חיפוש

בעולם שבו שפת האימפקט מתמקדת בארגונים ובעסקים הגדולים בשוק, נדחקות החברות הקטנות והבינוניות לצד . המשפט הידוע שלפיו "עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה", מתייחס בעיקר לתאגידי הענק שערכם מוערך לעיתים יותר מתוצריהן של מדינות שלמות. אמירה זו אמנם נכונה, אולם אינה מתייחסת לקבוצת החברות הקטנות והבינוניות (SMEs), אשר מהוות למעלה מ-90% מהמגזר העסקי   כמעט בכל מדינה. נתון זה מלמד על היכולת המשמעותית של ה-SMEs להשפיע על החברה והסביבה אף יותר מיכולתן של החברות הענקיות. במובן זה, "השלם גדול מסך חלקיו". בשנים האחרונות ניכרת מגמה עולמית הולכת ומתרחבת של הנגשת עקרונות ה-ESG לסקטור העסקים הקטנים והבינוניים. כך למשל, ארגון ה- GRI , תקן הדיווח הבין-לאומי לנושאי קיימות, פרסם מדריך ייעודי המסביר לסקטור זה כיצד ניתן לדווח בהתאם לתקן. גם קוד הקיימות הגרמני , שמשמש מסגרת דיווח וולונטרית להתנהלות תאגידית בתחומי הקיימות, ביצע התאמות עבור סקטור  ה-SMEs. לצד זאת, חוקרים בוחנים את השפעתו של תחום הקיימות על הרווחיות העסקית ועל האימפקט הממשי שחברות יוצרות. אפילו דירקטיבת הדיווח החדשה של האיחוד האירופי  ( CSRD )  כוללת התייחסות לסקטור העסקים הקטנים והבינוניים. אך מה קורה בישראל, והאם יצירת אימפקט רלוונטית גם לחברות שאינן השפעה בינלאומית רחבה? מי הם ה-SMEs בישראל, ולמה הם חשובים?  לשם יצירת תמונת מצב בהירה של סקטור העסקים והחברות הקטנות והבינוניות בישראל, ניתן להסתמך על הדו״ח השנתי לשנת 2018, שפורסם מטעם הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים  ב משרד הכלכלה . מן הדו״ח עולה כי בתחילת שנת 2017 פעלו בישראל כ־560 אלף עסקים, כאשר 99.5% מהם סווגו כעסקים קטנים ובינוניים המעסיקים פחות מ־100 עובדים. התפלגות מספר העסקים בישראל, לפי קבוצות גודל, דומה להתפלגות הממוצעת של העסקים במדינות ה־OECD. עוד נמצא כי עסקים אלה אחראים לכ-54% מן התל"ג במגזר הפרטי בישראל (50% — חברות עד 100 עובדים, 4% — עצמאיים ללא עובדים) בעוד שה-46% הנותרים מיוחסים לחברות הבינוניות-גדולות. עוד נכתב כי העסקים הקטנים והבינוניים מהווים את מקור רוב הגידול במשרות בשנים האחרונות. למעשה, מהדו״ח עולה כי רוב התרומה לכלכלה ולתל"ג המקומי במגזר הפרטי שייכים למגזר הזה, ובהתאם לכך גם השפעתו על החברה והסביבה רחבת היקף. מאפייני הסקטור הקטן והבינוני: בין מבנה, מניע וערכים סקירת מאפייני  הסקטור  מלמדת על כמה מאפיינים משותפים בקרב ה-SMEs: 1. מבנה ארגוני : לרוב בעלי העסק משמשים גם המנהלים הישירים ולכן הערכים, סגנון העבודה והתרבות הארגונית מושפעים מהם במידה רבה. כמו כן, המבנה הארגוני נוטה להיות "שטוח" יותר ופחות היררכי. 2. סביבה עסקית : הסביבה העסקית מאופיינת בתחרותיות גבוהה, במשאבים מצומצמים יחסית לאלו של תאגידים גדולים, ובפחות בירוקרטיה. מצב זה מאפשר גמישות ודינמיות בתהליכים. 3. המניע להקמה : לרוב, החברות הללו מוקמות בעקבות זיהוי אתגר או פער שאינו מטופל במערכות הגדולות. מתוך כך הן שואפות לספק מענה ולתקן את החסר. 4. ערכים ארגוניים : מחקרים רבים מוכיחים זאת , ועדויות של חברות רבות מעידות על כך שתפיסת החברה והסביבה כערך אנושי היא חלק מה-DNA של אותם מנהלים ומקימי חברות בסקטור ה-SMEs. לצד זאת, בקרב עסקים רבים חסרה הבנה ו/או מודעות לערך העסקי הטמון בניהול אחראי. בשל היעדר תהליכי עבודה כאלה, הערך הגלום ביצירת אימפקט חברתי וסביבתי בתוך ליבת העיסוק – מתפספס. ממאפיינים ייחודיים לאימפקט כלכלי, חברתי וסביבתי ניתוח מאפייני הסקטור מלמד על תובנה מרכזית ביותר בתחום האימפקט. בקרב חברות קטנות ובינוניות מתקיימים שני יסודות מהותיים: א. חברות קטנות ובינוניות מהוות פלטפורמת בסיס ליצירת אימפקט במסגרת ליבת העיסוק שלהן :  חברות אלו מנוהלות בצורה דינמית, דבר המאפשר קשב גבוה לסביבה וקיום דיאלוג עם עובדים ובעלי עניין כחלק מהניהול השוטף שלהן, לפעמים אף כתלות בו. נוסף על כך, תפיסת הפעילות של רבות מן החברות מתכתבת עם העיקרון doing well by doing good שעומד בבסיס עולם הערכים שלהן. יצירת מנגנון עסקי המוסיף ממד ערכי לתפיסה המקצועית המניעה אותן, גם כאשר העשייה מתבטאת בשלב הראשוני בפילנתרופיה, עשויה להביא ליצירת אימפקט אמיתי בעל עומק. רצונן של חברות אלו, לפעול לטובת החברה ולראות את הסביבה, קיים מראש ברבות מהן. הפער העיקרי הוא בהיעדר תהליכים סדורים ובעוצמת ההשפעה שניתן להשיג באמצעות חיבור הערכים לליבת העיסוק. השאלה העומדת במרכז היא כיצד ליבת העיסוק יכולה לייצר חדשנות חברתית ואימפקט חברתי מבלי לפגוע ברווחיות או בערך העסקי, ואף נהפוך הוא. ב. המהות של חברות אלו היא יצירת אימפקט :  חברות רבות קמות כמענה לצורך העולה מן השטח. משכך, הרצון והמהות שלהן הם ליצור את השינוי ואת ההשפעה הרלוונטית בתחום העיסוק שלהן. הדבר נכון בכל ענף, אם בתחום הטכנולוגי, בתחום המזון, בשירותים או בבנייה. כל חברה שקמה מביאה עמה בידול וחדשנות, כדי לייצר ערך אחר ללקוח ולהשפיע בצורה חיובית ואפקטיבית יותר על התחום. התשוקה להשפעה קיימת, לצד הרצון לרווח. אילו הרווח היה המניע היחיד, החברה לא בהכרח הייתה מוקמת כגוף חדש אלא נטמעת כחלק ממסגרת קיימת. כאשר מהות ההקמה של החברות הללו היא השפעה טובה יותר ויעילה יותר על החברה והסביבה בה הן פועלות, מתברר כי שפת האימפקט כבר קיימת בעשייה שלהן. לכן, יש לברר מהו האימפקט הנוסף שהחברה יכולה להשיג במונחים חברתיים וסביבתיים, לצד חיבור לערך העסקי שייווצר מכך. לגשר על הפערים: מודעות, ידע ונגישות לתפיסתי, החסר המרכזי המונע מאותן חברות לחבר בין העשייה העסקית לבין האימפקט החברתי והסביבתי הוא היעדר המודעות, הידע והנגישות לשאלות מהו אימפקט . מהו ניהול אחראי השואף לייצר ערך משותף, וכיצד ניתן לשלב עקרונות אלו בעשייה העסקית ואף להפיק מהם ערכים ורווחים עסקיים כחלק מליבת העיסוק של החברות. ולא פחות חשוב מכך, כיצד למדוד את ההשפעה, כדי לדעת ולראות שהעשייה אמיתית. ויתרה מזאת, כדי לייעל, לשפר ולהפוך אותה למנוע צמיחה עסקי וחברתי. דוגמה לכך, היא חברה בתחום מוצרי הפלסטיק, חברה בעלת פריסה ארצית. בשיחות שקיימתי עם בעלי החברה, התברר לי כי אין כוונה לשנות את ליבת הפעילות העסקית, אך בכל נושא התעסוקה המגוונת, סביבת עבודה והתרבות הארגונית המשלבת, נעשית עבודה רחבה ואף נרשמו פרסים. כשניסיתי להבין מדוע קהל הצרכנים כלל אינו מודע לכך, במיוחד מאחר שהבחירה ברכישת מוצרי פלסטיק נעשית בין החברה שלו לבין רשתות ה"סטוק", הוא הסביר שאינו מעוניין להפוך את העשייה החברתית לכלי יחסי־ציבור, וכי הם פועלים כך פשוט משום שזה הדבר הנכון לעשות. כאן מתבטאים חוסר המודעות או היעדר הבנה מעמיקה של הקשר בין רצון הצרכנים לבין הבחירה במותגים ובחברות הפועלים לטובת החברה והסביבה. ואם האהדה למותג מתפספסת, הרי שגם לקוחות מתפספסים. כך נוצר מעגל של "פספוס" ערך משותף, ערך שיכול היה להניב צמיחה הדדית, כלכלית וחברתית. כלים כגון שיווק אותנטי, יצירת ייעוד מותגי והטמעת ערכים ארגוניים המוקרנים גם כלפי חוץ, הם כלים החסרים לעסקים קטנים ובינוניים. דוגמה דומה עולה מעבודה מול רשת גלידריות ארצית, המוגדרת כעסק קטן-בינוני. ברשת מתקיימת עשייה חברתית רבה, פעילות עם נוער, עם חולים, עם קהילות, ללא כל פרסום. גם כאן, הבהיר המנכ"ל כי הם "נותנים בסתר". ניתן לראות כאן DNA מובהק של החלטות שמקבלים מנהלי החברה המשמשים גם כבעליה, שאינן נובעות מערך עסקי, אלא מבוססות על ערכים ועל קוד התנהגות אישי. אולם בהיעדר אסטרטגיה או מסגרת פעילות המחוברת לערכי המותג, ולמסרים חיצוניים, נוצר פספוס של ערך משמעותי. כך גם הערך המשותף הגלום אינו ממומש, והעשייה נותרת בגדר פילנתרופיה שאינה בת קיימא. אימפקט במעשים: המלצות לקידום ניהול אחראי בקרב ה-SMEs בהמשך למסקנות אלו, מוצעות מספר המלצות שיסייעו לחברות קטנות ובינוניות ליישם את עקרונות ה-ESG בעשייה היומיומית: 1. "דיבור בגובה העיניים" : מוצע להמיר את השפה האחראית או האימפקטית בשפה עסקית ובהירה, כדי שהמסרים יהיו מובנים וברורים לכלל העובדים והשותפים. 2. "זה לא הכול או כלום" : לבחור בפעולות קטנות וממוקדות, אשר מייצרות השפעה עסקית וחברתית או סביבתית, שניתן לכמת את מידת ההצלחה לאורך זמן. בניית סט של הצלחות קטנות תאפשר להתרחב עם הזמן.  3. שיתוף פעולה עם תאגידים גדולים : הצעה זו מופנית דווקא לחברות ולתאגידים הגדולים, בבקשה ללמוד ולחבר את הספקים הקטנים והבינוניים, באמצעות העדפה של ספקים המדגימים עשייה אחראית, קיום הדרכות משותפות, למידה הדדית והנגשה של כלים וידע קיימים. סיכום חברות ועסקים קטנים ובינוניים, ה-SMEs, הם מרכיב חשוב ביצירת האימפקט החברתי שאנו מחפשים לייצר. הם בעלי השפעה משמעותית על הכלכלה, על עולם העבודה, ומתוך כך גם על החברה והסביבה שבה אנו חיים. הסביבה העסקית שלהם, האמונות של בעלי העסקים, והמניעים להקמתם, יוצרים קרקע וסביבה אופטימלית ליצירת אימפקט חברתי וחדשני. עסקים אלו אינם רק חשובים למהלך של קידום עולם בר-קיימא, הם חיוניים לו. אימוץ שפת האימפקט סביב סקטור זה, לצד הקניית מודעות אמיתית לערך ולפוטנציאל הצמיחה הגלומה בעבודת האימפקט, יכולים ליצור קפיצת מדרגה משמעותית בחברה שלנו. זו אינה עוד אסטרטגיה "שחשוב שתהיה", אלא גישה ודרך "שחובה לפעול בה". מיכל תמם , יועצת, מרצה ומנהלת פרויקטים וקהילות בתחומי צמיחה וחדשנות עם השפעה חברתית ושיתופי פעולה בין מגזריים.

בריטניה מובילה כללי דיווח חדשים   בזמן שבארצות הברית נושא ה-ESG הפך לפוליטי ומאבד מהפופולריות שלו בעקבות גישתו הביקורתית של ממשל טראמפ כלפי השקעות אחראיות, בריטניה בוחרת בדרך הפוכה לחלוטין. ביולי 2025 בריטניה החליטה לשנות את כללי המשחק. הרשות הבריטית לפיקוח על התנהלות פיננסית (Financial Conduct Authority - FCA) הכריזה על רפורמה שתהפוך את לונדון לעיר הראשונה בעולם שמחייבת חברות לספר את האמת על מה שהן עושות למען הסביבה, לא רק הצהרות יפות והבטחות, אלא נתונים קשיחים ותוכניות בנות ביצוע. במבט ראשון, הכללים החדשים עשויים להיראות כמו עוד רפורמה טכנית בשוק ההון. אך בפועל מדובר בהרבה יותר מזה. בפעם הראשונה מזה שנים, רגולטור מוביל הופך את הדיווח על נושאי אקלים וסביבה מוולונטרי למחייב. בעוד שוול סטריט מסתייגת יותר ויותר מדיווחי ESG לאור הלחץ הפוליטי, בריטניה מכפילה את ההימור שלה על השקעות אחראיות ומחזקת דווקא את הרגולציה בתחום. מעכשיו, חברה שרוצה להיכנס לבורסה בלונדון, תידרש לענות על השאלות הקשות: מה בדיוק נעשה נגד שינויי האקלים? כיצד החברה מתכוננת לעתיד? וכמה כל זה באמת עולה? מבעיה להזדמנות ב־2020, הממשלה הבריטית הבינה שלונדון מאבדת חברות לטובת ניו־יורק ואמסטרדם. לפי דוחות  EY בשנים 2019-2024 חלה ירידה דרמטית בפעילות ההנפקות בלונדון, כאשר 2024 רשמה רק 18 הנפקות, המספר הנמוך ביותר מאז שהחלה EY לעקוב אחר נתונים אלה ב־2010. 88 חברות אף עזבו את הבורסה הלונדונית או העבירו את רישומן הראשי, רבות מהן ציינו נזילות נמוכה והערכות שווי נמוכות בהשוואה לשווקים אחרים. ה- Brexit יצר הזדמנות, אבל גם איום. בריטניה יכלה לבחור: להיצמד לכללי האיחוד האירופי או ליצור משהו חדש. היא בחרה בדרך השלישית — פחות ביורוקרטיה, אבל יותר שקיפות. פחות עמודי נייר — אבל יותר מידע רלוונטי. ואולי דווקא משום שהמרוץ הזה מתחמם ודווקא משום שמרכזים פיננסיים אחרים לא נרדמים, יש כאן הזדמנות ליצור סטנדרט חדש — לא סתם סטנדרט טכני, אלא סטנדרט ערכי. הפער בין מה שחברות אומרות ומה שהן בפועל עושות עומד להצטמצם באופן דרמטי. המטרה היא לגרום לחברות לא רק לדווח, אלא לחשוב לעומק על ההשפעה שלהן. הכללים החדשים הכללים החדשים - שפורסמו רשמית על ידי ה־FCA ב־15 ביולי 2025 ו ייכנסו לתוקף ב־19 בינואר 2026 מציבים דרישות שלא היו קיימות קודם לכן. כל חברה שמזהה סיכונים או הזדמנויות אקלימיות כגורמי סיכון מהותיים חייבת לכלול בתשקיף שלה את המידע הבא: זיהוי הסיכונים האמיתיים -  חברות לא יוכלו יותר להתעלם מהשפעות שינויי האקלים. הן יידרשו לפרט באופן קונקרטי את החשיפה שלהן: אם יש להן מפעלים באזורים הצפויים לסבול מבצורת או שיטפונות, הן יצטרכו לציין זאת במפורש. אם הטכנולוגיה שלהן תלויה בדלקים פוסיליים, הן יצטרכו להסביר כיצד הן מתכוננות לעתיד בלעדיהם. הדרישה כוללת תיאור מפורט של איך סיכונים אקלימיים עלולים להשפיע על שרשרת האספקה, על הביקוש למוצרים, ועל נכסי החברה בטווח הקצר, הבינוני והארוך. תוכניות מעבר אמיתיות - אם יש לחברה תוכנית מעבר למשק דל פחמן, היא תצטרך לפרט: מהו לוח הזמנים המדויק (כולל ציוני דרך ביניים), מה העלויות הצפויות (הן ההשקעה הראשונית והן העלויות השוטפות), איך התוכנית מתיישבת עם האסטרטגיה העסקית הכוללת, ומה יקרה אם התוכנית לא תצליח (כולל תוכניות גיבוי). כל יעד שנקבע צריך להיות ניתן למדידה עם מדדי ביצוע ברורים (KPIs). ממשל תאגידי - הדירקטוריון יצטרך להראות שהוא אכן מטפל בנושאים האלה, ולא רק מאשר דוחות מרשימים. המשמעות היא הצגה מפורטת של הגורמים האחראים בדירקטוריון לנושאי האקלים, הידע והניסיון המקצועי שלהם בתחום, כיצד נושאי האקלים משתלבים בתהליכי קבלת ההחלטות האסטרטגיות, באיזו תדירות הדירקטוריון דן בנושאים אלה, וכיצד מדדי ביצוע הקשורים לאקלים משתלבים בתגמול ההנהלה הבכירה. החברות יצטרכו גם לפרט איך הן מוודאות שלדירקטוריון יש את המומחיות הדרושה, בין אם באמצעות חברי דירקטוריון בעלי רקע רלוונטי או באמצעות יועצים חיצוניים. סוף עידן ה- Greenwashing הרגולציה החדשה של ה־FCA מכוונת להעלים משוק ההון את תופעת ההתיירקות (Greenwashing)  או כפי שמכנים זאת כיום (Climatewashing), לא משום שחברות יפסיקו לנסות, אלא משום שיהיה קשה בהרבה לנוכח העובדה שהמשקיעים ילמדו באמצעות הכללים האמורים לזהות מילים ריקות מתוכן. הכללים יקבעו סטנדרטים חדשים של דיווח  שיוטמעו לאט-לאט בשוק ויקבעו סטנדרט חדש. הכללים החדשים מעניקים למשקיעים כלים משופרים משמעותית: במקום דוחות עבי־כרס מלאי נתונים לא רלוונטיים, משקיעים יקבלו מידע ממוקד על הגורמים שעשויים או עלולים להשפיע על עתיד החברה, מהם הסיכונים האמיתיים, היעדים המדידים והתוכניות הקונקרטיות. זהו מהלך לא רק יעיל יותר אלא גם דמוקרטי יותר. השקיפות ואופן הצגת המידע בצורה סטנדרטית וברורה יאפשרו גם למשקיע הקטן להבין את ההשקעה, להשוות בקלות בין חברות שונות ולקבל החלטות מושכלות יותר — מבלי להזדקק לצוות אנליסטים יקר. לא רק סביבה: הקשר החברתי אחד ההיבטים המעניינים בכללים החדשים הוא שהם אינם מתייחסים רק לנושאים סביבתיים. הכללים משקפים הבנה שאקלים וחברה קשורים זה בזה בקשר בל יינתק. כך לדוגמה, כשחברה מתכננת מעבר לאנרגיות נקיות, היא מחויבת להתחשב גם בהשפעה על העובדים שלה, האם יש צורך בהכשרה מחדש? מה יעלה בגורל העובדים בתעשיות מסורתיות? כיצד המעבר משפיע על קהילות מקומיות התלויות בפעילות העסקית של החברה? האם ההשקעה תבוא בהכרח על חשבון זכויות העובדים? זהו קו חשיבה הדומה למה שמתפתח בישראל סביב הדיון בנושא הצדק האקלימי . השאלה אינה רק כיצד מפחיתים פליטות, אלא כיצד לעשות זאת בצורה הוגנת. כיצד לוודא שהמעבר לכלכלה ירוקה לא יחזק רק את החזקים ולא ישאיר מאחור קהילות מוחלשות או פריפריאליות. בריטניה מובילה גישה שרואה בקיימות סביבתית וצדק חברתי שני צדדים של אותו מטבע. המתח התמידי בין ה-E ל-S, מקבל בכללים האמורים יותר תשומת לב ומכריח את החברות המדווחות לקשור בין הדברים. מדובר בגישה הוליסטית יותר שעשויה אף לעצב תרבות אחרת. האם זה באמת יעבוד? שלוש סיבות לאופטימיות השאלה המרכזית היא האם הכללים החדשים באמת ישנו משהו, או שחברות ימצאו דרכים להתחמק מהם. יש מספר סיבות טובות לאופטימיות. ראשית, הלחץ מגיע מכל הכיוונים ולא רק הרגולטור דורש שקיפות. בשנים האחרונות אנחנו רואים בבריטניה לחץ גובר מצד צרכנים. לפי סקר PwC לשנת 2024 , 85% מהצרכנים חווים בעצמם את ההשפעות המשבשות של שינויי האקלים בחייהם היומיומיים, ו-80% מוכנים לשלם יותר עבור מוצרים ברי-קיימא. יתרה מכך, מחקר של Deloitte מצא שכ-73% מהצרכנים בבריטניה ממחזרים או ״מקמפסטים״ פסולת ביתית. גם מצד עובדים, במיוחד צעירים, יש ביקוש גובר לעבוד בחברות עם ערכים סביבתיים. חברה שתנסה לרמות עלולה להיפגע ציבורית ככל שהתקשורת תמצא לנכון לציין זאת או משקיעים מתוחכמים שיחליטו לפעול בנושא - אירועים שעלולים לגרור עזיבת לקוחות ועובדים. שנית, הטכנולוגיה מאפשרת מעקב טוב יותר מתמיד. כיום קשה יותר להסתיר מידע. נתונים על פליטות, על צריכת אנרגיה, ועל פעילות עסקית זמינים ממקורות רבים: לוויינים, חיישנים, מסדי נתונים ציבוריים ואפילו מדיה חברתית. ארגונים עצמאיים כמו CDP י (Carbon Disclosure Project) אוספים ומפרסמים מידע סביבתי על אלפי חברות ברחבי העולם. מי שינסה להטעות עלול להיחשף במהירות. שלישית, השוק עצמו מתפתח. ככל שיותר חברות ידווחו באופן שקוף, הסטנדרט יעלה את הרף. זה ייצור מעין מרוץ חיובי ומי שיהיה יותר שקוף ואמין יקבל יתרון תחרותי בהשקעות, בגיוס עובדים, ובמוניטין מול לקוחות. החברות המובילות כבר מבינות את זה ומתחרות ביניהן לא רק על ביצועים פיננסיים אלא גם על מצוינות סביבתית וחברתית. מהפכה גלובלית בדרך? הכללים החדשים של ה-FCA הם חלק ממהפכה רחבה יותר. ברחבי העולם, רגולטורים מבינים שהמודל הישן של דיווח פיננסי אינו מספיק יותר. העולם ניצב בפני אתגרים מורכבים החל משינויי אקלים ועד אי-שוויון חברתי, ודרושים כלים חדשים כדי להתמודד איתם. השאלה היא לא האם השינוי יתרחש, אלא כמה מהר ועד כמה הוא יהיה יעיל. כשמסתכלים על זה בהשוואה לשאר העולם, הדברים נראים מעניינים במיוחד. וול סטריט, שבכל זאת עודנו השוק הכי חזק בעולם, מתמודד עם לחץ פוליטי גובר נגד יוזמות ESG. ממשל טראמפ החדש מבקר במפורש השקעות אחראיות ורואה בהן איום על התחרותיות הכלכלית, דבר שגורם לחברות אמריקאיות להיזהר יותר מדיווח מקיף בנושא זה. בריטניה בוחרת בדרך אחרת, היא מהמרת בדיוק על השקיפות הזאת כיתרון תחרותי. במקום להתרחק מדיווחי ESG היא הופכת אותו לחובה ומבטיחה שקיפות מלאה בנושאי הסביבה, אך ללא הביורוקרטיה המכבידה. מנגד, האיחוד האירופי עדיין מדשדש עם רגולציה כבדה ומסובכת, אף שגם המגמות באירופה והכיוון בהחלט ברור. אירופה אומנם החילה כללי דיווח מחמירים ואף ביצעה התאמות קלות בלוחות הזמנים ובהקלות מסוימות, אך לא נסוגה מעקרונותיה — דרישות הדיווח המרכזיות נותרו בעינן. בריטניה אמרה: נעשה את זה חכם יותר: עם פחות נייר, ועם יותר מידע שימושי.   עו״ד מיכל ארלוזורוב. סמנכ"לית בכירה לשעבר באדמה פתרונות לחקלאות, דירקטורית בחברות ציבוריות ומומחית ESG.

רקע החל מאמצע המאה ה-18 פעילות אנתרופוגנית ( מעשה ידי אדם ) מאיצה שינויים סביבתיים. לפליטות מזהמים מתעשייה, חקלאות ותחבורה, השלכות לא רק על הבריאות, אלא גם על הסביבה. כתוצאה מכך, עלייה בריכוזי גזי החממה מובילה להתחממות מואצת ולשינויים גלובליים הידועים כ'שינוי אקלים '. אין פירוש הדבר שבכל מקום השלכות שינוי האקלים יהיו זהות, אלא קיים קשר בין עוצמת ההשפעה ואופייה למיקום הגאוגרפי. במפת שינוי האקלים ישראל נחשבת "נקודה חמה" – על פי תחזית השירות המטאורולוגי  כמות ועוצמת עומסי החום הכבדים-קיצוניים יעלו, ובחורף צפויה ירידה של עד כ-22% בכמות המשקעים, לצד עלייה בשכיחות אירועי גשם חריגים. יתרה מזו,  אוכלוסיית ישראל גדלה , בין 1990 ל-2020 האוכלוסייה הוכפלה, ושיעור הגידול עלה לכ-2.2% בשנת 2022 . כמו כן, כפי שניתן לראות בתרשים 1, כ-90% מאוכלוסיית המדינה מתגוררים בערים, בעיקר במרכז הארץ, בסמיכות לאזור החוף. אזור הצפוי להיות מושפע מעליית מפלס פני הים, לרבות העתקת קו החוף מזרחה וכרסום המצוקים. נוסף על כך, אזורי הצפון והדרום מיושבים חלקית, ולכן עשויים להוות הזדמנות לפיתוח פריפריאלי, בעיקר בתחומי האגרו-טק, הדזרט-טק, האנרגיה והמים, החיוניים לפיתוח חוסן בתנאי האקלים המשתנים. תרשים 1:  פיזור צפיפות האוכלוסייה מעודכן לשנת 2023 (מקור: תוכנית האקלים ). ההשלכות הכלכליות של שינוי האקלים לפגיעות אקלים כגון הצפות, סופות הוריקן, טורנדו ואירועי חום קיצוני, יש השפעות ישירות על הכלכלה המקומית: כדוגמת אובדן פריון, פגיעה בתשתיות וניתוק שרשראות אספקה. בנוסף, קיימות השפעות עקיפות הקשורות בשרשרת הערך העולמית כגון מחסור בחומרי גלם, אובדן יכולת עיבוד בשרשרת הייצור וכדומה. לפי הערכות משרד האו"ם להפחתת סיכוני אקלים  בין השנים 2010 ל-2019 עלות הנזק השנתית הממוצעת מאסונות טבע נאמדה בכ-170 מיליארד דולר (למעלה מחצי טריליון שקל). בישראל מחקרים  מעידים כי שינוי האקלים עשוי להוביל לירידה של עד כ-27.5% בתמ"ג. הערכה זו מבוססת על ניתוחים טכנו-כלכליים שונים, לדוגמה: עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-21 עלות הפגיעה במקורות המים מוערכת בכ-450 מיליון שקלים לשנה, נזקי שיטפונות כ-240 מיליון שקלים ופגיעה בחקלאות כ-3 מיליארד שקלים לשנה. יש לציין כי לא נמצא מחקר טכנו-כלכלי מלא למשק הישראלי. צעדי היערכות לשינוי האקלים בארצות הברית ואירופה בארצות הברית ובאירופה מיושמים זה מכבר מגוון כלים לצמצום פליטות הפחמן ומעבר לכלכלה דלת פחמן. אחד הכלים הוא העברת האחריות אל המזהם על ידי תמחור פחמן וכולל שלושה מודלים: הראשון, מיסוי דלק – מס בלו, מס עקיף המוטל על הדלק ומוצריו. השני, מס פחמן – מס המוטל על פליטות הפחמן עצמן ומוחשב לפי שווה ערך טון פחמן דו-חמצני (tCO2e). המודל השלישי, מסחר בפחמן (Cap-and-Trade) – במודל זה מקבל ארגון/תאגיד/מפעל מכסה והוא יכול לסחור במכסה או בעודפי הפליטה. נכון לאוגוסט 2025, 55.3% ממדינות ה-OECD משתמשות בשלושת המנגנונים בזמן ש-42.1% (כולל ישראל) משתמשות לפחות בשני מנגנונים. טורקיה היא המדינה היחידה אשר מנהיגה מס בלו בלבד . יישום תמהיל של כלי תמחור מגדיל את היקף הפליטות המטופלות וניכר כי מדובר בשוק כלכלי משמעותי בשנת 2022 ההכנסות ממסחר בפחמן הגיעו ל-63 מיליארד דולר  (מעל ל-200 מיליארד שקל).   החל מאוקטובר 2023 ובכפוף לדירקטיבה 2023/956  מיישם האיחוד האירופי מס גבולות (CBAM - Carbon Border Adjustment Mechanism). המס נועד לבלום דליפת פחמן , שבמסגרתה חברות באיחוד מעבירות ייצור למדינות בעלות תקנים סביבתיים מקלים, ובדרך זו חומקות מהעלויות החלות במסגרת מנגנון הסחר האירופי בפליטות. החל מ-2026, עם כניסתו כחובה, ישקף המס את עלות הפחמן כאילו הייצור בוצע בשטחי האיחוד האירופי, ובכך יעודד חברות מחוץ לאיחוד לאמץ תקנים סביבתיים מחמירים. בתחילה יחול המס על מוצרים עתירי-פחמן מסורתיים, כגון פלדה ומלט, ובהמשך ייתכן שיורחב למוצרים נוספים. תמריצים ניתנים הן ככלים פיסקליים והן כאמצעים מוניטריים, כדוגמת חוק הפחתת האינפלציה בארצות הברית (Inflation Reduction Act) , מאוגוסט 2022. חוק זה כולל סדרת כלים, לרבות זיכוי במס להשקעות, אשראי מס לייצור, ומענקים - כדוגמת סיוע להפחתת פליטות בגובה 30 מיליארד דולר (למעלה מ-100 מיליארד שקל) והאצת ייצור מתקני אנרגיה מתחדשת בהיקף של 10 מיליארד דולר (למעלה מ-30 מיליארד שקל). באירופה רגולציה 2021/783  מתוקצבת בכ-905 מיליון אירו (כ-3.5 מיליארד שקל) לקידום תמריצים עבור מחקר ופיתוח בתחומי אדפטציה ומיטגציה, זאת לצד שני מיליארד אירו (כ-8 מיליארד שקל) שהושקעו בתוכנית המיטיגציה האירופית NER300 . ועידות, אמנות והחלטות ממשלה בשנת 1988 הוקם הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים  (Intergovernmental Panel on Climate Change - IPCC), תפקידו לחקור את המגמות האקלימיות ולפרסם דוחות המשמשים בסיס מדעי לקביעת מדיניות. בשנת 1992 נערכה ועידת האקלים הראשונה אשר בעקבותיה נחתמה גם אמנת האקלים הראשונה. הוועידה נקראה "פסגת כדור הארץ", אך ידועה יותר בשם ועידת ריו  על שם העיר בה נערכה – ריו דה ז'ניירו, ברזיל. בוועידה זו נקבעו העקרונות לוועידות האקלים השנתיות - COP י (Conference of the Parties), כמו כן, כנס COP הראשון נערך בשנת 1995 בברלין, גרמניה. במסגרת COP 3 (קיוטו, 1997) אומץ " פרוטוקול קיוטו ", שקבע לראשונה יעדי פליטה מחייבים למדינות מפותחות, והניח תשתית למנגנוני גמישות וסחר בפליטות. מאוחר יותר, בשנת 2015, נחתם " הסכם פריז ", המהווה המשך לאמנת המסגרת של האו"ם (ריו, 1992), וקובע יעד להגבלת ההתחממות הגלובלית להרבה מתחת מ-2 מעלות צלזיוס (מ"צ) לצד שאיפה להגבלה של 1.5 מ"צ, ביחס לתקופה הטרום-תעשייתית. ישראל לוקחת חלק פעיל בפורום האקלים של האו"ם ומשתתפת בוועידות COP. בנוסף, ישראל אישרה את אמנת האקלים, וחתמה על "פרוטוקול קיוטו" ועל "הסכם פריז" (החלטה 2041 ). בהתאם לכך התקבלו מספר החלטות ממשלה, כמפורט בציר הזמן (תרשים 2). החלטות אלה עודכנו לאורך השנים, בהתאמה להסכמים ולאמנות. ישראל התחייבה בהחלטה 465  כי עד שנת 2030 30% מהאנרגיה יופקו ממקורות מתחדשים, ופליטות גזי החממה יפחתו ב-27% ביחס לכמויות שנמדדו בשנת 2015 (החלטה 171 ). בנוסף, החלטה 1261 (משנת 2024)  קבעה מנגנון מיסוי פחמן, על בסיס עקרון ‘המזהם משלם’. מנגנון זה מאפשר מסחר בפחמן, כפי שאומץ במדינות המפותחות, והפך לשוק בינלאומי. החלטות ממשלה נוספות כוללות אי-חום עירוני (החלטות 541  ו- 1022 ), קידום בנייה ירוקה, צמצום פליטות פחמן (החלטות 3269 , 1261  , 465 , 208 , 542 , 541 , 1282 , 181 ) וצעדי אדפטציה (החלטות 4079 , 207 , 544 , 1091 , 1902 ). החלטות ממשלה מעצבות את כיוון התפתחות המשק, בכך שהן מאותתות לשוק לאן המדינה מבקשת לנווט הון, חדשנות ותשתיות, מתוך כך הן מייצרות ציפיות, מפחיתות סיכון ומזרזות השקעות. כך, החלטה 171  קובעת יעדי הפחתת פליטות לשנת 2030 ולשנת 2050, ומאותתת על מעבר לכלכלה דלת-פחמן. בנוסף, יעדי הייצור מאנרגיות מתחדשות על פי החלטה 465  מאותת לפיתוח שוק המתחדשות והאגירה. כמו כן, החלטה 1261  מיישמת תמחור פחמן לצד כלי סיוע והסתגלות לתעשייה, מנגנון "יוצר-שוק" שמכוון השקעות, לטובת התייעלות. במקביל, החלטות 541  ו- 3269  מפעילות מענקים ותקנים להתייעלות אנרגטית, המקטינים עלויות הון ומאיצים חדשנות. מעבר לכך, החלטה 544  מסירה חסמים לחדשנות אקלימית, בעוד החלטות 208  ו- 181  מסדירות מרחב לתשתיות סולאריות, אגרו-וולטאי וטעינת רכב חשמלי, מה שמרחיב שווקים ומשנה תמריצים צרכניים. לבסוף, החלטות 4079  ו- 1902  מחזקות ממשל ותיאום לאומי להסתגלות, שמייצרים יציבות רגולטורית ותעדוף תקציבי, מנועי צמיחה חיוניים במשק. תרשים 2: ציר זמן של החלטות הממשלה בנושאי אקלים 2009-2024 (מקור:   תוכנית האקלים ). תוכנית משרד הכלכלה והתעשייה לשינוי האקלים תוכנית האקלים של משרד הכלכלה והתעשייה (להלן :   המשרד )  נבנתה על בסיס ההבנה כי שינויי האקלים דינמיים ולפיכך, נדרשת תוכנית אדפטיבית וגמישה. התוכנית כוללת 27 מהלכים מתוקצבים בהיקף של כ-1.4 מיליארד שקלים. נוסף לכך, 22 מהלכים מצויים בשלבי תכנון וגיבוש, ונאמדים בכמיליארד שקלים, עבורם יידרש תקצוב נוסף, כדי שיבשילו למימוש. התוכנית גובשה בהתאם לתרחישי רשות החירום הלאומית (רח"ל)  בתחומי עומסי חום, שטפונות והצפות. מטרת התוכנית היא לבסס חוסן כלכלי בתנאי אקלים משתנים, להפחית את טביעת הרגל של התעשייה הישראלית בדרך למשק דל-פחמן  ולייצר מנועי צמיחה כלכליים. את 49 מהלכי התוכנית ניתן לקבץ לארבע קטגוריות אשר יפורטו בפרקים הבאים: א. אדפטציה לשינוי האקלים צעדי האדפטציה בתוכנית שינוי האקלים של המשרד כוללים תכנון אדפטיבי ומקיים של אזורי תעשייה , תוך שילוב עקרונות של ניהול חלחול מים יעיל, ראייה מרחבית, הצללה, יעילות אנרגטית ועוד. בנוסף, מושם דגש על סביבת העבודה וניהול סיכוני עובדים, בדגש על תנאי חום קיצון , כדי להבטיח את בטיחות העובדים ולשמור על יציבות הפריון. צעד נוסף הוא בחינת יישום דו"ח סיכוני אקלים TCFD ) ) בשיקולי מתן מענקי סיוע. אם אכן ייושם, דו"ח זה יחייב חברות לבצע מהלכי התייעלות והיערכות לשינוי אקלים, וכך יחזק את תחרותיותן.   ב. מיטיגציה ניתן לראות בצעדי המיטיגציה המובאים בתוכנית שינוי האקלים, ככלי המבטיח אדפטציה כלכלית, שכן יישומם יוצר יתרון תחרותי החיוני להתמודדות בסביבה הגלובלית המשתנה. נקודה זו מתחדדת לאור כניסתו לתוקף של מס הגבולות האירופי (CBAM). לפיכך, חלק משמעותי בתוכנית מוקדש ליישום מס פחמן  באמצעות מסלולי תמיכה למפעלים  להטמעת טכנולוגיות להתייעלות אנרגטית והפחתת השימוש בדלקים. בנוסף, תוכנית ירושלם  בתחום המחזור ויישום תקנים מחמירים בתחום הפלסטיק, עשויים לא רק לצמצם את נפח הפסולת, אלא אף להפחית את פליטות המתאן באמצעות צמצום ההטמנה. בדומה לכך, קידום דרישה לשילוב חומרים ממוחזרים בייצור מהווה איתות לתעשייה והכוונה לכלכלה מעגלית דלת-פחמן. כל זאת, לצד הפסקת ייבוא של גזי קירור (קררים) העלולים לפגוע בשכבת האוזון. חלק ניכר מפעילות זו מרוכז בידי המרכז להתייעלות למשאבים , שהוקם לאחרונה ומוביל את תפיסת " תעשייה 5.0 ". המרכז אינו רק גוף ידע ומחקר, אלא משמש ציר מרכזי להעברת ידע ולסיוע מקצועי לגופי התעשייה בהפחתת טביעת רגלן הפחמנית ולהתייעל במשאביהן. ג. שינוי אקלים כמנוע צמיחה ההתמודדות עם שינוי האקלים מובילה אט-אט לזניחת טכנולוגיות ארכאיות ומזהמות ולאימוץ טכנולוגיות חדשות. בשנים האחרונות ניכרת עלייה בביקוש לפתרונות בתחומי הדזרט-טק והאקלים הכוללים: אנרגיה מתחדשת, פתרונות לייצור אנרגיה ממימן, חקלאות מדברית ופתרונות ללכידה וקיבוע פחמן. במקביל, האגרו-פוד-טק הופך לציר מרכזי לנוכח הצורך בפיתוח חוסן תזונתי. בהתחשב בכך שמחצית מפליטות המתאן מפעילות אנתרופוגנית מקורן בחקלאות וגידול בעלי חיים למזון, גובר הלחץ לפיתוח מנעד פתרונות כדוגמת: חלבון אלטרנטיבי, עמידות זרעים, הפחתת בזבוז מזון, צמצום שימוש במים וניהול משק חכם. זאת, לצד השאיפה לשמר את המגוון הביולוגי תחת הלחץ האקלימי והסביבתי. בהתאמה, הושם דגש בתוכנית שינוי האקלים של המשרד על זיהוי ופיתוח היתרונות היחסיים של המשק הישראלי בתחומים אלה בידי מנהלת הצמיחה . צעדים אופרטיביים כוללים השקעה בתשתיות לקלאסטרים , מתן מענקי סיוע לחשיפה לעולם (תערוכות וכנסים) והשקעה בקהילות חדשנות כדוגמת אגרונגב, חקלאות מתקדמת, חקלאות ימית, מים, אנרגיה, תחבורה ובנייה. ד. תכנון ארוך טווח היערכות מקדימה תוך ניהול סיכונים מושכל היא מפתח למוכנות מיטבית ולהשקעת משאבים אופטימלית. ניתן להשיג זאת באמצעות פיתוח מודל טכנו-כלכלי "נושם" המנתח את מצב המשק הנוכחי כבסיס לתחזיות המגלמות תרחישי אקלים. מודל כזה יאפשר לזהות כשלי שוק פוטנציאליים ולהתאים את כלי המשרד לצרכים המתפתחים של השוק. בדומה לכך, ניתוח שרשראות אספקה יאפשר לבסס פתרונות הן דרך הסכמים בילטרליים והן באמצעים טכנולוגיים, כדי להבטיח את חוסן הייצור הלאומי. מהלכים אלה הם חלק מתשתית אסטרטגית ארוכת טווח שתחייב השקעה משלימה שאינה נכללת במסגרת התקציב הנוכחית של המשרד. סיכום אתגרי הסביבה וצרכי המשק, הכוללים בתוכם את החברה, התעשייה והמגזר שלישי בתנאי חוסר ודאות אקלימית, הם אבני הבניין של תוכנית משרד הכלכלה לשינוי אקלים. התוכנית מתבססת על הניסיון המצטבר ממדינות העולם, על ניתוח תחזיות כלכליות ואקלימיות, ועל מיפוי החוזקות והייחודיות של המשק הישראלי. ככזו, התוכנית מגלמת את עקרונות ה-ESG במלואם. שילובה בתוכניות העבודה של המשרד יבטיח כי התוכנית תישאר אדפטיבית ונושמת, תנאי קריטי למסמך הנשען על תחזיות ממודלים אקלימיים. נוסף על כך, עידוד חדשנות וחקר שווקים הוא רכיב ליבה היכול להאיץ התאמות במשק המקומי ולייצר משקל־נגד משמעותי בזירה הגלובלית.   ד"ר נחום גבינט, יועץ מדעי למשרד הכלכלה והתעשייה, עמית מחקר והוראה בבית הספר למדעי הסביבה, אוניברסיטת חיפה וחוקר בבית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת בר אילן

במהלך שני העשורים האחרונים כולנו שמענו רבות את המונח ESG , שבעברית מיוחס לסטנדרט תאגידי בהתייחסות לסביבה, חברה וממשל תאגידי. זהו מונח שעקרונותיו התבססו כאבן יסוד באסטרטגיה התאגידית המודרנית ובסדרי העדיפויות של משקיעים. עם זאת, בשנים האחרונות גברו קולות ביקורת דווקא מתוך המגזר העסקי והפיננסי , כנגד סטנדרטים בלתי אחידים, קשיי מדידה ואתגר מתמשך באיזון בין מחויבויות ESG לבין ביצועים פיננסיים. הטלטלות הגלובליות של סוף 2024 ותחילת 2025 רק החריפו את המתח הזה. השינויים שחלו בשנים אלו העמיקו את חוסר הוודאות: בארצות הברית, חזרתו של ממשל טראמפ לוותה ברטוריקה אנטי-ESG ובמהלכי דֶה־רֶגולציה אגרסיביים, שהובילו לנסיגה מוצהרת ממדיניות וממחויבויות ESG בקרב תאגידים מסוימים. באירופה, חבילת ה־Omnibus [1]  עוררה סימני שאלה בנוגע להיקף, לעיתוי ולחובות הציות של דיווחי קיימות, עם השפעות ישירות על חברות אירופאיות וחוץ־אירופאיות. על רקע זה מתעוררת השאלה: האם ESG, שהפך בעשור האחרון לסמל של אחריות תאגידית וחשיבה לטווח ארוך, איבד מכוחו במציאות הגלובלית החדשה, או שמא דווקא הפך לחלק בלתי נפרד מתפיסה ניהולית־עסקית בת קיימא, גם לנוכח האתגרים? התמונה המצטיירת היא כי ESG נמצא כיום בשלב של היפרדות מהמיתוג שלו. בעוד שהמונח עצמו הפך לשנוי במחלוקת, בעיקר בזירה הפוליטית בארצות הברית ובדיון הרגולטורי באירופה, בפועל, החברות ממשיכות ואף מעמיקות את שילוב העקרונות אלה בתוך מערכות הניהול הארגוניות. לעיתים הדבר נעשה תחת שמות אחרים, אך המשמעות היא זהה: ESG הופך יותר ויותר לכלי תפעולי יציב לניהול סיכונים, לחיזוק ממשל תאגידי וליצירת ערך ארוך טווח. כדי לאשש את טענתנו ערכנו סקירה מעמיקה של דוחות ושל ספרות אקדמית רלוונטית. ממצאי הסקירה אכן, ישנם מהלכים המעידים על נסיגה מ־ESG כקונספט המגדיר מחויבות. עם זאת, מהלכים אלו אינם מעידים על היעדר מחויבות, אלא נובעים לעיתים משיקולים אסטרטגיים, שמבחינה משפטית וכלכלית עדיפים בתקופה זו, לעיתים מבחירה מודעת לקיים את עקרונות ESG מבלי להשתמש במפורש במונח עצמו. להלן מספר דוגמאות: דוגמה בולטת לתקופה הסוערת שעוברת על תחום ה־ESG ברמה הגלובלית היא הצמצום בקואליציית GFANZ  (הברית הפיננסית הגלובלית לאפס פליטות עד 2050), שהוקמה בשנת 2021. הקואליציה היא התאגדות של גופי השקעה מוסדיים כגון קרנות פנסיה, בנקים, חברות ביטוח וקרנות עושר ריבוניות, שמטרתה להשתמש בכוחם הפיננסי של חבריה כמשקיעים ארוכי טווח, במטרה לקדם את הדה־קרבוניזציה של הכלכלה העולמית ולהשקיע בחוסן אקלימי. עם תחילת שנת 2025, על רקע שובו של טראמפ לנשיאות, פרשו מן הברית כמה מהבנקים הגדולים בארה״ב וקנדה  – ובהם JPMorgan Chase, Bank of America, Goldman Sachs, Citi ו־Morgan Stanley. אליהם הצטרפו גם חמישה מתוך ששת הבנקים היפניים, וכן Macquarie האוסטרלית. ביולי 2025 אף הפך HSBC לבנק הבריטי הגדול הראשון שפרש מן הברית,  מה שמדגיש את ההקצנה בפוליטיזציה של פעולות אקלים במגזר הפיננסי. למרות זאת, במגזר הפיננסי ניתן לראות כי הפרישה אינה מעידה על חוסר פעולה. כפי שדווח ב־Scientific American,  בנקים מרכזיים בארצות הברית, בהם JPMorgan Chase ו־Citigroup, מתכוננים בשקט לתרחישי אקלים שעלולים להיות קטסטרופליים. מוסדות אלה מפתחים מודלים להערכת סיכונים, משקיעים באסטרטגיות חוסן, ומבצעים תכנון אקלימי מפורט, כמו לדוגמה מבחני לחץ לתיקי השקעות בתרחישי התחממות שונים. פעולות אלו מעידות כי גם מבלי לעשות שימוש מפורש במונח ESG, הבנקים משלבים שיקולי אקלים בתהליכי ניהול הסיכונים ובתכנון האסטרטגי שלהם. מן הסקירה עולה כי גם כאשר נרשמת נסיגה של שחקנים מסוימים מקואליציות אקלים (כפי שניתן לראות בדוגמה של קואליציית GFANZ ), שיתופי פעולה בינלאומיים ומדיניות אקלימית רחבה ממשיכים להתקדם. מגמה זו ניכרת, למשל, בהסכם של ארגון הספנות הבינלאומי (IMO)  לקביעת מסגרת משפטית מחייבת לצמצום פליטות מתעשיית הספנות העולמית, הכוללת הגבלות פליטה ומנגנון לתמחור גזי חממה, הצפויה להיכנס לתוקף בשנת 2027. במקביל, גופים במגזר הפיננסי ממשיכים לפעול בהתאם לעקרונות ESG בדרכים עצמאיות. לדוגמה, דו״ח הגילוי של Norges Bank Investment Management לשנת 2024  ממחיש כיצד קרן ההשקעות הממשלתית הנורבגית מטמיעה הערכת סיכונים מבוססת בינה מלאכותית, המכסה 96% מתיק ההשקעות שלה (1.6 טריליון דולר), תוך מיקוד בתוצאות סביבתיות ממשיות. הקרן מגדירה את יישום שיקולי מדיניות ההשקעה שלה כשני ממדים של ניהול אחראי: האחד – שיפור הביצועים הכלכליים ארוכי הטווח של השקעותיה; והשני – צמצום סיכונים פיננסיים הקשורים להתנהלות הסביבתית, החברתית והממשלית (ESG) של החברות בהן היא משקיעה.    מחויבות אסטרטגית מהדרג הבכיר בנוסף, קיימת חשיבות להבנת השקפת הדרג הניהולי הבכיר. ממחקרים אקדמיים מובילים ומקולות מקצועיים עולה כי למרות ההתנגדות הגוברת בשנים האחרונות ESG, נותר נושא מרכזי בסדר היום של מנהלים בכירים. דו״ח שפרסם בפברואר 2025 Harvard Law School Forum on Corporate Governance מגלה כי מנכ״לים ומנהלים בכירים ממשיכים לראות ב־ESG כמנוף ליצירת ערך ארוך טווח ולא רק כחובה רגולטורית. הדו״ח מתאר שינוי משמעותי בהתייחסות: ESG משולב כעת באסטרטגיה העסקית המרכזית, במעורבות עם בעלי עניין ובתכנון לחוסן ארגוני. לדוגמה, הדו״ח מדגיש כי הדה־קרבוניזציה נתפסת כחלק מתגובה אסטרטגית רחבה לסיכונים פיזיים הקשורים לאקלים, ולא כיעד מבודד. בהתאם לכך, חברות מתמקדות בחדשנות טכנולוגית בתחום האנרגיה, על מנת לשלב בין הפחתת פליטות לבין ניהול עלויות, ביטחון שרשראות אספקה וצמצום סיכונים. במימד החברתי, מנכ״לים בארה״ב מתעדפים את הצורך בחינוך לפיתוח הון אנושי ולתחרותיות גלובלית, בעוד שבאירופה, תנאי עבודה נחשבים למרכיב חברתי מרכזי, המונע על ידי רגולציה קשוחה. סקר Europe Long-Term Value and Corporate Governance של ארנסט אנד יאנג, שפורסם במאי 2025 , מחזק את הטענה הזו. על פי ארנסט אנד יאנג, חברות הרואות ב־ESG כמנוע אסטרטגי ולא כחובה דיווחית בלבד נהנות מיעילות ניהולית גבוהה יותר, משיפור בביצועים התפעוליים ומביטחון רב יותר בתחזית העסקית ארוכת הטווח. המשמעות היא כי ESG לא נתפס רק ככלי תדמיתי, אלא כבסיס ניהולי שמחזק הן את תפקוד ההנהלה והן את הצלחת החברה בטווח הארוך. מכלול ממצאים אלו ממחיש כי ESG איננו נסוג, אלא מתהווה למסגרת אינטגרטיבית לניהול סיכונים פיננסיים, סביבתיים וחברתיים. מנהיגים עסקיים מאמצים את ESG כגישה פרקטית לחיזוק התחרותיות, החוסן ויצירת ערך ארוך טווח בעולם שהופך תנודתי יותר ויותר. חבילת ה־Omnibus האירופית: הקלה ברגולציה או צעד אסטרטגי קדימה? אירופה הובילה במשך שנים את קצב השאיפות הגלובליות בתחום הקיימות. יוזמתה האחרונה – חבילת האומניבוס של האיחוד האירופי (EU Omnibus Package) , נועדה לייעל ולכוונן מחדש מספר דירקטיבות מרכזיות הקשורות ל־ESG, ובהן גם הדירקטיבה לדיווח קיימות תאגידית (CSRD), בעוד שיש הרואים בהתאמות אלו נסיגה אפשרית בסטנדרטים [2] ,  ניתוחים משפטיים מצביעים אחרת. סקירה שפרסם Harvard Law School Forum on Corporate Governance במרץ 2025 מדגישה כי מטרת השינויים היא לשפר את היכולת ליישם את ההנחיות ולחדד בהירות משפטית. הכיוון האסטרטגי נותר ברור: שיקולי ESG ואקלים הופכים למרכיבים מבניים בנוף התאגידי האירופי. חשוב לציין כי הדרישות החדשות אינן מוגבלות רק לחברות שממוקמות באירופה, אלא חלות במידה מסוימת גם על גופים זרים הפועלים בתחומה. כתוצאה מכך, חברות אמריקאיות בעלות פעילות באירופה נדרשות לעמוד בציפיות מחמירות של גילוי ושל ממשל תאגידי – ללא קשר לאקלים הרגולטורי בארצות הברית. באופן מהותי, חבילת האומניבוס יוצרת מרחב עבור חברות לפתח ולבגר את מסגרות ה־ESG שלהן. לדוגמה, שניידר אלקטריק,  תאגיד צרפתי בינלאומי הפועל גם בארה"ב ובאסיה, החלה להתאים מחדש את תשתיות הדיווח הפנימיות שלה כדי לעמוד בדרישות ה־CSRD ובסטנדרטים האירופיים לדיווח קיימות (ESRS) העתידים. שניידר אינה רואה בחבילת האומניבוס הקלה רגולטורית, אלא הזדמנות לייעל את הדיווחים על ESG בין תחומי שיפוט שונים ולחזק את אמון המשקיעים במפת הדרכים ארוכת הטווח שלה בתחום הקיימות.   דוגמה נוספת לרלוונטיות האסטרטגית המתמשכת של ESG מופיעה בפרסום מאפריל 2025 של פורום הממשל תאגידי של הרווארד . הפרסום מדגיש את ההשפעה המתמשכת של הדירקטיבה האירופית לבדיקת נאותות בתחום הקיימות התאגידית (CSDDD), גם לאחר כניסת חבילת האומניבוס. הדירקטיבה, שאומצה בשנת 2024, קובעת חובות לבדיקת נאותות בתחומי זכויות האדם והסביבה עבור חברות גדולות הפועלות באיחוד האירופי – ובכללן כ־900 חברות שאינן ממוקמות באירופה, רבות מהן תאגידים אמריקאיים. אמנם חבילת האומניבוס הובילה לעיכובים בלוחות זמנים מסוימים של הדיווח, אך היקף החובות לא השתנה, והדרישות נותרו בתוקף. בהתאם לכך, חברות נדרשות להתחיל בהכנות מוקדמות ולהקים מבני ממשל ייעודיים בצוותי הדיווח שלהן כדי לנהל ביעילות את סיכוני הציות. לסיכום, על אף הקשיים רגולטוריים והשיח הפוליטי הטעון, קיימות אינדיקציות חזקות לכך ש־ESG איננו נסוג, אלא מתפתח. השאלה איננה עוד אם ESG יוסיף להתקיים, אלא באיזו צורה יוטמע, כמה עמוק יהפוך לחלק מהתשתית הניהולית, ועד כמה מהר חברות יפנימו שההתעלמות ממנו משמעותה חשיפה לסיכונים עסקיים, פיננסיים ותדמיתיים. מכך, ולאור הנתונים שעלו בסקירה שהוצגה לעיל, ניתן להסיק כי ESG עובר תהליך של הבשלה והטמעה – ולא של נסיגה. ד"ר רות דגן, שותפה במשרד הרצוג פוקס נאמן וראש מחלקת איכות הסביבה ושינוי האקלים. בנוסף, משמשת ד"ר דגן בתור ראש תחום אקלים ושיתופי פעולה בינלאומיים במרכז אריסון ל־ESG באוניברסיטת רייכמן. גלי רובינשטיין, עוזרת מחקר במרכז אריסון ל־ESG באוניברסיטת רייכמן. [1]  חבילת האומניבוס, שפורסמה באפריל 2025, נועדה לפשט ולהקל את רגולציית דיווח ה־ESG , במטרה לאפשר לעסקים להתמקד יותר בלייצר שינוי בפועל ופחות בבירוקרטיה. חבילת האומניבוס כוללת עדכונים לחוקי ה־ CSRD   וה־ CSDDD  , ומטרתה להפוך את דיווחי הקיימות ליעילים, מדויקים ופחות מכבידים , תוך התמקדות בעיקר בחברות הגדולות, שלהן השפעה משמעותית על הסביבה והאקלים.   [2]  להרחבה אודות סיכוני האומניבוס ראו: https://europe.ohchr.org/news-events/news/ohchr-raises-concerns-over-omnibus-proposal-risks

איך ישראל יכולה להוביל מהפכה בביטחון כלכלי לטווח ארוך מהפכת הבינה המלאכותית – שמאז 2023 כבר מורגשת היטב במדינות רבות – משבשת ומציבה אתגרים חדשים לחברה, לשוק העבודה, לסביבה ולכלכלה בקצב מסחרר. מצד אחד היא מביאה ברכה גדולה , עם מקצועות חדשים לגמרי, דמוקרטיזציה של ידע, פתרונות טכנולוגיים לאתגרים חברתיים. אך מצד שני היא גם סיכון ממשי : מייצרת אבטלה רחבה במקצועות רבים, מצריכה כמויות ענק של אנרגיה ומשאבי טבע, חיסכון פנסיוני הופך בלתי סדיר, ההגנה הסוציאלית מתערערת, היכולת לתכנון ארוך טווח נפגעת ועוד.  ההיסטוריה מלמדת: המהפכה התעשייתית, לאחריה מהפכת המחשוב, ועכשיו מהפכת הבינה המלאכותית – כל אחת מהן עיצבה מחדש את החברה. אבל הפעם, השינוי עמוק, מהיר ורחב בהרבה. ובתוך המציאות הזו, אנו נדרשים לחשב מסלול מחדש ולהתאים פתרונות למודלים כלכליים כגון: מודלי תעסוקה מודולריים, קיצור שבוע העבודה, יצירת הכשרות תעסוקתיות מותאמות, והבטחת הפנסיה והביטוח הלאומי.  ישראל, כמו מדינות מפותחות רבות, עומדת בצומת קריטית זו. השאלה המרכזית שעולה היא: איך נוכל לבנות מערכת כלכלית עמידה וגמישה, המסוגלת להסתגל לשינויים המתמידים ולהבטיח רווחה לכלל האזרחים? המציאות החדשה של שוק העבודה ומערכת הפנסיה התמונה המסורתית של קריירה – משרה קבועה, שכר חודשי יציב ועלייה הדרגתית בסולם השכר – כבר אינה רלוונטית עבור רבים מהעובדים. במקומה צומחת מציאות של עבודה עצמאית, פרויקטים זמניים ושינויים מקצועיים תכופים. דו״ח לשכת התעסוקה על השפעות הבינה המלאכותית על שוק העבודה בישראל  ממליץ באופן מפורש להיערך כבר עכשיו באופן יזום ולאומי כדי למזער סיכונים והשלכות חברתיות שליליות. במקביל, המבנה הדמוגרפי המסורתי עובר גם הוא תמורות דרמטיות. בעוד שבעבר נשענה מערכת הפנסיה על פירמידת גילאים יציבה – דור צעיר רחב שמממן דור מבוגר צר יחסית – כיום אנו עדים להיפוך הפירמידה במדינות מפותחות רבות . בישראל, התהליך עדיין בעיצומו, אך התחזיות מצביעות על היפוך דומה בעשרים השנים הבאות. מהפכת הבינה המלאכותית מעמיקה את האתגר הזה בכך שהיא מצמצמת את היקף המשרות במשק ומחליפה עובדים במערכות אוטונומיות. שינויים אלו מחייבים חזון מהפכני למערכת הפנסיה הישראלית. מקור   מהפכה באופן החיסכון הפנסיוני על מנת לתת מענה לאתגרי העתיד יש לשנות כבר היום את המנגנונים הכלכליים המאפשרים מעבר בין־דורי של הון. ברמת שוק העבודה יש לקדם מודלים של הכנסה בסיסית אוניברסלית, ולקצר את שבוע העבודה לארבעה ימים. ברמת החינוך וההכשרות יש להתאים אותם, ולהבטיח שכל ילדה וילד בישראל – לרבות בציבור החרדי – יקבלו את הכלים הבסיסיים להשתלבות בעידן החדש: לימודי ליבה, אוריינות דיגיטלית, הבנה טכנולוגית. מערכת זו תתבסס גם על עקרון הלמידה המתמדת לאורך החיים. יש ליצור מערכת הכשרות מחזוריות  לכל אזרח ובכל גיל – במימון ציבורי מלא. מערכת זו תאפשר לעובדים להסתגל לשינויים הטכנולוגיים, לרכוש מיומנויות חדשות, ולעבור בין תחומי עיסוק בצורה חלקה. הכשרות אלה יתמקדו לא רק בכישורים טכניים, אלא גם בפיתוח יכולות אנושיות ייחודיות שקשה לאוטומציה להחליף: חשיבה יצירתית, אמפתיה, יכולות מנהיגות, וכישורים בין־אישיים מתקדמים. ברמת הפנסיה יש לייצר חיסכון פנסיוני מודולרי מגיל לידה. הרעיון המהפכני הוא שכל ילד יוולד עם "תיק פנסיה אישי" הנתמך על־ידי המדינה, המשפחה והחברה. תיק זה יקבל הכנסה אחידה וימשיך לגדול לאורך כל החיים, ללא תלות במעמד התעסוקתי או ברציפות העבודה. כך, גם אנשים העובדים בעבודות לא מסורתיות, עצמאיים או אלה שעוברים תקופות של הכשרה מחדש, יוכלו לצבור זכויות פנסיה משמעותיות. וכל זאת, תוך הבטחת תשואה ריאלית לחיסכון הפנסיוני של לפחות 5% (מעל האינפלציה). השקעות פנסיוניות כמנוע צמיחה בר־קיימא כאן מגיעים לליבת החדשנות המוצעת: חיבור מערכת הפנסיה למדיניות פיתוח בר־קיימא.  17 יעדי הפיתוח הבר־קיימא  ( Sustainable Development Goals : SDGs ) שאומצו על־ידי האו"ם ב־2015, וביניהן ישראל, הם הרבה יותר ממסמך דיפלומטי. מדינות רבות בעולם משתמשות בהם כמסגרת לניתוח וקבלת החלטות מדיניות ארוכות טווח, ומצליחות להעריך טוב יותר את העלות הכוללת של השקעותיהן הציבוריות. קרנות פנסיה בינלאומיות מובילות כבר מטמיעות עקרונות של SDG ומשקפות זאת בדו״חות האחריות התאגידית וה־ ESG שלהן. הקרן הנורווגית הממשלתית , הגדולה בעולם עם נכסים של למעלה מטריליון דולר, משקיעה על פי קריטריונים קפדניים של קיימות ואחריות חברתית. קרן הפנסיה הקנדית CPP Investments   השקיעה מיליארדי דולרים באנרגיה מתחדשת ותשתיות בנות־קיימא, תוך הבטחת תשואות יציבות לטווח ארוך. בישראל, השקעת כספי פנסיה בתשתיות בנות־קיימא בהלימה ל־SDGs, המניבות תשואה ריאלית מובטחת, יאפשרו לא רק לחזק את הכלכלה המקומית אלא גם לבסס ביטחון בין־דורי. ניתן לאמץ מודלים של איגרות חוב ייעודיות לפיתוח בר־קיימא, וכן השקעות המחברות בין רגולציה פיננסית לבין מדידת האימפקט החברתי־סביבתי־כלכלי בהלימה ליעדי הפיתוח הבר־קיימא. למרבה הצער, דו"ח מבקר המדינה  שהתפרסם לאחרונה חושף ליקויים עמוקים בהטמעת יעדי הפיתוח הבר־קיימא בעבודת הממשלה: היעדר מדידה אפקטיבית, חוסר תיאום בין־משרדי, והתעלמות שיטתית מחשיבה ארוכת טווח. דו"ח האקלימטק של רשות החדשנות לשנת 2024  מראה ירידה חדה במספר חברות ההזנק החדשות בתחום האקלים – רק 49 חברות הוקמו מאז אמצע 2023, ירידה משמעותית לעומת שנים קודמות. מגמה זו נובעת כתוצאה מהעדר אסטרטגיה לאומית ארוכת טווח המאפשרת ביטחון להשקעות בתחומי אימפקט ומהתמעטות השקעות זרות כתוצאה מהמצב הביטחוני־פוליטי. זהו מצב פרדוקסלי: דווקא עכשיו, כשיש צורך בתקציבי ענק לצורך שיקום ופיתוח וכאשר הצורך בפתרונות חדשניים בתחומי האנרגיה, המים, החקלאות, הפסולת והתחבורה בוער מאי פעם, ישראל מאבדת את יתרונה היחסי בחדשנות בתחומים קריטיים אלה. במקביל, המדינה אינה מעודדת השקעות ישראליות בתחומים שיתנו יתרון לאתגרים המקומיים.  ישראל כמודל עולמי להסתגלות מדינית דווקא ב־40 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, כספי הפנסיה והביטוח הלאומי שימשו להתמודדות עם אתגרי הפיתוח והאוכלוסייה הגדלה של מדינת ישראל. הדבר נעשה באמצעות אג״חים ייעודיים בלתי סחירים עם הבטחת תשואה ל־40 שנה. הדבר אפשר הן לגייס הון לצורכי המדינה והן להבטיח את כספי המבוטחים דרך שוק ההון. היום, הודות לבינה המלאכותית המאפשרת דמוקרטיזציה של ידע, שקיפות מדעית ושיתוף פעולה, ניתן ליישם פרקטיקות מדעיות ולבחון את ערכה של חדשנות טכנולוגית תוך זמן קצר בהרבה מאשר בעבר. מדינה המודעת לאתגריה ומבקשת פתרונות יכולה להטמיע חדשנות טכנולוגית ולהסתגל לשיבושים במהירות חסרת תקדים. אם ישראל תשכיל לאמץ מחדש את המודל המימוני הזה לצורך הטמעת יעדי הפיתוח הבר־קיימא, היא, בזכות גודלה הקטן יחסית, מערכות הידע המתקדמות שלה ותרבות החדשנות הטבועה בה, יכולה לשמש מודל בינלאומי למדיניות הסתגלותית. היתרונות הייחודיים של ישראל כוללים מערכת טכנולוגית מתקדמת, כוח אדם מיומן ומגוון, גודל שמאפשר ניסוי ותיקון מהיר, ותרבות ארגונית המעודדת חדשנות ולקיחת סיכונים מחושבים. לסיכום: פנסיה וקיימות כמנועי חוסן לאומי השאלה המרכזית שעומדת בפנינו איננה טכנולוגית אלא מוסרית וניהולית. האם אנחנו מוכנים לוותר על המנגנונים הכלכליים המוכרים מן העבר ולאמץ מנגנונים כלכליים חדשים המותאמים למציאות המשתנה? התשובה צריכה להיות חיובית. המחיר של אי־פעולה גבוה בהרבה מהמחיר של שינוי. מערכת הפנסיה הנוכחית לא תוכל לעמוד באתגרי העתיד, והמתנה רק תחריף את הבעיות. ישראל יכולה להוביל מהפכה גלובלית בתחום החוסן הכלכלי באמצעות חיבור חכם בין מערכת הפנסיה למדיניות פיתוח בר־קיימא. במקום לשמר את העבר או להגיב למשברים, עלינו לתכנן עתיד מקיים שבו כספי הפנסיה ישמשו כמנוע צמיחה כלכלית אחראית וארוכת טווח. השינוי המתחייב אינו קל, אך הוא הכרחי. המדינות שיצליחו להסתגל ראשונות למציאות החדשה יהיו אלה שיובילו את העולם בעשורים הבאים. ישראל, עם כל היתרונות הייחודיים שלה, יכולה ורצוי שתהיה בחזית המהפכה הזו. פרופ' (אמריטוס) יהודה כהנא, אקטואר וכלכלן עם התמחות בביטוח, ניהול סיכונים, חיזוי טכנולוגי, תכנון ארוך טווח וקיימות - מייסד SDG Israel. יעל גיני, מנכ״לית SDG Israel, ארגון הפועל לקידום והטמעה של היעדים לפיתוח בר קיימא בישראל.

מבוא: משבר האקלים והמרחב הפיננסי העשור האחרון מאופיין בהתגברות משבר האקלים ובהבנה עמוקה יותר של השלכותיו על כלכלה גלובלית וסקטורים עסקיים מגוונים. אחת התוצאות הבולטות היא מעורבות הולכת וגוברת של הרגולטור העולמי בממשקי הבנקאות והפיננסים, תוך התמקדות באיתור וניהול סיכוני אקלים. בהתאם למגמה זו, פרסמה ועדת באזל לפיקוח על הבנקים (BCBS), ביוני 2022, מסמך עקרונות לניהול אפקטיבי ולפיקוח על סיכונים פיננסיים מהותיים הקשורים לאקלים , המבקש לשפר את ניהול הסיכונים של הבנקים ונוהלי הפיקוח בתחום זה.   הוראת ניהול בנקאי תקין 345 – שינוי פרדיגמטי בניהול סיכוני אקלים ביוני 2026 תיכנס לתוקף הוראת ניהול בנקאי תקין (נב"ת) 345, אשר תחייב את הבנקים להטמיע מנגנוני הערכה שיטתיים ומעמיקים לזיהוי סיכוני אקלים שאליהם חשופים לקוחות עסקיים של הבנק. הבחינה אינה מוגבלת  לסיכוני אשראי בלבד; הבנקים נדרשים להרחיב את בחינת הסיכונים מעבר לניתוח המסורתי של הכנסות, מאזנים או שווי נכסים, ולשלב הערכה מקיפה של סיכונים גיאו־אקולוגיים, שינויים רגולטוריים צפויים בתחום האקלים ותחזיות אקלימיות עדכניות [ 1 ]  אשר עשויים להשפיע על יציבות הלקוח, נזילותו ויכולתו התפעולית, כחלק אינטגרלי מהערכת פרופיל הסיכון הכולל. הוראה זו מהווה ציון דרך רגולטורי משמעותי במערכת הפיננסית הישראלית, ומבוססת על ההכרה בכך שסיכוני האקלים שאליהם חשוף הלקוח העסקי מהווים גם סיכון מהותי לבנק עצמו. בהתאם לכך נדרשים הבנקים להרחיב את בחינת הסיכונים מעבר לניתוח המסורתי של הכנסות, מאזנים או שווי נכסים, ולשלב הערכה של סיכונים גיאו־אקולוגיים, שינויים רגולטוריים תכופים ותחזיות אקלימיות עדכניות [ 1 ] . הבנקים מחויבים מעתה להוביל תהליך מסודר, מבוסס נתונים וחשוף לביקורת שקופה, לבדיקת סיכוני האקלים הישירים והעקיפים אצל כל לקוח עסקי. תהליך זה יופעל באמצעות שאלוני אקלים, איסוף נתונים מהלקוחות, ניתוח תרחישים והטמעה של מודלים סטטיסטיים מתקדמים להערכה כמותית ואיכותית של חשיפה לאירועי קיצון סביבתיים, שינויים ברגולציה, וכן שיבושי שרשראות אספקה ומשברים פיזיים. כחלק מההיערכות המקדימה כבר החלו הבנקים בהפצת שאלוני מידע ללקוחותיהם בנושא סיכונים אקלימיים. ולקוחות עסקיים נדרשים להתחיל להיערך כדי להימנע מקשיים בקבלת אשראי או מתנאי מימון פחות נוחים. רשומה זו תפרוט את השפעת ההוראה על המגזר העסקי ותעסוק בחשיבותה של היערכות מוקדמת, אשר תאפשר לא רק עמידה בדרישות, אלא עשויה גם להוות יתרון תחרותי משמעותי בשוק המשתנה.  השלכות צפויות על הקצאות אשראי ומימון  הוראת נב"ת 345 מחייבת את התאגידים הבנקאיים להכיר בסיכונים הפיננסיים הנובעים משינויי אקלים, ולבחון את מאפייניהם הייחודיים – לרבות ערוצי תמסורת פוטנציאליים, מורכבות ההשפעה על המשק והמגזר הפיננסי, ואי־הוודאות הטבועה בתהליכים אקלימיים. בהתאם לכך, הבנקים יידרשו לבצע ניתוח מקיף של סיכוני אקלים כאשר הדגש הוא על ניהול סיכונים פיננסיים הנובעים מהשלכות שינויי האקלים. ההתייחסות אינה מוגבלת לסיכוני אשראי בלבד אלא מקיפה גם סיכוני שוק, נזילות, תפעול ועוד, כחלק אינטגרלי מהערכת פרופיל הסיכון הכולל. ההוראה מכתיבה כלים מתקדמים לניהול הוליסטי של סיכונים אלה, ובהם תרחישי קיצון, ניתוח הפסדים, וכן מנגנוני משילות ובקרה פנימית. מנגנונים אלה נועדו להבטיח שניהול סיכוני האקלים לא יתבצע ברמה נקודתית בלבד אלא יהפוך לחלק בלתי נפרד מתרבות הניהול הפיננסי, ובכך מסמנת הרפורמה שינוי מערכתי מהותי ולא רק דרישה טכנית נוספת. מודל ניהול הסיכונים החדש במערכת הבנקאית יוביל לשינוי משמעותי בהחלטות אשראי לחברות, לרבות:  קביעת מסגרות ותנאים דיפרנציאליים:  הבנקים יתמחרו את האשראי בהתאם לרמת החשיפה הספציפית של כל לקוח לסיכוני אקלים. חברות שאינן ערוכות כראוי, או שמדיניות השקיפות שלהן לוקה, יידרשו להעמיד בטחונות מוגברים, יקבלו מסגרות אשראי מצומצמות, ואף עשויות להידחות לחלוטין. העדפת חברות עם מדיניות סביבתית מתקדמת:  חברות המיישמות תהליכי ניהול אקלים מתקדמים, מציגות דיווחי קיימות סדורים ומפגינות יכולת להפחתת חשיפות, ייהנו מהטבות, תנאי אשראי מועדפים ויחסי אמון משופרים מול הבנקים. הגברת הפיקוח והדיווח:  המודל החדש יוצר מנגנון בקרה רציף, הבוחן באופן שוטף את מדיניות, תהליכי העבודה ואופן הניהול של הלקוחות העסקיים, ולא רק בעת בחינת אירועי אשראי נקודתיים. השלכות מעשיות על המגזר העסקי – חובות דיווח מוגברות אודות סיכוני אקלים  המשמעות הפרקטית של ההוראה היא שחברות עסקיות, קטנות כגדולות, יידרשו לספק לבנקים מידע שיטתי אודות חשיפתן לסיכוני אקלים, הן חשיפות הכרוכות בפעילותן והן חשיפות חיצוניות אשר מקורן בשינויי אקלים, בשלושה ממדים עיקריים: סיכונים פיזיים  הנובעים משינויי אקלים –תוצאה של אירועים נקודתיים קיצוניים ובלתי צפויים או של שינויים ארוכי טווח הדרגתיים ומתמשכים בדפוסי מזג אוויר. סיכונים אלה עלולים לגרום לנזקים פיננסיים ישירים לנכסי הארגון ולהשפיע בעקיפין על פעילותו, למשל דרך שיבושים בשרשרת האספקה. בנוסף, עקב שינויים בזמינות, באספקה ובאיכות המים; ביטחון תזונתי; ושינויים קיצוניים בטמפרטורה המשפיעים על אתרי הארגון, פעילותו, שרשרת האספקה, צרכי התחבורה ובטיחות העובדים. סיכונים אלו בין היתר כוללים: אירועי מזג אוויר קיצוניים (הצפות/שטפונות/סופות/שריפות); עליית מפלס מי הים והשפעתה על נכסים חופיים; חום קיצוני והשפעתו על תשתיות ויעילות תפעולית; שינויים בזמינות משאבי טבע ומים; פגיעה בנכסים פיזיים והשפעתה על ערכם הכלכלי. בינואר 2024, פירסם המשרד להגנת הסביבה אתר מפות סיכוני האקלים , הכולל מיפוי חלקי של אירועי קיצון אקלימיים בזמן הנוכחי.  באיחוד האירופי  החלו כבר משנת 2006 לבצע הערכת סיכוני אקלים באמצעות תכנית JRC PESETA , אשר מטרתה להבין את היקף והתפלגות הסיכונים האקלימיים באירופה ולבצע ניתוח מלמטה למעלה על ההשפעות הכלכליות של שינויי האקלים. התוצאות הראשונות של פרויקט JRC PESETA V  (נכון לאוגוסט 2024) חושפות את ההשפעה פוטנציאלית של פגיעות אקלימיות פיזיות, בין היתר בתחומי התעסוקה התיירות ותשתיות תחבורה.  כך למשל, בעניין תחבורה, נקבע כי תנאי האקלים המשתנים מהווים סיכון לתשתיות תחבורה קיימות, פגיעה אשר תחייב עלויות תפעול ותחזוקה נוספות לתשתיות ב־27 המדינות החברות באיחוד האירופי, גידול לכ־4.8 מיליארד אירו (6.9% בהשוואה לערכים הנוכחיים). סיכוני מעבר רגולטוריים -  שינויים רגולטוריים הנובעים משינויי אקלים כגון רגולציית פחמן, חובות דיווח מוגברות בנוגע למידע אקלימי, חובות אופרטיביות לניהול סיכוני אקלים ותקני בנייה ירוקה מחייבים. כפועל יוצא ניתן לראות בשנים האחרונות מגמת עלייה בהפנמה לקיומם של סיכונים סביבתיים ואירועי אקלים וכפועל יוצא התפתחות מואצת של דרישות רגולטוריות לאומיות. האיחוד האירופי מהווה סמן ימני במגמה זו. לדוגמה, בנובמבר 2019 אושרה דירקטיבה המחייבת גופים פיננסיים לדווח על  מדיניותם בנוגע לסיכוני סביבה ואקלים ( Regulation (EU) 2019/2088 ). לדירקטיבה  זו קדמה דירקטיבת ה־NFRD אשר החילה על חברות גדולות חובות דיווח של מידע לא פיננסי לרבות מידע אודות סיכוני אקלים ( NFRD ). בשנת 2022, מועצת האיחוד והפרלמנט האירופי אישרו דרקטיבה חדשה העוסקת בחובת דיווח בנושאי קיימות ( CSRD ) המרחיבה משמעותית את חובת הדיווח גם לחברות קטנות ובינוניות ולחברות זרות, בהתאם למבחני מחזור הכנסות ו/או מספר עובדים.   האיחוד האירופי ייצר מנגנון להתאמת גבולות הפחמן ( CBAM ), החל משנת 2023, המטיל מס על מוצרים שמיובאים אליו ממדינות מחוץ לאיחוד, בהתאם לכמות פליטות גזי החממה שנגרמו בתהליך ייצורם. כאשר המטרה היא למנוע מצב שבו יצרנים מעבירים ייצור למדינות עם רגולציה סביבתית פחות מחמירה. רגולציה זו משליכה ישירות על יצואנים ישראליים. רגולציה מואצת בישראל; חיבור בין השווקים  - בשנים האחרונות הפיקוח על הבנקים, רשות שוק ההון ורשות ניירות ערך בישראל החלו להטמיע עקרונות של גילוי ואינטגרציה של סיכוני אקלים, לצד הצטרפות ישראל ליוזמות בינלאומיות (כגון הצטרפות בנק ישראל ל NGFS בשנת 2020). כך למשל, כבר בספטמבר 2024, בדוח אשר הוציאה הרשות לניירות ערך לעניין ממצאי ביקורת רוחב בנושא גילוי ודיווח בדבר סיכוני איכות סביבה בתאגידים מדווחים , אשר קבוע אמות מידע מחמירות לדיווחי סביבה ואקלים במסגרת הדוחות התקופתיים. בנוסף, החל מינואר 2025 נכנס לתוקפו 'מס בלו' – מס פחמן בהתאם להחלטת ממשלה 1261  בנושא "תמחור פליטות מזהמים מקומיים וגזי חממה וביטול החלטת ממשלה", והוחלט על הטלת מס פחמן שמקורו בדלקים פוסיליים.  ענפים עם חשיפה מוגברת לסיכוני אקלים לא כל התאגידים חשופים לסיכוני אקלים באותה מידה. ההוראה צפויה להשפיע ביתר שאת על ענפים מרכזיים, בהם ניהול האקלים הפך לחיוני להישרדות הכלכלית: חקלאות : מושפעת במיוחד מתופעות קיצון – בצורת, שיטפונות, שינויים בעונות הצמיחה, פגיעה בזמינות המים והקרקע, ירידת יבולים ושחיקה בפוטנציאל ההכנסה. תעשיות עתירות אנרגיה ומשאבים:  דוגמת דלקים,  פלדה, בטון, מחצבות וכימיקלים, כפופות ישירות לדרישות מחמירות של הפחתת פליטות, היטלי פחמן ורגולציה סביבתית מתקדמת המשפיעה על ייצוא, תמחור וגיוס הון. נדל"ן ותשתיות:  חשיפה לנזקים גאוגרפיים – הצפות, עליית מפלס הים, עומסי חום קיצוניים וכו. חברות לוגיסטיקה ותחבורה:   מושפעות משרשראות אספקה פגיעות ואירועים משבשים, כולל במקביל, כל עסק המייצא לשוקי אירופה או חשוף לרגולציה בינלאומית נדרש לשקיפות גבוהה, תיעוד ועמידה בסטנדרטים מחמירים. מי שלא יתאקלם –  ייבלם   בעוד שמועד הכניסה לתוקף של ההוראה נקבע ליוני 2026, כבר בעיתוי זה, וכחלק מההיערכות של הבנקים לקראת מועד היישום, חברות מסקטורים שונים נדרשות לספק לבנקים מידע אקלימי במסגרת שאלוני אקלים, זאת לצד דרישות לקבלת מידע אקלימי מצד משקיעים ולקוחות בינלאומיים. בכך נוצר מצב שבו עיתוי ההיערכות הופך קריטי. חברות שיקדימו לבצע מיפוי סיכונים, יגבשו מדיניות ניהול ותוכניות הפחתת פליטות, ויבנו דוחות קיימות עדכניים – ייהנו מיחס מועדף בהליכי גיוס אשראי, בתמחור ובנגישות לשווקים.   עסקים שיתמהמהו  יחלשו; נגישותם לאשראי תפגע, בכושר המיקוח בשוק ההון יקטן והם יהפכו לפחות אטרקטיביים לשותפים אסטרטגיים ומשקיעים מוסדיים, בארץ ובעולם . ההתפתחות המואצת בתחום הרגולציה האקלימית מחייבת הסתגלות מהירה הכוללת הערכה של סיכוני סביבה ואקלים והטמעה של מנגנוני ניהול ולא להמתין לדרישה פורמלית מהבנק. ישנן מספר פעולות אופרטיביות שנדרשות להיערכות החברה העסקית:  כימות מקצועי של ההשפעות הפיננסיות שנגזרות מסיכונים סביבתיים. גיבוש מסמכי גילוי ובקרה תקופתית למגוון מחזיקי עניין, לרבות משקיעים, לקוחות אשראי, רגולטורים וציבור רחב, בהתאם לתקני דיווח מותאמים. אימוץ תכניות פעולה ייעודיות להפחתת חשיפות אקלימיות וסביבתיות, הכוללות יעדים מדידים, לוחות זמנים ברורים, תקציבים ייעודיים, אחריות ביצועית מוגדרת ומדדי ביצוע (KPIs) מוגדרים לניטור התקדמות. קביעת מסגרות עבודה והטמעת אמצעי בקרה והגנה מגוונים, במטרה לשפר את פרופיל הסיכון האקלימי והסביבתי ולהגביר את העמידות הארגונית (resilience) בפני סיכוני אקלים. שילוב שיקולי אקלים וסביבה בתהליכי קבלת החלטות אסטרטגיות ותפעוליות, לרבות תכנון עסקי ארוך טווח, השקעות הוניות, פיתוח מוצרים ושירותים, בחירת ספקים וניהול שרשרת אספקה. פיתוח מנגנוני דיווח פנימיים וחיצוניים אפקטיביים, המאפשרים שקיפות ומעקב אחר ביצועים סביבתיים ואקלימיים, כולל מערכות מידע לאיסוף, ניתוח והצגת נתונים רלוונטיים. הקמת מערך הכשרה והדרכה לדירקטוריון, הנהלה בכירה ועובדים רלוונטיים בנושאי סיכוני אקלים וסביבה, להבטחת מודעות, ידע ויכולת פעולה אפקטיבית בכל רמות הארגון. לסיום, הוראת נב"ת 345 אינה עומדת בחלל ריק, אלא מהווה נדבך משמעותי במערך רגולטורי גלובלי מתפתח בתחום ניהול סיכוני אקלים. היא משתלבת במכלול רחב של מהלכים רגולטוריים וחקיקתיים המתרחשים ברחבי העולם בדגש על האיחוד האירופאי, כגון מיסי פחמן, הטקסונומיה האירופית, חוקי אקלים לאומיים, ודרישות אופרטיביות לניהול סיכוני סביבה. מגמה זו משקפת הבנה עמוקה של הרגולטורים הפיננסיים כי נדרשת פעולה מערכתית ומקיפה להטמעת שיקולי אקלים בליבת הניהול של תאגידים עסקיים.  חברות שישכילו להבין את עומק השינוי ויפעלו בהתאם, לא רק יצליחו לעמוד בדרישות הרגולטוריות המתפתחות, אלא גם יזכו ביתרון תחרותי משמעותי במרחב עסקי שבו שיקולי אקלים וסביבה הופכים לחלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה העסקית והפיננסית. עו"ד מירב טביב שותפה וראש מחלקת איכות סביבה וקיימות במשרד פישר בכר (FBC)   גב' נירית נוריאני, מתמחה במחלקת איכות סביבה וקיימות – FBC  ,L.L.B, M.A   בממשל, אוניברסיטת רייכמן.

מושג חדש בעולם הניהול והאחריות התאגידית רשומה זו תעסוק במושג שכמעט ואינו מוכר במרחב האקדמי ובמגזר העסקי בישראל, וכנראה שלא בכדי גם לא נקלט עדיין התרגום העברי שהוצע לו בעבר. מדובר במושג "קוד המִשְׁמָרִיוּת" (Stewardship Code), שהוא למעשה כלי מדידה לבחינת ביצועי סביבה וקיימות של ארגונים עסקיים. תחילה אציג את המושג באופן תיאורטי, ולאחר מכן אפרט את משמעותו ורכיביו ככלי מדידה ניהולי ולבסוף אתאר את התפתחות הרשת העולמית המבוססת על השימוש היישומי בו.    לפני כעשרים שנה, בהיותי עובד אגף התכנון במשרד להגנת הסביבה, קיבלתי משימה מאתגרת מהממונה עלי: להציע תרגום עברי הולם למונח stewardship, שהלך ותפס תאוצה בתחום החשיבה והמעשה של הקיימות הסביבתית בעולם. השם העברי שהצעתי ושהתקבל בהמשך על ידי הועדה למונחי איכות הסביבה של האקדמיה ללשון עברית- "מִשְׁמָרִיוּת", הוגדר כ"אחריות החברה להעביר לדורות הבאים את נכסי הקרקע במצב טוב ככל האפשר". [1]  בשנים שחלפו מאז, למרות ההתקדמות שחלה בארץ במודעות ובפרקטיקה בכל הקשור לקיימות ומשילות סביבתית, המונח משמריות מזוהה בישראל רק עם עולמות התוכן של אקו-תאולוגיה, כמו למשל בהקשר של מצוות השמיטה או הציווי התנכ"י "לְעֹבְדָה ולְשֹמְרָה". [2] מקור המושג stewardship  הוא באנגלית עתיקה ומשמעותו "ניהול משק בית", ובמושגים מודרניים הכוונה גם לשמירה וטיפול בילדים קטנים (babysitter) וגם למקצוע הדָיָלוּת (airline stewarding). בעולם העסקים והפיננסים, הכוונה במִשְׁמָרִיוּת היא שאלה המנהלים נכסים של אחרים (הכוונה בעיקר לקרקע במובן נדל"ני, אך גם לתכנון המרחב במובנו הסטטוטורי), מן הראוי שיעשו זאת באופן אחראי ונבון, ממש כאותו שמרטף השומר על ילדים או דיילת הדואגת לשלום הנוסעים. בשונה מעולם העסקים והניהול, המושג כמעט ואינו מוכר בעולם המשפט, למעט בהקשר של "תיאוריית השליחות" [3] , לפיה השחקנים פועלים מתוך תמריץ פנימי וערכי יסוד של אמון, אחריות אישית ותחושת שליחות אותנטית לטובת הצלחת הארגון או החברה אליה הם משתייכים, ובאופן כללי רואים את טובת הקולקטיב על פני טובתם האישית. בהקשר לעולם הקיימות והמשילות התאגידית, חובת "העמידה על המשמר" מוטלת אם כן על היזמים ובעלי העסקים להביא לכך שמשאבי הקרקע, הטבע והסביבה יישמרו ויעברו במצב הטוב ביותר לדורות הבאים.    שלא כמו בישראל, במדינות המפותחות זכה המושג מִשְׁמָרִיוּת stewardship)) להפוך למושג עיקרי ויישומי, הן בהקשר של מחשבה סביבתית והן כרכיב יישומי בתחום האחריות התאגידית ESG. בהקשר זה, מִשְׁמָרִיוּת היא חובתם המוסרית והערכית של משקיעים ויזמים לגלות אחריות ארוכת טווח בעת הקצאה של משאבי קרקע, הון ומתן שירותים [4] . זאת לעומת הגישה הישנה המנוגדת, בה יזמים, מנהלי פירמות ויזמים כלכליים רואים וקובעים את צעדיהם מתוך ראיה לטווח קצר ולמען תועלתם הכלכלית שלהם עצמם.     הרקע להתפתחות קוד המִשְׁמָרִיוּת  ועקרונותיו  קוד המִשְׁמָרִיוּת (Stewardship Code, מכונה לעתים בקיצור SC) נקבע לראשונה בבריטניה בשנת 2010, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 2008 ("משבר האשראי") שחשף בין היתר את חולשת המשילות של מדינות ביחס לבנקים וגופים כלכליים גדולים אחרים. הקוד גובש על ידי המועצה לביקורת פיננסית (FRC-Financial Reporting Council) מתוך מטרה לחזק ולשפר את המודעות וכישורי הניהול של משקיעים וחברות עסקיות בכל הקשור לאחריותן לגבי ההון המושקע בהקשרי תכנון קרקע, שימור הסביבה וקיימות לטווח ארוך. הרציונל שעמד מאחורי גיבוש הקוד היה פשוט וקצר: ליצור ערך קיימותי (כלומר כלכלי, חברתי וסביבתי) לטווח ארוך ללקוחות, צרכנים ומוטבים מכל פעולת השקעה או פיתוח. [5] הקוד כולל 12 עקרונות עליהם נדרשים החברות [6] והגופים החותמים לדווח אחת לשנה על האופן והמידה בה הם עומדים ביחס אליהם. העקרונות נחלקים לארבע קטגוריות כלדלהן: [7]   קטגוריה א: יעדים ומשילות 1)      יעדי החברה, האסטרטגיה שלה והתרבות הארגונית. 2)      משילות, משאבים העומדים לרשות החברה, תמריצים בהם היא עושה שימוש. 3)      קונפליקטים הניצבים בפני יעדי החברה. 4)      קידום ועידוד שווקים יעילים ומשגשגים. 5)      קיום מנגנון בקרה ובטחון כלכלי (אמינות). קטגוריה ב: מדיניות ההשקעות 6)      הענות לצרכי הלקוחות והמוטבים. 7)      מידת האחריות, ראיה לטווח ארוך, יישום עקרונות ESG. 8)      בקרה על מנהלים, ספקים ונותני שירות. קטגוריה ג: מחויבות  9)      מידת המעורבות של החברה בקהילה ועם גורמים חברתיים (סוציאליים). 10)  שיתופי פעולה, יצירת התקשרויות.  11)  האצה והגברה של הפעילות. קטגוריה ד: זכויות ואחריות   12)  מידת הלמידה וההקפדה על שמירת זכויות הלקוחות, המוטבים והקהילה.   למרות שבמקור יועד קוד המִשְׁמָרִיוּת להנחות חברות הביטוח, קרנות פנסיה ומנהלי השקעות, ועל אף שהוא וולונטרי ולא מחייב, הוא אומץ על ידי עסקים רבים בבריטניה, בה יש מעל 300 גופים שחתמו על קוד המִשְׁמָרִיוּת, מה שמשקף היקף של כ 50 טריליון פאונד בניהול נכסים וקרקעות. לאחר מספר שנים בהן נצבר נסיון ונאספו ביקורות על מהותו והרכבו, פרסם ה FRC ביוני 2025 עידכון לקוד המִשְׁמָרִיוּת, האמור להכנס לתוקפו בינואר 2026. ההבדלים והחידושים בקוד המִשְׁמָרִיוּת 2026 החדש [8] נוגעים בעיקר לחיזוק הטמעת ערכי הקיימות לטווח ארוך בכל הקשור לפעולות פיתוח ובניה, וכן לניהול מבוסס הערכת סיכונים. כמו כן, נקבעה הגדרה עדכנית למִשְׁמָרִיוּת, לפיה מדובר בתכנון הניהול של נכסים, הון או שירותים תוך ראיה ארוכת טווח מקיימת על שלושת רכיביה- שגשוג כלכלי, שימור הסביבה ומשאבי טבע והעצמה חברתית, ללא העדפה של אחד מהם על פני האחר. [9] כאמור, הקוד אינו מחייב מבחינה משפטית, ולכן הטמעתו נעשית באמצעות "דחיפות קלות" (Nudge) של מתן תמריצים ועידוד "חקיינות" חיובית בקרב משקיעים ובעלי עסקים. הקוד בשימוש אקטיביסטים סביבתיים קוד המִשְׁמָרִיוּת ((CS הוא אחד הביטויים היישומים לכך שתחום האחריות התאגידית ועקרונות ה ESG הפכו זה מכבר לחלק מרכזי בעולם העסקים והניהול הכלכלי, ולמעשה לגורם (פקטור) לפיו משקיעים ויזמים מקבלים החלטות. [10]  בין אם הם עושים זאת משיקולי תועלת כלכלית ישירה, תפיסה ערכית חברתית וסביבתית או התמודדות עם שינוי האקלים, נראה שמבחינה כמותית יותר ויותר חברות בעולם מאמצות את קוד המִשְׁמָרִיוּת. יש בכך משום "הדבקה" או חיקוי חיובי המביא ליצירת רשת שהיא הרבה מעבר לטרנד חולף, שכן קונגולמרטים וחברות עולמיות המגדירות עמידה ביעדי סביבה ומאבק בשינוי האקלים מביאות לידי התניות שחברות בינוניות וקטנות הקשורות אליהן מתיישרות לפי הקוד החדש. אחת הדוגמאות הבולטות לאקטיביזם ESG התרחשה בשלהי שנת 2020, כאשר מסע הסברה יעיל ומאבק ציבורי עיקש של אנשי קרן גידור קטנה (Engine no.1) הביאה לכך שארבעה חברי דירקטוריון חדשים שדגלו בהפסקת הפקת דלקים מאובנים הצליחו  להיבחר לועד המנהל של חברת האנרגיה העולמית  ExxonMobil, למורת רוחם של שאר המשקיעים והיזמים בקבוצה. המקרה נחשב לנקודת מפנה בכל הקשור לשינוי אותו מבקשים להביא אקטיביסטים סביבתיים בעידן שינוי האקלים. יישומו של הקוד ברשת מִשְׁמָרִיוּת עולמית קוד המִשְׁמָרִיוּת הבריטי המקורי על גרסאותיו השונות, מקובל כיום ומופעל ב 20 מדינות, בהן הוא זכה לגרסאות שונות ויישום המותאם לצרכים והחזון המקומי. יחד עם זאת, לא בכל המדינות באים לביטוי מלא עקרונות ה- ESG. כך למשל, ביפאן עיקר הקוד מדגיש את הצורך בשקיפות העסקית של משקיעים ויזמים, בעוד שבקֶניה הוא הפך לחלק מחייב ברפורמה משפטית שמטרתה לחזק את כלכלת המדינה במרחב האפריקני. בדרום אפריקה יש הדגשה יתרה של רכיבים חברתיים וצדק סביבתי, דבר המבטא את שאיפתה להעצים את הנפגעים מדורות של שלטון האפרטהייד. בפועל במרבית המדינות והחברות בהן אומץ הקוד, הוא הפך לחלק מ"חקיקה הרכה", קרי שאינה מחייבת מבחינה פורמלית אך היא מקובלת כנורמה לקביעת תנאי סף כלכליים וסביבתיים. למעשה קיימת כיום בעולם רשת של מאות שחקנים - משקיעים, חברות (פירמות), תאגידים, ארגונים לא ממשלתיים ונותני שירותים שפועלים לאורו של קוד המִשְׁמָרִיוּת המהווה כלי אפקטיבי ליישום ערכי ה ESG. לא בכדי המונח השגור כיום בהקשר זה הוא ESG Stewardship, המתאר יוזמה אקטיבית של כל אותם שחקנים להצטרף לאקו-סיסטם הגלובלי החדש. קוד המִשְׁמָרִיוּת העדכני, שכאמור יכנס לתוקפו בינואר 2026, הוא הזדמנות להרחיב את מעגל השחקנים ואנשי העסקים להצטרף לגל זה, המבטיח לא רק יצירת קוד אתי לכשעצמו, אלא גם הזדמנות להגביר את האימפקט של אחד הכלים העדכניים ביותר להתמודדות גלובלית עם משבר האקלים. בתוך, כך, ראוי שגם שוק העסקים הישראלי יראה בכך הזדמנות להצטרף לזרם החדש ולחזק את האחריות התאגידית וערכי ה ESG שלו ושל החברה כולה, כמאמר הסיסמא "from saving the company to saving the planet".   [1]   https://terms.hebrew-academy.org.il/munnah/97354_1   [2]   https://heb.hartman.org.il/ecology-jewish-theology-einat-kremer/   [3]  התרגום של stewardship כ"שליחות" בהקשר של תיאוריה זו הוצע על ידי בוקשפן וידין במאמרם משפחה ועסקים- החברה כאישיות משפ(חת)טית: על המפגש בין דיני החברות לחברות משפחתיות , משפטים , מ"ח, תשע"ט.    [4]   https://www.iod.com/resources/governance/governance-explainer-the-stewardship-code/   [5]  Reddy, B. (2021), The Emperor’s New Code? Time to Re-Evaluate the Nature of Stewardship Engagement Under the UK’s Stewardship Code , The Modern Law Review , University of Cambridge.  [6]  בכל מקום בו לא נאמר אחרת, כאשר נכתב "חברה" הכוונה לארגון כלכלי עסקי עם מטרת רווח (company, firm), ולא society במובנה הסוציולוגי. [7]   https://www.danesmeadadvisory.com/news/what-is-the-uk-stewardship-code   [8]   https://media.frc.org.uk/documents/UK_Stewardship_Code_2026.pdf   [9]   https://www.dentons.com/en/insights/articles/2025/june/13/recent-changes-to-the-uk-stewardship-code-streamlining-reporting-and-enhancing-flexibility [10]  Bowley, T., & Hill, J. G. (2024). Stewardship codes, ESG activism and transnational ordering . In  Research handbook on environmental, social and corporate governance  (pp. 117-137). Edward Elgar Publishing. ‏ ד"ר בני פירסט הוא מתכנן ערים, חוקר סביבה וקיימות, מנהל ההכשרה בתוכנית "ממשק" באגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים ובטכניון

בשנים האחרונות אנו עדים לשינוי עמוק בתפיסות ובמערכת היחסים בין בעלי מניות לחברות עצמן. בעבר נתפסו בעלי המניות כמי ששאיפתם היחידה היא השאת רווחים, וכך גם החברה נתפסה כמייצגת את טובת בעלי מניותיה בלבד. אלא שהמציאות משתנה במהירות: משבר האקלים, החרפת אי־השוויון החברתי והלחץ הציבורי ההולך וגובר, במיוחד מצדם של משקיעים צעירים, יוצרים קרקע פורייה לדרישה לערכים מוסריים בתוך עולם התאגידים. יותר ויותר משקיעים רוצים לראות את ערכיהם  משתקפים בהחלטות החברות שבהן הם מושקעים. ברשומה זו נבחן את השינוי המהותי בתפיסת תפקידו של בעל המניות – ממיקוד בלעדי בהשאת רווחים למודל המשלב גם ערכים והעדפות אישיות. נציג את המודל החדש שמציעים הארט וזינגלס, נדון במכשולים המונעים כיום יישום מלא של תפיסה זו, ונסקור שלושה מנגנונים חדשניים המאפשרים למשקיעים להשפיע על החלטות החברות בהתאם לערכיהם. בנוסף, נביא דוגמאות עדכניות מהעולם ומישראל ונעמוד על האתגרים וההזדמנויות שמציעה מהפכה זו בשוק ההון. מהשאת רווחים להשאת רווחה: המודל של הארט וזינגלס במאמרם, The New Corporate Governance   מתייחסים הארט וזינגלס לתופעות אלו. אוליבר הארט הוא כלכלן בריטי־אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2016, הידוע בעיקר בזכות תרומתו לתיאוריית החוזים והבעלות, שעניינה חלוקת זכויות שליטה והשפעתן על תמריצים המכתיבים את מבנה הממשל התאגידי. לואיג'י זינגלס הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת שיקגו ומומחה למימון תאגידי ולתפקוד השווקים. ראשית, מתייחסים המחברים לתפיסה המסורתית המכונה "Shareholder Value Maximization" אשר מדגישה את חובתה של החברה להשיא רווחים לבעלי המניות בלבד. כך, בישראל סעיף 11 לחוק החברות קובע כי מטרתה של חברה היא השאת רווחים.  בצד גישה זו מזהים המחברים גישה חדשה, אותה הם מכנים Shareholder Welfare Maximization המשקפת את ההבנה הגוברת שחלק ניכר מבעלי המניות, בדומה להתנהגות צרכנית בתחומים אחרים, מוכנים לוותר על חלק מהתשואה אם התמורה הערכית חשובה להם. כך, וכאנקדוטה, במדינת ישראל מדד 'מעלה' לשנת 2025   מציג קפיצה גדולה בתרומות החברות: 960 מיליון ש"ח ביחס ל־590 מיליון ש"ח ב־2022 טרום המלחמה. כמו כן, כ־60% מהחברות דיווחו על שותפויות חברתיות חדשות המתמקדות בצמיחה ובנייה מחדש.  הארט וזינגלס שואלים: אם משקיע מוכן לשלם יותר בעבור רכב חשמלי או מוצר עם תקן סביבתי, מדוע שלא יוכל להצביע בהתאם להשקפת עולמו גם כבעל מניות? במאמרם הם דוגלים במודל זה, המתמקד בהשאת רווחת בעלי המניות ולוקח בחשבון את כלל ההעדפות של המשקיעים – הכלכליות והערכיות כאחד. לטענתם, נתינת מקום גדול יותר לשיקול דעתם של בעלי המניות יוביל לכך שחברות יפעלו יותר למטרות חברתיות, ובין מטרותיהן תהיה עשייה חברתית ב-ESG. זהו לא רק צעד מוסרי יותר, אלא גם תואם טוב יותר את הרצון האמיתי של ציבור המשקיעים. באופן מסורתי, הממשל התאגידי של חברה טיפוסית מורכב ממשולש יחסים בין בעלי המניות, הדירקטוריון והמנכ"ל. בעלי המניות, בעיקר בחברות ציבוריות, אינם מעורבים ביום־יום של קבלת ההחלטות. הם בוחרים את הדירקטוריון – הגוף האחראי על קביעת מדיניות, פיקוח ואסטרטגיה כללית. הדירקטוריון, בתורו, ממנה את המנכ"ל, שתפקידו לנהל את החברה בפועל. הצרכנים והעובדים – כלומר אנחנו – כמעט שאינם חלק מהמערכת הזו בכובעם ככאלה אלא רק בעקיפין כמשקיעים במניות החברות (למשל באמצעות משקיעים מוסדיים דוגמת קרנות הגמל וההשתלמויות). ברוב המקרים אין למרביתנו כל נגיעה ישירה להשפעה על המדיניות או על ההחלטות של החברה, וגם אם כן, רוב בעלי המניות עצמם מושפעים ממגבלת "בעיית הנציג" ומהאדישות הרציונלית – היוצרים פער מבני והעדר תמריצים בין בעלי השליטה האמיתיים (ההנהלה והדירקטוריון) לבין בעלי ההון. לתוך ממשל תאגידי מורכב זה נכנסו בשנים האחרונות המשקיעים המוסדיים. משקיעים מוסדיים הם גופים גדולים כמו קרנות פנסיה, חברות ביטוח וקרנות השקעה, שמרכזים תחתיהם את כספי הציבור ומשקיעים אותם בשמו. כשרוב הציבור משקיע דרכם במקום להחזיק מניות ישירות, נוצר ריכוז כוח עצום בידי מעטים – המשקיעים המוסדיים הופכים לבעלי השליטה האמיתיים בחברות, אבל הם לא בהכרח מייצגים את הרצונות והערכים של מיליוני האנשים שכספם מושקע בפועל, וכך נשברת המערכת הדמוקרטית שאמורה הייתה להתקיים בין הציבור לחברות. הארט וזינגלס מצביעים על בעיות שמעכבות את יכולת בעלי המניות להביא לידי ביטוי את העדפותיהם, הראשונה היא בעיית הנציג הקיימת בין המנהלים לבעלי המניות – כאשר הראשונים מקבלים את ההחלטות אך אינם נדרשים לייצג בהכרח את ההעדפות הערכיות של המשקיעים. השנייה, לא פחות חשובה, היא הפער בין בעלי המניות לבין מנהלי הנכסים שמצביעים בשמם. מנהלים אלה כפופים לרגולציה המחייבת אותם לפעול לפי שיקולי תשואה בלבד, גם כשברור שלא כל בעלי המניות חותרים לכך באופן בלעדי. לאור כל אלו, מציעים הארט וזינגלס מספר מנגנונים חלופיים אשר יגדילו את מעורבות בעלי המניות בחברה.  מנגנון ראשון: הצבעה אישית – כוח ישיר בידי המשקיע הגישה הראשונה שמציעים הארט וזינגלס היא להעביר את זכות ההצבעה מהגופים המוסדיים ישירות למשקיעים הפרטיים. במקום שקרן הפנסיה תצביע בשמם של אלפי חוסכים, כל משקיע יקבל את האפשרות לבחור בעצמו כיצד להצביע על הצעות פרוקסי. המהלך הזה כבר קורם עור וגידים. בשנת 2024 הכריזה חברת BlackRock   – ענקית ניהול הנכסים העולמית – על הרחבת תוכנית Voting Choice גם למשקיעים פרטיים. מעל שלושה מיליון חשבונות ב־iShares Core S&P 500 ETF יכולים לבחור האם להצביע ישירות, להאציל את ההצבעה לגוף צד שלישי או להשאיר את זכות ההצבעה אצל BlackRock. זהו יישום מובהק של תפיסתם של הארט וזינגלס.  המגמה הזו מתחזקת גם מחוץ לארצות הברית. בדצמבר 2024 חברת LGT Wealth Management ,  המנהלת נכסים בשווי של למעלה מ־30 מיליארד ליש״ט הנכסים הפכה לחברה הראשונה באירופה שמאמצת את מנגנון הצבעה שמעביר את זכות ההצבעה מהחברה המנהלת ישירות אל המשקיע בקצה – מודל ושמו "הצבעה חוצה" (Pass-Through Voting).  אמנם המהפכה הזו מתקבלת בהתלהבות, אך בפועל מתגלים פערים משמעותיים בין הכוונה למימוש. כך למשל ב־ BlackRock , פחות מרבע מהמשקיעים שבידיהם האפשרות לבחור כיצד להצביע – עושים זאת בפועל.   מנגנון שני: בחירת מדיניות הצבעה מותאמת ערכים לא כל משקיע מעוניין או מסוגל לעקוב אחר כל אסיפת בעלי מניות. לכן, מציעים הארט וזינגלס מנגנון שני, המאפשר לכל משקיע לבחור "סל הצבעות" או מדיניות הצבעה שמייצגת את ערכיו. למשל, מדיניות שתקדם קיימות סביבתית או שקיפות ניהולית. הקרן המנהלת תצביע לפי הקווים המנחים שנבחרו מראש. המגמה הזו מתחזקת ומתרחבת בקצב מרשים. דוגמה עדכנית לכך היא State Street Global Advisors   – הרביעית בגודלה בעולם בניהול נכסים – שדיווחה ברבעון הראשון של 2025 על הצלחה בולטת בתוכנית Proxy Voting Choice שלה. למעלה מ־25,000 משקיעים אמריקאים הצטרפו לתוכנית – גידול של 63% בתוך שנה. התוכנית מאפשרת לבעלי מניות לבחור מתוך אחת־עשרה מדיניות הצבעה שונות, החל מגישות המתמקדות בממשל תאגידי ועד מדיניות המדגישה ערכים של ESG. יותר מ־600 קרנות כבר נכללות במסגרת הזו, וההתרחבות הגלובלית בולטת במיוחד עם הצטרפותם של 146,000 משקיעים חדשים באירופה.  גם Vanguard, ענקית אמריקאית אחרת בניהול נכסים, השיקה פיילוט   דומה בשנה האחרונה – וכיום התוכנית שלה כוללת כבר 12 קרנות, עם כ־10 מיליון משקיעים פוטנציאליים. מדובר בקרנות בהיקף של כטריליון דולר, המאפשרות לבעלי המניות לבחור מדיניות הצבעה מתוך חמש אפשרויות שונות. לפי סקר   שערכה החברה, 3% מהמשקיעים סבורים שחשוב שמנהלי נכסים יתחשבו בעמדותיהם, ו־58% אף הצהירו כי יהיו מוכנים להשקיע בקרן שתאפשר להם להשתתף בהחלטות ההצבעה. דוגמה מעניינת נוספת למנגנון זה ניתן למצוא גם בישראל. קבוצת הראל   מציעה מסלול השקעה המתחשב בשיקולי קיימות, כחלק מתוכניות חיסכון לטווח ארוך. במסלולים אלה ניתנת עדיפות לחברות עם דירוג ESG גבוה, והם מדגישים שיקולים סביבתיים וחברתיים לאורך כל שרשרת קבלת ההחלטות ההשקעתיות. מדובר בהנגשת ערכים למשקיעים – גם אם אינם מצביעים בפועל, הבחירה במסלול היא הצהרת כוונות.  מנגנון שלישי: קרנות לפי זהות ערכית המנגנון השלישי כולל הקמה של קרנות השקעה שזהותן ותכליתן קידום ערכים מסוימים. למשל, קרן "ירוקה בהירה" שתומכת ביוזמות סביבתיות כל עוד העלות הכלכלית אינה גבוהה, וקרן "ירוקה כהה" שתצביע גם בעד מהלכים יקרים יותר – כל עוד הם מקדמים מטרות סביבתיות מובהקות. דוגמה המממשת את מנגנון זה היא קרן Green Century   – קרן השקעות אמריקאית שמקדישה את כל פעילותה להשקעות סביבתיות. הקרן אינה משקיעה בחברות דלקים מאובנים, תומכת באופן עקבי בהצעות בעלי מניות לקידום שקיפות סביבתית, ואף מובילה יוזמות פרואקטיביות מול חברות תעשייה. נכון ל-2021, הקרן ניהלה נכסים בהיקף של מעל מיליארד דולר, עם שלושה מסלולי השקעה מרכזיים המיועדים למשקיעים המעוניינים לשלב ערכים סביבתיים בתיק ההשקעות שלהם. הקרן מדווחת על ביצועים תחרותיים, עם תשואה שנתית ממוצעת   של כ־16% בחמש השנים שקדמו ל־2022 במסלול המניות המרכזי שלה. באוסטרליה, חברת Australian Ethical   מתמקדת בהשקעות ערכיות, שלא רק מכוונות לרווח אלא גם לקידום מטרות חברתיות וסביבתיות. החברה אינה משקיעה בתחומים כמו דלקים מאובנים, טבק, נשק או תעשיות מזהמות, אלא דווקא באנרגיה ירוקה, חינוך, בריאות וטכנולוגיה נקייה. נכון למרץ 2025, היא ניהלה נכסים בהיקף של כ־13.1 מיליארד דולר אוסטרלי עבור למעלה מ־134,000 לקוחות. מדובר בזינוק משמעותי לעומת כ־58,000 לקוחות בלבד בשנת 2020 – גידול של יותר מפי שניים תוך חמש שנים, הממחיש את ההצלחה של מודל הקרנות הערכיות ואת הביקוש ההולך וגובר להשקעות מבוססות ערכים. בדוח ההצבעות האחרון שלה החברה דיווחה כי השתתפה בכ־99% מההצבעות באסיפות בעלי מניות, ובכ־18% מהמקרים אף הצביעה נגד עמדת ההנהלה – בעיקר בנושאים כמו פערים מגדריים, שקיפות ודאגה לסביבה. על אף פעילותה המרשימה של הקרן, היא עדיין מהווה שחקנית קטנה יחסית בנוף הפנסיוני וההשקעתי האוסטרלי. קרנות ענק כמו AustralianSuper, שמונה למעלה מ־3.4 מיליון חברים עדיין שולטות בשוק בהיקפים משמעותיים וממחישות את האתגר שבקידום השקעות ערכיות בקנה מידה רחב. סיכום המהפכה במנגנוני ההצבעה וההשקעה מציעה כיום מגוון רחב של אפשרויות למשקיעים להביע את ערכיהם ולשלבם בתיק ההשקעות שלהם. גישות פורצות דרך, דוגמת אלו שהציגו הארט וזינגלס, מכירות בכך שבעלי מניות אינם מונעים רק מהשאת רווחים אלא גם מערכים אישיים. אנו רואים יותר ויותר מודלים, החל מהעברת כוח הצבעה ישיר לידי המשקיע הבודד, דרך בחירת מדיניות הצבעה מותאמת אישית, ועד להקמת קרנות הממוקדות כולן בקידום ערכים חברתיים וסביבתיים. בשנים האחרונות, מגמת ההשקעות התמתיות   (Thematic Investing) נמצאת בצמיחה   עולמית משמעותית. בארצות הברית למשל, הקרנות הממוקדות נושאים עלו מנכסים בהיקף של כ־9.7 מיליארד דולר ב־2014 לכ־92.7 מיליארד דולר ב־2024, כשהן מציעות משקיעים אפשרות למקם את תיקי ההשקעות שלהם על בסיס מגמות עולמיות כמו AI, תשתיות ושינויי אקלים.  במקביל, ההשקעות בארגונים עם דירוג ESG גבוהים צוברות תאוצה. MSCI סוקרת   כיום יותר מ־53,000 קרנות נאמנות ו־ETF ושוק ה־ESG מהווה כ־4.3% משוק הקרנות המסורתיות, עם נכסים בסכום של כ־2 טריליון דולר. משקיעים מוסדיים ופרטיים מסגלים כיום מדדים סביבתיים־חברתיים־ממשליים כחלק מהערכת סיכוני ההשקעה, מתוך הכרה ש־ ESG משפיע באופן ממשי על תשואות החברות. בנוסף, מדדים של MSCI לצמצום פליטות הפחמן ולחשיפה לנכסים ירוקים הראו ביצועים עדיפים ביחס למדדים המסורתיים בשנת 2023. עם זאת, חשוב לזכור שעל אף ההתלהבות והפוטנציאל הגדול, המציאות מורכבת יותר. נכון להיום, דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, פועל כדי להמעיט את חשיבות ה־ESG  כהגדרות להשקעות. לאחר היבחרו לנשיאות, הוא חתם על סדרה של צווים שגורמים להסרת התמריצים לחשיבה סביבתית־חברתית־ממשלית, כולל ביטול הטבות פחמן ותמיכה במקורות אנרגיה מזהמים. המגמה הזו מטילה חשש ממשי על עתידן של השקעות ESG בארה״ב: כבר נצפית ירידה   בתמיכה ב־shareholder resolutions שקשורות לסביבה וחברה (מ־21 % ב־2024 ל־13.6 % ביוני 2025) וחברות הזנק בתחומי האקלים חייבים לצמצם פעילות או לחפש מקורות מימון מחוץ לארה״ב, כאשר הזרמת השקעות לתחום ירדה ב־50%  ברבעון הראשון של 2025. למעשה, העידן החדש של מנגנוני ההצבעה אינו מבשר על מעבר חד מגישת "השאת רווחים" לגישת "השאת רווחת בעלי המניות" באופן בלעדי. במקום זאת, הוא יוצר אפשרות בחירה רחבה יותר. הוא מאפשר למשקיעים לבחור את המסלול המתאים להם ביותר: בין אם זה מעורבות פעילה בהצבעות, בחירה במסלולי השקעה ערכיים או השקעה בקרנות ייעודיות שפועלות לפי אג'נדה ברורה. העתיד של עולם ההשקעות טמון ככל הנראה לא רק בהחלפת מודל ישן בחדש אלא ביצירת סביבה שבה גיוון ואפשרות בחירה הם המפתח. זוהי הזדמנות לשלב שיקולים כלכליים וערכיים, וליצור שוק הון המשקף טוב יותר את רצונותיו והעדפותיו המגוונות של ציבור המשקיעים. טל בר, בוגרת תואר ראשון במשפטים ותואר שני במדעי המדינה בהתמחות במדיניות ציבורית. מתמחה כיום בייעוץ המשפטי לממשלה, המחלקה הכלכלית. בוגרת המחזור השני של תכנית המתמחים של מרכז אריסון ל־ESG. אור גנון, בוגר תואר ראשון במשפטים ותואר שני בממשל בהתמחות במדיניות ציבורית. מתמחה כיום בייעוץ המשפטי לכנסת, ועדת החוץ וביטחון. בוגר המחזור השני של תכנית המתמחים של מרכז אריסון ל־ESG.

פודטק כצומת דרכים אסטרטגי תעשיית המזון העולמית ניצבת בפני צומת דרכים קריטי הנובע מ גידול האוכלוסייה, שינויי האקלים והדרישה הגוברת למשאבים . מערכות המזון אחראיות לכ־30% מסך פליטות גזי החממה (GHG), ומוצרים מהחי עולים כדי כ־60% מסך הפליטות האלה . מודל זה אינו בר־קיימה. בתגובה תחום הפודטק מתפתח במהירות: הוא מייצג את נקודת המפגש בין מזון לטכנולוגיה ומבקש להציע פתרונות חדשניים. רשומה זו מנתחת את המעבר המתרחש בשוק מגישה של הייפ (באז, רגש מוגזם) להשקעות לגישה של כסף חכם . היא מציגה כיצד חדשנות טכנולוגית, המגובה בעקרונות ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי), יכולה להיות כלי אסטרטגי ליצירת ערך וניהול סיכונים. הצלחתו ארוכת הטווח של הפודטק תלויה לא רק בטכנולוגיה, אלא גם ביכולת להתמודד עם אתגרים תשתיתיים, אסדרתיים וחברתיים. האקוסיסטם הישראלי, הנתמך בידי גופי ממשל ותאגידים מובילים, הוא מודל יוצא דופן של חדשנות המציעה מענה לאתגרים האלה.   טכנולוגיות פורצות דרך והשפעתן הסביבתית חלבונים חלופיים: שינוי פרדיגמה ירוק הביקוש העולמי לחלבון מהחי צפוי להכפיל את עצמו עד שנת 2050 , מה שמחייב חיפוש אחר מקורות חלופיים. כיום פודטק מציע מגוון פתרונות: החל בתחליפים מהצומח וכלה בחלבונים מבוססי תסיסה ופטריות (mycoprotein). ישראל מובילה עולמית בתחום זה, ו בשנת 2022 דורגה במקום השני בעולם  בהשקעות בחלבונים מהצומח (22% מסך ההשקעות העולמיות) ובחלבונים מבוססי תסיסה (38% מסך ההשקעות העולמיות).   היתרון הסביבתי של חלבונים אלו דרמטי: בהשוואה למוצרים מהחי – ייצור חלבונים חלופיים מפחית מאוד את פליטת גזי החממה, צריכת המים והשימוש בקרקע. מחקרים השוואתיים מלמדים ש ייצור מאה גרם חלבון מבָּקָר דורש קרקע פי מאה גדולה יותר  ו מים פי עשרה רבים יותר לעומת ייצור חלבון מהצומח (למשל טופו או אפונה או קטניות) . בשר בקר הוא החלבון בעל ההשפעה הסביבתית הגבוהה ביותר: הוא דורש שטחי גידול עצומים, וצריכת המים שלו גבוהה בהרבה בהשוואה לחלבון מהצומח.   ייצור כזה גם מפחית מאוד את הפליטות. הנתונים ממחישים שטכנולוגיות אלו אינן רק תחליף למוצר קיים – הן גם מענה חיוני למשבר האקלים ומשבר המשאבים ומספקות נתיב ברור לעתיד תזונתי בר־קיימה. חברות הזנק ישראליות מובילות בתחום, והן מתמחות בין השאר בפיתוח טכנולוגיות לשיפור מרקם ואיכות המוצרים מהצומח, ביצירת חלב מתורבת מתאי עטין, ביצירת תחליפי בשר מבוססי גרעיני דלעת, ביצירת בשר על בסיס צמחי בהדפסת תלת ממד וביצירת נתחי בשר צמחיים שלמים בטכנולוגיית תסיסה.   חקלאות אנכית: פתרון עירוני עם אתגר אנרגטי רבים רואים בחקלאות אנכית, המאפשרת גידול צמחים בסביבה מבוקרת ורב־קומתית, פתרון ל אתגרי הביטחון התזונתי  העירוני. שיטה זו חוסכת עד 95% מצריכת המים  בהשוואה לחקלאות מסורתית, ובאמצעות הקמת חוות סמוך למרכזי האוכלוסייה היא גם מפחיתה את פליטות השינוע. ואולם האתגר העיקרי העומד בפני תחום זה הוא העלות הגבוהה של האנרגייה – אתגר כלכלי וסביבתי כאחד. הנתונים מראים ש חווה אנכית צורכת בממוצע 38.8 קוט"ש לקילוגרם תוצרת לעומת 5.4 קוט"ש בלבד בחממה קונוונציונלית , מה שהופך את המודל לכדאי רק עבור גידולי פרימיום בעלי ערך גבוה.   מציאות זו מוכיחה שהצלחת חקלאות אנכית תלויה לא רק בטכנולוגיות הגידול עצמן, והפתרון המערכתי הוא שקובע. כך למשל שילוב חוות אנכיות במבנים קיימים – כמו גגות או מבנים נטושים – יכול להפחית את צריכת האנרגייה הכוללת של שני הגופים בשיעור ניכר של 12%–51% . הדבר מדגיש שהפתרון אינו טכנולוגי בלבד, אלא הוליסטי ודורש שיתוף פעולה בין־תחומי בין מומחי טכנולוגיה חקלאית, מהנדסי סביבה ומתכנני ערים.   ניהול פסולת וייעול שרשרת האספקה: מהפכה שקטה של יעילות בזבוז מזון הוא אתגר סביבתי  וכלכלי עצום. טכנולוגיות פודטק מציעות מגוון פתרונות, החל במערכות מבוססות בינה מלאכותית לחיזוי ביקוש וכלה באריזות חכמות וציפויים אכילים המאריכים את חיי המדף. חברות ישראליות רבות מובילות את הפיתוחים האלה. יישום טכנולוגיות אלו לא רק תורם לקיימות באמצעות מזעור הפסדים, אלא גם משפר ישירות את היעילות התפעולית של התעשייה כולה. פתרונות אלו, המוגדרים "טכנולוגיות מאפשרות" (enablers), מייצגים את הגישה העסקית הממוקדת בפיתוח כלים בסיסיים לתעשייה כולה, גישה המניעה את הצמיחה החדשה בשוק.   המעבר לגישה של כסף חכם: ממשל תאגידי ושווקים שנת 2024 המשיכה את מגמת הירידה בהשקעות בתחום הפודטק . ירידה זו אינה מעידה על כישלון, אלא על תיקון בריא והכרחי של השוק, תיקון המבטא מעבר מגישה המוּנעת מהייפ לגישה של כסף חכם. שלא כגל ההשקעות הקודם, שהתמקד במוצרי קצה (B2C) עם מודלים עסקיים לא יציבים, המשקיעים הנוכחיים מקצועיים וסבלניים יותר ומפנים את הונם לחברות B2B (עסק לעסק) המפתחות טכנולוגיות ליבה. תהליך זה של ניקוי ופירוש מחדש של השוק מוביל לייצובו וביסוסו. ואכן, התחזיות לשנים 2025–2026 אופטימיות וצופות התאוששות הדרגתית וצמיחה מחודשת בהיקף ההשקעות. למעשה ירידת ההשקעות הנוכחית היא תוצאה ישירה של ההתבגרות המבורכת של השוק, שכעת מבקש ערך מהותי ובר־קיימה.   י ESG כמצפן אסטרטגי עקרונות ה־ESG נעשו מצפן עבור תאגידים ומשקיעים. תאגידים ומשקיעים רבים מזהים את ההזדמנויות והסיכונים הקשורים ל קיימות . חברות עולמיות ותאגידים ישראליים מובילים משלבים את הפודטק ואת עקרונות ה־ESG בליבת האסטרטגיה העסקית שלהם. אימוץ עקרונות אלו כבר אינו מוּנע רק מטוב לב תאגידי, אלא מהבנה שזהו כלי חיוני לניהול סיכונים כספיים, תדמיתיים ותפעוליים. ראיה לכך היא ש חברות מזון מסורתיות כגון Unilever ו־Nestlé מקימות צוותים ייעודיים לתחום החלבונים הצמחיים ומשקיעות בפודטק מתוך אסטרטגיה מקיפה . הדבר מעיד שחדשנות וקיימות אינן עוד תוספת חיצונית, אלא אבני יסוד באסטרטגיה העסקית התורמות לערך החברה לטווח הארוך.   ניווט באתגרים האנושיים והאסדרתיים הפער בין חדשנות לקבלת הציבור למרות היתרונות הטכנולוגיים המובהקים, הציבור בכללותו עודנו חשדן כלפי טכנולוגיות מזון חדשות. סקרים בארצות הברית מראים שרבים בציבור אינם מוכנים לנסות בשר מתורבת, בין השאר בשל חששות ותחושת מוזרות. הנתונים מלמדים שהציבור אינו מקשר אוטומטית בין מוצרים חדשים ובין היתרונות הסביבתיים של המוצרים האלה. פער זה הוא תוצאה של מיקוד היסטורי של התעשייה בנרטיב של "קודם כול טכנולוגיה" חלף השקעה אסטרטגית בתקשורת וחינוך ציבורי. הוכחה לכך היא ש המונח "בשר מתורבת" (cultivated meat) מעורר עניין רב יותר מהעניין ש"בשר מעבדה/תאי" (lab-grown meat) מעורר . כלומר, הצלחת התחום תלויה לא רק בטכנולוגיה, אלא גם ביכולת לגשר על חסמים פסיכולוגיים ותרבותיים באמצעות מיתוג חכם וחינוך ציבורי.   אסדרה כזרז לצמיחה ההתפתחות המהירה של טכנולוגיות חדשות הציבה אתגר בפני גורמי אסדרה בעולם. אישור "מזון חדש" הוא תהליך מורכב וחיוני. אסדרה נכונה וברורה אינה רק חסם, אלא כלי קריטי להפחתת סיכונים למשקיעים. החלטת משרד הבריאות להעניק אישורי "מזון חדש" לחברות ישראליות כמו Remilk , Aleph Farms  ו־ Imagindairy  מאותתת לשוק ההון שיש נתיב ברור למסחור, וזו אבן דרך קריטית עבור התעשייה. יתר על כן, ממשלת ישראל נוקטת באמצעות רשות החדשנות ומשרד הבריאות גישה פרואקטיבית ל תמיכה בפודטק . תוכניות המימון והתמיכה בחברות הזנק בשלבים מוקדמים מסייעות לגשר על הפערים בהשקעות הון סיכון ומבטיחות את יתרונן ישראל – סטארט־אפ ניישן – גם בתחום הזה. שיתוף הפעולה בין גופי האסדרה ובין התעשייה מאפשר להפוך אתגרים בירוקרטיים להזדמנויות עסקיות מבוססות.   סיכום והמלצות אסטרטגיות הפודטק מציע פוטנציאל מהפכני להתמודדות עם אתגרי המזון והקיימות העולמיים, אך הוא עדיין בשלבי התבססות וטעון התמודדות מורכבת עם אתגרים כלכליים, אסדרתיים וחברתיים. המעבר המורגש של השוק מהייפ לכסף חכם הוא תיקון בריא והכרחי. המעבר מכווין את התעשייה לעבר מודלים עסקיים יציבים וממוקדי ערך. ההצלחה ארוכת הטווח של התחום תלויה ביכולת לחבר בין חדשנות טכנולוגית ובין הבנה עמוקה של הדינמיקה השוקית והחברתית.   נדרשת אסטרטגיה ממוקדת כלי להוסיף לקדם את התחום: 1.     התמקדות בטכנולוגיות מאפשרות: יש להוסיף להפנות השקעות לחברות B2B ולרכיבים בסיסיים שישפרו את יכולות הייצור ואיכות המוצרים לאורך כל התעשייה. 2.     שיתופי פעולה אסטרטגיים: נדרשת שותפות הדוקה ומובנית בין חברות הזנק, תאגידים מבוססים וגופי ממשל כדי להניע חדשנות מואצת, לספק פתרונות הוליסטיים ולייצר תשתית ענפית חזקה וארוכת טווח. גופים כגון העמותה לחקלאות מודרנית מקדמים שיתופי פעולה באקוסיסטם באמצעות פיתוח קהילות מקצועיות, חיבורים בין הגורמים למיניהם באקוסיסטם והובלת כינוסים ואירועים ייעודיים, וכך מסייעים לחיזוק והאצת התעשייה. 3.     חינוך והסברה: יש לפתח אסטרטגיות תקשורת חכמות שיגשרו על הפער בין חדשנות ובין תפיסת הציבור וידגישו את היתרונות הסביבתיים והבריאותיים של הטכנולוגיות החדשות. 4.     קידום אסדרה פרואקטיבית: על גופי האסדרה להוסיף לסלול נתיבים ברורים ומהירים לאישור מוצרים חדשים, וכך להפחית סיכונים ולהגביר את אמון המשקיעים.   הפודטק הוא הזדמנות עצומה להפוך את תעשיית המזון ליעילה, בריאה ו בת קיימה  יותר. מימוש הפוטנציאל המלא של התחום תלוי בבחירות ובפעולות המושכלות של כלל השחקנים – יזמים, משקיעים, צרכנים ואזרחים.   לבנה שיפמן, מנכ"לית העמותה לחקלאות מודרנית

מבוא נסו לדמיין את סביבת המגורים האידיאלית בשבילכם. מה הדבר הראשון שעולה לכם לראש? עבור רובנו זו סביבה ירוקה ורגועה בקרבת עצים, ציוץ ציפורים, אוויר נקי וניחוח של טבע. לעיתים קרובות אנחנו מוכנים להשקיע משאבים וזמן כדי לִזכות בתחושה הזאת – למשל יציאה לטיול או לינה בצימר או חופשה בטבע. לפי השערת הביופיליה  לבני האדם נטייה מולדת להתחבר אל הטבע. נטייה זו התפתחה מסיבות אבולוציוניות משום שמי שהכיר היטב את סביבתו הטבעית ידע למצוא בה מים, מזון וביטחון. לקרבה לטבע גם השפעות חיוביות על הבריאות והנפש: ויסות זיהום האוויר, ויסות האקלים המקומי, ויסות הלחות, חלחול מי הגשמים לאקווה, מניעת שיטפונות וכן מתן שירותי פנאי ונופש. לכן החיבור אל הטבע הוא צורך אנושי בסיסי. ואף על פי כן, עד לא מזמן רבים ראו בסוגיות כמו שיקום מערכות אקולוגיה והגנה על המגוון הביולוגי נושאים השייכים לארגוני סביבה בלבד – ולא נושאים המשפיעים על כלל בני האדם. בשנים האחרונות תפיסה זו משתנה, והמודעות לחשיבות השמירה על השטחים הפתוחים הולכת וגוברת, ואפילו מתבטאת בעבודת הממשלה.   כיום מתגוררים בישראל יותר מעשרה מיליון תושבים, תשעה מיליון מהם חיים בסביבה עירונית. קצב גידול האוכלוסייה בישראל הוא מהגבוהים בעולם – 2.06% בשנה , לעומת ממוצע של 0.52% בלבד במדינות ה־OECD. ישראל מדינה קטנה וצפופה. היא עמוסת תוכניות פיתוח ומאבדת בכל שנה כשלושים קמ"ר  של שטחים פתוחים מתוך כלל שטחה (22,072 קמ"ר). תהליך הפיתוח המהיר יוצר קיטוע נכבד של מערכות האקולוגיה.   ההבנה שלחשיבות השטחים הפתוחים ולקישוריותן האקולוגית השלכות רחבות הולכת ותופסת מקום חשוב בשיח הציבורי, בשיח התכנוני ובשיח הבין־לאומי. לאורך השנים חתמה ישראל על מגוון אמנות ויוזמות בין־לאומיות: בשנת 1992 חתמה ישראל על האמנה לשמירה על המגוון הביולוגי , ובוועידה בשנת 2024 התחייבה לשמור על רציפות השטחים הפתוחים; בשנת 2015 הצטרפה ישראל ל יעדי הפיתוח בר־הקיימה  (SDGs) של האו"ם. יעד 15 עוסק בהגנה על מערכות אקולוגיה ועל המגוון הביולוגי; בשנת 2018 התקבלה החלטת ממשלה להכנת המדינה לשינויי האקלים . סעיף 22 מדגיש את חשיבות שבשמירה על המגוון הביולוגי ובחיזוק מערכות האקולוגיה.   על רקע זה נעשתה השמירה על שטחים פתוחים ערך חשוב בעולם התכנון. התוכנית האסטרטגית המרחבית למדינת ישראל , פרי גיבושו של מִנהל התכנון ביולי 2024, מתמקדת בהיערכות לגידול האוכלוסייה ובחיזוק החוסן העירוני והסביבתי לנוכח משבר האקלים. מִנהל התכנון רואה בשטחים הפתוחים רכיב חשוב, ולפיכך מייחד להם פרק בתוכנית האסטרטגית. הפרק מדגיש את תרומתם ברמה האזורית וברמה הארצית ומבקש לאזן בין צורכי השמירה על השטחים הפתוחים ובין צורכי הפיתוח. שימור הרצף של השטחים הפתוחים – שטחים מוגנים ושטחים חקלאיים כאחד – נעשה בעזרת רשת מסדרונות אקולוגיים המקשרים בין אזורים פתוחים, מאפשרים תנועת בעלי חיים, מעבר גנטי ותורמים לתחזוקת מערכות אקולוגיה בריאות ויציבות.   מעמד המסדרון האקולוגי בעולם התכנון לאורך השנים בישראל הפעם הראשונה שמסדרונות אקולוגיים הופיעו בתכנון הארצי הייתה במסגרת תמ"א (תוכנית מתאר ארצית) 35  בשנת 2005, אז הם הוצגו באופן סכמטי בלבד והיו בגדר מידע תכנוני למוסד תכנון לצורך שקילת רציפות השטחים הפתוחים, ולא למען מניעת פיתוח או מניעת בינוי בשטחים המיועדים לכך. ואולם הכללתם בתוכנית סימנה התחלה של חשיבה תכנונית חדשה הרואה בשמירה על רצף השטחים הפתוחים עיקרון חשוב. גישה זו סללה את הדרך לקידום תוכניות מתאר מחוזיות שהתמקדו בסוגיית המסדרונות האקולוגיים. בשנת 2023 הוחלפו תוכניות אלו בקידומו של שינוי מס' 26 לתמ"א 1 . שינוי זה צפוי להעניק למסדרונות האקולוגיים מעמד מחייב – החקיקה תקבע אֵילו שימושים מותרים בתחומם ואֵילו שימושים אינם מותרים בתחומם. המשמעות היא תוספת של שכבת הגנה תכנונית חדשה לשטחים הפתוחים – צעד שיחזק את הקישוריות בין שטחים טבעיים ומוגנים ויתרום ליצירת מערכת של רשת אקולוגית מחוברת, מתפקדת ועמידה יותר לאורך זמן.   כדי להבטיח את תפקודן הרציף של מערכות אקולוגיה יחולו בשטחי המסדרון האקולוגי מגבלות על בנייה ופיתוח העלולים לפגוע בקישוריות ובתפקוד התקין של המסדרון. עם זה, תותר פעילות חקלאית בתחומי המסדרון, ובלבד שהיא אינה פוגעת בתפקודו האקולוגי. במסדרונות האקולוגיים יותר שימוש של דרכים ומסילות, אך כשתוכנית תוואי דרך או מסילה יחצו מסדרון אקולוגי, הן יהיו חייבות לכלול פתרון למעבר בעלי חיים באמצעות מעבר אקולוגי ייעודי עילי או תחתי או להציע פתרון אחר שיאפשר חצייה ותנועה של בעלי החיים. באזורים שבהם המסדרון האקולוגי צר במיוחד (צוואר בקבוק) יחולו מגבלות תכנוניות מחמירות יותר. תכנון המסדרונות נעשה מתוך התחשבות בעקרונות אקולוגיים, חקיקתיים, תכנוניים וחקלאיים ומטרתו ליצור איזון בין כל הרכיבים.   תכנון מרחבי מקיים: יישום רשתות אקולוגיות בעולם צרפת : בצרפת מיושמת גישת "רשת ירוקה כחולה". גישה זו שמה דגש על שני סוגי מסדרונות עיקריים: מסדרונות "ירוקים" – נתיבי מעבר יבשתיים (יערות, שטחי עשב, גדרות חיות, שטחים חקלאיים וכו') ומסדרונות "כחולים" – נתיבי מים ומערכות מימיות (נהרות, נחלים, ביצות, חוף ים וכו'). אפילו שהמסדרונות האקולוגיים בצרפת לא בלמו את הפיתוח, הם זוכים למעמד חשוב בעת התכנון, ונהנים מחשיבות אסטרטגית בשמירה על המערכות האקולוגיות. כך למשל בעת תכנון כביש מהיר חדש באזור דורדון נדחַה תוואי הכביש דרומה יותר כדי שלא לחצות רצף של נהר ויער חשוב. כך למשל באזור מרסיי הוקמה ועדה מקומית עם נציגי המגזר העסקי כדי ליצור רצועת פארקים לאורך מסדרון עירוני – היזמים הבינו שערך הנדל"ן שלהם עולה לצד רצועה ירוקה רציפה, וכך נוצַר רצף מוגן ביוזמה פרטית בתיאום עם הרשויות.   הולנד : הולנד היא מדינה קטנה וצפופה, יותר ממחצית השטח היה נתון לחקלאות עצימה או פיתוח עירוני. בשל כך הולנד נחשבת לחלוצה בגישה של מסדרון אקולוגי ברמה הלאומית. בהולנד יש כיום סוגים רבים של מסדרונות – בנתיבי נהרות, יערות ואפילו בשטחים עירוניים פתוחים. הממשלה בהולנד מאפשרת פיתוח נדל"ן מוגבל במסדרונות האקולוגיים בתנאי שהיזם או הרשות המקומית מתחייבים ליצור שטח טבעי חלופי במקום השטח שנלקח מהמסדרון. כך נוצרו שטחי טבע חדשים בשולי ערים על חשבון חקלאות כחלק מעסקאות פיתוח.   גרמניה : החוק מחייב פיתוח רשת אקולוגית ארצית שתכסה לפחות עשרה אחוזים משטח המדינה. המסגרת החוקית בגרמניה מגדירה שהרשת האקולוגית תכלול שטחי ליבה, שטחי חיבור ורכיבים מקשרים, ובכלל זה יערות ואזורים טבעיים גדולים, נתיבי מים, פארקים ואזורים כפריים חקלאיים. בשטחים החקלאיים שהמסדרון עובר בהם הרשויות בגרמניה מעודדות לשמר רכיבים מקשרים כמו גדרות חיות, רצועות פריחה, עצי שדה ובריכות קטנות.   התרומה הכלכלית של מסדרונות אקולוגיים בישראל כמובן חשוב להדגיש שאילו המסדרונות האקולוגיים לא היו תורמים גם לפיתוח ולבנייה, הם לא היו מקודמים במנהל התכנון. אומנם במבט ראשון נִדמֶה שההגבלות על הבנייה במסדרון אקולוגי סותרת את הרעיון של עליית ערך הנדל"ן, אך בפועל יש לכך יתרונות רבים, בייחוד כשמאמצים חשיבה ארוכת טווח. התועלות הכלכליות (עולמיות ומקומיות) של מערכות אקולוגיה בריאות עולות לאין־שיעור על עלות ההגנה עליהן. לפי הערכת BCG  הירידה המצטברת בתפקודי מערכות אקולוגיה בעולם כבר עולה יותר מחמישה טריליון דולר בשנה. מספר זה מייצג את הערך של שירותים שכבר אבדו לכלכלה העולמית עקב פגיעה בטבע, למשל ירידה בהאבקה טבעית, התגברות שיטפונות בשל הרס ביצות או בשל התמעטות אגירה פחמנית ביערות שנכרתו. מגמה זו אף צפויה להחריף ללא התערבות.   כאמור, ישראל מדינה קטנה, והיא תלויה במידה רבה בשטחים הפתוחים הסובבים אותה לצורכי חקלאות, נוף ושירותים אקולוגיים אחרים. אומדן המארג לשירותי מערכות אקולוגיה משנת 2017  קובע שתרומת השירותים האקולוגיים בישראל נאמדת בכ־6.49 מיליארד ₪ בשנה. מדובר בין השאר באספקת מזון ומים, ויסות אקלים וחיסכון בהוצאות על פתרונות הנדסיים. קיטוע של שטחים פתוחים עלול להביא לפגיעה ממשית בתוצר המקומי הגולמי, בין השאר בשל שחיקה בשירותי מערכת כמו איכות החופים, ירידה ביבולים והיעלמות מאביקים. ולא זו בלבד: בעידן של שינויי אקלים נהיו אסונות טבע תכופים יותר: אירועים כמו הצפות קשות, שבעבר התרחשו אחת למאה שנה , כיום צפויים להתרחש בתדירות של בין אחת לעשר או לשלושים שנים. בשל כך המדינה משקיעה כסף רב כדי לשמור על איכות השטחים הפתוחים. הקרן לשמירה על שטחים פתוחים השקיעה בשנת 2023 בלבד  כ־400 מיליון ₪  להנגשת אתרי טבע ולרכישת קרקעות לשימור של כ־165 מיזמים סביבתיים. רשות הטבע והגנים וקק"ל השקיעו בשנת 2024 כ־447 מיליון ₪ בתחזוקה ובניהול של שטחים פתוחים. משרד החקלאות השקיע משנת 2024 כ־55 מיליון ₪ לשיקום נחלים ולמניעת הצפות. המשרד להגנת הסביבה פרסם בשנת 2024 לארגוני טבע קול קורא לשמירה על השטחים הפתוחים בסך של כ־28 מיליון ₪ כדי להיערך לשינויי אקלים.   שמירה על מערכות אקולוגיה מתפקדות תוכל לצמצם את עוצמת הפגיעוֹת ולהגביר את החוסן הכלכלי והחברתי של יישובים בישראל. יתר על כן, מגורים סמוכים לשטחים פתוחים מציעים סביבה בריאה יותר ואוויר נקי יותר – רכיבים התורמים תרומה ישירה לאיכות החיים ולהעלאת ערך הנדל"ן. כשאי אפשר להרחיב את השכונות אל עֵבֶר השטחים הפתוחים שסביבן – מתאפשר תכנון עירוני מושכל ומעמיק יותר, תכנון המתמקד בשיפור איכות החיים ובפיתוח המרחב הבנוי בשולי הערים. כך למשל דירות הגובלות בפארק הירקון  שבתל אביב נהנות מביקוש גבוה וממחיר היקר בכ־12% בהשוואה לדירות רחוקות משם.   סיכום חשוב להדגיש שערכם של השטחים הפתוחים – ברמה האקולוגית, ברמה הכלכלית וברמה החברתית – נשעָן במידה רבה על היותם רצף מרחבי ולא אוסף מקוטע של שטחים מנותקים. פיצול וקיטוע מרחבים אלו עלולים לפגוע ביכולתן של מערכות אקולוגיה לתפקד. הם גם עלולים לצמצם את הנגישות של הציבור לטבע ולהפחית את התרומה הכלכלית, החברתית והסביבתית של השטחים בטווח הארוך. חשוב לשים דגש ולהשקיע בשימור וחיזוק הרציפות האקולוגית. רציפות זו תורמת למועילות ההשקעות הציבוריות, לחיסכון תקציבי גדול ולשיפור מתמיד בתועלת הסביבתית. השמירה על מסדרונות אקולוגיים בישראל מבטאת מגמה עולמית לקידום קישוריות אקולוגית. אין מדובר רק בפעולה סביבתית חיונית, אלא במנוע כלכלי רב ערך התורם להפחתת עלויות עתידיות, לחיזוק החוסן הכלכלי והקהילתי ולשיפור איכות החיים. מנוע כזה מבטיח מגוון שירותים אקולוגיים החיוניים לצמיחה בת קיימה.   ד"ר מיקי בר־זיו, עמית ממשק במנהל התכנון, האגף הבכיר לתכנון מרחבי ואגף השטחים הפתוחים. בעל דוקטורט באקולוגיה וזואולוגיה עם התמחות בהשפעות הפיתוח העירוני על דפוסי ההתנהגות של בעלי חיים

הצורך להגדיר, לכמת ולנהל את ההשפעה הסביבתית של ארגונים הוביל רבים מהם לאמץ את מדד פליטות הפחמן ולראות בו המדד העיקרי למחויבותם הסביבתית. הארגונים בונים על בסיסו אסטרטגיות ותוכניות עבודה. הבעיה היא שהתמקדות בלעדית בו מביאה להחמצת הזדמנויות גדולות ומשאירה מחוץ לתמונה מהלכים בעלי השפעה רחבה.   תסמונת מנהרת הפחמן (Carbon Tunnel Vision): כשמדידה מחליפה משמעות תסמונת מנהרת הפחמן   היא ביטוי שעניינו ראייה צרה של ניהול השפעות סביבתיות והתמקדות בצמצום פליטות גזי חממה. אחד היתרונות העיקריים של גישה זו הוא יכולת המדידה והשיפור על בסיס נתונים. עם זה, גישה זו מצמצמת את תפיסת הקיימות למנגנון טכני, מתעלמת מהיבטים סביבתיים רחבים ומייצרת מנגנוני קיזוז שאינם משקפים שינוי אמיתי בהתנהגות או בתפיסות הציבור.   ארגונים רבים נשאבים לעיסוק עצים במדידה ובדיווח עד כדי כך שלעיתים השיח על מקדמי פליטות ומנגנוני דיווח גובר על העשייה הסביבתית עצמה. המשבר הסביבתי דורש תגובה רחבה, מיידית ונחושה, וכדי לרתום את הציבור ולהניע שינוי תודעתי והתנהגותי יש לנקוט גם פעולות אחרות.   אנו מציעים גישה רחבה יותר להטמעת קיימות, גישה שבה הפחתת פליטות היא חלק ממהלך אסטרטגי עמוק של שינוי ארגוני, תרבותי וחברתי. זו גישה ניהולית היוצרת ערך מוסף רב־ממדי ומשתמשת בקיימות כמנוף לחדשנות, מעורבות עובדים ויתרון תחרותי.   פעולה משנה תודעה: מהלכים יום־יומִיים בעלי השפעה האפקט השלילי של תסמונת מנהרת הפחמן בולט במיוחד כשמדובר בארגונים המתבססים על עובדים ומשרדים (כמו חברות היי־טק, משרדי עורכי דין, משרדי רואי חשבון וחברות ייעוץ), שבהם ההשפעה הסביבתית אינה מתרכזת בפליטות ישירות, אלא באתגרים רחבים יותר: צריכת משאבים, שימוש בפלסטיק, בזבוז אנרגייה, מחסור במים ועוד.   ההשפעה של מיקוד צר בצמצום טכני של פליטות (כמו רכישת חשמל נקי יותר או שיפור מערכות מיזוג) מוגבלת בכל הנוגע לשינוי תודעה והנעה לפעולה. מיפוי נרחב של מגוון אזורי ההזדמנות בָּארגון מאפשר לזהות פעולות יום־יומיות, מוחשיות ומהירות המנכיחות את ההתמודדות עם האתגר הסביבתי ומקדמות שינוי תודעתי. כשהעובדים נדרשים להשתתף בפעולה, לשנות הרגלים, להחליט החלטות ולחוות את השינוי בעצמם, נוצרת מעורבות עמוקה יותר. המעבר מדיבורים לעשייה – בצעדים קטנים וסבלניים – הוא המניע את השינוי. הינה כמה דוגמאות.   תחבורה מקיימת: הרחבת ההשפעה נוסף על הפליטות הגעת עובדים למקום העבודה וחזרתם הביתה בסוף יום העבודה (יוממות) הן דוגמה מצוינת לפוטנציאל הטמון בהטמעה רחבה של קיימות. כרבע מכלל פליטות גזי החממה מקורו בתחבורה ומתוך זה כ־40% מקורו בכלי רכב פרטיים , כך שמדובר בנושא חשוב לעניין צמצום הפליטות. מניסיוננו עולה שארגונים הניגשים לנושא מתוך הפריזמה הצרה של תסמונת מנהרת הפחמן בוחרים בפתרון טכני של מַעֲבָר לכלי רכב חשמליים. מהלך זה מצמצם את הפליטות הישירות, אך אינו משנה את הרגלי העובדים או את התרבות הארגונית. לעומת זאת, גישה רחבה לעידוד תחבורה מקיימת – שימוש בתחבורה ציבורית, מיקרומוביליטי (כגון אופניים וגלגיליים), צוותאיות (Carpooling) והיסעיות (שאטלים) – יוצרת ערך מוסף רב.   בהיבט הכלכלי הוצאות על מקומות חניה, החכר ותחזוקת כלי רכב מצטמצמות. הפחתת זמן הנסיעה היום־יומי תורמת לרווחת העובדים ומפחיתה את תופעת "זעם הכביש" – אותה תחושת מאבק יום־יומי בכבישים המתבטאת בצפצופים, התנהגות תוקפנית ומתח מתמשך. עובדים רגועים ומרוצים גם מועילים יותר, מה שמייצר לָארגון ערך כלכלי עקיף. פתרונות כמו צוותאיות והיסעיות גם מחזקים את הקשרים החברתיים בין העובדים, מעודדים שיח לא רשמי ומגבירים את תחושת השייכות לָארגון.   עם זה, חשוב להכיר בכך שמדובר בשינוי מורכב.  כ־2/3 מהעובדים בישראל מגיעים לעבודה בכלי רכב פרטי , ו האמון במערכת התחבורה הציבורית נמוך . כדי לעודד שינוי התנהגותי הארגון צריך להשקיע בפתרונות לחסמים העולים מהשטח. כך לדוגמה ארגון המעוניין לקדם נסיעות בצוותאיות צריך להציע פתרונות זמינים לעובדים שלפתע צריכים לצאת מהעבודה מייד (למשל בשל מחלת ילד). הפתרונות מגוּונים: החזקת כלי רכב זמינים לפי צורך, מימון מוניות ועוד. גם עידוד הגעה במיקרומוביליטי דורש תשתיות מתאימות: מתקני נעילה, עמדות טעינה בטוחות, מקלחות ומקום לאחסון ציוד הרכיבה.   אומנם מדובר במהלך מורכב להטמעה, אך התועלת ארוכת הטווח ברורה: שיפור רווחת העובדים, הפחתת עלויות תפעול ונדל"ן וחיזוק תדמית של מעסיק אחראי ומתקדם. מהלך כזה יצוין בדוח ה־ESG לא רק על שום הפחתתו את הפליטות, אלא גם בהיותו ביטוי למחויבות עמוקה למדיניות קיימות מקיפה המשלבת אחריות סביבתית, חברתית וכלכלית.   כלים חד־פעמיים: זיהום פלסטיק שאינו משתקף במדדי הפליטה הפחתת השימוש בכלים חד־פעמיים מדגימה היטב כיצד אין די במדדי הפחמן לתיעדוף פעולות. אומנם מדובר בצעד המשפיע השפעה לא גדולה על פליטות גזי החממה, אך הוא טומן בחובו יתרונות רבים אחרים: ·  סביבתית: הפחתת הטמנת פלסטיק ועקב כך הפחתת זיהום פלסטיק. ·  כלכלית: החזר השקעה בתוך חודשים אחדים ועד שנתיים (לפי הפתרונות הנבחרים). ·  בריאותית: הפחתת חשיפה למיקרו פלסטיק. ·  חווייתית ותודעתית:  שימוש בכלים רב־פעמיים נעים ונוח יותר, מאפשר גיוון בבחירה, משפר את חוויית האכילה ומשפיע על הרגלי הצריכה בַּבית.   אבל חרף יתרונותיו, בדרך כלל מהלך כזה נתקל בחסמים והתנגדויות. ישראל היא מהמדינות המובילות בעולם בשימוש בכלים חד־פעמיים , ולכן יש צורך במענה מותאם למגוון צורכי העובדים – למשל אסטניסים או טבעוניים או שומרי כשרות – ולחסמים לוגיסטיים כמו תשתיות שטיפה ואחסון. שיטות עבודה מעולמות החשיבה העיצובית והפסיכולוגיה ההתנהגותית מסייעות בזיהוי חסמים ופיתוח פתרונות מותאמים ובכוחן לתעדף בחירות נכונות לפי אופי הארגון.   הסטת אשפה מהטמנה: מנוע לשינוי תודעתי תרבותי תחום ניהול האשפה מדגים כיצד פעולות שאינן נמדדות ישירות במדדי פליטות עשויות להיות מנוע רב־עוצמה לשינוי תודעתי ותרבותי בָּארגון. דווקא בשל היותן מוחשיות, יום־יומיות ונוגעות לכל עובד הן יוצרות השפעה רחבה, עמוקה ומתמשכת. הפרדת אשפה במקור והעברתה למִחזוּר אינן רק עניין סביבתי, אלא מהלך תודעתי עמוק. מחקרים מראים שהפרדת אשפה במקור מעלה מודעות סביבתית ,  מגבירה מעורבות בפרקטיקות אחרות  ו יוצרת שינוי התנהגותי לטווח ארוך .   אומנם מדובר במאמץ קוגניטיבי קטן, אך השפעתו ניכרת: הוא מייצר קשר ישיר בין פעולה אישית ובין תוצאה סביבתית, והתוצאה הסביבתית נהיית מוחשית וברורה. ההרגל של מיון והפרדה נעשה נורמה חברתית ומפתח חשיבה מערכתית על שימוש, מִחזוּר וניהול משאבים – במקום "זריקת אשפה". התהליך פותח ערוצים לשיח על קיימות ומסייע ביצירת תרבות ארגונית של אחריות סביבתית. לפיכך אין זה מפתיע שמנהלי ויועצי ESG מעידים שבארגונים שבהם האשפה מנוהלת והעובדים נדרשים להשתתף בַּתהליך קל יותר לרתום את העובדים לתהליכי שינוי המונעים מאסטרטגיית ESG בליבה העסקית של הארגון. כמו שציינה בפנינו מנהלת ESG בחברת מדפסות תלת ממד, עובד מחקר ופיתוח שמיין בסוף ארוחת הצוהריים את האשפה שלו לאריזות, שאריות מזון ופיקדון כבר חוֹשב אחרת בישיבת הפיתוח של מחסנית דיו.   נוסף על שינוי ההרגלים, הפרדת אשפה במקור דורשת שינוי תשתיתי ותפעולי שאינו טריוויאלי: מעבר מפח אחד לכמה פחים, הקמת מערך אצירה ופינוי מותאם והטמעה בקרב עובדים וזכיינים. נדרשים השקעה בהובלת מהלך ארגוני, מינוי אחראים, הובלת קמפיין תקשורתי פנימי ולעיתים גם התאמות פיזיות במטבחונים ובקפיטריות. מדובר בתהליך רב־שלבי הדורש סבלנות, תקצוב ומחויבות ניהולית.   סיכום קיימות אינה עוד סעיף בדוח ESG, אלא הזדמנות לחולל שינוי מהותי בָּארגון. מדובר במסע לשינוי תודעתי, חברתי וארגוני. הוא מתחיל בפעולות קטנות וסופו בהשפעה רחבה שאינה מסתכמת בצמצום פליטות. ארגון המעוניין לקבל את הערך הרב ביותר מהמאמץ שהוא משקיע בקיימות – כדאי שיבחן ויתכנן את תוכנית העבודה להטמעה לא רק לפי חישובי פחמן, אלא מתוך התמקדות בשלוש רגלי הקיימות ובשינוי התודעתי וההתנהגותי. התמקדות כזאת יכולה להניב תשואות גדולות לָעובדים ולָארגון כאחד. באמצעות עיצוב מחדש של תפיסות והרגלי העובדים הקיימות נעשית חלק בלתי נפרד מההתנהלות היום־יומית בָּארגון. העובדים נהיים מעורבים, חדשניים ומחויבים יותר, היעילות התפעולית משתפרת, הארגון מפתח חוסן ומגדיל את פוטנציאל השגשוג שלו, המוניטין מתחזק והמותג מושך אליו כישרונות מובילים ולקוחות המעריכים מנהיגות בת קיימה. יעל ויץ וגב וייל, בעלי 'משנים סביבה' – שירות מקצועי להטמעה מעשית של קיימות/ESG

היכן הייתם מעדיפים לשטוף את מכוניתכם: במכון שטיפה רגיל או במכון שטיפה ירוקה? ומה לגבי קרם פנים: קרם פנים רגיל או קרם פנים ירוק? קרם שיעזור לכם לשמור הן על שגרת טיפוח הן על הסביבה? ומה לגבי אפייה: תרצו להשתמש בנייר אפייה רגיל או בנייר אפייה ירוק מתכלה? ומה הוא נייר אפייה מתכלה? נייר רגיל אינו מתכלה? וכמה זמן נדרָש לכל אחד מסוגי הניירות האלה להתכלות? טענות ירוקות כגון "מתכלה", "אקולוגי" ו־"climate neutral" נהיו שפת השיווק הרווחת בעשור האחרון, אך כאמור להלן, בלי בקרה הדוקה דייה הן עלולות להיות מלכודת צרכנית של ממש. ברשומה זו אדון בהיותו של המונח "ירוק" כלי שיווק להגדלת ערך המוצר כלפי הצרכן, אדון בפערי המידע שבין היצרן לצרכן ולבסוף אציג את ממצאי הדוח המקיף שפרסם ה־OECD בנוגע להטעיות צרכניות סביב מוצרים ירוקים.   מוצר ירוק – הגדלת ערך הנטו של המוצר ובעיית המידע בשווקים ב מחקר משנת 2007   ניסו חוקרים לנבא בפועל החלטות רכישה של צרכנים על בסיס מדידת פעילות מוחית (fMRI). החוקרים הבחינו שההתבוננות במוצר בעת הרכישה מגבירה את הפעילות המוחית באזור המכונה "מערכת התגמול". מערכת זו ממלאת תפקיד חשוב בערך שהצרכן מייחס למוצר. החוקרים גם מצאו שהמחיר מגביר פעילות באזור האינסולה (אזור המגיב לתחושות כאב פיזי ונפשי). הם מידלו את החלטת הרכישה כ"ערך נטו" – ההפרש בין הגמול שהמוצר מציע ובין הכאב הכרוך בתשלום. ממצאי המחקר העידו שרק אם ההפרש חיובי וגדול דיו יירכש המוצר. על בסיס ממצאים אלו אפשר למנות כמה אסטרטגיות שנועדו להוביל צרכן לרכישה – כלומר, להגדיל את ערך הנטו. אחת היא להוזיל את המחיר ואחרת היא להגדיל את הערך הנתפס של המוצר. הגדלת הערך הנתפס של המוצר בעיני הצרכן יכולה להיעשות במגוון דרכים. חשבו למשל על רכישת חבילה של שלושים עוגיות בחמישה־עשר שקלים או רכישה של כל עוגייה באריזה נפרדת בחמישה שקלים לעוגייה. אף על פי שהמחיר לעוגייה שנמכרת בנפרד גבוה פי עשרה בהשוואה לרכישתה של אותה עוגייה בחבילה (חמישה שקלים לעומת חצי שקל) – הצרכן מוכן לשלם את הפרמיה הזאת כדי לשלוט בערך הקלורי של הצריכה (כלומר, לא להתפתות לזלול את כל החבילה). במילים אחרות, מסגור הצורך בשליטה קלורית מגדיל את הערך הנטו לצרכן וגורם לצרכן לשלם על עוגייה אחת פי עשרה יותר בהשוואה לרכישת אותה עוגייה בחבילה גדולה.   הוספת ערך מוסף למוצר בדמות "מוצר ירוק" היא למעשה אמצעי להגדלת ערך הנטו לצרכן כדי לגרום לצרכן לרכוש דווקא את המוצר הירוק, ולא את המוצר הרגיל, אפילו כשאותו מוצר ירוק יקר יותר. בעיית המידע, ובפרט בעיית האסימטרייה במידע – פער בין המידע הידוע ליצרן אודות המוצר ואיכותו לעומת המידע הידוע לצרכן אודות המוצר ואיכותו – בעלת השפעה גדולה מאוד בשווקים אלו. כמו שאַראה בהמשך, פעמים רבות הצרכן אינו מבין את המידע שניתן לו אודות המוצר הירוק לאשורו. הוא אינו מבין את משמעות המידע, שוגה בפרשנות המידע ועוד. לפיכך בעיית האסימטרייה במידע עלולה להוביל לפגיעה בעודף הצרכן ולחוסר יעילות בשווקים.   בעיית המידע מועצמת עוד יותר בשווקים של מוצרים ירוקים, בייחוד בשל היעדר תקן אחיד בנושא.   ירוק או מטעה? דוח ה־OECD   על הטעיות סביבתיות ב דוח מקיף בנושא שפרסם ה־OECD   מוקדם יותר השנה הארגון קובע שהיעדר תקן אחיד או אסדרה מחייבת לגבי השימוש במונחים ירוקים הוא בעיה שמדינות רבות, לרבות מדינות ה־OECD, מתמודדות עימה. לעיתים יש תקנים לא מחייבים – תקנים שיצרן יכול להחליט אם לאמץ או לא – אולם כאמור, היעדר הגדרה אחידה עלולה להותיר את שדה המשחק פתוח לפרשנויות שיווק גמישות מדי. עקב כך שני מוצרים שונים בתכלית זה מזה עשויים להיתפס בעיני הצרכן כמוצרים ירוקים, אפילו שבפועל ייתכן שיש ביניהם פער מהותי. היעדר תקן אחיד בנושא מקשה על אכיפת התחום הן ברמת האסדרה הן ברמה אזרחית (למשל על ידי תובענות ייצוגיות). אחד המונחים הרווחים בנושא הוא התיירקקות – הצגת מצגי שווא סביבתיים למוצר ("ידידותי לסביבה", "מתכלה", "ירוק" וכדומה). כדי להבין כמה רחבים ממדי התופעה אפשר להשתמש באחד מכלי האסדרה החשובים שפותחו בשנים האחרונות: Market Sweeps (סריקות שווקים) – פעולות ניטור יזומות שבהן רשויות צרכניות או גורמי אסדרה או מוסדות רשמיים בודקים בשיטתיות אתרים, פלטפורמות מקוונות או חנויות או קטלוגים כדי למפות את היקף התופעות המטעות. הבדיקות נערכות עצמאית בידי מדינות או כחלק משיתוף פעולה בין־לאומי. דוח ה־OECD סוקר בדיקות שנערכו בשנים 2020–2023 בקרב מדינות רבות. הבדיקות נערכו בידי כמה גורמי אסדרה, האיחוד האירופי וארגון ה־ICPEN (רשת בין־לאומית של גופי אכיפה לצרכנות הוגנת). נסקרו מאות הצהרות ירוקות של מגוון עוסקים. הממצאים העלו ש־40%–57% מהטענות הירוקות היו מעורפלות או כלליות או שלא היה אפשר לאמתן.      לפי דוח ה־OECD אותן הצהרות סביבתיות ירוקות מערבות מגוון כשלים – אינפורמטיביים וקוגניטיביים – המקשים על הצרכן להבין את המידע לאשורו. שניים מהכשלים הבולטים הם: כשל אינפורמטיבי – כשל זה נוגע לכמה היבטים: • עמימות – מונחים כמו "ידידותי לסביבה", "טבעי" ו"בר־קיימה" נפוצים בשיווק, אך הם נעדרים הגדרות מדויקות ומוסכמות. עמימות זו מעניקה לחברות מרחב פעולה נרחב לשימוש בתוויות אלו, וכל אחד מהצרכנים מפרש את התוויות פרשנות סובייקטיבית. כל אלה עלולים ליצור רושם מוטעה בקרב צרכנים. • סמלים – סמלים שהזכירו חותמות איכות סביבה או שדמו להן הופיעו למרות ששום גוף מוסמך לא תמך בהם. • הסתרת מידע – פרטים חיוניים הוסתרו או הושמטו כדי לשוות רושם ידידותי יותר למוצר. אפקט ההילה ( Halo Effect) – אפקט ההילה הוא נטייה קוגניטיבית שבה רושם חיובי (או שלילי) כללי על אובייקט מסוים (כגון אדם או מוצר או קבוצה) משפיע על הערכתנו תכונות אחרות שלו – גם אם אינן קשורות. הטיה זו ממלאת תפקיד מכריע בפרשנות הצרכנים את הטענות הסביבתיות. כך למשל כשמוצר מוגדר "טבעי", הצרכנים מייחסים לו אוטומטית תכונות חיוביות (למשל שהייצור שלו אינו מוביל להשפעות סביבתיות שליליות), גם אם תכונות אלו לא הוזכרו כלל. אפקט זה עלול לגרום להטיה שיטתית בהחלטות הרכישה של צרכנים, המבססים את שיקוליהם על רושם כללי ולא על מידע אובייקטיבי.   סיכום בשל שכיחותן של טענות סביבתיות מטעות, פגיעוּת הצרכנים והנזקים הנגרמים להם, לעסקים מתחרים ולמשק כולו זכתה תופעות ההתיירקקות לדגש רב באכיפה ובמדיניות ציבורית במדינות רבות. היעדר הגדרות מוסכמות למונחים סביבתיים נפוצים והקושי של הצרכן להבין את הטענות לאשורן מציבים קשיים ביכולת האסדרה של שווקי המוצרים הירוקים. דוח ה־OECD מציג כמה מקרי בוחן של גורמי אסדרה ממגוון מדינות שניסו להתמודד עם טענות סביבתיות ירוקות מטעות. על אף אותם ניסיונות – תופעה זו עדיין מציבה אתגרים רבים לרשויות ולשווקים כולם.   ד"ר דליה שיליאן, הכלכלנית הראשית ברשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן