חיפוש

הפוסט מבוסס על דבריו של יאיר אבידן בנושא "הטמעה ויישום של ניהול סיכוני אקלים כנתיב לקיימות" שנאמרו בכנס "סביבה ופיננסים – פרסום הטקסונומיה הישראלית" שנערך מטעם המשרד להגנת הסביבה והמכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 10 ביולי 2024 – ראו כאן   אף נושא אינו יכול להיות פחות אידיאולוגי משינוי האקלים ומשמעויותיו שנגרם על ידי בני האדם.  לאף אחד אין סיבה רציונלית או רגשית לרצות שמוצרים מבוססי פחמן ומתאן מעשה ידי אדם יגרמו להתחממות או לנזק אחר.  כל סוציאליסט, ליברל, שמרן, עצמאי, ריאקציונר או אנרכיסט שפוי היה שמח אם היינו יכולים להשתמש במוצרים האלה כדי לשמור על חום או קרירות, תלוי בעונה, או כדי לעזור לנו לנוע ברכב, ברכבת או במטוס, או לאינספור מטרות יקרות ערך אחרות ולא יהיה נזק בגינם. אבל משאלות אינן מציאות, ושינויי אקלים שנגרמו על ידי בני אדם הם אמיתיים ולא ניתנים להכחשה.  לא רק זאת, שינוי האקלים שנגרם על ידי האדם הוא בעיה כלכלית אובייקטיבית, לא רק סביבתית וחברתית, ומהווה סיכון לירידה עצומה בתפוקה הכלכלית ובפגיעה עצומה בתעשיות רבות.  אפשר היה לחשוב שההשלכות המשכנעות של מציאות אובייקטיבית זו יגרמו למחויבות עולמית, כמו גם, לאומית ציבורית-פרטית מרוכזת, כולל הגורמים המייצגים כאן היבטי ממשל ושירות ציבורי משמעותי, נטולת אידיאולוגיה או חלוקה מפלגתית, לטפל בעובדה של שינויי אקלים שנגרמו על ידי האדם. לצערי, תאגידים ומשקיעים מוסדיים לא נותנים משקל ותשומת לב מספקים למה שמכונה גורמי ESG, ובמיוחד שינויי אקלים, כמו גם, טוענים כי נאמנותם ללקוחותיהם בהיבט של מה שמוגדר "חובת האמון" מחייבת התמקדות אך ורק בתשואה ההולמת. בעשותם כן, הם במידה רבה מתעלמים או מטשטשים את השאלה העובדתית האם בהשקעות אלה על התשואה המתקבלת, יש בהם בכדי להשפיע שלילית על שינויי אקלים ויש בכך בכדי להוות סכנה לכלכלה שלנו, למשקיעים, ליציבות הסדר העולמי ולכדור הארץ עצמו ובוודאי לדורות ההמשך. כל זאת בשעה שקיים קונצנזוס כי משבר האקלים הוא האתגר המכונן העומד בפני האנושות. הערכת סיכון זו נתמכת במחקרים רבים ומהבולטים שבהם הינו המחקר שנערך על ידי ה-World Economic Forum, בו צויינו סיכוני האקלים בפרט וסיכוני חברה וממשל בהרחבה, בקבוצת עשרת הסיכונים המשמעותיים איתם על העולם להתמודד. דו"ח מצב האקלים העולמי של הארגון המטאורולוגי העולמי מאשר כי שנת 2023 שברה כל מדד אקלימי. זו הייתה ללא ספק השנה החמה ביותר שתועדה. מעולם לא היינו קרובים כל כך – גם אם באופן זמני – לגבול התחתון של 1.5 מעלות צלזיוס של הסכם פריז בנושא שינוי האקלים. גלי חום, שיטפונות, בצורות, שריפות וציקלונים טרופיים עזים זרעו הרס בכל יבשת וגרמו להפסדים סוציו-אקונומיים עצומים. ריכוזי גזי החממה המשיכו לעלות. תכולת חום האוקיינוס ומפלס הים הגיעו לשיאים שנצפו, וקצב העלייה מואץ. היקף הקרח בים האנטרקטי שבר שיאים נמוכים שנצפו. הפגיעה במגוון הביולוגי יש בה בכדי לסכן את הביטחון התזונתי ועוד. ראי לציין בהקשר זה גם את דו"ח מבקר המדינה בו נכתב כי יש להכיר במשבר האקלים כאיום אסטרטגי. יש להגדיר את שינוי האקלים והצורך בבניית חוסן אקלימי כיעד אסטרטגי לאומי וחלק ממפת האיום הלאומית. תכנון ויישום תוכנית ההיערכות לשינוי אקלים הם מהלכים קריטיים להתמודדות נכונה עם התרחישים הצפויים, ולכן יש לתרגם אסטרטגיה זו למדיניות, לחקיקה וכן להקצות תקציבים ייעודיים. אם יש ודאות אחת בעולם האקלימי, זה שינוי. שנת 2024 והשנים הקרובות יביאו עימם אירועים צפויים ובלתי צפויים, שחלקם בוודאי ישנו את הנוף האקלימי לצמיתות. כדי לנווט בהצלחה במרחב מורכב ומגוון זה, חברות נכון שישקלו צעדים כגון אימוץ גישות משולבות ומגוונות יותר לניהול סיכוני וסיכויי האקלים, כולל על ידי זיהוי בעלות פנימית על הנושא, בניית בקרות פנימיות, קביעת תקציבים למומחיות חיצונית ומיפוי דרישות רגולטוריות חוצות תחומי שיפוט. הסיכונים הסביבתיים אינם מתוחמים רק ל "E" שב- ESG והם משפיעים על נושאים חברתיים, בריאותיים, דמוגרפיים וזכויות אדם (וניתן לציין בקשר זה את החלטת בית הדין האירופי לזכויות אדם שעמד על הקשר בין זכויות האדם ומשבר האקלים וציין כי מדיניות אקלים רפה מצד ממשלות היא הפרה בסיסית של זכויות אדם). לצד ההתבוננות בצד של סיכוני האקלים, ניתן לראות את האתגר גם כאתגר הטומן בחובו הזדמנויות רבות, למציאת פתרונות חדשניים ורווחיים לבעיות החברתיות וסביבתיות ובכך עשוי גם לחדד את שאלת מטרתה של כל חברה עסקית, כאשר זו מיועדת למצוא פתרונות רווחיים לבעיות של בני האדם וכדור הארץ חלף התרחיש של מקסום רווח אגב יצירת פגיעה פוטנציאלית בתשתיות הסביבה והחברה. ככל שהשיח בנושא ממשיך להתפתח, ארגונים שניגשים לסיכונים והזדמנויות סביבתיים וחברתיים אגב איזון של יצירתיות, סקרנות ומיקוד אסטרטגי, תוך הקשבה למגוון נקודות מבט של בעלי עניין, עשויים לנווט בצורה הטובה ביותר עם האתגרים והשאלות שהוא מציב, יביאו להשאת ערך התאגידים ויפעלו לקידום קיומם של משק, סביבה, כלכלה וחברה ברות קיימא. ואין מדובר כאן ב-Compliance. זהו עולם שהציפייה בו להיות Beyond Compliance. במטרה לפעול לעתיד בר קיימא, יש לפעול בעצימות גבוהה יותר למעבר התעשייה לתעשייה ירוקה, בין היתר, בדרך של פיתוח מנגנוני תמריצים שמאיצים אימוץ טכנולוגיות ברות קיימא, לייצר שותפויות בין מנהיגי התעשיה, קובעי מדיניות ומוסדות מחקר זאת בכדי לטפח חדשנות ושיטות עבודה ליישום טכנולוגיות ירוקות, לקבוע את המסגרות הרגולטוריות המחייבות ולאמץ עקרונות של כלכלה מעגלית להפחתת הפסולת, קידום יעילות המשאבים ומזעור ההשפעה הסביבתית. ואכן, בדומה לממשלות, הקהילה העסקית וקהילת המשקיעים המוסדיים נעות לאט מדי כדי להתמודד עם שינויי האקלים, אגב קיום החשש מהתממשותן של השלכות קטסטרופליות. בהינתן המודעות בארץ ובעולם לקיומם ולהיקפם של סיכונים פיננסיים שנובעים מפוטנציאל הנזק של אירועים ותהליכים שקשורים לשינויי האקלים, התממשות של סיכונים אלה עלולה לבוא לידי ביטוי כהתממשות סיכונים פיננסיים קלאסים לרבות סיכוני אשראי, שוק, נזילות, תפעול ומוניטין, ובמקרים קיצוניים אף להשליך על יציבות תאגיד בנקאי, סולק, תאגיד מבטח, המערכת הפיננסית או הכלכלה הריאלית. התאגידים חשופים בפני סיכונים אלה הן באופן ישיר והן באופן עקיף. נזק ישיר עלול להיגרם לתאגיד, למשל, במקרה של פגיעת אירוע קיצון אקלימי בתשתיותיו הפיזיות שהן הכרחיות לשם המשכיותו העסקית. נזק עקיף עלול להיגרם בעקבות פגיעה בלקוחות התאגיד, בערך הבטוחות שבהן הוא מחזיק, בערך תיק ההשקעות שלו וכיו"ב. תהליך ההפנמה של הסיכונים הפיננסיים שקשורים לאקלים בא לידי ביטוי בעלייה משמעותית בהיקף האסדרה האקלימית בעולם. המאסדרים הפיננסים משקיעים מאמצים בפיתוח עקרונות להתמודדות נאותה של המערכות הפיננסיות עם סיכוני האקלים ואמצעים להפחתת הסיכונים. בין היתר, מתרחב הפיתוח של כלים ומתודולוגיות לזיהוי ולהערכה של סיכוני אקלים, מתגבשים עקרונות לניהול הסיכונים, נקבעות דרישות לגילוי מידע בנושאי סביבה וננקטים צעדים לעידוד המעבר ל"מימון ירוק". מכאן, לצד הסיכונים וההזדמנויות הגלומות בעולם האקלימי, קיימת חשיבות רבה לפיה נכון ורצוי שדירקטוריונים כיום יסתכלו ויבחנו השפעות סביבתיות וחברתיות לא פחות מאשר את הביצועים הפיננסיים ולקבל החלטות מנקודת מבט רחבה זו. סיכוני אקלים צריכים להיחשב לסיכוני ליבה עסקיים ויש להעריכם כחלק מהאסטרטגיה העסקית. מכיוון שההשפעות של שינויי האקלים – והסיכונים שהם מציבים – משתנים ללא הרף, ניתוח סיכונים צריך להתבצע באופן קבוע. בפועל, משמעות הדבר היא כי דירקטוריונים והנהלות צריכים להגדיל במידה ניכרת את התבוננותם והתמודדותם, ובנוסף למשימות המסורתיות יותר, עליהם להרחיב דעת ודיון לתוך נושאים כגון שימושי קרקע, אנרגיה, מים ופליטות; זכויות אדם, שוויון הזדמנויות וגיוון; כמו גם אתיקה וסטנדרטים פנימיים אחרים החלים לא רק בתוך הארגון, אלא גם על שרשרת האספקה של הארגון. ומכיוון שאנו חיים בעולם גלובלי, נכון לציין שישראל משתרכת מאחור בכל מה שקשור לרגולציה בנושאי ESG ונידרש ככל שאנו חפצי חיים, לבצע התאמה למקובל במשקים איתם אנו סוחרים, אחרת אנו עלולים להפוך למשק רובינסון קרוזו. ההתאמה הינה רחבה, רלוונטית לעולמות הרגולציה, דיווח חשבונאי, גילויים וכמובן, עולמות המימון ועוד. בעולם, בשנים האחרונות, אנו עדים למגמה של פרסום דוחות ESG אחידים וברי השוואה. הדברים מקבלים משנה תוקף עם פרסומן של רגולציות דיווח ESG משמעותיות באיחוד האירופי ובארה"ב בשנה האחרונה, ובמקביל פרסום תקני ה-ISSB שמשלימים את המהלך וצפויים להפוך בשנים הקרובות לסטנדרט דיווח ESG בינלאומי מוביל. התפתחויות משמעותיות אלו יוצרות פער בין איכות ואחידות הדיווחים הקיימים כיום בישראל בנושא לבין הסטנדרט העולמי המתגבש, שעלול להוביל לפגיעה משמעותית בציבור המשקיעים בישראל. בישראל המודעות והשיח הציבורי לגבי ESG וכנגזרת ההשקעות בתחום נמצאים בשלבי התפתחות ראשוניים ביותר ביחס למדינות המערב. בשנים האחרונות ננקטו אמנם מספר צעדים על ידי הרגולטורים לעידוד התחום, אך עדיין נדרשת כברת דרך משמעותית בכדי להדביק את הפער מול יתר העולם המערבי, על מנת שהתחרותיות של ישראל בזירת ההשקעות הגלובלית לא תיפגע. גם דיווח ה-ESG בישראל הוא חלקי, לא אחיד ולוקה בחסר, מה גם שמספר החברות המדווחות כיום על הנושא עומד על עשרות בודדות בלבד. בהחלט נראה שבשלה העת למהלך אסדרה מקיף בישראל שיחיל חובת דיווח ESG בהתאם לתקני ה-ISSB שצפויים להפוך לסטנדרט דיווח גלובלי מוביל, כאשר נכון לפעול על בסיס מבחן המהותיות, יישום מדורג ומתואם עם היבטי הדיווח החשבונאי ועם מסגרת דיווח ה-ESG. כמו כן, בהחלט נכון לבחון את החובה ליישם את תקני ה-ISSB וחובת דיווח ה-ESG, לאו דווקא לחברות ציבוריות בלבד, אלא להרחיב גם לעבר חברות פרטיות לפי קריטריונים סקטוריאליים ומבחני מהותיות. כמובן שאלה יחייבו יצירת תקינה, תחולה ואכיפה בהתאמה. זה יספק דחיפה משמעותית לחיזוק מעמדה של ישראל בזירת ההשקעות הגלובלית ויניב פירות בדמות שוק הון אטרקטיבי ומפותח יותר שעומד בשורה הראשונה עם המדינות המובילות בעולם, ובמקביל יתרום תרומה של ממש לשיפור ההשפעה של עסקים על הסביבה והחברה בישראל. בעידן שבו נורמות ESG הופכות לחלק בלתי-נפרד מהשיח והפרקטיקות העסקיות ברחבי העולם על ההתפתחויות הגלובליות בתחום הדיווח בעת האחרונה, על הרגולטורים לפעול ולהצטרף למגמה על מנת שישראל לא תשאר מאחור ותתוייג כמנותקת מהמגמות המרכזיות בעולם הפיננסים על ההשלכות הפוטנציאליות של משיכת וצמצום השקעות מישראל לצד גביית פרמיית סיכון בגין אי עמידה בכללים בינלאומיים מקובלים. לצד האצת קידום הרגולציה הפיננסית והיבטי הדיווח והשקיפות הנדרשת כפי הפרקטיקות המיושמות בעולם, אגב האתגרים הקיימים מפאת השונות בין רשויות שונות בעולם, נכון להמשיך ולקדם את חקיקת האקלים ומיסוי הפחמן, ונכון הוא ככל שניתן, לפעול להעצמת וחיזוק החקיקה בהיבטים שאלה יקבעו יעדי אקלים משמעותיים המתכתבים עם אמנת פריז, כמו גם, קביעת מיסוי פחמן במחירים התואמים את העלות במדינות המתקדמות בעולם בנושא. כמו כן, קיימת חשיבות לפעול בעצימות גבוהה יותר ולקדם את ההערכות לאדפטציה כנגזרת של שינויי האקלים, זאת הן ברמת המדינה וחשוב לא פחות ברמת הרשויות, כאשר קיימת חשיבות למעורבות המדינה במתן תמריצים ליוזמות חדשנות אקלימית באמצעות רשות החדשנות, כמו גם, לקחת חלק אקטיבי בסיוע ליצירת פלטפורמה מימונית רציפה בכל התהליך מהמיזם הראשוני ועד למועד בו ניתן להגיע ל- Scale. פתיחת פערים משמעותיים מהעולם המתפתח בתחום עם שווקים איתם אנחנו סוחרים ו/או מהווים חלק משרשרת האספקה ו/או אלה מהווים חלק מבעלי הענין של התעשיה בישראל על הרגולציה הקיימת והמתפתחת בעולם (ונציין רק את ה-SFDR ,CSDDD , תהליכי החקיקה שהעביר ה-SEC, את ה-CSRD והטקסונומיה האירופאית), עלול להביא לפגיעה משמעותית בתעשייה הישראלית, ומכאן בכלכלה ובמשק, באיכות החיים, כמו גם, עלול להביא לפגיעה ולעליה בסיכון הפיננסי של מדינת ישראל על המשמעויות הגלומות בכך. במידה מסויימת, סיכון זה עלול להעלות את הסיכון של התאגידים הפיננסיים הפועלים כאן. ובהקשר זה ראוי להתייחס לטקסונומיה. הטקסונומיה היא כלי לסיווג השקעות בפעילויות כלכליות לפי תרומתן לקידום מטרות סביבתיות ואקלימיות מוגדרות, בפרט במסגרת של הליכי מימון וניהול סיכונים פיננסיים. הטקסונומיה יוצרת בסיס של הגדרות משותפות ואחידות, שיאפשרו בחינה יעילה ופשוטה של הערך הסביבתי והאקלימי בפעילויות כלכליות מסוימות. אימוץ של כלי זה על ידי גופים פיננסיים וחברות ריאליות צפוי לעודד השקעות התורמות תרומה משמעותית לסביבה, לתועלת משקית, ולמניעת "התיירקקות" (Greenwash). הטקסונומיה הישראלית מבוססת על הטקסונומיה הירוקה האירופאית, ומותאמת למשק הישראלי.  הייחודיות של הטקסונומיה באיחוד האירופי היא שמעבר לחובת הגילוי הקיימת על הגופים הפיננסים וחלק מהחברות הריאליות, הטקסונומיה מייצרת קריטריונים מדידים שמגדירים פעילויות בנות קיימה. הטקסונומיה מאפשרת יצירה של סטנדרט אחיד לפעילויות שתורמות תרומה משמעותית לסביבה ולאקלים. מכיוון שכך, קיימת חשיבות רבה שהגופים הפיננסים והחברות הריאליות יטמיעו את הטקסונומיה הישראלית זאת על מנת לקדם את המעבר שלהן לכלכלה בת קיימה, קידום שכמובן ישפיע על השוק והכלכלה כמכלול. הטמעה מוצלחת של הטקסונומיה, נכון שתלווה בכלים תומכים שיאפשרו לוודא שהפעילויות והפרויקטים עומדים בטקסונומיה, כמו גם, קיימת חשיבות למעקב ואכיפה על ידי המשרד להגנת הסביבה. ________________________________________________________________________ יאיר אבידן   הוא יו"ר הועדה המייעצת וראש פורום עמיתים במרכז אריסון ל- ESG

רבים מאיתנו רוצים להיות בצד של ה"טובים", להיזכר כאלו שניצלו את חייהם לטובה בזכות פועלם. נראה כי הדרך הפשוטה לעשות כן, תוך שילוב הצורך בפרנסה, היא לקדם את הטוב במקום העבודה. היינו, לעבוד בלעשות טוב. התנהלות במתכונת של ESG  היא אחת הדרכים לעמוד בשני היעדים הללו ומאפשרת לנו לשפר את התנהלות מקום העבודה בשני צירים – החברתי והסביבתי, תוך הקפדה יתרה על הממשל התאגידי.     אם בחרנו בדרך זו, יש לנו הזדמנות להשאיר חותם משמעותי בתחום מוגדר - גיוון מגדרי, הפחתת רעב,  הפחתת ההתחממות הגלובלית וכו'. בהקשר זה, ה SDG שהגדיר האו"ם מיפה 17 צירי אימפקט אותם ייטב שנקדם ככל שחפצי קיימות אנחנו . עדיין, מי שבוחר או בוחרת במסלול כזה, המשלב עבודה ועשיית טוב, צריכים להיות מוכנים נפשית להיות אלו שלא רוצים לפגוש במסדרון או בפינת הקפה. ליבת הבעיה להערכתי היא בפער הגדול בין הטווח הקצר לטווח הארוך רובינו בעניין של עשיית טוב, כולנו נצביע בעד קיימות והתנהלות ערכית, השאלה היא כמובן המחיר בטווח הקצר. קחו כדוגמא את הסיטואציה הבאה: מתפנה כיסא של מנהל בכיר בארגון. יש 3 אנשים בצוות שרואים את עצמם מועמדים לתפקיד. האישה בצוות לא הגישה מועמדות. מבין המועמדים החיצוניים והפנימיים יש שני גברים שממש מתאימים לתפקיד. צוות משאבי אנוש והמנכ"ל יכולים לבחור אחד מהשניים ולסיים את הגיוס, להחזיר את הפעילות לעבודה סדירה או להתעקש על גיוון. לטווח הארוך ברור לכולם שעדיף לגוון את הצוות, עדיף שיהיו יותר נשים בהנהלה הבכירה, רצוי לכולנו שיהיה ייצוג למיעוטים – ערבים/יות חרדים/יות וכו'. המחקר, [1]  דוגמת זה של  מקינזי , מעיד שלאורך זמן גיוון משפר את התוצאות הפיננסיות, אך גם ההיגיון הבריא מוביל אותנו למסקנה הזו לגבי הטווח הארוך. הבעיה היא כמובן שההחלטה העומדת בפני הצוות היא קשה. משאבי אנוש נמדדים על יעילות ואיכות ההשמות. אכן, ייתכן שמשאבי אנוש נמדדים גם על גיוון אבל עניין זה בוודאי אינו היעד הראשון או העיקרי במרבית הארגונים. המנכ"ל (המנהל או המנהלת הכללית) נמדדים על התוצאות הכספיות מרבעון לרבעון, על הרציפות העסקית ומגוייסות הארגון להצלחה. איך סביר שהם יפעלו? איוש מידי של התפקיד בגבר מתאים שישתלב בקלות ובמהירות בצוות המורגל בגברים כמוהו או להתעקש על גיוון. לדחות את ההשמה בחודש, חודשיים שלושה ולהסתכן בכך שהגיוון יגרום לחריקות בצוות. במרבית הארגונים הצוות יבחר בגבר הזמין. ואחרי הבחירה, את מי צוות משאבי אנוש והמנכ"ל לא רוצות ורוצים לפגוש בפינת הקפה? חשוב בהקשר של הדילמה הזו להבין, שכמו במצבים רבים יש כאן שילוב של סיכון סיכוי. הפתרון הקל הוא ללכת על בטוח ולהישאר עם המוכר. הפתרון שעשוי להקפיץ את הארגון בעתיד יש בו גם סיכון לצד הסיכוי לשיפור משמעותי. אפשר כמובן לתת דוגמאות גם מתחום הסביבה – החל במי שמזכיר לכולם להפריד אריזות בארוחת הצהריים ולשים אותם בפחים הכתומים, או לא לשים פסולת אורגנית בפחים הכתומים, דרך זה המתעקש להזכיר על חשיבות הנסיעה בתחבורה ציבורית, לכרות חוזה חשמל מול ספק של אנרגיה מתחדשת וכו'. כל אלו חשובים לקיימות הארגון בטווח הארוך, לקיימות ישראל בטווח הארוך ולקיימות כדור הארץ אבל כאן ועכשיו מה שחשוב זה להתמקד בפעילות העסקית ולהגיע הביתה בשלום. "מחר" נבחן את האפשרות לחשמל ירוק, לספקים מהפריפריה לגיוון בארגון וכן הלאה. היום ההתעסקות הזו מוסיפה עבודה שמרבית האנשים לא ימדדו על תוצריה – הם לא יקבלו קרדיט אם יצליחו ולא ינזפו אם ידלגו עליה. הם מסכימים שהיא חשובה והם בטוחים שהיא תחכה למחר. גם בתחום האימפקט המוטיבציה מורכבת. אם האימפקט שאנחנו רוצות למדוד הוא הפחתת רעב ואנחנו ארגון שמייצר דשנים, דבר אחד הוא להתמקד במדידת כמות הדשנים שמכרנו ברבעון הנוכחי, ודבר שני הוא למדוד כיצד דשנים אלו השפיעו על אנשים בדרום סודן, אתיופיה ומזרח סין ומה המשקל וההשפעה של הדשן בתוך הסיפור הזה. כמה זמן וכסף נדרש למדוד זאת? האם זה משנה כמה ואיך אנחנו משלמים לעובדים במכרות? ואם עיסוקינו בתחום האנטנות, מה לגבי אספקת תקשורת לכפר בטנזניה? האם מה שחשוב זה כמה אנטנות מכרנו? כמה ילדים למדו אנגלית או כמה פקידים צריך היה לשחד בכדי להקים את האופרציה?      הטובות והטובים לקיימות בהינתן הגידול המעריכי במספר האנשים על פני כדור הארץ ברור שאיכות החיים בעתיד תלויה במיקוד שלנו בקיימות, באבולוציה ובהתאמה של האופן שבו אנחנו עושות ועושים עסקים. העתיד של כולנו תלוי ביכולתנו לספק שירותים חברתיים באופן יעיל ורחב יותר. זה דורש יצירתיות, זה דורש שינוי של הבניות חברתיות עתיקות יומין, זה דורש השקעה בעתיד על חשבון ההווה וזה מסובך. לאור כל אלו חשוב שהטובות והטובים ביותר יעסקו בעולם התוכן הזה. זה דורש שתגלו איך לעשות זאת בלי להיות אלו שלא רוצים לפגוש בפינת קפה.   אלה אלקלעי, המכהנת כיום כיו"ר IBI קרנות נאמנות, מנהלת האחריות התאגידית ESG בבית ההשקעות IBI ויו"ר פורום השקעות אחראיות.   אלה כיהנה כיו"ר שדולת הנשים בישראל 2016-2024, היא חברת ועד מנהל במעלה, חברת ועד מנהל בפורום לקידום כלכלת אימפקט בישראל, בקרן החדשה לישראל, באלפנאר ובאלביאדר. אלה משלבת בעשייה השוטפת שלה קידום שוויון, הכלה ושייכות לצד שילוב כלי אימפקט בהשקעות ובכלכלה. ________________________________________________________________________ רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן   [1] https://www.mckinsey.com/featured-insights/diversity-and-inclusion/diversity-wins-how-inclusion-matters

"הממשל התאגידי עומד בשנים האחרונות במרכז השיח הציבורי, והוא מקיף נושאים של ניהול, פיקוח, אחריות ושקיפות, והגנה על מניות ובעלי עניין." [1] הקדמה על רקע מגמות הנמצאות בחזית שיח הממשל תאגידי בישראל ובעולם ולאור עליית קרנה של גישת האחריות התאגידית החברתית (ESG) בשני העשורים האחרונים, תאגידים רבים מוצאים עצמם מתחבטים בשאלה: "כיצד ניתן לאמץ ולהטמיע, בצורה אפקטיבית והולמת, מדיניות ESG ומדוע כדאי לעשות כן?" . מדובר, כמובן, בשאלה מורכבת - עם תשובה מורכבת עוד יותר. אימוץ מדיניות ESG, לרבות הטמעתה ואכיפתה בתאגיד עסקי גדול, אינו דבר של מה בכך. מדובר בתהליך משמעותי, מדויק ועדין, אשר נדרש להבהיר את יעדיו, הערך הטמון בו והתאמתו למידותיו של כל תאגיד, בהתאם לאופיו והיקף פעילותו בתוך עולם משתנה של סיכויים וסיכונים – משפטיים, עסקיים, חברתיים וסביבתיים – חסרי תקדים. בשנה האחרונה, הקמנו במרכז אריסון ל-ESG, בשיתוף ACC, ארגון היועצים המשפטיים בישראל, פורום שנועד לעסוק ביתרונות וההזדמנויות הבינתחומיות של תוכנית מטרה והטמעה אפקטיבית . תכנית זו מהווה בעינינו "חוליה חסרה" בממשק של התאגידים העסקיים כיום עם עולם ה-ESG והערכים שהוא אוצר בתוכו. [2] על פניה, תכנית זו עלולה להיתפס כאמצעי בעל משמעות משפטית "יבשה" ותו לא, ואולם, כפי שיבואר בפוסט זה – מדובר במנגנון אשר שימוש נכון ויעיל בו לא רק מבטיח לתאגיד ולפועלים מכוחו להישאר "שומרי חוק" – אלא עשוי להסב לאלו, ולחברה בכללותה (Society), תועלת של ממש. "רגע, אז מה זה בעצם תכנית אכיפה?" כנקודת מוצא, כאשר מדברים על "תכנית אכיפה" בתאגידים עסקיים, המסמך הרלוונטי ביותר כיום בישראל הוא הנחיות פרקליט המדינה בדבר מדיניות התביעה באשר להעמדתו של תאגיד לדין. [3] לפי מסמך זה, התמריץ המשפטי העיקרי המניע כיום את התאגידים בישראל לייצר תכנית אכיפה פנימית הינו העובדה שקיומה של תכנית כאמור עשויה לשמש עבורם מעין "תעודת תקינות" בכל הנוגע לתרבות הציות לחוק בתאגיד, כך שבמקרה ותבוצע על-ידי מי מאורגני התאגיד עבירה – עצם קיומה של תכנית אכיפה תהווה שיקול מקל בשאלת העמדת התאגיד לדין. תכנית אכיפה פנימית מתחילה בהנהגת התאגיד – ברוח המפקד ובהצהרת מחויבות של מנהלי התאגיד על כך שציות לדין בכלל, ולהוראות תכנית האכיפה בפרט, הינם נושאים חשובים ומהותיים בניהולו השוטף של התאגיד, ומהווים חלק בלתי נפרד מתפקודו התקין. עם זאת, לפי המסמך האמור אין די בכך ותכנית אכיפה תילקח בחשבון כשיקול מקל רק כאשר יימצאו ראיות לכך שהיא אפקטיבית, ולצידה קיימת בפועל תרבות ארגונית המעודדת התנהלות אתית ומחויבות לציות לחוק.   "אבל מה הקשר ל-ESG?!" סקירה שטחית של תכלית תכנית האכיפה הפנימית מובילה למסקנה כי זו מהווה כלי ליישום פרקטיקות פנים-תאגידיות של משטור ופיקוח עצמי, על בסיס הדין וההנחיות אליהן מחויב התאגיד בישראל. עם זאת,   אנחנו רואים בה הרבה מעבר לכך. אם נביט, ולו לרגע, מעבר לדפיו של אותו מסמך משפטי "רזה" לניהול סיכונים, נופתע לגלות את הפוטנציאל הטמון בו כאמצעי יעיל להטמעת עקרונות סביבה, חברה וממשל תאגידי. תאגיד עסקי אשר יבחר לזהות את מטרתו החברתית בצד זו העסקית ובהתאם יאמץ מסמך מדיניות כאמור ויישא אותו מעלה, אל מעבר למישור האכיפה וההטמעה, יזכה בכלי אפקטיבי להבניית תרבות ארגונית הוגנת ואמינה המבוססת על ערכי ESG. כך, הופכת תכנית האכיפה ממסמך משפטי של ממשל תאגידי למעין מצפן מעשי המחבר, בצורה סינרגטית ואסטרטגית, בין שני ממדים: הממד הראשון הוא זיהוי ה-DNA של התאגיד – תחום והיקף פעילותו, עובדיו, בעלי העניין שלו, השפעתו, שאיפותיו ומטרותיו. כל אלו מייצגים, לדעתנו, את תכלית החברה העסקית במובנה הטהור. הממד השני הוא עולם המעשה, הפרקטיקה – איך? כמה? מתי? ולמה?. בייחוד בתאגיד רחב-ממדים המעסיק אלפי עובדים, נדרשת תכנית פעולה ברורה ומדויקת שמטרתה להבטיח את השמירה על אותם ערכים, שאיפות ויעדים שקיבל על עצמו התאגיד מתוקף תכליתו הייחודית. לאור האמור לעיל, מעתה נציע לקרוא לתכנית כאמור בשם "תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה ".     "תכנית אכיפה או תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה – אותה גברת בשינוי אדרת?" מיטיבי-הלכת מבינכם.ן שהגיעו עד לחלק זה של הפוסט, ודאי כבר יודעים להשיב בעצמם על השאלה. שינוי שמה של תכנית האכיפה הפנימית לתכנית מטרה, הטמעה ואכיפה איננו אסתטי וסמנטי אלא מהותי. מדובר בעצם במסגור מחודש ושינוי דפוס חשיבה (Mindset) – מעבר מציות   למהות , מניהול סיכונים לניהול סיכויים ולהפיכתם לחלק אינטגרלי מהתרבות הארגונית. תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה, בשונה מתכנית אכיפה, אינה עוסקת אך בטובת התאגיד. תכנית כזו דוגלת בגישה של דואליות מהותית, ורואה בטובת החברה העסקית (Company) כחלק מטובת החברה בכללותה (Society), ולהיפך. לעניין זה יפים דבריו של פרופסור קולין מאייר מאוניברסיטת אוקספורד, המשמש גם יועץ אקדמי בכיר במרכז אריסון ל-ESG, בשיחה שערך באירוע להשקת המרכז ופורסמו בבלוג של המרכז ( כאן ) ובמקומות נוספים: “The purpose of the business is to produce profitable solutions to the problems of people and planet, not profiting from producing problems. ” [4] אכן, מטרת התאגיד העסקי כיום אינה מסתכמת עוד בהשאת רווחים ותו לא. במסגרת פעילותו העסקית, על התאגיד להתחשב בצורה הוגנת גם בחברה בכללותה במסגרת קבלת החלטותיו, ולו משום שקיומו תלוי בקיומה, בהיותה מעניקה לו את כוח החיות וכוח ההישגיות. [5]  מעבר להצדקה זו, וכפי שנראה עתה, אימוץ תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה טומנת בחובה פוטנציאל משמעותי להסב לתאגיד העסקי רווח של ממש .   " דברו תכל'ס – מה יוצא לנו מזה? " תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה מביאה עימה שורה של יתרונות משפטיים, עסקיים, אתיים, ארגוניים ומוניטיניים השלובים אלו באלו. אי לכך, אימוץ תכנית כאמור יכול שישמש ככלי להעלאת ערך לכל דבר ועניין. ובמה דברים אמורים? יכולת ניהול סיכונים : אחד מהצרכים הקריטיים עבור תאגיד עסקי הוא יכולת גידור וניהול סיכונים. כל תאגיד, בין אם מקומי ובין אם גלובלי, פועל ומתקיים בעת ובעונה אחת במספר מישורים המכפיפים אותו למספר לא מבוטל של חובות: כלפי עובדיו; כלפי משקיעיו; כלפי הרגולטורים המסדירים את פעילותו וכן כלפי הסביבה בה הוא פועל. בנסיבות מסוימות, כל חובה שאינה מתמלאת כראוי, עשויה להסב לתאגיד נזק. נזק במובנו הפשוט יכול להיות קנס או עיצומים כספיים כנגד התאגיד, ובמקרים מסוימים אף נקיטה בהליכים פליליים (ואזרחיים) כלפי התאגיד וכלפי נושאי המשרה בו. [6] סוג נוסף של נזק שיכול להיגרם לתאגיד הינו נזק תדמיתי. נזק מסוג זה אינו בהכרח קשור בטבורו לחובות המוטלות על התאגיד מכוח הדין, ועשוי לנבוע מקיומן של נורמות משפטיות "רכות" כגון ציפיית ציבור הלקוחות מהתאגיד, רוח התקופה ורגולציה בינלאומית מחייבת ברמת Beyond Compliance. לעניין זה יפים דבריו של השופט מצא בפרשת כהן : "ניהולו של תאגיד הוא עניין רציני. מילוי תפקיד ניהולי בתאגיד כרוך באחריות כבדה, המיועדת לא רק להבטחת ענייניהם של התאגיד עצמו, של בעלי מניותיו ושל נושיו, אלא גם להבטחת עניינו של הציבור... על מנהל תאגיד מוטלת חובה לנקוט - באופן יזום, ואף בהיעדר חשש לביצוע עבירה - אמצעים סבירים לשמירת הוראותיו של החוק." [7] לדעתנו, טעם זה כשלעצמו מהווה סיבה מספקת להבנת הצורך והתועלת שבאימוץ וקיום תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה ככל שניתן במסגרת הפעילות העסקית ובקרב העובדים.   יתרונות עסקיים ומשפטיים : השינויים הסביבתיים, החברתיים והתאגידיים בעידן הנוכחי מגבירים את הסיכונים וההזדמנויות לתאגידים, כולל סיכוני מעבר וסיכונים פיזיים. בעידן של שינויים חסרי תקדים נדרשים תאגידים לאמץ גישה יוזמת, זהירה ודינמית בניהול הסיכונים שלהם, תוך התאמה מתמדת לנסיבות המשתנות. חברות רבות, וביניהן חברות כמו Kodak ו-Blockbuster, אשר לא הצליחו להסתגל לשינויים אלו, נחלו כישלון ונכחדו מן העולם. אי-הוודאות הגבוהה סביב עיתוי התממשות הסיכונים הללו מחייבת יישום תוכניות מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיביות. בנוסף, ניהול ממשל תאגידי ראוי ונכון עשוי להוביל לשיפור פיננסי, בין היתר בתנאי אשראי משופרים ובהפחתת פרמיות ביטוח. אימוץ תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה מקדמת, לפיכך, תפיסה המדגישה את הצורך בהגינות ובתום-לב כלפי בעלי העניין ובכך מסייעת גם היא במזעור חשיפת התאגיד והפועלים מטעמו להפסדים כלכליים הקשורים באחריות משפטית. התכניות הללו, שבעבר נחשבו למנגנונים וולונטריים, הפכו בדרך זו לחלק בלתי נפרד מניהול הסיכונים העסקי במישרין ובעקיפין. יתרונות אתיים : חברות עסקיות מתמודדות עם דילמות יומיומיות המחייבות קול מכוון וברור, במיוחד בעידן הנוכחי שבו תאגידים הופכים לשחקנים חברתיים בעלי עוצמה גוברת. מצב זה מדגיש את הצורך בקוד אתי כמצפן שמסמן את ה"רף" ואשר ממנו נגזרת המטרה הייחודית לכל תאגיד, ובעקבותיה הטמעתה ואכיפתה האפקטיבית אשר מכוונת את התאגיד לפעילות מיטבית. באותה נשימה, מרחיקה תכנית המטרה, ההטמעה והאכיפה את התאגיד והפועלים מטעמו מה"סף" וממזערת גרימתן של בעיות חברתיות פנימיות וחיצוניות. גישה זו תואמת את הגדרתו של פרופ' אסא כשר לאתיקה כגישה סדורה לאידיאל המעשי של התנהגות בתוך מסגרת מוגדרת, ובמקרה של תאגיד, זיהוי עצמי של כל תאגיד את מטרתו בהתאם לאופיו, גודלו ותחום פעילותו, אשר מתכללת באופן דואלי בין השאיפה לרווחיות לבין אחריותו החברתית כלפי המעורבים בפעילותו, לרבות ערכי החברה הדמוקרטית שבה הוא פועל. בחתירתו המתמדת של התאגיד להתנהלות אתית תוגשם ממילא גם תרבות הציות לחוק של התאגיד והפועלים מטעמו וגם תושג מטרתן של הנחיות פרקליט המדינה אשר חותרות לקיומה של תכנית פנימית, אשר תישקל כשיקול מקל עם התאגיד,  "רק כאשר יהיו קיימות ראיות לכך שתכנית האכיפה היא אפקטיבית, ונלווית לה בפועל תרבות ארגונית המעודדת התנהלות עסקית אתית ומחויבות לציות לדין" כאשר "הנטל להוכחת התרבות הארגונית ואפקטיביות תכנית האכיפה מוטל על התאגיד". [8] יתרונות ארגוניים : תוכניות מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיביות משפיעות באופן מהותי גם על עובדי התאגיד בכך שהן מטמיעות תרבות ארגונית פרואקטיבית שמחברת את העובדים למטרות התאגיד. תכניות אלו יוצרות זהות והזדהות ארגונית, וזו מובילה להגברת אחידותם ולכידותם של העובדים, המבוססת על גאווה והערכה לעשייה חיובית. כאשר העובדים מרגישים שהם חלק מתהליך התורם להצלחה הארגונית, הם נוטים יותר להתחייב ולהיות פעילים בהשגת מטרות התאגיד. התוצאה היא חיזוק התרבות והאקלים הארגוני, מה שמגביר את הנכונות ליישם ולאכוף את ערכי התאגיד, ומעצים את המחויבות של העובדים לתכלית העסקית הרחבה. שיפור מוניטין וחיזוק התדמית החברתית : תדמית התאגיד מושפעת מהאופן שבו היא מצטיירת בעיני בעלי העניין, והרושם שהיא יוצרת יכול להשפיע על נכונותם של בעלי העניין להמשיך לעשות איתה עסקים. סנקציות מוניטיניות, שנובעות מירידה באמון בעלי העניין עקב התנהגות בלתי תקינה של התאגיד, יכולות להיות חמורות יותר מכל סנקציה משפטית. בעלי העניין, בעיקר הצרכנים והמשקיעים, מתקשים להעריך אם בעיה היא חד-פעמית או מגמה מתמשכת, ולכן התנהלות שיטתית, אמינה, הוגנת ושקופה הינה נדבך מרכזי בשיפור תדמית התאגיד, בחיזוק אמון הקהילה והמשקיעים, ובהגנה על התאגיד מפני תגובות שליליות בשוק ובקהילה. אימוץ גישה אחראית חברתית, החורגת מהשאיפה להשאת רווחים בלבד, תורם למוניטין בינלאומי חיובי ומציב את התאגיד בעמדה טובה יותר מול רגולציות חדשות, כמו תקנות ה-SEC האמריקאיות וה-CSRD האירופאיות, המחייבות דיווח שקוף בנוגע לניהול סיכונים חברתיים וסביבתיים. יתר על כן, בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, בו תדמית התאגיד הופכת לחשובה מתמיד, תוכניות מטרה, הטמעה ואכיפה אמינות יכולות למצב את התאגיד כגוף אחראי ולמזער את הסיכון לחשיפה שלילית וחרם ציבורי.   "אוקיי. שכנעתם אותי, איך מתקדמים מכאן?" כאמור, תכניות מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיביות מבנות בעינינו את מהותו היסודית של התאגיד. הן נוגעות בלב-ליבה של תכלית התאגיד, ב-DNA שלו, בגנום ממנו הוא מורכב. כשם שאין תאגיד אחד זהה למשנהו, כך מה שטוב ונכון לתאגיד אחד אינו בהכרח רלוונטי לתאגיד אחר. כפועל יוצא מכך, גם תוכניות המטרה, ההטמעה והאכיפה אינן בעלות צורה או תוכן אחידים, הן אינן עשויות מקשה אחת, ועל כל תאגיד להתאימה למאפייניו, ובכלל זאת לגודלו, היקף פעילותו ומגזרי הפעילות שלו. במילים אחרות, לא ניתן לרכוש תכנית גנרית כזו במכולת וכאן טמון האתגר הגדול לקראת הבאות.   אכן, בהנחיות פרקליט המדינה שצוינו לעיל מופיעים מספר מרכיבים שצריכים להיכלל בתוכניות כאלו (ביניהם: הערכת גורמי הסיכון העיקריים של התאגיד להפרות דין; קביעת עקרונות פעולה ונהלים ברורים למניעה ואיתור של הפרות דין בתחומים שזוהו כנקודות תורפה מבחינה ארגונית; קיומם של דרגים בכירים המכירים את התכנית ופועלים ליישומה בהתאם לתפקידם; הגדרה ומינוי של גורם בכיר כאחראי על תכנית האכיפה הפנימית; קיום מנגנוני הדרכה ועדכון עיתיים בכל הנוגע לעקרונותיה ונהליה של התכנית; נקיטת אמצעי פיקוח ובקרה סבירים להבטחת יישומה של התכנית; קיום מנגנון הערכה עיתית בדבר יעילותה של התכנית, לצד ביצוע הערכת סיכונים מחודשת, תוך עדכון התכנית בעת הצורך; קיום מנגנוני דיווח של עובדים וגורמים אחרים שמאפשרים להם לדווח באופן אנונימי אודות הפרות דין ונוהל; וקידומה ואכיפתה העקבית של התכנית תוך נקיטת אמצעי משמעת נאותים נגד גורמים מפרי חוק בתאגיד או גורמים שכשלו בפיקוח) אך בכל אלו אין די. חלף אלו, כאשר אנו עוסקים בתכניות מטרה, הטמעה ואכיפה ראויות לשמן, ניתן להצביע על שני דגשים עקרוניים: על כל תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיבית לזהות את מטרתו הייחודית של התאגיד הנתון ולהיות תפורה למידותיו ולהשפעותיו. על כל תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיבית להביא, הלכה למעשה, להיווצרותה של תרבות ארגונית ראויה והוגנת.   שני דגשים אלו מהווים נקודות מוצא בלבד ומכאן ואילך כל המרבה הרי זה משובח.   צוות ההטמעה והאכיפה הוא חלק מתוכנית המתמחים של תכנית מרכז אריסון ל-ESG וכולל את  עידן אבודרם, שחר אביגל, משה בן דוד יוסף ועידן רוזנבלום. הצוות מונחה על ידי פרופ' עלי בוקשפן, מנהל אקדמי וכללי של מרכז אריסון ל- ESG – וחבר סגל בבית ספר הארי רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1] השופט עמית בע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן (נבו 26.04.2015). [2] הדיונים שהתקיימו בשנה האחרונה במסגרת פורום זה – בהם השתתפו גם גורמים מהתעשייה ומקרב רשויות האכיפה – סייעו ומסייעים רבות בגיבוש המסקנות שלהלן וזיקוקן. [3] מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד. הנחיות פרקליט המדינה 1.14 (התש"ף- 2019). (פרקליט   המדינה). [4]   Colin Mayer, CBE,  The Purpose and Future of the Corporation , Oxford University, Forbes, February 21st, 2019. [5] E.M. Dodd, For Whom Are Corporate Managers Trustees? , 45 HARV. L. REV 1358 (1932). [6] מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד. הנחיות פרקליט המדינה 1.14 (התש"ף-2019). [7] ע"פ 4148/03 ישי כהן נ' מדינת ישראל  (5.1.2004).  [8] סעיף 17 למדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד. הנחיות פרקליט המדינה 1.14 (התש"ף-2019).

רקע לפני שלושה שבועות, בתחילת ספטמבר, פרסמה רשות ניירות ערך מסמך משמעותי שכותרתו " ריכוז ממצאי ביקורת רוחב בנושא גילוי ודיווח בדבר סיכוני איכות סביבה בתאגידים מדווחים ". מסמך זה העלה ממצאים בעיתיים ביחס לתאגידים מדווחים בישראל, ולמימשל התאגידי שלהם, בכל הנוגע לגילוי וניהול סיכוני סביבה ואקלים. [1]  ממצאים אלו הביאו את רשות ניירות ערך לסכם בצורה ברורה את עמדתה וציפייתה הרגולטורית בהודעה שפירסמה לעיתונות :   "מצופה כי תאגידים מדווחים יפעלו לעמידה בחובות הגילוי החלות עליהם, ולשם כך יפעלו למיסודם של תהליכים מבוססי מתודולוגיות מקובלות אשר יבטיחו זיהוי מקיף של כלל סיכוני הסביבה הרלוונטיים לתאגיד, לרבות הערכה מבוססת באשר להשלכות סיכונים אלו ומידת השפעתם על התאגיד לצורך דירוגם במסגרת הדוחות, וזאת תוך מעורבות של דירקטוריון התאגיד כאחראי על התווית מדיניותו בנושא ודרכי התמודדותו עם חשיפות הנגזרות ממנו."   מסמך זה, מהווה עליית מדרגה רגולטורית בנושאי ESG בישראל, והוא לא הגיע יש מאין. המסמך ומחקר השטח שקדם לו מייבאים לשוק הישראלי מגמות כלל עולמיות וקשורים באופן ישיר למסמך נוסף שפרסמה רשות ניירות ערך בשנת 2021, " גילוי אודות אחריות תאגידית וסיכוני ESG – מתווה מוצע ", בו הרשות ביטאה את ציפייתה ל"הטמעת תחום האחריות התאגידית וניהול סיכוני ESG בקרב התאגידים המדווחים ולקדם התפתחות של שוק ההון הישראלי במסלול זה, בדומה לשוקי ההון המתקדמים בעולם", קריאה שקולה כנראה לא מצאה עדיין את מקומה הראוי בקרב התאגידים המדווחים בישראל ומסבירה את הדו"ח הנוכחי. בפוסט קצר זה ארצה לקשור בין שני מסמכים אלו של רשות ניירות ערך לבין מגמות רגולטוריות ועסקיות רחבות יותר בישראל ובעולם ולהציע כי לצורך התמודדות ישירה ואפקטיבית עם מגמות אלו שצפויות להתחזק, יש להעמיק את ההתייחסות לנושאי ESG במסגרת תכניות פנים תאגידיות פנימיות בתחום דיני ניירות ערך, ובכלל, ויפה שעה אחת קודם.   תכניות פנים תאגידיות והקשרן להתפתחויות בדיני ניירות ערך, בדיני החברות ודיני הממשל התאגידי לפני שבועיים נערך כנס מעניין  של ארגון היועצים המשפטיים (ACC) בשיתוף לשכת עורכי הדין בנושא " אכיפה פלילית ומנהלית בניירות ערך ". בין יתר הנושאים שנדונו בכנס, הוקדש פאנל מיוחד לדיון בתכניות אכיפה פנים תאגידיות, נושא בו עסק פוסט אחר שפורסם כאן לפני שלושה שבועות. הדברים שיידונו להלן בפוסט זה אמנם לא נדונו בכנס, אך סמיכות הזמנים של הכנס למועד פרסום ממצאי הביקורת של רשות ניירות ערך בנוגע לדיווח בדבר סיכוני איכות סביבה בתאגידים מדווחים מהווה הזדמנות פז להפנות את הזרקור על הקשר בין הדברים ועל דרך המלך בה נדרש (וכדאי) שינהג כל תאגיד בישראל, ודאי תאגיד מדווח. כנקודת מוצא, כשמדברים על תכנית "אכיפה" בהקשרה של רשות ניירות ערך, המסמך הרלוואנטי הוא מסמך ישן יחסית שפורסם על ידי הרשות ב- 2011 . מסמך זה מגדיר תכנית אכיפה פנימית במשפט הפתיחה שלו כ"מנגנון וולונטרי אותו מאמץ ומיישם תאגיד באופן שוטף כדי לוודא ציות של התאגיד ושל היחידים בו לדיני ניירות ערך " ומדגיש שככל שהתכנית תהיה יעילה יותר, הגזר בצידה יהיה בדמות הקלות משפטיות לתאגידים ולפועלים מטעמם. אף שהנטייה הראשונה היא לנסות להבין מהם הקריטריונים ליעילותה של התכנית האמורה, גישה כזו תהא עקרה אם לא יוקדם לה העיסוק בשאלת המצפן ?what this plan is all about  ואיזו תרבות עסקית עליה לאכוף ולהטמיע. כדי להשיב על שאלה זו יש לזכור כי מאז 2011 ועד היום חלו תמורות מפליגות בדיני ניירות ערך ובחובות הגילוי שבבסיסם. דיני ניירות ערך של היום שונים מאלו של 2011 והם מתרחבים בצורה מתגברת והולכת גם לכיוונם של היבטים סביבתיים וחברתיים (ESG) הקשורים בפעילותו של התאגיד המדווח, לא רק לאלו הפיננסיים. מגמה זו ניכרת מאד באירופה ( שם חלה גישת "המהותיות הכפולה" בשאלות הגילוי ), [2]  והיא מתפתחת, גם אם בצורה חלשה יותר מזו האירופית, גם בארה"ב. [3]  כבר מטעם זה, הטמעת תפיסת ESG באמצעות דיני ניירות ערך הישראלים הינה מהותית ורלוואנטית, ולו בעקיפין, לתאגידים ישראליים הקשורים בשווקים הבינלאומיים. עם זאת, גם באופן ישיר, הציפייה הרגולטורית של רשות ניירות ערך לגילוי ESG בקרב תאגידים מדווחים בישראל קונה לה שביתה כפי שניכר בפרסומי הרשות שהוזכרו בפתח הפוסט, ובמיוחד זה הנוכחי אשר הרקע לפרסומו מובהר בפתח הודעתה של רשות ניירות ערך לתקשורת: "בשנים האחרונות אנו עדים למגמה עולמית של הרחבת הגילוי בדיווחים של חברות ציבוריות להיבטים שהם מעבר להיבטים הפיננסיים, למשל בנושאי מעורבות חברתית, קהילה ואיכות סביבה, וזאת במטרה לאפשר לציבור המשקיעים לקחת בחשבון שיקולי סביבה, חברה וממשל בתהליך קבלת החלטות ההשקעה שלהם, ולבצע השקעות אחראיות".   בהתייחסותה זו של רשות ניירות ערך הישראלית לא רק מותווית הדרך המהדקת את הקשר בין דיני ניירות ערך בישראל לאלו שבחו"ל, אלא גם מתעוררת מתרדמתה סמכותה של הרשות כפי שבוטאה כבר בשנת 1992, הרבה לפני גל ה-ESG הנוכחי, בדברים שכתב מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, בפסק דין של בית המשפט העליון בעניין ברנוביץ' . [4]   בפסק דין זה, הנחשב עד היום פסק הדין המכונן בישראל בדיני ניירות ערך בו נקבעה היקפה של חובת הגילוי והיקף סמכותה של רשות ניירות ערך להורות על גילוי מידע מהותי למשקיע הסביר, אוזכרה המגמה המודרנית לפיה "על החברה ועל מנהליה הפועלים עבורה לקחת בחשבון לא רק את טובתם של בעלי המניות, אלא גם את טובתם של עובדי החברה, צרכניה והציבור הרחב בכללותו".  בחזרה לימים אלו, הדו"ח שפירסמה רשות ניירות ערך לפני שלושה שבועות מהווה תמרור ברור להעלאת קרנה של גישת ה-ESG בסדר היום המשפטי הנוכחי. בדו"ח, בו מפורטים ממצאיה של רשות ניירות ערך לאחר מחקר נרחב שעשתה (שכבר הוא כשלעצמו מאותת על התעניינותה הגוברת בנושא), מותחת הרשות ביקורת על כך שרק מעטות מהחברות המדווחות שביצעו הערכה של סיכוני איכות סביבה הסתייעו בה ככלי להערכת מהותיות הסיכון לצורך מתן גילוי בדיווחים התקופתיים. זאת ועוד, רשות ניירות ערך אינה מסתפקת רק בממצאים אלו והיא מותחת ביקורת גם על מעורבות מועטה של הדירקטוריון בכל הקשור לניהול סיכוני סביבה אשר מוצאת ביטוייה, למשל, בהיעדר מדיניות בנושא ניהול סיכוני סביבה ובהתוויית דרכי התמודדות עם חשיפות מסוג זה. ואם בכך לא די, לפי ממצאי הרשות, הרוב המכריע של חברות מדווחות לא ביצעו כלל הערכת סיכוני סביבה, אף שלא מעט מהן משתייכות לענפי פעילות עתירי סיכון סביבתי. כל מי שעיניו בראשו מבין כי חסרים אלו שהוזכרו על ידי רשות ניירות ערך מעוררים אדוות רבות של סיכונים פוטנציאליים משמעותיים. סיכונים אלו אינם נוגעים רק למדיניות הגילוי המצופה מכאן ואילך על ידי הרשות לניירות ערך עצמה, אלא לסיכונים הקיימים לתאגידים המדווחים ולנושאי המשרה בהם גם מכיוונה של האכיפה הפרטית והאזרחית, בדמות הגשת תובענות ייצוגיות ונגזרות, בין היתר בשל  הפרה פוטנציאלית של חובות הפיקוח של נושאי המישרה בתאגידים אלו . סיכונים אלו – והיערכות אליהם באמצעות תכניות פנים תאגידיות שיטתיות ואפקטיביות – משתמעים היטב מעמדת סגל רשות ניירות ערך שמופיעה בדו"ח החדש: "סגל הרשות רואה בהערכת סיכונים סביבתיים כלי חיוני להבנת ההשפעות הסביבתיות הפוטנציאליות החלות על התאגיד. הערכה זו מאפשרת זיהוי היבטים ומפגעים סביבתיים הרלוונטיים לחברה, כימות ההסתברות להתממשות הסיכונים והשלכותיהם, איתור פערים בעמידת התאגיד ברגולציה ובתקנות סביבתיות, שיפור תהליכי העבודה, עמידת התאגיד בחובות הגילוי המוטלות עליו בעניינים אלו ועוד. מומלץ כי הערכת הסיכונים תבוצע על בסיס מתודולוגיה מקובלת ובתדירות ההולמת את מורכבות התהליכים ורמות הסיכון בתאגיד, וכי תוצאותיה והשלכותיה יובאו לידיעתו ואישורו של הדירקטוריון כחלק מתפקידו הפיקוחי. כמו כן, מומלץ כי הערכה כאמור תקיף את מכלול סיכוני הסביבה הפוטנציאליים הנובעים מתהליכי העבודה ומאופי הפעילות על פי גישת המהותיות הכפולה, ואף תכלול תכנית לצמצום חשיפות שאותרו במסגרתה. משנקבעו יעדים לתיקון הליקויים ויישום ההמלצות, על הנהלת החברה לקיים פיקוח אפקטיבי להבטחת נאותות ושלמות העמידה בהם ולעדכן את דירקטוריון החברה בנושא. בחברות בהן הסיכונים הסביבתיים מהותיים לפעילותן, מומלץ לשקול יישומו של אחד מהתקנים המקובלים בתחום ניהול הסביבה. יישום תקנים אלו עשוי לסייע באופן ניהול הסיכונים הלכה למעשה, באמצעות עיגון מסגרת מתודולוגית לטיפול בהיבטים סביבתיים".   ציפייה רגולטורית זו מתקשרת לדיון מקביל ורחב יותר הנשמע היטב בישראל בבתי המשפט גם ביחס לחשיבותו של ממשל תאגידי ראוי ומוקפד בעת הזו, נושא   עליו אמר השופט עמית בפסק דין אפריקה ישראל להשקעות בע"מ  כי הוא "עומד בשנים האחרונות במרכז השיח הציבורי, והוא מקיף נושאים של ניהול, פיקוח, אחריות ושקיפות, והגנה על מניות ובעלי עניין." [5]  ציפייה זו להידוק הממשל התאגידי בנושאי ESG בקשר לחברות מדווחות, וגם כאלו שאינן מדווחות, מתבקשת גם מכיוונם של דיני החברות, לא רק דיני ניירות ערך. סקירה מעודכנת של דיני החברות בישראל ובעולם מצביעה על התעוררותה של תפיסה משפטית הקושרת כיום בין מטרת החברה להרחבת אחריותה כלפי מחזיקי העניין שלה . בישראל באים הדברים לידי ביטוי בחקיקה מתגברת המסדירה את עניינם של בעלי העניין (דוגמת עובדים, צרכנים, נושים, איכות הסביבה, פרטיות ועוד) ובפסיקה, כפי שנשמע, למשל, בדבריה של  השופטת פרוקצ'יה בפסק-דין קיבוץ משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ (2009): "עקרונות של צדק והגינות מהווים כיום חלק אינטגרלי מהמשפט הפרטי, וניטעו עמוק בדיני החוזים ובדיני התאגידים כאחד... בעידן האחרון, מתאפיין התאגיד העסקי בדואליות, שהפן האחד שלה הוא – שיקולים עסקיים המודרכים על-ידי שיקולי יעילות ותועלת, והפן האחר הוא – קיום חובות הגינות ותום לב ביחסים עם קבוצות שונות עימן בא התאגיד במגע במסגרת פעילותו העסקית" .   מכאן ואילך המסקנה המתבקשת מסקירה קצרה זו היא שהציפיות הרגולטוריות המתגברות והולכות מצידה של רשות ניירות ערך להידוק הממשל התאגידי בנושאי ESG, ציפיות המשתקפות ומתרחבות גם בדיני החברות עצמם בישראל ובעולם, צריכות למצוא את יישומן המפורט בראש ובראשונה בתכניות פנים תאגידיות ובהידוק המימשל התאגידי בנושאי ESG. לצורך כך, ראוי שכל תאגיד מדווח יביא בחשבון את ממצאי ביקורת הרוחב שפרסמה רשות ניירות ערך לפני שלושה שבועות, ולצידם גם את הנחיות פרקליט המדינה בדבר מדיניות התביעה באשר להעמדתו של תאגיד לדין . [6]   מסמך מקיף זה, אשר פורסם בשנת 2019, משליך גם על הקריטריונים לתכנית אכיפה פנימית של רשות ניירות ערך, מבהיר שתכנית פנים תאגידית תילקח בחשבון כשיקול מקל רק כאשר יימצאו ראיות לכך שהיא אפקטיבית, ולצידה קיימת בפועל תרבות ארגונית המעודדת התנהלות אתית ומחויבות לציות לחוק כאשר "הנטל להוכחת התרבות הארגונית ואפקטיביות תכנית האכיפה מוטל על התאגיד". תכנית כזו, אשר מוטב לכנות אותה כ " תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה " במקום " תכנית אכיפה " גרידא, אמורה להיות כזו אשר אינה מכוונת באופן צר רק לסף המשפטי ולניהול סיכונים משפטיים וציות לחוק. על מנת להיות אפקטיבית ולשכנע ביכולתה לקיים בפועל "תרבות ארגונית המעודדת התנהלות אתית ומחויבות לציות לחוק" על תכנית כזו להציב מצפן ערכי, מעשי ושיטתי המתכלל בצורה עמוקה ואסטרטגית בין זיהוי ה-DNA של התאגיד הנתון – הכולל את תחום והיקף פעילותו, השפעתו החברתית והמשפטית, שאיפותיו ומטרותיו – לבין מימוש אחריותו כלפי הציבור באמצעות ממשל תאגידי מוקפד. באותה נשימה, תכניות כאלו, המשולות להליכה ל"חדר כושר" ולעולמה של הרפואה המונעת, ישמשו כמצפן פנים תאגידי שיעמוד בהלימה לציפיות הרגולטוריות המתגברות מצידה של רשות ניירות ערך ומצידה של פרקליטות המדינה, וממילא גם לבתי המשפט העוסקים כיום השכם לבקרים בשאלת אחריותם הפלילית, המנהלית והאזרחית של תאגידים ונושאי מישרה.    פרופ' עלי בוקשפן, מנהל מרכז אריסון ל- ESG ומרצה וחוקר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן ________________________________________________________________________ [1]  ראו לעניין זה גם את סעיף 28 לתוספת השנייה ל תקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת תשקיף – מבנה וצורה), תשכ"ט – 1969  שעוסק בסיכונים סביבתיים ודרכי ניהול. [2]  ראו ה- European Green Deal , CSRD  וה- SFRD . [3]  ראו כאן . [4]  ע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך  פ"ד מו(2) 818. [5] השופט עמית בע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן (נבו 26.04.2015). [6]   מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד. הנחיות פרקליט המדינה 1.14 (התש"ף- 2019). (פרקליט   המדינה).

ברשימה קודמת שכתבתי בבלוג "כיצד נשים השקעות ESG על המפה בישראל?" , עסקתי במרחב המצומצם באופן יחסי בו מתקיים השיח על האחריות התאגידית בישראל. בין היתר התייחסתי לסוגית המתודולוגיה  כרכיב מפתח. באחת התגובות לרשימה, שאל אותי (בצדק) אחד הסטודנטים מדוע מדד " מעלה "  הישראלי מורכב בפועל בעיקר מתאגידים גדולים ומוכרים, וכיצד עובדה זו מתיישבת עם יצירת תמריץ ממשי לאחריות תאגידית? תשובה לשאלה זו כרוכה בעיקרה ברכיב המתודולוגי וברמת הדיוק של המידע הקיים במרחב הציבורי אודות אחריות תאגידית. מכאן רשימה זו.     המטרה המרכזית שלשמה ניזום כל עולם ה-ESG היא לעודד תאגידים לפעול באופן אחראי ביחס לבעלי העניין השונים בו. בעלי העניין בתאגיד הם קודם כל בעלי המניות שלו, אך בתפיסה המתפתחת כיום, בעלי עניין נוספים הם עובדי התאגיד, לקוחות התאגיד, הקהילה בה פועל התאגיד וגם החברה בכללותה. [1]  מכאן, תאגידים נדרשים לפעול באופן המביא בחשבון את טובת הציבורים השונים הללו. בכדיי לעודד תאגידים לפעול באופן אחראי פותחו שלל מדדים המורכבים מחברות המגלות אחריות תאגידית בנושאים שונים, קרנות השקעה המתיימרות להשקיע בתאגידים אחראיים וכן סוכנויות דירוג המפרסמות דוחות ומידע לגביי רמת האחריות החברתית אותה מפגינים תאגידים שונים. הבריח-התיכון בהצלחת כל כלי המיועד לעודד אחריות תאגידית הוא הנגשתו של מידע מדויק לגורמים השונים המדרגים, מחשבים ומקצים הון בהתאם לכך. רק על בסיס מידע מדיד ומדויק, תוכלנה משקיעות להקצות משאבים באופן שיעודד אחריותיות תאגידית אפקטיבית. מהפרספקטיבה התאגידית, רק על בסיס מידע מדיד ומדויק יוכלו תאגידים להבין עד כמה החלטות מדיניות שהם מאמצים משיגות את המטרה של התנהלות עסקית אחראית, אליה הם מתומרצים. אותו עיקרון תקף גם עבור לקוחות בבחירות צרכניות, עבור עובדים בבחירת מקום עבודתם, עבור ארגוני מגזר שלישי בריכוז מאמצים להשגת שינוי חברתי, ולבסוף עבור רגולטורים בניטור והכוונת השוק. בעיית המידע, היא בעיה כלל עולמית, שמעמידה בספק בלתי מבוטל את מידת האפקטיביות של השקעות ESG. הבעיה נובעת מהיעדר הגדרה ברורה של הסטנדרטים החברתיים אליהם נדרשים תאגידים, וכפועל יוצא, היעדר קריטריונים ברורים למדידתם. בנוסף, אי-הדיוק במידע מחמיר בהיעדר סטנדרט אחיד לדיווח על סוגיות של אחריות חברתית תאגידית, והיעדר מתודולוגיה ברורה לקביעת הדירוג שמקבלים תאגידים ביחס לסוגיות חברתיות שונות. אדגים. מחקר בארה"ב ניסה להתחקות אחרי נושא משמעותי הנכלל בתוך דוחות ESG של חברות והוא - בריאות ובטיחות העובדים בתאגיד. המחקר ריכז מדגם מצומצם יחסית, של 50 תאגידים מדווחים גדולים, ובחן את התייחסותם בדוחות האחריות התאגידית לנושא. נמצא, כי נושא הדאגה לבריאותם וביטחונם של העובדים דווח בלמעלה מ-20 דרכים שונות, תוך שימוש בטרמינולוגיה שונה וביחידות מדידה שונות. [2]  כיצד יוכל מנפיק מדד הדוגל באחריות חברתית להחליט אלו מהתאגידים הללו ראויים להיכלל בו? כיצד יוכלו גופי דירוג לדרג את התאגידים הללו ביחס אחד לשני? כיצד תוכל קרן השקעות המתיימרת להשקיע רק בתאגידים השומרים על ביטחון העובדים להרכיב פורטפוליו השקעות? היעדר סטנדרטים ברורים ואי-האחידות בדיווח מעמידים בספק גדול את היכולת של מי מהגופים הללו לבצע מלאכתם נאמנה. היעדר האחידות בדיווחים ובמידע יוצרת גם בעיות אחרות. ראשית, תאגידים יכולים לבחור בעצמם על אילו נושאים לדווח ומאילו דיווחים להימנע. בהיעדר סטנדרטים ברורים, תאגיד חפשי לבצע Cherry Picking ולדווח רק על נושאים הנוחים לו. למשל, תאגיד שמצטיין בשמירה על בריאות העובדים, אך לא מגוון בהרכב ההנהלה שלו, יבחר בדיווח, להבליט את הראשון ולהצניע (עד כדי השמטה מוחלטת) את האחרון. כיצד יפעל גוף דירוג המתיימר לקדם אחריות תאגידית כללית ביחס לתאגיד כזה? היעדר האחידות מונעת מעורכי המדדים ומגופי הדירוג לבצע השוואה אפקטיבית בין תאגידים. ישנן דרכים לפתור את הסוגייה הזו. למשל, גוף דירוג יכול להחליט שככל שתאגיד נמנע מלהתייחס בדוח שלו לנושא מסוים, הוא יעניק לו אוטומטית ציון נמוך שייפגע בסיכויו לקבל מימון בשוק ממשקיעים בעלי רגישות לנושאים חברתיים. אך פתרון אפקטיבי יותר יהיה כמובן ביצירת סטנדרטיזציה. שנית, היעדר סטנדרטיזציה שוקית יוצרת פערים בין תאגידים. [3]  בישראל, אחד ההסברים להרכבו של מדד "מעלה" הכולל בעיקר (אם כי לא רק) תאגידים גדולים ומוכרים, נובע מפער במשאבים בין תאגידים שונים. תאגידים גדולים יותר, ועתירי משאבים, יכולים להרשות לעצמם להשקיע בדוחות ESG מפורטים וצבעוניים, דבר הדורש הקצאה של משאבי כוח אדם בלתי-מבוטלים. תאגידים נסחרים קטנים יותר ודלים במשאבים, לא יבחרו לרוב להקצות ממשאביהם המוגבלים לדיווחים וולונטריים. יחד עם-זאת, הפער הזה איננו ייחודי לישראל וקיים גם בשווקים אחרים בהם אין אחידות דיווחית בנושאי ESG.            בעיה נוספת המאפיינת את השוק האמריקני הוא ריבוי של גופי דירוג שמתיימרים לתת מידע ולדרג תאגידים בהתאם לפרופיל האחריות החברתית שלהם, כאשר אין כל תיאום או אחידות ביניהן. גם שוק האשראי הצרכני בארה"ב ניזון ממידע הנובע מריבוי של סוכנויות דירוג. אך בשוק האשראי, הדירוג מתבסס על מקורות כלכליים מוגדרים כמו מיפוי חובות, היסטוריית אשראי, מצב תעסוקתי וכולי'. באופן הזה מתקיימת סטנדרטיזציה בתעשייה וקיים סיכוי נמוך שלווה או מועמד מסוים יזכו לציונים שונים בתכלית בקרב סוכנויות שונות. לא כך בדירוג של אחריות חברתית תאגידית. בתחום ה-ESG, כיוון שסוכנויות דירוג שונות משתמשות בטרמינולוגיות שונות, קריטריונים שונים, ויחידות מידה שונות, הרי שנוצרים מקרים בהם אותו תאגיד מקבל דירוגים שונים בתכלית מסוכנויות שונות, מה שבמידה לא מבוטלת מרוקן מתוכן את הדירוגים. [4]   המתודולוגיות בהן משתמשות הסוכנויות השונות אינן שקופות ועשויות להיות שונות בתכלית. [5]  אפילו מקורות המידע עליהם מסתמכות הסוכנויות אינם אחידים - בעוד רוב הסוכנויות מסתמכות על מידע מאתרי האינטרנט של התאגידים וכמובן מדוחות ה-ESG שלהם (שגם הם כשלעצמם מאופיינים בשונות גדולה), המדרגים השונים משלבים גם מקורות מידע אחרים ואקלקטיים כגון מידע ממאגרים כמו Bloomberg ו-Reuters כמו גם מקורות נוספים. כאמור, המדרגים השונים לא משתמשים בקריטריונים מוסכמים מראש, אלא מגדירים קריטריונים בעצמם. גם המשקל היחסי של כל קריטריון נקבע באופן פנימי על-ידי סוכנויות הדירוג. מצב עולם זה מכתיב מציאות לפיה תאגידים נמדדים בסוכנויות השונות לפי קריטריונים שונים בעלי משקל שונה, מה שמדרך הטבע, מייצר תוצאות שונות. התמונה המשתקפת היא כי הן באירופה והן בארה"ב, מפעל ההשקעה האחראית מתנהל בצורה מעוותת, כתוצאה מהיעדר סטנדרטיזציה ואחידות הן בדיווח והן באופן המדידה. ברשימה קודמת , עמדתי על כך שבישראל מצויה המודעות להשקעות אחראיות הרחק מאחור. בין היתר, בישראל לא מתקיים המצב של ריבוי סוכנויות דירוג שפועלות בחוסר סנכרון, ולו משום שבישראל לא נוצר צורך כזה בשל המודעות הנמוכה לנושא. דווקא כאן מצוי יתרון מסוים. השוק הישראלי יכול לעצב סטנדרטיזציה של תחום האחריות התאגידית, הן ברובד הדיווח והן ברובד המדידה שמשלימים זה את זה. באופן הזה, לכשתגדל המודעות, והמשקיעות הישראליות יחלו להכניס גם שיקולי אחריות חברתית להחלטות ההשקעה שלהן, פיזור המשאבים יוכל להיעשות בצורה אפקטיבית שתעודד באופן מהותי מודעות תאגידית לבעלי העניין בהגדרתם הרחבה. כיצד אפוא ניתן לייצר סטנדרטיזציה כזו? הגוף שמתאים לרכז ולהוביל מאמץ מהסוג הזה היא רשות ניירות ערך. רשות ניירות ערך היא הגוף המתאים ביותר להובלת תהליך כזה מכמה סיבות. ראשית, רשות ניירות ערך היא הגורם האחראי על ניטור כל סוגי דיווחי התאגידים המדווחים ולכן יש לה מומחיות בעניין. בנוסף, רשות ניירות ערך היא הגוף המפקח על סוכנויות הדירוג בישראל, ולכן אך טבעי שהיא תפקח גם על דירוגי ה-ESG. השיח יכול להתקיים בתצורה של שולחן עגול, בו ייקחו חלק כל הגורמים הרלוונטיים, נציגי התאגידים הנסחרים, נציגות הגופים המוסדיים, הבורסה לניירות-ערך, אנשי אקדמיה ונציגי מגזר שלישי בדגש על גופים רלוונטיים כמו " מעלה " ו" לובי 99 ". האתגר של פורום כזה יהיה בלתי מבוטל, וראשיתו היא בהגדרת בעלי העניין הרלוונטיים ואת הנושאים הספציפיים שירכיבו את סטנדרט האחריות התאגידית הישראלי. זהו נושא סבוך שעשוי להעלות אי-הסכמות, אך ניתן להגיע למכנה משותף רחב מספיק של הערכים אותם רוצים לקדם. לאחר מכן, האתגר של הפורום יהיה בקביעת פורמט דיווח אחיד, בו יהיו מחויבים כל התאגידים המדווחים. פורמט דיווח אחיד, יאפשר גם יצירה של סטנדרט מדידה אחיד, כך שהבורסה עצמה, ארגוני מגזר שלישי, העיתונות הכלכלית, מוסדות אקדמיים וכל גורם אחר שיפרסם מידע אודות אחריות חברתית תאגידית יוכל להשתמש בטרמינולוגיה וביחידות מידה זהות, שמקורן במקורות מידע אמינים ומוסכמים. סטנדרטיזציה כזו בישראל תשיג שתי מטרות: תקדם את העלאת המודעות להשקעות חברתיות בישראל, וכן תייצר מנגנון שיבטיח שככל שהשקעות כאלה מתקיימות, המשאבים מוקצים בצורה אפקטיבית ועל בסיס מידע קוהרנטי.            ד"ר עידו צנג הוא מומחה לשוק ההון, אשראי ובנקאות, דיני ניירות-ערך ודיני חברות. בוגר תואר מאסטר מאוניברסיטת Cambridge  בבריטניה ודוקטורט מאוניברסיטת תל-אביב. שימש כמרצה לדיני תאגידים ולשוק ההון באוניברסיטת רייכמן ובפרויקט נבו אקדמיה. משמש כיום כאחראי ביקורת ופיקוח בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב.   רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1] Boze. B et. el, The Business Case for ESG , Rock Center for Corporate Governance at Stanford University Closer Look Series: Topics, Issues and Controversies in Corporate Governance No. CGRP-77, May 23 2019. [2]  Kotsantonis. S and Serafeim. G, Four Things No One Will Tell You About ESG Data , Journal of Applied Corporate Finance 31 (2), Spring 2019, page 54.   [3] שם, בעמוד 11.  [4]  Billio.M et.el, Inside the ESG Ratings: (Dis)Agreement and Performance , SAFE Working Paper No. 284, page 7, June 15 2020.   [5 ] שם, בעמוד 10-11.

קיימות (sustainability) וחוסן (resilience) הם שני נושאים הניצבים ב חזית השיח  החברתי, הכלכלי והפוליטי. השיח החברתי מרמז על שגשוג אנושי בתנאי סביבה יציבים ונוחים לחיי אדם. השיח הפוליטי מעיד על יכולת לעמוד באתגרים ולשמר סטטוס קוו רצוי. בהיבטים מסוימים השניים נתפסים חופפים או זהים במשמעותם. כך למשל טיעון נפוץ  המעודד עסקים לאמץ גישה מקיימת הוא שאימוץ זה יגביר את חוסנם מפני שיבושים בשרשרת האספקה, שינויים בהעדפות הלקוחות והחלת מדיניות חדשה של ממשלות.   עם זה, ארגונים רבים מהססים לשאוף לקיימות, שכן היא מאיימת  על מודלים עסקיים מוּכָּרים ועל היכולות העסקיות שפיתחו עם השנים. לעיתים קרובות ארגונים אלו רואים בחוסן ובכדאיות הכלכלית לטווח הארוך שלהם תכונות הנסמכות על השקעות, יכולות ותהליכים שהוכיחו את עצמם, ומעריכים שוויתור עליהן או חריגה מהן יסכנו את ההצלחה העסקית העתידית של החברה. בדרך כלל קיימות דורשת שינוי מהותי מ"עסקים כרגיל" (business as usual), אך בטווח הקצר "עסקים כרגיל" נראים נוחים ונטולי איומים, ולכן עמידים בפני שינויים. במילים אחרות, הם חסינים. לעומת זאת, ארגונים אחרים, המחויבים לקיימות לחלוטין, מתקשים  להישאר בני קיימה ובה בעת לממש את שאיפותיהם . שמירה על קיימות לצד שמירה על תחרותיות בשוק היא אתגר מהותי להמשך קיומם, ומשום כך חוסנם אינו מובטח.   אם מדמיינים או מבקשים עתיד מקיים יותר, שני סוגי הארגונים האלה – החסונים שאינם מקיימים, והמקיימים שאינם חסונים – חייבים להתגבר על האתגרים הנוכחיים ולמצוא את המסלול האסטרטגי המתאים למאפיינים הייחודיים להם.   מכאן נובע הצורך בשינוי בגישה כלפי חוסן. לעיתים קרובות החוסן נתפס בחיוב מעצם טבעו ­– בדגש על יכולת להתאושש ממשברים, להסתגל ולשגשג נוכח אתגרים. אולם חוקרים מובילים של חוסן (מושג שמקורו באקולוגיה) טוענים ש" חוסן כשלעצמו אינו טוב  בהכרח ". חוסן יכול להיות מועיל או לא, תלוי בשאלה אם המצב הנוכחי רצוי או לא. ייתכן שמערכת תהיה בעלת חוסן רב אבל לא בת קיימה, וחוסן כזה לא יועיל.   דוגמה לכך היא חברה המתמחה בייצור מוצרים מפלסטיק חד־פעמי. ייתכן שהחברה תיהנה מחוסן רב במונחי נתח שוק, רווחיות ויכולת הסתגלות לקשיים כלכליים, אולם מודל הפעילות הבסיסי שלה יעמוד בסתירה לעקרונות הסביבתיים של קיימות. הדרך לקיימות עלולה להיות רצופת אתגרים ולדרוש שינויים גדולים במודלים העסקיים, בתהליכים ובתרבות הארגונית. עם זה, ארגונים המחויבים לקיימות עשויים להתקשות לשמר חוסן בעולם שלעיתים קרובות מעדיף רווחים קצרי טווח על פני תועלות סביבתיות וחברתיות ארוכות טווח.   השגת חוסן היא אפוא משימה מורכבת. אין גישה אחידה המתאימה לכל החברות והתעשיות בדרך לקיימות וחוסן. חברות שונות זו מזו דורשות מסלולים שונים זה מזה.   גישת תצורה במחקר שערכנו זיהינו שלושה מסלולים ייחודיים להשגת קיימות וחוסן: [1] מסלול סופג (Absorptive Pathway) מסלול מתמיר (Transformative Pathway) מסלול מסתגל (Adaptive Pathway)   המסלול הסופג מתאים בייחוד לארגון שכבר ממוקד קיימות. אין צורך ללמוד רבות על התחום, והתחום כבר מוטמע עמוק במטרת הארגון ובערכיו. בתרחיש זה הארגון צריך להתמקד בשימור הפרקטיקות שכבר גובשו סביב קיימות ולהבטיח כדאיות כלכלית. אחד האתגרים העיקריים הוא לא לסטות ולא להרפות מהחתירה לקיימות בניסיון להגיע לרווחיות כלכלית. המטרה היא לחזק ולבסס את הפרקטיקות המקיימות שכבר קיימות.   כשקיימות נתפסת בעיני הארגון כעניין שלילי, ומאיימת על המוצרים והמודלים העסקיים הנוכחיים שלו יש לבחור במסלול המתמיר. דוגמה לחברות שעבורן המסלול המתמיר עשוי להתאים הן חברות העוסקות בדלק מאובנים. ההתמרה כוללת חיפוש אחר פתרונות חדשים לגמרי או אימוץ שינוי מהיסוד. בתהליך זה יש להדגיש גילוי ויישום פרקטיקות מקיימות חדשניות. כדי להצליח הארגון צריך לעבור תהליך למידה עמוק ולפתח ידע ומיומנויות חדשים. נדרשים שינויים מהותיים בליבת הפעילות, באסטרטגיות ובתרבות הארגונית. בתקופת המעבר ייתכן שחוסנו של הארגון יפחת בהשוואה למצב לפני השינוי או למצב שיופיע לאחר השלמתו.   המסלול המסתגל מתאים לחברות המציעות מוצרים ושירותים שאינם מנוגדים בהכרח לקיימות. חברות אלו כבר עשויות ליישם יוזמות של קיימות, אך לעיתים קרובות הן מוגבלות ליחידות או לקווי מוצרים מסוימים, ואילו אחרים נשארים כשהיו. במסלול המסתגל מושם דגש על התקדמות הדרגתית או הצלחות קטנות כדי לצבור תאוצה סביב קיימות, להשיג תמיכה של בעלי עניין פנימיים וחיצוניים ולהרחיב את היקף ומידת היישום של יוזמות קיימות. השינויים מיושמים בשלבים כדי לאפשר למידה והתאמה במעלה הדרך. מסלול זה שואף לאזן בין שמירה על מידה של יציבות ובין אימוץ השינויים הנדרשים לקיימות.   הנחיות מעשיות אלו ההמלצות למנהלים בארגונים ולאנשי מקצוע העוסקים בקיימות: העריכו את נקודת הפתיחה שלכם: הבינו היכן הארגון שלכם עומד כיום בכל הנוגע לקיימות. אתגרו הנחות יסוד: אל תניחו שחוסן הארגון שלכם וממד הקיימות שלו תמיד מיושרים זה עם זה. היו מוכנים לזהות ולתקן חוסן שאינו מועיל. בחרו את המסלול המתאים: בחרו באחד משלושת מסלולי החוסן – הסופג או המתמיר או המסתגל – בהתבסס על ההערכה שלכם. אמצו תרבות של למידה: הכירו בכך שהמעבר לקיימות הוא תהליך למידה מתמשך. השקיעו ברכישת ידע הנשען על נסייה וטעייה. נטרו את התקדמותכם והתאימו אותה לצורך ולקצב ההתקדמות שלכם.   סיכום הקשר בין חוסן לקיימות מורכב ולעיתים קרובות אינו מובן כהלכה. הגישה המוצגת כאן – גישה מבוססת תצורה – מציעה מסגרת המסייעת לארגונים להתמודד עם האתגר של הפיכת פעילותם למקיימת לצד שמירה על חוסן. באמצעות הכרה במגוון הסוגים של חוסן ובהבדלים בפרופיל הקיימות בין ארגונים מנהלים יכולים לבחור במסלול המועיל ביותר עבורם. בין אם מדובר במסלול הסופג, הדורש את חיזוק הקיים; בין אם מדובר במסלול המסתגל, המתמקד בשיפורים הדרגתיים; ובין אם מדובר במסלול המתמיר, המתבטא בשינוי מעמיק של המודל העסקי – העיקר הוא להתאים את דרכי הפעולה למאפייני הארגון הייחודיים. כך אפשר לאמץ גישה שתאפשר לארגון להפוך ברבות הזמן לחסון ובר־קיימה בעת ובעונה אחת. דרור עציון הוא פרופסור בבית הספר גרוסמן למנהל עסקים, אוניברסיטת ורמונט, ארצות הברית [1] א Frigotto, M. L., Tomaselli, A., & Etzion, D. (in press). Resilience pathways towards sustainability: A configurational approach. In Research in the Sociology of Organizations . Emerald Publishing.

בעידן שבו סוגיות סביבה, חברה וממשל תאגידי תקין (ESG) מקבלות מקום בולט בזירה העולמית, ובייחוד בזירה האירופית (Matos, 2020), עולה השאלה כיצד נושא זה מטופל בישראל. לעמדתנו השיח בציבור ובתקשורת בנושא האחריות התאגידית בישראל סובל ממחסור בתשומת לב מקצועית ומעמיקה. מהיכרות רבת שנים עם הנושא ומבדיקות חוזרות ומדגמיות שערכנו עולה שהנושא נחשב זניח יחסית, ולעיתים קרובות נתפס כחלק מאסטרטגיות יחסי ציבור של תאגידים, ולא כעשייה חשובה.   שיח ציבורי פגום והשלכותיו מהות הבעיה: השיח בציבור סביב ESG בישראל מתמקד בעיקר בהצהרות חיצוניות של תאגידים במקום בבחינה אמיתית של ביצועיהם. לעיתים קרובות דיון זה נתפס כרטוריקה ריקה או גרינוושינג – כלומר, ניסיון לתאר עשייה ירוקה או חברתית שאינה משקפת את הפעילות בפועל. המצב הנוכחי פוגע באמון הציבור בתאגידים ובחשיבות התחום (Lyon & Montgomery, 2015).   האתגרים העיקריים: פער בין הצהרות לעשייה: חברות מצהירות על מחויבות לנושאי סביבה וחברה, אך בביצועיהן לא תמיד ניכָּר שיפור מהותי. חוסר היכרות ציבורי:  הציבור הרחב ומשקיעים מוסדיים רבים בישראל אינם מכירים מושגים בסיסיים בתחום ה־ESG ואינם מבינים את חשיבותו. שיח שטחי בתקשורת:  במקום דיון מקצועי ומעמיק, הדיון בתקשורת נשלט על ידי יחסי ציבור ומדדים שאינם שקופים ושאינם אמינים. מיקוד ביחסי ציבור:  חלק נכבד מהדיון מתמקד בתדמית ובמותג, ולא בהשפעות הממשיות של תאגידים על החברה והסביבה. פער בין ישראל לעולם:  במדינות מערביות כמו ארצות הברית ומדינות אירופה המערבית השיח סביב ESG הולך וגובר (KPMG, 2020), ואילו בישראל הוא נותר משני ושולי יחסית, בעיקר בשל סדרי עדיפויות אחרים, וכמובן לנוכח המצב הביטחוני והפוליטי התופס את הזירה העיקרית בתקשורת.   המדדים לדירוג תאגידים: האתגר שבשקיפות הבעיה במדדים הקיימים: בישראל אין מדדים אחידים ומקובלים המאפשרים להעריך את ביצועי התאגידים בנושאי ESG. מרבית המדדים הקיימים אינם נגישים לציבור הרחב והמתודולוגיות שלהם אינן תמיד שקופות ואינן תמיד אמינות. מצב זה פוגע ביכולת הציבור והמשקיעים להחליט החלטות מושכלות המבוססות על נתונים מהימנים.   דוגמאות למדדים הקיימים: מדד מעלה : מדד ותיק ה זוכה לביקורת על שהוא מבוסס בעיקר על דיווחי החברות עצמן. המדד מעניק ציונים לחברות המשתתפות בו, אך אינו משקף בהכרח את הביצועים בפועל. ואף על פי כן הוא מעמיד בסיס ראשוני להערכת תחום האחריות התאגידית בישראל. דירוגים פרטיים:  חברות דירוג כמו Greeneye ו־Entropy מציעות דירוגים, אך המידע שלהן אינו גלוי במלואו לציבור. דירוגים אלו משמשים בעיקר את המשקיעים הגדולים, ולא את הציבור הרחב. דירוגים עיתונאיים: מדי פעם בפעם מופיעים דירוגים ייעודיים בעיתונות, אך בדרך כלל הם נקודתיים ואינם חלק משיח ציבורי מתמשך.   אתגר המדדים הבין־לאומיים: בזירה הבין־לאומית קיימים מדדים רבים ושיטות דירוג מגוּונות, אך אין הסכמה רחבה על מתודולוגיה אחידה. הפערים בין הדירוגים למיניהם מקשים ביצירת תמונה ברורה של ביצועי התאגידים. תאגידים עשויים לבחור מדדים המתאימים להם, ואפשרות זו מעלה חשש לניפוח תדמיתם האתית (Ramakrishnan et al., 2022).   השלכות על המשקיעים והציבור: חוסר האחידות וחוסר השקיפות במדדים פוגעים ביכולת המשקיעים להעריך את הביצועים האמיתיים של תאגידים בתחום. הציבור הרחב, שבדרך כלל אינו נחשף לדירוגים מקצועיים, אינו מבין את חשיבותם של נושאי ESG בעת בחירת מוצרים או השקעות ב שוק ההון (Clark, 2015) .   גרינוושינג: בין מיתוג לעשייה חשובה תופעת הגרינוושינג  מתארת את השימוש של חברות במסרים ירוקים או חברתיים כדי לשפר את תדמיתן אפילו שהעשייה האמיתית שלהן בתחום מוגבלת. תאגידים רבים מקדמים מיזמים נקודתיים במקום לשנות את דרכי הפעולה שלהם שינוי מהותי (Lyon & Montgomery, 2015).   דוגמאות בולטות: תעשיית האופנה:  חברות אופנה רבות מתפארות ביוזמות ירוקות, אך מוסיפות לזהם באופן נרחב. כך לדוגמה מותגים מובילים מצהירים על מחויבותם לקיימות, אך אינם מפחיתים את פליטות גזי החממה או את צריכת המשאבים שלהם, החלפת הדגמים המהירה, זריקה של מוצרים וזיהום נרחב הנובע מהתעשייה. בנקים וחברות מזון:  תאגידים רבים מעלים קמפיינים שיווקיים המדגישים תרומה חברתית נקודתית, אך בפועל פועלים להעלאת מחירים או עמלות ומרווחי ריביות. כך למשל חברות מזון מקדמות מוצרים עם יצגנים בעלי מוגבלות, אך בה בעת מעלות מחירים לצרכנים. חברות אנרגייה:  חברות דלקים המצהירות על תמיכה במיזמים ירוקים, אך בה בעת ממשיכות בפעילות מזהמת בקנה מידה נרחב.   תועלת לצד ביקורת: חרף הביקורת – תופעה זו של גרינוושינג אינה נטולת ערך לחלוטין. היא מסייעת בהעלאת המודעות החברתית ובהצבת נורמות חדשות במרחב הציבורי, גם אם באופן חלקי. פרסומות המציגות ערכים של גיוון והכלה עשויות להשפיע על נורמות חברתיות, גם אם מניעיהן הראשוניים אינם נקיים לחלוטין.   לצד ההשפעות השליליות של גרינוושינג אפשר לראות עלייה במודעות הציבורית לחשיבות נושאי ESG. אומנם מדובר בתהליך איטי, אך יש פוטנציאל רב להשפעה על התנהגות הצרכנים וליצירת השקעות אחראיות.   תקשורת ורשתות חברתיות: כוח מניע או מכשול? משבר אמון בעידן הדיגיטלי: התקשורת והרשתות החברתיות ממלאות תפקיד חשוב בשיח על ESG, אך הן סובלות ממשבר אמון עמוק. הציבור חשדן כלפי דיווחים בתקשורת המסורתית, ומתקשה להבדיל בין מידע מהימן ובין תוכן שיווקי (קרניאל ולביא־דינור, 2022). בדקנו את התקשורת בישראל באמצעות סקירה מדגמית אך מקיפה של פרסומים בנושאי אחריות חברתית של תאגידים ו־ESG בתקשורת הכלכלית בישראל. אלו המאפיינים והדוגמאות הבולטים שמצאנו:   מאפייני הסיקור בתקשורת בישראל: היעדר עומק: בדרך כלל הכתבות עוסקות בתוכן שיווקי או בקידום כינוסים ואירועים. תוכן כזה אינו מציע ניתוח מעמיק של ביצועי התאגידים בנושאי ESG. מיקוד בציניות: עיתונאים ואזרחים ברשתות החברתיות נוטים להדגיש את הפערים בין הצהרות התאגידים ובין העשייה בפועל של אותם תאגידים. לעיתים ציוצים פופולריים מלמדים על ניצול ציני של ערכים חברתיים למטרות מיתוג. נושאים פוליטיים: לעיתים דיון ב־ESG נתפס כקשור לאג'נדות פוליטיות, בעיקר בארצות הברית ובמידה מסוימת גם בישראל. השיח הפוליטי מקשה בניהול דיון מקצועי בנושא (Dimson et al., 2015).   דוגמאות מהתקשורת: כתבות רבות עוסקות במותגים ובקמפיינים פרסומיים, אך מעטות מנתחות את השפעתם על החברה והסביבה. דמויות מובילות כמו מנכ"לית לובי 99 מעלות במידה החברתית ביקורת על תאגידים שאינם פועלים לפי המחויבות החברתית שהם מציגים.   המלצות לשיפור השיח בציבור והשיח המקצועי כדי לשנות את המצב אנו מציעים לנקוט כמה צעדים חשובים: שיפור השקיפות: יש לחייב תאגידים בדיווח מלא על ביצועיהם בנושאי ESG לפי סטנדרטים אחידים ומקובלים. דיווח כזה יגביר את אמון הציבור בתאגידים הנגשת התחום לציבור:  קמפיינים ציבוריים והכשרה של אנשי מקצוע יכולים להעלות את המודעוּת לחשיבות האחריות התאגידית. הציבור זקוק למידע זמין ואמין כדי להעריך את פעילות התאגידים. מדדים אמינים:  פיתוח מדדים שקופים וברורים שיזכו לתמיכת השוק כולו ושיהיו זמינים לציבור הרחב. יש להשקיע בפיתוח מדדים בין־לאומיים אחידים שיגשרו על הפערים. שילוב תחום ה־ESG במערכת החינוך:  חינוך והכשרה של סטודנטים ואנשי מקצוע יטמיעו את חשיבות התחום בקרב דור העתיד של מנהיגי המשק. אפשר להטמיע את התחום בתוכניות לימודי ניהול, משפטים, תקשורת וסביבה. תקשורת מקצועית: עידוד עיתונאים להעמיק את העיסוק בנושא ולעסוק בו עיסוק מקצועי, ביקורתי ושקוף.   סיכום נייר העמדה סוקר את המצב הקיים בתחום האחריות התאגידית בישראל באמצעות התמקדות בשיח בציבור ובתקשורת בישראל בהשוואה לדיון הבין־לאומי ולמגמות המובילות בעולם. המסקנה העיקרית היא שהנושא אינו מוכר דיו. הוא אינו זוכה לבולטות ציבורית ולדיון מקצועי ולעיתים נתפס כזניח או כפעילות של יחסי ציבור מצד תאגידים המבצעים גרינווש במקום פעולות מהותיות. תלות תרבותית וערכית:  ניתוח הספרות מראה שההתייחסות לאחריות תאגידית משתנה בין תרבויות וערכים. בישראל הקשר בין אחריות תאגידית ובין השפעתה על הציבור ועתידו נתפס כמצומצם במיוחד, ותפיסה זו מקשה על הנושא לזכות למקום שהוא ראוי לו. היעדר שקיפות:  תאגידים רבים אינם מעמידים דיווחים אמינים על פעילותם בתחומי ESG. המדדים הקיימים אינם נתפסים כמהימנים בשל הסתמכות רבה על דיווח עצמי. כשל תקשורתי:  התקשורת בישראל אינה ממלאת תפקיד מכריע בהעלאת המודעוּת ובסיקור ביקורתי של התחום, ולעיתים משמשת כלי ליחסי ציבור של התאגידים. פערי מומחיות:  ניכָּר מחסור במומחים בתחום האחריות התאגידית, בייחוד בקרב עיתונאים, עורכים, משפטנים וכלכלנים.   המלצות עיקריות: הגברת שקיפות וחובות דיווח:  יש לחייב את התאגידים בפרסום נתונים מפורטים ואמינים וביצירת מנגנוני פיקוח ובקרה חיצוניים שיאמתו את הדיווחים. תפקידה של התקשורת:  יש להכשיר עיתונאים ועורכים לעיסוק מעמיק בנושאי ESG ולפתח פלטפורמות חדשות לסיקור ביקורתי ומעמיק, לרבות תחקירים, פינות קבועות ופורמטים ייחודיים. חינוך ואוריינות ציבורית:  יש לשלב נושאי ESG בתוכניות לימוד בבתי ספר ובאקדמיה, ובכלל זה חינוך פיננסי ואוריינות תקשורתית, כדי להכשיר את דור העתיד לקידום חברה אחראית ובת קיימה. שיפור המדדים: יש לפתח מודלים חדשים למדידת ESG שיבחנו את השפעת התאגידים ושלא יסתמכו על קריטריונים שוליים. המדדים צריכים לשקף את השפעתם המהותית של תאגידים על החברה והסביבה. יצירת "מדד בושה":  יש להגדיר מדד שיציג את הפער בין הצהרות תאגידים ובין פעולותיהם בפועל, לסקרו סיקור תקשורתי נרחב ולהתמקד במחדלים. שיתופי פעולה גלובליים:  יש ללמוד וליישם פרקטיקות מתקדמות ממדינות אירופה וארצות הברית ולהתאימן לנסיבות הייחודיות של ישראל. אסטרטגיות פרואקטיביות לתאגידים:  יש לאמץ שקיפות, יכולת ניהול משברים פרואקטיבית וסיפורי שינוי שימחישו לציבור את תרומת התאגידים.   השיח בציבור על אחריות תאגידית בישראל נותר שולי ומתמקד ביחסי ציבור. כדי לשנות מצב זה יש להעלות את המודעוּת לנושא באמצעות שקיפות, חינוך ותקשורת מעמיקה, לצד פיתוח וקידום מדדים אמינים ואימוץ מודלים בין־לאומיים מתקדמים. התקשורת, גורם חשוב   בקביעת סדר היום הציבורי, נדרשת להיות מעורבת ואחראית יותר בקידום הדיון.   התקשורת המקצועית והממוסדת עדיין ממלאת תפקיד חשוב בעיצוב השיח בציבור בתחום האחריות התאגידית. עם זה ניכָּר שהסיקור לוקה בחסר ומתמקד התמקדות יתר ביחסי ציבור על חשבון ניתוח מקצועי ואובייקטיבי. על התקשורת המקצועית לשאוף לשיפור איכות הסיקור, להעמיק את הביקורת ולהציג מידע מבוסס ואמין לציבור הרחב. מהלך כזה יוכל להעלות את המודעות הציבורית, לחזק את אמון הציבור בתאגידים ולתרום לקידום תחום ה־ESG בישראל.   רשומה זו היא גרסה קצרה של נייר עמדה  בנושא ד"ר יובל קרניאל הוא משפטן, חוקר תרבות ותקשורת ומומחה לאתיקה ולממשל תאגידי. מרצה בכיר למשפט ותקשורת בבית הספר סמי עופר לתקשורת, אוניברסיטת רייכמן. לשעבר הרקטור והמשנה לנשיא בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. לשעבר היועץ המשפטי של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. חבר מליאת רשות השידור ויו"ר ועדת העתיקה ברשות. ממייסדי התנועה לחופש המידע ד"ר עמית לביא דינור היא חוקרת ערכים ואידאולוגיה בתכנים ויזואליים ובתרבות דיגיטלית. לשעבר דקנית בית הספר סמי עופר לתקשורת, אוניברסיטת רייכמן. לשעבר חברת מועצת הקולנוע וחברת מועצת הרשות השנייה. מחברת שותפה (עם יובל קרניאל) של הספרים Privacy and Fame (2016) ומשבר אמון (2022)   קרניאל, י' ולביא־דינור, ע' (2022). משבר אמון: השתקפותו בתקשורת ובפוליטיקה . רסלינג. Clark, G. L., Feiner, A., & Viehs, M. (2015). From the Stockholder to the Stakeholder: How Sustainability Can Drive Financial Outperformance . SSRN . Dimson, E., Karakaş, O., & Li, X. (2015). Active ownership.  The Review of Financial Studies ,  28 (12), 3225–3268. KPMG (2020). The Time Has Come: The KPMG Survey of Sustainability Reporting 2020 . Lyon, T. P., & Montgomery, A. W. (2015). The means and end of greenwash.  Organization & environment ,  28 (2), 223–249. Matos, P. (2020). ESG and Responsible Institutional Investing Around the World: A Critical Review . CFA Institute Research Foundation. Ramakrishnan, J., Liu, T., Yu, R., Seshadri, K., & Gou, Z. (2022). Towards greener airports: Development of an assessment framework by leveraging sustainability reports and rating tools.  Environmental Impact Assessment Review ,  93 , 106740.

חברות ממשלתיות בישראל ממלאות תפקיד מכריע בקידום נושאים חברתיים וסביבתיים, בעיקר בשל השפעתן הרחבה על הכלכלה והחברה. החברות הממשלתיות משמרות את יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם אתגרי העתיד ולהבטיח פתרונות טכנולוגיים מתקדמים למערכת הביטחון, תשתיות לאומיות נאותות לתושבי המדינה, פתרונות דיור לאוכלוסיות מגוונות וקידום ההשקעה בחינוך, במיזמים עתירי הון ובתחומים אחרים שבהם נדרשת מעורבות ציבורית כתוצאה מכשלי שוק של השוק הפרטי. מניין החברות הממשלתיות בשנת 2024 הינו 71 חברות בסך הכל עליהן אחראית רשות החברות הממשלתיות. מלבד החברות הממשלתיות אחראית רשות החברות הממשלתיות על 38 חברות נוספות, מתוכן 19 חברות בת ממשלתיות, 15 חברות מעורבות ו-4 עמותות. התאגידים הממשלתיים מחזיקים בכוח כלכלי ניכר ויכולים להוביל תהליכים משמעותיים לקידום קיימות ושוויון חברתי. יש להם יתרונות רבים, כולל גישה למימון ציבורי, יכולת להשפיע ותמיכה חקיקתית. במקביל לכך, החברות הממשלתיות ניצבות בפני אתגרים משמעותיים כאשר תהליכי הרגולציה ארוכים ומסורבלים.  אך עם שיתופי פעולה בין החברות הממשלתיות ומשרדי הממשלה המאפשרת יישום רגולציה מחייבת, חברות ממשלתיות יכולות להוביל את המגזר הציבורי בקידום ה ESG בישראל. בחברות הממשלתיות מועסקים כ- 57,000 עובדים, שווי כלל נכסיהן נאמד במאות מיליארדי שקלים ושווי כלל הכנסותיהן עומד על עשרות מיליארדי שקלים בכל שנה. [1] עם החברות הממשלתיות נמנות חברות מהגדולות במשק, מהמורכבות והחשובות בו, הפועלות בתחומי הביטחון, האנרגיה, התשתיות, החשמל, תחבורה יבשתית וימית, תקשורת, תיירות, חינוך ותרבות.       על פי ראיית רשות החברות הממשלתיות הכפופה למשרד האוצר, 17 מתוך 71 החברות הממשלתיות (בין החברות הממשלתיות: רפאל, התעשייה האווירית, נתיבי הגז הטבעי לישראל, מקורות, תשתיות נפט, חברת החשמל, החברה לניהול המערכת, רכבת ישראל, נתיבי ישראל, נתיבי איילון, חברת נמלי ישראל, נמל אשדוד, נמל חיפה, דואר ישראל, עמידר החדשה, החברה לשירותי איכות הסביבה, החברה למתנ"סים הינן חברות מובילות ומשמעותיות במיוחד - לחברות אלו השפעה גבוהה על השווקים בהם הן פועלות ועל המשק בישראל. הכנסות החברות הללו מהוות כ-97% מסך ההכנסות של כלל החברות הממשלתיות, והן בעלות כ-96% מסך הנכסים של כלל החברות הממשלתיות. מספיק לעצור לרגע, להביט על הרשימה של החברות הממשלתיות הללו ולהבין את המשמעות של שרשרת האספקה של כל אחת מהן, על המשמעות והיקף של חברות פרטיות וציבוריות הנכללות כנותני שירות לאותן חברות. מעצם כך, תאגידים אלו הם שחקנים מרכזיים בקידום פוטנציאלי של נושאים חברתיים וסביבתיים בישראל ורתימת המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות מהווה נתיב קריטי להטמעה אמיתית. הם יכולים להוביל מדיניות, להוות דוגמה, להשפיע על קהילות, ולתמוך במחקר ופיתוח. לפיכך, הטמעת עקרונות של ESG בשרשרת האספקה של חברות ממשלתיות חשובה לשמירה על אתיקה, הפחתת סיכונים סביבתיים, שיפור יעילות כלכלית, שיפור המוניטין וציות לרגולציה. כל אלו יחדיו יכולים לסייע לקידום קיימות ואחריות תאגידית במגזר הציבורי ובחברה כולה. הטמעת פרמטרים של ESG במכרזים ובחוזים של חברות ממשלתיות היא הנתיב המשמעותי ביותר להשפיע על המשק בישראל, ראוי שיהיה גם תשלום ותגמול על הביצועים של שרשרת האספקה, עידוד חדשנות ברת קיימא המאפשרת הטמעת תהליכים ומוצרים חדשים. גישה זו מתבקשת גם לאור החיבור בין האמנות  הבינלאומיות עליהן חותמות ממשלות ישראל לדורותיהן ואשר מחייבות את החברות הממשלתיות כזרוע ביצוע להיות מסוגלות למימוש התחייבויות אלו. החברות יהיו מסוגלות לעמוד ביעדיהן  באמצעות שרשראות האספקה שלהן, העסקים הקטנים הבינוניים והגדולים, בין אם הם ציבוריות הנסחרות בשוק ההון בארץ ובעולם ובין אם הם חברות פרטיות.  כך לדוגמא, עמידה ביעדי האו"ם לקיימות עליהן התחייבה מדינת ישראל, מחייבת את זרועות הביצוע שלה (החברות הממשלתיות) לעמוד בהן. אחת הדרכים היא באמצעות החוזים והמכרזים המפורסמים. בכלל זה, שילוב של פעילות אקטיבית לשימור המגוון הביולוגי, הרחבת השימוש במוצרים או חומרים הכוללים מחזור  בכל רכש, שיוויון מגדרי, שיוויון הזדמנויות למגוון של עסקים קטנים ובינוניים, נתיבי התקשרות לקידום חדשנות בכל אחד מהפעילויות של כל חברה. קידום נושאי ESG בחברות הממשלתיות בהיבטים העסקיים כמנוע צמיחה משמעותי בכלל, ובימים אלו בפרט, תגדיל את האמון של הציבור בישראל במגזר הציבורי, תשפיע על המשקיעים בארץ ובעולם לאור העובדה כי על פי דוח של רשות החברות הממשלתיות נכון ליום 31.12.2022, היקף איגרות החוב של החברות הממשלתיות, הנסחרות בשוק ההון בישראל, עמד על כ- 36 מיליארד ש"ח. [2]   כיום, במגזר העסקי, כחלק מהנחיות רשות ניירות ערך בישראל והרגולציה ברחבי העולם, על חברות ציבוריות לעמוד בדרישות ESG ולדווח לכלל המשקיעים שלהם על הפעילויות בתחום; עם זאת, חברות פרטיות יידרשו לכך מעצם העובדה שהן לקוחות או ספקים של חברות ציבוריות או משום שהן פועלות במרחב הבינלאומי וממילא הרגולציה שם מתקדמת. אך השאלה הגדולה היא אסטרטגית עסקית עבור חברות אלו באם  ארגונים אלו רוצים לנהל בצורה מושכלת, להיערך בצורה מיטיבה לתמורות בשווקים ולשלוט בתוצאות העסקיות  או לבצע את ההתאמות הנדרשות תוך לחצים חיצוניים של מחזיקי העניין  בתקווה שלא להתעורר  ולגלות את כללי המשחק החדשים מאוחר מידי. אחת הדוגמאות המשמעותיות היא היערכות לשינוי האקלים של חברות ממשלתיות בארץ ובעולם. חשוב וראוי שקביעת יעדים רב שנתיים, אשר כוללים תוכניות הפחתה המצמצמים את מפת הסיכונים של החברות, כחברות המנהלות שרשראות אספקה, יתורגמו במכרזים ובחוזים של רכש טובין בחברות ממשלתיות. תהליכי עומק שכאלו יאפשרו למשקיעים להביע אמון גדול יותר בחברות הממשלתיות, ואלו לעמוד ביעדים שהמדינה הציבה לעצמה. מעל לכל, חשוב לזכור ולהזכיר, החברות הממשלתיות נועדו לשרת את הציבור ולשם כך נוסדו. היום יותר מתמיד, אימוץ סטנדרטים של ESG יסייעו לחברות להגשים את מטרת הקמתם וייעודם. ויפה שעה אחת קודם. עדי גמליאל סמנכ"ל חדשנות, אסטרטגיה ו-SGE בנתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות תחבורה ויו"ר איגוד סביבה וקיימות בלשכת המהנדסים והאדריכלים בישראל מחבר הספר: אחריות מ א' יעד ת' מייצרת IMPACT www.Adigamliel.co.il     [1] דוח רשות החברות הממשלתיות לשנת 2022 https://www.gov.il/BlobFolder/dynamiccollectorresultitem/gca_companies_report_2022/he/gca_reports_gca-companies-report-2022-accessible-version.pdf [2]   https://www.gov.il/BlobFolder/dynamiccollectorresultitem/gca_companies_report_2022/he/gca_reports_gca-companies-report-2022-accessible-version.pdf

"יש מנעד בדו מהותי. אני חושב שהחברה היא לא שידור ציבורי, אבל אתם גם לא 'יוסף ובניו דגים מלוחים בע"מ'. כל המחלוקת איפה אנו נמצאים בדו מהותיות", העיר לאחרונה השופט עמית לבאי כוחה של חדשות 13, כאשר ביקשו לטעון כי החברה היא חברה פרטית במלוא מובן המילה במסגרת הליך שדן בהליכי מינוי מנכ"לית לחדשות 13. בהליך הנדון, עיקר תשומת הלב ניתן לציר שבין המשפט הציבורי לפרטי, אך לטעמנו, דווקא לדיני החברות עצמם נודעים משקל ומשמעות רבים בדיון זה ובכמותו. בשורות הבאות, לפיכך, לא נרצה לדון בהיבטי האסדרה הציבורית בישראל שחלה על גופי תקשורת ועל חובות נושאי המשרה בהם מכוחה, ונתמקד דווקא בפיל שבחדר, עמדתם של דיני החברות המודרניים - שלא עמדו במוקד הליכים כאלה – בשאלות הנוגעות למטרת החברה, לממשל התאגידי בה ולחובותיהם של נושאי המשרה. בעשורים האחרונים, ובמיוחד בשנים האחרונות, חל שינוי משמעותי בתפיסת תכלית החברה. המיקוד בתפיסה זו השתנה מהשאת רווחי בעלי המניות בלבד לגישה רחבה יותר המתחשבת במגוון בעלי עניין הקשורים בפעילותה של החברה. שינוי זה משתקף בעולם העסקי ובעולם המשפט גם יחד והוא אינו מפתיע. ככלות הכל, תאגידים עסקיים מהווים כיום את הבסיס העיקרי לפעילות האנושית, והם נשענים, במישרין ובעקיפין, על קיומם של יחסי גומלין הוגנים בין בעלי עניין רבים ומגוונים, ובהם עובדים, צרכנים, בעלי מניות ומנהלים, רגולטורים ואף הציבור הרחב. הערכים הרלוונטיים השונים הכרוכים בפעילותו של המגזר העסקי כיום גם הם רבים ומגוונים וביניהם סוגיות של אקלים וסביבה בריאה וזכויות אדם שונות דוגמת שוויון, הזכות לפרטיות, חופש העיסוק וחופש הביטוי. ההגנה עליהם נחוצה כאוויר לנשימה לפעילותו של המגזר העסקי, לכלכלה, למשק ולחברה במובנה הרחב. מעורבות זו של המגזר העסקי, בצירוף להשפעתו הפוטנציאלית המשמעותית על חיי היומיום של כל אחת ואחד מאיתנו, מבהירה את הציפיות ממנו ליטול חלק משמעותי במחויבות החברתית הסובבת, כל תאגיד על פי אופיו, עיסוקו והשפעתו. ככל שהשפעתו של התאגיד על הציבור גדולה יותר, כך מוצדק יותר להחיל אחריות חברתית ומשפטית רחבה יותר, גם אם אותו תאגיד מצוי בספירה הפרטית כביכול. ביטוי חזק למחויבות זו מצוי בפתח ההצהרה [1]   המפורסמת בארה"ב של ארגון "השולחן העגול" משנת 2019, אשר נוסחה על ידי ארגון המייצג את התאגידים המשמעותיים בכלכלה האמריקאית - והוא מייצג את הסנטימנט העסקי-חברתי בעת הזאת. הצהרה זו מחדדת את המטרה העדכנית של החברה העסקית המודרנית אשר מיועדת לשרת את כלל בעלי העניין הקשורים בפעילותה של חברה, ולא רק את בעלי המניות. לצד ההצהרה האמורה, ניתן להזכיר גם את המניפסט של דאבוס מ־2020  [2] , שמדגיש את התהוותו של קפיטליזם חדש המכיל גם את רווחתם של בעלי העניין- Stakeholder Capitalism, ואת הנחיות האו"ם משנת [3] 2011, אשר מדגישות את מחויבותם של תאגידים עסקיים לזכויות אדם, שאומצו גם על ידי ה־OECD.   יוזמות אלו ונוספות, מהוות מרכיב מרכזי בתפישת האחריות החברתית התאגידית המחלחלת כיום כעניין שבשגרה לכל תאגיד עסקי ומנחה את התנהלותו ברמה האסטרטגית, המשפטית, המימונית והתדמיתית. מגמה דואלית - עסקית-חברתית - זו תוארה היטב בדבריו של פרופ' קולין מאייר מאוניברסיטת אוקספורד אשר ממסגר את מטרת החברה ככזו המיועדת לפעילות על פי שיקולים עסקיים לפתרון אתגרים חברתיים, חלף חתירה לרווחים תוך יצירת בעיות חברתיות. במישור המשפטי, ולמרות שסעיף 11 לחוק החברות בישראל מפרט כביכול את מטרת החברה ככזו אשר נועדה לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, הוא מהווה, הלכה למעשה, כמעט "אות מתה". עיון בפסיקה, בחקיקה ובהוראות האסדרה ההולכות ומתפתחות, פורסת תמונה שונה לחלוטין שחושפת מגמה גוברת של הרחבת האחריות החברתית של תאגידים ומטרתם הדואלית. מגמה זו הביאה אחד מאיתנו להציע להתאים את סעיף 11 לחוק להתפתחויות הפסיקתיות והרגולטריות כך שבמקום הכתוב בו כיום ולפיו "ניתן להביא בחשבון" את ענייני הנושים, העובדים והציבור במסגרת שיקולי החברה העסקית, ייכתב "יש להביא בחשבון" עניינים אלו. תיקון כזה משקף בבהירות את רוחם של דיני החברות כיום ביחס לשאלות ממשל תאגידיות שעומדות בחזית השיח הציבורי והמשפטי, ובלשונו של השופט עמית, בהליך משפטי אחר: "הממשל התאגידי עומד בשנים האחרונות במרכז השיח הציבורי, והוא מקיף נושאים של ניהול, פיקוח, אחריות ושקיפות, והגנה על בעלי מניות ובעלי עניין." [4]   הדיון שנערך לאחרונה בעניינה של חברת חדשות 13, מהווה מקרה מבחן מעניין במיוחד לנאמר עד כה. "ההצדקה החברתית-הדמוקרטית" לחשיבותו של תאגיד תקשורת, המשמשת כ"רשות הרביעית" בדמוקרטיה, מבליטה לא רק את חשיפתו והשפעתו הציבורית של התאגיד האמור, אלא גם את עיסוקו בליבת זכויות האדם ובהבניית בסיס חברתי דמוקרטי. נראה שאין כמו תאגיד מסוג זה להמחיש את ההתבוננות על מעמדם המתעצם והולך של תאגידים בעידן המודרני, ואת הזיקה המתהדקת בין חברה (company) לחברה (society). חשיבותם של תאגידי תקשורת לדמוקרטיה מצדיקה החלת נורמות משפטיות מוגברות על פעילותם גם מכוחם של דיני החברות עצמם. העיתונות החופשית, שתפקידה לבקר את השלטון ולספק לציבור מידע אמין מצדיקה מאמץ רב לשמירה על עצמאותה של חברת החדשות ועל טוהר שיקוליה המקצועיים. מי שמציב דרישות וסף אחריות בפני התקשורת, לקיום אחראי ומוקפד של חובותיה ותפקידיה (כפי שנפסק בדנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין  (ניתן ביום 18.9.2014), ראוי שיעמוד גם על סביבת העבודה המתאימים לשמירתם. בין עיתונות אחראית בחברה דמוקרטית לבין ממשל תאגידי ראוי ומוקפד התומך במימוש החובות הציבוריות החלות על תאגיד תקשורת, עובר קו מקשר ברור. דברים אלו לא נאמרים בחלל ריק. סימנים מעידים לכך ניתן למצוא כבר בפסק הדין בע"א 5365/11 אקו"ם בע"מ – אגודת קומפוזיטורים נ' הממונה על הגבלים עסקיים (ניתן ביום 3.9.2013) בו הצדיק בית המשפט העליון את הצורך בהרחבת כללי ממשל תאגידי עצמאי, מוקפד ורחב ראייה - הנדרש על פי החוק בדרך כלל רק לגבי חברות שניירות הערך שלהן נסחרים בציבור -  גם באקו"ם. הגם שאקו"ם הינה תאגיד פרטי אשר פועל לשמירת זכויותיהם של היוצרים הישראלים מתחומי המוזיקה, הספרות והמו"לים הישראליים למוזיקה, עמד בית המשפט על חשיבות קיומו של ממשל תאגידי נאות (מינוי דירקטורים חיצוניים באותו מקרה) שיכלול "נקודת מבט אובייקטיבית ורחבה, שתהיה ערה יותר להשלכות הציבוריות של פעילות התאגיד". בדומה, מקרה חדשות 13, ממחיש גם הוא את השינוי בתפיסת החברה הפרטית במתכונתה המסורתית ומדגים כיצד התיאוריות והמגמות שתוארו לעיל מתגבשות לכדי מציאות מעשית, המחייבת התבוננות והתמודדות משפטית וציבורית מורכבת גם במשקפיהם של דיני החברות המודרנים אשר מאמצים, כשלעצמם, גישה דואלית המתכללת בין אינטרסים עסקיים לאחריות ציבורית ואשר  ממנה נגזרת החובה להבניית ממשל תאגידי הוגן, מקצועי ועצמאי, כמו גם הרחבת היקפן של חובות נושאי משרה בחברות בעלות השפעה חברתית משמעותית.     נוסח מקוצר של הפוסט הופיע ב TheMarker ב- 10 בספטמבר 2024 .   כותבים : פרופ' עלי בוקשפן, מנהל מרכז אריסון ל-ESG ועו"ד  אלעד מן - היועץ המשפטי של הצלחה — לקידום חברה הוגנת, שביקשה להצטרף כידיד בית משפט לעתירה בעניין מינוי מנכ"לית חדשות 13. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1] Our commitment - Business roundtable - Opportunity agenda . (n.d.). https://opportunity.businessroundtable.org/opportunity-commitment   [2] Davos Manifesto 2020: The Universal Purpose of a Company in the Fourth Industrial Revolution . (2024, September 10). World Economic Forum. https://www.weforum.org/agenda/2019/12/davos-manifesto-2020-the-universal-purpose-of-a-company-in-the-fourth-industrial-revolution/   [3] ראו https://www.ohchr.org/sites/default/files/documents/publications/guidingprinciplesbusinesshr_en.pdf   [4]  (רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן  (ניתן ביום 26.04.2015).

עד לפני כ-8 שנים, מעט מאוד אנשים בישראל, ובכללם מקבלי החלטות, הרגולטורים, המנכ"לים של חברות עסקיות, מנהלי השקעות ואנליסטים, הכירו את המושג. והנה, ה-ESG הפך למונח שגור בעולם ובישראל וסביבו התפתחה תעשייה שלמה של ימי עיון, קורסים, גופים ייעודיים שמייעצים בנושא, חברות עסקיות שמפרסמות דוחות ESG, גופים שעוסקים במתן דירוג לחברות עסקיות, מחקרים, מאמרים, הנחיות/רגולציה רגולטורית, ובשוק ההון – מוצרים פיננסיים מבוססי ESG. ה-ESG הוא התפתחות טבעית של המונח הקודם ששלט בכיפה – אחריות תאגידית , ויש בו הרבה   ברכה בכפוף לכמה הסתייגויות משמעותיות. מי שחפץ בהצלחתו, צריך קודם כול להישיר מבט, לא להתעלם מחולשותיו ומחסרונותיו, ולהתמודד עימם. החסרונות הבולטים הם: היקף ההשקעה בעולם  במוצרים ובפרוייקטי ESG – נדמה שהשמיים הם הגבול. המספרים המתפרסמים בתקשורת הם לא רק מוגזמים, הם מופרכים.  הנטייה לצבוע כל דבר שיש בו פירור של ESG כהשקעה במוצר/פרויקט ESG היא טבעית ומתחברת לתפישה החיובית של המושג, אבל היא מלאכותית. טוב לא ייצא מזה. "גרינוושינג" – גרסה קיצונית יותר של צביעת פרויקטים כביטוי של ESG שכן כאן מדובר פשוט בזיוף וברמאות, ובמקרה הטוב - העמדת פנים. ברגע שארגונים קובעים יעדי ESG  והאחראים לכך שהם יושגו לא עומדים בהם, הפיתוי להוליך שולל הוא גדול, וראו לעניין זה מה שהתרחש לפני שנים אחדות בדויטשה בנק שפרסם הצהרות על ביצוע השקעות אקולוגיות שתורמות לאיכות הסביבה שלא היו כאלה תוך הטעיית משקיעים. זהו מקרה של "גרינוושינג" טיפוסי. התוצאה הייתה שהמשטרה והרגולטורים פשטו על משרדי הבנק וחברת הבת שלו. מסחור – האופן החיובי שבו נתפש ה-ESG הביא ליצירת שלל מוצרים פיננסיים שמבוססים על חברות שעומדות באופן ראוי ברמת ה-ESG שלהן, ולכן יצרני המוצרים דואגים לגבות פרמיה בדמות דמי ניהול גבוהים יותר משהם מבקשים על מוצרים דומים שאינם מבוססי ESG. זה אמור גם לגבי מנהלת ההשקעות הגדולה בעולם, בלאקרוק, (כ-10 טריליון דולר) שנחשבת נושאת הדגל האקטיבית של ה-ESG. הקלות שבה נותנים ציוני ESG הם על גבול הבדיחה.  כך, למשל, מדד ESG על חברות S&P500 כולל כ-350 חברות [1] . מישהו מבין הקוראים מאמין שכ-350 חברות מתוך 500 אמריקאיות אכן עומדות בקריטריונים של ה-ESG באופן ראוי? תרבות וול-סטריט שהיא תרבות קלוקלת לא יכולה לייצר 350 חברות כאלה, אולי 35. הבעיה היא שהדירוג הוא   יחסי  ולא אבסולוטי. כלומר, חברה עסקית נמדדת בהשוואה לחברות אחרות, וכך חברות שהציון האבסולוטי שלהן גרוע, עדיין נכללות בדירוג. ה-ESG הוא חיבור קליט אמנם של שלוש אותיות אבל הוא מלאכותי. מישהו יכול להסביר לי כיצד ה-E מתחבר ל-G? חברה שמזהמת את סביבתה ושיודעת שהדבר מסכן את עצם קיומה, ולפחות את התפתחותה, חזקה עליה שתעשה כל שביכולתה כדי לנטר ולטפל בבעיה כפי שהיא אמורה לטפל בכל סיכון שאורב לה. מה יותר טבעי מזה? המדובר בלק אינטגרלי מניהול הסיכונים של כל חברה עסקית באשר היא. האם זה מעיד במשהו על טיב הממשל התאגידי (G) שלה ? ממש לא. ההיפך הוא כן נכון – חברה שהממשל התאגידי שלה הוא ברמה גבוהה, הרי שבהגדרה, גם ה-E שלה טוב מאוד, שאם לא כן, היא לא יכולה להיחשב החברה שהממשל התאגידי שלה הוא איכותי. התמקדות יתר בנושא ה-E הסביבה, הזיהום, משבר האקלים ה-E הוא ללא ספק נושא חשוב מאין כמוהו. משבר האקלים איננו נושא תיאורטי, אלא   מאוד מוחשי. הוא מאיים על עתיד האנושות, הוא כבר מתבטא בעליית הטמפרטורות בעולם עם כל ההשלכות על מפלס האוקיינוסים, על הדגה, על זמינות המים, על המזון ועל ההתנהגות האנושית ביום יום ועל גלי הגירה גדולים . זהו נושא שמחייב מעורבות   מדינתית, תכנון לטווח קצר וארוך, רגולציה קפדנית ואכיפה נחרצת. חברות עסקיות צריכות למלא את חלקן במאבק במשבר הזה, ובעיקר – אותן חברות שמזהמות ומחריפות את משבר האקלים, ובראשן חברות הנפט. אך טבעי שחסידי ה-ESG מתמקדים ב-E שכן הוא עונה על שני פרמטרים שנחוצים   להתמודדות: הוא מיידי והוא מוחשי  – ניתן לראות אותו, לחוש אותו, וכן – גם למדוד אותו. אבל, מה הקשר שלו לשתי האותיות האחרות? הוא עומד בפני עצמו   והכללתו כחלק מהמושג רק מסכן את שתי האותיות האחרות. שכן, כידוע הוא הפך לנושא להתנגחות פוליטית בארה"ב בין "ימין" לבין "שמאל" והיכן שנכנסת הפוליטיקה, זה לא מבשר טובות גם לשאר המרכיבים. החיבור המלאכותי בין שלוש האותיות מייצר בעיות קשות של מדידה. לא זו בלבד שקיומו של ה-E כחלק מן המושג הוא מלאכותי והוא מסוכן, הוא גם מהווה מכשול בלתי עביר למדידת איכות ה-ESG של חברה עסקית כלשהי ולקביעת הציון   שלה.  כדי לתת ציון ESG יחיד לחברה עסקית, הגורם המדרג צריך קודם כול להחליט איזה משקל אתה נותן לכל אחד מן המרכיבים,  וזה, כמובן, עניין סובייקטיבי שתלוי בערכים של כל אחד מן המדרגים. אבל חמור מכך: מה ניתן לעשות עם חברה עסקית שנמצא שה-E שלה מעולה, אבל ה-G שלה ירוד מאוד? ראינו כבר שזה מצב אפשרי. חברת טסלה  יכולה לשמש דוגמה נהדרת לכך עם E שנחשב מעולה למרות שיש גם כאלה שמפקפקים גם בכך, אבל מה לעשות וה-E של אילון מאסק  הוא "לא משהו". איזה ציון תיתן לה? די בכך שלא פשוט לתת ציון לחברה ברמת ה-S וה-G שלה, הכנסת ה-E  היא הכנסת נטע זר  שרק מקלקלת לה את השורה. מתן דירוג ל-S ובעיקר ל-G הוא "עסק" מסובך. גם מתן ציון ל-S ול-G של חברה, בנפרד וגם ביחד הוא מורכב. ה-S וה-G קשורים אחד לשני הרבה יותר מאשר ה-E וה-S או ה-E וה-G, אבל עדיין בחינה של כל אחד מהם הוא לא עניין פשוט. נכון, ניתן אמנם להיאחז בכל מיני פרמטרים טכניים כמו למשל הרכב הדירקטוריון, אפשר גם להיעזר ב-AI כדי להגיע למידעים שונים, אבל יש עדיין מגבלות   לציון שניתן על בסיס מידעים כאלה.  ראשית – מתן ציון מחייב שיתוף פעולה של הנהלת החברה  שצריכה לחשוף את קרביה ולאפשר גישה לגורם חיצוני אל עובדיה, אל ספקיה, אל לקוחותיה. בלי זה קשה להגיע לחקר האמת. לא כל הנהלה מתלהבת לחשוף עצמה עם האפשרות שהיא תצטרך להתמודד אולי עם הניגוד שבין האופן שבו היא תופסת את העניין לבין האופן שבו מחזיקי העניין האחרים תופסים אותו. מה שרואים ואפשר לראות מבחוץ אינו בהכרח זהה למה שרואים מבפנים. במבחן התוצאה: האם מניות של חברות ESG משיגות תשואה גבוהה יותר מחברות מקבילות שאינן כאלה? זו השאלה החשובה ביותר שבשלב זה אין עליה תשובה חותכת וחד משמעית. מקובל לחשוב על בסיס מאות מחקרים שנעשו בנושא, שבניגוד למחשבה, ה"אינטואיטיבית" שאכן כך, ה-ESG לא באמת מספק את הסחורה. מקובל לומר "The proof is in the pudding"  ובמקרה זה, הפודינג אולי הוא לא מר, אבל כנראה, גם לא מתוק.   מנקודת מבטי, זה ממש לא   מפתיע כי מעבר לכל הבעיות שכרוכות בנושא ושאותן סקרתי ובעיקר, אך לא רק, בהקשר של הכללת ה-E (חומר למחשבה: מה ניתן לעשות כשמחיר הנפט עולה חזק ומניות חברות הנפט מניבות תשואה גבוהה בהרבה ממניות חברות האנרגיה הירוקה?), מעבר לכך, ה-ESG הוא נושא שמוגבל בעיניי לניהול סיכונים שאמנם יכול להגדיל את הסיכוי לשיפור עסקיה של החברה, אבל הוא היה ויישאר תורה של ניהול סיכונים, ובכך אין די. כל מי שרוצה לשנות את האקו-סיסטם הכלכלי-חברתי של עולמנו חייב להרחיב את אופק הראייה והעשייה שלו לעבר גישה רחבה הרבה יותר שמתמצית בשתי מלים: Conscious Capitalism. על הקפיטליזם המודע, על הקפיטליזם הקשוב, הקשר והממשק שלו עם ה-ESG, וגם על ההבדלים – בפוסט שאפרסם בהמשך.       צבי סטפק, מייסד מיטב בית השקעות, יו"ר מיטב ניירות ערך. יו"ר ארגון קפיטליזם קשוב בישראל, חברה לתועלת הציבור. קרדיט לתמונה: רועי מזרחי רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1]  S&P 500 ESG Index. (n.d.). S&P Dow Jones Indices. https://www.spglobal.com/spdji/en/indices/sustainability/sp-500-esg-index/#data

כיצד נבנה תשתית מימונית יציבה ורציפה לפיתוח טכנולוגיות אקלים חדשניות בסקטורים הקשים במיוחד לפיצוח? כיצד ננטרל את הסיכון הטכנולוגי ונגשר על פערי המימון להקמת אתרי פיילוט בשלבי הפיתוח המוקדמים? מנהלים בכירים לאורך שרשרת המימון התגייסו לפורום המימון המשותף שהושק על ידי מרכז אריסון ופלנטק, שיעסוק בפיצוח אתגרים אלה ובקידום דיאלוג מימוני פורה בין חברות קליימטק, שחקני הסקטור הפיננסי והמדינה. ב-18.6.24 התקיים שולחן עגול במסגרת כנס PLANETech 2024, כאשר התמה המרכזית עסקה באתגרים, חסמים והחשיבות הקיימת ביצירת מודל מימון רציף לייזמות וחדשנות טכנולוגית בתחומי האקלים, רציפות ממועד היזמות הראשונית ועד לבגרות של ייצור סדרתי והגעה להיקפים מסחריים משמעותיים. השולחן העגול הובל על ידי ד"ר רות דגן ויאיר אבידן ממרכז אריסון ל-ESG, קובי אלטמן  מ-Remilk, טליה רפאלי  – קרן הון סיכון KOMPAS , יוני אופיר  –First time Credit, כפיר מזרחי  – בנק לאומי, מני נאמן  – הפניקס, רונית אשל אשכנזי   – רשות החדשנות, ו נעם סוננברג  מ-PLANETech. בפתיח של השיח, הכרזנו על השקתו של פורום קבוע משותף של מרכז אריסון ל-ESG ופלנטק בנושא מימון טכנולוגיות אקלים Climatech Finance Forum  -  פורום מימון קליימטק. הפורום יעסוק בהבניה של כלים ליצירת רציפות מימונית התומכת בתהליכי הבשלה של טכנולוגיות אקלים ישראליות חדשניות, ויצירת דיאלוג בין השחקנים לאורך שלבי המימון השונים. ניתן דגש לחשיבות הרבה ביצירת פלטפורמה פיננסית מגוונת ואג'ילית ככל שניתן בראיית מחזור החיים של המיזמים על תהליכי ההתפתחות שלהם והאתגרים/חסמים שבהם, שלמעשה תהיה פלטפורמה מאפשרת למימון בר קיימא. המשתתפים בשולחן העגול מייצגים את כל שלבי החיים הנדרשים במימון הטכנולוגיה האקלימית, משלב הרעיון והמיזם התחילי, עובר לעולם המימוני התואם את מאפייני קרנות הון הסיכון, עובר לעולם החוץ בנקאי, משם לעולם הבנקאי ומסיים בעולם המוסדי. לצד ובמקביל לכל שלבים אלה, מלווה את התהליך רשות החדשנות, כאשר עם אמצעיה וכליה יש ביכולתה להשתלב בכל שלב ממחזור החיים של המיזם. בעולם הגלובלי ובהינתן שישראל משתרכת מאחור בכל מה שקשור לרגולציה בנושאי ESG וככל שאנו חפצי חיים, אך ברור הוא שנדרש לבצע התאמה למקובל במשקים איתם אנו סוחרים, אחרת נהפוך למשק אוטרקי. ההתאמה הינה רחבה, רלוונטית לעולמות הרגולציה, דיווח חשבונאי, גילויים וכמובן, עולמות המימון בהם עסקינן. פיתוח מוצר טכנולוגי של ClimaTech  מאופיין בפרק זמן של שנים רבות ולכן הפיתוח שלו יקר ובעל סיכון גבוה. כמו כן, נדרשת השקעה משמעותית ועל החברות לשרוד תקופה ארוכה יותר ולספוג הפסדים לפני הגעה לרווחיות ("עמק המוות" מעמיק ומתרחב ככל שהאתגר משמעותי יותר ובוודאי הסנטימנט השלישי של השקעות בישראל בימים אלה אינו מיטיב את המצב). המודלים הקלאסים של קרנות "הון סיכון" השואפים להחזיר השקעה תוך מספר שנים מתקשים לתמוך בחברות אלו, ובהתאם לכך בישראל יש מספר קטן יחסית של חברות השקעה המתמחות בהשקעה בחברות קליימטק, ובעיקרן הן קרנות VC המתמקדות ב-Early Stage ומובילות את הפעילות בתשוקה ומחוייבות רבה. בהקשר זה ניתן לזהות את קיומו של מתח מובנה בין קבועי הזמנים הנדרשים לפיתוח טכנולוגיות אקלים כמו גם הזמן הנדרש כדי להוריד את רמת הסיכון הטכנולוגי, לבין קבועי הזמנים המאפיינים את גופי המימון וההשקעה השונים. קרנות הון סיכון בנויות במהותן להתמודד עם הסיכון שבתחילת הדרך אולם רוצות לראות התקדמות טכנולוגית ויישומית מהירה, ואילו גופי המימון המסורתיים יותר, בנויים לתהליכי הבשלה פרוייקטליים ארוכי טווח, אולם לא בנויים להכיל את הסיכון הטכנולוגי. הפרדוקס הזה מקשה על חברות הזנק אקלימיות לגייס השקעות ומימון באופן רציף שיאפשר להן להגיע להבשלה טכנולוגית והנדסית, והדבר נכון שבעתיים כשמדובר בטכנולוגיות במה שמכונה ה-hard to abate sectors ובצורך בהקמה של First of a kind facilities (FOAK). באקוסיסטם המימון האקלימי הגלובלי קיים שיח נרחב בסוגייה הזו, כאשר מדינות האיחוד האירופי וארצות-הברית נרתמות לתהליכים באופן משמעותי ומציעות כלים מימוניים שונים שפותחו במשולב על ידי גורמי ההשקעה והמימון, ביחד עם המדינה. בארץ לעומת זאת הנושא מפותח פחות, וכאן נכנס לתמונה פורום המימון המשותף למרכז אריסון ולפלנטק. אנו מקווים שהפורום ישמש כקטליזטור להבנייה של חיבורים ותקשורת בין שלבי המימון וההשקעה השונים, מתוך מטרה ליצור רציפות מימונית לחברות הנזק בתחום. לצד אתגרים אלה, קיימים כמובן סיכוני המעבר להם מאפיינים ומשמעויות רבות, בהן, בין היתר, אי-ודאות בנוגע לטכנולוגיות שיבשילו ואי-ודאות בנוגע לרגולציה שתתגבש שיש בהם בכדי להשפיע על מגוון ענפים ושרשראות האספקה להן משמעות רבה גם כן. במסגרת ההתבוננות והניתוח של עולם המעבר, קיים אתגר לבחון ולהבין את המשמעויות המימוניות ומרכיבי הסיכון בין העולם הישן והמסורתי המוגדר כעולם ה"חום" לבין העולם החדשני והנקי הנקרא "ירוק", היבטי הקצאת הון, משמעויות על התיק הקיים בהשוואה לתיק החדש ועוד ועוד, ומכאן, חשיבות להזכיר את עולם הטקסונומיה המתפתח מאד בעולם ובמיוחד באירופה ועושה צעדים ראשונים בישראל, ולו צפויה להיות השפעה על היבטי המימון, סיווגו, הנגשתו ומחירו. מכאן, אין זה מפתיע שהמכשול הראשון בדרך לקידום פרויקטי אקלים בישראל הוא מימון ונגישות להון. שוק המימון בר-קיימא נכון שיבחן במספר מישורים. האחד הוא איזו פעילות לממן – פעילות המקדמת פתרונות חברתיים וסביבתיים תיחשב בת קיימא ויש לקדם להן מימון. לאור השונות בין מיזמי אקלים למיזמים אחרים אותם אנו מכירים, יש צורך בפתרונות מימון ייחודיים לקידום טכנולוגיית האקלים בישראל. השני הוא רגולציה – רגולציה הרלוונטית לעולמות חברתיים וסביבתיים, דורשת רמה גבוהה של ממשל תקין ושקיפות, אחריות תאגידית וסטנדרטיזציה של תקנים. השלישי הינו יצירת מכשירים וכלים פיננסיים המתאימים לאתגרי המיזמים והפעילויות התומכים בכלכלה בת קיימא. החברים סביב השולחן, מהפרספקטיבה שלהם נתנו מספר דגשים חשובים בהם החשיבות הרבה שקיימת למימון התעשייה בכדי להגיע ל-Scale זאת כאשר בדרך כלל עסקינן במוצרים פיזיים בשונה מעולם התוכנה; ניתן דגש לחשיבות של קיומו של מודל עסקי בר קיימא הצופה בכל מועד את מכלול השלבים עד להבשלה והגעה ל-Scale; ניתן דגש להעדרם של גורמי השקעה המתאימים להיקף השקעה ההולם את ה-Middle Market, זאת בהשוואה לקיומן של קרנות שביכולתן להשקיע בהיקף משמעותי; הודגשה החשיבות של יכולת המימון היצירתי והתפור למידות המיזם; וגופי מימון התמקדו בהיבטים הקשורים בעלות הכסף, בסיכון ובתשואה המצופה אגב מחוייבותם כלפי בעלי המניות ולחוסכים. לצד זאת, וכחוט השני, דובר על החשיבות של התקשורת והתיאום בין הגורמים השונים בשרשרת הערך המימונית לאורך חיי המיזם, תקשורת שעשויה לסייע במימון בכל שלב ושלב וגם במעבר משלב לשלב. במסגרת הדיון איתגרנו את המשתתפים לזהות ולציין נושאים בהם הפורום המשותף יתמקד בעתיד וניתן לסכמם כדלקמן: 1.     מאמץ לשיתוף פעולה של מומחים מתחומים שונים והועלה הרעיון של מודל PPP-Public-Private-Partnership כמודל שעשוי לקדם מיזמים טכנולוגים בעולמות האקלים. 2.     על מנת שמיזם יגיע ל-Scale ויחצה את "עמק המוות" בשלום, נדרשת שרשרת ערך מאד מפותחת, שרשרת שמחייבת תקשורת איכותית ומקצועית בין השחקנים השונים. שיח זה לא קיים כיום באופן מספק בישראל ויש מקום לפעול על מנת לפתחו. 3.     חשיבות של מעורבות שחקנים רבים בתהליך המימון וקיומו של Skin in the Game של הרבה שחקנים (לדוגמא במסגרת של Blended Finance). 4.     חשיבות ליצירת "ארגז חול" בו המיזמים יוכלו להתנסות בחצרות של חברות תעשייתיות אגב התהליך. בהינתן כל אלה, ומכיוון שיש לנו משמרת אחת וכדור אחד, ולצד הכלכלה הטהורה, ולא בכדי, הכלכלה הינה חלק ממדעי החברה, חשוב שנשאל את עצמנו וניתן גם מענה לאורך זמן, מה בין ה-IRR הטהור והתשואה הטהורה לבין בחינת שיקולים רכים בהיבטי ההשפעה על הכדור, וכן, בראייה ארוכת טווח, איזה תמהיל ראוי לשיקולי גובה התשואה  אל מול השיקול הקיומי של התחממות כדור הארץ, קרי, מה בין IRR לאי השגת היעד של Net Zero במועד ופגיעה בחיות של הכדור אגב, אין לנו כדור אחר. הדרך ארוכה היא ורבה רבה ועם כל האתגרים, כוכב הצפון די ברור ומימוש מוצלח עשוי להביא אותנו לכדור, משק וחברה טובים יותר. סוכם שהפורום שזה עתה הוקם ידון באתגרים שעלו, ימשיך ויקיים קשר עם התעשיה והאקדמיה ויפעל ככל שניתן על מנת לייצר פלטפורמה מימונית רציפה ובת קיימא. לארוע המלא ראו כאן יאיר אבידן הוא יו"ר הועדה המייעצת וראש פורום עמיתים במרכז אריסון ל- ESG ד"ר רות דגן   היא ראש תחום אקלים ושיתופי פעולה בינלאומיים במרכז אריסון ל- ESG

האם התמקדות רבה יותר בנושאים סביבתיים וחברתיים ובממשל תאגידי תקין (ESG) מגדילה את היתרון התחרותי ארוך הטווח של חברות? יש חוקרים הסבורים שחברות המשקיעות יותר בנושאים אלו – נקרא להן חברות ESG Friendly – נהנות מביצועים פיננסיים עדיפים על חברות אחרות (Eccles, Ioannou & Serafeim, 2014). חוקרים אלו טוענים שחברות ESG Friendly עולות בטווח הארוך על מתחרותיהן הן מצד הביצועים בשוק המניות, הן מצד הביצועים החשבונאיים. הרשות לניירות ערך בארצות הברית ציטטה טענות אלו בהרחבה (Blake, 2020; Lee, 2020). הטענות גם הדהדו בפרסומים אחרים הטוענים שחברות המתמקדות בנושאים אלו עולות על ביצועי חברות שאינן עושות זאת (Gore & Blood, 2011), והיו הבסיס לעדויות בפני הסנאט בארצות הברית, שבהן נטען שבטווח הארוך ביצועי חברות ESG Friendly עולים על ביצועי חברות שאינן עושות זאת (Crasi, 2015). חוקרים אחרים טוענים שהבסיס האמפירי לממצאים אלו רעוע, מבוסס על טעויות, דיווחים מעורפלים ומדגם מוטה בשל בעיות survival (כלומר, שמקצת חברות ESG Friendly נוטות להיסגר יותר מחברות אחרות), וששכפול מהימן של הנתונים אינו מראה קשר בין התמקדות בהיבטי ESG ובין ביצועים פיננסיים (Berchicci & King, 2022; King, 2024). ב רשומה  שפורסמה לאחרונה בבלוג מרכז אריסון ל־ESG הובא מאמר חדש של פרופ' אנדרו קינג. במאמרו קינג מציע ניתוח ביקורתי לספרות המבקשת לקשר בין ESG ובין ביצועים פיננסיים. רשומה זו מבקשת להתמודד עם אותה שאלה – האם וכיצד ESG תורם לביצועים פיננסיים ארוכי טווח – אך מזווית אחרת. בלי להיכנס לוויכוח האמפירי בנושא, ועל אף עדויות אמפיריות עקיבות בתחומי ESG שלפיהן ההתמקדות אינה גוררת הפסדים לחברות (Whelan et al., 2022), אנו חוזרים למקורות התאורטיים של יתרון תחרותי ארוך טווח של חברות וטוענים: חברות ESG Friendly יכולות לשפר את יתרונותיהן התחרותיים ארוכי הטווח כל עוד התמקדות זו מאפשרת להן להקטין את בסיס עלויותיהן או להגדיל את התועלת שמוצריהן או שירותיהן מספקת ללקוחותיהן. ההחלטה על היבטי והיקפי הטמעת ESG ייחודית לכל חברה ואסטרטגיה עסקית, ולכן תהיה שונה מענף לענף ובין חברות באותו ענף. מקורות יתרון תחרותי ארוך טווח התאוריה המקובלת בתחום האסטרטגיה היא שחברות המצליחות ליצור ערך גדול יותר מהערך שמתחרותיהן מצליחות ליצור תהיינה חברות בעלות יתרון תחרותי ארוך טווח. [1] נדגים את ההיגיון שביסוד תפיסה זו באמצעות ניתוח שני מצבי קיצון: מצב קיצון אחד נוגע לחברה היוצרת בממוצע יותר תועלת ללקוחותיה מהתועלת שמתחרותיה יוצרות, ובה בעת בסיס העלויות שלה דומה לבסיס העלויות של מתחרותיה. [2]  כך למשל בפני חברת אפל עומדות שתי אפשרויות תמחור: אם החברה תציע מחירים דומים למחירים שמתחרותיה מציעות, רוב הלקוחות יעדיפו לקנות מחברה זו, שכן היא מציעה מוצרים או שירותים המקנים ללקוחות תועלת גבוהה יותר במחיר דומה למחיר שהמתחרים מציעים עבור מוצרים או שירותים בעלי תועלת פחותה. לחברה כזאת יתרונות בידול (differentiation), והיא אמורה להשתלט על השוק או לפחות להגדיל מאוד את נתח השוק שלה. אפשרות אחרת העומדת בפניה היא להעלות את מחיריה. אפשרות זו מאפשרת לחברה לנצל את התועלת הגבוהה יותר שמוצריה ושירותיה מספקים, וכך להגדיל את רווחיה תמורתם. חברה כזאת יכולה להגדיל את נתח השוק שלה או להגדיל את רווחיה או לשלב בין השניים בזכות הערך שהתועלת העודפת של מוצריה או שירותיה מקנה. מצב קיצון אחר נוגע לחברה שאינה יוצרת ללקוחותיה תועלת גדולה יותר מהתועלת שמתחרותיה יוצרת, אך בסיס העלויות שלה נמוך מבסיס העלויות של מתחרותיה. בסיס העלויות נוגע לכלל עלויות החברה, ובכללן עלויות הפיתוח, הייצור, התפעול, ההפצה והשיווק. כך למשל בפני חברת וולמרט עומדות שתי אפשרויות תמחור: החברה יכולה להציע מחירים דומים למחירים שמתחרותיה מציעות. במקרה כזה בסיס העלויות הנמוך של החברה יאפשר לה להרוויח יותר ממתחרותיה. המשמעות בפועל של דרך פעולה זו היא שהחברה מציעה מחיר דומה למחיר שמתחרותיה מציעות, אך בסיס העלויות הנמוך שלה מאפשר לה להיות רווחית יותר. אפשרות אחרת העומדת בפניה היא להוריד את מחיריה. החברה יכולה לעשות זאת בלי להיות רווחית פחות ממתחרותיה, שכן בסיס העלויות שלה נמוך יותר. אם החברה תבחר באפשרות זו, היא תציע ללקוחותיה מוצרים או שירותים המקנים את אותה תועלת שהמוצרים או השירותים שמתחרותיה מקנים, אך במחיר נמוך יותר. לחברה כזאת יתרונות עלות והיא אמורה להשתלט על השוק או לפחות להגדיל מאוד את נתח השוק שלה, שכן היא מציעה מוצרים ושירותים דומים למוצרים והשירותים שמתחרותיה מציעות, אך במחיר זול יותר. גם בנוגע למקרה קיצון זה, החברה יכולה להגדיל את נתח השוק שלה או להגדיל את רווחיה או לשלב בין השניים בזכות הערך שבסיס העלויות הנמוך יותר של מוצריה או שירותיה מקנה. המסקנה היא שכל עוד חברה יכולה ליצור ערך גדול יותר ממתחרותיה, היא יכולה לשלוט בשווקים שבהם היא פועלת או להרוויח יותר מהן. לכן בבחינת השפעת ההתמקדות בהיבטי סביבה, חברה וממשל תאגידי של ביצועי חברות ויתרונם התחרותי ארוך הטווח ראוי לאמץ גישת עלות–תועלת. משמעות הגישה היא שהתועלות הנוספות או הפחתת העלויות שחברות יכולות להשיג בהיותן ESG Friendly, בניכוי העלויות הנגרמות עקב הוצאות על פעילות בתחומי ESG – הן שתכתבנה באיזו מידה עצם היותן ESG Friendly תורם לערך החברה. כל עוד התמקדות בהיבטי ESG תשפר את יחס העלות–תועלת של חברות, היא תורמת ליצירת יתרונות תחרותיים ארוכי טווח ושימורם. ברגע שהיא משיתה על החברה עלויות גבוהות מהתועלות, היא פוגעת ביתרונות התחרותיים. התמקדות ב־ESG והגדלת תועלת יש אלמנטים רבים המאפשרים לחברות ESG Friendly להגדיל את התועלת הממוצעת שמוצריהן ושירותיהן מספקים ללקוחות, ולכן גם את מוכנות הלקוחות לשלם עבורם. חברות בעלות ממשל תאגידי תקין המתמקדות בהיבטים סביבתיים וחברתיים נהנות מיתרון במשיכת לקוחות שהיבטים אלו חשובים להם, ולכן חברות ESG Friendly יכולות ליצור תועלת גבוהה יותר מהתועלת שמתחרותיהן יכולות ליצור (Serafeim, 2023). חברות מצליחות ליצור תועלת עודפת עבור נתח גדול דיו של לקוחות באמצעות ייצור מוצרים ושירותים ידידותיים לסביבה ולחברה. בה בעת התמקדות ב־ESG מאפשרת להגדיל את המוניטין שלהן (Iskander et al., 2023), כך שגם אם עוד עלויות כרוכות בייצור מוצרים ושירותים כאלה, עדיין התועלת הצומחת גבוהה מהעלויות. העלאת מוניטין צפויה להעלות את מוכנות הלקוחות לרכוש את מוצרי ושירותי החברה, ולעיתים אפילו לשלם עבורם יותר בהשוואה לתשלום לחברות שהמוניטין שלהן ייפגע בשל התייחסות חסרה להיבטי ESG. הדבר נכון הן בשווקים צרכניים (Business to Customer), הן בשווקים מוסדיים (Business to Business). התמקדות ב־ESG והפחתת עלויות אלמנטים רבים מאפשרים לחברות ESG Friendly להפחית את העלויות הכרוכות בייצור ובאספקת מוצריהן ושירותיהן ללקוחותיהן. כך למשל הפחתת עלויות זיהום סביבה יכולה להוביל להפחתת עלויות סילוק אשפת החברה ועלויות עמידה בדרישות ותקנים, וכך להוביל להפחתת עלויותיה הכלליות. באופן דומה התייעלות בצריכה אנרגטית עוזרת להפחית את העלויות הכלליות של חברות. זאת ועוד, התמקדות ב־‏ESG מאפשרת להפחית עלויות עובדים, שכן עלויות גיוס העובדים תרדנה (משום שיותר עובדים ירצו לעבוד עבור החברה), והעובדים שיגויסו יהיו מחויבים  ו פרודוקטיביים יותר . חברות ESG Friendly מפחיתות גם סיכונים שהתממשותם עלולה לגרור עלויות כבדות. הסיכונים יכולים להיות סיכונים פיזיים למשאבים ולשרשראות אספקה, סיכוני חבות משפטית וסיכוני מעבר (transition) במקרה שבו אסדרות לשמירה על איכות הסביבה צפויות להתרחש. חברות שתהיינה מוכנות לשינויים צפויים באסדרה תהיינה בעלות עלויות נמוכות יותר מעלויות מתחרותיהן, וכך תיצורנה יתרון תחרותי עבור עצמן. חברות אלו גם צפויות ליהנות מסובסידיות ממשלתיות בשל עמידתן באסדרות מסוימות, וכך להפחית את עלויותיהן עוד יותר (Henisz, Koller & Nuttall, 2019). למעשה כל עוד העלויות הכרוכות בהתמודדות עם סיכונים אלו נמוכות מהעלות שתושט על החברה במקרה שבו אחד הסיכונים יתממש, יש היגיון כלכלי לנקוט אסטרטגיות שנועדו למנוע פגיעה בערך שחברה יוצרת בשל עליית עלויותיה בהתממשות הסיכונים האלה. חברות ESG Friendly יכולות להפחית את עלויות גיוס הונן לא רק כי הן אטרקטיביות יותר לגופים פיננסיים המעריכים היבטים אלו, אלא גם כי הן יכולות להראות למַלְווים שפרופיל הסיכון שלהן נמוך יותר, וכך להפחית עלויות ריבית וכד' (Serafeim, 2023). התמקדות ב־ESG ויתרון תחרותי בר־קיימה פועל יוצא הוא שחברות ESG Friendly יכולות להגדיל את התועלת שמוצריהן ושירותיהן מספקים, וכך להקטין את עלויותיהן. כל עוד הן מצליחות לעשות זאת טוב יותר ממתחרותיהן, יש הלימה בין התמקדות ב־ESG ובין יצירת יתרון תחרותי בר־קיימה. חברות יכולות ליצור יתרונות תחרותיים כאלה במגוון דרכים. כך למשל יצרני סחורות (commodities) המתקשים ליצור תועלת עודפת לעומת מתחריהן או להיות בעלי בסיס עלויות נמוך יותר יכולים לנצל יתרונות ראשוניוּת בהיערכות לאסדרה צפויה בתחום ה־ESG באמצעות מחקר ופיתוח מתאימים או באמצעות בניית שרשרת הערך שלהן מחדש כדי שתתאים למעבַר ל־ESG, וכך לשפר את מצבן לעומת מתחרותיהן. היערכות מוקדמת יכולה לחסוך עלויות המרה גבוהות שאליהן יהיו חשופים המתחרים, וכך ליצור יתרון עלות לחברה. יצרנים כאלה גם יכולים להיות פרואקטיביים וליצור לובי שיעודד את הרשויות לחוקק חוקים פרו־סביבתיים או פרו־חברתיים, אם הם סבורים שהם מוכנים יותר ממתחריהם לחוקים ואסדרות כאלה. עם זה חשוב לזכור שהדוגמה בעיקר מאפשרת לחברות ליהנות מיתרונות הראשוניוּת בהיערכות לאסדרה צפויה בתחום ה־ESG בטווח הקצר, ולא צפוי שתוביל ליתרונות תחרותיים ארוכי טווח. מכאן נובע שחברות צריכות לבדוק אֵילו הנחות יסוד יש בשווקים שבהם הן פועלות. נדרָש בירור יסודי אם יש פלח שוק גדול דיו המוכן לשלם פרמיה עבור מוצרים ושירותים שבגדר ESG Friendly, מה היקף החיסכון בעלויות שהתמקדות ב־ESG יכולה להביא וכמה קשה, יקר ואי־ודאי עבור מתחרותיהן לחקות אותן, וכך לבטל את הערך העודף שהן יוצרות. בירור כזה אמור להכתיב אֵילו השקעות וצעדים בתחום ה־ESG נכון לחברה לעשות כדי להגדיל את הערך שהיא יוצרת. סיכום ומסקנות המסקנה העיקרית היא שאין בסיס תאורטי מוצק לטענות שככל שחברות יותר ESG Friendly, כך הן צפויות להיות בעלות יתרונות תחרותיים ארוכי טווח. התמקדות ב־ESG צריכה להתבסס על ניתוח עלות–תועלת, ולא על הגישה שככל שחברה תהיה יותר ESG Friendly, כך ישתפרו ביצועיה הפיננסיים ויתרונותיה התחרותיים. אכן, כל עוד התמקדות ב־ESG משפרת את יחס העלות–תועלת, היא תהיה בסיס ליצירת יתרונות תחרותיים, אבל לא כך ברגע שהעלויות תעלינה על התועלות (Jensen, 2002). יוצא מכך שצריכה להיות שונות בין־ענפית ובין חברות במידה שבה הן שואפות להיות ESG Friendly. תנועת ה־ESG כבר מבוססת בנוף העסקי וספק אם תיעלם. נוסף על ההיבטים האידאולוגיים הקשורים ליישום היבטי ESG, יישומם הנכון צריך להדגיש עקרונות מבוססים לניהול בריא של עסק והבטחת יתרון תחרותי ארוך טווח. מיקוד נכון בהיבטי ESG יכול לשפר את שביעות רצון הלקוחות, להגדיל את מוכנותם לשלם עבור המוצרים והשירותים שהחברות מציעות, ועקב כך להגדיל את נתח השוק שלהן, בה בעת לזיהוי הזדמנויות להפחתת עלויות וחוסר יעילות במערכיהן. בפועל אין תבנית אחידה ליישום היבטי ESG, וכל חברה צריכה למצוא דרך ייחודית מִשֶלה ליצירת ערך מ־ESG בהתבסס על האסטרטגיה המקיפה שלה והתחרות העומדת בפניה. בטווח הארוך בעלי המניות צפויים להעריך בחיוב חברות שידעו ליישם נכונה היבטי ESG בהחלטותיהן העסקיות, יישום שיגדיל את הערך שהן יוצרות. רשומה זו היא גרסה קצרה של נייר עמדה   בנושא פרופ' ניראון חשאי, בית הספר אריסון למנהל עסקים, אוניברסיטת רייכמן פרופ' דרור עציון, בית הספר גרוסמן למנהל עסקים, אוניברסיטת ורמונט, ארצות הברית   Berchicci, L., & King, A. A. (2022). Corporate Sustainability: A Model Uncertainty Analysis of Materiality.  Journal of Financial Reporting ,  7 (2), 43–74. Blake, L. (2020, Oct. 5). RE: Proposed Rule on Fiduciary Duties Regarding Proxy Voting and Shareholder Rights (RIN 1210-AB9) . Letter from Office of Regulations and Interpretations. Crasi, T. (2015, Apr. 30). Hearing on Energy Efficiency Legislation . Testimony on Behalf of the National Association of Home Builders Before the Senate Committee on Energy and Natural Resources. Eccles, R. G., Ioannou, I., & Serafeim, G. (2014). The Impact of Corporate Sustainability on Organizational Orocesses and Performance.  Management Science ,  60 (11), 2835–2857. Gore, A., & Blood, D. (2011, Dec. 14). A Manifesto for Sustainable Capitalism: How Business Can Embrace Environmental, Social and Governance Metrics. Wall Street Journal . Henisz, W., Koller, T., & Nuttall, R. (2019). Five Ways That ESG Creates Value.  McKinsey Quarterly ,  4 , 1–12. Iskander, S., Goerzen, A., Asmussen, C. G., & Hashai, N. (2023). On Socially Responsible GVC Governance Structures: Outsourcing vs. Internalization in the First Mile. In  AIB 2023 Annual Meeting: International Business Resilience Under Global Disruptions  (p. 188). Academy of International Business. Jensen, M. C. (2002). Value Maximization, Stakeholder Theory, and the Corporate Objective Function.  Business Ethics Quarterly , 235–256. King, A., (2024). Do Sustainable Companies have Better Financial Performance? Revisiting a Seminal Study . SSRN . Lee, A. H. (2020). Playing the Long Game: The Intersection of Climate Change Risk and Financial Regulation. Keynote Remarks at PLI's 52nd Annual Institute on Securities Regulation . Serafeim, G. (2023). ESG: From Process to Product.  Harvard Business School Accounting & Management Unit Working Paper , No. 23-069. Whelan, T., Atz, U., Van Holt, T., & Clark, C. (2022). Uncovering the Relationship by Aggregating Evidence from 1,000 Plus Studies Published Between 2015–2020.  NYU, ESG and Performance . [1]  יתרון תחרותי ארוך טווח (sustainable competitive advantage) הוא היכולת חברה להרוויח לאורך זמן יותר ממתחרותיה. ערך הוא הפער שבין התועלת שמוצריהן או שירותיהן נותנים ללקוחותיהן ובין בסיס עלויותיהן. [2]  תועלת גדולה יותר ללקוחות מוגדרת כתועלת הכספית שמוצרים או שירותים מקנים ללקוחות ומתבטאת במוכנות הלקוחות לשלם (willingness to pay) עבור מוצרי או שירותי החברה.