חיפוש

מבוא האיום הסביבתי הולך וגובר, והדיון על הצורך לעבור לצריכה בת קיימה נהיה נושא בולט בשיח הציבורי והאקדמי. נייר עמדה  שפורסם לאחרונה במרכז אריסון ל־ESG חושף כיצד בחירות צרכניות קטנות עשויות להוביל לשינוי ניכר בהרגלי הצריכה שלנו ושל סביבתנו הקרובה. נייר העמדה מציג מחקר  חדש המתמקד במודל תאורטי להבנת התהליכים הפסיכולוגיים המניעים המלצה על מוצרים ירוקים. המחקר מספק תובנות פרקטיות למשווקים המבקשים לקדם צריכה בת קיימה (Stockheim et al., 2024).   חרף העלייה במודעוּת לחשיבות השמירה על איכות הסביבה, עדיין קיים פער גדול בין כוונות הצרכנים ובין התנהגותם בפועל. רבים מביעים רצון לעבור לצריכה ירוקה, אך בפועל מוסיפים לצרוך מוצרים שאינם ירוקים. תפיסות שגויות בנוגע לאיכותם של מוצרים ירוקים, מחירים גבוהים יחסית ותחושה שההשפעה האישית על הסביבה זניחה מוֹנעים מצרכנים לנקוט צעדים חיוניים במעבר לצריכה ירוקה (ElHaffar et al., 2020). רשומה זו תעסוק בהתמודדות המחקר עם אתגרים אלה, ותציג גישה ממוקדת באפקט הפסיכולוגי של חוויית הצריכה והשלכותיה החברתיות.   אפקט הגלישה: הגדרת המושג והמשמעות הפסיכולוגית המחקר בענייננו מציג מושג חשוב – "אפקט הגלישה" (spillover effect). אפקט זה מתאר את התהליך שבו פעולה פרו־סביבתית אחת מובילה לשרשרת של פעולות פרו־סביבתיות אחרות, הן מצד הצרכן עצמו, הן מצד סביבתו. כך לדוגמה מחקרים קודמים מצאו ששימוש במוצר ירוק עשוי לעודד את הצרכן עצמו להמשיך ברכישת מוצרים ירוקים בעתיד (Lauren et al., 2019).   תופעה זו נשענת על תאוריות פסיכולוגיות מבוססות. לפי תאוריית התפיסה העצמית של בם (Bem, 1972) בני אדם לומדים על עצמם באמצעות התבוננות בהתנהגותם. כלומר, אדם המשתמש במוצר ירוק עשוי לתפוס את עצמו "ירוק", מה שמחזק את תחושת המחויבות שלו לנהוג כלפי הסביבה בידידותיות גם בהמשך. הסבר אחר לתופעה הוא תחושת הגאווה והסיפוק העצמי הנובעת מפעולה זו – תחושה המכונה warm glow – המחזקת את ההנאה מחוויית הצריכה ומגבירה את הסבירות להתנהגויות דומות בעתיד (Tezer & Bodur, 2020).   המחקר מתמקד בעוד היבט של אפקט הגלישה ובוחן כיצד צריכת מוצר ירוק לא רק מניעה לעוד צריכה, אלא גם מרחיבה את ההשפעה באמצעות המלצה לאחרים על מוצרים ירוקים.   ביקורות והמלצות של צרכנים נתפסות אמינות במיוחד ומשפיעות על החלטות רכישה (Racherla et al., 2012). המחקרים מלמדים שתכונות ירוקות במוצרים ובשירותים, כמו בבתי מלון, מגבירות שביעות רצון ומובילות להמלצות חיוביות. בהתחשב בהשפעה העצומה של ביקורות והמלצות של צרכנים על התנהגותם של צרכנים אחרים, ברור שעידוד לפרסם יותר ביקורות חיוביות על מוצרים ירוקים עשוי להגדיל את קהל הלקוחות של מוצרים ידידותיים לסביבה.   בהתבסס על הספרות שיערנו את ההשערות האלה: שלא כשימוש במוצרים בעלי מאפיינים רגילים, שימוש במוצרים בעלי מאפיינים ירוקים, צפוי להוביל לחוויית צריכה חיובית יותר של המשתמש מהמוצר. שיפור חוויית הצריכה יתרחש רק כשהמשתמש מאמין שבחר להשתמש במוצר הירוק בחירה חופשית ולא כפויה. חוויית צריכה חיובית תחזק את תפיסת הזהות העצמית הירוקה של המשתמש, כלומר, תוביל אותו לראות את עצמו כמי שנוהג כלפי הסביבה באחריותיות. הזהות העצמית הירוקה של המשתמש צפויה להשפיע על נכונותו להמליץ לאחרים על המוצר וכך לעודד צריכה ירוקה בסביבה החברתית שלו.   סדרת הניסויים ותוצאותיהם כדי לבחון את ההשערות ערכנו סדרת ניסויים. הניסויים נועדו לבדוק את ההשפעות הפסיכולוגיות של צריכה ירוקה על הנכונות להמליץ על מוצרים אלו. במסגרת הניסוי הראשון קראו המשתתפים תרחיש שבו התבקשו לדמיין שימוש במוצר ירוק לעומת שימוש מוצר רגיל. התוצאות הראו ששימוש במוצר ירוק הוביל לחוויית צריכה חיובית יותר בהשוואה לשימוש במוצר רגיל. המשתתפים גם הביעו נכונות רבה יותר להמליץ על המוצר.   במסגרת ניסוי אחר בדקנו את הקשר בין חוויית הצריכה ובין תפיסת הזהות העצמית. התוצאות הראו שחוויית צריכה חיובית של מוצר ירוק חיזקה את תפיסת הזהות הירוקה של המשתתפים. התוצאות גם לימדו שככל שהזהות הירוקה של המשתתפים הייתה חזקה יותר, כך גברה נכונותם להמליץ על המוצר לסובבים אותם.   לבסוף בחנו את חשיבותה של תחושת הבחירה החופשית. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות: לקבוצה האחת הוצג תרחיש שבו ניתנה להם אפשרות בחירה מלאה בין המוצר ירוק ובין מוצר שאינו ירוק, ואילו לקבוצה האחרת ניתן תרחיש שבו השימוש במוצר ירוק נכפה עליהם (עקב חקיקה בעיר שבה שהו). הממצאים אישרו שתחושת הבחירה החופשית הייתה הכרחית לחוויית הצריכה החיובית. כשהמשתתפים חשו שהם בחרו את השימוש במוצר הירוק מרצונם החופשי, חווית הצריכה, תפיסת הזהות הירוקה והנכונות להמלצה עליו היו גבוהות יותר לעומת מצב שבו השימוש במוצר הירוק היה מחייב.   חוויית צריכה כבסיס לשינוי התנהגותי הממצאים מלמדים שחוויית צריכה חיובית משחקת תפקיד חשוב בהנעת צריכה ירוקה. כשצרכנים משתמשים במוצרים ירוקים ונהנים מהשימוש בהם, הם נוטים לשתף את חוויותיהם עם אחרים ולרכוש מוצרים דומים. עם זה, המחקר מדגיש שחוויה חיובית זו מתרחשת רק כשהצרכנים חשים שהם בחרו במוצר מרצונם החופשי. כפייה, כמו מיסוי גבוה או חקיקה מחייבת, עלולה לעורר אנטגוניזם ולהפחית את חווית השימוש החיובית במוצר.   תובנות מעשיות והמלצות שיווקיות משווקים המעוניינים לקדם מוצרים ירוקים צריכים להתמקד ביצירת מודעות לקיומן של חלופות ירוקות ולפעול לחינוך השוק לצריכת אותם מוצרים. מוצרים ידידותיים לסביבה סובלים מבעיה תדמיתית. פעמים רבות הם נתפסים נחותים לעומת מוצרים רגילים, איכותיים פחות או אפקטיביים פחות. כדי לבנות מחדש את אמון הציבור חברות חייבות ליידע את הצרכנים על ההשפעה הסביבתית האמיתית של אותם מוצרים. המשווקים צריכים להפיץ בתקשורת ערכים של כנות ושקיפות לגבי תהליכי הייצור, חומרי הגלם שבשימוש, האריזה, המחזוּר, העמידה בתקנים ובתווי תקן ירוקים וכד'. שיתופי פעולה עם ארגונים סביבתיים יכולים לסייע במתן הכשר למוצרים אלו.   פעמים רבות צרכנים שהחליטו לרכוש מוצרים ידידותיים לסביבה מתקשים למצוא מוצרים כאלה משום שאותם מוצרים אינם מסודרים על המדף במקום בולט או שכמוּתם פחותה יחסית למוצרים רגילים. הגדלת מגוון וזמינות של מוצרים ירוקים על המדפים יאפשרו לצרכנים לבחור חלופה ידידותית לסביבה. קמעונאים יכולים למקם מוצרים ירוקים בגובה העיניים ולוודא שהמוצרים ממוקמים במחלקות ייעודיות במקום לחלוק את המדף עם מוצרים קונוונציונליים. כאמור, תחושת אוטונומיה בבחירה של מוצרים ירוקים היא תנאי בהנעת אפקט הגלישה.   מוצרים ידידותיים לסביבה נוטים להיות יקרים יותר או להיתפס כאלה. מחיר גבוה הוא אחד החסמים הבולטים לרכישת מוצרים ירוקים. צרכנים רבים רואים מחירים גבוהים יותר של מוצרים ירוקים ונרתעים. הם אינם מביאים בחשבון את האפשרות שיחסכו בעלויות עתידיות באמצעות השימוש בהם. לפיכך משווקים יכולים להסביר לצרכנים את התועלות הסביבתיות והכלכליות שבשימוש במוצרים אלו, ובפרט היקרים שבהם, ולהציע הנחות או קופונים או מוצרים קטנים להתנסוּת או צבירת נקודות מועדון עבור רכישה של מוצרים ירוקים.   כשצרכנים מחליטים אם לרכוש מוצר או שירות מסוים הם רוצים לשמוע חוות דעת אותנטית של צרכנים בעלי ניסיון מעשי. נתונים מראים שרוב הקונים מושפעים בהחלטות הקנייה שלהם מתכנים שצרכנים אחרים יוצרים (בלוגים, פורומים, דיונים, המלצות וכד').   משווקים יכולים לעודד הפצה מפה לאוזן על מוצרים ירוקים במגוון אופנים ולתגמל לקוחות על פרסום המלצות על מוצריהם. ולא זו בלבד: משווקים יכולים לעודד צרכנים לשתף את חוויותיהם החיוביות באמצעות יצירת פלטפורמות דיגיטליות, כמו קבוצות ברשתות החברתיות וקהילות של צרכנים ירוקים.   סיכומו של דבר, משווקים יכולים להשתמש בדחיפות קלות (nudges) כדי לעודד צרכנים שכבר רכשו מוצר ירוק להרגיש מחויבים יותר לזהותם הירוקה, וכך להניע את אפקט הגלישה להתנהגויות סביבתיות חדשות. כך לדוגמה אפשר להציב סמוך למוצרים ירוקים מסרים כגון "תראו כמה שאתם ירוקים! בחרו מוצר ירוק נוסף" או "הבחירה שלכם משפיעה לטובה על הסביבה". מסרים מעין אלו מחזקים את היות הצרכן ידידותי לסביבה ומעודדים התנהגות ירוקה.   סיכום ומסקנות המחקר שלי ושל עמיתיי מלמד שהדרך לקידום צריכה ירוקה אינה חייבת לעבור בכפייה או תמריצים חיצוניים. במקום זאת, אפשר להתמקד ביצירת חוויות חיוביות, הדגשת תחושת הבחירה החופשית וחיזוק הזהות הסביבתית של הצרכן. גישה זו לא רק מעודדת שינוי התנהגותי, אלא גם יוצרת גלים של השפעה חברתית, שבהם הצרכנים עצמם נהיים שגרירים של צריכה ירוקה.   ממצאים אלו מדגישים את הפוטנציאל לשינוי רחב באמצעות צעדים קטנים. הבחירה במוצר ירוק אחד עשויה להוביל לשרשרת פעולות פרו־סביבתיות, וכך לתרום לשינוי מהותי בהרגלי הצריכה ולשמירה על כדור הארץ. המחקר גם פותח צוהר למחקרים עתידיים שיוכלו לבחון את התופעה בשלל קטגוריות מוצרים ובהקשרים תרבותיים מגוונים. ד"ר דנה טבת, מומחית בהתנהגות צרכנים, בית הספר אריסון למנהל עסקים, אוניברסיטת רייכמן Bem, D. J. (1972). Self-perception theory. In Advances in Experimental Social Psychology  (vol. 6, pp. 1–62). Academic Press. Elhaffar, G., Durif, F., & Dubé, L. (2020). Towards closing the attitude-Intention-behavior gap in green consumption: A Narrative review of the literature and an overview of future research directions. Journal of Cleaner Production, 275 , 122556. Lauren, N., Smith, L. D., Louis, W. R., & Dean, A. J. (2019). Promoting spillover: How past behaviors increase environmental intentions by cueing self-perceptions. Environment and Behavior, 51 (3), 235–258. Racherla, P., Mandviwalla, M., & Connolly, D. J. (2012). Factors affecting consumers' trust in online product reviews. Journal of Consumer Behaviour, 11 (2), 94–104. Stockheim, I., Tevet, D., & Fenig, N. (2024). Keen to advocate green: How green attributes drive product recommendations.  Journal of Cleaner Production ,  434 , 140157. Tezer, A., & Bodur, H. O. (2020). The green consumption effect: How using green products improves consumption experience. Journal of Consumer Research, 47 (1), 25–39.

שנת 2024 לא הייתה שנה טובה לאחריות התאגידית. שינויים בסביבה הפוליטית, רגולציה גוברת, עלויות מאמירות ומשבר אמון הובילו תאגידים רבים, ובהם ענקיות פיננסים, להיפרד מתנועת ה־ESG. השנה עמדה בסימן נסיגה לצד ביקורות הולכות וגוברות על המחויבות של תאגידים למימוש הצהרותיהם החברתיות והסביבתיות. האם זו תחילתה של שקיעת אוניית ה־ESG?   בדצמבר 2024 הודיע בנק ההשקעות גולדמן זאקס על פרישתו מברית הבנקאות לאיפוס פליטות גזי חממה  (NZBA), קואליציה שנועדה להגביר את תיאום פעילויות ההשקעה וההלוואות של בנקים הנוקטים מאמצים גלובליים למיתון שינויי האקלים. בכירי הבנק הצהירו שהפרישה אינה בגדר נסיגה ממחויבויות האקלים של הבנק, אלא מבשרת על כוונה להתרכז ב"הגברת היישום של הרגולציה האירופית המחייבת את הבנק". פרשנים סבורים שהסיבה האמיתית היא לחצים של הדרג הפוליטי בארצות הברית ואיומים מרומזים שהחברוּת בקואליציה עלולה להעמיד את הבנקים החברים בה בפני חקירות של רשות התחרות האמריקנית.   כמה חודשים לפני כן, באוקטובר 2024, העביר דירקטוריון בנק HSBC מתפקידה את מנהלת הקיימות הראשית שלו כחלק משינוי ארגוני בהובלת המנכ"ל החדש, ג'ורג' אלהדרי. המהלך עורר חששות בקרב משקיעים ותומכי אקלים לגבי מחויבות הבנק ליעדי האקלים. המבקרים טענו שפיטורי מנהלת הקיימות מההנהלה מעיד על שינוי סדר העדיפויות של הבנק ונסיגה מההתחייבות שלו לאיפוס פליטות. דוברות הבנק מצידה הודיעה שההנהלה מוסיפה לתמוך במעבר ליעדי איפוס הפליטות.   בספטמבר 2024 גנז בסתר בנק ההשקעות מורגן סטנלי  את התוכנית שלו למימון מניעה והפחתת של זיהום פלסטיק , אף שהיה מדובר בנדבך עיקרי של התוכנית לקיימות סביבתית של הבנק. מהלכים דומים של נסיגה שקטה ממחויבויות התרחשו לאחרונה בגוגל ובמיקרוסופט, שנסוגו גם הן מהמחויבות לאיפוס הפליטות. במקום להתקדם לקראת איפוס עלו שיעורי הפליטות – בשלוש השנים האחרונות ב־29%, [1] ובארבע השנים האחרונות ב־48%. [2] נראֶה שהחברות שגילו את גודל האתגר והעלויות הגדולות הכרוכות במהלכים שהוצהרו בחרו לסגת בשקט מההתחייבויות – תופעה שזכתה לכינוי Greenhushing.   מהלכים אלו של גולדמן זאקס, HSBC, מורגן סטנלי, גוגל ומיקרוסופט ממחישים את המורכבות והאתגרים הניצבים לפתחם של מוסדות פיננסיים ותאגידים רב־‏לאומיים בניהול מחויבויותיהם ל־ESG. השילוב בין לחצים פוליטיים, רגולטוריים, פיננסיים וארגוניים לצד התמורה הנמוכה יחסית של עמידה בהתחייבויות (והעלות הנמוכה של אי־עמידה בהן) מבשרים רעוֹת לקידום סדר היום הזה.   שלוש מגמות הקשורות זו לזו מעצימות את תנועת המטוטלת של השווקים ומרחיקות מהמחויבות ל־ESG: המהפך הפוליטי בארצות הברית בשל חזרתו של טראמפ  לנשיאות בליווי גורמים המסתייגים מתנועת ה־ESG וקושרים אותה למחנה ה־woke המתועב בעיניהם; שינויים רגולטוריים טקטוניים המתחוללים באירופה וזולגים לקצוות העולם; ומשבר אמון בין תאגידים לממשל – כולם אינם תורמים לחיזוק מגמת ה־ESG בתאגידים.   מהפך פוליטי ואנטגוניזם ל־ESG תוצאות הבחירות לנשיאות בארצות הברית והכוורת סביב נשיא ארצות הברית הכוללת גורמים כמו אילון מאסק וג'יי די ואנס היא לא פחות מבשורה אנושה לתומכים בסדר יום פרוגרסיבי בממשל התאגידי הגלובלי. סגן הנשיא ואנס ידוע בתיעוב שלו את תנועת ה־ESG, ובעבר טען ש־"ESG הוא בסופו של דבר 'מחבט ענק' שמטרתו להרוס את מה שעדיין יש לנו כדי שכמה אנשים בוול סטריט יעשו כסף". דבריו מציגים דיווחי אחריות תאגידית, מדדי אחריות והשקעות אחראיות כאילו מדובר בהונאה, שוללים את הלגיטימציה הציבורית, החיונית לקיום התופעה, ומבשרים את האפשרות שהרגולטורים האמריקנים של שוק ההון והגבלים עסקיים עשויים לפעול נגד חברות בטענות לפגיעה בתחרות או באינטרס של המשקיעים.   שינויים רגולטוריים הזולגים מאירופה לשאר העולם מנגד, באיחוד האירופי חקיקת דיווחי הקיימות (CSRD), שנכנסה לתקופה בשנת 2022, דוחפת חברות לשפר את השקיפות ולאמץ סטנדרט של דיווח המקובל על הרגולטור, ולא כזה שמקורו בהתארגנויות וולונטריות כמו שהיה מקובל בעשור האחרון. בד בבד גופי פיקוח כמו ה־ESMA באירופה הידקו את הפיקוח על טענות ESG. מקרים כמו הקנס בגובה 25 מיליון דולר שהוטל על דויטשה בנק  בגין היעדר אמת בהצהרות (Greenwashing) מחזק את הספקנות הכללית לגבי ESG ומבהיר שהצהרות בלבד אינן קבילות יותר ושיש עלות אמיתית להצהרות שאינן מגובות במעשים.   כמו שמצאתי במחקרי על אחריות תאגידית בתעשייה הישראלית, רגולציה נוקשה יותר עשויה פעמים רבות לדחוק את המוטיבציה הפנימית לפעול מעבר לציות, ומה שנשאר במקרה הטוב הוא מחויבות לציות לדרישות החוק. [3] במילים אחרות, הרגולציה המתגברת, לצד הסביבה הפוליטית העוינת, שבה בעלי עניין מענישים תאגידים טובים, יוצרים אפקט צינון, ובו היתרונות שבעבר היו משויכים ל־ESG פוחתים, ואילו הסיכונים גוברים. אפקט הצינון ניכר במיוחד במקרה של בנק ההשקעות גולדמן זאקס, שעם הצטרפותו לקואליציית האקלים של הבנקים זכה ביתרונות תדמיתיים ובסיקור תקשורתי חיובי. עם חלוף הזמן, התבהרות העלויות הגבוהות הכרוכות במימוש ההצהרות והתמורה התדמיתית הפוחתת הפכו "עסקי" ה־ESG מפתים פחות ופחות. כניסתו של הרגולטור לתמונה היא עילה להסטת המאמצים מדיווח ופעולה לפי כללים וולונטריים ולטענה שיש צורך להתפנות לעסוק בדיווחים לפי כללי הרגולציה החדשים.   משבר אמון גם משבר האמון המתחולל בין המגזר העסקי ובין מדינות רבות אינו תורם לעניין. בשנים האחרונות בנקים וגופים תאגידיים אחרים התחייבו להשקיע באיפוס פליטות והתחייבויות ESG אחרות, ואילו מדינות לא עמדו ביעדים שהציבו לעצמן. שני נתונים עיקריים בולטים בהיבט זה: הפער הגדול בין יעדי ההפחתה שהציגו מדינות בשנים האחרונות ובין מה שהושג בפועל, והפער הגדל בין ההתחייבויות למימון לבין העמדת מימון אקלים בפועל באמצעות קרנות סיוע למדינות חלשות ומתפתחות. בשני המקרים – הן בכל הקשור לנקיטת הפעולות הנדרשות להפחתת פליטות, הן בהעמדת המימון באמצעות מנגנוני הסיוע – מדינות אינן מציגות תמונה עקבית יותר מהתמונה שהתאגידים הרב־לאומיים מציגים.   איך להימנע ממרוץ לתחתית יש לקוות שלא מתהווה לנגד עינינו מרוץ לתחתית שיוביל לעתיד מסוכן מאוד. כדי להפוך את המגמה ולהחזיר את התאגידים למסלול של מחויבות לחברה ולסביבה, מחויבות המגובה בהשקעת אדירות הדרושות למימוש ההצהרות שניתנו, צריכים להתמלא כמה תנאים מצטברים. האווירה הפוליטית המזלזלת, שלא לומר החותרת תחת ESG, חייבת להתפוגג. ייתכן שהאיחוד האירופי יסמן באמצעות הרגולציה שהנהיג (המחייבת דיווחי אחריות) דרך חילופית לדרך שממשל טראמפ מציע. אולם זה לא יהיה קל משום שהאירופאים לא יוכלו להיות "השוטר היחיד בשכונה". במקרה כזה הם יסתכנו בהברחת משקיעים והעתקת מטות התאגידים לאזורים מקילים יותר. לכן בסופו של דבר הגעה לסיכומים עם האמריקנים חיונית. גם עמידה טובה יותר של המדינות עצמן ביעדי האקלים שהציבו לעצמן תאותת לשווקים עקביות ורצינות בחתירה להשגת היעדים הגלובליים. לבסוף, ערנות הציבור באמצעות השקעות מוסריות והענשה של תאגידים כושלים מבחינת ESG ותמיכה בתאגידים טובים מבחינה זו תוסיף להיות רכיב חיוני באסטרטגיה של קידום התחום. [1]  בדו"ח האחרון דיווחה מיקרוסופט על עלייה של 29.1% בפליטות מ־2020, שנת הבסיס; Microsoft. ( 2024). Environmental Sustainability Report (p. 10). Retrieved from: Microsoft Environmental Sustainability Report 2024 . [2]  בדו"ח האחרון דיווחה גוגל על עלייה של 48% בפליטות לעומת שנת הבסיס 2020, לעומת היעד שהוצב להפחתה של 50% עד אותה שנה ואיפוס פליטות נטו עד 2030; Google. (2024)  Environmental Report 2024  (p. 7). Retrieved from: Google Environmental Report 2024 . [3] Karassin, O. & Bar Haim, A. (2019). How Regulation Affects Corporate Social Responsibility: Corporate Environmental Performance under Different Regulatory Scenarios, World Political Science , 15(1):25-53; Karassin O. and Bar-Haim A. (2016). A Multilevel Model of Corporate Environmental Responsibility. Journal of Environmental Management  183: 110-120. ד"ר אור קרסין היא מרצה בכירה, חוקרת מדיניות סביבה, אקלים ואחריות תאגידית, מייסדת וראשת המרכז למחקרי סביבה וקיימות, האוניברסיטה הפתוחה

רקע זה שנים ששוויון מגדרי הוא נושא למחאות, לקביעת חוקים, להגדרת נורמות התנהגות בעבודה ומחוצה לה וכמובן גם למחקר. על אף שנושאים מסוימים בתוך השוויון המגדרי התקדמו מאוד, עדיין נדרשים שינויים רבים עד שהחברה האנושית תגיע לשוויון מגדרי אמיתי. השאלה היא אם יש בכלל חשיבות לשוויון מגדרי. הרי מנהלים רבים טוענים שהחלטותיהם אינן מושפעות מהנושא המגדרי ושהוא אינו משפיע על תהליכים ארגוניים.   מדד המגדר לשנת 2024  מראה ש הפער המגדרי  בשכר החודשי הממוצע בישראל מוסיף לגדול – מ־32% בשנת 2019 ל־35% בשנת 2022. להשוואה – פער השכר הממוצע במדינות ה־ OECD  עומד על 12%. הנתונים בדו"ח גם מראים ששיעור המנכ"ליות במשרדי הממשלה צנח בהשוואה לשנת 2004, ונושק לאפס. כמו כן אפשר לראות ששיעור הנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות עומד על 26% בשנת 2023, צמיחה של 6% בלבד בעשור האחרון ועדיין רחוק מהשגת שוויון מגדרי מלא.   יש הסבורים שמנהלים רציונליים, המקבלים החלטות על בסיס נתונים כלכליים, אינם מושפעים משוויון מגדרי או מהיעדרו בתהליכי קבלת החלטות. אולם מחקרים אינם תומכים בטענה זו, אלא מראים שיש חשיבות רבה לנושא של שוויון מגדרי בהנהלה בכירה של ארגונים ובמועצות מנהלים.   ברשומה זו אדון בהשפעת ההרכב המגדרי על תהליכי קבלת החלטות בארגונים, אבחן את יתרונות הייצוג המגדרי בהנהלות ובמועצות מנהלים ואסקור את האתגרים והפתרונות לקידום נשים בתפקידים בכירים בעולם החברתי והכלכלי בישראל. אי־שוויון מגדרי במגזר העסקי שני מחקרים שערכנו בשנים האחרונות מלמדים על קיום אי־שוויון מגדרי בהנהלה הבכירה ובמועצות מנהלים ברחבי העולם במידה זו או אחרת. מחקרים אלו עוסקים בהשפעת ההרכב המגדרי על תהליכי קבלת החלטות בארגונים ומתמקדים במגוון תרבויות ובמדינות. המחקר הראשון מתמקד בהשפעתן של נשים במועצת המנהלים של חברות ציבוריות על תהליכי קבלת החלטות בהשקעות במחקר ופיתוח ב־44 מדינות ובקרב 20,000 חברות (Almor et al., 2022). במחקר האחר, שנערך שבע שנים ב־71, בדקנו אם התנהגויות ארגוניות בעניין קיימות ואיכות הסביבה מושפעות מההרכב המגדרי של הדירקטוריון (Shoham et al., 2017).   בשני המחקרים נמצא קשר ברור בין מידת המגדריות של שפתה של מדינה מסוימת ובין מינוי נשים למועצת המנהלים. ככל שהשפה במדינה מגדרית יותר (כמו עברית, בהשוואה לאנגלית), כך יש פחות נשים המתמנות למועצות המנהלים ולהנהלות בכירות. ככל שהשפה אינה מבחינה בין גברים לנשים, ההסתברות למינוי נשים למועצת המנהלים של החברה עולה.   במחקר הראשון נמצא קשר בין החלטות ההשקעה במחקר ופיתוח ובין ההרכב המגדרי במועצת המנהלים. מחקרים קודמים מלמדים שנשים נוטלות פחות סיכון מגברים כשמדובר בהשקעות מכל סוג שהוא. יש מחקרים שבדקו התנהגות פיננסית של נשים וגברים במשק הביתי, בארגונים ובתפקידים ניהוליים, והמסקנה הייתה שנשים נוטות להיות "שונאות סיכון" (risk aversive). החלטות הקשורות למחקר ופיתוח נחשבות מסוכנות מאוד לארגון בשל אופיין ארוך הטווח. בדרך כלל תוצאות ההחלטות האלה נראות רק כעבור שנים. זאת ועוד, קשה לנבא מה יהיה בעתיד, ומיזמי מחקר ופיתוח רבים נכשלים. כשההחלטה תתממש ייתכן שההנהלה או המועצה המקבלת את ההחלטה כבר לא יהיו חלק מהארגון. במחקר שערכנו מצאנו שמועצות מנהלים המורכבות מנשים וגברים מקבלות החלטות שמרניות יותר בעניין השקעות מחקר ופיתוח לטווח קצר לעומת מועצות המורכבות מגברים בלבד. עם זה מצאנו שמועצות מעורבות מגדרית משקיעות יותר במחקר ופיתוח בטווח ארוך כשהשקעות אלו מותאמות למטרות הארגון.   לפיכך מצאנו במחקרנו שמועצות מנהלים המורכבות משני המינים מובילות להחלטות המאפשרות לארגונים להיות אמבידקסטריים יותר (Ambidextrous). משמעות הדבר היא שארגונים נחשבים אמבידקסטריים אם הם מצליחים למצוא שווי משקל טוב בין שמירה על הקיים ובין ניסיון לפתח רעיונות חדשים בו בזמן. כיום ארגונים מתמודדים עם אתגר מתמשך: שמירה על המוצרים והשירותים המניבים לארגון הכנסה בהווה, לצד שמירה על דינמיות והתאמה לעולם המחר כדי להוסיף להצליח. במילים אחרות, מועצות המעורבות מגדרית מעודדות לאורך הזמן ניהול אמבידקסטרי יותר, וניהול זה מאפשר לארגון למקסם את הפעילות הקיימת ובו בזמן להשקיע בטווח ארוך בפרויקטי מחקר ופיתוח המתאימים למטרות הארגון.   במחקר האחר, שעסק בקיימות ובאיכות הסביבה, מצאנו שמינוי של אישה אחת בלבד למועצת המנהלים משנה את גישת הארגון כלפי קיימות ושמירה על הסביבה. מינוי של אישה אחת גורם לארגון לאמץ גישה פרו־אקטיבית בהשקעותיו בתחום איכות הסביבה והקיימות. יתרה מזו, מצאנו שארגונים שבהם יש אישה במועצת המנהלים נוטים להיות שקופים יותר בעניין קיימות, ומספקים דיווח מפורט יותר על הפעילות בתחום זה. לפיכך תוספת של אישה מגבירה תופעה זו (Almor et al., 2022).   לפי מחקרים אלו ניכרת השפעה חיובית של מועצות מנהלים מעורבת מגדרית על תהליכי קבלת החלטות בטווח הקצר ובטווח הארוך. ההחלטה למנות נשים לצד גברים לתפקידים בכירים תיטיב עם הארגון במגוון מובנים. אם כך, השאלה היא כיצד לעודד את המינוי של נשים לתפקידים בכירים בעולם העסקים והניהול, בייחוד במדינות כמו ישראל, שבה השפה מגדרית מאוד ומשפיעה על ההתנהגות והחשיבה וגם על ההחלטה למנות נשים לתפקידים בכירים. כדי לענות על סוגיה זו יש לצלול לתהליכי פיתוח הקריירה של נשים.   שוויון בלימודים ובבחירת מסלולי קריירה בקרב מדינות ה־OECD אנו עדים לתופעה מעניינת. בשנים האחרונות יותר נשים מגברים מסיימות לימודי תיכון ולימודים אקדמיים. הוא הדין בישראל. נתוני הלמ"ס  מראים שיותר נשים מגברים מסיימות את לימודי התואר ראשון, שני ואפילו דוקטורט. עם זה, בדיקת ההתקדמות הנשים בקריירה מלמדת על פערי שכר וקידום הייררכי הולכים וגדלים.   אחד ההסברים לפער הגדול הזה טמון בבחירת המקצוע ותחום הלימודים. בארץ ובעולם נשים וגברים בוחרים מסלולי קריירה שונים אלו מאלו. ההבדל בולט במיוחד בביקורים בכיתות של מדעי ההתנהגות ובביקורים בכיתות של מדעי המחשב. מחקרים בין־לאומיים מראים שבחירת מקצוע ובחירת תחום לימוד נקבעים בגיל צעיר מאוד, הרבה לפני בחירת מקצועות בגרות המובילים לאחר מכן לבחירת תחומי לימוד אקדמיים. כמו כן מגוון מחקרים מלמדים שנשים הבוחרות להביא ילדים לעולם מוצאות את עצמן בוחרות או נדחקות ל"מסלולי אימא" (mommy tracks), מסלולים שבדרך כלל מאפשרים פחות שעות עבודה ויותר קביעוּת, אך מונעים מנשים להמשיך בקריירה שלהן (Lucifora et al., 2021; Rachman et al., 2007).   דו"ח  של האו"ם מראה שנשים משקיעות בממוצע 2.8 שעות יותר בכל יום בעבודות אלו. מהדו"ח עולה שרק 54% מכלל המדינות בעולם מאפשרות לאבות לצאת לחופשת לידה בתשלום. בישראל חופשת הלידה קצרה יחסית למדינות ה־OECD, ונתוני הביטוח הלאומי מראים שרק 5% מכלל האבות הצעירים לוקחים חופשת לידה. אפשר לסכם שנשים בכל העולם עובדות באופן ניכר יותר שעות בעבודה בבית ובטיפול במשפחה, עבודה שבדרך כלל אינה תמורתה תשלום או ציון שעות.   לכן חלק מההסבר מדוע נשים וגברים בוחרים מסלולי קריירה שונים אלו מאלו טמון בחלוקה לא שוויונית של העבודה בבית ושל הטיפול בילדים. ילדים וילדות רואים מגיל צעיר את הדוגמה בבית ובסביבה, ובנות מפנימות מגיל צעיר את הציפייה שהאחריות על ניהול הבית וגידול הילדים תוטל עליהן במידה רבה.   חוויות של נשים במהלך פיתוח הקריירה ההסבר המוכר ביותר לאי־שוויון מגדרי בהנהלות בכירות הוא "תקרת הזכוכית" המאפשרת לנשים להביט, אך אינה מאפשרת להן להגיע לתפקידים הבכירים ביותר בארגון כיוון שדירקטוריונים והנהלות בכירות מעדיפים (במודע או שלא במודע) גברים לתפקידים אלו. במצב כזה נשים ישקיעו פחות בניסיון להשיג תפקידים בכירים, שכן המחשבה היא שהמאמץ יהיה לשווא.   אולם הבעיה אינה מתחילה רק בדרגות הבכירות, אלא כבר בשלבים מוקדמים יותר בקריירה של רוב הנשים. עקב כך פותחו תאוריות כמו תאוריית ה"שלב השבור" (Broken Rung Theory) ותאוריית ה"רצפה הדביקה" (Sticky Floor). שתי התאוריות עוסקות בקושי של נשים להתחיל לטפס בסולם ההייררכי בהשוואה לגברים. השלב הראשון בסולם הקריירה "שבור" והרצפה "דביקה" – ואלו מונעים קידום. תופעה זו נגרמת בין השאר הואיל ולמרות שנשים מנסות להתקדם בארגון באותה תדירות כמו גברים, הן נדחות לעיתים קרובות יותר בטענה ש"עליהן להוכיח את עצמן שוב". גבר שהצליח פעם אחת נחשב "הבטחה לעתיד", ואילו אצל אישה ההצלחה נתפסת כ"מזל".   כמו כן אין די דוגמאות של נשים מוצלחות בדרגות הארגוניות הגבוהות, ולכן קשה למצוא מודלים לחיקוי. אפשר למצוא במדיה החברתית בדיחות על Mansplaining  – הניסיון של גברים להסביר את שנשים אומרות. אכן, מגוון מחקרים מלמדים שלנשים קשה יותר להתבטא בישיבות; יש נטייה רבה יותר להיכנס ולהפריע לדבריהן בעת שהן מדברות, והן מתקשות יותר להציג את רעיונותיהן הצגה בולטת ומשכנעת (Williams & Dempsey, 2014).   נשים המגיעות לדרגות גבוהות מציינות פעמים רבות את תחושת הבדידות והיעדר קבוצת הייחוס, תחושה המקשה עליהן לתפקד. עם זה, לפי כתב העת Harvard Business Review  דווחו מקרים רבים שבהם חל שינוי בתפיסה כשנשים מגיעות לתפקידים בכירים בארגון. במקרים רבים הן נתפסות מוצלחות יותר מגברים בתפקידים דומים, בייחוד בזמני משבר. כך לדוגמה בתקופת הקורונה נמצא שנשים דורגו במגוון יכולות גבוה יותר מגברים בתפקידי ניהול בכירים.   סיכום ומסקנות המטרה השאפתנית שהאו"ם קבע – "השגת שוויון מגדרי בשנת 2030" – כנראה לא תושג. לפי הערכת ה־ World Economic Forum  יידרשו יותר ממאה שנה עד שיושג שוויון מגדרי בשוק העבודה במדינות המתקדמות ביותר בנושא זה. למרות זאת, ובנימה אישית, ההתייחסות לשוויון מגדרי השתנתה מאוד בתקופת חיי. ממצב שבו אימי הייתה צריכה לקבל את אישור אבי כדי לפתוח חשבון בנק, כיום אנו עדים לקבוצה הולכת וגוברת של נשים עצמיות כלכלית, נשים המגיעות לתפקידים שפעם היו שמורים לגברים בלבד. תפקיד הרשות המבצעת הוא לקדם תהליך זה: ליצור תנאים שבהם גברים ונשים יוכלו לצאת לחופשות לידה באופן שוויוני, לקחת חופשות מהעבודה כדי לטפל בבני המשפחה, ובאופן כללי לייצר נורמות חברתיות המקדמות שוויון והכלה של כל אדם ללא התייחסות למגדר או למין או לזהות אישית.   עם זה, שינוי חשוב מגיע גם מפועלם של בני אדם פרטניים. בזכות אליס מילר, שנלחמה בהצלחה בבית המשפט על זכותה להתקבל לקורס טייס, כיום יש בישראל טייסות קרב מובילות. ב־7 באוקטובר 2023 היינו עדים לנשים שנלחמו בעוז ובגבורה לצד גברים נגד המחבלים – נשים שעברו הכשרה בצה"ל להיות לוחמות. באקדמיה אנו עדים לדור צעיר של נשים המטפסות במעלה הסולם ההייררכי ומתחילות ליצור לעצמן שם באקדמיה במגוון תחומים, ולא רק בתחומים הנחשבים "נשיים". בהנהלות בכירות של ארגונים וחברות אנו עדים לנשים העומדות בראש ארגונים אלו ומציבות אותם בקדמה בהצלחה רבה. לפיכך קידום שוויון מגדרי במגזר העסקי יסייע לחברות השואפות לאמץ את ערכי ה־ ESG  (ובפרט את ההיבט החברתי) במסגרת הממשל התאגידי שלהן להיות חלק מהשינוי החברתי המתבקש ולשפר את עמידתן בהתחייבויות בנושאי קיימות ואיכות הסביבה. תמר אלמור היא פרופסור מן המניין בפקולטה למנהל עסקים, המכללה למינהל. פרופ' אלמור שימשה בעבר דקנית הפקולטה ומילאה תפקידי ניהול בכירים. היא חברה במועצות מנהלים ומייעצת להנהלות של חברות רב־לאומיות רשימת המקורות: Almor, T., Bazel-Shoham, O., & Lee, S. M. (2022). The dual effect of Board Gender Diversity on R&D investments. Long Range Planning , 55 (2), 101884. Lucifora, C., Meurs, D., & Villar, E. (2021). The "mommy track" in the workplace. Evidence from a large French firm.  Labour Economics ,  72 , 102035.‏ Rachman-Moore, D., Almor, T., & Kogman, M. (2007). Equal investments, different rewards: Gender inequalities among Israeli lawyers. International Journal of the Legal Profession, 13 (3), 189–216. Shoham, A., Almor, T., Lee, S. M., & Ahammad, M. F. (2017). Encouraging environmental sustainability through gender: A micro-foundational approach using linguistic gender marking.  Journal of Organizational Behavior , 38 (9), 1356–1379 . Williams, J. C., & Dempsey, R. (2014). What works for women at work: Four patterns working women need to know. In  What Works for Women at Work . New York University Press.

דיווח ESG – בין אסדרה לאסטרטגיה מרכז אריסון ל­־ESG באוניברסיטת רייכמן ערך ב־24 בדצמבר 2024 כינוס שכותרתו "דיווח ESG – בין אסדרה לאסטרטגיה". מטרת הכינוס הייתה לדון בעיצוב עתיד הסביבה, החברה והממשל התאגידי (ESG) בעסקים בישראל. הכינוס התבסס על נייר העמדה  של רואי החשבון שלומי שוב ושושי כהן ועסק בשני נושאים עיקריים: שאלת המסגרת המתאימה לדיווח ESG בישראל ואתגרי האסדרה; השאלה כיצד להטמיע בדנ"א התאגידי בישראל את עולם ניהול ה־ESG.   יאיר אבידן, יו"ר הוועדה המייעצת של המרכז, נשא דברי פתיחה ועמד על חשיבות השיח ועל הצורך באימוץ מנגנוני דיווח אפקטיביים. עו"ד ספי זינגר, יו"ר רשות ניירות הערך, התייחס להמלצות נייר המדיניות. ד"ר רות דגן דיברה על ESG כמנוף עסקי לתאגידים ישראליים בראי גלובלי. רו"ח שושי כהן הציגה את עיקרי נייר העמדה. לאחר מכן נערך מושב מקצועי שעסק באתגרי היישום ובפתרונות אפשריים. רשומה זו תביא את עיקרי הדברים.   טרנספורמציה כנגזרת של שינויי האקלים הנוף הגלובלי עובר טרנספורמציה מהירה. המנוע לטרנספורמציה זו הוא ציפיות גוברות של בעלי עניין והבנה ש־ESG אינו רק תרגיל ציות, אלא רכיב בסיסי של פרקטיקות עסקיות אחראיות ובנות קיימה, פרקטיקות הקשורות קשר הדוק ליצירת ערך לטווח ארוך והצלחה תאגידית. שינויי האקלים הם איום כבד משקל, רב־פנים ובעל השלכות כלכליות וחברתיות הרות אסון. חוסר פעולה עלול להיות קשה הרבה יותר מפעולה.   עסקים שלא יטפלו טיפול יזום בסיכוני שינויי האקלים עלולים לעמוד בפני הפסדים כספיים נכבדים ונזק למוניטין. לעומת זאת, חברות שיאמצו קיימוּת יסתגלו בקלות רבה יחסית. הן צפויות להשיג יתרון תחרותי ולפתח הזדמנויות חשובות בכלכלה המתפתחת. מובן שגם הממשלות ממלאות תפקיד חיוני, בין השאר באמצעות יצירת מסגרות מדיניות, אכיפה ומתן תמריצים והשקעות.   עיקרי תובנות נייר העמדה נייר העמדה ממחיש ברהיטות את שינוי התפיסה. גופי הרגולציה בעולם פועלים בהחלטיות. ה־ CSRD  וה־ CSDDD של האיחוד האירופי; המסגרת של מועצת תקני הקיימות הבין־לאומית ( ISSB ); גילויי ה־ SEC  בעניין האקלים (שמימושם עומד בימים אלו באי־ודאות) – הכול מסמלים הערכה מחודשת ומעמיקה לאופן שבו תאגידים צריכים לפעול וכיצד עליהם לתקשר עם בעלי העניין שלהם.   עבור ישראל מדובר בהזדמנות חשובה, ולצידה אתגרים לא מבוטלים. אומנם קיימות יוזמות, מקצתן וולונטריות וראויות לשבח – כמו אלו של רשות ניירות הערך, הפיקוח על הבנקים ורשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון – אבל נדרשת גישה מקיפה ופרואקטיבית יותר. יש להימנע מגישה תגובתית הנובעת מציות. חלף זאת, יש לאמץ שילוב אסטרטגי של עקרונות ESG כדי לשפר את המעמד התחרותי של ישראל בשוק העולמי.   אף על פי שההיגיון הכלכלי ברור, כללי החשבונאות אינם מביאים לידי ביטוי את עיקר ההשלכות של ה־ESG. לשם המחשה, ייתכן שביצועים של חברה המציגה לכאורה רווחים גבוהים יותר מהרווחים שחברות אחרות מציגות הם ביצועים טובים פחות בשל החולשה של אותה חברה בתחום ה־ESG. כדי להתמודד עם בעיה זו הרגולטורים הפיננסיים ומוסדות התקינה הרלוונטיים צריכים לסגור את הרִיק הכלכלי ולסייע למשקיעים. הסיוע יקל את ההשוואה בין ביצועי חברה "חומה" ובין ביצועי חברה "ירוקה" בעלת מאפיינים דומים.   במציאות העסקית של היום תאגידים ישראליים המעוניינים להשתלב בשרשראות ערך עולמיות ולהציע מוצרים ושירותים בשווקים עולמיים נדרשים לעמוד במגוון דרישות דיווח ודרישות מהות בתחומי ה־ESG. לדרישות אלו נלווים בין השאר מנגנוני תמרוץ ומערך מורכב ורחב היקף של רגולציות דיווח ומהות הקשורות זו לזו והמזינות זו את זו. כלים אלו נועדו לאפשר ללקוחות התאגידים, לספקיהם הבין־לאומיים ולגופים הפיננסיים המממנים אותם לעמוד בדרישות רגולטוריות בתחום.   תובנות והמלצות צופות פני עתיד המסר העיקרי הוא שיש להתעלות ולשלב את עולמות ה־ESG בליבת הארגונים. אין די בעמידה בדרישות דיווח מינימליות. חשוב להטמיע עקרונות ESG עמוק בתכלית החברות, ליישמם במשימות, בחזונות וביעדים האסטרטגיים. מטרת החברה צריכה לבטא בבירור את מחויבותה לאחריות סביבתית, אחריות חברתית וממשל תקין.   מחויבות זו אינה צריכה להיות נספח נפרד, אלא היבט יסודי של זהות הארגון והאסטרטגיה שלו. החזון חייב להקיף עתיד שבו הארגון ממלא תפקיד חיובי בהתקדמות חברתית וסביבתית. התוכנית האסטרטגית צריכה לכלול מדדי KPI (מדדי ביצוע עיקריים) של ESG המקשרים בין קיימות ובין יצירת ערך.   מסגרת הדיווח המומלצת בחירת מסגרת הדיווח הנכונה היא עניין קריטי. תקני ISSB מציעים מסגרת גלובלית עקבית ומקיפה, המיועדת לשילוב חלק עם הדיווח הכספי הקיים, ותוך שימת דגש על מהותיות כדי להבטיח שהגילויים רלוונטיים ישירות לקבלת החלטות של משקיעים.   ה־ISSB מכיר בכך שגישה של "מידה אחת מתאימה לכולם" אינה מעשית. חברות נבדלות זו מזו בגודל, במשאבים, בתעשייה ובמקום הגאוגרפי, ומכאן שנדרש להתאים את רמת התחכום והפירוט לנסיבות המסוימות של הגוף המדוּוח. יש לתמוך בגישה מאוזנת – קפדנית דייה כדי להיות בעלת משקל, אך גמישה דייה כדי להיות מעשית עבור מגוון רחב של ארגונים. גישה זו מדורגת ליישום. היא מתחילה בחברות ציבוריות גדולות יותר ומתרחבת בהדרגה, מאזנת בין השפעה מיידית ובין מעבר הדרגתי ובר־קיימה.   עיקרי תובנות הכינוס הכינוס חשף פער ניכר בין נוהלי דיווח ה־ESG הנוכחיים בישראל ובין הסטנדרטים הבין־לאומיים. אומנם הושגה התקדמות מסוימת כגון חיוב משקיעים מוסדיים לחשוף בפומבי את מדיניות השקעות ה־ESG שלהם, אבל עדיין חסרה רגולציה מקיפה. דיווחי ה־ESG השוטפים בישראל מתאפיינים בוולונטריות, הסטנדרטים אינם עקביים וההשתתפות – בייחוד של חברות גדולות, בנקים וגופים ממשלתיים – מוגבלת. היעדר מסגרת מובנית מעכב השוואה בין חברות והופך החלטות השקעה המבוססות על ביצועי ESG למאתגרות עבור משקיעים מקומיים ובין־לאומיים כאחד.   משתתפי הכינוס היו תמימי דעים שמערכת דיווח ESG סטנדרטית היא הכרח להטמעה מיטבית. מערכת זו חיונית לא רק לשם הציות; המטרה היא לטפח שקיפות ולאפשר השוואה אפקטיבית בין חברות לטובת העסקים, הממשלה והמשקיעים כאחד. המשתתפים דגלו בגישה מדורגת לחובת דיווח ESG – תחילה בחברות ציבוריות (למעט חברות קטנות יותר) ובשלב מאוחר יותר בגופים פרטיים גדולים יותר. פריסה מדורגת זו תאפשר הטמעה חלקה יותר ותטפל באתגרים פוטנציאליים העומדים בפני חברות קטנות.   המשתתפים הכירו באתגרים הכרוכים ביישום חובת דיווח ESG: סוג החברה:  הוויכוח נגע לשאלה אם הרגולציה צריכה לחול גם על חברות פרטיות, בהתחשב בפוטנציאל ההשפעה החברתית והסביבתית שלהן. המיקוד הראשוני יהיה בחברות ציבוריות. גודל החברה:  חברות קטנות יותר עשויות להיות פטורות תחילה כדי להקל את נטל עלויות הדיווח. תקני דיווח:  תקני ISSB הומלצו בחום בשל אימוצם העולמי והתאמתם לתקני הדיווח הכספי הקיימים בישראל. עם זה הועלו חששות לגבי הפער הניכר בין דרישות תקנים אלו ובין מצבן הנוכחי של מרבית החברות בישראל. שיקולים ספציפיים למגזר:  אומנם ההיבטים הסביבתיים של ESG עשויים להשתנות ממגזר למגזר, אבל ההתמקדות של ISSB בחומריות פיננסית ומתן הנחיות ספציפיות למגזר ייתנו מענה לחשש זה.   הייתה הסכמה רחבה שאסדרת שיטת הדיווח היא אבן יסוד ליצירת תשתית ברורה ואחידה. תשתית זו תאפשר השוואה אפקטיבית בין חברות בצורה מדידה של סיכון והשפעה. מדובר באינטרס משותף למגזר העסקי, לממשלה ולמשקיעים.   הודגש ששנת 2024 סימנה נקודת מפנה בעלייה במודעות לנושא, במעורבות בו ובהכרה בחשיבות שבהמשך קידומו. יש להבטיח עמידה בסטנדרטים העולמיים ולהימנע מפערים בהשוואה למדינות מובילות כמו אירופה וארצות הברית, המשמשות מדד להשפעה. עוד עלה שמדד ה־ISSB נתפס כסטנדרט אידאלי לדיווח, אך נרשמה מחלוקת בנוגע לישימותו. נטען שבשל הפער הנכבד בין דרישותיו ובין מצבן הנוכחי של מרבית החברות יישומו בפועל עשוי להיות מאתגר.   הדרך קדימה כרוכה בבחינה זהירה של השלכות עלות–תועלת ובגישה מדודה ליישום – תחילה בחברות הציבוריות. הכינוס הדגיש את הצורך בשינוי תרבותי ובהטמעת עקרונות ESG בליבת האסטרטגיה העסקית. על מחויבות זו להתרחב מעבר לדרישות הדיווח המינימליות כדי לשלב שילוב מלא עקרונות ESG בחזון, במשימה וביעדים האסטרטגיים של החברה. המטרה היא שחברות (company) יפגינו מחויבות ברורה לאחריות חברתית (society), אחריות סביבתית וממשל תקין כהיבט בסיסי של זהותן.   מילות סיום וסיכום יאיר אבידן, יו"ר הוועדה המייעצת של מרכז אריסון ל־ESG, חתם את הכינוס במילים האלה: "דיברנו על תרבות. תרבות היא האסטרטגיה. כדי להצליח נדרשת מנהיגות וחזון (ממשלות, מאסדרים, ארגונים, חברה אזרחית, אזרחים), חשיבה לטווח ארוך, חובת נאמנות כשומרים על הסביבה והחברה, דבקות בטקסונומיה, אימוץ וניהול שרשרת הערך, התמקדות ביוזמות חינוכיות ומעורבות בעלי העניין. עלינו להתעלות ולשלב את עולמות ה־ESG בליבת הארגונים שלנו".   דוברי הכינוס: יאיר אבידן, יו"ר הוועדה המייעצת של מרכז אריסון ל־ESG, לשעבר המפקח על הבנקים עו"ד ספי זינגר, יו"ר רשות ניירות הערך ד"ר רות דגן, ראש מחלקת איכות הסביבה ושינויי האקלים במשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס נאמן וראש חטיבת האקלים והקשרים הבין־לאומיים במרכז אריסון ל־ESG רו"ח שלומי שוב, ראש תוכנית החשבונאות וסגן דקן בית הספר אריסון למנהל עסקים באוניברסיטת רייכמן, ראש פורום שווי הוגן ומחבר ספרים בתחום החשבונאות הפיננסית רו"ח שושי כהן, לשעבר ראש צוות במחלקת התאגידים ברשות ניירות הערך   משתתפי המושב: רו"ח ארז סופר, שותף מנהל ב־BDO ישראל עו"ד חגית גניש גיל, ראש מערך ה־ESG בקבוצת בזן עו"ד מיכל ארלוזרוב, דירקטורית בחברות ציבוריות רו"ח רעות קסלר, מחלקת התאגידים ברשות ניירות הערך ד"ר שחר הדר, שותף במשרד עורכי הדין מיתר

ההבטחה בדבר מחויבות מלאה של חברות לקידום ערכים חברתיים אחת ההבטחות הגדולות בשנים האחרונות בתחום דיני החברות היא ההבטחה של החברות הציבוריות, בעיקר הגדולות, למחויבות מלאה לקידום תכליות מגוונות ורחבות, נוסף על קידום התכלית המסורתית של השאת הערך הכלכלי עבור המשקיעים. מדובר בהתחייבות לקדם ערכים רחבים של שיפור איכות הסביבה והקיימות, דאגה לרווחת החברה (society) והקהילה, העובדים, הלקוחות והספקים. לשם הפשטות, ברשימה זו נכנה את הערכים הנזכרים – ערכים חברתיים. ערכים אלו מוכרים גם בכינוי ערכי ESG ס (ESG Values).   ההבטחה לקדם ערכים חברתיים קידום עצמאי וללא תלות בתכלית השאת הערך הכלכלי היא סטייה ניכרת מהתפיסה המסורתית הנהוגה בעולם דיני החברות שלפיה חברות נדרשות לשקול בראש ובראשונה את טובת המשקיעים ואת שורת הרווח ורשאיות לשקול באגביות בלבד את טובת הקהלים האחרים.   אף על פי שהשיח על הצורך לדרוש מחברות מסחריות לקדם ערכים חברתיים קיים בעיקר ברקע כשלושה עשורים לפחות, נראה שאפשר לראות נקודת מפנה חשובה בהצהרה של מנהלי החברות הגדולות ביותר בארצות הברית. חברות אלו הצהירו במסגרת ה־Business Roundtable בשנת 2019 בדבר מחויבותם לערכים רחבים ולקהלים מגוונים זולת המשקיעים. הצהרה זו יצרה מומנטום חיובי מאוד ודחפה דחיפה ניכרת את השיח הקורא לחברות לגלות אזרחות טובה (good corporate citizenship) ולדאוג לקהלים מגוונים ולערכים חברתיים רחבים.   הצורך לשמור על אופטימיות זהירה עם זה, לטעמנו, לצד ההתלהבות מההתפתחויות האחרונות, יש מקום לשמור על אופטימיות זהירה ולגלות מידה של חשדנות כלפי הצהרות החברות בדבר מחויבות מלאה שלהן לקידום ערכים חברתיים. מחויבות בדרגה גבוהה מאוד תושג רק בזכות התערבות המחוקק והמאסדרים למיניהם, לצד פעילות של ארגונים חברתיים אקטיביסטים כמו לובי 99, צדק פיננסי ודומיהם, וזאת בשל כמה טעמים שהספרות האקדמית והפרקטיקה המסחרית זיהו זה מכבר.   בראש ובראשונה, הדירקטורים המכהנים, המופקדים על גיבוש האסטרטגיה של החברות, נבחרים בידי בעלי המניות המשקיעים את כספם בחברות ושבאופן טבעי מעוניינים בהשאת הערך הכלכלי של השקעותיהם ובקבלת נתח מהרווחים המצטברים. בפשטות, בעלי המניות עשויים ליהנות מהשאת הערך הכלכלי בדרך של קבלת דיבידנדים או בדרך של עלייה בערך מניותיהם הנסחרות בבורסה. השקעה של חברות בערכים חברתיים עשויה לנגוס ברווחים למורת רוחם של המשקיעים.   באופן קשור, שערי המניות של החברות הציבוריות הנסחרות בבורסה מגלמים בעיקר את ההצלחות של החברות להשיא את הערך הכלכלי, יותר משהם מגלמים את המאמצים המושקעים בקידום ערכים חברתיים. זאת בין השאר משום שקשה לכמת מאמצים אלו ולהצביע על מידת הצלחתם, ודאי שלא בטווח הקצר. חברות שישקיעו בערכים חברתיים על חשבון השאת הערך הכלכלי למשקיעים עשויות לפגוע בביצועי המניות ולהוביל לתגובת שרשרת שתוביל לסיום כהונתם של הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים. במקרים שבהם מחירי המניות הנסחרות ייפגעו פגיעה ניכרת – בחברות עם גרעין שליטה בעל השליטה עשוי לסיים את כהונתם של הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים, ובחברות עם בעלות מבוזרת הדירקטורים ונושאי המשרה יהיו חשופים להשתלטות עוינת מצד גורם חיצוני לחברה, השתלטות שתוביל לסיום כהונתם.   זאת ועוד, קיימים גורמים אחרים הדוחפים את הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים לבכר את השאת הערך על פני הדאגה לערכים חברתיים: מבנה התגמול שלהם; התמקדות של שחקנים הפועלים בשוק ומתמקדים בשורת הרווח של החברות כגון גורמים אקטיביסטים הפונים לחברות בדרישה לעריכת שינויים, משקיעים מוסדיים ואנליסטים; כוח האינרציה, כלומר, החינוך וההרגל של הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים להתמקד בתכלית השאת הערך הכלכלי עבור המשקיעים; החשיפה של הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים לתביעות נגזרות ותובענות ייצוגיות שבעלי המניות מגישים (ברוב המוחץ של המקרים) בשנים האחרונות באופן הולך וגדל.   גם החקיקה, האסדרה והפסיקה של בתי המשפט לאורך השנים מסרטטות בבירור את גבולות הגזרה ומבהירות לדירקטורים ונושאי המשרה האחרים שהם לא יצאו ידי חובתם אם לא יפעלו "לפי שיקולים עסקיים" כדי להשיא את ערך החברות עבור בעלי מניותיהן. נכון להיום יש התייחסות ספורדית בלבד [1]  לצורך בקידום ערכים חברתיים. גם חובות הגילוי הקיימות אווריריות במקרה הטוב, כלומר, מקילות, לא ברורות ונעדרות שיניים.   דוגמאות הממחישות זאת אפשר למצוא בקלות יחסית. כך למשל חברת דיפלומט , חברה ציבורית לייבוא והפצה של מוצרי מזון וטיפוח אישי, נכללה בעבר הלא רחוק בתוכנית של משרד האוצר להפחתת הריכוזיות בשוק המזון. בשל כך דיווחה דיפלומט למשקיעיה שהתוכנית צפויה להשפיע לרעה על תוצאות החברה, ומחיר המניה שלה ירד. בהמשך התברר שההצעה במתכונת שהובאה לאישור הממשלה לא אושרה, דיפלומט נשמה לרווחה ומחיר המניה עלה. הדוגמה עשויה ללמד שדיפלומט דאגה בעיקר לפגיעה במשקיעיה, פגיעה שהשתקפה במחיר המניה, ולא דאגה לציבור הרחב של הצרכנים.   דוגמה אחרת היא מהעת האחרונה, והיא נוגעת לביטול סימון המחירים על המוצרים ברשתות המזון בניסיון לעבור לסימונים דיגיטליים. לפי הדיווחים מקצת רשתות השיווק מיהרו "לוותר" על סימון המחירים בלי שסיפקו מענה בדמות סימון דיגיטלי שעדיין לא הוטמע וספק אם יוטמע בקרוב, וכל זאת למורת רוחם של הצרכנים ובניגוד גמור לסקרים שפורסמו בנוגע להעדפת הצרכנים את סימון המחירים שהיה נהוג עד אותו זמן.   עוד דוגמה היא מחקר של פרופ' איתי אטר מאוניברסיטת תל אביב. המחקר הראה גידול ניכר במחירי סל המוצרים שמכרה חברת שופרסל בשנת 2024 בד בבד לרכישת האחים אמיר את השליטה בה ועלייה מרשימה במחירי המניה של החברה.   אלו רק דוגמאות נקודתיות ואפשר למצוא דוגמאות רבות אחרות שימחישו כיצד חברות ציבוריות מעדיפות בבירור את טובת המשקיעים. התנהלות זו מעוררת סימני שאלה בנוגע למחויבות האמיתית של אותן חברות לטובת קהלים אחרים – לא בשוליים, וגם במחיר של התנגשות בין טובתן ובין טובת המשקיעים.   נתונים אמפיריים ביחס לוועדות ה־ESG בחברות הכלולות ב־S&P 500 מחקר שערכנו לאחרונה בחן את סוג הוועדות הייעודיות שהקימו הדירקטוריונים של החברות הציבוריות הגדולות ביותר בארצות הברית (חברות הכלולות במדד ה־S&P 500) בשנים 2000, 2005, 2010, 2015, 2020 ו־2023. [2] הממצאים שהתקבלו עשויים לתרום לשיח בכך שהם מלמדים על בעיה הקיימת ועל פתרון אפשרי בדרך לשיפור המחויבות של החברות לערכים חברתיים.   הממצאים מראים שהרוב המוחלט של הדירקטוריונים לא הקים ועדות ייעודיות להתמודדות עם החשיפה ההולכת וגוברת לסיכוני ציות, גם לא לאחר אירועים חושבים שאירעו בארצות הברית, וגם לא הקים ועדות ייעודיות בתחום ה־ESG בשיעורים שהיינו מצפים למצוא. כך כלל החברות הקימו ועדות חובה כמו ועדת ביקורת או ממשל תאגידי או תגמול, ואילו כ־12.92% בלבד מהחברות הקימו ועדת ESG (רוב הוועדות הוקמו בשנת 2018 ואילך). החברות העניקו עדיפות ברורה להקמת ועדות ייעודיות הממוקדות בתחום הפיננסים – ועדות אלו הוקמו בשיעור של 33.60%. זאת ועוד, הממצאים שהושגו במחקר שערכנו מראים שמספר ישיבות הדירקטוריון וועדת הביקורת (הדנה בנושאים הקריטיים הקשורים לפעילות החברה) שערכו החברות הציבוריות בארצות הברית כמעט לא השתנה ב־20 (!) השנים האחרונות. אומנם אפשר לטעון שנושאים הקשורים להשקעות חברתיות וציות נדונים בישיבות הדירקטוריון ובוועדת הביקורת. אולם אם כך הדבר, הבעיה מטרידה לא פחות. הדירקטוריונים עמוסים מאוד, תשושים ואינם ממוקדים, כפופים לרף ציפיות העולה ונדרשים לטפל במגוון רחב מדי של חובות ומשימות ההולכות וגדלות במרוצת השנים. לצד כל אלו חָל גידול באסדרה, בפעולות האכיפה מצד רשויות אכיפה, במידת החשיפה לכשלי ציות בפעילות בין־לאומית במדינות למיניהן (באמצעות חברות בנות ושלוחות) ובדרישה לגלות אזרחות טובה ולקדם ערכים חברתיים. וכל זאת בתוך מסגרת זמן שכאמור, כמעט לא השתנתה.   פתרונות אפשריים פה גם נעוץ הפתרון, או לשם הצניעות, פתרון אפשרי אחד מתוך סט שלם של פתרונות, שיוכל לשפר את המחויבות של החברות לקידום ערכים חברתיים. הפתרון הוא עידוד של החברות להקים ועדות דירקטוריון ייעודיות בנושא ESG. העידוד הוא בדרך של אסדרה רכה שתנחה את החברות להקים ועדות שכאלה או לגלות את הסיבה לבחירתן שלא להקימן ("אמץ או גלה"). כמו כן נדרשת אסדרה שתעודד חברות לפרט את סדר היום של הדירקטוריון ולדווח על פרק הזמן המיועד לדיונים ספציפיים בנושאים של קידום ערכים חברתיים מתוך סך הזמן הכולל של הדיונים שהדירקטוריון עורך.   הקמת ועדות ייעודיות  והקצאת פרקי זמן ספציפיים לדיון בנושאים של ערכים חברתיים ייאלצו את הדירקטורים לשקול ברצינות הראויה את הנושאים האלה, ימנעו דילול של הדיונים בנושאים של קידום ערכים חברתיים (בין שלל נושאים), ובה בעת יגדילו את האחריותיות של הדירקטורים במקרה של כשל בציות או טענות בדבר אי־דאגה מספקת לערכים חברתיים. גורמים הפועלים מחוץ לחברות יוכלו לזהות בקלות יחסית מי הדירקטורים שכיהנו בוועדות ה־ESG ומה מסגרת הזמן שיועדה לדיונים בנושאים הקשורים לקידום ערכים חברתיים.   כמו כן אפשר לשקול הגברה של חובות הדיווח המוטלות על חברות ציבוריות בקשר להשקעה בערכים חברתיים. כיום קשה ואולי אפילו אי אפשר ללמוד על ההשקעה שהחברות משקיעות – בכסף, לא ב"סיפורים" – כדי לקדם ערכים חברתיים. וכמובן לצד מהלכים אסדרתיים אלו יש צורך בפעילות הנמרצת של ארגונים חברתיים אקטיביסטים כמו לובי 99, צדק פיננסי ודומיהם, ארגונים שלעיתים משמשים המנוע מאחורי פעולות אקטיביסטיות מול חברות, או המשמשים שומרי סף המפקחים על טיבם של הליכי בירור, הליכים משפטיים או פשרות המושגות בתיקים גדולים.   מובן שמהלכים כאלה עלולים להרתיע מועמדים פוטנציאליים מוכשרים מלכהן בדירקטוריונים ובפרט בוועדות ה־ESG, אולם חשש זה קיים גם היום בקשר לפעילותם של דירקטורים המכהנים בחברות ציבוריות גדולות החשופות לעניין רב מצד גורמים רבים, ובעיקר בקשר לדירקטורים המכהנים בוועדות הביקורת, האמונות על הטמעת מערכות דיווח וציות בחברות ושמירה על משטר תאגידי תקין. זאת ועוד, אם באמת קיימת מחויבות מלאה מצד חברות לקידום ערכים חברתיים, אין ולא תהיה להן ברירה אלא לשלם מחיר שיבוא גם על חשבון המשקיעים. אריאל שילו היא סטודנטית לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופ' אסף אקשטיין הוא מרצה לדיני חברות וניירות ערך בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים     [1]  לגישה אחרת ראו עלי בוקשפן "עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני" המשפט  כו (2021). [2]  המחקר טרם פורסם. הטיוטה ברשות מערכת הבלוג.

רקע בשנים האחרונות התגבש קונצנזוס מדעי בין־לאומי  על ההשפעה לרעה של האנושות על האקלים, והתגברה ההכרה המדעית בהתחממות הגלובלית. שלא כמו בעבר, ההתחממות אינה חלק מתופעה מחזורית, והשלכותיה על אוכלוסיית העולם הן עניין קיומי. הפעילות האנושית אחראית לחלק מהתחממות זו, שעיקרה נובע מעלייה חדה בריכוזי גזי החממה – ובראשם פחמן דו־חמצני – באטמוספרה. לפי התחזיות המקובלות ב ־ IPCC (הפאנל הבין־ממשלתי של האו"ם לשינויי האקלים) המשך המגמות הנוכחיות בפעילות האנושית משמעו שריכוז הפחמן הדו־חמצני באטמוספירה יוסיף לעלות, וההתחממות הגלובלית תתעצם ותביא לעלייה של לפחות 1.5 מעלות צלזיוס באמצע המאה העשרים ואחת, ולעלייה של כ־3 מעלות עד סוף המאה. העלייה בטמפרטורות תזיק גם לרווחה, לכלכלה ולעסקים. ברשומה זו נכיר את הסיכונים שההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים הנלווים לה מציבים לחברות עסקיות, נדון באופן ההתמודדות עם סיכונים אלו בקרב המגזר העסקי והפיננסי ונבין מה ההשלכות על השוק המקומי בישראל. הסיכונים של שינויי האקלים לפי ה־ IPCC   כלל ההשלכות השליליות והנזקים האפשריים לחברה האנושית ולמערכות האקולוגיות שיכולים לנבוע משינויי האקלים הם "סיכוני האקלים". אלו יכולים להיות הסיכונים הפיזיים – התגברות בתדירות גבוהה והחמרה של אירועי קיצון, אבל גם לניסיונות שלנו להתמודד עם המשבר – ובראשם המעבר לכלכלה דלת פחמן – נלווים סיכונים.  נהוג להתייחס   לסיכוני אקלים לפי החלוקה הזאת: סיכונים פיזיים  – סיכונים הנובעים מנזק לרכוש, קרקע ותשתיות בשל אירועי אקלים קיצוניים ובשל התגברות תופעות אקלים כגון גלי חום, הוריקנים, יובש, הצפות ועליית פני הים. אלו נחלקים לתתי־קטגוריות של סיכון חמור (שיטפונות, שריפות, זיהום קרקע ומים וכו') ולסיכון כרוני (שינוי מתמשך וארוך טווח בדפוסי מזג האוויר). ההשפעה של הסיכונים הפיזיים יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון צורות – שיבוש בתפעול/שינוע שרשראות אספקה/הפצה, נזק לנכסים פיזיים (מפעלים, ציוד, תשתיות), השלכות על היציבות הפיננסית וגישה למשאבי נזילות פיננסיים, לרבות ביטוח. סיכוני מעבר –  הסיכונים הנובעים מעצם ההתמודדות האנושית עם משבר האקלים, ובראשם המעבר לכלכלה דלת פחמן.  1) סיכון רגולטורי משפטי – נובע מרגולציות קיימות וחדשות שיכוונו לטפל בשינויי האקלים – מס פחמן, חובות גילוי ודיווח, תביעות משפטיות (בשל מגוון עילות) והגבלות על הרישיונות של חברות וארגונים. 2) סיכון טכנולוגי – נובע מטכנולוגיות חדשות שייווצרו במטרה לתמוך במעבר לכלכלה דלת פחמן. הסיכון יכול לכלול החלפת מוצרים ושירותים קיימים במוצרים ושירותים בעלי אפשרויות פליטה פחותות ועלויות הקשורות במעבר לטכנולוגיות בעלות אפשרויות פליטה פחותות. 3) סיכון שוק הנובע משינויים ומתנודתיות בהיצע ובביקוש – נובע משינוי בהתנהגות הצרכנים או המשקיעים, מאי־ודאות בקריאת השווקים ומעלייה בעלויות החומרים. 4) סיכון המוניטין – נובע מפגיעה בערך המותג ומאיבוד צרכנים בשל שינוי הרגש הציבורי בנוגע לשינויי אקלים. כל אלה יכולים לנבוע משינוי בהעדפות הצרכנים, מסטיגמטיזציה של מגזר מסוים ומדאגה גוברת של כל בעלי העניין בחברה מסוימת. ההבנה שנוצרה במגזר הפיננסי כי המגמות ואירועי האקלים הללו מהווים סיכון פיננסי, לצד ההתפתחות שחלה בכל הקשור ל אחריות תאגידית חברתית ( CSR ), הביאה את סיכוני האקלים למיינסטרים של ניהול הסיכונים הפיננסיים. ניהול הסיכונים הפיננסיים  החל בשנות השמונים, אז מוסדות פיננסיים החלו לבחון סיכוני אשראי היכולים לנבוע מלקוחותיהם. לכך הצטרפו ניהול סיכוני השוק בשנות התשעים, ניהול סיכוני התפעול בשנות האלפיים, ניהול סיכוני ההון והנזילות (עקב המשבר הכלכלי בשנת 2008), ועוד. כיום ההבנה היא שסיכוני האקלים הם בגדר סיכון בפני עצמם, אבל גם מניעי סיכון לאותם סיכונים פיננסיים מסורתיים: [1] להלן כמה דוגמאות לא ממצות להתממשות הפסדים פיננסיים הנגרמים משינויי אקלים הן בקרב חברות הממנות ומשקיעות, הן בקרב החברות העסקיות עצמן: חברת ביטוח המבטחת נכסים באזורים שהסיכון להצפות בהם גבוה צריכה לתמחר את הפרמיה על סמך סיכון זה וכך למנוע הפסדים (במקרי קיצון אף קשיים בנזילות עקב פירעון הפוליסות). בנק המעניק אשראי לחברת מזון שחומר הגלם שלה נפגע משינויי אקלים ובשל כך היא נקלעת לקשיים כלכליים, מה שמעמיד את האשראי בסיכון לכשל. השקעה במניות של חברות אנרגייה שעליהן מוחל מס פחמן הגורם לפגיעה כלכלית ולשינוי בתמחורן בשוק. כאמור, אין מדובר בסיכונים העתידים להתממש בעתיד הרחוק. דוח הסיכונים של פורום הכלכלה העולמי לשנת 2024  מציב את סיכוני האקלים בראש דירוג הסיכונים העסקיים. הבנה זו הביאה לכך שמאז שנת 2016, השנה שבה נחתם הסכם פריז , ניכרת כמעט בכל טריטוריה מגמה רגולטורית  שמטרתה להכין את המגזר העסקי והפיננסי להתמודדות עם שינויי האקלים, ולהסתייע במגזר העסקי במאמצי ההתמודדות עם שינויי האקלים.   אם כן, איך מדינות יכולות לגייס את המגזר הפרטי להיערך לשינויי האקלים? הינה שלוש דרכים עיקריות : גילוי ודיווח –  מידע רב יותר יסייע לתמחר את כשל השוק של שינויי האקלים. המידע חייב להיות עקבי, בר־השוואה, אמין וברור, כזה שיאפשר קבלת החלטות מבוססת ידע. בשנת 2017 הוקם ה־ TCFD  (כוח המשימה לדיווחי אקלים פיננסיים), מסגרת הניהול והדיווח לחברות בדבר ההשלכות הכלכליות והסיכונים של שינויי האקלים. ההמלצות של ה־TCFD הפכו לתקן המוביל בנוגע לדיווחי אקלים פיננסיים, והן הבסיס לרגולציות ולתקנים המובילים בעולם, ובכללם ה־ CSRD  (רגולציית הקיימות של האיחוד האירופי), ה־ ISSB  (תקן הקיימות והאקלים של ה־IFRS, תקן הדוחות הכספיים המוביל בעולם) וחוק האקלים של ה־ SEC  (הרשות האמריקנית לניירות ערך). הערכת סיכוני אקלים  – כדי לדעת מה רמת הסיכון של כל חברה משינויי האקלים וכדי למנוע התממשות של סיכונים (הפסדים) לחברות. נדרשת תמונה מקיפה ומפורטת ככל האפשר: מה הסיכון בכלל הפעילויות של חברה, לאילו סיכונים פוטנציאל חמור יותר, ממה הסיכונים נובעים (אזורים גאוגרפיים, מגזרים, לקוחות ספציפיים), כיצד יתממשו הסיכונים בטווחי זמן למיניהם ועוד. השקעות ירוקות  – כדי לדאוג שההון זורם לפעילויות כלכליות שאינן מזיקות לאקלים, או שמסייעות להתמודדות איתו. לשם כך נוסדה באיחוד האירופי (ואומצה בישראל בידי המשרד להגנת הסביבה ) "הטקסונומיה הירוקה", הדורשת פילוח של הפעילויות הכלכליות ומידת תרומתן לעמידה ביעדים סביבתיים. כמו כן פורסמו באיחוד האירופי ה־ SFDR  (תקנות שקיפות פיננסית בנושא קיימות), ואפשר להבין בעזרתן אם מוצרים פיננסיים מביאים בחשבון שיקולי ESG, או שואפים לקדם אקטיבית יעדי סביבה ואקלים. המצב בישראל מגמה רגולטורית זו מורגשת באופן טבעי בקרב כל חברה בעלת פעילות גלובלית בהיותה ספק/לקוח של חברות שהרגולציות האלה חלות עליהן ישירות. המגמה צוברת תאוצה גם כאן בישראל: בספטמבר 2024 פרסמה הרשות לניירות ערך ביקורת רוחב  שעסקה בגילוי על סיכוני אקלים וסביבה בדוחות השנתיים של חברות. בביקורת חידדה הרשות שהדרישה לגילוי סיכונים בדוח השנתי כוללת גם את הגילוי על סיכונים אלו, ושהחברות נדרשות להתבסס על הערכת סיכונים מקיפה ומתודולוגית, להרחיב את התייחסותן לסיכוני אקלים ולפרט כיצד הן מנהלות את הנושא וכיצד הדירקטוריון מפקחת עליו. זאת ועוד, החברות פוגשות – וצפויות לפגוש – את הצורך מצד המשקיעים: הבנקים בישראל כבר מחויבים להטמיע עקרונות לניהול סיכוני אקלים בתהליכי המימון וההשקעה שלהם (ראו הוראות ניהול בנקאי תקין,  שייכנסו לתוקף ביוני 2025). גם למרבית הגופים המוסדיים יש מדיניות לשילוב ESG בתהליכי המימון וההשקעה, והם מסתמכים על חברות דירוג הבוחנות את הנושא. מחקר של ה־ IFIE  (הפורום הישראלי לקידום כלכלת אימפקט) ממרץ 2023 מצא ש־89% מהמנהלים בגופים מוסדיים מאמינים ששילוב היבטי ESG יוביל לתשואות גבוהות יותר בטווח הארוך, ו־79% מתכננים להגדיל את ההון המיועד להשקעות ESG. מקצת חברות דירוג האשראי משלבות סיכוני אקלים הנשקפים מחברות בדירוג האשראי הכולל שהן מעניקות לחברות, וכולן מתייחסות לכך בדירוג ה־ESG שניתן לחברות. לפי ה־ CDP  (מלכ"ר המקדם שקיפות בדיווחי אקלים) כ־94% מהמשקיעים השתמשו בדירוג ESG בשנת 2022. חשוב לציין שהיערכות לשינויי אקלים טומנת בחובה גם הזדמנויות עסקיות לחברות: שיפור היעילות והחוסן התפעולי, פיתוח מוצרים חדשניים, מוכנות לרגולציה עתידית, כניסה לשווקים ולפלחי לקוחות חדשים, מימון ירוק , חיזוק המוניטין והרישיון החברתי ועוד. שינויי האקלים הפכו לנושא שארגון חייב שתהיה לו עמדה לגביו. ולא רק עמדה, אלא גם תפיסה ופעילות לקידום התפיסה. חברות חוששות להיאשם ב־ Greenwashing , אבל מהאמור לעיל עולה שגם נקיטת Greenhushing (לא לפעול ולא לדווח) – כבר אינה באה בחשבון. לכן חברות צריכות לכוון להיות ב־SWEET SPOT: לפעול ולדווח, אך בצורה מדויקת ומבוססת.  עורך הדין ינון ברזאני בארי הוא מנהל סיכוני ESG ואקלים בחברת BDO. בוגר תואר ראשון במשפטים ובממשל באוניברסיטת רייכמן, מועמד ל ־ .M.B.A עם התמחות בקיימות באוניברסיטת חיפה.   [1]  BDO Consulting, ESG Department. (n.d.). Climate risks for financial institutions  [Diagram].

בינה מלאכותית פורצת דרך ומשנה את חיינו, אבל במחיר סביבתי כבד. האם אנחנו מודעים להשלכות? בינה מלאכותית ניצבת במרכז מהפכה טכנולוגית המשנה פני תעשיות רבות, מניעה חדשנות חסרת תקדים ומשמשת דוגמה מובהקת לטכנולוגיה משבשת ( Disruptive Technology ). לצד ההזדמנויות הרבות שהיא מביאה בתחומים כמו בריאות, פיננסים וחינוך, התפשטותה המהירה מציבה אתגרים סביבתיים גורליים. אחת הסוגיות העיקריות היא טביעת הרגל המימית (Water Footprint) – חלק מטביעת הרגל האקולוגית של הבינה המלאכותית. טביעת הרגל המימית נובעת מהתלות הגבוהה של מרכזי הנתונים (Data Centers) – עמוד השדרה של תשתיות הבינה המלאכותית – בתהליכים עתירי מים לצורך קירור שרתים. מצב זה מעלה חששות כבדים בנוגע לקיימות ארוכת הטווח של פיתוח טכנולוגיות בינה מלאכותית. משבר המים העולמי – איום גדול על מיליארדי בני אדם ברחבי העולם – רק מחריף על רקע הביקוש הגובר לאנרגייה לצורך הפעלת מערכות בינה מלאכותית. נכון להיום כ־4 מיליארד בני אדם סובלים ממחסור במים בכל שנה, ותחזיות מלמדות שעד שנת 2027 הפעילות העולמית של בינה מלאכותית עלולה להוביל לשימוש של 4.2 עד 6.6 מיליארד מטרים מעוקבים של מים בשנה – כמות החורגת מצריכת המים השנתית של מדינות שלמות (Li et al., 2023). נתונים אלו מדגישים את הצורך הדחוף בהתמודדות אחראית עם האתגר.   בינה מלאכותית בחיי היום יום: יתרונות ואתגרים בינה מלאכותית כבר מזמן אינה נחלתם של מומחים ומומחיות בלבד: היא הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלנו, לעיתים בלי שנשים לב לכך. תחומי הבריאות, התחבורה והתעסוקה מתבססים על כלי בינה מלאכותית מתקדמים המשפרים שירותים ומייעלים תהליכים. אבל לא רק מוסדות משתמשים בטכנולוגיה הזאת. אנו, הצרכנים, כבר מכירים היטב את השימוש בכלים כמו ChatGPT ודומיו. כלי בינה מלאכותית יוצרת (Generative AI) הפכו בתוך שנתיים לכלי עבודה בסיסיים. הם מסוגלים להפיק תוכן עשיר ולספק תשובות מורכבות בזמן אמת, והכול בזכות מיליוני חישובים המחושבים בכל שאילתה (Prompt) שאנו מזינים. אולם מאחורי הפלא הטכנולוגי הזה מסתתר מחיר סביבתי כבד. כאמור, הלב הפועם של הבינה המלאכותית הוא מרכזי הנתונים (Data Centers), המשמשים לאחסון ועיבוד הכמויות האדירות של המידע. מרכזים אלו מייצרים חום עצום בעת פעילותם, והחום מחייב שימוש במערכות קירור עתירות אנרגייה ומשאבים, ובייחוד מים (Zuccon, Scells, & Zhuang, 2023).   כימות ההשפעה הסביבתית של ChatGPT אומנם ההשפעה הסביבתית של טכנולוגיות בינה מלאכותית נסתרת מעינינו, אך היא רחוקה מלהיות זניחה. הוושינגטון פוסט  בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד יצא למשימה שאפתנית: לכמת את הנזק הסביבתי הנגרם משימוש יום־יומי בכלי בינה מלאכותית.   כדי להמחיש את ההיקף התמקדו החוקרים בפעולה פשוטה שרבים נוקטים בשגרה: כתיבת מייל. המספרים מעוררים מחשבה: 519 מיליליטר מים נדרשים כדי להפיק מייל בן 100 מילים באמצעות מודל שפה כמו GPT-4 – יותר מבקבוק מים ממוצע. שימוש שבועי שנה שלמה בכלי שפה (LLM) כמו ChatGPT מסתכם בצריכה של 27 ליטר מים – שווה ערך לכ־1.43 כדי מים. אם 10 אחוזים מהעובדים בארצות הברית (כ־16 מיליון בני אדם) ישתמשו ב־ChatGPT פעם אחת בשבוע שנה שלמה, הצריכה הכוללת תגיע לכ־435 מיליון ליטר מים – כמות מקבילה לצריכת המים של כלל בתי האב במדינת רוד איילנד יום וחצי. הנתונים מציגים מציאות מטרידה: היכולת לייצר תוכן או אינטראקציה בלחיצת כפתור מסתמכת על משאבי טבע יקרים. הבינה המלאכותית מספקת כלים רבי עוצמה לשיפור חיי היום יום, אבל גובה מחיר סביבתי כבד.   להבין את טביעת הרגל המימית של הבינה המלאכותית המושג "טביעת רגל מימית" נוגע לכמות הכוללת של מים מתוקים המשמשים – ישירות ובעקיפין – לייצור סחורות ושירותים. כאשר מדובר בבינה מלאכותית, מרכזי הנתונים הם התורמים העיקריים לטביעת הרגל הזאת (Li et al., 2023). מרכזי הנתונים תלויים במערכות קירור עתירות מים. מערכות קירור אלו נועדו לשמור על טמפרטורות מיטביות של השרתים, הנדרשים לאימון והסקת מודלים של בינה מלאכותית (Tariq et al., 2023; Zuccon et al., 2023). מרכזי הנתונים משתמשים בכמויות גדולות של מים לצורך קירור, בייחוד במרכזים באזורים בעלי אקלים חם יותר. המים משמשים למגדלי קירור מבוססי אידוי או למערכות מים מקוררים הדורשות אספקה רציפה לשמירה על טמפרטורות מיטביות של השרתים. מערכות קירור הן תנאי הכרחי לפעילות מרכזי הנתונים, אך נלוות להן עלויות סביבתיות כבדות. כיצד פועלות מערכות הקירור במרכזי הנתונים? כל שאילתה שאנו מזינים (למשל לכלי שפה כמו ChatGPT או LLM ואחרים) מפעילה שרשרת של אלפי חישובים מתקדמים בשרתים. תפקידם של החישובים הוא לבחור את המילים המדויקות ביותר לתגובה/לאינטראקציה עימנו. בעת החישובים האלה השרתים , שבמרכזי הנתונים, מייצרים חום. לצורך קירור הציוד ושמירה על תפקודו התקין יש שימוש במערכות מים. המים מעבירים את החום שנוצר במרכזי הנתונים למגדלי קירור, ושם הוא משתחרר מהמבנה, בדומה לאופן שבו גוף האדם מזיע כדי להתקרר. באזורים שבהם יש מחסור במים או שהחשמל זול יחסית יש שימוש במערכות מבוססות חשמל לקירור, אך גם פתרון זה גובה מחיר סביבתי כבד.   מרכזי הנתונים ותלותם הקריטית במים   מרכזי נתונים – תשתית קריטית לפעילות הבינה המלאכותית – מייצרים כמויות חום עצומות בעת פעילותם. כדי לשמור על ביצועים מיטביים ולהבטיח תפקוד תקין של השרתים יש שימוש במערכות קירור. רוב מרכזי הנתונים מסתמכים על מערכות קירור מבוססות מים, הנחשבות יעילות וחסכוניות בכל הקשור לאנרגייה, אך בו בזמן צורכות כמויות עצומות של מים מתוקים. באזורים כמו מדינת וירג'יניה בארצות הברית, שבהם יש ריכוז גבוה של מרכזי נתונים, אפשר לראות עלייה ניכרת  בצריכת המים. בשנים 2019–2023 השימוש השנתי במים למרכזי נתונים ב ווירג'יניה  עלה מ־1.13 ל־1.85 מיליארד גלונים, וכך גברה התחרות על משאבי המים המקומיים. מקרים אחרים מדגישים את ההשלכות המקומיות של צריכת מים כה גבוהה. כך לדוגמה מרכזי הנתונים של גוגל  בעיר בעיר דאלאס, אורגון, צרכו כמעט 25 אחוזים מאספקת המים המקומית. תופעה זו עוררה התנגדות בקרב הקהילה המקומית, והיא הביעה חשש מפני פגיעה בזמינות משאבים בסיסיים עבור התושבים והחקלאות. נתונים אלו מדגישים את האתגרים הסביבתיים שפעילות מרכזי הנתונים מציבה, בייחוד באזורים המתמודדים עם משאבים מוגבלים.   כיצד נוצרת טביעת הרגל המימית של הבינה המלאכותית? כדי להשיב על שאלה זו צריך להבין את צריכת המים באתר ומחוצה לו. הצריכה באתר נוגעת לשימוש הישיר במים בתוך מרכזי הנתונים למטרות קירור. צריכה מחוץ לאתר נוגעת למים המשמשים לייצור החשמל המניע את מרכז הנתונים (Zuccon et al., 2023). תוצאה עקיפה של ייצור חשמל מרכזי נתונים צורכים כמויות אדירות של אנרגייה, ולעיתים קרובות מקורה של האנרגייה הוא בתחנות כוח תרמואלקטריות הפועלות על פחם או נפט גז טבעי (Li et al., 2023). תחנות אלו דורשות כמויות אדירות של מים לצורכי קירור. כך לדוגמה אימון מודלים גדולים של בינה מלאכותית כמו GPT-3 עם 175 מיליארד פרמטרים יכול לצרוך כמויות עצומות של חשמל – עד כ־1,287,000 קוט"ש (1,287 מגה ואט בשעה). צריכה זו שווה בקירוב לצריכת החשמל השנתית של 140 משקי הבית (בכל משק בית שני בני אדם) (Le Goff, 2024). דרישות האנרגייה והמים של מודלי בינה מלאכותית יגדלו ככל שהם יהפכו מורכבים וחכמים יותר. כבר היום הם אחראים לכאחוז אחד מצריכת החשמל העולמית (Udea et al., 2024). שימוש ישיר במים למערכות קירור מרכזי נתונים, בייחוד באזורים חמים, מסתמכים על מערכות קירור מבוססות מים כגון מגדלי קירור אידוי או מערכות מים מקוררים. מערכות אלו זקוקות לאספקת מים רציפה כדי להתמודד עם החום העצום שנוצר בעת פעולת השרתים.  השימוש העצים במים בָּא לידי ביטוי בבירור בכל הנוגע לאימון מודלים גדולים בתחום הבינה המלאכותית: אימון מודל GPT-3 במרכזי הנתונים של מיקרוסופט בארצות הברית דרש כ־700,000 ליטר של מים מתוקים המשמשים בייחוד לצורכי קירור (צריכת המים הייתה משולשת אם האימון היה נערך במרכזי הנתונים של מיקרוסופט באסיה, שכן האזור משפיע על היקף השימוש במים). כמות מים זו שוות ערך לייצור כ־45 קילוגרם של בשר בקר (ייצור בשר בקר נחשב לאחת הפעילויות החקלאיות הצורכות את כמות המים הגבוהה ביותר. כדי לייצר קילוגרם אחד של בשר בקר נדרשים כ־6,992 ליטר מים). אימון מודל השפה LLaMA-3 של מטא צורך כמות מים שוות ערך לייצור 4,439 קילוגרם של אורז, הדורש גם הוא משאבי מים רבים בתהליך הגידול. השוואות אלו מדגישות את טביעת הרגל המימית הנכבדת של אימון מודלים בתחום הבינה המלאכותית ואת הפוטנציאל שלה להתחרות בפעילויות אחרות הצורכות צריכה עצימה של מים (Li et al., 2023).   האסטרטגיות לצמצום טביעת הרגל המימית של בינה מלאכותית  כדי לצמצם את ההשפעה השלילית של טכנולוגיות בינה מלאכותית ולשמור על קיימות סביבתית יש לאמץ גישה המבוססת על עקרונות ה־ESG – גישה המתמקדת בהשפעות סביבתיות, חברתיות וממשלתיות כאחד, לצד העצמה ופיתוח יכולות אוריינות טכנולוגית בקרב הציבור וקידום טכנולוגיה אחראית והסברתית (Explainable AI) מצידן של חברות. חידושים טכנולוגיים: התשתית לקיימות סביבתית שילוב טכנולוגיות מתקדמות במרכזי נתונים מאפשר צמצום ביכר בצריכת מים ואנרגייה לצד שמירה על ביצועים מיטביים של מערכות בינה מלאכותית. דוגמה טובה היא שימוש במערכות קירור נוזלי מתקדמות, המשמשות חלופה יעילה למערכות מבוססות מים מסורתיות ומאפשרות הפחתה של כמעט 50 אחוזים בצריכת המים. מערכות אלו מסייעות בצמצום ההשפעות הסביבתיות ומשפרות את יעילות הקירור שיפור ניכר (Richards et al., 2023). כמו כן העברת מרכז נתונים לאזורים בעלי אקלים נוח יותר או שימוש במערכות בזמנים קרות יותר מפחיתים למינימום את צורכי הקירור וכך תורמים לחיסכון במשאבים (Li et al., 2023). קידום טכנולוגיה אחראית והסברתית (Explainable AI) שילוב עקרונות שקיפות, אחריותיות והסברתיות בנוגע לפיתוח ולהשפעות הבינה המלאכותית מאפשר לשלב שילוב מועיל בין חדשנות טכנולוגית ובין שמירה על משאבי כדור הארץ. הינה כמה דוגמאות: שילוב נתוני צריכת מים ואנרגייה בנוגע לשימוש במודלים של בינה מלאכותית מאפשר לבעלי עניין לקבל מידע חיוני על ההשפעות הסביבתיות של המודלים. מידע זה מניע החלטת החלטות מושכלת ומעודד ניהול אחראי של משאבים (Li et al, 2023). פרסום דו"חות והנגשתם לבעלי העניין. גוגל , שפרסמה בדו"ח הסביבתי שלה   עלייה של 48 אחוזים בפליטות גזי חממה עקב פעילויות בינה מלאכותית, ממחישה את חשיבות הדיווח הפומבי. נתונים אלו מדגישים את הצורך במעקב שקוף ואחראי אחר ההשפעות הסביבתיות וכן את הצורך בהערכת אפקטיביות מאמצי הקיימות. אחריות סביבתית (Environmental Responsibility By Design): פיתוח מודלים חסכוניים באנרגייה הדורשים פחות כוח חישובי ומפחיתים את צריכת המים והאנרגייה למטרות קירור הוא דוגמה למעורבות תאגידית אחראית בתהליכי הפיתוח (Egbemhenghe et al., 2023). חובת השקיפות וההסברתיות (הנגשת המידע אודות השלכות הפיתוח והשימוש של כלי בינה מלאכותית בשפה מובנת) צריכה להפוך לסטנדרט בתעשייה. גישה זו תשפר את אמון הציבור, תבסס תהליכי פיתוח בינה מלאכותית על עקרונות של קיימות ואחריותיות ותצמצם השפעות שליליות על הסביבה. מדיניות ורגולציה כדי למתן את ההשפעות המסוכנות של בינה מלאכותית על הסביבה יש צורך בהתערבויות מדיניות מועילות (בדגש על "מועילות", וכאן יש קושי ניכר הודות להתפתחויות הטכנולוגיות הכה מואצות של השנים האחרונות). מדיניות מועילה צריכה לכלול תקנים מחייבים לתכנון תשתיות בנות קיימה המאפשרות לשלב בין יעילות תפעולית ובין שמירה על הסביבה. היא צריכה לכלול גם תמריצים לחברות המיישמות טכנולוגיה אחראית יישום מעשי ומסייעות לצרכניהן בהבנה, שליטה וצמצום נזקים סביבתיים הנגרמים משימוש בבינה מלאכותית.   אחריות בעידן הבינה המלאכותית בעידן שבו מערכות בינה מלאכותית מעצבות מחדש תעשיות ומספקות פתרונות פורצי דרך בתחומים כמו רפואה, חינוך ופיננסים חשוב להכיר לא רק בהזדמנויות, אלא גם באתגרים. לצד היתרונות העצומים יש להאיר זרקור על טביעת הרגל הסביבתית של טכנולוגיות אלו – ובפרט, על צריכת האנרגייה והמים האדירה הכרוכה בתשתיותיהן. טביעת הרגל המימית של הבינה המלאכותית היא קריאת השכמה המחייבת פעולה מיידית. הפתרונות אינם טכנולוגיים בלבד, אלא גם ערכיים. השקעה בטכנולוגיות חסכוניות, גיבוש רגולציה אחראית ושקיפות סביבתית יהפכו את הבינה המלאכותית לכוח מניע חיובי במקום למקור נזק סמוי. גישה של בינה מלאכותית ממוקדת אדם (Human-Centered AI) שה־ OECD   והאיחוד האירופי  מובילים היא בגדר מסגרת מנחה לפיתוח טכנולוגיות המשרתות את צורכי האדם, רווחתו וערכיו בכל מחזור החיים של מערכות בינה מלאכותית. האתגר העיקרי הניצב בפנינו אינו בחירה בין חדשנות לקיימות, אלא יצירת סינרגיה ביניהן. מערכות בינה מלאכותית יכולות להיות כוח מניע לשינוי חיובי בתחומים כמו חיזוי שינויי אקלים, ניהול משאבים ופתרון משברים אקולוגיים, אך כדי לממש פוטנציאל זה נדרשים תכנון ויישום אחראיים. משבר המים העולמי מציב מבחן  בפני תעשיית הבינה המלאכותית: המחויבת שלא רק להוביל חדשנות, אלא גם לשמש דוגמה לאחריות סביבתית. טביעת הרגל המימית של הטכנולוגיה אינה יכולה להישאר שקופה או לא מטופלת. באמצעות גישה הוליסטית המבוססת על חדשנות, שקיפות ואחריות אפשר לממש את הפוטנציאל הטמון בבינה המלאכותית בכל הנוגע לצמצום נזקים סביבתיים, ניהול משאבים ופתרון משברים אקולוגיים. טכנולוגיה היא כלי, היא אינה מטרה – ועלינו להשתמש בה (ולפתח אותה) באופן מאוזן ואחראי כדי להבטיח שהיא משרתת את הדורות הנוכחיים והבאים כאחד. ד"ר לימור זיו היא מייסדת ומנכ"לית Humane AI. מרצה לבינה מלאכותית אחראית באוניברסיטת רייכמן ובאוניברסיטת בר־אילן. יועצת בינה מלאכותית בחברות פרטיות.   לקריאה על אתגרי הדאטה בבינה מלאכותית https://www.calcalist.co.il/local_news/article/bkewdxve1x רשימת המקורות: Egbemhenghe, A. U., Ojeyemi, T., Iwuozor, K. O., Emenike, E. C., Ogunsanya, T. I., Anidiobi, S. U., & Adeniyi, A. G. (2023). Revolutionizing water treatment, conservation, and management: Harnessing the power of AI-driven ChatGPT solutions. Environmental Challenges , 13 , 100782.‏ Le Goff, T. (2024, April). Environmental Law's principles applied to Artificial Intelligence: a path towards regulation?. In  BILETA's 39th Annual Conference" Green and Digital: twin transitions?" . Li, P., Yang, J., Islam, M. A., & Ren, S. (2023). Making AI less" thirsty": Uncovering and addressing the secret water footprint of AI models . arXiv preprint arXiv :2304.03271. https://arxiv.org/pdf/2304.03271 . Richards, C. E., Tzachor, A., Avin, S., & Fenner, R. (2023). Rewards, risks and responsible deployment of artificial intelligence in water systems.  Nature Water ,  1 (5), 422–432. Tariq, R., Ali, M., Sheikh, N. A., Shahzad, M. W., & Xu, B. B. (2023). Deep learning artificial intelligence framework for sustainable desiccant air conditioning system: Optimization towards reduction in water footprints.  International Communications in Heat and Mass Transfer ,  140 , 106538. Ueda, D., Walston, S. L., Fujita, S., Fushimi, Y., Tsuboyama, T., Kamagata, K., ... & Naganawa, S. (2024). Climate change and artificial intelligence in healthcare: Review and recommendations towards a sustainable future.  Diagnostic and interventional imaging . Zuccon, G., Scells, H., & Zhuang, S. (2023, August). Beyond CO2 emissions: The overlooked impact of water consumption of information retrieval models. In  Proceedings of the 2023 ACM SIGIR International Conference on Theory of Information Retrieval  (pp. 283–289).

המגזר הטכנולוגי הכללי חוֹוה תנודות של ממש בשווקים הגלובליים, ואילו תחום טכנולוגיות האקלים (ClimateTech) מוכיח את עמידותו ונשאר אחד הסגמנטים החזקים ביותר להשקעות בישראל ובעולם. על פי Startup Nation Central , בשלושת הרבעונים הראשונים של 2024 הצליחו חברות ה־ClimateTech בישראל למשוך השקעות נכבדות, ובפרט בתחומים כמו אנרגייה מתחדשת, חומרים חדשים, טכנולוגיות מעגליות וניהול משאבים.​ אולם הדוח מלמד גם שהיקף ההשקעות בתחום בישראל עדיין נמוך בהשוואה להיקף ההשקעות בתחום באירופה ובארצות הברית ומציין את הצורך בפיתוח מנגנוני מימון מתקדמים שיסייעו לחברות לצמוח לאורך כל מחזור חיי המיזם. בעקבות כינוס PLANETech World 2024 פורסמה כבר לפני כחצי שנה רשומה ב בלוג מרכז אריסון ל־ESG  שעמדה על חשיבות המימון הירוק ככלי ליצירת שינוי חיובי בתחום הסביבה. הנתונים האחרונים מלמדים שעסקאות Seed (סבב גיוס ראשוני לסטרט־אפ המייצג את ההשקעה הרשמית הראשונה במיזם מצד משקיעים חיצוניים) בתחום ה־ClimateTech חוו עלייה של 21% בגודל ההשקעה הממוצעת בשנת 2024, נתון המעיד על אמון גובר ביכולת של חברות צעירות לייצר ערך לאורך זמן. מגמה זו מודגשת גם בהזדמנויות ליציאה מהירה יותר באמצעות מיזוגים ורכישות אסטרטגיות, המספקים מסלול קצר יותר לרווחיות בהשוואה להנפקות ציבוריות​. ובינתיים גם העולם הפיננסי עובר מהפכה. ככל שמתגברים האתגרים שמשבר האקלים מציב, מתחדדת ההבנה שדרושה לא רק חדשנות טכנולוגית, אלא גם חדשנות פיננסית. כיום השקעות בטכנולוגיות אקלים אינן רק nice to have, אלא הכרח עסקי. [1]  משקיעים מוסדיים, [2]  חברות ביטוח, קרנות פנסיה וגופים פיננסיים אחרים מבינים שהשקעות בתחום זה הן מפתח להבטחת יציבות כלכלית ועמידה בתקנים מחמירים של סביבה, חברה וממשל תאגידי (ESG). כך או כך, האתגר הגדול ביותר אינו טמון רק בזיהוי הפוטנציאל, אלא ביכולת לנהל את הסיכון הקיים בפיתוח טכנולוגיות חדשניות בתחום המורכב של אנרגייה, תעשייה וסביבה. בנקודה זו נכנסות לתמונה קרנות הון  סיכון המנוהלות בידי מומחי תוכן בעלי ניסיון מעשי בתחומי האנרגיה, הטכנולוגיה והרגולציה. קרנות מסוג זה מביאות לשולחן לא רק הון, אלא גם הבנה מעמיקה של הסיכונים הטכנולוגיים, הרגולטוריים והעסקיים הכרוכים בפיתוח טכנולוגיות אקלים. יכולת זו מאפשרת להן להעריך את הפוטנציאל של חברות אקלים בשלבים מוקדמים ולהשקיע בהן מתוך ידע מבוסס, ובתוך כך להפחית את הסיכון למשקיעים תאגידיים ומוסדיים המחפשים שותפויות בתחום האקלים.   הפער שבין פיתוח טכנולוגי ובין מימון רציף פיתוח טכנולוגיות אקלים, בייחוד בתחומים כמו אנרגייה מתחדשת או טכנולוגיות תעשייתיות, מאופיין בתהליכים ארוכים, יקרים ומורכבים. לעיתים קרובות טכנולוגיות אלו דורשות הקמת מתקני FOAK (First of a kind, ראשונים מסוגם) בהשקעות עתק, וההחזר על ההשקעה מגיע כעבור שנים רבות בלבד. מצד אחד קרנות הון סיכון מכוונות מטבען להשקעות קצרות טווח ומתקשות להחזיק פרויקטים לאורך זמן עד הבשלתם. מצד אחר גופי המימון המסורתיים נרתעים מלהיכנס לשוק בשל רמת הסיכון הגבוהה. התוצאה היא פער מימוני המקשה על סטרט־אפים לצלוח את התקופה הקריטית שבין שלב הפיתוח הראשוני ובין הגעה לשוק המסחרי.   הזדמנויות ואתגרים בהשקעות מבוססות תוכנה ו־AI בתחום טכנולוגיות האקלים חָלה לצד טכנולוגיות חומרה מורכבות התפתחות ניכרת בפתרונות מבוססי תוכנה ושימוש בטכנולוגיות AI. מערכות לניהול רשתות חשמל חכמות, ניטור פליטות פחמן בזמן אמת, אופטימיזציה של ניהול ואחסון אנרגיה, ואפילו כלי חיזוי אקלימי – כולם מבוססים על תוכנה ו־AI. כלים מבוססי AI מאפשרים גם יצירת מודלים דיגיטליים מסוג "תאומים וירטואליים" של תשתיות ומתקנים, ומאפשרים סימולציה ובחינה של מגוון תרחישים בזמן אמת בלי להפריע לפעילות השוטפת. טכנולוגיות אלו יוצרות החזר השקעה (ROI) מדיד וברור, גם בתעשיות הנחשבות איטיות מבחינת אימוץ חדשנות. באמצעות ייעול תהליכים, הפחתת עלויות והגדלת אמינות הן מסייעות לארגונים לא רק לשפר את התפעול, אלא גם לעמוד ביעדי קיימות ושיפור הביצועים הסביבתיים. סטרט־אפים הפועלים בתחומים אלו מאופיינים ביכולת לייצר חדשנות במהירות ולעמוד באתגרים ממוקדים שבהם חברות גדולות מתקשות להתגמש ומתקשות לפתור בעיות נישתיות הדורשות גישה מותאמת אישית. זאת ועוד, היכולת של סטרט־אפים למנף את נרטיב הקיימות מעניקה להם יתרון אסטרטגי: כיום קיימות היא גורם חשוב בתכנון האסטרטגי של תאגידים, וסטרט־אפים יכולים למצב את עצמם כשותפים אסטרטגיים המסייעים לארגונים לעמוד ביעדי ה־ESG, ולא רק כספקי טכנולוגיה. גישה זו מעצימה את מעמדם ויוצרת שותפויות ארוכות טווח המבוססות על ערך משותף. עם זה, מבנה השוק של פתרונות תוכנה אינו תמיד תואם את המודל העסקי הקלסי של חברות התוכנה. בתחום האקלים והאנרגייה לקוחות (כמו תשתיות ממשלתיות, חברות חשמל ותעשיות כבדות) אינם נוטים לאמץ פתרונות טכנולוגיים במהירות, ולעיתים קרובות התשלום עבור השירותים מתפרס על שנים ואינו מספק רווחיות מהירה. סטרט־אפים המפתחים כלי תוכנה לארגונים אלו יכולים להתמודד עם מורכבות המכירה במגוון דרכים: מודלי תמחור גמישים:  כמו מודלים מבוססי מנוי או חוזים מבוססי ביצועים המותאמים לערך שמתקבל בפועל. הצגת יעילות כערך: הדגשת האופן שבו הפתרון מפחית עלויות תפעול או משפר תהליכים באופן המאזן את העלות. שימוש בתמריצים פיננסיים:  שילוב מענקים או הטבות מס ממשלתיות בהצעת הערך העסקית ללקוח. בניית שותפויות ארוכות טווח:  פיתוח שירותים חדשים בתשלום עבור הלקוחות הבסיסיים ומייצרים הכנסות חוזרות.   כיצד קרנות הון סיכון ממלאות תפקיד מכריע קרנות הון סיכון המתמחות בטכנולוגיות אקלים, בייחוד קרנות הן סיכון המנוהלות בידי אנשי מקצוע בעלי ניסיון בתחום, יודעות להבחין בין רעיונות טכנולוגיים מבטיחים שאינם נדרשים בשוק או שהשוק עדיין אינו מוכן לשלם עבורם, ובין פתרונות העונים על צורך ממשי, שיש להם ביקוש ברור ושוק היכול לתמוך במודל עסקי רווחי. קרנות אלו גם משמשות קרנות גשר בין הרצון של גופי מימון מסורתיים להשתתף בשוק האקלים ובין הצורך של סטרט־אפים במימון רציף: הערכה נכונה של סיכונים והזדמנויות:  קרנות אלו יודעות להעריך בדיוק רב יותר את הפוטנציאל של מיזמים טכנולוגיים ולנהל את הסיכונים במעלה הדרך. השקעה במודלים עסקיים בני קיימה:  במקום להשקיע במיזמים המבוססים על חזון בלבד, קרנות אלו מתמקדות בפרויקטים בעלי פוטנציאל כלכלי ברור, מודל עסקי מוכר בתעשייה ותמיכה ממסגרות רגולטוריות או ממשלתיות. גישה למימון יצירתי:  קרנות אלו יודעות כיצד לגייס משאבים משלימים ממוסדות פיננסיים, קרנות ציבוריות ותוכניות ממשלתיות ולהרכיב פתרונות מימון מותאמים אישית לכל שלב בחיי המיזם.   האתגר בישראל: יצירת מודלים מימוניים מתקדמים באירופה ובארצות הברית פועלים מודלים מתקדמים כמו Blended Finance  ו־ PPP , ואילו בישראל תחום מימון האקלים עדיין בחיתוליו. כדי לממש את הפוטנציאל של טכנולוגיות האקלים בישראל יש צורך ביצירת תשתית מימונית רציפה שתאפשר לחברות לצמוח מהרעיון ולהיכנס לשוק: הקמת קרנות ייעודיות לטכנולוגיות אקלים  בשיתוף עם גופים מוסדיים. תמריצים ממשלתיים  לעידוד השקעות בשלבים מוקדמים ופרויקטים של FOAK. שיתוף פעולה רחב בין המגזר הציבורי והפרטי  ליצירת מסגרות רגולטוריות תומכות ופיתוח תשתיות.   השקעות בטכנולוגיות אקלים: הכרח ולא רק הזדמנות השקעות בטכנולוגיות אקלים אינן רק הזדמנות כלכלית – הן הכרח עסקי. בעידן שבו משבר האקלים משפיע על הכלכלה העולמית, חברות וגופי מימון שאינם משקיעים בפתרונות אקלימיים ימצאו את עצמם בפיגור הן מבחינת עמידה ברגולציה, הן מבחינת רווחיות ארוכת טווח. קרנות הון סיכון בהובלת מומחים המסוגלות לזהות את הפתרונות הנכונים ולהוביל את החברות בדרך המורכבת ישפיעו לא רק על הצלחת המיזמים והנבת תשואה גבוהה למשקיעים, אלא גם יביאו לשינוי חיובי ברמה הגלובלית. ד"ר ברכה חלף היא שותפה מייסדת ומנהלת בקרן ההון סיכון לטכנולוגיות אקלים Gravity Climate . [1]   The Enhancement and Standardization of Climate-Related Disclosures for Investors , 89 Fed. Reg. 21,668 (Mar. 28, 2024); Irish Auditing & Accounting Supervisory Authority, EU Taxonomy for Sustainable Activities  (May 2024). [2]  Hoover Institute,   2024 Institutional Investor Survey on Sustainability  2024  (2024).

בחירת דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית בפעם השנייה מעוררת את הדיון – העירני ממילא – לגבי קיימות ומידת הרלוונטיות שלה למגזר העסקי. לכאורה התנגדותו הידועה של טראמפ  ל אמנת פריז ולמדיניות האקלים מחזירה את הגלגל לאחור בהיבטי ESG וחובת דיווח של נתוני קיימות (non-financials) ומשחררת את השוק מחובות הדיווח.   האומנם מדובר בפניית פרסה? לא, ואפילו רחוק מזה. המציאות מורכבת הרבה יותר. כיוון ההתקדמות ברמה הגלובלית ברור: אירופה, וכך גם מדינות אחרות וגופים בין־לאומיים, מוסיפה להתקדם לעבר סטנדרטים ברורים של שקיפות, הנגשת מידע והיקף דיווחים הולך וגדל בתחום הקיימות. הרגולציה האירופית, התַקנות החדשות שנכנסו לתוקף בתחילת 2024 ( CSRD ), תקני הדיווח החשבונאיים ( S1, S2 ) שהארגון העולמי לרשויות ניירות הערך אימץ לפני כשנה – כולם מייצרים שינוי דרמטי בשוק. כך למשל תקנות הדיווח באירופה גרמו לכך שבשנים הקרובות מספר החברות המחויבות לדווח צפוי לזנק בהדרגה מ־10,000 לכ־50,000 חברות . התבחינים לכניסה לחובת הדיווח הם בין השאר מחזור הכנסות מינימלי, מספר עובדים וכן פרמטרים אחרים המרחיבים מאוד את מעגל החברות המחויבות בדיווח. משמעות הדבר – חברה המחויבת בדיווח ולא תעמוד בכך תמצא את עצמה בהפרה של היבטי ציות (compliance). השפעות הרגולציה האירופית חורגות הרבה מעבר לגבולות היבשת. חברות אמריקאיות רב־לאומיות כבר נערכות לדיווח בשל קשריהן העסקיים באירופה, וכך גם חברות ישראליות הפעילות בשוק האירופי. למעשה כל שרשרת הערך העסקית ברחבי העולם, ובכלל זה ספקים וקבלני משנה, מושפעת מרגולציה זו. ללא עמידה בדרישות הדיווח חברות עלולות למצוא את עצמן מחוץ למשחק העסקי באירופה.     איך נראֶה החיבור בין המנהלים בחברה ובין דיווחי non-financials? מנהלי הכספים נדרשים להתמודד עם אתגר חדש: דיווחי קיימות שצריכים להתפרסם צמוד לפרסום הדוחות הכספיים ולהתייחס להתעניינות הגוברת מצד גופים פיננסיים, בנקים ומבטחים. בה בעת תקנים חשבונאיים חדשים לדיווחי קיימות ואקלים – תקנים שהארגון העולמי לרשויות ניירות הערך אימץ אשתקד – מייצרים מציאות שכבר אי אפשר להתעלם ממנה, מציאות המצריכה קשב מצד מנהלי הכספים. מנהלי קשרי המשקיעים מוצאים את עצמם בעוד חזית: לא רק משקיעים מאירופה דורשים מידע מקיף על ביצועי הקיימות, אלא גם ה־SEC האמריקני, המקדם דרישות דיווח בנושאי אקלים. מנהלי קשרי משקיעים ומנהלי הקיימות נדרשים לערוך ניתוחים מעמיקים של סיכוני קיימות ואקלים לפי מגוון תרחישים ולהעריך את השפעתם של תרחישים אלו על המודל העסקי. כבר אי אפשר להסתפק בניתוח סיכונים סטנדרטי הנערך בחברות.  גם מנהלי המכירות מוצאים את עצמם בלב הסערה: הם מתמודדים עם דרישות חדשות משרשרת הערך ומלקוחות בין־לאומיים. אי־עמידה בדרישות לגילוי נתונים בתחומי הקיימות למיניהם עלולה להביא לאובדן לקוחות, המחויבים בעצמם לדיווח ואינם רוצים להפר את הרגולציה. במקרים הולכים ומתרבים דיווח נתוני קיימות הוא תנאי סף להתקשרות מסחרית או ליכולת להתמודד במכרזים. היועצים המשפטיים נדרשים להתמודד עם מערך חדש של סיכונים: החל בתביעות בנושאי אקלים ו־ Greenwash , וכלה בהבנת המשמעויות המשפטיות של הפרת הנחיות דיווחי non-financials בכל מיני מדינות או התמודדות עם מצבים משפטיים מורכבים עם לקוחות הכפופים לחובת הדיווח ומשרשרים את דרישות המידע לעבר הספקים. מנהלי הדיגיטל יפגשו דרישת דיווח מבוססת מערכות מידע ותהליכי איסוף נתונים מכלל יחידות הארגון לפי מסגרת הזמנים המוגדרת בהנחיות הדיווח. בדומה לתחום עצמו, מערכות הדיווח מתפתחות בזמן תנועה, והזינוק במספר חברות הטכנולוגיה המקדמות פתרונות בתחום ניכר. מנכ"לים ודירקטורים, העומדים בראש הפירמידה, נושאים באחריות הכוללת להיערכות הארגון לעידן החדש של שקיפות בת קיימה. כבר כיום דירוגי ESG בודקים מה מידת ההיכרות של קברניטי הארגון עם התחום וההשלכות הפוטנציאליות של הנושא ברמה אסטרטגית ארוכת טווח. היקף הדיווח הנדרש לפי הרגולציה האירופית מונה יותר מ־1,000 סוגי נתונים, והנחיות ממוקדות מגזר צפויות להתפרסם בעתיד הנראֶה לעין. לסיכום, בעידן של כלכלה גלובלית מקושרת השפעתן של רגולציות חוצה גבולות גאוגרפיים ופוליטיים. הדרישות לשקיפות ולדיווחי קיימות צפויות להמשיך ולהתרחב ללא קשר לשינויים הפוליטיים בארצות הברית. דרישות אלו אינן מתרכזות אך ורק בהיבטי אקלים וסביבה – הן מתייחסות להיבטים רבים אחרים כגון ניהול המשאב האנושי, ניהול הבטיחות, ניהול הסיכונים, אסטרטגיה, הצבת יעדים בשלל תחומים והגדרת אבני דרך למימוש היעדים. עבור מנהלי הקיימות בארגון הדרך הטובה ביותר לגשת לנושא היא שילוב כלל המנהלים הרלוונטיים והיערכות בעוד מועד. החברות שישכילו להיערך לכך מוקדם יוכלו לשמור על תחרותיות בשוק העולמי המתפתח, וחשוב לא פחות – ייהנו מהתנהלות התואמת סטנדרטים ברורים ומשופרים בתחומי הסביבה, החברה והקהילה והאתיקה. חגית גניש גיל היא עורכת דין, ראש מערך ESG בקבוצת בזן בוגרת תכנית קיימברידג' לניהול קיימות בעסקים ובעלת תואר שני במנהל עסקים חברה בוועדת ההיגוי של מרכז אריסון ל־ ESG