חיפוש

חברות ממשלתיות בישראל ממלאות תפקיד מכריע בקידום נושאים חברתיים וסביבתיים, בעיקר בשל השפעתן הרחבה על הכלכלה והחברה. החברות הממשלתיות משמרות את יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם אתגרי העתיד ולהבטיח פתרונות טכנולוגיים מתקדמים למערכת הביטחון, תשתיות לאומיות נאותות לתושבי המדינה, פתרונות דיור לאוכלוסיות מגוונות וקידום ההשקעה בחינוך, במיזמים עתירי הון ובתחומים אחרים שבהם נדרשת מעורבות ציבורית כתוצאה מכשלי שוק של השוק הפרטי. מניין החברות הממשלתיות בשנת 2024 הינו 71 חברות בסך הכל עליהן אחראית רשות החברות הממשלתיות. מלבד החברות הממשלתיות אחראית רשות החברות הממשלתיות על 38 חברות נוספות, מתוכן 19 חברות בת ממשלתיות, 15 חברות מעורבות ו-4 עמותות. התאגידים הממשלתיים מחזיקים בכוח כלכלי ניכר ויכולים להוביל תהליכים משמעותיים לקידום קיימות ושוויון חברתי. יש להם יתרונות רבים, כולל גישה למימון ציבורי, יכולת להשפיע ותמיכה חקיקתית. במקביל לכך, החברות הממשלתיות ניצבות בפני אתגרים משמעותיים כאשר תהליכי הרגולציה ארוכים ומסורבלים.  אך עם שיתופי פעולה בין החברות הממשלתיות ומשרדי הממשלה המאפשרת יישום רגולציה מחייבת, חברות ממשלתיות יכולות להוביל את המגזר הציבורי בקידום ה ESG בישראל. בחברות הממשלתיות מועסקים כ- 57,000 עובדים, שווי כלל נכסיהן נאמד במאות מיליארדי שקלים ושווי כלל הכנסותיהן עומד על עשרות מיליארדי שקלים בכל שנה. [1] עם החברות הממשלתיות נמנות חברות מהגדולות במשק, מהמורכבות והחשובות בו, הפועלות בתחומי הביטחון, האנרגיה, התשתיות, החשמל, תחבורה יבשתית וימית, תקשורת, תיירות, חינוך ותרבות.       על פי ראיית רשות החברות הממשלתיות הכפופה למשרד האוצר, 17 מתוך 71 החברות הממשלתיות (בין החברות הממשלתיות: רפאל, התעשייה האווירית, נתיבי הגז הטבעי לישראל, מקורות, תשתיות נפט, חברת החשמל, החברה לניהול המערכת, רכבת ישראל, נתיבי ישראל, נתיבי איילון, חברת נמלי ישראל, נמל אשדוד, נמל חיפה, דואר ישראל, עמידר החדשה, החברה לשירותי איכות הסביבה, החברה למתנ"סים הינן חברות מובילות ומשמעותיות במיוחד - לחברות אלו השפעה גבוהה על השווקים בהם הן פועלות ועל המשק בישראל. הכנסות החברות הללו מהוות כ-97% מסך ההכנסות של כלל החברות הממשלתיות, והן בעלות כ-96% מסך הנכסים של כלל החברות הממשלתיות. מספיק לעצור לרגע, להביט על הרשימה של החברות הממשלתיות הללו ולהבין את המשמעות של שרשרת האספקה של כל אחת מהן, על המשמעות והיקף של חברות פרטיות וציבוריות הנכללות כנותני שירות לאותן חברות. מעצם כך, תאגידים אלו הם שחקנים מרכזיים בקידום פוטנציאלי של נושאים חברתיים וסביבתיים בישראל ורתימת המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות מהווה נתיב קריטי להטמעה אמיתית. הם יכולים להוביל מדיניות, להוות דוגמה, להשפיע על קהילות, ולתמוך במחקר ופיתוח. לפיכך, הטמעת עקרונות של ESG בשרשרת האספקה של חברות ממשלתיות חשובה לשמירה על אתיקה, הפחתת סיכונים סביבתיים, שיפור יעילות כלכלית, שיפור המוניטין וציות לרגולציה. כל אלו יחדיו יכולים לסייע לקידום קיימות ואחריות תאגידית במגזר הציבורי ובחברה כולה. הטמעת פרמטרים של ESG במכרזים ובחוזים של חברות ממשלתיות היא הנתיב המשמעותי ביותר להשפיע על המשק בישראל, ראוי שיהיה גם תשלום ותגמול על הביצועים של שרשרת האספקה, עידוד חדשנות ברת קיימא המאפשרת הטמעת תהליכים ומוצרים חדשים. גישה זו מתבקשת גם לאור החיבור בין האמנות  הבינלאומיות עליהן חותמות ממשלות ישראל לדורותיהן ואשר מחייבות את החברות הממשלתיות כזרוע ביצוע להיות מסוגלות למימוש התחייבויות אלו. החברות יהיו מסוגלות לעמוד ביעדיהן  באמצעות שרשראות האספקה שלהן, העסקים הקטנים הבינוניים והגדולים, בין אם הם ציבוריות הנסחרות בשוק ההון בארץ ובעולם ובין אם הם חברות פרטיות.  כך לדוגמא, עמידה ביעדי האו"ם לקיימות עליהן התחייבה מדינת ישראל, מחייבת את זרועות הביצוע שלה (החברות הממשלתיות) לעמוד בהן. אחת הדרכים היא באמצעות החוזים והמכרזים המפורסמים. בכלל זה, שילוב של פעילות אקטיבית לשימור המגוון הביולוגי, הרחבת השימוש במוצרים או חומרים הכוללים מחזור  בכל רכש, שיוויון מגדרי, שיוויון הזדמנויות למגוון של עסקים קטנים ובינוניים, נתיבי התקשרות לקידום חדשנות בכל אחד מהפעילויות של כל חברה. קידום נושאי ESG בחברות הממשלתיות בהיבטים העסקיים כמנוע צמיחה משמעותי בכלל, ובימים אלו בפרט, תגדיל את האמון של הציבור בישראל במגזר הציבורי, תשפיע על המשקיעים בארץ ובעולם לאור העובדה כי על פי דוח של רשות החברות הממשלתיות נכון ליום 31.12.2022, היקף איגרות החוב של החברות הממשלתיות, הנסחרות בשוק ההון בישראל, עמד על כ- 36 מיליארד ש"ח. [2]   כיום, במגזר העסקי, כחלק מהנחיות רשות ניירות ערך בישראל והרגולציה ברחבי העולם, על חברות ציבוריות לעמוד בדרישות ESG ולדווח לכלל המשקיעים שלהם על הפעילויות בתחום; עם זאת, חברות פרטיות יידרשו לכך מעצם העובדה שהן לקוחות או ספקים של חברות ציבוריות או משום שהן פועלות במרחב הבינלאומי וממילא הרגולציה שם מתקדמת. אך השאלה הגדולה היא אסטרטגית עסקית עבור חברות אלו באם  ארגונים אלו רוצים לנהל בצורה מושכלת, להיערך בצורה מיטיבה לתמורות בשווקים ולשלוט בתוצאות העסקיות  או לבצע את ההתאמות הנדרשות תוך לחצים חיצוניים של מחזיקי העניין  בתקווה שלא להתעורר  ולגלות את כללי המשחק החדשים מאוחר מידי. אחת הדוגמאות המשמעותיות היא היערכות לשינוי האקלים של חברות ממשלתיות בארץ ובעולם. חשוב וראוי שקביעת יעדים רב שנתיים, אשר כוללים תוכניות הפחתה המצמצמים את מפת הסיכונים של החברות, כחברות המנהלות שרשראות אספקה, יתורגמו במכרזים ובחוזים של רכש טובין בחברות ממשלתיות. תהליכי עומק שכאלו יאפשרו למשקיעים להביע אמון גדול יותר בחברות הממשלתיות, ואלו לעמוד ביעדים שהמדינה הציבה לעצמה. מעל לכל, חשוב לזכור ולהזכיר, החברות הממשלתיות נועדו לשרת את הציבור ולשם כך נוסדו. היום יותר מתמיד, אימוץ סטנדרטים של ESG יסייעו לחברות להגשים את מטרת הקמתם וייעודם. ויפה שעה אחת קודם. עדי גמליאל סמנכ"ל חדשנות, אסטרטגיה ו-SGE בנתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות תחבורה ויו"ר איגוד סביבה וקיימות בלשכת המהנדסים והאדריכלים בישראל מחבר הספר: אחריות מ א' יעד ת' מייצרת IMPACT www.Adigamliel.co.il     [1] דוח רשות החברות הממשלתיות לשנת 2022 https://www.gov.il/BlobFolder/dynamiccollectorresultitem/gca_companies_report_2022/he/gca_reports_gca-companies-report-2022-accessible-version.pdf [2]   https://www.gov.il/BlobFolder/dynamiccollectorresultitem/gca_companies_report_2022/he/gca_reports_gca-companies-report-2022-accessible-version.pdf

"יש מנעד בדו מהותי. אני חושב שהחברה היא לא שידור ציבורי, אבל אתם גם לא 'יוסף ובניו דגים מלוחים בע"מ'. כל המחלוקת איפה אנו נמצאים בדו מהותיות", העיר לאחרונה השופט עמית לבאי כוחה של חדשות 13, כאשר ביקשו לטעון כי החברה היא חברה פרטית במלוא מובן המילה במסגרת הליך שדן בהליכי מינוי מנכ"לית לחדשות 13. בהליך הנדון, עיקר תשומת הלב ניתן לציר שבין המשפט הציבורי לפרטי, אך לטעמנו, דווקא לדיני החברות עצמם נודעים משקל ומשמעות רבים בדיון זה ובכמותו. בשורות הבאות, לפיכך, לא נרצה לדון בהיבטי האסדרה הציבורית בישראל שחלה על גופי תקשורת ועל חובות נושאי המשרה בהם מכוחה, ונתמקד דווקא בפיל שבחדר, עמדתם של דיני החברות המודרניים - שלא עמדו במוקד הליכים כאלה – בשאלות הנוגעות למטרת החברה, לממשל התאגידי בה ולחובותיהם של נושאי המשרה. בעשורים האחרונים, ובמיוחד בשנים האחרונות, חל שינוי משמעותי בתפיסת תכלית החברה. המיקוד בתפיסה זו השתנה מהשאת רווחי בעלי המניות בלבד לגישה רחבה יותר המתחשבת במגוון בעלי עניין הקשורים בפעילותה של החברה. שינוי זה משתקף בעולם העסקי ובעולם המשפט גם יחד והוא אינו מפתיע. ככלות הכל, תאגידים עסקיים מהווים כיום את הבסיס העיקרי לפעילות האנושית, והם נשענים, במישרין ובעקיפין, על קיומם של יחסי גומלין הוגנים בין בעלי עניין רבים ומגוונים, ובהם עובדים, צרכנים, בעלי מניות ומנהלים, רגולטורים ואף הציבור הרחב. הערכים הרלוונטיים השונים הכרוכים בפעילותו של המגזר העסקי כיום גם הם רבים ומגוונים וביניהם סוגיות של אקלים וסביבה בריאה וזכויות אדם שונות דוגמת שוויון, הזכות לפרטיות, חופש העיסוק וחופש הביטוי. ההגנה עליהם נחוצה כאוויר לנשימה לפעילותו של המגזר העסקי, לכלכלה, למשק ולחברה במובנה הרחב. מעורבות זו של המגזר העסקי, בצירוף להשפעתו הפוטנציאלית המשמעותית על חיי היומיום של כל אחת ואחד מאיתנו, מבהירה את הציפיות ממנו ליטול חלק משמעותי במחויבות החברתית הסובבת, כל תאגיד על פי אופיו, עיסוקו והשפעתו. ככל שהשפעתו של התאגיד על הציבור גדולה יותר, כך מוצדק יותר להחיל אחריות חברתית ומשפטית רחבה יותר, גם אם אותו תאגיד מצוי בספירה הפרטית כביכול. ביטוי חזק למחויבות זו מצוי בפתח ההצהרה [1]   המפורסמת בארה"ב של ארגון "השולחן העגול" משנת 2019, אשר נוסחה על ידי ארגון המייצג את התאגידים המשמעותיים בכלכלה האמריקאית - והוא מייצג את הסנטימנט העסקי-חברתי בעת הזאת. הצהרה זו מחדדת את המטרה העדכנית של החברה העסקית המודרנית אשר מיועדת לשרת את כלל בעלי העניין הקשורים בפעילותה של חברה, ולא רק את בעלי המניות. לצד ההצהרה האמורה, ניתן להזכיר גם את המניפסט של דאבוס מ־2020  [2] , שמדגיש את התהוותו של קפיטליזם חדש המכיל גם את רווחתם של בעלי העניין- Stakeholder Capitalism, ואת הנחיות האו"ם משנת [3] 2011, אשר מדגישות את מחויבותם של תאגידים עסקיים לזכויות אדם, שאומצו גם על ידי ה־OECD.   יוזמות אלו ונוספות, מהוות מרכיב מרכזי בתפישת האחריות החברתית התאגידית המחלחלת כיום כעניין שבשגרה לכל תאגיד עסקי ומנחה את התנהלותו ברמה האסטרטגית, המשפטית, המימונית והתדמיתית. מגמה דואלית - עסקית-חברתית - זו תוארה היטב בדבריו של פרופ' קולין מאייר מאוניברסיטת אוקספורד אשר ממסגר את מטרת החברה ככזו המיועדת לפעילות על פי שיקולים עסקיים לפתרון אתגרים חברתיים, חלף חתירה לרווחים תוך יצירת בעיות חברתיות. במישור המשפטי, ולמרות שסעיף 11 לחוק החברות בישראל מפרט כביכול את מטרת החברה ככזו אשר נועדה לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, הוא מהווה, הלכה למעשה, כמעט "אות מתה". עיון בפסיקה, בחקיקה ובהוראות האסדרה ההולכות ומתפתחות, פורסת תמונה שונה לחלוטין שחושפת מגמה גוברת של הרחבת האחריות החברתית של תאגידים ומטרתם הדואלית. מגמה זו הביאה אחד מאיתנו להציע להתאים את סעיף 11 לחוק להתפתחויות הפסיקתיות והרגולטריות כך שבמקום הכתוב בו כיום ולפיו "ניתן להביא בחשבון" את ענייני הנושים, העובדים והציבור במסגרת שיקולי החברה העסקית, ייכתב "יש להביא בחשבון" עניינים אלו. תיקון כזה משקף בבהירות את רוחם של דיני החברות כיום ביחס לשאלות ממשל תאגידיות שעומדות בחזית השיח הציבורי והמשפטי, ובלשונו של השופט עמית, בהליך משפטי אחר: "הממשל התאגידי עומד בשנים האחרונות במרכז השיח הציבורי, והוא מקיף נושאים של ניהול, פיקוח, אחריות ושקיפות, והגנה על בעלי מניות ובעלי עניין." [4]   הדיון שנערך לאחרונה בעניינה של חברת חדשות 13, מהווה מקרה מבחן מעניין במיוחד לנאמר עד כה. "ההצדקה החברתית-הדמוקרטית" לחשיבותו של תאגיד תקשורת, המשמשת כ"רשות הרביעית" בדמוקרטיה, מבליטה לא רק את חשיפתו והשפעתו הציבורית של התאגיד האמור, אלא גם את עיסוקו בליבת זכויות האדם ובהבניית בסיס חברתי דמוקרטי. נראה שאין כמו תאגיד מסוג זה להמחיש את ההתבוננות על מעמדם המתעצם והולך של תאגידים בעידן המודרני, ואת הזיקה המתהדקת בין חברה (company) לחברה (society). חשיבותם של תאגידי תקשורת לדמוקרטיה מצדיקה החלת נורמות משפטיות מוגברות על פעילותם גם מכוחם של דיני החברות עצמם. העיתונות החופשית, שתפקידה לבקר את השלטון ולספק לציבור מידע אמין מצדיקה מאמץ רב לשמירה על עצמאותה של חברת החדשות ועל טוהר שיקוליה המקצועיים. מי שמציב דרישות וסף אחריות בפני התקשורת, לקיום אחראי ומוקפד של חובותיה ותפקידיה (כפי שנפסק בדנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין  (ניתן ביום 18.9.2014), ראוי שיעמוד גם על סביבת העבודה המתאימים לשמירתם. בין עיתונות אחראית בחברה דמוקרטית לבין ממשל תאגידי ראוי ומוקפד התומך במימוש החובות הציבוריות החלות על תאגיד תקשורת, עובר קו מקשר ברור. דברים אלו לא נאמרים בחלל ריק. סימנים מעידים לכך ניתן למצוא כבר בפסק הדין בע"א 5365/11 אקו"ם בע"מ – אגודת קומפוזיטורים נ' הממונה על הגבלים עסקיים (ניתן ביום 3.9.2013) בו הצדיק בית המשפט העליון את הצורך בהרחבת כללי ממשל תאגידי עצמאי, מוקפד ורחב ראייה - הנדרש על פי החוק בדרך כלל רק לגבי חברות שניירות הערך שלהן נסחרים בציבור -  גם באקו"ם. הגם שאקו"ם הינה תאגיד פרטי אשר פועל לשמירת זכויותיהם של היוצרים הישראלים מתחומי המוזיקה, הספרות והמו"לים הישראליים למוזיקה, עמד בית המשפט על חשיבות קיומו של ממשל תאגידי נאות (מינוי דירקטורים חיצוניים באותו מקרה) שיכלול "נקודת מבט אובייקטיבית ורחבה, שתהיה ערה יותר להשלכות הציבוריות של פעילות התאגיד". בדומה, מקרה חדשות 13, ממחיש גם הוא את השינוי בתפיסת החברה הפרטית במתכונתה המסורתית ומדגים כיצד התיאוריות והמגמות שתוארו לעיל מתגבשות לכדי מציאות מעשית, המחייבת התבוננות והתמודדות משפטית וציבורית מורכבת גם במשקפיהם של דיני החברות המודרנים אשר מאמצים, כשלעצמם, גישה דואלית המתכללת בין אינטרסים עסקיים לאחריות ציבורית ואשר  ממנה נגזרת החובה להבניית ממשל תאגידי הוגן, מקצועי ועצמאי, כמו גם הרחבת היקפן של חובות נושאי משרה בחברות בעלות השפעה חברתית משמעותית.     נוסח מקוצר של הפוסט הופיע ב TheMarker ב- 10 בספטמבר 2024 .   כותבים : פרופ' עלי בוקשפן, מנהל מרכז אריסון ל-ESG ועו"ד  אלעד מן - היועץ המשפטי של הצלחה — לקידום חברה הוגנת, שביקשה להצטרף כידיד בית משפט לעתירה בעניין מינוי מנכ"לית חדשות 13. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1] Our commitment - Business roundtable - Opportunity agenda . (n.d.). https://opportunity.businessroundtable.org/opportunity-commitment   [2] Davos Manifesto 2020: The Universal Purpose of a Company in the Fourth Industrial Revolution . (2024, September 10). World Economic Forum. https://www.weforum.org/agenda/2019/12/davos-manifesto-2020-the-universal-purpose-of-a-company-in-the-fourth-industrial-revolution/   [3] ראו https://www.ohchr.org/sites/default/files/documents/publications/guidingprinciplesbusinesshr_en.pdf   [4]  (רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן  (ניתן ביום 26.04.2015).

עד לפני כ-8 שנים, מעט מאוד אנשים בישראל, ובכללם מקבלי החלטות, הרגולטורים, המנכ"לים של חברות עסקיות, מנהלי השקעות ואנליסטים, הכירו את המושג. והנה, ה-ESG הפך למונח שגור בעולם ובישראל וסביבו התפתחה תעשייה שלמה של ימי עיון, קורסים, גופים ייעודיים שמייעצים בנושא, חברות עסקיות שמפרסמות דוחות ESG, גופים שעוסקים במתן דירוג לחברות עסקיות, מחקרים, מאמרים, הנחיות/רגולציה רגולטורית, ובשוק ההון – מוצרים פיננסיים מבוססי ESG. ה-ESG הוא התפתחות טבעית של המונח הקודם ששלט בכיפה – אחריות תאגידית , ויש בו הרבה   ברכה בכפוף לכמה הסתייגויות משמעותיות. מי שחפץ בהצלחתו, צריך קודם כול להישיר מבט, לא להתעלם מחולשותיו ומחסרונותיו, ולהתמודד עימם. החסרונות הבולטים הם: היקף ההשקעה בעולם  במוצרים ובפרוייקטי ESG – נדמה שהשמיים הם הגבול. המספרים המתפרסמים בתקשורת הם לא רק מוגזמים, הם מופרכים.  הנטייה לצבוע כל דבר שיש בו פירור של ESG כהשקעה במוצר/פרויקט ESG היא טבעית ומתחברת לתפישה החיובית של המושג, אבל היא מלאכותית. טוב לא ייצא מזה. "גרינוושינג" – גרסה קיצונית יותר של צביעת פרויקטים כביטוי של ESG שכן כאן מדובר פשוט בזיוף וברמאות, ובמקרה הטוב - העמדת פנים. ברגע שארגונים קובעים יעדי ESG  והאחראים לכך שהם יושגו לא עומדים בהם, הפיתוי להוליך שולל הוא גדול, וראו לעניין זה מה שהתרחש לפני שנים אחדות בדויטשה בנק שפרסם הצהרות על ביצוע השקעות אקולוגיות שתורמות לאיכות הסביבה שלא היו כאלה תוך הטעיית משקיעים. זהו מקרה של "גרינוושינג" טיפוסי. התוצאה הייתה שהמשטרה והרגולטורים פשטו על משרדי הבנק וחברת הבת שלו. מסחור – האופן החיובי שבו נתפש ה-ESG הביא ליצירת שלל מוצרים פיננסיים שמבוססים על חברות שעומדות באופן ראוי ברמת ה-ESG שלהן, ולכן יצרני המוצרים דואגים לגבות פרמיה בדמות דמי ניהול גבוהים יותר משהם מבקשים על מוצרים דומים שאינם מבוססי ESG. זה אמור גם לגבי מנהלת ההשקעות הגדולה בעולם, בלאקרוק, (כ-10 טריליון דולר) שנחשבת נושאת הדגל האקטיבית של ה-ESG. הקלות שבה נותנים ציוני ESG הם על גבול הבדיחה.  כך, למשל, מדד ESG על חברות S&P500 כולל כ-350 חברות [1] . מישהו מבין הקוראים מאמין שכ-350 חברות מתוך 500 אמריקאיות אכן עומדות בקריטריונים של ה-ESG באופן ראוי? תרבות וול-סטריט שהיא תרבות קלוקלת לא יכולה לייצר 350 חברות כאלה, אולי 35. הבעיה היא שהדירוג הוא   יחסי  ולא אבסולוטי. כלומר, חברה עסקית נמדדת בהשוואה לחברות אחרות, וכך חברות שהציון האבסולוטי שלהן גרוע, עדיין נכללות בדירוג. ה-ESG הוא חיבור קליט אמנם של שלוש אותיות אבל הוא מלאכותי. מישהו יכול להסביר לי כיצד ה-E מתחבר ל-G? חברה שמזהמת את סביבתה ושיודעת שהדבר מסכן את עצם קיומה, ולפחות את התפתחותה, חזקה עליה שתעשה כל שביכולתה כדי לנטר ולטפל בבעיה כפי שהיא אמורה לטפל בכל סיכון שאורב לה. מה יותר טבעי מזה? המדובר בלק אינטגרלי מניהול הסיכונים של כל חברה עסקית באשר היא. האם זה מעיד במשהו על טיב הממשל התאגידי (G) שלה ? ממש לא. ההיפך הוא כן נכון – חברה שהממשל התאגידי שלה הוא ברמה גבוהה, הרי שבהגדרה, גם ה-E שלה טוב מאוד, שאם לא כן, היא לא יכולה להיחשב החברה שהממשל התאגידי שלה הוא איכותי. התמקדות יתר בנושא ה-E הסביבה, הזיהום, משבר האקלים ה-E הוא ללא ספק נושא חשוב מאין כמוהו. משבר האקלים איננו נושא תיאורטי, אלא   מאוד מוחשי. הוא מאיים על עתיד האנושות, הוא כבר מתבטא בעליית הטמפרטורות בעולם עם כל ההשלכות על מפלס האוקיינוסים, על הדגה, על זמינות המים, על המזון ועל ההתנהגות האנושית ביום יום ועל גלי הגירה גדולים . זהו נושא שמחייב מעורבות   מדינתית, תכנון לטווח קצר וארוך, רגולציה קפדנית ואכיפה נחרצת. חברות עסקיות צריכות למלא את חלקן במאבק במשבר הזה, ובעיקר – אותן חברות שמזהמות ומחריפות את משבר האקלים, ובראשן חברות הנפט. אך טבעי שחסידי ה-ESG מתמקדים ב-E שכן הוא עונה על שני פרמטרים שנחוצים   להתמודדות: הוא מיידי והוא מוחשי  – ניתן לראות אותו, לחוש אותו, וכן – גם למדוד אותו. אבל, מה הקשר שלו לשתי האותיות האחרות? הוא עומד בפני עצמו   והכללתו כחלק מהמושג רק מסכן את שתי האותיות האחרות. שכן, כידוע הוא הפך לנושא להתנגחות פוליטית בארה"ב בין "ימין" לבין "שמאל" והיכן שנכנסת הפוליטיקה, זה לא מבשר טובות גם לשאר המרכיבים. החיבור המלאכותי בין שלוש האותיות מייצר בעיות קשות של מדידה. לא זו בלבד שקיומו של ה-E כחלק מן המושג הוא מלאכותי והוא מסוכן, הוא גם מהווה מכשול בלתי עביר למדידת איכות ה-ESG של חברה עסקית כלשהי ולקביעת הציון   שלה.  כדי לתת ציון ESG יחיד לחברה עסקית, הגורם המדרג צריך קודם כול להחליט איזה משקל אתה נותן לכל אחד מן המרכיבים,  וזה, כמובן, עניין סובייקטיבי שתלוי בערכים של כל אחד מן המדרגים. אבל חמור מכך: מה ניתן לעשות עם חברה עסקית שנמצא שה-E שלה מעולה, אבל ה-G שלה ירוד מאוד? ראינו כבר שזה מצב אפשרי. חברת טסלה  יכולה לשמש דוגמה נהדרת לכך עם E שנחשב מעולה למרות שיש גם כאלה שמפקפקים גם בכך, אבל מה לעשות וה-E של אילון מאסק  הוא "לא משהו". איזה ציון תיתן לה? די בכך שלא פשוט לתת ציון לחברה ברמת ה-S וה-G שלה, הכנסת ה-E  היא הכנסת נטע זר  שרק מקלקלת לה את השורה. מתן דירוג ל-S ובעיקר ל-G הוא "עסק" מסובך. גם מתן ציון ל-S ול-G של חברה, בנפרד וגם ביחד הוא מורכב. ה-S וה-G קשורים אחד לשני הרבה יותר מאשר ה-E וה-S או ה-E וה-G, אבל עדיין בחינה של כל אחד מהם הוא לא עניין פשוט. נכון, ניתן אמנם להיאחז בכל מיני פרמטרים טכניים כמו למשל הרכב הדירקטוריון, אפשר גם להיעזר ב-AI כדי להגיע למידעים שונים, אבל יש עדיין מגבלות   לציון שניתן על בסיס מידעים כאלה.  ראשית – מתן ציון מחייב שיתוף פעולה של הנהלת החברה  שצריכה לחשוף את קרביה ולאפשר גישה לגורם חיצוני אל עובדיה, אל ספקיה, אל לקוחותיה. בלי זה קשה להגיע לחקר האמת. לא כל הנהלה מתלהבת לחשוף עצמה עם האפשרות שהיא תצטרך להתמודד אולי עם הניגוד שבין האופן שבו היא תופסת את העניין לבין האופן שבו מחזיקי העניין האחרים תופסים אותו. מה שרואים ואפשר לראות מבחוץ אינו בהכרח זהה למה שרואים מבפנים. במבחן התוצאה: האם מניות של חברות ESG משיגות תשואה גבוהה יותר מחברות מקבילות שאינן כאלה? זו השאלה החשובה ביותר שבשלב זה אין עליה תשובה חותכת וחד משמעית. מקובל לחשוב על בסיס מאות מחקרים שנעשו בנושא, שבניגוד למחשבה, ה"אינטואיטיבית" שאכן כך, ה-ESG לא באמת מספק את הסחורה. מקובל לומר "The proof is in the pudding"  ובמקרה זה, הפודינג אולי הוא לא מר, אבל כנראה, גם לא מתוק.   מנקודת מבטי, זה ממש לא   מפתיע כי מעבר לכל הבעיות שכרוכות בנושא ושאותן סקרתי ובעיקר, אך לא רק, בהקשר של הכללת ה-E (חומר למחשבה: מה ניתן לעשות כשמחיר הנפט עולה חזק ומניות חברות הנפט מניבות תשואה גבוהה בהרבה ממניות חברות האנרגיה הירוקה?), מעבר לכך, ה-ESG הוא נושא שמוגבל בעיניי לניהול סיכונים שאמנם יכול להגדיל את הסיכוי לשיפור עסקיה של החברה, אבל הוא היה ויישאר תורה של ניהול סיכונים, ובכך אין די. כל מי שרוצה לשנות את האקו-סיסטם הכלכלי-חברתי של עולמנו חייב להרחיב את אופק הראייה והעשייה שלו לעבר גישה רחבה הרבה יותר שמתמצית בשתי מלים: Conscious Capitalism. על הקפיטליזם המודע, על הקפיטליזם הקשוב, הקשר והממשק שלו עם ה-ESG, וגם על ההבדלים – בפוסט שאפרסם בהמשך.       צבי סטפק, מייסד מיטב בית השקעות, יו"ר מיטב ניירות ערך. יו"ר ארגון קפיטליזם קשוב בישראל, חברה לתועלת הציבור. קרדיט לתמונה: רועי מזרחי רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1]  S&P 500 ESG Index. (n.d.). S&P Dow Jones Indices. https://www.spglobal.com/spdji/en/indices/sustainability/sp-500-esg-index/#data

כיצד נבנה תשתית מימונית יציבה ורציפה לפיתוח טכנולוגיות אקלים חדשניות בסקטורים הקשים במיוחד לפיצוח? כיצד ננטרל את הסיכון הטכנולוגי ונגשר על פערי המימון להקמת אתרי פיילוט בשלבי הפיתוח המוקדמים? מנהלים בכירים לאורך שרשרת המימון התגייסו לפורום המימון המשותף שהושק על ידי מרכז אריסון ופלנטק, שיעסוק בפיצוח אתגרים אלה ובקידום דיאלוג מימוני פורה בין חברות קליימטק, שחקני הסקטור הפיננסי והמדינה. ב-18.6.24 התקיים שולחן עגול במסגרת כנס PLANETech 2024, כאשר התמה המרכזית עסקה באתגרים, חסמים והחשיבות הקיימת ביצירת מודל מימון רציף לייזמות וחדשנות טכנולוגית בתחומי האקלים, רציפות ממועד היזמות הראשונית ועד לבגרות של ייצור סדרתי והגעה להיקפים מסחריים משמעותיים. השולחן העגול הובל על ידי ד"ר רות דגן ויאיר אבידן ממרכז אריסון ל-ESG, קובי אלטמן  מ-Remilk, טליה רפאלי  – קרן הון סיכון KOMPAS , יוני אופיר  –First time Credit, כפיר מזרחי  – בנק לאומי, מני נאמן  – הפניקס, רונית אשל אשכנזי   – רשות החדשנות, ו נעם סוננברג  מ-PLANETech. בפתיח של השיח, הכרזנו על השקתו של פורום קבוע משותף של מרכז אריסון ל-ESG ופלנטק בנושא מימון טכנולוגיות אקלים Climatech Finance Forum  -  פורום מימון קליימטק. הפורום יעסוק בהבניה של כלים ליצירת רציפות מימונית התומכת בתהליכי הבשלה של טכנולוגיות אקלים ישראליות חדשניות, ויצירת דיאלוג בין השחקנים לאורך שלבי המימון השונים. ניתן דגש לחשיבות הרבה ביצירת פלטפורמה פיננסית מגוונת ואג'ילית ככל שניתן בראיית מחזור החיים של המיזמים על תהליכי ההתפתחות שלהם והאתגרים/חסמים שבהם, שלמעשה תהיה פלטפורמה מאפשרת למימון בר קיימא. המשתתפים בשולחן העגול מייצגים את כל שלבי החיים הנדרשים במימון הטכנולוגיה האקלימית, משלב הרעיון והמיזם התחילי, עובר לעולם המימוני התואם את מאפייני קרנות הון הסיכון, עובר לעולם החוץ בנקאי, משם לעולם הבנקאי ומסיים בעולם המוסדי. לצד ובמקביל לכל שלבים אלה, מלווה את התהליך רשות החדשנות, כאשר עם אמצעיה וכליה יש ביכולתה להשתלב בכל שלב ממחזור החיים של המיזם. בעולם הגלובלי ובהינתן שישראל משתרכת מאחור בכל מה שקשור לרגולציה בנושאי ESG וככל שאנו חפצי חיים, אך ברור הוא שנדרש לבצע התאמה למקובל במשקים איתם אנו סוחרים, אחרת נהפוך למשק אוטרקי. ההתאמה הינה רחבה, רלוונטית לעולמות הרגולציה, דיווח חשבונאי, גילויים וכמובן, עולמות המימון בהם עסקינן. פיתוח מוצר טכנולוגי של ClimaTech  מאופיין בפרק זמן של שנים רבות ולכן הפיתוח שלו יקר ובעל סיכון גבוה. כמו כן, נדרשת השקעה משמעותית ועל החברות לשרוד תקופה ארוכה יותר ולספוג הפסדים לפני הגעה לרווחיות ("עמק המוות" מעמיק ומתרחב ככל שהאתגר משמעותי יותר ובוודאי הסנטימנט השלישי של השקעות בישראל בימים אלה אינו מיטיב את המצב). המודלים הקלאסים של קרנות "הון סיכון" השואפים להחזיר השקעה תוך מספר שנים מתקשים לתמוך בחברות אלו, ובהתאם לכך בישראל יש מספר קטן יחסית של חברות השקעה המתמחות בהשקעה בחברות קליימטק, ובעיקרן הן קרנות VC המתמקדות ב-Early Stage ומובילות את הפעילות בתשוקה ומחוייבות רבה. בהקשר זה ניתן לזהות את קיומו של מתח מובנה בין קבועי הזמנים הנדרשים לפיתוח טכנולוגיות אקלים כמו גם הזמן הנדרש כדי להוריד את רמת הסיכון הטכנולוגי, לבין קבועי הזמנים המאפיינים את גופי המימון וההשקעה השונים. קרנות הון סיכון בנויות במהותן להתמודד עם הסיכון שבתחילת הדרך אולם רוצות לראות התקדמות טכנולוגית ויישומית מהירה, ואילו גופי המימון המסורתיים יותר, בנויים לתהליכי הבשלה פרוייקטליים ארוכי טווח, אולם לא בנויים להכיל את הסיכון הטכנולוגי. הפרדוקס הזה מקשה על חברות הזנק אקלימיות לגייס השקעות ומימון באופן רציף שיאפשר להן להגיע להבשלה טכנולוגית והנדסית, והדבר נכון שבעתיים כשמדובר בטכנולוגיות במה שמכונה ה-hard to abate sectors ובצורך בהקמה של First of a kind facilities (FOAK). באקוסיסטם המימון האקלימי הגלובלי קיים שיח נרחב בסוגייה הזו, כאשר מדינות האיחוד האירופי וארצות-הברית נרתמות לתהליכים באופן משמעותי ומציעות כלים מימוניים שונים שפותחו במשולב על ידי גורמי ההשקעה והמימון, ביחד עם המדינה. בארץ לעומת זאת הנושא מפותח פחות, וכאן נכנס לתמונה פורום המימון המשותף למרכז אריסון ולפלנטק. אנו מקווים שהפורום ישמש כקטליזטור להבנייה של חיבורים ותקשורת בין שלבי המימון וההשקעה השונים, מתוך מטרה ליצור רציפות מימונית לחברות הנזק בתחום. לצד אתגרים אלה, קיימים כמובן סיכוני המעבר להם מאפיינים ומשמעויות רבות, בהן, בין היתר, אי-ודאות בנוגע לטכנולוגיות שיבשילו ואי-ודאות בנוגע לרגולציה שתתגבש שיש בהם בכדי להשפיע על מגוון ענפים ושרשראות האספקה להן משמעות רבה גם כן. במסגרת ההתבוננות והניתוח של עולם המעבר, קיים אתגר לבחון ולהבין את המשמעויות המימוניות ומרכיבי הסיכון בין העולם הישן והמסורתי המוגדר כעולם ה"חום" לבין העולם החדשני והנקי הנקרא "ירוק", היבטי הקצאת הון, משמעויות על התיק הקיים בהשוואה לתיק החדש ועוד ועוד, ומכאן, חשיבות להזכיר את עולם הטקסונומיה המתפתח מאד בעולם ובמיוחד באירופה ועושה צעדים ראשונים בישראל, ולו צפויה להיות השפעה על היבטי המימון, סיווגו, הנגשתו ומחירו. מכאן, אין זה מפתיע שהמכשול הראשון בדרך לקידום פרויקטי אקלים בישראל הוא מימון ונגישות להון. שוק המימון בר-קיימא נכון שיבחן במספר מישורים. האחד הוא איזו פעילות לממן – פעילות המקדמת פתרונות חברתיים וסביבתיים תיחשב בת קיימא ויש לקדם להן מימון. לאור השונות בין מיזמי אקלים למיזמים אחרים אותם אנו מכירים, יש צורך בפתרונות מימון ייחודיים לקידום טכנולוגיית האקלים בישראל. השני הוא רגולציה – רגולציה הרלוונטית לעולמות חברתיים וסביבתיים, דורשת רמה גבוהה של ממשל תקין ושקיפות, אחריות תאגידית וסטנדרטיזציה של תקנים. השלישי הינו יצירת מכשירים וכלים פיננסיים המתאימים לאתגרי המיזמים והפעילויות התומכים בכלכלה בת קיימא. החברים סביב השולחן, מהפרספקטיבה שלהם נתנו מספר דגשים חשובים בהם החשיבות הרבה שקיימת למימון התעשייה בכדי להגיע ל-Scale זאת כאשר בדרך כלל עסקינן במוצרים פיזיים בשונה מעולם התוכנה; ניתן דגש לחשיבות של קיומו של מודל עסקי בר קיימא הצופה בכל מועד את מכלול השלבים עד להבשלה והגעה ל-Scale; ניתן דגש להעדרם של גורמי השקעה המתאימים להיקף השקעה ההולם את ה-Middle Market, זאת בהשוואה לקיומן של קרנות שביכולתן להשקיע בהיקף משמעותי; הודגשה החשיבות של יכולת המימון היצירתי והתפור למידות המיזם; וגופי מימון התמקדו בהיבטים הקשורים בעלות הכסף, בסיכון ובתשואה המצופה אגב מחוייבותם כלפי בעלי המניות ולחוסכים. לצד זאת, וכחוט השני, דובר על החשיבות של התקשורת והתיאום בין הגורמים השונים בשרשרת הערך המימונית לאורך חיי המיזם, תקשורת שעשויה לסייע במימון בכל שלב ושלב וגם במעבר משלב לשלב. במסגרת הדיון איתגרנו את המשתתפים לזהות ולציין נושאים בהם הפורום המשותף יתמקד בעתיד וניתן לסכמם כדלקמן: 1.     מאמץ לשיתוף פעולה של מומחים מתחומים שונים והועלה הרעיון של מודל PPP-Public-Private-Partnership כמודל שעשוי לקדם מיזמים טכנולוגים בעולמות האקלים. 2.     על מנת שמיזם יגיע ל-Scale ויחצה את "עמק המוות" בשלום, נדרשת שרשרת ערך מאד מפותחת, שרשרת שמחייבת תקשורת איכותית ומקצועית בין השחקנים השונים. שיח זה לא קיים כיום באופן מספק בישראל ויש מקום לפעול על מנת לפתחו. 3.     חשיבות של מעורבות שחקנים רבים בתהליך המימון וקיומו של Skin in the Game של הרבה שחקנים (לדוגמא במסגרת של Blended Finance). 4.     חשיבות ליצירת "ארגז חול" בו המיזמים יוכלו להתנסות בחצרות של חברות תעשייתיות אגב התהליך. בהינתן כל אלה, ומכיוון שיש לנו משמרת אחת וכדור אחד, ולצד הכלכלה הטהורה, ולא בכדי, הכלכלה הינה חלק ממדעי החברה, חשוב שנשאל את עצמנו וניתן גם מענה לאורך זמן, מה בין ה-IRR הטהור והתשואה הטהורה לבין בחינת שיקולים רכים בהיבטי ההשפעה על הכדור, וכן, בראייה ארוכת טווח, איזה תמהיל ראוי לשיקולי גובה התשואה  אל מול השיקול הקיומי של התחממות כדור הארץ, קרי, מה בין IRR לאי השגת היעד של Net Zero במועד ופגיעה בחיות של הכדור אגב, אין לנו כדור אחר. הדרך ארוכה היא ורבה רבה ועם כל האתגרים, כוכב הצפון די ברור ומימוש מוצלח עשוי להביא אותנו לכדור, משק וחברה טובים יותר. סוכם שהפורום שזה עתה הוקם ידון באתגרים שעלו, ימשיך ויקיים קשר עם התעשיה והאקדמיה ויפעל ככל שניתן על מנת לייצר פלטפורמה מימונית רציפה ובת קיימא. לארוע המלא ראו כאן יאיר אבידן הוא יו"ר הועדה המייעצת וראש פורום עמיתים במרכז אריסון ל- ESG ד"ר רות דגן   היא ראש תחום אקלים ושיתופי פעולה בינלאומיים במרכז אריסון ל- ESG

האם התמקדות רבה יותר בנושאים סביבתיים וחברתיים ובממשל תאגידי תקין (ESG) מגדילה את היתרון התחרותי ארוך הטווח של חברות? יש חוקרים הסבורים שחברות המשקיעות יותר בנושאים אלו – נקרא להן חברות ESG Friendly – נהנות מביצועים פיננסיים עדיפים על חברות אחרות (Eccles, Ioannou & Serafeim, 2014). חוקרים אלו טוענים שחברות ESG Friendly עולות בטווח הארוך על מתחרותיהן הן מצד הביצועים בשוק המניות, הן מצד הביצועים החשבונאיים. הרשות לניירות ערך בארצות הברית ציטטה טענות אלו בהרחבה (Blake, 2020; Lee, 2020). הטענות גם הדהדו בפרסומים אחרים הטוענים שחברות המתמקדות בנושאים אלו עולות על ביצועי חברות שאינן עושות זאת (Gore & Blood, 2011), והיו הבסיס לעדויות בפני הסנאט בארצות הברית, שבהן נטען שבטווח הארוך ביצועי חברות ESG Friendly עולים על ביצועי חברות שאינן עושות זאת (Crasi, 2015). חוקרים אחרים טוענים שהבסיס האמפירי לממצאים אלו רעוע, מבוסס על טעויות, דיווחים מעורפלים ומדגם מוטה בשל בעיות survival (כלומר, שמקצת חברות ESG Friendly נוטות להיסגר יותר מחברות אחרות), וששכפול מהימן של הנתונים אינו מראה קשר בין התמקדות בהיבטי ESG ובין ביצועים פיננסיים (Berchicci & King, 2022; King, 2024). ב רשומה  שפורסמה לאחרונה בבלוג מרכז אריסון ל־ESG הובא מאמר חדש של פרופ' אנדרו קינג. במאמרו קינג מציע ניתוח ביקורתי לספרות המבקשת לקשר בין ESG ובין ביצועים פיננסיים. רשומה זו מבקשת להתמודד עם אותה שאלה – האם וכיצד ESG תורם לביצועים פיננסיים ארוכי טווח – אך מזווית אחרת. בלי להיכנס לוויכוח האמפירי בנושא, ועל אף עדויות אמפיריות עקיבות בתחומי ESG שלפיהן ההתמקדות אינה גוררת הפסדים לחברות (Whelan et al., 2022), אנו חוזרים למקורות התאורטיים של יתרון תחרותי ארוך טווח של חברות וטוענים: חברות ESG Friendly יכולות לשפר את יתרונותיהן התחרותיים ארוכי הטווח כל עוד התמקדות זו מאפשרת להן להקטין את בסיס עלויותיהן או להגדיל את התועלת שמוצריהן או שירותיהן מספקת ללקוחותיהן. ההחלטה על היבטי והיקפי הטמעת ESG ייחודית לכל חברה ואסטרטגיה עסקית, ולכן תהיה שונה מענף לענף ובין חברות באותו ענף. מקורות יתרון תחרותי ארוך טווח התאוריה המקובלת בתחום האסטרטגיה היא שחברות המצליחות ליצור ערך גדול יותר מהערך שמתחרותיהן מצליחות ליצור תהיינה חברות בעלות יתרון תחרותי ארוך טווח. [1] נדגים את ההיגיון שביסוד תפיסה זו באמצעות ניתוח שני מצבי קיצון: מצב קיצון אחד נוגע לחברה היוצרת בממוצע יותר תועלת ללקוחותיה מהתועלת שמתחרותיה יוצרות, ובה בעת בסיס העלויות שלה דומה לבסיס העלויות של מתחרותיה. [2]  כך למשל בפני חברת אפל עומדות שתי אפשרויות תמחור: אם החברה תציע מחירים דומים למחירים שמתחרותיה מציעות, רוב הלקוחות יעדיפו לקנות מחברה זו, שכן היא מציעה מוצרים או שירותים המקנים ללקוחות תועלת גבוהה יותר במחיר דומה למחיר שהמתחרים מציעים עבור מוצרים או שירותים בעלי תועלת פחותה. לחברה כזאת יתרונות בידול (differentiation), והיא אמורה להשתלט על השוק או לפחות להגדיל מאוד את נתח השוק שלה. אפשרות אחרת העומדת בפניה היא להעלות את מחיריה. אפשרות זו מאפשרת לחברה לנצל את התועלת הגבוהה יותר שמוצריה ושירותיה מספקים, וכך להגדיל את רווחיה תמורתם. חברה כזאת יכולה להגדיל את נתח השוק שלה או להגדיל את רווחיה או לשלב בין השניים בזכות הערך שהתועלת העודפת של מוצריה או שירותיה מקנה. מצב קיצון אחר נוגע לחברה שאינה יוצרת ללקוחותיה תועלת גדולה יותר מהתועלת שמתחרותיה יוצרת, אך בסיס העלויות שלה נמוך מבסיס העלויות של מתחרותיה. בסיס העלויות נוגע לכלל עלויות החברה, ובכללן עלויות הפיתוח, הייצור, התפעול, ההפצה והשיווק. כך למשל בפני חברת וולמרט עומדות שתי אפשרויות תמחור: החברה יכולה להציע מחירים דומים למחירים שמתחרותיה מציעות. במקרה כזה בסיס העלויות הנמוך של החברה יאפשר לה להרוויח יותר ממתחרותיה. המשמעות בפועל של דרך פעולה זו היא שהחברה מציעה מחיר דומה למחיר שמתחרותיה מציעות, אך בסיס העלויות הנמוך שלה מאפשר לה להיות רווחית יותר. אפשרות אחרת העומדת בפניה היא להוריד את מחיריה. החברה יכולה לעשות זאת בלי להיות רווחית פחות ממתחרותיה, שכן בסיס העלויות שלה נמוך יותר. אם החברה תבחר באפשרות זו, היא תציע ללקוחותיה מוצרים או שירותים המקנים את אותה תועלת שהמוצרים או השירותים שמתחרותיה מקנים, אך במחיר נמוך יותר. לחברה כזאת יתרונות עלות והיא אמורה להשתלט על השוק או לפחות להגדיל מאוד את נתח השוק שלה, שכן היא מציעה מוצרים ושירותים דומים למוצרים והשירותים שמתחרותיה מציעות, אך במחיר זול יותר. גם בנוגע למקרה קיצון זה, החברה יכולה להגדיל את נתח השוק שלה או להגדיל את רווחיה או לשלב בין השניים בזכות הערך שבסיס העלויות הנמוך יותר של מוצריה או שירותיה מקנה. המסקנה היא שכל עוד חברה יכולה ליצור ערך גדול יותר ממתחרותיה, היא יכולה לשלוט בשווקים שבהם היא פועלת או להרוויח יותר מהן. לכן בבחינת השפעת ההתמקדות בהיבטי סביבה, חברה וממשל תאגידי של ביצועי חברות ויתרונם התחרותי ארוך הטווח ראוי לאמץ גישת עלות–תועלת. משמעות הגישה היא שהתועלות הנוספות או הפחתת העלויות שחברות יכולות להשיג בהיותן ESG Friendly, בניכוי העלויות הנגרמות עקב הוצאות על פעילות בתחומי ESG – הן שתכתבנה באיזו מידה עצם היותן ESG Friendly תורם לערך החברה. כל עוד התמקדות בהיבטי ESG תשפר את יחס העלות–תועלת של חברות, היא תורמת ליצירת יתרונות תחרותיים ארוכי טווח ושימורם. ברגע שהיא משיתה על החברה עלויות גבוהות מהתועלות, היא פוגעת ביתרונות התחרותיים. התמקדות ב־ESG והגדלת תועלת יש אלמנטים רבים המאפשרים לחברות ESG Friendly להגדיל את התועלת הממוצעת שמוצריהן ושירותיהן מספקים ללקוחות, ולכן גם את מוכנות הלקוחות לשלם עבורם. חברות בעלות ממשל תאגידי תקין המתמקדות בהיבטים סביבתיים וחברתיים נהנות מיתרון במשיכת לקוחות שהיבטים אלו חשובים להם, ולכן חברות ESG Friendly יכולות ליצור תועלת גבוהה יותר מהתועלת שמתחרותיהן יכולות ליצור (Serafeim, 2023). חברות מצליחות ליצור תועלת עודפת עבור נתח גדול דיו של לקוחות באמצעות ייצור מוצרים ושירותים ידידותיים לסביבה ולחברה. בה בעת התמקדות ב־ESG מאפשרת להגדיל את המוניטין שלהן (Iskander et al., 2023), כך שגם אם עוד עלויות כרוכות בייצור מוצרים ושירותים כאלה, עדיין התועלת הצומחת גבוהה מהעלויות. העלאת מוניטין צפויה להעלות את מוכנות הלקוחות לרכוש את מוצרי ושירותי החברה, ולעיתים אפילו לשלם עבורם יותר בהשוואה לתשלום לחברות שהמוניטין שלהן ייפגע בשל התייחסות חסרה להיבטי ESG. הדבר נכון הן בשווקים צרכניים (Business to Customer), הן בשווקים מוסדיים (Business to Business). התמקדות ב־ESG והפחתת עלויות אלמנטים רבים מאפשרים לחברות ESG Friendly להפחית את העלויות הכרוכות בייצור ובאספקת מוצריהן ושירותיהן ללקוחותיהן. כך למשל הפחתת עלויות זיהום סביבה יכולה להוביל להפחתת עלויות סילוק אשפת החברה ועלויות עמידה בדרישות ותקנים, וכך להוביל להפחתת עלויותיה הכלליות. באופן דומה התייעלות בצריכה אנרגטית עוזרת להפחית את העלויות הכלליות של חברות. זאת ועוד, התמקדות ב־‏ESG מאפשרת להפחית עלויות עובדים, שכן עלויות גיוס העובדים תרדנה (משום שיותר עובדים ירצו לעבוד עבור החברה), והעובדים שיגויסו יהיו מחויבים  ו פרודוקטיביים יותר . חברות ESG Friendly מפחיתות גם סיכונים שהתממשותם עלולה לגרור עלויות כבדות. הסיכונים יכולים להיות סיכונים פיזיים למשאבים ולשרשראות אספקה, סיכוני חבות משפטית וסיכוני מעבר (transition) במקרה שבו אסדרות לשמירה על איכות הסביבה צפויות להתרחש. חברות שתהיינה מוכנות לשינויים צפויים באסדרה תהיינה בעלות עלויות נמוכות יותר מעלויות מתחרותיהן, וכך תיצורנה יתרון תחרותי עבור עצמן. חברות אלו גם צפויות ליהנות מסובסידיות ממשלתיות בשל עמידתן באסדרות מסוימות, וכך להפחית את עלויותיהן עוד יותר (Henisz, Koller & Nuttall, 2019). למעשה כל עוד העלויות הכרוכות בהתמודדות עם סיכונים אלו נמוכות מהעלות שתושט על החברה במקרה שבו אחד הסיכונים יתממש, יש היגיון כלכלי לנקוט אסטרטגיות שנועדו למנוע פגיעה בערך שחברה יוצרת בשל עליית עלויותיה בהתממשות הסיכונים האלה. חברות ESG Friendly יכולות להפחית את עלויות גיוס הונן לא רק כי הן אטרקטיביות יותר לגופים פיננסיים המעריכים היבטים אלו, אלא גם כי הן יכולות להראות למַלְווים שפרופיל הסיכון שלהן נמוך יותר, וכך להפחית עלויות ריבית וכד' (Serafeim, 2023). התמקדות ב־ESG ויתרון תחרותי בר־קיימה פועל יוצא הוא שחברות ESG Friendly יכולות להגדיל את התועלת שמוצריהן ושירותיהן מספקים, וכך להקטין את עלויותיהן. כל עוד הן מצליחות לעשות זאת טוב יותר ממתחרותיהן, יש הלימה בין התמקדות ב־ESG ובין יצירת יתרון תחרותי בר־קיימה. חברות יכולות ליצור יתרונות תחרותיים כאלה במגוון דרכים. כך למשל יצרני סחורות (commodities) המתקשים ליצור תועלת עודפת לעומת מתחריהן או להיות בעלי בסיס עלויות נמוך יותר יכולים לנצל יתרונות ראשוניוּת בהיערכות לאסדרה צפויה בתחום ה־ESG באמצעות מחקר ופיתוח מתאימים או באמצעות בניית שרשרת הערך שלהן מחדש כדי שתתאים למעבַר ל־ESG, וכך לשפר את מצבן לעומת מתחרותיהן. היערכות מוקדמת יכולה לחסוך עלויות המרה גבוהות שאליהן יהיו חשופים המתחרים, וכך ליצור יתרון עלות לחברה. יצרנים כאלה גם יכולים להיות פרואקטיביים וליצור לובי שיעודד את הרשויות לחוקק חוקים פרו־סביבתיים או פרו־חברתיים, אם הם סבורים שהם מוכנים יותר ממתחריהם לחוקים ואסדרות כאלה. עם זה חשוב לזכור שהדוגמה בעיקר מאפשרת לחברות ליהנות מיתרונות הראשוניוּת בהיערכות לאסדרה צפויה בתחום ה־ESG בטווח הקצר, ולא צפוי שתוביל ליתרונות תחרותיים ארוכי טווח. מכאן נובע שחברות צריכות לבדוק אֵילו הנחות יסוד יש בשווקים שבהם הן פועלות. נדרָש בירור יסודי אם יש פלח שוק גדול דיו המוכן לשלם פרמיה עבור מוצרים ושירותים שבגדר ESG Friendly, מה היקף החיסכון בעלויות שהתמקדות ב־ESG יכולה להביא וכמה קשה, יקר ואי־ודאי עבור מתחרותיהן לחקות אותן, וכך לבטל את הערך העודף שהן יוצרות. בירור כזה אמור להכתיב אֵילו השקעות וצעדים בתחום ה־ESG נכון לחברה לעשות כדי להגדיל את הערך שהיא יוצרת. סיכום ומסקנות המסקנה העיקרית היא שאין בסיס תאורטי מוצק לטענות שככל שחברות יותר ESG Friendly, כך הן צפויות להיות בעלות יתרונות תחרותיים ארוכי טווח. התמקדות ב־ESG צריכה להתבסס על ניתוח עלות–תועלת, ולא על הגישה שככל שחברה תהיה יותר ESG Friendly, כך ישתפרו ביצועיה הפיננסיים ויתרונותיה התחרותיים. אכן, כל עוד התמקדות ב־ESG משפרת את יחס העלות–תועלת, היא תהיה בסיס ליצירת יתרונות תחרותיים, אבל לא כך ברגע שהעלויות תעלינה על התועלות (Jensen, 2002). יוצא מכך שצריכה להיות שונות בין־ענפית ובין חברות במידה שבה הן שואפות להיות ESG Friendly. תנועת ה־ESG כבר מבוססת בנוף העסקי וספק אם תיעלם. נוסף על ההיבטים האידאולוגיים הקשורים ליישום היבטי ESG, יישומם הנכון צריך להדגיש עקרונות מבוססים לניהול בריא של עסק והבטחת יתרון תחרותי ארוך טווח. מיקוד נכון בהיבטי ESG יכול לשפר את שביעות רצון הלקוחות, להגדיל את מוכנותם לשלם עבור המוצרים והשירותים שהחברות מציעות, ועקב כך להגדיל את נתח השוק שלהן, בה בעת לזיהוי הזדמנויות להפחתת עלויות וחוסר יעילות במערכיהן. בפועל אין תבנית אחידה ליישום היבטי ESG, וכל חברה צריכה למצוא דרך ייחודית מִשֶלה ליצירת ערך מ־ESG בהתבסס על האסטרטגיה המקיפה שלה והתחרות העומדת בפניה. בטווח הארוך בעלי המניות צפויים להעריך בחיוב חברות שידעו ליישם נכונה היבטי ESG בהחלטותיהן העסקיות, יישום שיגדיל את הערך שהן יוצרות. רשומה זו היא גרסה קצרה של נייר עמדה   בנושא פרופ' ניראון חשאי, בית הספר אריסון למנהל עסקים, אוניברסיטת רייכמן פרופ' דרור עציון, בית הספר גרוסמן למנהל עסקים, אוניברסיטת ורמונט, ארצות הברית   Berchicci, L., & King, A. A. (2022). Corporate Sustainability: A Model Uncertainty Analysis of Materiality.  Journal of Financial Reporting ,  7 (2), 43–74. Blake, L. (2020, Oct. 5). RE: Proposed Rule on Fiduciary Duties Regarding Proxy Voting and Shareholder Rights (RIN 1210-AB9) . Letter from Office of Regulations and Interpretations. Crasi, T. (2015, Apr. 30). Hearing on Energy Efficiency Legislation . Testimony on Behalf of the National Association of Home Builders Before the Senate Committee on Energy and Natural Resources. Eccles, R. G., Ioannou, I., & Serafeim, G. (2014). The Impact of Corporate Sustainability on Organizational Orocesses and Performance.  Management Science ,  60 (11), 2835–2857. Gore, A., & Blood, D. (2011, Dec. 14). A Manifesto for Sustainable Capitalism: How Business Can Embrace Environmental, Social and Governance Metrics. Wall Street Journal . Henisz, W., Koller, T., & Nuttall, R. (2019). Five Ways That ESG Creates Value.  McKinsey Quarterly ,  4 , 1–12. Iskander, S., Goerzen, A., Asmussen, C. G., & Hashai, N. (2023). On Socially Responsible GVC Governance Structures: Outsourcing vs. Internalization in the First Mile. In  AIB 2023 Annual Meeting: International Business Resilience Under Global Disruptions  (p. 188). Academy of International Business. Jensen, M. C. (2002). Value Maximization, Stakeholder Theory, and the Corporate Objective Function.  Business Ethics Quarterly , 235–256. King, A., (2024). Do Sustainable Companies have Better Financial Performance? Revisiting a Seminal Study . SSRN . Lee, A. H. (2020). Playing the Long Game: The Intersection of Climate Change Risk and Financial Regulation. Keynote Remarks at PLI's 52nd Annual Institute on Securities Regulation . Serafeim, G. (2023). ESG: From Process to Product.  Harvard Business School Accounting & Management Unit Working Paper , No. 23-069. Whelan, T., Atz, U., Van Holt, T., & Clark, C. (2022). Uncovering the Relationship by Aggregating Evidence from 1,000 Plus Studies Published Between 2015–2020.  NYU, ESG and Performance . [1]  יתרון תחרותי ארוך טווח (sustainable competitive advantage) הוא היכולת חברה להרוויח לאורך זמן יותר ממתחרותיה. ערך הוא הפער שבין התועלת שמוצריהן או שירותיהן נותנים ללקוחותיהן ובין בסיס עלויותיהן. [2]  תועלת גדולה יותר ללקוחות מוגדרת כתועלת הכספית שמוצרים או שירותים מקנים ללקוחות ומתבטאת במוכנות הלקוחות לשלם (willingness to pay) עבור מוצרי או שירותי החברה.

ב־ 4 באפריל 2024 , פחות מחודש לאחר שפעלה ל אימוץ כללי גילוי האקלים  (Climate Disclosure Rules), החליטה רשות ניירות ערך האמריקנית (ה־SEC) להשהותם מרצון. ההחלטה על השהיית הכללים באה בעקבות עתירות רבות לבית המשפט הפדרלי לערעורים של ארצות הברית הטוענות בין השאר שה־SEC חרגה מסמכותה החוקית באימוצה כללים המחייבים גילויים הקשורים לאקלים. לדעת העותרים, גילויים מסוג זה אינם נחשבים חיוניים למשקיעים לצורך החלטות השקעה מושכלות. המתנגדים לכללים טענו שיישום הכללים יטיל עלויות גבוהות על חברות, בייחוד על חברות קטנות ובינוניות, ללא תועלת ברורה למשקיעים, ושהכללים אינם ברורים דיים, מה שעלול להוביל לאי־ודאות מצד חברות ומשקיעים. מקרה בוחן זה מעלה על המוקד שאלה חשובה ומהותית: האם ראוי ונכון שקידומם של ערכים הנוגעים לסביבה, חברה וממשל תאגידי (ESG) ייעשה במסגרת דיני ניירות ערך?   ברשומה זו נבקש לבחון שאלה זו הן בראי הדין בישראל, הן בראי הדין בארצות הברית.   תכלית דיני ניירות ערך סעיף 2 לחוק ניירות ערך – סעיף כינונה של רשות ניירות ערך בישראל – קובע שתפקידה של רשות ניירות ערך יהיה "שמירת עניניו של ציבור המשקיעים בניירות ערך, כנקבע בחוק זה". [1] מהוראה זו רשות ניירות ערך שואבת את ההכשר החוקי והציבורי למרבית פעולותיה בשוק ההון. [2] היגיון דומה עמד גם בבסיס חקיקת חוק ייעוץ השקעות ובבסיס התקנת התַקנות הפועלות מכוחו, הקובעים חובת הסמכה ורישוי לעיסוק בתחום הייעוץ למסחר בניירות ערך. [3] בדומה לחוק ניירות ערך, חוק ייעוץ השקעות מבקש להגן על ציבור המשקיעים ה"לא מתוחכמים", השמים את מבטחם במנהלי תיקי השקעות. ודוק, ההגנה על האינטרס של המשקיעים נועדה גם להגביר את השתתפותם בשוק ההון, שגודלו וחוסנו הם אינטרס כלכלי של המדינה. [4]   הלכה היא שעקרון היסוד שעליו מושתתים דיני ניירות ערך וחוק ניירות ערך הוא עקרון הגילוי הנאות. לעיקרון זה חשיבות עצומה בכל הנוגע לשמירה על תפקודו, תקינותו, יעילותו ואמינותו של שוק ההון, ומטרתו בין השאר היא להעמיד לציבור המשקיעים את מלוא המידע האמיתי והמהימן הדרוש להם לצורך החלטות השקעה מושכלות. [5] עקרון הגילוי הנאות הולך יד ביד עם עקרון המהותיות (materiality) – הקו המנחה לאומדן היקף הגילוי הנדרָש מתאגידים שניירות הערך שלהם נסחרים בבורסות ברחבי העולם, ובישראל ובארצות הברית בפרט. לעניין זה יפים דבריו של הנשיא שמגר בעניין ברנוביץ : [6]   "ככלל ניתן לומר, כי חובה זו תחול לגבי כל מידע, שהינו מהותי למשקיע הסביר, ואשר אין מגבלה חוקית או מגבלה שבסבירות המצדיקות מניעת גילויו. אמת המידה של ה'מהותיות' (materiality) הינה זו השלטת במשפט האמריקני, שם נקבע, כי למרות שאופיין של העובדות המהותיות (material facts) משתנה לאור נסיבותיו של כל מקרה נתון – ניתן להכליל ולומר, כי חובת הגילוי משתרעת על עובדה אשר לו המשקיע הסביר בניירות ערך היה יודע אודותיה, היה בכך כדי לשנות באופן משמעותי את מכלול האינפורמציה שעל בסיסה יקבל החלטות הנוגעות להשקעה בניירות ערך בחברה הנוגעת לעניין".   בעניין זה לא נעלמה מעינינו גישת האחריות התאגידית (CSR), שלפיה על החברה ומנהליה, הפועלים עבורה, להביא בחשבון לא רק את טובתם של בעלי המניות, אלא גם את טובתם של עובדי החברה, צרכניה והציבור הרחב בכללותו. [7] עם זה, אומנם אימוץ ה־CSR בדיני חברות עדיין בבחינה, אבל נכון למועד זה גישה זו טרם עשתה את דרכה לתחום דיני ניירות הערך. [8]   גילוי מהותי או גילוי חשוב? עקרון המהותיות מחייב הבחנה בין מידע חשוב ובין מידע מהותי. מסגרת הגילוי של ה־SEC, וכך גם מסגרת הגילוי של חוק ניירות ערך בישראל, נועדו לדרוש מחברה לגלות מידע מהותי עבור המשקיעים, ולא מידע העשוי להיות חשוב ברמה החברתית בלבד. במילים אחרות, מידע חשוב עשוי להיות רלוונטי לבעלי עניין, אך אינו בהכרח משפיע על שווי החברה, ביצועיה הפיננסים וכדאיות ההשקעה בה. לעומת זאת, מידע מהותי הוא מידע בעל פוטנציאל השפעה ממשי על מחיר נייר הערך של החברה, ולכן גילויו הכרחי  לשם החלטות השקעה מושכלות.   אפשר לאתגר את חשיבות ומהותיות כללי גילוי האקלים של ה־SEC (ודיווחים הנוגעים לענייני אקלים בכלל) מכמה היבטים: ראשית, גילוי בנוגע לסיכוני אקלים בעלי פוטנציאל השפעה מהותי על פעילות החברה כבר ממילא כפוף לחובת הגילוי מכוח הכללים הקיימים כיום בדיני ניירות ערך. [9] אי לכך, אין כל הצדקה מהותית בהוספת חובות גילוי קונקרטיות בנוגע לסיכונים הקשורים לאקלים, שכן גילוים מתחייב בין כה וכה מכוח עקרון הגילוי הנאות לפי נסיבות העניין. זאת ועוד, חובות גילוי בענייני אקלים אינן חוסות תחת תקן דיווח אחיד ברמה העולמית (שלא ככללי הדיווח החשבונאיים, לדוגמה). מצב זה עשוי להוביל לחוסר סטנדרטיזציה בדיווחים, בייחוד למצבים שחברה מדַווחת עשויה לשקף לצרכניה, משקיעיה ובעלי עניין אחרים מידע מטעה או לא מהימן בנוגע להיבטים סביבתיים בפעילותה העסקית. המדובר בתופעה רווחת ושמה Greenwashing  (התיירקקות).   שנית, יישום הכללים יטיל עלויות גבוהות על החברות המדַווחות, בייחוד על חברות קטנות ובינוניות, זאת בהיעדר כל תועלת ברורה למשקיעים. כך לדוגמה סקר של פירמת הייעוץ ERM משנת 2022 חשף שחברות הנסחרות בארצות הברית מוציאות בממוצע 533,000 דולר בשנה על גילוי מידע הקשור לאקלים, ואילו משקיעים מוסדיים מוציאים בממוצע 1,372,000 דולר בשנה על איסוף, ניתוח ודיווח של נתוני אקלים במסגרת החלטות ההשקעה שלהם.   הטענה השלישית מבנית.   הטלת חובות גילוי קונקרטיות בנוגע לסיכוני אקלים עולה על הדעת כל עוד פעילותו של תאגיד מדַווח קשורה קשר אינהרנטי לפגיעה בסביבה (כגון חברות זיקוק, חברות כימיקלים ומפעלי ייצור). [10] ישאל השואל – מדוע חברת טכנולוגיה בתחום התוכנה, לדוגמה, נדרשת לגילויים כה נרחבים בדבר סיכוני אקלים והשפעותיה על הסביבה, אם בדרך כלל סיכונים אלו שואפים למינימום לאור תחום עיסוקה? זאת ועוד, כיום מרבית תשומת הלב לגילויי ה־ESG בארצות הברית מופנית כלפי חברות ציבוריות. אם קידום ערכי ה־ESG חשוב ברמה העולמית, מדוע רק חברות ציבוריות נדרשות לדווח על אותם סיכוני אקלים, ואילו חברות פרטיות, גדולות או מזהמות ככל שיהיו, אינן נדרשות לעשות זאת? [11]   הטענה הרביעית משפטית במהותה. רשות מנהלית – בין אם רשות ניירות ערך בישראל ובין אם ה־SEC – רשאית לפעול רק מכוח הסמכה מפורשת בחוק או מכוחו. טענה זו מושתתת על עקרון חוקיות המִנהל מהמשפט המנהלי. [12] כל פעולה החורגת מאותה סמכות סטטוטורית היא פעולה הבטלה מעיקרה (Ultra Vires). הוראת החוק המסמיכה את ה־SEC לחוקק חוקי בורסה היא סעיף (a)13 ל־Securities Exchange Act of 1934. סעיף זה מקנה ל־SEC סמכות לחוקק תקנות "כנדרש או כמתאים להגנה נאותה על משקיעים ולהבטחת סחר הוגן בנייר הערך". [13] כך לדוגמה הקושי הגלום בדיווחי ה־ESG הוא שלעיתים קרובות דיווחים אלו כוללים מידע שעל אף שהוא עשוי להיות בעל משמעות אתית או חברתית, ספק אם ביכולתו להשפיע ישירות על ביצועיה הפיננסיים  של החברה או על מחיר המניה  שלה בטווח הקצר. [14] לפיכך קשה לטעון שדיווחים כגון אלו מהותיים במובן המסורתי של דיני ניירות ערך. עמדה דומה נקט בית המשפט לערעורים של המחוז החמישי בארצות הברית בפסק הדין בעניין   Alliance for Fair Board Recruitment , שעסק בעניין דומה. בית המשפט קבע שכללי הגילוי שבורסות ניירות ערך מתקינות צריכים להיות קשורים במהותם למטרות הליבה של החוק, ובעיקר לקידום יעילות השוק והתחרות בעסקאות ניירות ערך, מניעת הונאה, מניעת מניפולציה ומניעת ספקולציה. [15] עמדה זו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 2 לחוק ניירות ערך, ואפילו מתכתבת עם עמדת בית המשפט העליון בעניין  ברנוביץ , שלפיה חובת הגילוי המוטלת על החברות שניירות הערך שלהן נסחרות בבורסה עיקרה בחשיפתם של הנתונים הרלוונטיים למשקיע ובמניעת הטעייתו, ושאין מטרתה לכוון את דרכיו של המשקיע או להמליץ לו בבחירת השקעותיו. [16]   הדין המוצע איננו חולקים שקידומם של ערכים הנוגעים לסביבה, חברה וממשל תאגידי הוא מטרה חשובה וראויה. לצד זה, אנו מציעים לשקול אם קידומם באמצעות המסגרת הנורמטיבית של דיני ניירות ערך נכון ויעיל. קידום ערכי ה־ESG יכול, ואפילו נכון שייעשה, באמצעות האפיקים המקובלים, היינו, באמצעות מסגרות נורמטיביות ייעודיות: כך לדוגמה אפשר לקדם נושאים הנוגעים ל־E י (Environment) במסגרת דיני איכות הסביבה הקיימת, נושאים הנוגעים ל־S י (Society) במסגרת דיני העבודה ונושאים הקשורים ל־G י (Government) במסגרת דיני חברות. חקיקה ישירה המחייבת חברות לפעול לקידום ערכים אלו, ולא רק לדווח עליהם, עשויה להיות יעילה יותר מדרישות גילוי במסגרת דיני ניירות ערך ולדרוש השקעה של אותם משאבים לפעולות יזומות בנושא. מצב זה יבטיח יישום מעשי של ערכי ה־ESG, ולא רק עמידה בדרישות גילוי פורמליות. עניין זה מקבל משנה תוקף בעידן הנוכחי, שבו תקן הדיווח בנוגע ליישום מדיניות ה־ESG עדיין איננו עשוי מקשה אחת, והוא עלול להביא ל דיווחים שאינם בהכרח הולמים את המציאות בשטח . אכן, לא אחת ה"שיטה" מבקשת לקדם התנהגות באמצעות הטלת חובת גילוי על תאגידים עסקיים. כך למשל נעשָה, או לפחות נעשָה ניסיון לפעול, בתחום תגמול בכירים בחברות ציבוריות. [17] אולם גם במקרים אלו נשמַר הקשר הישיר בין הגילוי ובין פעילות החברה והסיכונים הכרוכים בפעילותה – זאת שלא כמִתאם (אם קיים) בין חובות גילוי ESG ובין סוגי החברות שעליהן הן מבקשות לחלוש.   ברשומה קצרה זו לא ביקשנו לבחון לפרטי פרטים את מודלי הגילוי הקיימים או המוצעים בתחום ה־ESG – בין אם מכוח כללים חשבונאיים, ובין אם מכוח הוראות משפטיות – אלא לשקף עמדה עקרונית ובסיסית שלאורה יש לפעול לפיתוח גילויי ה־ESG בעולמות של דיני ניירות ערך. תפיסה זו יונקת מעקרונות הבסיס של דיני ניירות ערך. היא אינה נשענת על בסיס תפיסתי רעוע המבקש לבנות עולם חדש של גילוי מתוך תובנה או הנחת מוצא של "מה חשוב לציבור המשקיעים בימינו", גם לא מתוך הרחבת יתר של המונח מהותיות בדיני ניירות ערך.   בימים אלו אנו עדים ל תנודתיות תפיסתית  בכל הנוגע לעקרונות הבסיס שמוסד ה־ESG מבקש לקדם. בחינה חוזרת של עקרונות אלו מחייבת גם בחינה מחדש של היבטי ה־ESG ומקומם בעולמות החברות הציבוריות. עורך הדין ד"ר שחר הדר הוא שותף במחלקת התאגידים וניירות הערך במשרד מיתר. מרצה מן החוץ בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת רייכמן. בוגר בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד עידן רוזנבלום הוא מתמחה במחלקת התאגידים וניירות הערך במשרד מיתר. בעל תואר ראשון במשפטים (.LL.B) ובפסיכולוגיה (.B.A) באוניברסיטת רייכמן. בוגר המחזור הראשון של תוכנית המתמחים של מרכז אריסון ל־ESG   [1]  ס' 2 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968. [2]  בג"ץ 8338/21 The Lesser Group Limited   נ' רשות ניירות ערך , פס' 29 לפסק הדין של השופט אלרון (אר"ש 4.4.2023). [3]  חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה–1995 (להלן: "חוק ייעוץ השקעות"). [4]  בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר , נא(4) 367, פס' 21 לפסק הדין של הנשיא ברק (1997). [5]  ת"צ (כלכלית ת"א) 60401-12-17 בוכריס נ' פאוור , פס' 31 לפסק הדין של השופטת רונן (אר"ש 21.11.2019). [6]  ע"א 5320/90 א. צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך , מו(2) 818, פס' 10 לפסק הדין של הנשיא שמגר (1992) (להלן: עניין ברנוביץ ). [7]  שם, בפס' 11 לפסק הדין של הנשיא שמגר. ראו גם עלי בוקשפן "שורו, הביטו והראו – קריאת השכמה לחובות גילוי ESG בקרב חברות מדווחות בישראל ולחשיבותן של תכניות הטמעה פנים תאגידיות" בלוג מרכז אריסון ל־ESG י (24.9.2024) https://katzr.net/9b67d0 . [8]  השוו למשנתם של הנסמן וקרקמן: לדידם, כיום שורר קונסנזוס נורמטיבי שהחברה ומנהליה צריכים להיות אחראים אך ורק כלפי בעלי המניות, כך שכפועל יוצא ממילא יהיה בכך כדי לקדם גם תועלות חברתיות באופן מצרפי (לרבות איסור קיפוח בעלי מניות המיעוט). ראו Henry Hansmann & Reinier Kraakman, The End of History for Corporate Law , 89 Geo. L. J. 439 (2001); עלי בוקשפן "על חברה וחברה, ועל מעמדו של סעיף 11 לחוק החברות במשפט הישראלי" משפט ועסקים  א 229, 241 (2004). [9]  עמדה דומה נקט לאחרונה נציב ה־SEC והיו"ר בפועל בהצהרה שפרסם. ראו Mark T. Uyeda, Acting Chairman Statement on Climate-Related Disclosure Rules , U.S. Securities and Exchange Commission (Feb. 11, 2025) https://katzr.net/8130a3 . [10]  עניין זה מתיישב גם עם הדרישות והיקף הגילוי לפי ס' 28 לתוספת השנייה לתקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת תשקיף – מבנה וצורה), התשכ"ט–1969. [11]  ואולם הסיכונים וההזדמנויות של ESG עשויים להשפיע גם על חברות פרטיות, ואפשר למנות כמה סיבות מדוע בדומה לחברה ציבורית, חברה פרטית תבחר לדווח על נתוני ESG או ליזום יוזמות הקשורות ל־ESG. ראו David A. Bell, Dan Dorosin & Ron C. Llewellyn, ESG Reporting for Private Companies , Harv. L. Sch. F. Corp. Governance (Sep. 13, 2023), https://katzr.net/0af5d0 . ראו גם יאיר אבידן "דיווח ESG – בין אסדרה לאסטרטגיה" בלוג מרכז אריסון ל־ESG י (6.2.2025) https://esgblog.runi.ac.il/post/regulation . [12]  יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך א: המינהל הציבורי 73 (מהדורה שנייה מורחבת 2010). י [13] "…as the Commission may prescribe as necessary or appropriate for the proper protection of investors and to insure fair dealing in the security". [14]  בדרך כלל אין למשתתפי השוק את היכולת להעריך כיצד נתוני ESG משפיעים על מחירי המניות. כך למשל כמדובר בסיכונים סביבתיים או חברתיים, הדורשים ניתוח מורכב ומעמיק, יש קושי לכמת את אותן השפעות (בין אם על בעלי עניין ובין אם על בעלי מניות אחרים). זאת ועוד, עדיין אין מנגנון שוק שיבטיח שמחירי המניות יגלמו עלויות חברתיות או סיכונים הקשורים ל־ESG. כמו כן בעולמות ה־ESG יש קושי אינהרנטי הנובע ממגוון העדפות מוסריות של משקיעים המקשות על השוק להגיע להסכמה על מחיר מניה הוגן – זאת שלא כנושאים פיננסיים מסורתיים, ניטרליים במהותם, המכילים מנגנונים המאפשרים להגיע להסכמה כאמור. למצב זה השפעה ישירה על ציבור המשקיעים, שאינם יכולים לשים את מבטחם במחירי השוק שישקפו את שיקולי ה־ESG ומידת השפעתם במדויק. [15]  בפסק דין מיום 11 בדצמבר 2024 ביטל בית המשפט בארצות הברית את כללי גילוי הגיוון (Diversity Rules) שהציעה נאסד"ק. בית המשפט פסק שבאישורה אותם חרגה ה־SEC מסמכותה מכוח Securities Exchange Act of 1934. כללי הגיוון של נאסד"ק, שאישרה ה־SEC כבר באוגוסט 2021 ושנכנסו לתוקף בשנת 2022, דרשו מחברות הנסחרות בבורסה זו לחשוף סטטיסטיקות גיוון בהרכב הדירקטוריון שלהן ולהתייחס לגזע, המגדר והנטייה המינית של חברי הדירקטוריון. אותם כללים גם חייבו שבכל דירקטוריון יהיו חברים לפחות שני דירקטורים העונים על הגדרתה של נאסד"ק למגוּון (diverse) – נשים או מיעוטים או להט"ב. [16]  עניין ברנוביץ , לעיל ה"ש 6, בעמ' 7. [17]  במסגרת זו נעשָה ניסיון לרסן תגמול בכירים באמצעות גילוי אודות גובה שכרם, אולם נִראֶה שהתוצאה הייתה הפוכה.

הארגונים החברתיים המשפיעים ביותר מי הארגונים החברתיים החשובים ביותר לחברה? כנראה הרוב ישיבו שמדובר בעמותות או בארגונים הקשורים למגזר הציבורי. אך אם נחשוב על זה, נבין שהארגונים עם המשמעות החברתית הגדולה ביותר הן החברות העסקיות. דַמיינו את השפעת ספקיות האינטרנט על חיינו: איזו רמת חיים הן יוצרות עבורנו. כמה אפשרויות צמיחה ברמה האישית וברמה הלאומית הן יוצרות. כמה אפשרויות לצמצום פערים חברתיים הן יוצרות. באופן דומה חִשבו על ההשפעה של AI ,Google, חברות המייצרות שירותי סלולר ואפילו חברות מזון ונופש. אם נשאל את עובדי ספקיות האינטרנט מה הם עושים בעבודה, האם הם ישיבו שהם מאפשרים לבני אדם לצמוח ולממש את הפוטנציאל שלהם? האם הם מודעים לַמשימה של החברה שלהם? דרך אגב, לא ברור כלל כיצד המנכ"לים של אותן חברות ישיבו על השאלה.   אחריות תאגידית צריכה להימדד בליבה כשאנחנו חושבים על CSR (Corporate Social Responsibility, אחריות תאגידית), בדרך כלל אנחנו חושבים על פעילויות החברה שאינן בליבת הפעילות שלה. כך למשל אם נחשוב על חברות הסלולר, נחפש את פעילויות ההתנדבות שלהן ואת התרומות הכספיות שלהן שנועדו למטרות חברתיות, שמירה על הסביבה וכדומה. בדרך כלל לא נחשוב על פעילות הליבה של העסק. וזו ה־C החסרה. נִראה שהאינטראקציה בין CSR ובין ליבת הפעילות כמעט אינה קיימת. ואם היא קיימת, קיומה בעל השפעה שלילית, והתרומה או ההתנדבות מאפשרות לפעול בצורה לא הוגנת כלפי הלקוחות, כיוון שיש מעין ערוץ פיצוי המאפשר לחברות להרגיש שהן עושות טוב. מדובר בערוץ המאפשר למנהלים, בעלים ועובדי החברה להרגיש שהם עושים טוב לַחברה (society), גם אם הם מונופולים המנצלים את כוחם ניצול חסר מצפון. ראו למשל את הבנקים וגופים פיננסיים אחרים. ייתכן שמנהל בנק מרגיש ערכי בתפקידו הניהולי כיוון שהוא תורם לעמותות ויוזם פעילויות התנדבות. אבל בה בעת הוא גובה עמלות ומרוויח ריבית לא סבירה דווקא מהעשירונים התחתונים. בסופו של דבר שורת הרווח שלו מתמלאת מיליארדים על חשבון הציבור. למעשה ה־CSR נתפס כערוץ מקביל לליבת הפעילות של העסק, וזאת בלי נקודת חיבור. כלומר, פעילות "עשיית הטוב" מנותקת לחלוטין מליבת הפעילות של העסק (למשל אספקת שירותי אינטרנט). לכן כשמדברים על CSR חייבים להוסיף עוד C. מעתה נדבר על CCSR (Core Corporate Social Responsibility, ליבת אחריות תאגידית). כאן האחריות התאגידית נמדדת קודם כול לפי ליבת הפעילות. ההסתכלות החדשה עשויה לשנות את הדרך שבה אנחנו מתייחסים לארגונים עסקיים ומודדים את האחריות החברתית שלהם.   תכלית כבסיס לאחריות חברתית ולצמיחה עסקית ב־CCSR נדבר על התכלית של העסק כבסיס ל־CSR. רוב המנהלים הבכירים בעולם אינם מסוגלים להשיב על שאלת התכלית. הם מעולם לא נאלצו לחשוב או לדווח על התכלית הזאת. וכך התכלית היחידה שנשארה היא לייצר מקסימום ערך כספי לבעלים – בדרך כלל בזמן קצר. על התכלית הזאת מוסיפים פעילות חברתית באמצעות "הדבקה", ולא כעניין אינטגרלי לליבת הפעילות. וכך המצפון נשאר נקי והתדמית של החברה נשארת בסדר, שהרי החברה עומדת ב־CSR כמו שהמנהלים והציבור תופסים אותו. ה־CCSR קודם כול ישפוט את החברה לפי ההתנהלות שלה בליבת הפעילות. האם היא פועלת לאור תכלית ברורה של יצירת ערך לבני אדם? ספקיות האינטרנט מנגישות מידע לציבור הרחב וכך משפרות את איכות החיים של כולנו. חברת רהיטים מייצרת ריהוט שימושי המשפר את חיי היום יום. כל חברה עסקית נשענת על תכלית של שיפור החיים של בני האדם, והיא צריכה לפעול לאורה. ה־CCSR יבחן את ההתמקדות ביצירת הערך לציבור בליבת הפעילות בממדים האלה: שיפור איכות החיים של הציבור מצריכת המוצר, תמחור הוגן של המוצר, מחקר ופיתוח שיבטיחו המשכיות של יצירת ערך לציבור בעולם דינמי, פרסום אמת בלי מניפולציות, רמת הרווחה של העובדים בָּארגון. על אלו נוסיף את ה־CSR הנוכחי. מכל מקום המשקל העיקרי יהיה על ליבת הפעילות. אני מציג כאן רעיון מושגי, אך בהמשך אפשר יהיה ליצור מדדים כמותיים לדירוג חברות לפי רמת ה־CCSR שלהן. ההתמקדות בתכלית המבינה שהמקור ליצירת ערך הוא עשיית טוב לבני אדם תיטיב לאורך זמן לא רק עם המטרה החברתית, אלא גם עם העסק, שכן היא תאפשר לעסק לשים דגש על המקור ליצירת הערך. כמעט כל סטרטאפ מצליח מתחיל עם תכלית ראויה של פתרון בעיה או יצירת ערך לבני אדם, ואז היצירתיות והחיבור של בעלי העניין לחברה אדיר. העובדים פועלים עם אש בעיניים והם בשיא היצירתיות שלהם. אך ככל שהחברה גדלה, כך התכלית שלה נשכחת ותכלית הרווח משתלטת על מרבית ההחלטות. אפשר למנות דוגמאות רבות לחברות ששכחו את התכלית שלהן וכך איבדו את השוק. חִשבו למשל על קודאק, ששכחו שתכלית קיומם היא לאפשר לציבור להנציח רגעים חשובים בחייהם. כשעובד בחברה הציג את המצלמה הדיגיטלית – מצלמה בעלת פוטנציאל גדול למימוש התכלית של קודאק – דחתה החברה את ההצעה ובחרה ברווח לזמן קצר באמצעות מכירת סרטי צילום. סופה של החברה ידוע (Lucas & Goh, 2009). חיבור לתכלית חיוני גם ליכולת לשמר חדשנות בארגון ולזהות שינויים בצרכים ובהעדפות של הלקוחות, שכן כאמור, חשוב כל העת לתת את הדעת על המקור ליצירת הערך, והוא יצירת ערך לבני אדם. החיבור לתכלית הכרחי גם בכל הנוגע ליכולת לשמר את המחוברות של העובדים לארגון ולהעלות את המוטיבציה והיצירתיות שלהם, בייחוד בעולם שבו חָל משבר במחוברות של עובדים לארגונים. סקר של Gallup State of the Global Workplace משנת 2024 מצא ש־23% מהעובדים חשים מחוברים, 62% מהם חשים לא מחוברים ו־15% מהם חשים לא מחוברים אקטיבית, כלומר, גם היו שוקלים לגרום נזק לארגון שלהם. המחקר האקדמי מלמד שתמריצים כספיים מצליחים להניע עובדים. לצד זה, חיבור לארגון ואמונה בתכלית המשרתת את החברה בכללותה הם עוד מנוע חשוב המקפיץ את המחוברות של העובדים, מושך טלנטים, מעודד פרודוקטיביות, מגביר שביעות רצון ונאמנות של לקוחות ומניע את החדשנות והדינמיות של הארגון (Edmans, 2011; Ravid et al., 2021; Edmans, 2023). זהו ניהול רלוונטי.   התכלית של בתי הספר לניהול הבעיה של הקווים המקבילים מתחילה בהכשרת המנהלים בפקולטות לניהול ברחבי העולם. כמעט כל תוכניות הלימודים בבתי הספר לניהול נוגעים במודעות החברתית. מודעות זו באה לידי ביטוי בהוספת קורס באחריות תאגידית CSR או קורס באתיקה. אך המיקוד שם הוא בקווים המקבילים של העשייה החברתית והפעילות העסקית. אין חיבור ממשי לליבת לימודי הניהול. התנהלות זו מאותתת לבוגרי הפקולטות שאכן, מדובר בקווים מקבילים, כך שאת הביזנס עושים בדרך מסוימת ובלי שום זיקה ליצירת ערך חברתי, ואחר כך מפצים על כך בפעילות חברתית כלשהי (צביעת קירות וכדומה). עסקים הם הארגונים החברתיים המשפיעים ביותר. כל עשייה בארגון מחוברת לחברה הרחבה באמצעות בני אדם. לקוח הוא בן אדם, וכך גם ספקים, משקיעים ושאר בעלי העניין. עסק אינו בועה החיה בפני עצמה. הגיע הזמן שנעבור לחפיפה ונעביר את התכלית כחוט השני בליבת הפעילות העסקית. החלטות מימוניות, תמחור, שיווק, אסטרטגיה ועוד – הכול חייב להיעשות לאור התכלית של יצירת ערך מיטבי לבני אדם. הוראת המודלים התאורטיים בבתי הספר לניהול ושימוש במודלים אלו בלי ההקשר שלהם הם עיוות היוצר מנהלים המנותקים מהתכלית האמיתית. השימוש במודלים אנליטיים הכרחי למנהלים וללימודי ניהול, אך כשהוא נעשה בלי ההקשר הרחב, הוא יכול להיות כלי רע מאוד בהחלטת החלטות. רובינשטיין הדגים נקודה זו היטב וטבע את המונח "העיוות שבנוסחה" . בסופו של דבר כל משתנה במודל ניהולי נוגע לבני אדם. אך כשבני האדם במודל הם משתנה ומתויגים כעובדים, לקוחות, משקיעים ועוד (ובמקרה הגרוע יותר מתויגים כ־X ו־Y ו־Z), התיוג מאפשר להחליט החלטות בלי ההקשר אנושי, שכן הלקוח אינו בהכרח בן אדם, הוא בסך הכול לקוח או משתנה שאות מייצגת. התיוג הזה מרחיק את ההקשר מבני האדם, ולכן אפשר לעשוק את בני האדם ועדיין להרגיש מוסריים. אם היינו מורידים את התיוג ומדברים על ההקשר האנושי של אותו משתנה במודל, אם היינו מבינים שהמשתנה מייצג בן אדם עם משפחה, הורה לילדים, מבוגר שהשקיע את הפנסיה שלו כדי לחיות בכבוד בזקנתו, אולי היה לנו קשה יותר להחליט החלטות כאלה (שהרי מה פשוט יותר מלמקסם מודל מתמטי), וכך נקבל החלטות הקשורות יותר לבני אדם, החלטות טובות יותר לחברה (company ו־society). אני מתקשה שלא לחשוב אם משבר 2008 היה נראה אחרת אילו מנהלי ההשקעות היו רואים את התכלית לנגד עיניהם. תכלית כגון מתן קצבת פנסיה שתאפשר חיים מכובדים לסבים ולסבתות שלנו. אולי אז המודל המתמטי היה נכנס להקשר מציאותי יותר ומאזן מעט את ההחלטות המופקרות של אותם מנהלי השקעות שראו משתנים במקום לראות בני אדם. כל מי שלמד ניהול ושיווק מכיר את הדוגמה של הרחבת הפתח של שפופרת משחת השיניים. ההרחבה מוצגת כמהלך שיווקי גאוני שהגדיל מכירות. אבל אף פעם לא שאלנו את עצמנו אם ההרחבה הזאת משרתת את הצרכן. כך אנו מגדלים דור מנהלים שאינו מבין את תפקידו בהובלת החברה (society) ומאפשרים למנהלים להרגיש ערכיים היכן שהם פועלים בניגוד מוחלט לערכים שלהם עצמם. לימדנו אותם לחשוב שערכים נמדדים לפי CSR בלי קשר לליבת הפעילות ובלי ראייה רחבה מסוג CCSR. לבתי הספר לניהול אחריות כבדה להובלת השינוי החברתי הזה. בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן­־גוריון הובלנו חזון: "ניהול מוביל חברה" ("חברה" משמשת כאן במשמעות כפולה: company ו־society). חזון זה נבנה לאור העקרונות שלעיל ומתוך ההבנה שהבסיס לביצועים עסקיים טובים הוא יצירת ערך חברתי. העולם השתנה. עלינו לשנות לחלוטין את הגישה להוראת ניהול ולהעביר את התכלית והאחריות החברתית כחוט השני בליבת לימודי הניהול, ולא רק "להדביק" קורס ייעודי ולהוסיף ללמד את שאר ליבת הניהול כמו שלימדו לפני חמישים שנים. דרך אגב, רוב בתי הספר לניהול אינם מבינים כלל את התכלית שלהם עצמם. לימוד ומחקר בתחום הניהול הם אחריות חברתית עצומה. בתי הספר לניהול אינם מבינים שניהול מעצב את החברה ומשפיע השפעה ניכרת על החיים שלנו. המנהלים שיוכשרו עתידים להשפיע על החברה ועל החיים של רבים. לאור זאת חשוב לכוון את ההוראה והמחקר. כך בונים חברה טובה יותר. פרופ' מיקי מלול הוא ראש אסטרטגיית הנשיא לחזון ופיתוח הנגב, אוניברסיטת בן־גוריון ולשעבר דקן הפקולטה לניהול, אוניברסיטת בן־גוריון Edmans, A. (2011). Does the stock market fully value intangibles? Employee satisfaction and equity prices.  Journal of Financial economics ,  101 (3), 621–640. Edmans, A. (2023). The power of purposeful business. In  Rethinking economics starting from the commons: Towards an economics of Francesco  (pp. 81–90). Springer International Publishing. Lucas Jr., H. C., & Goh, J. M. (2009). Disruptive technology: How Kodak missed the digital photography revolution. The Journal of Strategic Information Systems , 18 (1), 46–55. Ravid, O., Malul, M., & Zultan, R. (2021). Incentives, mission and productivity.  Journal of Behavioral and Experimental Economics ,  91 , Article 101668.

סייבר ואבטחת מידע, ובפרט הגנת פרטיות, אינם נושאים טכניים, אלא קשורים קשר הדוק לעולמות ה־ESG, ובייחוד להיבט ה־S (חברה). אבטחת מידע תורמת רבות להגנה על הפרטיות, לחיזוק אמון הציבור ולשמירה על זכויות אדם. בעידן הטכנולוגי המתקדם של המאה העשרים ואחת עסקים רבים אוספים, מעבדים ומשתמשים במידע אישי של לקוחותיהם, עובדיהם וספקיהם, והשימוש במידע זה עלול לפגוע בפרטיות. הפרטיות מבוססת על עיקרון של שליטה של האדם במידע אודותיו. מדובר ביכולת של כל פרט להחליט אֵילו פרטי מידע ישותפו, בין אם מדובר במידע פשוט כמו הרגלי קנייה, ובין אם מדובר במידע אישי רגיש כמו נתונים רפואיים או החלטות אישיות, למשל בנוגע להפלות. [1]   השליטה במידע מקנה לפרט חופש לפעול כרצונו ולהגדיר את אופיו האישי ללא התערבות חיצונית. בעידן הדיגיטלי, כשמידע נאסף ונשמר במאגרים טכנולוגיים, הגבול בין האדם ובין המידע אודותיו מיטשטש, ובשל כך מי ששולט במידע הזה, כמו המדינה או תאגידים, שולט בפרט עצמו. כך נשללת מהאדם היכולת להיות ריבון על חייו, והאוטונומיה שלו נפגעת. [2] ברשומה זו אעסוק באתגרים החדשים בתחום הגנת הפרטיות בעידן הדיגיטלי ובתפקיד החברות והדירקטוריונים בתחום זה. אדון בדרכים שבהן דירקטוריונים יכולים לנהל סיכונים בהיבט של הגנת הפרטיות ולהתמודד עם לחצים משפטיים וחברתיים לשמירה על פרטיות המידע. מעֵבר להסכמה: אתגרים חדשים בהגנה על הפרטיות אחד מעקרונות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981, הוא עקרון ההסכמה, המבטא את זכותו של האדם לשליטה במידע האישי הנוגע אליו. החוק קובע שהסכמה לפגיעה בפרטיות חייבת להיות הסכמה מדעת, כלומר, על האדם לקבל את כל המידע הנדרש כדי להחליט אם ברצונו להסכים לפגיעה או לא. [3]  ״פרטיות כשליטה״ היא נדבך חשוב בהגדרת מושג הפרטיות, והיא מדגישה את שליטת האדם במידע הנוגע אליו. הגדרה זו מסבירה מגוון היבטים של פרטיות, החל בשליטה במקומות מסוימים, עבור ביחידות אישיות ואוטונומיה בתקשורת וכלה במידע יום־יומי כמו הרגלי רכישה. [4]  אולם גישה זו זכתה גם לביקורת נוקבת, בייחוד מצד משפטנים בארצות הברית. לטענתם הגדרה זו מתמקדת בכך שהיא הסכמה לשימוש במידע מקרב המשתמשים כתנאי יסודי להגנה על פרטיותם, אך מדובר הלכה למעשה בהסכמה שאינה מושכלת, הסכמה בעייתית למדי בכמה ממדים, שכן אין שקיפות אמיתית כלפי המשתמשים, והם אינם מודעים מודעות מלאה לאופן השימוש במידע עליהם. מדיניות הפרטיות ארוכה, מורכבת, מנוסחת בשפה משפטית מסובכת, ולעיתים קרובות אינה קריאה או מובנת לרוב המשתמשים. התאגידים מנצלים את חוסר השוויון במידע כדי להפעיל מניפולציות שבהן האפשרות להסכים לאיסוף מידע נראית מפתה, והבחירה שלא להסכים מוצגת בצורה מבלבלת ולא נעימה. [5]  תאגידים רבים משתמשים במידע אישי – כמו פרסום ממוקד או יצירת פרופילים צרכניים מפורטים – לצרכים מסחריים ללא ידיעה או הסכמה במפורש מצד המשתמשים. פעמים רבות המידע הזה עובר לגורמים שלישיים, ועקב כך המשתמשים מאבדים שליטה על המידע שלהם. הדבר עלול להוביל לפגיעות אישיות כמו הפליה במחירים, גניבת זהות, מלכודות שיווקיות ועוד. [6] הבעיה אינה נעצרת שם, והיא מתרחבת גם לאיומים חיצוניים כמו פריצות סייבר, שבהן המידע האישי שנשמר בידי התאגידים נגנב ומשמש למטרות פוגעניות כמו סחיטה או גניבת זהות. חוויות אלו מובילות לפגיעות נפשיות כמו חרדה ופחד, לתחושות של חוסר שליטה ואובדן אוטונומיה, ולעיתים גם לפגיעות כלכליות חמורות. [7]  דו"ח חדש של מערך הסייבר הלאומי מציג לראשונה ניתוח כלכלי של העלות המצטברת למשק הישראלי מנזקי מתקפות סייבר, העלות מוערכת ב־12 מיליארד ש"ח בשנה. הדו"ח מלמד שהשקעה בכמה צעדי הגנה בסיסיים יכולה להפחית את הסיכון לתקיפות בארגון בכ־30%–50%. [8] המתח שבין רווחים ובין אחריות חברתית: שלושה היבטים עיקריים נראה אפוא שהגנה על פרטיות המידע הפכה לאחד מהנושאים האסטרטגיים שבהם דירקטוריון של חברה עסקית נדרש לפעול באחריות. לכאורה אפשר להניח במבט ראשון שמדובר במקרה קצה, אולם מדובר במצב שכיח יותר משנדמה, שכן במרוצת השנים אפשר להיווכח כיצד נוסף על תפקידו בפיקוח על הפעילות הפיננסית וניהול הסיכונים, הדירקטוריון עוסק גם בנושאים חברתיים לצד אחריות תאגידית. [9]  חשוב להבהיר שאין מקום לאשליות: אחריות תאגידית זו אינה נובעת רק מרצון טוב, אלא בראש ובראשונה משיקולים כלכליים. כך למשל בניית אמון עם הלקוחות בנושא פרטיות היא רכיב קריטי. כאשר לקוחות סומכים על חברות טכנולוגיה שישמרו על פרטיותם, הם נוטים יותר לשתף עימן מידע ולהתנהל עימן בביטחון. כדי לשמור על יתרון תחרותי חברות חייבות להוכיח מחויבות להגנת הפרטיות, שאם לא כן הן עלולות לאבד את לקוחותיהן לטובת מתחרים. אחריות תאגידית הכרחית להצלחה עסקית בטווח הארוך, וגם משקפת את השינוי החברתי בתפיסת תאגידים בעידן הנוכחי. [10] פן אחר לעניין זה הוא השינויים הנובעים מהעלייה בציפיות החברתיות מהתאגידים, וזאת ביתר שאת לנוכח חשיפת פרקטיקות פעולה פוגעניות של תאגידים רב־לאומיים, פרקטיקות שהביאו לקדמת הבימה את הדיון על אחריותם החברתית בכל הנוגע לתנאי עבודה, פגיעה באקלים והפרת זכויות אדם. האמון הציבורי שארגוני החברה האזרחית מקנים מאפשר להם להפעיל על התאגידים לחץ נורמטיבי, כלכלי ומשפטי. [11]  עקב כך יותר תאגידים מאמצים מחויבות חברתית, ומחויבות זו מגדילה את הציפיות החברתיות מהם ומשפיעה על הכנסותיהם ועל גיוסי עובדים והון. [12]   הרחבת אחריות זו מציבה אתגרים חדשים ודורשת מהדירקטוריון לפתח מיומנויות וכלים לזיהוי וניהול סיכונים וכן להפעלת מנגנונים להחלטת החלטות מושכלות. [13]  לאור זאת יש להידרש לניתוח מעמיק של החוק ולפרשנות מחודשת שלו. על החוק להתאים לאותם צרכים דחופים שנוצרו במציאות המורכבת של המאה העשרים ואחת, בייחוד לאור סעיף 11 לחוק החברות, התשנ"ט–1999, סעיף המגדיר את תכלית החברה וקובע שעל החברה לפעול לא רק למען השאת רווחיה, אלא גם להתחשב בציפיות לגיטימיות של כלל הגורמים המעורבים בפעילותה, לרבות העובדים, הלקוחות, הספקים והקהילה הסובבת אותה. במילים אחרות, יש לעמוד על המתח שבין השאיפה לרווחים ובין הרצון לתרום לחברה. לצורך כך יש להתמקד בשלושה היבטים עיקריים: בחינה מחודשת של היקף זכויותיה החוקתיות של החברה; בחינה מעמיקה של חובותיה של החברה, הנובעות לא רק מהזכויות החוקתיות של האזרחים, אלא גם מההשפעה החברתית והסביבתית של פעילותה; ואחריות החברה לכבד זכויות אדם באופן פעיל, ולא רק באופן סביל. עידן חדש של פרטיות: תפקיד הדירקטוריון בשינוי המצב הקיים ואכן, בחלוף שני העשורים מאז חקיקת חוק החברות עבר העולם שינוי דרמטי בתחומים רבים. שינוי זה השפיע בין השאר על עוצמתם של תאגידי ענק, ובייחוד אלו העוסקים ברשתות חברתיות. עם זה, כדי להבטיח שדירקטורים יטמיעו תרבות ארגונית שתעודד הגנה על פרטיות, יש להגדיר מדיניות ברורה ולהקים מנגנוני בקרה יעילים. נדמה שלא בכדי פרסמה בספטמבר השנה הרשות להגנת הפרטיות הנחיה בנוגע לתפקיד הדירקטוריון בניהול המידע האישי והגנה על פרטיות המידע. [14]  לפי ההנחיה הדירקטוריון הוא הגורם העיקרי והיעיל ביותר להטלת אחריות עמידה בדרישות תקנות הגנת הפרטיות, בייחוד בתאגידים שעיבוד המידע האישי הוא ליבת פעילותם או כשיש סיכון מוגבר לפרטיות. לפי ההנחיות תאגידים יידרשו ליישם הליכי פיקוח ובקרה על הביצועים בתחום הגנת הפרטיות ולדון באירועי אבטחת מידע ובתוצאות ביקורת תקופתית. כמו כן יש אפשרות להטיל את האחריות על גורם אחר בחברה, אולם הדירקטוריון חייב לשמור על פיקוח הדוק. אפשר להיווכח כיצד ההנחיות משקפות עלייה ברף הציפיות והחמרה באכיפה בתחום הגנת הפרטיות. הן מתוות מסגרת קונקרטית יותר שתשפיע השפעה ניכרת על שיקול הדעת העסקי של תאגידים, תגדיל את החשיפה המשפטית ותחייב אותם להשקיע משאבים רבים יותר בשיטור עצמי. נראה אפוא שההנחיות נושאות אופי ומטרה כפולים: הן נועדות להטיל עיצומים חמורים על המפירים אותן, וגם לעודד תאגידים לאמץ פרקטיקות מיטביות בתחום הגנת הפרטיות באמצעות תמריצים חיוביים. מטרות אלו מתכתבות עם התמורות בהתפתחות כלים משפטיים כגון תורת האורגנים ומודל האחריות האישית, המשקפות את ההכרה הגוברת בחשיבות הפעילות האחראית של חברות במערכת החברתית המודרנית ובצורך להבטיח את פעילותן מתוך התחשבות באינטרסים של כלל בעלי העניין. כך גישת "המקל והגזר" מקבלת משנה תוקף בהענקת תמריצים חיוביים לצד הטלת עיצומים: תאגידים שיטמיעו מנגנוני אבטחת מידע יעילים ויקדמו תרבות הגנת פרטיות עשויים לזכות בהקלות בעונש ואפילו להימנע מהרשעה, ואילו תאגידים שיתעלמו מההנחיות עלולים לחשוף את עצמם ואת הדירקטורים שלהם לעיצומים, אשר ישמשו גורם מרתיע להטמעת אחריות בתחום זה. [15]   לסיכום, השימוש הנרחב של מעסיקים במידע האישי של לקוחותיהם, עובדיהם וספקיהם בעידן הטכנולוגי המתקדם של המאה העשרים ואחת הוא אתגר בולט בהגנה על פרטיות. יש תאגידים המנצלים מצב זה כדי להשיא רווחים ומסתכנים בפגיעות אפשריות במשתמשים, לרבות הפליה, גניבת זהות ופריצות סייבר, פגיעות העשויות להוביל לפגיעות נפשיות וכלכליות חמורות. בהתחשב בשינויים החברתיים והציפיות ההולכות ועולות מהתאגידים תפקיד הדירקטוריון נעשה חיוני בניהול הסיכונים ובהגנה על פרטיות המידע. על הדירקטוריון לאמץ גישה מקיפה שתשקול את האיזון שבין רווחים ובין אחריות חברתית. גישה זו תשפיע על ההצלחה העסקית בטווח הארוך. בצידו האחר של המטבע המשפט מעודד חברות לשקול את הרווח המשותף ומניע את התאגידים לשינוי אינטגרטיבי בתהליכי ניהול סיכונים והגנת מידע: מגמות משפטיות עכשוויות מעידות על מעבַר לדיני פרטיות מחמירים ומקיפים יותר, דינים המכַוונים לשילוב תאגידים באחריות להגנת מידע ולשקיפות כלפי הצרכנים. להערכתי, בשנים הקרובות ניווכח לראות במדינות מתקדמות רבות, ובכלל זה ארצות הברית, כיצד אסדרה והנחיות חדשות יוסיפו להגדיר מחדש את האחריות החוקית של תאגידים. אסדרה זו תיאלץ את התאגידים להטמיע מנגנוני הגנה משופרים ולהיערך כל העת לסיכונים משתנים. עומר מנחם שליט מתמחה במרכז אריסון ל־ESG, בוגר תואר ראשון במשפטים (.LL.B) וממשל (.B.A) מאוניברסיטת רייכמן וסטודנט לתואר שני במשפטים (.LL.M) בבית הספר רדזינר למשפטים. [1]  מיכאל בירנהק "שליטה והסכמה: הבסיס העיוני של הזכות לפרטיות" משפט וממשל  יא 9 (2007). [2]  Bart van der Sloot, The Right to be Let Alone by Oneself: Narrative and Identity in a Data-Driven Environment,  13(1) Law Innovation & Tech. 223 (2021). [3]  פעולה שנעשית בהסכמתו של האדם אינה פגיעה בפרטיות (ס' 1 לחוק הגנת הפרטיות). הסכמה מוגדרת בחוק כך: "הסכמה מדעת, במפורש או מכללא" (ס' 3 לחוק הגנת הפרטיות). [4]  בירנהק, לעיל ה"ש 1 . [5]  Brett Aho & Roberta Duffield, Beyond Surveillance Capitalism: Privacy, Regulation and Big Data in Europe and China , 49(2) Econ. & Soc'y 187 (2020). [6]  The privacy, Data Protection and Cybersecurity Law Review (Alan Charles ed., 2021). [7]  NZ Jhanjhi et al., Cyber Security and Privacy Issues in Industrial Internet of Things, 37(3) Comput. Sys. Sci. & Eng'g 361 (2021). [8] מערך הסייבר הלאומי   הערכת העלות הכלכלית בגין תקיפות סייבר בישראל   (2024). [9]  Saskia Dörr, Corporate Digital Responsibility (2021). [10]   טכנולוגיות מתפרצות: אתגרים בדין הישראלי  (ליאור זמר, דב גרינבאום ואביב גאון עורכים 2022). [11]  Tim Bartley & Curtis Child, Shaming the Corporation: The Social Production of Targets and the Anti-Sweatshop Movement , 79(4) Am. Socio. Rev. 653 (2014). [12]  United Nations Open-Ended Intergovernmental Working Group of Transnational Corporations and Other Business Enterprises with respect to Human Rights, Legally Binding Instrument to Regulate, in International Human Rights Law, the Activities of Transnational Corporations And Other Business Enterprises  (2019). [13]  יוסף גרוס "'שיקול דעת עסקי' (BJR כמגן לדירקטורים מפני אחריות)" חידושים בניהול  2, 16 (2018). [14]  הנחיית הרשות להגנת הפרטיות 1/2024 " תפקיד הדירקטוריון בקיום חובות התאגיד לפי תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע) " (3.9.2024). [15]  עלי בוקשפן "עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה" המשפט  כו 141, 159 (2020).

מיסוי ו-ESG פרופ' ראובן אבי-יונה [1]   השקעות הקשורות לסביבה, לחברה ולממשל תאגידי (ESG) זוכות לתשומת לב רבה במשפט התאגידי. [2] אנשי מקצוע ואקדמיה רבים, משבחים בכתיבתם את תחום השקעות ה-ESG, ומגדירים אותו בתור "העתיד של הממשל התאגידי". [3]  הדחיפה ל-ESG נובעת, בין היתר, מהאמונה שממשלות מתקשות למלא את חובותיהן להשגת יעדים חברתיים וסביבתיים, ושתאגידים מצויים במצב הטוב ביותר לסייע לחברה להתקדם לעבר השגת יעדים אלה. [4] השקעות ESG התחזקו משמעותית בזכות גופי ההשקעה המוסדיים הגדולים, ובמיוחד "שלושת הגדולים" – BlackRock, State Street Global Advisors ו- Vanguard (להלן: " שלושת הגדולים"  או " The Big Three "). גופים אלה מחזיקים בנתחים משמעותיים במרבית החברות הציבוריות, ודוחפים אותן לטפל בסוגיות אלו. [5]   עם זאת, יש נושא חשוב שנעדר מהדיון – מיסוי . ד"ר דניאל חיים ופרופ' גדעון פרחומובסקי, במאמרם המאלף [6] התייחסו לנושא זה, וסיכמו את טענתם כך (בתרגום חופשי):   "במאמר זה, אנחנו מבקשים להדגיש בעיה יסודית שחמקה עד כה מעיני החוקרים ונוגעת לליבת התאוריה של ESG. אנו טוענים כי הפעולות שנעשות ע"י תאגידים ומשקיעים מוסדיים גדולים – קבוצות שלעתים קרובות נתפסות כ'פתרון' לכשלים ממשלתיים – תרמו באופן שיטתי לבעיות רבות אותן מנסה תחום ה-ESG לפתור ולטפל בהן. לא זו בלבד, קבוצות אלו עשויות להחמיר את אי-היכולת הממשלתית לעמוד בציפיות הציבור. הסיבה לכך – מיסוי."   "שלושת הגדולים" ודירוגי ESG: הגורמים המשפיעים על העלייה בהתחמקות ממס תאגידי   חיים ופרחומובסקי מצביעים על שלושה נתונים חשובים: 1.     תאגידים ציבוריים אמריקאיים גדולים היו במשך זמן רב בחזית התחמקות ממס . תאגידים אלו היו הלקוחות העיקריים של הגל השני של מקלטי מס (1987-2006) שהפחיתו באופן משמעותי את הכנסות המס של ארצות הברית, ואף היו אחראיים להסטת רווחים, שאפשרה להם לצבור מעל 2.5 טריליון דולר במקלטי מס בין השנים 2004 ל-2017. 2.     "שלושת הגדולים", כמו גם בעלי מניות גדולים אחרים בחברות ציבוריות סייעו והאיצו התנהגות זו . לפי מחקרים אמפיריים עדכניים, הבעלות המוגברת של משקיעים מגוונים אלה תרמה באופן סיבתי להעלאת רמות התחמקות ממס של תאגידים, וחלק מהפרשנים אף טוענים כי משקיעים אלה עשויים לדחוף באופן פעיל להתנהגות כזו. יתרה מכך, למרות הקמפיינים שלהם בנושאי  ESG, מנהלי נכסים גדולים נמנעו מלהביע עמדה לגבי הימנעות ממס תאגידי. למעשה, גם כשחברות מובילות בתיקי ההשקעות שלהם היו מעורבות במקרי הימנעות ממס בולטים, הם בחרו לשתוק. לאחרונה, "שלושת הגדולים" ומנהלי נכסים בולטים אחרים הצביעו נגד הצעות בעלי מניות בשלוש חברות טכנולוגיה גדולות (אמזון, סיסקו ומיקרוסופט) לפרסם את דו"ח ה-Country-by-Country (CbCR), הכולל נתונים על הקצאת הכנסות, רווחים ומיסים ששולמו במדינות בהן פועלת החברה. אילו הצעות אלו היו מתקבלות, הן היו עשויות להקטין את התמריצים להעברת רווחים למקלטי מס. לאור ההשלכות הכלכליות והחברתיות של הימנעות ממס תאגידי, נטייתם של מנהלי הנכסים לסבול או אף לעודד התנהגות אגרסיבית זו משקפת את ההבטחה המדומה שלהם כרגולטורים של השקעות אחראיות (ESG) . [7] 3.     הימנעות ממס אגרסיבית זו, קיבלה סיוע גם מסוכנויות דירוג ESG . סוכנויות לדירוג ESG הן שחקן מרכזי בשוק ומחזקות את ההפרדה בין ESG והתנהגות מס. חרף הביקורת אקדמית, דירוגי ה-ESG משפיעים רבות ומכוונים את החלטותיהם של משקיעים פרטיים ומוסדיים. החוקרים העלו שרוב הסוכנויות לא כוללות מדדים הקשורים למיסוי בדירוגים ואלה שכן, אינן "מענישות" כראוי בדירוג חברות שמשלמות שיעור מס אפקטיבי (ETR) נמוך. במילים אחרות, הימנעות ישירה ממס אינה משפיעה מהותית על דירוגי ESG. כדי לתמוך בטענתם על הקשר הרופף בין הימנעות ממס תאגידי למדדי ESG, החוקרים בחנו את דירוגי ה-ESG של חברות הנסחרות במדד ה-S&P 500, שהציגו התנהגות של הימנעות ממס באופן אגרסיבי במיוחד – ובמיוחד חברות שלא שילמו מס הכנסה פדרלי בשנת 2020. הממצאים הראו שחברות אלו קיבלו דירוגי ESG גבוהים באופן יחסי, מרוב סוכנויות הדירוג. ממצאים מטרידים אלו, העולים בקנה אחד עם מחקר עדכני, לפיו חברות שקיבלו דירוגים גבוהים במדדי ESG ע"י סוכנות MSCI, שהיא אחת מסוכנויות דירוג ה-ESG המובילות בעולם, למעשה משלמות שיעור מס נמוך בהרבה מהמתחרות שלהן.   הדגש המוגבל המושם על הימנעות ממס במסגרת ה-ESG, עשוי להסביר מדוע העלייה בביקוש להשקעות ESG, שאמורה הייתה להוביל לחברה טובה יותר, לא עמדה בציפיות. למעשה, הדומיננטיות הגוברת של ESG בשוקי ההון הביאה, לפי דו"ח עדכני, לעלייה באי-השוויון החברתי. [8]   מעגל הקסמים של הימנעות ממס   כפי שנטען במקומות אחרים, המצב הנוכחי אינו בר-קיימא, שכן הכנסות ממס הכרחיות להשגת מטרות  ESG, [9] כפי שכותבים חיים ופרחומובסקי (בתרגום חופשי):   "את המצב הנוכחי ניתן לתאר באופן הטוב ביותר כפרדוקס. תאגידים ומנהלי נכסים גדולים נקראים לסייע בפתרון הבעיה שהם עצמם יוצרים. מס הוא אמצעי החיים של כל ממשלה. כאשר תאגידים אינם משלמים את חלקם ההוגן במיסים, החברה כולה סובלת. ממשלות נאלצות להתמודד עם הבחירה הקשה בין התמודדות עם גירעון הולך וגדל, לבין הפחתת הוצאות לטובת הציבור והעלאת המיסים אותם נישומים אחרים צריכים לשלם, כדי לפצות על ההכנסות שאבדו".   כאשר ממשלות אינן מקבלות מס בסכומים גבוהים, יכולתן לעצב, לאכוף ולווסת מדיניות ESG  מוגבלת. יכולתה של הממשלה לטפל ביעילות בסוגיות כמו שינויי אקלים, עוני ופגיעה בצרכנים נפגעת משמעותית. למעשה, העלויות הגבוהות של יוזמות להפחתת עוני או פליטת גזי חממה והשפעתן על הגירעונות התקציביים מונעות את יישומן. כתוצאה מכך, הממשלות מתעכבות ביצירת חברות טובות יותר, משגשגות יותר ובנות קיימא. בנסיבות אלו, נוצר מעגל קסמים: ככל שהתאגידים נמנעים מתשלום מיסים, כך הממשלה פחות מסוגלת לקדם מטרות ESG,  וכאשר יכולת הממשלה לקדם מטרות אלו פוחתת, הציפייה שלנו לכך שתאגידים ובעלי מניות מוסדיים יעשו זאת גוברת. [10]   שקיפות, לחץ משקיעים ותפקידה המכריע של הממשלה בקידום מיסוי אחראי ו-ESG   חיים ופרחומובסקי מציעים שלושה צעדים לפתרון הבעיה הזו. ראשית , הם מציעים כי דוחות Country-by-Country יפורסמו לציבור. אני שותף לעמדה זו. [11]   שנית , הם טוענים שמנהלי נכסים גדולים צריכים להתחייב במפורש לקדם התנהגות מיסוי אחראית בתאגידים שהם משקיעים בהם, וללחוץ על הנהלת התאגידים לשפר את עמידתם במס. אני מסכים גם עם טענה זו, כיוון שדחיפה מצד משקיעים יכולה להשפיע על מנהלי מס תאגידיים "לומר לא" לתכנוני מס חסרי בסיס עסקי. [12] שלישית , הם סבורים כי סוכנויות לדירוג ESG צריכות לכלול את התנהגות המיסוי של תאגידים בדירוגי ה-ESG  שלהן. באופן ספציפי, "תאגידים שה-ETR שלהם קרוב לשיעור החוקי ושמציגים רמות גבוהות של עמידה במיסוי צריכים לקבל ציון מושלם במדד הימנעות ממס, ולהפך. יתר על כן, הסוכנויות צריכות להיות שקופות לגבי המשקל שהן מעניקות לשיקולי מיסוי בעת יצירת דירוג ה-ESG  של החברה." [13] אני פחות בטוח באשר לנקודה זו, שכן ה-ETR של תאגידים יכול להיות קשור יותר לשאלה אם וכיצד הם מושפעים מ"Pillar 2", כמו גם ממס המינימום התאגידי החלופי (שניהם ניסיונות להעלות את ה -ETR  לכ-15% מהכנסות הרשומות בספרים, על תאגידים גדולים, מאשר להימנעות המס שלהם). עם זאת, אני מסכים עם נקודתם האחרונה של חיים ופרחומובסקי, כי תאגידים אכן יכולים וצריכים לסייע בהשגת יעדים חברתיים וסביבתיים כאשר הממשלות נכשלות בכך. הם כותבים (בתרגום חופשי):   "איננו מערערים, ואף לא מפקפקים בחשיבותם של ערכי ה-ESG, או בתפקידם של תאגידים וגופים מוסדיים לניהול נכסים בקידומם. אנחנו תומכים באופן מלא ברעיון שתאגידים צריכים לשחק תפקיד פעיל בהבטחת עתיד טוב יותר לחברה שלנו. אנחנו מקבלים את ההנחה שהממשלה לא יכולה להשיג יעד זה לבדה ... עם זאת, הכוחות שמעצבים את קבלת ההחלטות בתאגידים ציבוריים, כמו גם העדפותיהם המעוותות של בעלי המניות המוסדיים הגדולים שלהם – כפי שניתן להסיק מהתנהגות המס של תאגידים אלה – גם הם לא מושלמים. זאת ועוד, לתאגידים חסרה הפרספקטיבה הרחבה שיש לממשלה. כפועל יוצא מכך, אם קידום יעדי ESG יושאר אך ורק בידיהם של תאגידים, רבות מהסוגיות החשובות לא יטופלו. מסיבה זו, שמירת הממשלה בזירת ה-ESG היא חיונית. רק מדיניות הנשענת על היתרונות היחסיים של הממשלה מחד, ושל התאגידים מאידך, יכולה ליצור מסגרת אופטימלית לקידום ערכים אלו". [14]   קישור שיעורי המס התאגידי לביצועי ESG   בהקשר זה, אני מציע רעיון נוסף לקשור את המס התאגידי ליעדי ESG: מדוע לא לקשור את שיעורי המס התאגידי לביצועי ESG?   הרעיון המרכזי הוא לקשור את ה-ETR של התאגידים לביצועיהם במדדי ESG. במסגרת שכזו, שיעור המס התאגידי ייקבע בהתאם לביצועי התאגיד במדדים שונים של ביצועי ESG. באופן ספציפי, שיעור המס התאגידי צריך להיות תלוי בביצועי התאגיד בתחומים כמו תעסוקה, קיימות סביבתית וחברתית ו"חלוקת עושר" בתוך הקהילה המקומית. ה-ETR של התאגיד צריך להיות תלוי בתוצאות עבור כל מדד (שיחושב ע"פ אינדיקטורים של ביצועים). כך, ניתן לקשור את משטר המס התאגידי לביצועי התאגיד (ביצועים טובים יותר יביאו ל-ETR נמוך יותר).   השאלה המרכזית היא מי יקבע את דירוג ה-ESG. לא ניתן לסמוך על החברות עצמן לקבוע את הדירוג אם הוא משפיע על חובות המס שלהן, וסוכנויות דירוג ESG זכו לביקורת רבה. גם הממשלה אינה בעמדה הטובה ביותר לכך כגורם חיצוני. כאן נכנס שחקן נוסף - "שלושת הגדולים". כמשקיעים מרכזיים בכל תאגיד ציבורי, יש להם גישה למידע פנימי על ביצועי ה-ESG, מה שהופך את הדירוגים שלהם לאמינים יותר מאלה של הסוכנויות או הממשלה. בנוסף, יש להם גישה לדוחות המס של התאגידים ולמידע בסיסי נוסף כמו Schedule UTP, שהוא מדד מהימן יותר להימנעות ממס מאשר ETR. משטר מס כזה יתאים למטרת הרגולציה הבסיסית של המס התאגידי ויהיה יעיל יותר מהרשת המורכבת של זיכויים הקיימת כיום. הנהלות התאגידים עוקבות אחרי ה-ETR ומשוות אותו למתחרים הגדולים שלהם. משטר מס שבו ה-ETR תלוי בדירוג ה-ESG עשוי לעודד "מרוץ לצמרת" בהשגת יעדי ESG במקום "מרוץ לתחתית" הקיים כיום ולשפר את הממשל התאגידי. נכון, ייתכן שזה יפחית את הכנסות המס, אך אם התאגידים יעילים מהממשלה בהשגת יעדי ESG, זהו מחיר סביר. [15] פרופ' ראובן אבי-יונה (Reuven Avi-Yonah) הוא חוקר בעל שם עולמי בתחום דיני המס, עם דגש על מיסוי תאגידים בינלאומיים. הוא משמש כפרופסור למשפטים באוניברסיטת מישיגן (University of Michigan), שם הוא עוסק בהוראה ומחקר בתחום דיני המס, מיסוי תאגידי ומיסוי בינלאומי.     [1]  ברצוני להודות לדניאל חיים, גדעון פרחומובסקי, עלי בוקשפן, ברקן הרשקו, תבל דקל, אלן פרידמן, ואריאל סימן על ההערות המועילות. כל העמדות המובאות בטקסט זה, על דעתי בלבד. [2]  על ההיסטוריה של מונח ה-ESG, מוזמנים לקרוא את: Elizabeth Pollman, The Making and Meaning of ESG (Eur. Corp.Governance Inst., Working Paper No. 659, 2022), https://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=4219857 [3]  ראו לדוגמא, Stavros Gadinis &; Amelia Miazad, Corporate Law and Social Risk, 73 VAND. L. REV. 1401 (2020); Michal Barzuza, Quinn Curtis &; David H. Webber, Shareholder Value(s): Index Fund ESG Activism and the New Millennial Corporate Governance, 93 S. CAL. L. REV. 1243 (2020); Martin Lipton, Stakeholder Capitalism and ESG as Tools for Sustainable Long-Term Value Creation, HARV. L. SCH. F. ON CORP. GOVERNANCE (June 11, 2022), https://corpgov.law . harvard.edu/2022/06/11/stakeholder- capitalism-and-esg-as-tools-for-sustainable-long-termvalue-creation/ [4]  ראו לדוגמא, Dorothy S. Lund &; Elizabeth Pollman, The Corporate Governance Machine, 121 COLUM. L. REV. 2563 (2021); Dorothy S. Lund, Asset Managers as Regulators, 171 U. PA. L. REV. 77 (2022). [5] לעיל הערה 4, Lund. [6]   Danielle A. Chaim and Gideon Parchomovsky, The Missing “T” in ESG , 77 Vand. L. Rev 789 (2024) [7] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [8] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [9]  Avi-Yonah, Corporate Taxpayers and Frivolous Arguments, Part 1, 114 Tax Notes Int`l 555 (April 22, 2024). [10] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [11]  Avi-Yonah, Should Country by Country Reporting be Public? TNI. [12] לעיל הערה 9, Avi-Yonah. [13] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [14] לעיל הערה 6, Chaim and Parchomovsky. [15]  בהקשרים מסוימים, אפילו שיעור מס תאגידי אפסי מקובל אם הוא מסייע בהשגת מטרות חברתיות חשובות. ראו, Avi-Yonah, The Case for Targeted Location Incentives , TNI.

בעולם העסקי של היום, המושג ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי) הפך מטרנד חולף לאבן יסוד בהערכת ביצועי חברות. אך כיצד נוכל לדעת אם חברה באמת מתייחסת ברצינות לדיווחי ה-ESG שלה? זו בדיוק השאלה שהניעה את הקמת צוות המדדים שלנו, המורכב משני חברי צוות נחושים מתוך תוכנית המתמחים של מרכז אריסון ל-ESG בשנה החולפת , לחשוף את האמת מאחורי המספרים. צללנו לעומקם של דוחות ה-ESG אשר פרסמו חברות ת"א 35, המייצגות את ליבת הכלכלה הישראלית. מטרתנו הייתה לא רק לבחון את תוכן הדוחות, אלא גם להבין את המתודולוגיה מאחוריהם. במהלך המחקר שלנו, גילינו שני תקני דיווח מובילים: SASB ו-GRI  התקן הראשון, ה- GRI (Global Reporting Initiative)  מהווה מסגרת דיווח המספקת הנחיות לחברות כיצד לחשוף את השפעותיהן הכלכליות, הסביבתיות והחברתיות. מסגרת ה-GRI הינה הנפוצה ביותר לדיווח על קיימות, בין היתר, מכיוון שהיא מציעה גמישות רבה, כך שחברות מכל תעשייה ומגזר יכולות להתאים את הדיווח לצרכים הספציפיים שלהן ולמקדו בסוגיות הקיימות הרלוונטיות עבורן. תקן הדיווח השני, ה- SASB (Sustainability Accounting Standards Board) , מקורו במועצת התקינה לחשבונאות מקיימת אשר מספקת מסגרת לחברות לחשיפת גלויי ESG המהותיים מבחינה פיננסית למשקיעים. SASB מתמקדת בתקנים ספציפיים לתעשייה ולמרות שהציות לתקנים עדין וולונטרי, תקני SASB צוברים אחיזה בקרב המשקיעים כשהם מחפשים נתוני ESG מקיפים לקבלת החלטות. מעבר לכך, אחד הממצאים המפתיעים שלנו היה שלא כל החברות בת"א 35 מפרסמות דוחות ESG לדוגמא, לחברות איירפורט סיטי, מבנה ושפיר הנדסה לא מצאנו דוחות ESG זמינים לציבור. זוהי תובנה מטרידה, המעלה שאלות לגבי מחויבותן של חברות מובילות אלו לשקיפות ואחריות תאגידית. עבור אלו שכן מדווחות, זיהינו דפוס דומה בפורמט הדיווח, מה שהוביל אותנו לשאלה המרכזית: כיצד ניתן להעריך את איכות הדוחות הללו? בהיותנו צוות ללא התמחות בפיננסים או אנרגיה, החלטנו להתמקד בניתוח כמותי במקום איכותי. גישה זו אפשרה לנו להעריך את הדוחות באופן אובייקטיבי יותר, תוך התמקדות במדדים כגון: 1. מספר האינדקסים המדווחים 2. משך רציפות הדיווח 3. צפיפות הנתונים בדוח (כמות הנתונים ביחס למספר העמודים) באמצעות מדדים אלו ואחרים, הצלחנו לזהות הבדלים משמעותיים בין הדוחות השונים. כך, חברות מסוימות הציגו דוחות מקיפים ועשירים בנתונים, בעוד אחרות סיפקו מידע מצומצם יותר [לפירוט הנתונים ראו בנספח המדדים אותו נשלח למעוניינים.ות]. ההבדלים הללו מדגישים את הצורך בסטנדרטיזציה של דיווחי ESG, כמו גם את החשיבות של בחינה ביקורתית של הדוחות על ידי משקיעים ובעלי עניין. כמו כן, ממצאים אלו מעלים שאלות חשובות, למשל, האם חברות עם דוחות מקיפים יותר באמת מחויבות יותר לעקרונות ה-ESG? או שמא הן פשוט טובות יותר בהצגת הנתונים? מצד שני, האם חברות עם דוחות מצומצמים יותר מסתירות מידע, או שהן פשוט בתחילת דרכן בתחום? חשוב לציין כי כמות המידע אינה בהכרח מעידה על איכותו. עם זאת, שקיפות ונכונות לחשוף מידע מקיף הן ללא ספק צעדים בכיוון הנכון. אנו מאמינים כי ככל שיותר חברות יאמצו גישה שקופה ומקיפה לדיווחי ESG, כך תתפתח התרבות של אחריות תאגידית בשוק הישראלי. מספר מגמות מרכזיות נוספות עלו במחקרנו. נוכחנו לגלות כי כ- 27% מהחברות לא דיווחו על האתגרים הכרוכים בהטמעת ESG בפעילותן [לפירוט הנתונים ראו בנספח המדדים]. מכיוון שאתגרים הינם חלק בלתי נפרד מהמציאות העסקית, השמטתם עלולה ליצור תמונה חסרה עבור הקוראים. בשונה מכך, חברות כמו מזרחי טפחות, דיסקונט, בינלאומי, פועלים וטבע, שהציגו בדוחותיהם מעורבות רבה מצד הדירקטוריון בתחום ה- ESG בחברה, זכו לדירוגים גבוהים גם במדדים נוספים בדירוג שלנו. [לפירוט הנתונים ראו בנספח המדדים]. ממצא זה מדגיש את התפקיד המכריע של הדירקטוריון בהטמעת ESG במורד כל השרשרת הארגונית. כמו כן, חברות המדווחות באופן עקבי לאורך שנים מציגות דיווחים איכותיים יותר, מה שמצביע על הערך הרב של המשכיות בתהליכי דיווח. לבסוף, על אף שרוב החברות הציבו יעדים בנושאי ESG, נותרו שאלות פתוחות בנוגע לדיווח על מדדים כמותיים לניטור היעדים ולדיווח על ההתקדמות לעברם לאורך זמן במסגרת הדוחות השנתיים. המסע שלנו לתוך עולם דיווחי ה-ESG היה מאתגר ומלמד כאחד. גילינו שמאחורי המספרים והגרפים מסתתר סיפור מורכב הטומן בחובו מגוון רחב של אתגרים והזדמנויות. אנו מקווים כי המסקנות והתובנות שלנו יסייעו למשקיעים בבחינת חברות להשקעה ויעודדו פיתוח של תרבות דיווח מקיפה ושקופה יותר בקרב חברות ישראליות. בסופו של דבר, השאיפה שלנו היא לראות את כל החברות המובילות בישראל לא רק מדווחות על היבטי ESG, אלא גם מתחרות ביניהן על איכות ושקיפות הדיווח. זוהי לא רק אחריות תאגידית, אלא גם הזדמנות עסקית – להציג בפני משקיעים, לקוחות ועובדים את המחויבות האמיתית של החברה לעתיד בר-קיימא. אנו מזמינים את כל בעלי העניין - משקיעים, מנהלים, עובדים ואזרחים מן השורה, לבחון את הדירוג שלנו ולהגיב בתחתית הפוסט על מנת להביע דעה - האם אתם מסכימים עם הממצאים שלנו? האם יש היבטים נוספים שלדעתכם יש לקחת בחשבון? רק באמצעות דיאלוג פתוח וביקורתי נוכל להמשיך ולקדם את נושא ה-ESG בישראל ולהבטיח עתיד בר-קיימא לכלכלה ולחברה הישראלית. למעוניינים.ות בנספח המדדים המוזכר בפוסט, אנא אל תהססו לשלוח לנו אימייל לכתובת   esg.blog@runi.ac.il  ונשמח לחלוק אותו איתכם.ן ________________________________________________________________________ צוות המדדים הוא חלק מתוכנית המתמחים של תכנית מרכז אריסון ל- ESG וכולל את אסף כץ ורוני שביט. הצוות מונחה על ידי פרופ' ניראון חשאי, דקאן בית ספר אריסון למנהל עסקים ויו"ר מרכז אריסון ל-ESG

בחודש יולי פורסמו התוצאות הפומביות של דירוג מעלה ESG לשנת 2024. מדובר בשנה ה-18 של דירוג מעלה והוא מהווה את הסטנדרט המרכזי לדירוג חברות במשק הישראלי בנושאי אחריות תאגידית. בכדי להבין לעומק את הרציונל של הדירוג כדאי להתחיל בהסבר על ארגון מעלה ומטרת פעילותו. מעלה הוא ארגון הגג, ללא מטרות רווח, לקידום נושאים של אחריות תאגידית ולפיתוח הסטנדרטים בתחום ה- ESG בישראל. מעלה פועלת משנת 1998, כשמטרתה הראשית היא העלאת מודעות הסקטור העסקי לחשיבות האחריות התאגידית במרקם החברתי הכללי . הארגון פועל בשלושה צירים מרכזיים: דירוג מעלה ESG - פירוט בהמשך רשת העמיתים של מעלה  – רשת של מעל 130 חברות שמשמשת כמרחב של למידה הדדית בכל הקשור לנושאי אחריות תאגידית שונים. הרשת מציעה לחברות מפגשי עבודה סגורים מעולמות התוכן של אחריות תאגידית כגון: הגדרה של יעדים סביבתיים ארוכי טווח, נושאים ותחומים לתמיכה בקהילה בעת הזו, גיוון בתעסוקה וסביבת עבודה רב תרבותית, יישור קו לגבי דרישות הרגולציה החדשה באירופה ועוד. בנוסף הרשת משמשת ככר לחיבורים ושיתופי פעולה בין חברות, והנגשה של מידע ובנצ'מארקים מהארץ ומהעולם. העלאת השיח בנושא ESG בישראל  – גם דרך כנס מעלה השנתי, הכנס המרכזי לנושאי ESG בישראל, וגם באמצעות השתתפות באירועים שונים במרחב - כנסים, פורומים מקצועיים וובינרים שונים במהלך השנה במשק הישראלי, קיום הרצאות העשרה להנהלות של חברות, אקדמיה וגופים שונים והפצה של תוכן וידיאוקאסט ופודקאסט דרך הפלטפורמה הדיגיטלית שלנו, מעלה VOD .   דירוג מעלה ESG דירוג מעלה הוא דירוג ה- ESG המקומי המוביל במשק, עם 160 חברות בשנת 2024. [1] על בסיס המענה הוולונטרי של החברות לשאלון מעלה, מעלה מפרסמת מידי שנה את מדד מעלה ESG הנסחר בבורסה לניירות ערך וכולל בתוכו את החברות המובילות במשק המטפלות בהיבטי אחריות תאגידית. שווי 40 החברות הגדולות במדד מהווה מעל 45% מהשווי המצרפי של כלל החברות בבורסה לניירות ערך. בצד העובדה שהשאלון של דירוג מעלה משמש ככלי למדידת הביצועים של החברות בהיבטי אחריות תאגידית (ESG), הוא משמש ככלי עבודה עבור החברות לניהול מסודר של היבטים אלו בפעילותן. השאלון מסמן לחברות את הנושאים הרלוונטיים שעומדים על הפרק ומציע מהלכים אופרטיביים אותם הן יכולות להטמיע בפעילותן כדי להביא לניהול מיטבי של הנושא בתוך הארגון. כחלק מהשתתפות בדירוג, החברות מקבלות מדי שנה מיפוי פערים מפורט של הביצועים בדירוג, כולל השוואה לחברות מקבילות במשק. המיפוי מסייע לחברות במיקוד ובנייה של תוכניות העבודה לשנה הבאה סביב נושאים אלה. החברות המשתתפות בדירוג מסווגות לשלוש קטגוריות: דירוג מעלה ESG - חברות גדולות עם מחזור של מעל 320 מיליון ₪ כדוגמת ארבעת הבנקים הגדולים (בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק מזרחי טפחות ובנק דיסקונט), ו-5 חברות הביטוח הגדולות, טבע, ICL, קבוצת שטראוס, תנובה, אסם-נסטלה, נטפים, מלונות דן, אמדוקס ועוד חברות ישראליות גדולות, לצד שורה של חברות בינ"ל עם שלוחה מקומית כגון אינטל, לוריאל ישראל, SAP ועוד. דירוג מעלה בייסיק - לניהול שרשרת אספקה -דירוג בסיסי לחברות בינוניות עם מחזור של בין 50-320 מיליון ₪. דירוג זה כולל חברות כגון החברה לניהול דיזינגוף סנטר, טווס,  גלובוס לוגיסטיקה, פליינג קרגו, תרמוקיר ועוד. [2] דירוג מעלה לחברות צמיחה [3]  – חברות סטארט-אפ המפתחות מוצר העונה על יעדי האו״ם לפיתוח בר קיימא (SDG). ה- SDG's  הינה קבוצה של 17 יעדים לפיתוח בר קיימא של האו"ם שעוצבו בשיתוף הסקטור הפרטי והחברה האזרחית ואומצו בשנת 2015 על ידי 193 מדינות, כאג'נדה עולמית לפיתוח בר קיימא עד שנת 2030. בדירוג זה, שנועד לעזור לחברות סטראטאפ להניח כבר בשלב מוקדם את התשתית הבסיסית לניהול היבטי ESG בפעילותן, השתתפו השנה כ-17 חברות ישראליות בשלבי צמיחה שונים, חלקן נסחרות בבורסה לניירות ערך וחלק פועלות בשוק הפרטי. בין החברות ניתן למצוא את UBQ, Aleph Farms, Imagindairy, Electreon, TopGum Industries, GenCell ועוד.   התגייסות החברות לצרכים חברתיים במהלך המלחמה הדיווחים של החברות בשאלון דירוג מעלה השנה שיקפו את ההתגייסות הרחבה של המשק הישראלי לתמיכה בצרכים השונים של החברה הישראלית על רקע המלחמה והאתגרים הרבים הנובעים ממנה. התגייסות זו באה לידי ביטוי גם בדוח מצב  שפרסמה מעלה בחודש אפריל שביקש לשקף את ההתגייסות המרשימה של החברות לעורף הישראל ברבעון האחרון של 2023 (שלושת החודשים הראשונים של חרבות ברזל). הדוח נכתב במטרה לאגד את המהלכים של החברות בתקופה זו בצירים המרכזיים אליהם האחריות התאגידית מתייחסת: עובדים, גיוון תעסוקתי, רכש וספקים, קהילה, התנדבות, ולקוחות.     ההתגייסות של החברות ניכרת בצורה החזקה ביותר בגידול המשמעותי בסך התרומות שלהן, אשר זינק לסכום כולל של 650 מיליון ₪ בשנת 2023 לעומת סכום כולל של 450 מיליון בשנה הקודמת. יתר על כן, 35% מהחברות תרמו 1% מהרווח לפני מס או 0.1% מהמחזור – כלל האצבע המומלץ לתרומה בארץ ובעולם. זאת ביחס ל 11% מהחברות בשנה שעברה. בנוסף, ניכרה גם עלייה של 15% בסך שעות ההתנדבות ו-10% במספר המתנדבים. תהליך זה לא הגיע יש מאין והתבסס בין השאר על הנחה הדרגתית ומתמשכת של תשתיות ארגוניות לניהול נושא התרומה וההתנדבות. תשתיות אלו עזרו לחברות להתגייס מיידית לצרכים החברתיים של השבועות הראשונים לאחר ה-7.10.24, לתעל באופן מיידי ויעיל את המשאבים הארגוניים לצרכים השונים שעלו מהשטח, בין אם באופן ישיר ובין אם באמצעות שיתופי פעולה שכבר היו קיימים עם התארגנויות החברתיות. ההתגייסות באה לידי ביטוי גם במעטפת התמיכה המקיפה לעובדים.ות שנשארו לעבוד ולאלה שיצאו למילואים ו/או נפגעו באופן ישיר כתוצאה מהמלחמה. מעטפת התמיכה בעובדים באה לידי ביטוי למשל במתן כלים ועזרה להתמודדות עם מצבי משבר נפשיים (72% מהחברות); הנגשת שירותים פסיכולוגיים (52%); מתן הלוואות בתנאים נוחים (57%) ועוד. מהלכי תמיכה אלה משקפים תהליך עבודה מתמשך שמובילות חברות במשק בשנים האחרונות, ונכלל בדירוג, להטמעה של פרקטיקות וכלים ליצירה של מעטפת תמיכה בצרכי הרווחה והכלכליים של העובדים ומשפחותיהם.   קריטריונים סביבתיים בדירוג ואחריות תאגידית המלחמה ותהליכים המתרחשים בחברה הישראלית הדגישו השנה ביתר שאת את החשיבות של איזון מגדרי. השנה, דירוג 2024 הרחיב את היקפו  וכולל כעת מדדים המעריכים את אחוז הנשים בדרגי ניהול שונים בחברות, כולל נשים בתפקידי הנהלה בכירה. בעוד שאחוז הנשים שמקבלות שכר גבוה ומכהנות כחברות דירקטוריון נותרו ללא שינוי, יש פוטנציאל לעלייה באחוזים אלו בשנים הבאות. כך לדוגמא השנה, נשים היוו בממוצע 39% מדרגי ניהול ביניים אצל החברות בדירוג, ו-35% מחברי ההנהלה הבכירה. עם זאת, רק 31% מקרב מקבלי השכר הגבוה בחברה. בנוסף, נשים היוו בממוצע 32% מחברי הדירקטוריון בחברות שנסחרות בבורסה לניירות ערך. נתונים אלו מצביעים על כך שבזמן שאכן מתרחשת התקדמות, עדיין יש מקום וציפייה לשיפור בייצוג הנשים בתפקידים בכירים ועם שכר גבוה . לא זו אף זו, גם השנה ולמרות כל האתגרים, דירוג מעלה 2024 נמצא בשיפור מתמיד בהתאם למתווה הרב שנתי שלו והציג קריטריונים סביבתיים מאתגרים וחדשים שנועדו לעזור לחברות להטמיע היבטים ניהוליים טובים יותר של תחום זה. כך, נוספו שאלות בדבר ביצוע ניתוח והערכת מעגל חיי מוצר - [4]  LCA, שמסייע לחברות להבין את טביעת הרגל הסביבתית ופחמנית בפרט, של מוצריהן, מה שיסייע לקדם תהליכים לצמצומה (29% מחברות כבר מבצעות זאת); יוזמות לשימור ושיקום של בתי גידול והמגוון הביולוגי הנמצא בהן (חי וצומח) (31%) [5] ; השתתפות ביוזמות ואמנות בינלאומיות לשיפור סביבתי (35%) [6] וקביעת יעדים סביבתיים ארוכי טווח (67%) [7] .   בניית סולידריות והכלה במקום העבודה: יוזמת 'מחליפים מילה' השנה, בחרה מעלה להדגיש גם את התשתיות בארגונים אשר תומכות בסולידאריות ובהגברת הלכידות הפנימית בחברות ובכך יוצרות השפעה חיובית גם על החברה הישראלית. זהו אתגר לאומי חברתי קריטי המונע מאמונה שמקומות העבודה הם ״אי של מרחב בטוח״ בשיח הסוער שמתקיים בחברה הישראלית. כחלק ממאמץ זה, מעלה שותפה לבית הנשיא במיזם " מחליפים מילה ", שעניינו חיזוק המשותף והמאחד בחברה הישראלית תוך יצירה של מרחבי דיאלוג בהם יוכלו החלקים השונים בחברה לבנות הסכמות ולצמצם את הקיטוב, כולל בתוך אתרי החברות ובין עובדיהן. על רקע אתגר הקיטוב בחברה בישראלית, עולה החשיבות להנחת תשתיות פנים ארגוניות לניהול נושא ההעסקה של קבוצות אוכלוסייה שונות מתוך החברה הישראלית בתוך מרחב העבודה. תשתיות אלו מסייעות להבין את המאפיינים והצרכים של העובדים מהרקעים המגוונים, ועל בסיס הבנה זו, לנהל את הנושא בצורה רגישה ומדויקת יותר כדי למנוע מהמתחים שמאפיינים את החברה הישראלית בימים אלו לחדור לתוך סביבת העבודה. לצורך כך, ניתן למצוא בין יתר השאלות בשאלון [8] גם שאלה הנוגעת למינוי ממונה גיוון שאחראי לניהול הנושא של העסקת אוכלוסיות גיוון (ערבים, חרדים, יוצאי אתיופיה ועובדים עם מוגבלות) ומתן מענה לצרכיהן בסביבת העבודה (84% מהחברות בממוצע), קיום הדרכות על סביבת עבודה רב תרבותית למנהלים ולעובדים (75% מהחברות בממוצע) ושילוב הנושא בתקשורת הפנים ארגונית (90% מהחברות בממוצע).   לסיכום, ארגון מעלה מהווה את ארגון הגג לנושא אחריות תאגידית בישראל ועובד עם העסקים הגדולים והמובילים בישראל על קידום התחום בהתאם לדרישות הבינ"ל ותוך התייחסות לאתגרים הייחודים של המשק הישראלי. דירוג מעלה ESG 2024 משקף את המחויבות של אותן חברות להתמודדות עם האתגרים הללו, אך גם מסמן את הדרך הארוכה שעוד עומדת לפנינו בכל הקשור להתמודדות עם האתגרים הרבים הנמצאים בפתחה של המדינה והחברה הישראלית. בשנה קשה זו, אנו שואבים אופטימיות מהתרחבות והתמקצעות תחום ה-ESG בישראל והתגייסות החברות. זו הזדמנות גם לברך על העניין הגובר בנושא באקדמיה כפי שמסמל זאת המרכז החדש באוניברסיטת רייכמן. ________________________________________________________________________ ינאי ברגר, מנהל דירוג מעלה, בוגר תואר שני ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב בבית הספר 'פורטר' ללימודי סביבה, עם ניסיון רב בעבודת פיתוח עסקי וניתוח אסטרטגי.   [1]   דירוג מעלה 2024 [2]   דירוג מעלה Basic לניהול שרשרת אספקה [3]   דירוג מעלה Emerging  לחברות צמיחה עם מוצר או שירות שמתמודד עם אחד מ-17 אתגרי ה-SDG לפיתוח בר קיימא [4] הערכת מחזור החיים (LCA) היא כלי ניהול סביבתי המנתח באופן הוליסטי ושיטתי את ההשפעות הסביבתיות הנובעות מתהליך ייצור של מוצר - החל מכריית חומרי הגלם, עיבודם ושינועם ועד לטיפול במוצר בסוף חייו. שאלה 72 א-ג  שאלון [5]   שאלה 73 בשאלון [6]   שאלה 75 בשאלון [7]   שאלה 80 א-ג בשאלון [8]   שאלה 47 א-ג בשאלון

מתוך שלל ההיבטים הסביבתיים, החברתיים והממשל-תאגידיים (ESG), ניהול חומרים בר קיימה מתבלט כאלמנט מרכזי. [1]  ניהול חומרים בר-קיימה (Sustainable Materials Management, SMM), היא גישה אסטרטגית לניהול השימוש בחומרים ומשאבים באופן שמפחית את ההשפעה הסביבתית, הכלכלית והחברתית השלילית שלהם. הגישה מתמקדת בכל מחזור החיים של החומר, מהפקה ושימוש ועד לשלב סוף חיי המוצר או החומר, תוך דגש על הפחתת השימוש במשאבים (לעשות יותר מפחות), מניעת זיהום וצמצום הפסולת.  מאמר קצר זה סוקר סוגיות מרכזיות בניהול חומרים בר קיימה, ביניהן ההתפתחות מ"יהלומי קונפליקט" ל"מינרלי קונפליקט",  הרגולציה של מינרלי ה-3TG (טנטלום, בדיל, טונגסטן וזהב אשר באנגלית מכונים בקיצור 3TG), תפקידם של תאגידים גדולים דוגמת אפל ו-יוניליוור  והאתגרים העתידיים שמציבים חומרים כמו קובלט, ליתיום ויסודות נדירים (משפחת יסודות כימיים המפוזרים לאורך ורוחב כדור הארץ בהיקפים משתנים ומצומצמים יחסית, rare earths). בנוסף, המאמר עוסק בדרך שבה חברות דירוג ESG ומשקיעים מתמודדים עם סוגיות אלו, לדוגמה במסגרת הטקסונומיה של האיחוד האירופי.   האבולוציה: מיהלומי קונפליקט למינרלי קונפליקט המונח יהלומי קונפליקט, הידועים גם כ" יהלומי דמים "  צבר תאוצה בשנות ה-90 המאוחרות, ואף היה מוקד סרט בכיכובו של לאונדרו דיקפריו (Blood Diamond, 2006). המונח מתייחס ליהלומים שנכרים באזורים הנשלטים על ידי כוחות מורדים אשר מתנגדים לממשלות החוקיות, והכנסותיהם משמשות למימון פעילויות צבאיות ואזרחיות כמו מלחמות אזרחים באנגולה וסיירה ליאון. הבעיה המרכזית עם יהלומי קונפליקט נוגעת להפרות זכויות אדם חמורות שנעשות בתהליך כרייתם, כולל עבדות, עבודת ילדים, עינויים ורצח. העלאת המודעות לבעיה הובילה לזעקה בינלאומית ולהקמת "תהליך קימברלי" - הסכם בינלאומי שנועד למנוע את הסחר ביהלומי קונפליקט באמצעות מערכת הסמכה שמבטיחה כי יהלומים גולמיים נשלחים ומיובאים בתנאים חוקיים בלבד. ההסכם, שנחתם בשנת 2003, כולל מעל 80 מדינות המחויבות לבקרת שרשרת האספקה של יהלומים ולהנפיק תעודות מקור ליהלומים. [2]   ההתמקדות הציבורית עברה במהלך הזמן מיהלומים למינרלים אחרים החשובים לניידים הסלולריים שלנו, וליישומים רבים אחרים. טנטלום, בדיל, טונגסטן וזהב (הידועים כ3TG-: Tantalum, Tin, Tungsten and Gold) הפכו למינרלי הקונפליקט או "מינרלי הדמים" החדשים, שנכרים גם הם לעיתים קרובות באזורי סכסוך, במיוחד ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC). מינרלים אלו חיוניים לייצור מכשירים אלקטרוניים, רכיבים לרכב ולחלקים בתעשיית החלל, כמו גם למוצרים בני קיימה חדשניים. בתגובה לחששות מעולמות ה-ESG החברתיים והסביבתיים סביב ה-3TG, הוקמו מסגרות רגולטוריות שונות. חוק "רפורמת וול סטריט" ו"הגנת הצרכן דוד-פרנק" (סעיף 1502) [3]  שנכנס לתוקף בשנת 2010 בארצות הברית, מחייב חברות לחשוף את השימוש שלהן במינרלי קונפליקט שמקורם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובמדינות שכנות. באופן דומה, רגולציית מינרלי הקונפליקט של האיחוד האירופי, [4] שנכנסה לתוקף בינואר 2021, מחייבת את היבואנים של מינרלי 3TG להבטיח ששרשראות האספקה שלהם אינן כוללות מינרלי קונפליקט. מסגרות אלו נועדו להגביר את השקיפות והאחריות בשרשרת הערך, ולחייב חברות לבצע ביקורת על שרשרת האספקה שלהן ולהבטיח כי ניהול המשאבים הללו נעשה באופן אחראי.   מקרה בוחן: ניהול חומרים בר קיימה של חברת אפל (Apple) חברת אפל הנה דוגמא לחברה הפועלת לקידום ניהול חומרים בר קיימה, במיוחד בנוגע ל-3TG. החברה נקטה מספר צעדים משמעותיים הכוללים דרישת קריטריונים מחמירים מספקיה, והבטחה שהם יעמדו בעקרונות אספקה אתיים באמצעות ביקורות צד ג' מחמירות לאימות מקורם של מינרלי 3TG במוצריה. בשנת 2022, אפל ביצעה מעל 1,100 ביקורות ספקים, שכיסו יותר מ-80% מההוצאות הכלכליות של הספקים שלה. בחינת הוצאות אלו תורמת לפיקוח שרשרת האספקה ומבטיחה כי מקורות הספקים אכן אתיים. [5]   על מנת להפחית את הצורך בכריית מינרלים חדשים, אפל משתמשת ביוזמות וטכנולוגיות לחילוץ ומחזור חומרים, כדוגמת הזרוע הרובוטית "דייזי" שהחברה פיתחה, אשר מפרקת מכשירי אפל ישנים כדי לחלץ מהם חומרים יקרי ערך. אפל מדווחת כי דייזי יכולה לפרק 1.2 מיליון מכשירים בשנה, ולחלץ ממוצריה חומרים כמו קובלט, אלומיניום ויסודות נדירים. בנוסף, אפל מפרסמת דו"חות שנתיים על התקדמות באחריות הספקים, המפרטים את המאמצים וההתקדמות בניהול חומרים בר קיימה. [6]  בשנת 2022, אפל הגיעה לאחוזי זיהוי ישיר של 100% ממפעלי ההיתוך ובתי הזיקוק של 3TG בשרשרת האספקה שלה, וכולם נבדקים על ידי גורמים בלתי תלויים (צד ג'). [7]  צעדים אלו הנם חלק מרף חדש המתגבש בתעשיית הטכנולוגיה, ומדגימים שניהול חומרים בר קיימה אינו רק בר השגה אלא גם מועיל למוניטין החברה ולאמון הצרכנים.   שמן דקלים ותפקיד ה-RSPO מלבד מינרלים, גם שמן דקלים, מרכיב שכיח מאוד במזון וקוסמטיקה, נקשר לבעיות סביבתיות וחברתיות משמעותיות. שמן דקלים הוא למעשה חומר גלם יעיל מאוד ואף סביבתי במידה רבה מכיוון שכצמח ניתן להפיק הרבה יותר שמן לדונם מאשר מקורות שמן צמחי אחרים. בנוסף, שמן דקלים הוא חומר גלם רב-שימושי ויציב בטמפרטורות גבוהות, מה שהופך אותו לאידיאלי לשימוש במגוון מוצרי מזון ויישומים תעשייתיים. עם זאת, כריתת יערות, השמדת בתי גידול והפרות זכויות אדם מכתימים את ייצורו, מה שהוביל לקריאות לנקיטת פרקטיקות יותר בנות קיימה. RSPO (Roundtable on Sustainable Palm Oil)  הוא ארגון עולמי שהוקם ב 2004 ומטרתו לקדם את הייצור והשימוש בשמן דקלים בר-קיימה. הארגון מגדיר סטנדרטים סביבתיים וחברתיים לייצור שמן דקלים ומעניק אישור למוצרים שעומדים בהם. חברות שמשתמשות בשמן דקלים שעובר את הסמכת RSPO  תורמות למניעת כריתת יערות, שמירה על המגוון הביולוגי ושיפור תנאי העבודה. [8]   כך, למשל, יוניליוור (Unilever), תאגיד מוצרי צריכה גלובלי, עשתה צעדים משמעותיים למעבר לשימוש בשמן דקלים בר קיימה. [9]  יוניליוור רוכשת 100% משמן הדקלים שלה מספקים מוסמכי RSPO. החברה השיגה מעקב מלא אחר שרשרת האספקה של שמן הדקלים שלה, צעד שמשמעותו מעקב אחר השמן לאורך כלל מחזור החיים שלו עד למקורו. בשנת 2023, יוניליוור עקבה אחרי 90% משמן הדקלים שלה עד לרמת הטחנה ו-70% עד רמת המטע. בנוסף, יוניליוור עובדת בצמוד עם ספקים לשיפור פרקטיקות ולתמיכה בחקלאים קטנים. החברה הגיעה ליותר מ-200,000 חקלאים קטנים דרך תוכניות קיימות (Sustainability) שונות. באמצעות עמידה בתקני RSPO, יוניליוור מצהירה שהיא לא רק מקטינה את ההשפעה הסביבתית שלה אלא גם משפרת את ערך המותג ונאמנות הצרכנים.     אתגרים עתידיים: קובלט, ליתיום ויסודות נדירים במבט לעתיד, קובלט, ליתיום ויסודות נדירים מציגים אתגרים והזדמנויות משמעותיות בניהול חומרים בר קיימה. חומרים אלו חיוניים לפיתוח טכנולוגיות ומוצרים סביבתיים דוגמת כלי רכב חשמליים (EV) ומערכות אנרגיה מתחדשת ועל כן מעוררים אתגרים שעומדים בלב הדיונים הנוכחיים. כך למשל, קובלט הוא רכיב חיוני בסוללות ליתיום, בשלל מוצרים, ממכשירי טלפון חכמים ועד לרכבים חשמליים. הביקוש לקובלט צפוי לגדול לצד חשמול התחבורה והמעבר לאנרגיה מתחדשת. בדומה ל-3TG, חלק ניכר מאספקת הקובלט העולמית מגיע מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם תנאי הכרייה הם לעיתים קרובות מסוכנים ומערבים אתגרי ESG זהים לאלו שקשורים בשמן דקלים וה3TG. אתגרים אלו כוללים נזקים סביבתיים כמו הרס יערות וזיהום מים, תנאי עבודה קשים, כולל עבדות ילדים ותאונות רבות, וניהול לקוי עם שחיתות ואי-שקיפות בתעשייה. כאמור, עיקר הבעיות מתמקדות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם מרבית הקובלט נכרה בתנאים לא מוסדרים ולא אחראיים. בדומה ל-3TG עולה צורך דחוף בשיפור הפיקוח הבינלאומי ובאכיפה של כרייה בר-קיימה ואחראית. בין היוזמות  להתמודדות עם האתגרים אלו ניתן להפנות ליוזמה לקובלט אחראי (Responsible Cobalt Initiative, RCI), שיתוף פעולה תעשייתי שהוקם ב-2016 ומטרתו לשפר את תנאי הכרייה והפקת הקובלט ברחבי העולם. RCI פועלת להבטיח שהקובלט מופק בתנאים אתיים ובני-קיימה, תוך עמידה בסטנדרטים מחמירים של זכויות אדם והגנה על הסביבה. היוזמה כוללת מעקב ופיקוח על שרשרת האספקה, שיתוף פעולה עם ממשלות וארגונים לא ממשלתיים, והטמעת פרקטיקות עבודה בטוחות והוגנות. [10] ההתקדמות בניהול בר קיימה של קובלט באה לידי ביטוי גם בקרב חברות כמו אפל ו-טסלה אשר משקיעות בפרויקטים כדי להבטיח שאספקת הקובלט שלהן תהיה ממקורות שעומדים בקריטריונים ה ESG שלהן.   ליתיום, חומר גלם מרכזי נוסף לסוללות, מייצר גם הוא אתגרי ESG דומים. אתגרים אלו ניכרים במיוחד ב"משולש הליתיום" בדרום אמריקה, אזור גיאוגרפי הכולל חלקים מצ'ילה, ארגנטינה ובוליביה, שבו מרוכזים מרבצי ליתיום משמעותיים בעולם. שלושת המדינות הללו מחזיקות בכ-50-70% מעתודות הליתיום הגלובליות. כריית ליתיום במקומות כדוגמת מדבריות צפון צ'ילה צורכת כמויות עצומות של מים, מה שגורם לדלדול מקורות מים, פגיעה במערכות אקולוגיות ואיום על פרנסתן של קהילות מקומיות. בנוסף, התהליך הכימי להפקת ליתיום מזהם את הקרקעות ותורם לפליטת גזי חממה ותנאי העבודה במכרות לעיתים קרובות מסוכנים ואינם הוגנים, ומערבים הפרות זכויות אדם וזכויות עובדים. חברות מפתחות טכנולוגיות חדשות כדי להפיק ליתיום בצורה בת קיימה, שמפחיתה את השימוש במים ואת הנזק הסביבתי. חברות גדולות משקיעות במחקר ובשיתופי פעולה כדי להבטיח שמקור הליתיום שלהן יהיה בר קיימה. למשל, חברת BMW התחייבה להפיק ליתיום ממכרות בני קיימה ומתוכניות חילוץ ומחזור של חומר הגלם. [11]   לבסוף, יסודות נדירים (rare earths) גם הם חיוניים ליישומים טכנולוגיים מתקדמים רבים, כולל טכנולוגיות אנרגיה מתחדשת. תהליכי הכרייה והעיבוד של יסודות נדירים יכולים להיות בעלי השפעות סביבתיות משמעותיות, דבר שמחייב פרקטיקות ניהול בנות קיימה. בהתאם, נעשים מאמצים לשפר את מחזור האלמנטים הנדירים ופיתוח שיטות כרייה סביבתיות יותר. [12]   דירוגי ESG ושיקולי משקיעים כפי שראינו, ניהול של חומרים בר קיימה הופך למרכזי יותר ויותר, ובא לידי ביטוי באופן בו חברות דירוג ESG משלבות את הגורמים הללו בהערכותיהן. דירוגי ESG כוללים כיום הערכות מפורטות של פרקטיקות ניהול החומרים של חברות וניתוח הסיכונים הרגולטורים וה-ESG של חומרי גלם שונים ובהם  מינרלי קונפליקט, שמן דקלים, קובלט, ליתיום ואלמנטים נדירים. [13]  החברות נדרשות להגביר את השקיפות ולתקשר את מאמציהן בניהול חומרים בר קיימה, כולל ביצוע אימותים בלתי תלויים של ניהול שרשראות האספקה שלהן, עמידה בתיווי ותקינה ופרסום הממצאים במסגרת דוחות קיימות מפורטים. משקיעים עושים שימוש הולך וגדל בדירוגי ESG לבחינת סיכוני ESG במסגרת קבלת ההחלטות שלהם. לא מפתיע, על כן, שניהול חומרים בר קיימה נחשב כמדד מרכזי לכדאיות ארוכת הטווח של חברה ולניהול סיכוניה. עם זאת, רבות ממתודולוגיות הדירוג עדיין מסתמכות באופן ניכר על הערכות, במקום על נתונים, וחסרות הרמוניזציה בהגדרות, באופן השקלול של הנושאים השונים במסגרת המדדים השונים ובסוג המדדים שמרכיבים את המדרוג עצמו. כדוגמה, ניתן לפנות לטקסונומיה האירופית (EU Taxonomy), מערכת סיווג שנועדה לסייע למשקיעים, חברות ורגולטורים לקבוע האם פעילויות כלכליות מסוימות נחשבות לבנות קיימה מבחינה סביבתית. המטרה של הטקסונומיה היא לקדם השקעות ירוקות ולתמוך במעבר לכלכלה דלת פחמן באיחוד האירופי והיא מייצרת מסגרת אחידה להגדרת פעילויות כלכליות בנות קיימה סביבתית על ידי קביעת קריטריונים ברורים וספציפיים שפעילויות חייבות לעמוד בהם כדי להיחשב כבעלות השפעה חיובית על הסביבה. מסגרת זו מבטיחה שקיפות והכוונה למשקיעים ולחברות בנוגע לתרומתם לקיימות. מסגרת זו מציעה ביטחון למשקיעים ובעלי עניין נוספים ומגנה עליהם  מפני "התיירקקות" (Greenwashing). [14]   סיכום ניהול משאבים בר קיימה הוא חלק חיוני באסטרטגיות ESG, המתמודד עם אתגרים מורכבים כמו "מינרלי סכסוך", שמן דקלים, קובלט, ליתיום ויסודות נדירים. באמצעות רגולציות מחמירות, פעולות פרואקטיביות של חברות והערכות ESG מקיפות, נסללת הדרך לכיוון ניהול חומרים בר קיימה. חברות כמו אפל ו-יוניליוור מציבות דוגמאות על ידי שילוב קיימות בליבת הפעילות שלהן ובקודי הספקים שלהן, בעוד שאתגרים עתידיים כמו ניהול חומרים בר קיימה ואתי של קובלט וליתיום דורשים חדשנות וערנות מתמדת. משקיעים, המונחים על ידי דירוגי ESG ומסגרות כמו הטקסונומיה של האיחוד האירופי, משחקים תפקיד קריטי בתמיכה ובתגמול של חברות שמתחייבות לניהול חומרים בר קיימה. ככל שנתקדם, המאמץ המשותף של ממשלות, תאגידים ומשקיעים יהיה חיוני להנעת התקדמות משמעותית ולהבטחת עתיד בר קיימה לכולם.     ד"ר  צרויה קלוואו שבח  היא סמנכ"לית הקיימות בחברת Metha AI, חברה העוסקת בפיתוח של בינה מלאכותית להפחתת פליטות בשרשראות אספקה בסקטור החקלאות והמזון. היא מביאה עמה ניסיון רב הן מהתעשייה והן מתחום המדיניות, ומתמחה בשילוב ניהול חומרים בר קיימה ועקרונות ESG. בחמש השנים האחרונות העבירה קורסים ברגולציה סביבתית אימפקט, ESG ואחריות תאגידית בבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן. רוצים.ות גם אתם.ן לכתוב פוסט מעולמות הESG? לחצו כאן [1]  Blass, V., Ashkenazy, A., & Calvão Chebach, T. (2024). Sustainable Non-Renewable Materials Management. In Bouchery, Y., Corbett, C. J., Fransoo, J. C., & Tan, T. (Eds.), Sustainable Supply Chains . Springer Series in Supply Chain Management, vol 23. Springer, Cham. Retrieved from   Springer   [2]  Kimberley Process Certification Scheme. (2003). Retrieved from   Kimberley Process   [3]  U.S. Securities and Exchange Commission. (2010). Dodd-Frank Wall Street Reform and Consumer Protection Act. Retrieved from SEC.gov   [4] European Commission. (2021). EU Conflict Minerals Regulation. Retrieved from   European Commission [5]  People And Environment In Our Supply Chain report – Apple (2023) https://www.apple.com/au/supplier-responsibility/pdf/Apple_SR_2023_Progress_Report.pdf   [6]  Supply Chain Innovation Reports - Apple. (n.d.). https://www.supplychainreports.apple/home/default.aspx   [7]  Apple Inc. (2022). Supplier Responsibility Progress Report. Retrieved from   Apple Apple Inc. (2022). Environmental Progress Report. Retrieved from   Apple   [8]  Roundtable on Sustainable Palm Oil. (2004). About RSPO. Retrieved from   RSPO   [9]  Unilever. (2023). Sustainable Palm Oil. Retrieved from Unilever   [10]  Responsible Cobalt Initiative. (2016). About RCI. Retrieved from RCI   [11]  BMW Group. (2022). Sustainability and Resource Management. Retrieved from BMW Group   [12]  USGS. (2020). Rare Earth Elements - End Use and Recyclability. Retrieved from USGS European Commission. (2021). Study on the EU's list of Critical Raw Materials. Retrieved from   European Commission [13] Example of a rating company: MSCI. (2022). ESG Ratings methodology MSCI Materiality Map  . Retrieved from MSCI [14]  European Commission. (2020). EU Taxonomy for Sustainable Activities. Retrieved from   European Commission