוד חברות ישראליות גדולות, לצד שורה של חברות בינ"ל עם שלוחה מקומית כגון אינטל, לוריאל ישראל, SAP ועוד. דירוג מעלה בייסיק - לניהול שרשרת אספקה -דירוג בסיסי לחברות בינוניות עם מחזור של בין 50-320 מיליון ₪. דירוג זה כולל חברות כגון החברה לניהול דיזינגוף סנטר, טווס,  גלובוס לוגיסטיקה, פליינג קרגו, תרמוקיר ועוד. [2] דירוג מעלה לחברות צמיחה [3]  – חברות סטארט-אפ המפתחות מוצר העונה על יעדי האו״ם לפיתוח בר קיימא (SDG). ה- SDG's  הינה קבוצה של 17 יעדים לפיתוח בר קיימא של האו"ם שעוצבו בשיתוף הסקטור הפרטי והחברה האזרחית ואומצו בשנת 2015 על ידי 193 מדינות, כאג'נדה עולמית לפיתוח בר קיימא עד שנת 2030. בדירוג זה, שנועד לעזור לחברות סטראטאפ להניח כבר בשלב מוקדם את התשתית הבסיסית לניהול היבטי ESG בפעילותן, השתתפו השנה כ-17 חברות ישראליות בשלבי צמיחה שונים, חלקן נסחרות בבורסה לניירות ערך וחלק פועלות בשוק הפרטי. בין החברות ניתן למצוא את UBQ, Aleph Farms, Imagindairy, Electreon, TopGum Industries, GenCell ועוד.   התגייסות החברות לצרכים חברתיים במהלך המלחמה הדיווחים של החברות בשאלון דירוג מעלה השנה שיקפו את ההתגייסות הרחבה של המשק הישראלי לתמיכה בצרכים השונים של החברה הישראלית על רקע המלחמה והאתגרים הרבים הנובעים ממנה. התגייסות זו באה לידי ביטוי גם בדוח מצב  שפרסמה מעלה בחודש אפריל שביקש לשקף את ההתגייסות המרשימה של החברות לעורף הישראל ברבעון האחרון של 2023 (שלושת החודשים הראשונים של חרבות ברזל). הדוח נכתב במטרה לאגד את המהלכים של החברות בתקופה זו בצירים המרכזיים אליהם האחריות התאגידית מתייחסת: עובדים, גיוון תעסוקתי, רכש וספקים, קהילה, התנדבות, ולקוחות.     ההתגייסות של החברות ניכרת בצורה החזקה ביותר בגידול המשמעותי בסך התרומות שלהן, אשר זינק לסכום כולל של 650 מיליון ₪ בשנת 2023 לעומת סכום כולל של 450 מיליון בשנה הקודמת. יתר על כן, 35% מהחברות תרמו 1% מהרווח לפני מס או 0.1% מהמחזור – כלל האצבע המומלץ לתרומה בארץ ובעולם. זאת ביחס ל 11% מהחברות בשנה שעברה. בנוסף, ניכרה גם עלייה של 15% בסך שעות ההתנדבות ו-10% במספר המתנדבים. תהליך זה לא הגיע יש מאין והתבסס בין השאר על הנחה הדרגתית ומתמשכת של תשתיות ארגוניות לניהול נושא התרומה וההתנדבות. תשתיות אלו עזרו לחברות להתגייס מיידית לצרכים החברתיים של השבועות הראשונים לאחר ה-7.10.24, לתעל באופן מיידי ויעיל את המשאבים הארגוניים לצרכים השונים שעלו מהשטח, בין אם באופן ישיר ובין אם באמצעות שיתופי פעולה שכבר היו קיימים עם התארגנויות החברתיות. ההתגייסות באה לידי ביטוי גם במעטפת התמיכה המקיפה לעובדים.ות שנשארו לעבוד ולאלה שיצאו למילואים ו/או נפגעו באופן ישיר כתוצאה מהמלחמה. מעטפת התמיכה בעובדים באה לידי ביטוי למשל במתן כלים ועזרה להתמודדות עם מצבי משבר נפשיים (72% מהחברות); הנגשת שירותים פסיכולוגיים (52%); מתן הלוואות בתנאים נוחים (57%) ועוד. מהלכי תמיכה אלה משקפים תהליך עבודה מתמשך שמובילות חברות במשק בשנים האחרונות, ונכלל בדירוג, להטמעה של פרקטיקות וכלים ליצירה של מעטפת תמיכה בצרכי הרווחה והכלכליים של העובדים ומשפחותיהם.   קריטריונים סביבתיים בדירוג ואחריות תאגידית המלחמה ותהליכים המתרחשים בחברה הישראלית הדגישו השנה ביתר שאת את החשיבות של איזון מגדרי. השנה, דירוג 2024 הרחיב את היקפו  וכולל כעת מדדים המעריכים את אחוז הנשים בדרגי ניהול שונים בחברות, כולל נשים בתפקידי הנהלה בכירה. בעוד שאחוז הנשים שמקבלות שכר גבוה ומכהנות כחברות דירקטוריון נותרו ללא שינוי, יש פוטנציאל לעלייה באחוזים אלו בשנים הבאות. כך לדוגמא השנה, נשים היוו בממוצע 39% מדרגי ניהול ביניים אצל החברות בדירוג, ו-35% מחברי ההנהלה הבכירה. עם זאת, רק 31% מקרב מקבלי השכר הגבוה בחברה. בנוסף, נשים היוו בממוצע 32% מחברי הדירקטוריון בחברות שנסחרות בבורסה לניירות ערך. נתונים אלו מצביעים על כך שבזמן שאכן מתרחשת התקדמות, עדיין יש מקום וציפייה לשיפור בייצוג הנשים בתפקידים בכירים ועם שכר גבוה . לא זו אף זו, גם השנה ולמרות כל האתגרים, דירוג מעלה 2024 נמצא בשיפור מתמיד בהתאם למתווה הרב שנתי שלו והציג קריטריונים סביבתיים מאתגרים וחדשים שנועדו לעזור לחברות להטמיע היבטים ניהוליים טובים יותר של תחום זה. כך, נוספו שאלות בדבר ביצוע ניתוח והערכת מעגל חיי מוצר - [4]  LCA, שמסייע לחברות להבין את טביעת הרגל הסביבתית ופחמנית בפרט, של מוצריהן, מה שיסייע לקדם תהליכים לצמצומה (29% מחברות כבר מבצעות זאת); יוזמות לשימור ושיקום של בתי גידול והמגוון הביולוגי הנמצא בהן (חי וצומח) (31%) [5] ; השתתפות ביוזמות ואמנות בינלאומיות לשיפור סביבתי (35%) [6] וקביעת יעדים סביבתיים ארוכי טווח (67%) [7] .   בניית סולידריות והכלה במקום העבודה: יוזמת 'מחליפים מילה' השנה, בחרה מעלה להדגיש גם את התשתיות בארגונים אשר תומכות בסולידאריות ובהגברת הלכידות הפנימית בחברות ובכך יוצרות השפעה חיובית גם על החברה הישראלית. זהו אתגר לאומי חברתי קריטי המונע מאמונה שמקומות העבודה הם ״אי של מרחב בטוח״ בשיח הסוער שמתקיים בחברה הישראלית. כחלק ממאמץ זה, מעלה שותפה לבית הנשיא במיזם " מחליפים מילה ", שעניינו חיזוק המשותף והמאחד בחברה הישראלית תוך יצירה של מרחבי דיאלוג בהם יוכלו החלקים השונים בחברה לבנות הסכמות ולצמצם את הקיטוב, כולל בתוך אתרי החברות ובין עובדיהן. על רקע אתגר הקיטוב בחברה בישראלית, עולה החשיבות להנחת תשתיות פנים ארגוניות לניהול נושא ההעסקה של קבוצות אוכלוסייה שונות מתוך החברה הישראלית בתוך מרחב העבודה. תשתיות אלו מסייעות להבין את המאפיינים והצרכים של העובדים מהרקעים המגוונים, ועל בסיס הבנה זו, לנהל את הנושא בצורה רגישה ומדויקת יותר כדי למנוע מהמתחים שמאפיינים את החברה הישראלית בימים אלו לחדור לתוך סביבת העבודה. לצורך כך, ניתן למצוא בין יתר השאלות בשאלון [8] גם שאלה הנוגעת למינוי ממונה גיוון שאחראי לניהול הנושא של העסקת אוכלוסיות גיוון (ערבים, חרדים, יוצאי אתיופיה ועובדים עם מוגבלות) ומתן מענה לצרכיהן בסביבת העבודה (84% מהחברות בממוצע), קיום הדרכות על סביבת עבודה רב תרבותית למנהלים ולעובדים (75% מהחברות בממוצע) ושילוב הנושא בתקשורת הפנים ארגונית (90% מהחברות בממוצע).   לסיכום, ארגון מעלה מהווה את ארגון הגג לנושא אחריות תאגידית בישראל ועובד עם העסקים הגדולים והמובילים בישראל על קידום התחום בהתאם לדרישות הבינ"ל ותוך התייחסות לאתגרים הייחודים של המשק הישראלי. דירוג מעלה ESG 2024 משקף את המחויבות של אותן חברות להתמודדות עם האתגרים הללו, אך גם מסמן את הדרך הארוכה שעוד עומדת לפנינו בכל הקשור להתמודדות עם האתגרים הרבים הנמצאים בפתחה של המדינה והחברה הישראלית. בשנה קשה זו, אנו שואבים אופטימיות מהתרחבות והתמקצעות תחום ה-ESG בישראל והתגייסות החברות. זו הזדמנות גם לברך על העניין הגובר בנושא באקדמיה כפי שמסמל זאת המרכז החדש באוניברסיטת רייכמן. ________________________________________________________________________ ינאי ברגר, מנהל דירוג מעלה, בוגר תואר שני ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב בבית הספר 'פורטר' ללימודי סביבה, עם ניסיון רב בעבודת פיתוח עסקי וניתוח אסטרטגי.   [1]   דירוג מעלה 2024 [2]   דירוג מעלה Basic לניהול שרשרת אספקה [3]   דירוג מעלה Emerging  לחברות צמיחה עם מוצר או שירות שמתמודד עם אחד מ-17 אתגרי ה-SDG לפיתוח בר קיימא [4] הערכת מחזור החיים (LCA) היא כלי ניהול סביבתי המנתח באופן הוליסטי ושיטתי את ההשפעות הסביבתיות הנובעות מתהליך ייצור של מוצר - החל מכריית חומרי הגלם, עיבודם ושינועם ועד לטיפול במוצר בסוף חייו. שאלה 72 א-ג  שאלון [5]   שאלה 73 בשאלון [6]   שאלה 75 בשאלון [7]   שאלה 80 א-ג בשאלון [8]   שאלה 47 א-ג בשאלון

מתוך שלל ההיבטים הסביבתיים, החברתיים והממשל-תאגידיים (ESG), ניהול חומרים בר קיימה מתבלט כאלמנט מרכזי. [1]  ניהול חומרים בר-קיימה (Sustainable Materials Management, SMM), היא גישה אסטרטגית לניהול השימוש בחומרים ומשאבים באופן שמפחית את ההשפעה הסביבתית, הכלכלית והחברתית השלילית שלהם. הגישה מתמקדת בכל מחזור החיים של החומר, מהפקה ושימוש ועד לשלב סוף חיי המוצר או החומר, תוך דגש על הפחתת השימוש במשאבים (לעשות יותר מפחות), מניעת זיהום וצמצום הפסולת.  מאמר קצר זה סוקר סוגיות מרכזיות בניהול חומרים בר קיימה, ביניהן ההתפתחות מ"יהלומי קונפליקט" ל"מינרלי קונפליקט",  הרגולציה של מינרלי ה-3TG (טנטלום, בדיל, טונגסטן וזהב אשר באנגלית מכונים בקיצור 3TG), תפקידם של תאגידים גדולים דוגמת אפל ו-יוניליוור  והאתגרים העתידיים שמציבים חומרים כמו קובלט, ליתיום ויסודות נדירים (משפחת יסודות כימיים המפוזרים לאורך ורוחב כדור הארץ בהיקפים משתנים ומצומצמים יחסית, rare earths). בנוסף, המאמר עוסק בדרך שבה חברות דירוג ESG ומשקיעים מתמודדים עם סוגיות אלו, לדוגמה במסגרת הטקסונומיה של האיחוד האירופי.   האבולוציה: מיהלומי קונפליקט למינרלי קונפליקט המונח יהלומי קונפליקט, הידועים גם כ" יהלומי דמים "  צבר תאוצה בשנות ה-90 המאוחרות, ואף היה מוקד סרט בכיכובו של לאונדרו דיקפריו (Blood Diamond, 2006). המונח מתייחס ליהלומים שנכרים באזורים הנשלטים על ידי כוחות מורדים אשר מתנגדים לממשלות החוקיות, והכנסותיהם משמשות למימון פעילויות צבאיות ואזרחיות כמו מלחמות אזרחים באנגולה וסיירה ליאון. הבעיה המרכזית עם יהלומי קונפליקט נוגעת להפרות זכויות אדם חמורות שנעשות בתהליך כרייתם, כולל עבדות, עבודת ילדים, עינויים ורצח. העלאת המודעות לבעיה הובילה לזעקה בינלאומית ולהקמת "תהליך קימברלי" - הסכם בינלאומי שנועד למנוע את הסחר ביהלומי קונפליקט באמצעות מערכת הסמכה שמבטיחה כי יהלומים גולמיים נשלחים ומיובאים בתנאים חוקיים בלבד. ההסכם, שנחתם בשנת 2003, כולל מעל 80 מדינות המחויבות לבקרת שרשרת האספקה של יהלומים ולהנפיק תעודות מקור ליהלומים. [2]   ההתמקדות הציבורית עברה במהלך הזמן מיהלומים למינרלים אחרים החשובים לניידים הסלולריים שלנו, וליישומים רבים אחרים. טנטלום, בדיל, טונגסטן וזהב (הידועים כ3TG-: Tantalum, Tin, Tungsten and Gold) הפכו למינרלי הקונפליקט או "מינרלי הדמים" החדשים, שנכרים גם הם לעיתים קרובות באזורי סכסוך, במיוחד ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC). מינרלים אלו חיוניים לייצור מכשירים אלקטרוניים, רכיבים לרכב ולחלקים בתעשיית החלל, כמו גם למוצרים בני קיימה חדשניים. בתגובה לחששות מעולמות ה-ESG החברתיים והסביבתיים סביב ה-3TG, הוקמו מסגרות רגולטוריות שונות. חוק "רפורמת וול סטריט" ו"הגנת הצרכן דוד-פרנק" (סעיף 1502) [3]  שנכנס לתוקף בשנת 2010 בארצות הברית, מחייב חברות לחשוף את השימוש שלהן במינרלי קונפליקט שמקורם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובמדינות שכנות. באופן דומה, רגולציית מינרלי הקונפליקט של האיחוד האירופי, [4] שנכנסה לתוקף בינואר 2021, מחייבת את היבואנים של מינרלי 3TG להבטיח ששרשראות האספקה שלהם אינן כוללות מינרלי קונפליקט. מסגרות אלו נועדו להגביר את השקיפות והאחריות בשרשרת הערך, ולחייב חברות לבצע ביקורת על שרשרת האספקה שלהן ולהבטיח כי ניהול המשאבים הללו נעשה באופן אחראי.   מקרה בוחן: ניהול חומרים בר קיימה של חברת אפל (Apple) חברת אפל הנה דוגמא לחברה הפועלת לקידום ניהול חומרים בר קיימה, במיוחד בנוגע ל-3TG. החברה נקטה מספר צעדים משמעותיים הכוללים דרישת קריטריונים מחמירים מספקיה, והבטחה שהם יעמדו בעקרונות אספקה אתיים באמצעות ביקורות צד ג' מחמירות לאימות מקורם של מינרלי 3TG במוצריה. בשנת 2022, אפל ביצעה מעל 1,100 ביקורות ספקים, שכיסו יותר מ-80% מההוצאות הכלכליות של הספקים שלה. בחינת הוצאות אלו תורמת לפיקוח שרשרת האספקה ומבטיחה כי מקורות הספקים אכן אתיים. [5]   על מנת להפחית את הצורך בכריית מינרלים חדשים, אפל משתמשת ביוזמות וטכנולוגיות לחילוץ ומחזור חומרים, כדוגמת הזרוע הרובוטית "דייזי" שהחברה פיתחה, אשר מפרקת מכשירי אפל ישנים כדי לחלץ מהם חומרים יקרי ערך. אפל מדווחת כי דייזי יכולה לפרק 1.2 מיליון מכשירים בשנה, ולחלץ ממוצריה חומרים כמו קובלט, אלומיניום ויסודות נדירים. בנוסף, אפל מפרסמת דו"חות שנתיים על התקדמות באחריות הספקים, המפרטים את המאמצים וההתקדמות בניהול חומרים בר קיימה. [6]  בשנת 2022, אפל הגיעה לאחוזי זיהוי ישיר של 100% ממפעלי ההיתוך ובתי הזיקוק של 3TG בשרשרת האספקה שלה, וכולם נבדקים על ידי גורמים בלתי תלויים (צד ג'). [7]  צעדים אלו הנם חלק מרף חדש המתגבש בתעשיית הטכנולוגיה, ומדגימים שניהול חומרים בר קיימה אינו רק בר השגה אלא גם מועיל למוניטין החברה ולאמון הצרכנים.   שמן דקלים ותפקיד ה-RSPO מלבד מינרלים, גם שמן דקלים, מרכיב שכיח מאוד במזון וקוסמטיקה, נקשר לבעיות סביבתיות וחברתיות משמעותיות. שמן דקלים הוא למעשה חומר גלם יעיל מאוד ואף סביבתי במידה רבה מכיוון שכצמח ניתן להפיק הרבה יותר שמן לדונם מאשר מקורות שמן צמחי אחרים. בנוסף, שמן דקלים הוא חומר גלם רב-שימושי ויציב בטמפרטורות גבוהות, מה שהופך אותו לאידיאלי לשימוש במגוון מוצרי מזון ויישומים תעשייתיים. עם זאת, כריתת יערות, השמדת בתי גידול והפרות זכויות אדם מכתימים את ייצורו, מה שהוביל לקריאות לנקיטת פרקטיקות יותר בנות קיימה. RSPO (Roundtable on Sustainable Palm Oil)  הוא ארגון עולמי שהוקם ב 2004 ומטרתו לקדם את הייצור והשימוש בשמן דקלים בר-קיימה. הארגון מגדיר סטנדרטים סביבתיים וחברתיים לייצור שמן דקלים ומעניק אישור למוצרים שעומדים בהם. חברות שמשתמשות בשמן דקלים שעובר את הסמכת RSPO  תורמות למניעת כריתת יערות, שמירה על המגוון הביולוגי ושיפור תנאי העבודה. [8]   כך, למשל, יוניליוור (Unilever), תאגיד מוצרי צריכה גלובלי, עשתה צעדים משמעותיים למעבר לשימוש בשמן דקלים בר קיימה. [9]  יוניליוור רוכשת 100% משמן הדקלים שלה מספקים מוסמכי RSPO. החברה השיגה מעקב מלא אחר שרשרת האספקה של שמן הדקלים שלה, צעד שמשמעותו מעקב אחר השמן לאורך כלל מחזור החיים שלו עד למקורו. בשנת 2023, יוניליוור עקבה אחרי 90% משמן הדקלים שלה עד לרמת הטחנה ו-70% עד רמת המטע. בנוסף, יוניליוור עובדת בצמוד עם ספקים לשיפור פרקטיקות ולתמיכה בחקלאים קטנים. החברה הגיעה ליותר מ-200,000 חקלאים קטנים דרך תוכניות קיימות (Sustainability) שונות. באמצעות עמידה בתקני RSPO, יוניליוור מצהירה שהיא לא רק מקטינה את ההשפעה הסביבתית שלה אלא גם משפרת את ערך המותג ונאמנות הצרכנים.     אתגרים עתידיים: קובלט, ליתיום ויסודות נדירים במבט לעתיד, קובלט, ליתיום ויסודות נדירים מציגים אתגרים והזדמנויות משמעותיות בניהול חומרים בר קיימה. חומרים אלו חיוניים לפיתוח טכנולוגיות ומוצרים סביבתיים דוגמת כלי רכב חשמליים (EV) ומערכות אנרגיה מתחדשת ועל כן מעוררים אתגרים שעומדים בלב הדיונים הנוכחיים. כך למשל, קובלט הוא רכיב חיוני בסוללות ליתיום, בשלל מוצרים, ממכשירי טלפון חכמים ועד לרכבים חשמליים. הביקוש לקובלט צפוי לגדול לצד חשמול התחבורה והמעבר לאנרגיה מתחדשת. בדומה ל-3TG, חלק ניכר מאספקת הקובלט העולמית מגיע מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם תנאי הכרייה הם לעיתים קרובות מסוכנים ומערבים אתגרי ESG זהים לאלו שקשורים בשמן דקלים וה3TG. אתגרים אלו כוללים נזקים סביבתיים כמו הרס יערות וזיהום מים, תנאי עבודה קשים, כולל עבדות ילדים ותאונות רבות, וניהול לקוי עם שחיתות ואי-שקיפות בתעשייה. כאמור, עיקר הבעיות מתמקדות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם מרבית הקובלט נכרה בתנאים לא מוסדרים ולא אחראיים. בדומה ל-3TG עולה צורך דחוף בשיפור הפיקוח הבינלאומי ובאכיפה של כרייה בר-קיימה ואחראית. בין היוזמות  להתמודדות עם האתגרים אלו ניתן להפנות ליוזמה לקובלט אחראי (Responsible Cobalt Initiative, RCI), שיתוף פעולה תעשייתי שהוקם ב-2016 ומטרתו לשפר את תנאי הכרייה והפקת הקובלט ברחבי העולם. RCI פועלת להבטיח שהקובלט מופק בתנאים אתיים ובני-קיימה, תוך עמידה בסטנדרטים מחמירים של זכויות אדם והגנה על הסביבה. היוזמה כוללת מעקב ופיקוח על שרשרת האספקה, שיתוף פעולה עם ממשלות וארגונים לא ממשלתיים, והטמעת פרקטיקות עבודה בטוחות והוגנות. [10] ההתקדמות בניהול בר קיימה של קובלט באה לידי ביטוי גם בקרב חברות כמו אפל ו-טסלה אשר משקיעות בפרויקטים כדי להבטיח שאספקת הקובלט שלהן תהיה ממקורות שעומדים בקריטריונים ה ESG שלהן.   ליתיום, חומר גלם מרכזי נוסף לסוללות, מייצר גם הוא אתגרי ESG דומים. אתגרים אלו ניכרים במיוחד ב"משולש הליתיום" בדרום אמריקה, אזור גיאוגרפי הכולל חלקים מצ'ילה, ארגנטינה ובוליביה, שבו מרוכזים מרבצי ליתיום משמעותיים בעולם. שלושת המדינות הללו מחזיקות בכ-50-70% מעתודות הליתיום הגלובליות. כריית ליתיום במקומות כדוגמת מדבריות צפון צ'ילה צורכת כמויות עצומות של מים, מה שגורם לדלדול מקורות מים, פגיעה במערכות אקולוגיות ואיום על פרנסתן של קהילות מקומיות. בנוסף, התהליך הכימי להפקת ליתיום מזהם את הקרקעות ותורם לפליטת גזי חממה ותנאי העבודה במכרות לעיתים קרובות מסוכנים ואינם הוגנים, ומערבים הפרות זכויות אדם וזכויות עובדים. חברות מפתחות טכנולוגיות חדשות כדי להפיק ליתיום בצורה בת קיימה, שמפחיתה את השימוש במים ואת הנזק הסביבתי. חברות גדולות משקיעות במחקר ובשיתופי פעולה כדי להבטיח שמקור הליתיום שלהן יהיה בר קיימה. למשל, חברת BMW התחייבה להפיק ליתיום ממכרות בני קיימה ומתוכניות חילוץ ומחזור של חומר הגלם. [11]   לבסוף, יסודות נדירים (rare earths) גם הם חיוניים ליישומים טכנולוגיים מתקדמים רבים, כולל טכנולוגיות אנרגיה מתחדשת. תהליכי הכרייה והעיבוד של יסודות נדירים יכולים להיות בעלי השפעות סביבתיות משמעותיות, דבר שמחייב פרקטיקות ניהול בנות קיימה. בהתאם, נעשים מאמצים לשפר את מחזור האלמנטים הנדירים ופיתוח שיטות כרייה סביבתיות יותר. [12]   דירוגי ESG ושיקולי משקיעים כפי שראינו, ניהול של חומרים בר קיימה הופך למרכזי יותר ויותר, ובא לידי ביטוי באופן בו חברות דירוג ESG משלבות את הגורמים הללו בהערכותיהן. דירוגי ESG כוללים כיום הערכות מפורטות של פרקטיקות ניהול החומרים של חברות וניתוח הסיכונים הרגולטורים וה-ESG של חומרי גלם שונים ובהם  מינרלי קונפליקט, שמן דקלים, קובלט, ליתיום ואלמנטים נדירים. [13]  החברות נדרשות להגביר את השקיפות ולתקשר את מאמציהן בניהול חומרים בר קיימה, כולל ביצוע אימותים בלתי תלויים של ניהול שרשראות האספקה שלהן, עמידה בתיווי ותקינה ופרסום הממצאים במסגרת דוחות קיימות מפורטים. משקיעים עושים שימוש הולך וגדל בדירוגי ESG לבחינת סיכוני ESG במסגרת קבלת ההחלטות שלהם. לא מפתיע, על כן, שניהול חומרים בר קיימה נחשב כמדד מרכזי לכדאיות ארוכת הטווח של חברה ולניהול סיכוניה. עם זאת, רבות ממתודולוגיות הדירוג עדיין מסתמכות באופן ניכר על הערכות, במקום על נתונים, וחסרות הרמוניזציה בהגדרות, באופן השקלול של הנושאים השונים במסגרת המדדים השונים ובסוג המדדים שמרכיבים את המדרוג עצמו. כדוגמה, ניתן לפנות לטקסונומיה האירופית (EU Taxonomy), מערכת סיווג שנועדה לסייע למשקיעים, חברות ורגולטורים לקבוע האם פעילויות כלכליות מסוימות נחשבות לבנות קיימה מבחינה סביבתית. המטרה של הטקסונומיה היא לקדם השקעות ירוקות ולתמוך במעבר לכלכלה דלת פחמן באיחוד האירופי והיא מייצרת מסגרת אחידה להגדרת פעילויות כלכליות בנות קיימה סביבתית על ידי קביעת קריטריונים ברורים וספציפיים שפעילויות חייבות לעמוד בהם כדי להיחשב כבעלות השפעה חיובית על הסביבה. מסגרת זו מבטיחה שקיפות והכוונה למשקיעים ולחברות בנוגע לתרומתם לקיימות. מסגרת זו מציעה ביטחון למשקיעים ובעלי עניין נוספים ומגנה עליהם  מפני "התיירקקות" (Greenwashing). [14]   סיכום ניהול משאבים בר קיימה הוא חלק חיוני באסטרטגיות ESG, המתמודד עם אתגרים מורכבים כמו "מינרלי סכסוך", שמן דקלים, קובלט, ליתיום ויסודות נדירים. באמצעות רגולציות מחמירות, פעולות פרואקטיביות של חברות והערכות ESG מקיפות, נסללת הדרך לכיוון ניהול חומרים בר קיימה. חברות כמו אפל ו-יוניליוור מציבות דוגמאות על ידי שילוב קיימות בליבת הפעילות שלהן ובקודי הספקים שלהן, בעוד שאתגרים עתידיים כמו ניהול חומרים בר קיימה ואתי של קובלט וליתיום דורשים חדשנות וערנות מתמדת. משקיעים, המונחים על ידי דירוגי ESG ומסגרות כמו הטקסונומיה של האיחוד האירופי, משחקים תפקיד קריטי בתמיכה ובתגמול של חברות שמתחייבות לניהול חומרים בר קיימה. ככל שנתקדם, המאמץ המשותף של ממשלות, תאגידים ומשקיעים יהיה חיוני להנעת התקדמות משמעותית ולהבטחת עתיד בר קיימה לכולם.     ד"ר  צרויה קלוואו שבח  היא סמנכ"לית הקיימות בחברת Metha AI, חברה העוסקת בפיתוח של בינה מלאכותית להפחתת פליטות בשרשראות אספקה בסקטור החקלאות והמזון. היא מביאה עמה ניסיון רב הן מהתעשייה והן מתחום המדיניות, ומתמחה בשילוב ניהול חומרים בר קיימה ועקרונות ESG. בחמש השנים האחרונות העבירה קורסים ברגולציה סביבתית אימפקט, ESG ואחריות תאגידית בבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1]  Blass, V., Ashkenazy, A., & Calvão Chebach, T. (2024). Sustainable Non-Renewable Materials Management. In Bouchery, Y., Corbett, C. J., Fransoo, J. C., & Tan, T. (Eds.), Sustainable Supply Chains . Springer Series in Supply Chain Management, vol 23. Springer, Cham. Retrieved from   Springer   [2]  Kimberley Process Certification Scheme. (2003). Retrieved from   Kimberley Process   [3]  U.S. Securities and Exchange Commission. (2010). Dodd-Frank Wall Street Reform and Consumer Protection Act. Retrieved from SEC.gov   [4] European Commission. (2021). EU Conflict Minerals Regulation. Retrieved from   European Commission [5]  People And Environment In Our Supply Chain report – Apple (2023) https://www.apple.com/au/supplier-responsibility/pdf/Apple_SR_2023_Progress_Report.pdf   [6]  Supply Chain Innovation Reports - Apple. (n.d.). https://www.supplychainreports.apple/home/default.aspx   [7]  Apple Inc. (2022). Supplier Responsibility Progress Report. Retrieved from   Apple Apple Inc. (2022). Environmental Progress Report. Retrieved from   Apple   [8]  Roundtable on Sustainable Palm Oil. (2004). About RSPO. Retrieved from   RSPO   [9]  Unilever. (2023). Sustainable Palm Oil. Retrieved from Unilever   [10]  Responsible Cobalt Initiative. (2016). About RCI. Retrieved from RCI   [11]  BMW Group. (2022). Sustainability and Resource Management. Retrieved from BMW Group   [12]  USGS. (2020). Rare Earth Elements - End Use and Recyclability. Retrieved from USGS European Commission. (2021). Study on the EU's list of Critical Raw Materials. Retrieved from   European Commission [13] Example of a rating company: MSCI. (2022). ESG Ratings methodology MSCI Materiality Map  . Retrieved from MSCI [14]  European Commission. (2020). EU Taxonomy for Sustainable Activities. Retrieved from   European Commission

תובנות מהסקר העולמי של דליוט הבוחן את הערכים, החששות והחוויות של בני דור ה-Z ובני דור המילניאלס, תוך התמקדות בנקודת המבט שלהם על מקום העבודה, סוגיות חברתיות והעתיד. בני דור המילניאלס, בני 30-40, ודור ה-Z, בני 15-25, הידועים בכושר הסתגלותם, מרגישים פחות לחוצים או חרדים, יותר מהם הגיעו לאיזון עבודה וקריירה, הם אקטיביים כעובדים וכצרכנים והם אפילו די אופטימיים לגבי העתיד. בשיחת שבת עם בתי שנולדה אי שם בעיצומו של Gen Z הבנתי כמה עמוק נוגע מצב האומה הפרטי שלנו במצב הרוח, בתחושת הבטחון, בתכניות לעתיד של בני הדור שלה. היא דיברה ולי לא נותרו מילות עידוד וחשבתי שאני כושלת בתפקידי כאמא. הרי אני שם בשביל להיות אי של בטחון. גם אם נתנתק ולו לרגע קט מ"כאן ועכשיו" שלנו בישראל, למרות שזה קשה, נראה שבני דור המילניאלס ובני דור הZ מודאגים. הדאגה מספר אחת של בני הדורות הללו היא עלות המחייה. 40% מהמילניאלס ו34% בני דור הZ ממקמים את עלות המחייה במקום הראשון מבין דאגותיהם – כך עולה מסקר שנתי לשנת 2024 של Deloitte (להלן "הסקר"), [1] סקר בינלאומי בקרב בני הדורות Z ומילניאלס הנערך בכל שנה החל מ-2013 ומודד מגמות חברתיות בקרב דורות אלה. הייתי רוצה שגם אנחנו כאן נפנה את האנרגיה שלנו לעלות המחייה, שבישראל היא מהגבוהות בעולם, אבל אנחנו חיים כבר חודשים במציאות של הישרדות קיומית שאינה מאפשרת עיסוק בנושא בוער זה. מבין הנושאים הנוספים שמדאיגים את בני שני הדורות שבסקר, נמצאים הבטחון האישי והפשיעה, אבטלה, בריאות ובריאות נפשית ומשבר האקלים, אשר תופס מקום שני "והלא מכובד" אצל בני דור המילניאלס, והשלישי אצל בני דור הZ. משבר האקלים שנהוג היה לייחס אותו שנים ל"סוגייה סביבתית" הפך מזמן – גם בתפיסת שני הדורות שבסקר – לסוגייה חברתית - אולי מהסוגיות החברתיות המאיימות ביותר. כשנשאלו כיצד הם תופסים את היכולת שלהם להשפיע על סוגיית האקלים ענו מעל מחצית מבני שני הדורות כי יש להם את היכולת להשפיע בצורה מכרעת או משמעותית על סוגיה זו. במקביל עולה מהסקר שכחמישית מהנשאלים כבר החליפו עבודה בשל חוסר שביעות הרצון שלהם מפעולות המעסיק בתחום זה, ועוד כרבע מהנשאלים טוענים כי מתכוונים לעשות זאת בקרוב. בני שני הדורות מצביעים ברגליים בכל הקשור למקומות העבודה, וזאת בשל תגובה איטית מאוד ברוב מגזרי המשק בעולם לנושא משבר האקלים. ולא – אני לא מדברת על הכוסות החד פעמיות במשרדים. אני מדברת על עקרון הרבה יותר עמוק, המחובר לליבה העסקית של הארגונים וההיסוס בהוצאתן אל הפועל. המחויבות למאבק במשבר האקלים כוללת פעולות משמעותיות כגון התאמה של המודל העסקי והמוצרים אל העתיד, ניהול סיכונים אחראי ובעקבותיו פעולות מיטיגציה ואדפטציה רלוונטיות, מתן וצריכה של מימון מקיים ועוד. ומעל הכל, כדי לתת תוקף אמיתי לפעולות אלה, יש לקיים סביבת בקרה נאותה וגופי אכיפה ופיקוח רלוונטיים ואפקטיביים ובמקביל לפתח החינוך והידע בקרב כלל האוכלוסיות. לרוב הארגונים העסקיים אין כיום את הכוח והמשאבים לצאת למסע הזה לבדם ועל כן חשיבות שיתופי הפעולה היא המפתח להצלחה. בעודם מראים באופן פעיל את מחויבותם למשבר האקלים בתור עובדים, בני שני הדורות לא מוותרים על הנושא גם בהיותם צרכנים מודעים יותר ואקטיביים יותר. כשליש מבני שני הדורות בוחנים את האימפקט הסביבתי של החברה בטרם רכישת מוצריה, יותר משליש (35%) מבני דור הZ וכ-40% מבני המילניאלס לא רוכשים fast fashion, כחמישית מבני שני הדורות עברו לרכבים חשמליים וכרבע מבני שני הדורות מחויבים לדיאטה צמחונית או צמחית. בקרב שני הדורות, המחויבות לארבעת המגמות הצרכניות הללו לשנים הקרובות צפויה להישאר ואף להתחזק בתוספת עשרות אחוזים נוספים שמתכוונים ליישמן. בעודי מסתובבת באמסטרדם במהלך נסיעת עסקים בימים אחרונים, נתקלתי בכיתוב בחלון הראווה של אחת החנויות "Our products are future friendly" תוך ציון תקני האיכות בהם עומדים המוצרים של אותה חנות. ובמקביל בשיחת החולין עם נהג המונית למדתי כי בעוד שנתיים מהיום אמסטרדם תאסור לחלוטין כניסה של רכבים שאינם חשמליים לשטחה. כך נראית התממשות של המגמות הצרכניות והמודעות של הציבור הלכה למעשה. במקרה זה היא מתאפשרת לאור קיום שלושה גורמי מפתח וההיזון ההדדי ביניהם – מודעות ותפיסה צרכנית וציבורית, רגולציה ממוקדת מטרה ופיקוח אפקטיבי מטעמה, וגופי תקינה ואיכות אשר מכתיבים סטנדרט איכות ודיווח אחיד ובר ביקורת. בנוסף למשבר האקלים, מצביעים בני שני הדורות על החשיבות העצומה של הייעוד בעבודה וקריירה – אצל שני הדורות קרוב ל-90% מצביעים על ייעוד כסוגייה חשובה או חשובה מאוד עבורם. 50% מבני דור הZ, מצביעים על כך שסירבו לקחת פרויקט או משימה של מעסיק שאינה תואמת את העקרונות הערכיים והאתיים שלהם. אצל מילניאלס שעור זה נמצא בעלייה מתמדת בשלוש השנים האחרונות והגיע ל-44% ב2024. כחמישית מהם, שנאלצו לבצע משימה למרות סירובם הראשוני, חשו שהסירוב המקורי השפיע לרעה על הזדמנויות בקריירה והקידום שלהם במקום העבודה בעקבות כך. הם מאמינים שהדבר נובע מחוסר הקשב של המעסיק לדאגותיהם. כתוצאה מכך, באופן משמעותי פחות מהם מוכנים להמשיך באותו מקום עבודה שך חמש השנים הבאות (62% Gen Z ו-56% מילניאלס). לעומת זאת, אלה שמעסיקיהם כיבדו את סירובם והתחשבו בתפיסת עולם, נוטים להתמיד במקום העבודה. (74% Gen Z ו79%- מילניאלס). אין ספק שמלאכת הניהול הופכת להיות מורכבת מיום ליום והצורך של הארגונים, להוציא את הייעוד לפועל ולא רק לדבר בסיסמאות, מתחדד לאור הרצון של הארגונים לשמר עובדים איכותיים. כמנהלת בעצמי (המשתייכת בגאון לבני דור ה-X) אני מודה שחלק מההתנהגויות של בני הדורות הZ- והמילניאלס נתפסים אצלי לעיתים כפינוק יתר ולעיתים אף לקריצה ש"הכל היה פשוט נפלא עד שהגעתם". אני מוצאת את עצמי מתחבטת לא מעט בשאלה מהי האחריות שלי כמנהלת עובדים, שלעיתים קרובות זהו מקום עבודתם הראשון אחרי האוניברסיטה? מתי זה הזמן להתערב ולעצב את התנהגותם ומתי הפער, הוא למעשה הפער בין המוסכמות החברתיות של הדור שלי, לעומת אלו של הדור שלהם? האם העיסוק שלהם בסוגיות אתיות וחברתיות הוא "חפירת יתר" או חלק מהערכים שלהם? מתי עלי להתאים את הארגון אליהם ומתי דווקא הם אלה שצריכים לעשות את הצעד ולנחות קצת לקרקע המציאות? ואם חשבתם שרק הנאמר מעלה הוא אתגר, אזי שצץ לו משום מקום אתגר נוסף. במהלך השנה האחרונה, ארגונים רבים חזרו למדיניות הנוכחות במשרד וצמצמו את הגמישות לעבודה מהבית. לאחר תקופה של כשלוש שנים, במהלכן העבודה מרחוק הפכה להיות המודל המקובל מכורח המציאות הפנדמית בה חיינו, מקומות עבודה רבים מנסים להחזיר את העובדים למשרדים. חלקם עושים זאת בצורה של עידוד בלבד וחלקם שינו את המדיניות שלהם והודיע על החזרה למשרדים כנוהל מחייב. באופן אישי אני מאמינה שעבודה מהבית במודל היברידי (יום-יומיים מהבית והיתר במשרד) הוא הפתרון האולטימטיבי לאיזון הן עבור העובדים והן עבור המעסיקים. אך מאז שהקורונה דחפה את כלל הארגונים למודל זה, נחשפתי לדעות לכאן ולכאן בנושא של מנהלים בארגונים שונים, וגם אלה של העובדים. אצל רוב העובדים פגשתי בדעה חיובית לגבי העבודה מרחוק בחלק מימי השבוע ואצל מנהלים רבים (בעיקר אלה בני דור הבייביבומרז בני 60-70, ודור ה-X בני-ה40-50) שמעתי היסוס וחוסר בטחון בנוגע לפרודוקטיביות העובדים בעבודה מרחוק וחשש לשליטה לא אפקטיבית במשימות מצד המנהלים.  על מנת להגיע למודל אופטימלי שעובד – הן עבור המנהלים והן עבור העובדים – יש לעבוד בראש ובראשונה על התרבות הארגונית המושתתת על אמון הדדי. יש להניח שברוב הארגונים המעבר המאולץ למודל העבודה מרחוק בימי הקורונה, לא אפשר את בניית התרבות הארגונית המתאימה ויצר בעיקר חוסר אמון המושתת על הנחות לא מבוססות. הסקר גם מצביע על 4 סוגי אימפקט חיובי ו-4 סוגי אימפקט שלילי בקשר עם החזרה לעבודה מהמשרד. בצד האימפקט החיובי - באחוזים דומים מאוד, בני שני הדורות מסכימים כי הם מרגישים יותר מחוברים למקום העבודה והקולגות, יותר מתודיים בעבודתם, עלייה בפעילות חברתית עם קולגות, וכן מצביעים על ההעדפה שלהם לתקשורת פנים מול פנים. יחד עם זאת  - בצד האימפקט השלילי - הם טוענים שחזרה למשרד פגעה בהם מבחינה פיננסית (כגון עליה בהוצאות הקשורות לנסיעות, אוכל וכו'), הם מרגישים פחות פרודוקטיביים בעבודה, רמת הסטרס הקשורה לעבודה עלתה והיכולת להקדיש זמן לטיפול בילדים/בני משפחה ירדה. כתוצאה מכך בכ-13% מבני דור הZ- וכ-11% מהמילניאלס מחפשים עבודה אחרת. לאור הנדידה הצפויה של אותם עובדים, בני שני הדורות, שיעדיפו מקומות עבודה עם מדיניות העסקה היברידית, זו תהפוך לאחת הקטגוריות הקבועות בצ'קליסט האישי של "מה אני מחפש במקום עבודה", ומצד שני היא תחייב את המעסיקים להתאים את התרבות הארגונית ולהטמיע כלי הניהול מתאימים על מנת לאפשר למודל ההיברידי לשרוד ולשרת את מטרותיו. מגמה משמעותית נוספת בה עוסק הסקר מתייחסת לנושא בריאות הנפש ורמת הסטרס בקרב דורות ה-Z והמילניאלס. רק בשנים האחרונות מתוך 13 השנים בהן נערך הסקר, הנושא מקבל מקום משל עצמו בקרב מחזיקי העניין. על פי תוצאות הסקר רק כמחצית מבני שני הדורות מדרגת את מצב הבריאות הנפשית שלהם כטובה או טובה מאוד, למרות שאצל שניהם נרשמה בשנה האחרונה עליה מסוימת בנתון זה. בשנת 2024 כ-40% מבני דור הZ וכ-35% מבני דור המילניאלס מצביעים על כך שהם בסטרס או אף בחרדה כל הזמן או רוב הזמן. זהו נתון בלתי נתפס בעיני והוא מחזיר אותי לדיון שתי פסקאות אחורה בנושא חשיבות הייעוד בעבודה, הערכים האישיים וההלימה ביניהם לבין הערכים של מקום העבודה. ביני לבין עצמי אני תוהה כמה משקל יש למצב הסטרס והחרדה של בני הדורות הללו להשתרשות של אותם ערכים אצלם וכפועל יוצא כמה קשה המנהלים צריכים לעבוד כדי לבנות אמון ומחוברות של בני הדורות הללו למקום העבודה. בניית האמון והמחוברות הינה משימה מאתגרת מאוד. צריך לעבוד בזה. מבין הסיבות המובילות לאותו סטרס במקום העבודה מציינים הנסקרים את הסיבות המובילות הבאות: חוסר הוקרה, שעות עבודה ארוכות, מחסור בזמן לסיים את המשימות, הרגשה כי ההחלטות במקום העבודה מבוצעות באופן לא שיווני או הוגן, מחסור בתחושת הייעוד בעבודה, תחושה של חוסר תמיכה על ידי המנהל ועוד. לאור הסיבות הללו, נסקרים שזוהו בסקר כמחויבים מאוד למקום עבודתם, נשאלו "מה גורם למחוברות שלהם והרצון להמליץ על מקום העבודה לחברים ומשפחה?".  תשובותיהם גיבשו את המתכון הסודי של המעסיק האולטימטיבי – לגזור ולשמור: בעבודה אצל מעסיק כזה העובדים מרגישים שיש להם את היכולת והכלים להשפיע על השינויים הרצויים בארגון, מתאפשרת להם למידה, רכישת כלים נוספים בין אם באופן כללי ובין כנגזרת מעבודה צמודה למנטור, הערכים והייעוד שלהם מיושרים אל מול אלה של המעסיק, הם שבעי רצון מהתגמול וההטבות של מקום העבודה, הם מרוצים מהאיזון בין העבודה לקריירה, המעסיק שלהם מתייחס לבריאות הנפשית של עובדיו באופן רציני. ומכיוון שאמרנו כבר בהתחלה שלא ב"כוסות חד פעמיות עסקינן" אלא ביצירת ערך עסקי, אז הנה לכם הערך העסקי לארגון שהופך למעסיק שכזה – 41% מבני דור ה-Z ו-61% מהמילניאלס, שמצביעים על המחוברות לארגון לאור הסיבות המצוינות לעיל, מצהירים על כוונתם להישאר בארגון תמיד או לכל הפחות יותר מחמש שנים נוספות, וזאת אל מול 29% ו-42% בהתאמה אצל כלל העובדים של בני אותם דורות. ללא כל ספק, המגמות שמציף הסקר מותירות הרבה חומר למחשבה לגבי סוגיות רבות. הן מצביעות על תהליך טרנספורמציה רב מימדי שנוגע לכל אחד מאיתנו כפרט, לבני המשפחה שלנו, לארגונים העסקיים וגם למדינות וממשלות. בני הדורות הצעירים מעבירים מסר. כדאי שנקשיב לו. בני שני הדורות עומדים להפוך למובילים הבאים של המגזר החברתי והעסקי , חלקם כבר מובילים אותו. התפיסות שלהם לגבי הכיוון הנכון אליו צריך ללכת בהיבטים חשובים רבים כגון משבר האקלים, עתיד עולם העבודה, סביבה גיאו פוליטית, בטחון אישי ועוד יעצבו את המציאות של האנושות בשנים הבאות. זוהי הזדמנות עבור כל אחד ואחת לקחת חלק בשינוי. -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------   אירנה בן יקר היא שותפה בפירמת ייעוץ Deloitte ומובילה בה את תחום הESG . בנוסף משמשת אירנה בתפקיד Chief Purpose Officer של הפירמה במסגרתו מובילה את הטמעת הייעוד To make an impact that matters בפעילות השוטפת ובחיי היום יום. במסגרת 25 שנות ניסיונה המקצועי הובילה אירנה תחומים מקצועיים משמעותיים בתחומי הממשל, ניהול הסיכונים וציות רגולטורי, אשר היוו תשתית מקצועית מעמיקה להקמה והובלה את תחום הESG בשנים האחרונות תוך התמקדות בערך העסקי של התחום עבור הלקוחות. [1]  2024 Gen Z and Millennials Survey by Deloitte 2024 Gen Z and Millennial Survey: Living and working with purpose in a transforming world ( deloitte.com )

לאחרונה הציג המשרד להגנת הסביבה מסמך הנחייה מקצועי משמעותי שנקרא 'הטקסונומיה הישראלית לסיווג פעילויות כלכליות בנות-קיימה ' – מיטיגציה. מדובר למעשה על תרגום לעברית והתאמה ישראלית של מסמך יסוד של האיחוד האירופי שנקרא EU Taxonomy. זהו מסמך הנחייה טכני בעיקרו, שתכליתו היא לייצר סיווג אחוד של מכלול הפעילויות העסקיות והתעשייתיות לשבעה סקטורים ו-74 פעילויות כלכליות. תכלית המסמך היא להתאים לכל סקטור ותחום פעילות כלכלית את האפיון הסביבתי העונה על השפעותיו לו ובאמצעות כך לסייע (בעיקר) לגופים פיננסיים בעלי אחזקות הון מורכבות ורבות לזהות את סיכוני הסביבה הכרוכים באחזקותיהם אלו.    אז רגע נסביר, המילה 'מיטיגציה' (הפחתה) רשומה בכותרת הראשית של המסמך כי  זהו רק החלק הראשון. החלק השני שאולי ויתפרסם בעתיד הוא 'אדפטציה' (התאמה). למי שפחות מכיר את המונחים האלו, אבהיר כי מיטיגציה תכליתה לתאר את הפעילויות הנדרשות להפחתת פליטת גזי חממה (המדרך הפחמני) ואילו אדפטציה תכליתה לתאר את הפעילויות הננקטות על מנת לזהות ולהפחית את ההשפעות שיש לתוצאות שינוי האקלים על פעילות החברה ושרשרת ההספקה שלה. על פניו, נראה כי מדובר על מהלך רגולטורי משמעותי של המשרד להגנת הסביבה לאסדרת התחום וקידום פעילות אקלימית במשק הישראלי, אך בפועל לצערי אני בספק רב אם אכן יש בו על מנת לסייע כלל בהגעה לתכלית זו. ראשית אקדים ואציין כי במסמך עצמו כתוב כי: "הטקסונומיה מאפשרת שימוש כבסיס לגילוי פומבי בנושאי קיימות לחברות ולגופים פיננסיים" (עמ' 13). עוד כתוב במבוא של המסמך (עמ' 14) כי: הטקסונומיה היא כן  "סטנדרט לדיווח בנושאי קיימות, התורם למניעת התיירקרקות". כמובן שהמסמך אינו מהווה לא את זה ולא את זה. כאן המקום לתאר ההקשר האסדרתי המתקיים במסגרת האיחוד האירופי ואת העובדה שהטקסונומיה מהווה שם חולייה אחת בתוך שרשרת רגולטורית מורכבת ועשירה. האיחוד באירופי בשנים האחרונות לקח על עצמו משימת-על בהקשר האקלימי והיא להפחית עד לשנת 2030 כ-55% מפליטות גזי החממה הנפלטים ממדינות האיחוד. [1] על מנת להגיע לכך, אושרו בפרלמנט האירופי וביתר מוסדות האיחוד, שורה של רגולציות ודירקטיבות (תחת הכותרת של 'fit for 55')  שמטרתן לייצר את סביבת השוק שתאפשר זאת. כך לדוגמא, דירקטיבת ה-Corporate Sustainability Reporting Directive היא זו המנחה תאגידים בכל האמור לדיווחי קיימות [2]  וכוללת בתוכה תקן דיווח אירופי מחמיר שהולך ומתעבה בימים אלו ממש (ה European Sustainability Reporting Standard). כמובן שהטקסונומיה האירופית מפנה לתקן דיווח זה ועל כן יכולה להתהדר בצדק ככלי המעודד דיווח ושקיפות. זה אינו המצב בישראל. עד כה אין בישראל שום מסגרת או הנחיית דיווח סדורה הכוללת בתוכה את כל עולמות הקיימות. אכן יש מסגרת לדיווח פחמני וולונטארי של המשרד להגנת הסביבה [3]  אך מעבר לכך, אין דבר. היבט נוסף הוא ההיבט של התנהלות המוסדות הפיננסיים, שהרי לשם כך יובא לישראל המסמך כולו. גם כאן, במבט לאירופה אנו רואים כי קיימת שם מסגרת רגולטורית משמעותית בתחום עם ה SFDR (Sustainability-related disclosure in the financial services sector) המחייבת ארגונים אלו לדווח אודות הסיכונים הקשורים לעולמות החברתיים והסביבתיים וכיצד סיכונים אלו באים לידי ביטוי בתהליכי קבלת החלטות בהשקעות. גם בהקשר זה, אנו בישראל נגררים מאחור עם הנחיות מאוד רכות בתחום. אמנם הבנקים מחויבים בדיווח ESG כבר מעל לעשור והמוסדיים מתבקשים לשלב שיקולי ESG בדיוני וועדות ההשקעה, אך אין על כך כל פיקוח או הכוונה מקצועית מוסדרת וכל מוסד עושה כראות עיניו. ראוי לציון לטובה את הנוהל הבנקאי התקין שיצא לאחרונה ויכנס לתוקפו בעוד כשנתיים, מחייב את הבנקים לבחון את נושא סיכוני האקלים בתהליך בחינת לווים. לסיכום, הטקסונומיה בישראל מתחילה את דרכה בעמדת נחיתות אל מול הטקסונומיה האירופית. היא לא מהווה חלק ממערך רגולטורי סדור ומסועף ומפרסמי המסמך מציינים שוב ושוב כי מדובר על מהלך וולונטארי המבקש לסייע ולהכווין אך לא להנחות ולחייב. זה כמובן מצער למדי שזוהי העמדה של משרד ממשלתי אך ייתכן שבנסיבות המצב בישראל זה המקסימום שניתן היה להשיגו בעת זו ועדיף זאת מאשר שום דבר. למרות זאת ודווקא מכיוון שמדובר על מהלך וולונטארי (שלא צריך לעבור הליכי אישור וחקיקה סדורים), סבורני כי ניתן היה למנף את המהלך הרבה יותר ולנצלו לצמצום הפער שבין ישראל לבין האיחוד האירופי ולהוסיף עליו הנחיות דיווח סדורות, ניתוח מהותיות סביבתי עפ"י תחומי הפעילויות והסבר יותר מעמיק ופרטני כיצד כל תחום ותחום תורם למדרך הפחמני הכולל של מדינת ישראל ומהם יעדי ההפחתה הסקטוריאליים שיש בהם לסייע למדינת ישראל לעמוד ביעדים הלאומיים המוצהרים (ה NDC) בוועידות האקלים. ד"ר ליעד אורתר עומד בראש פירמת היעוץ שבלת ESG. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן   [1]  המחויבות האקלימית של האיחוד האירופי https://climate.ec.europa.eu/eu-action/climate-strategies-targets/2030-climate-targets_en   [2] הצגת דירקטיבת ה CSRD - https://finance.ec.europa.eu/regulation-and-supervision/financial-services-legislation/implementing-and-delegated-acts/corporate-sustainability-reporting-directive_en   [3] קישור לעמוד 'מעקב ודיווח על פליטות גזי חממה' של המשרד להגנת הסביבה https://www.gov.il/he/pages/reporting_on_greenhouse_gas_emissions

נתחיל מהתחלה, SDGs אלו הם ראשי תיבות של Sustainable Development Goals ובעברית צחה: היעדים לפיתוח בר קיימא. אלו הם 17 יעדים הנוגעים לנושאים סביבתיים, חברתיים וכלכלים המהווים את הקונצנזוס הרחב ביותר לגבי האתגרים שהעולם חייב לעמוד בהם עד 2030, אם ברצונו לאפשר לדור העתיד להתקיים. אתגרים סביבתיים כגון: משבר האקלים (SDG 13), שמירה על מגוון ביולוגי (SDG 15), מים נקיים (SDG 6), אתגרים חברתיים כגון: מיגור העוני (SDG 1) שיוויון מגדרי (SDG 5), חינוך איכותי (SDG 4) ואתגרים כלכליים כגון: תעסוקה וצמיחה כלכלית (SDG 8), תשתיות וחדשנות (SDG 9) וצריכה וייצור אחראים (12 SDG ) [1] .   בשנת 2015 אושרו היעדים לפיתוח בר קיימא (SDGs) ע״י 193 המדינות החברות באו״ם,  ביניהן  ישראל [2] . הייתה זו עבודה לא קלה לרתום את כל המדינות להסכם שכזה, וודאי את המעצמות הגדולות סין וארה״ב. אך הדבר התאפשר בזכות איסוף דאטה חוצה מגזרים: עסקי- אקדמאי- ציבורי ואזרחי שלאחריו עיצב אותם והידק אותם האו״ם יחד עם   169 מטרות משנה, ו 232 אינדיקטורים לצורך בדיקה האם אנחנו בדרך להשגתם. [3]   ה-SDGs מהווים היום מסגרת עבודה עם יעדים, ומטרות אחידות שאליו העולם שואף וצריך ללכת בתחומים כמו: מים, אנרגיה, חינוך, חקלאות ומזון, עוני, שיוויון מגדרי, צריכה וייצור אחראים, שינויי האקלים ועוד. זוהי תופעה ייחודית שיש כיוון אחיד לכל מחזיקי העניין בעולם, בטח שלא לסקטורים שונים – האחידות הזאת, היא כוח אדיר ובגלל האופי הרב מגזרי של ניסוח היעדים - הם מטבעם הוליסטיים. כלומר, היעדים מהווים גישה שרואה נושאים שונים כגון: צריכה וייצור, אקלים ועוני כמחוברים ומשפיעים אלה על אלה, ולכן הם רלוונטיים לכמעט כל עסק או ארגון.   המדינות הן שמדווחות באופן וולונטרי לאו״ם על ההתקדמות ביחס להשגת היעדים. ולפיכך, האינדיקטורים למדידה הם מדדים מדיניים. אולם בכל הפלנטה אנשים, מוסדות, אקדמיות, עסקים, ממשלות וארגונים עובדים על פתרונות לקידום היעדים. לתהליך הזה קוראים ״לוקאליזציה של היעדים לפיתוח בר קיימא״.   אז, בעסקים כמו בעסקים נשאל מה האינטרס העסקי לקידום ה- SDGs ? שיפור מוניטין וערך המותג :  חברות שיפעלו לקידום ה-SDGs יוכלו להשתמש בשפה כדי לעצב, לכוון, לתקשר ולדווח על האסטרטגיות, המטרות והפעילויות שלהם בתחום. וע״י כך לשפר את המוניטין שלהן ואת ערך המותג. הצרכנים מעדיפים יותר ויותר עסקים המפגינים מחויבות לקיימות ואחריות חברתית. עמידה בהלימה לציפיות שוק הצרכנים של המחר- לא רק יענה על הדרישות החברתיות לשקיפות ואחריות מוגברת, אלא גם יספק יתרון תחרותי על ידי מתן מענה לצורכי הצרכנים. שילוב ה-SDGs באסטרטגיות עסקיות יכול ליצור ערך פיננסי משמעותי. הזדמנויות השקעה מוגברות : משקיעים רבים מחפשים כיום חברות הפועלות לקידום יעדים סביבתיים וחברתיים. על ידי קידום ה-SDGs, חברות יכולות למשוך השקעות נוספות ממשקיעים אחראיים חברתית וקרנות השקעה חברתיות. קרן האיחוד האירופאי  Horizon לדוגמא מתעדפת השקעות במיזמי SDGs, שפה המאפשרת גם יצירת שיתופי פעולה בינלאומיים חוצי מגזר [4] . חדשנות, השקעות והזדמנויות שוק :  המרדף אחר ה-SDGs יכול להניע חדשנות ולפתוח שווקים חדשים. חברות יכולות לפתח מוצרים ושירותים חדשים המתמודדים עם אתגרים גלובליים, מה שמוביל לצמיחה והתרחבות פוטנציאליים. על פי הדו״ח של  "Better Business, Better World”:״ קיים פוטנציאל שוק בשווי 12 טריליון דולר ברחבי מגזרים כלכליים מרכזיים ביעדים כמו SDG 2 (אפס רעב/חקלאות), 11  SDG (ערים וקהילות מקיימות), 7 SDG (אנרגיה), 6 SDG (מים נקיים), SDG 12 (צריכה וייצור אחראיים), ו-SDG 3 (בריאות טובה ורווחה)." [5] חיסכון בעלויות וייעול: פרקטיקות של קיימות לרוב מובילות לייעול וחיסכון בעלויות, וכן לצורך בהטמעה של פתרונות חדשניים. לדוגמא: הפחתת פסולת ושיפור   יעילות  אנרגטית  יכולים להוריד את העלויות התפעוליות [6] , או לחילופין הטמעה של מערכות חדשניות לניהול דאטה ב-AI וכד׳. עמידה ברגולציה וניהול סיכונים:  על ידי התאמה ל-SDGs, עסקים יכולים להקדים את הדרישות הרגולטוריות ולהפחית סיכונים הקשורים לנושאים סביבתיים וחברתיים. גישה פרואקטיבית זו יכולה לסייע במניעת קנסות, בעיות משפטיות ונזק למוניטין. כפי שאנו כבר רואים זאת, במיסוי הפחמני של האיחוד האירופאי [7] , אשר יכול לפגוע בהכנסות של חברות עסקיות ישראליות המייצאות לאירופה, וזה נכון גם לרגולציות נוספות שיגיעו בהמשך. מעורבות עובדים ומשיכת כישרונות: עובדים, במיוחד הדורות הצעירים יותר, מחפשים יותר ויותר לעבוד עבור חברות שיש להן השפעה חיובית על החברה. קידום ה-SDGs יכול לשפר את מעורבות העובדים, שביעות הרצון ושימורם, כמו גם למשוך כישרונות מובילים. דיווח ואחריותיות:  דיווח תאגידי במסגרת ה CRM על תרומות ל-SDGs חיוני למעקב אחר התקדמות ולהבטחת אחריותיות . מסגרות כמו תקני היוזמה העולמית לדיווח  (GRI [8] ) מספקות הנחיות לעסקים לדווח על השפעתם על ה-SDGs. דיווח כזה עוזר לחברות לזהות פערי ביצועים, לטפח שיתוף פעולה ולהעצים את יתרונן העסקי. שקיפות בדיווח גם בונה אמון בקרב בעלי העניין, כולל לקוחות, משקיעים וממשלות.   ואחרון ואולי החשוב ביותר, האינטרס הקיומי משותף גם לחברה האנושית אך גם לחברה העסקית. קיימות תאפשר לעסקים צמיחה לטווח ארוך : עסקים המקדמים ומשקיעים ב -SDGs מבטיחים את אריכות הימים והצמיחה של החברה העסקית, יחד עם אריכות החברה האנושית על ידי טיפוח קהילות וסביבות יציבות ומשגשגות. דו״חות מראים כי כך רואים זאת גם 99% מהמנכ”לים של החברות הגדולות בעולם . [9] כולם מאמינים כי קיימות חשובה להצלחה העתידית של העסק שלהם בעקבות שינויים שייווצרו בשוק המחר, במוצרים ובשירותים שיינתנו. לצערנו, משבר האקלים החריף מראה לנו כי אם אלו לא יהיו העסקים של המחר, לא יהיה מחר. לסיכום, שילוב ה-SDGs באסטרטגיות עסקיות אינו רק חובה מוסרית, או פנייה לטוב לבם של חברות אלא הכרח אסטרטגי. על ידי יישור הפעילות העסקית עם ה-SDGs, עסקים יכולים להניע פיתוח בר קיימא, לטפח חדשנות וליצור הזדמנויות כלכליות משמעותיות. תרומתו של המגזר הפרטי בלתי ניתן להפרדה מאחריותו של המגזר המדיני לצורך השגת היעדים השאפתניים שנקבעו בהסכם פריז בשנת 2015. נותרו רק  6 שנים לקידום היעדים, רק באמצעות יישור אסטרטגי, חדשנות ודיווח שקוף, עסקים יוכלו להוביל את הדרך לעתיד בר קיימא עבור כולם. יעל איפרגן גיני מנכ״לית היום של SDGIsrael. ארגון הפועל לקידום והטמעה של היעדים לפיתוח בר קיימא בישראל. יעל מגיעה מתחום השיווק והקראייטיב החלה את דרכה כקופירייטרית במשרדי פרסום גדולים בישראל. לאחר תקופה ארוכה בסקטור המסחרי היא עשתה shift למגזר השלישי ועבדה במשך כעשור בעמותה הסביבתית הבינלאומית גרינפיס כמנהלת מחלקת התוכניות והדיגיטל של גרינפיס ישראל. יעל בעלת הסמכה בתחומים של כלכלה מעגלית, תכניות עסקיות ירוקות מטעם האיחוד האירופאי במסגרת תוכנית SwitchMed. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1] THE 17 GOALS | Sustainable Development . (n.d.). https://sdgs.un.org/goals   [2]  משרד ראש הממשלה(2019, July 14).   שילוב יעדי הפיתוח של האו"ם לשיפור המשילות ותהליכי תכנון אסטרטגי בממשלה . gov.il . https://www.gov.il/he/pages/dec4631_2019   [3]  SDG ישראל. (2023, October 5). ישראל - פיתוח בר קיימא | מציאת פתרונות לבעיות הגדולות בעולם. SDG  ישראל - פיתוח בר קיימא. https://www.sdgi.org.il/   [4] European Commission. (n.d.). Climate action and sustainable development - H2020 Online Manual . https://ec.europa.eu/research/participants/docs/h2020-funding-guide/cross-cutting-issues/climate-sustainable-development_en.htm   [5]  Business and Sustainable Development Commission. (2017). Better Business, Better World . https://unglobalcompact.org/library/5051   [6]  נאור, ב. א. (2018). התייעלות אנרגטית והפנמת העלויות החיצוניות במחיר החשמל (No. 117).  מרכז מילקן לחדשנות, מכון ירושלים למחקרי מדיניות. https://milkeninnovationcenter.org/wp-content/uploads/2018/12/117-Final-BAT-EL-WEB.pdf   [7]  תמחור פחמן בישראל – מסמך מדיניות, המשרד להגנת הסביבה, ישראל.  https://www.idi.org.il/media/17224/carbon_pricing_in_israel.pdf   [8]  GRI. (n.d.). STATE OF PROGRESS: BUSINESS CONTRIBUTIONS TO THE SDGS. In GRI . https://www.globalreporting.org/media/ab5lun0h/stg-gri-report-final.pdf   [9]  D. Hughes, M., & Hull, E. (n.d.). CEO Climate Leadership & Sustainability Study | Accenture . https://www.accenture.com/us-en/insights/sustainability/ungc

צירוף האותיות ESG (Environment, Social, Governance) מבטא מגמה עולמית הולכת ומתפתחת של גילוי אחריות חברתית מצד תאגידים. הנושא תופס תאוצה ברחבי העולם, והפך להיות אורח קבוע ברשימת השיקולים המנחים משקיעים ברמות שונות, בבחירת השקעות. למעשה, ההישג המשמעותי ביותר של מצדדי האחריות החברתית התאגידית הוא בשיווק מוצלח של הרעיון כך שמשקיעות מוסדיות וקמעונאיות ברחבי העולם, עלולות לשנות את החלטות ההשקעה שלהם בשקלן שיקולים שלא מיוחסים לאומדן איכות ההשקעה ברמה הכלכלית, אלא לשביעות רצונן ממידת האחריות החברתית שמגלה התאגיד. רכיב זה הוא החשוב ביותר, משום שהוא טומן בחובו את התמריץ האפקטיבי ביותר. תאגידים מגלים אחריות חברתית וולונטרית הנובעת לעיתים מאג'נדה ערכית אותנטית. תאגידים אף מתומרצים על-ידי בורסות וגופים ממשלתיים לגלות אחריות חברתית. מבלי להוריד מערכם של תמריצים אלו, נטיית לבן של משקיעות היא בעלת משקל משמעותי יותר. התכלית המביאה תאגידים להיסחר, היא הגישה להון נזיל בלתי מוגבל וההנאה הכפולה מהיכולת להזרימו לקופתם לצרכים עסקיים ובמקביל מהשאת מחירי ניירות-הערך שלהם. לכן תמריץ כלכלי-שוקי מובהק, מעצב התנהגות תאגידית במידה רבה יותר מאשר תמריצים אלטרנטיביים. בקרב משקיעים בינלאומיים מתגבש בשנים האחרונות קונצנזוס רחב לגבי חשיבות השקעות ערכיות כך שמדדים או ניירות-ערך ערכיים, זוכים לעדיפות על פני מקביליהם שאינם משלבים ערכים כגון סביבה, חברה וממשל תאגידי. בישראל, המגמה קיימת, אך בשיעור מצומצם בלבד. לפי דו"ח של PWC מאוקטובר 2022, השקעות ESG גלובליות עמדו על כ-18 טריליון דולר. הדוח אף חזה כי המספר צפוי לגדול לכ-33 טריליון דולר עד שנת [1] 2026. בישראל ישנם רק כמה מוצרים בודדים העוקבים אחר מדדי ESG, וההון המושקע בהם הוא זניח בראייה יחסית. הבורסה לניירות-ערך בת"א, דווקא הייתה אחת החלוצות העולמיות לקדם מדיניות תומכת ESG כאשר כבר בשנת 2005, השיקה הבורסה את מדד ת"א-מעלה, שקידם השקעות בתאגידים שבלטו בתחום האחריות החברתית. בשיאו, השיא המדד תשואה של כ-250%, כמעט פי שתיים ממדד הייחוס, מדד ת"א-125, שהשיא תשואה של כ-135% על פני אותה תקופה. חרף תשואתו העודפת ואופיו הערכי, המדד לא צבר היקף השקעות משמעותי ובשיאו הגיע לכ- 40 מיליון ₪ [2] . קרן הסל מגדל ESG S&P500, מהווה מקרה מבחן מייצג לקושי של עולם ההשקעות הערכי להתרומם בשוק ההון בישראל. הקרן אימצה מדיניות השקעות הנהוגה במקומות רבים בעולם בה היא מרכזת השקעות באג"ח ירוקות ובחברות המקדמות שימוש באנרגיות מתחדשות והימנעות מפליטת גזי חממה. הקרן מנהלת כ-143 מיליון ₪. מדובר בסכום זעום באופן יחסי. כדיי לסבר את האוזן, בישראל פועלות 26 קרנות שונות העוקבות אחר מדד S&P500 הכללי (מבלי להידרש לאסטרטגיית השקעה המביאה בחשבון שיקולים ערכיים). במקובץ, מנהלות הקרנות למעלה מ-24 מיליארד ₪. נתון זה בולט במיוחד נוכח שתי עובדות- גרסת מדד ה-ESG השיאה תשואה מעט גבוהה יותר מגרסת מדד המקור, ובנוסף הקרן גובה 0% דמי ניהול. מכאן שעבור כל סוגי המשקיעים, ההשקעה בקרן זו, לא רק שהייתה מקדמת מטרות סביבתיות ראויות, אלא הייתה משיאה תשואה על ההשקעה שהיא גבוהה יותר מהאלטרנטיבות. חרף זו, נותרות המשקיעות בישראל אדישות.      אז מדוע מסרבות המשקיעות הישראליות לעלות על הגל ולהצטרף למקבילותיהן בשווקים הבינלאומיים בהשקעות חברתיות?   קושי קיים אחד הוא בתחום היצע המוצרים . כאמור, בישראל אין היצע ענף של מוצרי השקעה מבוססי ESG אלא מספר מוגבל מאוד של מוצרים. בבורסה לניירות-ערך קיימים שלושה מדדי ESG, ת"א-125 נקי, קלינטק ומדד מעלה הוותיק. בנוסף לזה ישנן קרנות בודדות בלבד שמיישמות אסטרטגיית השקעה המעוצבת על-ידי שיקולים חברתיים וערכיים. היצע ענף יותר של מוצרים ינגיש השקעות חברתיות עבור משקיעות ומשקיעים בצורה קלה יותר ויעודד השקעה במוצרי השקעה חברתיים. באופן כזה, עלויות ההשקעה במוצרי ESG יצטמצמו משום שעצם ההיצע הגבוה יהפוך אותם לנגישים ומוכרים יותר ולא יחייבו משקיעים בהשקעת משאבים בחיפוש ולמידה. דמיינו סופר-מרקט בו נמכרים מספר מזערי של מוצרי מזון בריאים, והללו נבלעים בים של מוצרים "רגילים" כך שלא קל עבור הצרכנים לאתרם בין המדפים, לעומת סופר-מרקט בו במרכז החנות מונגשים בקלות מדפים רבים המכילים מזון בריא בלבד. קל לשער באיזה מהם יימכרו יותר מוצרים בריאים. היצע ענף של מוצרים, לא רק מגדיל את סל אפשרויות ההשקעה העומדות בפני משקיעים, אלא גם מדייק אותן. "אחריות חברתית" הוא מונח רחב מאוד שיכול להכיל מגוון רחב מאוד של פעילויות תאגידיות. היצע ענף יותר של קרנות ומוצרים שיתמקדו בנושא מסוים, יאפשרו למשקיעים לבחור במוצרי השקעה המשרתים נושא הקרוב לליבם. כך, יוכלו משקיעים בעלי מודעות סביבתית גבוהה, להשקיע במוצרים של תאגידים העוסקים בפיתוח אנרגיות מתחדשות. משקיעים המייחסים חשיבות לשיווין גיאוגרפי, יוכלו להשקיע בתאגידים המחויבים ליצירת תעסוקה באזורי הפריפריה ואותה חוקיות תעבוד לגביי כל מטרה אחרת.   קושי קיים נוסף הוא בתחום המתודולוגיה . משקיעות המחפשות בנוסף להשאת תשואה, גם החצנות חברתיות חיוביות להשקעתן, הן משקיעות בעלות מודעות גבוהה לאופי ההשקעה. מוצרי השקעה שיעודדו משקיעות כאלו להשקיע, צריכים להיעשות בשקיפות מלאה לגביי המתודולוגיה שלהם. למשל, נניח שמדד מסוים שואף להכיל חברות המקדמות תעשייה ירוקה. כיצד יבחר הגורם עורך המדד את החברות? האם חברה שבדוח ה-ESG שלה יופיעו תרומות לארגוני מגזר שלישי הפעילים לטובת הסביבה אך במקביל היא בעצמה עוסקת בייצור מזהם תוכל להיכנס למדד? איזה משקל יינתן לכל אחד מהרכיבים? שקיפות מתודולוגית תקל על משקיעים בעלי אג'נדה ערכית לבצע השקעות בהתאם. נקודה זו מתקשרת ישירות גם לנושא הגדלת ההיצע ודיוק המוצרים. מדד שיגדיר את עצמו כתומך השקעות חברתיות באופן כללי, יתקשה יותר בייצור מתודולוגיה ברורה ומבדלת. כיצד ידורג תאגיד המצטיין בשיווין מגדרי בהרכב ההנהלה אך עוסק בפעילות מזהמת? כיצד ידורג תאגיד שמייצר תרופות מצילות חיים, אך מעסיק עובדים זוטרים בתנאים מפלים? דיוק המתודולוגיה ושקיפותה, במקביל לפיתוח היצע רחב של מוצרי השקעה, ייצר סביבת השקעה מאפשרת עבור ציבור המשקיעות. סוגיה נוספת, היא בתחום השיווק  או בצורה כללית יותר יצירת מודעות  בקרב המשקיעים. בשווקים זרים, בדגש על השוק האמריקני, יצירת המודעות להשקעות חברתיות היא ממוסדת יותר ולכן גם מצליחה בתפוסה רחבה. יצירת המודעות צריכה להתחיל בגופים המוסדיים ומשם תחלחל גם לרובד המשקיעים הקמעונאיים. הגופים המוסדיים מחזיקים בהון עתק והעדפות ההשקעה שלהם מנווטות את הכיוון בו צועד שוק ההון בישראל. כאשר כל אחד מאיתנו מצטרף למקום עבודה חדש, מפגיש אותנו המעסיק עם יועץ פנסיוני שמסייע לנו לבחור מסלולי השקעה במוצרי החיסכון שלנו. היועצים נוהגים לדבר איתנו על אופק ההשקעה, דמי הניהול, רמת החשיפה המנייתית וכיוצא בזה. כמה עובדים בישראל שמעו מהיועץ הפנסיוני שלהם על השקעה שמניבה גם ערך חברתי במקביל (ולא על חשבון) השאת תשואה? באופן אידאלי, דרישה צרכנית שתגיע מלמטה לנושא ההשקעות החברתיות, תניע את הגופים המוסדיים בכיוון. אך כדיי לייצר את המודעות בקרב המשקיעים הישראליים, התמריצים צריכים לבוא בשלב ראשון מלמעלה, וכאן משחקים תפקיד משמעותי גם הרגולטורים. קיימת מודעות מסוימת בקרב הרגולטורים הפיננסיים בישראל לנושא. רשות שוק ההון פנתה בעבר לגופים המוסדיים בבקשה להגדיר את מדיניות ההשקעות החברתיות שלהם. גם רשות ניירות ערך פרסמה נייר עמדה העוסק בסוגיה, והפיקוח על הבנקים דרש מהבנקים להכניס שיקולי אקלים כחלק מהערכת הסיכונים שלהם. בשנת 2020 העמיד המשרד לנושאים אסטרטגיים מימון ל- 30 תאגידים נסחרים לצורך הכנת דוחות ESG. היוזמה נשאה פרי, וכיום רשומים למסחר בבורסה כ-70 תאגידים המפרסמים דו"ח ESG [3] . עם זאת, מדובר עדיין בפער גדול ביחס לשווקים הגלובליים. למשל- 90% מהחברות הנכללות במדד S&P500 מפרסמות דוח ESG. הבורסה לניירות-ערך משחקת אף היא תפקיד חשוב במשוואה, בתור הגורם המרכזי שמנפיק מדדים ומייצר מוצרי השקעה. בשנת 2022 פרסמה הבורסה דו"ח [4] ESG. באפריל 2023 הפיקה הבורסה שאלון בנושא אחריות תאגידית לחברות הנסחרות שטרם פרסמו דוח אחריות תאגידית. מטרת השאלון היא להגביר מודעות ולעודד חברות לפרסם דו"ח כאמור, וגם לסייע בהעלאת מודעות המשקיעים לנושא. המאמצים ראויים, אך מבחן המציאות מראה כי הם לא מספיקים. תמריצים משמעותיים יותר מצד הרגולטורים, יניעו תאגידים נסחרים וגופים מוסדיים לתת משקל גדול יותר לנושא. בשורה התחתונה, שינוי מהותי יגיע רק כתוצאה מלחצים שוקיים, ולצורך כך, העדפות המשקיעים צריכות להשתנות.   ד"ר עידו צנג, מומחה לשוק ההון, אשראי ובנקאות, דיני ניירות-ערך ודיני חברות. בוגר תואר מאסטר מאוניברסיטת Cambridge  בבריטניה ודוקטורט מאוניברסיטת תל-אביב. שימש כמרצה לדיני תאגידים ולשוק ההון באוניברסיטת רייכמן ובפרויקט נבו אקדמיה. משמש כיום כאחראי ביקורת ופיקוח בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב. הפוסט הינו על דעתו האישית של הכותב ואין לייחס את דבריו לבורסה לניירות ערך. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1]   ‏ESG – טרנד חולף או מרכיב חובה בכל תיק ההשקעות? | אתר הבורסה ( tase.co.il ) [2]   ‏ESG – טרנד חולף או מרכיב חובה בכל תיק ההשקעות? | אתר הבורסה ( tase.co.il ) [3]   ‏ESG – טרנד חולף או מרכיב חובה בכל תיק ההשקעות? | אתר הבורסה ( tase.co.il ) [4]   https://content.tase.co.il/media/y4kkfzum/tase_2022_esgreportheb_accessible.pdf

נושאי משרה מאיישים את השדרה המרכזית של הניהול בחברה. בהתאם להגדרות בחוק החברות, הגדרת "נושאי משרה" כוללת את חברי הדירקטוריון, את המנכ"ל והסמנכ"לים [1] . אלו חבים בשתי חובות ייחודיות: האחת, חובת זהירות שמשמעה החובה לפעול ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות ולנקוט באמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקה או של פעולה הנעשית בתוקף התפקיד; השנייה, חובת אמונים, שעיקרה פעולה בתום לב ולטובת החברה. ברשימה להלן נציג ארבע תובנות והמלצה אחת לגבי השאלה האם לאור החובות לעיל, צריכה ההנהלה הבכירה בארגון לדון בסוגיות העוסקות בשיקולי ESG: חברה, סביבה וממשל תאגידי. ראשית נבהיר: אין עיגון בדין לדרישה ספציפית לדון בשיקולי ESG. יכול שהדרישה לדון בשיקולי ESG תוסק מאוסף סעיפי חוק העוסקים במחזיקי העניין, דוגמת דיני הגנת הסביבה, או כחלק מפרקטיקה ניהולית מקובלת או כרכיב בניהול סיכונים עסקיים. עוד נבהיר כי דיון באסטרטגיית ESG אינו דומה לדיון בנושאים אחרים שאינם מוזכרים בדין, כגון סוגיות סייבר והשפעות מלחמה משום שהאחרונים הם בעלי משמעות ישירה וקריטית על התנהלות החברה שחובה לדון בהם, ואילו שיקולי ESG אינם איומים ישירים על רווחי החברה או על ניהולה השוטף.  תובנה ראשונה: מדדי ESG מהווים חלק מהערכת שווי חברה מדדי ESG מהווים חלק משמעותי מהערכת שווי החברה והפכו לכלי בידי גורמים בשוק ההון להערכה נוספת של החברה, בבחינת "שורת רווח ערכית" לצד "שורת רווח פיננסית". משקיעים, לקוחות ועובדים מודעים יותר ויותר להשפעה הסביבתית והחברתית של חברות עסקיות. השקעה בESG  משקפת תפיסה רחבה של מנהלים וראיית הנכון והראוי. שיקולי ESG אינם באים להחליף את תכלית החברה להשיא רווחיה, אלא באים לצידם ומעצימים אותם. הם מדגישים את האסטרטגיה של חשיבה לטווח ארוך ולמעשה משפיעים על הביצועים הפיננסיים של חברות [2] . במובן זה, התעלמות משיקולי ESG עלולה לפגוע במוניטין החברה, בנאמנות הלקוחות ובסופו של דבר בהשקעות ובשווי המניה, ועלולה לעלות כדי הפרת חובת הזהירות ובכללה החובה לקבלת מידע הנוגע לפעולות הנעשות בתוקף תפקידו של נושאי משרה. עוד ניתן לטעון כי התעלמות מתמשכת מדיון עקרוני בסוגיית ESG מהווה חוסר תום לב ועולה כדי הפרת החובה לפעול בתום לב ולטובת החברה תוך זיהוי מגמות עסקיות. תובנה שנייה: ממשל תאגידי נאות מונע נזקים עתידיים מחקרים הראו כי חברות שקבעו לעצמן עמידה ביעדי ESG חשופות פחות לתביעות אזרחיות ולהתערבות הרגולטור [3] . יישום ממשל תאגידי נאות הכולל הרכב דירקטוריון נאות, גיוון בהנהלה, שמירה על זכויות בעלי מניות, שתדלנות (לובינג) הגון, קשר עם הרגולטור ושקיפות חשבונאית מהווים הגנה טובה מפני תביעות מנהליות, אזרחיות ואף מאפשרים הורדת רף המחשבה הפלילית במקרה של תביעה כנגד נושאי משרה. אף יותר מכך: הוכח כי חברות עם ממשל תאגידי רופף והיעדר שקיפות כלפי המשקיעים עשויה לגרום לפגיעה בתשואות ארוכות הטווח של המניה [4] . מכאן, שדיון אקטיבי ואפקטיבי של הנהלת החברה בנושאי ESG ובעיקר ממשל תאגידי, הוא חלק אינטגרלי מהחובה לפעול לטובת החברה ובתום לב ולמנוע נזקים עתידיים. הימנעות מדיון ומקביעת מדיניות מתאימה לחברה עלולה להיחשב כפעולה שלא לטובת החברה תוך חשיפתה לסיכונים מיותרים שמשמעה הפרת חובת האמונים. תובנה שלישית: דיווח אודות ESG מומלץ על פי הרגולטורים בישראל בחודש אפריל 2021 פרסמה רשות ניירות ערך בישראל מתווה מוצע לגילוי אודות אחריות תאגידית וסיכוני ESG על ידי תאגידים מדווחים – להבדיל מחברות פרטיות [5] . הרשות קוראת לפרסם לציבור המשקיעים מדי שנה דו"ח באופן וולונטרי. כאמור, מבלי שהחובה תעוגן בחקיקה בשלב זה. לתאגידים שיבחרו לעשות כן, תוענק תמיכה. עיקר ההמלצות נוגעות לעריכה ופרסום דוח ESG על בסיס קריטריונים בינלאומיים מקובלים כגון GRI או SASB, ובשפה האנגלית על מנת לאפשר למשקיעים בינלאומיים להיחשף לדוח". בדצמבר 2020 פרסם המשרד לעניינים אסטרטגיים כשלב בתוכנית Impact Nation החלטה לגבי עידוד ממשלתי של דיווח ESG, וזאת כחלק מההעצמה הכלכלית החיובית של מדינת ישראל. [6] מגמה זו מתרחבת גם לרגולטורים נוספים המכירים בחשיבות הטמעת שיקולי ESG ורואים בכך מנוף להתפתחות הכלכלה הישראלית העוקבת אחר השווקים הבינלאומיים. גופי ממשלה נוספים פרסמו המלצות לפעול בהתאם לשיקולי ESG ואף החילו על עצמם חובות כאלה [7] .   שיקולי ESG הפכו להיות נושא בעל חשיבות מקומית ובינלאומית, תוך שהרגולטורים השונים מביעים עמדה חיובית ומומלצת שעם חלוף הזמן תהפוך למחייבת. בארבע השנים האחרונות חל גידול משמעותי במספר החברות שמפרסמות דוח ESG: מ-27 בשנת 2020, ל-81 בשנת 2024 [8] . סביר להניח כי ראוי שדיון בשיקולי ESG יהפוך לפרקטיקה נוהגת ומקובלת. מכאן, כי על מנת לעמוד בחובת הזהירות ו"לפעול ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר באותה עמדה ובאותן נסיבות" קמה חובה לדון בסוגיות ESG ולמצער להחליט אם הנושא קשור לטובת החברה ואם הוחלט בחיוב, לבחון הטמעת הנושאים הרלוונטיים. תובנה רביעית: דיון בסוגיות ESG הוא דווקא העמסה מיותרת של חובות והסטת המיקוד העסקי על אף העמדות המוצגות לעיל בעד דיון בשיקולי ESG, הרי שנשמעת גם עמדה לפיה דווקא התמקדות בשיקולי ESG עלולה להסיט את תשומת הלב של המנהלים מליבת תפקידם: השאת רווחים לבעלי המניות. השקעת יתר בסוגיות כגון התקנת טכנולוגיות ירוקות, העסקה מגוונת ותרומה לקהילה פוגעות במישרין ברווחיות החברה וספק אם תורמות בטווח הארוך. בוודאי נכון הדבר בתקופות משבר מקומי ועולמי במהלכן מצווים המנהלים להיות זהירים במיוחד בשימוש שנעשה בכספי החברה. מעבר לכך, קיים קושי אובייקטיבי במדידה והטעמה של אסטרטגיות ESG יעילות. דיונים בהנהלה על מה היא התנהגות ESG אחראית יוצרים חילוקי דעות ועיכובים ואף חוסר בהירות וחוסר שקיפות. יש שיטענו כי השקעה מעורפלת ב-ESG כמוה כ"טיוח ירוק" (Greenwash), בזבוז משאבים ויציאה ידי חובה רק על מנת לעמוד בסטנדרט הנראות והדיווח. בנוסף, שיקולי ESG משמעותיים מופיעים ממילא בחוק ובפסיקה, כגון החובה לגיוון מגדרי בדירקטוריון [9] , כתיבת פרוטוקולים, ניגוד עניינים ושקיפות [10] ; חוקי איכות הסביבה השונים [11]  והתייחסות מכבדת לעובדים במסגרת דיני עבודה [12] ולפיכך אין צורך להעמיס חובות וולונטריות מיותרות הפוגעות ברווחי החברה.  מכאן, שדווקא דיון בסוגיות ESG שאינו חובה על פי דין, עלול לעלות כדי הפרת חובת האמונים משום שיש בכך משום הסטת המיקוד העסקי אל עבר שיקולים של נראות וריצוי גורמים ואינטרסים זרים תחת פעולה לטובת החברה ובעלי מניותיה.  ולבסוף המלצה: דיון בדירקטוריון יסיר ספק ויכניס את נושאי המשרה למתחם שיקול הדעת העסקי מהאמור לעיל עולה כי דיון בסוגיות ESG אינו מעלה מסקנה אחת מובהקת. ברור כי לכל חברה אפיונים שונים ורלוונטיות אחרת לגבי ESG: אין דינה של חברת סייבר כדינה של חברת אנרגיה סולארית; אין דינו של תאגיד מדווח בינלאומי כדינה של חברה פרטית מקומית. ועם זאת, המשותף לכולן הוא התכלית להשאת רווחים והחובות המוטלות על נושאי משרה. לכן אנו סבורים כי יש לקיים לכל הפחות דיון אחד אסטרטגי משמעותי בדירקטוריון אשר יסיר את הספק לגבי שאלת חובות הזהירות והאמונים, ואף יאפשר לנושאי המשרה לטעון להפעלת שיקול הדעת העסקי במקרה של תביעה עתידית. נדמה שעל כך יסכימו גם מתנגדי גישת ה-ESG. הדיון כמובן, צריך להיות כן ואמיתי ולהשתקף בפרוטוקול. לפיכך, המלצתנו היא לפעול בהתאם לשלבים הבאים: 1.     דיון עקרוני בדירקטוריון : חברה חייבת לכל הפחות לדון בנושא העקרוני של שיקולי ESG: מהי הרלוונטיות לחברה, אם בכלל, ואם כן - באילו תחומים. האורגן המתאים לדיון הוא הדירקטוריון, כחלק מתפקידו כמתווה מדיניות [13] . הדירקטוריון עשוי להקים ועדה שבה יהיו חברים גם גורמים חיצוניים מומחים בתחום. 2.     יישום על ידי המנכ"ל : אם נקבע שהחברה תיישם עקרונות ESG, ימליץ המנכ"ל, כאחראי על הניהול השוטף, כיצד לפעול ובאילו תחומים: הון אנושי, סביבה וקיימות, או ממשל תאגידי, או שילוב ביניהם. 3.     הקצאת משאבים : תבוצע תוך התחשבות במינוי יועץ ESG או צוות מומחים, קביעת מימון, סדרי עדיפויות ומדדי הצלחה בטווח קצר וארוך.   לסיכום, אנו מאחלים השקעות פוריות ויציבות, תרומה לקהילה ובימים אלו גם שקט, רגיעה ואחדות ובכך נשיא כולנו את רווחי ורווחת מדינת ישראל ותושביה. עו"ד רצון פיקובסקי , קצינת ציות, מומחית בתחום ממשל תאגידי ואחריות דירקטורים ונושאי משרה; מרצה בכירה בלהב, אוניברסיטת תל-אביב; בעלת תואר שני LL.M במשפטים ובמדיניות ציבורית, שניהם מאוניברסיטת תל-אביב.  ביוגרפיה מלאה תמצאו כאן . לעדכונים נוספים הירשמו לניוזלטר שלנו!  ________________________________________________________________________ [1]  סעיף 1 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. [2]   ראו מאמרם של צבירן וגורן, מרץ 2023: " תפיסת ESG בקרב מנהלים ודירקטורים בחברות ציבוריות בישראל ", עמ' 25. [3]  ראו גילוי אודות אחריות תאגידית וסיכוני ESG  – מתווה מוצע על-ידי רשות ניירות ערך, אפריל 2021, עמ' 6, הערת שוליים 8. [4]  לעיל הערה 2. [5]  לעיל הערה 2.  [6]  ראו תכנית Impact Nation והחברות הצפויות לפרסם דוחות אחראיות חברתית. [7]  ראו למשל: הוראות משרד הכלכלה כלפי אגודות שיתופיות ; הבורסה לניירות ערך שהחילה על עצמה כללי ESG, דוח אחריות תאגידית ; חוזר רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון בנוגע לקופות גמל מנובמבר 2021; ועוד.  [8]  ראו דוח אחריות תאגידית לגבי חברות נסחרות שפרסמו דוח ESG בשנת 2024. [9]  ראו למשל חוק החברות סעיף 239(ד) והוראות ממשל תאגידי בתוספת הראשונה; חוק החברות הממשלתיות, סעיף 18א, 18א1, 18א2 לעניין חברות ממשלתיות.  [10]  סעיף 108 לחוק החברות בעניין פרוטוקולים, סעיף 278 לחוק החברות בעניין ניגוד עניינים וכן חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 ותקנותיו בעניין שקיפות והגינות כלפי ציבור המשקיעים. [11]   ראו באתר המשרד להגנת הסביבה : מחזור פסולת, איכות אוויר, בנייה ירוקה, הגנה על בעלי חיים, חנוך סביבתי, קיימות, ועוד.  [12]  ראו באתר משרד העבודה : הגנה על עובדים בקבלה לעבודה, תנאי עבודה, פיטורים וסיום העסקה, העסקת נשים, זכויות עובדים זרים, ועוד. [13]  סעיף 92(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999: "הדירקטוריון יתווה את מדיניות החברה ויפקח על ביצוע תפקיד המנהל הכללי ופעולותיו...".