חיפוש

רקע בשנים האחרונות התגבש קונצנזוס מדעי בין־לאומי  על ההשפעה לרעה של האנושות על האקלים, והתגברה ההכרה המדעית בהתחממות הגלובלית. שלא כמו בעבר, ההתחממות אינה חלק מתופעה מחזורית, והשלכותיה על אוכלוסיית העולם הן עניין קיומי. הפעילות האנושית אחראית לחלק מהתחממות זו, שעיקרה נובע מעלייה חדה בריכוזי גזי החממה – ובראשם פחמן דו־חמצני – באטמוספרה. לפי התחזיות המקובלות ב ־ IPCC (הפאנל הבין־ממשלתי של האו"ם לשינויי האקלים) המשך המגמות הנוכחיות בפעילות האנושית משמעו שריכוז הפחמן הדו־חמצני באטמוספירה יוסיף לעלות, וההתחממות הגלובלית תתעצם ותביא לעלייה של לפחות 1.5 מעלות צלזיוס באמצע המאה העשרים ואחת, ולעלייה של כ־3 מעלות עד סוף המאה. העלייה בטמפרטורות תזיק גם לרווחה, לכלכלה ולעסקים. ברשומה זו נכיר את הסיכונים שההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים הנלווים לה מציבים לחברות עסקיות, נדון באופן ההתמודדות עם סיכונים אלו בקרב המגזר העסקי והפיננסי ונבין מה ההשלכות על השוק המקומי בישראל. הסיכונים של שינויי האקלים לפי ה־ IPCC   כלל ההשלכות השליליות והנזקים האפשריים לחברה האנושית ולמערכות האקולוגיות שיכולים לנבוע משינויי האקלים הם "סיכוני האקלים". אלו יכולים להיות הסיכונים הפיזיים – התגברות בתדירות גבוהה והחמרה של אירועי קיצון, אבל גם לניסיונות שלנו להתמודד עם המשבר – ובראשם המעבר לכלכלה דלת פחמן – נלווים סיכונים.  נהוג להתייחס   לסיכוני אקלים לפי החלוקה הזאת: סיכונים פיזיים  – סיכונים הנובעים מנזק לרכוש, קרקע ותשתיות בשל אירועי אקלים קיצוניים ובשל התגברות תופעות אקלים כגון גלי חום, הוריקנים, יובש, הצפות ועליית פני הים. אלו נחלקים לתתי־קטגוריות של סיכון חמור (שיטפונות, שריפות, זיהום קרקע ומים וכו') ולסיכון כרוני (שינוי מתמשך וארוך טווח בדפוסי מזג האוויר). ההשפעה של הסיכונים הפיזיים יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון צורות – שיבוש בתפעול/שינוע שרשראות אספקה/הפצה, נזק לנכסים פיזיים (מפעלים, ציוד, תשתיות), השלכות על היציבות הפיננסית וגישה למשאבי נזילות פיננסיים, לרבות ביטוח. סיכוני מעבר –  הסיכונים הנובעים מעצם ההתמודדות האנושית עם משבר האקלים, ובראשם המעבר לכלכלה דלת פחמן.  1) סיכון רגולטורי משפטי – נובע מרגולציות קיימות וחדשות שיכוונו לטפל בשינויי האקלים – מס פחמן, חובות גילוי ודיווח, תביעות משפטיות (בשל מגוון עילות) והגבלות על הרישיונות של חברות וארגונים. 2) סיכון טכנולוגי – נובע מטכנולוגיות חדשות שייווצרו במטרה לתמוך במעבר לכלכלה דלת פחמן. הסיכון יכול לכלול החלפת מוצרים ושירותים קיימים במוצרים ושירותים בעלי אפשרויות פליטה פחותות ועלויות הקשורות במעבר לטכנולוגיות בעלות אפשרויות פליטה פחותות. 3) סיכון שוק הנובע משינויים ומתנודתיות בהיצע ובביקוש – נובע משינוי בהתנהגות הצרכנים או המשקיעים, מאי־ודאות בקריאת השווקים ומעלייה בעלויות החומרים. 4) סיכון המוניטין – נובע מפגיעה בערך המותג ומאיבוד צרכנים בשל שינוי הרגש הציבורי בנוגע לשינויי אקלים. כל אלה יכולים לנבוע משינוי בהעדפות הצרכנים, מסטיגמטיזציה של מגזר מסוים ומדאגה גוברת של כל בעלי העניין בחברה מסוימת. ההבנה שנוצרה במגזר הפיננסי כי המגמות ואירועי האקלים הללו מהווים סיכון פיננסי, לצד ההתפתחות שחלה בכל הקשור ל אחריות תאגידית חברתית ( CSR ), הביאה את סיכוני האקלים למיינסטרים של ניהול הסיכונים הפיננסיים. ניהול הסיכונים הפיננסיים  החל בשנות השמונים, אז מוסדות פיננסיים החלו לבחון סיכוני אשראי היכולים לנבוע מלקוחותיהם. לכך הצטרפו ניהול סיכוני השוק בשנות התשעים, ניהול סיכוני התפעול בשנות האלפיים, ניהול סיכוני ההון והנזילות (עקב המשבר הכלכלי בשנת 2008), ועוד. כיום ההבנה היא שסיכוני האקלים הם בגדר סיכון בפני עצמם, אבל גם מניעי סיכון לאותם סיכונים פיננסיים מסורתיים: [1] להלן כמה דוגמאות לא ממצות להתממשות הפסדים פיננסיים הנגרמים משינויי אקלים הן בקרב חברות הממנות ומשקיעות, הן בקרב החברות העסקיות עצמן: חברת ביטוח המבטחת נכסים באזורים שהסיכון להצפות בהם גבוה צריכה לתמחר את הפרמיה על סמך סיכון זה וכך למנוע הפסדים (במקרי קיצון אף קשיים בנזילות עקב פירעון הפוליסות). בנק המעניק אשראי לחברת מזון שחומר הגלם שלה נפגע משינויי אקלים ובשל כך היא נקלעת לקשיים כלכליים, מה שמעמיד את האשראי בסיכון לכשל. השקעה במניות של חברות אנרגייה שעליהן מוחל מס פחמן הגורם לפגיעה כלכלית ולשינוי בתמחורן בשוק. כאמור, אין מדובר בסיכונים העתידים להתממש בעתיד הרחוק. דוח הסיכונים של פורום הכלכלה העולמי לשנת 2024  מציב את סיכוני האקלים בראש דירוג הסיכונים העסקיים. הבנה זו הביאה לכך שמאז שנת 2016, השנה שבה נחתם הסכם פריז , ניכרת כמעט בכל טריטוריה מגמה רגולטורית  שמטרתה להכין את המגזר העסקי והפיננסי להתמודדות עם שינויי האקלים, ולהסתייע במגזר העסקי במאמצי ההתמודדות עם שינויי האקלים.   אם כן, איך מדינות יכולות לגייס את המגזר הפרטי להיערך לשינויי האקלים? הינה שלוש דרכים עיקריות : גילוי ודיווח –  מידע רב יותר יסייע לתמחר את כשל השוק של שינויי האקלים. המידע חייב להיות עקבי, בר־השוואה, אמין וברור, כזה שיאפשר קבלת החלטות מבוססת ידע. בשנת 2017 הוקם ה־ TCFD  (כוח המשימה לדיווחי אקלים פיננסיים), מסגרת הניהול והדיווח לחברות בדבר ההשלכות הכלכליות והסיכונים של שינויי האקלים. ההמלצות של ה־TCFD הפכו לתקן המוביל בנוגע לדיווחי אקלים פיננסיים, והן הבסיס לרגולציות ולתקנים המובילים בעולם, ובכללם ה־ CSRD  (רגולציית הקיימות של האיחוד האירופי), ה־ ISSB  (תקן הקיימות והאקלים של ה־IFRS, תקן הדוחות הכספיים המוביל בעולם) וחוק האקלים של ה־ SEC  (הרשות האמריקנית לניירות ערך). הערכת סיכוני אקלים  – כדי לדעת מה רמת הסיכון של כל חברה משינויי האקלים וכדי למנוע התממשות של סיכונים (הפסדים) לחברות. נדרשת תמונה מקיפה ומפורטת ככל האפשר: מה הסיכון בכלל הפעילויות של חברה, לאילו סיכונים פוטנציאל חמור יותר, ממה הסיכונים נובעים (אזורים גאוגרפיים, מגזרים, לקוחות ספציפיים), כיצד יתממשו הסיכונים בטווחי זמן למיניהם ועוד. השקעות ירוקות  – כדי לדאוג שההון זורם לפעילויות כלכליות שאינן מזיקות לאקלים, או שמסייעות להתמודדות איתו. לשם כך נוסדה באיחוד האירופי (ואומצה בישראל בידי המשרד להגנת הסביבה ) "הטקסונומיה הירוקה", הדורשת פילוח של הפעילויות הכלכליות ומידת תרומתן לעמידה ביעדים סביבתיים. כמו כן פורסמו באיחוד האירופי ה־ SFDR  (תקנות שקיפות פיננסית בנושא קיימות), ואפשר להבין בעזרתן אם מוצרים פיננסיים מביאים בחשבון שיקולי ESG, או שואפים לקדם אקטיבית יעדי סביבה ואקלים. המצב בישראל מגמה רגולטורית זו מורגשת באופן טבעי בקרב כל חברה בעלת פעילות גלובלית בהיותה ספק/לקוח של חברות שהרגולציות האלה חלות עליהן ישירות. המגמה צוברת תאוצה גם כאן בישראל: בספטמבר 2024 פרסמה הרשות לניירות ערך ביקורת רוחב  שעסקה בגילוי על סיכוני אקלים וסביבה בדוחות השנתיים של חברות. בביקורת חידדה הרשות שהדרישה לגילוי סיכונים בדוח השנתי כוללת גם את הגילוי על סיכונים אלו, ושהחברות נדרשות להתבסס על הערכת סיכונים מקיפה ומתודולוגית, להרחיב את התייחסותן לסיכוני אקלים ולפרט כיצד הן מנהלות את הנושא וכיצד הדירקטוריון מפקחת עליו. זאת ועוד, החברות פוגשות – וצפויות לפגוש – את הצורך מצד המשקיעים: הבנקים בישראל כבר מחויבים להטמיע עקרונות לניהול סיכוני אקלים בתהליכי המימון וההשקעה שלהם (ראו הוראות ניהול בנקאי תקין,  שייכנסו לתוקף ביוני 2025). גם למרבית הגופים המוסדיים יש מדיניות לשילוב ESG בתהליכי המימון וההשקעה, והם מסתמכים על חברות דירוג הבוחנות את הנושא. מחקר של ה־ IFIE  (הפורום הישראלי לקידום כלכלת אימפקט) ממרץ 2023 מצא ש־89% מהמנהלים בגופים מוסדיים מאמינים ששילוב היבטי ESG יוביל לתשואות גבוהות יותר בטווח הארוך, ו־79% מתכננים להגדיל את ההון המיועד להשקעות ESG. מקצת חברות דירוג האשראי משלבות סיכוני אקלים הנשקפים מחברות בדירוג האשראי הכולל שהן מעניקות לחברות, וכולן מתייחסות לכך בדירוג ה־ESG שניתן לחברות. לפי ה־ CDP  (מלכ"ר המקדם שקיפות בדיווחי אקלים) כ־94% מהמשקיעים השתמשו בדירוג ESG בשנת 2022. חשוב לציין שהיערכות לשינויי אקלים טומנת בחובה גם הזדמנויות עסקיות לחברות: שיפור היעילות והחוסן התפעולי, פיתוח מוצרים חדשניים, מוכנות לרגולציה עתידית, כניסה לשווקים ולפלחי לקוחות חדשים, מימון ירוק , חיזוק המוניטין והרישיון החברתי ועוד. שינויי האקלים הפכו לנושא שארגון חייב שתהיה לו עמדה לגביו. ולא רק עמדה, אלא גם תפיסה ופעילות לקידום התפיסה. חברות חוששות להיאשם ב־ Greenwashing , אבל מהאמור לעיל עולה שגם נקיטת Greenhushing (לא לפעול ולא לדווח) – כבר אינה באה בחשבון. לכן חברות צריכות לכוון להיות ב־SWEET SPOT: לפעול ולדווח, אך בצורה מדויקת ומבוססת.  עורך הדין ינון ברזאני בארי הוא מנהל סיכוני ESG ואקלים בחברת BDO. בוגר תואר ראשון במשפטים ובממשל באוניברסיטת רייכמן, מועמד ל ־ .M.B.A עם התמחות בקיימות באוניברסיטת חיפה.   [1]  BDO Consulting, ESG Department. (n.d.). Climate risks for financial institutions  [Diagram].

בינה מלאכותית פורצת דרך ומשנה את חיינו, אבל במחיר סביבתי כבד. האם אנחנו מודעים להשלכות? בינה מלאכותית ניצבת במרכז מהפכה טכנולוגית המשנה פני תעשיות רבות, מניעה חדשנות חסרת תקדים ומשמשת דוגמה מובהקת לטכנולוגיה משבשת ( Disruptive Technology ). לצד ההזדמנויות הרבות שהיא מביאה בתחומים כמו בריאות, פיננסים וחינוך, התפשטותה המהירה מציבה אתגרים סביבתיים גורליים. אחת הסוגיות העיקריות היא טביעת הרגל המימית (Water Footprint) – חלק מטביעת הרגל האקולוגית של הבינה המלאכותית. טביעת הרגל המימית נובעת מהתלות הגבוהה של מרכזי הנתונים (Data Centers) – עמוד השדרה של תשתיות הבינה המלאכותית – בתהליכים עתירי מים לצורך קירור שרתים. מצב זה מעלה חששות כבדים בנוגע לקיימות ארוכת הטווח של פיתוח טכנולוגיות בינה מלאכותית. משבר המים העולמי – איום גדול על מיליארדי בני אדם ברחבי העולם – רק מחריף על רקע הביקוש הגובר לאנרגייה לצורך הפעלת מערכות בינה מלאכותית. נכון להיום כ־4 מיליארד בני אדם סובלים ממחסור במים בכל שנה, ותחזיות מלמדות שעד שנת 2027 הפעילות העולמית של בינה מלאכותית עלולה להוביל לשימוש של 4.2 עד 6.6 מיליארד מטרים מעוקבים של מים בשנה – כמות החורגת מצריכת המים השנתית של מדינות שלמות (Li et al., 2023). נתונים אלו מדגישים את הצורך הדחוף בהתמודדות אחראית עם האתגר.   בינה מלאכותית בחיי היום יום: יתרונות ואתגרים בינה מלאכותית כבר מזמן אינה נחלתם של מומחים ומומחיות בלבד: היא הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלנו, לעיתים בלי שנשים לב לכך. תחומי הבריאות, התחבורה והתעסוקה מתבססים על כלי בינה מלאכותית מתקדמים המשפרים שירותים ומייעלים תהליכים. אבל לא רק מוסדות משתמשים בטכנולוגיה הזאת. אנו, הצרכנים, כבר מכירים היטב את השימוש בכלים כמו ChatGPT ודומיו. כלי בינה מלאכותית יוצרת (Generative AI) הפכו בתוך שנתיים לכלי עבודה בסיסיים. הם מסוגלים להפיק תוכן עשיר ולספק תשובות מורכבות בזמן אמת, והכול בזכות מיליוני חישובים המחושבים בכל שאילתה (Prompt) שאנו מזינים. אולם מאחורי הפלא הטכנולוגי הזה מסתתר מחיר סביבתי כבד. כאמור, הלב הפועם של הבינה המלאכותית הוא מרכזי הנתונים (Data Centers), המשמשים לאחסון ועיבוד הכמויות האדירות של המידע. מרכזים אלו מייצרים חום עצום בעת פעילותם, והחום מחייב שימוש במערכות קירור עתירות אנרגייה ומשאבים, ובייחוד מים (Zuccon, Scells, & Zhuang, 2023).   כימות ההשפעה הסביבתית של ChatGPT אומנם ההשפעה הסביבתית של טכנולוגיות בינה מלאכותית נסתרת מעינינו, אך היא רחוקה מלהיות זניחה. הוושינגטון פוסט  בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד יצא למשימה שאפתנית: לכמת את הנזק הסביבתי הנגרם משימוש יום־יומי בכלי בינה מלאכותית.   כדי להמחיש את ההיקף התמקדו החוקרים בפעולה פשוטה שרבים נוקטים בשגרה: כתיבת מייל. המספרים מעוררים מחשבה: 519 מיליליטר מים נדרשים כדי להפיק מייל בן 100 מילים באמצעות מודל שפה כמו GPT-4 – יותר מבקבוק מים ממוצע. שימוש שבועי שנה שלמה בכלי שפה (LLM) כמו ChatGPT מסתכם בצריכה של 27 ליטר מים – שווה ערך לכ־1.43 כדי מים. אם 10 אחוזים מהעובדים בארצות הברית (כ־16 מיליון בני אדם) ישתמשו ב־ChatGPT פעם אחת בשבוע שנה שלמה, הצריכה הכוללת תגיע לכ־435 מיליון ליטר מים – כמות מקבילה לצריכת המים של כלל בתי האב במדינת רוד איילנד יום וחצי. הנתונים מציגים מציאות מטרידה: היכולת לייצר תוכן או אינטראקציה בלחיצת כפתור מסתמכת על משאבי טבע יקרים. הבינה המלאכותית מספקת כלים רבי עוצמה לשיפור חיי היום יום, אבל גובה מחיר סביבתי כבד.   להבין את טביעת הרגל המימית של הבינה המלאכותית המושג "טביעת רגל מימית" נוגע לכמות הכוללת של מים מתוקים המשמשים – ישירות ובעקיפין – לייצור סחורות ושירותים. כאשר מדובר בבינה מלאכותית, מרכזי הנתונים הם התורמים העיקריים לטביעת הרגל הזאת (Li et al., 2023). מרכזי הנתונים תלויים במערכות קירור עתירות מים. מערכות קירור אלו נועדו לשמור על טמפרטורות מיטביות של השרתים, הנדרשים לאימון והסקת מודלים של בינה מלאכותית (Tariq et al., 2023; Zuccon et al., 2023). מרכזי הנתונים משתמשים בכמויות גדולות של מים לצורך קירור, בייחוד במרכזים באזורים בעלי אקלים חם יותר. המים משמשים למגדלי קירור מבוססי אידוי או למערכות מים מקוררים הדורשות אספקה רציפה לשמירה על טמפרטורות מיטביות של השרתים. מערכות קירור הן תנאי הכרחי לפעילות מרכזי הנתונים, אך נלוות להן עלויות סביבתיות כבדות. כיצד פועלות מערכות הקירור במרכזי הנתונים? כל שאילתה שאנו מזינים (למשל לכלי שפה כמו ChatGPT או LLM ואחרים) מפעילה שרשרת של אלפי חישובים מתקדמים בשרתים. תפקידם של החישובים הוא לבחור את המילים המדויקות ביותר לתגובה/לאינטראקציה עימנו. בעת החישובים האלה השרתים , שבמרכזי הנתונים, מייצרים חום. לצורך קירור הציוד ושמירה על תפקודו התקין יש שימוש במערכות מים. המים מעבירים את החום שנוצר במרכזי הנתונים למגדלי קירור, ושם הוא משתחרר מהמבנה, בדומה לאופן שבו גוף האדם מזיע כדי להתקרר. באזורים שבהם יש מחסור במים או שהחשמל זול יחסית יש שימוש במערכות מבוססות חשמל לקירור, אך גם פתרון זה גובה מחיר סביבתי כבד.   מרכזי הנתונים ותלותם הקריטית במים   מרכזי נתונים – תשתית קריטית לפעילות הבינה המלאכותית – מייצרים כמויות חום עצומות בעת פעילותם. כדי לשמור על ביצועים מיטביים ולהבטיח תפקוד תקין של השרתים יש שימוש במערכות קירור. רוב מרכזי הנתונים מסתמכים על מערכות קירור מבוססות מים, הנחשבות יעילות וחסכוניות בכל הקשור לאנרגייה, אך בו בזמן צורכות כמויות עצומות של מים מתוקים. באזורים כמו מדינת וירג'יניה בארצות הברית, שבהם יש ריכוז גבוה של מרכזי נתונים, אפשר לראות עלייה ניכרת  בצריכת המים. בשנים 2019–2023 השימוש השנתי במים למרכזי נתונים ב ווירג'יניה  עלה מ־1.13 ל־1.85 מיליארד גלונים, וכך גברה התחרות על משאבי המים המקומיים. מקרים אחרים מדגישים את ההשלכות המקומיות של צריכת מים כה גבוהה. כך לדוגמה מרכזי הנתונים של גוגל  בעיר בעיר דאלאס, אורגון, צרכו כמעט 25 אחוזים מאספקת המים המקומית. תופעה זו עוררה התנגדות בקרב הקהילה המקומית, והיא הביעה חשש מפני פגיעה בזמינות משאבים בסיסיים עבור התושבים והחקלאות. נתונים אלו מדגישים את האתגרים הסביבתיים שפעילות מרכזי הנתונים מציבה, בייחוד באזורים המתמודדים עם משאבים מוגבלים.   כיצד נוצרת טביעת הרגל המימית של הבינה המלאכותית? כדי להשיב על שאלה זו צריך להבין את צריכת המים באתר ומחוצה לו. הצריכה באתר נוגעת לשימוש הישיר במים בתוך מרכזי הנתונים למטרות קירור. צריכה מחוץ לאתר נוגעת למים המשמשים לייצור החשמל המניע את מרכז הנתונים (Zuccon et al., 2023). תוצאה עקיפה של ייצור חשמל מרכזי נתונים צורכים כמויות אדירות של אנרגייה, ולעיתים קרובות מקורה של האנרגייה הוא בתחנות כוח תרמואלקטריות הפועלות על פחם או נפט גז טבעי (Li et al., 2023). תחנות אלו דורשות כמויות אדירות של מים לצורכי קירור. כך לדוגמה אימון מודלים גדולים של בינה מלאכותית כמו GPT-3 עם 175 מיליארד פרמטרים יכול לצרוך כמויות עצומות של חשמל – עד כ־1,287,000 קוט"ש (1,287 מגה ואט בשעה). צריכה זו שווה בקירוב לצריכת החשמל השנתית של 140 משקי הבית (בכל משק בית שני בני אדם) (Le Goff, 2024). דרישות האנרגייה והמים של מודלי בינה מלאכותית יגדלו ככל שהם יהפכו מורכבים וחכמים יותר. כבר היום הם אחראים לכאחוז אחד מצריכת החשמל העולמית (Udea et al., 2024). שימוש ישיר במים למערכות קירור מרכזי נתונים, בייחוד באזורים חמים, מסתמכים על מערכות קירור מבוססות מים כגון מגדלי קירור אידוי או מערכות מים מקוררים. מערכות אלו זקוקות לאספקת מים רציפה כדי להתמודד עם החום העצום שנוצר בעת פעולת השרתים.  השימוש העצים במים בָּא לידי ביטוי בבירור בכל הנוגע לאימון מודלים גדולים בתחום הבינה המלאכותית: אימון מודל GPT-3 במרכזי הנתונים של מיקרוסופט בארצות הברית דרש כ־700,000 ליטר של מים מתוקים המשמשים בייחוד לצורכי קירור (צריכת המים הייתה משולשת אם האימון היה נערך במרכזי הנתונים של מיקרוסופט באסיה, שכן האזור משפיע על היקף השימוש במים). כמות מים זו שוות ערך לייצור כ־45 קילוגרם של בשר בקר (ייצור בשר בקר נחשב לאחת הפעילויות החקלאיות הצורכות את כמות המים הגבוהה ביותר. כדי לייצר קילוגרם אחד של בשר בקר נדרשים כ־6,992 ליטר מים). אימון מודל השפה LLaMA-3 של מטא צורך כמות מים שוות ערך לייצור 4,439 קילוגרם של אורז, הדורש גם הוא משאבי מים רבים בתהליך הגידול. השוואות אלו מדגישות את טביעת הרגל המימית הנכבדת של אימון מודלים בתחום הבינה המלאכותית ואת הפוטנציאל שלה להתחרות בפעילויות אחרות הצורכות צריכה עצימה של מים (Li et al., 2023).   האסטרטגיות לצמצום טביעת הרגל המימית של בינה מלאכותית  כדי לצמצם את ההשפעה השלילית של טכנולוגיות בינה מלאכותית ולשמור על קיימות סביבתית יש לאמץ גישה המבוססת על עקרונות ה־ESG – גישה המתמקדת בהשפעות סביבתיות, חברתיות וממשלתיות כאחד, לצד העצמה ופיתוח יכולות אוריינות טכנולוגית בקרב הציבור וקידום טכנולוגיה אחראית והסברתית (Explainable AI) מצידן של חברות. חידושים טכנולוגיים: התשתית לקיימות סביבתית שילוב טכנולוגיות מתקדמות במרכזי נתונים מאפשר צמצום ביכר בצריכת מים ואנרגייה לצד שמירה על ביצועים מיטביים של מערכות בינה מלאכותית. דוגמה טובה היא שימוש במערכות קירור נוזלי מתקדמות, המשמשות חלופה יעילה למערכות מבוססות מים מסורתיות ומאפשרות הפחתה של כמעט 50 אחוזים בצריכת המים. מערכות אלו מסייעות בצמצום ההשפעות הסביבתיות ומשפרות את יעילות הקירור שיפור ניכר (Richards et al., 2023). כמו כן העברת מרכז נתונים לאזורים בעלי אקלים נוח יותר או שימוש במערכות בזמנים קרות יותר מפחיתים למינימום את צורכי הקירור וכך תורמים לחיסכון במשאבים (Li et al., 2023). קידום טכנולוגיה אחראית והסברתית (Explainable AI) שילוב עקרונות שקיפות, אחריותיות והסברתיות בנוגע לפיתוח ולהשפעות הבינה המלאכותית מאפשר לשלב שילוב מועיל בין חדשנות טכנולוגית ובין שמירה על משאבי כדור הארץ. הינה כמה דוגמאות: שילוב נתוני צריכת מים ואנרגייה בנוגע לשימוש במודלים של בינה מלאכותית מאפשר לבעלי עניין לקבל מידע חיוני על ההשפעות הסביבתיות של המודלים. מידע זה מניע החלטת החלטות מושכלת ומעודד ניהול אחראי של משאבים (Li et al, 2023). פרסום דו"חות והנגשתם לבעלי העניין. גוגל , שפרסמה בדו"ח הסביבתי שלה   עלייה של 48 אחוזים בפליטות גזי חממה עקב פעילויות בינה מלאכותית, ממחישה את חשיבות הדיווח הפומבי. נתונים אלו מדגישים את הצורך במעקב שקוף ואחראי אחר ההשפעות הסביבתיות וכן את הצורך בהערכת אפקטיביות מאמצי הקיימות. אחריות סביבתית (Environmental Responsibility By Design): פיתוח מודלים חסכוניים באנרגייה הדורשים פחות כוח חישובי ומפחיתים את צריכת המים והאנרגייה למטרות קירור הוא דוגמה למעורבות תאגידית אחראית בתהליכי הפיתוח (Egbemhenghe et al., 2023). חובת השקיפות וההסברתיות (הנגשת המידע אודות השלכות הפיתוח והשימוש של כלי בינה מלאכותית בשפה מובנת) צריכה להפוך לסטנדרט בתעשייה. גישה זו תשפר את אמון הציבור, תבסס תהליכי פיתוח בינה מלאכותית על עקרונות של קיימות ואחריותיות ותצמצם השפעות שליליות על הסביבה. מדיניות ורגולציה כדי למתן את ההשפעות המסוכנות של בינה מלאכותית על הסביבה יש צורך בהתערבויות מדיניות מועילות (בדגש על "מועילות", וכאן יש קושי ניכר הודות להתפתחויות הטכנולוגיות הכה מואצות של השנים האחרונות). מדיניות מועילה צריכה לכלול תקנים מחייבים לתכנון תשתיות בנות קיימה המאפשרות לשלב בין יעילות תפעולית ובין שמירה על הסביבה. היא צריכה לכלול גם תמריצים לחברות המיישמות טכנולוגיה אחראית יישום מעשי ומסייעות לצרכניהן בהבנה, שליטה וצמצום נזקים סביבתיים הנגרמים משימוש בבינה מלאכותית.   אחריות בעידן הבינה המלאכותית בעידן שבו מערכות בינה מלאכותית מעצבות מחדש תעשיות ומספקות פתרונות פורצי דרך בתחומים כמו רפואה, חינוך ופיננסים חשוב להכיר לא רק בהזדמנויות, אלא גם באתגרים. לצד היתרונות העצומים יש להאיר זרקור על טביעת הרגל הסביבתית של טכנולוגיות אלו – ובפרט, על צריכת האנרגייה והמים האדירה הכרוכה בתשתיותיהן. טביעת הרגל המימית של הבינה המלאכותית היא קריאת השכמה המחייבת פעולה מיידית. הפתרונות אינם טכנולוגיים בלבד, אלא גם ערכיים. השקעה בטכנולוגיות חסכוניות, גיבוש רגולציה אחראית ושקיפות סביבתית יהפכו את הבינה המלאכותית לכוח מניע חיובי במקום למקור נזק סמוי. גישה של בינה מלאכותית ממוקדת אדם (Human-Centered AI) שה־ OECD   והאיחוד האירופי  מובילים היא בגדר מסגרת מנחה לפיתוח טכנולוגיות המשרתות את צורכי האדם, רווחתו וערכיו בכל מחזור החיים של מערכות בינה מלאכותית. האתגר העיקרי הניצב בפנינו אינו בחירה בין חדשנות לקיימות, אלא יצירת סינרגיה ביניהן. מערכות בינה מלאכותית יכולות להיות כוח מניע לשינוי חיובי בתחומים כמו חיזוי שינויי אקלים, ניהול משאבים ופתרון משברים אקולוגיים, אך כדי לממש פוטנציאל זה נדרשים תכנון ויישום אחראיים. משבר המים העולמי מציב מבחן  בפני תעשיית הבינה המלאכותית: המחויבת שלא רק להוביל חדשנות, אלא גם לשמש דוגמה לאחריות סביבתית. טביעת הרגל המימית של הטכנולוגיה אינה יכולה להישאר שקופה או לא מטופלת. באמצעות גישה הוליסטית המבוססת על חדשנות, שקיפות ואחריות אפשר לממש את הפוטנציאל הטמון בבינה המלאכותית בכל הנוגע לצמצום נזקים סביבתיים, ניהול משאבים ופתרון משברים אקולוגיים. טכנולוגיה היא כלי, היא אינה מטרה – ועלינו להשתמש בה (ולפתח אותה) באופן מאוזן ואחראי כדי להבטיח שהיא משרתת את הדורות הנוכחיים והבאים כאחד. ד"ר לימור זיו היא מייסדת ומנכ"לית Humane AI. מרצה לבינה מלאכותית אחראית באוניברסיטת רייכמן ובאוניברסיטת בר־אילן. יועצת בינה מלאכותית בחברות פרטיות.   לקריאה על אתגרי הדאטה בבינה מלאכותית https://www.calcalist.co.il/local_news/article/bkewdxve1x רשימת המקורות: Egbemhenghe, A. U., Ojeyemi, T., Iwuozor, K. O., Emenike, E. C., Ogunsanya, T. I., Anidiobi, S. U., & Adeniyi, A. G. (2023). Revolutionizing water treatment, conservation, and management: Harnessing the power of AI-driven ChatGPT solutions. Environmental Challenges , 13 , 100782.‏ Le Goff, T. (2024, April). Environmental Law's principles applied to Artificial Intelligence: a path towards regulation?. In  BILETA's 39th Annual Conference" Green and Digital: twin transitions?" . Li, P., Yang, J., Islam, M. A., & Ren, S. (2023). Making AI less" thirsty": Uncovering and addressing the secret water footprint of AI models . arXiv preprint arXiv :2304.03271. https://arxiv.org/pdf/2304.03271 . Richards, C. E., Tzachor, A., Avin, S., & Fenner, R. (2023). Rewards, risks and responsible deployment of artificial intelligence in water systems.  Nature Water ,  1 (5), 422–432. Tariq, R., Ali, M., Sheikh, N. A., Shahzad, M. W., & Xu, B. B. (2023). Deep learning artificial intelligence framework for sustainable desiccant air conditioning system: Optimization towards reduction in water footprints.  International Communications in Heat and Mass Transfer ,  140 , 106538. Ueda, D., Walston, S. L., Fujita, S., Fushimi, Y., Tsuboyama, T., Kamagata, K., ... & Naganawa, S. (2024). Climate change and artificial intelligence in healthcare: Review and recommendations towards a sustainable future.  Diagnostic and interventional imaging . Zuccon, G., Scells, H., & Zhuang, S. (2023, August). Beyond CO2 emissions: The overlooked impact of water consumption of information retrieval models. In  Proceedings of the 2023 ACM SIGIR International Conference on Theory of Information Retrieval  (pp. 283–289).

המגזר הטכנולוגי הכללי חוֹוה תנודות של ממש בשווקים הגלובליים, ואילו תחום טכנולוגיות האקלים (ClimateTech) מוכיח את עמידותו ונשאר אחד הסגמנטים החזקים ביותר להשקעות בישראל ובעולם. על פי Startup Nation Central , בשלושת הרבעונים הראשונים של 2024 הצליחו חברות ה־ClimateTech בישראל למשוך השקעות נכבדות, ובפרט בתחומים כמו אנרגייה מתחדשת, חומרים חדשים, טכנולוגיות מעגליות וניהול משאבים.​ אולם הדוח מלמד גם שהיקף ההשקעות בתחום בישראל עדיין נמוך בהשוואה להיקף ההשקעות בתחום באירופה ובארצות הברית ומציין את הצורך בפיתוח מנגנוני מימון מתקדמים שיסייעו לחברות לצמוח לאורך כל מחזור חיי המיזם. בעקבות כינוס PLANETech World 2024 פורסמה כבר לפני כחצי שנה רשומה ב בלוג מרכז אריסון ל־ESG  שעמדה על חשיבות המימון הירוק ככלי ליצירת שינוי חיובי בתחום הסביבה. הנתונים האחרונים מלמדים שעסקאות Seed (סבב גיוס ראשוני לסטרט־אפ המייצג את ההשקעה הרשמית הראשונה במיזם מצד משקיעים חיצוניים) בתחום ה־ClimateTech חוו עלייה של 21% בגודל ההשקעה הממוצעת בשנת 2024, נתון המעיד על אמון גובר ביכולת של חברות צעירות לייצר ערך לאורך זמן. מגמה זו מודגשת גם בהזדמנויות ליציאה מהירה יותר באמצעות מיזוגים ורכישות אסטרטגיות, המספקים מסלול קצר יותר לרווחיות בהשוואה להנפקות ציבוריות​. ובינתיים גם העולם הפיננסי עובר מהפכה. ככל שמתגברים האתגרים שמשבר האקלים מציב, מתחדדת ההבנה שדרושה לא רק חדשנות טכנולוגית, אלא גם חדשנות פיננסית. כיום השקעות בטכנולוגיות אקלים אינן רק nice to have, אלא הכרח עסקי. [1]  משקיעים מוסדיים, [2]  חברות ביטוח, קרנות פנסיה וגופים פיננסיים אחרים מבינים שהשקעות בתחום זה הן מפתח להבטחת יציבות כלכלית ועמידה בתקנים מחמירים של סביבה, חברה וממשל תאגידי (ESG). כך או כך, האתגר הגדול ביותר אינו טמון רק בזיהוי הפוטנציאל, אלא ביכולת לנהל את הסיכון הקיים בפיתוח טכנולוגיות חדשניות בתחום המורכב של אנרגייה, תעשייה וסביבה. בנקודה זו נכנסות לתמונה קרנות הון  סיכון המנוהלות בידי מומחי תוכן בעלי ניסיון מעשי בתחומי האנרגיה, הטכנולוגיה והרגולציה. קרנות מסוג זה מביאות לשולחן לא רק הון, אלא גם הבנה מעמיקה של הסיכונים הטכנולוגיים, הרגולטוריים והעסקיים הכרוכים בפיתוח טכנולוגיות אקלים. יכולת זו מאפשרת להן להעריך את הפוטנציאל של חברות אקלים בשלבים מוקדמים ולהשקיע בהן מתוך ידע מבוסס, ובתוך כך להפחית את הסיכון למשקיעים תאגידיים ומוסדיים המחפשים שותפויות בתחום האקלים.   הפער שבין פיתוח טכנולוגי ובין מימון רציף פיתוח טכנולוגיות אקלים, בייחוד בתחומים כמו אנרגייה מתחדשת או טכנולוגיות תעשייתיות, מאופיין בתהליכים ארוכים, יקרים ומורכבים. לעיתים קרובות טכנולוגיות אלו דורשות הקמת מתקני FOAK (First of a kind, ראשונים מסוגם) בהשקעות עתק, וההחזר על ההשקעה מגיע כעבור שנים רבות בלבד. מצד אחד קרנות הון סיכון מכוונות מטבען להשקעות קצרות טווח ומתקשות להחזיק פרויקטים לאורך זמן עד הבשלתם. מצד אחר גופי המימון המסורתיים נרתעים מלהיכנס לשוק בשל רמת הסיכון הגבוהה. התוצאה היא פער מימוני המקשה על סטרט־אפים לצלוח את התקופה הקריטית שבין שלב הפיתוח הראשוני ובין הגעה לשוק המסחרי.   הזדמנויות ואתגרים בהשקעות מבוססות תוכנה ו־AI בתחום טכנולוגיות האקלים חָלה לצד טכנולוגיות חומרה מורכבות התפתחות ניכרת בפתרונות מבוססי תוכנה ושימוש בטכנולוגיות AI. מערכות לניהול רשתות חשמל חכמות, ניטור פליטות פחמן בזמן אמת, אופטימיזציה של ניהול ואחסון אנרגיה, ואפילו כלי חיזוי אקלימי – כולם מבוססים על תוכנה ו־AI. כלים מבוססי AI מאפשרים גם יצירת מודלים דיגיטליים מסוג "תאומים וירטואליים" של תשתיות ומתקנים, ומאפשרים סימולציה ובחינה של מגוון תרחישים בזמן אמת בלי להפריע לפעילות השוטפת. טכנולוגיות אלו יוצרות החזר השקעה (ROI) מדיד וברור, גם בתעשיות הנחשבות איטיות מבחינת אימוץ חדשנות. באמצעות ייעול תהליכים, הפחתת עלויות והגדלת אמינות הן מסייעות לארגונים לא רק לשפר את התפעול, אלא גם לעמוד ביעדי קיימות ושיפור הביצועים הסביבתיים. סטרט־אפים הפועלים בתחומים אלו מאופיינים ביכולת לייצר חדשנות במהירות ולעמוד באתגרים ממוקדים שבהם חברות גדולות מתקשות להתגמש ומתקשות לפתור בעיות נישתיות הדורשות גישה מותאמת אישית. זאת ועוד, היכולת של סטרט־אפים למנף את נרטיב הקיימות מעניקה להם יתרון אסטרטגי: כיום קיימות היא גורם חשוב בתכנון האסטרטגי של תאגידים, וסטרט־אפים יכולים למצב את עצמם כשותפים אסטרטגיים המסייעים לארגונים לעמוד ביעדי ה־ESG, ולא רק כספקי טכנולוגיה. גישה זו מעצימה את מעמדם ויוצרת שותפויות ארוכות טווח המבוססות על ערך משותף. עם זה, מבנה השוק של פתרונות תוכנה אינו תמיד תואם את המודל העסקי הקלסי של חברות התוכנה. בתחום האקלים והאנרגייה לקוחות (כמו תשתיות ממשלתיות, חברות חשמל ותעשיות כבדות) אינם נוטים לאמץ פתרונות טכנולוגיים במהירות, ולעיתים קרובות התשלום עבור השירותים מתפרס על שנים ואינו מספק רווחיות מהירה. סטרט־אפים המפתחים כלי תוכנה לארגונים אלו יכולים להתמודד עם מורכבות המכירה במגוון דרכים: מודלי תמחור גמישים:  כמו מודלים מבוססי מנוי או חוזים מבוססי ביצועים המותאמים לערך שמתקבל בפועל. הצגת יעילות כערך: הדגשת האופן שבו הפתרון מפחית עלויות תפעול או משפר תהליכים באופן המאזן את העלות. שימוש בתמריצים פיננסיים:  שילוב מענקים או הטבות מס ממשלתיות בהצעת הערך העסקית ללקוח. בניית שותפויות ארוכות טווח:  פיתוח שירותים חדשים בתשלום עבור הלקוחות הבסיסיים ומייצרים הכנסות חוזרות.   כיצד קרנות הון סיכון ממלאות תפקיד מכריע קרנות הון סיכון המתמחות בטכנולוגיות אקלים, בייחוד קרנות הן סיכון המנוהלות בידי אנשי מקצוע בעלי ניסיון בתחום, יודעות להבחין בין רעיונות טכנולוגיים מבטיחים שאינם נדרשים בשוק או שהשוק עדיין אינו מוכן לשלם עבורם, ובין פתרונות העונים על צורך ממשי, שיש להם ביקוש ברור ושוק היכול לתמוך במודל עסקי רווחי. קרנות אלו גם משמשות קרנות גשר בין הרצון של גופי מימון מסורתיים להשתתף בשוק האקלים ובין הצורך של סטרט־אפים במימון רציף: הערכה נכונה של סיכונים והזדמנויות:  קרנות אלו יודעות להעריך בדיוק רב יותר את הפוטנציאל של מיזמים טכנולוגיים ולנהל את הסיכונים במעלה הדרך. השקעה במודלים עסקיים בני קיימה:  במקום להשקיע במיזמים המבוססים על חזון בלבד, קרנות אלו מתמקדות בפרויקטים בעלי פוטנציאל כלכלי ברור, מודל עסקי מוכר בתעשייה ותמיכה ממסגרות רגולטוריות או ממשלתיות. גישה למימון יצירתי:  קרנות אלו יודעות כיצד לגייס משאבים משלימים ממוסדות פיננסיים, קרנות ציבוריות ותוכניות ממשלתיות ולהרכיב פתרונות מימון מותאמים אישית לכל שלב בחיי המיזם.   האתגר בישראל: יצירת מודלים מימוניים מתקדמים באירופה ובארצות הברית פועלים מודלים מתקדמים כמו Blended Finance  ו־ PPP , ואילו בישראל תחום מימון האקלים עדיין בחיתוליו. כדי לממש את הפוטנציאל של טכנולוגיות האקלים בישראל יש צורך ביצירת תשתית מימונית רציפה שתאפשר לחברות לצמוח מהרעיון ולהיכנס לשוק: הקמת קרנות ייעודיות לטכנולוגיות אקלים  בשיתוף עם גופים מוסדיים. תמריצים ממשלתיים  לעידוד השקעות בשלבים מוקדמים ופרויקטים של FOAK. שיתוף פעולה רחב בין המגזר הציבורי והפרטי  ליצירת מסגרות רגולטוריות תומכות ופיתוח תשתיות.   השקעות בטכנולוגיות אקלים: הכרח ולא רק הזדמנות השקעות בטכנולוגיות אקלים אינן רק הזדמנות כלכלית – הן הכרח עסקי. בעידן שבו משבר האקלים משפיע על הכלכלה העולמית, חברות וגופי מימון שאינם משקיעים בפתרונות אקלימיים ימצאו את עצמם בפיגור הן מבחינת עמידה ברגולציה, הן מבחינת רווחיות ארוכת טווח. קרנות הון סיכון בהובלת מומחים המסוגלות לזהות את הפתרונות הנכונים ולהוביל את החברות בדרך המורכבת ישפיעו לא רק על הצלחת המיזמים והנבת תשואה גבוהה למשקיעים, אלא גם יביאו לשינוי חיובי ברמה הגלובלית. ד"ר ברכה חלף היא שותפה מייסדת ומנהלת בקרן ההון סיכון לטכנולוגיות אקלים Gravity Climate . [1]   The Enhancement and Standardization of Climate-Related Disclosures for Investors , 89 Fed. Reg. 21,668 (Mar. 28, 2024); Irish Auditing & Accounting Supervisory Authority, EU Taxonomy for Sustainable Activities  (May 2024). [2]  Hoover Institute,   2024 Institutional Investor Survey on Sustainability  2024  (2024).

בחירת דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית בפעם השנייה מעוררת את הדיון – העירני ממילא – לגבי קיימות ומידת הרלוונטיות שלה למגזר העסקי. לכאורה התנגדותו הידועה של טראמפ  ל אמנת פריז ולמדיניות האקלים מחזירה את הגלגל לאחור בהיבטי ESG וחובת דיווח של נתוני קיימות (non-financials) ומשחררת את השוק מחובות הדיווח.   האומנם מדובר בפניית פרסה? לא, ואפילו רחוק מזה. המציאות מורכבת הרבה יותר. כיוון ההתקדמות ברמה הגלובלית ברור: אירופה, וכך גם מדינות אחרות וגופים בין־לאומיים, מוסיפה להתקדם לעבר סטנדרטים ברורים של שקיפות, הנגשת מידע והיקף דיווחים הולך וגדל בתחום הקיימות. הרגולציה האירופית, התַקנות החדשות שנכנסו לתוקף בתחילת 2024 ( CSRD ), תקני הדיווח החשבונאיים ( S1, S2 ) שהארגון העולמי לרשויות ניירות הערך אימץ לפני כשנה – כולם מייצרים שינוי דרמטי בשוק. כך למשל תקנות הדיווח באירופה גרמו לכך שבשנים הקרובות מספר החברות המחויבות לדווח צפוי לזנק בהדרגה מ־10,000 לכ־50,000 חברות . התבחינים לכניסה לחובת הדיווח הם בין השאר מחזור הכנסות מינימלי, מספר עובדים וכן פרמטרים אחרים המרחיבים מאוד את מעגל החברות המחויבות בדיווח. משמעות הדבר – חברה המחויבת בדיווח ולא תעמוד בכך תמצא את עצמה בהפרה של היבטי ציות (compliance). השפעות הרגולציה האירופית חורגות הרבה מעבר לגבולות היבשת. חברות אמריקאיות רב־לאומיות כבר נערכות לדיווח בשל קשריהן העסקיים באירופה, וכך גם חברות ישראליות הפעילות בשוק האירופי. למעשה כל שרשרת הערך העסקית ברחבי העולם, ובכלל זה ספקים וקבלני משנה, מושפעת מרגולציה זו. ללא עמידה בדרישות הדיווח חברות עלולות למצוא את עצמן מחוץ למשחק העסקי באירופה.     איך נראֶה החיבור בין המנהלים בחברה ובין דיווחי non-financials? מנהלי הכספים נדרשים להתמודד עם אתגר חדש: דיווחי קיימות שצריכים להתפרסם צמוד לפרסום הדוחות הכספיים ולהתייחס להתעניינות הגוברת מצד גופים פיננסיים, בנקים ומבטחים. בה בעת תקנים חשבונאיים חדשים לדיווחי קיימות ואקלים – תקנים שהארגון העולמי לרשויות ניירות הערך אימץ אשתקד – מייצרים מציאות שכבר אי אפשר להתעלם ממנה, מציאות המצריכה קשב מצד מנהלי הכספים. מנהלי קשרי המשקיעים מוצאים את עצמם בעוד חזית: לא רק משקיעים מאירופה דורשים מידע מקיף על ביצועי הקיימות, אלא גם ה־SEC האמריקני, המקדם דרישות דיווח בנושאי אקלים. מנהלי קשרי משקיעים ומנהלי הקיימות נדרשים לערוך ניתוחים מעמיקים של סיכוני קיימות ואקלים לפי מגוון תרחישים ולהעריך את השפעתם של תרחישים אלו על המודל העסקי. כבר אי אפשר להסתפק בניתוח סיכונים סטנדרטי הנערך בחברות.  גם מנהלי המכירות מוצאים את עצמם בלב הסערה: הם מתמודדים עם דרישות חדשות משרשרת הערך ומלקוחות בין־לאומיים. אי־עמידה בדרישות לגילוי נתונים בתחומי הקיימות למיניהם עלולה להביא לאובדן לקוחות, המחויבים בעצמם לדיווח ואינם רוצים להפר את הרגולציה. במקרים הולכים ומתרבים דיווח נתוני קיימות הוא תנאי סף להתקשרות מסחרית או ליכולת להתמודד במכרזים. היועצים המשפטיים נדרשים להתמודד עם מערך חדש של סיכונים: החל בתביעות בנושאי אקלים ו־ Greenwash , וכלה בהבנת המשמעויות המשפטיות של הפרת הנחיות דיווחי non-financials בכל מיני מדינות או התמודדות עם מצבים משפטיים מורכבים עם לקוחות הכפופים לחובת הדיווח ומשרשרים את דרישות המידע לעבר הספקים. מנהלי הדיגיטל יפגשו דרישת דיווח מבוססת מערכות מידע ותהליכי איסוף נתונים מכלל יחידות הארגון לפי מסגרת הזמנים המוגדרת בהנחיות הדיווח. בדומה לתחום עצמו, מערכות הדיווח מתפתחות בזמן תנועה, והזינוק במספר חברות הטכנולוגיה המקדמות פתרונות בתחום ניכר. מנכ"לים ודירקטורים, העומדים בראש הפירמידה, נושאים באחריות הכוללת להיערכות הארגון לעידן החדש של שקיפות בת קיימה. כבר כיום דירוגי ESG בודקים מה מידת ההיכרות של קברניטי הארגון עם התחום וההשלכות הפוטנציאליות של הנושא ברמה אסטרטגית ארוכת טווח. היקף הדיווח הנדרש לפי הרגולציה האירופית מונה יותר מ־1,000 סוגי נתונים, והנחיות ממוקדות מגזר צפויות להתפרסם בעתיד הנראֶה לעין. לסיכום, בעידן של כלכלה גלובלית מקושרת השפעתן של רגולציות חוצה גבולות גאוגרפיים ופוליטיים. הדרישות לשקיפות ולדיווחי קיימות צפויות להמשיך ולהתרחב ללא קשר לשינויים הפוליטיים בארצות הברית. דרישות אלו אינן מתרכזות אך ורק בהיבטי אקלים וסביבה – הן מתייחסות להיבטים רבים אחרים כגון ניהול המשאב האנושי, ניהול הבטיחות, ניהול הסיכונים, אסטרטגיה, הצבת יעדים בשלל תחומים והגדרת אבני דרך למימוש היעדים. עבור מנהלי הקיימות בארגון הדרך הטובה ביותר לגשת לנושא היא שילוב כלל המנהלים הרלוונטיים והיערכות בעוד מועד. החברות שישכילו להיערך לכך מוקדם יוכלו לשמור על תחרותיות בשוק העולמי המתפתח, וחשוב לא פחות – ייהנו מהתנהלות התואמת סטנדרטים ברורים ומשופרים בתחומי הסביבה, החברה והקהילה והאתיקה. חגית גניש גיל היא עורכת דין, ראש מערך ESG בקבוצת בזן בוגרת תכנית קיימברידג' לניהול קיימות בעסקים ובעלת תואר שני במנהל עסקים חברה בוועדת ההיגוי של מרכז אריסון ל־ ESG