חיפוש

מתוך שלל ההיבטים הסביבתיים, החברתיים והממשל-תאגידיים (ESG), ניהול חומרים בר קיימה מתבלט כאלמנט מרכזי. [1]  ניהול חומרים בר-קיימה (Sustainable Materials Management, SMM), היא גישה אסטרטגית לניהול השימוש בחומרים ומשאבים באופן שמפחית את ההשפעה הסביבתית, הכלכלית והחברתית השלילית שלהם. הגישה מתמקדת בכל מחזור החיים של החומר, מהפקה ושימוש ועד לשלב סוף חיי המוצר או החומר, תוך דגש על הפחתת השימוש במשאבים (לעשות יותר מפחות), מניעת זיהום וצמצום הפסולת.  מאמר קצר זה סוקר סוגיות מרכזיות בניהול חומרים בר קיימה, ביניהן ההתפתחות מ"יהלומי קונפליקט" ל"מינרלי קונפליקט",  הרגולציה של מינרלי ה-3TG (טנטלום, בדיל, טונגסטן וזהב אשר באנגלית מכונים בקיצור 3TG), תפקידם של תאגידים גדולים דוגמת אפל ו-יוניליוור  והאתגרים העתידיים שמציבים חומרים כמו קובלט, ליתיום ויסודות נדירים (משפחת יסודות כימיים המפוזרים לאורך ורוחב כדור הארץ בהיקפים משתנים ומצומצמים יחסית, rare earths). בנוסף, המאמר עוסק בדרך שבה חברות דירוג ESG ומשקיעים מתמודדים עם סוגיות אלו, לדוגמה במסגרת הטקסונומיה של האיחוד האירופי.   האבולוציה: מיהלומי קונפליקט למינרלי קונפליקט המונח יהלומי קונפליקט, הידועים גם כ" יהלומי דמים "  צבר תאוצה בשנות ה-90 המאוחרות, ואף היה מוקד סרט בכיכובו של לאונדרו דיקפריו (Blood Diamond, 2006). המונח מתייחס ליהלומים שנכרים באזורים הנשלטים על ידי כוחות מורדים אשר מתנגדים לממשלות החוקיות, והכנסותיהם משמשות למימון פעילויות צבאיות ואזרחיות כמו מלחמות אזרחים באנגולה וסיירה ליאון. הבעיה המרכזית עם יהלומי קונפליקט נוגעת להפרות זכויות אדם חמורות שנעשות בתהליך כרייתם, כולל עבדות, עבודת ילדים, עינויים ורצח. העלאת המודעות לבעיה הובילה לזעקה בינלאומית ולהקמת "תהליך קימברלי" - הסכם בינלאומי שנועד למנוע את הסחר ביהלומי קונפליקט באמצעות מערכת הסמכה שמבטיחה כי יהלומים גולמיים נשלחים ומיובאים בתנאים חוקיים בלבד. ההסכם, שנחתם בשנת 2003, כולל מעל 80 מדינות המחויבות לבקרת שרשרת האספקה של יהלומים ולהנפיק תעודות מקור ליהלומים. [2]   ההתמקדות הציבורית עברה במהלך הזמן מיהלומים למינרלים אחרים החשובים לניידים הסלולריים שלנו, וליישומים רבים אחרים. טנטלום, בדיל, טונגסטן וזהב (הידועים כ3TG-: Tantalum, Tin, Tungsten and Gold) הפכו למינרלי הקונפליקט או "מינרלי הדמים" החדשים, שנכרים גם הם לעיתים קרובות באזורי סכסוך, במיוחד ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC). מינרלים אלו חיוניים לייצור מכשירים אלקטרוניים, רכיבים לרכב ולחלקים בתעשיית החלל, כמו גם למוצרים בני קיימה חדשניים. בתגובה לחששות מעולמות ה-ESG החברתיים והסביבתיים סביב ה-3TG, הוקמו מסגרות רגולטוריות שונות. חוק "רפורמת וול סטריט" ו"הגנת הצרכן דוד-פרנק" (סעיף 1502) [3]  שנכנס לתוקף בשנת 2010 בארצות הברית, מחייב חברות לחשוף את השימוש שלהן במינרלי קונפליקט שמקורם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובמדינות שכנות. באופן דומה, רגולציית מינרלי הקונפליקט של האיחוד האירופי, [4] שנכנסה לתוקף בינואר 2021, מחייבת את היבואנים של מינרלי 3TG להבטיח ששרשראות האספקה שלהם אינן כוללות מינרלי קונפליקט. מסגרות אלו נועדו להגביר את השקיפות והאחריות בשרשרת הערך, ולחייב חברות לבצע ביקורת על שרשרת האספקה שלהן ולהבטיח כי ניהול המשאבים הללו נעשה באופן אחראי.   מקרה בוחן: ניהול חומרים בר קיימה של חברת אפל (Apple) חברת אפל הנה דוגמא לחברה הפועלת לקידום ניהול חומרים בר קיימה, במיוחד בנוגע ל-3TG. החברה נקטה מספר צעדים משמעותיים הכוללים דרישת קריטריונים מחמירים מספקיה, והבטחה שהם יעמדו בעקרונות אספקה אתיים באמצעות ביקורות צד ג' מחמירות לאימות מקורם של מינרלי 3TG במוצריה. בשנת 2022, אפל ביצעה מעל 1,100 ביקורות ספקים, שכיסו יותר מ-80% מההוצאות הכלכליות של הספקים שלה. בחינת הוצאות אלו תורמת לפיקוח שרשרת האספקה ומבטיחה כי מקורות הספקים אכן אתיים. [5]   על מנת להפחית את הצורך בכריית מינרלים חדשים, אפל משתמשת ביוזמות וטכנולוגיות לחילוץ ומחזור חומרים, כדוגמת הזרוע הרובוטית "דייזי" שהחברה פיתחה, אשר מפרקת מכשירי אפל ישנים כדי לחלץ מהם חומרים יקרי ערך. אפל מדווחת כי דייזי יכולה לפרק 1.2 מיליון מכשירים בשנה, ולחלץ ממוצריה חומרים כמו קובלט, אלומיניום ויסודות נדירים. בנוסף, אפל מפרסמת דו"חות שנתיים על התקדמות באחריות הספקים, המפרטים את המאמצים וההתקדמות בניהול חומרים בר קיימה. [6]  בשנת 2022, אפל הגיעה לאחוזי זיהוי ישיר של 100% ממפעלי ההיתוך ובתי הזיקוק של 3TG בשרשרת האספקה שלה, וכולם נבדקים על ידי גורמים בלתי תלויים (צד ג'). [7]  צעדים אלו הנם חלק מרף חדש המתגבש בתעשיית הטכנולוגיה, ומדגימים שניהול חומרים בר קיימה אינו רק בר השגה אלא גם מועיל למוניטין החברה ולאמון הצרכנים.   שמן דקלים ותפקיד ה-RSPO מלבד מינרלים, גם שמן דקלים, מרכיב שכיח מאוד במזון וקוסמטיקה, נקשר לבעיות סביבתיות וחברתיות משמעותיות. שמן דקלים הוא למעשה חומר גלם יעיל מאוד ואף סביבתי במידה רבה מכיוון שכצמח ניתן להפיק הרבה יותר שמן לדונם מאשר מקורות שמן צמחי אחרים. בנוסף, שמן דקלים הוא חומר גלם רב-שימושי ויציב בטמפרטורות גבוהות, מה שהופך אותו לאידיאלי לשימוש במגוון מוצרי מזון ויישומים תעשייתיים. עם זאת, כריתת יערות, השמדת בתי גידול והפרות זכויות אדם מכתימים את ייצורו, מה שהוביל לקריאות לנקיטת פרקטיקות יותר בנות קיימה. RSPO (Roundtable on Sustainable Palm Oil)  הוא ארגון עולמי שהוקם ב 2004 ומטרתו לקדם את הייצור והשימוש בשמן דקלים בר-קיימה. הארגון מגדיר סטנדרטים סביבתיים וחברתיים לייצור שמן דקלים ומעניק אישור למוצרים שעומדים בהם. חברות שמשתמשות בשמן דקלים שעובר את הסמכת RSPO  תורמות למניעת כריתת יערות, שמירה על המגוון הביולוגי ושיפור תנאי העבודה. [8]   כך, למשל, יוניליוור (Unilever), תאגיד מוצרי צריכה גלובלי, עשתה צעדים משמעותיים למעבר לשימוש בשמן דקלים בר קיימה. [9]  יוניליוור רוכשת 100% משמן הדקלים שלה מספקים מוסמכי RSPO. החברה השיגה מעקב מלא אחר שרשרת האספקה של שמן הדקלים שלה, צעד שמשמעותו מעקב אחר השמן לאורך כלל מחזור החיים שלו עד למקורו. בשנת 2023, יוניליוור עקבה אחרי 90% משמן הדקלים שלה עד לרמת הטחנה ו-70% עד רמת המטע. בנוסף, יוניליוור עובדת בצמוד עם ספקים לשיפור פרקטיקות ולתמיכה בחקלאים קטנים. החברה הגיעה ליותר מ-200,000 חקלאים קטנים דרך תוכניות קיימות (Sustainability) שונות. באמצעות עמידה בתקני RSPO, יוניליוור מצהירה שהיא לא רק מקטינה את ההשפעה הסביבתית שלה אלא גם משפרת את ערך המותג ונאמנות הצרכנים.     אתגרים עתידיים: קובלט, ליתיום ויסודות נדירים במבט לעתיד, קובלט, ליתיום ויסודות נדירים מציגים אתגרים והזדמנויות משמעותיות בניהול חומרים בר קיימה. חומרים אלו חיוניים לפיתוח טכנולוגיות ומוצרים סביבתיים דוגמת כלי רכב חשמליים (EV) ומערכות אנרגיה מתחדשת ועל כן מעוררים אתגרים שעומדים בלב הדיונים הנוכחיים. כך למשל, קובלט הוא רכיב חיוני בסוללות ליתיום, בשלל מוצרים, ממכשירי טלפון חכמים ועד לרכבים חשמליים. הביקוש לקובלט צפוי לגדול לצד חשמול התחבורה והמעבר לאנרגיה מתחדשת. בדומה ל-3TG, חלק ניכר מאספקת הקובלט העולמית מגיע מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם תנאי הכרייה הם לעיתים קרובות מסוכנים ומערבים אתגרי ESG זהים לאלו שקשורים בשמן דקלים וה3TG. אתגרים אלו כוללים נזקים סביבתיים כמו הרס יערות וזיהום מים, תנאי עבודה קשים, כולל עבדות ילדים ותאונות רבות, וניהול לקוי עם שחיתות ואי-שקיפות בתעשייה. כאמור, עיקר הבעיות מתמקדות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם מרבית הקובלט נכרה בתנאים לא מוסדרים ולא אחראיים. בדומה ל-3TG עולה צורך דחוף בשיפור הפיקוח הבינלאומי ובאכיפה של כרייה בר-קיימה ואחראית. בין היוזמות  להתמודדות עם האתגרים אלו ניתן להפנות ליוזמה לקובלט אחראי (Responsible Cobalt Initiative, RCI), שיתוף פעולה תעשייתי שהוקם ב-2016 ומטרתו לשפר את תנאי הכרייה והפקת הקובלט ברחבי העולם. RCI פועלת להבטיח שהקובלט מופק בתנאים אתיים ובני-קיימה, תוך עמידה בסטנדרטים מחמירים של זכויות אדם והגנה על הסביבה. היוזמה כוללת מעקב ופיקוח על שרשרת האספקה, שיתוף פעולה עם ממשלות וארגונים לא ממשלתיים, והטמעת פרקטיקות עבודה בטוחות והוגנות. [10] ההתקדמות בניהול בר קיימה של קובלט באה לידי ביטוי גם בקרב חברות כמו אפל ו-טסלה אשר משקיעות בפרויקטים כדי להבטיח שאספקת הקובלט שלהן תהיה ממקורות שעומדים בקריטריונים ה ESG שלהן.   ליתיום, חומר גלם מרכזי נוסף לסוללות, מייצר גם הוא אתגרי ESG דומים. אתגרים אלו ניכרים במיוחד ב"משולש הליתיום" בדרום אמריקה, אזור גיאוגרפי הכולל חלקים מצ'ילה, ארגנטינה ובוליביה, שבו מרוכזים מרבצי ליתיום משמעותיים בעולם. שלושת המדינות הללו מחזיקות בכ-50-70% מעתודות הליתיום הגלובליות. כריית ליתיום במקומות כדוגמת מדבריות צפון צ'ילה צורכת כמויות עצומות של מים, מה שגורם לדלדול מקורות מים, פגיעה במערכות אקולוגיות ואיום על פרנסתן של קהילות מקומיות. בנוסף, התהליך הכימי להפקת ליתיום מזהם את הקרקעות ותורם לפליטת גזי חממה ותנאי העבודה במכרות לעיתים קרובות מסוכנים ואינם הוגנים, ומערבים הפרות זכויות אדם וזכויות עובדים. חברות מפתחות טכנולוגיות חדשות כדי להפיק ליתיום בצורה בת קיימה, שמפחיתה את השימוש במים ואת הנזק הסביבתי. חברות גדולות משקיעות במחקר ובשיתופי פעולה כדי להבטיח שמקור הליתיום שלהן יהיה בר קיימה. למשל, חברת BMW התחייבה להפיק ליתיום ממכרות בני קיימה ומתוכניות חילוץ ומחזור של חומר הגלם. [11]   לבסוף, יסודות נדירים (rare earths) גם הם חיוניים ליישומים טכנולוגיים מתקדמים רבים, כולל טכנולוגיות אנרגיה מתחדשת. תהליכי הכרייה והעיבוד של יסודות נדירים יכולים להיות בעלי השפעות סביבתיות משמעותיות, דבר שמחייב פרקטיקות ניהול בנות קיימה. בהתאם, נעשים מאמצים לשפר את מחזור האלמנטים הנדירים ופיתוח שיטות כרייה סביבתיות יותר. [12]   דירוגי ESG ושיקולי משקיעים כפי שראינו, ניהול של חומרים בר קיימה הופך למרכזי יותר ויותר, ובא לידי ביטוי באופן בו חברות דירוג ESG משלבות את הגורמים הללו בהערכותיהן. דירוגי ESG כוללים כיום הערכות מפורטות של פרקטיקות ניהול החומרים של חברות וניתוח הסיכונים הרגולטורים וה-ESG של חומרי גלם שונים ובהם  מינרלי קונפליקט, שמן דקלים, קובלט, ליתיום ואלמנטים נדירים. [13]  החברות נדרשות להגביר את השקיפות ולתקשר את מאמציהן בניהול חומרים בר קיימה, כולל ביצוע אימותים בלתי תלויים של ניהול שרשראות האספקה שלהן, עמידה בתיווי ותקינה ופרסום הממצאים במסגרת דוחות קיימות מפורטים. משקיעים עושים שימוש הולך וגדל בדירוגי ESG לבחינת סיכוני ESG במסגרת קבלת ההחלטות שלהם. לא מפתיע, על כן, שניהול חומרים בר קיימה נחשב כמדד מרכזי לכדאיות ארוכת הטווח של חברה ולניהול סיכוניה. עם זאת, רבות ממתודולוגיות הדירוג עדיין מסתמכות באופן ניכר על הערכות, במקום על נתונים, וחסרות הרמוניזציה בהגדרות, באופן השקלול של הנושאים השונים במסגרת המדדים השונים ובסוג המדדים שמרכיבים את המדרוג עצמו. כדוגמה, ניתן לפנות לטקסונומיה האירופית (EU Taxonomy), מערכת סיווג שנועדה לסייע למשקיעים, חברות ורגולטורים לקבוע האם פעילויות כלכליות מסוימות נחשבות לבנות קיימה מבחינה סביבתית. המטרה של הטקסונומיה היא לקדם השקעות ירוקות ולתמוך במעבר לכלכלה דלת פחמן באיחוד האירופי והיא מייצרת מסגרת אחידה להגדרת פעילויות כלכליות בנות קיימה סביבתית על ידי קביעת קריטריונים ברורים וספציפיים שפעילויות חייבות לעמוד בהם כדי להיחשב כבעלות השפעה חיובית על הסביבה. מסגרת זו מבטיחה שקיפות והכוונה למשקיעים ולחברות בנוגע לתרומתם לקיימות. מסגרת זו מציעה ביטחון למשקיעים ובעלי עניין נוספים ומגנה עליהם  מפני "התיירקקות" (Greenwashing). [14]   סיכום ניהול משאבים בר קיימה הוא חלק חיוני באסטרטגיות ESG, המתמודד עם אתגרים מורכבים כמו "מינרלי סכסוך", שמן דקלים, קובלט, ליתיום ויסודות נדירים. באמצעות רגולציות מחמירות, פעולות פרואקטיביות של חברות והערכות ESG מקיפות, נסללת הדרך לכיוון ניהול חומרים בר קיימה. חברות כמו אפל ו-יוניליוור מציבות דוגמאות על ידי שילוב קיימות בליבת הפעילות שלהן ובקודי הספקים שלהן, בעוד שאתגרים עתידיים כמו ניהול חומרים בר קיימה ואתי של קובלט וליתיום דורשים חדשנות וערנות מתמדת. משקיעים, המונחים על ידי דירוגי ESG ומסגרות כמו הטקסונומיה של האיחוד האירופי, משחקים תפקיד קריטי בתמיכה ובתגמול של חברות שמתחייבות לניהול חומרים בר קיימה. ככל שנתקדם, המאמץ המשותף של ממשלות, תאגידים ומשקיעים יהיה חיוני להנעת התקדמות משמעותית ולהבטחת עתיד בר קיימה לכולם.     ד"ר  צרויה קלוואו שבח  היא סמנכ"לית הקיימות בחברת Metha AI, חברה העוסקת בפיתוח של בינה מלאכותית להפחתת פליטות בשרשראות אספקה בסקטור החקלאות והמזון. היא מביאה עמה ניסיון רב הן מהתעשייה והן מתחום המדיניות, ומתמחה בשילוב ניהול חומרים בר קיימה ועקרונות ESG. בחמש השנים האחרונות העבירה קורסים ברגולציה סביבתית אימפקט, ESG ואחריות תאגידית בבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1]  Blass, V., Ashkenazy, A., & Calvão Chebach, T. (2024). Sustainable Non-Renewable Materials Management. In Bouchery, Y., Corbett, C. J., Fransoo, J. C., & Tan, T. (Eds.), Sustainable Supply Chains . Springer Series in Supply Chain Management, vol 23. Springer, Cham. Retrieved from   Springer   [2]  Kimberley Process Certification Scheme. (2003). Retrieved from   Kimberley Process   [3]  U.S. Securities and Exchange Commission. (2010). Dodd-Frank Wall Street Reform and Consumer Protection Act. Retrieved from SEC.gov   [4] European Commission. (2021). EU Conflict Minerals Regulation. Retrieved from   European Commission [5]  People And Environment In Our Supply Chain report – Apple (2023) https://www.apple.com/au/supplier-responsibility/pdf/Apple_SR_2023_Progress_Report.pdf   [6]  Supply Chain Innovation Reports - Apple. (n.d.). https://www.supplychainreports.apple/home/default.aspx   [7]  Apple Inc. (2022). Supplier Responsibility Progress Report. Retrieved from   Apple Apple Inc. (2022). Environmental Progress Report. Retrieved from   Apple   [8]  Roundtable on Sustainable Palm Oil. (2004). About RSPO. Retrieved from   RSPO   [9]  Unilever. (2023). Sustainable Palm Oil. Retrieved from Unilever   [10]  Responsible Cobalt Initiative. (2016). About RCI. Retrieved from RCI   [11]  BMW Group. (2022). Sustainability and Resource Management. Retrieved from BMW Group   [12]  USGS. (2020). Rare Earth Elements - End Use and Recyclability. Retrieved from USGS European Commission. (2021). Study on the EU's list of Critical Raw Materials. Retrieved from   European Commission [13] Example of a rating company: MSCI. (2022). ESG Ratings methodology MSCI Materiality Map  . Retrieved from MSCI [14]  European Commission. (2020). EU Taxonomy for Sustainable Activities. Retrieved from   European Commission

תובנות מהסקר העולמי של דליוט הבוחן את הערכים, החששות והחוויות של בני דור ה-Z ובני דור המילניאלס, תוך התמקדות בנקודת המבט שלהם על מקום העבודה, סוגיות חברתיות והעתיד. בני דור המילניאלס, בני 30-40, ודור ה-Z, בני 15-25, הידועים בכושר הסתגלותם, מרגישים פחות לחוצים או חרדים, יותר מהם הגיעו לאיזון עבודה וקריירה, הם אקטיביים כעובדים וכצרכנים והם אפילו די אופטימיים לגבי העתיד. בשיחת שבת עם בתי שנולדה אי שם בעיצומו של Gen Z הבנתי כמה עמוק נוגע מצב האומה הפרטי שלנו במצב הרוח, בתחושת הבטחון, בתכניות לעתיד של בני הדור שלה. היא דיברה ולי לא נותרו מילות עידוד וחשבתי שאני כושלת בתפקידי כאמא. הרי אני שם בשביל להיות אי של בטחון. גם אם נתנתק ולו לרגע קט מ"כאן ועכשיו" שלנו בישראל, למרות שזה קשה, נראה שבני דור המילניאלס ובני דור הZ מודאגים. הדאגה מספר אחת של בני הדורות הללו היא עלות המחייה. 40% מהמילניאלס ו34% בני דור הZ ממקמים את עלות המחייה במקום הראשון מבין דאגותיהם – כך עולה מסקר שנתי לשנת 2024 של Deloitte (להלן "הסקר"), [1] סקר בינלאומי בקרב בני הדורות Z ומילניאלס הנערך בכל שנה החל מ-2013 ומודד מגמות חברתיות בקרב דורות אלה. הייתי רוצה שגם אנחנו כאן נפנה את האנרגיה שלנו לעלות המחייה, שבישראל היא מהגבוהות בעולם, אבל אנחנו חיים כבר חודשים במציאות של הישרדות קיומית שאינה מאפשרת עיסוק בנושא בוער זה. מבין הנושאים הנוספים שמדאיגים את בני שני הדורות שבסקר, נמצאים הבטחון האישי והפשיעה, אבטלה, בריאות ובריאות נפשית ומשבר האקלים, אשר תופס מקום שני "והלא מכובד" אצל בני דור המילניאלס, והשלישי אצל בני דור הZ. משבר האקלים שנהוג היה לייחס אותו שנים ל"סוגייה סביבתית" הפך מזמן – גם בתפיסת שני הדורות שבסקר – לסוגייה חברתית - אולי מהסוגיות החברתיות המאיימות ביותר. כשנשאלו כיצד הם תופסים את היכולת שלהם להשפיע על סוגיית האקלים ענו מעל מחצית מבני שני הדורות כי יש להם את היכולת להשפיע בצורה מכרעת או משמעותית על סוגיה זו. במקביל עולה מהסקר שכחמישית מהנשאלים כבר החליפו עבודה בשל חוסר שביעות הרצון שלהם מפעולות המעסיק בתחום זה, ועוד כרבע מהנשאלים טוענים כי מתכוונים לעשות זאת בקרוב. בני שני הדורות מצביעים ברגליים בכל הקשור למקומות העבודה, וזאת בשל תגובה איטית מאוד ברוב מגזרי המשק בעולם לנושא משבר האקלים. ולא – אני לא מדברת על הכוסות החד פעמיות במשרדים. אני מדברת על עקרון הרבה יותר עמוק, המחובר לליבה העסקית של הארגונים וההיסוס בהוצאתן אל הפועל. המחויבות למאבק במשבר האקלים כוללת פעולות משמעותיות כגון התאמה של המודל העסקי והמוצרים אל העתיד, ניהול סיכונים אחראי ובעקבותיו פעולות מיטיגציה ואדפטציה רלוונטיות, מתן וצריכה של מימון מקיים ועוד. ומעל הכל, כדי לתת תוקף אמיתי לפעולות אלה, יש לקיים סביבת בקרה נאותה וגופי אכיפה ופיקוח רלוונטיים ואפקטיביים ובמקביל לפתח החינוך והידע בקרב כלל האוכלוסיות. לרוב הארגונים העסקיים אין כיום את הכוח והמשאבים לצאת למסע הזה לבדם ועל כן חשיבות שיתופי הפעולה היא המפתח להצלחה. בעודם מראים באופן פעיל את מחויבותם למשבר האקלים בתור עובדים, בני שני הדורות לא מוותרים על הנושא גם בהיותם צרכנים מודעים יותר ואקטיביים יותר. כשליש מבני שני הדורות בוחנים את האימפקט הסביבתי של החברה בטרם רכישת מוצריה, יותר משליש (35%) מבני דור הZ וכ-40% מבני המילניאלס לא רוכשים fast fashion, כחמישית מבני שני הדורות עברו לרכבים חשמליים וכרבע מבני שני הדורות מחויבים לדיאטה צמחונית או צמחית. בקרב שני הדורות, המחויבות לארבעת המגמות הצרכניות הללו לשנים הקרובות צפויה להישאר ואף להתחזק בתוספת עשרות אחוזים נוספים שמתכוונים ליישמן. בעודי מסתובבת באמסטרדם במהלך נסיעת עסקים בימים אחרונים, נתקלתי בכיתוב בחלון הראווה של אחת החנויות "Our products are future friendly" תוך ציון תקני האיכות בהם עומדים המוצרים של אותה חנות. ובמקביל בשיחת החולין עם נהג המונית למדתי כי בעוד שנתיים מהיום אמסטרדם תאסור לחלוטין כניסה של רכבים שאינם חשמליים לשטחה. כך נראית התממשות של המגמות הצרכניות והמודעות של הציבור הלכה למעשה. במקרה זה היא מתאפשרת לאור קיום שלושה גורמי מפתח וההיזון ההדדי ביניהם – מודעות ותפיסה צרכנית וציבורית, רגולציה ממוקדת מטרה ופיקוח אפקטיבי מטעמה, וגופי תקינה ואיכות אשר מכתיבים סטנדרט איכות ודיווח אחיד ובר ביקורת. בנוסף למשבר האקלים, מצביעים בני שני הדורות על החשיבות העצומה של הייעוד בעבודה וקריירה – אצל שני הדורות קרוב ל-90% מצביעים על ייעוד כסוגייה חשובה או חשובה מאוד עבורם. 50% מבני דור הZ, מצביעים על כך שסירבו לקחת פרויקט או משימה של מעסיק שאינה תואמת את העקרונות הערכיים והאתיים שלהם. אצל מילניאלס שעור זה נמצא בעלייה מתמדת בשלוש השנים האחרונות והגיע ל-44% ב2024. כחמישית מהם, שנאלצו לבצע משימה למרות סירובם הראשוני, חשו שהסירוב המקורי השפיע לרעה על הזדמנויות בקריירה והקידום שלהם במקום העבודה בעקבות כך. הם מאמינים שהדבר נובע מחוסר הקשב של המעסיק לדאגותיהם. כתוצאה מכך, באופן משמעותי פחות מהם מוכנים להמשיך באותו מקום עבודה שך חמש השנים הבאות (62% Gen Z ו-56% מילניאלס). לעומת זאת, אלה שמעסיקיהם כיבדו את סירובם והתחשבו בתפיסת עולם, נוטים להתמיד במקום העבודה. (74% Gen Z ו79%- מילניאלס). אין ספק שמלאכת הניהול הופכת להיות מורכבת מיום ליום והצורך של הארגונים, להוציא את הייעוד לפועל ולא רק לדבר בסיסמאות, מתחדד לאור הרצון של הארגונים לשמר עובדים איכותיים. כמנהלת בעצמי (המשתייכת בגאון לבני דור ה-X) אני מודה שחלק מההתנהגויות של בני הדורות הZ- והמילניאלס נתפסים אצלי לעיתים כפינוק יתר ולעיתים אף לקריצה ש"הכל היה פשוט נפלא עד שהגעתם". אני מוצאת את עצמי מתחבטת לא מעט בשאלה מהי האחריות שלי כמנהלת עובדים, שלעיתים קרובות זהו מקום עבודתם הראשון אחרי האוניברסיטה? מתי זה הזמן להתערב ולעצב את התנהגותם ומתי הפער, הוא למעשה הפער בין המוסכמות החברתיות של הדור שלי, לעומת אלו של הדור שלהם? האם העיסוק שלהם בסוגיות אתיות וחברתיות הוא "חפירת יתר" או חלק מהערכים שלהם? מתי עלי להתאים את הארגון אליהם ומתי דווקא הם אלה שצריכים לעשות את הצעד ולנחות קצת לקרקע המציאות? ואם חשבתם שרק הנאמר מעלה הוא אתגר, אזי שצץ לו משום מקום אתגר נוסף. במהלך השנה האחרונה, ארגונים רבים חזרו למדיניות הנוכחות במשרד וצמצמו את הגמישות לעבודה מהבית. לאחר תקופה של כשלוש שנים, במהלכן העבודה מרחוק הפכה להיות המודל המקובל מכורח המציאות הפנדמית בה חיינו, מקומות עבודה רבים מנסים להחזיר את העובדים למשרדים. חלקם עושים זאת בצורה של עידוד בלבד וחלקם שינו את המדיניות שלהם והודיע על החזרה למשרדים כנוהל מחייב. באופן אישי אני מאמינה שעבודה מהבית במודל היברידי (יום-יומיים מהבית והיתר במשרד) הוא הפתרון האולטימטיבי לאיזון הן עבור העובדים והן עבור המעסיקים. אך מאז שהקורונה דחפה את כלל הארגונים למודל זה, נחשפתי לדעות לכאן ולכאן בנושא של מנהלים בארגונים שונים, וגם אלה של העובדים. אצל רוב העובדים פגשתי בדעה חיובית לגבי העבודה מרחוק בחלק מימי השבוע ואצל מנהלים רבים (בעיקר אלה בני דור הבייביבומרז בני 60-70, ודור ה-X בני-ה40-50) שמעתי היסוס וחוסר בטחון בנוגע לפרודוקטיביות העובדים בעבודה מרחוק וחשש לשליטה לא אפקטיבית במשימות מצד המנהלים.  על מנת להגיע למודל אופטימלי שעובד – הן עבור המנהלים והן עבור העובדים – יש לעבוד בראש ובראשונה על התרבות הארגונית המושתתת על אמון הדדי. יש להניח שברוב הארגונים המעבר המאולץ למודל העבודה מרחוק בימי הקורונה, לא אפשר את בניית התרבות הארגונית המתאימה ויצר בעיקר חוסר אמון המושתת על הנחות לא מבוססות. הסקר גם מצביע על 4 סוגי אימפקט חיובי ו-4 סוגי אימפקט שלילי בקשר עם החזרה לעבודה מהמשרד. בצד האימפקט החיובי - באחוזים דומים מאוד, בני שני הדורות מסכימים כי הם מרגישים יותר מחוברים למקום העבודה והקולגות, יותר מתודיים בעבודתם, עלייה בפעילות חברתית עם קולגות, וכן מצביעים על ההעדפה שלהם לתקשורת פנים מול פנים. יחד עם זאת  - בצד האימפקט השלילי - הם טוענים שחזרה למשרד פגעה בהם מבחינה פיננסית (כגון עליה בהוצאות הקשורות לנסיעות, אוכל וכו'), הם מרגישים פחות פרודוקטיביים בעבודה, רמת הסטרס הקשורה לעבודה עלתה והיכולת להקדיש זמן לטיפול בילדים/בני משפחה ירדה. כתוצאה מכך בכ-13% מבני דור הZ- וכ-11% מהמילניאלס מחפשים עבודה אחרת. לאור הנדידה הצפויה של אותם עובדים, בני שני הדורות, שיעדיפו מקומות עבודה עם מדיניות העסקה היברידית, זו תהפוך לאחת הקטגוריות הקבועות בצ'קליסט האישי של "מה אני מחפש במקום עבודה", ומצד שני היא תחייב את המעסיקים להתאים את התרבות הארגונית ולהטמיע כלי הניהול מתאימים על מנת לאפשר למודל ההיברידי לשרוד ולשרת את מטרותיו. מגמה משמעותית נוספת בה עוסק הסקר מתייחסת לנושא בריאות הנפש ורמת הסטרס בקרב דורות ה-Z והמילניאלס. רק בשנים האחרונות מתוך 13 השנים בהן נערך הסקר, הנושא מקבל מקום משל עצמו בקרב מחזיקי העניין. על פי תוצאות הסקר רק כמחצית מבני שני הדורות מדרגת את מצב הבריאות הנפשית שלהם כטובה או טובה מאוד, למרות שאצל שניהם נרשמה בשנה האחרונה עליה מסוימת בנתון זה. בשנת 2024 כ-40% מבני דור הZ וכ-35% מבני דור המילניאלס מצביעים על כך שהם בסטרס או אף בחרדה כל הזמן או רוב הזמן. זהו נתון בלתי נתפס בעיני והוא מחזיר אותי לדיון שתי פסקאות אחורה בנושא חשיבות הייעוד בעבודה, הערכים האישיים וההלימה ביניהם לבין הערכים של מקום העבודה. ביני לבין עצמי אני תוהה כמה משקל יש למצב הסטרס והחרדה של בני הדורות הללו להשתרשות של אותם ערכים אצלם וכפועל יוצא כמה קשה המנהלים צריכים לעבוד כדי לבנות אמון ומחוברות של בני הדורות הללו למקום העבודה. בניית האמון והמחוברות הינה משימה מאתגרת מאוד. צריך לעבוד בזה. מבין הסיבות המובילות לאותו סטרס במקום העבודה מציינים הנסקרים את הסיבות המובילות הבאות: חוסר הוקרה, שעות עבודה ארוכות, מחסור בזמן לסיים את המשימות, הרגשה כי ההחלטות במקום העבודה מבוצעות באופן לא שיווני או הוגן, מחסור בתחושת הייעוד בעבודה, תחושה של חוסר תמיכה על ידי המנהל ועוד. לאור הסיבות הללו, נסקרים שזוהו בסקר כמחויבים מאוד למקום עבודתם, נשאלו "מה גורם למחוברות שלהם והרצון להמליץ על מקום העבודה לחברים ומשפחה?".  תשובותיהם גיבשו את המתכון הסודי של המעסיק האולטימטיבי – לגזור ולשמור: בעבודה אצל מעסיק כזה העובדים מרגישים שיש להם את היכולת והכלים להשפיע על השינויים הרצויים בארגון, מתאפשרת להם למידה, רכישת כלים נוספים בין אם באופן כללי ובין כנגזרת מעבודה צמודה למנטור, הערכים והייעוד שלהם מיושרים אל מול אלה של המעסיק, הם שבעי רצון מהתגמול וההטבות של מקום העבודה, הם מרוצים מהאיזון בין העבודה לקריירה, המעסיק שלהם מתייחס לבריאות הנפשית של עובדיו באופן רציני. ומכיוון שאמרנו כבר בהתחלה שלא ב"כוסות חד פעמיות עסקינן" אלא ביצירת ערך עסקי, אז הנה לכם הערך העסקי לארגון שהופך למעסיק שכזה – 41% מבני דור ה-Z ו-61% מהמילניאלס, שמצביעים על המחוברות לארגון לאור הסיבות המצוינות לעיל, מצהירים על כוונתם להישאר בארגון תמיד או לכל הפחות יותר מחמש שנים נוספות, וזאת אל מול 29% ו-42% בהתאמה אצל כלל העובדים של בני אותם דורות. ללא כל ספק, המגמות שמציף הסקר מותירות הרבה חומר למחשבה לגבי סוגיות רבות. הן מצביעות על תהליך טרנספורמציה רב מימדי שנוגע לכל אחד מאיתנו כפרט, לבני המשפחה שלנו, לארגונים העסקיים וגם למדינות וממשלות. בני הדורות הצעירים מעבירים מסר. כדאי שנקשיב לו. בני שני הדורות עומדים להפוך למובילים הבאים של המגזר החברתי והעסקי , חלקם כבר מובילים אותו. התפיסות שלהם לגבי הכיוון הנכון אליו צריך ללכת בהיבטים חשובים רבים כגון משבר האקלים, עתיד עולם העבודה, סביבה גיאו פוליטית, בטחון אישי ועוד יעצבו את המציאות של האנושות בשנים הבאות. זוהי הזדמנות עבור כל אחד ואחת לקחת חלק בשינוי. -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------   אירנה בן יקר היא שותפה בפירמת ייעוץ Deloitte ומובילה בה את תחום הESG . בנוסף משמשת אירנה בתפקיד Chief Purpose Officer של הפירמה במסגרתו מובילה את הטמעת הייעוד To make an impact that matters בפעילות השוטפת ובחיי היום יום. במסגרת 25 שנות ניסיונה המקצועי הובילה אירנה תחומים מקצועיים משמעותיים בתחומי הממשל, ניהול הסיכונים וציות רגולטורי, אשר היוו תשתית מקצועית מעמיקה להקמה והובלה את תחום הESG בשנים האחרונות תוך התמקדות בערך העסקי של התחום עבור הלקוחות. [1]  2024 Gen Z and Millennials Survey by Deloitte 2024 Gen Z and Millennial Survey: Living and working with purpose in a transforming world ( deloitte.com )

לאחרונה הציג המשרד להגנת הסביבה מסמך הנחייה מקצועי משמעותי שנקרא 'הטקסונומיה הישראלית לסיווג פעילויות כלכליות בנות-קיימה ' – מיטיגציה. מדובר למעשה על תרגום לעברית והתאמה ישראלית של מסמך יסוד של האיחוד האירופי שנקרא EU Taxonomy. זהו מסמך הנחייה טכני בעיקרו, שתכליתו היא לייצר סיווג אחוד של מכלול הפעילויות העסקיות והתעשייתיות לשבעה סקטורים ו-74 פעילויות כלכליות. תכלית המסמך היא להתאים לכל סקטור ותחום פעילות כלכלית את האפיון הסביבתי העונה על השפעותיו לו ובאמצעות כך לסייע (בעיקר) לגופים פיננסיים בעלי אחזקות הון מורכבות ורבות לזהות את סיכוני הסביבה הכרוכים באחזקותיהם אלו.    אז רגע נסביר, המילה 'מיטיגציה' (הפחתה) רשומה בכותרת הראשית של המסמך כי  זהו רק החלק הראשון. החלק השני שאולי ויתפרסם בעתיד הוא 'אדפטציה' (התאמה). למי שפחות מכיר את המונחים האלו, אבהיר כי מיטיגציה תכליתה לתאר את הפעילויות הנדרשות להפחתת פליטת גזי חממה (המדרך הפחמני) ואילו אדפטציה תכליתה לתאר את הפעילויות הננקטות על מנת לזהות ולהפחית את ההשפעות שיש לתוצאות שינוי האקלים על פעילות החברה ושרשרת ההספקה שלה. על פניו, נראה כי מדובר על מהלך רגולטורי משמעותי של המשרד להגנת הסביבה לאסדרת התחום וקידום פעילות אקלימית במשק הישראלי, אך בפועל לצערי אני בספק רב אם אכן יש בו על מנת לסייע כלל בהגעה לתכלית זו. ראשית אקדים ואציין כי במסמך עצמו כתוב כי: "הטקסונומיה מאפשרת שימוש כבסיס לגילוי פומבי בנושאי קיימות לחברות ולגופים פיננסיים" (עמ' 13). עוד כתוב במבוא של המסמך (עמ' 14) כי: הטקסונומיה היא כן  "סטנדרט לדיווח בנושאי קיימות, התורם למניעת התיירקרקות". כמובן שהמסמך אינו מהווה לא את זה ולא את זה. כאן המקום לתאר ההקשר האסדרתי המתקיים במסגרת האיחוד האירופי ואת העובדה שהטקסונומיה מהווה שם חולייה אחת בתוך שרשרת רגולטורית מורכבת ועשירה. האיחוד באירופי בשנים האחרונות לקח על עצמו משימת-על בהקשר האקלימי והיא להפחית עד לשנת 2030 כ-55% מפליטות גזי החממה הנפלטים ממדינות האיחוד. [1] על מנת להגיע לכך, אושרו בפרלמנט האירופי וביתר מוסדות האיחוד, שורה של רגולציות ודירקטיבות (תחת הכותרת של 'fit for 55')  שמטרתן לייצר את סביבת השוק שתאפשר זאת. כך לדוגמא, דירקטיבת ה-Corporate Sustainability Reporting Directive היא זו המנחה תאגידים בכל האמור לדיווחי קיימות [2]  וכוללת בתוכה תקן דיווח אירופי מחמיר שהולך ומתעבה בימים אלו ממש (ה European Sustainability Reporting Standard). כמובן שהטקסונומיה האירופית מפנה לתקן דיווח זה ועל כן יכולה להתהדר בצדק ככלי המעודד דיווח ושקיפות. זה אינו המצב בישראל. עד כה אין בישראל שום מסגרת או הנחיית דיווח סדורה הכוללת בתוכה את כל עולמות הקיימות. אכן יש מסגרת לדיווח פחמני וולונטארי של המשרד להגנת הסביבה [3]  אך מעבר לכך, אין דבר. היבט נוסף הוא ההיבט של התנהלות המוסדות הפיננסיים, שהרי לשם כך יובא לישראל המסמך כולו. גם כאן, במבט לאירופה אנו רואים כי קיימת שם מסגרת רגולטורית משמעותית בתחום עם ה SFDR (Sustainability-related disclosure in the financial services sector) המחייבת ארגונים אלו לדווח אודות הסיכונים הקשורים לעולמות החברתיים והסביבתיים וכיצד סיכונים אלו באים לידי ביטוי בתהליכי קבלת החלטות בהשקעות. גם בהקשר זה, אנו בישראל נגררים מאחור עם הנחיות מאוד רכות בתחום. אמנם הבנקים מחויבים בדיווח ESG כבר מעל לעשור והמוסדיים מתבקשים לשלב שיקולי ESG בדיוני וועדות ההשקעה, אך אין על כך כל פיקוח או הכוונה מקצועית מוסדרת וכל מוסד עושה כראות עיניו. ראוי לציון לטובה את הנוהל הבנקאי התקין שיצא לאחרונה ויכנס לתוקפו בעוד כשנתיים, מחייב את הבנקים לבחון את נושא סיכוני האקלים בתהליך בחינת לווים. לסיכום, הטקסונומיה בישראל מתחילה את דרכה בעמדת נחיתות אל מול הטקסונומיה האירופית. היא לא מהווה חלק ממערך רגולטורי סדור ומסועף ומפרסמי המסמך מציינים שוב ושוב כי מדובר על מהלך וולונטארי המבקש לסייע ולהכווין אך לא להנחות ולחייב. זה כמובן מצער למדי שזוהי העמדה של משרד ממשלתי אך ייתכן שבנסיבות המצב בישראל זה המקסימום שניתן היה להשיגו בעת זו ועדיף זאת מאשר שום דבר. למרות זאת ודווקא מכיוון שמדובר על מהלך וולונטארי (שלא צריך לעבור הליכי אישור וחקיקה סדורים), סבורני כי ניתן היה למנף את המהלך הרבה יותר ולנצלו לצמצום הפער שבין ישראל לבין האיחוד האירופי ולהוסיף עליו הנחיות דיווח סדורות, ניתוח מהותיות סביבתי עפ"י תחומי הפעילויות והסבר יותר מעמיק ופרטני כיצד כל תחום ותחום תורם למדרך הפחמני הכולל של מדינת ישראל ומהם יעדי ההפחתה הסקטוריאליים שיש בהם לסייע למדינת ישראל לעמוד ביעדים הלאומיים המוצהרים (ה NDC) בוועידות האקלים. ד"ר ליעד אורתר עומד בראש פירמת היעוץ שבלת ESG. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן   [1]  המחויבות האקלימית של האיחוד האירופי https://climate.ec.europa.eu/eu-action/climate-strategies-targets/2030-climate-targets_en   [2] הצגת דירקטיבת ה CSRD - https://finance.ec.europa.eu/regulation-and-supervision/financial-services-legislation/implementing-and-delegated-acts/corporate-sustainability-reporting-directive_en   [3] קישור לעמוד 'מעקב ודיווח על פליטות גזי חממה' של המשרד להגנת הסביבה https://www.gov.il/he/pages/reporting_on_greenhouse_gas_emissions

נתחיל מהתחלה, SDGs אלו הם ראשי תיבות של Sustainable Development Goals ובעברית צחה: היעדים לפיתוח בר קיימא. אלו הם 17 יעדים הנוגעים לנושאים סביבתיים, חברתיים וכלכלים המהווים את הקונצנזוס הרחב ביותר לגבי האתגרים שהעולם חייב לעמוד בהם עד 2030, אם ברצונו לאפשר לדור העתיד להתקיים. אתגרים סביבתיים כגון: משבר האקלים (SDG 13), שמירה על מגוון ביולוגי (SDG 15), מים נקיים (SDG 6), אתגרים חברתיים כגון: מיגור העוני (SDG 1) שיוויון מגדרי (SDG 5), חינוך איכותי (SDG 4) ואתגרים כלכליים כגון: תעסוקה וצמיחה כלכלית (SDG 8), תשתיות וחדשנות (SDG 9) וצריכה וייצור אחראים (12 SDG ) [1] .   בשנת 2015 אושרו היעדים לפיתוח בר קיימא (SDGs) ע״י 193 המדינות החברות באו״ם,  ביניהן  ישראל [2] . הייתה זו עבודה לא קלה לרתום את כל המדינות להסכם שכזה, וודאי את המעצמות הגדולות סין וארה״ב. אך הדבר התאפשר בזכות איסוף דאטה חוצה מגזרים: עסקי- אקדמאי- ציבורי ואזרחי שלאחריו עיצב אותם והידק אותם האו״ם יחד עם   169 מטרות משנה, ו 232 אינדיקטורים לצורך בדיקה האם אנחנו בדרך להשגתם. [3]   ה-SDGs מהווים היום מסגרת עבודה עם יעדים, ומטרות אחידות שאליו העולם שואף וצריך ללכת בתחומים כמו: מים, אנרגיה, חינוך, חקלאות ומזון, עוני, שיוויון מגדרי, צריכה וייצור אחראים, שינויי האקלים ועוד. זוהי תופעה ייחודית שיש כיוון אחיד לכל מחזיקי העניין בעולם, בטח שלא לסקטורים שונים – האחידות הזאת, היא כוח אדיר ובגלל האופי הרב מגזרי של ניסוח היעדים - הם מטבעם הוליסטיים. כלומר, היעדים מהווים גישה שרואה נושאים שונים כגון: צריכה וייצור, אקלים ועוני כמחוברים ומשפיעים אלה על אלה, ולכן הם רלוונטיים לכמעט כל עסק או ארגון.   המדינות הן שמדווחות באופן וולונטרי לאו״ם על ההתקדמות ביחס להשגת היעדים. ולפיכך, האינדיקטורים למדידה הם מדדים מדיניים. אולם בכל הפלנטה אנשים, מוסדות, אקדמיות, עסקים, ממשלות וארגונים עובדים על פתרונות לקידום היעדים. לתהליך הזה קוראים ״לוקאליזציה של היעדים לפיתוח בר קיימא״.   אז, בעסקים כמו בעסקים נשאל מה האינטרס העסקי לקידום ה- SDGs ? שיפור מוניטין וערך המותג :  חברות שיפעלו לקידום ה-SDGs יוכלו להשתמש בשפה כדי לעצב, לכוון, לתקשר ולדווח על האסטרטגיות, המטרות והפעילויות שלהם בתחום. וע״י כך לשפר את המוניטין שלהן ואת ערך המותג. הצרכנים מעדיפים יותר ויותר עסקים המפגינים מחויבות לקיימות ואחריות חברתית. עמידה בהלימה לציפיות שוק הצרכנים של המחר- לא רק יענה על הדרישות החברתיות לשקיפות ואחריות מוגברת, אלא גם יספק יתרון תחרותי על ידי מתן מענה לצורכי הצרכנים. שילוב ה-SDGs באסטרטגיות עסקיות יכול ליצור ערך פיננסי משמעותי. הזדמנויות השקעה מוגברות : משקיעים רבים מחפשים כיום חברות הפועלות לקידום יעדים סביבתיים וחברתיים. על ידי קידום ה-SDGs, חברות יכולות למשוך השקעות נוספות ממשקיעים אחראיים חברתית וקרנות השקעה חברתיות. קרן האיחוד האירופאי  Horizon לדוגמא מתעדפת השקעות במיזמי SDGs, שפה המאפשרת גם יצירת שיתופי פעולה בינלאומיים חוצי מגזר [4] . חדשנות, השקעות והזדמנויות שוק :  המרדף אחר ה-SDGs יכול להניע חדשנות ולפתוח שווקים חדשים. חברות יכולות לפתח מוצרים ושירותים חדשים המתמודדים עם אתגרים גלובליים, מה שמוביל לצמיחה והתרחבות פוטנציאליים. על פי הדו״ח של  "Better Business, Better World”:״ קיים פוטנציאל שוק בשווי 12 טריליון דולר ברחבי מגזרים כלכליים מרכזיים ביעדים כמו SDG 2 (אפס רעב/חקלאות), 11  SDG (ערים וקהילות מקיימות), 7 SDG (אנרגיה), 6 SDG (מים נקיים), SDG 12 (צריכה וייצור אחראיים), ו-SDG 3 (בריאות טובה ורווחה)." [5] חיסכון בעלויות וייעול: פרקטיקות של קיימות לרוב מובילות לייעול וחיסכון בעלויות, וכן לצורך בהטמעה של פתרונות חדשניים. לדוגמא: הפחתת פסולת ושיפור   יעילות  אנרגטית  יכולים להוריד את העלויות התפעוליות [6] , או לחילופין הטמעה של מערכות חדשניות לניהול דאטה ב-AI וכד׳. עמידה ברגולציה וניהול סיכונים:  על ידי התאמה ל-SDGs, עסקים יכולים להקדים את הדרישות הרגולטוריות ולהפחית סיכונים הקשורים לנושאים סביבתיים וחברתיים. גישה פרואקטיבית זו יכולה לסייע במניעת קנסות, בעיות משפטיות ונזק למוניטין. כפי שאנו כבר רואים זאת, במיסוי הפחמני של האיחוד האירופאי [7] , אשר יכול לפגוע בהכנסות של חברות עסקיות ישראליות המייצאות לאירופה, וזה נכון גם לרגולציות נוספות שיגיעו בהמשך. מעורבות עובדים ומשיכת כישרונות: עובדים, במיוחד הדורות הצעירים יותר, מחפשים יותר ויותר לעבוד עבור חברות שיש להן השפעה חיובית על החברה. קידום ה-SDGs יכול לשפר את מעורבות העובדים, שביעות הרצון ושימורם, כמו גם למשוך כישרונות מובילים. דיווח ואחריותיות:  דיווח תאגידי במסגרת ה CRM על תרומות ל-SDGs חיוני למעקב אחר התקדמות ולהבטחת אחריותיות . מסגרות כמו תקני היוזמה העולמית לדיווח  (GRI [8] ) מספקות הנחיות לעסקים לדווח על השפעתם על ה-SDGs. דיווח כזה עוזר לחברות לזהות פערי ביצועים, לטפח שיתוף פעולה ולהעצים את יתרונן העסקי. שקיפות בדיווח גם בונה אמון בקרב בעלי העניין, כולל לקוחות, משקיעים וממשלות.   ואחרון ואולי החשוב ביותר, האינטרס הקיומי משותף גם לחברה האנושית אך גם לחברה העסקית. קיימות תאפשר לעסקים צמיחה לטווח ארוך : עסקים המקדמים ומשקיעים ב -SDGs מבטיחים את אריכות הימים והצמיחה של החברה העסקית, יחד עם אריכות החברה האנושית על ידי טיפוח קהילות וסביבות יציבות ומשגשגות. דו״חות מראים כי כך רואים זאת גם 99% מהמנכ”לים של החברות הגדולות בעולם . [9] כולם מאמינים כי קיימות חשובה להצלחה העתידית של העסק שלהם בעקבות שינויים שייווצרו בשוק המחר, במוצרים ובשירותים שיינתנו. לצערנו, משבר האקלים החריף מראה לנו כי אם אלו לא יהיו העסקים של המחר, לא יהיה מחר. לסיכום, שילוב ה-SDGs באסטרטגיות עסקיות אינו רק חובה מוסרית, או פנייה לטוב לבם של חברות אלא הכרח אסטרטגי. על ידי יישור הפעילות העסקית עם ה-SDGs, עסקים יכולים להניע פיתוח בר קיימא, לטפח חדשנות וליצור הזדמנויות כלכליות משמעותיות. תרומתו של המגזר הפרטי בלתי ניתן להפרדה מאחריותו של המגזר המדיני לצורך השגת היעדים השאפתניים שנקבעו בהסכם פריז בשנת 2015. נותרו רק  6 שנים לקידום היעדים, רק באמצעות יישור אסטרטגי, חדשנות ודיווח שקוף, עסקים יוכלו להוביל את הדרך לעתיד בר קיימא עבור כולם. יעל איפרגן גיני מנכ״לית היום של SDGIsrael. ארגון הפועל לקידום והטמעה של היעדים לפיתוח בר קיימא בישראל. יעל מגיעה מתחום השיווק והקראייטיב החלה את דרכה כקופירייטרית במשרדי פרסום גדולים בישראל. לאחר תקופה ארוכה בסקטור המסחרי היא עשתה shift למגזר השלישי ועבדה במשך כעשור בעמותה הסביבתית הבינלאומית גרינפיס כמנהלת מחלקת התוכניות והדיגיטל של גרינפיס ישראל. יעל בעלת הסמכה בתחומים של כלכלה מעגלית, תכניות עסקיות ירוקות מטעם האיחוד האירופאי במסגרת תוכנית SwitchMed. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1] THE 17 GOALS | Sustainable Development . (n.d.). https://sdgs.un.org/goals   [2]  משרד ראש הממשלה(2019, July 14).   שילוב יעדי הפיתוח של האו"ם לשיפור המשילות ותהליכי תכנון אסטרטגי בממשלה . gov.il . https://www.gov.il/he/pages/dec4631_2019   [3]  SDG ישראל. (2023, October 5). ישראל - פיתוח בר קיימא | מציאת פתרונות לבעיות הגדולות בעולם. SDG  ישראל - פיתוח בר קיימא. https://www.sdgi.org.il/   [4] European Commission. (n.d.). Climate action and sustainable development - H2020 Online Manual . https://ec.europa.eu/research/participants/docs/h2020-funding-guide/cross-cutting-issues/climate-sustainable-development_en.htm   [5]  Business and Sustainable Development Commission. (2017). Better Business, Better World . https://unglobalcompact.org/library/5051   [6]  נאור, ב. א. (2018). התייעלות אנרגטית והפנמת העלויות החיצוניות במחיר החשמל (No. 117).  מרכז מילקן לחדשנות, מכון ירושלים למחקרי מדיניות. https://milkeninnovationcenter.org/wp-content/uploads/2018/12/117-Final-BAT-EL-WEB.pdf   [7]  תמחור פחמן בישראל – מסמך מדיניות, המשרד להגנת הסביבה, ישראל.  https://www.idi.org.il/media/17224/carbon_pricing_in_israel.pdf   [8]  GRI. (n.d.). STATE OF PROGRESS: BUSINESS CONTRIBUTIONS TO THE SDGS. In GRI . https://www.globalreporting.org/media/ab5lun0h/stg-gri-report-final.pdf   [9]  D. Hughes, M., & Hull, E. (n.d.). CEO Climate Leadership & Sustainability Study | Accenture . https://www.accenture.com/us-en/insights/sustainability/ungc

צירוף האותיות ESG (Environment, Social, Governance) מבטא מגמה עולמית הולכת ומתפתחת של גילוי אחריות חברתית מצד תאגידים. הנושא תופס תאוצה ברחבי העולם, והפך להיות אורח קבוע ברשימת השיקולים המנחים משקיעים ברמות שונות, בבחירת השקעות. למעשה, ההישג המשמעותי ביותר של מצדדי האחריות החברתית התאגידית הוא בשיווק מוצלח של הרעיון כך שמשקיעות מוסדיות וקמעונאיות ברחבי העולם, עלולות לשנות את החלטות ההשקעה שלהם בשקלן שיקולים שלא מיוחסים לאומדן איכות ההשקעה ברמה הכלכלית, אלא לשביעות רצונן ממידת האחריות החברתית שמגלה התאגיד. רכיב זה הוא החשוב ביותר, משום שהוא טומן בחובו את התמריץ האפקטיבי ביותר. תאגידים מגלים אחריות חברתית וולונטרית הנובעת לעיתים מאג'נדה ערכית אותנטית. תאגידים אף מתומרצים על-ידי בורסות וגופים ממשלתיים לגלות אחריות חברתית. מבלי להוריד מערכם של תמריצים אלו, נטיית לבן של משקיעות היא בעלת משקל משמעותי יותר. התכלית המביאה תאגידים להיסחר, היא הגישה להון נזיל בלתי מוגבל וההנאה הכפולה מהיכולת להזרימו לקופתם לצרכים עסקיים ובמקביל מהשאת מחירי ניירות-הערך שלהם. לכן תמריץ כלכלי-שוקי מובהק, מעצב התנהגות תאגידית במידה רבה יותר מאשר תמריצים אלטרנטיביים. בקרב משקיעים בינלאומיים מתגבש בשנים האחרונות קונצנזוס רחב לגבי חשיבות השקעות ערכיות כך שמדדים או ניירות-ערך ערכיים, זוכים לעדיפות על פני מקביליהם שאינם משלבים ערכים כגון סביבה, חברה וממשל תאגידי. בישראל, המגמה קיימת, אך בשיעור מצומצם בלבד. לפי דו"ח של PWC מאוקטובר 2022, השקעות ESG גלובליות עמדו על כ-18 טריליון דולר. הדוח אף חזה כי המספר צפוי לגדול לכ-33 טריליון דולר עד שנת [1] 2026. בישראל ישנם רק כמה מוצרים בודדים העוקבים אחר מדדי ESG, וההון המושקע בהם הוא זניח בראייה יחסית. הבורסה לניירות-ערך בת"א, דווקא הייתה אחת החלוצות העולמיות לקדם מדיניות תומכת ESG כאשר כבר בשנת 2005, השיקה הבורסה את מדד ת"א-מעלה, שקידם השקעות בתאגידים שבלטו בתחום האחריות החברתית. בשיאו, השיא המדד תשואה של כ-250%, כמעט פי שתיים ממדד הייחוס, מדד ת"א-125, שהשיא תשואה של כ-135% על פני אותה תקופה. חרף תשואתו העודפת ואופיו הערכי, המדד לא צבר היקף השקעות משמעותי ובשיאו הגיע לכ- 40 מיליון ₪ [2] . קרן הסל מגדל ESG S&P500, מהווה מקרה מבחן מייצג לקושי של עולם ההשקעות הערכי להתרומם בשוק ההון בישראל. הקרן אימצה מדיניות השקעות הנהוגה במקומות רבים בעולם בה היא מרכזת השקעות באג"ח ירוקות ובחברות המקדמות שימוש באנרגיות מתחדשות והימנעות מפליטת גזי חממה. הקרן מנהלת כ-143 מיליון ₪. מדובר בסכום זעום באופן יחסי. כדיי לסבר את האוזן, בישראל פועלות 26 קרנות שונות העוקבות אחר מדד S&P500 הכללי (מבלי להידרש לאסטרטגיית השקעה המביאה בחשבון שיקולים ערכיים). במקובץ, מנהלות הקרנות למעלה מ-24 מיליארד ₪. נתון זה בולט במיוחד נוכח שתי עובדות- גרסת מדד ה-ESG השיאה תשואה מעט גבוהה יותר מגרסת מדד המקור, ובנוסף הקרן גובה 0% דמי ניהול. מכאן שעבור כל סוגי המשקיעים, ההשקעה בקרן זו, לא רק שהייתה מקדמת מטרות סביבתיות ראויות, אלא הייתה משיאה תשואה על ההשקעה שהיא גבוהה יותר מהאלטרנטיבות. חרף זו, נותרות המשקיעות בישראל אדישות.      אז מדוע מסרבות המשקיעות הישראליות לעלות על הגל ולהצטרף למקבילותיהן בשווקים הבינלאומיים בהשקעות חברתיות?   קושי קיים אחד הוא בתחום היצע המוצרים . כאמור, בישראל אין היצע ענף של מוצרי השקעה מבוססי ESG אלא מספר מוגבל מאוד של מוצרים. בבורסה לניירות-ערך קיימים שלושה מדדי ESG, ת"א-125 נקי, קלינטק ומדד מעלה הוותיק. בנוסף לזה ישנן קרנות בודדות בלבד שמיישמות אסטרטגיית השקעה המעוצבת על-ידי שיקולים חברתיים וערכיים. היצע ענף יותר של מוצרים ינגיש השקעות חברתיות עבור משקיעות ומשקיעים בצורה קלה יותר ויעודד השקעה במוצרי השקעה חברתיים. באופן כזה, עלויות ההשקעה במוצרי ESG יצטמצמו משום שעצם ההיצע הגבוה יהפוך אותם לנגישים ומוכרים יותר ולא יחייבו משקיעים בהשקעת משאבים בחיפוש ולמידה. דמיינו סופר-מרקט בו נמכרים מספר מזערי של מוצרי מזון בריאים, והללו נבלעים בים של מוצרים "רגילים" כך שלא קל עבור הצרכנים לאתרם בין המדפים, לעומת סופר-מרקט בו במרכז החנות מונגשים בקלות מדפים רבים המכילים מזון בריא בלבד. קל לשער באיזה מהם יימכרו יותר מוצרים בריאים. היצע ענף של מוצרים, לא רק מגדיל את סל אפשרויות ההשקעה העומדות בפני משקיעים, אלא גם מדייק אותן. "אחריות חברתית" הוא מונח רחב מאוד שיכול להכיל מגוון רחב מאוד של פעילויות תאגידיות. היצע ענף יותר של קרנות ומוצרים שיתמקדו בנושא מסוים, יאפשרו למשקיעים לבחור במוצרי השקעה המשרתים נושא הקרוב לליבם. כך, יוכלו משקיעים בעלי מודעות סביבתית גבוהה, להשקיע במוצרים של תאגידים העוסקים בפיתוח אנרגיות מתחדשות. משקיעים המייחסים חשיבות לשיווין גיאוגרפי, יוכלו להשקיע בתאגידים המחויבים ליצירת תעסוקה באזורי הפריפריה ואותה חוקיות תעבוד לגביי כל מטרה אחרת.   קושי קיים נוסף הוא בתחום המתודולוגיה . משקיעות המחפשות בנוסף להשאת תשואה, גם החצנות חברתיות חיוביות להשקעתן, הן משקיעות בעלות מודעות גבוהה לאופי ההשקעה. מוצרי השקעה שיעודדו משקיעות כאלו להשקיע, צריכים להיעשות בשקיפות מלאה לגביי המתודולוגיה שלהם. למשל, נניח שמדד מסוים שואף להכיל חברות המקדמות תעשייה ירוקה. כיצד יבחר הגורם עורך המדד את החברות? האם חברה שבדוח ה-ESG שלה יופיעו תרומות לארגוני מגזר שלישי הפעילים לטובת הסביבה אך במקביל היא בעצמה עוסקת בייצור מזהם תוכל להיכנס למדד? איזה משקל יינתן לכל אחד מהרכיבים? שקיפות מתודולוגית תקל על משקיעים בעלי אג'נדה ערכית לבצע השקעות בהתאם. נקודה זו מתקשרת ישירות גם לנושא הגדלת ההיצע ודיוק המוצרים. מדד שיגדיר את עצמו כתומך השקעות חברתיות באופן כללי, יתקשה יותר בייצור מתודולוגיה ברורה ומבדלת. כיצד ידורג תאגיד המצטיין בשיווין מגדרי בהרכב ההנהלה אך עוסק בפעילות מזהמת? כיצד ידורג תאגיד שמייצר תרופות מצילות חיים, אך מעסיק עובדים זוטרים בתנאים מפלים? דיוק המתודולוגיה ושקיפותה, במקביל לפיתוח היצע רחב של מוצרי השקעה, ייצר סביבת השקעה מאפשרת עבור ציבור המשקיעות. סוגיה נוספת, היא בתחום השיווק  או בצורה כללית יותר יצירת מודעות  בקרב המשקיעים. בשווקים זרים, בדגש על השוק האמריקני, יצירת המודעות להשקעות חברתיות היא ממוסדת יותר ולכן גם מצליחה בתפוסה רחבה. יצירת המודעות צריכה להתחיל בגופים המוסדיים ומשם תחלחל גם לרובד המשקיעים הקמעונאיים. הגופים המוסדיים מחזיקים בהון עתק והעדפות ההשקעה שלהם מנווטות את הכיוון בו צועד שוק ההון בישראל. כאשר כל אחד מאיתנו מצטרף למקום עבודה חדש, מפגיש אותנו המעסיק עם יועץ פנסיוני שמסייע לנו לבחור מסלולי השקעה במוצרי החיסכון שלנו. היועצים נוהגים לדבר איתנו על אופק ההשקעה, דמי הניהול, רמת החשיפה המנייתית וכיוצא בזה. כמה עובדים בישראל שמעו מהיועץ הפנסיוני שלהם על השקעה שמניבה גם ערך חברתי במקביל (ולא על חשבון) השאת תשואה? באופן אידאלי, דרישה צרכנית שתגיע מלמטה לנושא ההשקעות החברתיות, תניע את הגופים המוסדיים בכיוון. אך כדיי לייצר את המודעות בקרב המשקיעים הישראליים, התמריצים צריכים לבוא בשלב ראשון מלמעלה, וכאן משחקים תפקיד משמעותי גם הרגולטורים. קיימת מודעות מסוימת בקרב הרגולטורים הפיננסיים בישראל לנושא. רשות שוק ההון פנתה בעבר לגופים המוסדיים בבקשה להגדיר את מדיניות ההשקעות החברתיות שלהם. גם רשות ניירות ערך פרסמה נייר עמדה העוסק בסוגיה, והפיקוח על הבנקים דרש מהבנקים להכניס שיקולי אקלים כחלק מהערכת הסיכונים שלהם. בשנת 2020 העמיד המשרד לנושאים אסטרטגיים מימון ל- 30 תאגידים נסחרים לצורך הכנת דוחות ESG. היוזמה נשאה פרי, וכיום רשומים למסחר בבורסה כ-70 תאגידים המפרסמים דו"ח ESG [3] . עם זאת, מדובר עדיין בפער גדול ביחס לשווקים הגלובליים. למשל- 90% מהחברות הנכללות במדד S&P500 מפרסמות דוח ESG. הבורסה לניירות-ערך משחקת אף היא תפקיד חשוב במשוואה, בתור הגורם המרכזי שמנפיק מדדים ומייצר מוצרי השקעה. בשנת 2022 פרסמה הבורסה דו"ח [4] ESG. באפריל 2023 הפיקה הבורסה שאלון בנושא אחריות תאגידית לחברות הנסחרות שטרם פרסמו דוח אחריות תאגידית. מטרת השאלון היא להגביר מודעות ולעודד חברות לפרסם דו"ח כאמור, וגם לסייע בהעלאת מודעות המשקיעים לנושא. המאמצים ראויים, אך מבחן המציאות מראה כי הם לא מספיקים. תמריצים משמעותיים יותר מצד הרגולטורים, יניעו תאגידים נסחרים וגופים מוסדיים לתת משקל גדול יותר לנושא. בשורה התחתונה, שינוי מהותי יגיע רק כתוצאה מלחצים שוקיים, ולצורך כך, העדפות המשקיעים צריכות להשתנות.   ד"ר עידו צנג, מומחה לשוק ההון, אשראי ובנקאות, דיני ניירות-ערך ודיני חברות. בוגר תואר מאסטר מאוניברסיטת Cambridge  בבריטניה ודוקטורט מאוניברסיטת תל-אביב. שימש כמרצה לדיני תאגידים ולשוק ההון באוניברסיטת רייכמן ובפרויקט נבו אקדמיה. משמש כיום כאחראי ביקורת ופיקוח בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב. הפוסט הינו על דעתו האישית של הכותב ואין לייחס את דבריו לבורסה לניירות ערך. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1]   ‏ESG – טרנד חולף או מרכיב חובה בכל תיק ההשקעות? | אתר הבורסה ( tase.co.il ) [2]   ‏ESG – טרנד חולף או מרכיב חובה בכל תיק ההשקעות? | אתר הבורסה ( tase.co.il ) [3]   ‏ESG – טרנד חולף או מרכיב חובה בכל תיק ההשקעות? | אתר הבורסה ( tase.co.il ) [4]   https://content.tase.co.il/media/y4kkfzum/tase_2022_esgreportheb_accessible.pdf

נושאי משרה מאיישים את השדרה המרכזית של הניהול בחברה. בהתאם להגדרות בחוק החברות, הגדרת "נושאי משרה" כוללת את חברי הדירקטוריון, את המנכ"ל והסמנכ"לים [1] . אלו חבים בשתי חובות ייחודיות: האחת, חובת זהירות שמשמעה החובה לפעול ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות ולנקוט באמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקה או של פעולה הנעשית בתוקף התפקיד; השנייה, חובת אמונים, שעיקרה פעולה בתום לב ולטובת החברה. ברשימה להלן נציג ארבע תובנות והמלצה אחת לגבי השאלה האם לאור החובות לעיל, צריכה ההנהלה הבכירה בארגון לדון בסוגיות העוסקות בשיקולי ESG: חברה, סביבה וממשל תאגידי. ראשית נבהיר: אין עיגון בדין לדרישה ספציפית לדון בשיקולי ESG. יכול שהדרישה לדון בשיקולי ESG תוסק מאוסף סעיפי חוק העוסקים במחזיקי העניין, דוגמת דיני הגנת הסביבה, או כחלק מפרקטיקה ניהולית מקובלת או כרכיב בניהול סיכונים עסקיים. עוד נבהיר כי דיון באסטרטגיית ESG אינו דומה לדיון בנושאים אחרים שאינם מוזכרים בדין, כגון סוגיות סייבר והשפעות מלחמה משום שהאחרונים הם בעלי משמעות ישירה וקריטית על התנהלות החברה שחובה לדון בהם, ואילו שיקולי ESG אינם איומים ישירים על רווחי החברה או על ניהולה השוטף.  תובנה ראשונה: מדדי ESG מהווים חלק מהערכת שווי חברה מדדי ESG מהווים חלק משמעותי מהערכת שווי החברה והפכו לכלי בידי גורמים בשוק ההון להערכה נוספת של החברה, בבחינת "שורת רווח ערכית" לצד "שורת רווח פיננסית". משקיעים, לקוחות ועובדים מודעים יותר ויותר להשפעה הסביבתית והחברתית של חברות עסקיות. השקעה בESG  משקפת תפיסה רחבה של מנהלים וראיית הנכון והראוי. שיקולי ESG אינם באים להחליף את תכלית החברה להשיא רווחיה, אלא באים לצידם ומעצימים אותם. הם מדגישים את האסטרטגיה של חשיבה לטווח ארוך ולמעשה משפיעים על הביצועים הפיננסיים של חברות [2] . במובן זה, התעלמות משיקולי ESG עלולה לפגוע במוניטין החברה, בנאמנות הלקוחות ובסופו של דבר בהשקעות ובשווי המניה, ועלולה לעלות כדי הפרת חובת הזהירות ובכללה החובה לקבלת מידע הנוגע לפעולות הנעשות בתוקף תפקידו של נושאי משרה. עוד ניתן לטעון כי התעלמות מתמשכת מדיון עקרוני בסוגיית ESG מהווה חוסר תום לב ועולה כדי הפרת החובה לפעול בתום לב ולטובת החברה תוך זיהוי מגמות עסקיות. תובנה שנייה: ממשל תאגידי נאות מונע נזקים עתידיים מחקרים הראו כי חברות שקבעו לעצמן עמידה ביעדי ESG חשופות פחות לתביעות אזרחיות ולהתערבות הרגולטור [3] . יישום ממשל תאגידי נאות הכולל הרכב דירקטוריון נאות, גיוון בהנהלה, שמירה על זכויות בעלי מניות, שתדלנות (לובינג) הגון, קשר עם הרגולטור ושקיפות חשבונאית מהווים הגנה טובה מפני תביעות מנהליות, אזרחיות ואף מאפשרים הורדת רף המחשבה הפלילית במקרה של תביעה כנגד נושאי משרה. אף יותר מכך: הוכח כי חברות עם ממשל תאגידי רופף והיעדר שקיפות כלפי המשקיעים עשויה לגרום לפגיעה בתשואות ארוכות הטווח של המניה [4] . מכאן, שדיון אקטיבי ואפקטיבי של הנהלת החברה בנושאי ESG ובעיקר ממשל תאגידי, הוא חלק אינטגרלי מהחובה לפעול לטובת החברה ובתום לב ולמנוע נזקים עתידיים. הימנעות מדיון ומקביעת מדיניות מתאימה לחברה עלולה להיחשב כפעולה שלא לטובת החברה תוך חשיפתה לסיכונים מיותרים שמשמעה הפרת חובת האמונים. תובנה שלישית: דיווח אודות ESG מומלץ על פי הרגולטורים בישראל בחודש אפריל 2021 פרסמה רשות ניירות ערך בישראל מתווה מוצע לגילוי אודות אחריות תאגידית וסיכוני ESG על ידי תאגידים מדווחים – להבדיל מחברות פרטיות [5] . הרשות קוראת לפרסם לציבור המשקיעים מדי שנה דו"ח באופן וולונטרי. כאמור, מבלי שהחובה תעוגן בחקיקה בשלב זה. לתאגידים שיבחרו לעשות כן, תוענק תמיכה. עיקר ההמלצות נוגעות לעריכה ופרסום דוח ESG על בסיס קריטריונים בינלאומיים מקובלים כגון GRI או SASB, ובשפה האנגלית על מנת לאפשר למשקיעים בינלאומיים להיחשף לדוח". בדצמבר 2020 פרסם המשרד לעניינים אסטרטגיים כשלב בתוכנית Impact Nation החלטה לגבי עידוד ממשלתי של דיווח ESG, וזאת כחלק מההעצמה הכלכלית החיובית של מדינת ישראל. [6] מגמה זו מתרחבת גם לרגולטורים נוספים המכירים בחשיבות הטמעת שיקולי ESG ורואים בכך מנוף להתפתחות הכלכלה הישראלית העוקבת אחר השווקים הבינלאומיים. גופי ממשלה נוספים פרסמו המלצות לפעול בהתאם לשיקולי ESG ואף החילו על עצמם חובות כאלה [7] .   שיקולי ESG הפכו להיות נושא בעל חשיבות מקומית ובינלאומית, תוך שהרגולטורים השונים מביעים עמדה חיובית ומומלצת שעם חלוף הזמן תהפוך למחייבת. בארבע השנים האחרונות חל גידול משמעותי במספר החברות שמפרסמות דוח ESG: מ-27 בשנת 2020, ל-81 בשנת 2024 [8] . סביר להניח כי ראוי שדיון בשיקולי ESG יהפוך לפרקטיקה נוהגת ומקובלת. מכאן, כי על מנת לעמוד בחובת הזהירות ו"לפעול ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר באותה עמדה ובאותן נסיבות" קמה חובה לדון בסוגיות ESG ולמצער להחליט אם הנושא קשור לטובת החברה ואם הוחלט בחיוב, לבחון הטמעת הנושאים הרלוונטיים. תובנה רביעית: דיון בסוגיות ESG הוא דווקא העמסה מיותרת של חובות והסטת המיקוד העסקי על אף העמדות המוצגות לעיל בעד דיון בשיקולי ESG, הרי שנשמעת גם עמדה לפיה דווקא התמקדות בשיקולי ESG עלולה להסיט את תשומת הלב של המנהלים מליבת תפקידם: השאת רווחים לבעלי המניות. השקעת יתר בסוגיות כגון התקנת טכנולוגיות ירוקות, העסקה מגוונת ותרומה לקהילה פוגעות במישרין ברווחיות החברה וספק אם תורמות בטווח הארוך. בוודאי נכון הדבר בתקופות משבר מקומי ועולמי במהלכן מצווים המנהלים להיות זהירים במיוחד בשימוש שנעשה בכספי החברה. מעבר לכך, קיים קושי אובייקטיבי במדידה והטעמה של אסטרטגיות ESG יעילות. דיונים בהנהלה על מה היא התנהגות ESG אחראית יוצרים חילוקי דעות ועיכובים ואף חוסר בהירות וחוסר שקיפות. יש שיטענו כי השקעה מעורפלת ב-ESG כמוה כ"טיוח ירוק" (Greenwash), בזבוז משאבים ויציאה ידי חובה רק על מנת לעמוד בסטנדרט הנראות והדיווח. בנוסף, שיקולי ESG משמעותיים מופיעים ממילא בחוק ובפסיקה, כגון החובה לגיוון מגדרי בדירקטוריון [9] , כתיבת פרוטוקולים, ניגוד עניינים ושקיפות [10] ; חוקי איכות הסביבה השונים [11]  והתייחסות מכבדת לעובדים במסגרת דיני עבודה [12] ולפיכך אין צורך להעמיס חובות וולונטריות מיותרות הפוגעות ברווחי החברה.  מכאן, שדווקא דיון בסוגיות ESG שאינו חובה על פי דין, עלול לעלות כדי הפרת חובת האמונים משום שיש בכך משום הסטת המיקוד העסקי אל עבר שיקולים של נראות וריצוי גורמים ואינטרסים זרים תחת פעולה לטובת החברה ובעלי מניותיה.  ולבסוף המלצה: דיון בדירקטוריון יסיר ספק ויכניס את נושאי המשרה למתחם שיקול הדעת העסקי מהאמור לעיל עולה כי דיון בסוגיות ESG אינו מעלה מסקנה אחת מובהקת. ברור כי לכל חברה אפיונים שונים ורלוונטיות אחרת לגבי ESG: אין דינה של חברת סייבר כדינה של חברת אנרגיה סולארית; אין דינו של תאגיד מדווח בינלאומי כדינה של חברה פרטית מקומית. ועם זאת, המשותף לכולן הוא התכלית להשאת רווחים והחובות המוטלות על נושאי משרה. לכן אנו סבורים כי יש לקיים לכל הפחות דיון אחד אסטרטגי משמעותי בדירקטוריון אשר יסיר את הספק לגבי שאלת חובות הזהירות והאמונים, ואף יאפשר לנושאי המשרה לטעון להפעלת שיקול הדעת העסקי במקרה של תביעה עתידית. נדמה שעל כך יסכימו גם מתנגדי גישת ה-ESG. הדיון כמובן, צריך להיות כן ואמיתי ולהשתקף בפרוטוקול. לפיכך, המלצתנו היא לפעול בהתאם לשלבים הבאים: 1.     דיון עקרוני בדירקטוריון : חברה חייבת לכל הפחות לדון בנושא העקרוני של שיקולי ESG: מהי הרלוונטיות לחברה, אם בכלל, ואם כן - באילו תחומים. האורגן המתאים לדיון הוא הדירקטוריון, כחלק מתפקידו כמתווה מדיניות [13] . הדירקטוריון עשוי להקים ועדה שבה יהיו חברים גם גורמים חיצוניים מומחים בתחום. 2.     יישום על ידי המנכ"ל : אם נקבע שהחברה תיישם עקרונות ESG, ימליץ המנכ"ל, כאחראי על הניהול השוטף, כיצד לפעול ובאילו תחומים: הון אנושי, סביבה וקיימות, או ממשל תאגידי, או שילוב ביניהם. 3.     הקצאת משאבים : תבוצע תוך התחשבות במינוי יועץ ESG או צוות מומחים, קביעת מימון, סדרי עדיפויות ומדדי הצלחה בטווח קצר וארוך.   לסיכום, אנו מאחלים השקעות פוריות ויציבות, תרומה לקהילה ובימים אלו גם שקט, רגיעה ואחדות ובכך נשיא כולנו את רווחי ורווחת מדינת ישראל ותושביה. עו"ד רצון פיקובסקי , קצינת ציות, מומחית בתחום ממשל תאגידי ואחריות דירקטורים ונושאי משרה; מרצה בכירה בלהב, אוניברסיטת תל-אביב; בעלת תואר שני LL.M במשפטים ובמדיניות ציבורית, שניהם מאוניברסיטת תל-אביב.  ביוגרפיה מלאה תמצאו כאן . לעדכונים נוספים הירשמו לניוזלטר שלנו!  ________________________________________________________________________ [1]  סעיף 1 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. [2]   ראו מאמרם של צבירן וגורן, מרץ 2023: " תפיסת ESG בקרב מנהלים ודירקטורים בחברות ציבוריות בישראל ", עמ' 25. [3]  ראו גילוי אודות אחריות תאגידית וסיכוני ESG  – מתווה מוצע על-ידי רשות ניירות ערך, אפריל 2021, עמ' 6, הערת שוליים 8. [4]  לעיל הערה 2. [5]  לעיל הערה 2.  [6]  ראו תכנית Impact Nation והחברות הצפויות לפרסם דוחות אחראיות חברתית. [7]  ראו למשל: הוראות משרד הכלכלה כלפי אגודות שיתופיות ; הבורסה לניירות ערך שהחילה על עצמה כללי ESG, דוח אחריות תאגידית ; חוזר רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון בנוגע לקופות גמל מנובמבר 2021; ועוד.  [8]  ראו דוח אחריות תאגידית לגבי חברות נסחרות שפרסמו דוח ESG בשנת 2024. [9]  ראו למשל חוק החברות סעיף 239(ד) והוראות ממשל תאגידי בתוספת הראשונה; חוק החברות הממשלתיות, סעיף 18א, 18א1, 18א2 לעניין חברות ממשלתיות.  [10]  סעיף 108 לחוק החברות בעניין פרוטוקולים, סעיף 278 לחוק החברות בעניין ניגוד עניינים וכן חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 ותקנותיו בעניין שקיפות והגינות כלפי ציבור המשקיעים. [11]   ראו באתר המשרד להגנת הסביבה : מחזור פסולת, איכות אוויר, בנייה ירוקה, הגנה על בעלי חיים, חנוך סביבתי, קיימות, ועוד.  [12]  ראו באתר משרד העבודה : הגנה על עובדים בקבלה לעבודה, תנאי עבודה, פיטורים וסיום העסקה, העסקת נשים, זכויות עובדים זרים, ועוד. [13]  סעיף 92(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999: "הדירקטוריון יתווה את מדיניות החברה ויפקח על ביצוע תפקיד המנהל הכללי ופעולותיו...".

רבות נכתב ונאמר על חשיבות אימוץ ערכי ESG, בעיקר בשל משבר האקלים ומתחים חברתיים שונים שצמחו במדינות שונות ברחבי העולם ו"הטרנד" אף הגביה עוף ואומץ על ידי כל החברות הציבוריות הגדולות ואף על ידי חברות פרטיות גלובלית. עם זאת,  לאחרונה התעורר גל של ביקורת, לא מעטה בטענות שונות, מסוג "Green Washing" וכן טענות של בעלי מניות אשר לדידם השקעות בתחום הקיימות שאין ערך כלכלי בצידן לחברה, עלולות לגרום לפגיעה בבעלי המניות ובשל כך להחשב כהפרת חובת הנאמנות של נושאי המשרה לחברה. עוד מעלים המתנגדים טענות התוקפות את העשייה כאילו החברות מתהדרות בציציות לא להן, מתכסות בעלי תאנה וממשיכות בעסקיהן כרגיל תוך רמיסת רבים מהערכים אשר תורת ה ESG דוגלת בהן. לטעמי, טעות בידי המבקרים והציניקנים למיניהם אשר מתייחסים לעשייה בתחום ה-ESG בהסתכלות צרה וקצרת מועד. לטענתי, יש להמשיך ולאמץ את הגישה הקיימת תוך התאמתה הפרטנית לכל חברה ועשיית שינוי חשיבתי שכן הדרך היחידה להבטיח תשואה ארוכת טווח לחברה היא על ידי אימוץ עקרונות של קיימות בדרך של  שילוב לחינוך  לערכי תורת ה-ESG (או Sustainability כפי שנקראת כיום) תוך אימוץ גישה של "קיימות רציונאלית" אשר יחדיו יהוו הבטחה להצלחה ארוכת טווח של כל חברה תוך מתן מענה לכל בעלי העניין שלה כפי שיורחב בהמשך.  מתנגדי תורת ה-ESG מבקשים לחסל אותה ולהימנע מכל השקעה שבסיסה הוא אידאולוגיה של קיימות, לעומתם תומכי התורה מבקשים להמשיך ולשמר אותה ואת ההשקעות הנדרשות מתוך אידאולוגיה  בטענה כי נטישת עקרונות של קיימות ימנעו הבטחת הצלחה ארוכת טווח  לעסקי החברה. על מנת ליישב את המחלוקת האמורה והסיכונים שנלווים לנושאי המשרה אשר תומכים בהמשך שימורה של תורת הקיימות, הגה פרופ' Alex Edmans מלונדון ביזנס סקול London Business School, גישה חדשה  אשר אמורה לשמש פתרון הולם לשני הצדדים.  טוען Edmans, כי תורת ה-ESG נמצאת  תחת מתקפה מכל הכיוונים. מאמינים אמיתיים רוצים להמשיך  ולהטמיע ESG אבל קוראים לזה משהו אחר (sustainability); אופורטוניסטים מכירים בכך שתווית ESG כבר לא עוזרת לגייס כספים או למשוך לקוחות; המתנגדים מבקשים לאסור ESG על הסף בטענה שהוא גורם לפגיעה ברווחיות המנייה. הגישה הקיימת אינה נותנת מענה לאתגרים הלגיטימיים של ESG ולכן לגישתו של Edmans הפתרון נעוץ בגישה חדשנית המכונה על ידו "קיימות רציונלית" אשר מתייחסת למטרה העיקרית של יישום ערכי ESG – יצירת ערך לטווח הארוך  . קיימות רציונלית מבוססת על ראיות, מחקר ותוצאות ולא על אידאולוגיה, אימוץ ראייה ארוכת-טווח המטמיעה באופן הוליסטי שיקולים כלכליים מובהקים ועימם גם שיקולים סביבתיים וחברתיים. ESG רציונלי מכיר בחשיבות התשואות; הוא מבוסס על ראיות וניתוח; ושומר מפני גישת קיימות לא רציונלית. קיימות רציונלית אינה מיתוג מחדש או שינוי שם, אלא שינוי מהותי בפרקטיקה של ESG ליצירה מושכלת של ערך לטווח ארוך. הוא אף מרחיק לכת וממליץ כי בעת קבלת החלטה על השקעה יש להוציא את המילה sustainability מהמשוואה, ולבסס את ההחלטה  אך ורק על שיקולים כלכליים, כאשר החלטה כאמור תקפל בתוכה גם ערכים של  קיימות . [1] קיימות רציונלית מכירה בכך שגורמי קיימות כפופים לאותם חוקי כבידה כמו כל השקעה אחרת מה שדוחף את מקבלי ההחלטות להסתכל על התמונה הגדולה – במקום לבחון רק את היתרונות, יש לקחת צעד אחורה ולשקול את העלויות גם כאשר המטרה שלנו היא יותר מאשר רק להשיג תשואה כספית. הערכת העלות הכספית נחוצה כדי להבחין אם התמורה החברתית הנוספת שתתקבל מההשקעה מספיקה כדי לעלות על התמורה הכספית המופחתת, ולא לרוץ ישר קדימה כי התשואות החברתיות הן "דבר טוב". עד לאחרונה התורה המקובלת הייתה כי חברה שאימצה ערכי ESG תשקיע משאבים בהטמעה וקידום פרויקטים ייעודיים ליישום עקרונות ESG ללא בחינה כמותית מראש של תוצאות ההשקעה או השפעה שלהם. המטרה העיקרית הייתה יישום מדיניות ועקרונות של ESG. בעקבות כך החלה מגמה של מדידת ההשפעה של פרויקטים אלו אשר ניסתה לבחון את התועלת במונחים כמותיים של פרויקטים אלו על הסביבה או החברה שבה יושמו. אולם, בעקבות טענות של בעלי מניות שונים כי ההשקעות הללו  אינן נושאות פרי כלכלי ובשל כך פוגעות בעסקי החברה, חל שינוי בגישה והקריאה כיום הינה לבצע את בחינת הכדאיות כבר בשלב  קבלת ההחלטה בדבר ההשקעה בה מדובר; יש מי שיסכם ויאמר כי המדובר בהיפוך החשיבה . כאמור , קיימות רציונלית משמעה יצירת איזון נכון בין צרכים עסקיים בראש וראשונה לבין הצורך בשמירה  על הסביבה, התחשבות בהשלכות חברתיות, ושקיפות וממשל תאגידי ראויים. חברה אשר תוודא טרם ביצוע השקעה כלשהי כי היא אכן נדרשת לעסקיה ומוצדקת מהפן העסקי תוכל לשלב בה  גם עקרונות של קיימות ובכך לתרום הן לקידום ושיפור עסקיה והן ליצור הבטחה לעתיד טוב יותר וארוך טווח. במאמרו קובע פרופ' Edmans כי קיימות רציונלית איננה יין ישן אותו מטמיעים בבקבוקים חדשים אלא מדובר בשינוי מהותי באופן שבו קיימות מיושמת, ולא רק מתויגת . הוא מונה עשרה מאפיינים, חמשת הראשונים מתמקדים ב"קיימות" וחמשת האחרים ב"רציונליות": קיימות רציונאלית עוסקת ביצירת ערך ולא בפוליטיקה; קיימות רציונאלית עוסקת בתוצאות ולא בתוויות; קיימות רציונלית היא מהותית, לא אינסטרומנטלית; קיימות רציונלית היא הליבה, לא  השוליים; קיימות רציונלית היא מאפשרת, לא מנחה; קיימות רציונלית מתבססת על ראיות וניתוח; קיימות רציונלית מכירה בירידה בתשואות ובפשרות; קיימות רציונלית מציבה גבולות; קיימות רציונלית שומרת מפני אי-רציונליות ומשיבה לשאלות קשות.   פרופ' Edmans מביא דוגמאות שונות להחלטות שאומצו על ידי חברות מתוך שיקול כלכלי ואלו הניבו תשואה גם לתחום הקיימות: כך למשל טסלה שמוצריה הידידותיים לסביבה נותנים לה יתרון תחרותי במחיר ובשיווק, או וודאפון אשר פיתחה פתרון של העברות כספיות טלפוניות כדי לסייע לתושבי קניה ולבסוף הפכה את הפיתוח הזה למרכז רווח כלכלי, דוגמאות הממחישות שחינוך לקיימות רציונאלית הוא השקעה נבונה בטווח הארוך - הוא לא רק ממלא חובה אתית, אלא גם תורם להצלחה, צמיחה וחיסכון בעלויות דרך שיטות עבודה חדשניות ופרגמטיות המאזנות בין כל ההיבטים הכלכליים, חברתיים וסביבתיים. יש ל הטמיע גישה זו בארגונים באמצעות חינוך מערכתי, משילוב העקרונות באסטרטגיה ארוכת הטווח ועד יישום בפעולות היום-יומיות. ומדוע חינוך? כשם שהחינוך לערכים חיוניים כמו כבוד, הוגנות ואחריות חברתית הוא מרכיב בסיסי בגידול ילדים, כך גם חינוך ארגונים וחברות לאמץ גישה של אחריות סביבתית, חברתית תוך שמירה על ממשל תאגידי חייבת להיות נדבך מרכזי בניהול עסקי ופיתוח ארגוני והיא הבסיס להטמעה עליה מדבר פרופ' Edmans  . בעידן של משברי אקלים, אי שוויון חברתי מתגבר ופערים כלכליים הולכים וגדלים, אימוץ  עקרונות ESG  אינו רק משנה כיוון חיוני אלא הכרח קיומי. כשם שאנו רוצים לחנך את ילדינו להיות הגונים ואחראים עלינו לצייד את הארגונים שמעצבים את עולמינו בכלים לפעילות אחראית ברת קיימא. חשיבות החינוך ל-ESG הוא אם כן, צעד חיוני הן מבחינה ערכית והן מנקודת מבט פרגמטית. מבחינה ערכית, ערכי כבוד, הוגנות והתחשבות בזולת, הינם ערכים בסיסיים לכל סוג של תקשורת ובפרט זו המנהלת חברה עם בעלי העניין שלה ובפרט המשקיעים והמחזיקים במניותיה, ובהכרח בסיס להבנה עסקית נכונה ובונה;  ומנקודת מבט עסקית, בתוך תהליכי החינוך האמורים חובה לשלב את הבסיס הכלכלי של תורות אלו ולכוון ולעצב את החינוך כך שבבסיסו ישולבו עקרונות של "קיימות רציונלית", המשלבת בין מטרות כלכליות מובהקות וברורות לאלו הסביבתיות/חברתיות. ככל שיותר חברות יאמצו ויטמיעו קיימות רציונלית, ויעשו כן בדרכי חינוך לאורך זמן, כך הקיימות תשתלב בעקרונות בסיסיים של רציונליזציה עסקית, או אז יווצרו התנאים האידאליים לאישור עסקאות רבות יותר המקדמות את שתי המטרות - השאת ערך ותשואה תוך שמירה על ערכי קיימות ארוכי טווח. כך נוכל ליצור עתיד טוב ובר-קיימא יותר לכולנו. מיכל ארלוזורוב היא עו"ד יועצת בכירה למנכ"ל אדמה פתרונות לחקלאות, דירקטורית בחברות ציבוריות, מאמנת, מרצה ומומחית בתחום ה-ESG.   [1]  Edmans, Alex, Rational Sustainability (February 14, 2024). Available at SSRN:  https://ssrn.com/abstract=4701143  or  http://dx.doi.org/10.2139/ssrn.4701143

מניהול סיכונים להזדמנות עסקית העולם העסקי מתייחס לסטנדרטים של ESG מזה שנים רבות, בעיקר סביב ניהול סיכונים. באופן פשטני אפשר לומר שבמשך שנים הסתכלו אנליסטים על פרמטרים של ממשל תאגידי (G) בפריזמה של גילוי מקרי מרמה והפרת אמונים מצד נושאי משרה, עמידה בחובות מיסוי וחובות שהוטלו על ידי רגולטורים שונים; בפרמטרים של סביבה (E) התעניינו בעיקר בסיכון הכרוך בטיפול בשפכים, זיהום סביבתי והפרת רגולציה (וחשיפה לקנסות); ובנושאי חברה  (S) ההסתכלות היתה בעיקר על בטיחות וגהות של עובדים והגנה בפני נושאים כמו הטרדות מיניות, בעיקר מהפן המשפטי.   ואולם, בשנים האחרונות מתחיל העולם העסקי להסתכל על נושאי ESG ככאלה אשר מגלמים בתוכם גם הזדמנויות   עסקיות, [1] כגון שיפור תנאים תחרותיים, משיכת טאלנטים לעבודה ומיתוג תאגידים כירוקים וידידותיים לסביבה ולחברה. בנוסף לכך, חברות מוצאות בתוך נושאי התוכן של ESG גם הזדמנויות למודלים עסקיים חדשים. לפיכך ישנה תנועה מבורכת לקידום הטמעת גורמי סביבה, חברה וממשל תאגידי לתוך תאגידים שונים מתוך אמונה שבנוסף למניעת סיכון ישנן כאן הזדמנויות עסקיות אמיתיות שעשויות להשפיע לטובה על שורת הרווח של חברות.   בעולם מושלם לא היה צורך בהסתכלות נפרדת על הטמעת סטנדרטים של ESG בתאגידים, שכן כל הנושאים הרלוונטים למעשה אמורים להיות מטופלים ע״י מערכות משפטיות, משאבי אנוש, תפעול, כספים וכד׳.  לצערנו, איננו נמצאים בעולם מושלם, ולכן נדרשת חשיבה על חיבור בין פעולות שונות של תאגידים ואיגודם תחת הפרמטרים של ESG על מנת לוודא שהם מטופלים ומדווחים כראוי. הדבר נכון גם מבחינת ניהול סיכונים וגם מבחינת יצירת הזדמנויות. לפיכך, ברור שלתוך מערכות ESG נלקחו נושאי ליבה של תאגידים אשר ממילא אמורים לעבוד יחד בסנכרון על מנת לעבוד טוב.   בשנים האחרונות אנו עדים גם לגידול משמעותי בתקינה ורגולציה בכל נושאי ה-ESG, בין אם הם נקראים כך או חוסים תחת הגדרות של קיימות, זכויות מיעוטים, גיוון וכד׳. הדחיפה לעמידה בסטנדרטים רגולטוריים שונים, בעיקר באירופה וארה״ב, הפכה לחלק מההבנה על חשיבות באחידות הדיווח וההטמעה של פרמטרים של חברה, סביבה וממשל תאגידי באופן דומה למה שקרה בעולם הדווח הכספי. אמנם הדגשים קצת שונים בין ארה״ב לאירופה (באירופה ההובלה היא של העולם הסביבתי ובארה״ב העולם החברתי וספציפית נושאי גיוון והכלה), אבל הכוונה בסופו של דבר היא לייצר סטנדרטים אחידים בעולם העסקי לאסטרטגיה, ביצוע, מעקב ודווח בנושאים אלה.   באופן ספציפי, בכל הנוגע לסוגיית משבר האקלים והשפעת תאגידים ופליטות גזי החממה לאטמוספרה כפקטור משמעותי הגורם לחימום כדור הארץ, ישנה תחושת דחיפות לטיפול בנושא, ולכן גם דחיפה גדולה מהכיוון הרגולטורי מחד והוולונטרי מאידך. אנו עדים ליותר ויותר תאגידים המתחייבים להפחית את פליטות גזי החממה (עד להפחתה טוטאלית) גם בשל חובה רגולטורית אבל גם בשל קבלת אחריות לתרומתם לחימום הכדור.  לאור כל זאת, ברור כי בניית אסטרטגיית ESG לתאגידים היא הכרחית, ותאפשר לחשוב על היתרונות שבכל פרמטר והטמעה של פרקטיקות ההופכות לחשובות יותר ויותר לדור המילניאל וה-Z ומושכות את האנשים, ההשקעות והלקוחות האטרקטיביים ביותר.    דוגמאות ליתרונות שבהטמעת אסטרטגיית ESG בתאגידים יש למכביר, [ 2] אציין להלן כמה מהן: ●      גיוון מגדרי בחברה ובמיוחד בהנהלה הוכח כגורם המייצר רעיונות ופתרונות מגוונים וחדשניים ובכך משפר את הביצועים  העסקיים.  [3] ●      מיתוג תאגידים כידידותיים לסביבה החל בצד השמירה על כדור הארץ בפעילות היומיומית וכלה בחשיבה סביבתית של המוצר, מייצר חיבור  ארוך  טווח ללקוחות המבוקשים ביותר ויש לכך כמובן השפעה מכרעת על ביצועי החברה. [4] ●      כמו כן, חברה המקפידה על שמירה על פרטיות ובטיחות עובדיה, מחוברת ותומכת בקהילה ומקדמת הוגנות ושקיפות צפויה גם היא להיות אטרקטיבית למשקיעים ולשאר בעלי העניין.   גם עולם ההייטק וההון סיכון התחיל להטמיע בשנים האחרונות פרקטיקות של בניית אסטרטגיה והטמעה של ESG, מדידה והערכה וסיוע בעמידה בתנאי הרגולציה באירופה וארה״ב. אמנם, תעשיית ההייטק ובמיוחד סטארטאפים בשלבים מוקדמים רואים בטיפול בנושאי ESG כעניין פחות דחוף או רלוונטי לפעילותם, אולם אם ישכילו להבין כיצד לבנות אסטרטגיה טובה כבר משלבי בניית המיזם, יוכלו להנות מיתרונות הבניה של תרבות ארגונית המושכת את העובדים, המשקיעים והלקוחות הטובים ביותר, להתחרות בגופים בינ״ל הנדרשים לעמוד ברגולציה וגם לבנות נכון את החברות ולא להדרש לתיקונים בשלבים בהם החברות כבר מבוססות.  הבניה ויישום מוקדמים של תכנית ESG לסטארטאפים צעירים תעניק להם את היתרונות העסקיים והמסחריים שבכך במחיר יחסית נמוך של זמן ומשאבים.     הגישה ההוליסטית שאלה נוספת היא האם כדאי להפריד את נושאי הליבה של ESG - קרי סביבה, חברה וממשל תאגידי ולטפל בכל אחד מהם בנפרד, או שעדיף להסתכל על התמונה הכוללת. כמובן שלכל אחד מהתחומים ישנם מאפיינים שונים וכדאי לטפל ולנתח כל אחד מהם בזכות עצמו. ואולם, לטעמי, שלוש הפרמטרים קשורים זה בזה והסתכלות מפרידה תייצר תמונת מציאות מעוותת שמתעלמת מהתמונה הכוללת וההוליסטית שמרכיבה כל תאגיד.   לטעמי, כל גוף הנו ניתן לתאור  כמערכת מורכבת של חלקים שונים העובדים יחד. זה נכון לגבי גוף אנושי, גוף מקצועי, תאגיד ולמעשה כל גוף כולל אפילו כדור הארץ עצמו (ראו נא את השערת  הגאיה [5] ). ככזה, כל גוף זקוק לסך חלקיו על מנת לתפקד, ולמרות שבהחלט ניתן לתפקד ללא חלק אחד או יותר מסך החלקים, התפקוד האופטימלי של כל גוף קורה כאשר כל חלקיו מסונכרנים ועובדים יחד. כך גם לגבי הסתכלות על פרמטרים של סביבה, חברה וממשל תאגידי.   מכיוון שהכל קשור בהכל, ויש בין שלוש החלקים יחסי גומלין ברורים, הרי שצפוי שבחברה מגוונת המספקת הזדמנויות שוות לנשים ומיעוטים, יהיה פחות סיכון לקיומם של פערי שכר מגדריים, הטרדות מיניות והפרת אמונים של בכירים (הנושא נתמך במחקרים רבים בהם הוכח שגיוון בהנהלה ובדירקטוריון מקטין את שיעור המרמה בחברות). [6] גם סביר להניח שחברה המקפידה על בטיחות ופרטיות עובדיה תעשה כן גם בנוגע למוצריה שכן המודעות על הצורך בשימור פרטיות נמצא כבר בתוך ה-DNA שלה. חברה אשר לוקחת אחריות על פליטות הפחמן של פעילותה ומאמצת מדיניות הפחתת פגיעה בכדור הארץ תהיה כנראה גם פתוחה להטמעה של נרטיב ירוק וחיובי לחיזוק המותג שלה, מה שיגדיל את ההזדמנויות העסקיות ויטפח את המוניטין של החברה. אלו דוגמאות קטנות לחיבור הברור בין החלקים השונים ועל הצורך בהסתכלות הוליסטית על התמונה הכוללת.   לסיכום, יש להסתכל על ESG כחלק ממכלול הפעילות העסקית של כל תאגיד, הנוגע לפעולות הליבה החשובות ביותר עבורו הן מהפן של הקטנת סיכונים והן כאפשרות לבניית הזדמנויות עסקיות חדשות. חשוב שההסתכלות תיעשה באופן הוליסטי הלוקח בחשבון את כל הפרמטרים ומרכיב מתוכם פאזל ברור של פעילות התאגיד. יש לראות את הרקמה המחברת בין כל חלק וחלק ולייצר סינרגיה בין כל החלקים על מנת למקסם את ההזדמנויות הגלומות באימוץ אסטרטגיית ESG טובה ומוצלחת. ססיל היא ראש תחום אימפקט וקיימות בקרן ההון סיכון Pitango, מומחית לניהול השקעות בחברות טכנולוגיות-חברתיות ואחראית על הטמעת עולמות ההשקעה האחראית (ESG) במסגרת עבודתה השוטפת של הקרן. [1] Center for Sustainable Business. (n.d.). ESG and Financial Performance. NYU Stern. Retrieved June 3, 2024, from https://www.stern.nyu.edu/experience-stern/about/departments-centers-initiatives/centers-of-research/center-sustainable-business/research/research-initiatives/esg-and-financial-performance [2] PricewaterhouseCoopers, Private Equity and the Responsible Investment Survey 2021, PwC (2021), https://www.pwc.com/gx/en/services/sustainability/publications/private-equity-and-the-responsible-investment-survey-2021.html . [3] McKinsey & Company, Diversity Wins: How Inclusion Matters, McKinsey & Company (2020), https://www.mckinsey.com/featured-insights/diversity-and-inclusion/diversity-wins-how-inclusion-matters . [4] PricewaterhouseCoopers, Consumer and Employee ESG Expectations, PwC, https://www.pwc.com/us/en/services/consulting/library/consumer-intelligence-series/consumer-and-employee-esg-expectations.html [5] Ecowiki, השערת גאיה, Ecowiki, https://ecowiki.org.il/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%AA_%D7%92%D7%90%D7%99%D7%94#google_vignette [6] Ido Baum, Dalit Gafni & Ruthy L. Lazar, Gender and Corporate Crime: Do Women on the Board of Directors Reduce Corporate Bad Behavior? , 29 M ich. J. G ender & L. 291 (2022). Available at: https://repository.law.umich.edu/mjgl/vol29/iss2/4

שינויים משמעותיים שהתחוללו בעולם התאגידי ובמציאות החברתית בעיקר בשנים האחרונות יצרו מציאות חדשה, הדוחפת את המגזר העסקי להתנהלות עסקית הוליסטית והוגנת. אחת השאלות המעסיקה בשנים האחרונות היא האם וכיצד ניתן למשטר ולהניע את החברות ונושאי המשרה לאמץ מדיניות של אחריות תאגידית ולנהל סיכוני ESG. אמצעי משטור אינטואיטיבי אך לא בהכרח אפקטיבי נשען על רגולציה כופה מסוג 'ציווי ושליטה' הנוגעת להיבטי הגילוי המתבצעת באופן חד כיווני ישיר וכופה על ידי מוסדות המדינה באמצעות נורמות משפטיות שבצידן סנקציות אזרחיות או פליליות. ההנחה היא כי ללא סנקציות, הסיכוי כי הגופים המוסדרים יצייתו לחובות ההתנהגות הקבועות בדין הוא נמוך. [1]  לעומת רגולציה כופה, הרגולטור בישראל בחר בשלב זה ברגולציה רכה שמטרתה לעודד חברות לאמץ אחריות תאגידית ולתת גילוי על בסיס וולונטרי. רובד חשוב נוסף בפירמידת האכיפה הרגולטורית הוא הביוש הרגולטורי המוגדר בעיקרו פעילות מנהלית של רגולטורים ברשות המבצעת שעניינה הוא במתן פומביות למידע שלילי ישיר או עקיף מכל סוג שהוא, אודות תאגידים עסקיים המספקים שירותים או מוצרים לציבור. הביוש הרגולטורי מגביר ציות, ויוצר אפקט של הרתעה ישירה וכללית בשוק. [2]  למרות שבשלב זה, נראה כי הרגולטור בישראל אינו מעוניין להתערב ישירות בשוק, הוא כן מעוניין לקדם אינטרס ציבורי חשוב. ככל והשוק לא יקלוט בהצלחה את האיתות, הרשות לניירות ערך יכולה לנקוט באמצעות כלי "רך" של ביוש ולפרסם את רשימת התאגידים שלא דיווחו ואף ליצור דירוג חברות על בסיס הנתונים המתעדכן באופן שוטף, במטרה להפעיל לחץ על החברות שלא קלטו את האיתות. אופן הגילוי יכול שיכלול פילוח של החברות בהתאם לגודלן ובעיקר לגודל הסיכון הנגזר מאופי פעילות החברה. אמצעי משטור אחר מבוסס על כוחות השוק שבאים לידי ביטוי בשתי תופעות סימביוטיות - ביוש תאגידי על ידי הציבור והטלת סנקציות מוניטיניות. הביוש התאגידי, פרי יוזמה פרטית של אמצעי תקשורת או של ארגונים שונים, מוגדר "ענישה" עממית ודמוקרטית, המאפשרת לאזרחים למתוח ביקורת על חברות שפוגעות בהם ובזכויותיהם או חברות שלא משקפות את הערכים שלהם. [3] טקטיקת הביוש בנויה על הרעיון שלפיו תאגידים או מנהליהם יתומרצו על יד לחץ ציבורי וכלכלי לשנות את התנהגותם. התאגיד המותקף עלול לחשוש מהנזק שייגרם למוניטין שלו או לערך מוצריו או מפגיעה ביכולתו לגייס הון וכו'. [4]  ועל כן, הביוש יכול לשמש כלי נוסף שיגרום למנהלים העומדים בראש התאגידים העסקיים לקלוט את רחשי הציבור, להפנים את חשיבות הערכים החברתיים והסביבתיים שהציבור מייחס ולהקדים "תרופה" באמצעות הטמעת אחריות תאגידית. לצד החשש של החברה מפני ביוש התאגידי, קיים בנוסף, חשש מפני הטלת סנקציה מונטינית הנגרמת כאשר בעלי העניין של החברה כמו משקיעים, עובדים, לקוחות, ספקים ועוד, מעדכנים כלפי מטה את מה שהם חושבים על החברה. חדשות על התנהגות בעייתית של החברה עלולות לגרום לכך שבעלי העניין יחשבו שהחברה פחות איתנה פיננסית או שהיא מנוהלת בצורה פחות טובה מכפי שסברו, ולא בהכרח שהחברה הפרה את החוק. כאשר בעלי העניין מורידים את ציפיותיהם בנוגע לחברה, בדרך כלל הם גם יפחיתו את נכונותם להתקשר עם החברה בעתיד, והחברה תאבד הזדמנויות עסקיות. סך ההזדמנויות העסקיות שהחברה תאבד בשל השינוי התפיסתי שנגרם אצל בעלי העניין הוא הסנקציה המונטינית על ההתנהגות שבמחלוקת. [5]  גובה הסנקציה, קרי, שוויין של ההזדמנויות העסקיות שהחברה תאבד, נקבע בעיקר על פי אמת מידה כללית אחת: אינדיקטיביות. כאשר בעלי העניין קוראים חדשות רעות על החברה, הם שואלים את עצמם עד כמה התנהגות החברה בעבר אינדיקטיבית, קרי עד כמה היא מנבאת התנהגות בעתיד. בהקשר זה, ניתן לומר בהכללה כי חברה תיענש בחומרה על ידי השוק ככל וההתנהגות שלה הבעייתית נתפסת כמשהו שיטתי הנוגע בדרך שבה החברה מתנהלת בניגוד להתנהגות הנתפסת כטעות חד פעמית. גורם דומיננטי אחר המשפיע לקידום אג'נדה של אחריות חברתית בתאגידים הם המשקיעים המוסדיים המשמשים שחקני מפתח בשוק ההון בעולם וגם בישראל. בשנים האחרונות מתרחבת המגמה במסגרתה משקיעים בינלאומיים בדגש על משקיעים מוסדיים, חברות ביטוח וגופים פיננסיים כדוגמת BlackRock, Vanguard, UBS ועוד, שוקלים בנוסף לשיקולי התשואה הצפויה בהשקעותיהם, גם שיקולים הנוגעים לאחריות התאגידית ולניהול סיכוני ה-ESG של החברות בהן הם משקיעים. [6] השקעות המבוססות על שיקולים כאלה מכונות השקעות עם אחריות חברתית - Socially Responsible Investments. בבסיס הגישה, עומדת הדעה כי למשקיעים איכפת לאן מופנה כספם, ולמרות שהם מעוניינים להרוויח מהשקעתם - אין הם מוכנים לעשות זאת בכל מחיר. ולכן במסגרת שיקולי ההשקעה שלהם עליהם להביא בחשבון שיקולי סביבה, חברה וממשל תאגידי. השקעות אחראיות המתבססות על ניתוח לפי קריטריונים של ESG כוללות ניהול סיכונים מקיף יותר, המתייחס לאופן שבו החברה מתמודדת עם סיכוניה הסביבתיים והחברתיים. על רקע החזקותיהם העצומות, הניסיון, הידע והמומחיות, להחלטות ההשקעה של המשקיעים המוסדיים יש משמעות גדולה בהתנהלות החברות העסקיות במשק ובמיוחד באותן חברות בהן הם משקיעים לאימוץ ESG. לצד אמצעי המשטור השונים שצוינו לעיל, התמריץ העיקרי והמשפיע ביותר על אופן הניהול של בכירים לשרת את טובת החברה ולא את טובתם האישית הוא שכרם ועל כן יש לוודא שהתמריצים מותאמים להשגת תכלית ומטרות התאגיד. בשנים האחרונות התגברה תופעה עולמית מעניינת וחשובה במסגרתה חברות שהטמיעו שיקולי ESG בתוכניות האסטרטגיות שלהן החלו ליישם מודל חדש הקושר את התגמול למנהלים הבכירים ליעדים אלו. חברות במגזרי תעשיה שונים משלבות שיקוליESG  בתוכניות תגמול למנהלים בכירים ונבדלות במספר היעדים, במשקלם, ברכיבי השכר בהם יעדים אלו נכללים, בסוג התגמול ועוד. לדוגמא Royal Dutch Shell חברת הנפט השנייה בגודלה בעולם, בשנת 2020 הגדירה בתוכנית התגמול משקל של 10% מהתגמול ארוך הטווח בין שלוש לחמש שנים לעמידה ביעדי הפחתת הפחמן. [7]  חברת Siemens הגדירה שלושה מדדים במשקל זהה להפחתת פליטת הפחמן, למספר שעות ההדרכה המועברות לעובדים ולמדידת שביעות רצון הלקוחות. גם חברת המזון הענקים Unilever הגדירה מדד קיימות במשקל של 25% מהתמריצים לטווח ארוך. [8] הרציונל העומד מאחורי מגמה זו היא שעל מנת להניע הטמעה משמעותית של אחריות תאגידית ושיקולי ESG, יש ליצור קשר ישיר ומתמרץ באמצעות תוכנית תגמול למנהלים שתשקף את שמצופה מהם במטרה להביא את החברה לתוצאות הרצויות. באשר לשאלת המניע ליישום מודל זה על ידי החברות, נראה כי אצל חלקן נבע, בין היתר, יישום המודל כתגובה ללחץ שהופעל עליהן מצד בעלי המניות לרבות התנגדותם לשכר הגבוה המשולם לבכירים ולפערי השכר העצומים בתוך החברה. כמובן, שביחס לחלק מהחברות, קשירת תגמול הבכירים לשיקולי ESG הייתה מהלך טבעי במסגרת מחויבותם הערכית והאסטרטגית, ועל כן ניתן להתייחס למודל זה כהתפתחות אבולוציונית שבאה להאיץ ולהבטיח התקדמות משמעותית באימוץ אחריות תאגידית. בלי קשר לשאלת המניע של החברה, קיימים יתרונות בשילוב יעדי ESG בתוכניות התגמול למנהלים, בין היתר בכך ששילוב זה עשוי להוות איתות פנימי וחיצוני חזק בקשר לכוונות החברה ולמחויבותה לסוגיות ESG ובכך להניע את הארגון לשנות את סדרי העדיפות שלו. החברה מראה שהיא “Walking the talk” כלומר שהיא נוקטת בצעדים העולים בקנה אחד עם הצהרותיה. יתרון אחר קשור להשפעת סוג התמריץ על מנהלים בדרגות שונות לרבות מנהלים בכירים שהם חלק מהנהלת החברה הנוטים להתמקד בתמריצים לטווח קצר. מכיוון שיעדי ESG עשויים להיתפס בעיניהם כחסרי חשיבות ובולטות בהשוואה ליעדים אחרים, שילוב יעדי ESG בתוכניות התגמול יכול לטפל בבעיה זו וליצור איזון שכנגד. כמו כן, יעדי ESG עשויים לספק מידע מועיל על "איך" כמו גם "על מה", באופן שהם מספקים תחושת נוחות כי מאמצי ההנהלה לשפר את הרווחים הינם יציבים ואינם מבוססים על קיצורי דרך. [9] סט נוסף של טיעונים המצדיקים שילוב יעדי ESG בתוכניות תגמול, מתמקד בתפיסה לפיה ערך בעלי המניות אינו המטרה היחידה, קרי, המוטיבציה לכלול יעדי ESG בתוכניות תגמול עשויה להיות מעבר להשאת ערך פיננסי לבעלי המניות. [10] הטיעון הראשון מתייחס לכך שמטרות ויעדי ESG יכולים ליישר את החברות העסקיות לפעול בהתאם לציפיות חברתיות שאינן קשורות ישירות למחיר המניה. חברות מעוניינות להראות שהן על הסיפון עם הנושאים החברתיים הגדולים של היום. "כללי המשחק" המוגדרים על ידי החברה חורגים משלטון החוק, אלא משקפים קודי ממשל, יוזמות וולונטריות ועוד. החברה (Society) מצפה מחברות עסקיות לנקוט בפעולות שלא בהכרח תשתקפנה מיידית במחיר המניה, ועל כן חברות תרצנה להפגין את מחויבותן למטרות החברתיות דרך האופן שהן קובעות תמריצים. הטיעון השני קשור להנחה כי העדפות בעלי המניות רחבות מעבר ליצירת ערך פיננסי. העדפות אלו מתבטאות ברצון להשקעות חברתיות, ברצון לגיוון, לסטנדרטי מינימום של עבודה או להפחתת טביעת רגל פחמנית ועוד, גם אם המשמעות שהרווחים בגין אחזקותיהם יקטנו. במקרים אלו, הגיוני שמדדי ESG ייכללו בתוכניות התגמול כדי לקשור אותם להעדפות בעלי המניות. במקום בו העדפות בעלי המניות משמשים הצדקה להכללת מדדי ESG, מאוד חשוב ליצור מכניזם שירכז העדפות אלה, במיוחד לאור השונות בגישות של המשקיעים. ולבסוף, חברות מתמקדות עכשיו במטרה כיצד להביא תועלת לחברה כולה מעבר לערך בעלי המניות. נקיטת פעולות ESG מהווה קישור חזק למטרה זו, ושילובם בתגמול המנהלים עשוי להיות הצעד הבא של החברה. המטרה חייבת לזרום בכל ההיבטים בארגון, כמו התנהגויות יום יומיות עם כוח אדם, אינטראקציות עם לקוחות וסדרי העדיפות של המנכ"ל. אם ESG הוא חלק קריטי במטרה, נכון יהיה להציג אותו בתוכניות התגמול לבכירים. לצד היתרונות שצוינו, על הדירקטוריונים וועדות התגמול להיות מודעים לקשיים ולאתגרים שבמקרים מסוימים יכולים להוות בסיס להחלטה לגיטימית שהכללת יעדי ESG בתוכניות תגמול, אינה הדרך הנכונה עבורן. אחד הקשיים העיקריים קשור באתגר הארגוני סביב בחירת המדדים שישולבו בתוכניות התגמול ומשקלם, אשר משליך על קשיים נוספים. בין היתר, ניתן לציין כי חברה יכולה לפגוע ביעדים אך לפספס את המטרה או לשגות בבניית תמהיל תמריצים לא מאוזן וככזה שממוקד בטווח הקצר ופחות בטווח הארוך ובכך להחטיא את המטרה. כמו כן, קיימים מחקרים שמראים כי תגמול תלוי ביצועים לא בהכרח מבטיח ביצועים טובים יותר, כיוון שהוא מעודד את המנהלים לפגוע ביעדים אך לא לשפר ביצועים. [11] קושי נוסף קשור בדירוג ובכיול של יעדי ה- ESG, שכן חלק מהמדדים אינם פשוטים לכימות. גם אם ניתן לקבוע יעדים הגיוניים וסבירים במועד אישור תוכנית התגמול, עם הזמן, שכשנבחנים ביצועי המנהלים, יתכן שהעולם התקדם והדגשים השתנו, מה שהופך את היעד המקורי או המדד ללא רלבנטי. בנוסף, שילוב כזה גורם לתוכניות התגמול להיות מורכבות ומסובכות ליישום, במיוחד כשלחברה קיימים מספר יעדים המצויים בסדר עדיפות עליון שלה, דבר שעלול לגרום שהתגמול תלוי ביצועיESG  מאבד כל אפקט מוטיבציוני על המנכ"ל. ובעיקר, קיים סיכון שהמנהלים יחלישו את עסקי הליבה של החברה על מנת להשיג יעדי ESG. על אף הקשיים והסיכונים, נראה כי דירקטוריון וועדות תגמול שיהיו מודעים מראש, ישכילו לשאול את השאלות הנכונות, ינהלו תהליך מובנה ובכך יצלחו את המהמורות.  לסיכום, השיקולים של חברה לאמץ מדיניות של אחריות תאגידית וניהול סיכוני ESG יושפעו מתמהיל של כלל אמצעי המשטור שפורטו. אם כי לדעתי, חבילת שכר לבכירים מהווה את אחד התמריצים החשובים והאפקטיביים ביותר שיעודדו את הדירקטורים והמנהלים להפעיל שיקול דעת ניהולי לאמץ מדיניות של אחריות תאגידית ולאזן בין האינטרסים של בעלי המניות ובעלי העניין.   עו״ד אורלי ליבוב בוגרת LLM, אוניברסיטת רייכמן, יועצת משפטית ומזכירת החברה בטיב טעם הולדינגס 1 בע"מ   *הפוסט מבוסס על עבודת התזה של עו"ד ליבוב " מבט על אחריות תאגידית, שכר בכירים ומה שביניהם ", בהנחייתו של פרופ' עלי בוקשפן* [1] יצחק גל-נור "מבוא" רגולציה בישראל: ערכים, אפקטיביות, שיטות  9 (יצחק גל-נור ואיל טבת עורכים, 2019) נגיש בקישור הבא:  http://hazan.kibbutz.org.il/hafrata%20-2/mboa_rgoltzia_-_prk_glnor_vetbt_-_22_3_17.pdf . [2] שרון ידין "המרחב ההבעתי של הרגולציה: האם המדינה צריכה לבייש?" משפט ועסקים כג 2019.  [3] הדרה בר-מור "ביוש מעסיק תאגידי בתביעות הטרדה מינית" משפט ועסקים  כג 457, 462 (2020). [4] שירלי נוה "ביוש והזירה הסביבתית" משפט ועסקים  כג 627, 637-636 (2020). [5] רועי שפירא "משפט ומוניטין: כיצד ההליך המשפטי מכתבי סנקציות מוניטיניות" משפט ועסקים  כג 79, 84-85 (2020). [6]  לניתוח החובות של המשקיעים המוסדיים לאור המשמעות הכלכלית של החזקותיהם ראו: Gerard Hertig, Governance by Institutional Investors World , in THE OXFORD HANDBOOK OF CORPORATE LAW AND GOVERNANCE 821, 823, 832 (Jeffrey N. Gordon & Wolf-Georg Ringe eds., 2018) [7] Royal Dutch Shell, media releases, Leading investors back Shell’s climate targets  (Dec.3, 2018), https://www.shell.com/media/news-and-media-releases/2018/leading-investors-back-shells-climate-targets.html [8] דוגמאות לחברות נוספות שקושרות מדדי  ESG לשכר ראו: Viewpoint, Integrating ESG into Executive Compensation  Plans, .ICGN (Nov. 2020), https://www.icgn.org/integrating-esg-executive-compensation-plans [9] Tom Gosling, Clare Hayes Guymer, Phillippa O’Connor, Lawrence Harris and Annabel Savage,  Paying Well by Paying for Good   PWC UK (2021), https://pwc.to/2Xb85ci    [10] שם. [11] Alex Edmans, Why Companies Shouldn’t Tie CEO Pay to ESG Metrics: It may sound like a good idea. But it likely won’t achieve the results proponents want , WALL ST. J. (June. 27, 2021, 11:00 AM), https://www.wsj.com/articles/why-.companies-shouldnt-tie-ceo-pay-to-esg-metrics-11624669882

הפוסט הבא יעסוק בהבדלים שבין ESG אחריות תאגידית קיימות ואימפקט, יציג את הקשר שבין ESG וכלכלה, ויעמוד בקצרה על החשיבות של רגולציה בתחום.   צירוף שלושת האותיות הכי מדובר היום בתחומי הקיימות בתאגידים הוא כנראה ESG. אמנם, בזמן שרוב האנשים מכירים כי ראשי התיבות הללו מייצגים סביבה, חברה וממשל (Environmental, Social, Governance) נדמה שלא רבים יודעים מהי המשמעות הפרקטית שעומדת מאחורי המונח ESG, כיצד זה בא לידי ביטוי, ומה ההבדל בין המונח הזה, לבין מונחים בתחומים דומים כגון אחריות תאגידית, קיימות ואימפקט. על ההבדלים הללו, הביטוי הפרקטי של ESG ועוד נעמוד במאמר הזה.   ראשית, כמה הגדרות בסיסיות שיעזרו להבהיר מהם ההבדלים בין התחומים, וגם מדוע יש נטייה להתבלבל ביניהם:   אחריות תאגידית (CSR) : אחריות תאגידית הוא קונספט רחב מאוד, שמתייחס לפעולות הוולונטריות של חברה בקשר להשפעות החברתיות והסביבתיות שלה, וכן הפעילות והאינטראקציה שלה מול בעלי העניין שלה. האחריות תאגידית של חברה נתונה לחלוטין להגדרתה של החברה – כלומר, אין מרכיב משפטי שמחייב את החברה לנהוג באופן כזה או אחר. אחת הדוגמאות הפשוטות ביותר של אחריות תאגידית היא חברה שתורמת סכום כספי לארגון ללא מטרות רווח. בעוד שאחריות תאגידית יכולה לכלול פרמטרים של ESG, לרוב ההגדרה מתייחסת לפעילויות ויוזמות של תאגיד שאין להן השפעה על הרווחים והסיכונים של החברה.     אימפקט (IMPACT)  : אימפקט מתייחס לתוצאות המדידות  שיש לפעולות של תאגיד על החברה ו/או הסביבה. למרות שיש למילה קונוטציה חיובית, אימפקט יכול להיות חיובי או שלילי. ברוב המקרים אימפקט יימדד באמצעות הפרמטרים הרלוונטיים לתחום ההשפעה הרצוי - אם האימפקט הרצוי הוא חברתי, המדדים הרלוונטיים יהיו social return on investment. בעוד שאם האימפקט הוא סביבתי, המדדים יהיו כאלו של טביעת רגל סביבתית כגון אחוז פליטת הגזים המזהמים ליחידת ייצור.   סביבה, חברה וממשל (ESG): המונח ESG מתייחס לאופן שבו בעלי עניין מודדים כיצד שלושת האלמנטים: סביבה, חברה וממשל, משפיעים על פעילות של תאגיד לצורכי השקעה, וכיצד שלושת האלמנטים הללו משפיעים על התאגיד והפוטנציאל הכלכלי שלו. מבלי להרחיב כאן על השורשים ותהליך התפתחות של התחום, אדגיש כי ESG במהותו נועד להעריך את התאגיד במדדים שהם לא רק ״שורת הרווח״, כלומר הרווחיות של תאגיד. יש לציין כי הבסיס לרבות מהטענות שעולות נגד שילוב אלמנטים של ESG בתאגיד נובע בדיוק מהנקודה הזאת, שהרי על פי רוב, ולכאורה גם על פי החוק בישראל (אם כי לא על פי הפסיקה ועל פי חקיקת בעלי העניין המתרבה והולכת [1] ), מטרתו של תאגיד היא להשיא רווחים לבעלי המניות. לא לדאוג לגורמים סביבתיים או אחרים.   כיצד מוערך תאגיד במונחים שהם לא הרווחים גרידא? עבור כל אחד משלושת הגורמים: סביבה, חברה וממשל, ישנם קריטריונים רבים ומגוונים שעל פיהם נמדדים ביצועי ESG של חברה. אלמנט הסביבה למשל מתייחס לפליטות גזים, שימוש במים ושימוש באנרגיה. האלמנט של חברה מתייחס לבריאות כוח העבודה, בטיחות בעבודה, וגיוון והכלה של העובדים. ואלמנט הממשל מתייחס למשל לגיוון של הדירקטוריון, אפקטיביות של תהליכים פנימיים, בקרה ושליטה.   כמה נקודות חשובות על ההבדלים בין שלושת המושגים:   1.  אימפקט וESG הם מדדים מוחשיים שמשמים משקיעים ובעלי עניין בתהליך הערכה וקבלת ההחלטות להשקעה, רכישה או עסקה. בניגוד לאחריות תאגידית, שבאופן קטגורי אינו תחום מדיד ואינו משמש גורמים פיננסים בתהליך קבלת החלטות.   2. בשנים האחרונות מתפתחת הרגולציה בתחום ה-ESG, וברוב המדינות המפותחות, ואף בחלק מן המדינות המתפתחות, לא מדובר עוד בתחום וולונטרי. במדינות רבות, ביניהן אירופה, ארה״ב, סין, אוסטרליה, סינגפור, אנגליה ועוד תאגידים מחויבים  לדווח על פעילות ה-ESG שלהם באופן שתואם את החוק. אין לתאגיד אפשרות בחירה איך ומה לדווח, בניגוד ל CSR למשל. 2.א. חשוב לציין שרגולציית ה-ESG מתפתחת במועד כתיבת שורות אלו. ישנן דעות לכאן ולכאן לגבי טיב ואופן החקיקה, ישנם פערים והבדלים בין החקיקות השונות במדינות השונות וכן ביקורות על סטנדרטי הדיווח הקשורים ב- ESG כגון TCFD ו- GRI. ולמרות זאת, ישנה חקיקה וישנה אכיפה על דיווחים כוזבים ושימוש שווא בדיווחי ESG, המהווים סיכון ממשי לתאגידים מפרים. 2.ב. בישראל, אין רגולציה ייעודית עבור ESG, כפי שיש באירופה. על אף שיש חקיקות ותובענות ייצוגיות שעוסקות במחזיקי עניין שכן מתייחסות לכך. התחום ברובו נחשב וולונטרי- כלומר, אין חוק שמחייב חברות להגיש דוחות ESG, אין גורם שבוחן אמיתות של דיווחים ואין סטנדרט אחיד של גילוי. גם לא קיימת רגולציה על מדדי דירוג והערכה של ביצועי ESG, מה שתורם להחרפה של חוסר האחידות בדירוג, היעדר שקיפות, וערעור האמינות של הדירוג בקרב משקיעים ובעלי עניין שמבקשים להסתמך עליו. 2.ג. המיעוט ברגולציה ייעודית עבור ESG בישראל תורמת גם לבלבול בין התחום ESG לבין תחום האחריות התאגידית. היות ושניהם (כמעט באופן מוחלט) באותו מעמד חוקי, הם נתפסים כתחומי זהים וחופפים, שלמעשה הם לא. מה שמאפשר לחברות לדווח כמעט באותו אופן על האחריות התאגידית ופעילות ה ESG שלהן. 3. אחריות תאגידית ו-ESG הם תחומים דומים אך שונים. אחריות תאגידית היא הגדרה מאוד רחבה שכוללות יוזמות ופעילויות של חברה בהקשרים של חברה וסביבה. לכן, יתכן מאוד כי פעילות של חברה תחת אחריות תאגידית תמצא גם כפעילות שנופלת תחת הקריטריונים של ESG- למשל מעורבות קהילתית, אבל אין זה אומר ש- ESGואחריות תאגידית הן מילים נרדפות. ההבדל המרכזי הוא אופן המדידה, הדיווח וההשפעה שיש לביצועים של מעורבות קהילתית כשזו מוגדרת תחת אחריות תאגידית לעומת אם מעורבות קהילתית היא חלק מאסטרטגית ה- ESG של חברה.   כלכלה, רגולציה ו-ESG: התקדמות טכנולוגית, שינויי האקלים ומגמות חברתיות מעצבות את הכלכלה העולמית, שעוברת בהלימה שינויים אדירים בימינו. בין הבעיות המשמעותיות ביותר שהעולם ניצב בפניהן כיום הן הדרדרות במאגרי משאבי הטבע ומצב האקלים, המשפיעים באופן ישיר גם על המשך קיומה של החברה. לשילוב של שיקולי ESG תפקיד משמעותי בהקשר של פתרון הבעיות הללו. שימוש בשיקולי ESG בהחלטות כלכליות ואסטרטגיות של תאגידים, משקיעים וגופים רגולטוריים, מאפשר הזרמה של כספים, משאבים ותשומת לב לטובת מימון פתרונות לבעיות הבוערות ביותר בחברה. זאת לצד יתרונות כלכליים לגוף המיישם. ניקח לדוגמא את הקשר בין שיקולי ESG לגוף השקעה: מחקר שערכה חברת Bloomberg מצא, שהעלות של בלימת גידול פליטת גזי פחמימה מזהמים (GHG) מוערכת בכ-300 מיליארד דולר. [2] הטמעה של קריטריונים של סביבה (הלא זה ה-E של ESG) בתוך האסטרטגיה של גוף השקעה, תאפשר לנתב משאבים כלכליים, שיהיו חלק מהסכום שנדרש לפתרון הבעיה. למשל, גוף השקעה מקבל החלטה אסטרטגית להשקיע אחוז מסוים מכספי הקרן בחברות עם טביעת רגל פחמנית נמוכה, או בחברות שמייצרות מקורות של אנרגיה מתחדשת. ההחלטה הזאת, שנתמכת בשיקולים של סביבה, תזרים משאבים לצמצום הבעיה וקידום הפתרון לאיום שמהווה פליטת גזי הפחמן על קיומנו.   יד ביד עם היתרונות החברתיים שבהטמעת  ESG באסטרטגיות ההשקעה הולכים יתרונות כלכליים מובהקים. כגון גיוון פרופיל השקעות הממגר את הסיכון האינהרנטי המצוי בהשקעה, וכן רווח מהתשואה שיש במוצרים כאלו. דוגמא מובהקת היא חברת פטגוניה (Patagonia) חברת טקסטיל אמריקאית, הידועה בשנים האחרונות במחויבותה הגבוהה לאחריות סביבתית וחברתית. אמנם החברה תמיד דאגה לתרום מרווחיה, אך ב-2018 יצאה החברה בהצהרה כי We're in business to save the planet" [3] ", והייתה לאחת מהחברות הקמעונאות הראשונות בארה״ב שאיחדה מטרות של סביבה חברה וממשל עם המטרות הכלכליות שלה [4] . תוך שנה משינוי האסטרטגיה שלה, החברה שהייתה על סף פשיטה התאוששה והשלימה מחזור מכירות שעלה על מיליארד דולר [5] . מאז החברה ממשיכה לנקוט בצעדים נוספים הכוללים תרומה, לקידום סטנדרטים גבוהים יותר של בטיחות סביבתית ואחריות חברתית בתעשיית האופנה, הקפדה על תנאי עבודה לאורך שרשרת האספקה, שימוש בחומרים ממוחזרים ועוד ועוד ועוד. למחויבות הזו ישנה עלות, אך היא שולית ביחס לקרדיט והנאמנות לה זוכה החברה מצד הלקוחות והצרכנים, שמרוויחים רגישות סביבתית וחברתית כחלק מחוויית הקנייה שלהם. זה גורם להם להעריך את המותג ולהפוך אותו לבחירה מועדפת בקרב קהלים רחבים- כך על פי סקר צרכנים שמצא כי פטגוניה היא החברה בעל הערך התדמיתי השני הגבוה ביותר בארה״ב [6]  ובפועל יוצא מגדיל את רווחים החברה- שהייתה כאמור על סף פשיטת רגל [7] , והיום מוערכת במעל 3 מיליארד דולר, עם מעל 200 מיליון דולר של רווח ב2023 [8] .     אי אפשר לציין את הפעילות של גופי השקעה וחברות בהקשר ESG מבלי להתייחס לחשיבות של רגולציה. רגולציה של ESG מסייעת להגביר את היכולת של משקיעים לקבלת החלטות מושכלות לגבי השקעות בתחום, וכן להכווין את המשק באופנים הבאים: ראשית, מניעה של מצג שווא וניצול בעלי עניין: בשנים האחרונות היה קל מאוד להצדיק השקעות והחלטות שנקשרו לקריטריונים של ESG. לכן, היה קל מאוד לגייס ולהזרים כסף למטרות הללו. תאגידים וגופים אחרים שמחו מאוד להנות מההטבות שנלוו לכך שהמוצרים או החברה שלהן ״ירוקות״ או ״אחראיות חברתית״ וניצלו את השימוש של התוויות הללו, לרוב בלי קשר להשפעות של הפעילות או המוצרים שלהן, ואם אלו אכן מיטיבים עם הסביבה, החברה או הממשל. התופעה הזאת נודעת היום כ- greenwashing, או בעברית טיוח ירוק. המונח מתאר בביקורתיות ארגונים ותאגידים המציגים בפני צרכנים והציבור מצג שווא, לפיו שיטות הפעולה הננקטות, המוצרים או השירות שהם מספקים, אינם פוגעים ואף תומכים בסביבה. וזאת במטרה להשיא רווחים או הטבות הקשורות באג'נדה סביבתית.   שנית, הגברת האמינות, השקיפות והאחידות: כפי שצוין לעיל,ESG משמש ככלי להעריך את הפוטנציאל של התאגיד, ומשקיעים ובעלי עניין משתמשים בהערכה הזו בתהליך הערכת הסיכונים וקבלת ההחלטות של או לגבי התאגיד. מכאן, שהיכולת להסתמך על דוחות ודיווחי ESG היא אלמנטרית לכלכלה של ימינו, שכאמור משלבת בתוכה ESG. בדומה לדו"חות כלכליים של חברה, שמוגדרים ומוסדרים בחוק על מנת שבעלי עניין יוכלו להסתמך על התוכן שלהם. ובהינתן שמשקיעים מסתמכים יותר ויותר על קריטריוני  ESGבתהליך קבלת ההחלטות שלהם, רגולציית ESG נחוצה כי היא מקדמת מצג זהה ובר השוואה, לפיה דו"ח ESG משקף נאמנה את פעילותה של החברה, כך בעלי עניין יוכלו להשוות בין הדו"חות והפעילויות של חברות שונות ולפעול על הסיס מידע מהימן- בדומה דו״ח כלכלי.   סיבה שלישית, הכוונת פעילות של המשק: רגולציה מאפשרת לגופים ממשלתיים להכווין פעילות של תאגידים בין אם באמצעות תמריצים ובין אם באמצעות ענישה. בהקשר של ESG, ישנה רגולציה שמעניקה תמריצים, כמו חוק הInflation Reduction Act  בארה״ב, המעניק הטבות מס משמעותיות לחברות שמשתמשות בטכנולוגיות לא מזהמות. וכן רגולציה שנוקטת בענישה, כמו חובת הדיווח על אסטרטגיות ESG לחברות באירופה, המטילה קנסות ואף הפסקת פעילות לחברות שאינן עומדות בחובות שבחוק.   לסיכום, ESG הוא כלי, וכוחו גדל ככל שהמשתמש בו מבין את האופן הטוב ביותר לנצל אותו. יש להבין את הכוח והפוטנציאל הטמון בכלי האדיר הזה, ולא להירתע מכך. שכן, על ידי מינוף נכון, שילוב ESG באסטרטגיה יכול לא רק להעשיר חברות, אלא את המשק הישראלי בכלל, וזאת תוך כדי קידום פתרון לסוגיות הבוערות הקשורות בסביבה, חברה וממשל. סוגיות אשר משפיעות על המשכיות חיינו כחברה ובכלל.         עו״ד גל שרגיל-יערי היא יועצת ESG בכירה, חברת בורד ב- ESG Committee של לשכת עו״ד של מדינת ניו יורק [1] עלי בוקשפן "עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני " המשפט כ"ו 141 (2021)   [2]  The Cost To End Global Warming,  Adam Majendie  and  Pratik Parija , Bloomberg, October 2019. [3]  Patagonia's environmental mission hasn't just been good for the planet — it's also boosted the bottom line, Richard Feloni  Dec 21, 2018 [4]   The Patagonia C.E.O.’s Mission: ‘Save Our Home Planet’,  David Gelles , The New York Times Dec. 10, 2021 [5] https://www.statista.com/chart/28257/patagonia-inc-revenue-company-db/ [6] https://www.axios.com/2023/05/23/corporate-brands-reputation-america [7] Patagonia shows how turning a profit doesn’t have to cost the Earth, McKinsey & Co. April 20, 2023 [8]   https://www.zippia.com/patagonia-careers-213543/revenue/

כותבים: פרופ' עלי בוקשפן ופרופ' ניראון חשאי [1]   שעתה הקשה של החברה בישראל מאז השבעה באוקטובר היא גם שעתה היפה של החברה האזרחית, של הערבות ההדדית ושל הרוח הנדירה המפעמת בחברה בישראל. מקום חשוב בין אלה שמור למגזר העסקי, אשר נפגע גם הוא ממאורעות המלחמה ואף על פי כן נרתם להובלת משימות כלכליות וחברתיות. משימות אלה אינן צפויות להסתיים במהרה.   האחריות החברתית שמגלים שחקנים עסקיים רבים לובשת צורות שונות, כמו מתן מענקים לעובדים, תרומות לטובת ארגוני החברה האזרחית ולקהילות המפונים, סיוע לאקוסיסטם החברתי-כלכלי והפניית כספים המיועדים לטווח הארוך ולשיקום. דוגמאות אלה ואחרות מתחברות גם להקשר הרחב של ההתעוררות האזרחית בישראל בחודשים שקדמו למלחמה ולהתעוררות העולמית ביחס לאחריותן החברתית של חברות עסקיות כיום.   בעולם מתקיים כיום שיח עסקי, מימוני ומשפטי ער בשאלה כיצד צריכות חברות עסקיות להגדיר את מטרתן החברתית. לפי גישת המהותיות היחידה (single materiality), על כל חברה להגדיר את ההיבטים החברתיים שעשויים להשפיע על צמצום הסיכונים ועל איתור ההזדמנויות הכספיות שלה. גישה זו ממוקדת במשקיעים של החברה. לפי גישה מרחיבה יותר, גישת המהותיות הדואלית (dual materiality), אשר חברות רבות ואף הרגולציה המתפתחת באירופה מאמצים, מטרת החברה להבטיח גם צרכים רחבים וארוכי טווח של הקהילה שבה היא פועלת.   גישת המהותיות הדואלית, כפי שהיא באה לידי ביטוי במסמכים רבים (כמו המניפסט של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס מדצמבר 2019) אינה זולתנית כלל. הרעיון המכונן שלה הוא שגם אם פעולות חברה המשפיעות על הקהילה שבה היא פועלת הן הפסדיות בטווח הקצר, בטווח הארוך הן ישרתו גם את החברה שכן הן ייצרו סביבה עסקית בריאה יותר. פעולות כאלה יעשו את עובדי החברה מחויבים יותר, יעודדו נאמנות בקרב לקוחותיה, יחזקו את יחסיה עם שותפיה וכך יחזקו את אמון המשקיעים בה.   המלחמה שמה את כל מרכיבי החברה הישראלית באותה סירה ומהווה תזכורת כואבת לכך שמערכות חברתיות וכלכליות קשורות זו בזו. אך טבעי הוא לכן שהמלחמה מדגישה את אחריותו החברתית של המגזר העסקי. ככלות הכל, עסקים מהווים בימי שלום ובימי מלחמה בסיס לפעילות האנושית והם משפיעים על חוסנה של הקהילה הסובבת אותם ונשענים עליו. אומנם, בטווח הקצר ישאו חברות שמעניקות סיוע בזמן המלחמה בעלות הסיוע, אבל בטווח הארוך הן תורמות לפתרון בעיות חברתיות ויוצרות סביבה עסקית בריאה יותר. עובדיהן, לקוחותיהן, שותפיהן והמשקיעים שלהן יתגמלו אותן על הרתמות זו.   בשעת משבר זו הירתמות של חברות בישראל למען הקהילה חיונית למזעור גלי ההדף הכלכליים והחברתיים הצפויים בעקבות המלחמה. הרתמות כזו אינה קלה בשעת חרום. עם זאת היא חשובה דווקא כעת, כשמתבהרים יחסי הגומלין בין החברה לקהילה. יש להניח שהציבור והמדינה יגמלו לחברות שיאמצו בכנות אסטרטגיה סולידרית, אף אם היא פוגעת ברווחיהן בטווח הקצר. [1]   פוסט זה פורסם לראשונה באתר הממשל התאגידי של אוניברסיטת תל אביב ב- 20.11.2023.

מבוא המונחים קיימוּת ו־ESG אינם עוד סיסמה או חובה שהמאסדר כופה. הם רכיב מהותי בעיצוב אסטרטגיה עסקית ומשפיעים ישירות על הצלחת חברות בשוק תחרותי. בשנים האחרונות שינויי אסדרה והתחזקות ציפיותיהם של משקיעים הובילו צרכנים ובעלי עניין לחייב ארגונים לאמץ גישה פרואקטיבית לניהול קיימות, גישה החורגת מעמידה בדרישות דיווח בלבד.   רשומה זו בוחנת כיצד מגמות אלו מעצבות את ניהול הקיימות בתאגיד. תחילה יוצגו ממצאי סקרי PwC המדגימים את השפעת השינוי בשלושה מישורים: ארגונים, משקיעים וצרכנים. הממצאים מלמדים שהמשקיעים מעדיפים ארגונים בעלי מדיניות אקלים יזומה. מגמת העדפה זו, לצד דרישות אסדרה מתהדקות, יוצרת לחץ למיצוב ה־CSO (chief sustainability officer, מנהל הקיימות בתאגיד) כשחקן אסטרטגי.   הדיון יתמקד במעבר מציות ליוזמה אסטרטגית ויציג ניתוח של ה-CSO לפי "המודל הדואלי" – המתח בין תפקיד טכני (דיווח וציות) ובין תפקיד אסטרטגי (הובלת שינוי). הנתונים מראים שארגונים המשלבים את ה־CSO בהנהלה הבכירה מדַווחים על שיפור בביצועי ESG לעומת ארגונים המתמקדים בציות בלבד. לסיום יוצגו המלצות מעשיות: הטמעת ESG במדדי ביצוע עיקריים (KPI), שיתוף פעולה בין ה־CSO ובין ההנהלה הפיננסית ומיפוי סיכוני אקלים בהחלטת החלטות – בסיס לצמיחה אחראית.   שינוי הפרדיגמה בניהול קיימות הטרנספורמציה העולמית המהירה, המוּנעת מציפיות בעלי עניין ומהבנה ש־ESG הוא רכיב אסטרטגי ולא טכני, מחייבת ארגונים לאמץ גישה הוליסטית. ה־ESG הוא רכיב בסיסי של פרקטיקות עסקיות אחראיות ובנות קיימה ואחראיות הקשורות קשר ישיר ליצירת ערך לטווח ארוך והצלחה תאגידית. מחקרים עדכניים מלמדים על קשר ישיר בין הטמעת עקרונות ESG ובין יצירת ערך תאגידי ארוך טווח כגון שיפור במוניטין ובגישה לשווקים בין־לאומיים. מכאן נובעות חשיבות הניהול וההזדמנויות העולות מתחום הקיימות.   שינוי הפרדיגמה מתגלה בכל רמות הארגון, אך אינו מתחולל ללא מורכבות: עצם  המעבר לניהול קיימות פרואקטיבי מציב אתגרים גדולים. התהליך דורש איזון עדין בין חדשנות, תאימות באסדרה וחשיבה אסטרטגית, וכן יכולת לנווט בסביבה עסקית משתנה. על מנהלים למצוא את הדרך לשלב את יעדי הקיימות עם היעדים העסקיים ולהתמודד עם מגבלות ואסדרות מתפתחות.   אתגר זה בולט במיוחד בתאגידים ישראליים המבקשים להשתלב בשרשראות ערך עולמיות ולהציע את שירותיהם ומוצריהם. תאגידים אלו נדרשים לעמוד בדרישות דיווח בכלל ובדרישות מהות בתחומי ה־ESG בפרט. לדרישות המהות בתחומי ה־ESG נלוֶוה מערך מורכב ורחב היקף של אסדרות דיווח ומהות המזינות זו את זו – מנגנוני תמרוץ וכיוצא באלה. מנגנונים אלו נועדו לאפשר ללקוחות הבין־לאומיים, לספקים הבין־לאומיים ולגופים הפיננסיים המממנים לעמוד בדרישות האסדרה בתחום.   שינוי בשוק – ממצאים אמפיריים מגמות אלו אינן בגדר תאוריה בלבד. פירמת PwC העולמית ומשרדה בישראל ערכו כמה סקרים בארגונים מסגמנטים מגוּונים בשלושה חתכים: חתך הארגונים עצמם וה־CSO שלהם, חתך המשקיעים וחתך הצרכנים.   הממצאים מעידים על שינוי ניכר בעמדות המשקיעים כלפי קיימות: בחתך המשקיעים נבחן סנטימנט ההשקעה בראי תאגידים ירוקים, קרי, תאגידים בעלי פעילות אקלים תורמת. מהסקר עולה שכשליש מהמשקיעים מעדיפים להשקיע בארגונים המתמקדים באנרגייה מתחדשת, בארגונים שיבנו תוכניות הפחתה נגד סיכוני אקלים פיזיים ובארגונים שישקיעו בפיתוח מוצרים ושירותים ידידותיים לסביבה. כמו כן מרבית המשקיעים תומכים לשלב בדוחות הכספיים המבוקרים של התאגידים דיווחים על היבטי סביבה וקיימות.   לצד השינוי בהעדפות המשקיעים גם הצרכנים הם כוח מניע בשינוי. לצרכנים, בהיותם אזרחים, תפקיד חשוב בהצלחת ניהול סיכוני האקלים. מהסקר עולה שכמחצית רוכשים מוצרים ידידותיים לסביבה ושוקלים לשנות את הרגלי הצריכה שלהם.   אגב הנטייה השולית לשלם עבור מוצרים ידידותיים, רק כעשרה אחוזים ציינו שייטו לשלם יותר עבור מוצרים ידידותיים לסביבה.   אתגרים אלו יוצרים כיסי התנגדות מגוונים – גם הם לא בעלי מאפיינים אחידים – המצריכים תשומת לב, דיון, ופתרון באמצעות מציאת שביל הזהב.   מניהול ציות לניהול פרואקטיבי מהממצאים ניכָּר שניהול קיימות אינו יכול להיות מוגבל להיבטי דיווח בלבד. על ה־CSO לפעול לשילוב ESG בליבת הארגון, ולא להסתפק בעמידה בדרישות האסדרה. מחויבות זו אינה יכולה להיות בגדר נספח. היא חייבת להיות היבט יסודי של זהות הארגון והאסטרטגיה המובילה אותו. קיימות צריכה להיות חלק מהחזון הארגוני ומהאסטרטגיה העסקית. צריך להציב מדדי KPI ברורים המשלבים אחריות סביבתית וחברתית עם יצירת ערך.   יישום גישה פרואקטיבית זו דורש חשיבה הוליסטית המשלבת את כל היבטי פעילות הארגון. שיתוף פעולה בין מחלקות, שותפים חיצוניים וגורמים פיננסיים הכרחי להנעת שינוי אמיתי ולהגדרת אמות מידה חדשות לקיימות בענף. בראייתנו שיתוף פעולה הוא המפתח – הן בתוך הארגון, הן עם שותפים חיצוניים. באמצעות מינוף המומחיות והמשאבים הקולקטיביים אפשר להניע שינוי גדול ולקבוע אמות מידה חדשות לקיימות בתעשייה.   אימוץ גישה זו מחייב מעורבות ומחויבות ברמות הגבוהות ביותר של הארגון. בשל כך תפקידם של בעלי השליטה, הדירקטוריון וההנהלה הבכירה הופך חשוב יותר ויותר בהובלת שינוי זה. עליהם להבטיח שקיימות אינה רק חזון, אלא חלק מהאסטרטגיה הארגונית בפועל. יש לשלב את שלושת קווי ההגנה – ניהול תפעולי, ניהול סיכונים וביקורת פנימית – לקידום יעדי הקיימות בארגון.   המודל הדואלי של ה־CSO: פונקצייה משנית או שחקן אסטרטגי? במרכז השינוי הארגוני הנדרש עומדת שאלת מעמדו של ה־CSO בארגון. בחתך הארגוני אופיינו שני מודלים של CSOs. לפי מודל אחד ה־CSO הוא ממונה בעל השפעה, חבר בהנהלה הבכירה ולעיתים אפילו המנכ"ל. לפי מודל אחר ה־CSO הוא פונקצייה ייעודית או פונקצייה האחראית לנושא נוסף על תפקידיה האחרים במי מהיחידות הארגוניות שנבחרו.   ההבדל בין שני המודלים אינו סמנטי בלבד, אלא משפיע ישירות על ביצועי הארגון בתחום הקיימות. הנתונים מלמדים שארגונים שבהם ה־CSO משולב בהנהלה הבכירה מציגים ביצועי ESG טובים יותר. תפקיד זה דורש כישורים רחבים – ידע פיננסי, מומחיות סביבתית, יכולות תקשורת וחשיבה אסטרטגית. מעניין לציין שרק 12%–14% מהארגונים מזהים בסיכוני האקלים איום רלוונטי עבורם, אך גם בקרב ארגונים אלו ניהול קיימות בדרג גבוה תורם לשיפור ביצועי ESG. נתון זה מלמד שערך ה־ESG אינו תלוי בהכרח בזיהוי איום האקלים, אלא בהטמעה רחבה של עקרונות קיימות בארגון.   השלכות הממצאים: משקיעים, צרכנים וההנהלה בחינת מכלול הממצאים מעלה תמונה ברורה לגבי חשיבותם האסטרטגית של מנהלי הקיימות והטיפול בנושאי ESG. כאמור, נתוני הסקרים מדגימים שארגונים שבהם ה־CSO משולב בהנהלה הבכירה מציגים ביצועי ESG טובים יותר. תפקיד ה־CSO מחייב מגוון רחב של כישורים, ובכלל זה הבנה עסקית פיננסית, מומחיות בתחומי הקיימות ויכולות תקשורת וחשיבה אסטרטגית. ממצא מעניין הוא שרק 12%–14% מהארגונים שנסקרו מזהים סיכוני אקלים כאיום רלוונטי עבורם, אך גם בקרב ארגונים אלו, ניהול קיימות בדרג ניהולי גבוה תורם לשיפור משמעותי בביצועי ESG. עובדה זו מדגישה שערך האסטרטגיה המוכוונת ESG אינו תלוי בהכרח בתפיסת איום האקלים, אלא בהטמעה מערכתית של עקרונות קיימות. בזירת הצרכנים הסקרים מראים אמון גבוה בחברות ידידותיות לסביבה. כמחצית מהנסקרים כבר רוכשים מוצרים ידידותיים לסביבה או שוקלים לשנות את הרגלי הצריכה שלהם. בה בעת המשקיעים מראים נטייה גוברת להשקיע בארגונים המיישמים אסטרטגיות קיימות פרואקטיביות, בייחוד בתחומי האנרגייה המתחדשת והפחתת סיכוני אקלים.   אחרית הדבר המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא של־CSO תפקיד מפתח בהובלת הארגון לעבר עתיד בר־קיימה. תפקידם של ה־CSO והדירקטוריון הוא להנחיל מדיניות אסטרטגית מקיפה המשלבת שיקולי ESG בכל רבדי הפעילות העסקית. האתגר אינו מתמצה בעמידה בדרישות דיווח וציות בלבד, אלא בהובלת שינוי פרדיגמטי שבו קיימות הופכת לרכיב אינטגרלי של האסטרטגיה העסקית והיתרון התחרותי. המודל הדואלי שתואר במחקר מחדד את הצורך ב־CSOs בעלי השפעה המשולבים בדרג הניהולי הבכיר. אין מדובר רק בסוגיה ניהולית ארגונית, אלא באחריות חברתית סביבתית רחבה יותר. יישום עקרונות פרואקטיביים של ניהול קיימות אינו רק שאלה של רווחיות או מיתוג, אלא הוא נדבך חשוב בעיצוב עתיד החברה האנושית והסביבה הטבעית. בעולם של משאבים מוגבלים והשפעות סביבתיות מצטברות הארגונים והמנהיגים בהם נושאים אחריות כבדה להוביל מהלכים בני קיימה ולהטמיע ראייה ארוכת טווח מתוך הכרה בכך שיש רק הזדמנות אחת להשפיע השפעה חיובית על כדור הארץ ועתידו.     יאיר אבידן הוא יו"ר הוועדה המייעצת וראש פורום העמיתים, מרכז אריסון ל-ESG, אוניברסיטת רייכמן ערן רז הוא שותף ומוביל תחום ESG ואקלים, פירמת PwC Israel. הרשומה מבוססת על דברים שנשאו המחברים בכינוס "ניהול קיימות – מהלכה למעשה" בהובלת מכרז אריסון ל־ESG ובשיתוף PwC Israelֿֿ. הכינוס עסק באתגרים ובהזדמנויות של ניהול קיימות בארגונים. מקורות : PwC's Voice of the Consumer Survey 2024: Shrinking the consumer trust deficit Chief Sustainability Officers with impact: An organizational set-up fit for ESG transformation PwC's Global Investor Survey 2024: Cautiously optimistic, investors expect growth PwC's 28th Annual Global CEO Survey: Reinvention on the edge of tomorrow PwC's 27th Annual Global CEO Survey: Thriving in an age of continuous reinvention