חיפוש

מה היא תופעת ה־Greenwashing? בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת במודעוּת הצרכנים, המשקיעים והציבור לחשיבות האחריות התאגידית בהיבטים סביבתיים, חברתיים וממשליים (ESG). מגמה זו – הנתמכת בדרישות הרגולטור, הצרכנים עצמם וציפיות השוק – מעודדת חברות לשלב עקרונות ESG בפעילותן העסקית. הציפייה היא שחברות לא רק יעמדו באותם עקרונות, אלא גם ידווחו בשקיפות על מחויבותן. [1] ואולם בד בבד עם העלייה במודעוּת והדרישה לשקיפות, שילוב גורמי ESG נעשה מורכב יותר בשל צמיחתה של תופעת ה­־Greenwashing (הִתְיַרְקְקוּת) – מצב שבו החברה משקפת לצרכנים או למשקיעים מידע מטעה או שאינו מהימן בנוגע להיבטים סביבתיים בפעילותה. [2]  סקר שערכה בשנת 2022 חברת הסקרים The Harris Poll עבור Google Cloud מצא שיותר ממחצית (58%) מהמנהלים בחברות גלובליות הודו שהארגון שלהם עסק בהטעיה סביבתית (Greenwashing). 66% מהמנהלים העלו ספקות בנוגע לכנותן של מקצת היוזמות הסביבתיות של הארגון שלהם. [3] במקום להתמודד עם אתגרי הקיימות התמודדות מעשית, אותן חברות מעדיפות דרכי קיצור שיווקיות ויוצרות מצג שווא. ההטעיה מערערת את אמון הציבור ומסיבה נזק הן לצרכנים עצמם הן לשוק בכללותו. [4] תשומת הלב מופנית לרגולטורים בדרישה לפתרונות, אבל המאמץ אינו נחלתם בלבד. לצידם פועלות יוזמות משפטיות פרטיות. ברשומה זו נעמוד על הסיכון הגובר בליטיגציה פרטית עבור חברות המטעות את הציבור בדיווחי ה־ESG שלהן, חברות המבקשות להציג תדמית "ירוקה" שתענה על ציפיות השוק. ננתח את דפוסי התופעה, נבחן מגמות עולמיות ומקומיות ונציע המלצות לשיפור מנגנוני הפיקוח והאכיפה.   מה הן הפרקטיקות לזיהוי Greenwashing? י Greenwashing מבוסס על פרקטיקות שמטרתן להציג מצג שווא סביבתי לציבור הצרכנים. פרקטיקות אלו מסייעות לחברה לעקוף את הרגולציה וליהנות מיתרון תחרותי באמצעות משיכת צרכנים ומשקיעים המחפשים חברות בעלות ביצועים סביבתיים וחברתיים "ירוקים". [5]  בחלק זה, נמפה מספר פרקטיקות נפוצות ל־Greenwashing, וננסה להבין כיצד המגמה בפסיקה בעולם תוכל להשפיע על הפסיקה בישראל. שימוש בשפה מעורפלת : כאשר חברות משתמשות במונחים כלליים כגון; "בר־קיימא", "ירוק" או משלבות מונחים מתחום האקלים והסביבה בשיווק החברה, באופן שאינו מגובה בקריטריונים מדידים או הגדרות ברורות. שימוש זה נועד ליצור אצל הצרכנים תחושת ערך מוסף סביבתי, ולעודדם לשלם מחיר גבוה יותר מתוך הנחה – לא בהכרח מוצדקת – שהמוצר יוצר בעלות גבוהה ומקדם מטרות סביבתיות. בכך, עשויה השפה המעורפלת לשנות את העדפות הצרכן, גם אם אינה מבוססת על מידע אמין או מדויק. הצגה סלקטיבית של מידע : מצב בו חברות המעוניינות להדגיש היבטים חיוביים בדבר פעילותם הסביבתית בלבד, תוך השמטת מידע מהותי שעשוי לשנות התדמית שרצו להציג כחברה המכניסה שיקולי ESG, ובפרט שיקולים סביבתיים. לדוגמה, חברת טקסטיל מפרסמת: "הגדלנו את כמות הסיבים הממוחזרים ב־50%" כשבפועל השינוי היה מ־2% ל־3% סיבים ממוחזרים. אף שהנתון מדויק ברמה הטכנית, הוא יוצר רושם מטעה של שיפור משמעותי בקיימות המוצר. הצהרות שאפתניות בנוגע לערכי סביבה וחברה : הצגת יעדים ומחויבויות סביבתיות ארוכות טווח, ללא תכנית פעולה מוגדרת או אמצעים ריאליים להשגתם. חברה המצהירה על כוונות ליעדי אקלים שאפתניים ללא הצגת תוכנית מעשית למימוש היעדים – מנצלת את טווח הזמן הארוך המתוכנן והיעדר היכולת של הצרכן למדוד או להעריך את סיכויי העמידה ביעדים. בכך משיגה החברה יתרון שיווקי מיידי, כמעט ללא "עלות" מצידה.   אכיפה אזרחית ככלי משלים למאבק ב־Greenwashing התגברות תופעת ה־Greenwashing, הציבה אתגר משמעותי בפני הרשויות הרגולטוריות. כמו ה־SEC (רשות ניירות הערך) וה־FTC (נציבות הסחר) בארצות הברית פיתחו כלים ייעודיים להתמודדות כגון "Green Guides" , המשמשים הנחיות לאופן הפרסום ודיווח גורמי ESG בהתנהלות הסביבתית של החברה. [6]  אולם, הרגולציה לבדה אינה מספקת מענה שלם. החולשה המרכזית של הרגולציה טמונה במגבלות מבניות, כמו קשיי יישום, פערי מידע, תופעת הדלת המסתובבת והרתעת חסר. [7] כך, למשל, לרגולטור קשה לעקוב בזמן אמת אחר כל דיווחי החברות או לאכוף סנקציות מספקות כנגד הפרות. מצב זה מותיר מקום משמעותי לניצול פערים של חברות המעוניינות להציג תדמית סביבתית כוזבת. פתרון ללקונה זו מצוי באכיפה האזרחית. מחקר שבחן את שכיחות התופעה ה־Greenwash מצא עלייה גלובלית בהיקף בתובענות ייצוגיות בגין הטעיה צרכנית: מ־43 מקרים מתועדים בשנים 2016–2021 ל־120 מקרים כיום, כשיותר ממחציתם הוגשו בשנתיים האחרונות. בנוסף, נמצא כי 70% מהתיקים שהסתיימו הניבו הכרעה חיובית לטובת התובעים. [8] באמצעות ארגונים סביבתיים וכלים משפטיים כגון התובענות הייצוגיות, ניתנת אפשרות לציבור הצרכנים לדרוש אחריות ישירה מחברות בגין מצא שווא סביבתי, ואף להטיל על החברה המפרה סנקציה שמשמעותה פגיעה במוניטין החברה. בכך ניתן להשיב על הפרה "באותו מטבע" בסנקציות שיפגעו במוניטין של אותן חברות שהשתמשו ב־Greenwashing לשיפור תדמיתן. פרשת   KLM   ותביעות עדכניות המקרה של חברת התעופה KLM  מהווה פריצת דרך משפטית במאבק העולמי בתופעת ה־ Greenwashing. פסק הדין של בית המשפט המחוזי באמסטרדם, שניתן במרץ 2024, קבע שחברת התעופה ההולנדית הפרה את חוקי הגנת הצרכן והשתמשה ב־ Greenwashingבדיווח פעילותה. פסק הדין מהווה צעד חשוב וייחודי במאבק המשפטי נגד הטעיות צרכניות, שכן הוא מצביע על פוטנציאל התובענה הייצוגית ככלי משפטי יעיל להתמודדות עם תופעת ה־Greenwash. התביעה התמקדה באופן ממוקד בטענה אחת Greenwashing – כלומר, יצירת מצג שווא באמצעות שיווק מטעה של פעילויות סביבתיות. בפסק הדין התובעים טענו כי הקמפיין הפרסומי של חברה, Fly Responsibly – קמפיין שהציג את KLM כמובילה במאמצים לקידום תעופה בת קיימא, תוך הדגשת מחויבותה להפחתת פליטות הפחמן באמצעות שימוש בדלקים בני קיימא, למרות שהשפעת צעדים אלו הייתה מוגבלת בפועל; ותוכנית "CO2ZERO", אשר הציגה בפני הצרכנים אפשרות להוסיף לכרטיס הטיסה סכום סמלי עבור מימון פרויקט לשתילת עצים, תוך יצירת רושם מטעה כי תשלום זה מנטרל לחלוטין את השפעת הטיסה של המשלם על שינויי האקלים – יצרו מצג שווא לצרכנים. פסק הדין קבע כי בשונה מהצהרות החברה, הפעולות אשר נקטה במסגרת אותן תוכניות לא היו אפקטיביות או יישומיות כפי שנטען. בית המשפט הדגיש כי הטענות היו מבוססות על "הצהרות כלליות ומעורפלות" שיצרו תמונה אופטימית באמצעות הצגה סלקטיבית של היתרונות הסביבתיים של אותן יוזמות. כמו כן, נקבע כי שההצהרות עשויות להשפיע על התנהגותם הכלכלית של הצרכנים, הנוטים לבחור בשירותים הנתפסים כאחראיים יותר סביבתית. התביעה כנגד KLM משמשת השראה לתובעים נוספים ברחבי העולם, ומהווה אבן דרך באכיפה האזרחית נגד תופעת ה־Greenwash. ניתן לראות שגם בארה"ב מתנהלות תביעות ייצוגיות דומות. כתב תביעה שהוגש ביולי האחרון נגד חברת האופנה Lululemon , בו נטען שהצהרות החברה, כי עד 2030 כל מוצריה ייוצרו מחומרים ברי־קיימא, מהווה מצג שווא צרכני היות והחברה לא הציגה תוכנית פעולה מפורטת או נתונים שמראים כיצד תשיג יעד זה. גם כנגד חברת האנרגיה Eversource Energy  הוגשה תובענה ייצוגית בחודש מאי השנה, בטענה לשיווק מטעה של גז טבעי כ"פתרון נקי ובטוח" תוך התעלמות מההשפעות האקלימיות של פליטות מתאן, וכן לעילה של "התעשרות שלא כדין" בשל ניצול הפרסומים המטעים להפקת רווחים על חשבון צרכנים שאינם מודעים להשלכות הסביבתיות האמיתיות. הִתְיַרְקְקוּת בישראל תופעת ה־Greenwashing, שבמרכזה הצגת מצגי שווא סביבתיים כדי למשוך צרכנים ומשקיעים, לא פסחה על ישראל. כבר בשנת 2014 המשרד להגנת הסביבה פרסם את המדריך להצהרות סביבתיות מהימנות, [9]  ורק לאחרונה פרסם המשרד להגנת הסביבה את הטקסונומיה הישראלית; כלי באמצעותו ניתן להגדיר השפעות סביבתיות ואקלימיות של פעילויות כלכליות, "במטרה לאפשר השקעות חיוביות לסביבה ולאקלים ולמניעת התיירקקות". [10] אך מאז נדמה כי התופעה ממשיכה להתקיים בקנה מידה לא מבוטל, ולמרות האכיפה הרגולטורית. [11] ברשומה זו ביקשנו להצביע על מגמה עולמית שבאה לידי ביטוי בתופעת ה־Greenwashing: מעורבות גוברת של תביעות ייצוגיות מציבה סטנדרטים חדשים לאחריות תאגידית. עבור ישראל, מגמה זו עשויה לשמש השראה, אך גם להוות תמרור אזהרה לחברות מקומיות. רק בעתיד ניתן יהיה לקבוע מה מידת ההשפעה של מגמות אלה על ישראל, אך כבר כיום ניתן להצביע על מספר מקרים בהם בתי המשפט בישראל היו מוכנים לבחון ואף לקבל טענות בנוגע לתופעת ה־Greenwash עבור חברות ישראליות. [12]  לדעתנו, ניתן להניח כי מגמה זו אף תתרחב בהשראת ההתפתחויות הגלובליות. צעד ראשון לכך ניתן לראות באישור התובענה הייצוגית בעניין גולן , [13] תביעה שעוסקת בפרשת "דיזלגייט". באותו עניין, ציינה כב׳ השופטת צילה צפת: “המציאות מלמדת כי כמעשה שגרה, התובענות הייצוגיות המוגשות מטעם הפרט עושות לרוב את מלאכת האכיפה במקום המדינה שאינה עומדת על המשמר [..]" [14] עמדתה של השופטת צפת עולה בקנה אחד עם עמדת בית המשפט לערעורים של ונציה בפרשת Altroconsumo ,  שהתמקדה אף היא בפרשת "דיזלגייט", ונדונה כתובענה ייצוגית מטעם יותר מ־63,000 צרכנים. אלו טענו כי פולקסווגן הציגה מצגי שווא בדבר מדד הפליטות ברכבים, ותרומתם הסביבתית. בית המשפט לערעורים קבע כי מצגי השווא פגעו בזכותם של הצרכנים למידע שקוף ומהימן, והעניק לתובעים פיצויים לא ממוניים בסך כולל של כ־19 מיליון אירו, לצד הקנס שהטיל הרגולטור האיטלקי על החברה.   סיכום ומבט לעתיד חברות ישראליות הפועלות הן בשוק הבינלאומי והן בשוק המקומי המבקשות להקדים תרופה למכה יצטרכו להתמודד לא רק עם שאלות משפטיות מובהקות הנוגעות לפעילותן, אלא גם עם הדרישה הציבורית הגוברת לגילוי מידע שקוף ומהימן. כדי להתמודד עם תופעת ה־Greenwashing באופן אפקטיבי, על חברות לאמץ תוכנית מטרה, הטמעה ואכיפה  מותאמת. התוכנית הפנימית תהווה כלי לניהול סיכונים, קביעת נהלים ברורים למניעה ואיתור של הפרות, מינוי גורם בכיר כאחראי על תכנון וביצוע התוכנית, קיום מנגנוני הדרכה ועדכון תקופתיים, ומערכת דיווח שמאפשרת לעובדים לדוח על הפרות באופן אנונימי. יודגש כי מדובר בהצעות ראשוניות, וחיוני שהתוכנית תהיה "תפורה למידות" התאגיד ומותאמת למאפייניו הייחודיים, כך שתוביל להיווצרות תרבות ארגונית המעודדת שקיפות והתנהלות אתית. יישום נכון של תוכנית מסוג זה, לא רק יפחית סיכונים משפטיים, אלא גם תייצר ערך עסקי ממשי ותגביר את אמון בעלי העניין בפעילותה הסביבתית של החברה. [1] להרחבה ראו עלי בוקשפן "שורו, הביטו והראו – קריאת השכמה לחובות גילוי ESG בקרב חברות מדווחות בישראל ולחשיבותן של תכניות הטמעה פנים תאגידיות" בלוג מרכז אריסון ל־ESG  (24.9.2024)  קישור . [2] Barbara Ballan & Jason J. Czarnezki " Disclosure, Greenwashing, and the Future of ESG Litigation " (2024) Washington and Lee Law Review ( להלן – Barbara Ballan, Greenwashin  )  קישור . [3] Google Cloud, CEOs are Ready to Fund a Sustainable Transformation (2020)  קישור . [4] הערת מחברים:  יש לציין כי המאמר מניח כהנחת יסוד את חיוביות ה־ESG לשוק. הנחה זו מתחזקת דווקא מעצם קיומה של תופעת ה־Greenwashing: העובדה שחברות משקיעות משאבים ביצירת מצג שווא סביבתי מעידה על הערך המוניטיני והעסקי שהשוק מייחס לפרקטיקות ESG. כפי שעולה מהסקר המצוטט במאמר, 58% מהמנהלים מודים בהטעיה סביבתית – נתון המשקף את התמריץ החזק של חברות להיתפס כ'ירוקות', גם במחיר של הטעיה. תופעה זו מלמדת על הביקוש בשוק לחברות המאמצות עקרונות ESG, ומחזקת את ההנחה בדבר ערכם הכלכלי של עקרונות אלו. [5] ראו ה״ש 3 Barbara Ballan, Greenwashing עמ׳ 555. [6]  Peter Pears, Tim Baines, and Oliver Williams, Mayer Brown Greenwashing: Navigating the Risk The Harvard Law School Forum on Corporate Governance Blog (24/07/2023  קישור [7]  רועי שפירא "היחס בין תובענות ייצוגיות לבין רגולציה" פורום עיוני משפט  מז 1 (התשפ״ד)   קישור ; ראו נורית מלכין, ״שלא כדרך הטבע: תרומות מחברות מזהמות ממשיכות לזרום לרשות הטבע והגנים״ שומרים (15.6.2022) תחקיר של תחקיר של גוף העיתונות החוקרת "שומרים" שבו נחשף כי עם התורמים של רשות הטבע והגנים נמנות חברות עם מוניטין סביבתי מפוקפק. קישור ; יניר דודזאדה ״למה חסמתי את הכניסה למשרדי הפניקס? כדי שלא יעשו עלינו גרינווש״ המקום הכי חם בגיהנום (27.11.2022) כתבה המסקרת את פעילות ארגון ״מרד בהכחדה״ שפועל בפועל מחאתי כדי להסיט חברות מהשקעות משקעות מזהמות קישור [8]  Joana Setzer, Catherine Higham Global trends in climate change litigation  (2024) The Grantham Research Institute on Climate Change and the Environmen  קישור [9]  הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן, מדריך להצהרות סביבתיות מהימנות (2014) קישור [10]  המשרד להגנת הסביבה, הטקסונומיה הישראלית לסיווג פעילויות כלכליות בנות־קיימא (2024) קישור ; ניתן לעיין גם בכתבי הבלוג בנושא: כאן   ו כאן . [11]  ראו למשל: לי ירון ״אלקטרה, שמתגאה ב"מהפכה סביבתית", ספגה קנס בגין מזגן שמזיק לסביבה״ (21.8.2023) TheMarker   קישור   [12]  ת"צ (מחוזי ת"א) 51891-05-10 מיכל צוק נ' חוגלה-קימברלי שיווק בע"מ   (נבו 12.5.2015); ת"צ (מחוזי ת"א) 38838-08-15 לילך   טבקמן נ' רמי לוי שווק השקמה בע"מ (נבו 19.8.2015); ראו ת"צ (מחוזי ת"א) 756-10-15 שלמה גולן נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ (פורסם בנבו, 1.10.2015), בתובענה ייצוגית כנגד פולקסווגן וצ'מפיון מוטורס בפרשת "דיזלגייט", נקבע כי הותקנה תוכנה תרמיתית ברכבי דיזל בניגוד לתקן הקבוע בחוק, מה שגרם לנזקים כלכליים לצרכנים ולזיהום סביבתי. קבוצת התובעים שהם בעלי הרכבים המזהמים טענו, בין היתר, לנזק שנגרם כתוצאה מ־Greenwash. התובענה הייצוגית אושרה, וכיום מתנהל הליך בעניינה. [13] עניין גולן , לעיל ה״ש 13. [14] שם; אודי עציון וליטל דוברוביצקי ״אחרי שבע שנים: גם בישראל אושרה ייצוגית נגד פולקסווגן בפרשת דיזלגייט״ ynet  (22.09.2022) קישור

מבוא בשנים האחרונות הפך תחום ה-ESG לערוץ מרכזי בעיצוב מדיניות עסקית וכלכלית, אך האם ישנה הצדקה כלכלית לכך? רשומה זו מציעה תרגום וניתוח למאמרו החדש   של אנדרו קינג   (Andrew King), [1]  המאתגר את אחד המחקרים המכוננים בנושא. קינג מציע מבט ביקורתי רחב, המבקש לא רק לבקר מחקר יחיד, אלא גם לעורר מחשבה מחודשת על השאלות המהותיות שביסוד הקשר בין ESG לביצועים פיננסיים וכיצד ראוי למדוד אותם. [2]  יחד עם זאת, יש לזכור כי גם את דבריו של קינג עצמו יש לקרוא באופן ביקורתי. לא רק מכיוון שהמאמר שלו טרם עבר שיפוט עמיתים בכתב עת אקדמי, אלא מפני שמאמרו מהווה חלק מדיון אקדמי נרחב. יש לציין כי מחקרים שבחנו מזווית אמפירית את הספרות כולה, דווקא מצאו כי רוב המחקר דווקא מצדד בקשר שבין ESG לביצועים פיננסיים .  לפיכך, תרומתו העיקרית של קינג היא עצם הדיון בקשר שבין תועלת כלכלית לבין מדיניות ESG, ונקודת מבטו הייחודית בנוף המחקרי. מחקר הקֶשֶׁר בין ביצועים פיננסים ל-ESG: רקע, ממצאים, ומתודולוגיה בשנת 2014 פורסם המאמר The Impact of Corporate Sustainability on Organizational Processes and Performance  (להלן – ״ מחקר הקֶשֶׁר ״), [3]  אשר הציג שאלת מחקר מרכזית ושנויה במחלוקת בעולם העסקי: האם חברות המיישמות פרקטיקות ESG משיגות ביצועים פיננסיים טובים יותר בהשוואה לחברות שאינן מיישמות פרקטיקות כאלו? ממצאיו היו מהפכניים – נטען כי חברות המיישמות פרקטיקות ESG משיגות ביצועים פיננסיים טובים יותר לאורך זמן בהשוואה לעמיתותיהן, הן בשוק ההון והן במדדים חשבונאיים. ממצאיו של המחקר השפעתו חרגו מגבולות האקדמיה. מלבד חשיבותו בקהילה המחקרית, וציטוטו יותר מכל מאמר אחר בכתב העת Management Science , תרומתו השפיעה במיוחד על העולם העסקי והמדיניות הציבורית: דמויות מפתח כמו אל גור (Al Gore) ודיוויד בלאד  (David Blood) טענו על בסיסו שזיהוי חברות המיישמות פרקטיקות ESG יכול להפיק למשקיעים תשואות פיננסיות ניכרות. גם גופי רגולציה, כמו רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC), יישמו את ממצאיו – נציבת ה-SEC לשעבר הצהירה על בסיס המאמר האמור שהערכת ESG הפכה ל-" אסטרטגיה מרכזית לניהול סיכונים בעיצוב תיקי השקעות ״. [4] מחקר הקֶשֶׁר בין ביצועים פיננסים ו-ESG אינו הראשון מסוגו בתחום. למעשה, עשרות מחקרים קודמים בחנו את הקֶשֶׁר שבין ESG לביצועים פיננסיים. אולם מחקרים אלו הציגו ממצאים מגוונים ואף סותרים לא בכדי צוין על הספרות כולה כי "הראיות האמפיריות מגוונות מידי מכדי לאפשר הסקת מסקנות מוצקות״ . [5]  בתוך השדה המחקרי העמום הזה, מחקר הקֶשֶׁר תרם לספרות הקיימת בנושא באמצעות ניתוח דו-שלבי: [1].      תחילה המחקר ביסס את הטענה כי החיבור בין קיימות למאפיינים ארגוניים מייצר השפעה. על-ידי הצגת נתונים לפיהם חברות שאימצו מדיניות ESG, [6]  נוטות למדוד ולתגמל את הדרג הניהולי (executives) בצורה שונה; לערב באופן שיטתי תדיר את בעלי העניין (stakeholders); לפרסם מידע שאינו פיננסי בהיקף רחב יותר (למשל, מדיניות החברה ותוצריה). [2].      בשלב השני, ובהינתן שהחיבור בין קיימות למאפיינים ארגוניים מייצר השפעה, החוקרים בחנו האם ההשפעה הזו קשורה לתשואות פיננסיות גבוהות יותר. זאת באמצעות שלושה ממדים: מדד תשואות בשוק ההון (Stock Return) ושני מדדים חשבונאיים – תשואה על נכסים (ROA) ותשואה על הון עצמי (ROE). [7] החוקרים חישבו את המדדים החשבונאיים הללו באופן מצטבר לאורך זמן, מתוך הנחה שכל רווחי החברה "מושקעים מחדש" באופן מלא. חישוב זה ביקש לשקף את ההשפעה המתמשכת של אימוץ מדיניות ESG. ייחודו של מחקר הקֶשֶׁר נבע מגישתו המתודולוגית; במחקר הקֶשֶׁר, החוקרים השתמשו בשיטתPropensity Score Matching  (PSM, התאמת ציוני נטייה), [8]  במטרה ליצור קבוצות של חברות הדומות זו לזו במאפייניהן הבסיסיים – כגון גודל החברה, ענף פעילות ותשואה היסטורית – כך שההבדל המרכזי ביניהן יהיה אימוץ (או אי-אימוץ) של מדיניות ESG. בדרך זו, ביקשו החוקרים לדמות מצב שבו שתי הקבוצות 'שוות' בכל ההיבטים הרלוונטיים פרט לבחירה ליישם ESG, וניתן יהיה לייחס הבדלים בתוצאות הפיננסיות לאימוץ מדיניות ESG. הרציונל העומד מאחורי PSM מבוסס על הרעיון שאם היינו יכולים להקצות את אימוץ פרקטיקות ה-ESG באופן אקראי בין החברות (כמו בניסוי מבוקר), אזי כל הבדל בתוצאותיהן הפיננסיות היה מעיד על השפעה סיבתית של קיום המדיניות. מכיוון שבעולם העסקי לא ניתן לבצע הקצאה אקראית אמיתית, החוקרים נעזרו בשיטת ההתאמה ככלי עוקף, בתקווה לקבל הסקה דמוי-סיבתית בנוגע לקשר בין ESG לביצועים פיננסיים. המסקנה המרכזית של המחקר הייתה קונקלוסיבית: אימוץ פרקטיקות ESG אינו רק "נכון מוסרית" אלא גם מניב יתרון פיננסי משמעותי לחברות. [9] מסקנה זו, לצד חדשנות המתודולוגיה, הפכו את מחקר הקֶשֶׁר לאחד המחקרים המשפיעים ביותר על השיח האקדמי, העסקי והציבורי בתחום ה-ESG. עם זאת, כפי שנראה בהמשך, ההשפעה הרבה של המחקר עוררה גם ביקורת מצד קינג, שהציב סימני שאלה בנוגע לשקיפות המתודולוגיה וליכולת לשחזר את הממצאים. הביקורת של קינג קינג מסכם את ניתוחו בקביעה נחרצת ולפיה, לדעתו, לא ניתן להסתמך על הממצאים של המחקר המקורי כדי לקבוע שחברות המיישמות מדיניות ESG מציגות ביצועים פיננסיים טובים יותר לאורך זמן. הביקורת של קינג מתמקדת בשלושה מוקדים עיקריים – חוסר היכולת לשחזר את תוצאות המחקר, אופן חישוב המדדים, ובעיות במובהקות הסטטיסטית. [10]   קשיי שחזור והטיות במדגם קינג מדגיש כי יכולת שחזור תוצאות היא עקרון בסיסי במחקר מדעי – אם תהליך המחקר אינו שקוף, אי אפשר לאמת את הממצאים או להסתמך עליהם. [11]  במחקר הקֶשֶׁר, קינג ניסה לשחזר את הממצאים המקוריים באמצעות דגימות חוזרות וניסויים מחודשים, אך לא הצליח להגיע לאותן התוצאות שפורסמו במחקר המקורי. ומכאן שלטענתו לא ניתן לאמת את המסקנות שהוצגו במחקר. אחת הבעיות המרכזיות שזיהה היא חוסר השקיפות בנוגע לקריטריונים שבהם השתמשו החוקרים להגדרת "חברות בנות-קיימא" (High Sustainability) ו"חברות שאינן בנות-קיימא" (Low Sustainability). [12]  למשל, לא ברור אילו קריטריונים שימשו לבחירת החברות בקבוצות המדגם, מה שהקשה על קינג לשחזר את הקבוצות ולהתאים בין החברות. פער זה מונע לדידו יצירת השוואה אמינה בין הקבוצות, ובפועל מקשה על שימוש במחקר ככלי מעשי להערכת השפעת ESG על ביצועים פיננסיים. כמו כן, לטענתו שיטת ה-PSM, שנועדה ליצור קבוצות דומות במאפיינים בסיסיים כמו גודל החברה, ענף הפעילות והתשואה הקודמת שלהן, לא מיושמת כראוי. קינג טוען שהמתודולוגיה הזו מתעלמת מהבדלים מבניים חשובים – כמו הרווחיות הענפית או המשאבים הכספיים של החברות – שלמעשה משפיעים על ביצועי החברות יותר מאימוץ פרקטיקות ESG. כתוצאה מכך, השיטה לא מצליחה לנטרל את כל ההטיות בקבוצות המדגם, והדבר פוגע במובהקות הסטטיסטית של התוצאות וביכולת לטעון לקשר סיבתי בין ESG לביצועים פיננסיים. קינג ניסה לשחזר את ממצאי המחקר באמצעות שיטות חישוב מקובלות יותר. כאלו שמביאות בחשבון תרחישים מציאותיים יותר להתנהגות החברות, אך ממצאיו לא תאמו את התוצאות שהוצגו במחקר הקֶשֶׁר.     אופן חישוב המדדים הפיננסיים קינג מצא בעיות משמעותיות בחישוב המדדים הפיננסיים במחקר הקֶשֶׁר, במיוחד במדדים כמו ROA (תשואה על נכסים) ו-ROE (תשואה על הון עצמי). מחקר הקֶשֶׁר חישב מדדים אלו באופן "מצטבר", כלומר, בהנחה שכל שנה החברה משקיעה מחדש את כל הרווחים שלה – הנחה שמשמעותה שכל הרווחים מתווספים לנכסים או להון העצמי באופן מלא. אולם, לדבריו, זו הנחה שאינה ריאלית. בפועל, חברות רבות אינן משקיעות מחדש את כל הרווחים שלהן; חלק מהרווחים עשוי להיות מופנה לדיבידנדים, להחזרי חוב או לצרכים אחרים שאינם מגדילים את הנכסים או את ההון העצמי. לפיכך, גם אילו ניתן היה לשחזר את המדגם עצמו, אופן חישוב המדד עלול להטות את התוצאות. קינג מציין שניסיון להשתמש בשיטות חישוב מקובלות יותר (שאינן מניחות השקעה חוזרת מלאה) לא הניב את התוצאות שדווחו במחקר הקֶשֶׁר. מובהקות סטטיסטית   מוגבלת טענה מרכזית נוספת של קינג מתמקדת במובהקות הסטטיסטית של ממצאי מחקר הקֶשֶׁר. המחקר המקורי טען כי נמצא קשר חיובי ומשמעותי בין אימוץ פרקטיקות ESG לבין ביצועים פיננסיים, אך קינג גורס שהטענה הזו מבוססת על ניתוח בעייתי של הנתונים. לדוגמה, רק מבחן אחד מתוך ששת המבחנים שבוצעו במחקר הקֶשֶׁר הראה מובהקות סטטיסטית, וגם זאת באופן גבולי. [13] על-פי הסתברות סטטיסטית, כאשר מבוצעים מספר מבחנים סטטיסטיים במקביל, עולה הסבירות לקבל לפחות תוצאה מובהקת אחת באופן אקראי, גם אם אין קשר אמיתי בין המשתנים. קינג מראה כי במקרה של מחקר הקֶשֶׁר, הסיכוי שתוצאה אחת לפחות תהיה מובהקת מתוך שישה מבחנים עומד על כ-26%. [14] מכאן, לא ניתן לטענתו לקבוע כי הממצאים משקפים קשר סיבתי בין ESG לביצועים פיננסיים, וייתכן שמדובר בתוצאה מקרית בלבד. מעבר לכך, מחקר הקֶשֶׁר מתעלם מהשפעות אפשריות של מאפיינים מבניים הקיימים מראש בחברות בקבוצת הקיימות הגבוהה. לדוגמה, חברות אלה נוטות לפעול בענפים רווחיים יותר, כמו טכנולוגיה ושירותים פיננסיים, וליהנות מגודל ומשאבים המאפשרים להן לאמץ פרקטיקות ESG. מאפיינים אלו עשויים להסביר חלק ניכר מהביצועים הפיננסיים הגבוהים של החברות הללו, ללא קשר ישיר לפרקטיקות ESG  עצמן. משמעות הביקורת – קריאה לחשיבה מחודשת ביקורתו של קינג על מחקר הקֶשֶׁר חורגת מעבר למחקר בודד. היא מבקשת להשפיע על תחום ה-ESG כולו, הן ברמה האקדמית והן בקבלת החלטות השקעה ומדיניות.   בהיבט האקדמי , לטענת קינג, אם אחד המחקרים המרכזיים והמשפיעים ביותר בתחום אינו ניתן לשחזור, הדבר מצביע על הצורך בהערכה מחודשת של מחקרים דומים. קינג מדגיש כי מחקרי ESG רבים מסתמכים על נתונים מתוחכמים ומורכבים, אך לעיתים קרובות חסרים שקיפות מתודולוגית מספקת. בהתאם, קינג קורא לסטנדרטים מחקריים מחמירים יותר, במיוחד בתחומים שבהם לממצאים יש השלכות כלכליות, חברתיות וסביבתיות רחבות היקף. בהיבט המעשי , קינג מציין כי מחקרים בתחום שימשו להצדקת מדיניות ציבורית התומכת בקיימות ולפיתוח כלי השקעה ייעודיים, כגון קרנות ESG. ביקורתו של קינג  קוראת להערכה מחודשת של ההנחות שבבסיסם של מחקרים אלו. לדוגמה, החלטות השקעה המבוססות על ההנחה כי קיימות מניבה יתרון פיננסי או מדיניות ציבורית הנשענת על מחקרים מסוג זה, כמו רגולציות המעודדות ESG, עשויות להידרש לבחינה מחודשת. סיכום קינג מסכם את מאמרו בקריאה לחשיבה מדעית ביקורתית וזהירה יותר. הוא מדגיש כי לא ניתן להסיק מסקנות רחבות על סמך מחקר בודד. דברים אלו נכונים מטבע הדברים גם לגבי המחקר שלו. יתרה מכך, מחקר אמפירי שבחן את הספרות כולה מצא כי 90% מהמחקרים שנבדקו הצביעו על קשר שאינו שלילי בין קריטריוני ESG לביצועים פיננסיים, כאשר רובם הגדול (כ-60%) הראו קשר חיובי. [15]  הבאת עמדתו של קינג, אם כך, אינה מבקשת לספק הכרעה סופית בממצאי מחקר הקשר, אלא להוסיף פריזמה ביקורתית ייחודית נוספת לדיון המתמשך על הקשר בין מדיניות ESG לביצועים פיננסיים. --------------------------------------------------------------------------------------- [1]  רשומה זו מבוססת על מאמרו של אנדרו א. קינג. פרופסור, בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בוסטון. קישור למאמר כאן . Andrew A. King, “ Do sustainable companies have better financial performance? Revisiting a seminal study ”, SSRN (2024). [2] המונחים 'קיימות' (Sustainability) ו-ESG (Environmental, Social and Governance) משמשים לעיתים קרובות לסירוגין. באופן מסורתי, 'קיימות' מתייחסת לאימוץ מדיניות סביבתית וחברתית בארגון, בעוד ESG מתייחס למדידה והערכה של ביצועי החברה בתחומים אלו. ברשומה נשתמש במונח ESG כמונח מכליל. [3] המאמר המקורי: Eccles, Robert G., Ioannis Ioannou, and George Serafeim. “ The Impact of Corporate Sustainability on Organizational Processes and Performance ”, Management Science 60(11), pp. 2835-2857 (2014). קישור למאמר כאן   [4]   אליסון הרון לי  (Allison Herren Lee); ראו Commissioner Allison Herren Lee, Playing the Long Game: The Intersection of Climate Change Risk and Financial Regulation ,  Speech: U.S. Securities and Exchange Commission  (Nov. 5, 2020) [5]   קישור למאמר כאן   Marc Orlitzky, “ Corporate Social Performance and Financial Performance: A Research Synthesis ”, The Oxford Handbook of Corporate Social Responsibility pp. 113-134 (2009)  [6]   ראו KING , OVERVIEW OF THE ORIGINAL REPORT לטענת קינג   ״טענה זו הייתה, ונותרה, פרובוקטיבית, משום שהיא מרמזת שקיימות תאגידית עשויה להיות מכלול של מאפיינים ותכונות מחזקות אשר מספקות יתרון תחרותי מתמשך. מאות מחקרים ניסו לבחון השערה זו, אך התוצאות מעורבות״ ; המחבר משתמש במונח ״מדיניות קיימות״ (sustainability policies), ראו  ה״ש 2; ה״ש 1 מחקר הקֶשֶׁר  עמ׳ 2836. [7] הבהרה: Stock Return מודד את תשואות ההשקעה הכוללות של המשקיעים לאורך זמן, כולל שינויים במחיר המניה ודיבידנדים, בעוד ROA (תשואה על נכסים) מודד את היכולת של חברה לייצר רווחים מהנכסים שלה, ו-ROE (תשואה על הון עצמי) מודד את הרווחיות של חברה ביחס להון העצמי של בעלי המניות. [8]  שיטה זו נועדה ליצור קבוצות דומות ככל האפשר על סמך מאפיינים משותפים, כך שהשפעת המדיניות הנבדקת תהיה נפרדת משאר המאפיינים. במחקר הקֶשֶׁר  החוקרים השתמשו בשיטה המבוססת על ציוני נטייה (Propensity Score Matching). שיטה זו מחשבת עבור כל חברה את ההסתברות שלה לאמץ פרקטיקות ESG בהתבסס על מאפייניה (כמו גודל, ענף פעילות ותשואה קודמת). לאחר מכן, מתאימים בין חברות בעלות ציון דומה, כאשר ההבדל היחיד ביניהן הוא האם בפועל אימצו פרקטיקות ESG או לא. [9]  ה״ש 1 מחקר הקֶשֶׁר  עמ׳ 2835 “ [H]igh sustainability companies significantly outperform their counterparts over the long term, both in terms of stock market and accounting performance. ”  [10] מובהקות סטטיסטית היא מדד המשמש להערכת אמינות התוצאות במחקר. כאשר תוצאה מובהקת סטטיסטית, משמעות הדבר היא שהסבירות שהתוצאה התקבלה במקרה נמוכה מסף מקובל (בדרך כלל 5%). במילים אחרות, ככל שהמובהקות הסטטיסטית גבוהה יותר, כך גדל הביטחון שהתוצאות משקפות קשר אינו מקרי. [11]   ראו KING, Table 1: Descriptive statistics of matched pairs of firms at two caliper levels;   הטבלה מציגה נתונים תיאוריים על חברות מותאמות (HS ו-LS) בשני רמות התאמה (מחמיר ורופף), ומדגישה את חוסר העקביות במדגמים. [12]  ראו KING, Figure 3: Stock returns for high vs low sustainability portfolios ; הנספח מפרט את הקריטריונים ששימשו לסיווג חברות ל-HS ו-LS, תוך הדגשת חוסר השקיפות שלהם. [13]   ראו KING, Table 3: Summary of replication results and shuffled (NULL) results ; הטבלה משווה בין תוצאות מחקר הקֶשֶׁר (EIS), ניסיונות השחזור של קינג ותוצאות אקראיות (NULL), ומראה את הכישלון במציאת מובהקות. [14]   ראו KING, APPENDIX C: EVALUATING THE FEASIBILITY OF EIS’S MATCHING PROCESS. ;  הנספח מתאר סימולציות הבוחנות את ישימות התאמות המדגם של EIS, ומדגיש את חוסר הסבירות שלהן. [15] ראו לדוגמה: Gunnar Friede, Timo Busch Alexander Bassen ESG and financial performance: aggregated evidence from more than 2000 empirical studies  5(4)  Journal of Sustainable Finance & Investment   210-233 (2015).

ב מאמר  שפורסם לאחרונה ב־Harvard Business Review פרופ' רוברט ג'י אקלס (Robert G. Eccles) [1] מציע תוכנית פעולה חדשה לאחריות תאגידית ומנהיגות עסקית בעידן שלאחר ה־ESG. ברשומה זו נסקור את המאמר ונדון בקצרה ביישום אסטרטגיות אלו בישראל. משבר האמון ב־ESG  בשנים האחרונות הפך השימוש ב־ESG – המושג הפופולרי למדידת ביצועי סביבה, חברה וממשל תאגידי של חברות – לשק חבטות בשיח הפוליטי בארצות הברית. הביקורת מהאגף השמאלי טוענת ש־ESG אינו משפיע דיו כדי לכפות על עסקים להתמודד עם אתגרים חברתיים, ובפרט עם השלכות שינויי האקלים. הביקורת מהאגף הימני רואה ב־ESG כפיית אג'נדה ליברלית המסלפת את השוק והתחרות החופשית. מבקרים מכל הקשת הפוליטית התלוננו על שימוש ב־Greenwashing (התיירקקות), מקרים שבהם חברות מפריזות או מציגות מצג שווא בתיאור מאמצי ה־ESG שלהן. עקב כך מנהלים רבים החלו להימנע מהצהרות פומביות על נקיטת יוזמות ESG ונמנעו מלדווח מחשש מביקורת או מתביעות משפטיות. פרופ' אקלס מכנה תופעה זו בשם Greenhushing. [2] על אף הקשיים הפוליטיים והטכניים, עדיין יש צורך בשקיפות מטעם מנהלי החברות בכל הנוגע לקשר בין הביצועיים הפיננסיים של החברה ובין ביצועי ה־ESG שלה.   שאלת המהותיות במדידת ביצועי ESG פרופ' אקלס טוען שהדיון סביב ESG אינו מתמקד רק בשאלות של יישום והתמודדות עם לחצים פוליטיים, אלא גם נוגע בלב הגישה התאורטית והמעשית למדידת הצלחתן של חברות בביצועי ESG. תובנה זו משתקפת בדילמה בין הגישות המנוגדות של מהותיות יחידה (Single Materiality) ומהותיות כפולה (Double Materiality). לפי פרופ' אקלס מהותיות יחידה מתמקדת בסיכונים מנושאי ESG על פעילות התאגיד ועל הערך הכלכלי לבעלי המניות בלבד. כיום זו הגישה הדומיננטית. לעומת זאת, "מהותיות כפולה" מבקשת להעריך לא רק את ההשפעות של ESG בהיבטי סביבה, חברה וממשל על פעילות התאגיד, אלא גם את ההשפעות של התאגיד על תחומים אלו בכללותם.   גישת המהותיות היחידה מזוהה עם השמרנים האמריקנים, הטוענים שגישת המהותיות הכפולה אינה מעשית ואינה ראויה. לטענתם גישת המהותיות הכפולה מנסה לכפות ערכים ומטרות ליברליים על שוק ההון, ובכך היא סוטה מעקרונות השוק החופשי. מטרת החברה היא להשיא ערך כלכלי לבעלי המניות ותו לא. לעומת זאת, גישת המהותיות הכפולה נתמכת בידי הליברלים האמריקנים ומדינות אירופאיות. לתפיסת הליברלים גישה זו מקדמת יעדים חברתיים כגון התמודדות עם השלכות שינויי האקלים ועם האתגרים הטכניים והפוליטיים הכרוכים במדידת ההשפעות האלה.   במילים אחרות, המחלוקת סביב סוגיית המהותיות משקפת את הדיון העקרוני בשאלת תפקידם של תאגידים בעיצוב אחריות חברתית ובאיזון בין יוזמות עסקיות חופשיות ובין אסדרה מדינתית. לאור זאת פרופ' אקלס מציע לאמץ גישה מעשית לניהול נושא ה־ESG. לדעתו הביקורות שנשמעו בשנים האחרונות כלפי השימוש בגישת המהותיות הכפולה, הביאו לכך שאי אפשר לאמצה במלואה. הוא טוען שיש להתמקד בהגדרת מטרות ברורות המדגישות את הערך הכלכלי לבעלי המניות, לצד התייחסות לנושאי ESG (ובפרט לנושאי החברה והסביבה) – גורמים מהותיים בניהול החברה והעלולים להציב סיכונים לערך זה.   גישתו קוראת לאיזון בין גישת המהותיות היחידה לבין גישת המהותיות הכפולה באמצעות זיהוי מדויק של נושאי ESG המשפיעים ישירות על הערך הכלכלי של החברה. זאת ועוד, הוא מדגיש את הצורך להכיר במגבלות היכולת של חברות ליזום שינוי מהותי בגישתן ללא התערבות מצד המאסדר – התערבות שתכפה עליהן לאמץ עקרונות ה־ESG, כמפורט לעיל. לדבריו הקפדה על מדידה מדויקת של ביצועי ה־ESG ושמירה על שקיפות מול בעלי העניין תאפשר לחברות לא רק לשמר את מטרתן העיקרית – יצירת ערך פיננסי – אלא גם לפעול לטובת החברה (society) בכללותה.   האסטרטגיות המוצעות לניהול ESG פרופ' אקלס סבור מנהיגים עסקיים יכולים להיעזר בשלוש אסטרטגיות להתמודדות עם הלחצים במלחמה הפוליטית סביב תחום ה־ESG: ראשית, הגדרת מטרות ברורות וממוקדות – מטרות החברה צריכות להיות ספציפיות, מדידות וברורות. במקום להתמקד בסיסמאות כלליות כמו "שמירה על קיימות", מוצע להגדיר באופן ממוקד את יעדי ה־ESG שהחברה תציב לעצמה וכיצד היא מתכננת ליישמם. כך למשל חברת ExxonMobil הגדירה את מטרתה: "לשרת את צרכי האנרגייה העולמיים ברווחיות". מנכ"ל החברה מאמין שעסקי הפחמן הנמוך של החברה (כגון לכידה ואחסון פחמן ומימן) צפויים להיות גדולים יותר מעסקי הנפט והגז המסורתיים שלה בתוך עשר שנים. עם זה הוא לא מתנצל שהחברה מוסיפה לענות על צורכי האנרגייה של היום באמצעות שימוש בדלקים מאובנים. עניין זה מעלה ספק באשר ליכולתה להשיג מטרה זו במלואה.   לצד הגדרת יעדי ESG פרופ' אקלס ממליץ לזהות את גורמי ה־ESG העלולים לסכן את יצירת הערך הכלכלי למשקיעים. המקרה של חברת Tesla מדגים כיצד היעדר זיהוי גורמי ה־ESG יכולים לסכן את יצירת הערך. על אף שלמכוניותיה השפעה סביבתית וחברתית חיובית, החברה קיבלה ציון ESG נמוך של 40 מתוך 100, ציון סביבתי של 53, וציון ממשל תאגידי של 40. הסיבה העיקרית לציונים הנמוכים היא בעיות בתחום דיני העבודה. בעיות אלו פגעו במחיר המניה.   שנית, שיפור השקיפות והאמינות בדיווחי ESG – על חברות לספק מידע מדויק ומבוסס על הביצועים שלהן בתחום ה־ESG. לצורך כך עליהן להשתמש במדדים מוסכמים ולהסביר בבירור את תהליך המדידה של החברה. כיום טרם גובשה מסגרת כלל עולמית ואחידה של תקנים לדיווחי ESG, אך המסגרת צפויה להתגבש בקרוב. באירופה פיתח ה־SRB ס (Sustainability Reporting Board) 12 תקנים לדיווחי ESG. כמו כן ה־ SEC  (רשות ניירות הערך האמריקנית) קבעה בשנת 2024 כללי דיווח של סיכוני האקלים, אולם נתקלה בביקורת על כללים אלו. זאת ועוד, ה־ ISSB ס (International Sustainability Reports) וה־ GRI ס (Global Reporting Initiative) מציעים כיום מסגרות לדיווח על ביצועי קיימות. מומלץ לארגונים להצטרף ולפעול לפי מסגרות אלו, לפחות עד שתתגבש מסגרת אחידה ומוסכמת לדיווחי ESG. יש לבחור את המערכת המתאימה ביותר לצורכי החברה וסיכוניה. שלישית, פיתוח קשרי עבודה ודיאלוג עם בעלי עניין – ניהול מערכת יחסים אפקטיבית עם בעלי עניין גם הוא קריטי להצלחת הטמעת ערכי ה־ESG. בארצות הברית גדַל מספר ההצעות להחלטות הקשורות ל־ESG מ־273 הצעות בשנת 2022 ל־337 הצעות בשנת 2023. הצעות אלו הוגשו בעיקר באספות הכלליות השנתיות של חברות בעלות השפעה על סוגיית האקלים (חברות כגון Chevron ו־ExxonMobil) או סוגיות חברתיות גדולות (כגון סוגיית זכויות עובדים בחברת Amazon וסוגיית השוויון הגזעי בחברת Walmart). עם זה תמיכת המשקיעים בהצעות אלו ירדה מממוצע של כ־30% ל־20% באותה תקופה ועקב כך החלו להגיש הצעות המתנגדות ל־ESG. כדי לפתור בעיה זו פרופ' אקלס מציע למנהיגים העסקיים לנהל דיאלוג עם עובדים, לקוחות, משקיעים, מאסדרים ואפילו פעילים חברתיים ולהקפיד על גישה שקופה ומכילה. לאחר ששמעו את מבקריהם עליהם להסביר אֵילו סוגיות אינן חשובות ליצירת ערך פיננסי, לזהות תחומים שבהם נדרשת אסדרה ולעצב נרטיב במקום לנקוט מדיניות מתגוננת נגד הלחצים. שיתוף פעולה זה יכול לסייע בזיהוי הסיכונים וההזדמנויות ולבנות אמון בקרב בעלי העניין.   פרופ' אקלס מאמין שאפשר להתגבר על החסמים הפוליטיים והטכניים באמצעות השקעה באמון ושיתוף פעולה וכך לסייע בקידום אג'נדה של קיימות עסקית. לשיטתו הקונפליקט בין המהותיות היחידה ובין המהותיות הכפולה בר־פתרון אם החברות והארגונים יאמצו מתוך מעורבות ארוכת טווח את הגישה המעשית ואת האסטרטגיות שלעיל.   ישראל ותחום ה־ESG: אתגרים והזדמנויות בישראל תחום ה־ESG בשלבי התפתחות ראשוניים בהשוואה למדינות המערב המובילות. ניכרת מגמה ברורה של הגברת המודעות והשיח הציבורי בנוגע ל־ESG והשקעות בתחום. בשנים האחרונות נקטו המאסדרים, ובהם רשות שוק ההון , רשות ניירות הערך  ו רשות החדשנות , כמה צעדים לקידום תחום זה. לצד ההתפתחות באסדרה בתחום ה־ESG, אפשר להצביע גם על עלייה  בכמות החברות המדווחות על ESG בשנים האחרונות. לפי דירוג ארגון מעלה  כ־155 חברות ממגוון מגזרים בישראל השתתפו בדירוג בנושאי אחריות תאגידית וסיכוני ESG לשנת 2024, אולם מדובר במספר נמוך של חברות בהשוואה לסך החברות בשוק בישראל. [3]   על אף הצעדים שננקטו מדובר באסדרה רכה  שאינה מחייבת את החברות הציבוריות והפרטיות בשוק לאמץ וליישם את עקרונות ה־ESG בפעילותן העסקית. היא גם אינה מחייבת דיווח מקיף על ביצועיהן בתחום. יצוין שכיום האסדרות המחייבות היחידות הן החוזר  מטעם רשות שוק ההון, המחייב גופים מוסדיים [4] לדווח על היבטי ESG, ו החוזר  מטעם הפיקוח על הבנקים, המחייב תאגידים בנקאיים בישראל לספק גילוי מקיף בנושאי ESG. לאור זאת נוצר פער בולט בהטמעת תחום ה־ESG בישראל.   אפשר להצביע על מקורו של הפער בשאלה היסודית מה הוא "עסק אחראי" בישראל. סעיף 11 לחוק החברות מעניק לכאורה בכורה לתכלית החברה העסקית – השאת רווחים לטובת בעלי מניותיה (בדומה לגישת המהותיות היחידה). [5] עם זה בתי המשפט בישראל דוגלים בגישה הרומזת על תפיסת ה"מהותיות הכפולה". [6] ראו למשל את דברי השופטת פרוקצ'יה בפסק דין משנת 2009: "בעידן האחרון, מתאפיין התאגיד העיסקי בדואליות , שהפן האחד שלה הוא – שיקולים עיסקיים המודרכים על־ידי שיקולי יעילות ותועלת, והפן האחר הוא – קיום חובות הגינות ותום לב ביחסים עם קבוצות שונות עימן בא התאגיד במגע במסגרת פעילותו העיסקית". [7]   המאסדרים בישראל התייחסו לאחרונה לאפשרות אימוץ גישת המהותיות הכפולה במסגרת הנחיותיהם לדיווח על היבטי תחום ה־ESG. כך למשל בהתייחסו לקול הקורא של רשות ניירות הערך  בנוגע לגילוי אחריות תאגידית וסיכוני ESG המליץ המשרד להגנת הסביבה  לאמץ גישה זו, המאפשרת למשקיע לבחור מדעת כיצד לפעול לפי תפיסת עולמו החברתית והסביבתית ובה בעת להגן על הונו. המשרד גם סיווג את הסיכונים הסביבתיים והפיננסיים [8] לארבעה סוגים עיקריים: סיכון משפטי, סיכון אסדרתי, סיכוניי אקלים וסיכון תדמיתי. סיווג זה נועד לסייע בהפנמת העלויות החיצוניות ובשיפור ניהול הסיכונים הסביבתיים בפעילות הכלכלית, לצד המלצתו להקפיד על גילוי, שקיפות ובקרה מצד התאגיד בנוגע לפעילותו בתחום ה־ESG לטובת בעלי העניין.   האסטרטגיות שפרופ' אקלס מציע במאמרו  עשויות להיות רלוונטיות מאוד לשוק בישראל, אך יישומן ידרוש התאמה לאתגרים המקומיים. בדומה לארצות הברית, חברות וארגונים בישראל מושפעים מלחצים פוליטיים וכלכליים הפוגעים ביכולתם ליישם את תחום ה־ESG. לכך מצטרפת סוגיית היעדר מסגרת אסדרה אחידה ומחייבת לדיווחי ESG בישראל. עד שתוסדר מסגרת כלל עולמית, אימוץ גישת המעשיות העסקית עשויה להיות הגישה המתאימה ביותר למנהלי החברות והארגונים, והיא יכולה לסייע להם להטמיע את עקרונות ה־ESG באפקטיביות ולהתאים את עצמם למגמות באירופה ובארצות הברית, מגבלות המשפיעות על חברות ישראליות הפועלות בשווקים האלה.   לפיכך אם חברות בישראל יגדירו מטרות ברורות , יזהו את הסיכונים הסביבתיים והפיננסיים, ידווחו בשקיפות ובמהימנות על פעילותן (למשל באמצעות אימוץ הסטנדרטים הבין־לאומיים בתחום ה־ESG של ה־ISSB או ה־GRI) וינהלו דיאלוג שוטף עם בעלי העניין בחברה (company) בנושא ביצועי ה־ESG שלהן – אפשר לצפות לשיפור ניכר במחויבותן לנושאים ש"מֵעֵבֶר ל־ESG". כותבים: צוות הבלוג במרכז אריסון ל־ESG [1]  מרצה אורח בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת אוקספורד והיו"ר המייסד של מועצת התקנים לחשבונאות בתחום הקיימות (SASB). [2]  להגדרת המונח Greenhushing ראו ינון ברזאני בארי "הסיכונים וההזדמנויות לחברות עסקיות בשינויי האקלים" בלוג מרכז אריסון ל־ESG  (2.1.2025) https://did.li/2PFIw . [3]  ראו שלומי שוב ושושי כהן אסדרת דיווח ESG בישראל (מרכז אריסון ל־ESG 2024). [4]  גופים המנהלים יותר מ־2 טריליון ש"ח מתוך כ־5 טריליון ש"ח נכסים המנוהלים בישראל. [5]  ראו זוהר גושן ואסף אקשטיין דיני חברות  215–226 (2023). [6]  לסקירה רחבה של עמדת המשפט בישראל בנושא זה ראו עלי בוקשפן "עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני" המשפט  כו 141 (2021). [7]  ע"א 4263/04 משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ , פ"ד סג(1) 548, 593 (2009) (ההדגשה אינה במקור). [8]  ראו פרט 28 לתקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת תשקיף – מבנה וצורה), התשכ"ט–1969.

ברוכים.ות הבאים.ות לבלוג מרכז אריסון ל- ESG! הבלוג נועד לשמש פורום עדכני ומוביל בישראל לשיח פורה בנושאים הקשורים לאחריות הסביבתית, החברתית והממשל תאגידית של המגזר העסקי. מטרתנו לפרסם פרסומים ועדכונים מזוויות מבט מגוונות ובינתחומיות הקשורים לעולמות ה-ESG ואשר נכתבו על ידי חוקרים.ות, סטודנטים.ות, אנשי ונשות תעשייה, רגולטורים.יות בהווה ובעבר וכל בעלי העניין המתעניינים ומצויים בממשקים שבין החברה, הסביבה, והממשל התאגידי לבין העולם העסקי.  צוות הבלוג, בהנחיית פרופ' עלי בוקשפן, מונה מתמחים במחזור הראשון למרכז אריסון ל- ESG – סטודנטים וסטודנטיות מבתי הספר השונים, ביניהם: משפטים, עסקים, ממשל, קיימות, כלכלה, פסיכולוגיה ותקשורת אשר יוצרים סביבה אקדמית מגוונת המסייעת להביא את מגוון התחומים הנוגעים ב-ESG לתוך הבלוג ואשר רואים בחזונם את הבלוג משתלב במהפכת ה-ESG העולמית וכאמצעי אשר מתווך ומעשיר את הידע בתחום ותורם להטמעתו בישראל.  צוות הבלוג הנוכחי כולל את ברקן הרשקו, מעיין ימין, שירה יניב ובר שגיא.   בחרנו לפתוח את הבלוג בפרסומם של שני פוסטים. האחד פוסט שנכתב על ידי צוות הבלוג שעוסק בסקירת רקע של עולם ה- ESG, והשני פוסט שכתבו פרופ' עלי בוקשפן ופרופ' ניראון חשאי, המנהלים האקדמיים של מרכז אריסון ל- ESG, בנושא של " עסקים וחברה בישראל בימי מלחמה ".   הפוסט הראשון יסקור בתמציתיות את התפתחות ה-ESG ב-20 השנים האחרונות, ידון במשמעות האותיות השונות, באתגרים העומדים בפני תנועת ה-ESG כיום בישראל ובעולם, ובמגמות העתידיות של התנועה. הפוסט השני יעסוק בשאלת מטרתה הדואלית -עסקית-חברתית - של החברה העסקית ומימוש האחריות החברתית של המגזר העסקי, כפוטנציאל לחיזוק החברה הישראלית לאור אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל.   ESG 101 - משמעויות, אתגרים ומבט לעתיד כותבים: צוות הבלוג – ברקן הרשקו, מעיין ימין, שירה יניב ובר שגיא   משמעות הביטוי ESG לפני שנצלול לעומקי הסוגיות וההתפתחויות בעולמות ה-ESG, ראשית נדון במשמעותו והגדרתו של תחום ה-ESG, כמו גם באתגרים העומדים בפני התחום בתקופה זו.  צירוף האותיות ESG מסמל שלושה תחומים בהם מוטלת על התאגיד אחריות תאגידית כלפי הרווחה החברתית והסביבתית. מטרתו להציג מחד גיסא את כלל הסיכונים שאינם רק כלכליים, ומאידך גיסא את ההזדמנויות העומדות בפני החברה בפעילותה השוטפת, הכל במסגרת תחומי ה-ESG. כל אחת מהאותיות מסמלת תחום אחר – Environmental – הסביבה, Social – החברה ,ו- Governance – ממשל תאגידי. לדעתנו, קיימים קשרי גומלין הדוקים בין התחומים הללו. המשמעות של יישום שיקולי ESG היא ההתייחסות לסיכוני וסיכויי החברה ולהשפעות כלכליות וחברתיות הנובעות מפעילותן הסביבתית, החברתית, והממשל תאגידית. לעומת האחריות התאגידית (CSR), המתמקדת בפעילות הוולונטרית של החברה בתחומים סביבתיים וחברתיים הנובעים מפעילותה, שיקולי ESG שמים דגש על הסיכונים וההזדמנויות בתחומי הסביבה, החברה והממשל התאגידי העומדים בפני כל חברה נתונה ונובעים מאופן פעילותה השוטף.  כיום משקיעים רבים, עובדים ובעלי עניין מעוניינים להתחשב בביצועי חברות, הסיכונים העומדים בפני החברות וההזדמנויות העומדות בפני חברות בתחומים אלו. על כן, רואות כיום לנכון החברות ולעיתים הן אף נדרשות להנגיש לכל בעלי העניין את המידע אודות ה- ESG במסגרתן דרך דו"חות בהם מפורטים ביצועי ה-ESG של החברה בכל אחד מהתחומים לעיל. כל תחום מהווה מטרייה של פעולות ונושאים.      E - Environment השיקולים הסביבתיים מתייחסים להשלכות הסביבתיות הנגרמות כתוצאה מפעילות החברה ולפעילות החברה להביא בחשבון את ההשלכות הללו. דוגמאות לשיקולים סביבתיים הן פליטות גזי חממה, כריתת יערות, פגיעה במגוון הביולוגי, זיהום רעש, אוויר, מים וקרקע, שימושי החומרים של החברה (האם משתמשים בחומרים שאינם מתכלים/חומרים ממוחזרים) וניתוח האופן בו החברה מטפלת בחומרים שלה לאחר השימוש בהם. השפעות חיוביות על הסביבה יכולות להיות התייעלות אנרגטית שבעקבותיה נפלטים פחות גזי חממה (כגון מעבר לאנרגיה סולארית), אירועים למען שמירה על הסביבה ומעבר לחומרים ברי קיימא וממוחזרים. ההשלכות הסביבתיות הנובעות מפעילות החברה נחשבות בתיאוריה הכלכלית הקלאסית כ"עלויות חיצוניות" - פעילויות הגורמות לנזק כלכלי שעלותו אינה מוטלת על החברה, אלא על גורמי צד שלישי שנפגעים מהפעילות הכלכלית של אותה חברה. תנועת ה-ESG ושילוב השיקולים הסביבתיים בקבלת החלטות אצל בעלי עניין ומשקיעים מאפשרים לצמצם את העלויות החיצוניות הללו ולגרום לארגונים להפנים את העלויות החיצוניות הנובעות מפעילותם.    S - Social בתחום החברתי חברות מצופות לדווח על ניהול ופיתוח העובדים שלהן, גיוון תעסוקתי בחברה, בטיחות ובריאות עובדיה ונהלי הבטיחות והבריאות של עובדי שרשראות האספקה שלה. כמו כן, נכללת תחת התחום החברתי גם שמירה על זכויות האדם של העובדים והקהילות המושפעות מפעילות החברה. דוגמא להשפעות חברתיות חיוביות הינה תרומה ומעורבות קהילתית. למשל, חברות אשר דואגות לחזק ולהעצים את הקהילה המועסקת על ידי החברה, לאורך כל שרשראות האספקה. שילוב שיקולים חברתיים, שאינם מופיעים בשורות הרווח וההפסד של דו"חות פיננסיים של חברות, מאפשר למשקיעים ולבעלי עניין לקבל תמונה מלאה של פעילות החברה על כלל גווניה. שילוב הנושאים הללו בשיח הציבורי מעודד שקיפות של חברות בנושאים אלו. שקיפות זו יכולה לתרום לביצוע שינויים חיוביים, בין היתר בזכויות העובדים, תנאיהם וקידום שוויון מגדרי בקרב חברות ועוד.   G - Governance בתחום הממשל התאגידי, שיקולי ESG מתייחסים בין היתר לגיוון הדירקטוריון, לקוד האתי של החברה, למנגנוני פיקוח, בקרה והטמעה, לזכויות בעלי המניות, לתגמול מנהלים, לפעילות החברה נגד שחיתות ופעולות שאינן תחרותיות, ללובינג פוליטי ובקרה ועוד. [1]   הממשל התאגידי הוא הלב הפועם של החברה, של תהליכי קבלת ההחלטות בה, פיקוח ובקרה, והאופן בו היא מוציאה מן הכוח אל הפועל את מטרתה. הממשל התאגידי מאפשר לחברה להטמיע תרבות ארגונית ראויה ומאפשר לציבור להבין את התנהלות הנהלת החברה ולוודא כי קבלת ההחלטות בחברה לא מושפעת משיקולים לא עניינים ואף משחיתות.    מקור המושג ומגמות אף על פי שפופולריות תנועת ה-ESG התגברה רק בשנים האחרונות, המונח ESG קיים מזה שני עשורים. המונח הופיע לראשונה בדו"ח של האו"ם משנת 2004 הנקרא "Who cares wins", בו האו"ם ביקש לראשונה להתחשב בשיקולי ESG בהשקעות. [2]  המונח ESG הופיע בדו"ח זה 116 פעמים! אך זה בלבד לא הספיק להטעמת שיקולי ESG. השיח על שיקולי ESG והטמעתם בעולם העסקי התעצמה בשנים שלאחר מכן בעקבות, בין היתר, תנועת " Occupy wall street " ב-2011, הסכמי פריז ב-2015 והתגייסות העולם לעמידה ביעדי ה-SDG's.  [3]  שיקולי ESG אף הגיעו למושבים המרכזיים בועידת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס בשנת 2019 וכיום הם נוכחים בשיח היום-יומי של מקבלי החלטות, דירקטוריונים, כנסים וארגונים. ב-20 השנים שחלפו מאז שהמונח ESG הוזכר לראשונה, התחום נוסק מבחינת העיסוק בו, מבחינת הרגולציה הפיננסית והן מבחינת המודעות החברתית והארגונית בעולם בכלל ובישראל בפרט. עם זאת, יש הקוראים לESG "טרנד" אשר צפוי לחלוף בשנים הקרובות. איננו מסכימים עם טענה זו. החברות מהוות חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, השפעתן עלינו גוברת והולכת ותנועת ההשקעות, העסקים והמשפט נעה לכיוון זה. כך, למשל, מבחינה משפטית-מקומית, אם נפרש את החוק בישראל בצורה דווקנית, סעיף 11 לחוק החברות קובע שתכלית החברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים על מנת להשיא רווחיה ומשכך ניתן לטעון כי ESG הינם לכאורה קבוצת שיקולים משנית ולא מחייבת. ברם, ריבוי החקיקה הישראלית והעולמית  אשר מטילה אחריות כלפי בעלי עניין, כמו גם פסקי דין של בתי המשפט אשר פירשו את השיקולים ברבות השנים, קבעו שניתן ואף חובה לקחת בחשבון שיקולי ESG בניהול החברה, ובכך הופכים את התחום למחייב בקצב מתגבר והולך. [4]   אתגרים על אף התגברות הפופולריות של תנועת ה-ESG, צפויים לה מספר אתגרים, הן בישראל והן בעולם.  ראשית, המידע על ארגונים הנדרש להטמעת ESG אינו נגיש ומסורבל לביצוע מעקב. דוגמה בולטת לכך היא מעקב אחרי פליטות גזי החממה, בפרט אלו הנכללות תחת סקופ (scope) 3 - פליטות הנובעות מפעילות לא ישירה של החברה (דוגמת שינוע מוצרים לאורך שרשרת האספקה, טיסות עובדים, כריית חומרי גלם וכו') [5] . איסוף הנתונים של פליטות סקופ 3 מסורבל והוא אחד מהמחסומים למהימנות תחום ה-ESG. נוסף על כך, נתונים רבים הם איכותניים (כגון רמת השמירה על הזכות לפרטיות של העובדים והסיפוק שלהם מסביבת העבודה) ועל כן יש קושי באיסופם וחישובם למען השוואת ביצועי החברה לעומת חברות אחרות. בראייה כוללת, נטען שמחצית מהנתונים בדוחות ESG אינם מדויקים ומתקבלים מהערכות המתבססות על מודלים סטטיסטיים וחישובים מושכלים, אך מקורם אינם במידע אמיתי ומהימן של החברה  [6] .   ישראל בפרט מתקשה ליישר קו עם ההירתמות הכלל-עולמית מבחינת הנכונות להכניס שיקולי ESG לתרבות העסקית המקומית. עם זאת, ישראל היא חלק מהעולם הגלובלי. חברות ישראליות שמעוניינות להמשיך להיות חלק משרשרת האספקה של אירופה וארה"ב מתחייבות לעבוד לפי חוקים ונהלים שמוכתבים מלמעלה וחלים גם על לקוחות וספקים. שנית, הקושי באיסוף הנתונים מוביל לאתגר נוסף - גרינוושינג (Greenwashing): האופן שבו חברות גורמות לצרכנים להאמין כי מוצריהן ופעולותיהן הם "ירוקים" או ידידותיים לסביבה למרות שאינם כאלה הן עושות זאת ע"י שימוש בנתונים מוטים, צבעים ותיאורים המטים את תחושת הצרכן [7] . חוסר המהימנות של מחצית מנתוני דיווחי ה-ESG אשר הוזכר קודם משאיר פתח לביצוע גרינוושינג והטעיה של משקיעים שרוצים להתחשב בשיקולי ESG בהשקעותיהם. לתחום ה-ESG מצפה אתגר משמעותי במיגור תופעה זו. שלישית, אתגר נוסף במיסוד ה-ESG כגורם מחייב ומשמעותי בקבלת החלטות הוא אי הקיום של מסגרת וסטנדרטיזציה בינלאומית בתחום. נובעים מכך מספר קשיים: חברות דומות יכולות לדווח על נושאים דומים באופן שונה ובכך להקשות על משקיעים לבצע השוואה ביניהן. בשנים האחרונות מתפתחות רגולציות ותקנות כגון ה- (CSRD (Corporate Sustainability Reporting Directive באירופה אשר נותנות מסגרת לדיווח ה-ESG, אך עדיין נושאים רבים לדיווח הינם וולונטריים. לכן, כיום חברות נשארות עם החלטות רבות לגבי נושאי הדיווח, אופן המדידה והדיווח והסטנדרט בו צריך לעמוד. הוולונטריות המאפיינת את התחום כיום מובילה להיעדר מודעות לנושא ה-ESG בתרבות העסקית המקומית, כמו גם לחוסר פעולה של ארגונים הנובע מציפייה של גורמים רבים לראות כיצד יישום שיקולי ESG תורם לערך החברה. בקרב הארגונים המיישמים את השיקולים כיום במסגרתו הוולונטרית, הניווט בתוך המסגרת הרגולטורית המתהווה ומתפתחת צפוי להיות אתגר משמעותי בתחום ה-ESG, במיוחד בקרב ארגונים הפועלים במספר מדינות ועליהם לעמוד בסטנדרטים שונים.    מחשבות לעתיד ניתן לשער כי העתיד של עולם ה- ESG יכלול עסקים אשר משתמשים יותר ויותר בטכנולוגיה כדי לשפר את השקיפות והאחריות ביוזמות ה-ESG שלהם. ישנו דגש הולך וגובר על טיפול בשינויי האקלים באופן ישיר יותר בהשקעות ובהחלטות פיננסיות. גם באשר להיבטים החברתיים, חברות צפויות לפעול לעבר תיעדוף זכויות העובדים ומעורבות בקהילה, וניתן להניח שהמשפט יתפתח עם תקני ציות ותקני דיווח מחמירים יותר, המשקפים דחיפה גלובלית לאחריות תאגידית גדולה יותר. מגמות אלו משקפות מעבר לעבר נוף עסקי בר קיימא, שוויוני ושקוף יותר, תוך שימת דגש על ערך לטווח ארוך על פני רווחים בטווח הקצר. לסיכום, אף גוף לא יכול לפתור לבד את הבעיות של האנושות, אך פירוק הדיכוטומיה של ההנחה הסמויה שהמגזר העסקי מתמקד ברווח עסקי והמגזר הממשלתי והחברתי מתמקד בעשיית טוב יזרז את המגמה הקיימת והנחוצה לכולנו ולדורות הבאים.   [1]   Deloitte. (n.d.). #1 What is ESG?   https://www2.deloitte.com/ce/en/pages/global-business-services/articles/esg-explained-1-what-is-esg.html   [2]   ESG TODAY. (2023, January 4). Origin of ESG: Global Compact “Who cares wins” ESG TODAY . https://www.todayesg.com/origin-of-esg-global-compact-who-cares-wins   [3]   שבעה-עשר יעדים שנועדו לאפשר פיתוח בר קיימא תוך התחשבות בסביבה ובקהילה, תוך קידום סוגיות חברתיות-סביבתיות-כלכליות כגון שוויון מגדרי, צמצום אי השוויון, מיגור הרעב ושמירה על האוקיינוסים. היעדים נחתמו במסגרת הסכמי פריז בועידת האקלים העולמית ב2015.   [4]  בוקשפן, ע. (2020). עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני. המשפט, 26, 141–180. [5]   נהוג לחלק את מקורות פליטות גזי החממה לשלושה סקופים: סקופ 1- הפליטות הנובעות באופן ישיר מפעילות החברה, סקופ 2- הפליטות הנובעות מצריכת החשמל ואספקת האנרגיה לפעילות הישירה של החברה, וסקופ 3- הפליטות הנובעות מהפעילות הלא-ישירה של החברה.  [6]   Makower, J. (2022, May 11). How ESG ratings are built. GreenBiz.   https://www.greenbiz.com/article/how-esg-ratings-are-built [7]   קליגר, ר. & צרכנות מודעת בישראל. (2022, June). GreenWashing. Tsumi. https://www.tsumi.co.il/greenwashing/

פוסט זה מוקדש לסקירת עיקרי דבריו של פרופ' קולין מאייר  בכנס השקת מרכז אריסון ל-ESG אשר נערך בחודש מאי 2024. פרופ' מאייר, אשר לאחרונה ניאות לשמש גם כיועץ בכיר למרכז אריסון ל- ESG,  הוא פרופסור למנהל עסקים והדיקאן לשעבר של בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת אוקספורד. במחקריו מתמקד פרופ' מאייר במימון תאגידי, ממשל, רגולציה, מיסוי והוא מהדמויות האקדמיות המובילות בעולם בשאלת מטרת החברה. במהלך הכנס שוחח עימו פרופ' ניראון חשאי, דיקן בית הספר אריסון למנהל עסקים ומנהל אקדמי משותף של מרכז אריסון ל- ESG באוניברסיטת רייכמן, על מטרת החברה ועל ספרו החדש - " Capitalism and Crises: How to Fix Them ?" בו הוא עוסק בצורה מעוררת השראה עם האתגרים הגדולים שעל הקפיטליזם המודרני להתמודד איתם, מה ניתן לשנות וכיצד אפשר להגיע למטרה משותפת של פתרון בעיות ויצירת שגשוג משותף.   ביקורת על התפיסה הקיימת ביחס למטרת החברה בדבריו עמד פרופ' מאייר על כך שאנו נמצאים בשלב בו מתרחש שינוי עמוק בעולם העסקים. הבסיס לשינוי זה, לדידו, נעוץ בעובדה שעסקים הם אחד מהמוסדות החשובים ביותר בחיינו - הם המקור לשגשוג כלכלי וצמיחה של אומות, ובאותה הנשימה, עסקים הם גם הגורמים למספר בעיות עולמיות, כמו שינוי האקלים, אובדן המגוון הביולוגי וחוסר שוויון, מה שמוביל לאובדן האמון בהם. פרופ' מאייר גורס שהסיבה לאובדן האמון בעסקים נעוצה בהבנה שגויה של תכליתם. המטרה האמיתית של עולם העסקים בעיניו, חורגת מחוקי החברות המסורתיים המתמקדים בחובות של דירקטוריונים לקדם את האינטרסים של החברה או את הצלחתה. הוא מאמין שהאינטרסים וההצלחות הללו צריכות להימדד לא רק בביצועים הפיננסיים של החברה, אלא גם ביכולתה ליצור ערך לטווח ארוך. פרופ' מאיר התעמק במקורה של המילה 'רווח', Profit, שמקורה בביטוי הלטיני שמשמעותו "להתקדם". [1]  הוא טוען שהרווח אכן צריך לייצר קידמה. עם זאת, בעולם העסקים, רווח נמדד לרוב כהפרש הפשוט בין ההכנסות וההוצאות של החברה. פרספקטיבה חשבונאית זו, לטענתו, מתעלמת מהנזקים להם אחראיות חברות. נזקים אלו יכולים לכלול פגיעה בעובדים או פגיעה סביבתית, כגון זיהום, הכחדת מינים, והחרפת ההתחממות הגלובלית עקב פליטת CO2 ומזהמים אחרים. חברות לא מפנימות את עלות הנזקים הללו, ולפיכך, העלויות המדווחות בדוחות הכספיים אינן משקפות את העלויות האמיתיות. הפער הזה מאפשר לחברות להתעשר שלא בצדק, על חשבון החברה והסביבה. זאת ועוד, פרופ' מאייר ציין כי הקושי בדיווח מדויק של הרווח, נובע לא רק מדיווח שאינו מפנים את כלל הנזקים, אלא גם בשל חוסר דיווח של כל היבטי הרווח. כך למשל, רווחים הקשורים בתמיכה בעובדיה או שיפור הסביבה. פער זה בדיווח מחריף את  האתגר של הבנת רווחיות החברה ומוביל לאומדן לא מלא של הרווח הנקי של החברה. כלכלנים מתארים את היעדר הפנמת העלויות כבעיה חיצונית לחברה. בעיה זו בעולם החשבונאות, נובעת מגורמים רבים, ביניהם: כשל שוק, תחרות, רגולציה, מיסים או המוניטין של החברה. עם זאת, גישתו של פרופ' מאייר היא שעסקים חייבים להבין שהבעיה אינה חיצונית לחברה, אלא פנימית וקשורה למהות העולם העסקי ולהגדרת הרווח. הוא טוען כי כל עוד הבעיה תוגדר כבעיה חיצונית, התחרות בשוק צפוייה להיכשל. חברות "טובות" שמביאות בחשבון את העלויות האמיתיות שלהן ומרוויחות רווח הוגן מתחרות בחברות "רעות" שאינן מתחשבות בעלויות אלו ובכך מרוויחות רווח מופרז על חשבון אחרים, מה שעשוי להוציא את החברות "הטובות" מהשוק. לדבריו, הרגולציה והמיסים עלולים להיכשל גם משום שיועצי החברות עוזרים להן לעקוף את הכללים הללו, להגדיל את הרווח ולהמשיך להתחרות ולעקוף את החברות "הטובות". גם המוניטין נכשל, שכן חברות יכולות להרוויח גם מיצירת בעיות לחברה ולסביבה תחת השיטה הקיימת.   התפיסה המוצעת – יצירת רווח מפתרון בעיות חברתיות וסביבתיות באמצעות מודל "SCORE" פרופ' מאייר מציע שעלינו להפסיק להיות פסיביים בעולם שבו רווחים נעשים לרוב על חשבוננו. במקום זאת עלינו לאמץ ציפיות, יוזמות וחדשנות שיובילו חברות וקובעי מדיניות להבין את המטרה האמיתית של עולם העסקים במאה ה-21: יצירת רווח מפתרון בעיות ולא מגרימתן , בעיות אלו עשויות להיות סוגיות חברתיות פרטניות או דאגות רחבות יותר המשפיעות על החברה והסביבה. לדידו, על חברות להתמודד עם אתגרים אלו בצורה רווחית, מסחרית וכזו היוצרת ערך לטווח הארוך. פרופ' מאייר מציע אסטרטגית עבודה להטמעת גישה זו בקרב חברות. המפתח לאסטרטגיה זו הוא התמקדות החברה בערכי ESG תוך התבססות על חמשת האותיות של המילה SCORE . האות הראשונה, S, מייצגת פשטות - Simplify מטרתה להדגיש את הצורך ליישר את אסטרטגיית החברה עם הפשטות. האות השנייה, C, מייצגת חיבור - Connection ומדגישה את חשיבות החיבור בין מטרת החברה לבין פעילותה העסקית המעשית. האות השלישית, O, מסמלת בעלות - Ownership, ומשמעותה היא שבעלי מניות וחברי דירקטוריון יהיו חייבים לקחת אחריות ולוודא שהעובדים ובעלי המניות יכירו בתפקידיהם בהשגת רווחים הוגנים על ידי פתרון בעיות במקום יצירתן. האות הרביעית, R, מייצגת תגמול - Reward. תגמול העובדים בחברה כך שירגישו שהחברה מעריכה אותם ואת תוצרי עבודתם. האות האחרונה, E, מהותה להדגים - Exemplify, בכדי להסביר שהמטרה אינה מסתכמת בתגמול כספי אלא גם בערכי החברה והערכים שהחברה מייצרת על ידי פתרון הבעיות החברתיות והסביבתיות. פרופ' מאייר מאמין שאימוץ הלך הרוח הזה יקדם שתי תוצאות משמעותיות. ראשית, בהיבט התחרות בשוק שכשלה – חברות 'טובות' המרוויחות רק רווחים הוגנים, בהתחשב בהשפעות החיצוניות האמיתיות שלהן, יתחרו עם חברות אחרות שגם ירוויחו רק רווחים הוגנים וכך גם התחרות תהיה הוגנת. שנית, האינטרס של עסקים להרוויח רווחים צודקים יתיישר עם האינטרסים של הציבור. חברות שיצליחו להגדיל את הרווחים ההוגנים שלהן יהיו אלו שהכנסותיהן מועילות ביותר לציבור ולסביבה על ידי פתרון בעיות במקום לגרום להן. התאמה זו של אינטרסים משתרעת לא רק על המגזר הציבורי אלא גם על המגזר העסקי, תוך שיפור השגשוג והרווחה החברתית והסביבתית.   התפישה המוצעת בראי יוזמות בינלאומיות פרופ' מאייר דן בשני סוגי יוזמות המתפתחות כיום לתחום ה-ESG. היוזמה הראשונה, כוללת הצעות של רשות ניירות ערך בארה"ב וארגוני קיימות בינלאומיים, המתמקדות בסיכונים פיננסים הקשורים לקיימות והנובעים מפעילותם, ובמיוחד סיכונים פיננסים הקשורים לאקלים. פרופ' מאייר גורס כי פתרון מסוג זה אינו מתיישב עם התוצאה הרצויה מכיוון שהוא רק חושף את המשקיעים לסיכונים הפיננסים הנובעים משינויי האקלים, מבלי להתייחס לעלויות האמיתיות בהן נושאות החברות. היוזמה השנייה, נוגעת לתקנות האיחוד האירופי, המחייבות חברות לדווח על ההשפעות החברתיות והסביבתיות שלהן. דיווח זה כולל לא רק את ההשפעות של פעילות החברות על בעלי מניות ומשקיעים פוטנציאליים אלא כולל כל השפעה שהיא, המשקפת את "המהותיות הכפולה" (Double Materiality) - השפעת החברה על בעלי המניות והמשקיעים, אך גם על החברה והסביבה עצמה. לדעת פרופ' מאייר, יוזמה זו מתקרבת למדידת העלויות הרלוואנטיות במלואן ולהשגת רווח הוגן. עם זאת, פרופ' מאייר מזהה שלושה קשיים עיקרים העולים מיוזמה זו. ראשית, קיים אתגר בהערכת כל המשתנים הקשורים לחברה ולסביבה, מה שמקשה על קביעת העלות והרווח האמיתיים של חברות. שנית, היוזמה של האיחוד האירופאי, מתמקדת בדיווח אודות הנזקים והבעיות שנגרמו בידי החברות. דיווח זה, הכולל את הפנמת העלויות שהוגדרו עד עכשיו כחיצונית לחברה, מגדיל את העלויות לחברות האירופיות ומקטין את רווחיהן, ובכך מסכן את התחרותיות שלהן מול חברות אחרות בעולם. הקושי השלישי הוא שהיוזמה פשוט מסובכת מידי. עלינו לאמץ פתרונות פשוטים ומעשיים יותר שמפנימים את כל העלויות, ומבטיחים לחברות תחרות הוגנת תוך תרומה חיובית לחברה ולסביבה. כך או אחרת, הדרך קדימה ברורה – הרווח צריך להיווצר מפתרון בעיות, לא מיצירתן.   לצפייה מלאה בשיחה הנכם.ן מוזמנים.ות לצפות כאן . [1]  "Latin Definition for: profectus, profectus." Latdict, 2002-2024, https://latin-dictionary.net/definition/31779/profectus-profectus . Accessed 1 June 2024 .

בשנים האחרונות מתגברת הקריאה למשקיעים בשווקים הפיננסיים לנהל את השקעותיהם לא רק על בסיס שיקולים של רווח כלכלי קצר טווח. הקוראים להשקעות חברתיות טוענים כי משקיעים, פרטיים וציבוריים, צריכים לשקול האם החברות שבהן הם מתכננים להשקיע עומדות בסטנדרטים אתיים מסוימים. למשל, האם חברות אלו יוצרות זיהום סביבתי; תורמות לאי שוויון חברתי; או מאפשרות התנהלות מושחתת של הבכירים בהן. במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת ״עיוני משפט״, [1] אני מתמקדת בשאלה עקרונית, אשר צפויה להשפיע רבות על עתידו של השוק להשקעות אלו, והיא האם משקיעים מוסדיים, כגון קרנות פנסיה, יבחרו להתחשב במסגרת השקעותיהם בשיקולים הנוגעים לביצועי החברה במדדי ה-ESG. משקיעים מוסדיים מחזיקים באחוז ניכר מההון של תאגידים ברחבי העולם, כוח אשר מציב אותם בעמדת השפעה ייחודית על הפעילות של התאגידים. אלא שמשקיעים מוסדיים הם נאמנים. כלומר, מאחר שהם מנהלים כספים השייכים לאחרים (הנהנים), הם כפופים לסט של חובות מנדטוריות כלפיהם. על כן, נשאלת השאלה האם סט כללים זה, המכונה fiduciary law (ובעברית ״דיני אמונאות״), מתיר לגופים אלו להתחשב במטרות חברתיות בעת עיצוב מדיניות ההשקעה שלהם. לצד הקולות בציבור הקוראים למשקיעים מוסדיים לנקוט מדיניות השקעות המשקפת התייחסות לשיקולים חברתיים, ובפרט למשבר האקלים, הרי שמעבר לחסמים רגולטוריים, מעטים הם פסקי הדין שעסקו בשאלת פרשנותן של החובות המשפטיות החלות עליהם. לצורכי הדיון ניתן להתמקד בשתי דרישות מרכזיות החלות על משקיעים מוסדיים: חובת האמון (loyalty) וחובת הזהירות (prudence). חובות אלו הן סטנדרטים משפטיים, והפסיקה היא שיוצקת להן תוכן. חובת האמון  מורה על ניהול הכספים לטובת האינטרס של הנהנים ולא לטובת האינטרס האישי של האמונאי. היא דורשת מהגוף המוסדי לפעול "באמונה ובשקידה לטובת כל אחד" מהנהנים, לא להפלות "בין הזכויות המוקנות" להם ולא להעדיף "כל ענין וכל שיקול על פני טובתם״. היא אינה מבקשת למקסם את העדפותיו הקונקרטיות של נהנה מסוים, אלא תכליתה להגן על האינטרס שלו ולמנוע ניצול לרעה של כוחו של הנאמן. אינטרס זה יכול להיות משופע מהעדפות הנהנים, אך הוא אינו בהכרח זהה להן. חובת הזהירות  מחייבת את ניהול הכספים תוך הפעלת שיקול דעת טרם קבלת החלטת השקעה. היא דורשת מהמשקיע המוסדי לנהוג "בזהירות וברמת מיומנות שנאמן מיומן היה נוהג בהן בנסיבות דומות", ולנקוט את "כל האמצעים הסבירים" לשם שמירה על נכסי הנהנים. התומכים בניהול השקעות של משקיעים מוסדיים בהתאם לשיקולי ESG טוענים כי השקעות אלו אף מציעות למשקיעים יתרונות פיננסיים משמעותיים, ועל כן הן אין כל סתירה ביניהן ובין החובות המשפטיות. מנגד, יש שטענו שהדין מחייב [2]  לפרש את חובת האמון של הגופים המוסדיים לפעול לטובת קידום האינטרס של הנהנה, ולטובתו בלבד, כחובה הדורשת מהם לפעול אך ורק לטובת האינטרס הכלכלי הישיר  של הנהנים (החוסכים או המשקיעים). על כן, אם המוטיבציה לשיקולי ESG הינה מוטיבציה אתית, להבדיל ממוטיבציה כלכלית מבוססת, מוגדרת ומוכחת, הדבר מהווה הפרה של דיני האמונאות. לאור חוסר הוודאות באשר להשפעת מדדי  ESG על הערך של ההשקעה, עמדה משפטית זו צפויה להגביל משמעותית את יכולתם של גופים מוסדיים להסתמך על שיקולי ESG. במאמר אני מציעה להבחין בין שיקולי ESG אתיים (כאשר ההחלטה בגין השקעה מושפעת גם  משיקולים שאינם רק פיננסיים טהורים) ובין שיקולי ESG כלכליים (כאשר החלטת ההשקעה נובעת רק  מטעמים ממוניים מבוססים ומוכחים). אני סוקרת את העמדה הרואה בשיקולי ESG אתיים ככאלו המפרים את דיני האמונאות, ומסבירה מדוע אין לקבל עמדה זו, בפרט בהקשר של הדין הישראלי. אכן, תכליתו הראשונית והעיקרית של החיסכון הפנסיוני הוא להבטיח שכספי החוסכים ינוהלו באופן שיבטיח את עתידם הכלכלי בעת הפרישה. אולם מבחינת לשון החוק והפסיקה המעטה שעסקה בשאלות אלו, אין לקבל את הטענה שצרכיו של החוסך הפרטי מתמצים בהכרח בהיבטים פיננסיים. הדין הקיים מאפשר לטעון כי "טובתו" של הנהנה יכולה לבוא לידי ביטוי גם בקידום מטרות אחרות. על כן, אין בסיס משפטי לטענה שקיומה של מוטיבציה אתית הנוגעת להתמודדות עם משבר האקלים מהווה כשלעצמה הפרה של דיני האמונאות. בהמשך לכך, אני מסבירה מדוע הדין המצוי אף משקף את המדיניות המשפטית הרצויה. כמובן, מתן בחירה לחוסכים בקרן הפנסיה באשר למסלול החיסכון המועדף עליהם יכולה לסייע לגוף המוסדי להכריע אילו החלטות השקעה משקפות את טובתו של החוסך, בהתאם להעדפות הסיכון שלו ושיקוליו האתיים. לצד זאת, נדרש גם להבין שאין בחירה ׳ניטרלית׳ במקרים שהחוסך לא הבהיר מראש את העדפותיו. קביעה לפיה על גופים מוסדיים לפעול למיקסום רווחים פיננסים ולא לטובת כל שיקול אחר אינה ניטרלית, וגם היא כופה בהכרח על חלק מהנהנים בחירה ערכית שהם אינם מעוניינים בה. אם כך, נדרש להכריע מבחינת המדיניות הנורמטיבית הרצויה, מה צריכה להיות ברירת המחדל. אני סבורה שאין מקום לקבל את העמדה לפיה ברירת המחדל בהיעדר הסכמה ברורה של הנהנים צריכה להיות התעלמות ממשבר האקלים. [3] בכל הנוגע להתחשבות בשיקולים סביבתיים בעת קבלת החלטות על השקעה, הנטל צריך להיות מוטל דווקא על מי שמבקש להתעלם משיקולי ESG אתיים. כאשר מדובר בחיסכון שהוא במהותו חיסכון לטווח ארוך, ובהינתן הנתונים המדעיים החד משמעיים לגבי השלכותיו של משבר האקלים, השקעה בנושאים סביבתיים צריכה להיתפס כהשקעה המקדמת את טובתם הישירה של החוסכים, הצפויים לחיות על פני הכדור ולסבול ישירות מהשלכותיו של המשבר. חוסכים המתעקשים שאינם מעוניינים בקידום מדיניות זו יכולים לבחור במסלול השקעה תואם, אולם אין כל הצדקה לקביעה שברירת המחדל היא ההעדפה הנורמטיבית להתעלמות מהמשבר. אדגיש, כי גם לעמדתי, אין משמעות הדבר שהגוף המוסדי יכול לבחור להשקיע את הכספים בהתעלם משיקולים פיננסיים ותוך קידום של מטרות חברתיות אקראיות על פי בחירתו. התחשבות בשיקולי ESG אתיים אינה פוטרת את הגוף המוסדי מהצורך להתמקד בטובתם של הנהנים, או מחובת הזהירות שלו. בהנחה שראוי לאפשר לנאמנים להפעיל את שיקול דעתם גם באמצעות השקעות אקטיביות, על אף אי-הוודאות הכרוכה בכך, המסקנה המתבקשת היא שעל הבחינה המשפטית באשר להתמקד בתהליך שקיים הגוף המוסדי. בחינה כזו תעסוק בשאלה האם היה מדובר בהליך מקצועי, מפורט, מתועד וענייני, בהתאם לכללי ההשקעה המפורטים שממילא חלים על גופים אלו. אולם מעבר לכך, אין לדרוש מגופים אלו להוכיח את קיומה של תועלת פיננסית ישירה ומיידית לחוסכים או לראות בעצם בחירתם לשקול שיקולים סביבתיים, או לפעול לקידומם, כהפרה של חובת האמון .           אזכיר לבסוף שהדיון סוקר עוד את המורכבות המלווה את המונח ESG וכן את הקשיים האפשריים במדיניות השקעות המאפשרת התחשבות בשיקולים שאינם פיננסים ״טהורים״ בעת עיצוב מדיניות ההשקעה. בפרט, הוא בוחן שאלות הנוגעות לעלויות האקטיביזם המוסדי, החשש מהזנחה של הנושא על ידי המדינה בעקבות מעורבות של משקיעים מוסדיים, וחששות מפני greenwashing או שימוש במונח ESG ככסות לקידום מטרותיו האישיות של הגוף המוסדי. אני מספקת מענה לשאלות אלו ומסבירה מדוע אין בחששות אלו כדי לשנות את המסקנה שראוי לאפשר לגופים המוסדיים לשקול גם שיקולי ESG אתיים. בסרט הסָטירה הפוליטי "אל תסתכלו למעלה" (Don't Look Up) משנת 2021 מתמקדת העלילה בסיפורם של שני אסטרונומים המגלים כוכב שביט שצפוי להשמיד את כדור הארץ ואחר ניסיונותיהם לשכנע את נשיאת ארצות הברית – ואת הציבור בכלל – לפעול כדי למנוע את האסון המתקרב. הסרט מציג כיצד בשל אינטרסים פוליטיים וכלכליים, הניסיון לשתף פעולה כדי למנוע את פגיעת השביט, נדון לכישלון. כאשר ממדי האסון מתבררים, תומכי הנשיאה משתמשים בסיסמה "אל תסתכלו למעלה", בקריאה לציבור להתעלם מהשביט שנראה בבירור בשמים. האנלוגיה למשבר האקלים, ולאדישות שהאנושות מפגינה בקשר אליו, ברורה. כך גם מסקנתי מהניתוח המשפטי: הסתכלו למעלה, למטה, או לצדדים. קידום השקעות חברתיות, ובפרט השקעות סביבתיות, הוא לטובת האינטרס של כולנו. ד"ר יפעת נפתלי בן ציון היא חברה בסגל האקדמי הבכיר, הפקולטה למשפטים ע״ש בוכמן באוניברסיטת תל אביב, עמיתה אורחת בתוכנית לממשל תאגידי באוניברסיטת הרווארד, ומחברת הספר: דיני האמונאות במבט השוואתי: על תיאוריה משפטית, פסיקה, ומה שביניהן (הוצאת מכון סאקר, 2022).   רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן  המאמר המלא זמין כאן , ובחינה מקיפה של טיעונים אלו בהקשר של המשפט האמריקני ניתן למצוא פה . [1]  יפעת נפתלי בן ציון. (2024) תסתכלו למעלה: משקיעים מוסדיים והשקעות חברתיות  ( tau.ac.il ) [2]  Reconciling Fiduciary Duty and Social Conscience: The Law and Economics of ESG Investing by a Trustee. 72 Stanford Law Review 381 (2020) Northwestern Law & Econ Research Paper No. 18-22. Harvard Public Law Working Paper No. 19-50.  https://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=3244665       [3]   חרמי וקונמי – התחשבות בשיקולים חברתיים ובמדיניות ממשלתית על ידי משקיע מוסדי | נקודה בסוף משפט ( wordpress.com )

הפוסט מבוסס על דבריו של יאיר אבידן בנושא "הטמעה ויישום של ניהול סיכוני אקלים כנתיב לקיימות" שנאמרו בכנס "סביבה ופיננסים – פרסום הטקסונומיה הישראלית" שנערך מטעם המשרד להגנת הסביבה והמכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 10 ביולי 2024 – ראו כאן   אף נושא אינו יכול להיות פחות אידיאולוגי משינוי האקלים ומשמעויותיו שנגרם על ידי בני האדם.  לאף אחד אין סיבה רציונלית או רגשית לרצות שמוצרים מבוססי פחמן ומתאן מעשה ידי אדם יגרמו להתחממות או לנזק אחר.  כל סוציאליסט, ליברל, שמרן, עצמאי, ריאקציונר או אנרכיסט שפוי היה שמח אם היינו יכולים להשתמש במוצרים האלה כדי לשמור על חום או קרירות, תלוי בעונה, או כדי לעזור לנו לנוע ברכב, ברכבת או במטוס, או לאינספור מטרות יקרות ערך אחרות ולא יהיה נזק בגינם. אבל משאלות אינן מציאות, ושינויי אקלים שנגרמו על ידי בני אדם הם אמיתיים ולא ניתנים להכחשה.  לא רק זאת, שינוי האקלים שנגרם על ידי האדם הוא בעיה כלכלית אובייקטיבית, לא רק סביבתית וחברתית, ומהווה סיכון לירידה עצומה בתפוקה הכלכלית ובפגיעה עצומה בתעשיות רבות.  אפשר היה לחשוב שההשלכות המשכנעות של מציאות אובייקטיבית זו יגרמו למחויבות עולמית, כמו גם, לאומית ציבורית-פרטית מרוכזת, כולל הגורמים המייצגים כאן היבטי ממשל ושירות ציבורי משמעותי, נטולת אידיאולוגיה או חלוקה מפלגתית, לטפל בעובדה של שינויי אקלים שנגרמו על ידי האדם. לצערי, תאגידים ומשקיעים מוסדיים לא נותנים משקל ותשומת לב מספקים למה שמכונה גורמי ESG, ובמיוחד שינויי אקלים, כמו גם, טוענים כי נאמנותם ללקוחותיהם בהיבט של מה שמוגדר "חובת האמון" מחייבת התמקדות אך ורק בתשואה ההולמת. בעשותם כן, הם במידה רבה מתעלמים או מטשטשים את השאלה העובדתית האם בהשקעות אלה על התשואה המתקבלת, יש בהם בכדי להשפיע שלילית על שינויי אקלים ויש בכך בכדי להוות סכנה לכלכלה שלנו, למשקיעים, ליציבות הסדר העולמי ולכדור הארץ עצמו ובוודאי לדורות ההמשך. כל זאת בשעה שקיים קונצנזוס כי משבר האקלים הוא האתגר המכונן העומד בפני האנושות. הערכת סיכון זו נתמכת במחקרים רבים ומהבולטים שבהם הינו המחקר שנערך על ידי ה-World Economic Forum, בו צויינו סיכוני האקלים בפרט וסיכוני חברה וממשל בהרחבה, בקבוצת עשרת הסיכונים המשמעותיים איתם על העולם להתמודד. דו"ח מצב האקלים העולמי של הארגון המטאורולוגי העולמי מאשר כי שנת 2023 שברה כל מדד אקלימי. זו הייתה ללא ספק השנה החמה ביותר שתועדה. מעולם לא היינו קרובים כל כך – גם אם באופן זמני – לגבול התחתון של 1.5 מעלות צלזיוס של הסכם פריז בנושא שינוי האקלים. גלי חום, שיטפונות, בצורות, שריפות וציקלונים טרופיים עזים זרעו הרס בכל יבשת וגרמו להפסדים סוציו-אקונומיים עצומים. ריכוזי גזי החממה המשיכו לעלות. תכולת חום האוקיינוס ומפלס הים הגיעו לשיאים שנצפו, וקצב העלייה מואץ. היקף הקרח בים האנטרקטי שבר שיאים נמוכים שנצפו. הפגיעה במגוון הביולוגי יש בה בכדי לסכן את הביטחון התזונתי ועוד. ראי לציין בהקשר זה גם את דו"ח מבקר המדינה בו נכתב כי יש להכיר במשבר האקלים כאיום אסטרטגי. יש להגדיר את שינוי האקלים והצורך בבניית חוסן אקלימי כיעד אסטרטגי לאומי וחלק ממפת האיום הלאומית. תכנון ויישום תוכנית ההיערכות לשינוי אקלים הם מהלכים קריטיים להתמודדות נכונה עם התרחישים הצפויים, ולכן יש לתרגם אסטרטגיה זו למדיניות, לחקיקה וכן להקצות תקציבים ייעודיים. אם יש ודאות אחת בעולם האקלימי, זה שינוי. שנת 2024 והשנים הקרובות יביאו עימם אירועים צפויים ובלתי צפויים, שחלקם בוודאי ישנו את הנוף האקלימי לצמיתות. כדי לנווט בהצלחה במרחב מורכב ומגוון זה, חברות נכון שישקלו צעדים כגון אימוץ גישות משולבות ומגוונות יותר לניהול סיכוני וסיכויי האקלים, כולל על ידי זיהוי בעלות פנימית על הנושא, בניית בקרות פנימיות, קביעת תקציבים למומחיות חיצונית ומיפוי דרישות רגולטוריות חוצות תחומי שיפוט. הסיכונים הסביבתיים אינם מתוחמים רק ל "E" שב- ESG והם משפיעים על נושאים חברתיים, בריאותיים, דמוגרפיים וזכויות אדם (וניתן לציין בקשר זה את החלטת בית הדין האירופי לזכויות אדם שעמד על הקשר בין זכויות האדם ומשבר האקלים וציין כי מדיניות אקלים רפה מצד ממשלות היא הפרה בסיסית של זכויות אדם). לצד ההתבוננות בצד של סיכוני האקלים, ניתן לראות את האתגר גם כאתגר הטומן בחובו הזדמנויות רבות, למציאת פתרונות חדשניים ורווחיים לבעיות החברתיות וסביבתיות ובכך עשוי גם לחדד את שאלת מטרתה של כל חברה עסקית, כאשר זו מיועדת למצוא פתרונות רווחיים לבעיות של בני האדם וכדור הארץ חלף התרחיש של מקסום רווח אגב יצירת פגיעה פוטנציאלית בתשתיות הסביבה והחברה. ככל שהשיח בנושא ממשיך להתפתח, ארגונים שניגשים לסיכונים והזדמנויות סביבתיים וחברתיים אגב איזון של יצירתיות, סקרנות ומיקוד אסטרטגי, תוך הקשבה למגוון נקודות מבט של בעלי עניין, עשויים לנווט בצורה הטובה ביותר עם האתגרים והשאלות שהוא מציב, יביאו להשאת ערך התאגידים ויפעלו לקידום קיומם של משק, סביבה, כלכלה וחברה ברות קיימא. ואין מדובר כאן ב-Compliance. זהו עולם שהציפייה בו להיות Beyond Compliance. במטרה לפעול לעתיד בר קיימא, יש לפעול בעצימות גבוהה יותר למעבר התעשייה לתעשייה ירוקה, בין היתר, בדרך של פיתוח מנגנוני תמריצים שמאיצים אימוץ טכנולוגיות ברות קיימא, לייצר שותפויות בין מנהיגי התעשיה, קובעי מדיניות ומוסדות מחקר זאת בכדי לטפח חדשנות ושיטות עבודה ליישום טכנולוגיות ירוקות, לקבוע את המסגרות הרגולטוריות המחייבות ולאמץ עקרונות של כלכלה מעגלית להפחתת הפסולת, קידום יעילות המשאבים ומזעור ההשפעה הסביבתית. ואכן, בדומה לממשלות, הקהילה העסקית וקהילת המשקיעים המוסדיים נעות לאט מדי כדי להתמודד עם שינויי האקלים, אגב קיום החשש מהתממשותן של השלכות קטסטרופליות. בהינתן המודעות בארץ ובעולם לקיומם ולהיקפם של סיכונים פיננסיים שנובעים מפוטנציאל הנזק של אירועים ותהליכים שקשורים לשינויי האקלים, התממשות של סיכונים אלה עלולה לבוא לידי ביטוי כהתממשות סיכונים פיננסיים קלאסים לרבות סיכוני אשראי, שוק, נזילות, תפעול ומוניטין, ובמקרים קיצוניים אף להשליך על יציבות תאגיד בנקאי, סולק, תאגיד מבטח, המערכת הפיננסית או הכלכלה הריאלית. התאגידים חשופים בפני סיכונים אלה הן באופן ישיר והן באופן עקיף. נזק ישיר עלול להיגרם לתאגיד, למשל, במקרה של פגיעת אירוע קיצון אקלימי בתשתיותיו הפיזיות שהן הכרחיות לשם המשכיותו העסקית. נזק עקיף עלול להיגרם בעקבות פגיעה בלקוחות התאגיד, בערך הבטוחות שבהן הוא מחזיק, בערך תיק ההשקעות שלו וכיו"ב. תהליך ההפנמה של הסיכונים הפיננסיים שקשורים לאקלים בא לידי ביטוי בעלייה משמעותית בהיקף האסדרה האקלימית בעולם. המאסדרים הפיננסים משקיעים מאמצים בפיתוח עקרונות להתמודדות נאותה של המערכות הפיננסיות עם סיכוני האקלים ואמצעים להפחתת הסיכונים. בין היתר, מתרחב הפיתוח של כלים ומתודולוגיות לזיהוי ולהערכה של סיכוני אקלים, מתגבשים עקרונות לניהול הסיכונים, נקבעות דרישות לגילוי מידע בנושאי סביבה וננקטים צעדים לעידוד המעבר ל"מימון ירוק". מכאן, לצד הסיכונים וההזדמנויות הגלומות בעולם האקלימי, קיימת חשיבות רבה לפיה נכון ורצוי שדירקטוריונים כיום יסתכלו ויבחנו השפעות סביבתיות וחברתיות לא פחות מאשר את הביצועים הפיננסיים ולקבל החלטות מנקודת מבט רחבה זו. סיכוני אקלים צריכים להיחשב לסיכוני ליבה עסקיים ויש להעריכם כחלק מהאסטרטגיה העסקית. מכיוון שההשפעות של שינויי האקלים – והסיכונים שהם מציבים – משתנים ללא הרף, ניתוח סיכונים צריך להתבצע באופן קבוע. בפועל, משמעות הדבר היא כי דירקטוריונים והנהלות צריכים להגדיל במידה ניכרת את התבוננותם והתמודדותם, ובנוסף למשימות המסורתיות יותר, עליהם להרחיב דעת ודיון לתוך נושאים כגון שימושי קרקע, אנרגיה, מים ופליטות; זכויות אדם, שוויון הזדמנויות וגיוון; כמו גם אתיקה וסטנדרטים פנימיים אחרים החלים לא רק בתוך הארגון, אלא גם על שרשרת האספקה של הארגון. ומכיוון שאנו חיים בעולם גלובלי, נכון לציין שישראל משתרכת מאחור בכל מה שקשור לרגולציה בנושאי ESG ונידרש ככל שאנו חפצי חיים, לבצע התאמה למקובל במשקים איתם אנו סוחרים, אחרת אנו עלולים להפוך למשק רובינסון קרוזו. ההתאמה הינה רחבה, רלוונטית לעולמות הרגולציה, דיווח חשבונאי, גילויים וכמובן, עולמות המימון ועוד. בעולם, בשנים האחרונות, אנו עדים למגמה של פרסום דוחות ESG אחידים וברי השוואה. הדברים מקבלים משנה תוקף עם פרסומן של רגולציות דיווח ESG משמעותיות באיחוד האירופי ובארה"ב בשנה האחרונה, ובמקביל פרסום תקני ה-ISSB שמשלימים את המהלך וצפויים להפוך בשנים הקרובות לסטנדרט דיווח ESG בינלאומי מוביל. התפתחויות משמעותיות אלו יוצרות פער בין איכות ואחידות הדיווחים הקיימים כיום בישראל בנושא לבין הסטנדרט העולמי המתגבש, שעלול להוביל לפגיעה משמעותית בציבור המשקיעים בישראל. בישראל המודעות והשיח הציבורי לגבי ESG וכנגזרת ההשקעות בתחום נמצאים בשלבי התפתחות ראשוניים ביותר ביחס למדינות המערב. בשנים האחרונות ננקטו אמנם מספר צעדים על ידי הרגולטורים לעידוד התחום, אך עדיין נדרשת כברת דרך משמעותית בכדי להדביק את הפער מול יתר העולם המערבי, על מנת שהתחרותיות של ישראל בזירת ההשקעות הגלובלית לא תיפגע. גם דיווח ה-ESG בישראל הוא חלקי, לא אחיד ולוקה בחסר, מה גם שמספר החברות המדווחות כיום על הנושא עומד על עשרות בודדות בלבד. בהחלט נראה שבשלה העת למהלך אסדרה מקיף בישראל שיחיל חובת דיווח ESG בהתאם לתקני ה-ISSB שצפויים להפוך לסטנדרט דיווח גלובלי מוביל, כאשר נכון לפעול על בסיס מבחן המהותיות, יישום מדורג ומתואם עם היבטי הדיווח החשבונאי ועם מסגרת דיווח ה-ESG. כמו כן, בהחלט נכון לבחון את החובה ליישם את תקני ה-ISSB וחובת דיווח ה-ESG, לאו דווקא לחברות ציבוריות בלבד, אלא להרחיב גם לעבר חברות פרטיות לפי קריטריונים סקטוריאליים ומבחני מהותיות. כמובן שאלה יחייבו יצירת תקינה, תחולה ואכיפה בהתאמה. זה יספק דחיפה משמעותית לחיזוק מעמדה של ישראל בזירת ההשקעות הגלובלית ויניב פירות בדמות שוק הון אטרקטיבי ומפותח יותר שעומד בשורה הראשונה עם המדינות המובילות בעולם, ובמקביל יתרום תרומה של ממש לשיפור ההשפעה של עסקים על הסביבה והחברה בישראל. בעידן שבו נורמות ESG הופכות לחלק בלתי-נפרד מהשיח והפרקטיקות העסקיות ברחבי העולם על ההתפתחויות הגלובליות בתחום הדיווח בעת האחרונה, על הרגולטורים לפעול ולהצטרף למגמה על מנת שישראל לא תשאר מאחור ותתוייג כמנותקת מהמגמות המרכזיות בעולם הפיננסים על ההשלכות הפוטנציאליות של משיכת וצמצום השקעות מישראל לצד גביית פרמיית סיכון בגין אי עמידה בכללים בינלאומיים מקובלים. לצד האצת קידום הרגולציה הפיננסית והיבטי הדיווח והשקיפות הנדרשת כפי הפרקטיקות המיושמות בעולם, אגב האתגרים הקיימים מפאת השונות בין רשויות שונות בעולם, נכון להמשיך ולקדם את חקיקת האקלים ומיסוי הפחמן, ונכון הוא ככל שניתן, לפעול להעצמת וחיזוק החקיקה בהיבטים שאלה יקבעו יעדי אקלים משמעותיים המתכתבים עם אמנת פריז, כמו גם, קביעת מיסוי פחמן במחירים התואמים את העלות במדינות המתקדמות בעולם בנושא. כמו כן, קיימת חשיבות לפעול בעצימות גבוהה יותר ולקדם את ההערכות לאדפטציה כנגזרת של שינויי האקלים, זאת הן ברמת המדינה וחשוב לא פחות ברמת הרשויות, כאשר קיימת חשיבות למעורבות המדינה במתן תמריצים ליוזמות חדשנות אקלימית באמצעות רשות החדשנות, כמו גם, לקחת חלק אקטיבי בסיוע ליצירת פלטפורמה מימונית רציפה בכל התהליך מהמיזם הראשוני ועד למועד בו ניתן להגיע ל- Scale. פתיחת פערים משמעותיים מהעולם המתפתח בתחום עם שווקים איתם אנחנו סוחרים ו/או מהווים חלק משרשרת האספקה ו/או אלה מהווים חלק מבעלי הענין של התעשיה בישראל על הרגולציה הקיימת והמתפתחת בעולם (ונציין רק את ה-SFDR ,CSDDD , תהליכי החקיקה שהעביר ה-SEC, את ה-CSRD והטקסונומיה האירופאית), עלול להביא לפגיעה משמעותית בתעשייה הישראלית, ומכאן בכלכלה ובמשק, באיכות החיים, כמו גם, עלול להביא לפגיעה ולעליה בסיכון הפיננסי של מדינת ישראל על המשמעויות הגלומות בכך. במידה מסויימת, סיכון זה עלול להעלות את הסיכון של התאגידים הפיננסיים הפועלים כאן. ובהקשר זה ראוי להתייחס לטקסונומיה. הטקסונומיה היא כלי לסיווג השקעות בפעילויות כלכליות לפי תרומתן לקידום מטרות סביבתיות ואקלימיות מוגדרות, בפרט במסגרת של הליכי מימון וניהול סיכונים פיננסיים. הטקסונומיה יוצרת בסיס של הגדרות משותפות ואחידות, שיאפשרו בחינה יעילה ופשוטה של הערך הסביבתי והאקלימי בפעילויות כלכליות מסוימות. אימוץ של כלי זה על ידי גופים פיננסיים וחברות ריאליות צפוי לעודד השקעות התורמות תרומה משמעותית לסביבה, לתועלת משקית, ולמניעת "התיירקקות" (Greenwash). הטקסונומיה הישראלית מבוססת על הטקסונומיה הירוקה האירופאית, ומותאמת למשק הישראלי.  הייחודיות של הטקסונומיה באיחוד האירופי היא שמעבר לחובת הגילוי הקיימת על הגופים הפיננסים וחלק מהחברות הריאליות, הטקסונומיה מייצרת קריטריונים מדידים שמגדירים פעילויות בנות קיימה. הטקסונומיה מאפשרת יצירה של סטנדרט אחיד לפעילויות שתורמות תרומה משמעותית לסביבה ולאקלים. מכיוון שכך, קיימת חשיבות רבה שהגופים הפיננסים והחברות הריאליות יטמיעו את הטקסונומיה הישראלית זאת על מנת לקדם את המעבר שלהן לכלכלה בת קיימה, קידום שכמובן ישפיע על השוק והכלכלה כמכלול. הטמעה מוצלחת של הטקסונומיה, נכון שתלווה בכלים תומכים שיאפשרו לוודא שהפעילויות והפרויקטים עומדים בטקסונומיה, כמו גם, קיימת חשיבות למעקב ואכיפה על ידי המשרד להגנת הסביבה. ________________________________________________________________________ יאיר אבידן   הוא יו"ר הועדה המייעצת וראש פורום עמיתים במרכז אריסון ל- ESG

רבים מאיתנו רוצים להיות בצד של ה"טובים", להיזכר כאלו שניצלו את חייהם לטובה בזכות פועלם. נראה כי הדרך הפשוטה לעשות כן, תוך שילוב הצורך בפרנסה, היא לקדם את הטוב במקום העבודה. היינו, לעבוד בלעשות טוב. התנהלות במתכונת של ESG  היא אחת הדרכים לעמוד בשני היעדים הללו ומאפשרת לנו לשפר את התנהלות מקום העבודה בשני צירים – החברתי והסביבתי, תוך הקפדה יתרה על הממשל התאגידי.     אם בחרנו בדרך זו, יש לנו הזדמנות להשאיר חותם משמעותי בתחום מוגדר - גיוון מגדרי, הפחתת רעב,  הפחתת ההתחממות הגלובלית וכו'. בהקשר זה, ה SDG שהגדיר האו"ם מיפה 17 צירי אימפקט אותם ייטב שנקדם ככל שחפצי קיימות אנחנו . עדיין, מי שבוחר או בוחרת במסלול כזה, המשלב עבודה ועשיית טוב, צריכים להיות מוכנים נפשית להיות אלו שלא רוצים לפגוש במסדרון או בפינת הקפה. ליבת הבעיה להערכתי היא בפער הגדול בין הטווח הקצר לטווח הארוך רובינו בעניין של עשיית טוב, כולנו נצביע בעד קיימות והתנהלות ערכית, השאלה היא כמובן המחיר בטווח הקצר. קחו כדוגמא את הסיטואציה הבאה: מתפנה כיסא של מנהל בכיר בארגון. יש 3 אנשים בצוות שרואים את עצמם מועמדים לתפקיד. האישה בצוות לא הגישה מועמדות. מבין המועמדים החיצוניים והפנימיים יש שני גברים שממש מתאימים לתפקיד. צוות משאבי אנוש והמנכ"ל יכולים לבחור אחד מהשניים ולסיים את הגיוס, להחזיר את הפעילות לעבודה סדירה או להתעקש על גיוון. לטווח הארוך ברור לכולם שעדיף לגוון את הצוות, עדיף שיהיו יותר נשים בהנהלה הבכירה, רצוי לכולנו שיהיה ייצוג למיעוטים – ערבים/יות חרדים/יות וכו'. המחקר, [1]  דוגמת זה של  מקינזי , מעיד שלאורך זמן גיוון משפר את התוצאות הפיננסיות, אך גם ההיגיון הבריא מוביל אותנו למסקנה הזו לגבי הטווח הארוך. הבעיה היא כמובן שההחלטה העומדת בפני הצוות היא קשה. משאבי אנוש נמדדים על יעילות ואיכות ההשמות. אכן, ייתכן שמשאבי אנוש נמדדים גם על גיוון אבל עניין זה בוודאי אינו היעד הראשון או העיקרי במרבית הארגונים. המנכ"ל (המנהל או המנהלת הכללית) נמדדים על התוצאות הכספיות מרבעון לרבעון, על הרציפות העסקית ומגוייסות הארגון להצלחה. איך סביר שהם יפעלו? איוש מידי של התפקיד בגבר מתאים שישתלב בקלות ובמהירות בצוות המורגל בגברים כמוהו או להתעקש על גיוון. לדחות את ההשמה בחודש, חודשיים שלושה ולהסתכן בכך שהגיוון יגרום לחריקות בצוות. במרבית הארגונים הצוות יבחר בגבר הזמין. ואחרי הבחירה, את מי צוות משאבי אנוש והמנכ"ל לא רוצות ורוצים לפגוש בפינת הקפה? חשוב בהקשר של הדילמה הזו להבין, שכמו במצבים רבים יש כאן שילוב של סיכון סיכוי. הפתרון הקל הוא ללכת על בטוח ולהישאר עם המוכר. הפתרון שעשוי להקפיץ את הארגון בעתיד יש בו גם סיכון לצד הסיכוי לשיפור משמעותי. אפשר כמובן לתת דוגמאות גם מתחום הסביבה – החל במי שמזכיר לכולם להפריד אריזות בארוחת הצהריים ולשים אותם בפחים הכתומים, או לא לשים פסולת אורגנית בפחים הכתומים, דרך זה המתעקש להזכיר על חשיבות הנסיעה בתחבורה ציבורית, לכרות חוזה חשמל מול ספק של אנרגיה מתחדשת וכו'. כל אלו חשובים לקיימות הארגון בטווח הארוך, לקיימות ישראל בטווח הארוך ולקיימות כדור הארץ אבל כאן ועכשיו מה שחשוב זה להתמקד בפעילות העסקית ולהגיע הביתה בשלום. "מחר" נבחן את האפשרות לחשמל ירוק, לספקים מהפריפריה לגיוון בארגון וכן הלאה. היום ההתעסקות הזו מוסיפה עבודה שמרבית האנשים לא ימדדו על תוצריה – הם לא יקבלו קרדיט אם יצליחו ולא ינזפו אם ידלגו עליה. הם מסכימים שהיא חשובה והם בטוחים שהיא תחכה למחר. גם בתחום האימפקט המוטיבציה מורכבת. אם האימפקט שאנחנו רוצות למדוד הוא הפחתת רעב ואנחנו ארגון שמייצר דשנים, דבר אחד הוא להתמקד במדידת כמות הדשנים שמכרנו ברבעון הנוכחי, ודבר שני הוא למדוד כיצד דשנים אלו השפיעו על אנשים בדרום סודן, אתיופיה ומזרח סין ומה המשקל וההשפעה של הדשן בתוך הסיפור הזה. כמה זמן וכסף נדרש למדוד זאת? האם זה משנה כמה ואיך אנחנו משלמים לעובדים במכרות? ואם עיסוקינו בתחום האנטנות, מה לגבי אספקת תקשורת לכפר בטנזניה? האם מה שחשוב זה כמה אנטנות מכרנו? כמה ילדים למדו אנגלית או כמה פקידים צריך היה לשחד בכדי להקים את האופרציה?      הטובות והטובים לקיימות בהינתן הגידול המעריכי במספר האנשים על פני כדור הארץ ברור שאיכות החיים בעתיד תלויה במיקוד שלנו בקיימות, באבולוציה ובהתאמה של האופן שבו אנחנו עושות ועושים עסקים. העתיד של כולנו תלוי ביכולתנו לספק שירותים חברתיים באופן יעיל ורחב יותר. זה דורש יצירתיות, זה דורש שינוי של הבניות חברתיות עתיקות יומין, זה דורש השקעה בעתיד על חשבון ההווה וזה מסובך. לאור כל אלו חשוב שהטובות והטובים ביותר יעסקו בעולם התוכן הזה. זה דורש שתגלו איך לעשות זאת בלי להיות אלו שלא רוצים לפגוש בפינת קפה.   אלה אלקלעי, המכהנת כיום כיו"ר IBI קרנות נאמנות, מנהלת האחריות התאגידית ESG בבית ההשקעות IBI ויו"ר פורום השקעות אחראיות.   אלה כיהנה כיו"ר שדולת הנשים בישראל 2016-2024, היא חברת ועד מנהל במעלה, חברת ועד מנהל בפורום לקידום כלכלת אימפקט בישראל, בקרן החדשה לישראל, באלפנאר ובאלביאדר. אלה משלבת בעשייה השוטפת שלה קידום שוויון, הכלה ושייכות לצד שילוב כלי אימפקט בהשקעות ובכלכלה. ________________________________________________________________________ רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן   [1] https://www.mckinsey.com/featured-insights/diversity-and-inclusion/diversity-wins-how-inclusion-matters

"הממשל התאגידי עומד בשנים האחרונות במרכז השיח הציבורי, והוא מקיף נושאים של ניהול, פיקוח, אחריות ושקיפות, והגנה על מניות ובעלי עניין." [1] הקדמה על רקע מגמות הנמצאות בחזית שיח הממשל תאגידי בישראל ובעולם ולאור עליית קרנה של גישת האחריות התאגידית החברתית (ESG) בשני העשורים האחרונים, תאגידים רבים מוצאים עצמם מתחבטים בשאלה: "כיצד ניתן לאמץ ולהטמיע, בצורה אפקטיבית והולמת, מדיניות ESG ומדוע כדאי לעשות כן?" . מדובר, כמובן, בשאלה מורכבת - עם תשובה מורכבת עוד יותר. אימוץ מדיניות ESG, לרבות הטמעתה ואכיפתה בתאגיד עסקי גדול, אינו דבר של מה בכך. מדובר בתהליך משמעותי, מדויק ועדין, אשר נדרש להבהיר את יעדיו, הערך הטמון בו והתאמתו למידותיו של כל תאגיד, בהתאם לאופיו והיקף פעילותו בתוך עולם משתנה של סיכויים וסיכונים – משפטיים, עסקיים, חברתיים וסביבתיים – חסרי תקדים. בשנה האחרונה, הקמנו במרכז אריסון ל-ESG, בשיתוף ACC, ארגון היועצים המשפטיים בישראל, פורום שנועד לעסוק ביתרונות וההזדמנויות הבינתחומיות של תוכנית מטרה והטמעה אפקטיבית . תכנית זו מהווה בעינינו "חוליה חסרה" בממשק של התאגידים העסקיים כיום עם עולם ה-ESG והערכים שהוא אוצר בתוכו. [2] על פניה, תכנית זו עלולה להיתפס כאמצעי בעל משמעות משפטית "יבשה" ותו לא, ואולם, כפי שיבואר בפוסט זה – מדובר במנגנון אשר שימוש נכון ויעיל בו לא רק מבטיח לתאגיד ולפועלים מכוחו להישאר "שומרי חוק" – אלא עשוי להסב לאלו, ולחברה בכללותה (Society), תועלת של ממש. "רגע, אז מה זה בעצם תכנית אכיפה?" כנקודת מוצא, כאשר מדברים על "תכנית אכיפה" בתאגידים עסקיים, המסמך הרלוונטי ביותר כיום בישראל הוא הנחיות פרקליט המדינה בדבר מדיניות התביעה באשר להעמדתו של תאגיד לדין. [3] לפי מסמך זה, התמריץ המשפטי העיקרי המניע כיום את התאגידים בישראל לייצר תכנית אכיפה פנימית הינו העובדה שקיומה של תכנית כאמור עשויה לשמש עבורם מעין "תעודת תקינות" בכל הנוגע לתרבות הציות לחוק בתאגיד, כך שבמקרה ותבוצע על-ידי מי מאורגני התאגיד עבירה – עצם קיומה של תכנית אכיפה תהווה שיקול מקל בשאלת העמדת התאגיד לדין. תכנית אכיפה פנימית מתחילה בהנהגת התאגיד – ברוח המפקד ובהצהרת מחויבות של מנהלי התאגיד על כך שציות לדין בכלל, ולהוראות תכנית האכיפה בפרט, הינם נושאים חשובים ומהותיים בניהולו השוטף של התאגיד, ומהווים חלק בלתי נפרד מתפקודו התקין. עם זאת, לפי המסמך האמור אין די בכך ותכנית אכיפה תילקח בחשבון כשיקול מקל רק כאשר יימצאו ראיות לכך שהיא אפקטיבית, ולצידה קיימת בפועל תרבות ארגונית המעודדת התנהלות אתית ומחויבות לציות לחוק.   "אבל מה הקשר ל-ESG?!" סקירה שטחית של תכלית תכנית האכיפה הפנימית מובילה למסקנה כי זו מהווה כלי ליישום פרקטיקות פנים-תאגידיות של משטור ופיקוח עצמי, על בסיס הדין וההנחיות אליהן מחויב התאגיד בישראל. עם זאת,   אנחנו רואים בה הרבה מעבר לכך. אם נביט, ולו לרגע, מעבר לדפיו של אותו מסמך משפטי "רזה" לניהול סיכונים, נופתע לגלות את הפוטנציאל הטמון בו כאמצעי יעיל להטמעת עקרונות סביבה, חברה וממשל תאגידי. תאגיד עסקי אשר יבחר לזהות את מטרתו החברתית בצד זו העסקית ובהתאם יאמץ מסמך מדיניות כאמור ויישא אותו מעלה, אל מעבר למישור האכיפה וההטמעה, יזכה בכלי אפקטיבי להבניית תרבות ארגונית הוגנת ואמינה המבוססת על ערכי ESG. כך, הופכת תכנית האכיפה ממסמך משפטי של ממשל תאגידי למעין מצפן מעשי המחבר, בצורה סינרגטית ואסטרטגית, בין שני ממדים: הממד הראשון הוא זיהוי ה-DNA של התאגיד – תחום והיקף פעילותו, עובדיו, בעלי העניין שלו, השפעתו, שאיפותיו ומטרותיו. כל אלו מייצגים, לדעתנו, את תכלית החברה העסקית במובנה הטהור. הממד השני הוא עולם המעשה, הפרקטיקה – איך? כמה? מתי? ולמה?. בייחוד בתאגיד רחב-ממדים המעסיק אלפי עובדים, נדרשת תכנית פעולה ברורה ומדויקת שמטרתה להבטיח את השמירה על אותם ערכים, שאיפות ויעדים שקיבל על עצמו התאגיד מתוקף תכליתו הייחודית. לאור האמור לעיל, מעתה נציע לקרוא לתכנית כאמור בשם "תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה ".     "תכנית אכיפה או תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה – אותה גברת בשינוי אדרת?" מיטיבי-הלכת מבינכם.ן שהגיעו עד לחלק זה של הפוסט, ודאי כבר יודעים להשיב בעצמם על השאלה. שינוי שמה של תכנית האכיפה הפנימית לתכנית מטרה, הטמעה ואכיפה איננו אסתטי וסמנטי אלא מהותי. מדובר בעצם במסגור מחודש ושינוי דפוס חשיבה (Mindset) – מעבר מציות   למהות , מניהול סיכונים לניהול סיכויים ולהפיכתם לחלק אינטגרלי מהתרבות הארגונית. תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה, בשונה מתכנית אכיפה, אינה עוסקת אך בטובת התאגיד. תכנית כזו דוגלת בגישה של דואליות מהותית, ורואה בטובת החברה העסקית (Company) כחלק מטובת החברה בכללותה (Society), ולהיפך. לעניין זה יפים דבריו של פרופסור קולין מאייר מאוניברסיטת אוקספורד, המשמש גם יועץ אקדמי בכיר במרכז אריסון ל-ESG, בשיחה שערך באירוע להשקת המרכז ופורסמו בבלוג של המרכז ( כאן ) ובמקומות נוספים: “The purpose of the business is to produce profitable solutions to the problems of people and planet, not profiting from producing problems. ” [4] אכן, מטרת התאגיד העסקי כיום אינה מסתכמת עוד בהשאת רווחים ותו לא. במסגרת פעילותו העסקית, על התאגיד להתחשב בצורה הוגנת גם בחברה בכללותה במסגרת קבלת החלטותיו, ולו משום שקיומו תלוי בקיומה, בהיותה מעניקה לו את כוח החיות וכוח ההישגיות. [5]  מעבר להצדקה זו, וכפי שנראה עתה, אימוץ תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה טומנת בחובה פוטנציאל משמעותי להסב לתאגיד העסקי רווח של ממש .   " דברו תכל'ס – מה יוצא לנו מזה? " תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה מביאה עימה שורה של יתרונות משפטיים, עסקיים, אתיים, ארגוניים ומוניטיניים השלובים אלו באלו. אי לכך, אימוץ תכנית כאמור יכול שישמש ככלי להעלאת ערך לכל דבר ועניין. ובמה דברים אמורים? יכולת ניהול סיכונים : אחד מהצרכים הקריטיים עבור תאגיד עסקי הוא יכולת גידור וניהול סיכונים. כל תאגיד, בין אם מקומי ובין אם גלובלי, פועל ומתקיים בעת ובעונה אחת במספר מישורים המכפיפים אותו למספר לא מבוטל של חובות: כלפי עובדיו; כלפי משקיעיו; כלפי הרגולטורים המסדירים את פעילותו וכן כלפי הסביבה בה הוא פועל. בנסיבות מסוימות, כל חובה שאינה מתמלאת כראוי, עשויה להסב לתאגיד נזק. נזק במובנו הפשוט יכול להיות קנס או עיצומים כספיים כנגד התאגיד, ובמקרים מסוימים אף נקיטה בהליכים פליליים (ואזרחיים) כלפי התאגיד וכלפי נושאי המשרה בו. [6] סוג נוסף של נזק שיכול להיגרם לתאגיד הינו נזק תדמיתי. נזק מסוג זה אינו בהכרח קשור בטבורו לחובות המוטלות על התאגיד מכוח הדין, ועשוי לנבוע מקיומן של נורמות משפטיות "רכות" כגון ציפיית ציבור הלקוחות מהתאגיד, רוח התקופה ורגולציה בינלאומית מחייבת ברמת Beyond Compliance. לעניין זה יפים דבריו של השופט מצא בפרשת כהן : "ניהולו של תאגיד הוא עניין רציני. מילוי תפקיד ניהולי בתאגיד כרוך באחריות כבדה, המיועדת לא רק להבטחת ענייניהם של התאגיד עצמו, של בעלי מניותיו ושל נושיו, אלא גם להבטחת עניינו של הציבור... על מנהל תאגיד מוטלת חובה לנקוט - באופן יזום, ואף בהיעדר חשש לביצוע עבירה - אמצעים סבירים לשמירת הוראותיו של החוק." [7] לדעתנו, טעם זה כשלעצמו מהווה סיבה מספקת להבנת הצורך והתועלת שבאימוץ וקיום תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה ככל שניתן במסגרת הפעילות העסקית ובקרב העובדים.   יתרונות עסקיים ומשפטיים : השינויים הסביבתיים, החברתיים והתאגידיים בעידן הנוכחי מגבירים את הסיכונים וההזדמנויות לתאגידים, כולל סיכוני מעבר וסיכונים פיזיים. בעידן של שינויים חסרי תקדים נדרשים תאגידים לאמץ גישה יוזמת, זהירה ודינמית בניהול הסיכונים שלהם, תוך התאמה מתמדת לנסיבות המשתנות. חברות רבות, וביניהן חברות כמו Kodak ו-Blockbuster, אשר לא הצליחו להסתגל לשינויים אלו, נחלו כישלון ונכחדו מן העולם. אי-הוודאות הגבוהה סביב עיתוי התממשות הסיכונים הללו מחייבת יישום תוכניות מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיביות. בנוסף, ניהול ממשל תאגידי ראוי ונכון עשוי להוביל לשיפור פיננסי, בין היתר בתנאי אשראי משופרים ובהפחתת פרמיות ביטוח. אימוץ תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה מקדמת, לפיכך, תפיסה המדגישה את הצורך בהגינות ובתום-לב כלפי בעלי העניין ובכך מסייעת גם היא במזעור חשיפת התאגיד והפועלים מטעמו להפסדים כלכליים הקשורים באחריות משפטית. התכניות הללו, שבעבר נחשבו למנגנונים וולונטריים, הפכו בדרך זו לחלק בלתי נפרד מניהול הסיכונים העסקי במישרין ובעקיפין. יתרונות אתיים : חברות עסקיות מתמודדות עם דילמות יומיומיות המחייבות קול מכוון וברור, במיוחד בעידן הנוכחי שבו תאגידים הופכים לשחקנים חברתיים בעלי עוצמה גוברת. מצב זה מדגיש את הצורך בקוד אתי כמצפן שמסמן את ה"רף" ואשר ממנו נגזרת המטרה הייחודית לכל תאגיד, ובעקבותיה הטמעתה ואכיפתה האפקטיבית אשר מכוונת את התאגיד לפעילות מיטבית. באותה נשימה, מרחיקה תכנית המטרה, ההטמעה והאכיפה את התאגיד והפועלים מטעמו מה"סף" וממזערת גרימתן של בעיות חברתיות פנימיות וחיצוניות. גישה זו תואמת את הגדרתו של פרופ' אסא כשר לאתיקה כגישה סדורה לאידיאל המעשי של התנהגות בתוך מסגרת מוגדרת, ובמקרה של תאגיד, זיהוי עצמי של כל תאגיד את מטרתו בהתאם לאופיו, גודלו ותחום פעילותו, אשר מתכללת באופן דואלי בין השאיפה לרווחיות לבין אחריותו החברתית כלפי המעורבים בפעילותו, לרבות ערכי החברה הדמוקרטית שבה הוא פועל. בחתירתו המתמדת של התאגיד להתנהלות אתית תוגשם ממילא גם תרבות הציות לחוק של התאגיד והפועלים מטעמו וגם תושג מטרתן של הנחיות פרקליט המדינה אשר חותרות לקיומה של תכנית פנימית, אשר תישקל כשיקול מקל עם התאגיד,  "רק כאשר יהיו קיימות ראיות לכך שתכנית האכיפה היא אפקטיבית, ונלווית לה בפועל תרבות ארגונית המעודדת התנהלות עסקית אתית ומחויבות לציות לדין" כאשר "הנטל להוכחת התרבות הארגונית ואפקטיביות תכנית האכיפה מוטל על התאגיד". [8] יתרונות ארגוניים : תוכניות מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיביות משפיעות באופן מהותי גם על עובדי התאגיד בכך שהן מטמיעות תרבות ארגונית פרואקטיבית שמחברת את העובדים למטרות התאגיד. תכניות אלו יוצרות זהות והזדהות ארגונית, וזו מובילה להגברת אחידותם ולכידותם של העובדים, המבוססת על גאווה והערכה לעשייה חיובית. כאשר העובדים מרגישים שהם חלק מתהליך התורם להצלחה הארגונית, הם נוטים יותר להתחייב ולהיות פעילים בהשגת מטרות התאגיד. התוצאה היא חיזוק התרבות והאקלים הארגוני, מה שמגביר את הנכונות ליישם ולאכוף את ערכי התאגיד, ומעצים את המחויבות של העובדים לתכלית העסקית הרחבה. שיפור מוניטין וחיזוק התדמית החברתית : תדמית התאגיד מושפעת מהאופן שבו היא מצטיירת בעיני בעלי העניין, והרושם שהיא יוצרת יכול להשפיע על נכונותם של בעלי העניין להמשיך לעשות איתה עסקים. סנקציות מוניטיניות, שנובעות מירידה באמון בעלי העניין עקב התנהגות בלתי תקינה של התאגיד, יכולות להיות חמורות יותר מכל סנקציה משפטית. בעלי העניין, בעיקר הצרכנים והמשקיעים, מתקשים להעריך אם בעיה היא חד-פעמית או מגמה מתמשכת, ולכן התנהלות שיטתית, אמינה, הוגנת ושקופה הינה נדבך מרכזי בשיפור תדמית התאגיד, בחיזוק אמון הקהילה והמשקיעים, ובהגנה על התאגיד מפני תגובות שליליות בשוק ובקהילה. אימוץ גישה אחראית חברתית, החורגת מהשאיפה להשאת רווחים בלבד, תורם למוניטין בינלאומי חיובי ומציב את התאגיד בעמדה טובה יותר מול רגולציות חדשות, כמו תקנות ה-SEC האמריקאיות וה-CSRD האירופאיות, המחייבות דיווח שקוף בנוגע לניהול סיכונים חברתיים וסביבתיים. יתר על כן, בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, בו תדמית התאגיד הופכת לחשובה מתמיד, תוכניות מטרה, הטמעה ואכיפה אמינות יכולות למצב את התאגיד כגוף אחראי ולמזער את הסיכון לחשיפה שלילית וחרם ציבורי.   "אוקיי. שכנעתם אותי, איך מתקדמים מכאן?" כאמור, תכניות מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיביות מבנות בעינינו את מהותו היסודית של התאגיד. הן נוגעות בלב-ליבה של תכלית התאגיד, ב-DNA שלו, בגנום ממנו הוא מורכב. כשם שאין תאגיד אחד זהה למשנהו, כך מה שטוב ונכון לתאגיד אחד אינו בהכרח רלוונטי לתאגיד אחר. כפועל יוצא מכך, גם תוכניות המטרה, ההטמעה והאכיפה אינן בעלות צורה או תוכן אחידים, הן אינן עשויות מקשה אחת, ועל כל תאגיד להתאימה למאפייניו, ובכלל זאת לגודלו, היקף פעילותו ומגזרי הפעילות שלו. במילים אחרות, לא ניתן לרכוש תכנית גנרית כזו במכולת וכאן טמון האתגר הגדול לקראת הבאות.   אכן, בהנחיות פרקליט המדינה שצוינו לעיל מופיעים מספר מרכיבים שצריכים להיכלל בתוכניות כאלו (ביניהם: הערכת גורמי הסיכון העיקריים של התאגיד להפרות דין; קביעת עקרונות פעולה ונהלים ברורים למניעה ואיתור של הפרות דין בתחומים שזוהו כנקודות תורפה מבחינה ארגונית; קיומם של דרגים בכירים המכירים את התכנית ופועלים ליישומה בהתאם לתפקידם; הגדרה ומינוי של גורם בכיר כאחראי על תכנית האכיפה הפנימית; קיום מנגנוני הדרכה ועדכון עיתיים בכל הנוגע לעקרונותיה ונהליה של התכנית; נקיטת אמצעי פיקוח ובקרה סבירים להבטחת יישומה של התכנית; קיום מנגנון הערכה עיתית בדבר יעילותה של התכנית, לצד ביצוע הערכת סיכונים מחודשת, תוך עדכון התכנית בעת הצורך; קיום מנגנוני דיווח של עובדים וגורמים אחרים שמאפשרים להם לדווח באופן אנונימי אודות הפרות דין ונוהל; וקידומה ואכיפתה העקבית של התכנית תוך נקיטת אמצעי משמעת נאותים נגד גורמים מפרי חוק בתאגיד או גורמים שכשלו בפיקוח) אך בכל אלו אין די. חלף אלו, כאשר אנו עוסקים בתכניות מטרה, הטמעה ואכיפה ראויות לשמן, ניתן להצביע על שני דגשים עקרוניים: על כל תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיבית לזהות את מטרתו הייחודית של התאגיד הנתון ולהיות תפורה למידותיו ולהשפעותיו. על כל תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה אפקטיבית להביא, הלכה למעשה, להיווצרותה של תרבות ארגונית ראויה והוגנת.   שני דגשים אלו מהווים נקודות מוצא בלבד ומכאן ואילך כל המרבה הרי זה משובח.   צוות ההטמעה והאכיפה הוא חלק מתוכנית המתמחים של תכנית מרכז אריסון ל-ESG וכולל את  עידן אבודרם, שחר אביגל, משה בן דוד יוסף ועידן רוזנבלום. הצוות מונחה על ידי פרופ' עלי בוקשפן, מנהל אקדמי וכללי של מרכז אריסון ל- ESG – וחבר סגל בבית ספר הארי רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1] השופט עמית בע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן (נבו 26.04.2015). [2] הדיונים שהתקיימו בשנה האחרונה במסגרת פורום זה – בהם השתתפו גם גורמים מהתעשייה ומקרב רשויות האכיפה – סייעו ומסייעים רבות בגיבוש המסקנות שלהלן וזיקוקן. [3] מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד. הנחיות פרקליט המדינה 1.14 (התש"ף- 2019). (פרקליט   המדינה). [4]   Colin Mayer, CBE,  The Purpose and Future of the Corporation , Oxford University, Forbes, February 21st, 2019. [5] E.M. Dodd, For Whom Are Corporate Managers Trustees? , 45 HARV. L. REV 1358 (1932). [6] מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד. הנחיות פרקליט המדינה 1.14 (התש"ף-2019). [7] ע"פ 4148/03 ישי כהן נ' מדינת ישראל  (5.1.2004).  [8] סעיף 17 למדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד. הנחיות פרקליט המדינה 1.14 (התש"ף-2019).

רקע לפני שלושה שבועות, בתחילת ספטמבר, פרסמה רשות ניירות ערך מסמך משמעותי שכותרתו " ריכוז ממצאי ביקורת רוחב בנושא גילוי ודיווח בדבר סיכוני איכות סביבה בתאגידים מדווחים ". מסמך זה העלה ממצאים בעיתיים ביחס לתאגידים מדווחים בישראל, ולמימשל התאגידי שלהם, בכל הנוגע לגילוי וניהול סיכוני סביבה ואקלים. [1]  ממצאים אלו הביאו את רשות ניירות ערך לסכם בצורה ברורה את עמדתה וציפייתה הרגולטורית בהודעה שפירסמה לעיתונות :   "מצופה כי תאגידים מדווחים יפעלו לעמידה בחובות הגילוי החלות עליהם, ולשם כך יפעלו למיסודם של תהליכים מבוססי מתודולוגיות מקובלות אשר יבטיחו זיהוי מקיף של כלל סיכוני הסביבה הרלוונטיים לתאגיד, לרבות הערכה מבוססת באשר להשלכות סיכונים אלו ומידת השפעתם על התאגיד לצורך דירוגם במסגרת הדוחות, וזאת תוך מעורבות של דירקטוריון התאגיד כאחראי על התווית מדיניותו בנושא ודרכי התמודדותו עם חשיפות הנגזרות ממנו."   מסמך זה, מהווה עליית מדרגה רגולטורית בנושאי ESG בישראל, והוא לא הגיע יש מאין. המסמך ומחקר השטח שקדם לו מייבאים לשוק הישראלי מגמות כלל עולמיות וקשורים באופן ישיר למסמך נוסף שפרסמה רשות ניירות ערך בשנת 2021, " גילוי אודות אחריות תאגידית וסיכוני ESG – מתווה מוצע ", בו הרשות ביטאה את ציפייתה ל"הטמעת תחום האחריות התאגידית וניהול סיכוני ESG בקרב התאגידים המדווחים ולקדם התפתחות של שוק ההון הישראלי במסלול זה, בדומה לשוקי ההון המתקדמים בעולם", קריאה שקולה כנראה לא מצאה עדיין את מקומה הראוי בקרב התאגידים המדווחים בישראל ומסבירה את הדו"ח הנוכחי. בפוסט קצר זה ארצה לקשור בין שני מסמכים אלו של רשות ניירות ערך לבין מגמות רגולטוריות ועסקיות רחבות יותר בישראל ובעולם ולהציע כי לצורך התמודדות ישירה ואפקטיבית עם מגמות אלו שצפויות להתחזק, יש להעמיק את ההתייחסות לנושאי ESG במסגרת תכניות פנים תאגידיות פנימיות בתחום דיני ניירות ערך, ובכלל, ויפה שעה אחת קודם.   תכניות פנים תאגידיות והקשרן להתפתחויות בדיני ניירות ערך, בדיני החברות ודיני הממשל התאגידי לפני שבועיים נערך כנס מעניין  של ארגון היועצים המשפטיים (ACC) בשיתוף לשכת עורכי הדין בנושא " אכיפה פלילית ומנהלית בניירות ערך ". בין יתר הנושאים שנדונו בכנס, הוקדש פאנל מיוחד לדיון בתכניות אכיפה פנים תאגידיות, נושא בו עסק פוסט אחר שפורסם כאן לפני שלושה שבועות. הדברים שיידונו להלן בפוסט זה אמנם לא נדונו בכנס, אך סמיכות הזמנים של הכנס למועד פרסום ממצאי הביקורת של רשות ניירות ערך בנוגע לדיווח בדבר סיכוני איכות סביבה בתאגידים מדווחים מהווה הזדמנות פז להפנות את הזרקור על הקשר בין הדברים ועל דרך המלך בה נדרש (וכדאי) שינהג כל תאגיד בישראל, ודאי תאגיד מדווח. כנקודת מוצא, כשמדברים על תכנית "אכיפה" בהקשרה של רשות ניירות ערך, המסמך הרלוואנטי הוא מסמך ישן יחסית שפורסם על ידי הרשות ב- 2011 . מסמך זה מגדיר תכנית אכיפה פנימית במשפט הפתיחה שלו כ"מנגנון וולונטרי אותו מאמץ ומיישם תאגיד באופן שוטף כדי לוודא ציות של התאגיד ושל היחידים בו לדיני ניירות ערך " ומדגיש שככל שהתכנית תהיה יעילה יותר, הגזר בצידה יהיה בדמות הקלות משפטיות לתאגידים ולפועלים מטעמם. אף שהנטייה הראשונה היא לנסות להבין מהם הקריטריונים ליעילותה של התכנית האמורה, גישה כזו תהא עקרה אם לא יוקדם לה העיסוק בשאלת המצפן ?what this plan is all about  ואיזו תרבות עסקית עליה לאכוף ולהטמיע. כדי להשיב על שאלה זו יש לזכור כי מאז 2011 ועד היום חלו תמורות מפליגות בדיני ניירות ערך ובחובות הגילוי שבבסיסם. דיני ניירות ערך של היום שונים מאלו של 2011 והם מתרחבים בצורה מתגברת והולכת גם לכיוונם של היבטים סביבתיים וחברתיים (ESG) הקשורים בפעילותו של התאגיד המדווח, לא רק לאלו הפיננסיים. מגמה זו ניכרת מאד באירופה ( שם חלה גישת "המהותיות הכפולה" בשאלות הגילוי ), [2]  והיא מתפתחת, גם אם בצורה חלשה יותר מזו האירופית, גם בארה"ב. [3]  כבר מטעם זה, הטמעת תפיסת ESG באמצעות דיני ניירות ערך הישראלים הינה מהותית ורלוואנטית, ולו בעקיפין, לתאגידים ישראליים הקשורים בשווקים הבינלאומיים. עם זאת, גם באופן ישיר, הציפייה הרגולטורית של רשות ניירות ערך לגילוי ESG בקרב תאגידים מדווחים בישראל קונה לה שביתה כפי שניכר בפרסומי הרשות שהוזכרו בפתח הפוסט, ובמיוחד זה הנוכחי אשר הרקע לפרסומו מובהר בפתח הודעתה של רשות ניירות ערך לתקשורת: "בשנים האחרונות אנו עדים למגמה עולמית של הרחבת הגילוי בדיווחים של חברות ציבוריות להיבטים שהם מעבר להיבטים הפיננסיים, למשל בנושאי מעורבות חברתית, קהילה ואיכות סביבה, וזאת במטרה לאפשר לציבור המשקיעים לקחת בחשבון שיקולי סביבה, חברה וממשל בתהליך קבלת החלטות ההשקעה שלהם, ולבצע השקעות אחראיות".   בהתייחסותה זו של רשות ניירות ערך הישראלית לא רק מותווית הדרך המהדקת את הקשר בין דיני ניירות ערך בישראל לאלו שבחו"ל, אלא גם מתעוררת מתרדמתה סמכותה של הרשות כפי שבוטאה כבר בשנת 1992, הרבה לפני גל ה-ESG הנוכחי, בדברים שכתב מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, בפסק דין של בית המשפט העליון בעניין ברנוביץ' . [4]   בפסק דין זה, הנחשב עד היום פסק הדין המכונן בישראל בדיני ניירות ערך בו נקבעה היקפה של חובת הגילוי והיקף סמכותה של רשות ניירות ערך להורות על גילוי מידע מהותי למשקיע הסביר, אוזכרה המגמה המודרנית לפיה "על החברה ועל מנהליה הפועלים עבורה לקחת בחשבון לא רק את טובתם של בעלי המניות, אלא גם את טובתם של עובדי החברה, צרכניה והציבור הרחב בכללותו".  בחזרה לימים אלו, הדו"ח שפירסמה רשות ניירות ערך לפני שלושה שבועות מהווה תמרור ברור להעלאת קרנה של גישת ה-ESG בסדר היום המשפטי הנוכחי. בדו"ח, בו מפורטים ממצאיה של רשות ניירות ערך לאחר מחקר נרחב שעשתה (שכבר הוא כשלעצמו מאותת על התעניינותה הגוברת בנושא), מותחת הרשות ביקורת על כך שרק מעטות מהחברות המדווחות שביצעו הערכה של סיכוני איכות סביבה הסתייעו בה ככלי להערכת מהותיות הסיכון לצורך מתן גילוי בדיווחים התקופתיים. זאת ועוד, רשות ניירות ערך אינה מסתפקת רק בממצאים אלו והיא מותחת ביקורת גם על מעורבות מועטה של הדירקטוריון בכל הקשור לניהול סיכוני סביבה אשר מוצאת ביטוייה, למשל, בהיעדר מדיניות בנושא ניהול סיכוני סביבה ובהתוויית דרכי התמודדות עם חשיפות מסוג זה. ואם בכך לא די, לפי ממצאי הרשות, הרוב המכריע של חברות מדווחות לא ביצעו כלל הערכת סיכוני סביבה, אף שלא מעט מהן משתייכות לענפי פעילות עתירי סיכון סביבתי. כל מי שעיניו בראשו מבין כי חסרים אלו שהוזכרו על ידי רשות ניירות ערך מעוררים אדוות רבות של סיכונים פוטנציאליים משמעותיים. סיכונים אלו אינם נוגעים רק למדיניות הגילוי המצופה מכאן ואילך על ידי הרשות לניירות ערך עצמה, אלא לסיכונים הקיימים לתאגידים המדווחים ולנושאי המשרה בהם גם מכיוונה של האכיפה הפרטית והאזרחית, בדמות הגשת תובענות ייצוגיות ונגזרות, בין היתר בשל  הפרה פוטנציאלית של חובות הפיקוח של נושאי המישרה בתאגידים אלו . סיכונים אלו – והיערכות אליהם באמצעות תכניות פנים תאגידיות שיטתיות ואפקטיביות – משתמעים היטב מעמדת סגל רשות ניירות ערך שמופיעה בדו"ח החדש: "סגל הרשות רואה בהערכת סיכונים סביבתיים כלי חיוני להבנת ההשפעות הסביבתיות הפוטנציאליות החלות על התאגיד. הערכה זו מאפשרת זיהוי היבטים ומפגעים סביבתיים הרלוונטיים לחברה, כימות ההסתברות להתממשות הסיכונים והשלכותיהם, איתור פערים בעמידת התאגיד ברגולציה ובתקנות סביבתיות, שיפור תהליכי העבודה, עמידת התאגיד בחובות הגילוי המוטלות עליו בעניינים אלו ועוד. מומלץ כי הערכת הסיכונים תבוצע על בסיס מתודולוגיה מקובלת ובתדירות ההולמת את מורכבות התהליכים ורמות הסיכון בתאגיד, וכי תוצאותיה והשלכותיה יובאו לידיעתו ואישורו של הדירקטוריון כחלק מתפקידו הפיקוחי. כמו כן, מומלץ כי הערכה כאמור תקיף את מכלול סיכוני הסביבה הפוטנציאליים הנובעים מתהליכי העבודה ומאופי הפעילות על פי גישת המהותיות הכפולה, ואף תכלול תכנית לצמצום חשיפות שאותרו במסגרתה. משנקבעו יעדים לתיקון הליקויים ויישום ההמלצות, על הנהלת החברה לקיים פיקוח אפקטיבי להבטחת נאותות ושלמות העמידה בהם ולעדכן את דירקטוריון החברה בנושא. בחברות בהן הסיכונים הסביבתיים מהותיים לפעילותן, מומלץ לשקול יישומו של אחד מהתקנים המקובלים בתחום ניהול הסביבה. יישום תקנים אלו עשוי לסייע באופן ניהול הסיכונים הלכה למעשה, באמצעות עיגון מסגרת מתודולוגית לטיפול בהיבטים סביבתיים".   ציפייה רגולטורית זו מתקשרת לדיון מקביל ורחב יותר הנשמע היטב בישראל בבתי המשפט גם ביחס לחשיבותו של ממשל תאגידי ראוי ומוקפד בעת הזו, נושא   עליו אמר השופט עמית בפסק דין אפריקה ישראל להשקעות בע"מ  כי הוא "עומד בשנים האחרונות במרכז השיח הציבורי, והוא מקיף נושאים של ניהול, פיקוח, אחריות ושקיפות, והגנה על מניות ובעלי עניין." [5]  ציפייה זו להידוק הממשל התאגידי בנושאי ESG בקשר לחברות מדווחות, וגם כאלו שאינן מדווחות, מתבקשת גם מכיוונם של דיני החברות, לא רק דיני ניירות ערך. סקירה מעודכנת של דיני החברות בישראל ובעולם מצביעה על התעוררותה של תפיסה משפטית הקושרת כיום בין מטרת החברה להרחבת אחריותה כלפי מחזיקי העניין שלה . בישראל באים הדברים לידי ביטוי בחקיקה מתגברת המסדירה את עניינם של בעלי העניין (דוגמת עובדים, צרכנים, נושים, איכות הסביבה, פרטיות ועוד) ובפסיקה, כפי שנשמע, למשל, בדבריה של  השופטת פרוקצ'יה בפסק-דין קיבוץ משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ (2009): "עקרונות של צדק והגינות מהווים כיום חלק אינטגרלי מהמשפט הפרטי, וניטעו עמוק בדיני החוזים ובדיני התאגידים כאחד... בעידן האחרון, מתאפיין התאגיד העסקי בדואליות, שהפן האחד שלה הוא – שיקולים עסקיים המודרכים על-ידי שיקולי יעילות ותועלת, והפן האחר הוא – קיום חובות הגינות ותום לב ביחסים עם קבוצות שונות עימן בא התאגיד במגע במסגרת פעילותו העסקית" .   מכאן ואילך המסקנה המתבקשת מסקירה קצרה זו היא שהציפיות הרגולטוריות המתגברות והולכות מצידה של רשות ניירות ערך להידוק הממשל התאגידי בנושאי ESG, ציפיות המשתקפות ומתרחבות גם בדיני החברות עצמם בישראל ובעולם, צריכות למצוא את יישומן המפורט בראש ובראשונה בתכניות פנים תאגידיות ובהידוק המימשל התאגידי בנושאי ESG. לצורך כך, ראוי שכל תאגיד מדווח יביא בחשבון את ממצאי ביקורת הרוחב שפרסמה רשות ניירות ערך לפני שלושה שבועות, ולצידם גם את הנחיות פרקליט המדינה בדבר מדיניות התביעה באשר להעמדתו של תאגיד לדין . [6]   מסמך מקיף זה, אשר פורסם בשנת 2019, משליך גם על הקריטריונים לתכנית אכיפה פנימית של רשות ניירות ערך, מבהיר שתכנית פנים תאגידית תילקח בחשבון כשיקול מקל רק כאשר יימצאו ראיות לכך שהיא אפקטיבית, ולצידה קיימת בפועל תרבות ארגונית המעודדת התנהלות אתית ומחויבות לציות לחוק כאשר "הנטל להוכחת התרבות הארגונית ואפקטיביות תכנית האכיפה מוטל על התאגיד". תכנית כזו, אשר מוטב לכנות אותה כ " תכנית מטרה, הטמעה ואכיפה " במקום " תכנית אכיפה " גרידא, אמורה להיות כזו אשר אינה מכוונת באופן צר רק לסף המשפטי ולניהול סיכונים משפטיים וציות לחוק. על מנת להיות אפקטיבית ולשכנע ביכולתה לקיים בפועל "תרבות ארגונית המעודדת התנהלות אתית ומחויבות לציות לחוק" על תכנית כזו להציב מצפן ערכי, מעשי ושיטתי המתכלל בצורה עמוקה ואסטרטגית בין זיהוי ה-DNA של התאגיד הנתון – הכולל את תחום והיקף פעילותו, השפעתו החברתית והמשפטית, שאיפותיו ומטרותיו – לבין מימוש אחריותו כלפי הציבור באמצעות ממשל תאגידי מוקפד. באותה נשימה, תכניות כאלו, המשולות להליכה ל"חדר כושר" ולעולמה של הרפואה המונעת, ישמשו כמצפן פנים תאגידי שיעמוד בהלימה לציפיות הרגולטוריות המתגברות מצידה של רשות ניירות ערך ומצידה של פרקליטות המדינה, וממילא גם לבתי המשפט העוסקים כיום השכם לבקרים בשאלת אחריותם הפלילית, המנהלית והאזרחית של תאגידים ונושאי מישרה.    פרופ' עלי בוקשפן, מנהל מרכז אריסון ל- ESG ומרצה וחוקר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן ________________________________________________________________________ [1]  ראו לעניין זה גם את סעיף 28 לתוספת השנייה ל תקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת תשקיף – מבנה וצורה), תשכ"ט – 1969  שעוסק בסיכונים סביבתיים ודרכי ניהול. [2]  ראו ה- European Green Deal , CSRD  וה- SFRD . [3]  ראו כאן . [4]  ע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך  פ"ד מו(2) 818. [5] השופט עמית בע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן (נבו 26.04.2015). [6]   מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד. הנחיות פרקליט המדינה 1.14 (התש"ף- 2019). (פרקליט   המדינה).

ברשימה קודמת שכתבתי בבלוג "כיצד נשים השקעות ESG על המפה בישראל?" , עסקתי במרחב המצומצם באופן יחסי בו מתקיים השיח על האחריות התאגידית בישראל. בין היתר התייחסתי לסוגית המתודולוגיה  כרכיב מפתח. באחת התגובות לרשימה, שאל אותי (בצדק) אחד הסטודנטים מדוע מדד " מעלה "  הישראלי מורכב בפועל בעיקר מתאגידים גדולים ומוכרים, וכיצד עובדה זו מתיישבת עם יצירת תמריץ ממשי לאחריות תאגידית? תשובה לשאלה זו כרוכה בעיקרה ברכיב המתודולוגי וברמת הדיוק של המידע הקיים במרחב הציבורי אודות אחריות תאגידית. מכאן רשימה זו.     המטרה המרכזית שלשמה ניזום כל עולם ה-ESG היא לעודד תאגידים לפעול באופן אחראי ביחס לבעלי העניין השונים בו. בעלי העניין בתאגיד הם קודם כל בעלי המניות שלו, אך בתפיסה המתפתחת כיום, בעלי עניין נוספים הם עובדי התאגיד, לקוחות התאגיד, הקהילה בה פועל התאגיד וגם החברה בכללותה. [1]  מכאן, תאגידים נדרשים לפעול באופן המביא בחשבון את טובת הציבורים השונים הללו. בכדיי לעודד תאגידים לפעול באופן אחראי פותחו שלל מדדים המורכבים מחברות המגלות אחריות תאגידית בנושאים שונים, קרנות השקעה המתיימרות להשקיע בתאגידים אחראיים וכן סוכנויות דירוג המפרסמות דוחות ומידע לגביי רמת האחריות החברתית אותה מפגינים תאגידים שונים. הבריח-התיכון בהצלחת כל כלי המיועד לעודד אחריות תאגידית הוא הנגשתו של מידע מדויק לגורמים השונים המדרגים, מחשבים ומקצים הון בהתאם לכך. רק על בסיס מידע מדיד ומדויק, תוכלנה משקיעות להקצות משאבים באופן שיעודד אחריותיות תאגידית אפקטיבית. מהפרספקטיבה התאגידית, רק על בסיס מידע מדיד ומדויק יוכלו תאגידים להבין עד כמה החלטות מדיניות שהם מאמצים משיגות את המטרה של התנהלות עסקית אחראית, אליה הם מתומרצים. אותו עיקרון תקף גם עבור לקוחות בבחירות צרכניות, עבור עובדים בבחירת מקום עבודתם, עבור ארגוני מגזר שלישי בריכוז מאמצים להשגת שינוי חברתי, ולבסוף עבור רגולטורים בניטור והכוונת השוק. בעיית המידע, היא בעיה כלל עולמית, שמעמידה בספק בלתי מבוטל את מידת האפקטיביות של השקעות ESG. הבעיה נובעת מהיעדר הגדרה ברורה של הסטנדרטים החברתיים אליהם נדרשים תאגידים, וכפועל יוצא, היעדר קריטריונים ברורים למדידתם. בנוסף, אי-הדיוק במידע מחמיר בהיעדר סטנדרט אחיד לדיווח על סוגיות של אחריות חברתית תאגידית, והיעדר מתודולוגיה ברורה לקביעת הדירוג שמקבלים תאגידים ביחס לסוגיות חברתיות שונות. אדגים. מחקר בארה"ב ניסה להתחקות אחרי נושא משמעותי הנכלל בתוך דוחות ESG של חברות והוא - בריאות ובטיחות העובדים בתאגיד. המחקר ריכז מדגם מצומצם יחסית, של 50 תאגידים מדווחים גדולים, ובחן את התייחסותם בדוחות האחריות התאגידית לנושא. נמצא, כי נושא הדאגה לבריאותם וביטחונם של העובדים דווח בלמעלה מ-20 דרכים שונות, תוך שימוש בטרמינולוגיה שונה וביחידות מדידה שונות. [2]  כיצד יוכל מנפיק מדד הדוגל באחריות חברתית להחליט אלו מהתאגידים הללו ראויים להיכלל בו? כיצד יוכלו גופי דירוג לדרג את התאגידים הללו ביחס אחד לשני? כיצד תוכל קרן השקעות המתיימרת להשקיע רק בתאגידים השומרים על ביטחון העובדים להרכיב פורטפוליו השקעות? היעדר סטנדרטים ברורים ואי-האחידות בדיווח מעמידים בספק גדול את היכולת של מי מהגופים הללו לבצע מלאכתם נאמנה. היעדר האחידות בדיווחים ובמידע יוצרת גם בעיות אחרות. ראשית, תאגידים יכולים לבחור בעצמם על אילו נושאים לדווח ומאילו דיווחים להימנע. בהיעדר סטנדרטים ברורים, תאגיד חפשי לבצע Cherry Picking ולדווח רק על נושאים הנוחים לו. למשל, תאגיד שמצטיין בשמירה על בריאות העובדים, אך לא מגוון בהרכב ההנהלה שלו, יבחר בדיווח, להבליט את הראשון ולהצניע (עד כדי השמטה מוחלטת) את האחרון. כיצד יפעל גוף דירוג המתיימר לקדם אחריות תאגידית כללית ביחס לתאגיד כזה? היעדר האחידות מונעת מעורכי המדדים ומגופי הדירוג לבצע השוואה אפקטיבית בין תאגידים. ישנן דרכים לפתור את הסוגייה הזו. למשל, גוף דירוג יכול להחליט שככל שתאגיד נמנע מלהתייחס בדוח שלו לנושא מסוים, הוא יעניק לו אוטומטית ציון נמוך שייפגע בסיכויו לקבל מימון בשוק ממשקיעים בעלי רגישות לנושאים חברתיים. אך פתרון אפקטיבי יותר יהיה כמובן ביצירת סטנדרטיזציה. שנית, היעדר סטנדרטיזציה שוקית יוצרת פערים בין תאגידים. [3]  בישראל, אחד ההסברים להרכבו של מדד "מעלה" הכולל בעיקר (אם כי לא רק) תאגידים גדולים ומוכרים, נובע מפער במשאבים בין תאגידים שונים. תאגידים גדולים יותר, ועתירי משאבים, יכולים להרשות לעצמם להשקיע בדוחות ESG מפורטים וצבעוניים, דבר הדורש הקצאה של משאבי כוח אדם בלתי-מבוטלים. תאגידים נסחרים קטנים יותר ודלים במשאבים, לא יבחרו לרוב להקצות ממשאביהם המוגבלים לדיווחים וולונטריים. יחד עם-זאת, הפער הזה איננו ייחודי לישראל וקיים גם בשווקים אחרים בהם אין אחידות דיווחית בנושאי ESG.            בעיה נוספת המאפיינת את השוק האמריקני הוא ריבוי של גופי דירוג שמתיימרים לתת מידע ולדרג תאגידים בהתאם לפרופיל האחריות החברתית שלהם, כאשר אין כל תיאום או אחידות ביניהן. גם שוק האשראי הצרכני בארה"ב ניזון ממידע הנובע מריבוי של סוכנויות דירוג. אך בשוק האשראי, הדירוג מתבסס על מקורות כלכליים מוגדרים כמו מיפוי חובות, היסטוריית אשראי, מצב תעסוקתי וכולי'. באופן הזה מתקיימת סטנדרטיזציה בתעשייה וקיים סיכוי נמוך שלווה או מועמד מסוים יזכו לציונים שונים בתכלית בקרב סוכנויות שונות. לא כך בדירוג של אחריות חברתית תאגידית. בתחום ה-ESG, כיוון שסוכנויות דירוג שונות משתמשות בטרמינולוגיות שונות, קריטריונים שונים, ויחידות מידה שונות, הרי שנוצרים מקרים בהם אותו תאגיד מקבל דירוגים שונים בתכלית מסוכנויות שונות, מה שבמידה לא מבוטלת מרוקן מתוכן את הדירוגים. [4]   המתודולוגיות בהן משתמשות הסוכנויות השונות אינן שקופות ועשויות להיות שונות בתכלית. [5]  אפילו מקורות המידע עליהם מסתמכות הסוכנויות אינם אחידים - בעוד רוב הסוכנויות מסתמכות על מידע מאתרי האינטרנט של התאגידים וכמובן מדוחות ה-ESG שלהם (שגם הם כשלעצמם מאופיינים בשונות גדולה), המדרגים השונים משלבים גם מקורות מידע אחרים ואקלקטיים כגון מידע ממאגרים כמו Bloomberg ו-Reuters כמו גם מקורות נוספים. כאמור, המדרגים השונים לא משתמשים בקריטריונים מוסכמים מראש, אלא מגדירים קריטריונים בעצמם. גם המשקל היחסי של כל קריטריון נקבע באופן פנימי על-ידי סוכנויות הדירוג. מצב עולם זה מכתיב מציאות לפיה תאגידים נמדדים בסוכנויות השונות לפי קריטריונים שונים בעלי משקל שונה, מה שמדרך הטבע, מייצר תוצאות שונות. התמונה המשתקפת היא כי הן באירופה והן בארה"ב, מפעל ההשקעה האחראית מתנהל בצורה מעוותת, כתוצאה מהיעדר סטנדרטיזציה ואחידות הן בדיווח והן באופן המדידה. ברשימה קודמת , עמדתי על כך שבישראל מצויה המודעות להשקעות אחראיות הרחק מאחור. בין היתר, בישראל לא מתקיים המצב של ריבוי סוכנויות דירוג שפועלות בחוסר סנכרון, ולו משום שבישראל לא נוצר צורך כזה בשל המודעות הנמוכה לנושא. דווקא כאן מצוי יתרון מסוים. השוק הישראלי יכול לעצב סטנדרטיזציה של תחום האחריות התאגידית, הן ברובד הדיווח והן ברובד המדידה שמשלימים זה את זה. באופן הזה, לכשתגדל המודעות, והמשקיעות הישראליות יחלו להכניס גם שיקולי אחריות חברתית להחלטות ההשקעה שלהן, פיזור המשאבים יוכל להיעשות בצורה אפקטיבית שתעודד באופן מהותי מודעות תאגידית לבעלי העניין בהגדרתם הרחבה. כיצד אפוא ניתן לייצר סטנדרטיזציה כזו? הגוף שמתאים לרכז ולהוביל מאמץ מהסוג הזה היא רשות ניירות ערך. רשות ניירות ערך היא הגוף המתאים ביותר להובלת תהליך כזה מכמה סיבות. ראשית, רשות ניירות ערך היא הגורם האחראי על ניטור כל סוגי דיווחי התאגידים המדווחים ולכן יש לה מומחיות בעניין. בנוסף, רשות ניירות ערך היא הגוף המפקח על סוכנויות הדירוג בישראל, ולכן אך טבעי שהיא תפקח גם על דירוגי ה-ESG. השיח יכול להתקיים בתצורה של שולחן עגול, בו ייקחו חלק כל הגורמים הרלוונטיים, נציגי התאגידים הנסחרים, נציגות הגופים המוסדיים, הבורסה לניירות-ערך, אנשי אקדמיה ונציגי מגזר שלישי בדגש על גופים רלוונטיים כמו " מעלה " ו" לובי 99 ". האתגר של פורום כזה יהיה בלתי מבוטל, וראשיתו היא בהגדרת בעלי העניין הרלוונטיים ואת הנושאים הספציפיים שירכיבו את סטנדרט האחריות התאגידית הישראלי. זהו נושא סבוך שעשוי להעלות אי-הסכמות, אך ניתן להגיע למכנה משותף רחב מספיק של הערכים אותם רוצים לקדם. לאחר מכן, האתגר של הפורום יהיה בקביעת פורמט דיווח אחיד, בו יהיו מחויבים כל התאגידים המדווחים. פורמט דיווח אחיד, יאפשר גם יצירה של סטנדרט מדידה אחיד, כך שהבורסה עצמה, ארגוני מגזר שלישי, העיתונות הכלכלית, מוסדות אקדמיים וכל גורם אחר שיפרסם מידע אודות אחריות חברתית תאגידית יוכל להשתמש בטרמינולוגיה וביחידות מידה זהות, שמקורן במקורות מידע אמינים ומוסכמים. סטנדרטיזציה כזו בישראל תשיג שתי מטרות: תקדם את העלאת המודעות להשקעות חברתיות בישראל, וכן תייצר מנגנון שיבטיח שככל שהשקעות כאלה מתקיימות, המשאבים מוקצים בצורה אפקטיבית ועל בסיס מידע קוהרנטי.            ד"ר עידו צנג הוא מומחה לשוק ההון, אשראי ובנקאות, דיני ניירות-ערך ודיני חברות. בוגר תואר מאסטר מאוניברסיטת Cambridge  בבריטניה ודוקטורט מאוניברסיטת תל-אביב. שימש כמרצה לדיני תאגידים ולשוק ההון באוניברסיטת רייכמן ובפרויקט נבו אקדמיה. משמש כיום כאחראי ביקורת ופיקוח בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב.   רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1] Boze. B et. el, The Business Case for ESG , Rock Center for Corporate Governance at Stanford University Closer Look Series: Topics, Issues and Controversies in Corporate Governance No. CGRP-77, May 23 2019. [2]  Kotsantonis. S and Serafeim. G, Four Things No One Will Tell You About ESG Data , Journal of Applied Corporate Finance 31 (2), Spring 2019, page 54.   [3] שם, בעמוד 11.  [4]  Billio.M et.el, Inside the ESG Ratings: (Dis)Agreement and Performance , SAFE Working Paper No. 284, page 7, June 15 2020.   [5 ] שם, בעמוד 10-11.

קיימות (sustainability) וחוסן (resilience) הם שני נושאים הניצבים ב חזית השיח  החברתי, הכלכלי והפוליטי. השיח החברתי מרמז על שגשוג אנושי בתנאי סביבה יציבים ונוחים לחיי אדם. השיח הפוליטי מעיד על יכולת לעמוד באתגרים ולשמר סטטוס קוו רצוי. בהיבטים מסוימים השניים נתפסים חופפים או זהים במשמעותם. כך למשל טיעון נפוץ  המעודד עסקים לאמץ גישה מקיימת הוא שאימוץ זה יגביר את חוסנם מפני שיבושים בשרשרת האספקה, שינויים בהעדפות הלקוחות והחלת מדיניות חדשה של ממשלות.   עם זה, ארגונים רבים מהססים לשאוף לקיימות, שכן היא מאיימת  על מודלים עסקיים מוּכָּרים ועל היכולות העסקיות שפיתחו עם השנים. לעיתים קרובות ארגונים אלו רואים בחוסן ובכדאיות הכלכלית לטווח הארוך שלהם תכונות הנסמכות על השקעות, יכולות ותהליכים שהוכיחו את עצמם, ומעריכים שוויתור עליהן או חריגה מהן יסכנו את ההצלחה העסקית העתידית של החברה. בדרך כלל קיימות דורשת שינוי מהותי מ"עסקים כרגיל" (business as usual), אך בטווח הקצר "עסקים כרגיל" נראים נוחים ונטולי איומים, ולכן עמידים בפני שינויים. במילים אחרות, הם חסינים. לעומת זאת, ארגונים אחרים, המחויבים לקיימות לחלוטין, מתקשים  להישאר בני קיימה ובה בעת לממש את שאיפותיהם . שמירה על קיימות לצד שמירה על תחרותיות בשוק היא אתגר מהותי להמשך קיומם, ומשום כך חוסנם אינו מובטח.   אם מדמיינים או מבקשים עתיד מקיים יותר, שני סוגי הארגונים האלה – החסונים שאינם מקיימים, והמקיימים שאינם חסונים – חייבים להתגבר על האתגרים הנוכחיים ולמצוא את המסלול האסטרטגי המתאים למאפיינים הייחודיים להם.   מכאן נובע הצורך בשינוי בגישה כלפי חוסן. לעיתים קרובות החוסן נתפס בחיוב מעצם טבעו ­– בדגש על יכולת להתאושש ממשברים, להסתגל ולשגשג נוכח אתגרים. אולם חוקרים מובילים של חוסן (מושג שמקורו באקולוגיה) טוענים ש" חוסן כשלעצמו אינו טוב  בהכרח ". חוסן יכול להיות מועיל או לא, תלוי בשאלה אם המצב הנוכחי רצוי או לא. ייתכן שמערכת תהיה בעלת חוסן רב אבל לא בת קיימה, וחוסן כזה לא יועיל.   דוגמה לכך היא חברה המתמחה בייצור מוצרים מפלסטיק חד־פעמי. ייתכן שהחברה תיהנה מחוסן רב במונחי נתח שוק, רווחיות ויכולת הסתגלות לקשיים כלכליים, אולם מודל הפעילות הבסיסי שלה יעמוד בסתירה לעקרונות הסביבתיים של קיימות. הדרך לקיימות עלולה להיות רצופת אתגרים ולדרוש שינויים גדולים במודלים העסקיים, בתהליכים ובתרבות הארגונית. עם זה, ארגונים המחויבים לקיימות עשויים להתקשות לשמר חוסן בעולם שלעיתים קרובות מעדיף רווחים קצרי טווח על פני תועלות סביבתיות וחברתיות ארוכות טווח.   השגת חוסן היא אפוא משימה מורכבת. אין גישה אחידה המתאימה לכל החברות והתעשיות בדרך לקיימות וחוסן. חברות שונות זו מזו דורשות מסלולים שונים זה מזה.   גישת תצורה במחקר שערכנו זיהינו שלושה מסלולים ייחודיים להשגת קיימות וחוסן: [1] מסלול סופג (Absorptive Pathway) מסלול מתמיר (Transformative Pathway) מסלול מסתגל (Adaptive Pathway)   המסלול הסופג מתאים בייחוד לארגון שכבר ממוקד קיימות. אין צורך ללמוד רבות על התחום, והתחום כבר מוטמע עמוק במטרת הארגון ובערכיו. בתרחיש זה הארגון צריך להתמקד בשימור הפרקטיקות שכבר גובשו סביב קיימות ולהבטיח כדאיות כלכלית. אחד האתגרים העיקריים הוא לא לסטות ולא להרפות מהחתירה לקיימות בניסיון להגיע לרווחיות כלכלית. המטרה היא לחזק ולבסס את הפרקטיקות המקיימות שכבר קיימות.   כשקיימות נתפסת בעיני הארגון כעניין שלילי, ומאיימת על המוצרים והמודלים העסקיים הנוכחיים שלו יש לבחור במסלול המתמיר. דוגמה לחברות שעבורן המסלול המתמיר עשוי להתאים הן חברות העוסקות בדלק מאובנים. ההתמרה כוללת חיפוש אחר פתרונות חדשים לגמרי או אימוץ שינוי מהיסוד. בתהליך זה יש להדגיש גילוי ויישום פרקטיקות מקיימות חדשניות. כדי להצליח הארגון צריך לעבור תהליך למידה עמוק ולפתח ידע ומיומנויות חדשים. נדרשים שינויים מהותיים בליבת הפעילות, באסטרטגיות ובתרבות הארגונית. בתקופת המעבר ייתכן שחוסנו של הארגון יפחת בהשוואה למצב לפני השינוי או למצב שיופיע לאחר השלמתו.   המסלול המסתגל מתאים לחברות המציעות מוצרים ושירותים שאינם מנוגדים בהכרח לקיימות. חברות אלו כבר עשויות ליישם יוזמות של קיימות, אך לעיתים קרובות הן מוגבלות ליחידות או לקווי מוצרים מסוימים, ואילו אחרים נשארים כשהיו. במסלול המסתגל מושם דגש על התקדמות הדרגתית או הצלחות קטנות כדי לצבור תאוצה סביב קיימות, להשיג תמיכה של בעלי עניין פנימיים וחיצוניים ולהרחיב את היקף ומידת היישום של יוזמות קיימות. השינויים מיושמים בשלבים כדי לאפשר למידה והתאמה במעלה הדרך. מסלול זה שואף לאזן בין שמירה על מידה של יציבות ובין אימוץ השינויים הנדרשים לקיימות.   הנחיות מעשיות אלו ההמלצות למנהלים בארגונים ולאנשי מקצוע העוסקים בקיימות: העריכו את נקודת הפתיחה שלכם: הבינו היכן הארגון שלכם עומד כיום בכל הנוגע לקיימות. אתגרו הנחות יסוד: אל תניחו שחוסן הארגון שלכם וממד הקיימות שלו תמיד מיושרים זה עם זה. היו מוכנים לזהות ולתקן חוסן שאינו מועיל. בחרו את המסלול המתאים: בחרו באחד משלושת מסלולי החוסן – הסופג או המתמיר או המסתגל – בהתבסס על ההערכה שלכם. אמצו תרבות של למידה: הכירו בכך שהמעבר לקיימות הוא תהליך למידה מתמשך. השקיעו ברכישת ידע הנשען על נסייה וטעייה. נטרו את התקדמותכם והתאימו אותה לצורך ולקצב ההתקדמות שלכם.   סיכום הקשר בין חוסן לקיימות מורכב ולעיתים קרובות אינו מובן כהלכה. הגישה המוצגת כאן – גישה מבוססת תצורה – מציעה מסגרת המסייעת לארגונים להתמודד עם האתגר של הפיכת פעילותם למקיימת לצד שמירה על חוסן. באמצעות הכרה במגוון הסוגים של חוסן ובהבדלים בפרופיל הקיימות בין ארגונים מנהלים יכולים לבחור במסלול המועיל ביותר עבורם. בין אם מדובר במסלול הסופג, הדורש את חיזוק הקיים; בין אם מדובר במסלול המסתגל, המתמקד בשיפורים הדרגתיים; ובין אם מדובר במסלול המתמיר, המתבטא בשינוי מעמיק של המודל העסקי – העיקר הוא להתאים את דרכי הפעולה למאפייני הארגון הייחודיים. כך אפשר לאמץ גישה שתאפשר לארגון להפוך ברבות הזמן לחסון ובר־קיימה בעת ובעונה אחת. דרור עציון הוא פרופסור בבית הספר גרוסמן למנהל עסקים, אוניברסיטת ורמונט, ארצות הברית [1] א Frigotto, M. L., Tomaselli, A., & Etzion, D. (in press). Resilience pathways towards sustainability: A configurational approach. In Research in the Sociology of Organizations . Emerald Publishing.